במקור: The Illusionist
תסריט ובימוי: ניל ברגר
על פי סיפור מאת סטיבן מילהאוזר
שחקנים: אדוארד נורטון, פול ג'יאמטי, ג'סיקה ביל, רופוס סוול
הארץ כולה הפכה לחרושת שמועות אחת גדולה. האם יש לו כוחות על טבעיים? האם הלהטוטים המרהיבים שהוא עושה הם תוצאה ממפגש עם כוח גדול וחזק מאתנו, שאינו ניתן להבנה במסגרת המדע המודרני? איך הוא עושה את הדברים המדהימים האלה שהוא עושה? איך הוא מצליח לכופף את חוקי הטבע? והכי חשוב – מי לעזאזל החליט לתת לו תוכנית ריאליטי?
אבל מספיק עם הדיבורים על אורי גלר. אנחנו כאן בשביל לדבר על אמן מדהים אחר – אדוארד נורטון, או אם תרצו, אייזנהיים, אמן האשליות. אייזנהיים, שהגיע לוינה של תחילת המאה ה-20 לאחר שיטוט ממושך באדמות ניכר, אינו מסתפק בטריקים פשוטים כמו כיפוף כפיות. הזמן והמרחב מתעוותים מתחת לידיו המיומנות, ומשתנים כחומר ביד היוצר; עצים צומחים בן רגע, חפצים מאטים את נפילתם, מראות זוכות לחיים משל עצמן, ויש שמועות על כך שהוא אפילו מסוגל למלא בעצמו את טפסי הדיווח למס הכנסה. ללא ספק, אייזנהיים הוא בחור מיוחד במינו. יום אחד מגלה אייזנהיים כי אהובת ילדותו, סופי (ג'סיקה בייל, 'חמקן', 'בלייד 3'), עומדת להינשא ליורש העצר המתוכנן, ליאופולד (רופוס סוול, 'עיר אפלה'). איזנהיים לובש את החליפה הטובה ביותר שלו ומחביא שפן בכובע הטוב ביותר שלו, ויוצא לשחק קצת במשחק הפוליטי המלוכלך של וינה.
לא הרחק מאחוריו, ניצב החוקר אוול (פול ג'יאמאטי). אוול הוא מצד אחד יד ימינו של ליאופולד, שנאמנותו מובטחת באמצעות ג'וב טוב בעתיד הקרוב, ומצד שני קוסם חובב שמאוד מתעניין כיצד אייזנהיים מבצע את הטריקים שלו. אז בשעה שאייזנהיים מתכנן כיצד יזכה להשתובב עם סופי פעם נוספת, אוול קרוע בין הנאמנות שלו לליאופולד, שרוצה להעיף את איזנהיים מהתמונה, לבין חיבתו לקוסם המוכשר (או, אם להיות יותר ספציפיים, לכשרונו של הקוסם).
אפשר להגיד כל מיני דברים טובים על 'אמן האשליות'. אפשר להגיד, למשל, שהשחזור התקופתי של וינה של תחילת המאה הקודמת נעשה בקפידה, ובצורה משכנעת מאוד. אפשר לשבח את אדוארד נורטון, רק למקרה שמישהו עוד לא יודע עד כמה הנוכחות של השחקן הזה משתלטת לחלוטין אפילו על סצינות שבהן הוא עושה חיקוי של שטיח. אבל האמת היא שאלה בסך הכל נקודות קטנות של אור, שלא מצליחות להתחבר כהלכה.
קודם כל, יש את נושא הקסמים. מפרסמי הסרט דאגו לספר, בכל הזדמנות, כיצד אדוארד נורטון דאג ללמוד טריקים של זריזות ידיים ואשליות מהקוסם ג'יימס פרידמן (אני לא מכיר אותו, אבל היי, אולי אתם כן). אבל כל ההשקעה הזו לא שווה כלום כשמתברר שכדי לבצע את הטריקים המרשימים ביותר, אדוארד נורטון פונה לעזרתם של כוחות האופל – הקסם העתיק של האנימציה הממוחשבת. לא מדובר בסתם אנימציה ממוחשבת – מדובר באנימציה ממוחשבת שקופצת לעיניים, והורסת כל סיכוי לכך שתאמינו שמדובר בקסם אמיתי. בסרט שבו כל הזמן מנסים לדחוף לנו לראש עד כמה אייזנהיים הוא קוסם מוכשר, זה פשוט הורס. זה לא איזנהיים שמוכשר, זה האנימטור. וגם הוא קצת פישל.
גם אם הקסמים מציקים (ובסרט שהדמות הראשית שלו היא קוסם, זו הצקה מהותית משהו), הבעיה של הסרט קצת יותר עמוקה מזה. הבעיה היא שהסרט כנראה לא החליט מה הוא רוצה להיות. הוא מתחיל בסצינת קריינות שמציגה את ההיסטוריה של אייזנהיים, ולרגע יוצר את הרושם שהוא הולך להתאפיין בקריינות מתחכמת-קלות, שמתקנת את עצמה ומשנה את הסצינה המוצגת בהתאם. אחר כך הוא עובר לדרמה קורעת לבבות, ומשם לסרט בלשי. החלק הכי מזעזע הוא שאת כל אלה הוא לא עושה טוב. הדרמה קיטשית ברמות ("חיפשתי תעלומות בכל העולם, והתעלומה היחידה שלא הצלחתי לפתור היא למה הלב שלי לא מצליח לשכוח אותך"); החלק הבלשי בנאלי לחלוטין: בחלקים שבהם הוא לא מאוד צפוי, הוא בעיקר משולל הגיון, ובונה בהדרגה לקראת סוף מאכזב מכל בחינה אפשרית. וכשהדרמה לא מצליחה לרגש והחלק הבלשי לא מצליח לעניין, כל מה שנשאר לנו זה עיניה היפות של ג'סיקה בייל וחיוכו המצמרר של אדוארד נורטון.
אז לג'סיקה בייל יש אולי עיניים יפות, אבל שחקנית גדולה היא לא, ובמהלך הסרט היא מבלה בעיקר בהבלטת שפתיים. לידה, פול ג'יאמאטי אולי נראה שחקן מוצלח, אבל הדמות שלו מאוד משעממת ולא סוטה במאום מקלישאת החוקר, או מפגינה משהו שאפשר להחשיב בתור "תכונות אופי". רופוס סוול בתור ליאופולד, לעומתו, כן מצויד בתכונות אופי – אבל תכונות האופי האלה לא מסתכמות ביותר מנישת הנסיך המפונק, והוא לא יוצר שום הילה של אמינות בנסיונותיו הכמעט ילדותיים לפענח את קסמיו של אייזנהיים בכל סיטואציה. זה בעיקר מעצבן, כי הרי אנחנו כבר יודעים שסוד הקסם של של אייזנהיים טמון באנימטור.
אולי יצרתי רושם רע מדי בנוגע לסרט. זה לא ש'אמן האשליות' באמת יעשה לכם רע ויגרום לכם לרצות לכלות את זעמכם בקוסם הקרוב למקום מגוריכם. אבל כשהקסם של המאה ה-19 יפסיק להשפיע עליכם, הקסם של אייזנהיים לא יצליח לתפוס את מקומו. בתור קוסם, תחשבו פחות "דיוויד בליין" ויותר הקוסם האחרון שהופיע במתנ"ס הקרוב למקום מגוריכם. נו, זה שלא הצליח לנחש שבחרתם תשע לב. אתם יודעים על מה אני מדבר: הוא נחמד, אבל לא מצליח להרשים.
- האתר הרשמי
- אדוארד נורטון
- ג'סיקה ביל
- וינה
- עץ התפוזים ואשליות אחרות
- בית ספר לקסמים
הטוויסט שבסוף
גרם לתחושה של מהומה רבה על לא דבר.
באמת שהגזימו.
הסרט עצמו נחמד ומשובב , תמים בצורה הטובה.
אבל מכאן ועד לבאז שנוצר סביבו הדרך רחוקה.
צפיית די וי די חד פעמית מוצלחת ולא יותר.
אדוארד נורטון הוא לא סיבה מספיק טובה?
אדוארד נורטון הוא לא סיבה מספיק טובה?
לא בסרט הזה.
נראה לי שהזריקו לו איזה רעל לפנים, כין אין דרך אחרת להסביר למה הוא כל הסרט עם אותה הבעה בדיוק.
הוא באמת כל הזמן מריר בסרט הזה.
בטח ראה יותר מדי סרטים של ניקולאס קייג'.
בנוסף לכל חסרונותיו המרובים של הסרט שצוינו כאן
ושאני מסכים עם כולם (ובמיוחד עם הסוף המזעזע שהורס כל חלקה טובה שאולי היתה בסרט) הרי שנוסף פה גפ חטא נוסף: חשבתי שכבר חלפו הימים בהם שחקנים אמריקאים מדברים אנגלית במבטא מזרח אירופאי כדי להעניק את התחושה שהם בעצם לא מדברים אנגלית. זה פרימיטיבי, זה מטומטם וזה מזלזל בצופים.
ראיתי את הסרט לפני מספר חודשים בעת ביקור בלוס אנג'לס, והלכתי עם חברים מקומיים לאחר ששמענו עליו ביקורות מצוינות. הסרט גם הוצג בבית קולנוע המתמחה בסרטי ארט – כלומר הוא קיבל הפצה וטיפול של סרט "אמנותי", לא של סרט הוליוודי מסחרי. כולנו יצאנו מהאולם עם סימן שאלה גדול על פנינו שהתמצא במילים : What the f**k?
ובקיצור: אכזבה רבתי.
סתם צפוי וממש לא מעניין .
ציפיתי משחקן כמו נורטון לבחור פרויקטים הרבה יותר מעניינים.
אבל ת'כלס לא מכיר הרבה גברים שמוכנים לפספס הזדמנות להתמזמז עם ג'סיקה בייל . ככה שהכול ברור.
לוותר
גם סוג של נסיון של מיסטינג עם שותפתי לצפייה לא מנע את השעמום. לצערי הייתי ערני מדי מכדי להירדם, לא שלא ניסיתי.
אני דווקא די נהניתי. התסריט מעפן לגמרי, אבל הבימוי, המשחק, והתפאורה, אוי התפאורה מדהימים. האווירה משגעת, וזה חשוב בסרט מהסוג הזה.
אני לא בטוחה שלא.
בתור צופה ממוצע, היתה מעדיף לראות סרט על קסמים עם טריקים נחמדים (הרי טכנולוגיות כריס אינג'ליות למינהם עוד לא נוצרו) או סרט עם קסמים מרהיבים גם עם בלתי אפשריים היום או בעבר?
אמת בדבריך.
במילותיו של הודיני עצמו
סתם לידע כללי...
גם אני, ככלל, לא "מחפש" אף פעם סרטים. בדרך כלל, כשאנשים מתלוננים על האפקטים הממוחשבים המזעזעים של סרט כזה או אחר, אני לא מצליח לשים לב לזה. ככה שהמצב של "אמן האשליות" די קיצוני, מבחינתי.
אני מסכים עם הטיעונים, אבל לא עם המסקנה.
"אם הם היו עשויים באופן כזה שגורם לנו לחשוב שהם בעצם לא אמיתיים הסרט היה מחמיץ את המטרה שלו, לתת לצופה את הספק עד הרגע האחרון האם הקסמים שמבצע אייזנהיים אמיתיים או שמא מדובר ביכולות על טבעיות".
נו? בדיוק. בדיוק מה שאמרת. ומכיוון שבסרט הם באמת עשויים באופן שמבהיר שהם לא אמיתיים, הסרט מחמיץ את המטרה שלו.
נראה לי שהוא *לא* אמר
שהקסמים שהאשליין ביצע הם לא אמיתיים בגלל שזה לא הגיוני שלפני מאה שנה היה אפשרי לעשות כזה דבר ולכן ברור שזה לא אמיתי ומדובר בטכניקת מחשב, אלא שאנימציית המחשב היתה ממש בולטת לעין בסרט, ולכן לצופה ברור שלא מדובר בקסם, וגם לא באחיזת עיניים, אלא באנימטור לא מספיק מוצלח.
אם זה לא אמיתי בגלל אנימציית מחשב גרועה זה משהו אחר
וזה באמת נכון, למרות שאני באופן אישי לא שמתי לב להנפשה בולטת ומוגזמת מדי.
התייחסתי לקטע בה רד פיש אמר "אבל כשאני רואה סרט על קוסמי-במה, אני צריך להאמין שמה שאני רואה הוא באמת אפשרי".
אוקיי, אבל אייזנהיים אומר שהוא טייל בעולם
ונסע למזרח ולעוד כמה מקומות. מה אם הטכנלוגיה הזאת, שקיימת היום, פותחה כבר אז שם והועברה בסודיות מקוסם לקוסם?
שוב ברור לי שזה מופרך ושזה לא אמיתי אבל זה אפשרי וכשהלכתי לראות את הסרט לא ציפיתי לדרמה תקופתית משוחזרת בדיוק אלא לסרט שגובל בבדיוניות.
כן ולא,
נכון שזה שהדמות נכנסת אל האולם, עוברת בין האנשים, הם מעבירים בתוכה את היד, ואז היא ממשיכה בדרכה ועולה לבמה זה קצת מוגזם, אבל היכולת להקרין דמות בתנאים מסוימים שיגרמו לה להיראות ניצבת במקום מסוים, ואף אמיתית, היא לא כל כך מופרכת.
יש ספר של ז'ול ורן ("הטירה בהרי הקרפטים" או משהו כזה) שבו הוא מסביר את זה בצורה יפה (שם מדובר, אאל"ט, באשלייה הגורמת לגיבור לראות אישה שכבר מתה עומדת ושרה).
ולכן בפתיחת דברי
אמרתי: "הרוחות הראשונות אמנם עמדו במקום, ואז נניח שאפשר היה להשתמש במקרן מסוג כלשהו (אפילו שצריך לזכור שמדובר בלפני 100 שנה, ומקרנים תלת ממדיים לא היו קיימים. אפשר היה להקרין תמונה שטוחה על הרצפה אבל לא לבנות דמות)."
כלומר, אני אמנם לא חושבת שהוא היה יכול אפילו לעשות דמות עומדת, בהתחשב בכך שמדובר בטכנולוגיה של לפני 100 שנה, אבל מוכנה להניח, לצורך הדיון, שזה אפשרי. רק מה, גם אם זה אפשרי, ההמשך של האשליה הזו מוגזם, כפי שגם את מסכימה.
שטות מוחלטת.
מאוד לא ברור לי איך אתה יכול לטעון שזה היה הילד מ'הטינה'. הילד מ'הטינה' היה, איך אומרים, יפני. הילד בסרט הזה הוא לא.
על איזה פתק הצבעה אתה חושב?
תשובה אפשרית היא שבסיפור עליו הסרט מבוסס אולי התמה הזאת חזקה (לא יודע, לא קראתי), אולי הבמאי פשוט התעלם ממנה והמתח המעמדי-פוליטי של הסיפור חדר פנימה בכל מקרה
ואגב,
'אמן האשליות' מועמד לפרס "הרוח העצמאית" בקטגורית התסריט הטוב ביותר. ועל זה נאמר: פחחחח.
בסוף מגיע קוסם ומעלים את כל החוויה המחורבנת הזאתי?
חלקים נבחרים מהביקורת הזכירו לי את החוויה שעברתי עם היוקרה. יש לי תחושה שאהיה במיעוט.
אממ….. לא מחקתם לי את התגובה, נכון?
אהבתי את הסרט
אדוארד נורטון גדול, ג'יאמטי גם הוא מהנה. האווירה, פס הקול, העלילה – זו חוויה מהנה. לא למי שיודע רק להנות מסרטי פעולה… אוירה קסומה ונאה.
סרט מעולה!!
מאוד נהניתי ממנו ואני ממליצה לחברי ללכת ולראות.
למה לתת ביקורת שלילית.
פעלולים שמעלולים, סה"כ כיף לצפיה, שחקנים מצויינים ותסריט מעולה, ללא אף דקה משעממת!
מומלץ בחום!
למה לתת ביקורת שלילית:
כי מי שכתב את הביקורת לא חשב כמוך.
סרט נפלא
וזה הכל, פשוט סרט נפלא, כל מה שבקשתי כשהגלגלתי ל"סינמה סיטי…ניתוק חביב מטרדות היום יום ופאן אמיתי, לי ולבעלי
סרט נפלא
מסכים לגמרי.
לעתים בין כל הביקורות האקדמיות והמושלמות שאנו מנסים לעצב,שוכחים שכמו
שנורטון אומר בסרט:
"כל מה שעשיתי הוא לשם הבידור בלבד".
שבוע טוב.
סרט נפלא
מסכימה.
אני אישית באה לשם ההנאה והאסקפיזם שטלנובלות מטופשות לא נותנות לי.
בשביל יותר מזה את הסינמטק.
לא יודע מה אתכם
באתי עייף, נהייתי עוד יותר עייף ובסוף נרדמתי.
עכשיו סרט טוב לא אמור לגרום לבנאדם לישון.
אני ממש ציפיתי לסרט כמו "סיפורי דגים", משהו קסום ומאוד הרפקתאי ובמקום זה קיבלתי סרט לא הגיוני וחסר כל תוכן שלא להגיד טיפשי.
היום בהוליווד כל מי שכותב איזו שטות לא מקורית וחסרת תחכום עושה את זה ואיכשהו בזכות הכוח של האולפנים והקשרים אנשים עוד רואים את זה בסוף.
רמת גן
סרט מצוין! יש פה כל מיני אנליטים וחוקרי פעלולים, בסך הכל סרט מבדר ומומלץ, מרתק החל מהדקה הראשונה.
ולכל אלה המבקרים ומנתחים, האם סרט עצמו הוא לא אשליה? חחחח, הרי כל סרט זה סוג של אספקיזם מהמציאות וככזה הסרט הזה עשה זאת בצורה יוצאת מן הכלל, מומלץ בחום!
אין לו יכולות על.
כל זה איכשהו נגרם כתוצאה מיצירת אשליה מורכבת.
האשליה שלו לא מורכבת. היא פשוט לא מוסברת.
והיא לא מוסברת כי היא בלתי אפשרית לביצוע בשום אופן. נורא פשוט.
נהניתי מאוד.
ראיתי אתמול בסינמטק [היה מצוין, תודה] ונהניתי מאמן האשליות כמו שלא נהניתי בסרט כבר הרבה זמן [קזינו רויאל היה האחרון שנהניתי ממנו כך, אני חושבת]. מעבר לעובדה שהיה שם אדוארד נורטון, דבר שבכל מקרה מעלה את הרמה של הסרט בכמה דרגות אוטומטית, היה שם גם פול ג'יאמטי, שהיה מלבב לגמרי. ג'סיקה בייל חיננית למדי, אך המבטא שלה מרגיז והדימיון שלה לסקרלט ג'והנסון מרגיז אף יותר, אבל אפילו היא לא הצליחה להרוס את ההנאה השלמה שלי מהסרט, על הפסקול הנחמד שלו והשיחזור ההיסטורי המוקפד והמעניין. אני גם בכלל לא שמתי לב לאנימציה ממוחשבת, בעיני הקסמים נראו מאוד אמינים ואף על פי שגם אני לא הבנתי איך הוא עושה אותם, זה לא ממש הטריד אותי. הסכמתי לקבל את נורטון כבעל כוחות על טבעיים. [זה לא היה קשה במיוחד. בכל זאת, אדוארד נורטון.]
כאשר דיברו על כך שבעצם אייזנהיים הוא הנבל, כי הוא הרי גורם לליאופולד להתאבד כשהוא חף מפשע [ושום שמועה לא תשנה את זה. עד שאנחנו לא יודעים בבירור שהוא עשה משהו, הוא נותר בחזקת חף מפשע] אני דווקא חשבתי אחרת. בעיני היה ברור, מהתפרצויות הזעם שלו והאופי הגאוותני שלו, שמה שסופי אומרת הוא האמת – אם היא תברח עם אייזנהיים, ליאופולד ירדוף ויצוד את שניהם. אז הם נוקטים בשיטת "הקם להורגך, השכם להורגו". בעיני אין בזה משהו פסול מוסרית.
מה גם שאם נשים לב, באמצעות ההתפתחות הזו הסרט מעלה שאלה הנוגעת לאשליה. בסופו של דבר אנחנו יודעים שליאופולד לא רצח את סופי, אבל הוא לא יודע. אנחנו רואים בבירור שהוא מונח, מעולף ליד החרב שלו באורוות כשהיא מגואלת בדם. יש יותר מיסוד סביר להניח שהוא מתעורר, מגלה את החרב ואת הדם, ויודע שהוא אשם. מבחינתו של ליאופולד, הוא אכן רצח את סופי, זו האשליה שממוקמת במוחו, ומבחינתו, היא האמת שלו. הסרט עושה כאן הפרדה די ברורה בין האמת האבסולוטית, כלומר – סופי חיה וליאופולד חף מפשע, לבין האמת הקולנועית של ליאופולד [וגם של אול] – ליאופולד רצח את סופי אך מסרב להודות באשמה. הסרט מראה לנו בבירור שליאופולד יודע, או לפחוד חושד, שהוא רצח את סופי. כאשר מודיעים לו על מותה, הוא שואל האם התאבדה, בניסיון אחרון לנקות את עצמו מאשמה. ולכן, ברגע שאומרים לו שהיא נרצחה ללא ספק, הוא "יודע" שהוא זה שרצח אותה. ובכל זאת נוהג כפי שהוא נוהג, מכחיש כל קשר לעניין ומנסה להפיל את האשמה על אייזנהיים ולקרוא לו נוכל, אף על פי שהוא כיביכול יודע את האמת.
כאן נכנס הסרט ואומר, שאין כל הבדל אם ליאופולד אכן רצח את סופי, או רק חושב שהוא רצח את סופי ונשבה באשליה המוצלחת של אייזנהים. מבחינתו של ליאופולד, גם האמת השקרית [האשליה] היא האמת הנכונה, וברגע שהוא מנסה לברוח מהאשמה ועושה מעשה רע, הוא צריך לשלם עליו, אפילו אם הוא לא באמת רצח את סופי. וזוהי, לדעתי, אלגוריה לעולם הקולנוע. לא משנה אם האמת שמוצגת בפניך היא אמיתית או לא [כלומר, אשליה, מה שקורה במרבית ואולי אף כל הסרטים] היא עדיין מתפקדת כאמת אבסולוטית, מעצם זה שהדמויות מחויבות לפעול ממנה. זה לא משנה אם ליאופולד אשם או לא ברצח סופי. אם הוא חושב שהוא אשם, ועדיין מסרב לשאת בעונש ואף נותן לאדם אחר להירקב בכלא על מעשיו הוא, אז ליאופולד הוא הנבל.
מקווה שזה נשמע הגיוני, וגם אם לא, אז אסתפק רק בהמלצה על הסרט.
בארבעה מילים...
מגוחך, לא אמין, מטופש ומשעמם..
סרט כזה אדיוטי ודבילי הרבה זמן לא ראיתי, מאוד לא מומלץ..
אבל זו הבעיה...
אני לא יכול 'לתת ללב ולרגש להוביל אותי' אם זה לא עובר את מחסום הסיספונד הראשוני. אני אחד שבדרך כלל לא שם לב למה שאנשים אחרים מכנים 'אפקטים גרועים'. אבל כשהאפקט כן כל כך גרוע עד שאפילו אני שם לב אליו… זה לא עוזר לי אם בסוף הסרט יסבירו לי למה הקסם הזה כן היה ריאליסטי. אם הדינוזאורים ב'פארק היורה' היו עשויים מגזירי נייר, כל ההסברים על 'איך אפשר לשכפל דינוזאורים' במהלך הסרט לא היו עוזרים לך – עדיין אף אחד מהם לא היה מזיז לך לך את קצה הבוהן.
משהו יודע?
יש למשהו מושג או שיש לו אתר או קישור של איך להכין את הלב שהוא עשה לנסיכה!
אשליות
האשליות בסרט אכן היו קצת מוגזמות אך בכל זאת אני חושבת שזה היה סרט יפה ומרשים מאוד מבחינת התפאורה.
אני נהנתי והסוף בהחלט הפתיע ושימח אותי.
צפיתי בו אתמול ונהניתי מאוד.
אהבתי את המשחק, את השחזור של תחילת המאה העשרים בווינה, וכן, אפילו את סיפור האהבה ואת האשליות. אמנם חלק מן האשליות נראות לא מציאותיות בעליל, אבל לדעתי חוסר המציאותיות הזה לא גורע מאיכותו של הסרט. נו, אז אף אחד, חוץ מהשד (כמובן), לא יודע איך איזנהיים (היהודי? בכל זאת, אברמוביץ' הוא שמו האמיתי) ביצע את אשליותיו. לא איכפת לי. שקעתי לגמרי בעולם הסרט, האמנתי שכל דבר וכל התרחשות (חוץ מהמבטא של נורטון) אכן התקיימו ויכלו להתקיים, התרגשתי מסיפור האהבה ("איזה לפלף"), והסוף הפתיע אותי.
אני אדם פשוט. אני לא חושב הרבה, לא חוקר, לא מסספנד. את מה שיש אני מקבל כפי שהוא, לרוב. אולי אדם צריך להיות כמוני כדי ליהנות מן הסרט הזה.
אגב, אני מבין שמבטא בריטי נשמע אריסטוקטי ואירופאי יותר לאמריקאים, אבל המבטא של רבים מן השחקנים היה לא אמין. המבטא של ג'יאמאטי היה די טוב; המבטא של נורטון והמבטא של ביל, לעומת זאת, קצת צרמו לאוזניי. המבטא הבינוני לא הפריע לי, אבל אני סבור שהוא קצת מצחיק, ולא נחוץ בכלל.