תגידו, לאכול מוחות של אנשים נשמע לכם הגיוני?! מיסטר ספוק הצעיר בסרט 'מסע בין כוכבים' הבא יהיה זכארי קווינטו, הידוע כסיילר, האנטי-גיבור מ'גיבורים'. הוא עובר טיפול חידוד אזניים ממש ברגעים אלה. |
26.07.2007
|
יומית
תגידו, לאכול מוחות של אנשים נשמע לכם הגיוני?!
מיסטר ספוק הצעיר בסרט 'מסע בין כוכבים' הבא יהיה זכארי קווינטו, הידוע כסיילר, האנטי-גיבור מ'גיבורים'. הוא עובר טיפול חידוד אזניים ממש ברגעים אלה.
תגידו, לאכול מוחות של אנשים נשמע לכם הגיוני?!
מיסטר ספוק הצעיר בסרט 'מסע בין כוכבים' הבא יהיה זכארי קווינטו, הידוע כסיילר, האנטי-גיבור מ'גיבורים'. הוא עובר טיפול חידוד אזניים ממש ברגעים אלה.
מי אמר שסלייר אוכל את המוחות?
מי אמר שסלייר אוכל את המוחות?
היוצרים של הסדרה אמרו שזאת הדרך שבה הוא מקבל את הכוחות, אבל הם חשבו שהצופים לא ייתחייסו לזה ברצינות, אז הם השאירו את זה מעורפל.
מי אמר שסלייר אוכל את המוחות?
כל עניין האכילת מוחות נרמז לאורך כל העונה, הוא עשה כמה דברים שגרמו לנו להבין שככה הוא סופג את הכוחות שלו מאחרים, אבל הם אף פעם לא ממש הראו לנו את זה ויזואלית (וטוב שכך, זה יותר מדי "גור" בשביל הקיבה שלי)
דווקא מתאים
לא כמו הליהוק של מאט דיימון, סיילר שלנו דווקא בא לי בטוב בתור ספוק הצעיר, משום מה זה מסתדר לי.
מאט דיימון לא ישחק את קירק.
(במקרה שהיה ספק).
מאט דיימון לא ישחק את קירק.
טוב לדעת.
כי העדכון האחרון שאני קראתי הוא שהוא כן לוהק לתפקיד והרעיון של מרט דיימון כקפטן קירק זיעזע אותי קשות
מה איכותה של 'גיבורים'?
כבר זמן מה שאני מתלבט אם לנסות ולראות אותה, אבל יש לי חשש כבד שהיא תתגלה כדומה בסגנונה ל'אבודים', ובזה אני לא אעמוד בשנית.
מה איכותה של 'גיבורים'?
אני לא בטוח למה אתה מתכוון כשאתה אומר סגנונה של אבודים , אבל זה מאוד שונה מאבודים.
אני לא יכול להעביר ביקורת על הסדרה, כי נשברתי אחרי ה-20 דקות של
הפרק הראשון. ובכל זאת, אותן עשרים דקות היו מופת של דיאלוגים חלודים, דמויות מעצבנות, עלילה מפוהקת והשלב בו החלטתי לנטוש את העסק – הרצאה של דמות שאמורה להיות בעלת רקע מדעי שבה היא פולטת הערה על זה שאנחנו משתמשים רק ב-10% מהמוח שלנו. אמרו לי אחר כך שזה בסדר, כי הסדרה הזאת לא אמורה להיות סבירה מדעית, אבל אני לא קונה – הערה מהסוג הזה זה לא קשור לסבירות מדעית, זו רשלנות תסריטאית פרופר.
פהה.
סבירה מדעית? הסדרה שהכניסה באופן קבוע את המילים "אבולוציה" ו"גורל" לאותו משפט ("האבולוציה לא מתפתחת כך סתם, לכולנו יש גורל")?
אבל מעבר להיותה מגוחכת לחלוטין, די נהניתי מרוב הפרקים שראיתי. זה זבל, אבל כיפי, איכשהו.
זכארי קווינטו, לעומת זאת, ממש מצוין.
_____
לא ראיתי אף אחד מהעורכים בתור למחזה (האדיר, הנפלא, השולת!!1)… האם כותרת היומית היא סתם צירוף מקרים, או שמדובר, שוב, בבעיות הזיהוי שלי?
המשפט קיים ומוכר.
השימוש בו היה מתבקש בשני המקרים.
כתובה רע
משוחקת בינוני, אבל מצולמת נפלא, מעוצבת נהדר והסיפור בה גם לא רע. והכי חשוב – נותנת אווירה אמיתית של קומיקס, הרבה יותר מכל סרט או סדרה אחרת שראיתי בגלל כל מיני טריקים ויזואליים ואחרים.
בסך הכל – טובה מהרוב אך יש טובות ממנה.
בדיוק מש''א
ואני אוסיף את האלטרנטיבה – 4400. סדרה מושקעת הרבה פחות מבחינת תקציב אך מפצה על זה בכתיבה מצויינת (לרוב) ודמויות מעניינות (אם כי המשחק קצת מעצבן).
_______
היומית הזו ממש נותנת מפלט לכל צופי הסדרות שתמיד מתאפקים בגלל ה.
סדרה פשוט נהדרת
עד שלושת הפרקים האחרונים (של העונה היחידה ששודרה בינתיים), שהם איומים והורסים לחלוטין את כל מה שהפרקים הקודמים בנו, כולל אמינות, סיפור קוהרנטי ואמונה בטלויזיה האמריקאית.
מבחינתי העונה דווקא החלה רק בפרק ה-20
עד אז היה משעמם מחץ, ועד היום לא ברור לי מדוע צרכתי את הסדרה הזו.
הפרק האחרון, אכן עושה את כל מה שאמר הרד פיש, כולל הקטע של אמונה, טלוויזיה אמריקאית ואובדנים.
האמת, שהדמות של סיילר היא שהחזיקה איזושהי רמה של עניין, משך 24 השעות של הסדרה. האם היא לבדה מצדיקה את הצפייה בסדרה כולה? לא ממש.
אמונה בטלוויזיה האמריקאית?
דווקא זה חסר. הרי המדיום הטלוויזיוני משפיל את המדיום הקולנועי בשנים האחרונות. אוכל אותו בלי מלח ואפילו לא מתעכב בשביל לדרוך על הגוויה.
גיבורים היא דווקא ,כפי שציינתי סדרה טובה אך לא הרבה מעבר לכך ויש לה המון חסרונות לצד יתרונות שלא היו לסדרות אחרות.
אבל מה עם סדרות אחרות? אני מודע לבעיות של לוסט, ולסיבות שבגללן אנשים לא אוהבים אותה אבל אני דווקא מחסידיה הגדולים של הסדרה ובעיניי פרק הסיום של העונה הקודמת היה אחד מפרקי המופת הטלוויזיוני הכי גדולים שיש.
והאוס? לא מופת? אפילו ברמת המשחק ששם עוד אפשר לדבר על כוכבים גדולים באמת בקולנוע – יו לורי עולה על כמעט כולם.
ומה עם קונצנזוס איכות כמו הסופרנוס שהביא כל כך הרבה רגעי מופת. הרבה יותר מאשר בקולנוע בדרך כלל. (חבל רק שברוב רגעי המופת האלה, דמויות מתו). מה עם קונצנזוס איכות אחר כמו קרניבל שאולי נגדעה בטרם עת, אבל דווקא נתנה פינאלה לא רעה בכלל.
הרי לטלוויזיה יש יתרון אחד גדול שלעולם לא יהיה לקולנוע – יכולת הזדהות מורכבת וארוכה הרבה יותר עם הדמויות. בעבר, היתרונות האלה התקזזו בגלל יתרונות הקולנוע, סבלנות הצופה ועוד סיבות כלכליות, חברתיות או אחרות. אבל היום? לכל הפחות מאז סיינפלד, רצח מאדום לשחור, אוז ובאפי, המדיום הזה שולט לגמרי.
אמונה בטלוויזיה האמריקאית?
אני דווקא חולק על רוב התגובות בנושא גיבורים. לדעתי זאת הייתה אחת הסדרות הטובות ביותר ששודרו השנה, וכמעט מתעלה על רמתה של לוסט. אבל זה כבר נושא אחר, כמו שהוא מוכיח בהירוס זקארי קווינטו הוא שחקן נהדר, שמצליח לגרום להרגיש אמפטיה אפילו לרוצח סדרתי שהורג את קורבנותיו בדרך מתועבת במיוחד. אני שמח בשבילו שהתפקיד של סיילאר עזר לפתח את הקריירה שלו, ופותח לו הזדמנויות כאלה.
קרניבל, לדעתי, לא נגדעה כי אם ניצלה.
לHBO יש נטיה לתבנית התנהגות חוזרת בסדרות שלה מהשנים האחרונות: עונה ראשונה מפוצצת ומדהימה, עונה שניה עדיין טובה מאוד אבל מידרדרת באיטיות לקראת הסוף בצורה מוחשית מאוד, ואחרי זה כל העסק הולך לעזאזל.
עמוק באדמה- עונה ראשונה מדהימה בביצוע מכל בחינה [משחק, צילום, בימוי, תסריט] וגם נתנה לי הרגשה שהיתה לי לעיתים נדירות לפני כן בסדרות טלוויזיה, הרגשה של כנות והזדהות עם הדמויות. עונה שניה סבירה, ואת העונה השלישית בקושי טרחתי לראות אחרי שני הפרקים הראשונים, וכל פעם שבמקרה תפסתי פרק אקראי מהעונה השלישית והלאה בטלוויזיה נחמץ ליבי בקרבי על כמה שזה נהיה טלנובלי ועילג.
דד ווד- עונה ראשונה מרתקת, הדוקה, מאתגרת, מלוכלכת, ריאליסטית, מותחת. שומרת על עניין גם בעונה השניה אבל רואים בפרקים האחרונים שזה גם נהיה טלנובלי ואני ומשפחתי פשוט ויתרנו.
אבל את קרניבל אהבתי אפילו יותר מהשתיים הקודמות. היו לסדרה הזו כל כך הרבה שיאים שהפסקתי לנסות להזכר בכולם. לכן דווקא שמחתי כשהיא נגמרה בסוף העונה השניה, למרות שסוף הפרק האחרון כל כך פתוח ודורש המשך, ושעוד עונה יכולה להיות באותה רמה מעולה, אבל אני חושב שעדיף להישאר בערפל בנוגע לשאלה הזו מאשר לקבל ירידה מאכזבת באיכות כמו שהיו באחרות.
צר לי בשבילך
לגבי "עמוק באדמה". העונה השלישית אמנם קשה יותר, אבל הרביעית טובה, והחמישית מופתית לא פחות מהראשונה.
מעט מאוד סרטים עשו לי את מה שעשר דקות הפיאנלה של "עמוק באדמה" עשו.
אבל זה בדיוק העניין
למה לי לטרוח לפתח הזדהות מורכבת וארוכה עם דמויות, להשקיע בזה הרבה שעות מהחיים שלי, אם בסוף אני מקבל סטירה בפרצוף כמו הסוף של 'גיבורים'? (או אבדן הכיוון של 'אבודים', או המופרכות ההולכת וגוברת של '24' – דברים שלא חוויתי על בשרי אלא רק שמעתי עליהם). נראה כאילו שוב ושוב סדרות מתחילות טוב, אבל בשם הרייטינג הקדוש, נמשכות עד מעבר לנקודה שבה היו צריכות להסתיים, וכמעט בלי יוצא מהכלל נופלות על הפנים. כמו שכתבתי פעם במקום אחר – כשאני רואה סרט גרוע, מקסימום איבדתי שעתיים. כשאני רואה סדרה, זה דורש ממני הרבה יותר השקעה, ויותר מדי פעמים זה לא מצדיק את זה.
אבל זה בדיוק העניין (כה''ב)
זה פשוט לא נכון לומר שסדרות מאבדות את זה, או קופצות מעל הכריש מוקדם.
בעיניי, העונה השלישית של לוסט למשל, היתה טובה יותר מהשניה והסיום שלה היה לא פחות ממהמם.
דיברו כאן על קרניבל, לדעתי לא רק שהסדרה לא קפצה מעל הסוס אלא שהפרקים הטובים ביותר שלה הם פרקי הסיום של העונה השניה.
הסופרנוס, לא זו בלבד של התדרדרה אלא אף הגיעה לשיאים חדשים מדי עונה.
(את 24 אני לא רואה, הפרק האחרון של העונה הראשונה, שהיא היחידה שראיתי, היה מופרך מספיק בשביל לגמול אותי לעד).
ואני אפילו לא רואה כל כך הרבה טלוויזיה, אבל מבין הדוגמאות שמניתי וראיתי, כמעט אף אחת לא קפצה מעל הכריש אלא דווקא הביאה אותי לשיאים חדשים של הזדהות וריגוש.
אגב, סדרה נוספת שרק עלתה והתפתחה ופשוט הסתיימה מוקדם מדי היתה "אלה הם חיי" של קלייר דיינס. סדרה מופתית שראיתי רק השנה, ובסופו של דבר גם היא מוכיחה שהמהפך החל כבר בשנות התשעים.
לא חכמה לא להגיע לשיא
כשיש לך רק 12 (?) פרקים.
19 אבל מי סופר.
אבל מה עם האחרות? באפי על 144 פרקיה, למרות שכן, העונה האחרונה היתה פחות טובה, אבל עדיין 122 פרקים רצופים ועוד כמה מעולים לא הולכים ברגל.
סופרנוס על 86 פרקיה, אחד אחד. סיינפלד על עשרות פרקיה, הסימפסונס שנתנו מאות פרקים טובים גם אם יתכן ובעונות האחרונות היא בירידה.
מקסימום, אם נותנים עונה או שתיים פחות טובות – אפשר להתעלם, אבל זה עדיין לא מבטל את השיאים של עשרות ומאות פרקים שמגיעים לרמות שקולנוע כמעט אף פעם לא מגיע אליהם.
''אפשר להתעלם''?
אז זהו, שאי אפשר, וזאת הבעיה. שתי עונות הן בערך 40 שעות של צפיה. אם מישהו היה מכריח אותך לראות 40 שעות של סרטים גרועים בטענה שבסוף יש קטע ממש טוב, היית מסכים?
אני לא טוען שאין תקנה לטלויזיה. ברור לי שבשנים האחרונות היא באמת הגיעה להישגים שמשתווים או מתעלים על אלה של הקולנוע. אבל זה פשוט לא שווה את זה, בשבילי. אחרי גיבורים, אני כבר מאוד מהסס אם להתחיל משהו חדש, לפחות כל עוד הוא משודר ב"זמן אמיתי". אמנם לצפות אחר כך ב-DVD הורס את הכיף של לחוות את זה ביחד עם עוד מיליוני אנשים, אבל לפחות אני יכול לקבל המלצות שיוודאו שהסדרה שווה צפיה עד הסוף.
אני מניח שאם יש לכל הקיטורים שלי פואנטה, זה שהשיטה האמריקאית של הרשתות הגדולות לא עובדת. לכתוב, להפיק, לצלם ולערוך 22 פרקים בשנה (פרק בשבועיים!), כל שנה, בלי הפסקה, ולשמור על רמה גבוהה – זה קרוב לבלתי אפשרי. אין לי מושג איך הם עומדים בזה. זה לא מקרי שהרבה מהסדרות המוצלחות יותר הן של HBO ורשתות הכבלים האחרות, שם כל עונה היא קצרה יותר, ההפסקות בינהן ארוכות יותר, ולכן גם ההשקעה בכל פרק גבוהה יותר.
רק דבר אחד לא הבנתי
כדי שכל ההמשך לא יהיה טחינת מים – חוץ מגיבורים, נתת צ'אנס גם לסדרות האחרות. לאבודים? לורוניקה מארס (שהיא דווקא דוגמה קלאסית לטענה שלך ונוגדת את מה שאני אומר)? להאוס?
האם רק על גיבורים הכל מבוסס? הרי גם אני וגם טובים ממני מסכימים שגיבורים בעייתית. לדעתי היא היתה בעייתית לכל אורכה ובסוף זה התגבר, לטענתך זה קרה רק בסוף. אבל יש כל כך הרבה סדרות אחרות שנותרו נהדרות עד סופן.
וגם, נושא הירידה והקפיצה מעל הסוס, גם כשהוא מתרחש לא מדובר באיזושהי נפילה תמיד. העונה האחרונה של באפי היא טובה, רק לא בסטנדרטים של באפי. אוז טובה גם אחרי עונות הפתיחה הטובות, רק פחות ממה שהיא היתה.
מבחינתי זה סינדרום הפרק האחרון כשהוא מוכלל על עונות אחרונות. סינדרום הפרק האחרון אומר שפרק אחרון של סדרה גדולה נמדד אחרת מאשר פרק סטנדרטי, ולכן הציון למשל של פרק הסיום של הסופרנוס בטיוי.קום נמוך בהרבה מכל פרק אחר. בעיניי מדובר בפרק מופתי כרגיל, אבל יכול להיות שהציפיות גרמו לדברים אחרים.
אותה תופעה יכולה להתרחש גם על עונות שלמות. האכזבה נגזרת מגודל הציפייה. אבל אבסולוטית, לדעתי, גם סדרות יורדות, לעיתים קרובות עושות דברים נהדרים.
מודה, אני מדבר בלי להבין.
אני רואה מעט מאוד טלויזיה. כל מה שאני אומר, אני אומר מפרספקטיבה של אחד שרק מציץ על העולם הזה של הטלויזיה מבחוץ. אני רחוק מלהיות מומחה בזה.
סנל''ל לסופרנוס
נכון, כי הרבה יותר אמיץ לעשות את מה שכולם (או כמעט כולם) חשבו שיקרה במקום לעשות את המפתיע מכל ולסיים את המופת הזה באמביוולנטיות שהיתה.
אגב.
מצטער, אבל כבר נדדנו מספיק אל האוף טופיק
דיוני סופסופרנוס זה לא כאן.
מצטער, אבל כבר נדדנו מספיק אל האוף טופיק
לא רוצה להיות קטנונית, אבל מתחתי מתנהל דיון הרבה יותר מעמיק וארוך על הסופרנוס.
למה דווקא אני מקבלת את הודעת "אוף טופיק זה לא לכאן"?!?
לא רוצה להיות קטנונית בעצמי, אבל את טועה.
א. התנהל דיון כזה והמשתתפים בו קיבלו הודעת "אוף טופיק זה למייל. קישטה";
ב. ברמה האישית, ההודעה שלך היא בדיוק מה שאני לא אוהבת אצל המגיבים באתר. הגישה של "אז מה אם העורכים מבקשים שוב ושוב לא לגלוש לאוף טופיק – עובדה שהיה דיון אחד שנשאר אז למה אותי מוחקים?". בחייכם, זו גישה ילדותית שלא מובילה לשום מקום חוץ מלגרום לנו לעבודה מיותרת ולעצבים (או לייאוש טוטאלי עד כדי רצון לסגור את האתר). אם נתעצבן, לא תהיה לנו מוטיבציה לנסות ולפתח עוד יותר את האתר, ואם תהיה לנו עבודה מיותרת – ממילא לא יהיה לנו זמן לזה.
לא רוצה להיות קטנונית בעצמי, אבל את טועה.
תראי, אני ממש לא כאן לעצבן אף אחד. אני מאוד נהנת מהאתר, ואחד הדברים שאני אוהבת בו, הוא העניין שאפשר לדבר על כל מיני נושאים.
אני לא מבינה למה אתם לוקחים כל כך קשה את עניין האוף טופיק.
נושא אחד מוביל לנושא אחר וכל עוד הקוראים והמגיבים נהנים בדיונים האלה, מה רע?
לא האשמתי אותך באופן אישי.
בכל מקרה, לשאלתך: המגיבים הם אחוזים בודדים מבין קהל קוראי האתר. כרגע אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שאם מישהו נכנס לביקורת על 'מת לחיות', לדוגמה, הוא מן הסתם רוצה לקבל מידע על הסרט, ולא יעניין אותו לשמוע דברים בנושאים אחרים, גם אם זה מעניין אחוז מצומצם מאד של גולשים (ושימי לב שלרוב, בפתילי אוף טופיק משתתפים מעט מאד מתדיינים).
אנחנו אתר קהילתי, לטוב ולרע. זה טוב, כי כמו שאמרת, המגיבים נהנים אחד מחברתו של השני. זה רע, כי מי שמגיע מבחוץ יתקשה למצוא את מקומו – ואם הוא מעוניין במידע נטו, יש סיכוי טוב שהמידע יאבד.
בשורה התחתונה, זו המדיניות שלנו. אל תתווכחו – כבדו אותה.
אז תעבור לאי הבריטי
מכל הסדרות שטרחתי לעקוב אחריהן השנה, לפחות הפינאלה של לייף און מארס היה נהדר…
אבגרךלחלךחלך!! (מקציף מהפה)
סליחה, פשוט המוח שלי גרם לעצמו לשבץ קטן בשביל לא לשים לב ששמת את 'האוס' ו'הסופרנוס' באותה ההודעה.
בהחלט
אני לא מכחיש. בהאוס אין את האינטנסיביות של הפרקים הגדולים באמת של הסופרנוס. ועדיין האוס מרתקת לא פחות ואפילו זורמת יותר. אולי הסופרנוס גדולה יותר, אבל להאוס ממש אין במה להתבייש בפני אף אחת.
ואם כבר, בעיניי מה שג'יימס גנדולפיני ויו לורי עושים עם הדמויות שלהם, הוא פשוט מדהים. אין טוב מהם.
תגיד לי, אתה באמת רוצה להרוג אותי היום?
האוס היא טלנובלה רפואית סטנדרטית לחלוטין, ואפילו עם משחק (של כל השאר) ותסריט רדודים מהרגיל, עם משתנה אחד משמעותי – יו לורי. זהו.
כן, הוא שחקן ענק. אני אפילו מוכן להודות שהדמות שלו כתובה לא רע (אבל לא מבריק). אבל מכאן ועד לגאונות המתמשכת, המתוזמרת והייחודית של הסופרנוס הדרך ארוכה כמסע לקוטב הצפוני.
ברגל.
על ידי נמלה.
חס וחלילה
אני מת על הסופרנוס. מדובר באחת הסדרות הגדולות בהיסטוריה, אין בזה ספק. אבל האם אין לה חסרונות? לוריין בראקו לא יודעת לשחק, הדמות של סיל מעולם לא קיבלה פיתוח משמעותי למרות קוליותה, התחלות העונה שלה בדרך כלל בינוניות ואפילו יש כמה פרקים בינוניים באמצע, פה ושם.
אז כן, מכל בחינה אחרת היא אדירה. אפשר לכתוב עליה ועל המשמעויות שלה ספרים, אפשר לנתח כמעט כל אחת מהדמויות שלה למוות, אפשר לדבר על ערכי משפחה מול עסקים, טוב מול רע, נפש ומחשבה אל מול אינסטינקטים, ניואנסים של מוסר. אפשר להתרגש מכל אחד מהרגעים הגדולים שאותם לא אספיילר בפוסט הזה. אפשר גם לדבר על העובדה שכל משפט שני בסדרה הזאת נושא לפחות שלוש משמעויות, שכל דמות כמעט עוברת דרך נחשולים שוצפים של התפתחויות ועוד כל מיני דברים גדולים.
את כל זה אי אפשר אולי לומר על האוס. פורמן הוא דמות בינונית, גם צ'ייס, גם קמרון. אבל האוס עצמו הוא יותר מסתם דמות בסדרה, הוא אפילו יותר מטוני סופרנו בסופרנוס, הוא המהות של הסדרה, כל השאר הם הדאקלינגס, אפילו קאדי, אפילו ווילסון. הסדרה היא לא סדרת בית חולים, אלא היא סדרה על ד"ר האוס, זה מה שהיא. וככזאת היא יוצרת פרוטרט מושלם של דיכאון והישגיות והקשר ביניהם. בכל פרק כמעט יש אמירה מנוסחת חדשה על הרופא עצמו ועל הקשר שלו אל החולה ואל הסיפור השבועי. בכל פרק אנו חופרים עמוק יותר אל הדמות האחת שמובילה את הסדרה. אחת, כי כן – בסופרנוס יש הרבה יותר מאשר אחת.
האוס היא לא טלנובלה מהסיבה הפשוטה שהאלמנטים הטלנובליים שלהם (כלומר, כל מאבקי הכוחות בין הדאקלינגס, סיפורי אהבה וקנאה) משמשים בו כרקע לסיפור המשמעותי האחד.
ובנוסף, הסדרה הזאת זכתה לא בכדי לאלפי המעריצים שלה. היא מהירה ודינמית, ההומור בה מצוין, כל סיפור פרקי כמעט, לא רק מעניין ומאתגר אלא גם מותח עד קצות העצבים.
אז מה יכול להיות רע בסדרה עם הומור משובח, מתח נפלא,מקוריות סיפורית, ג'ניפר מוריסון ודמות מושלמת אחת?
האם אתה אוהב את הסדרה מהסיבות שהיא פופולרית?
לא שזה באמת משנה, אבל הרבה מאוד אנשים רואים את האוס בגלל הטלנובליות שלה שניפנפת כרגע הצידה בביטול. אני מוכן לקבל את הטענה שמדובר בסך הכל בהוק שמאפשר לתסריטאים להתמודד באומץ עם דמות עמוקה (שים לב אגב מי משחק את אהובתו הנצחית, אם מדברים על עומק) – אבל בי ההוק הזה מעורר קבס.
רגע, לא, קבס זה חזק מדי וגם מתנשא מדי. ההוק הזה מעורר בי תחושה שמשכו אותי לצפות בסדרה מהסיבות הלא נכונות – קצת כמו מה שקורה כשאני נתקע מול פרק של CSI: Where-ever: אני רואה עד הסוף, תמיד, אבל אז מרגיש כמו אדיוט שעשיתי את זה.
האם החולה יחיה או ימות? האם יתברר שהוא סבל מטרומבובית הלוע או איצטגכלונית זוחלת? הרי הטיפול לאיצטגכלונית גורם לאלגריה חמורה אצל אנשים הסובלים מטרומבובית, ולהיפך, ולמרות שהאוס יודע מה לעשות, הפוליטיקה של בית החולים נתקעת לו בדרך, ואחד העוזרים שלו מנסה להפגין עצמאות ובוחר בעצמו את הטיפול וכמעט הורג את החולה, ומה יהיה, מה יהיה, מה יהיה?!?
סדרה של קליפ-האנגרים מלאכותיים ומנותקים מהמציאות (האנושית; הרפואית) היא דרך מלוכלכת במיוחד למכר אותי לסדרות – ודמות מורכבת אחת רק מדגישה את הלכלוך, לא מטהרת אותו.
(הערה חשובה לסיום: אין לי שום בעיה עקרונית עם קיומו של בידור קליל נטול ערך מוסף, ושום בעיה ממשית עם מניפולציות שתכליתן היחידה היא להשאיר את הצופה אל מול המסך עוד דקה, ואז עוד דקה, ואז בפרסומות, ואז עוד כמה דקות. אני רק לא נהנה בכלל מהסוג השני – בעיקר כי הוא דורש, פחות או יותר בלי יוצאים מהכלל, עלובנות חוזרים ונשנים לאינטיליגנציה; ואין לי זמן (לצערי) לסוג הראשון).
אני רק לא מסכים עם העלבון לאינטליגנציה
כי הקיצוניות של האוס היא חלק מהדמות, והוא חייב סוג של סמן שפוי, ואת אלה מביאים לידי ביטוי עוזריו (שגם לפעמים, ולעיתים רחוקות מאד, צודקים).
אין עלבון לאינטליגנציה כי כל אחד ואחד מהקליף האנגרים מוצדק כשלעצמו גם אם אתה, כמישהו שמכיר את הסדרה מלמעלה יודע שבסוף האוס יהיה הצודק. אבל מה אתה מצפה שיקרה בחיים האמיתיים (לו היה ד"ר האוס בחיים האמיתיים), שכולם יעמדו בפניו ביראת כבוד ויתנו לו לעשות את השטיקים המוזרים שלו?
ואגב, אחד הדברים היותר נפלאים בסדרה הזאת, זאת העובדה שלמרות הנוסחתיות שלה לכאורה, היא מצליחה למתוח כל פעם מחדש.
תמיכה
אני עם נורטון בעניין הזה.
לראייה הפרק "שלושה סיפורים"
פרק (כמעט) סיום העונה הראשונה. מיוחד.
רגע אחד.
אף אחד לא מדבר ככה על ניל (נו, מה שמו, רוברט שון לאונרד). ניל הוא לא רק מושלם, הוא גם הפאק הכי טוב שאי פעם ראיתי (נו, עד שלשום), וכל תפקידיו להלן לעולם ישרו בזוהר של ללכת שבי אחריו.
גדולתה העיקרית של האוס (חוץ מכתיבה מאוד מוצלחת) היא בחיבור שני שחקנים שקשה לי להגיב עליהם בלי להידרדר למחוזות ה"מאמם!!1" ודומיהם. כי יו לאורי…
הוא מקציף מהפה.
תכניסו אותו מיד ל-MRI. נורטון, תרשום על הלוח את הסימפטומים.
בואו נבהיר משהו:
לדבר על 'הירוז' זה אוף טופיק – גם אם עוד איכשהו נסלח;
לדבר על כל סדרת טלוויזיה אחרת זה אוף טופיק פרוע, ובשבילו המציאו את המייל.
לחיסרון הראשי של 'גיבורים' קוראים מוהינדר.
לא מדויק
ואני אוכיח זאת – אפילו הירו נקמורה, הדמות החמודה עם הפוטנציאל האדיר הפכה להיות דמות ברמות מוהינדריות אם לא פחות מכך בפרקים האחרונים של העונה.
מסקנה – הבעיה העיקרית של הסדרה היא הכותבים שלה.
לפחות היה לו פוטנציאל.
לעומתו, מוהינדר מההתחלה היה קשקשן נוראי.
לפחות היה לו פוטנציאל.
אני אישית אוהבת את מוהינדר הרבה יותר מהירו.
הירו מעצבן ולעיתים מעיק, מוהינדר מקסים וחמוד.
ועל זה נאמר..
טעם וריח.
לא מדויק
יכול להיות שזה רק עולם האסוציאציות המוזר כתמיד שלי, אבל צמד המילים "לא מדויק", בצירוף עם מוצאו ההודי של מוהינדר – הזכיר לי פרסומת לכרטיס אשראי. כזה שמעניק ללקוחות את היכולת לשנות דברים רטרואקטיבית…
ולדעתי, ה-בעיה של הסדרה, היא פיטר פטרלי. הגרסה האנטי-גיבורית לפיטר פארקר המגה-חנון (בגרסת סם ריימי, כמובן). כן, אני יודע שזה ג'ס מבנות גילמור, אבל הבחור פשוט מרגיז.
אוי, אבל הוא הודי!
בכל אופן, בחזרה בכדוה"א, אני דווקא לא חושב שב'גיבורים' יש כאלה בעיות תסריטיות. אם להסתכן, אני לא חושב אפילו שהמשחק כזה גרוע, לא לפחות בסטנדרטים של מה שאנחנו רואים כיום בטלוויזייה.
חוץ מהפרקים הראשונים (במיוחד הפיילוט, שגרם לי להחליף ערוץ ולראות 'אבודים' במקום [ועל 'אבודים' בכלל לא אתחיל לדבר, גם כי זה אופטופיק נורא וגם כי זה מקרה אבוד {no pun intended}]), 'גיבורים' הייתה סדרה מהנה לכל אורך הדרך. אישית לא הייתה לי בעיה עם שום דמות, אפילו לא עם מוהינדר (שנכון שאין לו אפילו כוחות, והוא סתם ריפאוף של פרופסור X או משהו, אבל לפחות הוא לא מקבל יותר מדי זמן מסך, ואפשר פשוט לחכות שיופיע סיילר או משהו).
ואני לא מסכים עם רד; לא ראיתי את שני הפרקים האחרונים, אבל לפחות הלפני-לפני אחרון מלא באקשן ובכיף של כל הפרקים שקדמו לו.
סדרה פשוט נהדרת
אני לגמרי מסכימה, ה3 פרקים האחרונים של גיבורים היו פשוט נוראיים, והסיום עונה כל כך מאכזב.
במיוחד אחרי "פרק העתיד" שהשאיר אותי פעורת פה.
לדעתי מחיר השכירה של העונה הראשונה של ''הסמויה''
או של "דדווד" זהה למחיר השכירה של העונה הראשונה של "גיבורים"; מכיוון שכך, אני מראש הייתי מונע מעצמי את קלקול הקיבה.
פה יש כמה דעות
http://www.tve.co.il/story.asp?id=3768
מה איכותה של 'גיבורים'?
לא ראיתי את "אבודים" מעולם כך שלא אוכל להשוות. את "גיבורים" צרכתי כמו ג'אנק פוד ממכר, היא כיפית, מטומטמת ולא משנה כמה השחקנים גרועים (טוב, אלי לרטר הצליחה לשכנע שהיא יודעת לשחק קצת) היה מתח שמשך אותי מפרק לפרק כמו קינדעלע למכונית צעצוע נוצצת. תן מבט ותראה, יש כאן פוטנציאל לשריפת שעות מבורכת.
מה איכותה של 'גיבורים'?
אני יכולה להבין למה יש כאלה שימצאו דימיון בין אבודים לגיבורים, אבל ברמת העקרון לא מדובר בסדרות שדומות במהות שלהן.
אומנם שתיהם מותחות גבולות ומאתגרות ומותחות אותך, אבל מבחינה עלילתית, גיבורים הרבה יותר קומיקסית ואבודים זה פאזל אנושי.
מה שכן, יש דימיון בקונספקט אחד, באבודים ובגיבורים כל הדמויות קשורות אחת לשניה בדרך זו או אחרת.
אבודים סדרה שולטת
בעברית כותבים ''שולתת!!1''
בשביל מי עושים את הסרט הזה?
Star Trek Nemesis מ2002 היה אדיוטי ולא כיסה הוצאות (עלה 60M$ הכניס 43M$) ואני בספק אם נוספו מעריצים לתוכנית בחמש השנים האחרונות.
בשביל מי עושים את הסרט הזה?
אני אישית מאוד אהבתי את נמסיס.
מישהו חושב שהוא מזכיר את חיים אתגר?
אם פה מותר לדבר על גיבורים,
וזה אפילו סוג של און טופיק, קווין סמית יכתוב ויביים את הפרק הראשון של heroes – origins
http://www.tvsquad.com/2007/07/28/comic-con-heroes-panel-breaking-news/
אם פה מותר לדבר על גיבורים,
האושר D:
אני מצפה להרבה מהפרק הזה..
כן!!
זה בטח יהיה כל כך שנון! אולי מישהו אפילו יצטט שם מ'מלחמת הכוכבים'!
והנה ההכרזה:
http://www.youtube.com/watch?v=ftueBczqqkc&mode=related&search=