 |
||
| בזמן שהתאגידים ההוליוודיים נלחמים בתכנות לשיתוף קבצים, רק מתבקש שיוצרי 'התאגיד', הסרט התעודי המצליח על גלובליזציה ורשע, יעשו בדיוק את ההיפך. הבמאי מזמין את העולם להוריד את 'התאגיד' ברשת, באופן חוקי ורצוי. |
28.11.2006
|
|
יומית
בזמן שהתאגידים ההוליוודיים נלחמים בתכנות לשיתוף קבצים, רק מתבקש שיוצרי 'התאגיד', הסרט התעודי המצליח על גלובליזציה ורשע, יעשו בדיוק את ההיפך. הבמאי מזמין את העולם להוריד את 'התאגיד' ברשת, באופן חוקי ורצוי.
בזמן שהתאגידים ההוליוודיים נלחמים בתכנות לשיתוף קבצים, רק מתבקש שיוצרי 'התאגיד', הסרט התעודי המצליח על גלובליזציה ורשע, יעשו בדיוק את ההיפך. הבמאי מזמין את העולם להוריד את 'התאגיד' ברשת, באופן חוקי ורצוי.
אני אתנסח בזהירות:
למרות שרוב מנצלי הבי-טורנט ודומיו עושים זאת מתוך עצלנות ו/או קמצנות, יכולות להיות לשיתוף הקבצים השלכות ומשמעויות פוליטיות. כשאתה רואה סרט ש"גנבת" מהתאגיד שיצר אותו, למשל, הפרסומות הסמויות נראות קצת פחות אפקטיביות. ייתכן שקהילה שמנהלת סוג של קומוניזם מקוון תושפע פחות מהבליצקריג הפרסומי שמנהלות נגדנו חברות המכוניות והמזון המהיר. כמובן, כרגע הקומוניזם המדובר סובב סביב מוצרים תרבותיים, וסביר להניח שלא יווצרו קהילות שיתוף לשעוני רולקס, אבל אני חושב שאפשר ליהנות מהעדנה הזמנית שיש לשיתופיות דווקא כשזה נוגע לחוד החנית של הקפיטליזם הפוסט-תעשייתי: בידור מחורבן.
אני אתנסח בזהירות:
להפך – ככל שתוכנות כאלו תהיינה נפוצות יותר, כך יוצרי התוכן שאנשים גונבים יפנו יותר למודלים של "תוכן פרסומי" בתוך סרטים ותוכניות טלוויזיה, כדי לכסות על ההפסדים.
כשסרטים ותוכניות טלוויזיה ינתנו בחינם על-ידי מפיקיהם, תדע שזה כבר קרה.
אני אתנסח בזהירות:
כלומר, אתה טוען (בזהירות) שאפשר לתרץ שיתוף קבצים ב"אנחנו נלחמים בפרסומות סמויות"?
מדובר פה ביותר מפרסומות סמויות:
בימינו מרבים להשתמש במונח "חתרנות" בקלות מעוררת דאגה. עם זאת, אני חושב שקהילת שיתוף הקבצים אכן חותרת תחת דפוסי הצריכה שהתקבעו ביננו ובין תאגידי התקשורת, מכיוון ששיתוף הקבצים פוגע בתאגידים הללו איפה שכואב להם: בכיס. אמנם הפגיעה הזו לא מרשימה במיוחד, אבל היא הופכת את ההגיון הקפיטליסטי על ראשו: הפרט בחברה הקפיטליסטית רוצה לעשות מקסימום רווח במינימום השקעה, ושיתוף הקבצים אכן מאפשר לבעל המחשב להיות קפיטליסט טוב; קשה לבוא בטענות לצרכן שרק מבקש להרוויח את התרבות שלו במחיר מינימלי – הרי זו גם המטרה של האולפן.
שנית, כמו שכתבתי, קהילות שיתוף הקבצים יוצרות סוג של קומוניזם תרבותי. אמנם כדי להיות חלק מקהילה כזו אתה זקוק לגישה לרשת, וזו פריבליגיה של חלק קטן מאד של האנושות, אבל בני המזל בינינו יכולים להתנסות בחוויה של שוויון יחסי, כזה שאינו מוטה על ידי מעמד או גזע או מין. העובדה שמדובר בעברה על החוק לא מטרידה אותי. פעם גם בריכות משותפות לשחורים ולבנים היו נגד החוק.
למרות שאני אמור להיות במחנה שלך
משהו בלוגיקה שלך מטריד אותי – אחרי הכל, לפי אותה לוגיקה אפשר להצדיק גם גניבה.
השאלה היא האם יש מקרים בהם אפשר להצדיק גניבה.
בלי ספק.
כל מקרה בו אני מרוויח מהגנבה – מוצדק.
כל מקרה בו אני מפסיד – לא.
וזהו כל הקפיטליזם על רגל אחת.
דמגוגיה זולה.
הייתי מנמק, אבל נדמה לי שחובת ההוכחה עליך.
דוגמא אחת:
out-sourcing. זה בסדר שלעובדים שלי בהודו או בירדן אין ביטוח-שיניים כול עוד לי יש; זה יותר מבסדר – זו הסיבה שאני מעדיף להעסיק אותם.
המעביד גונב להם את השיניים?
חוששני שאתה מבלבל קצת בין גנבה לבין אי-שוויון ו\\או אי צדק ממינים אחרים.
העשירים בדרך כלל לא גונבים
מהעניים, משום שאין להם סיבה להסתכן כאשר החוק נועד לאפשר להם לעשוק את העניים כדין. במילים אחרות, המעביד האמריקני לא צריך לגנוב את השיניים של העובד האסייתי. מספיק שהוא מסכים להעסיק אותו ללא ביטוח-שיניים; הרי אף אחד לא יעניק לעובד הזה ביטוח-שיניים אם פירוש הדבר שהאמריקנים ייקחו את העסקים שלהם לארץ החניכיים המדממות.
הטיעון הזה קיים מימי יוון העתיקה,
ותמיד יש בו מידה מסויימת של צדק,
אבל יש בו גם מידה מסויימת (ודי גדולה) של שקר, גם בהתעלם מהטיעון הלא-נכון שמטרת החוק ככלל היא ליצור שוויון כלכלי, ובייחוד למנוע מקרים של עושר-יתר.
ודי לומר שלאותו עובד אסייתי לא היה ביטוח שיניים בטרם בא התאגיד הרשע ולא נתן לו ביטוח שיניים.
זה נכון שלעובד האסייתי
לא היה ביטוח שיניים לפני שהוא התחיל לעבוד בשביל האמריקנים, אבל עכשיו הוא עובד בשביל, ועם, אנשים שיש להם ביטוח, ולעיתים הם אפילו לא יותר בכירים ממנו.
בכל מקרה, אנחנו סוטים מהנושא, והנושא איננו ביטוח שיניים. הסוגיה היא האם שיתוף קבצים היא פעולה צרכנית לגיטימית (להבדיל מחוקית).
אתה שאלת האם ''גניבה'' היא לגיטימית,
ומזה, כמדומני, לא סטינו. והראיה, שאתה מנסה להצדיק את מה שאתה רואה כגניבה על ידי הפיכת כל חוסר-צדק בעולם לגניבה, לפי קריטריון 'אם הכל אסור אז הכל מותר'.
אבל אינני רואה בכך גניבה,
לא במובן המוסרי לפחות. אם גניבה היא בהגדרה דבר פסול מבחינה מוסרית, אני לא רואה בהורדת קבצים גניבה, מכיוון שאני לא חושב שיש אי-מוסריות בפגיעה בכיסו של מי שמרוויח עשרה מיליון דולר לסרט.
אני אמנם משתמש במונח גניבה, אבל מדובר במונח משפטי, והמשפט לא מעניין אותי, משום שכפי שאתה הצעת, שוויון לא מעניין את המשפט. לכן, אנחנו יכולים לוותר על מונח זה, ולשאול את עצמנו האם אנחנו מצדדים באחזקה קהילתית-משותפת של מידע.
לי יש כרגע מאתיים דולר פחות ממך,
לפיכך אני לא רואה פסול בפריצה למחשב שלך ושימוש במידע שבו לצרכי.
מפלפולים אפשר להגיע לכל מיני מקומות. השאלה אם שיתוף קבצים הוא גנבה או לא היא שאלה נפרדת מהשאלה אם מותר לגנוב ממי שמרוויח עשרה מליון דולר.
אני אפילו כמעט מוכן להמר שאתה לא תחשוב שמי שפורץ לביתו של בראד פיט ולוקח ממנו מכונית עושה מעשה לגיטימי, למרות שלפי ההנמקה שלך (לא שלי!) אין פה אי-מוסריות.
ואכן, לדעתי אי אפשר להאשים את מי שלוקח מפיט מכונית בגניבה.
אה.
וגם הוא חושב ככה, אם לשפוט לפי ''אושן 11''.
כן, וארנולד שוורצנגר חושב
שהוא יכול לשבור חלונות בלי להיפצע מזכוכית.
הייתי רוצה להגיב על זה
אבל באמת שאני לא יודע איך.
טוב אז אני לא מסכים במאה אחוז
בשבילי החוקים הם לא ערך עליון, אבל אני לא זורק את כולם.
חוץ מזה, לגנוב מעשיר ולגנוב מעני זה עדיין לגנוב.
באופן כללי צריך לקיים חוקים, אבל צריך גם להפעיל את הראש.
ואכן, לדעתי אי אפשר להאשים את מי שלוקח מפיט מכונית בגניבה.
אתה יודע, אם תיקח מפיט יותר מדי מכוניות, בסוף לא יישאר לו כסף.
לי יש כרגע מאתיים דולר פחות ממך,
תשימו לב להבדל הדק
שבשיתוף קבצים כשאין הפסד של כסף, או "גניבה" (זאת אומרת, האולפן עדיין בעלי זכויות על הסרט), אלא הם פשוט לא מרוויחים ממנו כמו שהם יכלו או רצו.
לדעתי הפיתרון האמיתי לבעית שיתוף הקבצים היא לספק ללקוחות חוויה שונה ממה שהם יכולים להשיג במחשב בבית, לראות סרט במסך קולנוע שנפתח מוילון קטיפה (מישהו יודע איפה עוד יש כאלו בארץ ?) עם פופקורן חם ודלי של קוקה-קולה, זה לא אותו דבר לראות סרט באיכות חרא שהורדנו למחשב.
אותו דבר בנוגע למוזיקה, שישברו את הראש האולפנים למה לקנות את הדיסק ולא להוריד את המוזיקה/להקליט מהרדיו/לשיר לעצמי באמבטיה.
שים לב להבדל הדק,
בין הטיעון שלך לטיעון של נמרוד.
אתה טוען 'אין פה גנבה כי אין כאן גרימת הפסד ונטילת רכוש',
ואילו נמרוד טען 'יש לאולפנים\לכוכבים הרבה מדי כסף, מוצדק לגנוב מהם'.
אלה לא אותם טיעונים.
שים לב להבדל הדק,
אני אומר שלא נכון להשתמש במושג גניבה :)
זה נכון שלעובד האסייתי
אם יותר לי רק האופטופיק הקטן הזה, אני רוצה לראות אם הבנתי נכון את ההגיון שלך: הבעיה היא בכך שיש עובד אחד בחברה שיש לו ביטוח שיניים ויש עובד אחר שאין לו (ולא משנה באיזו דרגה כל אחד מהעובדים). לכן כל העובדים בחברה חייבים ביטוח שיניים. מכיוון שביטוח השיניים הוא רק דוגמה, נובע מכך שהעובדים חייבים להיות זהים לחלוטין בזכויותיהם הסוציאליות. אם כך, האם הם לא צריכים להיות זהים גם בשכר שהם מקבלים? ואולי גם במעמדם הכלכלי הכולל? נראה לי שאתה פוסל מראש כל חברה שאין בה שוויון מוחלט בין כולם.
ישראל היא כרגע המדינה בעלת פער המעמדות הגבוהה
ביותר בחברה המערבית (ארה"ב היא השנייה). אדם אחד בעשיריון העליון מרוויח משהו כמו אוטובוס שלם של אנשים מהעשיריון התחתון.
רק מזכיר את זה לפני שניסחף.
כן, בהחלט, חלק מתפקידיה של ממשלה בחברה צודקת הוא לדאוג לשוויון מסויים בין תושביה. הטענה שלך כאילו תנאים סוציאליים בסיסיים לכל אדם משמעותם הלאמת המדינה, בנוסף להיותה דיכוטומית באופן פראי, גם מתעלמת מזה שקיימות מדינות רבות בעולם שמאמצות תפיסה כלכלית זו (ואגב, גם ישראל הייתה כזו בעברה הלא כל כך רחוק).
ישראל היא כרגע המדינה בעלת פער המעמדות הגבוהה
"ביטוח שיניים" אינו תנאי סוציאלי בסיסי.
פרט לכך, אני לא טענתי כלום על הלאמת המדינה, אלא רק הערתי שזה הרושם שאני מקבל מגישתו של נמרוד.
ואגב, גם ההודעה שלך די סותרת את עצמה – רגע אחד אתה מדבר על פערי שכר, וברגע האחר מדבר על "תנאים סוציאליים בסיסיים". אדם יכול לקבל תנאים סוציאליים בסיסיים גם אם הבוס שלו מרוויח פי מיליארד ממנו.
הנה מדינות שבהן מעט מאד קשישים,
אם בכלל, מבלים את ימי שישי בנבירה בפחי זבל:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3327097,00.html
או שמא גם שם הסיפור מעט יותר מסובך:
http://www.kivunim.org.il/article.asp?id=167
המאמר שלינקקת אליו רק מדגיש את הנקודה של התחש:
אפשר להכניס שיפורים ושינויים הכרחיים במדינת רווחה, כדי להשיג יותר חופש ויותר תועלת מיישום עקרונות קפיטליסטים – בלי לוותר על אחריות חברתית ועל הבטחת מינימום הוגן של שירותים לכל האזרחים. זה לא חייב להיות כמו בישראל.
אני לא מרוצה ממה שיש בישראל,
אבל אני די משוכנע שהמודל השוודי המדומיין שיש לנו, או בעברית כלכלת מפא"י, הוא לא שיטה טובה.
אפילו אותו מאמר שהתחש לינקק אליו התעלם מריכוז העושר העצום בידי מספר משפחות מצומצם בארצות הסקנדינביות (המפורסמת בעולם: מאיירסק, בארץ בטח משפחת וולנברג), את ה10.3 אחוז אבטלה (השבדים מחלקים את האבטלה לשלוש קטגוריות, כדי להימנע מלדווח על יותר מדי מובטלים; ככה, נכון לינואר היו להם 254,000 מובטלים רשמיים, 87,000 מובטלים 'בלימודים' – מזכיר קצת את הקורסים של משרד העבודה אצלנו – ולא פחות ממאה ושלושים אלף כאלה שבמסגרת תכניות מדינתיות אלה ואחרות שאמורות לשפר את סיכויי השתכרותם בעתיד (מזכיר למישהו איזו תכנית על שם מדינה בארה"ב?). ויש עוד כמה טריקים, עד שיש הטוענים שהאחוז הלא מדווח גבוה עוד יותר. כמו-כן, מצב הגירעון השוודי מבטיח שיהיו להם עוד קיצוצים וצרות בעתיד – וכבר עכשיו יש להם כפליים מובטלים בפועל מבארצות האנגלוסקסיות.
אני בעד רשת בטחון חברתית, ועוד יותר מזה בעד סולידריות קהילתית (שאותה הממשלה לא יכולה לחייב, אבל בהחלט לעודד), ובטח לא תמצא אותי מגן על אמירה בסגנון 'ההומלס ברחוב נמצא בדיוק במקום שהוא אמור להימצא' (ציטוט אמיתי, כבר לא זוכר ממי). אבל יש לי חשד שאמירות 'שבדיה שבדיה' הן די בבל"ת.
גם על הדמוקרטיה אומרים שזו השיטה הכי גרועה, חוץ מכל האחרות.
אפשר לומר אותו דבר על השיטה השבדית. היא ודאי רחוקה משלימות, ונתקלת בלא מעט בעיות קשות, מכיון שהיא שיטה אנושית, שפועלת עם אנשים.
אבל כשאתה – או לפחות אני – מסתכל על יחס העלות / תועלת שלה, היא נראית הרבה יותר טובה מהמצב הנוכחי בישראל. גם אם לוקחים בחשבון, כמו שצריך, שלישראל יש בעיות שאין בשבדיה.
זהו, שהשיטה השבדית
היא לא המקבילה פה. כשאתה מביא בחשבון אחוזי אבטלה גבוהים יותר מבישראל למרות שאין שם הבעיות שיש פה, ואת השינויים שיקרו שם כנראה בשנים הקרובות – אזי היא נראית *כרגע* יותר טוב מישראל, אבל לאו דווקא לטווח הארוך.
השיטה השבדית מותאמת למציאות בשבדיה,
ולכן קשה לדעת מה יהיו ההשפעות שלה על החברה הישראלית. למשל, בישראל יש תופעה ש(אולי) אין כ"כ בשבדיה של ציבורים מסוימים שאבטלה היא חלק מאורח החיים שלהם, ולא נובעת מחוסר ברירה, כמו גברים בחלק מהקהילות החרדיות או נשים בחלק מהקהילות הערביות. בישראל חלק גדול מתקציב המדינה מוקדש לביטחון, ועל כן הוא לא יכול להיות מנוצל לדברים אחרים (אלא אם יוקטן תקציב הביטחון, דבר שלא ברור אם יועיל או יזיק). אני מניחה שגם מצב העובדים הזרים שונה בין שתי המדינות.
אפשר ורצוי להכיר את המודל השבדי, לבחון אותו ולקחת ממנו את מה שמתאים, אבל לא תמיד אימוץ של שיטה במלואה יכול באמת לעזור (ע"ע תכנית וויסקונסין).
מש''א.
אני מסכים, ובאמת לא הצעתי לאמץ אותה בישראל כמו שהיא.
רק להבין וללמוד ממנה, כדוגמה לגישה חברתית-כלכלית הרבה פחות מטופשת, מזיקה והרסנית מהגישה הישראלית (הממשלתית) הנוכחית.
דוגמא אחת:
אני מסכים עם נמרוד במאה אחוז.
גם בלי להיכנס לצדדים פוליטיים(לא רוצה לפתח דיון כזה), נראה לי שמדינת ישראל לא היתה קמה בכלל אם היו מתחשבים ממש בחוק הבריטי\תורכי\עותמני\רומאי\יווני או כל מי ששלט פה וקבע חוקים.
שיטת המשטר היא אמצעי, לא מטרה.
אגב, בשורה התחתונה, רוב האנשים לא באמת מחזיקים מהחוקים: ברוב המקרים לא מקבלים עונש אם גנבת-
העונש הוא על זה שנתפסת.
מה אם פגיעה באנשים אחרים?
שכחתם את זה לכאורה כמד די חשוב לנזק שגניבה לפעמים גורמת. לפעמים על גניבה מאיזה סופר (תעגיד רשע) ישלם הקבט או אחת הקופאיות.
-האשף הדגול
מה אם פגיעה באנשים אחרים?
קניסת עובדים על גניבה היא בלתי חוקית במדינות נורמליות. מעסיקים שעושים את זה מנצלים תמימות של העובדים שלהם ופחד מפיטורין. הנקודה פה היא שלא הגנב פוגע בקופאית, אלא המעסיק (כשהוא גם מבוטח לגניבות ומקבל חזרה את הכסף! הוא למעשה גונב מהקופאיות).
העניין פה הוא פשוט, גניבה אינה חוקית, אבל חוקים הם לא גבול ברזל, אלא נורמה חברתית, שלפעמים מוצדקת ולפעמים מוטעית, ונאכפת על ידי איום של ענישה.
מה זה קשור? כשאני משלם את מיטב כספי על מוצר, סרט או מוזיקה במקרה הזה, אני רוצה לקבל מוצר איכותי. האינטרנט הפך לאמצעי שמבטיח לי את איכות המוצרים שאני כן קונה. זה פשוט יותר יעיל משביתת צרכנים.
זו עבירה על עמדות מוסריות של הגינות, אבל גם פרסום של סרט כמו "דייט מובי" כקומדיה אינה בדיוק מוסרית – היא מכוונת בדיוק במטרה לעשוק את הלקוח.
יש חוקים עם צדק מאחוריהם
ויש חוקים שלא.
עוצר באדום בגלל הבטיחות, לא בגלל החוק שבמקרה מסתדר עם הצדק.
אני לא חונה בנכים, אם התעניינתם, יש דרכים אחרות בלי לפגוע בתושבים 
)
אני
אבל אם למשל עיריית י-ם החליטה להרויח עוד כמה שקלים ודחפה מדחנים וכחול לבן בכל חניה בעיר הקודש (שמתם לב שאין יותר חניה חינם בשום מקום?), זה לא אומר שאני בעד.ואם יש לי דרך לעקוף את זה – בשמחה.
(
תראה, אתה עונה לא לעניין.
בוא נלך צעד אחד אחורה.
אם להשתמש שמשפט שאתה זרקת, "קפיטליזם על רגל אחת" זה ריכוז ההון בידי הציבור ולא בידי השלטון.
עכשיו, עם הרגל האחת הזו אפשר להתקדם בשלל דרכים. אפשר לצעוד ישר, אפשר לזגזג לצדדים, אפשר לקפוץ מעל מהמורות כשזה נוח, ואפשר אפילו לבעוט בדברים כשהם מפריעים. אבל אם הבעיטות, הקפיצות והזיגזוגים הם לא צודקים – אל תאשים את הרגל. תאשים את הגוף שאליו היא מחוברת. הגוף יכול היה ללכת ישר. הוא בחר שלא.
אפשר לשאול עד כמה הכשלים והפיתויים השליליים בקפיטליזם הם אינהרנטיים לשיטה, וכיצד יוצרים בלמים שימנעו אותם. אבל זה סיפור אחר.
הסרט "התאגיד", אגב, אינו אנטי קפיטליסטי. הוא פרו קפיטליזם נאור – הוא מצביע על הכשלים בשיטה, ומציע להם פתרונות שעולים בקנה אחד עם הרעיון הבסיסי עליו היא מושתתת. כך למיטב הבנתי בכל אופן.
אני לא מקבל את התיאור הזה.
"החברה" לא החליטה להפוך לקפיטליסטית; חלקים ממנה בחרו בדרך הזו, וכשחלקים אחרים שלה התנגדו לכך, הבורגנים ערפו את ראשם.
הגדולה של האידיאולוגיה הדמוקרטית-קפיטליסטית היא שהיא מאפשרת לרוב האזרחים להרגיש כאילו היא עובדת למענם – וזהו הישג לא קטן ואולי הדבר היחיד שהאזרח יכול לצפות לו מהחברה בה הוא חי.
על כל פנים, אינני מבין מהו קפיטליזם נאור: אתה יכול להחזיק אצבעות ליו"ר מחבק-העצים, אבל אתה לא יכול להשפיע על הבחירה שלו. אנחנו צריכים להיזהר כאשר מציעים לנו דברים נאורים, משום שבדרך כלל מדובר בעסקים חשוכים למדי: קפיטליזם נאור, כיבוש נאור, עריצות נאורה. אני חושב שיש לנו סלוגן חדש למדינה
אתה עדיין לא עונה לעניין
או לפחות לא מתייחס לאותם אלמנטים אליהם אני התייחסתי. לא שאלתי מי בחר להפוך את החברה לקפיטליסטית, מי הציב אלטרנטיבה ומה קרה לו.
אנו חיים בחברה קפיטליסטית, עובדה. אולי זה ישתנה. כרגע זה נתון. השאלה איך גורמים לנתון הזה לעבוד בצורה הצודקת ביותר והאופטימלית ביותר.
אתה מציג את הקפיטליזם כסוג של חטא קדמון. אני בחיי הקצרים טרם נתקלתי בשיטה עם פחות כשלים. כמו דמוקרטיה, זו שיטה מחורבנת, אך הטובה ביותר שיש לנו כרגע. ועד שיציעו שיטה טובה יותר, ואני משוכנע שזה עוד יקרה בימי חיינו, השאלה הרלוונטית היא לא מה היה לפני הקפיטליזם או למי ערפו את הראש ומה שלום יו"ר מחבקי העצים (לא הבנתי את הרפרנס הזה, אגב). להתלונן זה באמת כיף. אבל בוא נהיה פרודוקטיביים: אם לשיטה יש כשלים, בוא נתקן, נאזן ונבלום אותם. ואם היא בלתי ניתנת לתיקון – תציע אלטרנטיבה. אני מבטיח שראשך לא יערף (לפחות עד שנורטון יתפוס את השלטון).
א. בוודאי שזה חשוב מי ערף את מי (למרות שכולם עשו את זה); משום שרוב האנשים בטוחים שהקפיטליזם הוא שלב הכרחי באבולוציה האנושית ושכל ניסיון לפגוע בקניין המקודש יוביל א. לטרור ב. לסטליניזם.
ב. היו"ר הוא יו"ר התאגיד. היו"ר מחבק-העצים הוא אחד מהאנשים הנחמדים שהתראיינו ל"תאגיד". מבוטחני שלא כל היו"רים שותפים לדעותיו. אנחנו לא יכולים לסמוך על כך שיו"רים נחמדים יבחרו לראשות תאגידים. זה לא בשליטתנו.
ג. היי, אני רפורמיסט אז מאץ' אז דה נקסט גאי. מיסוי פרוגרסיבי הוא דרך חוקית לגנוב את המכונית של בראד פיט. עכשיו, הצבע לי על מפלגה ישראלית שתומכת בסוציאל דמוקרטיה ובמדיניות רווחה.
חד''ש
http://www.hadash.org.il
ואת הטיעון שהבאת בסעיף א. תצטרך לבסס על משהו, אתה יודע. בכלל, הקלות בה אתה מעלה טיעונים קשים ללא שום סימוכין קצת מרגיזה, אולי כי היא מזכירה לי את עצמי…
לגבי ג. – אם אתה לא רואה את ההבדל בין לגנוב את המכונית של בראד לבין להטיל עליו מס גבוה (רמז: אחת מהדרכים היא חוקית ושיוויונית. השנייה לא), חוששני שאין לנו שפה משותפת לדיון.
תשובה נכונה. בכמה קואליציות השתתפה חד''ש?
א. אחת ההוכחות לטענה שלי כרוכה באחוזי ההצבעה לחד"ש.
ג. אכן, יש הבדל בין מיסוי וגניבה. מישהו מוכן לספק לנו קצת נתונים על שיטת המיסוי בארה"ב ובישראל?
אחוזי ההצבעה לחד''ש
לא מוכיחים שמישהו מפחד מטרור או מסטליניזם. באותה מידה אתה יכול לטעון שהם מוכיחים שהציבור מפחד מהשתלטות הרכבי ג'אז אוואנגארד על מצעד הפזמונים – יש לכך בערך את אותו קשר לחד"ש, וגם זה עדיין דורש הוכחה.
הדבר היחידי שזה מוכיח זה שהציבור לא מסכים עם הדעות שמובאות במצע שלהם, ומסכים יותר עם מצע של מפלגות אחרות. כל הקשר מעבר לכך – אתה מוזמן להעלות אותו, אבל תצטרך לנמק אותו ביותר ממשפט וחצי.
רגע, אז אתה טוען
שאחוזי ההצבעה לחד"ש, ההתפלגות הדמוגרפית של מצביעיה, והרחקה העקבית מהקואליציה קשורה אך ורק לעיקרי המצע שלה – שאני בטוח שרבים קראו בעיון – ולא, נגיד, לעובדה שיש בה ערבים?
בוא נתקוף את הנושא מזווית אחרת: חוץ מהבחירות האחרונות, שאני לא מכיר את נתוני ההצבעה שלהן, אפשר לטעון שיש קשר בין מוצא, הכנסה ודעה פוליטית. כלומר, סביר להניח שאם אתה בונה ספסלים ממוצא עירקי שגר בנתיבות, תצביע לש"ס או לליכוד.זאת למרות ששתי המפלגות הללו פועלות באופן שיטתי כדי לפגוע ברשת הביטחון הכלכלית שמספקת המדינה לעשירונים התחתונים. למה הספסלן עושה את זה לעצמו? בגלל שהוא אוהב שדופקים אותו – או אולי בגלל שש"ס והליכוד מציעים לו זהות מגובשת, וחלק מהזהות הזו כרוכה בדחייה כמעט אוטומטית של כל מה שמריח משמאלנות – כולל, נניח, מדינת רווחה?
צודק, עזוב מצע
חד"ש באמת מזוהה בעיקר כמפלגה ערבית, הרבה יותר מאשר כמפלגה שתומכת במדיניות רווחה. וגם אם מי שמפחד ממנה אכן מפחד, כטענתך, מטרור וסטליניזם, אני בספק אם הוא כורך את זה ב"ניסיון לפגוע בקניין המקודש". כך ששוב חובת ההוכחה עליך.
ואיך מזכויות קניין הגענו לרווחה וחד"ש – באמת שאין לי מושג. זה אולי הזמן להתחיל להתמרכז ולחפש שורה תחתונה.
או, לחילופין,
שמה שאתה מציע לו לא מפתה מספיק בעיניו.
(ומן הבחינה המעמדית, למה שהוא יסמוך על אירופאי בן המעמד הבינוני-גבוה שאומר לו "תשמע, מה שאני מציע לך – אתה מרוויח ממנו, אבל אני בתור מעמד מפסיד מזה".
הממ. נשמע אמין מאוד.)
בניגוד למה שהאשכנזים הבורגנים
נתניהו, נווה, שטייניץ, שרנסקי, ארדן, לבנת, ריבלין, איתן וסער (כולם חברי הכנסת הנוכחית מטעם הליכוד) אומרים לו?
הם לא מעמידים פנים שהם מפסידים עליך.
*עליך = אותו עיראקי מנתיבות. אגב, אין ממש בנתיבות עיראקים, ואני יכול לומר את זה כי גרתי שם שנתיים. אם כבר, תאמר מרוקאים ותוניסאים.
להזכיר או לא להזכיר
את המצע של מפלגת העבודה בבחירות האחרונות?
עדיף שלא להזכיר.
המסמך הזה לא שווה את הפיקסלים עליהם הוא כתוב.
מכרז למשרת עורף ראשים.
יש הצעות?
יש ביטוח שיניים?
רק אם גונבים ישירות מהתאגידים בלי לעבור עוד תחנות/אנשים באמצע
לא כל-כך קטן:
במקרה היום בדקתי נתונים לגבי אחוזי גלישה באינטרנט, ומסתבר של-16.6% מהאנושות, דהינו, קצת יותר ממיליארד איש, יש גישה לאינטרנט. כן, רובם במערב, אבל:
א) 35% ממשתמשי האינטרנט הם מאסיה
ב) כמות משתמשי האינטרנט באפריקה צמחה ב-625% בששת השנים האחרונות; במזרח התיכון יש צמיחה של 500%; באמריקה הלטינית של כמעט 400% (כל זה לעומת 113% בצפון אמריקה ו-200% באירופה).
נתונים, כאן:
http://www.internetworldstats.com/stats.htm
מרתק.
ומאוד שונה מהדעות הקדומות המקובלות בנושאים אלו. למרות שככל הנראה, התמונה הכללית עדיין לא השתנתה, יכול מאוד להיות שזה מעיד על מגמה כלשהי (מבורכת? מקוללת? חסרת חשיבות?)
יש כתבה מתויינת בנושא, של דוקטור אלברט אוקספורד
ציטוט קצר
http://www.pointlesswasteoftime.com/filetrading.html
שרשרת המזון
אחחח, לקום בבוקר ולגלות 40 הודעות חדשות ביומית אחת: סימן שנמרוד חזר לכתוב!
ההגיון העומד בבסיס ההתנגדות הקלאסית (דהינו, מרקסיסטית) לקפיטליזם היא שהבורגנות עושקת את הפרולטריון על-ידי ניצול כוח העבודה שלו ושלילת תוצרי כוח העבודה האמור מהפרולטריון האמור, ולכן אותו פרולטריון זכאי (מה זה זכאי? חייב!) לקום על הבורגנות ולקחת את מה שמגיע לו בדין. במלים אחרות, אתה לקחת מהכיס שלי? אני יכול לקחת ממה שקנית בעזרת מה שלקחת מהכיס שלי.
עכשיו, ברור לי שדילגת מעל הקפיטליזם כשיטה כלכלית ואתה עוסק בו כאידיאולוגיה, אבל נדמה לי שזה דילוג מסוכן (לדוגמא, מה הקשר של דוגמאת הברכה שלך לטיעון?). כשאני גונב סרט מאולפן הוליוודי, מדובר באולפן שלא לקח ממני שום דבר כל חיי – לא עבדתי בשבילו, חברים שלי לא עבדו בשבילו, משפחתי לא עבדה בשבילו, הוא לא ניצל אותי או את הדומים לי. כן, הוא נבנה על הכספים שאני (בין השאר) שילמתי לו על סרטים קודמים; לא, זה לא אותו הדבר. לכן זכותי המוסרית לקחת את רשותו נראית לי מפוקפקת.
הדיון פה על הורדת הסרטים והמכונית של בראד פיט בתור הצדקה
לקומוניזם, הוא אחד הדברים היותר תמוהים שקראתי מזה זמן רב – ותאמינו לי שכמי שכותב כרגע הצעת מחקר לדוקטורט, כבר יצא לי לקרוא כמה דברים תמוהים לאחרונה.
הורדת סרטים באינטרנט זה לא קומוניזם. גם אם היינו מתבססים על הטיעון הרעוע מאוד שצפייה בסרטים היא צורך חיוני כמו אכילה ושינה, הרי למי שמוריד סרטים יש, ככל הנראה, מספיק כסף כדי לאפשר חיבור מהיר מספיק לאינטרנט. אני מנחש שבאותה מידה עם אותו כסף הוא היה יכול לשכור את הסרט האמור בספריית וידאו, או אפילו (חס ושלום) ללכת ולראות אותו בקולנוע. אין כאן בכלל (בכלל-בכלל-בכלל) יחסים בין אלה שיש להם ואלה שאין להם. לא קומוניזם ולא נעליים.
כנ"ל הדוגמה עם המכונית של בראד פיט. גם אם לבראד פיט יש רולס-רויס ולי יש רק פז'ו (או שאפילו, למרבה הזוועה, אני נאלץ לנסוע באוטובוס), זה לא נותן לי זכות מוסרית לגנוב לו את הרולס-רויס. למעשה, הטיעון הזה הוא *בדיוק* הפגם המוסרי שעליו הצביע נמרוד בניסיון להצדיק גניבה מעשירים. זה קומוניזם? קדחת.
אם הדיון פה היה עוסק בייצור לא מורשה של תרופות מוגנות בפטנטים באפריקה, תרופות שבלעדיהן אנשים ימותו, הייתי אולי מבין את הטענות על עוולות הקפיטליזם. אבל הורדת סרטים וגניבת המכונית של בראד פיט כאקט נגד חוסר הצדק החברתי? תסלחו אבל, פחחחחחחח.
ואתה כותב את זה לי בגלל ש...?
ההודעה שלך פשוט היתה השורה התחתונה של הדיון הנ''ל, בשעתו.
שורה תחתונה שאומרת בערך את מה שאתה אמרת,
והוא שהדיון בקומוניזם בהקשר זה אינו רלוונטי.
הנחת המוצא שלך היא שקניין תרבותי
הוא בהכרח קניין פרטי, וזו תפיסה שהיא כבר קפיטליסטית.
נקפוץ רגע למערכת הפיאודלית, שיטה חברתית רעה לכל הדיעות; בהרבה אחוזות כאלו היה שטח ציבורי – בדרך כלל שטח מרעה – שהיה שייך לכלל קהילת האריסים, ובני הקהילה התחלקו בשימוש בו. זה לא אומר שלא היו חיכוכים בינם ולבין עצמם, או בינם לבין הווסאל על השימוש בקרקע, אבל השטחים הללו היו קיימים זמן-מה, עד שהווסאלים החלו לגדר את השטחים הללו ולהפוך אותם לקניין פרטי.
אם אדמה יכולה להיות מרחב שיתופי, האין תרבות יכולה להיות קניין שיתופי? זכויות יוצרים, למשל, הן בנות 300 שנה בלבד. כלומר, השאלה היא לא אם אני גונב או לא מהאולפן. השאלה הזו נגזרת מהשאלה, האם מה שהאולפן מייצר חייב להיות שייך לו.
הנחת המוצא שלך היא שקניין תרבותי
הוא בהכרח קניין פרטי, וזו תפיסה שהיא כבר קפיטליסטית.
נקפוץ רגע למערכת הפיאודלית, שיטה חברתית רעה לכל הדיעות; בהרבה אחוזות כאלו היה שטח ציבורי – בדרך כלל שטח מרעה – שהיה שייך לכלל קהילת האריסים, ובני הקהילה התחלקו בשימוש בו. זה לא אומר שלא היו חיכוכים בינם ולבין עצמם, או בינם לבין הווסאל על השימוש בקרקע, אבל השטחים הללו היו קיימים זמן-מה, עד שהווסאלים החלו לגדר את השטחים הללו ולהפוך אותם לקניין פרטי.
אם אדמה יכולה להיות מרחב שיתופי, האין תרבות יכולה להיות קניין שיתופי? זכויות יוצרים, למשל, הן בנות 300 שנה בלבד. כלומר, השאלה היא לא אם אני גונב או לא מהאולפן. השאלה הזו נגזרת מהשאלה, האם מה שהאולפן מייצר חייב להיות שייך לו.
נניח שהייתי מציג את התגובה האחרונה כשלי
האם יש לי זכות לטעון שאני כתבתי אותה ולפרסם אותה באתרים אחרים, מבלי לתת לנמרוד קרדיט? בעיני, קניין תרבותי הוא פרטי ויש ליוצרו את זכויות היוצרים עליו, אלא אם ותר עליהן בחוזה שאינו סותר את החוק. אמנם יש אולפנים וחברות שאינם מאפשרים ליוצר להנות באמת מפרי יצירותיו, אבל זו הבחירה שלו האם לחתום איתם על חוזה, או לחפש אלטרנטיבה. אם רימו אותו, שיתבע אותם לדין.
נחזור בזמן למתקפת המשובטים. עורכי עין הדג יצרו יומית מהנה וחתמו עליה בעזרת הלוגו של האתר. כבר באותו שבוע, הוצגו התמונות מהיומית בחלומות בהקיציס, כאשר לוגו האתר חסר ולא ניתן שום קרדיט לעין הדג. יכול להיות שיוצרי התכנית קבלו את התמונות ללא הלוגו והקרדיט, אבל מישהו הוריד אותם בדרך ובכך מנע מרד פיש ולונג ג'ון הכרה על יצירה שלהם. שייקספיר מת לפני יותר משלוש מאות שנה, אבל לאף אחד אין את החוצפה לטעון שהוא כתב את המלט. מקסימום מוסיפים על הקרדיט הקיים, אם אכן יצרו תוספות מקוריות למחזה המקורי (כמו בתאטרון הקאמרי). מצד שני, נניח שבעוד חצי מילניום, ביקורת שכתבת תפורסם מחדש, תחת שמו של גירדי בן שסק, או אפילו ללא כל קרדיט. אף אחד לא ישרוד עד אז בכדי להעיד שאכן אתה זה שכתב את הביקורת ואתר "עין הלקס" שפרסם אותה מחדש לא אחראי לכתיבתה. זהו, מה שייצרת כבר לא שלך בזכות גניבה פשוטה.
יש לך בעייה אחת.
יש כאן בעצם שני מעשים שונים לחלוטין: א' העתקת יצירה ופרסומה מחדש ללא מתן קרדיט (או תוך לקיחת קרדיט לעצמך) וב' – העתקת יצירה לצורך שימוש/השמעה, ללא כל טענה לגבי מי היה המחבר.
מה שאתה עשית (וקיציס) היה א'; מה שמורידי הקבצים עושים הוא ב' (אף אחד לא טוען שהוא יצר את "שודדי הקאריביים"). יתר על כן: בעוד שב' חוקי לגמרי לאחר פקיעת זכויות היוצרים, הרי שא' נשאר לא חוקי גם כשמדובר (כפי שציינת) בשייקספיר או בהומרוס. בנוסף, כל האלטרנטיבות המוצעות לזכויות יוצרים (למשל "קריאיטיב קומונס", או רשיון GFDL שבו כתובה וויקיפדיה, או תוכנות קוד פתוח) אוסרות במפורש את א' תוך שהן מרשות את ב'.
במלים אחרות, לטעון שהורדת סרטים (ב') לא לגיטימית בגלל שהעתקת תגובות ופרסומן כשלך (א') אינה לגיטמית, היא כמו הטענה על האוטו של בראד פיט – פשוט לא רלוונטי.
אין הבדל...
בין אדמה שתתקיים בין אם תהיה שייכת לזה או לאחר, לבין תרבות שיתקיים רק אם מישהו ייצור אותו?
בוודאי שיש הבדל.
אבל הבה נניח שעל האדמה הזו מוצב ספסל ציבורי. מישהו ייצר את הספסל הזה, אבל הספסל אינו שייך למישהו הזה; כל אחד יכול להתיישב עליו. מה ההבדל בין ספסל לסרט קולנוע?
אין שום הבדל. גם על שימוש בספסל אתה משלם.
בשביל שיהיה שם ספסל צריך מישהו שיבנה אותו, יתקין אותו, יצבע אותו, וגם ינקה אותו מדי פעם (אחרת מהר מאוד אנשים יפסיקו לשבת עליו). כל הדברים האלה עולים כסף, והוא מגיע בין היתר גם מהכיס שלך.
האם אתה טוען שאתה יצרת את הספסל?
ספסל מיוצר בידי קבוצה מסוימת של אנשים שמקבלים על כך תשלום. סרט מיוצר בידי קבוצה מסוימת של אנשים שמקבלים על כך תשלום. שני המוצרים נועדו לשימוש ציבורי נרחב, גם ללא נוכחות יוצריהם. בכל זאת, אם תגנוב ספסל, אתה עדיין גנב. פגעת בקניין של גוף ציבורי (העירייה) וגם ביכולת של גוף זה להשקיע אלף שקל בדברים שאינם החלפת ספסלים. הורדת סרטים ללא תשלום פוגעת באנשים שפרנסתם תלויה בכך שישלמו על סרטים. בעלי ספריות, סדרנים, קופאים, עובדי נקיון ותחזוקה, מקרינים, מנהלי קולנועים, מפיצים, מפיקים וכו'. השניים האחרונים אמנם נפגעים פחות, אבל הקפיטליזם אכן בנוי על מצב בו הזוטרים הם הנוחים ביותר להחלפה.
ההבדל בין הרתך שייצר את הספסל,
והמפיק של הסרט הוא שהרתך לא מרוויח כל פעם שמישהו יושב על הספסל.
ר"ל, אפשר בהחלט לייצר בידור ואמנות כאשר משלמים ליוצרים תשלום חד-פעמי על העבודה שלהם, ללא קשר למספר ההקרנות או הרכישות של המוצר. למעשה, רוב האנשים שמועסקים היום בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע לא מקבלים (סוג כזה או אחר של) תמלוגים.
ואם נמשיך לפי אותו הגיון...
אפשר בהחלט לייצר דברים ב-outsourcing להודו וירדן כאשר משלמים לפועלים שכר מינימום על העבודה שלהם, ואפילו ללא ביטוח שיניים!
אלמלא הייתי מכיר אותך, בשלב זה הייתי מתחיל לחשוד שמא אתה שתול. הטיעונים שלך באופן עקבי מבקיעים גולים עצמיים לרעיונות שאתה מנסה לקדם.
אני מתקן את עצמי -
לא "תשלום חד-פעמי", אלא "שכר ללא תמלוגים". אין לי שום דבר נגד משכורות.
אתה מתחמק מהנקודה
הטענה שלי לא נגעה למשכורת, חד פעמית או לא.
הטענה שלי הצביעה על כך שהטיעון שלך הסתמך בעיקר על "עובדה, ככה זה" ולא על שום נימוק ערכי של ממש. העובדה שיש תרבות שמיוצרת בשכר ללא תמלוגים לא אומרת שזה נכון יותר, צודק יותר או טוב יותר. זה רק אומר שזה מודל שקיים.
יכולתי גם להביא כדוגמא נגדית את תעשיית המוסיקה, שדווקא כן מתבססת על תמלוגים, אבל יותר שיעשע אותי לשסות בך את נמרוד של אתמול.
בכנות, לא ברור לי על מה אנחנו מתווכחים כאן.
בכנות, גם לי לא
אני תומך בשיתוף קבצים. אני חושב שזו מהפכה חיובית וחשובה. אני חושב שהתאגידים מקבלים את מה שמגיע להם.
אבל אני גם חושב שהטיעונים שאתה מעלה כדי לתמוך בדיעה הזו, ששנינו שותפים לה בסופו של דבר, הם לא מבוססים, מוטעים לחלוטין ומלאי סתירות.
הטכנאים באולפן
מקבלים תמלוגים על כל דיסק שהם השתתפו בהקלטתו?
לא. הם טכנאים. זה באמת דורש הרחבה?
מה עם session musicians?
הם לא טכנאים. למה הם לא מקבלים תמלוגים? הרבה אנשים נוספים משתתפים בהפקת אלבום. למה רק חלק קטן מהם מקבלים תמלוגים בתעשייה ש"מתבססת על תמלוגים"?
וואו, אתה קשה.
גם על זה אני יכול לענות בקצרה ב"התשובה בגוף השאלה". הם לא מקבלים כלום כי הם Session musicians. נגנים להשכיר. לא יוצרים.
וכן, אפשר להתפלפל ולומר שנגן שכיר א' לא ינגן כמו נגן שכיר ב'. אני מתפלא שלא שאלת פשוט למה הצלם בסרטי קולנוע לא מקבל תמלוגים על עבודתו, זה הרבה יותר מתבקש.
בקיצור, תשובה גורפת לכל השאלות הקצת קנטרניות האלה:
התשובה הפשוטה היא שבתרבות בה אנו חיים יש על פי רוב אמן אחד ראשי שמנצח על קולקטיב אמנים שכירים. גם השכירים הם אמנים. גם הם יוצרים. א-ב-ל הם לא היו יוצרים אלמלא ה"מנצח" (הבמאי \ המוסיקאי או כל אמן אחר) היה בוחר להשתמש בשירותיהם. עפ"י רוב, ה"מנצח" גם ינחה את עבודתם, ויהיה בעל המילה האחרונה על כל דבר שהם יעשו.
בקיצור – הם יוצרים, אבל תחת שרביטו של יוצר ראשי אחר, שהיצירה בסופו של דבר שייכת לו.
(וכמובן שיש יוצאי דופן. זה הסטנדרט המקובל)
נראה לי שההקבלה שלך לא מדויקת
הרתך והמפיק אינם בעלי תפקידים מקבילים. הרתך, הצבע והנגר שעבדו על הספסל הם שווי ערך לצלם, העורך ומעצב התלבושות שעבדו על הסרט, אבל אינם מקבלים עליו תמלוגים, אלא רק קרדיט שמנציח את השתתפותם ביצירה (בדיוק כמו החשבונות שמוכיחים למי בדיוק הייתה יד בבניית הספסל). הבמאי הוא מנהל הנגריה, התסריטאי הוא מתכנן הספסל, המפיק הוא ראש מחלקת גנים ופינות נוי, האולפן הוא העירייה והארנונה שלך משלמת להם משכורות מתוקף החוק, בדיוק כמו התמלוגים שעל מפיקי סרט לקבל על פי חוק.
ולמה, מכל האנשים הללו
רק המפיק מקבל תמלוגים?
למה הנגריה לא מקבלת ארנונה?
חוקים וחוזים מגדירים למי יש לשלם מסים/תמלוגים ולמי לא. השיקול לחלוקת התמלוגים הוא של המפיקים והיוצרים עצמם, לא של קוני הכרטיסים. אם זה לא צודק בעיניך, פנה לעורכי קזינו רויאל ועודד אותם לדרוש תמלוגים עבור כל הקרנה עתידית של הסרט, או בקש מהמפיקים לפעול לשינוי החוזה.
אם ייצא לי להיתקל בסרט
שנעשה על ידי קואופרציה של בעלי-מקצוע, כשכול אחד מהם מקבל נתח שווה מהתמלוגים, אני מבטיח לרכוש את הזכות לראות אותו על פי חוק, אפילו אם רוב שניידר מככב בו.
בוא לא נסחף
אף אחד לא מבקש ממך לעבור עינויים בשביל עקרונותיך.
(קצת הזוי שדווקא ההודעה היחידה שקשורה לקולנוע היא אופטופיק בפתיל הזה)
ראיתי שני סרטים של רוב שניידר עד כה. שניהם היו נפלאים. אני תוהה האם משמיציו, עליהם נמניתי בעצמי עד לא מזמן, בכלל טרחו לראות משהו שהוא עשה. הבנאדם לדעתי גאון קומי, ויש לו משהו שאני יכול לומר על מעט מאוד קומיקאים בפרט, ועל מעט מאוד יוצרים בכלל: הלב שלו במקום הנכון. בין בדיחות הקקי פיפי לבדיחות המתוחכמות יותר שלו, יש תמיד עלילה שבסופו של דבר מריחה מהומניות, סובלנות ורגישות, באופן שמזכיר לי קומדיות של פעם.
ולא, אני לא ציני. אני באמת אוהב את רוב שניידר.
(קצת הזוי שדווקא על זה אני מגיבה כשיש פתיל שלם על הקפיטליזם ונגזרותיו)
אילו סרטים בדיוק ראית?
כי כל מה שראיתי עד כה שרוב שניידר היה מעורב בו באיזשהי צורה (כולל הופעות אורח), היה הומני, סובלני, רגיש ומצחיק כמו שואה גרעינית.
הרוב קובע
The Hot Chick ("חתיכה של הפתעה")
Deuce Bigalow: European Gigolo ("הג'יגולו מת מצחוק 2")
הרוב קובע
ובאופן לא צפוי אך מאוד הולם, שעה לאחר כתיבת ההודעה נחת בביתי חבר ובידו Deuce Bigalow: American Gigolo ("הג'יגולו מת מצחוק"), כך שמניין השניידרים עלה לשלושה סרטים.
וגם זה סרט חביב, אם כי נמוך הרבה יותר מהשניים האחרים. אודה שלו הייתי מתחיל איתו, סביר שלא הייתי ממשיך הלאה.
איזה עוד יוצרים אתה משמיץ מבלי שראית אף סרט שלהם?
אתה מבין כל האנשים דווקא אמור לדעת
אני יודע איזה יוצרים אתה משמיץ
אחרי שראית לפני עשור סרט אחד שלהם. אבל זה די סטנדרטי – כולנו בטוחים שהטעם שלנו לא משתנה לאורך זמן. מה ששאלתי זה איזה יוצרים לא ראית בכלל ולכן הטעם שלך לגבי היצירות שלהם לגמרי מוכתב על ידי דעות של צופים אחרים.
אוי-ויי בול, אני מניח.
אוי-ויי בול, אני מניח.
למישהו מבאי האתר יצא בכלל לצפות בסרט שלו? אפילו סתם מתוך סקרנות לראות סרט של הקולנוען הגרוע בעולם?
אני אישית שמעתי עליו סיפורי אלף לילה ולילה, אבל מעולם לא בחנתי את העניין במו עיני.
Ridds ראתה את 'Alone in the Dark',
וסבלה נורא.
יש כאן הרמה ברורה, אבל אני לא אנחית, כי יש לי כוח רצון. הא!
מה שטווידל אמר.
בעיקר יוצרים שמושמצים ע"י הקונצנזוס. אלא שחוץ מבול ושניידר (שאגב, עד כה לא ביים אף אחד מסרטיו באופן רשמי), לא עולות לי עוד דוגמאות. יש הצעות?
עקיבא גולדמן?
לצערי סרטים שלו דווקא ראיתי
ומאז אני משתדל להימנע. אם כי לדעתי עושים עליו עליהום גדול מידי. יש תסריטאים גרועים ממנו. הוא פשוט נופל לנישת אהרן קרוגר – היחס בין (היעדר) איכותו ככותב ובין מימדי הצלחתו הוא פסיכי ומרגיז.
''אהרון קרוגר הוא יציר שטן ששם לו למטרה להחריב את אמנות התסריט''
– זה מה שאמרת עליו פעם.
(אין לי שום דבר מיוחד להגיד. אני רק אוהב לחזור על המשפט הזה).
אהרון קרוגר כתב את ''הצלצול'' שעם כל הביקורת שלי על החורים
וההיגיון הלקוי שלו, הוא עדיין תסריט מבדר יותר מכל מה שאי-פעם יצא ממעבד התמלילים של גולדסמן.
רק, אם אפשר,
אציין שקרוגר אפילו לא התקרב לתהומות בהן גולדסמן שוהה בדרך קבע. או, אם להשתמש במטאפורה דוחה משהו: יש לאכול פאסט-פוד עתיר כולסטרול, ויש לאכול את ההפרשות של הכלב שלך.
בסרטים של אהרן קרוגר יש (בדרך כלל) רעיונות טובים וסצנות מוצלחות
אבל הם לא בהכרח יוצרים סרט טוב. לא זכור לי שאי פעם נתקלתי ברעיון מוצלח בסרט של גולדסמן. לשים את שניהם באותה נישה זה קצת כמו להשוות בין ג'ואל שומאכר לפיטר ג'קסון או האחים וושאוסקי.
יש את ''לתת לאלכס פרויאס לביים'',
למרות שמסופקתני אם הקרדיט על הרעיון הזה מגיע לגולדסמן עצמו.
איבדת אותי
מה המשמעות של הרעיון הזה?
רעיון טוב שלא בהכרח מוביל לסרט טוב.
באותה מידה ב''צופן דה וינצ'י'' יש רעיון ''טוב''
לדעתי הבעיות העיקריות ב"אני רובוט" הן ברמת התסריט, לא ברמת הבימוי.
גם לדעתי.
נחש מה?
אני בשמחה שם את ג'קסון, שומאכר והוושובסקים ביחד בקטגוריית ה"במאים מעניינים שהשתן עלה להם לראש".
למעשה, אולי לא – יש אחד מבינהם שעוד עשוי להפתיע אותי לטובה. שומאכר.
מתי שומאכר היה מעניין?
בין ''בדרך למטה'' ל''תא טלפון''
אני בטוח שיש לו עוד כמה סרטים ששווה לבחון מחדש. מתישהו.
''תא טלפון'' הוא אפקטיבי, לא מעניין
ו"בדרך למטה" התיישן מאוד ולדעתי לא היה איי איי איי גם ב-1993.
טוב, אם אתה אומר.
רגע, *בין* ''בדרך למטה'' ל''תא טלפון''?
כאילו, "בטמן ורובין", "8 מילימטר", כל מיני כאלה?
לז?כות בתשובה או לא?
הממ.
בסוף החלטתי שכן.
אני דווקא יותר חשבתי על Flawless ששמעתי שהוא מעניין, אבל האמת, גם את "8 מ"מ" לא ראיתי, ודווקא בגלל שהנושא נשמע קיצוני זה מסקרן אותי.
אה, אוקיי
תראה בהזדמנות את "8 מ"מ" ותספר איך היה.
בין ''בדרך למטה'' ל''תא טלפון''
נשמע מעניין – יש לך מועמדים לבחינה מחדש כזו?
אני אחזור על משהו שכתבתי כאן כבר כמה וכמה פעמים, אבל משום מה אני חושב שעדיין רלבנטי לציין אותו: "בדרך למטה" הוא סרט מצויין. חזק, מאתגר ומלבד נפילה קטנה בסוף גם בעל מסר מאוד מגובש ומרתק למדי.
ויש את ''הלקוח''
שראיתי שלוש פעמים לפני למעלה מעשור, (ולא ראיתי מאז), והוא אחד מהסרטים שהכי אהבתי בעבר. אצלי ברשימה הוא עדיין בטופ, למרות שסביר להניח שבצפייה חוזרת אתאכזב.
יש לי רק דבר אחד להגיד לך
כן, דן ברזל!
עכשיו אני כבר לא צריך להתבייש.
והמוטיבציה והרצון לעשות מוצר תרבות טוב
תהיה…? (ולא, אני לא קונה את "המוצר הבא יעלה יותר" כי יש גם סאלינג'רים בעולם, ויש גם כאלה שצריכים הכרה בפעם הראשונה, ועוד מקרים רבים ומשונים).
זאת בניגוד אגב לספסל, שבו מה שיש זה בדרך כלל מה שתכננו לעשות וגם מה שיהיה.
אותה מוטיבציה שגורמת לאנשים
לפרסם את השירים שלהם ב"במה חדשה" חינם אין כסף. הכרה ציבורית; הון סימבולי.
רציתי לבטל את האופציה הזאת
עוד בהודעה הקודמת, אבל לא חשבתי שברצינות תכתוב אותה.
כי כן, הגשמה עצמית זה טוב וחשוב, אבל אצל מאסלו כמו אצל מאסלו, היא לא באה לפני כמה דברים, ובטח לא לפני הדבר האחד שמצליח בדרך כלל לשנע עולמות -כסף.
אני באמת לא יודע איך לשכנע
קפיטליסט אדוק שכסף לא מסובב את העולם.
בקלות.
תפיק ללא תשלום סרט פעלולים עתיר תקציב, תוך שאתה מצליח לשכנע את כל המעורבים לעבוד בחינם ואת כל הציוד תשיג מתרומות הנשענות על רצון טוב וללא פרסום סמוי, ואז תפיץ אותו באינטרנט למען ההון הסימבולי וההכרה הציבורית.
יש דרך:
תוכנית טלויזיה "חברה מחליפה" שבה על מדינה שלמה להתחלף במשך שבוע וללא פשרות עם מדינה שבה היעד העיקרי שלה היא טובת הכלל ופחות שימור המעמדים הקיימים. אחרי התקופה על כל אזרחיה לבצע חשבון נפש. רייטינג מובטח.
בכבוד. תמצא מדינה כזו.
יש כמה מוצהרות, אבל מי ירצה להתחלף ולו לשבוע עם קובה במקרה הטוב וצפון-קוריאה במקרה הרע?
הם יסכימו,
אם יגידו להם שבקובה צילמו את 'High Fidelity'.
אללי.
נמרוד, בחיי שאני לא מצליח להבין אותך.
הטיעון הקלאסי של *מתנגדי* שיתוף הקבצים הוא שאין הבדל בין קניין רוחני ובין קניין פיזי, ועל כן גניבת קניין רוחני היא שוות ערך לגניבת קניין, נקודה.
(זה, לדעתי, אחד השקרים המסוכנים והמטומטמים ביותר שמנסים למכור לנו בעת האחרונה, אבל נעזוב אותי בצד לרגע)
והנה אתה בא, ומתוך נסיון *להגן* על זכותך "לגנוב" קניין רוחני, אתה בוחר מבין כל הטיעונים בעולם להשתמש בטיעון של האויבים שלך?
כאמור, אללי. גול עצמי מאוד מרשים.
(הספסל, אגב, שייך לרשות העירונית שהציבה אותו בכספי משלם המיסים, כך שהוא שייך לציבור מלכתחילה. תסכים איתי שזה רחוק מאוד מלהזכיר את אופן הפקתם של סרטים)
בלי להכנס לויכוח
מה אם הסרט הופק בכספי ציבור?
שאלה מעניינת
את הערת הסוגריים שלי על ההקבלה בין הספסל ובין הסרט כתבתי דרך נקודת מבט של מי שמתעקש בכל זאת לראות סרט וספסל כשני סוגי קניין, בלי הפרדה בין פיזי לרוחני.
אלא שכאמור, אני לא מאמין שיש מקום להקבלה כזו, מאחר והמטרות שלהם שונות, הקיום שלהם שונה, התפיסה שלנו אותם שונה ויש קושי ממשי להחיל עליהם את אותם עקרונות.
השאלה ששאלת היא בדיוק השאלה שמפריכה את ההשוואה הזו.
אבל גם אם ננסה לזרום עם זה, לא נגיע רחוק: העיריה הקימה ספסל מכספי ציבור. הספסל שייך לציבור, ככלל. האם הוא גם "קניין" של הציבור? האם הציבור רשאי לסחור בספסל? לקחת אותו אליו הבייתה לשימושים פרטיים? לא. הוא שייך לציבור, אך הוא קניין של העיריה, שמתפקדת בשם הציבור.
כלומר, הציבור מוותר מראש על חלק מזכויותיו, לרווחת הכלל. כדי שהספסל לא יהיה שייך רק למר לוי או אדון כהן, הם מפקידים את זכויות הקניין שלו בידי צד שלישי שמוסכם על כולם, ושממומן ע"י כולם.
אני לא לגמרי יודע איך מחילים את זה על סרט, איפה מתחיל הקניין במקרה הזה ואיפה הוא נגמר, אבל למי שמתעקש לעשות את ההשוואה הקלוקלת הזו, ניתן לומר שכמו הספסל, הסרט "שייך" לציבור, אבל הוא לא הקניין שלו, אלא קיים לרווחתו. זכויות הקניין שלו נמצאות בידי מישהו אחר.
אך פה ההשוואה ממשיכה לקרוס – בניגוד לספסל, יוצר קולנוע יוצר יש מאין. הוא לא לוקח קרשים ודופק בהם מסמרים. הוא לוקח רעיונות ערטילאיים ובורא מהם משהו אישי וחד פעמי שלא היה קיים לפני כן. בניגוד לספסל, אם זה לא יתוגמל באופן מיוחד ואישי, זה פשוט לא יקרה. זה דורש הרחבה, אבל הזמן שלי דורש שאני אתפנה לעיסוקיי המתוגמלים היטב.
האין.
האמת, הדילוגים הלוגים שאתה מבצע בדיון הזה מתחילים להטריד אותי.
אנא, הער את עיני כיצד סרט שיוצר בארצות הברית של אמריקה בידי חבורה ספציפית של אנשים שאין להם שום אחריות או סמכות עלי, הוא קניין ציבורי שלי ושל האנושות כולה.
פלוני הופך את הסרט לקובץ מחשב;
פלוני מעלה אותו לרשת; הקובץ נגיש לכלל האנושות המקוונת. הקבצים הללו הם *כבר*, דה-פקטו, קניין של האנושות המקוונת כולה.
עם זאת, דה-יורה מדובר בפעולה לא-חוקית. אני מנסה להראות שהעיקרון מאחורי החוק הוא תופעה היסטורית שלא הייתה קיימת תמיד, ולכן היא איננה הכרחית. אתה לעומת זאת מתנהג כקאנטיאני: לא משנה מה החוק אומר, צריך לציית לו משום שהוא חוק.
אנא ממך, הגדר ''קניין''
על פי מילון אבן-שושן:
1. רכוש, כל דבר שנקנה במחיר או בעבודה.
2. קניה, לקיחת דבר במחיר, זכית אדם ברכוש מסוים.
3. יצירה, בריאה.
4. מעשה המאשר את הקנייה.
5. נכס, דברים רוחניים או תרבותיים שאדם משיג.
עכשיו, הגדר במטותא את ההבדל בין קניין רוחני לקניין פיזי.
קניין פיזי קונים פעם אחת
ואם הוא לא עובד אחרי הקנייה, יש אחריות וניתן להחליף.
קניין רוחני אפשר לשכור, לקנות או לראות בטלוויזיה (פלוס עוד כמה וריאציות). כל פעם שעושים את זה, צריך לשלם. גם אם שלמת פעם אחת והקניין הרוחני החליף פורמט, אתה חייב לשלם שוב. אם הקניין הרוחני התקלקל באשמתך ואתה רוצה רק להחליף את ההתגלמות הפיזית של הקניין הרוחני (יעני די.וי.די. שרוט), ראה איזה פלא, אין לך שום זכויות על הקניין הרוחני שקנית ואתה צריך לקנות אותו שוב. בכל המקרים, הקנייה של הקניין הרוחני היא חתול בשק ובאופן כללי לא ניתן לעשות דבר אם הוא לא מספק את צרכייך.
רגע רגע רגע
לפני שנעבור אלי, בוא נישאר איתך לרגע.
אתה כתבת בנוגע לשיתוף קבצים:
"הקובץ נגיש לכלל האנושות המקוונת. הקבצים הללו הם *כבר*, דה-פקטו, קניין של האנושות המקוונת כולה"
ואני שואל – האומנם? תחליף את המילה "קניין" במשפט שלך בכל אחת מההגדרות שהבאת מאבן שושן, ותאמר לי האם הוא עדיין נכון, והאם אתה באמת לא חושב שקצת הרחקת לכת.
ההבדל בין קניין פיזי ובין קניין רוחני הוא פשוט:
• קניין פיזי הוא מוחשי ונוצר מחומרים ממשיים. כתוצאה מכך, ניתן להחזיק אותו ביד, ניתן לאמוד אותו בכסף, חלוקה שלו בהכרח גורעת ממנו, ויש לו תאריך תפוגה כמו לכל חומר על הפלנטה.
• קניין רוחני הוא ערטילאי ונוצר מלא כלום. כתוצאה מכך הוא לא מתקיים בשום מקום, לא ניתן לאמוד אותו בכסף (אלא רק את השימוש בו), ניתן לחלק אותו אינספור פעמים מבלי לגרוע ממנו דבר, ומרגע שנוצר הוא יכול להתקיים לנצח, כל עוד הוא יהיה קיים בתודעה האנושית.
או כסיסמה קליטה:
קניין פיזי הוא חפץ.
קניין רוחני הוא רעיון.
גלובליזציה?
סרט שיוצר בארה"ב בסיוע תשלומים על פרסום סמוי (ע"ע פרודקט פלייסמנט) למוצר פופולרי שנועד למשוך כסף מכיסך. או, היום במבצע – קנית מרלבורו, קבל סופרמן במתנה.
טוב, אולי זה לא קשור לנושא
אבל רציתי להצטרף לדעת המיעוט, רק ללא היכולת לנסח את עצמי ברהיטות.
שאלה
הם מזמינים את העולם להוריד את "התאגיד" ברשת, באופן חוקי ורצוי, בעזרת אפל או מייקרוסופט?
אפשר גם לינוקס.
צפיית חובה!
אני פונה בקריאה נרגשת לקוראי האתר להשקיע קצת ולצפות בסרט. כתבתי עליו בעבר כאן בהערת אגב:
כתבה מספר 2224
זה סרט הופך קרביים ומאוד מאתגר אינטלקטואלית, וחרף היותו מגויס, הוא מצליח לרוב אורכו שלא ליפול למהמורות דמגוגיות נוסח מייקל מור (שאגב, מתראיין בסרט ומתגלה כאינטליגנטי יותר ממה שהוא בדרך כלל מרשה לעצמו להיות*), ולאתגר את הצופים בדילמות מוסריות ולאו דווקא להצליף בהם במסקנות חותכות.
וסחתיין לעורכים על היומית!
_______________________
* ועוד על כך כאן:
כתבה מספר 2350
צפיית חובה!
צפיתי בסרט מהאמצע, בטלוויזיה דווקא, והוא מאוד סיקרן אותי. נחמד שעכשיו אני יכול לצפות בו במלואו.
מי שלא יכול להוריד אותו מסיבות שונות יכול לחכות לשידור הבא בכבלים, הוא שודר לא מזמן בערוץ HOT Prime.
אוקיי, בשמחה. אבל איך?
אני גולש מרשת אוניברסיטאית, והם חוסמים ביסודיות כל גישה דרך ביט טורנט. יש דרך אחרת להוריד את הסרט (פשוט כקובץ)?
דרושה רוח התנדבות: מישהו כאן מוכן לשים את זה על השרת שלו?
יש אותו בגוגל וידאו (בשני חלקים):
חלק 1:
http://video.google.com/url?vidurl=http%3A%2F%2Fvideo.google.com%2Fvideoplay%3Fdocid%3D-3969792790081230711%26q%3Dthe%2Bcorporation%2Bduration%253Along%26hl%3Den&docid=-3969792790081230711&ev=v&esrc=sr4&usg=AL29H223pJZuPUeLFcfWNoQMoSEPjy-90Q
חלק 2:
http://video.google.com/url?vidurl=http%3A%2F%2Fvideo.google.com%2Fvideoplay%3Fdocid%3D7365345393244917682%26q%3Dthe%2Bcorporation%2Bduration%253Along%26hl%3Den&docid=7365345393244917682&ev=v&esrc=sr7&usg=AL29H20maAB_6vn2cHju0B73_Kj2iJhBQw
והחיפוש שמעלה את שניהם:
http://video.google.com/videosearch?num=10&so=0&hl=en&q=the+corporation+duration%3Along&start=0
בראש המסך שלי. זה עושה לי כאב ראש בכל כך, כל כך הרבה רמות…
אירוני.
אין אותו באימיול. עדיין.
(והטורנטים לא עובדים אצלי).
הסרט יצא בדי.וי.די. לפני יותר משנה
אין סיבה שלא יהיה אותו בכל רשתות השיתוף. אני מוצא 29 גרסאות שונות של The Corporation באימיול.
באימיול שלי יש.
בנתיים שלי החליט גם למצוא אותו,
ומוריד אותו במהירות של 2.5 קילובייט לשניה. תוך שבוע אוכל לחוות את דעתי.
אז מה, פתאום מסתבר שגם פה לכל אחד יש אימיול או ביטורנט?
מישהו מצא לכלים האלו שימוש שלא מפר זכויות יוצרים, או שפשוט מתקינים אותם למקרה שיבוא יום ויוצר כלשהו יחליט לשתף את יצירותיו?
_______________
שלא יובן לא נכון – אני עצמי לא רואה את השימוש בתכנות השיתוף כגניבה בהכרח, ואפילו לא ברור לי שהוא אסור על פי חוק בישראל. אני תמה לאור הגינוי לו זוכה שיתוף הקבצים באתר בדרך כלל, גינוי המלווה גם באקסיומה שזה בלתי חוקי.
היי, אני לא הכתובת לשאלה.
וביטורנט לוקח להתקין חמש דקות. ניסיתי. רק לא עבד לי.
זו פשוט היתה התגובה האחרונה בהקשר הזה. שום דבר אישי.
התירוץ שלי:
יש דברים שפשוט אי אפשר לקנות כי הם מעולם לא הופצו במסגרת רשמית (למשל פרקים של תכניות מצוירות מהילדות), וכן, יש יוצרים שמחליטים לשתף את יצירותיהם (דוגמא שלא קשורה לאימיול, ביטורנט או קולנוע: באתר של רועי צ'יקי ארד אפשר להוריד את כל השירים והקליפים שלו).
למרות שגם לקולנוע
יש לי הצדקות קוגנטיביות כאלה ואחרות, הרי שלגבי הורדת תכני טלוויזיה זה דווקא מאד פשוט. יש לי בכל מקרה הוט, ואני בכל מקרה משלם על ורוניקה, לוסט או האוס, אז אין סיבה שלא אראה אותם כמה חודשים קודם לכן באדיבות הטורנט.
בדקת אצל הוט האם הם מסכימים עם הפרשנות שלך?
אז מה, פתאום מסתבר שגם פה לכל אחד יש אימיול או ביטורנט?
התשובה השכיחה (מבלי להביע דעה ערכית עליה) היא:
"לא, לא מצאתי שימוש שלא מפר זכויות יוצרים. למעשה, אני משתמש בה בעיקר בשביל להפר זכויות יצרים".
עכשיו השאלה היא 'איך אתם חיים עם הידיעה שאתם עוברים על החוק?', אבל כאן אפשר לתת לדיסוננס של כל אחד להגיד את דברו.
בקלות.
כששיקול הדעת שלי אומר לי שהחוק מטומטם וחסר משמעות, ושאין שום דרך לאכוף אותו בכל מקרה, אני מרשה לעצמי להתעלם ממנו ללא נקיפות מצפון.
וידוי: אני גם חוצה רמזורים באור אדום כשאין תנועה ומשטרה לידי.
בערך מה שאמרת
אני הייתי מוסיף גם "ואם בכל זאת תופסים אותך, העונש שולי".
תגובה אפשרית
האם קורה לפעמים שאתה או מישהו קרוב אליך נוסע במהירות שהיא מעט מעל למהירות המותרת (לא איזו התפרעות על הכביש, סתם 60 קמ"ש בדרך עירונית נוחה או 110 על כביש החוף)?
איך אתם חיים עם הידיעה שאתם עוברים על החוק?
והטורנטים עובדים מצוין
במהירות 150 קיי לשנייה.
מישהו יודע מתי יוצא הסרט בארץ? הוא לא מופיע ב"לא סופי", אבל השמועות אומרות שהוא אמור להיות מוקרן בישראל די בקרוב (אם כי ככל הנראה במספר מוגבל של קולנועים).
פיספסת אותו ב"לא סופי",הוא יוצא ב-7 לדצמבר.