לירות כדי להרוג

מאת
עידן זיירמן
– פורסם ב 28 בספטמבר 2007Posted in: ביקורות

במקור: Shoot 'Em Up
תסריט ובימוי: מייקל דייויס
שחקנים: קלייב אוון, פול ג'יאמטי, מוניקה בלוצ'י, תינוק, גזר

אני אמנם עוד לא באמצע שנות העשרים שלי, אבל כבר בגילי הצעיר החיים לימדו אותי כמה שיעורים חשובים – את חלקם למדתי בדרך הקשה. למדתי להתרחק מחוטי חשמל חשופים, לא להכניס פיצה חמה מדי לפה ולעצור את המכונית כשהיא מראה סימנים של התחממות יתר. אבל את כל מה שלא למדתי מהחיים עצמם, למדתי מעולם הקולנוע. השבוע ראיתי את 'לירות כדי להרוג', ובעקבותיו רשמתי לפני חפץ נוסף ברשימת החפצים שמסוגלים להרוג בני-אדם. החפץ הזה היה גזר.

יש ב'לירות כדי להרוג' בערך 15 שניות של אקספוזיציה. במהלכה, רואים את קלייב אוון (שהופיע, נטול-גזר, ב'הילדים של מחר') יושב על ספסל בחלק המוזנח של העיר, כשאישה מייבבת בהריון חוצה את הרחוב מולו, וגבר כועס עם אקדח רודף אחריה. קצת אחר כך יורים עליו הרבה מאד אנשים, והוא יורה עליהם בחזרה. לפני שתספיקו להתאושש מקרב היריות המרשים אך מחוסר ההיגיון הזה, נכנס לסיפור פול ג'יאמטי ('אמריקן ספלנדור', 'נערה במים', 'אמן האשליות' – הבחור עסוק) בתור האדם המסתורי שמוביל את כל האנשים העוינים הללו, והוא מסמן לעצמו את קלייב אוון בתור מטרה. כל זה מוביל אחריו, כמובן, עוד קרב יריות מרשים, מרהיב ומופרך לחלוטין.

יש ל'לירות כדי להרוג' עלילה. היא מעניקה תפקיד ראשי לחזה של מוניקה בלוצ'י ולתינוק של הבחורה מתחילת הסרט – אבל היא לא באמת חשובה. היא קיימת שם רק בשביל לסמן את קלייב אוון בתור "האיש הטוב" ואת פול ג'יאמטי בתור "האיש הרע" ולהציב אותם בשדה קרב כלשהו. אחרי שהיא עושה את זה, היא קופצת לאולם קולנוע אחר בשעה ששני אלה מנסים לפתור את הסכסוך ביניהם באמצעות תערובת משכרת של אבק שריפה וגזרים. עלי זה עבד.

קרבות הירי ששני אלה נכנסים אליהם (ואם להיות כנים – גם עוד עשרות אנשים אחרים שנמצאים, בדרך כלל, בפיקודו של פול ג'יאמטי, ונמצאים שם רק בשביל לתת לקלייב אוון עוד כמה מטרות נעות במהלך הסרט) הם קרבות נהדרים. הם כוללים שימוש מצוין בגורמים סביבתיים כמו חלונות, מגירות מתכת, מייבשי ידיים ומסועים שנמצאים באמצע החדר בלי שום סיבה נראית לעין. התוצאה היא משהו שנראה פחות כמו כל סרטי האקשן שראיתם השנה, ויותר כמו קרב הלובי המפורסם של 'מטריקס'. מצד שני, לאף אחד מהאנשים ב'לירות כדי להרוג' לא אמורים להיות כוחות מיוחדים, אז אם אתם מתכוונים לחפש בסרט אפילו חלקיק קטן ביותר של היגיון – אתם הולכים להתאכזב. בקטגוריית הריאליסטיות, 'לירות כדי להרוג' זוכה לאותו הדירוג כמו הסרטים המצוירים של באגס באני.

החן של 'לירות כדי להרוג' נובע מכך שהוא מודע לזה. הוא מתבדח על חשבון עצמו (למשל, כשקלייב אוון שואל את פול ג'יאמטי "מה נשמע, דוק?"), הוא הופך את סצינות האקשן שלו למופרכות יותר ויותר (במילה אחת: מצנחים), ומתעלם כמעט מכל היבט אפשרי אחר שלא תורם לאותן סצינות ירי. מהסיבה הזו, לא הייתי מגדיר מה שקלייב אוון ופול ג'יאמטי עושים בסרט בתור "משחק". הם מאוד נהנים מהחוויה, זה בטוח, אבל בסופו של דבר הם רק האנשים שעושים את הבעות הפנים המטרידות בשעה שהם יורים באקדח. לעומתם, יש לי רק דברים טובים להגיד על החזה של מוניקה בלוצ'י, שעושה עבודה מאוד משכנעת בתור החזה של מוניקה בלוצ'י.

לפני מספר חודשים יצא ברחבי העולם סרט בשם '300'. הסרט, שהציג קרב אגדי של 300 ספרטנים מול מיליון וחצי פרסים, גרר את קהל צופיו לויכוח עיקש. מול אוכלוסיית המעריצים המשולהבת עמד קהל זועף, שנקרא בשם הקוד "הנקבות והקוקסינלים", שאמרו שהמלך עירום – ולא רק בסרט. הם אמרו שאקשן בהילוך איטי זה לא כזה להיט היסטרי, ושהררי החשיבות העצמית והפאתוס המוגזם מונעים מהסרט לכבוש את ליבם.

אם כך, 'לירות כדי להרוג' הוא הסרט ש'300' היה צריך להיות מלכתחילה. עם אפס חשיבות עצמית, שבריר קטן של עלילה והמון קרבות ירי מופרכים אבל מרשימים, 'לירות כדי להרוג' הוא אחד הסרטים הכיפיים ביותר שראיתי בחודשים האחרונים, גם אם בסופו של דבר לפריכית אורז יש יותר ערך מוסף ממנו. אם לשפוט לפי התגובות של חברתי האהובה, לא כולם יצליחו לפרוץ את מעטה חוסר ההיגיון המוחלט וליהנות ממחול הנשק החם של 'לירות כדי להרוג'. אבל אם כל מה שבא לכם זה לראות הילולת ירי פרועה – 'לירות כדי להרוג' יהפוך אתכם לאנשים מאוד שמחים.

תגיות: