הקיסר נפל על הראש

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 22 במרץ 2001Posted in: ביקורות

במקור: The Emperor's

New Groove

במאי: מארק זינדל
תסריט: דייויד ריינולדס
קולות: דייויד ספייד, ארת'ה קית,
ג'ון גודמן, פטריק וורברטון

אם 'הקיסר נפל על הראש' (או 'הגרוב החדש של הקיסר') היה סרט של אולפן אנימציה כלשהו שלא מתחיל באות ד' – וורנר אנימציה, נגיד – היה הרבה יותר פשוט לכתוב עליו ביקורת. אחלה סרט, מאוד מצחיק, רוצו לראות, מומלץ בעיקר לשונאי דיסני. אבל 'הקיסר', ככל שזה נשמע מוזר, הוא סרט של אולפן האנימציה הפופולרי והשנוא ביותר בעולם, דיסני, ומהעובדה הזאת קשה להתעלם. אי לכך רוב הביקורת הזאת תעסוק באולפן וביחסי הציבור שלו, ואלה מכם שסיפור הרקע של הסרט לא מעניין אותם בכלל מוזמנים לקפוץ ישר לסוף הביקורת (תעשו סקרולינג למטה עד שאני אגיד לכם די), או פשוט לדלג על כל הביקורת וללכת לקולנוע.

יש הרבה סיבות לשנוא את דיסני. קודם כל, הם גדולים ומצליחים, שזה כבר מעורר התנגדות, ובצדק. חוץ מזה, דיסני די דומים לבזק. יש להם מונופול על שטח הסרטים המצוירים: הם מפיקים את הסרטים הכי מצליחים בשטח, ואחראיים בלעדית למראה של כמעט כל סרט מצויר אחר שהופק בעולם בחמישים השנים האחרונות. הם כבר שנים עושים סרטים באותה נוסחה מעצבנת, הם ממסחרים כל פיסת אנימציה שלהם עד מעל ומעבר לגבול טעם הטוב (בקרוב בוידאו: 'הגיבן מנוטרדם 2'. אני לא צוחק), ומה שהכי גרוע, הם ממש ממש טובים. כמה מהאנימטורים הכי מוכשרים בעולם עובדים בדיסני, הסרטים שלהם מושקעים עד לפריים האחרון, הם מקפידים להתעדכן בחידושים טכנולוגיים בתחום האנימציה, והסרטים המעצבנים שלהם תמיד נראים מצוין. אני לא סובל את דיסני, ואני לא מפסיד אף סרט שלהם.

האגדה מספרת ש'הקיסר נפל על הראש' היה במקור סרט דיסני טיפוסי, עם סיפור רחב יריעה ונוגע ללב המבוסס על אגדה דרום-אמריקנית, שירים של סטינג, מסר חינוכי, דיפ קאנבאס וכל הפרוצדורה הידועה. אבל משהו התפקשש בדרך, הסרט לא התקדם כמו שצריך, ובסופו של דבר קברניטי דיסני לחצו על "בחר הכל" ואז Delete, ונתנו את הסיפור הבסיסי של הסרט לחבורה קטנה של אנימטורים שהסתובבו באולפן ועשו בעיות, במטרה שיעשו מהעסק סרט, ומהר. יצא להם משהו שמזכיר יותר את הסרטים המצוירים הקצרים של האחים וורנר (באגס באני ושות') מאשר סרטי דיסני טיפוסיים: הסיפור דליל, רמת ההטפה מינימלית, אין שירים (טוב, רק אחד. קצר), חוקי הפיזיקה אופציונליים, וההצחקה קודמת לכל. דאפי דאק היה מרגיש בבית בסרט הזה יותר מאשר דונלד. ומה שהכי מדהים – הסרט הוא אפילו לא פוליטיקלי קורקט! אשתו של האיכר פאצ'ה נצפית כשהיא שוטפת כלים! ממש, עם סבון והכל! בסרט של דיסני!!

קברניטי דיסני עשו כמיטב יכולתם להסתיר את הפאשלה המביכה הזאת, ועשו עבודה טובה. כידוע, בשנים האחרונות כל סרט מצויר חדש של דיסני קיבל קידום מכירות כאילו הוא המאורע שישנה את פני הקולנוע. 'הקיסר נפל על הראש' קיבל כמה פוסטרים, כמה צעצועים במק'דונלדס, וזהו. את 'טרזן' המשעמם ראיתי באולם הגדול ביותר, השמור לשומרי קופות, ב"רב" המקומי, והוא היה מלא עד אפס, ולא רק בילדים. את 'הקיסר נפל על הראש' ראיתי בסוף השבוע הראשון שלו בארץ עם עוד עשרים איש, בערך, באולם זעיר, כשבאולם הגדול שלידנו הוקרן 'דרקולה 2000'. לילדים זה לא משנה, הם יראו את הסרט ממילא. מעט סרטי הילדים שיש לקולנוע בארץ להציע נטחנים בהקרנות יומיות במשך חודשים רבים. אבל אם אתם מעל גיל 12 ומעדיפים לראות את הסרט באנגלית, כדאי שתזדרזו – תוך יום-יומיים גרסת האנגלית של הסרט תעלם מהמסכים, וחבל.

אז ראיתי את הסרט, ואני שואל רק דבר אחד: למה דיסני לא עושים עוד סרטים כאלה? הם הרי יכולים בקלות להוציא סרט אחד כזה בשנה, בנוסף לסרט המצויר הגדול והנוסחתי השנתי שלהם. את 'הקיסר נפל על הראש' אפשר היה לעשות ברבע מהתקציב ושמינית משעות העבודה שהושקעו ב'טרזן' למשל. האנימציה בו לא פורצת דרכים חדשות, אין בו סצינות קהל ענקיות ועוצרות נשימה או אפקטים ממוחשבים, ויש בו רק שבע דמויות חשובות (אם לא סופרים את הסנאי). וזה לא שהסרט עשוי ברשלנות. האנימטורים של דיסני יודעים מה הם עושים: גם אם האנימציה פחות מרשימה מבסרטי דיסני אחרים, היא עדיין טובה הרבה יותר ממה שתראו בכמעט כל מקום אחר, וכשהם רוצים להצחיק, הם יודעים. יש בסרט מעט מאוד בדיחות שלא ראיתי כבר פעם, בגירסה כלשהי, אבל הסרט מוכיח שלא חשוב איזה בדיחות אתה מספר, אלא איך. אישית חשבתי שהוא מצחיק קצת פחות מ'אלאדין', אבל זה בהחלט עניין לויכוח.

די! כאן המקום להפסיק לגלגל את הדף למטה, מעכשיו אני אדבר רק על הסרט ולא על האולפן. נתחיל מהסיפור. בממלכה דרום אמריקאית קדומה שמורכבת מאוסף של צוקי ענק ועוד תופעות גאולוגיות בלתי סבירות מושל קוזקו, מלך צעיר ומפונק, בעזרת היועצת הזקנה שלו, איזמה. כידוע, בסרטים מצוירים המלך הוא בדרך כלל נחמד, אבל היועץ תמיד מרושע. קוזקו כנראה יודע את זה, ולכן הוא מפטר את איזמה בדקה הראשונה של הסרט. איזמה זוממת לחסל את הקיסר בעזרת רעל, ובמקום זאת הופכת אותו בטעות ללמה (לא הדלאי. החיה בלי הדבשת). קוזקו צריך להאבק כדי לחזור לצורתו האנושית, פחות או יותר, ולכס המלכות שלו. הוא מקבל סיוע מפאצ'ה, איכר צנוע וישר (ברור שהוא ישר. הוא איכר). למען ההגינות צריך להודות שהקיסר קוזקו לומד שיעור חשוב ביחסי אנוש והתחשבות בזולת לאורך הסרט, אבל זה באמת לא נורא, לא גוזל יותר משתיים-שלוש דקות סרט, ובכל מקרה אני לא קונה את זה. לדעתי הוא עדיין יצווה לערוף את ראשו של ידידו החדש בפעם הבאה שיפסיד לו בשש-בש.

הקולות מלוהקים נהדר, או אולי אלה הדמויות שמצוירות נהדר כדי להתאים לקולות. התפקיד של ארת'ה קית כאיזמה מעלה את השאלה, איך זה שלא נתנו לה את תפקיד הרעה כבר לפני שנים? היא הרבה יותר מפחידה משפרירה זכאי. ג'ון גודמן צריך לשחק רק את עצמו בתפקיד פאצ'ה (נראה שגודמן פוצח בקריירת מדובב: השנה הוא ישתתף גם בדיבוב של 'מפלצות בע"מ' של פיקסאר) וגם דייויד ספייד (קומיקאי בלתי מוכר בארץ, עדיין) עושה אחלה עבודה בתור למה. בגרסה העברית – שלא ראיתי – משתתפים נתן דטנר, משה בקר, עידו מוסרי, יעל עמית וגבי שושן בתפקיד טום ג'ונס.

הסרט שומר על רמת עניין לכל הגילים: בין הבדיחות הגרפיות המסורתיות עוברת גם טיפה סאטירה בנוסח הסימפסונס, כדי שאפשר יהיה גם להנות וגם להרגיש אינטליגנטיים בו זמנית. ויש לו גם, כמובטח, גרוב מצוין. בקיצור: אחלה סרט, מאוד מצחיק, רוצו לראות, מומלץ בעיקר לשונאי דיסני.

תגיות: