הטירה המרחפת

מאת
רז גרינברג
– פורסם ב 24 בנובמבר 2007Posted in: ביקורות

במקור: Castle in the Sky
עוד יותר במקור: Tenku no shiro Rapyuta
במאי: הייאו מיאזאקי
קולות (גירסה יפנית): מיומי טנקה, קייקו יוקוזאווה, קוטואה הצואי
קולות (גירסה אנגלית): ג'יימס ואן דר ביק, אנה פאקווין, מארק האמיל

מדי פעם כשאני משוחח עם אנשים, עולה במהלך השיחה העובדה שאני מעריץ של במאי סרטי אנימציה מיפן, אחד הייאו מיאזאקי. השותפים לשיחה שלא ממהרים להחליף נושא כשהם שומעים את זה (ומאז 'המסע המופלא' וזכייתו באוסקר יש פחות ופחות כאלה, למרבה השמחה), מגיעים זמן קצר אחר כך לשאלה המתבקשת – "נו, אז מה הסרט הכי טוב שלו, לדעתך?", ואני מתחיל לגמגם. זה לא שקשה לי להחליט או משהו, נהפוך הוא. יש לי דעה מאוד מוצקה בנושא, רק שהיא משתנה בערך כל שבועיים.

ובכל זאת, הסרט שמככב הכי הרבה פעמים בראש הרשימה הזאת הוא 'הטירה המרחפת'. גיבורי הסרט הם שני יתומים. הראשון הוא נער בשם פאזו, כורה פחם צעיר במדינה דמוית וויילס של המאה ה-19. כמו כל התושבים קשי היום בעיירה בה הוא מתגורר, גם לו יש חלומות גדולים. רובם עוסקים בלאפוטה, האי המעופף האגדי, שאת האובססיה לגילויו הוא ירש מאביו המנוח. השניה היא שיטה, נערה מאחד הכפרים הנידחים באותה מדינה, שלא מבינה למה שליחים של הצבא והממשלה חטפו אותה מהבית. היא מצליחה לברוח מאותם שליחים ונוחתת (תרתי משמע) בידיו של פאזו. אנשי הצבא והממשלה לא מוכנים לוותר, ופוצחים במרדף עיקש אחרי שיטה ופאזו, ומתברר שגם חבורה של פיראטים אוויריים מחפשת את השניים. שיטה, כמסתבר, שומרת על סוד משפחתי שיכול להוביל לאי המעופף.

'הטירה המרחפת', שיצא בשנת 1986, הוא הדבר הכי קרוב לסרט של דיסני שמיאזאקי ביים בכל הקריירה שלו: סיפור פשוט על בחור ממעמד הצווארון הכחול, בחורה עם דם כחול, ואיש רע (רע מאוד, אפילו) שרודף אחריהם. מיאזאקי הכניס לכל העסק פה ושם את זווית ההתבוננות האישית שלו על סיפורים מהסוג הזה, עם השראה שהוא שאב ממאבק הכורים האנגלים נגד הממשלה שהתרחש בתקופה בה נוצר הסרט, כך שמבחינת המסר אפשר לומר ש'הטירה המרחפת' מסתיים באופן שלא סביר שדיסני היו מסיימים בו את הסרטים שלהם. אבל המטרה העיקרית של מיאזאקי בבואו לעשות את הסרט היתה להציג סיפור הרפתקאות מסחרר. ואת זה הוא עושה במסירות ראויה להערצה: בין כמה סצינות קצרות שמתארות את הווי החיים בעיירת הכורים, ועוד כמה אתנחתאות קומיות מצד כנופיית השודדים השלומיאלית, 'הטירה המרחפת' הוא בעיקר סיפור החיפוש אחר האי המעופף, כשאת החיפוש הזה מלווים כמעט לכל אורכו מרדפי מכוניות ורכבות, קרבות אוויר, מעשי גבורה נועזים, וסכנות מסמרות שיער אחרות, חלקן בעלות ממדים אפוקליפטיים ממש. כזו היא למשל סצינה המתארת מבצע חילוץ נועז ממבצר, בתוך אנדרלמוסיה שבה מעורבים הפיראטים עם אופנועים מעופפים, אנשי הצבא עם אצבע קלה על ההדק, והשתוללות רצחנית של רובוט ענק ועצבני. סצינה זו היא לא רק דוגמה ומופת לבימוי של סצינות אקשן בסרטי אנימציה, אלא אף זכתה ללא מעט מחוות, קריצות וציטוטים בקרב מעריציו של הבמאי – הידועה בהן מצויה ב'באג לייף'.

'הטירה המרחפת' היה הסרט הראשון בו נדרש מיאזאקי לברוא עולם פנטסיה על מסך הקולנוע מבלי להתבסס על יצירה קיימת (סרטו הקודם, 'הנסיכה מעמק הרוחות" התבסס על סדרת קומיקס שהוא עצמו צייר). קשה שלא להתרשם מכמות המחשבה שהושקעה בנושא: המדינה הדמיונית בה מתרחש הסרט היא מקום עם עקביות גיאוגרפית שהצופים זוכים להכיר לאורך, לרוחב, וגם לעומק ולגובה. מצד אחד, מיאזאקי מרשה לעצמו להתפרע עם העיצוב של כלי הרכב והתעופה השונים, המבוססים על טכנולוגיית קיטור, ומצד שני הוא ממקם אותם בסביבה הכמו-בריטית שבה הם משתלבים באלגנטיות (שילוב ששנים לאחר צאת הסרט הזה יהפוך לז'אנר מכובד המכונה "סטימפאנק"). כך גם באי המעופף עצמו, שמהווה שילוב בין טכנולוגיה עתידנית, כמעט קסומה, ובין אדריכלות עתיקה, בסגנון ימי הביניים ואף מוקדם יותר. כיוון שהסרט הזה נוצר בתקציב קטן יותר מאלה שמיאזאקי יתפרסם בהם מאוחר יותר, אפשר להבחין בקצת מחסור בפרטים או בגווני צבע פה ושם, ועדיין, כמו סרטיו האחרים של מיאזאקי, גם הסרט הזה הוא חגיגה לעיניים.

'הטירה המרחפת' הוא סרט שאפשר למצוא בו משמעויות ולהציע לו פרשנויות אם מתחילים לחטט בו, אך מרבית מה שיש בסרט הזה מצוי על פני השטח – שעתיים שניצבות בכבוד לצד סרטי ההרפתקאות הקלאסיים מ'אינדיאנה ג'ונס' ועד 'שודדי הקאריביים'. ודווקא בגלל זה, מדובר בסרט הכי טוב של מיאזאקי, לדעתי. נכון ליום שני האחרון.

תגיות: