 |
||
| קודם קופולה, עכשיו ספילברג: טיפש כלשהו פרץ וגנב יותר מ-2000 צילומים, נתוני תקציב, ועוד חומרים רגישים על 'אינדיאנה ג'ונס וגולגולת הבדולח', וניסה למכור אותם. הוא נתפס בתרגיל עוקץ, לאחר שאחד הלקוחות המיועדים הלשין. | 
03.10.2007
|
|
יומית
קודם קופולה, עכשיו ספילברג: טיפש כלשהו פרץ וגנב יותר מ-2000 צילומים, נתוני תקציב, ועוד חומרים רגישים על 'אינדיאנה ג'ונס וגולגולת הבדולח', וניסה למכור אותם. הוא נתפס בתרגיל עוקץ, לאחר שאחד הלקוחות המיועדים הלשין.
קודם קופולה, עכשיו ספילברג: טיפש כלשהו פרץ וגנב יותר מ-2000 צילומים, נתוני תקציב, ועוד חומרים רגישים על 'אינדיאנה ג'ונס וגולגולת הבדולח', וניסה למכור אותם. הוא נתפס בתרגיל עוקץ, לאחר שאחד הלקוחות המיועדים הלשין.
למה טיפש?
נראה אתכם מצליחים לעשות את זה.
להיעצר על ידי המשטרה?
זה לא כל כך קשה.
להיעצר על ידי המשטרה?
כן, אבל מה הופך אותו לטיפש?
שהוא חשב שהוא יוכל לעשות את זה
ולצאת מזה בשלום.
כלומר, למי בדיוק הוא ימכור את זה? אף אחד לא יכול לפרסם את התמונות האלה בלי שפרמאונט יתבעו לו את הצורה.
הוא לא טיפש מעצם זה שהוא הצליח לפרוץ,
אלא בגלל שהוא חשב שהוא יוכל למכור את המידע למישהו ולהרוויח מהעסקה. 'אינדיאנה ג'ונס' הוא סרט בפרופיל גבוה, והפורץ היה אמור לחשוב מראש על זה שהוא לא יוכל לגנוב משהו מההפקה בלי שיהיו לזה השלכות – מצידו ומצד הקונים הפוטנציאליים.
תאר לעצמך שמישהו כן היה קונה את המידע – אף עיתון לא היה יכול לפרסם את זה בלי שספילברג יתבע את האמ-אמא שלו (שלא להזכיר את זה שלעיתונים היה אמור להיות ברור שהם סוחרים במידע גנוב ואי דיווח עליו היה מסבך אותם בתור שותפים לפשע).
שנית, לו הפורץ היה קורא אתרי חדשות, הוא היה לומד שאיזה ניצב בהפקת הסרט התלהב מדי מהתפקיד ושפך לעיתון נידח ספוילרים קלים ומידע מתוך ההפקה. זה הגיע לספילברג, שהבטיח שהבנאדם לא יעבוד יותר בתעשייה. אז דמיין לעצמך מה יקרה עם מידע חשוב יותר כמו תמונות ספוילריות או דו"חות כספיים.
הוא טיפש כי הוא לא תכנן כלום ולא חשב לטווח רחוק. הוא רק חשב איך הוא יוכל לפרוץ – ולא שקל לרגע מה יקרה אחר כך, כשדווקא זה החלק החשוב יותר.
היי, זה עבד עם המונה ליזה.
טריילר חדש ל No Country For Old Men
http://www.apple.com/trailers/miramax/nocountryforoldmen/trailer3/
נראה מבטיח
אוסקר ראשון לכהנים?
יש סיכוי
בכלל, יש השנה במרוץ לאוסקר אוירה של "העברת לפיד" לדור חדש של סמאחים. עכשיו שסקורסזה קיבל את האוסקר שלו וברגמן וקובריק כבר לא איתנו, די נגמרו החובות לדור הנפילים הקודם. מדברים קצת על סידני לומט (לפני שהשטן ידע שאתה מת), פרנסיס פורד קופולה (נערים ללא נעורים) ומייק ניקולס (מלחמתו של צ'רלי ווילסון), אבל שלושתם כבר זכו באוסקר ושנים שלא יצרו סרט שנחשב טוב באמת.
השמות הבאמת חמים השנה בקרב הבמאים הם טים ברטון, טוד היינס, האחים כהן, פול תומס אנדרסון, ג'ו רייט, נח באומבך, ג'יימס מנגולד ועוד כמה. כמו בשנות ה-70, רובם אמריקאים, בניגוד לנטיה בשני העשורים וחצי האחרונים, למגוון רחב של לאומים בקרב העילית. אף אחד מהם לא זכה בעבר על בימוי, אבל הדור הזה מעולם לא היה מרכזי במרוץ לאוסקר כמו עכשיו. נכון לעכשיו, אני מנחש שהמרוץ הוא בין האחים כהן ופ"ת אנדרסון.
לא הייתי מספיד את הסיכויים של צ'ארלי וילסון ומלחמתו
חות מניקולס (שזכה להכרה רבה על המיני סדרה "מלאכים באמריקה" לפני מספר שנים) התסריט של ארון סורקין ויש בו את טום הנקס, ג'וליה רוברטס, פיליפ סימור הופמן ואמי אדמס. למרות שאני אשמח לראות את האוסקר הולך לכך אחד מרשימת הכוחות העולים שהזכרת. דווקא לגבי האחים כהן יש לי תחושה שהם שוב יקופחו.
ולומט זכה נדמה לי רק בפרס על מפעל חיים, שזה לא ממש נחשב (אחרת למה עדיין אומרים שהיצ'קוק/אלטמן מעולם לא זכו באוסקר?)
אוסקר על מפעל חיים נחשב
כפי שפיטר אוטול למד בשנה שעברה. בעבר, הפרס היה סוג של כבוד כללי ליוצר/שחקן מוערכים ביותר. בשנים האחרונות, זה בעיקר פרס ניחומים על קריירה שלמה בלי זכיות.
האמת היא שבתוך תוכי אני רוצה שהסרטים של קופולה/ניקולס/לומט יכשלו, בגלל הסלידה שלי מבאזז שרוכב על שמות גדולים ולא על תוכן הסרט. בשנים האחרונות, היו כמה כשלונות מפוארים כמו "אלכסנדר" ו"גיבורי הדגל" שמתחילת השנה ניסו ליצור רושם של זוכה בטוח ובסופו של דבר, לא עמדו בציפיות. דוגמה יותר טובה: המון אנשים (כולל אני) היו משוכנעים ש"הטייס" יביא לסקורסזה את האוסקר. ההפסד שלו הכריח לשקול מחדש לא רק את מעמדו של איסטווד בהוליווד, אלא גם את אופיים של זוכי אוסקר. "השתולים" הפך למוביל במרוץ לאוסקר רק לאחר צאתו, כאשר המבקרים והקהל אמרו כי טוב. מה ההבדל? מהטייס היו ציפיות בשמים, השתולים עשה רושם של תחנת ביניים בדרך לפרס על מפעל חיים.
נכון לעכשיו, אני לא מסוגל להמר ברצינות על סרט כלשהו כזוכה (או אפילו מועמד) בטוח, מתוך ידיעה שאפילו סרט של הדקה התשעים כמו "ביקור התזמורת" יכול להשתחל לרשימה הסופית. מה שכן, הדעות על מצבו של הבאזז נראות חלוקות. המסורתיים, שמקשיבים קודם כל לדיבור מהאולפנים, מחפשים קודם בשמות הגדולים. הקיצונים לצד השני, קופצים על כל ביקורת חיובית בתקוה שהצליחו לסמן את הזוכה לפני כולם.
לדעתי, הקרב הוא כרגע בין שני האמריקאים האלימים: "לא ארץ לזקנים" ו"זה יגמר בדם". בשנה הבאה, אולי ימאס פתאום מסרטים מדממים ויבחרו דווקא בקומדיה (ע"ע שייקספיר מאוהב VS להציל את טוראי ראיין).
מאז שיס פלאנט פרץ לשיממון הקולנועי בארץ, כולם מהללים בכל פה את האולמות המרווחים, המסכים הגדולים וכו'. אף אני הייתי בין המהללים –
http://www.fisheye.co.il/bourne_ultimatum#309422
במדריך הלונלי פלאנט שקראתי לפני שנסעתי להודו סייג המחבר את דבריו על המסעדות המקומיות, בכך ש"מקומות טובים הופכים לבינוניים, הבינוניים לגרועים והגרועים נסגרים". לצערי, נראה כי יס פלאנט מתחיל גם הוא להתגלגל באותו מידרון.
ביום ראשון הלכנו האשה ואני להצגת חצות של "לירות בכדי להרוג". על איכות הסרט לא ניתן להאשים ישירות את בעלי הקומפלקס, ואולי השלב הבא יהיה לרדוף אחרי המפיקים… אבל על ריח הטחב הנוראי באולם 5 אפשר גם אפשר להאשימם. לא הקטנתי ראש, יצאתי החוצה, וביקשתי לראות את המנהל. אחרי כמה דקות הוא בא אלי כולו נמרץ (ובנתיים גם יצא צופה חנוק נוסף) וכאשר תיארתי לו את הבעיה הוא כעס ואמר שהוא יכול לטפל בזה מהמשרד שלו, ולמה הטריחו את כבודו לבוא.
לא ויתרתי לו, וגררתי אותו למבוך בכניסה לאולם, שם הריח הזכיר יותר הרחבה הישנה מתחת לכיכר ציון בירושלים מאשר קומפלקס קולנועים חדיש ומפואר (לצעירים ולאי-ירושלים – השתינו שם. והרבה.). כנראה שבהשפעת רטטוי שלח ה"מנהל" את אפו וריחרח את האוויר, וטען שאינו מריח דבר ("אבל אני עובד כאן" ??!!?!?), בעודי עוצר את הבחילה בגרוני.
אחרי כל הדרמה. הדליקו אוורור/מזגן. הקפיאו את האולם. והריח לא עבר. כל הסרט היה ריח לא נעים באולם. סביל, אך לא נעים. כבר "שרפתי" כמה אולמות קולנוע בחיי – רב חן בירושלים, אואזיס ז"ל ברמת גן, קצת חבל לי להוסיף את הקולנוע העד-כה-מוצלח הזה לרשימה. נסכם שלאולם 5 אני יותר לא נכנס. ממליץ גם לכם.
אין כמו בתי הקולנוע בדנמרק.
הבעיה היא שהדנים היקרנים האלה, סרטים חדשים עולים משהו כמו מאה שקל (!) לכרטיס, ועם הזמן המחיר יורד. מה ההגיון?
אבל בתי הקולנוע שם זאת חוויה מפני עצמה, אחרי שראית סרט שם יס פלאנט נראה לך כמו בית קולנוע רגיל בארץ.
חבר לאולם.
אני הייתי שם איתך באותו אולם ובאותה הקרנה, אפילו עברתי לידך בזמן שדיברת עם האחראי ושלחנו אחד לשני מבטי הבנה (ד"א, יכול להיות שעלי דיברת בתור מי שיצא החוצה, האמת היא שהייתי צריך לשירותים, ועד שלא שמעתי אותך מדבר על הריח לא שמתי לב אליו).
גם לי הריח הפריע, אבל כאשר עברתי קצת למעלה ואחרי שהפעילו את המזגנים לא שמתי לב אליו יותר.
אני אוהב את יס פלאנט, חושב שהוא קולנוע נורא משובח, ככה שאני לא שומר לו טינה על הפאשלה החד פעמית הזאת.
נ.ב. מה גם שאני מאוד נהנתי מהסרט עצמו, אחד הסרטים היום מהנים שראיתי…
אמרתי לך.
בהקשר רופף ביותר
סטיבן מופאט,יוצר הסדרה "זיווגים" ופעמים זוכה פרס ההוגו (על "דוקטור הו") עובד כרגע על טרילוגית סרטי טין-טין העתידית של שפילברג.
http://www.hollywoodreporter.com/hr/content_display/news/e3ia426500233e132c7ae7d566d04f0282e
ככה אמרו בהוליווד ריפורטר.
מצד אחד, ווהו! מופאט!
מצד שני, איך אמריקאים יודעים להרוס את התסריטים שלו יודע כל מי שראה את הפרק הראשון של הזוועה שהתחזתה אצלם לזיווגים…