 |
||
| כל חובב אימה יגיד לכם: בחורות יפות? מסוכן. סקס? ממש מסוכן. מייגן פוקס? קטלני. טריילר אדום ל-Jennifer's Body, לפי תסריט של דיאבלו קודי ('ג'ונו'). | 
06.07.2009
|
|
יומית
כל חובב אימה יגיד לכם: בחורות יפות? מסוכן. סקס? ממש מסוכן. מייגן פוקס? קטלני. טריילר אדום ל-Jennifer's Body, לפי תסריט של דיאבלו קודי ('ג'ונו').
כל חובב אימה יגיד לכם: בחורות יפות? מסוכן. סקס? ממש מסוכן. מייגן פוקס? קטלני. טריילר אדום ל-Jennifer's Body, לפי תסריט של דיאבלו קודי ('ג'ונו').
אדום? מה אדום בזה?
זה כ''כ דיאבלו קודי,רק עם האימה.
לפני שמישהו אחר יגיד את זה:
התמונה של היומית מזכירה ממש את הלוגו של "דם אמיתי".
לפני שמישהו אחר יגיד את זה:
נכון מאוד!
אבל מאוד נהניתי מ"דם אמיתי", ואם אהנה גם מהסרט הזה, אולי מעתה אדע שזה הלוגו המוצלח בעולם.
על מה אתה מדבר, זה לא דומה בכלל.
הלשון לגמרי פונה לצד השני. וגם חסר ניב.
ועכשיו ברצינות – לשבריר שניה חלפה במוחי המחשבה "בקושי התחילה עונה שניה וכבר מדברים על סרט"?
מה זה אמור להיות?
קומדיית אימה? סרט ערדפים נוסף בסדרת "דמדומים"? או עוד סרט אימה נוסחתי לבני נוער משועממים (וחרמנים על מייגן פוקס)?
כמו שזה נראה מהטריילר?
בהחלט האופציה השלישית.
זה דווקא די בבירור מכוון להיות קומדיית אימה.
אם זה באמת יהיה המצב נצטרך לחכות ולראות.
כמו שזה נראה מהטריילר?
אוי, זה נראה קצת מגניב.
ג'ונו עם אימה. חוץ מזה, יש כאן reunion של הקורבן מהעונה הראשונה והאשם מהעונה השנייה של "ורוניקה מארס". סגירת מעגל.
וגם אדם ברודי.
למען השם, גברת קודי
את לא בתיכון יותר. את בת שלושים. כל מסע הנקמה הזה שלך נגד מלכי הכיתה לא עושה לך (ובעיקר לנו) טוב. תעברי הלאה.
ולא קוראים לך דיאבלו, תפסיקי עם זה.
למה?
זאת אומרת, אני מבין שאתה לא אוהב את היצירות של גברת קודי, אבל לכל הפחות מה שהיא עושה מקורי יחסית. מבחינתי, שתמשיך.
כן זה באמת מקורי
ממש כמו שידור חוזר של פרקים רנדומליים מ"באפי"
אכן, עדיף עוד סרט ביתור טיינאייג'רים טיפוסי.
או, באופן ספציפי יותר, הכל יחסי.
אולי לא הכי גרוע בעולם, אבל ב"ג'ונו" הדבר *היחיד* שהפריע לי היה התסריט המטומטם, לא מצחיק, לא הגיוני וצפוי. פיכסה.
אבל איפה הספוילר?
מה זאת אומרת?
ההודעה מספיילרת את הסוף של הסרט. ואת ההתחלה. והאמצע. את כולו, בעצם.
לא, אני מתכוון למקורי. לא אמרתי איכותי.
בכלל לא דיברתי על איכות. מה שקודי עשתה עד כה – לא ממש הרבה, להזכירך – הוא שילוב רכיבים די יוצא דופן. אפילו אם לא הייתי אוהב את זה, הייתי מרוצה מהחידוש.
תהרוג לי את הבדיחה, למה לא
איזה רכיבים יוצאי דופן? איזה חידוש?
שנינות + נימה קלילה + נסיון לתמות רציניות במגוון ז'אנרים
זה אמנם לא חידוש עצום – מישהו ציין כאן את באפי, ובכלל כל העסק מריח מווידון, וגם 'בנות גילמור' מבצבץ פה ושם – אבל ההכנסה של זה למגוון ז'אנרים (שניים, בינתיים) היא די מרשימה, ובכל מקרה, זה הרבה פחות נפוץ מיצירות שלוקחות את עצמן לגמרי ברצינות או לגמרי לא ברצינות.
אז נכון, הז'אנר בפריחה בשנים האחרונות – אחרת אף אחד לא היה מחתים את קודי על שום דבר, אני מניח – אבל הוא עדיין חדש יחסית, וכל המרבה, הרי זה משובח.
אגב, כל הדיון הזה נורא תיאורטי, כמובן, כי שנינו ראינו בדיוק סרט אחד של גברת קודי עד היום.
אז כנראה שנאלץ שלא להסכים
אתה חושב שזה שנינות ונימה קלילה בתוך ז'אנרים שונים, ואני חושב שזה כפייה של דיאלוגים בשפת חייזרים והתנהגות בלתי סבירה על סיטואציות לא קשורות.
וזה אם אתה מקבל ש"ג'ונו" עסק בהריון אצל בני נוער, וש"ג'ניפר" יעסוק בערפדים (או מה שזה לא יהיה).
וממתי לסקס יש ריח של אוכל תאילנדי? או שאני עושה את זה לא נכון? כי לסקס שאני עושה יש ריח של פויקה.
לא נסכים על מה?
עוד לא ממש אמרת לי למה אתה חושב שקודי בנאלית.
אגב, אני לא מקבל שג'ונו עסק בהריון אצל בני נוער (ראה http://www.fisheye.co.il/juno#326787 לפירוט), ובוודאי שלא ש'הגופה' יעסוק בערפדים (או מה שזה לא יהיה). הראשון עוסק בזוגיות, השני – לפי הטריילר – במיניות.
ברור לי שבשני המקרים קודי משתמשת בז'אנר מסוים ובמוטיבים מסוימים בשביל לעסוק בנושאים קצת שונים – אבל לא מאוד – ממה שנהוג לעסוק בהם בתחום.
ואגב, דיאלוגים בשפת חייזרים הם הנורמה בהוליווד (וכמעט בכל היצירות שאנשים מדברים בהן, כתובות או מדוברות). אלו של קודי פשוט מגיעים מפלנטה אחרת.
לא, הוא לא
"ג'ונו" לא עסק בזוגיות, או בהריון, או במערכות יחסים. הדבר היחידי שהסרט הזה עוסק בו זה דיאלוגים שנשמעים שנונים ומגניבים לאמהות (ולאקדמיה, מסתבר). זו תכלית קיומו. כל השאר זה סתם תפאורה.
בשביל להתייחס ל"ג'ונו" כסרט שעוסק ביחסים, צריך להתעלם מכל מה שאתה יודע על בני אנוש. זו הדרך היחידה שבה הפעולות של הדמויות בסרט נראות הגיוניות.
בנוגע למקוריות- שמע, אני לא רואה מה כל כך מקורי פה. אתה בעצמך הבאת שתי דוגמאות שעושות מה שדיאבלו קודי עושה. ובאופן אישי אני לא חושב שמקוריות זו מטרה בפני עצמה. אם זה גרוע, זה גרוע.
ויימס
נו, אז תגיד שאתה לא אוהב דיאלוגים שנונים וזהו.
זה פשוט עניין של טעם. יש סרטים שמתרחשים בפלנטה אחרת, שבה כולם שנונים. ממש כמו שבפלנטה של האופרה, אנשים יכולים לשיר כשתקועה להם חרב בגרון. זה הכל שאלה של מה אתה מוכן לסספנד, וזה שונה אצל כל אחד.
אין לי בעיה עם דיאלוגים שנונים
זה בסדר גמור כשהם קשורים איכשהו למה שקורה בסרט, כמו ב"ברוז"', לדוגמה. אבל לא כשהם כל הסרט, או יותר מזה- כשהם מנוגדים למה שקורה בסרט.
כן, הוא כן.
עובדה שיש לו פילוסופיה אחידה (ומטרידה) בנושא.
אבל עזוב, אתה ממש שונא אותו ואני לא ממש אוהב אותו. לא כוחות.
ורק עוד הערה:
אני חוזר על מה שכתבתי קודם – בשביל להתייחס לרוב היצירות בעולם כיצירות על *משהו* אתה צריך להתעלם מרוב מה שאתה יודע על אנשים. קוראים לזה אמנות.
אה, לזה קוראים אמנות?
וואלה. טוב, לומדים משהו חדש כל יום.
והנה אני עוד פעם הורס לך את הבדיחה:
להגיד שהדיאלוגים לא אמינים ואנשים מתנהגים בצורה לא מציאותית אומר שהסרט לא ריאליסטי. 'ג'ונו', זה די ברור, לא מכוון לריאליזם.
שמעת מישהו – גם באנגליה במאה ה-16 וגם ברונה במאה ה-14 מדבר כמו רומיאו? ראית מישהו, אי-פעם, מתנהג כמו אדיפוס? לורליי גילמור נשמעת כמו בת אנוש? בעולם של 'מלכוד 22' נתקלת בצבא הישראלי?
אני לא אומר (או חושב) שג'ונו הוא יצירת מופת, אבל דיאלוגים לא אמינים זה, אפעס, לא ממש טיעון.
נ.ב. – 'הגופה', בברור, ריאליסטי אפילו פחות מ'ג'ונו'.
''ריאליסטי'' זה מונח קולנועי
אין שום סיבה להתייחס ל"ג'ונו" במונחים האלה, מפני שממילא כל הסרט הזה הוא הכנה לפאנצ'ליין. ההריון, היחסים, ההפלה, הטיק טקים, הכל. וזה היה בסדר גמור אם זו היתה קומדיה, לדוגמה. אבל "ג'ונו" מתיימר להיות יותר מזה, ובגלל זה הוא כזה כשלון. הדיאלוגים שלו הם לא רק לא אמינים, הם מנותקים לחלוטין ממה שקורה בסרט וממה שהוא לכאורה אמור לעסוק בו.
וגם זה היה מתקבל על הדעת, אם המפיקים היו מבהירים באופן שאינו משתמע לשתי פנים שהסרט הזה עוסק באנשים אוטיסטים ו/או בלתי שפויים.
ולמען האמת, אני לא כל כך מבין לאן אתה חותר. לפי אילו קריטריונים אני אמור לשפוט את "ג'ונו"? הדמויות לא סבירות, הדיאלוגים לא קשורים, המסרים פסיכים, אין בו הגיון פנימי, הוא לא מצחיק- מה נשאר בדיוק? להתלהב מהעיצוב של הכתוביות?
בקיצור, דיאלוג לא אמין זה כן טיעון. אם דמות מסוימת אומרת משהו בלתי מתקבל על הדעת, בין אם זה בעולם של הסרט ובין אם זה בעולם האמיתי, אז זה רע. ראית פעם את "נדודי שינה בסיאטל"? הדמות של הילד שם כמעט הורסת את הסרט. כי הוא לא מתנהג או מדבר כמו ילד בן 8, וזה נראה רע מאוד. זה שקולנוע הוא לא ריאליסטי זה לא אומר שהוא צריך להיות לא סביר.
אמרת שג'ונו אינו אמנות ואינו עוסק בכלום,
ואני חותר לכך שאתה טועה. אתה בהחלט מוזמן לשפוט אותו כיצירה פגומה או יעילה – אבל אתה מנסה לבטל את עצם קיומו כמשהו שניתן לקיים עליו דיון: לא לטעון שהוא נכשל בתוך הז'אנר, אלא שהוא בכלל נטול ז'אנר בגלל שהוא לא יצירה שלמה.
אני אומר שהטיעונים שהעלית עד כה לא חזקים מספיק בשביל זה. אחת הסיבות לכך היא התגובה הציבורית האוהדת – הרבה אנשים חשבו שהוא משקף יפה משהו (אמנות) ואומר דברים מעניינים על משהו (ולכן יש לו מסר, למשל, על זוגיות ו/או הריון ו/או נעורים). זאת אומרת שהם לא חושבים שהאנשים בו אוטיסטים או חייזרים או שמדובר בקומדיה.
אבל האמת שזה, בעיני, לא טיעון משכנע במיוחד. טיעון משכנע הרבה יותר הוא השוואה ליצירות אחרות – הטיעונים שהעלית (חוסר פוקוס בטענות, חוסר אמינות בדיאלוגים) מבטלים את רוב התוצרת האמנותית בעולם.
אני לא מנסה לנהל דיון על איכותו של ג'ונו – זה גם היה מתאים יותר בביקורת הרלוונטית – אלא על השלילה הקטגורית שלך אותו.
לא טוב, כן טוב - אבל סרט.
זו כל הנקודה שלי.
(וכן, יש סרטים שאינם סרטים)
איבדת אותי עם ''מלכוד 22''.
אין ריאליסטי מזה.
לא נכון.
להגיד ש'מלכוד 22' הוא ריאליסטי זה כמו להגיד ש'הטירה' (או 'המשפט') הם ריאליסטיים: אנשים לא אומרים שזה דומה למציאות, הם אומרים שהמציאות דומה לזה.
בוובריאנית קוראים לזה טיפוס אידיאלי: הקצנה אנלטית של מצבור תכונות שאינה מתקיימת (לרוב) במציאות, אלא משמשת קנה מידה שמאפשר להבין ולקטלג את המורכבות של המציאות בצורה טובה יותר.
אם להיות יותר קונקרטי, אף אחד מעולם לא חי בסיטואציה שבה מצבים אבסורדים מתרחשים כל יום, כל היום, ושבה כל הדמויות הפועלות הן מוקצנות; אבל רובנו נתקלנו במצבים זמניים שבהם חלק ניכר מהנסיבות והדמויות הפועלות היו אבסורדים.
ככה אתה? רציני?
אני הבנתי את התגובה שלה בהומור, למרות שיש המון אמת בזה.
בדיון הספציפי הזה, אני הורס בדיחות סדרתי.
לכל אחד יש את התפקיד שלו, אתה יודע.
(אבל כן, הבנתי שזה בהומור – פשוט השתמשתי בזה בשביל להבהיר משהו)
על נוסח פוקט (phuket). זה מחזור של בדיחה שרצה בכל הטריילרים של ג'ונו.
מזכיר לי את הFOCUSED מהלבוי 2.
לא נראה לי שזה משהו יחודי לקודי
ההתעסקות הבלתי-מפסקת בתיכון היא אובססיה הוליוודית כבר כמה עשורים, שרק הולכת ומתגברת, וברוב המקרים מלכי הכיתה הם הרשעים התורנים.
כן, אבל בכמה מהמקרים הם באמת רשעים?
Not highschool evil, כפי שנאמר בטריילר. בעיני זה מצא חן. רוב הסיכויים שהסרט יהיה בינוני מינוס, עם כמה בדיחות מוצלחות. רוב התסריטאים והבמאים לא מסוגלים ליצור סרט אימה שיהיה אפקטיבי לכל אורכו. צריך חוש שיש רק לאנשים בקליבר של ג'ורג' רומרו, אלפרד היצ'קוק, דיוויד קרוננברג או ווס קרייבן, כדי באמת לשלוט בסרט אימה בלי שיתפזר או יגרר לקלישאות (אלא אם הקלישאות מודעות לעצמן). עדיין, הטריילר בהחלט עורר בי ציפיות לטראש מהנה.
תגדיר 'באמת רשעים'
אם בכוונתך לדמוניים, אז יש את באפי ו-The Faculty ולא מעט פרקים של סמולוויל. ויש גם סרטים, חלקם קומדיים וחלקם דרמות מציאותיות, שבהם האכזריות של מלכי הכיתה חורגת מהחוויה התיכונית הנורמלית. כמו שאמרתי, זה תחום די רחב.
לשמור איזה מתח?
הטריילר מספיילר את הצורה לפחות או יותר הכל שם. אחד הטריילרים הגרועים שנתקלתי בהם – זו אימה. אמורים להסתיר את מה שורה מתחת לפני השטח, לא לנפנף בו.
אני אראה את זה
למה? כי זה אימה עם תמהיל של קומדיה, וכי יש שם את פאקינג מייגן פוקס.
אולי זה רדוד, אבל לפעמים זה בדיוק כל מה שצריך.
''פאקינג מייגן פוקס'' זה לא במקרה השם החלופי של הסרט הזה?
זה הטאג ליין
לא, הטאגליין הוא ''פאקינג מייגן פוקס מראה את הציצים סופסוף.''
לא, הטאגליין הוא ''פאקינג מייגן פוקס מראה את הציצים סופסוף.''
האמת אני לא בטוח כלל בכך. ראיתי צילומים מהסט שבהם רואים את הסצנה שבא היא יוצאת מהמים, ויש לה מן מכנסיים בצבע עור ומין קוביות נייר דבק קטנות שמצניעות את הציצים המדוברים.
נראה כמו סרט מגניב למרות זאת.
-האשף הדגול
אתה מתכוון לגאפר.
אתה מתכוון לגאפר.
אני מתכוון לבלוג הזה
http://egotastic.com/entertainment/celebrities/megan-fox/megan-fox-topless-pictures-003562
אה, אתה מתכוון ללויקופלסט!
http://www.tve.co.il/story/5221
אה, אתה מתכוון ללויקופלסט!
וואו תודה! זה כמו ללמוד מבנה נתונים אחרי שנים של ניסיון מעשי. עושה סדר בכל הפיסות מידע ותורם להבנה עמוקה יותר.
-האשף הדגול
איזו כתבה נפלאה
מדהים לגלות כמה אנשים חולקים את האהבה לגאפר, חברו הטוב ביותר של צוות ההפקה :)
אומרים גאפה.
ואיך כותבים, בבקשה?
GAFFA, כמו התפוזים והעיר.
בחנויות זה Gaffer.
שימושי מאוד לצלמים לא רק בשביל פיסות גוף, אלא גם בשביל להדביק ציוד למקום בלי להשאיר עקבות אח"כ.
ארבעה מתוך חמשת הפייתונים החיים יתאחדו (ג'ון קליז לא יטול חלק עקב התחיבויות קודמות)
http://www.digitalspy.co.uk/showbiz/a163723/pythons-to-reunite-for-comic-oratorio.html
ולעצלנים שמתקשים ללחוץ על הלינק:
הו!
אני ממליצה בחום לכל מי שאוהב את הפייתונים ומסוגל – ללכת. אפילו בלי רוב הפיתונים זה היה מצוין…
http://screenrant.com/300-sequela-zombie-flick-jake-15980/
ביקורת
Jennifer's body:
"קשה להצליח כלהקת אינדי בימנו…", ככה מצדיק סולן להקת הלהקה "כתף נמוכה" את המעשים אותם הוא הולך לבצע. קשה גם להצליח עם סרטים קטנים, והגוף של ג'ניפר הוא דוגמה נהדרת לכמה IMDB הוא מדד שמזייף וחורק לא פעם במיוחד בסרטים קטנים (לא שהוא סרט קטן אבל שלום "יחי הקייסר" עם 6.3). מבלי לחשוף פרטי עלילה, ג'ניפר (מייגן פוקס), היא הילדה היפה של התיכון, ברוב סרטי התיכון האחרים היא גם הייתה התלמידה המקובלת, אבל לא נראה שיש לה חברות אחרות מלב נידי (NEEDY, כה מחוכם), החנונית למראה שמגולמת על ידי אמנדה סיפרייד. במהלך של אירועים המערבים שריפה בבר ולהקת אינדי שפשוט נוצרה מהכלאה של גרין דיי לינקין פארק(וכל שאר להקות הרוק\אינדי\אימו של התקופה), גופה של ג'ניפר עובר מחזקתה לחזקת יישות אחרת. היחידה שעושה את ההקשר ומבינה את גודל הצרה היא נידי שעכשיו צריכה לעבור מסע התבגרות, כי כן זה לא רק סרט אימה (אווירת סרט אימה יותר נכון, אין פה ממש אימה אמיתית מלחיצה), זה גם סרט התבגרות תיכונסיטי קלאסי שבו על הגיבורה למצוא את הכוח להפוך לעצמאית. הסרט שופע הומור והשחקנים ככלל ושתי השחקניות הראשיות נותנים הופעה מוצלחת ראוי גם לציין הופעה קטנה של ג'יי קי סימונס כמנהל בית הספר המנסה בכוח כמעט לתת חיבוק לתלמידיו כשהטרגדיות פוקדות את העיירה. בהשוואה לסרט כמו IT שמערב התבגרות אבל עם דגש חזק מאד על האימה, הגוף של ג'ניפר הוא סרט התבגרות קלאסי עם נגיעות של אימה ואם זה מתאים לכם אתם תהנו ממנו.
שתי נקודות אחרונות:
השירים במהלך הסרט במסווה של שירי אינדי רוק גנארים (חלקם שירי אינדי גנארים אמיתיים וחלקם מומצאים), מספרים את עלילת הסרט המתרחשת על המסך וזה נחמד וזורם למרות שגם זה הו כה מחוכם.
הביקורת העוקצנית ביותר של הסרט לפי דעתי, היא על "ההתענגות על אבל", אבל שקורה למשפחה או קהילה קטנה והופך להיות אירוע תרבות חוצה ערים ומדינות, האם זה חיבוק אנושי הכרחי? או האם זה כמו כשבלדת רוק\פופ עצובה בגלגלצ שאנשים אוהבים לשמוע כי זה עושה להם עצוב-נעים ביום שבת בין ערביים?