זהות במלכודת

מאת
לונג ג'ון
– פורסם ב 6 בספטמבר 2004Posted in: ביקורות

במקור: The Bourne Supremacy
במאי: פול גרינגראס
תסריט: טוני גילרוי
על פי ספרו של רוברט לודלום
שחקנים: מאט דיימון, ג'ואן אלן, פרנקה פוטנטה, בריאן קוקס, ג'וליה סטיילס

מפעם לפעם עולה לסדר היום הציבורי סוגיית הסחר בנשים. השדולות השונות מתמרמרות על הפגיעה בזכויותיהן של התמימות, שהובטחה להן עבודה מהוגנת ופתאום הן נאלצות לעבוד בזנות. אין להן תנאים סוציאליים, אין להן אפשרות לפרוש מהעבודה המציקה, והכי נורא – נמנעת מהן היכולת להקים משפחה ו/או לחזור למטבח, כמו כל אישה טובה.
התופעה הזו, עד כמה שהיא חמורה, אינה משתווה לניצול ציני של מגזר אחר: הרוצחים השכירים. מדובר בגברים חזקים פיזית ונפשית (או נשים, אם לסרט קוראים 'להרוג את ביל'), שלמרות חוסנם והכשרתם יוצאת הדופן, אינם יכולים להימלט מהגורל שהועידו להם אחרים. ולא רק זאת – אם ינסו להימלט, סופם שחבריהם ירדפו אחריהם כמו כלבי ציד, עד לחיסולם המוחלט.

לג'ייסון בורן זה לא אכפת. בורן (מאט דיימון) הגיע מ'זהות כפולה', שם מצא את עצמו עם חור בזיכרון ושלל דרכונים מזויפים בכספת. הוא ניסה לגלות מיהו ומהו (או מיקי-מהו), ונענה בקבוצה של מחסלים מקצועיים שנשלחו להשתיק אותו. עם אינסטינקטים בריאים, ורצון מובן לשרוד, בורן ניסה להישאר בחיים. 'זהות במלכודת' מוצא את בורן בהודו, סובל מסיוטים: שברי זיכרונות מעברו צפים מדי לילה ומציקים לו. אך זו הקטנה שבבעיותיו. פמלה לנדי (ג'ואן אלן, האמא הצבעונית מ'פלזנטוויל'), סוכנת שהופקדה על מבצע מיוחד, משוכנעת שבורן הרג את אנשיה והעלים את מסמכי החקירה שהיא עמדה להשיג. היא כועסת, ומעונינת עד מאד בראשו של בורן.

מאט דיימון נשאר בתדמית הבחור השקט, זה שלא מתבלט בהמון. אלא שהפעם הוא בוחר לנצל את התדמית הזו למה שהיא טובה באמת, למקצוע שיכול להפיק ממנה תועלת. הוא אולי לא מרטיט לבבות בהפגנת משחק משובחת במיוחד, אבל כשאתה במלכודת, אף אחד לא מצפה לזה ממך.

בורן המעורער חי יותר מדי זמן על הקצה, עד שנעשה פרנואיד, ורוב הזמן בצדק. הוא לעולם אינו נינוח, וכל גופו דרוך ומתוח, מסתיר חבטות עצורות, שרק מחכות לאלפית השניה הנכונה בה עליהן להתפרץ. עצם זה שהוא מנסה לגלות את זהותו (והאם היא כפולה, שאולה, או סתם במלכודת. בסוף הוא יגלה שהיא בדויה), מספק תירוץ נהדר כדי להציג את פירות הכשרתו ארוכת השנים כמתנקש מיומן. או בשפה פשוטה: אקשן. וזה, אין מה לומר, תאווה לעיניים וכיף גדול.

עם הרבה מחשבה, ובלי הרבה פיצוצים או שאר פירוטכניקה, יוצרי הסרט דאגו למותחן מהוקצע, מין משחק חתול ועכבר משוכלל שבו כל צד מנסה לנחש מה יהיו חמשת הצעדים הבאים של יריבו, ומה דרך הפעולה הטובה ביותר שיש לנקוט בה. רגע אחד ג'ייסון בורן שפוף וכבוי כמריונטה ללא מפעיל, ובמשנהו הוא בעיצומן של סנוקרת-ימנית-בעיטה-אגרוף. עד כמה שזה נשמע טיפשי או פואטי מדי (אחרי הכל, כולה סרט אקשן, לא?) – זה נראה כמו ריקוד בלט קטן, רק עם מכות.

נקודת השיא של הסרט הראשון היתה מרדף שמכונית מיני מיינור מקרטעת לקחה בו את התפקיד הראשי. בהתאמה, רגע השיא של 'זהות במלכודת' הוא מרדף לאדה, הגרסה הרוסית לסוסיתא. לא רק שזה יפהפה, זה גם אמין יותר מרוב מרדפי המכוניות הנוצצות למיניהן. חבל רק שרוב סצינות האקשן האחרות סובלות מתזוזת מצלמה מהירה מדי ומטושטשת, עד שכמעט בלתי אפשרי להבין מי נגד מי, מה שהורס כמה מקטעי כוריאוגרפית הקרבות.

באופן מפתיע, הבעיה שלי עם 'זהות במלכודת' לא קשורה לחוויות שלי כצופה, אלא לתפקידי האחראי כמבקרת סרטים מהוללת. אתם יודעים איך אומרים – חורים בשיניים של אחד, הם פרנסה של אחר. הסרט לא ארוך מדי, כך שאי אפשר להתמרמר כמה הוא מעייף; הוא לא מכיל יותר עלילה מכפי שאפשר לעכל, וככה הלך עוד נושא פופולרי לתלונות. בקיצור, הוא עשוי בדיוק במידה הנכונה, מה שטוב מאוד עבורכם, אבל מהווה מכשלה מסוימת עבורי, שצריכה לכתוב משהו.

שבועיים אחרי הצפייה, אני זוכרת שנהניתי מאוד, מהרהרת איך הזמן עבר לי מהר, ולא מצליחה להעלות בדמיוני כמעט אף סצינה מהסרט. כמו הגיבור, גם הסרט לא מתבלט מדי – לא משהו שיוציא מכם "וואו!" חרישי עם עליית הכתוביות, אבל גם לא משהו שיגרום לכם לדפוק את הראש בקיר או לבכות על הבינוניות הכה בינונית ובלתי זכירה שלו. הוא בלתי זכיר, אבל בצורה טובה, מקצועית – הוא פרנקה פוטנטה, 10 שניות ג'וליה סטיילס, אירופה בהילוך מהיר, לאדה לאדה לאדה, סוף.

'זהות במלכודת' לא מרגיש ממש כמו סרט המשך. גם לא חייבים לראות את הסרט הראשון כדי להבין מי נגד מי ולמה בסרט הנוכחי. הוא סרט אקשן טוב, עמוק יותר ומהודק לעומת רעיו לז'אנר. פשוט סרט כלבבי.

תגיות: