 |
||
| הפקות המקור של ערוצים 2 ו-10 הוקפאו, ועכשיו, שלושה ימי שביתה של שחקני המסך, הבמאים והתסריטאים, עובדי הקולנוע והטלוויזיה, העורכים, היוצרים הדוקומנטריים והמפיקים. דרור קרן ומשה איבגי מסבירים למה. | 
24.02.2009
|
|
יומית
הפקות המקור של ערוצים 2 ו-10 הוקפאו, ועכשיו, שלושה ימי שביתה של שחקני המסך, הבמאים והתסריטאים, עובדי הקולנוע והטלוויזיה, העורכים, היוצרים הדוקומנטריים והמפיקים. דרור קרן ומשה איבגי מסבירים למה.
הפקות המקור של ערוצים 2 ו-10 הוקפאו, ועכשיו, שלושה ימי שביתה של שחקני המסך, הבמאים והתסריטאים, עובדי הקולנוע והטלוויזיה, העורכים, היוצרים הדוקומנטריים והמפיקים. דרור קרן ומשה איבגי מסבירים למה.
וכשמחברים ליומית הזאת
את היומית שהיתה לא מזמן על ההקצבה הנוספת לתרבות הישראלית, הכל הופך להיות די פאתטי.
כי אם ערוץ 10 שהחרב מונחת על צווארו בשל אי יכולתו לספק הפקות מקור, לא יכול, כלכלית, לספק עוד הפקות מקור.
ואם ערוץ 2, העשיר יותר, גם הוא לא יכול לספק הפקות מקור משלו, אז המסקנה הנובעת היא שהפקות מקור לא מצדיקות את עצמן במדינה שלנו. אין להן את הביקוש הרצוי, והן לא יכולות להצדיק סלוטים של פרסום.
והמדינה, במקום שהמדינה תקלוט את מה שכוחות השוק כאן אומרות לה בצורה ברורה, צועקות אפילו, היא מעדיפה לזרוק בעת משבר המון מליונים על תרבות שכנראה אף אחד לא צורך. (ועוד לחייב את הגופים הכלכליים לעשות דברים דומים, אם כי בינתיים לא לאכוף את החיוב הזה).
פאתטי.
נורטון, שנות השמונים התקשרו והם מבקשות את הניאו-ליברליזם שלהן
בחזרה.
מי אמר שכוחות השוק צריכים לקבוע?
אבל, בכל מקרה, ערוץ 2 לא "לא יכול" לספק הפקות מקור, הוא *בוחר* שלא לעשות זאת; ונדמה לי – אם כי ייתכן שאני טועה – ש'השרדות' של ערוץ 10 עולה הרבה מאוד כסף.
לא פחות מ-5 מיליון דולר (תחשבו בעצמכם כמה הפקות מקור זה)
ויש שיאמרו שההשקעה הצדיקה את עצמה (לפחות בעונה הראשונה).
מי אמר שכוחות השוק צריכים לקבוע?
דווקא בעניין זה, נאמר לי פעם ע"י מפיק (לא מהארץ אומנם) שאני מכיר שריאליטי היא צורת הטלוויזיה הזולה ביותר הקיימת. אומנם אתה נותן פרס גדול לזוכה וצריך להביא את כל הצוות והמשתתפים לאיזה טיז-א-נאבי, אבל לא צריך לשלם לתסריטאים ולשחקנים וכמובן, זה מוכר טוב.
א-ב-ל זה לא בהכרח נכון בארץ מכיוון שבארץ משכורות התסריטאים, שלא לדבר על השחקנים, נמוכות יחסית (בטח שיחסית לחו"ל) והעלות של ההפקה עשויה להיות יקרה אפילו יותר (לפחות של הישרדות והמרוץ למליון, אני לא סגור לגבי שאר הזבל שמופק פה בארץ).
וחוץ מזה, אתה צודק. ערוץ 2 לא לא יכול (כנ"ל גם ערוץ 10), אלא ממש לא בא לו כי כנראה שהרבה יותר קל לדחוף כמה אנשים בבית ולערוך את זה מאשר באמת להסתכן עם דברים בעלי משמעות ועומק כמו תסריט דרמה, שעשוי, רחמנא לצלן, להגיד משהו על משהו.
ולא, העובדה שזה מה שהקהל רוצה היא בהחלט לא סיבה מספקת להפיק רק את זה. יש לראליטי מקום, כמו שיש לשעשועונים ולתוכניות אירוח ולחדשות ולדרמה ולקומדיה מקום, אבל זה לא צריך להיות הדבר היחיד שמופק פה בארץ.
החוק קובע שהתקשורת המשודרת היא נכס ציבורי הכפוף לאמות מידה ולפיקוח. העניין העצוב הוא שהמדינה לא ממש מתעניינת בפיקוח על הגופים הללו והם מצידם עושים שימוש בכל מניפולציה אפשרית ובכוח האדיר העומד לרשותם כמעצבי דעת קהל על מנת להימנע מציות לחוק.
אבל זה כבר עניין כאוב אחר שקשור לכך שבניגוד לממשלה, לרשות המחוקקת, השופטת ולכל אחד מאיתנו, התקשורת לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד (מלבד, אולי לבעלי השליטה בחברה שהם גוף מצומצם שבתורו לא צריך לתת דין וחשבון בפני אף אחד), אין לה acountability בלירה והיא יכולה לעשות מה בראש שלה (בחו"ל זה נכון יותר מאשר בארץ, פה עוד יש צנזורה צבאית בתיאוריה ופיקוח ממלכתי של הרשות השניה, שוב, בתיאוריה) וזוהי בעיה בלתי פתורה בעצם התיאוריה של מערך הכוחות הדמוקרטי המודרני (שכידוע, כל כוח מאוזן ומוגבל בו ע"י כוח אחר). אבל זה כבר לגמרי לגמרי
לפעמים אני חושב שזה עניין של מסורת
ישראל היא, מה לעשות, מדינה צעירה ומאוד דינמית – וכמעט בכל תחום אנחנו סובלים מהעדר מסורת. מצד אחד, אני בהחלט בעד חדשנות ושינוי; אבל, מצד שני, זה גורם לשינויים דרסטיים, להעדר יציבות ולהעדר כמעט מוחלט של ערכים ברורים.
לדוגמא, ב-BBC מפיקים גם סדרות איכות כי, נו, ה-BBC, חייבים, אתם יודעים. אפילו בסדרה בידורית כמו Doctor Who מקפידים על סטנדרטים של כתיבה ומשחק כי, נו, אתם יודעים, האימפריה הבריטית ותרומתה לתרבות העולם, בכל זאת.
אבל בארץ, מה מנחה אותנו? מי בכלל אמר – לדוגמא – שסטנדרטים של כתיבה הם חלק אינטגרלי מתעשיית הבידור? רגע, תעשיית הבידור אמורה לבדר, למכור או לחנך? לאף אחד אין מושג ירוק, ולכן כל אחד ממציא לו אידיאולוגיה ודבק בה – אין בסיס משותף שיאפשר קונצנזוס כלשהו.
לפעמים אני חושב שזה עניין של מסורת
נכון אבל.
)
גם במדינות עם טונות של מסורת (בריטניה – כמו שאמרת) יש המון המון המון טלוויזיה זבל וגם ה-BBC מתנהג לפעמים כאילו אין לו צורך לתת דין וחשבון כלפי אף אחד (אני מדבר בעיקר על עמדת מחלקת החדשות שלו בכל מיני נושאים שידועה כמי שלא תמיד הביאה את החדשות המאוזנות אל הצופה הבריטי).
חוץ מזה, לפני 2005 (כמדומני), ד"ר who לא באמת הייתה תוכנית עם סטנדרטים גבוהים (פשוט שאחרי 2005 פתאום היה תקציב). יש בהחלט הפקות של ה-BBC שאין אלא להוריד בפניהן את הכובע, אבל זה לא בהכרח המצב – מה גם, שה-BBC אאל"ט, הוא ממלכתי (או שמא בבריטניה, מלכותי?
לצערנו, תפיסת השוק החופשי מכה בכל מקום ואתר ותוכניות זבל מופקות בכל העולם המערבי. אממה, במדינות גדולות יותר יש מספיק קהל על מנת להצדיק גם טלוויזיה וקולנוע אחרים.
וזו לדעתי הבעיה שלנו בארץ. אנחנו לא מבינים ולא רוצים להבין עד כמה אנחנו קטנים. כולה 6-7 מיליון איש זה כלום ויש דברים שקטנים על השוק הישראלי בכמה וכמה מידות. אחד מהם זה 3.5 ערוצי טלוויזיה. הפקת טלוויזיה (וקולנוע) עולה ימבה כסף והעניין רק הולך והופך יותר ויותר יקר (גם בגלל בעלי אינטרסים בשוק שדוחפים כל מיני טכנולוגיות חדשות ופורמטים חדשים שלא באמת צריך כמו HD ותלת מימד והקרנה דיגיטלית וכו – דברים שעולים רק יותר כסף מהקודמים, כשגם על הטכנולוגיה הקודמת עוד לא גמרו לשלם). זה גורם לכך שהחברות המסחריות, בהיעדר פיקוח, ילכו על האופציה הזולה, הפשוטה והמוכרת יותר. אתה יודע מה, אני לא מלין על החברות. הם כאן כדי לעשות כסף, גם להם יש משכנתא וגם הם צריכים להביא אוכל לילדים (או לילד ולכלב
). אני מלין על כך שלכאורה יש ממשלה בישראל והיא לא מבצעת את תפקידה. אם אני או אתה לא נשלם מיסים (למרות שגם זה עולה כסף והולך נגד כוחות השוק) מישהו במדים כחולים יבוא לדפוק לנו על הדלת בסוף. אף אחד לא דופק על הדלת של ערוץ 10 ובטח ובטח לא על זו של ערוץ 2. אני חושד שזו לא *רק* תוצאה של רשלנות, אלא *גם* של העובדה ששתי החברות האלה מחזיקות בחברות חדשות חזקות ביותר שיכולות לעשות את המוות (אם לא להעביר מתפקידו) לכל איש ציבור במדינה (ולא התחלנו בכלל לדבר על בעלויות צולבות עם גופי תקשורת וחדשות אחרים). זו הבעיה.
הפקות המקור בארץ במשבר כי הן גרועות.
בארה"ב יש את "פילדלפיה זורחת", באנגליה את "סקינס", באוסטרליה את "סאמר הייטס היי" (סתם מה שקופץ לי לראש) – תוכניות מהפכניות שעולות שנקל* להפיק ומספקות את הסחורה. יכול באמת להיות שהישראלים טובים בהיי-טק, בלגדל פרי הדר וביצור נשק אבל, אפעס, טלויזיה טובה לא ניתן לייצר פה. אין כישרון, קורה.
אם מחר יסגרו את ערוץ 2, ו-10 אני לא אביע צער (ויקח לי מן הסתם בערך שבוע לגלות שהערוצים נסגרו).
*טוב טיפה יותר משנקל אבל ההוצאה העיקרית היא על הצילום בפילם והפיתוח. היום בעידן הHD גם המכשלה הזו כבר לא קיימת.
אם תוכל להירגע קצת עם ההכללות? תודה.
'תמרות עשן', 'מישהו לרוץ איתו', 'בטיפול' ואפילו 'טלנובלה בע"מ' (בז'אנר שלה); 'שבתות וחגים', 'פרשת השבוע', 'להוציא את הכלב', 'חמישה גברים וחתונה' (שלא ראיתי, אבל שמעתי שהייתה מצוינת), 'מסכים' וגם 'ארץ נהדרת' (בערך 50% מהחומרים, אבל כשהם טובים, הם מצוינים).
בארץ יודעים לעשות טלוויזיה מצוינת.
תמרות עשן ו-להוציא את הכלב
לא ראיתי. השאר אוברייטד מוחלט; אתה יודע, טעם וריח (אגב, היית רוכש את אחת מהסדרות הנ"ל בDVD וצופה בה שוב?).
בכל אופן זה ההסבר שלי לקרטוע של הענף (היינו ערוץ 2 מפיק דרמה גרועה > אין לה צופים > הקודקודים מניחים שהציבור לא אוהב איכות > מפיקים ריאליטי ושאר זיבלולים. הטעות היא כמובן שבשום שלב לא היה פה היצע איכותי).
יש לך הסבר אחר?
הסבר אחר למה?
להעדר רייטינג? מי אמר שאיכות = רייטינג? אתה בעצמך אמרת שריאלטי מביא המון רייטינג, וקשה לזהות בינו לבין איכות.
חוץ מזה, אני לא מכיר מספיק את נתוני הרייטינג בשביל באמת להציע הסבר.
ולשאלתך: קודם כל, יש בערך שתי סדרות בחיי שראיתי יותר מפעם אחת (וגם לא הרבה סרטים). אבל בהנחה ומדובר בשאלה גנרית, בשמחה הייתי צופה שוב ב'מישהו לרוץ איתו' ו'בטיפול', כמו גם בלקט ערוך היטב של 'ארץ נהדרת' ובכל 'תמרות עשן'.
הסבר לכך שהתעשייה הזו לא מצליחה לעמוד על הרגליים
מבלי מימון ממשלתי/חיצוני.
אגב, אני לא טוען שאיכות=רייטינג אלא שמוצר שהוא מספיק איכותי ימצא את הקהל שלו ויהיה כלכלי לייצור. כנראה שבארץ זה לא עובד (אחרת לא היו צרכים לשבות).
אני חושב שההסבר של שמואל הוא די משכנע:
פשוט אין מספיק קהל יעד. גם אם משהו איכותי ומוצא קהל של מעריצים – אני מוצא את עצמי חסיד כמעט שוטה של 'תמרות עשן' בשבועות האחרונים, למשל – אם הקהל הזה לא כולל 20% מכלל האוכלוסיה או משהו מזעזע במידה שווה, הוא לא יהיה רווחי.
מאותה הסיבה, בישראל אין זנב ארוך.
טעם וריח והכל...
אבל בין "אוברייטד מוחלט" ל"גרועות" יש תהום פעורה, אתה יודע.
לפעמים אני תוהה אם אתה בכלל אמיתי.
יש תהום של בינוניות,
המעלה את השאלה בשביל מה בכלל לטרוח.
תמיד יש תהום של בינוניות
ובכל מגזר זה אותו הדבר. אז מה? אז לא נטרח?
ואפשר גם להזכיר את
"הבורר", "מסודרים", "מרחק נגיעה", "מסכים", "סרוגים" ועוד. דווקא לדעתי חלק גדול של הפקות המקור בארץ הן מצויינות, ומסתבר שגם הרשתות האמריקניות מסכימות איתי, אחרת הן לא היו קונות את "בטיפול", "במרחק נגיעה" (שתיהן ל-HBO), "מסודרים" ו"האקס המיתלוגי".
אני צריך באמת לתת צ'אנס ל"תמרות עשן", אגב.
ואת 'מעורב ירושלמי', כמובן. איך שכחתי?
טוב, אם התחלת ללכת אחורה
אז אני אוסיף גם את "תיק סגור" המעולה ואת "הדמעות של אמסלם" (סרט טלוויזיה).
אפרופו תיק סגור, יש למישהו בטעות פרקים מוקלטים של הסדרה הזו?
אני חייבת להשיג פרקים שלה לכתיבת עבודה סמינריונית (כי אין לי כרגע רעיון לנושא אחר), אבל ערוץ 10 מבקשים 200 שקל לפרק. אז אולי מישהו יכול לעזור?
אם איני טועה, יש ב-VOD
ואם לא, יש בספריה של מכללת ספיר.
ואם לא, יש בספריה של מכללת ספיר.
הבנתי שהיה את זה בעבר ב-VOD, אבל עכשיו כבר לא.
מכללת ספיר זה מאד רחוק, אני באוניברסיטת חיפה, אבל אם זו הדרך היחידה לצפות בפרקים מהסדרה אז אגיע לשם. השאלה היא האם הגישה פתוחה לכל אחד? והאם יש סיכוי שניתן להעתיק את החומר?
צר לי, אני לא יודע: תצטרכי לברר איתם
אבל מנסיוני עם ספריות קודמות, לא, לא יהיה אפשר להקליט; אבל מצד שני, אולי תוכלי להשאיל את זה בהשאלה בין ספרייתית; מצד שלישי, לעתים מזומנות פרטי מדיה אסור להוציא מהספריה.
סוף
תודה על האינפורמציה, זה כבר גורם לי להרגיש יותר אופטימית לגבי היכולת לעשות את המחקר הזה.
בכל מקרה, אני שבה ומבקשת, אם למישהו במקרה יש עותקים של פרקים מהסדרה (לא בהכרח כולה), אשמח אם ייצרו איתי קשר במייל. גם בתמורה כספית, כל עוד זה לא מחיר שערורייתי כמו של ארכיון ערוץ 10.
מסודרים נקנה על ידי רשת אמריקאית?
זה יכול להיות מעניין, איך הרימייק נקרא?
'הפמליה'
אבל ברצינות, לרימייק קוראים Loaded והרוכשים הם רשת FOX
אוף אוף, איך שבוער לי להיכנס כאן לאוף טופיק.
אבל אני אנסה להתאפק ורק אומר שיש נטייה, לסדרות מסוימות שהזכרת, להיות רוויות פוטנציאל אבל לחפף בצורה איומה בדברים שעושים טלוויזיה לטובה (למשל תשומת לב לפרטים הקטנים, או כבוד לצופה ברמת הלא-לבחור-טוויסט-מפגר-בשביל-הדאחקה, או לא לחפף סוף שלא קשור לכלום כי כנראה החליטו בפתאומיות להפיק עוד עונה או משהו, או להעביר דמויות מהפך מרתוני כדי שיתאימו לקלישאה האמריקאית הכי שחוקה). בוא נגיד שלפני שמשווים לי את הסדרות שנעשות בארץ לטווין-פיקס יש עוד לאן להתקדם ולאן לשאוף – ושכן, אם לוקחים את המיטב, אז המיטב של הארץ לא מגרד את המיטב של ההיצע שאפשר למצוא בחו"ל.
זו רק סיבה להמשיך ללטש ולהשתפר, כמובן. כי אני *רוצה* טלוויזיה טובה בעברית. מאוד. במהרה בימינו.
ראיתי פעם פיילוט
לסדרה כמו "פילדלפיה זורחת" שהייתה ממוקמת ברובה בתוך בר ישראלי. מובן שהיא הייתה רחוקה מאוד מכך בכבדות, המלודרמטיות והיעדר המקוריות שבה.
מצד שני היו גם סדרות זולות יחסית בארץ שהצליחו כמו "בטיפול".
ובנוסף לכל מה שאמרו
צריך גם לזכור את השיווק האדיר של הערוצים האלה בתוכניות ריאליטי. כמה פרומואים יש לכוכב נולד, או לאח הגדול או להישרדות ביום, בתקופה בהם הם משודרים? לדעתי יש בכל הפסקת פרסומות. לפחות בכל הפסקת פרסומות שנייה. ולפני הגמר של הכוכב נולד האחרון אם אני לא טועה הקדישו יום שלם(!) לשידור האודשנים, שוב.
אם היו מקדישים אותה רמת שיווק לתוכניות מקור, או לסרטים ישראלים, יש סיכוי שהם היו יותר פופולרים.
גם נכון
שלא לדבר על זה שקידום כזה לכל מוצר אחר היה עולה המון כסף (כי פרסומות בפריים טיים ובכלל עולות המון כסף).
אאז"נ, כשלסדרת דרמה כמו השיר שלנו היה שיווק דומה (אם כי בהיקף מצומצם לאין שיעור) היא הצליחה דווקא לא רע (ואף עברה סוג של סינדיקציה), למרות שהיא שודרה לראשונה בכלל ביס.
.
ל"מרחק נגיעה" היו המון, אבל המון, פרומואים. אין לי מושג עד כמה היא הצליחה.
היא מאוד הצליחה.
בערך סדרת הדרמה היחידה בזמן האחרון שנשקה ל30 אחוז רייטינג.
לזה דווקא יש לי תשובה בשבילך:
מאוד. מאוד. מאוד.
פרק הסיום הכניס הכי הרבה רייטינג לדרמה ישראלית בהסטוריה של הטלוויזיה בארץ.
.עדיין ההרגשה שלי
שאין מה להשוות את כמות השווק של אף הפקת מקור ביחס לרמת השיווק של תוכנית ריאליטי. ודבר נוסף ששכתי לציין הוא, שריאליטי תמיד משודר בפריים טיים, יכול להיות שחלק מהפקות המקור גם, אני לא זוכרת, אבל בטח לא כולם.
מי אמר שכוחות השוק צריכים לקבוע?
ריאלטי זה באמת הרבה יותר נח להפקה, משום שכל משתתפי הריאלטי לא מאוגדים בארגון מסויימים ובעצם משוללי זכיות. ההפקה יכולה לעשות איתם מה שהיא רוצה.
מי אמר שכוחות השוק צריכים לקבוע?
והם גם חתומים על איזה הסכם דרקוני.
אגב, אם הם לא זוכים בפרס הגדול, הם למעשה לא מקבלים אגורה שחוקה, נכון?
הם מקבלים לא מעט אגורות בקמפיינים שאחרי התכנית. לא כולם, אבל חלקם.
כוחות השוק צריכים לקבוע
כי כוחות השוק הם כוחות דמוקרטיים טהורים. (בטח ובטח במוצר צריכה כמו הטלויזיה שפתוחה לכולם). יותר קשה אבל גם יותר כן לשים שקל, מאשר לשים פתק בקלפי.
בכל מקרה, אני יודע שהויכוח הזה כבר נוהל כאן לא מזמן. אבל כשבאה הוכחה לצד אחד ומודיעה בקול רם וברור על נוכחותה, קצת קשה להתעלם.
ומי אמר שדמוקרטיה היא מה שצריך להנחות אותנו?
אתה רוצה שתכני הלימוד בבתי ספר ייקבעו בהצבעה דמוקרטית? שרק קורסים פופולריים באוניברסיטה יתוקצבו בשנה הקרובה? ובכלל, מי אמר ש"דמוקרטיה" משמעה "רק מה שהרוב רוצה" ולא "גם מה שהרוב רוצה" (האפשרות השניה היא מה שקורה בכנסת, למשל)?
אבל עזוב, לעניין: איזו הוכחה, בדיוק? אנשי הערוצים החליטו שהפקות מקור לא מוכרות כי ככה – הם לא בדיוק מביאים נתונים (או טיעונים) לתמוך בעמדתם. דווקא הגופים שאין עליהם רגולוציה אגרסיבית – הכבלים ו-YES – עומדים בהתחייבויות שלהם. אולי זה משתלם מסחרית?
במקרה ולא ביקרת באקדמיה בזמן האחרון,
מקצועות מסויימים *אכן* מתוקצבים יותר מאחרים, בהחלט כן, אם זה מתרומות או מקורסים חוץ-אקדמיים. אני חושש שגם ראש החוג שלך יוכל לספר לך סיפור של קריסה כלכלית הנובעת מביקוש מצטמצם במדעי הרוח והחברה.
ואתה מצפה ממני לתמוך בזה?!
העובדה שמדיניות מסוימת עושה שפטים באקדמיה – נוטלת את נשמת אפה, אם להיות קצת יותר מדויק – לא בדיוק מעידה על כך שהיא לגיטימית ושרצוי לשכפל אותה במקומות נוספים.
באופן כללי יותר, אני מודע היטב לכך שההגיון הנאו-ליברלי חודר לתחומים רבים שאינם כלכליים גרידא. אני מוצא את זה איום ונורא (גם בתחום הכלכלי, ובעיקר בנושא יחסי עבודה, אני מוצא את זה אכזרי ומעוות, אבל זה כבר עניין אחר).
לא דיברתי על לתמוך בזה.
גם לך וגם לי יש אינטרס כלכלי מובהק לא לתמוך בזה. דיברתי על כך שזה *כבר* קיים, ולאור המשבר הכלכלי המתרגש עלינו עם משמעותו הברורה (פחות כסף ממיסים, פחות תקציב מדינה) גם מי שלא ניאו-ליברלי יצטרך לעבוד קשה כדי להסביר מאיפה מוצאים את הכסף.
טלוויזיה מסחרית אינה בית-ספר, וגם לא אוניברסיטה, והיא גם לא
צריכה להיות כזו. טלוויזיה מסחרית נועדה למכור פרסומות, וזה, בתורו, נעשה על ידי הבאת קהל.
הזכיונות להפעלת טלוויזיה מסחרית בישראל מותנים בהפקת תכנים מתוסרטים ומבויימים, וזה לגיטימי לגמרי – כשנותנים זיכיון, נהוג גם להציב תנאים. אבל נראה לי קצת מצחיק, בהקשר הזה, שאת הטיעון "ריאליטי ושעשועונים עושים בשביל הצופים, דרמה וקומדיה עושים בשביל לקדם את חיי התרבות בארץ" – אפשר לשמוע גם מבעלי הזיכיון (שמסבירים למה צריך לתת להם הנחות בתחום) וגם מהיוצרים (שמסבירים למה צריך לתת יותר מקום ליצירות שלהם על חשבון דברים אחרים). הטיעון של היוצרים צריך להיות "גם מה שאנחנו עושים מביא קהל". ואם המשפט הזה לא נכון, הם צריכים להחליף דיסקט. לא לעשות הסבה מקצועית ולעבור לריאליטי או אפילו לטלנובלות, אלא להתחיל לחשוב איך מייצרים תוכן קומי/דרמטי או מה שלא יהיה שיביא אתו קהל. "ארץ נהדרת" שהזכרת לפני כמה הודעות קודמות היא דוגמה מצוינת – ובקרב היוצרים, כדי להמחיש את הטיעון שלי, כבר יש כאלה שעולים על בריקדות וקוראים שלא להכיר בה בתור "סוגה עילית", כי זו תכנית בידור. אני מצטער – אנשים שהפקת "בידור" היא למטה מכבודם, לא צריכים לעבוד בערוץ מסחרי – הם מוזמנים להפגין מול רוממה (מוסד שלא מתפקד כמו שצריך בתחום "הסוגה העילית" מאז יום הקמתו, בערך -הרבה פחות טוב מהערוצים המסחריים – ואליו, משום מה, לא באים בטענות). כן, מי שרוצה לעשות את "סיינפלד" הישראלית צריך לבוא בדרישות ולדפוק על השולחן של זכייני הטלוויזיה המסחרית, הם מחויבים לדברים כאלה. אבל מי שרוצה להיות דניס פוטר הישראלי – ויש, אני חושד, הרבה מאוד אנשים כאלה בקרב היוצרים – צריך לבוא בדרישות למקומות אחרים.
אני חצי מסכים איתך.
החצי שלא: כאמור, יש תנאי זכיון, ובמדינה כמו שלנו, גם ראוי שיהיו. ולדעתי, טלוויזיה מסחרית לא נודעה למכור פרסומות, אלא פרסומות נועדו לממן טלוויזיה מסחרית.
החצי שכן: כן, הגיע הזמן שהערו הראשון ימומן וינוהל כמו שצריך. זה יהיה פתרון מכובד למדי למצב.
וכן, בהחלט ראוי שהיוצרים בארץ יפסיקו להתייחס לבידור כאל דבר נחות. הייתי שמח מאוד לראות בארץ יותר קומדיות מוצלחות, יותר סדרות וסרטי אקשן ומתח, וקצת פחות דרמות כבדות שיונקות ממך את האנרגיה לשבוע-שבועיים (עמדתי בדיוק בשני הפרקים הראשונים של 'פרשת השבוע' לפני שבחרתי בחיים).
אפרופו הניהול של הערוץ הראשון,
מעשה שהיה:
לפני כמה חודשים התבקשתי להתראיין לערוץ 1 באיזה נושא, ובלי מחשבה מספקת הסכמתי. כשהתקרב זמן השידור התברר לי שערוץ 1 לא מכסים מונית למרואיין, כי יש קיצוצים. ומה יעשה מרואיין שלא מעוניין לשלם על זה שהוא מתראיין? ישאר בבית.
טוב, במקרה אותו יום גורם אחר כיסה לי את המונית (אבל לא חזור), אז נסעתי.
למרות שהייתי אמור להתראיין באולפן בת"א, הם עשו לי אישור כניסה – לאולפן בירושלים. אילולא שהיה שם במקרה עוזר הפקה שידע על מה הסיפור, הייתי נשאר בחוץ.
נמשיך. נכנסתי אצל המאפרת, נשלחתי לאולפן ואמרו לי שתיכף יפתחו. ה'תיכף' הזה נמשך עוד רבע שעה, וכשפתחו היו שם לא פחות מ*חמישה* טכנאים, עסוקים באכילת ארוחת-ערב כלשהי.
באותו יום היו גם הפריימריז של הליכוד, והייתה ניידת שלמה בגני יהושע. לא כאילו היה חסר טכנאים במקרה הצורך, אלא שבאולפן – עם כמעט אפס מרואיינים לאותו ערב – היו חמישה טכנאים, כולם כצפוי מקבלים שעות נוספות. כשהגיע זמני להתראיין היה די באחד בלבד שיפעיל את כל הציוד, בעוד הארבעה הולכים ברקע או אוכלים ברקע.
הפינאלה, הקרם דה-לה קרם, היה שבאמצע הראיון, באמצע משפט, קטעו אותי כדי לפרוץ לשידור עם סקופ על איזה עבריין בן 25 שמעולם לא שמעתי את שמו וחוסל בנתניה, ובזאת נגמר הראיון.
כתוצאה מחוויה זו הבנתי הן כמה דברים על גרעונותיו של ערוץ 1, והן למה אני לא מתכוון להתראיין שם בעתיד הנראה לעין.
וכאן אני מרגיש מחויב לתת דומה נגדית:
גם אני התראיינתי בערוץ הראשון לפני כמה חודשים (ל-"גלובוס"), ואמנם לא קיבלתי החזר הוצאות נסיעה (ולא התעקשתי – אוטובוס מהר הצופים לרוממה זה באמת לא משהו שצריך לעשות עליו סקנדל), אבל היחס אלי היה מקצועי מאוד, התכנית (המוקלטת, יש לציין) עברה בלי יותר מדי תקלות, וכולם היו חביבים ואדיבים.
זה לא שיש לי דעה טובה מדי באופן כללי על הערוץ הראשון, אבל חוויית הראיון שלי שם מאוד הפתיעה אותי לטובה.
כדי לשמור על זה און טופיק, אני לא חושב שזה קשור במסחרי/ממלכתי
חוויתי חוויה די דומה עם ערוץ 10, ולעומת זאת, דווקא גל"צ היו יעילים להפליא. זה נראה לי בעיקר עניין של ההפקה הספציפית.
כוחות השוק?!
כוחות השוק הם לא אלו שפשטו לאחרונה את הרגל? (ועכשיו, כמיטב המסורת, גם פושטים יד?)
כוחות השוק צריכים לקבוע
כוחות השוק הם הרבה דברים חוץ מדמוקרטיה טהורה. כוחות השוק גם הם מכוונים ע"י בעלי אינטרסים שמבקשים לעשות את הרווח הכי גדול בהשקעה הכי קטנה.
אז אם ללכת רק על פי כוחות השוק "הדמוקרטיים", אז למה לא להעסיק ילדים ללא שכר מינימום (או ללא שכר בכלל – עבדים זה ממש רווחי בתחומים מסויימים)? למה לא לפטר מילואימניקים ונשים בחופשת לידה? למה לשלם פנסיה או ביטוח בריאות ממלכתי? למה ליצור מוצר על פי תקני איכות ובטיחות מינימאליים (שאגב, קובעת אותם המדינה)? למה לשלם מיסים? והרשימה עוד ארוכה.
הליכה על פי כוחות השוק בלבד תגרום ליצירה של אוליגרכיה שבסופו של דבר תספק מוצרים באיכות הכי נמוכה שאפשר תוך שהיא מתעלמת מטובת הכלל (שאותם היא יכולה לשכנע להמשיך ולקנות את המוצרים שלה כי יש לה שליטה על אמצעי עיצוב דעת הקהל). זה משהו שאפילו בארה"ב עלו עליו אי שם בתחילת המאה ה-20 (הפרוגרסיביזם) ושוב באמצע המאה ה-20 (הניו דיל) ושוב עכשיו.
המדינה, שהיא אמונה על הדאגה לטובת הכלל, גם למרות רצונו (כי מי רוצה ללכת לבית הספר, או לצבא?) צריכה לשים סייגים בפני כוחות השוק, למען הכלל. (גם) בשביל זה היא קיימת.
ולא, אני בכלל לא סוציאליסט. אני ריאליסט. והיסטוריון.
ואגב, ישראל היא לא דמוקרטיה. היא רפובליקה. כלומר הרוב לא בהכרח קובע (או צודק).
ממך לשמוע שהניו דיל היה
באמצע המאה ה-20?
הביטוי תחילת המאה ה-20 כבר היה תפוס
ואם עד XX15 זה תחילת המאה, אז אמצע שנות ה-30 עד תחילת שנות ה-40 זה בערך אמצע המאה ה-20…
יותר אמצע מאשר תחילה, זה מה שבטוח.
אני מכיר קביעות יותר שערוריתיות מזו
כמה תוספות לדיון
כל דבר הקשור לשוק התקשורת בישראל, ובעיקר לתחום הטלוויזיה, הוא כל כך מורכב ומסובך, שאוטומטית הוא מתמלא במספרים שונים, בניימדרופינג של תוכניות טלוויזיה מהארץ ומהעולם ובשמות של זכיינים, ערוצים וגופים מפקחים.
מישהו צריך לעשות כאן סדר, וזה בטח לא יהיה אני. מה שכן, נראה לי שאני יכול לזרוק לאש עוד כמה נקודות למחשבה:
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/919093.html
רוב הסדרות שמוזכרות בכתבה שודרו. חלקן הגדול לא זכה להצלחה ברייטינג, גם כאלו שקודמו בלי הכרה. מאז גם פרץ משבר כלכלי קטנטן.
זהו בינתיים. אני מצטער על כל טעויות ההגהה. אני צריך לישון כבר.
הרווח בראליטי להבנתי
הוא בגלל שיתוף הפעולה עם חברות התקשורת הסלולרית שמרויחות מה-SMSים, מהורדות לנייד ומקבלות הרבה פרסום – עסקה צולבת קוראים לזה, אם אינני טועה.
אשמח אם מישהו שמתמצא יותר ממני ירחיב בנושא.
זה לא תמיד ככה
דווקא בהפקות היותר יקרות של הריאליטי, כמו הישרדות והמירוץ למליון, אין ממש רווחים מהסלולר כי אלה לא פורמטים שמסתמכים על הצבעה מהבית.
עם זאת, ראוי לציין שהאח הגדול סחטו את הקופה הזו של ההצבעות מהבית עד תום, וטרחו אפילו לשנות את הפורמט הצבעה המקובל לתכנית משאר העולם (או לפחות מאנגליה) בשביל זה. כשצפיתי תהיתי איך נתנו להם רשות לזה.
תקציב *הערוץ הראשון* או תקציב *רשות השידור*?
צודק - רשות השידור
עם זאת, חלק הארי הולך להערכתי לערוץ הראשון. ערוץ טלוויזיה עולה הרבה יותר מכמה רשתות רדיו, מה עוד שבהם יש פרסומות.
הרגולציה על הכבלים והלווין בארץ
היא בהחלט לא מינימלית ומבחינת אכיפתה מועצת הכבלים והלווין קפדנית ונשכנית הרבה יותר מחבורת המאוננים ברשות השנייה.
להוט ויס יש מחויבות רגולטורית להשקעה בהפקות מקור, להוט כמדומני זה 10% מהמחזור וליס 8% מהמחזור השנתי.
שתי החברות עמדו במחויבויות ואף עברו אותה במעט (11% ו-9% בהתאמה).
נכון שבניגוד לברודקאסט בטלוויזיה הרב-ערוצית נשענים פחות על רייטינג אבל הוא גם פקטור. תוכניות נטולות רייטינג יזכו אולי לעוד עונת חסד אם יזכו לבאז חיובי אבל סדרה נטולת רייטינג ובאז תרד שלא על מנת לשוב. גם ביס וגם בהוט ישקיעו ויקדמו טלנובלות (סליחה – דרמות יומיות) כי הן מושכות קהל וכותרות בעיתונים (לוהק הדוגמן! לוהקה יוצאת כוכב נולד!) ומי שזוכה להפקות מושקעות ביותר שגם מניבות דיבידנדים באמצעות רייטינג ובאז אלו הפקות ערוצי הילדים שמייצרות כוכבים בפס ייצור.
ויש גם דוקו בהשקעה לא גדולה (יחסית לשאר הז'אנרים) שגם אם תספק 0% צפיה היא לעולם לא תבוטל.
הבהרה
אני מסכים איתך, ולכן אנסה להסביר את עצמי יותר.
ברגולציה מינימלית לא התכוונתי לדרישה עצמה, אלא לרמת הכניסה לפרטים וההתערבות בתוכן עצמו. אני בהחלט בעד רגולציה ובעד לחייב השקעת סף בתוכן, אבל הניסיון לפרוט את ההשקעה הזו על פי ז'אנרים וסוגי תוכניות נדון לכישלון ויוצר מוטציות מכוערות.
הכבלים והלווין מודדות הצלחה של תוכניות על פי באז. נכון שמדד זה חופף לעיתים לרייטינג אבל הוא לא זהה. 'בטיפול' צפו הרבה פחות אנשים מב'חשופים' אבל מבחינת הכבלים היא תוכנית חשובה לא פחות ואולי אף יותר. התלות הנמוכה יותר של הכבלים והלווין ברייטינג מאפשר להן גם להעז יותר.
במציאות בה ערוצי הדוקו והמדע
הופכים לאט לאט לחממות למופעי פריק-שואו עם נגיעות פורנו ותכנים צהבהבים שלידם רצועת הלילה של "אגו" נראית כמו לוח השידורים "הופ!" לא נותר אלא להודות לאלוהיי הרגולציה על חסדים קטנים ונכחדים כ'לונדון פינת בן יהודה'.
למה?
הרגולציה לא אחראית לאיכותה של 'לונדון פינת בן יהודה'.
היא לא אחראית לאיכותה, אבל היא כן אחראית
לזה שנעשות שם הפקות מקור לא מתחנפות בזמן שערוצי הטבע והדוקו מתמלאים בהמון המון סדרות רכש וסרטים צהובים (בעיקר תוצרת בריטניה).
היא לא אחראית לאיכותה ולא לאי התחנפותה
היא אחראית שנעשות הפקות מקור. נקודה. לסוג ההפקות ולתוכן שלהם אחראי הגוף המשדר, בשונה מהרגולציה בערוצים המסחריים.
זה כבר ממש אופטופיקי
אבל 'פילדלפיה זורחת', 'סקינס' ו-'סאמר הייטס היי' לא עולות הרבה כסף. הן מוגדות על ידי FX, ABC ו-E4 כ-low-budget ותקציב הפרקים שלהם לא עולה על משכורתו החודשית של דני רופ בערוץ 10.
הפילוט של ''פילדלפיה זורחת''
כמדומני, עלה בסביבות ה20,000 דולר בלבד
הרבה פחות
200 דולר שהלכו על קלטות וידאו למצלמה.
תקציב של סדרת דרמה אמריקאית
לא נופל ממיליון דולר במקרה הזול ביותר וגם אז רק אם מדובר בסדרת כבלים, המצולמת בניו זילנד עם קאסט אלמוני שמקבל את המשכורת בבוטנים. דרמה ממוצעת מגיעה עם תג של 3 מיליון דולר לפרק ויש גם כאלו עם תג גבוה יותר.
הישרדות האמריקאית אגב מופקת ב-2 מיליון דולר לפרק. סיטקום ממוצע עולה מיליון-מיליון וחצי דולר לפרק.
היום אנחנו כבר לא בתקופת משכורות העתק של מיליון-דולר-לפרק (חברים, סיינפלד) כך שבהשוואה לניינטיז העלויות ירדו במקצת. בזמנו ER עלתה 13 מיליון דולר לפרק כאשר החלק הארי (8 מיליון אאז"נ) הלך למשכורות הקאסט. בגדול היום המשכורות נעות סביב המאה אלף דולר לשחקן/ית ראשיים וגם זה רק אם הם מוכרים/ידועים/הסדרה להיט. בכייבלז שחקן ראשי יכול לקבל באיזור ה-30-50 דולר לפרק. ג'פרי דונובן מסוכן מחוק קיבל עד כה 50 אלף דולר, בעקבות הצלחת הסדרה הוא יקבל בעונה הבאה 100 אלף וייתכן שאף 150 אלף (תלוי איזו ידיעה קראת). בנטוורקס צ'ארלי שין, יו לורי מובילים אאז"נ את רשימת מקבלי השכר עם כחצי מיליון דולר לפרק.
בישראל, לשם השוואה, הפקת פרק אחד בדרמה מסוגה עילית מושקעת הינו 150,000$-160,000$ וצפונה. טלנובלה עולה 30,000$-50,000$ לפרק (תכפילו ב-100 לקבל את התקציב העונתי).
מה חשבתם שהם הראשונים.
המזרחים המקופחים ירמי קדושי וימין מסיקה אמרו את זה הרבה לפני:
http://www.youtube.com/watch?v=GyiawesW0q8
http://www.hamizrah.co/bookstore/new/line%20on%20channel%202.asp
http://www.hamizrah.com/bookstore/new/Israel%20Discriminating%20film-making.asp
נחמד לעשות פרסמות בערוץ 2 ואז להתלונן עליו…
וכבר יש תוצאות - הרשות השניה אישרה לזכיינים לשדר עוד ריאליטי.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3679077,00.html
אחחח, אין כמו שביתה בשביל לקדם מאבק.
ועוד לינק
ליאיר רוה נפל האסימון – השביתה והמאבק אינם על איכות ההפקות המקומיות בערוצים המסחריים, אלא על עצם קיומם בשנת 2009.
http://blogs.orange.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1427621