 |
||
| נוכחות ישראלית מאסיבית במועמדים לפרסי האקדמיה האירופית (שבשנה שעברה, 'ביקור התזמורת' זכה בו בשני פרסים): 'ואלס עם באשיר' מועמד לפרס הסרט (וגם הבמאי והפסקול), 'עץ לימון' – לפרס השחקנית, ולפרס התסריט – שניהם. |
09.11.2008
|
|
יומית
נוכחות ישראלית מאסיבית במועמדים לפרסי האקדמיה האירופית (שבשנה שעברה, 'ביקור התזמורת' זכה בו בשני פרסים): 'ואלס עם באשיר' מועמד לפרס הסרט (וגם הבמאי והפסקול), 'עץ לימון' – לפרס השחקנית, ולפרס התסריט – שניהם.
נוכחות ישראלית מאסיבית במועמדים לפרסי האקדמיה האירופית (שבשנה שעברה, 'ביקור התזמורת' זכה בו בשני פרסים): 'ואלס עם באשיר' מועמד לפרס הסרט (וגם הבמאי והפסקול), 'עץ לימון' – לפרס השחקנית, ולפרס התסריט – שניהם.
אני לא כלכך מתלהב לנפץ את גאוות היחידה של תעשיית הקולנוע בארץ
אבל היומית הזו מזכירה לי שוב את המאמר של ד"ר גיא בכור, אותו פרסם משתמש פלוני אחד בפורום קולנוע בתפוז:
http://www.gplanet.co.il/prodetailsamewin.asp?pro_id=840
המאמר הזה חשוב. וכדאי שיו"ר הקרן לקולנוע ולטלוויזיה יסיק את חומרת המצב לדעת בהקדם האפשרי.
למה המאמר הזה חשוב?
כי הוא טוען שהקולנוע הישראלי הוא, הצילו הושיעו, לא שופר תעמולה של מדינת ישראל?
ואגב, מה בין 'בופור' לבין ביקורות על החברה הישראלית, ובעיקר, לבין דמות הערבי?
זאת שוב הטענה הטוקבקיסטית הישנה (והלא מופרכת)
של "נו בטח, צריך להיות סמולני שונא ישראל כדי לקבל פרסים באירופה", מנוסחת בקצת יותר מילים.
כן, יש בזה משהו. אין ספק שזה לא מקרי שהרבה יצירות ישראליות מקבלות הערכה בחו"ל כשהן מביעות ביקורת על ישראל. 'עץ לימון' – לדעתי האישית – פשוט לא סרט מספיק טוב כדי כדי לקבל פרסים בינלאומיים.
אבל הניסוח של הדוקטור לא ממש מעיד על התייחסות רצינית אלא יותר על שינאה אוטומטית. הוא אומנם לא צועק "סמולנים נמאסתם" אבל רואים שהוא בקושי מתאפק. כל מי שיש לו ביקורת על ישראל הוא פתאום לא ציוני ולא פרו-ישראלי, לדעתו. "מה מאפיין את היצירות האלה, חוץ מרמה קולנועית, שאינה הכי גבוהה?" הוא שואל, בקשר לרשימה שכוללת את 'ואלס עם באשיר', 'הכלה הסורית', 'בופור', 'החיים על פי אגפא' ועוד סרטים מכובדים מאוד, שלא חייבים לאהוב, אבל לכלול את כולם תחת הכותרת "רמה קולנועית לא הכי גבוהה" זאת שטות מטופשת. אז יאללה. שמענו את זה כבר.
אני לא כלכך מתלהב לנפץ את גאוות היחידה של תעשיית הקולנוע בארץ
המאמר קצת קיצוני מדי, אבל כן, הרבה ממנו נכון.
אני לא בא להוריד מהערך הקולנועי של סרטים כמו "ואלס עם באשיר" למשל, אבל לדעתי צריך להיות תמים מאוד כדי לחשוב שסרט בעל מסרים ציוניים וימניים יקבל אפילו שבריר מהערכה של "ואלס", גם בחו"ל וגם בארץ. וזה לא משנה אם העשייה הקולנועית שבו תגרום לסנדק להחוויר.
בכל מקרה, אם אכן הוועדה לקולנוע מפלה תסריטים על פי שיוך פוליטי (ואם היא מסכימה עם הפסקה הקודמת שלי-הגיוני שהיא מפלה), זה כבר *ממש* חמור, ובאמת שצריך לטפל בעניין, ויפה שעה אחת קודם. אבל אני די נרתע מכל הביטחון המוחלט וההצהרות שכותב המאמר פיזר-הוא לא יודע מספיק כדי לכתוב ככה.
על איזה סרט ''בעל מסרים ציוניים וימניים'', לדוגמא, חשבת?
שום סרט.
דיברתי בתאוריה-לדעתי לסרט בעל מסרים שמאלניים, יש "פור" ענק אצל המבקרים על סרט עם מסר הפוך, בלי קשר לרמה הקולנועית שלו.
אבל זו הנקודה:
כמעט ולא נוצרים סרטים בעלי מסרים ימניים (בוא נעזוב את ה"ציוניים" בצד, ברשותך). ייתכן שהסיבה היא ייצוג-חסר של בעלי השקפת עולם ימנית בקרב יוצרי הקולנוע בארץ, ולא העדפות של הקרן.
וייתכן שהעניין הוא גם,
שבלי תקציבים אין סרטים, והקרן לא מתלהבת לאשר סרטים 'ימניים' מדי. סוף-סוף, בתחומים אמנותיים אחרים כבר היו תקדימים של אוצרים במוסדות מכובדים שטענו ש'אין כזה דבר אמנות ימנית', ולכן סירבו להציג יצירות שנתפסו על ידם ככאלה.
רק לאחרונה זכור לי שיוצרי הסדרה (הדי מצליחה, מסתבר) 'סרוגים' התראיינו וציינו שבהתחלה הם באו עם תסריט שמתרחש בחברון, ועוסק ביהודים שם, וזרקו אותם מכל מקום אליו הם באו לבקש תקציב. ואז הם ישבו וכתבו משהו על רווקים דתיים בירושלים עם השם הזמני 'סקס והעיר הקדושה', והופה – יש תקציב.
אגב, תהיה אירוניה מעניינת אם יאיר רווה צודק: הוא טוען ש'התנתקות' של גיתאי הוא סרט ימני. יהיה *מאוד* מוזר בעיני אם זה ככה, אבל נראה.
נכון,
וגם רשמתי את זה קודם-הכותב של המאמר מציג את הדעה שלו, הדי הגיונית בסה"כ, כאמת מוחלטת בלי שיש לו יותר מדי בסיס.
בקשר לתאוריה שאתה הצעת, היא באמת סבירה. אבל עדיין, כשאחוז גדול כ"כ מהסרטים שיוצאים בארץ עוסקים בפוליטיקה במובן כזה או אחר, הייתי מצפה שמבחינה סטטיסטית, יהיה ייצוג כלשהו לשני העמדות, גם אם לא שווה. לי, בתור בחור רגיל, לא מומחה, נראה קצת מוזר שלא יוצאים סרטים עם השקפה ימנית בכלל (ואם יוצאים, לא שמעתי עליהם. וגם זה אומר משהו). אז אוקיי, הקולנוענים נוטים לשמאל ברובם. אבל *כולם*?
זו הסיבה שלדעדתי יש הגיון בטענה שמועלית במאמר, למרות הרדך הבעייתית שבה היא מוצגת.
הנה שאלה
כמה סרטים אירופאיים בעלי אופי ימני מופצים מחוץ לארצותיהם? כמה בכלל זוכים להפצה מקומית משמעותית? זו לא תופעה שקיימת רק בארץ, אלא ברוב העולם המערבי (אולי חוץ מארה"ב), לפיה יותר קל לשווק לקהל סרט שמאלני מאשר ימני. למיטב הבנתי, יש תעשיה שלמה של קולנוע, ספרות פופולארית ומוסיקה לימין הקיצוני ולחרדים, אבל הם לא זוכים לחשיפה מחוץ לקהל היעד המיידי שלהם.
אני בהחלט מבין למה לא מזמינים את אריאל זילבר להופיע בפסטיבלים. מעבר לכעס הרב על אדם שמביע בקול גדול עמדות גזעניות ומגלה אהדה ליגאל עמיר, תמיד קיים הסיכון שיביך את המארגנים. מי שמארגן פסטיבל מוסיקה, מפיק סרט, או מוציא לאור ספר, לא רוצה שיזהו אותו עם עמדה שנחשבת מסוכנת בידי המיינסטרים. כמו שבשנות החמישים, היית קיצוני אם הצגת ערבי כיותר מפרא אדם טיפש ומשופם (מה שמזכיר את הדיון על היהודים הבלונדיניים באקסודוס), היום לא מקובל להציג מתנחלים באור חיובי. לא ראיתי את "התנתקות", אבל ברור שאם הוא מציג מתנחלים כאנשים שקולים ופתוחים, הוא יחשב ימני בהרבה מסרט שכולל ביקורת על צרות המוחין של הציונות הדתית ("מדורת השבט").
מבחינת פרסי הקולנוע האירופאי, ישראל היא כח כובש והפלסטינים וערביי ישראל הם כלי משחק בידיהם של ארגונים פוליטיים שקובעים את גורלם וכופים עליהם השארות במקום. זה בולט במיוחד ב"עץ לימון", שהיה קצר בשעה וחצי אם היאם עבאס פשוט הייתה מוכנה לקבל פיצוי כספי על הפרדס שלה. הבעיה שהייתה לי עם הסרט היא שאין בו שום ביקורת ישירה על החברה הפלסטינית שמאלצת אותה להאבק בצה"ל במקום לקבל כסף מציונים. יש את הססמאות הריקות שעורך הדין זורק לתקשורת, אבל כשיורגן ביורגן מהאקדמיה האירופאית רואה את הסרט, הוא מפספס את הביקורת הדו-כיוונית וחושב "נכון, המאבק המשפטי שלה בשר הבטחון מייצג את המאבק של העם הפלסטיני בכיבוש". אותו הדבר גם לגבי הטוענים נגד הסמולניות של הסרט, שבוחרים לראות רק את העיוות לכאורה בו פרדס שנחשב לאיום בטחוני חשוב יותר מחייו של שר בישראל.
ברוב המקרים, סרטים ישראלים פוליטיים יצליחו יותר בחו"ל מאשר כאלה שעוסקים במשפחה במצוקה, או בחייו של כוכב תרבות מקומי. ככה רואים אותנו בעולם ולכן, יותר מושך לראות איך במאי שחווה את העימות בגוף ראשון מציג את הסיפור. סליחה על ההשוואה, אבל זה כמו שבגרמניה קלטו שהסיכוי למועמדות לאוסקר (לסרט בשפה זרה) גובר כאשר מדובר בסרט על השואה/מלחמת העולם/מסך הברזל. סרט קליל יחסית, גם אם ממש הצליח במולדתו, לא ישלח לאוסקר. "הכל אודות צוקר" הבורקסי שמציג יהודים מצליחים בגרמניה המודרנית, סחף את פרסי הלולה (האוסקר הגרמני), אבל הוחלט לשלוח במקומו לאוסקר את "סופי שול – הימים האחרונים", על ההתנגדות הגרמנית לנאצים. ככה זה, יותר קל לקבל סרטים לפי סטראוטיפ מסויים שקיים על המדינה, או פרק אפל בהיסטוריה שלה, מאשר לחשוב "הם בדיוק כמונו".
אני מסכים עם רוב מה שאמרת,
אבל יש כמה הבדלים בין הגישה שטענת שמקובלת ברוב העולם (ואני מאמין לך, כי אני בעצמי לא מבין בנושא), לבין מה שנהוג בארץ לפי הטענה של המאמר. ההבדל החשוב יותר הוא שאתה מדבר על שליחת סרטים לחו"ל-אבל, המאמר טוען שקרן הקולנוע הישראלית לא שלא שולחת סרטים עם מסרים ימניים לטקסים ופסטיבלים, אלה פשוט לא מאשרת אותם. צנזורה, מה שנקרא.
אמנם אין דרך לדעת אם זה נכון-בגלל זה המאמר מעצבן קצת, כי הוא קופץ למסקנות בלי מספיק ביסוס-אבל עובדה אחת לפחות תומכת בעניין, והיא שכשמסתכלים על סרטים ישראלים שמאשרת אותם קרן הקולנוע הישראלית, רואים רק סרטים שמאלניים (בהנחה שהסרט נוקט עמדה פוליטית), ורק לשם הזהירות אני אוסיף "כמעט", למרות שבאמת קשה לי לחשוב על יוצא דופן. ואני בטוח שתסכים איתי שאם זה קיים, זה ממש מקולקל.
עץ לימון
אם כבר אנחנו בנושא: אין לנו (לצערי) ביקורת רשמית על הסרט, אבל היה דיון מעניין עליו ועל הקשר שלו למציאות, כאן:
כתבה מספר 4405
עץ לימון
לדעתי, המאמר של אותו הדוקטור באמת מוגזם ופשטני, מה גם מציג את הסרטים הנידונים כאילו זה מובן מאליו שהם לא משהו מבחינה קולנועית, באופן אובייקטיבי ולכן תשומת לב שמקבלים הסרטים בחו"ל היא חסרת שחר. מעבר לכך אפשר להתווכח עד מחר אם אכן סרטים כמו בופור, ואלס עם באשיר, או אפילו החיים על פי אגפא הם באמת "שמאלנים" או לפחות אומרים משהו "שמאלני" קונקרטי.
אבל האירוניה היא שלמרות שאני לא מסכים עם הדוקטור (במיוחד לאור העובדה שאין ממש סרטים "ימניים" מנגד), "עץ לימון" די הורס לי את הטענה, כי בניגוד לאחרים הוא ממש זורח ובולט מבין השאר בהיותו לא טוב. מעבר לכך, אם נבחן את הקריירה של ערן ריקליס, נגלה (לדעתי כמובן) שמדובר בחתיכת קולנוען לא מוכשר, עם סרטים כמו "גמר גביע" (פשטני וגרוע שמאכיל אותך מסר בכפית), "זוהר"(אין צורך לפרט), "צומת וולקן" ו"פיתוי". כולם סרטים חסרי ייחוד, חלקם אף מייצגים את כל מה שגרוע בקולנוע הישראלי (בעיקר דלות וחלטורה) שהשתפר כל כך בהמשך על ידי במאים אחרים. עד שהגיע "הכלה הסורית" שבראש ובראשונה היה סרט טוב, מעבר לכך הראה לריקליס שאמצעות מימון אירופי (ואף צלם אירופי ממש מוכשר) ניתן לעשות סרט ממש לא דל. אז במקרה של הכלה הסורית היה סיפור טוב וזה עבד יופי. במקרה של עץ לימון זה כבר מרגיש כמו שטנץ שריקליס עלה עליו – "ניקח נושא אקטואלי ופוליטי שמסתדר עם מה שאירופים חושבים, ככה נשיג מימון, ולאחר מכן גם עניין בציבור הרחב בעולם. התסריט לא משהו? אני לא ממש יודע לספר סיפור? מה זה משנה".
לראיה, עד לטיוואן עץ הלימון הגיע. ראיתי אותו כאן באולם מלא בסינים המומים, חלקם הלכו באמצע, חלקם תהו מה זה היה לעזאזל רק בסופו. טיוואן קצת מנותקת מהשיח הפוליטי במזה"ת ואירופה, לכן הסרט נשפט לגופו של עניין. מנגד, גם את "קרוב לבית" הקרינו כאן והמקומיים מש התלהבו (אני לא), וזה לא ממש סרט שמאלני.קטע, לא?
הקרינו את 'עץ לימון' ואת 'קרוב לבית' בטייוואן? למה?! איזה ערך בכלל יש לסרטים האלה למי שמנותק מהפוליטיקה המזרח-תיכונית.
אני מקוה שזה מעיד על כך שהקולנועים בטייוואן פתוחים באופן מדהים למגוון עצום של סרטים מכל העולם, ולא ששני הסרטים הספציפיים והלא-משהו האלה השיגו באופן חריג הקרנה כזאת. אגב, אם יש סרט שהייתי מצמיד לו את התואר "שמאלני" זה דווקא 'קרוב לבית' – יותר מכל שאר הסרטים שהוזכרו כאן.
תתפלא, בנוסף לשני הסרטים האלה, גם בופור רץ כאן, ובאיחור אמנם גם "הבועה" רץ כאן כרגע, כולל כתבות וראיונות עם איתן פוקס ושאר יחצנות.
מה שבעיקר משעשע זה השמות שנותנים כאן לסרטים, זה אפילו גרוע יותר מהתרגומים העבריים (ה-X שתקע אותי וכד'), למעשה זה כאילו שמחזירים לנו על התרגומים שלנו. ליוסי וג'אגר (שהוקרן כאן) קראו "המאהב הצבאי שלי", לבועה קוראים "ארבעה בדירה אחת" והכי טוב זה "ללכת על המים" שנקרא כאן משום מה "בליבם של גברים יש רק גברים". מצטער שכל הדוגמאות הם סרטים של איתן פוקס אבל אלה הכי משעשעים. לבופור אגב, קראו "בופור".
במקרה, ''זוהר'' שודר בטלויזיה לפני כמה ימים
ראיתי רק את הסוף (לא ממש זכרתי את הסרט), אבל לפחות מבחינת הבימוי, מאוד התרשמתי. המשחק, כנהוג בסרטים ישראלים משנות התשעים, מתאים יותר לתאטרון מאשר לקולנוע (חוץ משאול מזרחי המצוין).
: סצנת המעצר לצלילי "בדד", לקראת הסוף, היא אחת מהטובות שראיתי אי פעם בסרטים ישראלים. היא לא סתם מצולמת בשוט אחד, אלא גם מותאמת בדיוק לשיר ברקע. לפחות במונחים של תחילת הניינטיז, מדובר בסצנה מהוקצעת להפליא.
במקרה, ''זוהר'' שודר בטלויזיה לפני כמה ימים
אני מנסה ולא מצליחה לעקוב אחרי ההיגיון של הויכוח הזה, ובעיקר לא ברור לי איך אתם רואים סרטים. יש לי הרגשה שאני רואה משהו אחר ממכם. או שאני מפספסת משהו. ב"זהר" ראיתי סרט מרתק, אפילו מרגש, על גיבור תרבות ישראלי שלא זכה לייצוג במיין סטרים עד הסרט הזה. נכון שהסרט נשען לא מעט על הכריזמה והמשחק המעולה של שאול מזרחי, אבל רגע – מישהו היה צריך לביים אותו ולהוציא ממנו את האיכויות האלו, לא? תנסו אתם להיזכר בתפקיד נוסף של שאול מזרחי שהתעלה לשיאי המשחק שלו ב"זהר" ואז אולי תבינו מה הצליח ריקליס להוציא ממנו. ו"צומת וולקן" הוא סרט שמצליח לנוע על התפר שבין סרט נוסטלגיה נוסח "אמריקן גרפיטי" לדרמה ישראלית על עידן הטמטום של לפני מלחמת יום כיפור. מצחיק שבחרת להיטפל דווקא למוזיקה המשובחת בסרט (נדמה לי שהיא אפילו זכתה באופיר. רגע, אבדוק בויקיפדיה – כן, צדקתי) ההנאה הכי גדולה בסרט היא מהשחזור המדוייק והנוגע ללב של התקופה. והנה – שני סרטים שלא מצייתים לתזה שלכם על הפוליטיות של הקולנוע הישראלי, דווקא אליהם אתם נטפלים כאן, כדי להוכיח… מה אתם רוצים להוכיח בעצם? האמת, לא הבנתי
במקרה, ''זוהר'' שודר בטלויזיה לפני כמה ימים
מירית, מספר דברים לי אליך.
בראש ובראשונה, זה סך הכל עניין של טעם, ודעתך לגבי סרטים אלה לגיטימית לחלוטין.
לא מצאתי את "זוהר" מרתק או מרגש, על אף הפוטנציאל העצום הטמון בסיפור של זוהר ארגוב. שאול מזרחי שיחק מעולה, אבל ישנם עוד שחקנים בסרט והם היו גרועים במיוחד דבר שרק הבליט את משחקו של מזרחי אבל גם מאוד צרם. מכיוון שכבר הבעתי את דעתי על הסרט, אסכם ואומר שבסטנדרטים שלי הוא – רשלני.
לגבי המוסיקה ב"צומת וולקן", אחת הטענות שהכי רווחות בעין הדג (ובצדק) הוא שפרסים אינם מהווים מדד לאיכות. בכל אופן, גם לגבי איכותם של השירים אין ממש טעם להתעכב, במיוחד לאור העובדה שאנחנו באתר על קולנוע, אבל הנקודה שלי לא הייתה שהשירים לא יפים, אלא שאינם נשמעים כלל כמו שירים מ-1973, וזאת רק כדוגמא לרשלנות (שוב) הפושעת של ערן ריקליס. אני מסכים שמדובר בסרט שנע על קו התפר שבין סרטי נוסטלגיה ודרמה על עידן הטמטום של לפי מלחמת יום הכיפורים, רק שלדעתי זה לא נעשה בצורה טובה, זה הכל.
עכשיו, לעניין "ההטפלות" לסרטים האלה, שני סרטים אלה עלו (על ידי, אני מודה) על מנת להסביר את דעתי על יצירתו של ערן ריקליס (שהוא לא כל כך מוכשר הבחור), זה הכל. אף אחד לא טוען שאין סרטים שאינם פוליטיים בקולנוע הישראלי, אלא שסרטים אלה לא מעניינים את אירופה. ובאמת, האם "זוהר" או "צומת וולקן" עניינו מישהו? לא. לעומת זאת, "עץ לימון", סרט פוליטי לחלוטין, הגיע עד אלי בטיוואן הרחוקה למרות שגם הוא לא בדיוק פאר היצירה הקולנועית, דבר שעולה בקנה אחד עם הרזומה הקולנועי של ריקליס (מלבד הכלה הסורית). אינך מסכימה איתי? בכיף.
אני חושב שזה גם עניין של ביצה ותרנגולות:
בקרן הקולנוע יושבים, באופן די טבעי, די הרבה אנשי קולנוע:
"חברי ההנהלה הציבורית הם: יעקב פרי – יו"ר, אלונה אבט, גרי אגרון, דב אייכנוולד, יונה אליאן-קשת,דוד גורפינקל, אורי דורי, דליה יאירי, אורלי יחזקאל, אודי ליאון, ניסים קלדרון, נטשה שטקין, אמיר חייק, שמוליק שם-טוב."
(אני, בניגוד לד"ר בכור, דווקא מצאתי אותם באתר די בקלות).
אבל יש, אגב, גם מקורות מימון אלטרנטיביים – בעיקר קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי (www.gesherfilmfund.org.il).
בכל מקרה, אני לא מאוד מתווכח עם הטענה של ייצוג-יתר בקולנוע לדעות המזוהות עם השמאל הפוליטי. זה די ברור. אני גם מניח שייצוג היתר הזה נובע ממגוון סיבות, לא רק מסמי-צנזורה של קרן הקולנוע (ואפילו לא בעיקר מזה).
אבל המאמר הקפיץ לי כמה פיוזים. גם מהסיבה שציינת של חוסר ביסוס, אבל גם בגלל זיהוי אוטומטי בין ביקורת לבין אנטישמיות, חוסר הבנה בקולנוע (שרד ציין) והטענה שתוצרים תרבותיים צריכים להיות מגויסים למען התעמולה.
יעקב פרי היה ראש השב''כ
אני יודע.
אבל עמדותיו הפוליטיות, בימינו, נוטות לשמאלה של המפה הפוליטית.
חוץ מזה, אני מנחש שבקרן קולנוע של המדינה יש השגחה – מסוג כזה או אחר – מצד פוליטיקאים, ולכן הם ידחפו לייצוג של כל המגזרים. אבל אני לא בטוח שזה המקרה כאן – אני פשוט לא יודע.
שמאלה שמאלה, אבל קצת קשה לקרוא לו אוטו-אנטישמי או אנטי ציוני
הבהרת זהות:
אני הבחור שענה לך ברוב הפתיל עד עכשיו, ולא זה שכתב את ההודעה על יעקב פרי. סתם כדי להבהיר מי זה מי.
חוץ מזה, אין לי ממש ויכוח עם שום דבר ממה שכתבת-אבל רק אוסיף שבין אם הצנזורה לכאורה שמפעילה הקרן היא הסיבה העיקרית לחד צדדיות הפוליטית של הקולנוע הישראלי ובין אם לא, היא דבר רע מאוד, וצריך להפסיק אותה כמה שיותר מהר. בהנחה שהיא קיימת כמובן.
חוץ מזה אני מסכים עם הכל.
אבל אין לי ספק שהיא לא קיימת כצנזורה.
אם משהו קיים, זו דעה קדומה, או אפילו סתם נטייה – טבעית לחלוטין – להעדיף אנשים שדומים לך.
זה בהחלט שלילי, אבל לא קרוב אפילו למה שד"ר בכור בוחר לתאר.
עד כמה שידוע לי, אין מניעה חוקית
להפיק סרטים ישראליים ללא תמיכת קרנות ממלכתיות. מכיוון שכך, לא מדובר בצנזורה אלא באפליה.
אוף טופיק, קשור לג'יימס בונד
אישתי טוענת שהסרטים "קזינו רואיל" ו"קוואנטום של נחמה" מתרחשים ברצף, ומתרחשים לפני 20 סרטי בונד שנעשו קודם לכן. איך אני מוריד אותה מהשטות הזאת? יכול להיות שהיא צודקת?
מה זה פריקוול? האם פריקוול מתרחש כרונולוגית לפני המקור?
אל תוריד אותה מהשטות הזו.
היא צודקת: קזינו רויאל הוא פריקוול, וקוונטום של נחמה הוא המשך ישיר שלו, כך שהוא גם בערך פריקוול לכל סרטי בונד.
'קזינו רויאל' הוא לא פריקוול.
הוא ריבוט. כמו שסרטי בונד המקוריים מתרחשים בזמן המלחמה הקרה, 'קזינו רויאל' לוקח את סיפורו המקורי של בונד אך משדרג אותו לימינו, למלחמת הטרור ולמאה ה-21. כביכול, בין סרטי בונד המקוריים ובין 'קזינו רויאל' ו'קוונטום של נחמה' אין כלום.
פריקוול אכן מתרחש לפני המקור.
"קזינו רויאל" מספר את עלילותיו של ג'יימס בונד זמן קצר מאוד אחרי שקיבל את הרשיון שלו כסוכן 007 (כלומר הוא מתרחש לפני כל 20 סרטי ג'יימס בונד האחרים) ו"קוונטום של נחמה" מתרחש כרונולוגית בערך שעה בילבד אחרי האירועים של הסרט הקודם "קזינו רויאל".
אני מציע לך לפצות את אישתך על כך שהיא צדקה..
תודה, אבל קשה לי להאמין,
אפשר אישור מצוות האתר? דג אדום? ג'ון הארוך? עוף הקוטב? מישהו מהצוות?
רק בגלל שאנחנו לא יודעים להפעיל אתר לא אומר שאנחנו לא אמינים?
גם דגים טועים.
קרא את הפיסקה השביעית בביקורת שלי על 'קזינו רויאל'.
http://www.fisheye.co.il/casino_royale
אי אפשר למקם את שני הסרטים האלה על ציר זמן הגיוני ביחס לסרטים הקודמים בסדרה, ולכן האפשרות היחידה היא שהם ריבוט, ומנותקים מהסרטים הקודמים – לא פריקוול ולא סיקוול.
קרא את הפיסקה השביעית בביקורת שלי על 'קזינו רויאל'.
נכון, רד, וניתן לומר זאת גם על "כל הפחדים כולם" בסדרת ג'ק ראיין.
אני מניח שאין כאן ריסטרט כמו בבאטמן/נולאן, אבל גם לא המשך הגיוני. אלה סרטי פריקוול דמיקולו.
תודה לכולם. אני הולך להתגרש.
רד:
שני סרטי "קזינו של נחמה" מוגדרים כפריקוול, ולכן הם פריקוול, כמו הסרט הרביעי של יעקב ראיין.
ולך, בעלי, אני סולחת. אנא, קח אותי לשייט תענוגות.
ג'ון פטריק ראיין.
להציל את טוראי בראיין כוכב הקופים
מוגדרים על ידי מי? איפה?
הם *לא יכולים* להיות פריקוול, כי הם מתרחשים בשנות האלפיים וסרטי בונד הראשונים מתרחשים בשנות השישים. הם מתעדים את צעדיו הראשונים של סוכן בשם ג'יימס בונד, אבל לא ייתכן שזה אותו סוכן שהחזיק ברישיון להרוג כבר בשנת 1962 כשנאמר לנו במפורש שאת ההריגה הראשונה שלו הוא ביצע אחרי 9/11. מצד שני, גם לא יכול להיות שג'יימס שון קונרי בונד הוא אותו אדם שמגלם ג'יימס פירס ברוסנן בונד, אז אולי המסקנה האפשרית היחידה היא שאלה רק סרטים, אין בינהם המשכיות ואין בזה שום הגיון.
היגיון לא קשור להמשכיות.
לסדרה יש היגיון משלה, וכמו "בחזרה לעתיד", גם כשהעלילה לא ריאלית, אפשר להמשיך מבחינת פרטי העלילה ואפשר לעשות ריסטרט.
אני ממליצה לצרף את הפתיליונר הזה לעמוד שיהיה בנושא "קוואנטום".
מישהו צריך לשים לזה סוף
סוף למה?
אם כבר מדברים על סדרות שמסתבכות
עם צירי זמן: ב:"סופרמן חוזר" של סינגר יש סצינה, בה סופרמן נזכר כיצד למד שהוא יודע לעוף. הסרט הוא הרי המשך לסדרה הישנה של סופרמן, שיצרו דונר/לסטר/גולן. האם הסצינה הזאת קיימת גם בסופרמן של דונר, מ-78? האם היא מתיישבת עם עלילת סופרמן-78?
אם כבר מדברים על סדרות שמסתבכות
האמת היא שכל פעם שמחליפים שחקן בג'יימס בונד מאפסים את השעון וכל סדרה של סרטים עם אותו שחקן חיה במין ציר זמן עצמאי. דווקא בסרטים של שון קונרי היתה המשכיות מסוימת (אם כי רופפת) ובתחילת "מרוסיה באהבה" הוא עם אותה בחורה באותו לוקיישן שבו הסתיים "דר נו".
מצד שני אם היתה איזושהי המשכיות בעלילה ג'יימס בונד היה בגיל שבו הוא היה מקודם לדרגת Q ויוצא לפנסיה (שנות הששים?? והוא הלך עם כובע כל הזמן??), כך שבאמת הגיון וCONTINUITY לא בבית ספרנו. לצורך הענין בקאזינו רויאל הוא ממונה לראשונה לתפקיד, מה שאומר שהוא רק בתחילת דרכו, אבל שוב, אי אפשר לשייך את זה לשום סדרה אחרת עם שחקן אחר. (וגם לא צריך)
אם כבר מדברים על סדרות שמסתבכות
אגב, באותו עניין, בתחילת דוקטור נו, מגיע אם לביתו של בונד, נותן לו את הוולטר פי פי קיי במקום הברטה שתמיד הייתה לו ואאל"ט גם מבשר לו שמעכשיו יש לו רשיון להרוג, ככה שגם זה לא ממש מתאים לקאזינו רויאל.
הערה קטנה
אני חושב שהבעיה העיקרית היא לא שיוצאים סרטים שמיצגים את השמאל ולא את הימין, אלא שמתוך 120 תסריטים (לפי גיא בכור) מאושרים 6-8 תסריטים שכמעט כולם עוסקים בפוליטיקה, ומהצד השמאלי שלה. כלומר, חברי קרן הקולנוע הישראלי משתמשים בכסף שלי ושלך כדי לתת במה לדעותיהם הפוליטיות. אנחנו משלמים על סרטים שאנחנו בחיים לא נראה (אני לפחות) .אני מסכים שאין כל-כך דרך לעשות סרטים "ימניים וציוניים" ראויים לצפיה, אבל עם הבחירה היא בין סרט שלא קשור לפוליטיקה (כמו 99% מהסרטים האחרים) לבין סרט שמאל, אני חושב שעדיף לאשר סרט שאשכרה ייצפה.
מאות אלפי אנשים ראו את הסרטים האלה,
כך שנראה שמהבחינה הזאת לפחות, הקרן עושה את העבודה שלה. לפעמים היא גם נותנת כסף לסרטים שמתבררים בדיעבד כמביכים, מיותרים ובלתי צפיים, אבל זה קורה. אי אפשר לדעת בוודאות איך סרט ייצא לפני שהוא צולם.
אבל מה זה קשור לקוואנטום של נחמה?
נחמה שמאלנית.
מאות אלפי אנשים ראו את הסרטים האלה,
אתה צודק כמובן, אני באופן אישי דווקא לא הייתי מתנגד לראות את בופור או ואלס עם בשיר, סרטים שהם אכן פוליטים אך עשויים בטעם טוב (לפי מה ששמעתי) ומיועדים לקהל הישראלי. רק שהייתי די מתנגד לראות את "עץ לימון" או "היהודים הרשעים" או כל סרט בסגנון, ובהתחשב בזה שאני בסך הכל ישראלי ממוצע עם טעם ממוצע (בלי להחשיב סטייה קלה לסרטי קונג פו מהאייטיז), אני חושב שזה די מוזר שהקרן הממשלתית מעדיפה לתקצב סרטים כאלה על פני סרטים לא פוליטיים שאולי אשכרה יגרמו לצופים הנאה במקום פירכוסים מלאי אשם והשתנקויות מלאות יגון על סבל העם הפלסטיני. כאילו, "הממ.. מה נבחר, סרט ישראלי מושקע ומבדר וימשוך את הצופים ויחזק את היצירה המקומית, או סרט פרופגנדה זועם, שימשוך במקרה הטוב זבובים ואת אהדת האקדמיה האירופית, אהדה שכמובן לא תתבטא באשכרה צפייה בסרט… התלבטות קשה"
מה שמצחיק
זה שלא חסרים אנשים שמתלוננים על כך שקרן הקולנוע הישראלית מעדיפה לתמוך בסרטים על משפחה מתפרקת, או סיפור על פערים חברתיים, על פני סרטים בעלי מסר פוליטי ברור. אני יכול להרגיע את שני הצדדים ולומר שעל פי רשימת ההפקות הצפויות לשנה הבאה, אין העדפה מיוחדת לסרטים פוליטיים, או משפחתיים. יש לא מעט כאלה, אבל "פובידיליה", "קירות", "סיפור גדול", "חמש שעות מפריז", "מעלה קרחות" ו"מופע החיים של גוטל בוטל" אמורים להוסיף לא מעט צבע לרשימה.
מעלה קרחות, בתור ספר, היה סיפור מאוד פוליטי.
לא יודע איך הסרט יהיה.
אבל לא שמאלני
נכון. סתם אנטי-דתי\חרדי.
אתה לא מתבלבל עם 'סיפור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן האי הגיון'?
כי הוא כל-כך אנטי חרדי שהוא הספר היחיד שהוצאתי מהבית שלי כי לא רציתי שהילדים יקראו אותו.
על 'מעלה קרחות' אני זוכר שהוא דווקא מדבר על קבלת השונה, לא פחד ממנו.
אופס, אתה צודק!
התבלבלתי לגמרי.
ואם בשמאלנות חפצת,
אז ייתכן שחשבת על "אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו".
צודק
הכנסתי אותו לרשימה כי מדובר בסרט אנימציה באורך מלא. אני יוצא מנקודת הנחה שלמרות ההצלחה של באשיר, עדיין יהיה לסרטי אנימציה קשה יחסית להשיג תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי.
'ואלס' עם 1 מ-4, על הפסקול.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3634329,00.html
באופן מעט ח-ש-ו-ד, 'גומורה', אפוס-פשע איטלקי, גרף את רוב הפרסים העיקריים (סרט, במאי, תסריט, שחקן ראשי וצילום), כאילו אין 'בין הקירות' או את הסרט המשעמם ההוא של מייק לי שהביקורות השתפכו ממנו.
קריסטין סקוט תומס, חודשיים וחצי לפני הזכייה הוודאית באוסקר (שבו היא תדרוס בדרך את זאת-חסרת-ההבעות-מרוב-בוטוקסים ואת זאת-עם-החיוך-התמידי/דבילי-על-הפרצוף-כאילו-חייה-הם-אורגזמה-אחת-נצחית), לקחה את פרס השחקנית הראשית. יש.