סרט חילופי הגוף/גיל הטוב ביותר:
7  |
אני, את ואני |
309  |
ביג |
| 198 |
עימות חזיתי |
| 18 |
חתיכה בהפתעה |
| 75 |
שישי הפוך |
| 26 |
פתאום 30 |
| 15 |
יצאת גבר |
| 27 |
שוב בן 17 |
מספר מצביעים: 675
סרט חילופי הגוף/גיל הטוב ביותר
– פורסם ב 25 באפריל 2009Posted in: סקרים
אומנם ''שישי הפוך'', ''ביג'' ו''עימות חזיתי'' טובים יותר,
אבל המועדף עלי ביותר באופן אישי הוא "פתאום 30", סרט שתמיד גורם לי למצברוח טוב
ל''שישי הפוך'' יש שתי גרסאות.
מכיוון שהסרטים ברשימה רשומים לפי סדר יציאתם
ו'שישי הפוך' ממוקם לקראת הסוף, ברור שהכוונה היא לזבלון עם לינדסי לוהאן ולא לקלאסי עם ג'ודי פוסטר.
''הזבלון'' עם לינדסי לוהאן
קיבל גם בימד"ב וגם בעגבניות ציון יותר גבוה מה"קלאסי" עם ג'ודי פוסטר. לא תמיד מה שישן הוא בהכרח טוב יותר ממה שחדש, וזה שסרט הוא ישן לא הופך אותו ל"קלאסי".
אבל כשאתה צופה ב'שישי הפוך' של לוהאן
אחרי 'ביג', חוץ מהרעיון הכל נראה שם בנאלי ומשעמם (לפחות לי), ואם לוהאן לא הייתה עושה שנה אח"כ את 'ילדות רעות', ספק אם הייתי זוכר אותו או אותה (למרות הגרסה ההיא ל'אורה הכפולה' בכיכובה). את ההוא עם פוסטר לא ראיתי, אבל אם מספיק שזוכרים אותו (ואפילו מרימייקים אותו) כנראה שבכל זאת היה שם משהו. אולי לא קלאסי, אבל משהו.
ביג
ולו רק בזכות הרובוט שנהפך לבניין משרדים
אני חושבת שזה היה גורד שחקים
אני חושב שאת צודקת
ביג
כי בזכות הסרט הזה הלכתי ברחובות שיקגו ושאלתי אנשים אקראים "איפה החנות צעצועים הזו עם הפסנתר הענק" רק כדי לגלות שזה בניו יורק.
כל איש ואיש ברחוב הכיר את הסצינה וזכר את הסרט. אני לא סבור שדבר דומה יכל לקרוא עם שאר הסרטים ברשימה. :)
אמנם את רוב הסרטים לא ראיתי, אבל
בכל זאת הרגשתי די נוח להצביע ביג. זה סרט כזה חמוד.
ראיתי אותו רק פעםאחת ובאמת מזמן, ובכל זאת זוכרת מצויין את השד-מכונה שמגשים לו את הבקשה, את סצינת הפסנתר המפורסמת, את "מסיבת הפיג'מות" שהוא עושה עם הבחורה…. כל-כך הרבה סצינות שפשוט עושות הרגשה טובה.
כילד זה נותן לך קצת תחושה איך זה לחיות בעולם של גדולים ועכשיו כשאני נזכרת בו כמבוגרת זה נותן לי הרגשה איך זה היה יכול להיות להמשיך להתנהג כמו ילדה גם היום.
ברור שביג!
הסרט היחיד ברשימה שהוא ממש טוב אמנם לא יצירת מופת אך עושה הרגשה טובה!
וסצינת הפסנטר יכולה בקלות להיכנס לעשר הסצינות הגדולות בהיסטוריה.
האם אני היחיד שלא מבין את ביג?
צפיתי בסרט בסגרת שיעורי הקולנוע שלי ופשוט לא הבנתי, מה לעזאזל כל כך טוב בו? אני מקווה שיסבירו לי כי זה באמת מאד מוזר בעיני שסרט שנשאר כל כך לא מוסבר יחשב למשהו כל כך טוב.
אה. זה פשוט.
ביג נחשב ליצירת מופת ליד הסרטים האחרים בסקר.
(למרות שלא ראיתי ולו אחד מהם).
אומנם לא ראיתי, אבל ''עימות חזיתי'' לא נחשב במקרה
לאחד מסרטי האקשן האמריקאים הגדולים של כל הזמנים?
אלוהים, אני מקווה שלא.
(הבמאי גם לא אמריקאי, אבל זה פחות חשוב)
לא יודע אם הוא נחשב לכזה
אבל בעיני הוא אחלה סרט אקשן.
המבקרים מסכימים איתך:
מקום 53 ברשימת סרטי ה-Action/Adventure של Rotten Tomatoes:
http://www.rottentomatoes.com/top/bestofrt_genre.php
אישית, כל הפתוס הזה גורם לי לבחילה.
אני גם מסכימה איתו
עימות חזיתי גם עבר את המבחן האולטימטיבי: לאחר כ-4 צפיות רצופות (למטרת כתיבת סמינר) עדיין הצלחתי ליהנות ממנו באופן סביר בהחלט.
וניקולס קייג' היה מדהים. לפחות בו.
ובעיקר ביכולת לגלם שתי דמויות שונות מאוד בצורה משכנעת כל כך, אפילו טוב יותר מטרבולטה. בנוסף, זה הסרט היחיד שראיתי בסקר, ולמרות זאת, הרגשתי שלם עם עצמי להצביע לו. מומלץ!
את "ביג" אראה בקרוב, בעיקר בעקבות הסקר הזה.
''אפילו טוב יותר מטרבולטה''?
אתה מתכוון לג'ון – השחקן הכי מעצבן ביקום – טרבולטה?
עם רשימת סרטים כמו ''עימות חזיתי'', ''ספרות זולה'' ו''היירספריי''
"בולט" ועוד כל מיני, חשבתי שדי מחבבים אותו, מצטער על הטעות.
אבל באמת שלקייג' הגיעה מועמדות לאוסקר על התפקיד הזה.
בעיקרון, ג'ון טרבולטה הוא שחקן גרוע
שהיכולת העיקרית שלו היא ההגעה לרמות זחיחות נדירות ביקומנו הקט. היות והתפקיד דורש בדיוק את זה, אבל – הוא מתאים לעימות חזיתי באופן מושלם.
הוא אכן מתאים באופן מושלם -
כל עוד הוא משחק את העבריין המרוצה מעצמו.
בניגוד אליו, קייג' מצליח להיכנס היטב לשתי הדמויות – וזה כבר יותר מרשים.
תגידו מה שאתם רוצים.
אני דווקא אהבתי אותו בתור אישה חסרת ביטחון ובעלת עודף משקל.
להיכנס לשתי הדמויות?
בתורת השוטר, רק קיוותי שיירו בו. הדכאון הכלבלבי שלו הגיע לרמות בלתי נסבלות בעליל בסרט הזה.
זו דעתך,
לדעתי הוא עשה את המעבר בצורה מושלמת וגרם לי להזדהות איתו ולהאמין באמת ובתמים שמדובר בבנאדם שונה שנכנס לגוף אחר. למעשה, רק בזכות המשחק שלו הצלחתי לסספנד את כל הסיטואציות המופכרות שהיו בסרט, ובתור אחד שמתעב את ניקולס קייג' זה בהחלט הישג.
לא, זו המציאות האובייקטיבית.
(וכן, מעכשיו זו תהיה התגובה שלי לכל הודעה שכותרתה "זו דעתך")
להיכנס לשתי הדמויות?
אני דווקא הצלחתי לסבול את כולם בלי שום בעיות מיוחדות, אפילו(!) את הדיכאוניות של קייג', עד הקטע עם היד שמעבירים על הפנים.
מי לעזאזל החליט שהמחווה הקריפית הזאת נחוצה לסרט?
בייחוד הסצינה בסוף עם ההעברת ידיים ההמונית.
זה היה מטריד ביותר.
לגמרי מש"א על הקטע עם היד על הפנים. זה דוחה, למה שמישהו יעשה את זה? מילא ברגע אינטימי, אבל לבוא ככה באמצע הרחוב ולהתחיל להעביר ידיים?
אני גם מאוד אהבתי את הסרט הזה, אבל אין על ביג, הסרט הכי טוב של הילדות שלי.
הוא גם יודע לרקוד....
עם רשימת סרטים כמו ''עימות חזיתי'', ''ספרות זולה'' ו''היירספריי''
ולא לשכוח את "גריז" המיתולוגי
אותו דווקא כן ראיתי.
אבל מזמן. זכור לי שהוא סרט אקשן חביב. אם כי בלתי אפשרי לסספונד בעליל.
הטרגדיה של הסרט
היא שהם מתחלפים.
כאשר קייג' זחוח וביזארי וטרבולטה אוטיסט קטלני אז הם דווקא מוצלחים. אבל אז מחליפים אותם ושוב בא לחנוק אותם (יד עוברת בסלואו מושן על הפנים, יורדת לגרון ולוחצת).
אני מתנצל.
אולי (בעצם כנראה) אני בדעת מיעוט, אבל "עימות חזיתי" הוא סרט אקשן נפלא. מהטובים ביותר בכל הזמנים. וניקולאס קייג' הוא שחקן גאון. למה? "שר המלחמה". "אדפטיישן". "אנשי המזימות"(אף על פי שהסרט עצמו היה מאכזב בעיניי) "החזאי". זה למה. חבל, כל כך חבל ומצער שבגלל חרבונים נוסח "נקסט", "בנקוק מסוכנת", "איש הקש" ושאר מאכלים מקולקלים קייג' נתפס כשחקן חלש. אילו רק הוא היה משתתף בסרטים איכותיים (לכאורה) באופן עקבי אני בטוח שהדעה עליו הייתה שונה.
וזה באמת מרתיח.
רגע אז אם ניקולאס קייג'
שחקן גאון אז למה נחשבים דניאל דיי לואיס או ג'ק ניקולסון???
רגע אז אם ניקולאס קייג'
דניאל די לואיס תור. ג'ק ניקולסון אודין.
אז כמו שאתם רואים זה לא כזה כבוד גדול להיות סתם שחקן "דגול".
גאונים בדיוק כמוהו.
טום הנקס.
הוא מצליח להיות כל-כך שובה לב בסרט הזה, שכל המבנה השבלוני של העלילה והדמויות פשוט נמוג לרקע, ואתה הופך להיות ילד יחד איתו.
טום הנקס.
מסכימה לגבי הנקס. הוא באמת מה שעושה את הסרט לנהדר כל כך מאחר ואפשר ממש להאמין לו שהוא ילד, כלוא בגוף מבוגר (למי שזוכר: הסצינה הגאונית כשהוא משחק טניס עם הבן – זוג של הבחורה וחוטף לו את הכדור, שימו לב לאיך הוא זז שם, זה מה שחיפשתי אצל גראנר כל הזמן ולא מצאתי, היא זזה כמו מבוגרת).
בנוסף לזה: כתיבה שנונה ומודעת לעצמה, סיפור פשוט אבל נוגע ללב שלא מנסה להיות יומרני מדי.
בקיצור הצבעתי לביג כי מבין הסרטים שברשימה הוא מצליח בצורה הטובה ביותר לתת תחושה של התנסות בעולם אחד וחדש.
הנקס כמעט תמיד היה ילד טוב.
מתוך הטריוויה בימד''ב:
מבריק. ג'ניפר גארנר היתה צריכה לעשות את זה.
איזו השקעה, זה דורש המון ימי צילומים נוספים
מעניין אם בגרסת ה-DVD הכניסו את הסצינות בכיכובו של הילד.
מקסים.
אין סיכוי שזה קרה.
למה לא?
אה, בעצם יש מצב שכן.
פשוט הניסוח מרמז כאילו היא אשכרה צילמה את הסרט כולו פעמיים על הסט. אם היא ישבה בחדר חזרות עם מצלמת סופר שמונה וצילמה את הילד זה מתקבל על הדעת.
זאת שנת 1988 . זאת היתה יכולה להיות מצלמת וידאו.
סופר שמונה מטאפורית.
אכן, זה לב הסרט
ובניגוד לעיתמות חזיתי שיש לו גימיק מעניין ומשחק משובח בלב הסרט, יש בסביב הלב גם סרט… לא סרט מבריק ומדהים, אבל סרט שעובד ומרגש.
בעימות חזיתי אהבתי מאוד את הגימיק, את המשחק, אבל לא את הסרט.
חשבתי להצביע לביג באופן אוטומטי, עד שראיתי שעימות חזיתי גם בסקר.
ואז התלבטתי. אבל עכשיו הגעתי למסקנה שבכל זאת ביג, ולו בגלל (אם יורשה לי לצטט לרגע משהו שגרם לי לצהול באושר רב בעולמות) שהשתנה-בן-לילה-בגלל-קללה-של-צוענים זה משהו שכולנו יכולים להזדהות איתו…
(איזה מאלה זה הסרט עם מג ראיין שהופכת לקשיש מבולבל? הוא כאן? הוא זכור לי מערפילי הילדות כסרט מבדר פה ושם, אם כי השלם קיטשי מסך חלקיו)
את רומזת שהחליף-פרצוף-בניתוח-חדשני
זה משהו שלא כולנו יכולים להזדהות איתו?
_______
אגב, ממי נלקח הציטוט?
האנשים הנחמדים האלה
http://olamot2009.sf-f.org.il/~sfsoc/olamot2009/?page_id=680
חשבתי להצביע לביג באופן אוטומטי, עד שראיתי שעימות חזיתי גם בסקר.
קראתי את המשפט הזה שלוש פעמים עד שהבנתי איך להגות "השתנה"…
"השתנה בן לילה", בהחלט נשמע כמו קללה צוענית עתיקה ממחלקת האורולוגיה.
רגע ומה אם...
הסיפור המופלא של בנג'מין בוטון לא נחשב ?
רגע ומה אם...
למה שיחשב – יש לו את אותו גוף כל הסרט. זה לא שהוא רגיל לגמרי לתפקד בגוף אחד ואז עובר לאחר (חתיכה בהפתעה, עימות חזותי), או שהוא ילד שצריך להתרגל בשניה לגוף של מבוגר שהוא לא אמור להגיע אלי עוד שנים רבות (ביג, פתאום שלושים).
הגוף שלו משתנה בקצב קבוע ואחיד, אם אתה מחשיב אותו כ"חילוף גופות" הרי שכל אדם עובר חילוף גופות כשהוא מתבגר (רק בנטיב ההפוך מבנג'מין).
אם כבר סרט על התבגרות לא רגילה אז עדיף "ג'ק" שם באמת מדובר בבן עשר שצריך לחיות בגוף של בן ארבעים.
יצאת גבר
הסרט היה נחמד ושונה מהאחרים שראיתי, לא שהוא גאוני, אבל הוא היה מקורי
אם כבר מדברים של עימות חזיתי,
מה דעתכם על ג'ון וו?, כאילו, הודיעו לנו שהוא יוצר ענק מהמובילים בהוליווד, כך לפחות בתקופה של "קוד שבוז" + "חזה אמיתי" + "מזימה בלתי אפשרית 3". ואז הוא התחיל לעשות דרעקים. כאילו, מה נהיה?
וואלה,
"חתיכה בהפתעה". ממה שאני זוכר זה סרט מצחיק ומטורף עם שני שחקנים חמודים ומצחיקים (סנדלר,שניידר) מאוד חמוד, מאוד מצחיק.
"ביג" אומנם סרט חמוד מאוד ובלתי נשכח, בעיקר בגלל סצינת הפסנתר הענק שזכורה יותר מהכל, אבל הוא לא כזה טוב מבחינת סרט החילופים הטוב ביותר.
כמו כן, גם "יצאת גבר" שהוא די מטופש ומאוס,
"שישי הפוך" שבסה"כ היה די טוב,
ו"פתאום 30" שמלבד הסצינה עם הריקוד מהקליפ Thriller" של ג'קסון שהייתה מגניבה, לא השתגעתי יותר מדי על הסרט.
שאר הסרטים אני חייב להגיד שעוד לא ראיתי לדעתי.
שכחתם סרט
מה עם Peggy Sue Got Married ???
לטעמי מהמוצלחים בז'אנר
צודק!!!
אחלה סרט. תזכורת: בסרט (שנקרא בארץ "להתחתן בשנית") משחקים קתלין טרנר, ניקולאס קייג' וגם ג'ים קארי הצעיר. ביים פרנסיס פורד קופולה. הוא מספר על אישה שמתעלפת בכנס המחזור שלה וחוזרת 25 שנים אחורה לימי התיכון. הוא מצליח להיות מעט פחות קלישאתי מהנהוג בז'אנר ומהנה ביותר.
בהחלט, הסרט חביב ביותר.
אבל הקשר בינו לבין הקונספט חילופי גוף רופף. יותר כמו- מסע בזמן.
איך הוא שונה מביג, פתאום 30 ושוב בן 17?
השוני מהותי דווקא
אם כי אני מודה – לקח לי איזו דקה של מחשבה "רגע, למה באמת יש שוני?" כדי לפתח את התשובה (שאגב, לא חלה על "שוב בן 17" כי הוא שונה).
ילד שכלוא בגוף של עצמו כמבוגר שקול לחילופי גופות, כי זה משהו שהוא מעולם לא חווה.
מבוגר שחוזר לגוף של עצמו ולעבר זה מסע בזמן, כי שם רק חוזרים על מה שכבר היה, על מה שמוכר ועושים "תיקון".
גם ביג וגם פתאום 30 מתעסקים בילדים שמוצאים את עצמם בסיטואציה לא מוכרת לחלוטין, בניגוד לסיטואציה של "אה, נכון, פעם היתה לי כל כך הרבה אנרגיה/הציצי שלי עמד/היה לי ראש מלא שיער".
אבל במסע בזמן הנוסע לא מקבל גוף חדש
הוא שומר על גילו וגופו המקוריים מיום המסע ומקסימום יכול לראות גרסאות של עצמו מהזמן שאליו הגיע. מי שמקבל פתאום את הגוף שלו מהעבר, התודעה הנוכחית שלו עוברת כמו שהיא לגוף אחר. לכן חילופי גופות יותר מגדיר את זה מאשר מסע בזמן.
אני לא מקבלת את זה
הרעיון בחילופי גופות הוא להימצא בתוך גוף זר. הגוף שלך עצמך מלפני עשרים שנה הוא לא גוף זר. הגוף שלך מעוד עשרים שנה לעומת זאת – כן.
במיוחד במעבר חד כמו טרום גיל ההתבגרות לאחרי, או קפיצה מגיל 20-30 לגיל כמו 80.
זה לחלוטין גוף זר, וכזה שמעולם לא הכרת.
אם כך
לדעתך 'שוב בן 17' לא שייך לסקר?
אכן, אם כי הוא על תקן הזאב רווח
אז יכול להיות שזה מכוון.
איך שכחתם את,
"יחי ההבדל הקטן"?
שכחתם גם את הסיפור המופלא של בנג'מין באטן
אהמ אהמ
כתבה מספר 4977
אחת מהנוסחאות הכי בלתי נסבלות בהוליווד
יחד עם "שרירן שנאלץ לטפל בילדים" ו"האיש הפשוט מגיע לוושינגטון", ועוד רבות וגרועות. לחדול ומיד.
אז בחינת תפקידים מקובלים בחברה היא בלתי נסבלת?
כי, אתה יודע, זה מה שעומד בבסיס כל הדוגמאות שנתת, וזה דווקא נשמע לי כמו רעיון מצוין.
מותר לשנוא קומדיות רומנטיות גם בלי לחשוב שאהבה זה רע
המחאה היא על הנוסחאתיות הבלתי נסבלת של כל היצירות בזא'נר, לא על הנושא המרכזי.
זה עניין של פרשנות, אני מניח.
כתוב שזו אחת מהנוסחאות הכי בלתי נסבלות, לא שנוסחאות בכלל הן בלתי נסבלות.
בכל מקרה, רוב היצירות האנושיות הן נוסחאתיות ולא מקוריות. זה לא אומר שצריך לפסול את הז'אנר, אלא רק לחדש בתוכו (או לפחות לבצע את הנוסחה באופן מקורי).
לג'ונו יש תסריט נוראי?
לא יודע באיזה יקום אתה חי אבל ג'ונו היה אחד התסרטים היותר טובים של השנים האחרונות.
יכול להיות - אני מהרהר פה בקול רם -
שמה שמבאס בנוסחאות הספציפיות האלה הוא הבחינה-לכאורה של תפקידים מקובלים בחברה בתוך מסגרת שהיא למעשה מקובעת ושדופה. יש בזה מין סתירה פנימית לא נעימה שכזו, ולא לחינם ההתרות ברוב הסרטים האלה שמרניות עד בחילה. במובן מסוים, סרטים מהסוג הזה מעלים אלטרנטיבות לבחינה רק כדי שיוכלו לשלול אותן על הסף. לא יודע, סתם מחשבה.
בחרתי "ביג", אגב. לא כוחות.
כן, זה עלה גם בדעתי.
בדרך כלל, למשל, האמא שהתחלפה עם ילדתה תגלה שההשקעה שלה בקריירה הייתה טעות ושבעצם היא רק רוצה לטפל בילדים; הפוליטיקאים שנחשבו למר סמית' יזכרו שבעצם הם אידיאליסטים; הקפיטליסטים שהם רק רצו לשמח ילדים באמצעות צעצועים מלאי דמיון וכדומה.
אני חושב שזה מתמצה יפה בנוסחה "תהיה נאמן לעצמך – תחיה את האידיאל החברתי הנפוץ".
זה, כמובן, לא אומר שהנוסחאות הללו בעייתיות, אלא שהשימוש בהם (כמו גם בדילמות מקוריות יותר, בדרך כלל) הוא בהתאם לנורמות.
דווקא המסקנה ב''שישי הפוך'' הייתה חביבה
זה עזר לאם ולבת לתקשר זו עם זו, הם לא שינו את חייהן, פשוט הפסיקו לצעוק והתחילו להקשיב.
זה הסרט היחיד ברשימה שראיתי חוץ מ"ביג" וכמון ש"ביג" לוקח ובגדול.
אני חייבת להגיב על 'שוב בן 17'
ככה : למרות שלא שרדתי 10 דקות בהיי סקול מיוזקל כי זאק אפרון עלה לי על העצבים ולמרות שאני ממש מתעבת קומדיות נמרחות עם מסר ועלילה צפויים, אני חייבת לציין שמאוד נהנתי מהסרט הזה, ואפילו זאק שיחק טוב ולא כמו עציץ כמצופה.
בסה"כ סרט כיפי לחלוטין וגם מצחיק בהרבה פעמים:)