אחרי קיץ מלא ב-3ים, דבר אחד עוד לא ראינו: סרט שלישי בסדרה שעליו אפשר לומר בפה מלא וגדוש שהוא בשום פנים, בשום צורה, לא מיותר. סרט שלא רק מצדיק את קיומו באופן מסחרי, ולא מאכזב, אלא גם מוציא את הצופים מסופקים. ובכן, המושיע הגיע, וקוראים לו ג'ייסון בורן.
רגע של הפסקה: הדבר הכי גרוע שקרה לסדרת הסרטים בכיכובו של מאט דיימון בתפקיד ג'ייסון בורן בארץ, הוא השם שלה. הסרט הראשון, 'The Bourne Identity' קיבל את השם 'זהות כפולה' (גם הפעם הייתי צריך לבדוק שלא התבלבלתי עם זהות אחרת), וכדי להמשיך את המסורת ולהבהיר את הקשר בין הסרטים, המפיצים נאלצו להמשיך ולהשתמש ב'זהות' גם בסרטים הבאים. הבעיה העיקרית עם זה היא כמובן שיש כל כך הרבה סרטים וסדרות עם שמות שהם וריאציה על 'זהות', שלא בטוח שמר ישראל ישראלי מודע לכך שסדרת ג'ייסון בורן היא בכלל סדרה. הסרט החדש, 'The Bourne Ultimatum', קיבל את השם 'זהות אבודה', ולמרות שעל כל סרט אחר שהיה מקבל שם במשקל "זהות שלוקה" הייתי צועק, בוכה ובועט, במקרה הזה חייבים להודות שלא היתה ברירה. אני מוכן לסלוח למפיצים אם הם יבטיחו לא להשתמש יותר במילה 'זהות' בשם של סרט עד היום שבו מייקל ביי יודה לאקדמיה.
בורן שונה מלהיטי ההמשך האחרים של השנה בכך שהוא לא נולד עם קופה שבורה בפה. סדרת בורן התחילה בצנעה: 'זהות כפולה' פתח עם 27 מיליון דולר, והגיע ל-122 מיליון דולר בסך הכל בארה"ב. הסרט השני, 'זהות במלכודת', פתח עם 52 מיליון וסגר עם 176 מיליון. ו'זהות אבודה', השלישי, שידרג השבוע את הסדרה שוב, כשהשיג בסוף השבוע הראשון שלו 70 מיליון דולר. בדרך, בורן השפיל ורמס מרגלים וסוכנים אחרים: הסרט האחרון של ג'יימס בונד השיג פתיחה של 41 מיליון דולר בלבד, וסוכן 'משימה בלתי אפשרית' טום קרוז נתקע בסרט האחרון שלו עם 47 מיליון. מאט דיימון קורע להם את הצורה.
אנשי מחלקת שיאים מוסרים שהפתיחה של 'זהות אבודה' היא הגדולה ביותר אי פעם לחודש אוגוסט, ואני מוסר להם בחזרה, יא אללה, נודניקים, אתם לא יכולים לשבת שבוע אחד בשקט? תנו להעביר דו"חקו בלי שום "אי פעם". וחוץ מזה, 'שעת שיא 2' עשה 67 מיליון בשנת 2001, ואם לוקחים את האינפלציה בחשבון, זה יותר מבורן. אז זה בכלל לא שיא.
את הביקורות על הסרט ניתן לסכם בשני משפטים: א. הסרט הטוב ביותר בסדרת בורן; ב. סרט האקשן הטוב של הקיץ, נקודה. מבקרים מעטים בלבד לא מסכימים עם שתי ההכרזות האלה. בורן מספק גם אקשן מצוין נון-סטופ, וגם לא מצריך לכבות את המוח. הבמאי פול גרינגראס – שביים גם את הפרק הקודם בסדרה, וביניהם הספיק לעשות את 'יונייטד 93' – הופך בכך לאחד הבמאים המהוללים באופן עקבי ביותר באמריקה. בנוסף לכך, זה כבר השבוע הרביעי ברציפות שבו אחד הסרטים שיוצאים לאקרנים מקבל תגובה ביקורתית נלהבת, דבר שלא קורה לעתים קרובות בקיץ, העונה שבה בדרך כלל המפיקים צוחקים והמבקרים בוכים. 'זהות אבודה' יגיע אלינו בסוף השבוע שאחרי-הקרוב, ה-16 באוגוסט.
בשבוע שעבר, כל מעריצי הסימפסונס מיהרו לראות את הסרט שלהם, וזה היה מאוד משמח. השבוע התברר הצד הפחות נעים של העובדה הזאת: מסתבר שבאמת כולם רצו לראות אותו כבר בשבוע שעבר, והשבוע לא נשאר אף אחד. 'הסימפסונס' ספג נפילה עצומה של 65% בהכנסותיו. זו, כמובן, צרה של עשירים, כי הכנסות השבוע הראשון לבדן בוודאי הבטיחו לסימפסונס כבר המשכון אחד נוסף לפחות.
גם במקום השלישי נמצא סרט המבוסס על סדרת טלוויזיה, אבל במקרה הזה יותר קרוב לזן של 'רובוטריקים': לקחו סדרת ילדים מצוירת עתיקה, והלבישו אותה בפעלולים ממוחשבים עד שלא נשאר שום דמיון למקור. הסדרה העתיקה היא 'אנדרדוג' – כלב שקיבל כוחות על, ומאז נוהג להציל את העולם, אלא אם כן הוא בדיוק מלקק את עצמו או מתפלש בבוץ בזהותו הסודית. בסרט, את קולו של כלב-על מספק ג'ייסון לי, ואת בני האדם מגלמים, בין השאר, פיטר דינקלג' וג'יימס בלושי. הסרט לא הצליח לעורר שום התלהבות בקרב הילדים וההורים – אלה מהם שבכלל זוכרים את הסדרה, ששודרה בשנות השישים – וגם לא בקרב המבקרים, שפטרו אותו כעוד סרט ילדים טיפשי ומיותר למדי. הסרט הכניס 12 מיליון דולר.
שני הסרטים הנוספים שיצאו לאקרנים נמצאים במצב גרוע הרבה יותר. שניהם בקושי הצליחו להיכנס לעשיריה המובילה, ומצטופפים בה בשני המקומות האחרונים. הסרט הכושל מעט פחות הוא 'Hot Rod', עוד ניסיון פריצה של שחקן מ'סטרדיי נייט לייב', ואולי הגיע הזמן להפסיק עם זה. SNL אמנם הצמיחה הרבה כוכבים, אבל זה לא אומר שכל סדרת מערכונים צריכה להוביל לסרט. במקרה הזה, הכוכב הוא אנדי סמברג (שם שבכנות, לא אומר לי שום דבר) המגלם את הפעלולן רוד קימבל, שכפונזי בשעתו, מתכנן לשבור את שיא העולם בקפיצה באופנוע מעל אוטובוסים. המבקרים טוענים שהקטעים המצחיקים בסרט לא מחזיקים סרט שלם, ומעריציו המושבעים של אנדי סמברג התבררו כלא ממש מרובים. הסרט הכניס 5 מיליון דולר.
במקום העשירי בלבד, תודה לאל, נמצא 'בראץ', סרט שלא כל כך מבוסס על הבובות שמלמדות ילדות קטנות איך לעשות שופינג ולהתאפר, כמו שהוא מהווה לבובות האלה פרסומת בתשלום. ארבע שחקניות אלמוניות לחלוטין מגלמות את ארבע הבובות בעלות האופי הכל כך ייחודי (בייבי, ספורטי, פוש וג'ינג'ר?), שמן הסתם לומדות שחברות היא הדבר הכי חשוב בעולם חוץ מבגדים מגניבים לגמרי, או משהו כזה. הסרט הזה סוחט מהמבקרים לא סתם חוסר חיבה אלא תיעוב ממש. "בשום אופן אל תתנו לבנות שלכם לראות את זה", הוא המסר הכללי. השאלה הגדולה עכשיו היא למה דווקא הסרט הזה מופץ בארץ באופן כמעט מיידי (כבר בסוף השבוע הקרוב). אולי, אם יהיה לנו מזל, גם בנות ישראל יתעלמו ממנו.
בשבוע הבא: לא תאמינו, אבל יגיע חלק שלישי של סדרת שוברי קופות פופולרית! (אחרון לעונה, מבטיח) הפעם 'שעת שיא'. ולא רק הוא, אלא גם 'אבק כוכבים' על פי ניל גיימן, ו(להבדיל) 'אבא בא לגן 2' בלי אדי מרפי.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד היום, במיליוני דולרים.
להתראות רטטוי
נהניתי לראות אותך, ואני מצטער שעזבת כל כך מהר את הטבלה.
חוסר צדק. פשוט בושה.
"מכוניות" הגיע יותר רחוק…
היה ויש בקהל מישהו שמשום מה רוצה להחזיר אותי בתשובה...
זו כנראה ההזדמנות האחת והיחידה שאי פעם תהיה לכם, ואני מאמינה שהיא מוגבלת מאוד בזמן: יש אלוהים. מי יתן ואנשי הבראץ, כתוצאה מצירוף מקרים ביזארי (או ידו של כוח עליון, זה בהחלט שווה את זה) יפשטו את הרגל, ואולי גם ימותו. לתשומת לב הגולשים בעלי הקשרים הישירים יותר לכוחות עליונים למיניהם…
לפחות 1500 גולשי imdb עשו עימו חסד
והביאו אותו לבוטום 100. נקווה ששאר הצבעות (בעצם, נקווה שבכלל לא יהיו עוד הצבעות) יביאו אותו למקום הראשון המיוחל.
ושוב חוזרת אותה הבעיה
כמו בשבוע שעבר. אין לי ספק ש'בראץ' הוא באמת סרט רע. אבל אני לא מתכוון לדרג אותו, כי לא ראיתי אותו. כמה מהמדרגים בימד"ב ראו אותו? סביר להניח שמעטים מאוד. מה שאומר שהדירוג שלו לא שווה כלום.
ושוב חוזרת אותה הבעיה
אני בספק אם אנשים שכן ראו אותו היו נותנים לו תוצאות גבוהות יותר. לסרט הזה מגיע להיכחד.
והגעת למסקנה הזאת בלי שראית אותו.
יופי של הסקנת מסקנות.
שמע, מצד אחד אתה צודק.
לא הוגן לבוא עם דעה שלילית לגבי סרט עוד לפני בכלל שרואים אותו. מצד שני, קשה לי מאוד להגיע לדעה אובייקטיבית לגבי הסרט הזה.
מה זה לעזאזל דעה אובייקטיבית?
מה זה לעזאזל דעה אובייקטיבית?
דעה שלא מושפעת מגורמים חיצוניים?
מה זה לעזאזל דעה אובייקטיבית?
אם יש דעת, אז הדעה לא אובייקטיבית, כי הדעת באופן בסיסי מושפעת מהסביבה.
במקרה המאוד ספציפי הזה, באמת שלא אכפת לי.
בראץ הסרט הוא לא באמת סרט שעומד בפני עצמו. הוא חלקיק מתוך מערך מטא-תקשורתי נתעב, וטוב או לא – אני שמחה שהוא נכשל. אפשר לשער שהגולשים האלה נותנים לו את הציון על פי שאר הבראץ שנגיש להם (בובות, סדרה מצוירת, קלפים וכו'), והיות והוא אכן חלק מהמערך הזה, הציון הוא מוצדק בעיני.
נהדר. תשמח לשמוע
שהוא אכן הגיע למקום הראשון. הציון הממוצע שלו כרגע הוא 1.0, מ-833 קולות. אגב, במקום השני נמצא 'Who's Your Caddy?'. מסתבר ששני הסרטים הגרועים בכל הזמנים יצאו בתוך שבועיים.
חבל.
חבל, כי זה אומר שרשימת 100 הסרטים הגרועים של ימד"ב איבדה כל משמעות. היא הפכה למשהו שדומה לראזי – "פרס" לדברים שאנשים אוהבים לשנוא אוטומטית, שאין לו הרבה קשר לאיכות הסרטים עצמם. (דבר דומה והפוך קורה לאחרונה גם לרשימת 250 הטובים, אבל במידה פחותה בהרבה. זאת עדיין רשימה טובה).
ושוב, לשם ההבהרה: אני לא מגן על 'בראץ'. לא ראיתי אותו, וככל הידוע לי אולי הוא באמת גרוע יותר מ'ריקוד מסוכן' ו'מאנוס' גם יחד (כן, בטח). אבל אני בטוח שגם רובם הגדול של האנשים שדירגו אותו לא ראו אותו. אני לא מתלונן על בראץ, אני מתלונן על ימד"ב.
מה שהם צריכים זה מנגנון סינון.
איזו שאלה על פרט עלילה מהסרט, שרק אחרי שענית עליה אפשר להצביע. ככה יצביע רק מי שראה את הסרט, או שההצבעה בוערת מספיק בעצמותיו על מנת שיחפש באינטרנט פרטים עלומים.
(וכל ההסכמה הזו עם דבריך לכאורה לא גורעת מהטענה שלי שלבראץ מגיע כל מה שהוא מקבל, בכל צורה שהיא)
אבל ג'ו דונג מוג'ונגרי לאב דה,
גם את לא ראית את הסרט! זאת בדיוק דרך המחשבה שאני יוצא נגדה – שרק בגלל שהסרט קשור למשהו שאת שונאת, מגיע לו לקבל ציון נמוך.
ובאופן כללי אני מסכימה איתך.
חוץ מלגבי הבראץ. עוד סיבוב?
אני מנסה להימנע מסיבובים
כל אחד (אוקיי, לא כל אחד. אבל הרבה) מהאנשים שנותנים ציונים רעים לסרטים שהם לא ראו בטח אומר "באופן כללי אני נגד זה, אבל את טום קרוז/לינדסי לוהאן/בראץ/אמריקן איידול אני ממש שונא! מגיע להם כל מה שהם מקבלים!".
בורן סרט האקשן של הקיץ?
קשה לי להאמין שהוא יתעלה על האקשן של שודדי 3.
מה נראה לכם שיעלה בגורל שעת שיא 3?
יעשה קופה יפה כמו שני קודמיו
הטריילר למעשה נראה מצחיק. אישית, אני מאמין שספיילרו את רוב (כל?) הבדיחות המוצלחות, אבל שני הסרטים הקודמים השיגו מספיק אהדה בשביל פתיחה מכובדת.
ניטפוק
בסרט "אבא בא לגן" כיכב אדי מרפי. בהמשך |אבא בא לגן 2" החליפו את אדי מרפי בקובה גודינג ג'וניור ושמרו על שמה של הדמות הראשית. החליפו גם את השחקנית ששיחקה את אשתו של הגיבור הראשי במישהי אחרת. ההנחה, כנראה, היא שכושים הם כמו סינים-כולם נראים אותו דבר.
לחשוב שבשנות התשעים היה מדובר בשחקן עם טעם בכלל לא רע לסרטים מוצלחים. הבן אדם השתתף בבחורים טובים, החבר'ה מהשכונה, התפרצות, הכי טוב שיש וג'רי מגוואייר, עליו זכה באוסקר. כל הסרטים הנ"ל הצליחו בביקורות ו/או בקופות ושלושה מהם היו מועמדים לאוסקר לסרט הטוב ביותר (וגם "החבר'ה מהשכונה" היה מועמד על בימוי ותסריט).
מאז, קשה לומר ששיקול הדעת שלו מוצלח במיוחד.
סתם עלו עליו.
בניגוד לשחקנים טובים למדי עם סוכנים גרועים (אהרון אקהרט, למשל – למרות שניכר שיפור בשנתיים האחרונות), קובה קטינא הוא שחקן ממש גרוע עם סוכן על. פשוט בשלב כלשהו מספיק אנשים הבינו שהוא לא יודע לשחק, אז הפסיקו ללהק אותו.
איזה שאלה גדולה...
אם כבר, אני מופתע מזה ש "בראץ" לא יוצא פה בהפצה סופר רחובה עוד לפני הבכורה שלו בארה"ב,
אנחנו חיים במדינת פקאצות!!
אני מריח ראזי
לבראצ או בראזי — קראששש! (טוב אף פעם לא הייתי חזק באמוטיקונים)
תרנגולת נושאית
האם מישהו ראה את אני קיבורגית ואין לי בעיה עם זה, האם מישהו יעלה על הסרט ביקורת והאם הוא יוקרן בארץ הקודש בשנית?
ראיתי, מעולה, מן הסתם לא יעלה בארץ
כבר ניתן להשיג DVD באוזן השלישית.
דיון קצרצר בנושא:
כתבה מספר 3949
כל הדיונים הללו על שחקנים ישראלים בהוליווד עשו לי תאבון, אז אני קופצת ללוס אנג'לס.
כתמיד, עין הדג הוא כמו אוויר לנשימה, ויש לקוות שאמצא זמן [וקפה אינטרנט] על מנת לקפוץ לבקר, אבל גם אם לא, עוד שלושה שבועות יסתיים העונש, והממ"א, בסייתא דשמיא, נצוח תנוצח.
[רק רציתי שלא תחשבו שנעלמתי, או משהו כזה].
ד''ש למיקי מאוס
טיול יום הולדת (?) שמח.
היי, אם שוורצנגר הצליח בלי לדעת אנגלית – גם את יכולה!
(פשוט, קחי סטרואידים ותגדלי שרירי ענק)
במפתיע, אבק כוכבים הוא דווקא סרט טוב להפליא. גיימן יכול להיות מרוצה, וכולי תקווה שהצלחה מסחרית שלו [היקף הפרסום שלו כאן בארה"ב עצום בגודלו ומכוון לכל המדיות] תבשר עיבוד לסרט של בשורות טובות.
רוברט דנירו היה פשוט אדיר. התפקיד שלו בסרט שונה למדי מהתפקיד שלו בספר, והוספו לו כמה מאפיינים מאוד משעשעים בהעברה אל המסך. גם מישל פייפר אדירה. הנקודה החלשה של הסרט לטעמי היא קלייר דאנס – כל העוקצנות של הכוכב, הסרקזם המעודן שלה והעובדה שברוב בספר היא הייתה דמות מצחיקה במיוחד, דאנס פשוט לא מצליחה לשחזר את זה, ואת רוב השורות שלה היא מעבירה כאילו היא עוד שניה פורצת בבכי. גם האפקטים ממש מעולים, אגב.
מילה לגבי בתי הקולנוע באל איי. למזלי הרב, ממש שני מטר מהמלון שלנו יש בית קולנוע ולא סתם קולנוע, אלא קולנוע איימקס, שההליכה אליו הייתה , במילה אחת, -חוויתהצפייההטובהביותרשהייתהלימאזומעולם. ההקרנה הייתה הקרנת בכורה, ומסתבר שלפני כל בכורה בית הקולנוע עורך פעילות. בחור מצחיק אחד נכנס, שאל את הקהל שאלות טרייויה לגבי סרטים וחילק לעונים נכונה פרסים [פסקולי סרט, חולצות ועוד כהנה וכהנה מרצנדייז]. האולם עצמו עצום בגודלו [איימקס, בכל זאת] עם מערכת שמע מעולה [כשמישהו צועד מאחורי הדמות, הרחש נשמע אך ורק מאחורה] ואפילו המחיר סביר בהחלט – תשעה דולרים להקרנת ערב.
הבעיה עכשיו היא שאני לא בטוחה שאני אוכל, מבחינה נפשית, לצפות שוב בסרטים בבתי הקולנוע הרגילים בארץ, אלא אם כן זה יהיה ביס פלנט, שאומנם לא מצוין כמו בתי הקולנוכ כאן, אבל בהחלט מזכיר אותם.
הסרט בכלל העביר שמץ
מהאווירה האפילה והמעוותת של הספר? כי לפי הטריילר זה נראה יותר כמו הארי פוטר של קולומבוס.
אווירה אפלה ומעוותת?
זה היה בעיקר מצחיק וטיפה שוביניסטי. לא באמת מצאתי שם שום אפלה.
לגבי עיוותים – הכי מתקרב לזה היתה אולי הביקורת שהוא ניסה להעביר על סיפורי אגדות, אבל כמו שציינתי – זה בעיקר יצא לו שוביניסטי למדי.
אני מניח שהמטרה העיקרית של "קייטנת ישו" היא להפחיד את האמריקנים מפני עליית האוונגליזם הנוצרי. מכיוון שאני ישראלי, ובישראל אין כמעט קיצוניות דתית, הסרט לא הדאיג אותי במיוחד.
מבחינה סוציולוגית, "קייטנת ישו" לא חידש לי הרבה – באופן מפתיע גיבורי הסרט הם רפובליקנים, פרו-לייף, שמחנכים את הילדים בבית. מה גם שהסרט בוחן זרם מסוים מאד, וכנראה קיצוני מאד, בתוך התנועה האוונגליסטית.
הסרט מציע בכל זאת כמה רגעים חזקים – למשל, האסיפות האקסטטיות שהן הילדים מתפלשים על הרצפה, גועים בבכי ונכנסים לטראנס. גם הדיוקן של בקי פישר, הכומר שמנהלת את הקייטנה, הוא דיוקן מצמרר של child-abuser בעור של דודה טובה.
אבל הרגעים הטובים ביותר בסרט מתרחשים כאשר נותנים לילדים לדבר בלי השגחה הורית. אז נחשף האופן העמוק שבו הדוקטרינה האוונגליסטית ספוגה בהם, דווקא משום שהם לא רהוטים וילדותיים. מה שמדאיג במראות הללו הוא לאו דווקא התוכן של הדברים – בעיני הנצרות האוונגליסטית לא גרועה יותר מהאיסלם או מהיהדות – אלא שאלה בסיסית יותר: האם כל הילדים הם לוח חלק? האם הם נכונים להאמין בכל מה שדמות אהובה תספר להם? ואם כן, האם יש הבדל משמעותי בין הסיפורים הליברליים שאנחנו מספרים לילדים שלנו ובין הסיפורים האוונגליסטים? האם יש הבדל בין אקסטזה של ילד בזמן דרשה ובזמן הופעה של נינט?
במובן מסוים, ישנו הבדל. רוב הלא-דתיים לא מארגנים את ילדיהם בצבאות של מאמינים אקסטטיים. רוב יצרני הבידור לא דורשים מהצרכנים הצעירים שלהם לשנות את החוקה, או לדחוף מועמדים שמרניים לבית המשפט העליון. אבל זו בעיה יסודית אצל הדמוקרטיה הליברלית: היא לא מספקת את הנחמה הרגשית שהדת והלאום מספקים, והיא חייבת להתנהל עימם בדו-קיום מתוח, משום שהיא זקוקה להם: הם הופכים את האטומים האנושיים לחברה, ומספקים לדמוקרטיה מרחב שבו היא יכולה לפעול.
לכן, השאלה החשובה ביותר שמעלה קייטנת ג'יזס היא איך צריך להראות חינוך ליברלי – כי לשטוף את המוח לילדים שהם צריכים לחשוב בעצמם זו סתירה עצובה – שמצליח לגדל אינדיבידואלים שהם ביקורתיים ועדיין נאמנים לערכי הליברליזם. כי הפתרון האוונגלסטי, הקומון-סנסי – לחיצה מכוערת על נפשם הרכה של ילדים – בלתי מתקבל על הדעת.
''בישראל אין כמעט קיצוניות דתית''?
באיזו ישראל אתה חי?
ואני הייתי בטוח שהטון הסרקסטי שלי ברור מאליו.
הסרט לא העלה בשום שלב
שאלה בדבר עדיפות שיטת חינוך אחת על פני אחרת, הוא הציג את האוונגליזם כטרור תודעתי הסוחף פעוטים בדרכים לא כשרות (כאשר השאיפה של התמידית של אותם כמרים ומטיפים היא לקבץ את עדרי המאמינים בקבוצות גדולות על מנת לשלול אינדיבידואליזם ולהאמיר את הפרטים שנולדים מחדש באמצעות לחץ קבוצתי המתבטא באותן אקסטזות וטראנסים [בסרט שראיתי תופעת הטראנס הדתי, במסגרתו אנשים נהדפים לאחור כאשר המטיף מצביע לעברם, הודו רבים כי הסיבה היחידה לנפילתם אחורה היתה כי ידעו שחברהם בקהל מצפים לכך, ולא רצו לאכזבם).
הסרט נחרץ ביותר. אוונגליזם -רע. חינוך ליברלי – טוב. מה שגורם לי לתהות איפה בדיוק ראית בסרט דיון בסוגיית הסכנות בחינוך ללבירליזם וחופש מחשבה? כי לפי הסרט אין כאלה (וזאת גם דעתי האישית. אני לא מכיר מקום פדגוגי בו שוטפים לילדים את המוח בדבר מחוייבותם לחשיבה עצמאית).
ואגב,
בקטע נפלא בסרט המטיפה פישר מזהירה את קהל הילדים פן יקראו על מעללי הארי פוטר שכן הכשפים והלחשים שבפיו שטניים הם! ואם פוטר המסכן היה חי בתקופת התנ"ך היו מוציאים אותו להורג מיידית (היא לא ציינה אם בסקילה). מייד לאחר מכן יושבים הילדים לארוחת ערב ואחד מהם מספר שאימו אוסרת עליו לראות הארי פוטר, אז הוא צופה בפוטר עם אביו. המצלמה עוברת לילדים האחרים בשולחן שמביטים זה בזה במבוכה, כאשר לא ברור אם הם מבולבלים מעצם צפייתו בתועבה או בשל העובדה שלא חשש לספר זאת בפומבי.
לא ראיתי דיון בסוגיית החינוך לחופש מחשבה.
מה שראיתי היה ניסיון להפחיד את הליברלים כמו שהאוונגליסטים מפחידים את הילדים שלהם, גם אם באמצעים מתוחכמים יותר.
אם מטרתו של הסרט, או התוצאה שלו, היא לגרום לצופה להרגיש טוב יותר לגבי עצמו, אז "קייטנת ישו" חסר ערך. אני ראיתי עד כמה קל לגרום לילדים להאמין בשטויות גמורות. ולכן אני חייב לשאול את עצמי אם אותי באמת חינכו אחרת, או שחינכו אותי באותו אופן, רק לערכים אחרים, ואז לא ברור בכלל שאני "טוב" יותר מהאוונגליסטים הללו.
ובעניין הארי פוטר, הכומר יודעת בדיוק את מי לתקוף. זה בכלל לא העניין של הכשפים, אלא העובדה שפוטר מתחרה איתה על תשומת הלב של הילדים, שנכונים להאמין בבולשיט של רולינג באותה מידה שהם נכונים להאמין בבולשיט של אלוהים (הם נתנו את השורה של יוחנן למתי!).
לא ממש הבנתי.
ממה אתה מופתע/מודאג, מזה שילדים מאמינים במה שאומרים להם? מזה שמבוגרים מנצלים את זה? מזה שגם מבוגרים פנאטים מנצלים את זה?
היכולת לחשוב באופן אוטונומי מתפתחת אצל ילדים בהדרגה. זה פחות או יותר מובן מאליו. תזין את שאר הנתונים למשוואה, וקיבלת קייטנות דתיות שעוסקות בשטיפת מוח (יש כאלה שקוראים לזה מחנה קיץ, אגב).
כמו שאמרתי, הסרט לא חידש לי בכל הנוגע לתרבות האוונגליסטית,
אבל הוא דחף אותי לנסות ולנסח את ההבדל בין החינוך שהם מעניקים לילדיהם, והחינוך שאני קיבלתי.
בוא ניקח לדוגמא את נושא האבולוציה. רוב החילונים-הליברלים מאמינים באבולוציה באותו אופן שבו דתיים מאמינים בבריאתנות. הם בטוח שהתיאוריה נכונה, או גרוע יותר, שהיא עובדה, והם מסוגלים להסביר אותה בכלליות, אבל לא להצדיק אותה מבחינה מדעית. זה לא אומר שהאבולוציה היא תיאוריה שוות-ערך לבריאתנות, אבל מבחינת האיש ברחוב, הוא *מאמין* באבולוציה, ובדרך כלל בגרסא פשטנית שלה, מבלי להבין באמת איך העניין עובד. כנ"ל לגבי התחממות גלובלית, שהאוונגליסטים מאמינים שהיא מיתוס, ואילו האדם מהיישוב, בכל פעם שהלחות מטפסת, מפטיר "התחממות גלובלית, הא?"
נדמה לי שההבדל הוא במקורות הסמכות
מבחינת רוב האנשים החילונים ('ליברלי' מזכיר לי את מודעי) מה שלימדו אותם נכון כי הוא מתבסס על מחקר מדעי. מבחינת רוב האנשים הדתיים, מה שלימדו אותם נכון כי הוא מתבסס על דברי אלוהים.
*מעשית*, לרוב אין הבדל משמעותי – רוב האנשים, רוב הזמן, מקבלים את מה שהם מאמינים בו כנכון, בלי שום קשר לטיעונים לוגיים או עדויות אמפיריות. הם פשוט מאמינים בזה, וזהו.
*תיאורטית*, ההבדל הוא עצום, משתי סיבות. ראשית, כי עם מדענים אפשר להתווכח והם גם משנים את דעתם – בניגוד לאלוהים. שנית, כי העקרון העומד מאחורי המדע הוא התבוננות בעולם ללא דעות קדומות, ועם נכונות מתמשכת לתת לאנשים אחרים (המתבוננים אף הם בעולם) לשכנע אותך שהם צודקים.
במלים אחרות, בגלל שבני אדם הם בני אדם, זה נראה דומה. אבל במצבי קבלת החלטות קשות, כשנלחצים אל הקיר, בצמתי הכרעה וכשעוצרים לחשוב על זה לעומק (בכל אלו, במקרה של פרטים, קבוצות או תרבויות) – המניעים יהיו אחרים וההחלטות שונות.
אגב, לא מיותר להוסיף שאני מדבר פה בהכללות קיצוניות להחריד – ישנן דתות שמעודדות חופש מחשבה עמוק ורחב (נגיד האיסלאם בתור הזהב שלו, או יהדות ספרד בתקופה המאוחרת), וחברות חילוניות שדורשות התיישרות מוחלטת לפי הקווים המקובלים (נגיד החברה החילונית בישראל בימינו, במובנים רבים). אבל עדיין.
כמו שאמרתי, הסרט לא חידש לי בכל הנוגע לתרבות האוונגליסטית,
אני חושבת שדווקא בישראל זה לא כזה שחור ולבן, כי יש פה אנשים רבים שהם חילוניים עם נגיעות של הדת. אני אנסה להסביר את עצמי.
הסצינה שהכי גרמה לי להתרעם בסרט היתה באמת בבית של אותו לוי, ילד שעושה רושם דווקא די אינטליגנטי, שמקבל את ה"עובדות" שאמא שלו מרעיפה עליו בנושאי ההתחממות הגלובלית או סיפור הבריאה.
אין לי בעיה עם זה שאנשים מעבירים לילדיהם את הדעות והאמונות שלהם, גם אם אני לא מסכימה איתן, אבל בסצינה ההיא מאד בלטה העובדה שהאמא מטיפה לילד את ה"עובדות" ולא מלמדת אותו אותן. היא לא נותנת לו בכלל את הצ'אנס להשתמש במוח שלו ולהגיע לבד לרצייה חברתית ולהסכים עם הדעה שלה, היא פשוט מורה לו שזה מה שנכון וכל השאר קשקוש. והוא מקבל את זה. וזה גורם לי לתהות אם גם כשהוא יגדל הוא ימשיך לקבל את זה בכזו הכנעה בלי לנסות שניה לפקפק בזה. ומה שחשוב זה היכולת של אותם ילדים לפקפק במידע הזה – גם אם בסופו של דבר הם יגיעו למסקנה שהוא "הנכון" מבחינתם.
אז אני לא מסכימה איתך שמה שאתה מכנה "חינוך ליברלי" שקיבלנו רובנו גם הוא שטיפת מוח מסוג דומה. אני בטוחה שיש אנשים חילונים שמאמינים בקיום האל ומעדיפים להאמין בסיפור הבריאה במקום באבולוציה או במפץ הגדול. קיימים גם לא מעט אנשים דתיים שמכירים ויודעים את התמונה הגדולה ומחליטים שזה לא מערער את אמונתם.
אותי הסרט צמרר. לא בגלל שהם נוצרים, פנאטיות דתית עושה לי את זה בכל מקרה, אלא בעיקר בגלל השימוש בילדים. לא שהמבוגרים באו לי בטוב, אבל עדיין.
אני כן מאמינה שילדים הם לוח חלק, עד רמה מסוימת. ובמקרה הזה בחרו ילדים באמת מאוד רהוטים, שברור שתפיסת העולם שלהם היא שילוב של בית אימא ואבא, עם כומר הילדים (WTF?) והילדים האחרים. אני לא משתמשת במילים שטיפת מוח בכוונה, כי אפשר לטעון שכל מה שאנחנו מלמדים את הילדים שלנו מהרגע שהם נולדים הוא שטיפת מוח. מצד שני, אצל אנשים שאני מכנה "נורמאלים" מציגים לילד יותר מאפשרות אחת.
והעובדה שהתופעה הזו קיימת, ברמה זו או אחרת, בכל הדתות (עיין ערך מופע האימים של הרבנית קוק, למשל) גורמת לי לפקפק עוד יותר בעקרונות הדת, כל דת.
אני מחכה לבראטז
שמעתי שזה סרט פ33ה!
זהות זה ולא אחרת
זהות אבודה עומד בפני עצמו, או שיש צורך לראות את שני הסרטים הקודמים בסדרה בשביל להבין מה הולך?
מאוד רצוי לראות את הקודמים קודם.
שלא כמו ג'יימס בונדים למיניהם, שבהם כל סרט עומד בנפרד, אצל בורן העלילות של שלושת הסרטים קשורות זו לזו באופן הדוק.
ובאופן כללי רצוי לראות את הסרטים - הם מצוינים.
ובאופן כללי רצוי לראות את הסרטים - הם מצוינים.
אני זוכר שכאשר ראיתי את הסרט הראשון לפני המון זמן כמעט נרדמתי, ולא מרוב עייפות.
אבל יכול להיות שמאז ועד היום הסרט נהיה יותר מעניין, או שנהייתי פחות היפראקטיבי, או שהטעם שלי השתנה.
אני זוכר שכשיצאתי מהשני
הראש שלי עדיין התנודד למעלה ומטה בקצב המצלמה. אמרתי לעצמי שזה נפלא שהבמאי החליט להושיט ידו ולא לפסול צלם רק בגלל שיש לו פרקינסון, אבל הצוואר התפוס שלי לא סלח. לפחות זה עצר בעדי מאפילו לשקול ללכת לראות את "דומינו"…
כל הקטע הזה, עם "לא לכבות את המוח" כשרואים את Bourne Ultimatum – לא ממש עובד.
מה5/8 מסתבר שניתן לראות את הסרט החדש של הארי פוטר בחינם בכל אחד מבתי הקולנוע של גלובוס.
http://www.kamaze.co.il/Site/Cellular/PackageRank.aspx?RID=97
חברים שלי שהלכו אתמול לא נרשמו לשום דבר פשוט הציגו את הפלאפון בקופה. אבל אולי יש תנאים אחרים שאין לי מושג לגביהם.
זה נורא!
"רטטוי" האדיר" בקושי נולד, וכבר אינו בין עשרת הגדולים.
דווקא מאוד מיותר
אני אישית ראיתי רק את הסרט הראשון בסדרת הסרטים של מאט דיימון, והוא כל כך שיעמם אותי שהחלטתי להחרים את השאר.
רוב החברים שלי חושבים אותו הדבר.
סבלנו בראשון וממש לא הבנו למה יצא גם 2 ו3.
בכל מקרה, אני מסכימה בזעזוע על יציאת הסרט של בראץ', אין גבול למסחריות, אה?
אמ, שאלה....
נמחקו תגובות מהדיון על קייטנת ישו?..
או שאני לא זוכרת נכון/המחשב שלי מעלים לי תגובות?
שבעה פתילים למעלה
היא שאלה אם נעלמו תגובות מהפתיל עצמו,
והתשובה היא כן, רני ואני כנראה גלשנו לאוף טופיק.
למה נראה לי שאני מפספסת כאן משהו?
אוקיי, יוצא סרט של בראץ'. לא הבנתי מאיפה מגיעה כל השנאה הזאת להודעות בנושא – כלומר, כבר היו מקרים של סרטים ממוסחרים בעבר (אהמ, אהמ, רובוטריקים, אהמ, אהמ) ובכלל בכל הקשור לסרטי ילדים (פוקימון, בנות הפאואר פאף, כל סרטי "דיסני" לדורותיה…) . לא חסרים סרטי "ברבי" בעולם, בתלת-מימד בשנים האחרונות, וגם מילדותי זכור לי איזה סרט מצוייר או שניים בכיכובה של הבלונדה. מה שונה במותג הזה?
ולא נראה שזה שהארץ כן או לא מלאה ב"פקאצות" קשורה לעניין, אלא אם כן מתישהו קהל היעד של הבובות האלה עבר לגיל 16 מבלי ששמתי לב (ובהחלט קרו מקרים מעולם – כך שגם את הביטוי אמו הכרתי לראשונה מעל דפי האקווריום). זה נשמע לי כמו סרט ילדים (כושל, מסתבר) סטנדרטי.
אולי אני לא מנסחת את עצמי נכון. אני אתן דוגמא: אני באופן אישי לא מתלהבת במיוחד מהצגה החדשה לפי התוכנית הפופולארית "דורה", ובואו נגיד שלא ממש דחוף לי לראות אותה. בכל זאת בכלל לא מזיז לי אם היא מצליחה או לא (והיא לא) ומה מצב בריאותם של מפיקיה. אה כן, יכול להיות שיש קשר לכך שאני כבר לא בת 5. אני פשוט מתעניינת מה ההבדל בין 2 המקרים ולמה (לכל הרוחות) לכם זה כן מזיז.
בברכת
הגבירה פויקלינדה הרביעית
לי אישית זה לא מזיז,
אבל עבדתי בחנות צעצועים וליבי נכמר לנוכח הורים נטולי אסרטיוויות שבכל פעם שילדתם אמרה אני רוצה יסמין/סאשה/קלואי/ג'ייד (אל תשאלו, הכריחו אותנו ללמוד את שמותיהן) ועכשיו! ומייד! ואחרת אני בוכה ועושה לכם בושות! נגררו לקופות ושלמו 139 ש"ח בשביל גוש פלסטיק מחופש לזונה. עכשיו הילדות ילכו לסרט ובגדודים, כי זה בראץ ויש סרט וכולן הולכות ועכשיו! ומייד!. ואולי הן יהנו מהסרט ואולי לא, זה לא משנה כי בשנה הבאה יצא עוד אחד.
וטיעון פרקטי: סרט רע שמופץ בארץ תופס אולם של סרט אחר, שיכול להיות טוב (לא בכל הארץ יש קומפלקסים). לכן עדיף לא להביא לארץ סרטים רעים, ואם אפשר לא להפיק אותם כלל.
עוד טיעון פרקטי
איזה זבל הילדים רואים? ומה נהיה עם החינוך שלהם?
את הסרטים הקלאסיים של דיסני, עליהם פחות או יותר גדלתי, אהבתי כשהייתי בן חמש. מאז עברו הרבה שנים, ואני עדיין מענג עליהם. זה לא שהמסירים הם האינטיליגנטיים ביותר שישנם, או החדשניים ביותר, אבל אין זילזול בצופה, ויש סוג של תמימות, שלמען האמת, אני לא יכול שלא להתגעגע אליה.
ועכשיו, הבראץ, שכפי שקודמי היטיב להזכיר, נראות כחבורה של פקאצות לבושות כזונות, מבטלות, או אולי מנצלות, את התמימות הזאת. משהו אומר לי שחלק גדול מהתמימות נעלם בתהליך, שלא לדבר על המסר.
שוב, אני לא הולך לראות את הבראץ, אבל הילדות שילכו יושפעו, ואם זה הדור של מחר, אולי עדיף לסגור את הבאסטה ולהתחיל בסירוס המוני.
מה אתה יודע, גם אני גדלתי על דיסני
וגם על סרטי צ'ארלי צ'פלין. וגם מרקו ונילס ומוש השור.
אבל אם תשאל אותי מה באמת העסיק את זמני אז בבי"ס היסודי, התשובה תהיה קלפים של חבורת הזבל. ואחר כך הקלפים האלה הפכו לסרט באורך מלא, עם הרבה דמויות מגעילות שלא תרצה להראות לילדים שלך.
אבל ככה זה עם ילדים. אתה מנסה לחנך אותם לפי סנדרט איכותי, אבל הם הולכים ומתעניינים דווקא בזבל.
אישית אני מאשים את בית הספר.
אני מאשים את קנדה.
זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שאמרו ההורים שלך על הבידור שאתה צרכת.
וזה לגמרי לא משנה בן כמה אתה.
או, במלים אחרות, הטיעון שלך לא ממש מחזיק מים.
אז תן לי להבין
אתה שונא בראץ' בגלל הורים שלא משתלטים על הילדים/ות שלהם? בגלל שהן עשויות פלסטיק? בגלל שאתה לא אוהב את הלבוש שלהן?
או פשוט כי החלטת שזה יהיה סרט רע ש"יתפוס" אולמות של סרטים טובים, ואז אני לא ממש מבינה את ההבחנה שלך לסרט הזה ספציפית.
קצת מוגזם לשייך אמוציות שמעוררות בי בובות פלסטיק כעורות ל''שנאה'',
אבל אני בהחלט בז לתופעה. זכותן של ילדות קטנות לשחק בבובות בראץ ככל שיחפצו, הן ילדות וזה חלק מהאינסטינקט. אבל בפועל הבובות הפכו לשוליות. המרצ'נדייז כופה עצמו עליהן. הן משחקות בבובות, ומאזינות לדיסק של בראץ וצופות בטלויזיה בסדרה של בראץ והולכות לקולנוע – לצפות בסרט של בראץ. העולם התרבותי שלהם מתנוון לבועת בראץ, והן מתחילות לשפוט את סביבתן ע"פ אמות מידה בראציות (שלב מקדים בהפיכתן לפקאציות).
אם תסבירי לי מי ומה זה דורה, אני מוכנה לנסות.
לגבי השנאה לבראץ באשר הן בראץ, זה לא עניין המסחור, זה לא עניין ה"בואו נבסס סרט על ליין צעצועים, וואי וואי כמה כסף נעשה", זה אפילו לא עניין ה"לילדים יש פחות יכולת להתמודד עם שיווק, בואו נשווק אגרסיבית לילדים". לא שהדברים האלה לא מחליאים אותי עד מפריעים לי באופן כללי. העניין הוא שהבראץ לוקחות את כל הנ"ל ומוסיפות לו חינוך מגדרי מעוות לחלוטין. יש אלבום מדבקות לזוועה הזו. דפדפי בו, ואם עדיין לא תביני למה לדעתי האנשים האלה ראויים למיתה אכזרית, חזרי אלי.
דורה:
ילדה מצוירת בעלת מראה אוריינטלי, מלווה בקוף מדבר שכנראה הוברח בדרך לא דרך. הם עוברים הרפתקאות מסעירות כמו להגיע לגבעה ולא לקלוט שזה תרנגול ענק, או לרדוף אחרי בלון תוך התעללות בצבים. בעקרון, הסדרה אמורה ללמד ילדים בגיל גן אנגלית*. למעשה, היא בעיקר שואלת אותם שאלות מטומטמות להחריד ומלמדת שאם מישהו שודד אותך בפארק, צריך פשוט לצעוק לו "חטפני, אסור לך לחטוף!" והכל יפתר. אין משטרה בעולם של דורה, רק הרעלת עופרת.
את הבראץ אני לא מכיר אישית. ראיתי את הבת של בת דודה משחקת בבובות כאלה לפני כמה שנים, אבל עושה רושם שהיא יותר בקטע של ספרי פנטסיה כרגע (חנונים 1, פקאצות 0). ביום שישי, שדרו בחדשות כתבה על קייטנה בה ילדות בנות 6 ומעלה לומדות לאפר אחת את השניה וכמה חשוב להיות שטחית. עושה רושם שגם בלי הבראץ, יש מספיק גורמים מפאקצים שמדרדרים ילדות להתבגרות מוקדמת מדי ויוצרות דור שלם של בנות שחושבות שסינרגיה ובית הבובות הן להקות רוק כבד.
*האחיין שלי בן 3 וכבר יודע לומר "האלפ מי! האלפ מי!" בלי להבין את המשמעות.
עד כמה שהבנתי
הסדרה בארה"ב דווקא מלמדת ילדים ספרדית, מה שהופך לקצת ביזארי בארגנטינה, כיוון שהאנגלית הפכה לספרדית ונהפוכו, מה שגורם לתוצאה קצת מוזרה: דורה היא ילדה דוברת ספרדית שוטפת, שהולכת להציל חיות דרום-אמריקאיות שמדברות אך ורק אנגלית.
לא ידעתי שהיא אינדיאנית
לי היא תמיד נראתה פיליפינית, משום מה.
עידן התמימות.
לכל אלו שמתגעגעים לתמימות שהייתה פעם בסרטים/ספרים/טלוויזיה/קורנפלקס (מחק את המיותר), דורה היא דוגמא נהדרת של טלוויזיה תמימה לילדים.
אישית, אני חושב שמדובר בסדרה נחמדה מאוד. באמת. רק שהיא לגמרי לא מתאימה למבוגרים.
טוב, זה לא שבאמת ראיתי דורה אי פעם בחיי .
ברור שאני מבינה את העניין המעצבן של שיווק לילדים, מסחור, ידי-ידי-ידה. הנקודה היא שזה קיים כבר שנים ארוכות ושום דבר לא השתנה בתחום הזה, כן, כן, זה היה ככה גם באידיליה של שנות הילדות שלי, שלך, ושל (רוב? כל?) שאר הגולשים. לכן אני מנסה להבין מה שונה הפעם.
אני לא יכולה להגיד לך שנתקלתי בספר מדבקות של בראץ', שכן הפעם האחרונה שבה אשכרה ראיתי ילדה משחקת בבראץ' היתה כבר לפני כמה שנים טובות אצל בנות הדודה (כן, גם אצלי אותו סיפור), ובכל זאת, שוב: אלבומי מדבקות זה עניין של ימים ימימה, ואצלנו בבית עוד יש ספרי מדבקות מלאים של חבורת הזבל ולאקי-לוק, וכן גם לברבי היו חוברות מדבקות (שאני אישית אף פעם לא טרחתי לאסוף).
שוב, לא ראיתי את ספרי המדבקות של בראץ' אבל אני מתארת לעצמי שאין שם משהו יוצא דופן (בבקשה תקני אותי וספרי לי על דבר מה מעוות שמתרחש שם. אני רצינית).
לפי הבנתי מדובר פשוט בבובות ברבי, עם ראש גדול במיוחד, וגוף קטן+רגליים נשלפות (עשיתי את שיעורי הבית שלי!)- כלומר פרופורציות הגוף שלהן הן בבירור לא נורמליות בצורה מופרזת ככה שאף ילדה לא אמורה להיות מושפעת מזה לגבי דימוי הגוף של עצמה. כמו כן הן לבושות בבגדים יענו אופנתיים, שזאת דווקא ברכה בעיניי לעומת בגדי הברבי המזוויעים שנאלצתי להתמודד איתם בילדותי (מלתחה שלמה בצבע וורוד! פוקסיה, לא סתם!).
למען האמת - הדחקתי.
אני זוכרת חוברת מדבקות מתקרבת לכיווני, ושעתיים של צעקות ועצבים שניתן לסכם ב"אם הדבר הזה נכנס הביתה אני עוזבת", אבל ממה היה שם בדיוק לא נותר, תודה לאל, דבר בזכרוני.
אני מצטרף למיס פויקלו
ולא מבין למה דווקא הבראץ (למה לא תרגמו את זה "בראטס" לעזאזל?) הצליחו להוציא מהמגיבים כאן כל כך הרבה ארס ושנאה. זה בסך הכל עוד מותג מתוך מאות מותגים אחרים שמנסים להוציא מאיתנו כמה שיותר כסף בכמה שיותר דרכים. גם אני לא סובל את תרבות המותגים והשיווק הדורסני שבה אנחנו חיים, אבל אם הבנות שלי יבקשו לראות את בראץ (והן יבקשו) אני אתן להן לראות את זה כמו שאני נותן להן לראות כל מיני שטויות בערוץ הילדים (במינון), ואחר כך אני מאזן את זה עם רטטוי והסימפסונס וספרים קלאסיים. אז הן בסך הכל יראו עוד סרט גרוע לילדים כדי להעביר את הזמן בחופש, ואני סומך עליהן שבסופו של דבר הן ידעו להבדיל בין הזבל והזהב.
שלוש תשובות:
2. אנשים כאן בעיקר מתנגדים לתופעת הסגידה לבראץ, דהינו, למצב בו הילדות *לא* צורכות את זה במינון הנכון.
3. הבראץ אינן סתם בידור לא מזיק במשקל נוצה, אלא הן בידור מזיק במשקל כבד: הן מלמדות ילדות דברים שאנשים כאן מתנגדים שהן ילמדו.
לי, אישית, אין ממש דעה בנושא הספציפי הזה (אני לא מכיר מספיק את החומר, תודה לאל), אבל בוא ואתן לך אנלוגיה – הילד שלי צופה גם צופה בזבלונים בערוץ הילדים וב-Cartoon Network. אין לי עם זה שום בעיה. אבל ב-Dragon BallZ הוא לא יצפה, בשום פנים ואופן – זו פשוט סדרה אלימה מדי, בצורה ריאליסטית מדי.
בקשר לדרגון בול זי.
אין לי מושג קלוש למה ערוץ הילדים החליט לשווק את זה כסדרה לילדים ושידר את זה בארבע אחר הצהריים. חבל שהורים התעוררו רק כמה שנים אחר כך, כששידרו באותה שעה את יו יו האקושו (שאלימה מדרגון בול זי בהרבה).
תופעת הסגידה לבראץ?
נראה לי שקצת נסחפת. ילדות מעריצות את בראץ בדיוק כמו שהן העריצו את ברבי בגיל יותר צעיר ובדיוק כמו שהן יעריצו משהו או מישהו אחר בשנה הבאה. זה לא אומר שהן יגדלו להיות פרחות שכל מה שמעניין אותן זה אופנה וקניות. ואם זה כן יקרה, האשמה העיקרית היא על ההורים שלהן ולא על ארבע בובות שמשתתפות בסרט גרוע.
הילדים לא חיים בבועה ואי אפשר למנוע את ההיחשפות שלהם למותגים ולזבל בטלוויזיה, אבל האחריות של ההורים היא לקבוע את מינון ההיחשפות הזו מצד אחד, ולחשוף אותם לדברים איכותיים יותר מצד שני כדי שתהיה להם אמת מידה גבוהה יותר לשאוף אליה.
אנחנו צריכים לתת יותר קרדיט לילדים שלנו, ולא להתייחס אליהם כאל זומבים קטנים שבוהים במסך ואחר כך הופכים אוטומטית למה שהם רואים. הבראץ לא "מלמדות" ילדות קטנות איך להתנהג. אלה ההורים שמלמדים.
אני רק מסכם.
כפי שכתבתי, אלו לא הטיעונים שלי – אני לא מכיר את הסדרה או את התופעה התרבותית שהיא עומדת במרכזה.
מצד שני, נראה לי קצת מוגזם לומר שתוכניות טלוויזיה לא מלמדות את הילדים איך להתנהג; לא *רק* הן מלמדות ילדים איך להתנהג, אבל לכל פעילות הגוזלת שעות ניכרות ביממה יש השפעה משמעותית על העוסקים בה, בוודאי אם הם ילדים, ועל אחת כמה וכמה אם מדובר בפעילות נרטיבית: הילד מזדהה עם הדמויות, משחק אותן עם חברים שלו ומאמץ דפוסי התנהגות שלהן.
בילדותו. אבל ביטול מוחלט של ההשפעה, כאמור, נראה לי מוגזם.
בשם הנימוס אני קוטע את המשפט הארוך-להחריד הזה כעת, ועובר לנקודה הבאה שלי במשפט נפרד: בוודאי שמדובר כאן ברצף שיש בו דרגות שונות של עוצמה. ילד יכול לפתח אובססיה לצבי הנינג'ה וכתוצאה מזה ללכת לחוג ג'ודו ולהפוך לספורטאי (ו/או ללוחם בסיירת מטכ"ל), והוא יכול לסלוד מאלימות למרות שהוא ראה הרבה מאוד
למרות כל אלו, דעתי האישית היא שהרבה אנשים הסולדים מהבראץ לא חוששים דווקא מההשפעה שלהן, אלא פשוט מבטאים את עמדתם לגבי התופעה בעולם האמיתי שהבראץ הן רק הייצוג שלה בתחום ספציפי.
אני חייבת להסכים איתך
לאחר צפייה בלתי מבוקרת בבברלי הילס תשעת אלפים ומשהו גיליתי שאני נוטה להתנהג כפי שהדמויות התנהגו בסדרה. דהיינו: כל ויכוח או דיון שיצא מפרופורציות היה נגמר תוך 5 דקות עם טריקת דלת של אחד מהצדדים (בד"כ אני).
זה לא היה מכוון, כמובן, אבל זה חלחל, אחרי שרואים עשרות סצנות כאלו. נדמה לי שקוראים לזה "שטיפת מוח".
אני לא טוענת שהטלוויזיה היא זו שקובעת את אופיים וטעמם של ילדים, יש משמעות גם לחינוך הורי ולהשפעה של קבוצת-בני-הגיל, אבל חשיפה של כמה שעות בכל יום לא יכולה שלא להשפיע על הבן-אדם, בייחוד אם הוא ילד בעל פחות כלים לבחינה ביקורתית של מה שהוא (או היא) רואה.
זאת דווקא הייתה המטרה, במקור, של בראץ-
בובות שילדות יכולו לשחק איתן בלי לסבול מדימוי גוף בלתי אפשרי, מכיוון שדימוי הגוף שלהן הוא לא אפשרי בצורה מוגזמת. כל סיוט המרצ'נדייז שהגיע אחרי זה הוא הבעיה הגדולה.
סתם נקודה קטנה:
"לפי הבנתי מדובר פשוט בבובות ברבי, עם ראש גדול במיוחד, וגוף קטן+רגליים נשלפות (עשיתי את שיעורי הבית שלי!)- כלומר פרופורציות הגוף שלהן הן בבירור לא נורמליות בצורה מופרזת ככה שאף ילדה לא אמורה להיות מושפעת מזה לגבי דימוי הגוף של עצמה."
לי זה נשמע כמו תיאור כמעט מדוייק גם של בובת הבארבי הקלאסית. ואם הילדות לא אמורות להיות מושפעות מזה, נראה לך שזה אומר שהן *באמת* לא מושפעות..?
אה, לא.
בברבי, עם כל הפרופורציות הלא סבירות שלה, הראש עדיין יותר קטן מהכתפיים.
לעלמה פויקולו - או במה השתנה המצב מבעבר?
מאחר שבסיום הפסקה הראשונה שלך העלת תהיה מה נשתנה מימים ימימה, אין לי אלא לשער שאת צעירה במקצת משנותי, ולכן אוכל אולי להאיר את עינייך.
בימי ילדותי הרחוקים התוכנית הנערצת עלי היתה "רגע עם דודלי".
היא פותחה בשיתוף של אנשי חינוך (פרק של 25 דקות צולם בכ-10 ימים ), ובין המסרים שהופיעו בה היו לא לקחת דברים ללא רשות, לקחת אחריות על מעשיך, ובעיקר לחשוב לפני שאתה עושה.
לסדרה לא היה מרצ'נדייז, ואני אפילו לא הצלחתי להבין כיצד ניתן לרכוש אותה. (אולי בגלל שערוץ 1 והחינוכית מתנהלים כממלכה קומוניסטית משנות ה-50 ולכן עומדים בפני פשיטת רגל).
הבני דודים שלי (המבוגרים ממני) אספו מדבקות לאלבום של מדינות העולם, בו היה ניתן לקבל שפע של מידע על מדינות ואזרחי העולם.
והמינון (אלוהים, כמה המונח הזה חשוב) המינון היה הרבה יותר סביר.
ילדים הם כחומר ביד היוצר, (אחרת לא היה צריך לכוונם ולחנכם).
תושיבי אותם מול בראץ, אל תתפלאי אם יצמחו לך בראץ בבית.
וסתם בגישה פמיניסטית פדגוגית, גם להיות מאפרת זה מכובד בעיני, אבל, שימי לב להכוונה המגדרית של הסדרה. למה לא לתת לילד/ילדה לגו ולהפוך אותו למהנדס/ת?
ואפשר לעשות את מה שאני עשיתי, ולזרוק את הטלוויזיה לכל הרוחות (או יותר נכון, לאמ'שלי).
וסתם להעשרה כללית על רגע ודודלי:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%92%D7%A2_%D7%A2%D7%9D_%D7%93%D7%95%D7%93%D7%9C%D7%99
בתחתית העמוד ניתן לראות את נושאי הפרקים, דבר מאלף (חבר'ה, כן, התכוונתי מאלף ולא מעלף) לכשעצמו
תראה, עם כל הכבוד לרגע עם דודלי,
וכן, גם אני גדלתי עליה, ועד היום יש בה דברים מפעימים לטעמי (חביתוש כבינה מלאכותית, למשל). אבל תנסה לשים ילדים מולה היום, וחלקם הניכר יזרוק עליך נעליים. ולא רק כי היא בשחור-לבן.
חוץ מזה, אני לא יכולה להגיד שעדיפה בעיני טלוויזיה שמחנכת על פני טלוויזיה שמבדרת, בהכרח. לדחוף לילדים מסרים, גם אם הם חיוביים, עושה לי קצת רע (מעבר לקו מסוים – אי אפשר לא להעביר שום מסרים, אבל מצד שני לא צריך לגייס את הטלוויזיה לתעמולה). אני חלק מדור הטלוויזיה, ואני בעדה, ואני מעריכה אותה כבידור וכדרך להעביר את הזמן – הבעיה שלי היא כשהיא מתחילה להעביר מסרים מזיקים, לדחוף מוצרים ופרסומות בצורה דורסנית, והופכת כל כך מגעילה שאני לא מסוגלת להחזיק מעמד יותר מחמש דקות מול כמעט שום דבר שאחותי הקטנה רואה.
פיטפוטי פויקלו
תודה לך באמת, על שהארת את עיניי והסבת את תשומת לבי לתוכנית הזאת. מעתה חיי בוודאי ישתנו.
אה, רגע, לא. לא, מכמה סיבות:
1. צר לי לנפץ לך את הבועה אבל אני בהחלט מכירה את "רגע עם דודלי" (בילדותי השקעתי הרבה זמן מבוזבז במחשבות על למה, לכל הרוחות, כולם מדברים אל רגע בלשון זכר, כשבבירור מדובר בגברת).
2. יופי. נתת דוגמה לתוכנית ישנה וחינוכית ללא מרצ'נדייס. לא הבנתי מה הייתה הפואנטה שלך? שהיו פעם תוכניות חינוכיות? חי-שפמי, יש כאלה גם היום, ולפי מה ששמעתי (למזלי אין לי כרגע אינטרקציה ישירה עם קהל היעד) התוכניות לגיל הרך בימינו חינוכיות עד הגזמה, תוך ניסיונות מופרזים שלא לפגוע בציפור נפשם העדינה של הילדים (עיין ערך ערוץ הופ ודומיו). זה לא משנה את העובדה שגם אז וגם היום קיימות מגוון של תוכניות, עם מגוון של תכנים, לחלקם יש גם מרצ'נדייס ולחלקם אין.
3. שים לב שבנוגע למרצ'נדייזינג לא כתבתי שכך היה מאז ומתמיד, אלא שכך היה גם בילדותם של רוב הגולשים באתר. לא ניסיתי לרמוז שגם בתקופת הצנע בארץ הילדים הזדרזו לקנות מוצרי "שרוליק" של דוש בעזרת קיצוב הנקודות או וואטאבר. בכל מקרה לפי דעתי יש לזה קשר ישיר להלך-רוח לאומי, ככה שאולי בארץ בתחילת דרכה המצב היה שונה, אבל אני די בטוחה שבארצות מבוססות יותר, למשל ארצות הברית, באותה תקופה המרצ'נדייזינג כבר היה חי ונושם, בהתאם לחומרי הגלם והאפשרויות שהיו קיימות בזמנו.
4. ולגבי הפיסקה המעצבנת, שבה נדמה לך שאתה מדבר מנקודת מבט פמיניסטית פדגוגית (!): מאיפה הקרצת את העובדה שאם ניתן לילד לגו הוא יהפוך למהנדס? למה הכל חייב להיות שחור או לבן? רוב הילדים שהכנתי משחקים במגוון משחקים. גם לגו, וגם פליימוביל וגם בראץ או "בובת אקשן" וגם כדור וגם משחקי חברה וגם משחק הציורים וגם לרדוף אחרי ה
ברחבי הבית. וכאן אני אכן מסכימה עם הנקודה שהעליתה, שהחשיבות טמונה במינון, רק לא הבנתי מה גורם לך להאמין שהמינון כיום כבר לא סביר, נראה לי הגיוני שאם ההורה סביר, אז הוא כבר ידאג לכך שגם המינון יישאר סביר.
ודרך אגב, ילדים משחקים במה שהם רוצים לשחק. ואין חשיבות לאיזה משחק תקנה להם, כי אם ילד ירצה לשחק בבעל ואישה ותתן לו רק צעצועי מכוניות, הוא אמנם ישחק עם המכוניות (כי אין לו ברירה)- אבל לא בצורת מירוץ ראלי, אלא יכין למכוניות מיטה ומטבח וידמיין שהם בכל זאת בעל ואישה. ואם במקרה הוא בר-מזל ואכן יש לו בובה נורמלית, אז אין חשיבות להאם זוהי בובת בד, חרסינה, ברבי, בראץ או השיגעון התורן הבא, ילדים ישחקו במה שנכון להם.
ונראה לי שכאן סיימתי, סוף סוף, את הדיון (ויכוח?) הזה, שהתחלתי מתוך התעניינות גרידא, והמשכתי מתוך אלוהים יודע מה. אני חושבת שקיבלתי את התשובות שלי, דווקא מתוך כך שאף אחד לא ממש ענה לי על השאלה…
לילה טוב.
________________________________________
(בשורה תחתונה אני לא מבינה על מה הוויכוח, הרי ברור לכולם שמשחקי המחשב הם אלו שמשחיתים את נפשם של הצעירים ויש להוציאם אל מחוק לחוק.)
מה שהיא אמרה. כמעט.
גם אני מתנגד נחרצות לכל ניסיון להאדיר את מה שהיה "פעם", ודוגמה חיובית אחת לא שוללת את העובדה שמרצ'נדייז זו לא ההמצאה של "בראץ", או של עשרים השנה האחרונות. ולא, זה לא שהעסק החמיר בשנים האחרונות. מה שהחמיר זה אפשרויות ההפצה של היוצרים, אבל זה עובד בשני הכיוונים.
אני כן זועם, לעומת זאת, על ניסיונה של פויקלו להפנות את זעמה כלפי משחקי המחשב – אותו בידור נעלה ומחוסר כל השפעות שליליות (שייתכן וקשור במידה כלשהי למקורות הכנסה כלשהם שעלולים להיות לי). במיוחד בשעה שברור לכולנו שהאשמה האמיתית מוטלת על האינטרנט – מקור בלתי נדלה לפורנו, הימורים וטוקבקים מטופשים.
סליחה?
האינטרנט מציע לילדים שפע של אתרים חינוכיים בחינם, בהם ניתן לתרגל חשבון, ללמוד על ארצות רחוקות, לקרוא ספרים קלאסיים שאינם ניתנים להשגה בספריה ואף לזכות להדגמה כיצד באים ילדים לעולם.
ידוע לכל שהאשמים האמיתיים בהשחתת הנוער הם אותה להקה נוראית – "חיפושיות הקצב".
ודודו זר.
טוב, אז בתור מישהו ש*כן* ראה את הסרט של הבראץ
הייתי רוצה להצטרף למחאה נגד הפיכת המדד הכה אמין של דבי, למתחם של הפגנות ומרד צרכנים.
בראץ הוא לא הסרט הגרוע בכל הזמנים. רק השנה, ראיתי גרועים ממנו. ואני מרשה לעצמי להעביר עליו ביקורת *אחרי* שראיתי אותו, ואפילו לומר לכל מי שעלול להיקלע אליו בטעות – אתם לא עומדים לסבול. לא קשות. כן, זה רע, אפילו מאוד. אבל הסרט עשוי באופן מאוד קל לעיכול, ולא בלתי אפשרי לצפייה.
עדיין קשה לי להבין את רמת האנטגוניזם שמעורר המותג הזה.
ולכל מי שמעוניין לסקול אותי באבנים כעת, בזלת הוא הסוג החביב עליי
משהו לא ברור.
הסרט שנמצא במקום הראשון, הוא סרט אנימציה. במקום ה25 יש סרט בראץ אחר, שהוא לא סרט אנימציה. משום מה, עפ"י IMDB, שניהם יוצאים באותו התאריך. טעות?
לייק, אמג!
זאת באמת טעות. הסרט שבמקום ה-25 הוא הסרט הלא-מצולם שיצא השבוע. הסרט שבמקום הראשון הוא סרט אנימציה אחר. אבל רשימת הבוקס-אופיס של ימד"ב מלנקקת בטעות לסרט האנימציה – וזה כנראה מה שהוביל את כל השונאים אליו, והצניח אותו ישר למקום הראשון. ככה זה כשלא צריך לראות סרטים כדי לדרג אותם.
זה לחלוטין אוף טופיק, אבל הייתי שמח אם מישהו כאן היה יכול לעזור – החברה שלי ואני מתכננים לטוס ללונדון בסביבות אוקטובר והיינו שמחים מאוד לבקר באולפנים של אארדמן. למישהו יש מושג אם זה אפשרי, אם יש שם סיורים מודרכים ודברים בסגנן? ניסיתי לראות באתר שלהם אבל לא הבנתי כלום.
חוץ מזה, אם למישהו יש עוד המלצות לאטרקציות תיירותיות בנושא קולנוע\אנימציה\טלוויזיה זה יכול להיות נחמד.
אולפני אארדמן לא נמצאים בלונדון, אלא בבריסטול.
זה מסביר את זה... תודה!
רגע, ובכל זאת?
האם אפשרי לבקר שם? כלומר, לא אפשרי פיזית, יש שם סיורים מאורגנים או שיש שם בכלל מה לראות?
אין לי מושג.
הם לא עלו באש לא מזמן?
'יצאת כריש'?
משום מה, סבתו של הזאטוט הצליחה לשכנע אותו שכדאי ללכת ולראות את 'יצאת כריש' (טוב, הילד חובב חיות תת-מימיות, יאמר לזכותה). סגנון האיור בפוסטר של הסרט, פלוס ההפצה הרחבה שלו, ובעיקר השורה 'ההרפתקה נמשכת!' הצמודה אליו, גרמו לי לחשוד שמדובר בהמשך ל-Shark Tale.
אלא שאז ביצעתי כמה בדיקות באינטרנט, וכנראה שלא רק שלא מדובר בהמשך, מדובר בסרט שבכלל לא הופץ בארצות-הברית, ושהביקורת עליו בימד"ב קוטלת אותו לגזרים.
שלוש שאלות, אם כך, לפחות אחת מהן רטורית:
1. מישהו ראה את הסרט? מה איכותו?
2. האם פירסום הסרט כ'ההרפתקה נמשכת' לא גובל ברמאות?
1. זבל
2. כן
על סרטים כאלה משלמים לך תוספת סיכון?
אגב, הסרט לא גונב רק מ'יצאת כריש'
השם המקורי שלו (או לפחות השם שתחתיו הוא כתוב בימד"ב – בסרט עצמו יש שם אחר), 'Shark Bait', מועתק מ'מוצאים את נמו' – זה השם שנתנו חבורת דגי האקווריום לנמו.
'תפוס ת'כריש', סליחה
1. זבל,
2. כן.
ובפירוט: זה לא סרט לילדים. הוא אמנם סרט באנימציה (גרועה) שמנסה להצחיק (נניח) את הקהל קצר המידות, אבל לפחות חצי ממנו מתנהל כסרט אימה. הילדים באולם בעיקר שתקו – גם בקטעים הכביכול מצחיקים – והיו כמה קטנים שיצאו באמצע.
אז אפשר להחליף רשמית את שם הסרט מ-'יצאת כריש' ל-'יצאת באמצע'.
או ל'יצאת, כריש!'.
יותר מ''כמה''
אני ממש לא מרגיש הגזמה בדברים שלי כאשר אני מכריז על הסרט הזה כעל הסרט הרע ביותר שמציג בימים אלה בקולנוע. נכון, לא ראיתי את כ-ל הסרטים שמציגים בימינו בבתי הקולנוע, אבל מאוד קשה לי להאמין כי יש דבר שיגנוב לסרט זה את התואר. כן, אפילו בראץ.
האנימציה היא מבין הדברים המחרידים ביותר שראיתי לאחרונה. כל משחק מחשב מתהדר באיכות ויזואלית טובה יותר בימינו, ויתכן גם שבעלילה יותר עשירה.
אני רק מתקשה להבין איך גייסו אנשים כמו פרדי פרינס ג'וניור ואוון רייצ'ל ווד לדבב את הגרסה המקורית. יתכן כי כל המימון הוקדש להעסקת אנשים בעלי שם למטרת הדיבוב, ופחות כסף, זמן ומאמץ הושקע בשאר.
פרדי פרינס ג'וניור
כבר מזמן נחשב לסלבריטי דרגה ב'.
אוון רייצ'ל ווד היא סיפור אחר.
לא דיברתי על דרגת הסלבריטאיות שלהם בהכרח
אלה על עצם העובדה שהם סלבריטים בכלל.
וגם אם הוא דרגה ב', זה הרבה יותר מרשים ממה שהיה ניתן לצפות לכזה סרט.
יש למה לצפות – http://www.collegehumor.com/video:1770138
I understand that it´s a difficult job to write Hairspray review
I understand that it´s a difficult job to read our FAQ section
http://www.fisheye.co.il/static/faq-general.htm#review
לדעתי הדיאלוג הזה מיצה את עצמו, ודאי מבחינת העניין הציבורי; נא לא לפרסם כאן תגובות נוספות בנושא.
את/ה תמיד יכול/ה לפנות אלינו במייל, אם סוגיית היעדר הביקורת להיירספריי ממשיכה להדיר שינה מעיניך.
דפקנו את כולם
"רטטוי" טיפס מהיותו הסרט השביעי הרווחי ביותר של פיקסאר לסרט השישי, משאיר אחריו את "טוי סטורי 1" ואת "באג לייף". הידד!
קיוויתי ליותר, אבל גם זה טוב. קשה להאמין שעכשיו "רטטוי" יעבור גם את "מכוניות", סרט שלדעתי חיבל במוניטין של פיקסאר ואחראי לתוצאות המאכזבות של "רטטוי". אבל הלוואי שכן, שהוא יעבור את "מכוניות".
אגדה שמגדה
רציתי להזהיר את הציבור, וזה המקום היחיד שבו ניתן לעשות את זה:
אל תראו את אגדה שמגדה.
— אנחת רווחה —
למה?
א. אנימציית מחשב גרועה
ב. עלילה מטופשת
ג. בימוי לא טוב. הסרט לא מתקדם בקצב אחיד ולא בונה את המתח כראוי
הדבר היחידי שאהבתי בסרט הוא שלסינדרלה היה שער קצר, מחווה לסרט עם לסלי קארון. אבל בטח גם זה לא מכוון…
אני מתארת לעצמי שסעיפים א', ב, וג' לא מרשימים כלשעצמם, אבל תחשבו שכ"א מהמימדים שציינתי מבוצע ממש גרוע ושהתוצר הוא שילוב של שלושת הסעיפים ותבינו למה התכוונתי. ב____ ור____ יותר טוב מהסרט הזה. עד כדי כך.
עכשיו נזכרת?
'אגדה שמגדה' ירד מהמסכים לפני שבוע-שבועיים, אחרי ששהה שם חצי שנה (מה לעשות, לסרטי ילדים יש חיים ארוכים).
'אגדה שמגדה' הוא לא סרט טוב, אבל לצערי הרב, הוא ממש לא סרט האנימציה הגרוע ביותר שהוקרן בארץ השנה. הוא גם לא במקום השני ולא בשלישי. ביחס ל'יצאת כריש' או 'פליקס 2' הוא לא פחות מיצירת מופת, והוא גם פחות משעמם ומטופש מ'גיבור של כולם'.
עכשיו נזכרת?
"אגדשה שמגדה" זה לא סרט עם דקוטה פנינג שיש בו עכבישה מדברת?
לא, זה 'חוות הקסמים'
והוא דווקא די חמוד.
סליחה , טעות הקלדה בשם הסרט