הקיץ האחרון היה הקיץ הקופתי ביותר בתולדות הוליווד. זה היה צפוי, בהתחשב בטונות של סרטי ההמשך שיצאו לסדרות הקולנועיות הגדולות ביותר שקיימות: ההכנסות הכוללות בתוך ארה"ב בלבד במהלך חודשי הקיץ היו יותר מ-4 מיליארד דולר. יהיו שיגידו שזה טוב. יהיו שיגידו שזה לא טוב, כי זה רק יגרום להוליווד לייצר בהמשך עוד ועוד בלוקבאסטרי המשך שכאלה במקום לנסות לעשות משהו מקורי, לשם שינוי. אבל מה שבטוח, זה השתיק, לפחות לכמה חודשים, את הויכוחים בשאלה האם הקולנוע דועך, האם הקולנוע הביתי והאינטרנט מחסלים אותו. קשה לדאוג יותר מדי כשעסוקים בשחיה בים של דולרים.
אחרי קיץ כזה ענק, כמה שבועות גרועים הם לא מה שיפחיד את הוליווד. אבל בקצב הנוכחי, לא ייקח הרבה זמן לפני שהדאגות יצוצו שוב. ספטמבר היה חלש, כרגיל; אבל ספטמבר כבר מאחורינו, אוקטובר מתחיל, וההתאוששות בקופות לא הגיעה. סוף השבוע האחרון היה מהאומללים ביותר שידעו הקופות בארה"ב מזה זמן רב. ומה שיותר גרוע – השבועות הקרובים לא יכולים להבטיח הרבה כדי לשפר את המצב. אם זה ימשיך ככה, הדיבורים על השפל יחזרו לאופנה עוד לפני שרואי החשבון יגמרו לספור את ההכנסות של 'רובוטריקים'.
הסרט שבמקום הראשון השבוע הוא 'The Game Plan', אותו הסרט שהיה שם בשבוע שעבר. די מפתיע; לא רבים ציפו שהוא יהיה במקום הראשון אפילו שבוע אחד. הכנסות הקומדיה הנוסחתית עם דוויין "ד'ה רוק"' ג'ונסון והילדה שטוענת שהיא הבת שלו ירדו בפחות מ-30%, ל-16 מיליון דולר. חדשות מצוינות לסרט הזה, חדשות רעות מאוד לכל השאר, כש-16 מיליון מספיקים בשביל מקום ראשון.
הסרט שהיה אמור להיות הלהיט של השבוע הוא 'The Heartbreak Kid' ('שובר לבבות'), סרטם של האחים פארלי. ב-1998 הפארלים, המתמחים בקומדיות גסות ורומנטיות בו-זמנית, הוציאו את 'משתגעים על מרי', קומדיה מצליחה מאוד, שעשתה דברים טובים לקריירה של בן סטילר. תשע שנים ושישה סרטים מאוחר יותר, 'משתגעים על מרי' הוא עדיין הסרט המצליח ביותר של הפארלים. בן סטילר, לעומתם, הפך לכוכב די ענק, עם סרטים כמו 'פגוש את ההורים' שהצליח בטירוף משום מה, ו'לילה מוטרף במוזיאון', שהיה משום מה מס' 2 ברשימת הסרטים המצליחים ביותר של השנה שעברה (יש הרבה "משום מה" בקריירה של סטילר, משום מה). פגישה חוזרת עם סטילר נראתה כמו פתרון הגיוני לבעיית הפארלים, וכך הם יצרו את 'שובר לבבות', שנראה כמו המשך ל'משתגעים על מרי'.
סטילר הפעם הוא רווק מושבע שמחליט לוותר ולהתחתן עם אשת חלומותיו (מלין אקרמן, שקצת נראית כמו קמרון דיאז מרחוק), אבל בשניה שבה הוא אומר I do, היא הופכת את עורה ומתחילה להוציא אותו מדעתו במיליון דרכים שונות. מכאן ואילך, בן סטילר סובל. הקונספט "בן סטילר סובל" מכר המון כרטיסים ל'פגוש את ההורים', משום מה – אולי אנשים נורא שונאים אותו ונהנים לראות אותו מעונה. נראה שהיום הם כבר שונאים אותו פחות, כי הפעם זה לא עבד. התחזיות הבטיחו ל'שובר לבבות', על בסיס הנפשות הפועלות, פתיחה של כ-30 מיליון דולר, אבל הוא הכניס רק 14 מיליון, והגיע למקום השני. גם המבקרים צחקו רק לפעמים והגיבו באופן פושר, אם כי ביחס לקומדיות הגועל האחרות שיצאו בשבועות האחרונים – 'Mr. Woodcock' ו-'Good Luck Chuck' – הסרט נחשב למופת קומי.
'שובר לבבות' היה האכזבה הפחות גדולה של השבוע. בעקבות 'שר הטבעות' ו'הארי פוטר', ובהמשך גם 'נרניה', פתאום כל העולם ואחותו התחילו להפיק סרטים על פי ספרי פנטזיה לנוער. לפעמים זה יצא לא רע בכלל ('ממלכת טראביתיה'), ולפעמים זה יצא איום ונורא ('אראגון'), אבל השבוע הז'אנר הזה קיבל, לראשונה מאז הפריחה שלו, את הכישלון המוחלט הראשון. 'The Seeker: The Dark is Rising' מבוסס על הספר הראשון בסדרה ידועה – כלומר, היא בטח ידועה למישהו, אני לא שמעתי עליה מעולם – שעוסקת, כמו רוב הספרים בסגנון הזה, בנער שמגלה שהוא נצר למשפחת בלה בלה העתיקה שמחזיקה בכוחות בלה בלה מסתוריים ותפקידה להילחם בכוחות האופל של בלה בלה וגובלינים. הסרט הוקרן ב-3,141 בתי קולנוע השבוע – שני רק ל'שובר לבבות' בגודל ההפצה שלו. הוא הכניס 3.7 מיליון דולר וגרם למבקרים להתגעגע ל'אראגון'. בטריילרים שמוקרנים בבתי הקולנוע בארץ ניתן לו השם המבריק בטיפשותו 'זריחת האפלה' (אני מניח שזה כמו "רעבונו של השובע", "הדממה הרועמת" או "הדרמה האיכותית של מייקל ביי"), אבל בעקבות הכישלון הטוטאלי הזה יש סיכוי שהשם והסרט ייגנזו יחד, ולא תינתן לנו הזדמנות להצביע על שלטי חוצות עם השם הזה ולצחוק בקול רם. בעסה.
'Feel the Noise' הכניס עוד פחות, 3.4 מיליון דולר, אבל הוקרן בשליש ממספר הקולנועים של 'זריחת האפלה', כך שהוא למעשה הסרט החדש היחיד בעשיריה שלא מאכזב. הסרט הוא הגרסה השני מיליון של נוסחת 'סטפ אפ' – נער פוגש נערה והם מנצחים בתחרות ריקוד – אבל הפעם בפורטו ריקו; את הסרטים האלה אפשר לזהות לפי זה שהשם שלהם הוא תמיד ציווי ('Step Up', Take the Lead, Stomp the Yard'. לא רוצה. מה תעשו לי?) – ובמקרים שבהם הם, איך לומר, בעלי זהות אתנית ברורה, הם גם לא מגיעים לארץ.
חוץ מזה, לא הרבה קורה בעשיריה הפותחת, שלא כוללת השבוע אף סרט שהכנסותיו הכוללות הן מעל 50 מיליון דולר. בשבוע הבא לא מסתמן הרבה סיכוי לשינוי: 'אליזבת: תור הזהב' אמנם נראה מרשים, אבל הביקורות המוקדמות עליו הורידו אותו במהירות מעץ האוסקרים עליו ניסה לטפס, וההפצה שלו לא ענקית; יגיעו גם 'We Own the Night', דרמת פשע עם מארק וואלברג וחואקין פניקס, וסרט חדש של טיילר פרי ('יומנה של שחורה מטורפת').
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
יומנה של שחורה מטורפת?
סרט המופת יומנה של שחורה מטורפת? אתה רציני?
ביקורות מוקדמות על אליזבת? איפה, איפה?!
אפשר, למשל, פה
אבל תיזהר. It ain't pretty.
http://www.rottentomatoes.com/m/golden_age/
די, זה פשוט לא יכול להיות.
הסרט הזה פשוט נוטף אוסקריות, שלא לדבר על הטריילר המעולה שלו.
חיכיתי לו כל כך הרבה. :(
רק התראה קטנה
כדאי פשוט לציין שבסרט 'We Own the Night' משחק גם מוני מושונוב בתור גנגסטר רוסי. אז צפויה לנו תקופה של פימפומי יחסי ציבור סביב הנושא הזה וללא ספק בקרוב נראה את מוני מתראיין תחת כל עץ רענן.
מושונוב בתור גנגסטר???
לאאא, אין מצב שזה ילך. מושונוב הוא לנצח "אנא חומוס".
דווקא לא רע
אני חייב לומר ש"זריחת האפילה" הוא שם שדווקא מוצא חן בעיני.
השאלה היא
האם הפרדוקס בשם נוצר בכוונה תחילה, או סתם מתוך בורות וטמטום. יש לי ניחוש.
נראה לי שזה בכוונה
כלומר אני מקווה שזה בכוונה…
כלומר…
אלוהים, זה חייב להיות בכוונה, בני האדם שרדו עידן קרח. הפרדוקס בטוח מכוון.
מצד שני אז עוד לא היו מפיצי סרטים.
זה על משקל
"מת לחיות".
וכמו שנאמר (באחת הביקורות, שיצאו מאז): "אני מת לחיות אני צמא לשתות אני רעב לאכול".
, אבל לא בדיוק, כי נו, האחים פארלי...
יצא לי לתפוס אתמול שידור של The Ringer באחד הערוצים בהוט.
ובכן, אני לא ממש יודעת מה אמרו המבקרים, אבל בחיי שהסרט הזה לא נורא כפי שתיארתי לעצמי.
אני מודה, על הדף הרעיון נשמע די מחריד. מאוד אפילו.
אבל בסה"כ הביצוע חביב, סוג של "לכל המשפחה". השחקנים כולם (טוב, חוץ מההוא שמשחק את דיוויד. אני פשוט לא אוהבת אותו) היו מקסימים ובחיי שלמדתי לחבב את ג'וני נוקסוויל עד סוף הסרט.
נסו והיווכחו, אני מאמינה שיש שידור נוסף היום בשלוש וחצי.
הפארלים הפיקו את הסרט הזה, לא ביימו אותו
וחוץ מזה, אם כבר מזכירים אותו, צריך לציין (לשבח!) את השם העברי שהוא קיבל, לפחות בהוט – 'מאותגרים'.
הוט לא המציאו את השם
"מאותגרים" זה שמו הרשמי של הסרט בארץ, כך הוא יצא ב-DVD ותחת שם זה הוא גם ישודר בעתיד ביס. כך שאם כבר התודות צריכות להיות מופנות לגלובוס-יונייטד שהפיצו אותו ב-DVD.
לא שובר לבבות כי אם אשת החלומות
השם העברי של 'The Heartbreak Kid' הוחלף, מסתבר.
הרובטריקים עדין מכניסים כסף חחח אחרי 15 שבועות הם עוד מכניסים איזה מיליון בודד למייקל ביי וספילברג המסכנים שחיים על פת לכם.חוץ מזה מה הפארלים חשבו לעצמם קומדיה של שעתיים וחצי לא מרחם עליהם בשיט דווקא על החברה מהממלכה חבל נראה סרט בן זונה והתקציב ענק לסרט ספטמבר ואין מצב שהם יכסו משהו כבר פעם שניה שפיטר ברג נדפק בגלל ספטמבר(המרדף שגם עלה 80 מיליון ונכשל) אה ושכחת שמייקל קלייטון יצא בהפצה מוגבלת אם ביקורות מעולות
קח כמה, זה בחינם:
. . . . . . . . . . . . . .
הוא הקדים אותך,
ושם נקודה אחת בפוסט שלו. חפש היטב, אתה תמצא. אתה מוזמן לשמור אחת מהנקודות שנתת לו לעצמך…
איזו קומדיה של שעתיים וחצי?
Reign Over Me – עם אדם סנדלר
http://www.imdb.com/title/tt0490204/
מישהו יודע אולי אם הסרט מתכונן לצאת בישראל?
לא.
(וחבל, כי אומרים שהוא סרט טוב).
הוא אמור לצאת החודש ב-DVD בעברית, תחת השם 'שמור עלי'.
לא.
תודה רבה על התשובה (-:
דבר אחד בטוח
מנעד הדמויות המוגבלות של אדם סנדלר רחב ממנעד המבטאים של מריל סטריפ. הסרט עצמו יפה למדי, אך סובל מכמה מוגבלויות משל עצמו.
רד פיש, יש לך אבחנות מפחידות בדיוקן אתה יודע?
בן סטילר סובל, למשל.
אחד הדברים שתמיד היה אצלי בתת מודע כשראיתי את סרטיו של סטילר והנה סופסוף יש לי גישה חופשית אל המחשבה הזאת. תודה
מה יהיה התקציב של ''הנסיך כספיאן''?
מישהו יודע?
שמעתי שמועות על זה שבהפקה מנסים כמה שיותר לחסוך בכספים ויוציאו אותו בתקציב של 100 מיליון דולר (לעומת ה-180 מיליון של הסרט הקודם!), אבל לא מצאתי הוכחה באינטרנט הוכחה חד-משמעית לכך.
קודם כל, שום דבר באינטרנט לא יהיה הוכחה חד משמעית.
תקציבים של סרטים הם עניין רגיש, וכל דיווח עליהם צריך להיחשב ללא יותר משמועה. לעתים קרובות דיווחים באתרים שונים על תקציבים של סרטים סותרים זה את זה.
בקשר ל'הנסיך כספיאן', גם אני לא מצאתי דיווח שנשמע אמין על התקציב שלו, אבל שים לב לתשובה הזאת, בראיון עם אחד המפיקים של הסרט:
הראיון המלא כאן:
http://www.hollywoodwiretap.com/?module=news&action=story&id=8469&category=1
הבחורה משובר לבבות לא נקראת ''מאלין''
כי אם מאלן כשהא' מבוטאת כמו קמץ קטן. למעשה, תחשבו על ההיגוי הנכון לשם מרלן (כמו מרלן דיטריך, במלעיל)) ופשוט תשמיטו את ה-ר'.
הסיבה שאני יודעת את זה היא משום שזה שם שבדי נפוץ, ובחורה בשם השוודי הנפוץ הזה הסבירה את זה לכל האנשים שלא הצליחו לבטא את השם שלה.
והיא בחורה מאוד יפה, שמאוד אוהבת להתפשט, ומאוד אהודה ב-HBO
ומוכרת לשאר העולם, ייתכן, מ"הארולד וקומאר"
עד כמה האתר הזה אמין?
http://videoeta.com/movie/96962
(הידיעה נוגעת לשודדי 4)
מעולם לא שמעתי עליו.
כשיהיו ידיעות עם בשר בקשר ל'שודדי 4', הם יגיעו לאתרים ששמעתי עליהם.
כן, אוקי.
היא דמיינה, היא התעוררה, ו…
לא שיש לי משהו נגד סופים פתוחים, אני מעריצה גדולה של הז'אנר, אבל זה היה עשוי רע עד כדי מגוחך.
אינני יודע אם כתבו על זה כבר
אבל זה לינק לסרט שנראה ממש משובח ונותן לג'ון קיוזאק הזדמנות לעלות לליגה של שחקני הדרמה הגדולים:
http://www.apple.com/trailers/weinstein/graceisgone/trailer/
סרט חדש לטרי גיליאם
אתר Dreams המוקדש לטרי גיליאם העלה דף עם מידע על הסרט החדש שלו, שיצולם בדצמבר.
הסרט נקרא The Imaginarium of Dr Parnassus.
החדשות הטובות:
• טום וייטס משחק את בן דמותו של השטן.
• טוני גרישוני לא כותב עם גיליאם את התסריט (מהרגע שגיליאם התחיל לעבוד עם גרישוני, הסרטים שלו נעשו מבולגנים, לא מהודקים ושטחיים)
החדשות הרעות:
• צ'ארלס מקאוון כותב עם גיליאם את התסריט. זה לא בהכרח רע – האיש תרם גם לגרסאות מוקדמות של "ברזיל" – אבל יש לזכור שהוא אחראי גם ל"הברון מינכאוזן", סרט שהתסריט הוא לא הצד החזק שלו.
• על פניו, הסרט נשמע כמו עוד סרט הרפתקאות רב המצאות ויזואליות אך סתמי לחלוטין. משהו בין "מינכאוזן" ל"האחים גרים".
http://www.smart.co.uk/dreams/parnprev.htm
האם אתה יודע משהו על הרעיון הנשכח
שגיליאם יביים את בשורות טובות?
ממש ממש חיכיתי לזה וכאילו שהכל נמוג איפשהוא.
באתר שדן קישר אליו
אפשר למצוא את זה:
http://www.smart.co.uk/dreams/gofact.htm
כן, אבל
העדכון האחרון שם הוא מלפני חמש וחצי שנים. זה לא אומר שום דבר לגבי המצב היום.
עדיין
מדובר על אתר המוקדש לגיליאם ואתר הממשיך להתעדכן, כך שסביר להניח שזה המידע העדכני ביותר לגבי העיבוד של גילאם לסרט זה.
הא!
אפילו באתרנו הצנוע יש מידע עדכני יותר:
http://www.fisheye.co.il/gilliam
הא?
מעבר למועד בו נאסף המידע הזה, אין כאן חידוש לעומת המידע בדף אליו קישרתי.
אגב, אפשר להגיד שכאן יש מידע עדכני עוד יותר:
http://www.fisheye.co.il/gaiman
נכון
"עובדים על זה" ב-2005, הוא יותר עדכני מ"עובדים על זה" ב-2002. דברים משתנים משנה לשנה; זה לגמרי לא מובן מאליו שאם לא שמענו על הסרט מאז 2002, הוא עדיין עומד על הפרק.
אני רואה שהבנת את מצוקתי,
תגיד, יש לך קשרים אצל מר ברזל?
תוכל לקדם את פנייתי הנ"ל?
אני מצטער
אבל אין לי קשר מיוחד לגיליאם.
אלא אם אתה מתכוון לגיליאם הזה:
http://www.myspace.com/gilliamusic
סרט חדש לטרי גיליאם
עכשיו זה רשמי:
הצילומים החלו, ואף סופת ברקים עוד לא עצרה אותם! אף רעידת אדמה עוד לא בלעה את הסט! אף מחלה ממארת עוד לא הפילה את הצוות!
בקיצור, יש סיכוי שב-2009 נזכה לראות סרט חדש של גיליאם. תמיד יש גם סיכוי שלא, אבל בואו נהיה אופטימיים.
מבחינתי, זה יהיה קו פרשת מים – בתור מי שלא חיבב במיוחד אף אחד מהסרטים שגיליאם עשה בעשור האחרון, אם גם הסרט הזה יהיה סתמי ולא מהודק, נראה לי שאני אאלץ להכריז על גיליאם כעל סוס מת.
אה, ויש תמונות
http://www.london-se1.co.uk/news/view/3070%20
מצעד דמויות פיקסאר
http://www.empireonline.com/features/pixar/default.asp?NID=21258
אכזבה: עדנה מוד רק במקום השישי.
אז כמה עשה ''אבק כוכבים''?
הוא החזיר את ההשקעה?
אגב – ואגב גדול:
אכן צפייה באבק כוכבים העלתה בנו געגועים להנה"ק (=הנסיכה הקסומה).
צפינו בו אתמול.
20 שנה עברו והסרט מנצח עם שתי ידיים קשורות מאחור (וכיסוי עיניים שחור כמובן) את הוונאבי החדש בלי למצמץ.
אבק דולרים
מוג'ו מעדכן: 'אבק כוכבים' הכניס בארה"ב 38 מיליון דולר, וזה פחות או יותר כל מה שהוא יעשה שם. בשאר העולם, הוא הכניס 32 מיליון דולר עד עכשיו, לפני שהוא יצא בשלושה מהשווקים הגדולים ביותר (בריטניה, צרפת ויפן).
אין מה לעשות, להיט ענק הוא כבר לא יהיה. סביר שהוא גם לא יחזיר את ההשקעה בו מהקרנותיו בקולנוע (כלל האצבע אומר שהכנסותיו של סרט בארה"ב צריכות להשתוות לתקציב שלו כדי שהוא יהיה רווחי, ולזה 'אבק כוכבים' אפילו לא התקרב). אבל לאור התגובה המאוד חיובית שהוא מקבל מהקהל (8.1 בימד"ב כרגע), סביר גם שהוא יעשה כסף טוב ב-DVD. אני לא חושב שמישהו יפשוט את הרגל בגללו.
אבק דולרים
אין איזה כלל כזה שאומר שסרט צריך להחזיר פי שבע מהעלויות שלו בקולנוע כדי להתחיל להרוויח באמת?
מה?!
לא. אם זה היה נכון, היו אולי חמישה סרטים בשנה שהיו מרוויחים כסף, ותעשיית הקולנוע היתה מתמוטטת מזמן.
אני חושבת שהחוק הזה מתייחס
למפיקים/משקיעים בעיקר, מבחינת רווחים נטו.
כלומר, אחרי מה שהולך למפיצים, ומה שהולך למפרסמים ומה שהולך לבתי הקולנוע עצמם – אז יש את מה שנשאר למפיקים.
אני לא סגורה שהכפלה בשבע זה מספר מדוייק (עד כמה שהוא יכול להיות מדוייק) אבל זה בטוח לא רק "לכסות עלויות".
ותעשיית הקולנוע היתה ממשיכה ולא מתמוטטת, מפני שהאולפנים הגדולים מכסים את המשכורות שלהם מתוך התקציב של כל סרט, ולכן יש להם נטייה להעדיף סרטים עם תקציב גדול יותר (כי כך קל יותר לשלב בין השורות את הכספים שבכלל לא הולכים לסרט אלא לאולפן והמשקיעים). חוץ מזה, שיש מספיק סרטים שמצליחים לעבור את אחוז החימה הזה בכמויות שימשיכו להיות רווחיות, ויש מספיק מי שמרוויח מהסרטים לפני שהמשקיע המקורי ראה סנט אחד מעבר למה שהוא השקיע וקיבל חזרה.
ויש גם עוד משהו
אולפני הסרטים הם חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה או לכל הפחות חברות הנמצאות בבעלותן של חברות ציבוריות. כלומר אם האולפן משהפילמס שיחרר בקיץ סרט שעלה 250 מיליון דולר שבסופש הראשון שלו הוא ניתץ שיאים והכניס 175 מיליון דולר, המניה של האולפן עולה ושוויו, כמובן, עולה.
גם אם הסרט של אולפני משהפילמס לא הצליח להחזיר את ההשקעה, מבחינה תדמיתית האולפן שיחרר סרט מצליח והמניה מגיבה בהתאם.
כן, אבל מה שאתה מתאר זאת בועה
האולפנים *נראים* כאילו הם מרוויחים, ולכן המניות שלהם עולות, ועולות. מישהו בשלב כלשהו היה מגלה שבעצם אף אחד לא מרוויח כסף, והבועה היתה מתפוצצת, כדרכן של בועות.
אני לא יודע בדיוק על איזה כלל מיקה דיברה, כי גם היא לא זוכרת בדיוק. אבל בכל מקרה, יש מעט *מאוד* סרטים שמכניסים פי שבע מהתקציב שלהם, אז לא הייתי שם כסף על שום דבר שתלוי בתנאי הזה.
זו אכן בועה
ולכן לא תמצא בתעשייה אנשים שמוכנים לקבל משכורת בתור אחוזים מהרווחים – כי מאוד נדיר שיש דבר כזה, רווחים.
אולפנים, כאמור, מעדיפים תקציבי עתק, כי מתוך תקציב עתק קל יותר למשוך כסף לכיס שלהם לפני שהסרט נעשה, שוחרר לאקרנים, הוגדר כהצלחה או כישלון.
כנ"ל, כל מי שהשתתף בעשיית הסרט – קיבל משכורת. אם הסרט רווחי (בלי שום קשר לכמה עלה לעשות אותו) – המפיצים רואים הרבה מאוד כסף, בתי הקולנוע מרוויחים נהדר, וכל מי שאמור לקבל תמלוגים מרווחי הסרט בהקרנות חוזרות (טלויזיה ודיוידי) – גם אלו חיים יופי.
אני חושבת שרק משהו כמו 15 עשר אחוזים מתוך המכירות מגיעים לכיסו שלהאולפן, ואז מתחלקים בין אנשים. אז אם סרט עלה 20 מיליון, והכניס 100 מיליון, ולך יש שני אחוזים מהרווחים שלו, החשבון הוא כזה (בערך):
15% ממאה מיליון הם 15 מיליון.
הסרט עדיין בגירעון של 5 מיליון – שני אחוזים מאפס הם אפס.
אם הסרט הכניס 150 מיליון, אז 15$ הם 22.5, מה שאומר שאתה זכאי לשני אחוזים מתוך 2.5 מיליון.
ווהו! עשית חמישים אלף דולר, שהם לא מעט, אבל זה מתוך רווחיו של סרט שעלה 20 מיליון והכניס מאה וחמישים.
סוג של בעסה.
מה שאתה שוכח – או לא מפנים – זה שזה לא מצב של "אף אחד לא מרוויח". המון אנשים מרוויחים, רק שיחס ההשקעה והרווחים הוא לא כמו שהוא נראה מהצד.
אני באופן עקרוני לא מפנים שום דבר
מאותה הסיבה שאני לא מפרגן ולא בא ממקום של.
אתה לפחות נמצא בתוך?
מעבר לזה שחייכת אותי על הבוקר
(שזה הישג מרשים בהתחשב בכך שהעירו אותי באכזריות) יש מצב שתפרט את הסיבה? כלומר, אני מבינה לא לרצות להפנים ולא לרצות לבוא ממקום של, אבל מה הבעיה עם לפרגן?
סתם, מילה דוחה.
ואף פעם לא הצלחתי להבין מה היא בעצם אומרת ובשביל מה זה טוב.
פרגון היא מלה דוחה?
זה "לשמוח בשמחתו של מישהו אחר" רק במלה אחת. מה דוחה בזה?
(אלא אם כן אתה מתכון למשמעות הסלנגית של המלה, כמו בשיר הפרודי ההוא מארץ נהדרת, "פרגנתי לעצמי שלושה סמבוסק")
כי ברוב המקרים שאני נתקל בה
זה "לשמוח בשמחתו של מישהו אחר שאני לא מכיר ואין לי שום קשר אליו רק משום שהוא שייך לאותה קבוצה כמוני". או, במקרים נפוצים מאוד, "אנשים כאן לא יודעים לשמוח אוטומטית בשמחתו של מישהו אחר רק משום שגם הוא יהודי, ומעדיפים לפתח דעה משל עצמם עליו. חלאות".
עקרונית אין שום דבר רע במילה הזאת (מה שנכון גם לגבי "להפנים" וקרובותיה), זה ההקשרים שבהם היא תמיד מופיעה שגורמים לי לתעב אותה.
אה, אוקיי.
עכשיו אני מבינה קצת יותר "מאיפה אתה מגיע".
זה בהחלט מרגיז כשמישהו מנסה לצוות עליך לשמוח בשמחתו של מישהו אחר.
אני לא אוהבת אותה כשהיא מהווה תחליף
ל"אני *דורש* שתשמחו בשמחתו של אחר (במיוחד כיוון שלא מתאים לי שתביעו שום סוג של מרמור גם אם יש לכם זכות לכך)", רק במילה אחת.
סליחה, תיקון:
אני לא אוהבת את "פרגון" *מאז* שהיא הפכה תחליף בן מילה אחת לרעיון שציטטתי.
אוי, לגמרי!
מאז שאחת המנחות שלי אמרה לי שהיא "באה ממקום של דאגה", במקום פשוט "דאגתי", גם אני שונאת את הביטוי הזה.
גם הביטוי ''איך זה מרגיש'' מעצבן.
וגם, כשהוא נאמר על ידי אדם שגר בשכירות, המשפט "אני משכיר דירה" (באמת? *משכיר* דירה? אז למה אתה משלם $700 בחודש במקום שישלמו לך? עבדו עליך!).
אני יודע שכבר התלוננתי על זה פה בעבר. אבל כיף לקטר.
בחוזה השכירות שלי
בעל הבית שלי חתם על עצמו בתור השוכר.
אבל בעל הבית שלי עושה רושם של דביל משהו גם בלי זה.
זה אומר שעכשיו הוא משלם לך?
הביטוי הזה פשוט לא עושה שכל.
אוי, תן לי בלם.
לחלוטין
אני לא חובבת את הפועל לחבק אחרי שבתקשורת כל פעם שקורה משהו רע, מישהו מציין שהוא "מחבק" את הקורבן.
לא שאני מבינה בזה,
אבל סרט מרוויח גם אחרי שהוא יורד ממסכי הקולנוע – בדיוידי. ולפעמים מרוויח שם לא מעט. גם זה שיקול.
זה לא רלוונטי
כי אותו הכלל חל גם על ההכנסות האלה: הכסף שהולך לחברות ההפצה, הכסף שהולך לחנויות.חנויות המקוונות, הכסף שהולך על פרסום וכן הלאה.
למרות שאני חושבת שבמקרה של דיוידי האחוזים אמורים להיות גבוהים יותר (אבל לא בטוחה).
למה הכוונה
באמירה ש"האולפנים מעדיפים תקציבי עתק, כי מתוך תקציב עתק קל יותר למשוך כסף לכיס שלהם לפני שהסרט נעשה, שוחרר לאקרנים, הוגדר כהצלחה או כישלון"?
אם בכל מקרה, כמו שאמרת, האולפן מקבל רק 15% מהרווחים, איך עשיית סרט בתקציב עתק מקלה על האולפן למשוך כסף אליו? (ועוד לפני שהסרט יצא?)
שחיתות.
אני מניחה שמיקה התכוונה שכשיש תקציבי עתק, למנהלים הגדולים קל יותר למשוך כסף לכיס הפרטי שלהם.
כשיש לך תקציב קטן ומדוד אתה יודע בדיוק עבור מה שימש כל סנט ולא יכול לבזבז מעבר למה שהוקצב. לעומת זאת, אם נתון לך תקציב גדול, הרבה יותר קל להעלים חלק מהכסף תחת סעיפי משנה שאף אחד לא יודע באמת מה משמעותם. למשל, "ארוחות לצוות" – סעיף שאליו ניתן להשחיל גם החזר הוצאות על מסעדות יוקרה בהן סעדו המנהלים (לרגל עסקים, בטח שלרגל עסקים), או אם אחד המנהלים הגיע באיזה יום לסט ועשה שיחת צוות לשיפור המורל – זה אוטומטית תירוץ לג'ובה שנכנסת אליו לחשבון תחת סעיף "הווי ובידור". אפשר להמשיך בלי סוף.
אני מניח שלא לזה היא התכוונה,
אבל אני אחכה שהיא תענה.
לזה התכוונתי דווקא, בערך.
אני לא חושבת שזה ברמת הכנסת הפריטים השוליים, אלא יותר קשור לענייני אחוזים.
הרבה משכורות בעולם הן אחוז מתוך התקציב הכללי.
כמו שמעצב פנים מקבל אחוז מתוך עלות הפרויקט שהוא מארגן, למשל, ככה גם האולפנים, או יותר נכון ה"מפיקים" מקבלים אחוז מתוך התקציב הכולל.
ולא רק הם, אגב.
גם משכורות של אנשים אחרים הן אחוז מתוך התקציב הכולל.
מסובך.
ממש ממש מסובך העסק הזה, וגאון היה איש העסקים שהמציא אותו.
אה, אז הניסוח שלך הטעה אותי.
לפי מה שאת אומרת עכשיו, זה לא "האולפנים" כגופים שמעדיפים תקציבי ענק כי ככה הם יכולים להרוויח – אלא אותם מפיקים בתוך האולפנים שמקבלים אחוזים מהתקציב בתור משכורת, ולכן הרבה פחות משנה לאותם מפיקים אם הסרט יצליח או יפסיד.
אבל זה נשמע נורא מוזר. אם אני הייתי מנהל אולפן, אני לא מבין איך אפשר היה לשכנע אותי לתת למפיק בתור משכורת אחוז מתקציב של סרט (בניגוד לאחוזים מהרווחים, או משכורת קבועה – גם אם גבוהה – כלשהי). הרי כמנהל האולפן, הייתי מבין ישר שזה יגרום למפיקים לנפח סתם תקציבים של סרטים, ושאני אפסיד ככה כסף.
בכלל, אף פעם לא שמעתי על אף אחד שהמשכורת שלו היא "אחוז מתוך התקציב הכולל". אולי זה משהו שקיים רק בעסקי השעשועים.
אז זהו, שלא לגמרי ירדת לסוף דעתי.
"מפיקים" הם אותם ראשי אולפנים, או לצורך העניין, חברת ההפקה=האולפן=מי שמקבל נתח באחוזים מתוך התקציב.
לגבי עניין עסקי השעשועים – ממש לא!
מעצבי פנים מרוויחים לפי אחוזים משווי העבודה.
אדריכלים (עצמאיים, לא שכירים בחברה עם שכר קבוע) כנ"ל.
מארגני אירועים אף הם מרוויחים את לחמם כאחוז מתוך התקציב הכללי.
אלו רק שלושת המקצועות שאני יודעת בוודאות שזהו המקרה, אבל אני בטוחה שיש עוד.
לגבי האולפנים, זה די פשוט.
קיימת בועה, וכל עוד בתודעת הציבור סרט מסויים הרוויח מלא כסף, אזי שהאולפן שהפיק אותו נחשב למצליח, והמניות של אותו אולפן נסחרות. זה למה אולפנים מחבבים סרטים שנראים נורא מצליחים גם אם בפועל המשקיעים לא קיבלו בחזרה את כל הכסף שלהם, או רק הצליחו לכסות את ההשקעה בלי שום רווח.
האולפן עצמו, כאמור, מרוויח את לחמו באחוזים מתוך עלות הפקת הסרט, אז יש לו נטייה לחבב יותר סרטים שעלות הפקתם גדולה יותר – ולכן הם רווחיים לו יותר. וכשהתקציב לא מדוד במשורה, הרבה יותר קל לנפח אותו, ואז לקבל יותר כסף (אחוז קבוע ממספר גדול יותר, אומר יותר כסף).
ובוא לא נשכח את עניין התדמית: חברה שמגלגלת עשרות מיליוני דולרים נחשבת למצליחה, גם אם כל אותם עשרות מיליונים רק מתגלגלים להם דרך החברה והחוצה.
וכפי שנאמר כבר אינספור פעמים, יש מספיק מי שמרוויח מתוך כל אותם מיליונים שסרטים עשו, וזה שמי שאמור לקבל אחוזים מתוך הרווחים יתחיל להרוויח רק אחרי שהסרט עשה פי שבע מעלותו המקורית, לא אומר שאין מרוויחים ומנצחים על ימין ועל שמאל גם כשהסרט לא הגיע לתוצאות כאלה.
עוד לא הסברת,
לפי הטיעון שלך, למה שיהיו פראיירים שיעבדו בתפקידים בהם ירוויחו רק אם פי שבעה וגו', כשכל בר-דעת יודע שכמעט אין להם סיכוי לראות כסף.
כי פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים?
לא "כל בר דעת" יודע את זה.
הרבה אנשים חושבים שלהשקיע בסרטים ייתן להם כסף. שלא לדבר על כך שהאולפנים הגדולים נסחרים בבורסה, כך שההון שעומד לרשותם אינו דווקא ההון מהרווחים באופן ישיר.
מי שנמצא בתוך העסק *אף פעם* לא יסכים לקבל משכורת באחוזים מתוך הרווחים. אף פעם.
הדבר היחיד שהם מוכנים זה להסתפק במשכורת בסיסית יותר, כשהם מאמינים בכל ליבם שהכסף הולך להחזיר מעבר להשקעה שלו, וגם אז הם קודם כל מקבלים משכורת יפה לכיס.
רוב האנשים שיש להם כמה מליונים פנויים להשקיע,
לא עשו את הונם מלהיות פתיים שמאמינים לכל דבר.
כי אין אף אחד שירש את הכסף שלו
או זכה בלוטו, או בתביעת ביטוח, וכדי לסחור בבורסה צריך מיליונים על גבי מיליונים.
אתה צודק, אתה גאון ואתה מבין הכי טוב.
יש כאן אמוטיקון מסיר את הכובע בפני שכל ישר וחכמה מופלגת?
אני לאו-דווקא גאון,
אבל הטיעון שלך נשאר קלוש מאוד.
למען האמת
עכשיו נזכרתי במתווכי נדל"ן ועורכי דין, שגם הם מקבלים שכר בהרבה מקרים בתור אחוזים מהעסקה (ובאמת הרבה פעמים יש נגדם האשמות שהם מנפחים מחירים בגלל זה).
לגבי האולפנים – את מתכוונת שקבוצת משקיעים באים לאולפן, נותנים 100 מליון דולר, ואומרים "תעשו לי סרט מצליח תמורת 20% מהכסף"? אם ככה, יש הגיון מסוים בטענה שלאולפנים לא אכפת לעשות סרט שלא ירוויח למשקיעים כסף. כל זמן שהוא *ייחשב* מצליח, כנראה יימצאו עוד משקיעים שיבואו לשים כסף בידיים של האולפן.
צר לי להגיד לך
אבל בין מה שאת מספרת לבין כלכלה אמיתית אין שום דבר משותף.
חברה לא יכולה להרוויח רק מ"תדמית של סרטים מצליחים" ולקוות שהמניה שלה לא תרד. מתדמית לא קונים במכולת. חברה גם לא יכולה לחיות מכך שהיא תיקח 20% משכורות מה-100% שהיא תשקיע בסרט, כי בכל זאת- מישהו צריך לשלם את 80% הנותרים לא? בקיצור, לא נעים להגיד, אבל – שטויות.
בחיי שהאתר הזה מלא ילדים קטנים
וזה לא משנה מה המספר שמופיע בתעודת הזהות שלכם. שככה יהיה לי טוב.
יש שלוש עובדות שאני יודעת, מניסיון. איזה ניסיון? ניסיון בפועל של הפקת סרטים, דין ודברים עם חברות הפקה שונות, במאים שונים, תסריטאים שונים ומפיקים שונים. כולם אנשים ששמעתם עליהם, או על ההפקות שלהם, אנשים שראיתם את הסרטים שלהם, וכהנה וכהנה. ואלה שמות[1]:
* אולפנים מעדיפים סרטים עם תקציבי ענק, ולא תקציבים קטנים.
* אף אדם שעובד בתעשייה לא יסכים לקבל את המשכורת שלו כאחוזי רווחים מהסרט, כי הוא יודע שמרבית הסיכויים הם שזה ישתווה, בסופו של דבר, לכלום.
*מי שעובד בתעשייה מכיר את כלל ה-7, או שמא פי שבע. רק אחרי שסרט הכניס פי שבע מכמה שהוא עלה, מתחילים להרוויח עליו.
איך עובדת הכלכלה של זה, מוזמנים אנשי הכלכלה לספר. איך עובדת חברה שנסחרת בבורסה, מוזמנים האנשים שמשקיעים או עובדים בה לספר.
אני מעולם לא התיימרתי להיות אשת כלכלה, או סוחרת בבורסה מטעם עצמה או מטעם אחרים, אז באמת שה"היגיון" שלכם לא מעניין אותי ולא מזיז לי את קצה הזרת.
בא לך להאמין שכל סנט שמדווח במוג'ו נכנס ישירות לכיסם של האולפנים? תפדאל.
בא לך להאמין ששחקן טוב ומקצועי עושה כל טייק בצורה שונה לגמרי מהטייק הקודם? שיהיה לך לבריאות.
בא לך להאמין שבמאי קולנוע מן השורה עובד עם השחקנים שלו ומדריך אותם כמו במאי תאטרון (או כמו מה שנדמה לך שעושם במאי תאטרון)? שיהיה לך בהצלחה.
ואם בעצם בא לך להאמין שאני בסך הכל ילדה מרמורמרת בת שתיים עשרה מקיבוץ בדרום שמפנטזת שיש לה מושג קלוש – אתה מאוד מוזמן.
כל מה שעושה לך נעים בבטן ומקל עליך לישון טוב בלילה – בסדר מבחינתי.
רק חליק כבר להתווכח ויכוח עקר.
[1] לא, לא נייםדרופינג, כי אם רפרנס חיוור משהו, לאמור "עכשיו יבוא הפירוט".
בחיי שזה לא מנומס לדבר ככה.
בחיאת, מיקה, את כבר כאן המון זמן ויודעת שתגובות כאלו הן בניגוד מפורש לאיך שמקובל להתבטא כאן. נדמה לי שאת גם יודעת שהן לא משכנעות אף אחד, אלא רק מעצבנות (אבל זה כבר משהו אחר).
אז בשביל מה זה טוב? את לא יכולה להתאפק?
למה לא מנומס?
אם מישהו מתנהג בילדותיות, ממתי זה לא מנומס להגיד לו שהוא מתנהג בילדותיות?
ראשית, לא אמרת לו, העדת על האתר כולו.
שנית, אני בספק אם הוא חשב שהוא מתנהג בילדותיות.
שלישית, הכותרת והשורה הראשונה שלך נוסחו בבוטות.
אגב, בהודעה שכתבת עכשיו לרד ישנה טענה שלך שלפיה במרבית חילופי הדברים בינך לבין רד הוא מתנהג בילדותיות, ושזה ברור עד כדי כך שכל מי שטוען אחרת חי בהכחשה עצמית.
אני אומר את זה ללא טיפת קנטרנות או רוגז, אלא רק בכדי שתדעי שהאובייקטיביות של טענתך מוטלת, לפחות במידת מה, בספק: לדעתי, במרבית המקרים שהיו עד כה המצב היה הפוך לחלוטין.
טום קרוז נוהג בד''כ להצמיד את משכורתו לאחוזי רווח.
הבעיה היא שטום קרוז הוא לאו דווקא דוגמא טובה להתנהגות הגיונית.
וחוץ מזה, אני מניח ש''האחוזים'' של טום קרוז
הם לא "האחוזים" של ג'ו-שמו, שהוא עובד אלמוני בתעשיית הקולנוע. במקרה של מגה-סטאר כמו קרוז, שגם יכול להרשות לעצמו את הייעוץ המשפטי הטוב ביותר כשהוא חותם על חוזים, קשה לי לדמיין מצב שהאולפן מתחמן אותו ואומר "מצטערים, הבטחנו לך 20% מרווחי הסרט אבל לפי החישוב היצירתי שלנו בעצם לא היו לנו רווחים".
מעניין איך הבטחון של מיקה מתפתח
ככל שמשמיעים יותר טענות נגדו.
בהתחלה זה היה "אין איזה כלל כזה שאומר שסרט צריך להחזיר פי שבע מהעלויות שלו בקולנוע כדי להתחיל להרוויח באמת?"
אחר כך זה היה "אני חושבת שהחוק הזה מתייחס למפיקים/משקיעים בעיקר", ו"אני לא סגורה שהכפלה בשבע זה מספר מדוייק".
עכשיו זאת כבר עובדה חקוקה בסלע שאין אדם בתעשייה שלא שמע עליה. עוד טיפה טיעונים נגד זה יהיה כבר אחד מעשרת הדיברות. קצת אחר כך – החוק השביעי של ניוטון.
מיקה, התגובה שלך מכאן נמחקה.
אם תכתבי אותה שוב, מינוס העלבונות האישיים, אז אולי אני גם אענה.
בחיי שהאתר הזה מלא ילדות קטנות
בתור אחד שכן למד כלכלה וכן עוסק בזה, אני ארשה לעצמי להמשיך להתווכח איתך בלי להיכנס להקנטות הילדותיות שלך. בכל מקרה, מערכת הסקת המסקנות שלך מאלפת. בואי ניקח את כל 3 ה"עובדות" שציינת פה, וננסה לנתח אותן:
ה"עובדות":
1. אולפנים מעדיפים סרטים עם תקציבי ענק (ובגלל זה אנחנו כל הזמן שומעים על קיצוצים שעושים לטרי גיליאם או על פרנסיס פורד קופולה שהיה צריך למשכן את הבית שלו בשביל להשלים את "אפוקליפסה" או על אותו אולפן שהתמוטט כתוצאה מהתקציב התופח של "עולם המים").
2. אף אחד לא יסכים לקבל משכורת כאחוז מהרווח (כי אולי הרבה יותר נחמד לקבל 20 מיליון דולר ביד ומיד?).
3. כל מי שעובד בתעשיה יודע שצריך הכנסות (נא לא לבלבל בין הכנסות לרווח) של פי 7 מתקציב ההפקה בשביל להרוויח משהו. (וגם אני אוהב לקטר על כך שמהמשכורת שלי לא נשאר כלום אחרי כל החשבונות, והמיסים, והקניות. זה אנושי).
אז תני לי לנתח את העובדות שלך מהראיה שלי: האולפנים מעדיפים תקציבים גדולים כי יש סיכוי גדול יותר לרווחים גדולים.השחקנים מעדיפים כסף ביד (כמו כל שכיר בכל מקום) מאשר אחוזים, והאולפנים מספרים את הסיפורים האלה בשביל שכולם ירחמו עליהם ("לי זה עולה יותר! בהכל אשם הביטורנט!").
בקיצור, משלושת ה"עובדות" שלך (שגם הן מוטלות בספק בייחוד בגלל הביטוי *ידוע לכל* שאת אוהבת להשתמש בו) אפשר להסיק המון מסקנות. אף אחת מהן לא מתקרבת להסקה המדהימה שלך שאולפנים מרוויחים כסף מכך שהם מרמים משקיעים, גורמים להם לחשוב שאפשר להרוויח בסרטים, לוקחים מהם 20% מהכסף ישירות לכיס ואח"כ בוכים שלא נשאר שום רווח.
אני כבר מדמיין לעצמי בראש את השיחה הבאה:
האחים וורנר: "רוצה להשקיע בסרט החדש שלנו? ספיידרמן 4? זה הולך להיות להיט ענק!"
גאיידמק: "קונה! קונה!"
וורנר: "תביא 200 מיליון דולר" (משלשלים 40 מיליון לכיס תוך כדי).
*לאחר 6 חודשים*
גאיידמק: "נו, שמעתי שספיידרמן 4 עשה מיליארד דולר בקופות! איזה יופי! מתי אני מקבל הכסף, דה?"
האחים וורנר: "אמממ, תשמע חבר. היו המון הוצאות, והשחקנים ביקשו מלא כסף, והילדים מורידים את הסרטים שלנו באימיול ו…לא נשאר רווח! מצטערים, אבל אולי אתה רוצה להשקיע בסרט הבא שלנו "ספיידרמן 5"? הוא בטוח יצליח להרוויח, לפחות איזה 200 דולר או משהו. תכתוב לנו צ'ק?"
באופן מפתיע לתסריט הזה דווקא יש קשר למציאות.
כן, האולפנים מפעילים חשבונאות יצירתית כדי לטעון שגם סרטים מאוד מצליחים למעשה לא הרוויחו כלום, כדי לא לשלם למי שזכאי לאחוזים מהרווח. רק תשאלו את פיטר ג'קסון – אם לא היה בינו לבין חברת ניו-ליין ויכוח על ההגדרה המדויקת של "הכנסות", "אחוזים" וכד', 'ההוביט' היה כבר מופק.
כמובן שבאופן מעשי האולפנים כן מרוויחים. התקציב של 'ספיידרמן 3' היה 300 מיליון דולר; אף אידיוט לא היה משקיע סכום כזה בסרט אם הוא היה מאמין שכדי להרוויח הסרט צריך להכניס 2.1 מיליארד דולר, כלומר 300 מיליון *יותר* מהסרט המצליח ביותר בהיסטוריה עד היום.
יותר מזה!
לפי התיאוריה של מיקה, הוא צריך לעשות הרבה יותר בקופות. ב-2.1 מיליארד הוא רק יתחיל להחזיר את ההשקעה. כלומר רק ב-2.4 מיליארד המשקיע יקבל את כל כספו בחזרה, ורק כל דולר מעבר לזה הוא יראה כתשואה על ההשקעה. נשמע מפתה לא?
אולי מדובר ברווח של האולפנים, אחרי שהם העבירו למשקיעים את חלקם?
לא שאני מבינה בכלכלה, או משהו, אבל אם אני מנסה להסתכל בהיגיון על כל המידע שהתעופף כאן באוויר: אנשים *משקיעים* כסף בסרטים. אני משערת שהם מצפים לקבל יותר ממה שהשקיעו. אז אולי האולפנים מעבירים להם מה"רווחים", והאולפנים עצמם מתחילים להרוויח רק אחר כך?… ואז מיקה מכירה את הכלל שלה כי היא מסתכלת על הדברים מנקודת המבט של האולפנים, ואנשי הכלכלה לא מסכימים איתה כי הם מסתכלים על הדברים מהצד של המשקיעים.
(לא שאני באה לפשר כאן, או משהו, זו הרי לא התנהגות שיאה לילדה קטנה שגולשת באתר של ילדים קטנים. אני לא רוצה להתנהג לא לגילי המנטלי)
אולי מדובר ברווח של האולפנים, אחרי שהם העבירו למשקיעים את חלקם?
אני חושב שבעיקר האולפן משקיע כסף בסרטים. יכול להיות שגם אנשים פרטיים משקיעים, אבל רוב הסרטים ממומנים על ידי האולפנים עצמם, לא?
באופן מפתיע לתסריט הזה דווקא יש קשר למציאות.
והנה הסיבה לכך שאנשים לא רוצים לחתום על חוזים לפיהם משכורתם תהיה כאחוז מהרווחים – בשל חשבונאות יצירתית שהאולפנים מפעילים ("הכנסות מה-DVD? זה לא הכנסות מהסרט", "הסרט בכלל לא הרוויח – הוצאות ההפקה היו גדולות מאוד. מה זה נקרא שהוצאות ההפקה הן חלק מהרווח שלנו?", "הסרט הפסיד. תראה – ציפור!" וכיוצא באלה). תרגילים חשבונאיים הם הרי לחם חוקם של רואי חשבון.
בקיצור – אין לסירוב לחתום על חוזים כאלו קשר לרווח האמיתי של האולפן מהסרט. רק לאשפות פיננסית.
מספר דברים
דבר ראשון, את כן התיימרת לנתח את ההיבט הכלכלי, אז אין טעם להטיח עלבונות רק מכיוון שמתקנים אותך. מלבד זאת, בתור אחד שכן מטפל בצד הפיננסי של עסק כלשהו אני יכול להבטיח לך שעם כל הכבוד לשותפי למשרד, רובם לא באמת יודעים מאיפה הכסף בא ולאן הוא הולך – אותו דבר נכון לגבי כל תעשייה בכל מקום, כך שגם אם הרזומה שלך מאוד מרשים והניסיון שלך רב, והיית במסיבה עם ההיא או ההוא, זה לא מבטיח שהידע שלך בתחום ה*ספציפי* הזה הוא מדויק.
ולסיום, כשם שאף מניה לא תעלה לאורך זמן אם לא יוכלו להציג עליה רווחים, כך המניה שלך יורדת במהירות כאשר את מתחילה להשתולל כתגובה להתנגדות מינימלית לדברייך.
על אף שאהבתי את האנלוגיה שלך,
אשמח אם תראה לי היכן ומתי התיימרתי לנתח את ההיבט הכלכלי דנן מנקודת מוצא של כלכלן.
תודה.
כמו כן, אשמח להבין כיצד הטיעון "עם כל הכבוד לשותפי למשרד, רובם לא באמת יודעים מאיפה הכסף בא ולאן הוא הולך – אותו דבר נכון לגבי כל תעשייה בכל מקום" הוא לדעתך טיעון שסותר את הדברים שלי, כי מאיפה שאני עומדת – הוא רק מחזק אותם.
הוא רומז
שדעתך, גם אם את בטוחה בה במאה אחוזים, עלולה להיות שגויה.
הנה זה בא…
אין מוצא
לא אמרתי שאת מתיימרת לנתח את ההיבט מנקודת מוצא של כלכלן, אלא בסה"כ מתיימרת לנתח את ההיבט הכלכלי. זה הכל. מכיוון שהדברים שאמרת נשמעים לא נכונים, סתרו את דעתך, זה הכל. לגבי הטיעון, התכוונתי שגם אם את עובדת בהפקת סרטים, יכול מאוד להיות שאם את לא מעורבת ספיציפית בהיבט הכלכלי ואת ככל הנראה לא ה-CFO של אולפן גדול, סביר להניח שאת לא יודעת את הפרטים לאשורם.
וכשמעלים ספקולציות, בהחלט ייתכן שאנשים לא יסכימו איתם.
זה CEO, וגם אם אני לא אחת,
זה לא אומר שלא ישבתי לפגישות בנושא ו/או עבדתי עם כאלה.
וכפי שכבר ציינתי:
זה שאולפנים מעדיפים תקציבים גדולים על פני תקציבים קטנים – זו לא ספקולציה – זו עובדה. בהוליווד, לפחות.
ושוב – לא תקציבים מנופחים מעבר לפרופורציה, אבל גדולים, ולא תקציבים שחורגים מעבר לגבולות שהוקצו מראש, כפי שכמה מומחים לדבר החליטו לפרש.
העובדה שהמפיקים מרוויחים את שכרם מתוך התקציב, אף היא עובדה.
העובדה שריבוע הוא תמיד מרובע, ולא כל מרובע הוא ריבוע, היא המקבילה שכל משקיע הוא מפיק (לפחות בתואר הרשמי) אבל לא כל מפיק הוא משקיע.
וכמו שאמרתי – מי שזה לא נשמע לו הגיוני או מחליט שהתיימרתי להבין משהו בכלכלה – שיבושם לו. מבחינתי אותם אנשים גם יכולים להמשיך להאמין שהעולם הוא דווקא שטוח.
שוב את מתיימרת לתקן את כולם
השימוש ב-CFO בתגובה הקודמת הוא נכון לחלוטין. לפעמים האליטיזם שלך פשוט מקומם.
עד שלא תציגי את ה"עובדות" כמו שמציגים עובדות (כלומר, לא להגיד על משהו שהוא עובדה אלא להביא סימוכין לכך), אנחנו נמשיך להתייחס אלייך כבלון מנופח באוויר חם ותו לא.
תודה לכם על ויכוח מעניין, אבל תגובות נוספות בפתיל הזה יימחקו,
אלא אם הן א. יכללו עובדות חדשות שמגובות בנתונים חיצוניים אמינים; ו-ב. לא יכללו כל התייחסות שהיא לאופים, תבונתם, התנהגותם או כל היבט אחר באישיותם של המגיבים האחרים.