 |
||
| במאבקו להשיל מעצמו את שארית האמינות, רוג'ר איברט פרסם ביקורת על סרט על פי שמונה וחצי הדקות הראשונות שלו. בעקבות התגובות הרבות הוא פרסם הסברים והחליט שעדיף לא לעשות את זה שוב. לקח לו רק 41 שנה להבין את זה? |
22.10.2008
|
|
יומית
במאבקו להשיל מעצמו את שארית האמינות, רוג'ר איברט פרסם ביקורת על סרט על פי שמונה וחצי הדקות הראשונות שלו. בעקבות התגובות הרבות הוא פרסם הסברים והחליט שעדיף לא לעשות את זה שוב. לקח לו רק 41 שנה להבין את זה?
במאבקו להשיל מעצמו את שארית האמינות, רוג'ר איברט פרסם ביקורת על סרט על פי שמונה וחצי הדקות הראשונות שלו. בעקבות התגובות הרבות הוא פרסם הסברים והחליט שעדיף לא לעשות את זה שוב. לקח לו רק 41 שנה להבין את זה?
2 שאלות:
1. למה אתם אומרים שלקח לו 41 שנה? ממה שקראתי בלינקים לא ראיתי שהוא אמר שהוא עושה את זה כבר 41 שנה, או בכלל שהוא עשה את זה יותר מהפעם היוצאת דופן הזאת.
2. בסוף הוא נתן לסרט ביקורת חיובית, נכון?
הוא מבקר קולנוע כבר 41 שנה.
עד היום הוא לא פרסם ביקורות על סרטים שהוא לא ראה עד הסוף (ככל הידוע לי) ובכל זאת, הייתי מצפה מבנאדם שעוסק בתחום הביקורת להבין קצת לפני שנתו ה-41 בתחוםשזה לא רעיון טוב.
הביקורת שלו על הסרט נשארה שלילית.
רגע,
רוג'ר איברט זה לא המבקר שמאז שהוא החלים אוהב כל סרט שהוא רואה (כולל זוועות סטייל "מר וודקוק")?
רגע,
היו לו ביקורות שליליות מאז ההחלמה.
אבל כן… הרבה מהסרטים שזכו אצלו לביקורות חיוביות (המצפן הזהוב, המומיה…) לא זכו להרבה הערכה.
2 שאלות:
1. אחרי 41 שנה בתור מבקר צריך להיות ברור לו שאי אפשר לבקר סרט בלי לראות את כולו.
2. גם הביקורת החדשה שלילית ביותר.
קשה להאמין
שמבקר מקצועי יעשה דבר כל כך לא מקצועי.
אגב, הוא ראה 8 דקות, לא 8 וחצי. סתם כדי להיות קטנוני(:
הוא ראה 8 דקות ו-5 שניות
אני באמת לא מבין מה הבעיה
אם הוא עשה טעות בכל הסיפור, הטעות היא בהתנצלות ופרסום ביקורת שניה, מתלקקת ומשעממת, לסרט שלא דורש תשומת לב כה רבה.
כבר ראיתי מספר לא קטן של סרטים בחיי. אני לא זוכר אפילו דוגמא אחת לסרט ממש גרוע שלא היה ברור לי שהוא ממש גרוע אפילו אחרי פחות מ-8 דקות. בדרך כלל, זה לא לוקח יותר מכמה סצנות. כמות הזבל הטוטאלי שמשוחררת היא פשוט מדהימה.
ורק הבהרה: אף פעם לא אהבתי את רוג'ר איברט. אבל הסיבה היא לא ה"אתיקה העיתונאית" המפוקפקת שלו, אלא הטעם המפוקפק שלו, וסגנון כתיבה זול ומסחרי. כל זה נובע ממי שהוא עצמו מכריז עליה כהשפעה המרכזית על הקריירה שלו – Pauline Kael – שלפחות לדעתי עשתה יותר נזק מתועלת לאומנות הקולנוע.
יש הבדל בין לוותר על צפייה ולכתוב ביקורת ללא צפייה
גם אני ראיתי סרטים וקראתי ספרים שמהדקות או העמודים הראשונים היה ברור לי שזה לא בשבילי. אבל לא הייתי כותבת ביקורת על ספר או סרט שלא קראתי או צפיתי בו עד הסוף, משום שבמקרה כזה פשוט אין לי מה לומר ואין לי מספיק ידע בכדי לחוות דעה מעבר ל'ההתחלה דפוקה.'
יש הבדל בין לוותר על צפייה ולכתוב ביקורת ללא צפייה
הביקורות שלו הם (כמעט אף פעם) לא עמוקות או חודרות. לרוב הם לא יותר ממספר פסקאות קצרות, בדומה לרוב המבקרים בעיתונות המסחרית. כלומר, בכל אופן אתה לא אומר הרבה על הסרט מעבר לתיאור העלילה והבעת דעה על הסרט.
הביקורת המקורית שלו, אגב, היא לא חסרת תוכן. היא מביעה באופן חביב את העליבות של הסרט, בצורה מעוררת אמינות, ומעבירה את המטרה הכללית של הביקורות שלו – מענה על השאלה האם כדאי לקוראים לראות את הסרט. בנוסף, יש שם טיעונים כלליים על תרבות הקולנוע.
האם אני חייב לשבת לכל אורכו של סרט כמו Love Guru בשביל להוקיע אותו בביקורת? יש מקרים שאפילו הטריילר מספיק…
כן, אתה חייב, אחרת הביקורת שלך לא שווה כלום.
לראות את הטריילר כולם ראו. ביקורת אנחנו מצפים לקבל ממישהו שעשה קצת יותר, כלומר, ראה את הסרט. ואם זה אומר לסבול לאורכו – החיים קשים.
כן, אתה חייב, אחרת הביקורת שלך לא שווה כלום.
התפקיד של מבקר אומנות הוא לאו דווקא לראות יצירות בכדי לתת המלצות. ביקורת קולנוע זה לא ביקורת של נגן MP3, ולדעתי זה עצוב מאוד שזה האופי של רוב הביקורות.
יש אנשים עם ידע, ניסיון, כישרון ויכולת לכתוב ספרים שלמים על טריילר בודד; פסקה אחת על 8 דקות יכולה להיות יותר מעניינת מ-10 על הסרט כולו, ואפילו יכולה להכיל יותר "אמת" על טיב היצירה ואיכותה.
אז זו לא ביקורת על סרט
מי שמבסס את כל הביקורת שלו על טריילר בודד, הוא מבקר טריילרים. את הסרט הוא לא ראה.
על סמך השורה הראשונה בתגובה שלך,
אני קובע שזו התגובה המבישה ביותר שנכתבה פה אי פעם. המשפט הבודד שקראתי מייצג תהומות של רוע ושנאה-עצמית, בדומה לאלה שהתגלו ב"ארבע-מאות המלקות" של טריפו, שעליו אמר פעם היצ'קוק: I Wouldn't do better than Les Quatre Cents Coups even if i got million Cents, merde.
על סמך השורה הראשונה בתגובה שלך,
כל זה היה בסדר גמור, אם היית מקשר בין המשפט הראשון שלי לבין מה שכתבת…
לא זה תפקידו של מבקר תגובות.
לא זה מה שהוא אמר
הוא אמר שלא חיברת בין המשפט הראשון שלו למה שאתה כתבת לא בין המשפט הראשון שלו ליתר מה שהוא כתב.
אי הבנת הביקורת מעידה על פגם אצל המבוקר!
אפשר לשאול מה אתה מנסה להוכיח?
כי אם הנקודה היא שאפשר לדבר שטויות ולהתעקש לא להסביר את עצמך אז זה לא מי יודע מה חידוש, ואת הקשר להחלטה של איברט לבקר 8 וחצי דקות – החלטה שאני לא מצדד בה אמנם – אני בכנות לא מבין.
זו לא ההחלטה של איברט,
אלא הטיעון 'זה לא מתפקידו של מבקר קולנוע'.
והנה, גם אם אני אכתוב סיבה יותר מנומקת על המשפט הראשון שלו (זו בעיני מעילה בתפקיד המבקר, נתינת מקום לרדידות, הסרת אחריות לכתיבת אמת במקרה הספציפי של אברט ואחרים, זה גם אידיוטי באופן כללי וכבר זכור המבקר בעיתונות הישראלית שלא טרח לספר שהוא לא סיים לראות את הסרט) וכן הלאה,
זה לא יחכים אף אחד בקשר ל'מה לעזאזל הוא כתב אחר-כך ומה התגובה באופן כללי'. והנקודה היא, שאפשר לחוות דעה שלילית כזו על משפט ראשון בתגובה, וזה אפילו קשור, וזה בהחלט לא מחכים אותנו בכלום וזה טפשי נורא. אז לומר "זה לא מתפקידו של מבקר קולנוע?" נו, באמת.
טוב, סה''כ אני מסכים איתך,
ואכן יש מימד מגלומני במעשה של איברט, אבל הסאטירה היתה מפוספסת לטעמי, כי הגרוטסקה לא היתה קשורה בכלל לטיעון.
מה שכן, נדמה לי ששמעתי פעם סיפור על מבקר שכתב ביקורת על הצגה ישראלית בלי לראות אותה, ראה אותה אחר כך ואז פרסם את הביקורת תוך הכרזה ששום דבר בה לא השתנה בעקבות הצפייה בהצגה. זאת דווקא פואנטה די מעניינת.
לא בדיוק, אבל בערך
הביקורת ל"איך להפטר מבחור בעשרה ימים":
כתבה מספר 1507
רגע רגע...
המשפט הראשון שלי בתגובה המדוברת היה "התפקיד של מבקר אומנות הוא לאו דווקא לראות יצירות בכדי לתת המלצות".
זה טיעון די פשוט שלא מתייחס בהכרח לאיברט או מה הוא עשה בביקורת כזו או אחרת. איך משהו ממה שכתבת עד עכשיו בכלל קשור לטיעון הזה?
אין לי בעיה להגן על דברי, אבל להגן על אנשי קש במוחך זה כבר יותר בעייתי.
אני חושב שזה *בדיוק* התפקיד של ''מבקר''.
אם הוא חושב שהוא מסאי על רוח התקופה, שיילך למדור אחר, ולא למדור "ביקורת".
אה, אז זה הויכוח הזה.
נזכרתי למה התגובה המקורית עיצבנה אותי.
למעשה, זה בדיוק תפקידו של מבקר אמנות.
לי אין שום בעיה לצאת מסרט אחרי חמש דקות, אבל לו היו משלמים לי כדי לכתוב על סרט הייתי נשאר עד תום עכותרות גם אם הסרט היה מסב לי סבל נוראי והיה ברור לי, כצופה מאד מנוסה, שהדבר הזה לא הולך להשתפר.
וזה נוגע לכל המבקרים באשר הם, אמנות או נגני MP3.
אלוהים
בוא נשים רגע בצד את השאלה "האם מבקר חייב לראות את כל הסרט בשביל להגיד משהו מעניין/רלוונטי/חכם עליו?" ונעבור לשאלה יותר כללית: מהו תפקידו של מבקר אומנות?
האם אתה באמת רוצה לטעון שביקורת קולנוע טובה הינה מקבילה לביקורת על, נגיד, טלוויזיה חדשה מבית סוני? שכל מה שמבקר צריך לעשות זה לתאר את היתרונות והחסרונות הפונקציונליים של ה"מוצר"? שבכלל אפשר או לפחות ראוי להתייחס לסרט כמוצר צריכה בלבד? שתפקידו של המבקר מסתכם בסופו של דבר בעניין פעוט זה: לקנות או לא לקנות?
קודם כל סרט הוא גם מוצר צריכה. לא רק, אבל גם.
אבל גם אם נסכים (ואני לא ממש אחלוק עליך כאן) שסרט, או יצירת אמנות כלשהי, שונה ממוצרי צריכה שאינם אמנות, עדיין לא הבנתי מדוע זה פוטר את המבקר מלראות את היצירה כולה לפני שהוא כותב ביקורת.
הרי אם יכתוב ביקורת לאחר שנחשף רק לחלק מהיצירה הביקורת שלו תתייחס רק לחלק היצירה שראה ותו לא. יכול להיות שיהיה לו משהו חכם לומר על אותו חלק (נגיד, אותן שמונה דקות) אבל זו בוודאי לא תהיה ביקורת שיהיה לה משהו חכם להגיד על כל היצירה. וכיון שקולנוע, כמו תיאטרון, מוסיקה ואופרה, היא אמנות שפועלת בזמן (בניגוד לאמנויות פלסטיות) הרי שהמבקר נדרש להשקיע את כל הזמן שנדרש ליצירה להימשך כדי לומר משהו חכם על היצירה.
מה היית אומר לו הייתי אומר לך שגרניקה היא לא משהו לאחר שנחשפתי רק לפינה השמאלית התחתונה שלה?
קודם כל סרט הוא גם מוצר צריכה. לא רק, אבל גם.
עניין תפקידו של המבקר עלה כביקורת על דבריו של רד פיש ("אחרת הביקורת שלך לא שווה כלום… כולם ראו את הטריילר…"). כפי שמתברר מהתגובה של פינגווין, למשל, הנקודה שלי אינה ברורה מאליה. עדיין לא ברור לי, אגב, איך מישהו יכול לחשוב שמניית הפיצ'רים בטלוויזיה, והתאמתה לצרכנים שונים, אפילו דומה לביקורת אומנות.
האם טקסט על 8 דקות מן הסרט מייצג את הסרט כולו? אני מסכים שלא. ההבדל בינינו הוא שזה פשוט לא נראה לי חשוב כל כך. במיוחד אם הייתי מסכים שתפקידו של המבקר הוא לתת המלצות, האמירה "זה כל כך גרוע שלא הצלחתי לעבור את ה-8 דקות הראשונות" היא המלצה די ברורה.
זו עדיין לא ביקורת על סרט
אם מבקר כותב על שמונה הדקות הראשונות במסגרת עבודתו כמבקר שמונה הדקות הראשונות של סרטים, אין בעיה. אם הוא בא לכתוב על סרט שלם, שיראה את כל הסרט.
זו עדיין לא ביקורת על סרט
אגב, כל הדיון מעניין (או לא – אני קצת מוזר…) לאור הסרט הבא של צ'רלי קאופמן, Synecdoche, שזה מושג ספרותי להתייחסות לשלם על ידי התייחסות לחלק מן השלם… (על פי הטריילר זה נראה לא רע.)
אולי, אבל יש דרכים לעשות דברים...
האמת היא, שבהתחלה שועשעתי מאוד. נשמע כמו מעשה אווילי ומרושע לטעמי, לבקר רק את שמונת הדקות הראשונות של הסרט, ולהביע את הדיעה הפשוטה שהוא לא שווה עוד מזמנו של הצופה.
זאת אומרת, אכן, זה לאו דווקא ראוי ונכון מבחינה מוסרית (יצירת אמנות וכו'), וייתכן מאוד לטעות בשיטה הזו (לדוגמא, אם רואים רק עשר דקות מסויימות של הקלאסיקה הקולנועית אודיסיאה בחלל, אפשר לטעות ולחשוב שזה שומר מסך ולא סרט). אבל האמת היא שזו אמירה שמבקר קולנוע יכול, אם יש לו ביצים, להגיד.
הבעיה לטעמי בביקורת הזו, היא מה שהוא עושה מלבד לבקר סרט שהוא ראה רק שמונה דקות ממנו.
נתחיל בזה שהוא אפילו לא מתחיל בזה. אם אתה כבר מבקר סרט בצורה כזו, שזה יהיה כתוב בפסקה הראשונה. אילו הביקורת הייתה מתחילה ב- "אני יודע שזה קצת מרושע ואפילו לא מוסרי מצדי, אבל לא הייתי מסוגל להתמודד עם יותר משמונה דקות מהסרט הזה. הוא לא שווה את זמני, מהסיבות להלן:", היינו יודעים שמדובר בביקורת שיש לקחת בערבון מוגבל כבר מההתחלה. ביקורת מאוד קוטלת, נכון, אבל אמיתית.
מעבר לזה, הוא גם מבקר קטעים שהוא בכלל לא ראה בסרט. לפחות שניים מהטיעונים שלו מבוססים רק על קריאה בימד"ב, ועל דיעות קדומות או מחשבות כלליות ובלתי קשורות לסרט הזה שיש לו. (הטיעון לגבי ה-cameos וזה לגבי אנשי הפרבריים חסרי הדיעות הקדומות… ייתכן שהסרט בכלל לא מציג את אנשי הפרברים כבעלי דיעות קדומות, כל מה שהוא קרא זה שהם עוברים לפרברים).
בקיצור, המבקר הזה נשמע כמו איש ממש מעצבן.
אולי, אבל יש דרכים לעשות דברים...
בגדול, אני מסכים. כבר אמרתי שאף פעם לא אהבתי את איברט, והטיעונים שלי קודם היו יותר עקרוניים מאשר הגנה עליו.
מעבר לזה, כאחד שסוגד לקיובריק כל יום בחייו אני יכול להגיד בביטחון שאין עשר דקות באודיסיאה שמבקר קולנוע טוב היה יכול לטעות ולחשוב כי הן מייצגות משהו פחות מגאונות צרופה… (:
אך הנה, חשבתי על דוגמא טובה יותר: עשר הדקות הראשונות של סאטאנטאנגו הן לא יותר משוט אחד ממושך וסטטי על עדר פרות. אחרי בערך 2 דקות של פעיות ספורדיות ותזוזה מינימאלית, אתה מתחיל לחשוב שהבמאי עושה ממך צחוק. אך אם אתה סבלני, או מנוסה בסרטים אחרים של בלה טאר, תגלה במהרה שזה אחד הסרטים הכי טובים שנעשו ב-20 השנים האחרונות.
אודיסיאה
זה כמובן אוף-טופיק לגמרי, אבל יש דברים שלא עומדים במבחן הזמן. לדוגמא, עשר פעמים שונות שבהן מקבלים שוטים שמסתובבים סביב חללית לאט לאט לאט שמונה פעמים.
אבל מה שדיברתי עליו הוא מפגן הטכניקולור הלא-מרשים, חסר טעם וארוך מאוד מדיי הרבה יותר מדיי לקראת סוף הסרט ההוא.
אתה כמובן מוזמן לענות לי שאני טיפשה, ואיני מבינה את הגאונות הצרופה שבדבר, וזה כנראה נכון, מי אני שאפקפק בגאונותו של מר קובריק, אבל… אבל… עין! עין בכחול! עין בצהוב! עין באדום! עין בכחול! לופ אינסופי! אאאאאאאאא!
אני דווקא מסמפטת את החלליות-לצלילי-מוזיקה-קלאסית.
אלה הקופים המקפצים ששברו אותי בצפיה ראשונה, ושאני צריכה להזכיר לעצמי למה אני צולחת ("האל, לילי. את מנסה להגיע להאל") בכל פעם מחדש.
מנפלאות היוטיוב...
למי שלא התנסה ברב סמאח ההונגרי, להלן מבחן הסיבולת המדובר:
http://www.youtube.com/watch?v=Rj57-Do-O1Q
(פרסים יחולקו למגיב הראשון שיתאר נאמנה את הסימבוליזם מאחורי עדר הפרות…)
אדירים
תפקידו של מבקר אמנות הוא להביע דעה על יצירה. בשביל לעשות זאת ולהישאר אמין, הוא צריך למעשה להיחשף ליצירה ולא רק לחלק ממנה. לבקר קטע קצר מסרט לא מקביל ללבקר סרט שלם. אפשר לכתוב יופי של מאמר על שמונה הדקות הראשונות, אבל הביקורת לא תקפה כלפי השאר.
אפשר לכתוב ביקורת מרתקת על מכשירי חשמל, אבל זה כבר תלוי בסגנון הכתיבה של המבקר עצמו. גם אז, אם כותבים ביקורת על טלויזיה, לא מספיק להביט בה לרגע ולכתוב כמה אינץ' המסך. צריך לכתוב גם איך איכות התמונה והקול, מה האופציות הנוספות, האם החברה אמינה, האם המסך מתאים לסלון או לחדר השינה, איך החיבור למכשירים אחרים וכו'. מסך כל הדברים האלה, בדיוק כמו בסרט, תפקידו של הקורא להחליט אם המוצר נשמע שוה קניה/צפיה או לא.
אני היחיד שלא מפריע לו בהכרח מה שאברט עשה,
אלא איך שמתוך אשמה, הוא התחנף כל כך ליוצרי הסרט ולקוראיו בביקורת החדשה?
עשית שטות, אוקיי. אבל אם הסרט גרוע, אל תגן עליו רק בגלל שלבך נשבר מקריאת תגובות הקוראים.
אוי באמת...
מספיק עם ההתחסדות!
אני בטוח שכל מי שראה סרט גרוע ממש בחייו , יכול להבחין שבמקרה שלבמאי ולשחקנים ולכל מי שיצר את הסרט אין פיצול אישיות, רוב הסיכוי שהסרט ישאר גרוע.
מישהו באמת ראה את אחד מהסרטים בסדרת 'מת לדייט' וחשב לעצמו "וואי בטח עוד מעט זה הולך להשתפר".
אני לא מדבר על מקרים הפוכים, 'ארץ קשוחה' לדוגמא, שם הסרט שומר על רמת מתח גבוהה והורס הכל בסוף.
אגב, לדעתי גם סוף מצויין לא יכול להציל סרט באורך מלא (מה שנייט שאמאלמן לא הבין כנראה).
בחיית ראבק', הבן אדם מבקר קולנוע כבר 41 שנים. תנו לו קצת קרדיט לדעת לזהות זבל.
רומנטיקה וסיגריות
השעה הראשונה של הסרט איומה ונוראית. גם מכוער, גם גס, גם שירים עם פלייבק גרוע. אלא שבשלב מסוים, הסרט נעשה טוב. הצילום מתחיל להיות אסתטי, הדמויות יותר מעוררות הזדהות ושיר יפהפיה לקראת הסוף. אני משוכנע שהדבר נעשה בכוונה, אבל לא הייתי יודע זאת אם הייתי עוזב באמצע (מה שכמעט עשיתי).
זו דוגמה אחת, אבל היא לא משנה. כשבן אדם כותב על סרט לפרנסתו, בטח אם יש לו ותק ומעמד כמו לאברט, מצפים ממנו שישקיע מאמץ ויצפה בסרט עד הסוף לפני שהוא כותב עליו. לשפוט סרט שלם על סמך שמונה הדקות הראשונות, זה זלזול בעבודה, בקוראים וביוצרי הסרט. קודם כל, מאיפה לו שהסרט לא משתפר אחר כך? חוץ מזה, מי שרוצה לכתוב על סרט, שישב על התחת כמו ילד טוב וימתין עד כתוביות הסיום, כי זה המינימום שמצפים ממנו כאיש מקצוע.
אני דווקא אהבתי את רומנטיקה וסיגריות
מהשוט הראשון על הרגל. זה סרט מגניב נורא, לדעתי, לא רק בגלל הטרנספורמציה הזאת שהוא עובר, אלא גם בגלל, הרבה, כל הגסות והכיעור שלו שלדעתי הם עשויים בצורה מאוד מעניינת וחיננית.
סתם שאלה
עוד מישהו חש צורך עז לקנות "שטיח קפיצה למסקנות" בכל פעם ששם היומית עולה במתמשכים?
אני חש צורך לקפוץ לאי מסקנות
יחד עם הפשפש העצבני, הילד מילו וטוק, הכלב המעורר – ולפגוש שם את מר כלום.
לזה התכוונת?
לא ממש
http://il.youtube.com/watch?v=8riXGpPFD34
בהחלט!
כלומר, עכשיו כשראיתי את היומית במתמשכים זו הפעם הראשונה שראיתי את הכותרת שלה, וממש חשבתי שזו יומית שקשורה לאופיס ספייס שאני לא זוכר…
ואז ראיתי את התגובה שלך בתזמון מושלם :)
פור דה רקורד
אני חשבתי דווקא על האי מסקנות שעליו עכרור דיבר (מהספר 'המגדל הפורח באויר'). לא שזה משנה.
פור דה רקורד
אני דווקא הנחתי שזה קשור ל- Order of the Stick
שמעתי שהציון הכי גבוה לסרט אצל רוג'ר הוא רק ארבעה כוכבים.
אז זה אומר שארבע זה הטופ שהוא יכול לתת, כמו חמישה כוכבים אצל מבקרים אחרים, או שבגלל שהבן אדם ראה בערך 410,000 סרטים הסטנדרטים שלו לסרט מושלם גבוהים יותר מהרגיל, אז הציון הכי גבוה שלו לסרט הוא חמש?
ארבעה כוכבים הם המקסימום שניתן.
ארבעה כוכבים הם המקסימום שניתן.
הם המקסימום של איברט, לא של כולם.
הרבה מאוד עיתונאים מבקרים ככה סרט.
אצל הרבה עיתונאים אמריקאים כמו איברט אם סרט מקבל ציון 4, זה אומר 4 מתוך 4 ולא 4 מתוך 5 בגלל שהוא קשוח.
כמו שבמגזין טיים אאוט מדרגים סרטים מתוך 6 כוכבים.
הרבה מאוד עיתונאים מבקרים ככה סרט.
טענתי שאיברט מדרג כך אבל לא טענתי שהוא היחיד כך שאולי אני טועה ומשתמש במושג לא נכון אך זה לא רלוונטי.