 |
||
| 'האביר האפל' יחזור לסיבוב הקרנות נוסף בארה"ב ב-22 בינואר, כדי להשלים את סך ההכנסות שלו למיליארד דולר, ובאותה הזדמנות לנסות להביא אותו לאוסקר. והמעריצים המושבעים כבר מנסים לדחוף אותו לשם עם קמפיין עידוד מחתרתי. |
06.12.2008
|
|
יומית
'האביר האפל' יחזור לסיבוב הקרנות נוסף בארה"ב ב-22 בינואר, כדי להשלים את סך ההכנסות שלו למיליארד דולר, ובאותה הזדמנות לנסות להביא אותו לאוסקר. והמעריצים המושבעים כבר מנסים לדחוף אותו לשם עם קמפיין עידוד מחתרתי.
'האביר האפל' יחזור לסיבוב הקרנות נוסף בארה"ב ב-22 בינואר, כדי להשלים את סך ההכנסות שלו למיליארד דולר, ובאותה הזדמנות לנסות להביא אותו לאוסקר. והמעריצים המושבעים כבר מנסים לדחוף אותו לשם עם קמפיין עידוד מחתרתי.
האקדמיה הקדימה אותם מזמן עם הפוסטר
http://www.movieposter.com/posters/archive/main/62/MPW-31219
הטיעון של האתר משכנע מאד
ולסרט הזה יש יותר זכות לקבל אוסקר מרוב אלו שזכו בו, אבל אם זה יקרה, זה יקרה אך ורק בגלל מותו של לדג'ר ושום סיבה אחרת – אם כי האקדמיה לעולם לא תודה בכך.
ואחלה כותרת ליומית, אגב.
לא רק לדג'ר
הטיעון לפיו זכיה של "האביר האפל" באוסקר תהיה בגלל מותו של הית' לדג'ר, נעשתה פופולארית, למרות שאין לה שום ביסוס. בהתחלה אמרו שהסרט יצליח בגלל מותו של לדג'ר. אלא ששחקן מת אחד לא מביא קרוב למיליארד דולר. בשלב מסוים, אין ברירה אלא להודות שאנשים פשוט רוצים לראות את הסרט הזה. הוא קבל ביקורות מהללות, מתאים לקהל רחב ולמסך הגדול והפך בתוך שבוע לסרט חובה לכל מי שרוצה לדעת על מה הרעש.
אותה טענה נשמעת גם עכשיו לגבי האוסקר. אמרתי בעבר ואני חוזר על כך שוב: האקדמיה כמעט מעולם לא נתנה אוסקר לאדם מת. פיטר פינץ' (רשת שידור) הוא השחקן היחיד שזכה באוסקר לאחר מותו ואם ג'יימס דין, שהיה כוכב ענק בזמנו, לא זכה למרות שתי מועמדויות לאחר מותו, אין סיבה להאמין שהית' לדג'ר, כוכב קטן בהרבה, יהיה זה שיעשו לו את המחוה. אם היה מדובר בשחקן בעל קריירה עשירה שנמשכת על פני מספר עשורים ולא זכה מעולם, הייתי מסכים שזו ההזדמנות לחלוק לו כבוד אחרון. מכיוון שמדובר בסה"כ בהית' לדג'ר, הספין על כך שמותו ישפיע עד כדי כך, הוא מוגזם.
אני לא אוהב לשחק ב"נגיד ש…", אבל יש סיכוי טוב מאוד שגם אם לדג'ר היה בחיים, לאור הביקורות המהללות להן זכה והעדר פייבוריט ברור בקטגוריית שחקן המשנה, עדיין היו מדברים עליו כמועמד בטוח. אם יזכה או לא, זה כבר שיקול של האקדמיה אם הם רוצים לתת פרס למישהו שלא יבוא לקבל אותו. כרגע, שני המתחרים היחידים של לדג'ר על האוסקר הם כנראה ג'וש ברולין וג'יימס פרנקו, שניהם על "מילק" ושניהם לא שמות מספיק גדולים בשביל שמשהו מעבר להערכה לסרט עצמו יעמוד לטובתם.
ובנימה זו, הנה הנבואה המעודכנת שלי:
http://area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=155226
קצת הגזמת עם 'מילק' לדעתך הוא יקח את כל הפרסים החשובים?
או מילק, או נער החידות ממומביי
נראה לי שחברי האקדמיה יתחברו יותר ל"מילק" בסופו של דבר.
לאקדמיה יש כללים משלה
אאל"ט, לדג'ר כבר זכה במועמדות על "הר ברוקבק", מה שמציב אותו בליגה אחרת, מבחינת האקדמיה, מאשר ג'יימס דין, שנתפס בזמנו כיפיוף וכאליל נעורים אבל לא כשחקן רציני.
נא לא לסקול אותי – זה לא מה שאני חושב על דין, רק מה שחשבו עליו בשנות ה-50. דין קיבל אמנם את המועמדויות שלו – אבל רק אחרי מותו, מה שכבר היה, מבחינת האקדמיה, סוג של חלוקת כבוד בפני עצמה.
הית' לדג'ר נחשב שחקן יותר איכותי, אבל כוכב פחות גדול
ג'יימס דין השתתף בשלושה סרטים והיה מועמד על שניים מהם, בשני המקרים לאחר מותו. אני מסכים שלולא "הר ברוקבק", מועמדות על תפקיד האוסקר הייתה כבוד מספיק להית' לדג'ר. העניין הוא שלא מדברים עליו כמועמד (וזוכה) אפשרי רק כי הוא מת, אלא קודם כל כי יש קונצנזוס שהוא מצוין בתפקיד. כפי שציינתי, כל מצביע אוסקר יעשה את החשבון שלו אם להעלות לבמה את אמא של הית' לדג'ר, או את כריסטופר נולאן, שישאו נאום רגשני על שחקן שכנראה לא יזכרו ממנו הרבה מעבר לתפקיד הזה.
אני לא מקבל את הטענה שהית' לדג'ר יזכה כי הוא מת. הוא לא כזו אגדה שכולם מרגישים שחייבים לו פרס על כלל פועלו. בגלובוס הזהב זה יכול לקרות, מאחר ומדובר בטקס שמטרתו היא לייצר רייטינג בזכות דמעות ולא בזכות פירוטכניקה. אם הית' לדג'ר יזכה באוסקר, זה יהיה כי חשבו שהוא ראוי לזכיה ולא כי רצו לעשות לו כבוד אחרון חצי שעה לפני המונטאז' לזכר פול ניומן.
אתם שוכחים פרט מאוד חשוב
האקדמיה, במיוחד בשנים האחרונות, הפכה לארגון של אנשים בלתי יציבים בעליל. אני לא אומר שהם לא פוגעים לפעמים, אני אומר שעל סמך חלק גדול מהבחירות שלהם, אפשר להניח שגם הפעמים שהם בוחרים נכון הן חלק מתהליך חשיבה שאפשר להגדירו בבטחה כמטורלל למדי. ולמי שתוהה למה בדיוק אני מתכוון, שיסתכל ברשימה של הזוכות בפרס לשחקנית הטובה ביותר.
נראה לי שנסיון לחזות את הזוכים בכל קטגוריה שהיא יהיה דומה מאוד לנסיון לפענח את הזהות של הרוצח ב"זודיאק". אין שום דרך להכנס לראש של הפרה המשוגעת שנקראת האקדמיה.
מי קובע מה נכון ומה לא נכון?
לא צריך לחפש איזה קוד קבוע לפיו יבחרו הזוכים באוסקר, אחרת הייתי משתעמם מהעסק כבר לפני שנים. כל העניין טמון בנסיון לחשוב כמו חבר אקדמיה ולנסות להבין מה הייתי עושה במקומו. עובדה שאנשים מצליחים לנחש חלק ניכר מהמועמדים והזוכים בכל שנה. זה לא שאין הפתעות, אבל בדרך כלל זוכים אלה שרוב ההימורים לטובתם. קטגורית השחקנית שנתת כדוגמה היא אחת מהקלות יותר לניחוש בד"כ. ניקול קידמן, שרליז ת'רון, הילארי סוואנק, ריס ווית'רספון והלן מירן היו כולן זוכות צפויות. הזכיה של מריון קוטיאר הייתה חצי הפתעה, אבל אני בהחלט מסכים עם הבחירה בה.
דווקא השנה, זו אחת מהקטגוריות שישארו פתוחות לאורך זמן. אני לא יודע מה יהיה המצב עוד חודשיים, אבל אין כרגע פייבוריטית ברורה. מדי פעם, מגיעה איזו מרשה גיי הרדן שאף אחד לא מצפה לה, אבל זה חלק מהכיף.
מי קובע מה נכון ומה לא נכון?
האקדמיה, מן הסתם.
זה שאנשים הצליחו איכשהו להבין את צורת החשיבה של האקדמיה ולנחש את הבחירות שלהם רק ממחישה את הבעיה: העיסוק בנסיון לחזות את השגעונות השנתיים במקום להתעסק בתכלס מי שיחק הכי טוב או איזה סרט יותר טוב (עניינים מיותרים כשלעצמם, אבל לצורך העניין). לשתף פעולה עם השיטה לא הופך אותה להגיונית.
צר לי, אני לא מוכן לקבל את זה ש"שיקגו" הוא הסרט הכי טוב, באיזו שנה שלא תהיה. אני לא מוכן לקבל את זה ש"התרסקות" זה סרט יותר טוב מ"הר ברוקבק". ואני ממש לא מוכן לקבל את זה שפאקינג האלי ברי היא השחקנית הכי טובה, תחת כל תנאי שהוא. הם אפילו לא טובים בפני עצמם, ובטח שלא הכי טובים באותה שנה.
מי שעושה בחירות כאלה (ויש לי עוד דוגמאות) לדעתי עושה עבודה רעה מאוד. בדיוק בגלל הדברים האלה הפסקתי לעקוב אחרי הצ'יקמוק הזה (בנוסף על השעמום וחוסר החיבה הגובר שלי לטקסי פרסים. אפילו אל תתחילו איתי עם האמי והגראמי). אני יכול רק לקוות שעוד אנשים יעשו כמוני.
אולי אתה לא יכול לקבל את זה ששיקגו הוא סרט טוב, אבל יש אחרים שכן
דוגמא, אני.
אני הייתי מצביע לשיקגו
אין מה לעשות, בחירה של אדם אחד לא שווה יותר מכמה מאות (או אלפי) מצביעים. הדרך היחידה שיהיו רק בחירות שתסכים איתן היא ליזום טקס פרסים משל עצמך*. ההצבעה לאוסקר היא חשאית והתנדבותית. זה אומר שכל אחד עושה לבד את החושבים שלו ומצביע בהתאם לשיקול דעתו. יש כאלה שמודים שהצביעו לסרט רק מתוך הנחה שיזכה גם ככה, אבל הם טיפשים. הם לא באמת יודעים איך אחרים יצביעו, אבל מתעסקים בעצמם בהימורים, כשיש להם את הכח להוסיף עוד קול למועמד אחר. גם אני לא חושב ש"התרסקות" היה ראוי לזכיה, אבל מי אני שאקבע? הקיק שלי זה להגיע הכי קרוב שאפשר לתוצאות האמת. את הטעם האישי אני משאיר מחוץ למשחק.
*אני לגמרי בעד. נראה לי שהרבה יותר מועיל ומהנה לספר מי הכי ראוי לדעתך, מאשר להתמרמר על בחירות שאין לך שום השפעה עליהן.
מי אתה שתקבע?
ובכן, אם אתה (כמו רוב האנשים בעולם) חושב ש"הר ברוקבק" היה יותר טוב מ"התרסקות", אז בעיניי אתה יותר ראוי לקבוע מאשר האקדמיה.
ואני מבטיח לך שאם אני הייתי מנהל את האוסקר הוא היה פי אלף יותר מבדר ומצחיק מאשר הטקס כמו שהוא עכשיו. בלי כל הפרסים האוויליים האלה על תלבושות ואפקטים (כאילו שזו לא סתם פונקציה של כסף), לדוגמא.
אבל כאמור, אני מתנגד לכל נתינת הפרסים הזו. או שהייתי נותן פרס לכל מי שמצא חן בעיניי, אם ממש מתעקשים. מי אמר שצריך להיות רק זוכה אחד? אם לדג'ר, לצורך העניין, לא יזכה, האם זה הופך את הג'וקר שלו לפחות בלתי נשכח? הרי זה לא יהיה מופרך להניח שמדובר בדמות שתשאר כסוג של אייקון קולנועי, אם אוסקר או בלי. אז מה שווה הפרס אם הוא לא קובע כלום? מקרים דומים היו עם התפקיד של בן קינגסלי ב"לצאת נקי", טים רות' ב"רוב רוי", ברט ריינולדס ב"לילות בוגי", ג'ף ברידג'ס ב"ביג לבובסקי", ליאם ניסן ב"קינסי", ואני מניח שלא חסרות דוגמאות נוספות בעוד קטגוריות (יש לי אובססיה קלה למשחק, אז את אלה אני זוכר). ולמה להגביל רק לסרטים אמריקאים? אולריך מואה שיחק פחות טוב מפורסט וויטיקר? קרל מרקוביץ שיחק פחות טוב מדניאל דיי לואיס?
אז כמובן שאני לא מצפה מהאקדמיה שיחזו את העתיד לגבי איזה סרט ואיזה תפקיד ישארו חשובים קולנועית ותרבותית, אבל אני תוהה לגבי הנחיצות של כל העסק הזה.
מה שגורם לי לתהות
אין אף פסטיבל/טקס/משהו שלא מחלק פרסים לפי '…הטוב ביותר', משהו שכולל כמה אנשים שרואים סרט ומחליטים על כמה דברים ממש טובים בסרט שמגיע להם פרס, למען האמת, אני חשבתי שכך מתנהל פסטיבל קאן עד השנה.
זה בידור
מעבר לכך שמדובר בטקס הפרסים החשוב ביותר בעולם הבידור (כנראה כי הוא פשוט היה שם קודם), כולם יודעים שמה שנחשב ליצירת מופת היום, יכול להיחשב עוד עשרים שנה לשטות רוויית קיטש. אחת מהסיבות שנותנים גם אוסקר על מפעל חיים, היא להודות ב"טעות" על כך שהזוכה לא זכה או היה מועמד בזמן אמת. אני לא מבין את אלה שמתלוננים על כך ש"אנשים פשוטים" ניצח את "השור הזועם" באוסקר. אז מה? בסופו של דבר, סקורסזי קורע את רוברט רדפורד בתודעה הקולקטיבית. זה שמישהו מקבל פסלון לא הופך אותו ליותר טוב. זה רק אומר שבאותו רגע נתון בהיסטוריה, קבוצה גדולה יותר מקבוצה אחרת של אנשים חשבה שהוא הכי ראוי לזכות. מה אנשים נטפלים למשהו שקרה לפני כמעט שלושים שנה? אפשר לחשוב שהמפסיד מגורש לאי השדים, או משהו.
אני חושב שהטקסים האחרונים היו מאוד מבדרים, במיוחד אלה שהונחו בידי ג'ון סטיוארט. לא אתה ולא אני מסוגלים לעשות אותם מוצלחים יותר, כי אנחנו לא מפיקים משופשפים עם צוות כותבים מושחז ומספרי הטלפון של כל הסוכנים הכי חזקים בהוליווד. חוץ מזה, זה בסך הכל משחק. נכון שלאוסקר יש יוקרה שלא קיימת בפרסים המקבילים, אבל כולם יודעים שהוא נכון רק לכאן ועכשיו. זו הזדמנות לראות את הכוכבים הכי גדולים מתרגשים וניצבים על אותה במה עם בלוגרית / חשפנית לשעבר שהתסריט הראשון שכתבה תפס מספיק בשביל לקבל את אותו פרס כמו האחים כהן. זה מופע שבניגוד לרוב פרסי הטקסים, משנה למישהו. כשאני צופה באוסקר, אני צופה בהיסטוריה בזמן עשייתה, אבל זה לא שהם באמת קובעים מי שחקן או במאי יותר טוב מאחרים. מבקשים מהם לחוות את דעתם וזה בדיוק מה שהם עושים, לא יותר. זה שאנשים משתפים פעולה ומיחסים חשיבות לבחירות, זה עניין ששווה מחקר בפני עצמו. באותה מידה, ניתן לתהות מדוע פסטיבל קאן נחשב יותר מפסטיבלים אחרים, למרות שנעשות בו הרבה בחירות לא פופולאריות.
אני חוזר על מה שהצעתי. אם משנה לך מי מקבל איזה תואר, אתה יכול לכתוב ביקורת/בלוג/תגובה ולשתף את העולם בדעתך. ההבדל הוא שאתה עומד לבד כאדם מן השורה ולא כארגון בן יותר משמונים שנה שהשמות הכי נערצים בעולם השעשועים חברים בו. השנה אקיים את "טקס" פינגווין הזהב בפעם השביעית. האם זה משנה למישהו? זו ההזדמנות שלי לחלוק את דעתי על השנה שהייתה ולשחק בכאילו בפני כל מי שרוצה לקרוא. למרות שפעם אחת, למעשה הענקתי פרס בדמות פינגווין מוזהב ליוצרי סרט (המוסד הסגור), אני בעצמי לא מתייחס לסיכום כיותר משעשוע בלתי מזיק. ניחוש האוסקר בשבילי הוא משחק והטקס הוא בידור, לא יותר.
מי אתה שתקבע?
לא יודע למה, אבל ממש מפריע לי שאתה מנפנף עבודות של חודשים של אנשים ואומר שלא מגיע שיראו מי הם ראוי לפרס או לא רק כי הם " תלבושות ואפקטים"
כן, שתי קטגוריות לסאונד זה מעט מוגזם, אבל הצורה שאתה אומר שעבודה שמישהו השקיע בסרט כמו נגיד, לא יודע, הבגדים שהשחקן לובש או איך שהוא נראה או איפה שהוא נמצא פחות ראויות להכרה מאיך שהוא משחק.
מאוד חשוב לי שתגיב משהו שיגיד " זה בכלל לא מה שהתכוונתי אליו והתכוונתי בכלל שלא יהיו אפקטים ותלבושות בטקס או משהו" כי כרגע קבעת שחצי מהתעשייה שיוצרת את הסרטים שכולנו אוהבים היא אווילית.
ארגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגגג.
מי אתה שתקבע?
מסכים עם כל מילה…
אל תשכח שמעבר לאיך זה משפיע עליך, הצופה התמים בבית, הפרסים בטקס משפיעים גם ואולי בעיקר על קריירות של אנשים.
מלביש שזכה באוסקר יקבל יותר כבוד ותפקידים ממלביש שלא זכה. במאי אפקטים שזכה באוסקר יהיה מוערך יותר ומבוקש יותר בתחום האפקטים בשנים הבאות.
זה מעודד מצוינות, ואני מאמין שיש בזה משהו שיגרום למלבישים ולאנשי האפקטים בסרט החם הבא ללכת את ה"אקסטרה מייל" ולנסות להשיג את האוסקר. מה שאמור לגרום לסרטים שלהם להראות יותר טוב, מה שחוזר ישר בחזרה אל הצופים התמימים.
לא אמרתי שהתעשייה היא אווילית
אמרתי שלתת פרסים על דבר שנקבע, בסופו של דבר, ע"י גודל התקציב של הסרט הוא אווילי.
ל"טיטניק" היו תלבושות ואפקטים ושחזור תקופתי מאוד מרשימים, אבל זה בגלל שהיו להם 900 מיליארד דולר להוציא על זה. אני לא חושב שמגיע למישהו פרס על זה שיש לו המון כסף. ואולי אם הם היו משקיעים חלק מהכסף הזה בדברים קצת יותר חשובים כמו תסריט ובימוי, אולי זה לא היה סרט כל כך גרוע.
כמו שציינתי לגבי "שיקגו", אם אלה הסרטים וצורת הקולנוע שהאקדמיה מחשיבים כראויים לפרס, אז בעיניי זה מיותר לחלוטין.
כלומר, תקציב הסרט טיטאניק היה גבוה יותר מהתל''ג השנתי של ארה''ב?
אולי קצת פחות.
לא אמרתי שהתעשייה היא אווילית
זה לא בדיוק נכון, הייתי אומר שרשימת המועמדים מצומצמת מראש כי צריך סוג של תקציב בשביל לעשות משהו שהוא לא "בגדים רגילים בדירה רגילה" בשבי לקבל מועמדות אבל למי ניתן הפרס עצמו – זה כבר עניין של השקעה ויצרתיות בדיוק כמו תסריט או בימוי.
לא אמרתי שהתעשייה היא אווילית [כה''ב]
יפה שהחלטת שזה נקבע רק ע"י תקציב, אבל המציאות מוכיחה אחרת, עובדה: "פריסילה מלכת המדבר" זכה באוסקר (היחיד שלו) על עיצוב תלבושות, וזה היה סרט שנעשה בתקציב נמוך (שבכלל לא מדגדג את טיטניק), והם סיפרו בריש גלי על האלתורים והיצירתיות שנדרשה כדי להכין תלבושות מקוריות בתקציב כזה. נכון, זו דוגמה אחת, אבל אני בטוחה שהיא לא היחידה, ולמעשה אני משוכנעת שאם תבדוק את זוכי האוסקר תגלה שאין מתאם בין גודל התקציב לבין כמות הפרסים כפי שאתה מתעקש לטעון (לא ברור לי ע"ס מה).
נ.ב.
אהבתי את "שיקאגו", מאוד. לטעמי מדובר בסרט מצוין גם מבחינה תוכנית וגם מבחינה טכנית, ובפרט שמחתי על זכיתו של סרט מוזיקלי באוסקר (לאחר שנות יובש רבות).
אני מניחה
שיהיה מדויק יותר לומר שההחלטה להעניק אוסקר עשויה להיות מושפעת מאופן השימוש בתקציב.
ובמילים אחרות - אם אתה חושב כמוני
אתה יותר ראוי לקבוע.
או במילים עוד יותר אחרות – מי שלא חושב כמוני מטומטם.
הוא בטח לא מטומטם
אבל אני מטיל ספק בטעם שלו בקולנוע.
או במילים אחרות- אל תכניסי לי מילים אחרות. מה שאני כותב זה מה שאני מתכוון.
איך מטילים ספק בטעם של מישהו?
כלומר, בהתחשב בזה שזה, אהמ, *הטעם שלו*.
אני חשבתי שלהתרסקות ממש הגיע לזכות באותה שנה. ואני אפילו לא מצליחה להיזכר מה הסרט שאתה חשבת שהיה צריך לזכות.
אני מסכימה אתך שהם מפשלים עם השחקניות – אבל מרגישה שזה בעיקר סוג של שוביניזם.
הם בוחרים לתת מועדמות – ואז גם את הפרס – לשחקניות (או זמרות) שתמיד נתנו הופעות בינוניות – ואז מפתיעות עם הופעה אחת טובה. הבעיה היא שזו הופעה שהיא לרב המינימום הנדרש משחקן – ולא משהו יוצא מגדר הרגיל. כמו האלי ברי, כמו ג'ניפר האדסון וכמו ריס ווית'רספון (שלרב משחקת בסרטים שלא באמת מצריכים משחק).
ומה שזה כאילו אומר לעולם הוא "טוב נו, אלה *נשים*. הן לא באמת יכולות לשחק טוב. רק מדי פעם מתפלק להן"
במקרה עכשיו שמתי לב שהם נתנו מועמדות
לג'ודי דנץ' על תפקידה המגוחך והמיותר ב"שייקספיר מאוהב", הא! לאן אפשר להידרדר (טוב, יש להם טעם משלהם, אבל לפעמים הם מגזימים עד שלפעמים שהם בחרו מסיבות הלא קשורות לאיכות). בנוסף באותה שנה, ולאותו סרט, הייתה מועמדות של ג'פרי ראש, הוא הופיע לשתי סצינות ובשאר הזמן רק היה ניצב, אולי אמר משפט או שניים אבל בעיקר *עמד*, מועמדות? למה לא על תפקידו המאוד מוצלח בתור ברבוסה אם כבר?
מוזרים הם אנשי האקדמיה.
הם גם נתנו לה את הפרס עצמו.
וכמות הזמן שהשחקן מבלה על המסך ממש לא רלוונטית. אנתוני הופקינס זכה באוסקר על תפקיד ראשי בשתיקת הכבשים, בתפקיד הכי קצר בהיסטוריה של הפרס. זה לא מוריד מערך ההופעה שלו בסרט הזה.
זה לא רק זמן המסך שלו, הוא פשוט לא עשה שום דבר מעניין.
זוכר את הסצינה בשודדי הקריביים בה הוא אומר "מה קרה לספינה שלי?" ואוכל תפוח? בסצינה זו הייתה לו הופעת משחק הרבה יותר טובה מכל מה שהיה לו ב"שייקספיר מאוהב" וזה עוד בלי להזכיר את "קללת הפנינה השחורה". עוד בחירה תמוהה היא קווין ספייסי, נכון, הוא היה מצוין, אבל קשה להאמין שב99' לא הייתה הופעה טובה יותר, למען האמת, ב"אמריקן ביוטי" עצמו היו שחקנים שעבדו טוב יותר.
אם כבר אוסקר, ואם אני כבר סתם מתלונן, אז מה הבעיה שלהם עם בלוקבסטרים? למה בלוקבסטרים לא יכולים לזכות בדברים המשמעותיים באוסקר? אני חושב שהסיבה לזה היא, איך להגיד, הבושה. המצביע אומר לעצמו שכולם בטח יצחקו על הטעם הנמוך שלו אם יצביע לסרט שלא יצא בתקופת החורף, והוא חושב שממילא אין מי שיצביע כמוהו.
טיטניק ושיבת המלך לא נחשבים בלוקבאסטרים?
טעיתי במונח.
הכוונה שלי בבלוקבסטרים היא סרטים שלא מכוונים לאוסקר (ויוצאים לפני אוקטובר, כפי שציינתי) אך עדיין יוצאים מצוינים, זה נראה כאילו באקדמיה מתעלמים מהם לגמרי ולא טורחים לבדוק אותם.
טורחים יופי
כדי להיות מועמד לאוסקר, סרט לא צריך רק למשוך קהל, אלא גם להיחשב לממש טוב. בכל זאת, ההצבעה היא לטוב ביותר ולא לפופולארי ביותר. כשבפסטיבלים נותנים פרסים לסרטים איזוטריים מרחבי העולם ובפרסי MTV ו-People's Choice Awards עושים כבוד לכוכבים ללא קשר לאיכות הסרט, האוסקר הוא פשרה בין הקטן והעצמאי לבין סרטי האולפנים הענקיים.
לא אמרתי שייתנו להם פרס
רק בגלל היותם פופולריים, אבל לפעמים לסרטים אלו יש משחק\עריכה\פסקול\תסריט\המון דברים אחרים מצוין המשתווה לסרטים הללו שכן מקבלים מועמדות. וזה מעצבן.
אני מסכים
נדיר שסרטים כאלה זוכים בפרסים לא "טכניים". מצד שני, מדברים על הית' לדג'ר ורוברט דאוני ג'וניור כמתחרים רציניים על האוסקר לשחקן משנה השנה והמועמדות הראשונה של ג'וני דפ לאוסקר הייתה על שודדי הקריביים. עדיין, מדובר בעניין של טעם.
המועמדות של ג'וני דפ
הרגישה כמו 'לג'וני הזה מגיעה כבר מועמדות, מה דעתכם? אתם יודעים מה, אומרים שההופעה שלו בשודדי היא טובה, אולי סוף סוף ניתן לו קצת כבוד'. זו של הית', אובכן, ההופעה שלו באמת מוצלחת מכדי שיתעלמו ממנה, אבל מה שמחזק את הדיבורים הללו הוא מותו של לדג'ר ויותר חשוב, ההצלחה הכבירה של "האביר האפל".
משהו לא קשור, אם כבר יש לך טעם טוב, אז אני סתם תוהה, מה דעתך על ההופעה של רואן אטקינסון ב"החופשה של מר.בין"? עזוב אותך מהסרט, ההופעה של רואן היא אחת היחידות שרק מעטים יכולים לעשות, למה איש אפילו לא *שקל* את האפשרות שהוא יקבל מועמדות? זה לא בגלל שמר. בין הוא מסוג הסרטים שלא מוזכרים באוסקר?
ההופעה של אטקינסון היא קומדית במלואה
אין בה שמץ של דרמה, כגון הבעת רגשות מתן איזשהו דגש מיוחד לאספקט כלשהו של הדמות שאיננו שטחי. ניקח לדוגמה את ג'ק ניקולסון ב"הכי טוב שיש" – סרט שנחשב לקומדיה (אם כי אני לא חושב שהוא זכה באוסקר, נדמה לי רק גלובוס). שפת הגוף של ניקולסון איננה חלק מהבדיחה, היא חלק מהאפיון של הדמות. כאשר הוא נרתע מהמגע של קובה גודינג ג'וניור בסצינת הפתיחה, או כאשר הוא מפנה לעברו את אותו כעס צדקני מגוחך בהתחשב בעמדת הנחיתות שלו – הדבר עוזר לנו להבין אותו. זה לא רק הטקסט – זו האינטונציה (and you're BLACK!), זו שפת הגוף (הצעידה, הקפיצות במקום, התנועות המהירות) – כל אלו אומרות לנו הרבה יותר על הדמות של ניקולסון מאשר הטקסט לבדו.
לעומת זאת, דמותו של אטקינסון היא גורם עלילתי. ההתנהגות שלו היא לא גורם להתפתחות ציר העלילה, אלא המעשים שלו. אין לו הרבה מה להדגיש כיוון שלדמותו אין כל עומק, מלבד היותה בדיחה. אז כן, אטקינסון מבצע את הבדיחה הזו באופן מוצלח (לאו דווקא אומר שזה מצחיק, הוא מספר בדיחה באופן מוצלח, כפי שצריך לספרה – אין לזה קשר לשאלה האם היא מצחיקה). אבל לא נדרשו ממנו יכולות אשר נדרשות משחקנים המשחקים דמויות מאתגרות יותר ועל כן זוכים בצדק במועמדות ובפרס.
הסיבה שסרטי מיסטר בין לא מוזכרים באוסקר היא שהם לא דורשים מעלה גבוהה של יכולת מלבד זו הקומית – אך לא בזה עוסק האוסקר ולדעת רבים לא זו נקודת השיא של מעלות ואמנות היכולת הקולנועית המסחרית. למעשה, אתה צודק – הסיבה ש"איש אפילו לא *שקל* את האפשרות שהוא יקבל מועמדות" היא אכן "בגלל שמר. בין הוא מסוג הסרטים שלא מוזכרים באוסקר". ישנם טקסי פרסים אחרים (אני מניח) שמעניקים פרסים על מצוינות בתחום הקומדיה הקולנועית, כאשר הדגש הוא על הקומדיה ולא על הקולנוע. אם היה צריך לקבל פרס – היה צריך לקבל בהם.
לא מסכים
קודם כל, לפרוטוקול, ג'ק ניקולסון זכה גם באוסקר על תפקידו ב"הכי טוב שיש".
חוץ מזה, גם הופעה קומית יעילה דורשת כשרון משחק. אני לא מתכוון להופעה נטולת משחק כמו ג'קאס, אלא למקרים כמו מיסטר בין ובוראט, בהם השחקן הראשי מגלם דמות שלמה שיצר מעצמו. דווקא פה אני מסכים עם המקטרגים שיש נטיה מעצבנת להתעלם מקומיקאים עד שהם עושים פתאום תפקיד דרמתי (טום הנקס, רובין וויליאמס, אדי מרפי). זה נובע מכך שחברי אקדמיה רבים מחזיקים בדעה לפיה משחק קומי מצריך פחות מאמץ מהופעה דרמתית. מיסטר בין, כדמות כמעט אילמת, הוא כולו שפת גוף ורואן אטקינסון עושה לדעתי עבודה מצוינת בגילום הטמבל ממעמד הביניים שהולך מבלי להבין עם הראש בקיר.
הי, אפילו באוסקר התיחסו לקושי להיות מצחיק ומוערך בו זמנית:
http://il.youtube.com/watch?v=o5JAPkvnyso
קרא שוב את דברי
לא טענתי שהופעה קומית איננה ראויה לאוסקר, אלא שעל ההופעה לכלול אלמנטים נוספים. אם כל ההופעה היא סיפור בדיחה באופן שטחי (במקרה של בין – אדיוט מושלם עושה שטויות, לעיתים לא כל כך רחוק מג'קאס אם כי פחות וולגרי) – אין פלא שלא העניקו לה פרס על משחק. אנו לא למדים דבר חדש על דמותו של בין, וזו אף אינה מתפתחת במהלך הסרט. אנו יודעים עליה הכל החל מסצינת ההיכרות. נחזור לדוגמה של ניקולסון והדמות של יודל – אנו למדים יותר ויותר ככל שהסרט מתקדם – בסצינת הפתיחה הוא נראה כאדיוט מרושע, בהמשך אנו מגלים מה מניע אותו ואחר כך תכונות אישיות נוספות (כמו מה הוא מוכן לעשות כדי לקבל את מה שהוא רוצה). אין ספק שחלק מזה הוא בתסריט – אם לא היו כותבים דמות מורכבת ניקולסון לא היה יכול לשחק דמות מורכבת. אבל בזכות כשרון המשחק שלו הרעיונות והגישות שמאחורי שורות התסריט באים לידי ביטוי.
נחזור לבין. דמותו לא מורכבת כלל. הוא אדיוט ונשאר אדיוט. הוא לא משתנה, הוא לא מפגין רגש שאינו פלקטי וכמו שאמרתי קודם – לא התכונות שלו מביאות לשינוי בעלילה (כי הן לא משמעותיות במיוחד) – המעשים שלו הם שמניעים את העלילה. אני לא אומר זאת בגנות הסרט – זו פשוט קטגוריה שונה שלא נדונה בפרס האוסקר, שלא עוסק בקומדיה אלא בקולנוע.
הזכרת גם את בוראט – ובכן שם יש התקדמות מסוימת. ראשית, בחינה כללית יותר – הסרט לא מתמקד בדמות אלא בחברה האמריקאית כפי שהיא משתקפת בה, וזה מה שהופך את בוראט לסרט מעניין. המשחק עצמו של ברון כהן יותר מורכב (והדמות עצמה יותר מורכבת) מזו של אטקינסון. בוראט רוצה משהו, אפילו כמה דברים, והוא מנסה להשיג אותם בהתאם להבנתו ומביע רגשות ביותר מחיוך או שמיטת כתפיים ועיניים ושרבוב שפה (צורת המשחק שנפוצה בסדרה ובסרטים של מיסטר בין).
יש איזשהו ערך דרמטי לדמות של בוראט, וזה רק טבעי – לא ניתן ליצור סאטירה טובה שתהיה מגוחכת לחלוטין, חסרת כל הגיון. אני לא חושב שאף אחד לא שקל את מועמדותו, כפי שאדון האופל טוען לגבי אטקינסון. לגבי בוראט אני כן מסכים עם דבריך למטה – הוא פשוט לא זכה להרבה קולות. בסופו של דבר המועמדים של 2007 היו דיי ראויים לדעתי, גם אם לקרוא לפורסט ויטקר שחקן ראשי ב"מלך האחרון" זה קצת מוגזם.
יש לי תשובה פשוטה ומתחמקת:
לא ראיתי את "החופשה של בין".
אם להיות בכל זאת מועיל, אציין שההופעה של רואן אטקינסון כמיסטר בין בטלויזיה בהחלט דורשת כשרון רב וחבל לי שההופעות היותר מאוחרות שלו רחוקות מהסטנדרטים של בין ושל הפתן השחור. אם כבר, אפשר לתהות מדוע סשה בארון כהן, אחרי אינספור תארים ופרסים, לא היה מועמד לאוסקר על תפקידו כבוראט. התשובה, אני מניח, טמונה במבנה ההצבעה של האוסקר. כל חבר אקדמיה בעל זכות הצבעה מקבל טופס עם שלושה או חמישה מקומות למילוי, בהתאם לתחום בו הוא רשום כעוסק (במאי, שחקן, צלם, מאפר וכו'). כדי שההצבעה תחשב, חייבים למלא את כל הטופס, כאשר סדר השמות משמעותי. קודם סופרים את כל השמות שמדורגים ראשונים בטפסים. רק אם עדיין אין מספיק מועמדים, מתחילים לספור את המקום השני. מכיוון שההצבעה חשאית, לא ידוע האם אי פעם נספרו כל חמשת המקומות, אבל סביר להניח שלא.
מכיוון שטעם חברי האקדמיה נוטה לבכר הופעות דרמתיות, שחקני הקומדיה והאקשן נדחקים לרוב למקומות הנמוכים יותר ופשוט לא נספרים. יכול מאוד להיות שרואן אטקינסון נכנס לכמה טפסים, אבל לא הגיעו עד אליו בספירת הקולות.
אם אני לא טועה,
חברי האקדמיה לא מצביעים לאיזה סרט שמתחשק להם מבין כל הסרטים שיצאו במהלך השנה. כל אולפן מקדם לקראת האוסקר מספר סרטים שלו וההצבעה לקראת המועמדות היא רק מבין אותם סרטים שהוגשו כמועמדים להיות מועמדים (ראו למשל באנימציה – לא כל סרט שיצא במהלך השנה מועמד אוטומטית לקבלת מועמדות). יש גם סרטים שדוחפים אותם אפילו יותר (למשל, שולחים לחברי האקדמיה עותקים שלהם כדי שיצפו בהם, כדי להגדיל את הסיכוי שיצביעו להם). אז הסיבה היא פשוט שהאולפן העדיף להשקיע את מאמצי השיווק שלו בסרטים אחרים, במקום ב'החופשה של מר בין'.
דווקא בקטגורית האנימציה
כל סרט קיקיוני שיצא במהלך השנה נדחף בשמחה למועמדות פוטנציאלית (לא שאני לא מסכים עם מה שכתבת, אבל קטגורית האנימציה היא לא הדוגמה הכי טובה לנושא).
יש סרטים קיקיוניים שנדחפים,
וקורה גם שיש סרטים רציניים שלא נדחפים, משיקולים "פוליטיים" כאלה ואחרים. היו דברים מעולם (למשל כשדיסני החליטו לא להגיש את 'אטלנטיס' למועמדות).
דווקא כן דוגמה מעולה:
1. קטגורית האנימציה לאוסקר יכולה לכלול שלושה או חמישה סרטים כל שנה – כשהדבר תלוי לחלוטין במספר הסרטים שהוגשו לקבלת מועמדות. 16 ומעלה סרטים שמועמדים למועמדות מיתרגמים בסופו של דבר לחמישה מועמדים באוסקר, ואילו הגשה של פחות מ-16 מועמדים נותנת לך שלושה מועמדים סופיים שמתחרים על הפסלון.
2. מספר סרטי האנימציה שיוצא כל שנה ועומד בתנאים לאוסקר גדול מ-16.
3. כיוון שברובם המוחלט של המקרים, קטגורית האנימציה לאוסקר כוללת שלושה סרטים, ניתן להסיק שהוגשו פחות מ-16.
4. כלומר, לא הגישו את כל הסרטים שיצאו ובוודאי שלא דחפו את כולם.
5. כלומר, ייתכן שהסרטים הקיקיוניים שלך מגיעים מאולפנים קטנים, ואילו האולפנים הגדולים בוררים את הסרטים שהם רוצים לקדם לקראת הגשת המועמדות למועמדות, ובוחרים רק את אלה בעלי הסיכויים הטובים יותר, או כל רציונל אחר.
דווקא כן דוגמה מעולה:
אבל מה אכפת לאולפנים לנסות להגיש גם סרטים שנראים להם עם סיכויים פחותים לקבל מועמדות?
לגמרי לא בטוח לגבי סעיף 2 שלך.
למעשה, אני די בטוח שכמות הסרטים שמוגשת לאוסקר חופפת (פחות או יותר) את כמות סרטי האנימציה באורך מלא שמוקרנים בארה"ב באותה שנה (בארה"ב מופצים *הרבה פחות* סרטי אנימציה באורך מלא מאשר סרטים מצולמים – וסרטי אנימציה שנוצרו מחוץ לארה"ב מוקרנים שם לעיתים כמה שנים לאחר שהם יצאו במקור, דבר שפוסל אותם ממועמדות). היו מקרים כמו זה של "אטלנטיס" שרד ציין קודם, אבל בסך הכל הם נראים לי די חריגים. אם כבר, המקרה של "אטלנטיס" לימד את האולפנים שבשלב הראשון כדאי לדחוף למועמדות את כל מה שיש לך ביד (באותה שנה, דיסני יצאו קירחים מכל הכיוונים כשהם הפסידו את הפרס).
אז אם כבר, עוד תהיה לגבי המועמדים
למה לא מדברים על "הנסיך כספיאן" בתור מועמד בקטגורית הפסקול? סתם תהייה, בעיקר מאחר שבאופן אישי אני חושב שמדובר בפסקול המעיד על גיאוניות, פסקול המשלב בצורה נפלאה בין נעימות אקשן מהפנטות, נעימות דרמה מדהימות ונעימת נושא שלא יוצאת מהראש. בכלל, אחד מפסי הקול הטובים ביותר ששמעתי. ןאם נעזוב לרגע את דעתי האישית, הבנתי שגם הביקורות מעריכות מאוד את הפסקול ומאוד אוהבים אותו, והמלחין נחשב לדי מוערך ("שרק", "ממלכת גן עדן", נרניה), אז מה יהיה רע במועמדות? האם גם לזה יש קשר לכך שדיסני לא דוחפים את היצירה או לכך שמתעלמים ממנו.
*דרך אגב, אני מעדיף את הפסקול של נרניה הראשון, אך הרוב קובע שהשני טוב יותר.
אז אם כבר, עוד תהיה לגבי המועמדים
קטגורית הפסקול המקורי היא אחת מהפתוחות ביותר להפתעות. לא פעם היו מועמדים בה (ואף זכו) סרטים שרוב חזאי האוסקר התעלמו מסיכוייהם. לפחות כאן, זה שלא מדברים על סרט, ממש לא אומר שאין לו סיכוי.
זו הדעה שלך
אני בדרך כלל לא מסכים עם הבחירות של האקדמיה, אבל אני שוב שואל, מי קובע מה טוב ומה לא טוב?
זו הדעה שלך
אני.
תזכיר לי להתיעץ איתך לפני הבחירות.
''קריירה עשירה.. כבוד אחרון..'' - פחחח
האקדמיה צריכה לבחור את השחקנים הכי טובים לדעתה ולא להסתכל על שאר הקריירה השחקנים (פרט למקרים קיצוניים כמו אדי מרפי) ולהחליט לפי זה אם לבחור באותו שחקן או לא.
בעצם, אפשר להגיד שמה שאתה אומר זה שאם למשל (חס ושלום) חוויאר ברדם היה מת שנה שעברה חודשים לפני טקס האוסקר, אז הוא כבר לא היה זוכה בטוח בגלל שתחלס הוא השתתף באותה תקופה גם בסרטים גרועים (כמו "הרוחות של גויה" והסרט ההוא שכולם שנאו) ואפילו לא היה לו עד אז, שלא כמו להית' לדג'ר, מועמדות אחת קטנה לאוסקר? אם זה אכן המצב, בא לי להחטיף מכות רציניות לאקמיה המכובדת הזאת.. אני כל-כך מקווה שאם יהיה שחקן שיזכה באוסקר במקום הית' לדג'ר בטקס הקרוב, יגיד לאנשים באולם שהפרס מוקדש להית' לדג'ר ושבעצם מגיע לו את הפרס הרבה יותר ממנו.
הית' לדג'ר?
עם כל אהבתי אליו כולנו יודעים טוב מאד למי מגיע הפרס השנה ולמי מגיעות התודות: גלעד שליט.
למעשה, זה בדיוק ההפך ממה שכתבתי
אני אומר שיש הבדל בין לטעון ששחקן יזכה באוסקר כי הוא ראוי, לבין לטעון שהוא זוכה בטוח כי הוא מת.
ומה עם הארץ?
לא מה שחשבת
אני אישת מחכה לתאריך אחד
9/12 אז הסרט יהיה אצלי בבית.
גם אני מתכנן לקנות אותו
בסוף השבוע הבא ללא היסוס קל. רק חבל שנראה לי שהתוספות יהיו מעפנות.. הם לא רוצים כ"כ לדבר על הית' לדג'ר לפי מה ששמעתי כי זה יתפוס את היוצרים כתאווי בצע שמשתמשים בגוויה בשביל למכור DVD. אוף.
אבל למה ההפצה של ''האביר האפל'' בדי.וי.די
כל-כך מסודרת וכל-כך יפה בזמן שההפצה של "וול-E" כל-כך מבולגנת וכל-כך לא ברורה! אנשים, כל מה שאני רוצה לדעת זה מתי אוכל למצוא את הסרט בחנויות, למה המפיצים עושים את זה לקשה כל-כך!?
הוא לא בחנויות מאתמול? כי בוידיאומטים הוא כבר נמצא.
הילדים כבר הספיקו לראות אותו פעמיים, אפילו.
חיפשתי בכמה חנויות ובספריות
לא היה להם אותו, וכששאלתי אמרו לי שהם לא יודעים מתי יגיע.
בבלוקבסטר יש
קניתי ביום רביעי.
מצאתי!
אובכן, לאחר סיבוב ארוך מעיר לעיר מצאתי בסניף של צומת ספרים (אין בסטימצקי ולא בטוס'ר'אס ואפילו לא בטטואר ריקורדס), ואפילו קיבלתי במבצע כרטיס קולנוע חינם לאיזה סרט שאבחר! ייפייי!
דרך אגב, הסרט מדהים, גם מצפייה שניה, כל תנועה וכל התנהגות וכל צליל של וול-י הם במקום ומצביעים על גאוניות, מאוד כדאי לקנות את הסרט, אפילו רק בשביל העטיפה שנפתחת בצורה מאוד מקורית ומגניבה.
ראיתי היום שיש את וול-E בצליל (ששייכת לסטימצקי).
מר אופל, במטותא ממך:
"ובכן", לא "אובכן".
כן, חשדתי בכך.
אשתדל לא להתבלבל בפעם הבאה.
אני ממש מקווה שיחליטו לעשות את זה גם בארץ, אני מצטער שלא הספקתי לתפוס הקרנה באיימקס.
הסרט הזה מעצבן אותי קצת!
אין לי בעיה עם בטמן או משהו אבל אני פשוט קיוויתי שאינדיאנה ג'ונס יהיה זה שיעבור את המיליארד, לא האביר האפל.
בבקשה אל תשנאו אותי
אתה מודע שזה היה בלתי אפשרי שהוא יעבור את המיליארד, נכון?
אף סרט של שפילברג לא עבר את המיליארד (אפילו לא אי.טי), ואני בספק אם סרט המשך עם ביקורות מעורבות כאלה היה יכול.
אתה מודע שזה היה בלתי אפשרי שהוא יעבור את המיליארד, נכון?
עדיין מותר שיהיו לי ציפיות לא?
ו-
א) הביקורות של הסרט היו חיוביות בכמה אחוזים יותר ממעורבות
ב) גם שודדי הקאריביים השני היה עם ביקורות מעורבות והוא כן עבר את המיליארד והיה המשך.
לא שונא אותך, פשוט לא מבין איך אפשר לאהוב סרט כזה.
לדעתי לסרט הזה לא הגיע רבע מהתקציב שהיה לו.
אני פשוט מסוגל לקבל בסרטים נקודת מבט פחות ביקורתית
ככה אני יכול לסבול גם סרטים זוועתים ומגוכחים כמו סופרהירו (שממנו אפילו נהניתי).
גם יש אצלי מנגנון אהבה לסרטי שפילברג.
ורק אני לא התלהבתי מהסרט...
לא שהוא רע, אבל לא תפס אותי, וגם מהמשחק של לדג'ר לא נפלתי מהכיסא…
קשה להיות בדעת-מיעוט-נרדף..
אכן, הסרט וההופעה של לדג' הם טיפה אובר-רייטד
ומה לעשות, אני שונא אובר-רייטד, אני מתעב את ספילברג לא מהיותו במאי גרוע, אלא מהיותו אובר-רייטד (עד שיוכח אחרת), אני לא מחבב את סקורסזה גם מאותה סיבה ועוד רבים אחרים, "האביר האפל" הוא אותו דבר, הייתי מת עליו, אפילו הייתי נרשם לאתר המעריצים של נולאן לולא כל ההיפ הזה שעשו לו.
אז הגיע הזמן עבורך
להפריד בין איכות המוצר לבין כל הפוזות שמסביב.
רק אתה מפסיד מזה.
לדעתי, ש/ס הוא לא אובר-רייטד, הוא אנדר-רייטדר
כולם מתפעלים מהיכולת שלו לספר סיפור – יכולת לא אחידה, שבחלק מהסרטים עובדת יותר ובחלק פחות – אבל לא מספיק מתפעלים מהשליטה הכמעט-מוחלטת שלו בטכניקות בימוי. נדמה לי שכבר אמרתי את זה פעם, אבל אני לא מכיר אף במאי אחר שיודע לתת כבוד לאור כמו ש/ס (סתם כדוגמא אחת).
שלא לדבר על השוטים המדהימים שאפשר למצוא בסרטים שלו,
כמו שוט הדמעה מתוך 'A.I' שניתן למצוא בדיון על הסרט בסינמסקופ של יאיר רוה:
http://cinemascope.co.il/?p=1679
באמת שכמעט ולא ראיתי שוטים מדהימים אצל אף במאי אחר, כולל סקורסזי. כבר אמרתי את זה פעם אחת ואני אגיד את זה שוב… ספילברג הוא הבמאי הטוב ביותר שעובד כיום בהוליווד.
שלא לדבר על השוטים המדהימים שאפשר למצוא בסרטים שלו (כה''ב)
וואו, הלינק שהבאת מוביל לניתוח מעולה של הסרט, ותיקון טעות הבנה של כל כך הרבה צופים (ובכללם אני), אפילו כאלה שאהבו את הסרט.
מומלץ לקרוא גם למי שראה ולא אהב, אחרי הניתוח הזה אני מאמין שתתנו את ההזדמנות השניה הראויה לו.
ומדובר בדברים שנכתבו לפני אך כשבועיים. מעולם לא תפסתי במיוחד מיאיר רווה, אבל אין ספק שלאחר סקירה כזו אני מצר מאוד שייבצר מעמי להגיע להקרנה של קונטאקט בסוף החודש הנוכחי, סרט שבפירוש ראוי לטעמי לפרשנות ושכלתנות מעמיקה יותר.
מדהימים *כאלה*
דיון מדהים. אלפי תודות על הקישור.
ספילברג הוא הבמאי הטוב ביותר שעובד כיום בהוליווד.
מסכים איתך בכל מילה!
לדעתי, ש/ס הוא לא אובר-רייטד, הוא אנדר-רייטדר
אם היכולת שלו לספר סיפור היא לא משהו אז הוא לא במאי טוב, לא?
כאילו, שליטה בטכניקות בימוי היא לא ממש המטרה פה. משחקים עם אור וכד' הם רק אמצעים שנועדו ע"מ לספר את הסיפור, להעביר את החוויה לצופים בדרך הטובה ביותר.
אם הוא שולט באמצעים בצורה מושלמת, אבל לא הצליח לגעת בצופה הממוצע (=לא מבין בקולנוע, אוהב לראות סרטים), אז הוא די הלך לאיבוד בדרך, נראה לי.
לפעמים סרט יכול להיות חוויה ויזואלית עוצרת נשימה גם בלי סיפור
או עם סיפור מאוד בעייתי – תראי את 2001 אודיסיאה בחלל, למשל, שמבחינת הסיפוריות שלו הוא אולי בעייתי, אבל כקולנוע הוא מופתי…
לפעמים סרט יכול להיות חוויה ויזואלית עוצרת נשימה גם בלי סיפור
נכון, יש סרטים ש"הסיפור" שלהם הוא חוויה ויזואלית עוצרת נשימה.
השאלה, לדעתי זה אם החוויה הזאת יכולה לגעת בכל אחד או שצריך להיות סוג כלשהו של "מומחה" בקולנוע כדי לחוות אותה, כי אם כן, הסרט איבד משהו.
לדעתי, ש/ס הוא לא אובר-רייטד, הוא אנדר-רייטדר
לא אמרתי שהוא במאי יותר טוב ממה שחושבים – יש קונצנזוס די רחב על כך שהוא במאי מצוין – אלא שהוא אנדר רייטד, כי אנשים לא מחמיאים לו על הדרכים החמקמקות והמרשימות יותר (לדעתי) שבאמצעותן הוא הופך לבמאי מצוין.
[אלו, כמובן, הכללות גסות המבוססות על ידע אנקדוטלי – יכול להיות שאנשים רבים כן מחמיאים לו דווקא על זה, אבל אני פשוט לא נתקלתי בהם.]