 |
||
| Premiere, אחד ממגזיני הקולנוע הבולטים בארה"ב ב-20 השנה האחרונות, נסגר ועובר לנוכחות אינטרנטית בלבד. בימי אונליין אלה הרעיון של קניית חבילת נייר מודפס כדי לקרוא על קולנוע באמת נראה קצת מיושן. |
06.03.2007
|
|
יומית
Premiere, אחד ממגזיני הקולנוע הבולטים בארה"ב ב-20 השנה האחרונות, נסגר ועובר לנוכחות אינטרנטית בלבד. בימי אונליין אלה הרעיון של קניית חבילת נייר מודפס כדי לקרוא על קולנוע באמת נראה קצת מיושן.
Premiere, אחד ממגזיני הקולנוע הבולטים בארה"ב ב-20 השנה האחרונות, נסגר ועובר לנוכחות אינטרנטית בלבד. בימי אונליין אלה הרעיון של קניית חבילת נייר מודפס כדי לקרוא על קולנוע באמת נראה קצת מיושן.
מילא זה, אבל גם הרעיון של קניית כרטיס קולנוע מתחיל להראות מיושן
בעידן ההורדות. אין ספק שהתעשייה עוברת שינויים גדולים.
מסכנים הוליווד, מה יהיה עליהם? בסיוטיי אני רואה את טום קרוז וג'ניפר אניסיטון פושטים יד ברחובות, כדי לממן את הבית השלישי בקאריביים.
ההבדל הוא, שניתן לטעון (עדיין) שיש הבדל כלשהו בין צפייה בסרט
בקולנוע לבין צפייה בסרט שהורד באינטרנט. לעומת זאת, אם יש הבדל כלשהו בין קריאת ביקורות וחדשות קולנוע על נייר מודפס לבין ביצוע הפעולה הנ"ל באינטרנט, הרי שזהו לכל היותר הבדל חיובי (יערות הגשם וכו').
כן, העיתונות והמלה המודפסת באופן כללי מחשבות את קיצן לאחור.
זה נכון, אבל לא לגמרי נכון
בנוגע לביקורות קולנוע על נייר מודפס, נראה לי שאתה צודק.
בנוגע לכך שהעיתונות ובמיוחד המילה המודפסת מחשבות את קיצן לאחור, זו הכללה גורפת מדי. מעורבים בעניין הרבה הרגלים, מנהגים וצרכים מכל מיני סוגים, שחלקם פועלים לשימור הדפוס. למשל, גם כשהתחיל המחשוב של משרדים בעולם המערבי, היו טענות על כך שזה ישים קץ מוחלט לניירת. אבל למרות שבהחלט היה מעבר לשימוש באחסון מידע ממוחשב, הניירת ממש לא נעלמה (למרבה הצער. זה בהחלט היה יכול להציל הרבה עצים).
הניירת לא נעלמה, אבל השימוש בה נמצא במגמת צמצום
והמגמה הזאת תימשך. שני גורמים עיקריים מונעים היום מעבר של קריאה "כבדה" מנייר לפורמט אלקטרוני: זה עדיין פחות נוח לקרוא ספר שלם ממסך מחשב בהשוואה לקריאה מנייר וזה הרבה יותר קל לשכפל טקסט אלקטרוני בהשוואה לטקסט מודפס (מה שמאיים על רווחי ההוצאות). כשיגיע הפתרון לשתי הבעיות האלה (ובנוגע לבעיה הראשונה הוא כבר כמעט כאן), הניירת תהפוך להיסטוריה.
והרבה פחות נוח להתכרבל עם המחשב במיטה.
שלא לדבר על הפוטנציאל הקטסטרופי של להוסיף לסיטואציה הנ"ל שוקו חם בחורף.
פוטנציאל קטסטרופי קיים גם עם ספרים.
יותר ברמת הלהירטב.
לא ברמת הלהתחשמל ולאבד את כל הקבצים החשובים שלך. שלא לדבר על זה שבדרך כלל ספרים זול וקל יותר להחליף. אם שוקו נשפך לך על ספר זה לא באמת קטסטרופה, זה סתם לא נעים.
'הקיבריאדה'.
(לא, זה לא באמת קרה לי. אבל אם יש לכם עותק מיותר – אני אשמח).
אם את עושה גיבוי למחשב, אז זה סתם ברמת הלא נעים. ואימיילים וקבצים חשובים ממילא נמצאים ברשת.
(אין באמור לעיל כדי להעיר שאני מוכנה שמשהו יקרה למחשב שלי, הגם שהוא מרשרש לאחרונה בצורה חשודה. טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, שום בצל, מלח מים).
לפטופ בשירותים זה פשוט לא נוח!
ניסיתי, אני מודה…
לדעתי גם מפחיד להיכנס עם לפטופ לאמבטיה.
קראתי ככה פעם את 'הנסיך הקטן'.
תסביר לי איך אפשר להחליף
את רישרוש דפיו של ספר, את הריח שלהם, את התחושה של הדיו הנמרח על האצבעות, במסך זכוכית קר?
מייד אחרי שתסביר איך אפשר להחליף שיחת רעים קולחת
ב"פפפייי מייקל לואיס שולתתת!!!"
העולם משתנה, ידידי
כבר די הרבה שנים
נשמעת הטענה ש"בקרוב לא יהיו ספרים ועיתונים, רק מחשב", ובדיוק כמו הטענה "בקרוב לא יהיה קולנוע, רק מחשב", זה לא באמת קורה. המחשב מחליף חלק מהניירת, אבל הוא לעולם לא יחליף את כולה.
עקרונית אני מסכים,
אבל רק בגלל שמשהו לא קורה הרבה זמן, לא אומר שהוא לא יקרה לעולם. הקולנוע, וכנראה שגם הנייר, הם *באמת* שני דברים שהולכים ונכחדים. גם אם הם לא ייעלמו לגמרי, הם כמעט וייעלמו בסופו של דבר. זה כנראה יקרה "בקרוב" בראייה היסטורית, רק לא ממש בקרוב במובן ההיום-אתמול-מחר בצהריים.
אני לא הייתי ממהרת להספיד את הנייר.
כל כך הרבה פעמים אמרו שהקולנוע/ טלויזיה/ מחשב יחליפו את הספרים, כל כך הרבה פעמים החרימו, שרפו וצינזרו ספרים, כל חמש דקות מתפרסם מחקר שהילדים של היום יודעים איך נראה ספר, ועובדה שבכל שנה יוצאת לאור כמות מכובדת מאוד של ספרים. סביר להניח שהטכנולוגיה החדשה תפחית מהאטרקטיביות של הספר המודפס (או העיתון המודפס, או טופס 101 המודפס), אבל קשה לי להאמין שהיא תעלים אותו.
מה הקשר להחרמה ושריפת ספרים?
אסוציאטיבי.
למה לא למהר ולהספיד את הנייר?
אני לא יודעת על מה נשענת הטענה שלך שבכל שנה יוצאת לאור כמות מאוד מכובדת של ספרים, אבל השאלה היא לא מה הכמות, אלא מה הדלתא.
אני רואה שבשימוש אישי שלי ושל מקורביי (בדור הצעיר וההורים, לא ההסבים והסבתות) השימוש בעיתונות ובספרות המודפסת הולך וקטן, ואת מקומו הולך ותופס השימוש והקריאה של מילה האלקטרונית.
גם מגזינים ישראלים עוברים לשיטה האלקטרונית (כמו "טיים אאוט" ו"קוסמופוליטן" למשל), ונכון להיום אולי יש עדיין יתרון ייחודי לעיתונים ולספרים בניידות שלהם, אבל אי אפשר לומר שבעתיד זה ישאר ככה.
אני לחלוטין עם כל מה שאמר רד: משהו שלא קורה הרבה זמן לא אומר שהוא לא יקרה לעולם.
האינטרנט מביא איתו תמורות רבות ומהירות יחסית, בראי ההיסטוריה. הקולנוע והנייר הולכים ונכחדים, ואת מקומם תופס האינטרנט, וגם אם הם לא ייעלמו לגמרי, הם יצטמצמו משמעותית במהלך השנים הלא כ"כ רחוקות.
את הטיעון שלי אני אגבה בכמה נתונים מהלמ"ס שעוסקים בהוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט בשנת 2005 (אלה הנתונים שמצאתי כהכי קרובים; יכול להיות שיש נתונים מתאימים יותר שלא חשבתי עליהם):
האחוז מההוצאה השוטפת שמהווים ספרות וכתבי עת הינו 7.2, בעוד שהוצאות בגין ספורט ומשחקים, מחשבים ואינטרנט (אין לי מושג מה הקשר בין ספורט ומשחקים לבין מחשבים ואינטרנט, אבל נזרום) מהווים 22.7%.
אם החלוקה הקטגורית הזו נותנת מקום לספק, אז אפשר לבדוק את הלוחות של הלמ"ס, שמספקים נתונים היסטורים של השנים האחרונות בנושא ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט בעשר שנים האחרונות. מניתוח נתונים אלה עולה כי בשינוי הכמותי באחוזים של כל שנה לעומת קודמתה יש זיג זג עולה ויורד בגין ההוצאות בקטגוריה של הספרים אל מול עלייה משמעותית (ממוצע של 10.5% ב-7 שנים האחרונות) מתמדת בקטגוריה של האינטרנט.
למה לא למהר ולהספיד את הנייר?
כמו שאמרת בעצמך, הנתונים קצת מעוותים.
אי אפשר ללמוד כלום מאחוז האנשים שמוציאים כסף על משחקי כדורגל כשהוא מחושבת ביחד עם אלה שמורידים סדרה אמריקאית מהאינטרנט.
הנתונים קצת מעוותים, אבל אפשר להסיק מהם משהו בכל זאת.
עד שהלמ"ס לא יעשה סיווג מחדש, אלה הנתונים הכי טובים שהצלחתי לחשוב עליהם כנגישים ומתאימים. הם אולי לא הכי מדויקים, אבל המגמה שהם מציגים נראית לי מתאימה למה שאנו מנסים לטעון כאן.
לדעתי כן אפשר ללמוד מהם, כי בתחום הספורט לא ניתן להצביע על איזה שינוי משמעותי שהיה ייחודי בקטגוריה הזו *בלבד* בשנים האחרונות, שיכל להשפיע על ההוצאות הלאומיות.
במילים אחרות, אם סך ההוצאות בקטגוריה גדל, ומניחים כי גורם אחד (ספורט) לא השתנה, אזי ניתן להסיק כי הגורם האחר בקטגוריה (מחשבים ואינטרנט) הוא זה שגדל.
סיוג הנתונים שהבאתי התייחס פחות לחלוקה לקטגוריות של הלמ"ס, אלא יותר לתאימות של הבאת הנתונים של ההוצאה הלאומית לתרבות, לבידור ולספורט כדרך לבדוק את המגמות של שימוש בספרים בשנים האחרונות אל מול השימוש באינטרנט.
כנראה,
די צפוי שזה יקרה מתישהו אפילו במאה הקרובה, אבל גם לא 'בקרוב' במובן של טריילרים.
עקרונית אני מסכים,
למה אתה אומר שהקולנוע גווע?
כי הוא גווע.
זה נושא גדול מכדי לסכם אותו בהודעה קצרה אחת, ואנחנו עוסקים בו ישירות או בעקיפין בהמון דוחקואים, יומיות וכו'. בקצרה: הקולנוע הופך לפחות ופחות נחוץ. פעם אנשים היו הולכים לקולנוע כדי לראות סרטים, כי לא היתה אפשרות אחרת. ואז הגיעה הטלויזיה, ומספר הצופים בקולנוע ירד בצורה דרסטית. אבל איכות הצפיה בטלויזיה עדיין היתה גרועה, ולא היתה קרובה לחווית הצפיה בקולנוע. כדי לראות סרט כמו שצריך, עדיין היה צריך ללכת לקולנוע. ואז גם זה השתנה. הקולנוע הביתי בשנים האחרונות מתקדם בצעדי ענק לקראת הפיכתו לנגיש, זול, נוח ואיכותי יותר ממה שקולנוע "ציבורי" יכול להציע. לכן מספר כרטיסי הקולנוע שנמכרים בעולם יורד משנה לשנה. בסופו של דבר הקולנוע, לפחות כפי שאנחנו מכירים אותו היום, ייאבד את ההצדקה לקיומו ויילך בדרכם של הדרייב-אין והדודו.
אני חושבת שלרובנו (כולל אותי)
קשה לראות את הדברים שאנחנו אוהבים הולכים ונעלמים מהעולם, ואולי בגלל זה אנחנו טוענים שהם יישארו איתנו לנצח.
אני למשל, מוכנה איכשהו (אם כי בעצב רב) לקבל את הרעיון שהקולנוע ייעלם ביום מן הימים, אבל לא מסוגלת להתמודד עם המחשבה שיום אחד לא יהיו ספרים. קולנוע זה דבר מדהים, אבל ספרים הם הרבה יותר מזה, כפי שאמרה תולעת מפורסמת: "לפעמים הספרים הם ההורים שלי, לפעמים הספרים הם המורים שלי, אבל יותר מכל, יותר מכל, הספרים הם חברים שלי".
אם זה עוזר,
אני חושב שהספרים יישארו הרבה אחרי הקולנוע.
מה שחשוב מבחינתי הוא
שהספרים, ורצוי שגם הקולנוע (על העיתונים אני מוכנה לוותר בקלות), יישארו כל עוד אני נשארת. מה שיקרה אחרי מותי כבר לא מעניין אותי.
מה שחשוב מבחינתי הוא
ממש משפט מדכא להגיד, את לא חושבת?
תראה,
לא אני הבאתי את האנושות למצב המנוון שהיא נמצאת בו היום, לא אני המצאתי את ההורדות הלא חוקיות ברשת, ובטח שלא אני ביטלתי את גירסת הדפוס של הפרמייר. למעשה, בשום שלב אף אחד לא שאל אותי אם אני רוצה להיוולד לתוך החברה האנושית בתקופה הפוסט מודרנית (ואם היו שואלים, סביר להניח שהייתי מעדיפה את הרנסאנס).
לכן, אין לי שום אחריות מוסרית על הזוועות שהאנושות מעוללת לעצמה ולעולם (אם כי אני מאוד מנסה שלא לשתף פעולה עם אלו שנראות לי ממש מחרידות), ואני רק מקווה שכשהכל יתפוצץ לנו בפנים, אני כבר לא אהיה פה.
הבהרה – למי שלא הבין האם תגובה זו נכתבה ברצינות, אל תשאלו אותי, אין לי משוג.
שמא ניכנס לפרופורציות?
מסתובבים כאן היסטוריונים גדולים ממני. אבל בתור התחלה, אם אני לא טועה, בתקופה החלומית שלך היה לך סיכוי מכובד שלא להגיע לגיל בו את מצויה היום, וספק אם היתה לך היכרות עם המושגים "סבא" ו"סבתא". סביר מאוד שלא היית יודעת לקרוא, ובחיי התרבות והאמנות שאת מעריכה כל כך במבט לאחור לא היה יוצא לך להיתקל. אני גם לא כל כך בטוח שהאנושות סביבך היתה מוצאת חן בעיניך יותר מהאנושות המנוונת, המושחתת והרצחנית שאת רואה סביבך היום.
זו רק תחילתה של מגמה...
כמובן שעדיין אין תחליף לריח המגזינים שמוחזקים בידיים אבל האינטרנט תופס תאוצה רבה מדי ואי אפשר יהיה לשלוט בזה.
אתמול שודרו 7 דקות מתוך הסרט ספיידר-מן 3, אל תעשו את הטעות שאני עשיתי בלצפות בהם, הספויילרים קשים מנשוא.
כתוב שאורך הסרט 156 דקות!
אני מקווה שזה נכון
אפשר כבר להוריד את הקטע
(אזהרה – 225 מגה)
http://flash.sonypictures.com/video/movies/spiderman3/Spiderman3_480p_4000kbps.mov
אני חייב לציין שסצינת המרדף/מאבק בין ***** ל-***** מרשימה ביותר. יותר מכל סצינה אחרת שזכורה לי מסרטי ספיידרמן.
אכפת לכם לדבר על מגזינים לקולנוע?
או: האם ידוע למישהו על מגזין לקולנוע בעברית? (גם מייל וגם נייר יתקבל בברכה)
ממני, שורפת יערות הגשם.
אין דבר כזה, וחבל.
הכי קרוב שיש זה המגזין של הסינמטק, והעלון של האוזן השלישית. שניהם יוצאים פעם בהרבה זמן והם "סנוביים" באופיים (כלומר, לא סביר שתקראי בהם על 'ספיידרמן 3', ואם כן – רק כשיצא כבר הרביעי).
מה עם 'מערבון'?
תוקנתי
אבל כשמגזין יוצא פעם בכמה-הרבה חודשים, קצת קשה לדעת אם הוא בחזקת קיים או לא. לדעתי יצאו ל'מערבון' רק שני גיליונות.
מה עם המגזין החינמי ההוא שמחלקים ב''רב חן''?
(אם הוא עדיין קיים, האמת לא נתקלתי בו זמן מה, מאז שהתחלתי לשוטט רק ביס פלאנט)
הוא בהחלט קיים.
אבל הוא לא מגזין אמיתי אלא עלון פרסומי שמכיל תוכן שיווקי בלבד.
במקרה הכי קיצוני
תמיד אפשר יהייה להמיר את עין הדג למגזין קולנוע און-ליין…
(נא לשרוף אותי לאט, ככה האש תחזיק יותר זמן ותמגר/תטהר את החטאים שלי יותר טוב…)
המחשב לא יחליף את הספרים.
אולי את העיתונות המודפסת כן, אבל ספרים לא. לדעתי, מבין העיתונים הגדולים, תוך כמה שנים רק "הארץ" יישאר בדפוס. למה דווקא "הארץ"? כי כמו ג'יפ ענק זולל-מדרכות או צעיף כרוך בצורת לולאת חנק, זה סמל סטטוס. איך אנשים יידעו שאני שמאלן משכיל וקפיטליסט חזירי אם אני אסתפק בקריאת השטות האחרונה של נחמיה שטרסלר באינטרנט?
עם ספרים זה עוד יותר בולט. אני שייך לקבוצה חברתית שבה נהוג להתנשא על לובשי מותגים למיניהם, ללגלג על פריקים של עיצוב פנים, להביט בזלזול במכורים לגאדג'טים ולהתעלם במופגן מזה שלכולנו יש על המדף את הספרים הנכונים. כמו כל מוצר צריכה, גם ספרים משרתים שתי פונקציות – זו שעבורם הם הומצאו (להיקרא), ועוד אחת: להיראות (בעצם יש די הרבה מוצרי צריכה שמשרתים רק את הצורך השני, אבל לא חשוב). eBooks פשוט לא עושים את העבודה: אולי אפשר לקרוא אותם, אבל מי יראה שעל ההארד דיסק שלי יש את החדש של אבה קובו?
אתם לא העבודה שלכם, אתם לא כמה כסף שיש לכם בבנק – אתם הספריה שלכם.
אני מסכימה איתך, חוץ מדבר אחד.
ספרים הם לא רק סמל סטטוס של האדם כלפי החברה, אלא גם מקור גאווה ונחמה של האדם כלפי עצמו. כשאני מסתכלת על מדפי הספרים שלי אני לא חושבת "וואו, איזה מגניבה אני, יש לי את האיליאדה והאודיסיאה, עכשיו כולם ידעו שאני מתעניינת בספרות יוון העתיקה. צריך להזיז את 'נשים קטנות' ולשים במקומו את פוקו, ככה כולם יבינו שאני מאוד משכילה.", אני פשוט נהנית לראות את הספרים האהובים עליי מונחים להם בשורות, כאשר הנפח הרב שהם תופסים מזכיר לי את הידע שצברתי, ההנאה שהפקתי והשינויים שעברתי.
יש משהו בספר שהלכת בשבילו לחנות, התלבטת בינו לבין אחרים, בחנת את הכריכה שלו, סחבת אותו הביתה (ואח"כ במשך ארבעה מעברי דירות) ופינית לו מקום באזור מסוים על המדף שלך, שקובץ ב"המסמכים שלי" לעולם לא יוכל להביע. אולי אני טיפוס רגשן, אבל באמת משמח אותי לראות בספר הקדשה בכתב יד של מישהו יקר, סימניה מאולתרת שנשארה שם מאז התיכון או כתם לא מזוהה שהיה שם כבר כשהספר היה של אחותי הגדולה.
ספרים הם שם גם כדי להיראות, אבל אחרי הכל, מי שהם שייכים לו הוא האדם העיקרי שרואה אותם.
לא מסכים.
אני כבר עכשיו מתמלא גאווה גדולה כשאני מפשפש בתיקיית הincoming התופחת של האימיול.
סלח לי על הצדקנות המורתית,
אבל אם לראות המון קבצי מוסיקה או וידאו שהורדת באופן לא חוקי ממלא אותך גאווה, יכול להיות שיש לך בעיה.
בעצם אני לא יודע אם זו גאווה,
יותר אושר עילאי שנובע מכך שאני יודע שמתי שאני רק ארצה, יש לי את כל העונות של אוז נגישות לצפייה באיכות טובה (למשל). ברור שהייתי מעדיף סט דיוידי מהודר שישב לי על המדף, אבל אם הייתי צריך לקנות סט דיוידי של כל סדרה שאני אוהב הייתי פושט את הרגל. בכל אופן, אם זה מנחם אותך – ברגע שיהיה איזשהו שירות שייתן לי להוריד סדרות טלוויזיה במחיר סמלי, באיכות טובה ובמהירות גבוהה, אני ישר אקפוץ להירשם. אני מוכן להתפשר גם על הVOD ברגע שהם יעלו לשם דברים שראויים לצפייה בעיניי.
זה מובן לחלוטין, גם אם גבולי מבחינה מוסרית.
אני לא מתיימרת לטעון שאני צדיקה גמורה ושמעולם לא הורדתי שום קובץ למחשב שלי, אבל אני באמת משתדלת להימנע מכך. מה שהפריע לי היה עניין הגאווה, אבל אני מניחה שברגע שהמרת את זה לאושר/ סיפוק, זה לא נשמע כל כך רע…
זה מזכיר לי,
את כל הפוליטיקאים ואנשים 'חשובים' אחרים, שמצטלמים בחדרי העבודה שלהם כשברקע יש ספרים מסודרים על מדפים שכמובן הם לא עיינו בהם כלל. יכול להיות שזה בכלל לא ספרים אלא כריכות ריקות…..
כל זה נכון לעכשיו.
ספרים הם סמל סטטוס עכשיו. זה לא אומר שום דבר לגבי המצב שיתקיים בעוד חמישים או מאה שנה. כמו שכבר אמרתי, זה לא "בקרוב" לגבינו, ויכול להיות שכבר לא נהיה בסביבה כשספרים יהפכו לשריד היסטורי. אבל זה בכל זאת (כנראה) יקרה.
הסברים בנוסח "יש משהו ב- ולכן הוא לעולם לא ייעלם" הם לא תקפים ולא נכונים. נכון, יש משהו בספר חדש עם מסה ומשקל וריח. אבל יש גם משהו בלאכול ביצים שהטילה התרנגולת הפרטית שלך ושאספת באהבה מהלול השכם בבוקר. יש גם משהו בלנסוע בכרכרה שאותה מושכים סוסים אצילים ומטופחים במקום עגלות הברזל הבלתי אישיות והמסריחות האלה. ובכל זאת, כיום מספר האנשים שמגדלים תרנגולות ונוסעים בכרכרות הוא לא גדול.
אתה צודק,
ובאמת הנבואה שלי עלולה להתגלות כמקבילה של אותם אנשים שחשבו בסוף המאה ה-19 שאוטוטו לונדון תגיע לעברי פי פחת, כשגללי הסוסים של כל הכרכרות ייערמו ברחובות ויצרו את המפגע התעבורתי הגדול בהיסטוריה. כעקרון לפני 5 שנים הייתי יכול להגיד על דיסקים את מה שאמרתי על ספרים, מבלי לראות צעד אחד קדימה ולחזות את השוואת הפלייליסטים באייפודים שהפכה באיזשהו שלב לאינטראקציה חברתית מועדפת על כל מיני מטיילים בחורי העולם השונים.
אבל בכל זאת, שינויים חברתיים ברובד הזה לא מתרחשים כל כך מהר. אני מאמין שהחיזוי שלי יישאר תקף לפחות לארבעים השנים הבאות, ואולי הרבה הרבה יותר מזה. גם היום, למשל, יש תחליפים סינתטיים מעולים לעור, שזה משהו שהאדם הקדמון כבר לבש. ובכל זאת, הרבה אנשים מעדיפים ללבוש עור אמיתי, ולא שום דבר אחר.
אנחנו מסכימים על זה שמדובר בעניין סוציולוגי לא פחות מטכנולוגי, ועל זה ששניהם קשים לניבוי באותה מידה, אבל אני בכל זאת מהמר. חפשו אותי בעוד ארבעים שנה, נראה אם צדקתי.
כל זה מאוד נכון,
ולא רק לגבי ספרים, אלא גם לגבי כל דבר חומרני ששוכב לו בביתך ובחדרך, מאוסף המוזיקה שלך, דרך אוסף הסרטים שלך, וכלה בבגדים שבארון שלך.
אבל אם נהיה טיפה פסימיים ואייזיק אסימוביים, כמה זמן באמת נשאר לסמל הסטטוס שלך להיות חומרי?
הרי מתישהו, בעתיד היותר רחוק, יגיע הזמן שבו רוב עולמנו, והמגע החברתי שלנו, יהיה סובב סביב העולם הווירטואלי, האינטרנט. כל מי שנכיר, נכיר דרך המחשב, וכל מי שנארח, נארח במחשב.
וכשהתקופה הזאת תגיע, סביר להניח שלאוסף התקליטים או הספרים שלך לא תיהיה שום חשיבות, רק לתיקיית ה-My Documents המפוארת שבנית, למען יראו ויראו.
(סתם בשביל הפרוטוקול, וכי אני זונת הכרה)
זה הייתי אני, משום מה זה לא פרסם את הכינוי שלי.
זו קצת קפיצה.
שים לב שאפילו אנשים שנפגשים דרך המחשב נהנים להעביר את הקשר הזה למציאות (לדוגמה קונים). אתה מכניס לדיון תרבותי עניין שהוא הרבה יותר מהותי – המאפיינים הגנטיים של המין האנושי כחיה שבטית שזקוקה לקשרים פיזיים עם אנשים אחרים. זה גם טיעון קלוש למדי, והוא גם לא ממש רלוונטי…
ואני מסכימה שעיתונים יעברו לאינטרנט וספרים ישרדו, לא בגלל עניין הסטטוס, אלא פשוט כי שני הדברים משרתים פונקציות שונות – עיתונים נוח לקרוא על המחשב, ספרים לא. מצד שני, ייתכן מאוד שקוראי הספרים יהפכו למיעוט נרדף. זה משהו אחר.
זו קצת קפיצה.
כמובן שאת צודקת לגמרי, וזה הטבע שלנו לחפש קירבה וחברה, ומהסיבה הזאת זה באמת קפיצה, אבל האם זה כזה בלתי אפשרי?
אני לא בטוח שאני עצמי מאמין שזה יקרה, אבל מה אם המין האנושי יביא את עצמו למצב שבו הוא לא יצטרך כלכך את המגע והקרבה הזאת?
מה אם זאת תיהיה מן התפתחות אבולוציונית מעוותת כזאת?
הרי כבר עכשיו לא חסר אנשים שכמעט לא מתקשרים עם העולם סביבם, ורוב עולמם נמצא במחשב ובמשחקים הווירטואלים שלהם, לא יכול לקרות שנשכח את הצורך בקרבה ועולם אמיתי, והוא יוחלף בהתמכרות לעולם לא מוחשי, שבו נוכל להיות מה שנרצה?
פחות או יותר הכל יכול להיות אי שם בעתיד.
אבל יש הבדל בין הטענה הזו לבין הטענה שהמגמה קיימת כרגע ובקרוב לא יהיו יותר קשרים אנושיים מחוץ למחשב (נדמה לי שהציטוט הוא "את כל האירוח שלנו נעשה במחשב"). ההבדל בין מדע בדיוני וסוציולוגיה הוא הבדל די משמעותי כשמנהלים דיון רציני.
נכון,
אלא אם כן אנחנו מדברים על הסוציולוגיה של המדע הבידיוני…
תגיד, כמה עמוק לנבכי ה
אתה מתכוון לשקוע כאן?
עד שנמצא נפט!
את מודעת לעובדה שההודעה וחצי האחרונות היו בצחוק כן?
שהוא די ישן למעשה, הוא אחד מהספרים הכי גדולים שנכתבו במאה העשרים. למעשה, אתם אתם יודעים לקרוא, עזבו את מה שאתם עושים ברגע זה ותשיגו את הספר. לא תצטערו.