 |
||
| כל סוף שנה אותו דבר: צריך לבחור! קחו את הזמן, תעברו על רשימת כל הסרטים שהוקרנו בארץ השנה, ואז ספרו לנו (באמצעות הטופס) מה הכי אהבתם. הסרטים שיקבלו את מרבית הקולות יהיו מועמדים בסקר סרט השנה של עין הדג. |
29.12.2006
|
|
יומית
כל סוף שנה אותו דבר: צריך לבחור! קחו את הזמן, תעברו על רשימת כל הסרטים שהוקרנו בארץ השנה, ואז ספרו לנו (באמצעות הטופס) מה הכי אהבתם. הסרטים שיקבלו את מרבית הקולות יהיו מועמדים בסקר סרט השנה של עין הדג.
כל סוף שנה אותו דבר: צריך לבחור! קחו את הזמן, תעברו על רשימת כל הסרטים שהוקרנו בארץ השנה, ואז ספרו לנו (באמצעות הטופס) מה הכי אהבתם. הסרטים שיקבלו את מרבית הקולות יהיו מועמדים בסקר סרט השנה של עין הדג.
אחלה שנה
מזמן לא הייתה שנה כזאת טובה, ולמה בבל לא מופיע בסרטים של 2006 הוא הגיע השבוע…
'בבל' יצא אתמול,
הסקר מתחיל היום. יום אחד של הקרנה הוא לא מספיק כדי לתת לסרט צ'אנס הוגן, ולכן סרטי סוף השבוע האחרון של כל שנה מסופחים לשנה שאחריה.
בשעה טובה ומוצלחת.
רק..איפה פרווה של ניקול קידמן?
בשעה טובה ומוצלחת?!
אני דורש הארכה של יומיים. עוד לא ראיתי את 'מדעי החלום'! עוד לא ראיתי את 'האפי פיט'! עוד לא נתתי הזדמנות שניה ל'שלוש הלוויות של מלכיאדם אסטרדה'! אני לא מרגיש בנח להצביע.
בשעה טובה ומוצלחת?!
אם עדיין לא הספקת לראות 'האפי פיט', הבקשה להארכה שלך מוצדקת. סרט חובה. (אחת הבחירות שלי, אגב)
ואתה מתלונן?
השתמשתי ברשימה המועילה של כל סרטי השנה כדי לרשום לעצמי מה לקחת ב-DVD:
הולך בדרכי, טרומן קפוטה, הילדים של מחר, ימים קפואים, לילה טוב ובהצלחה, מדעי החלום, סוריאנה, קרייזי, 3 ההלוויות של מלכיאדס אסטרדה, תודה שעישנתם.
את כל אלו (ועוד כמה) רציתי לראות השנה בקולנוע ולא הצלחתי, ולרשימה הזאת צריך להוסיף לפחות עוד ארבעה שעדיין רצים (תזיזו ת'רגלים, השתולים, מעבר לכל דמיון, חיים בזרם, בבל – אמרתי "לפחות") ושאני כנראה גם כן לא אצליח לראות בקולנוע.
מעצבן.
בפירוט הבחירות שלי נתתי רשימה מלאה יותר של חורים בהשכלה.
בכל אופן, אם זה מעודד אותך, את 'הולך בדרכי' כבר ראית. אולי לא שמת לב, כי קראו לו אחרת והוא עסק בזמר אחר, אבל זה היה פחות-או-יותר אותו סרט.
ראיתי כל כך מעט סרטים...
ורובם היו כל כך מאכזבים-עד-גרועים (השתולים, אקס מן 3, סורק אפלה, גם אם הוא לא ברשימה באופן רשמי)… נראה לי שאני אוותר על ההצבעה השנה.
ברוכה השבה!
אני מניחה (ומקווה) שאם הניק שלך חזר לקדמותו (בלי "מתגעגעת", "מגיחה לרגע" וכו') הרי שחזרת כדי להישאר.
תודה!
אבל אני חוששת שבשנה הקרובה אני לא אוכל לשמור על קביעות כפי שהייתי רוצה בעולם אידיאלי… זה פשוט לא מתבטא בניק שלי כרגע, כי נמאס לי להחליף אותו כל הזמן.
הנבחרים שלי
האיש שבפנים
הילדים של מחר
המדריך לחיים בכפר
מיס סאנשיין הקטנה
תודה שעישנתם
הא.
כשהסתכלתי על רשימת הסרטים לשנת 2006, גיליתי שבקושי ראיתי סרטים השנה, למרות שהייתה לי הרגשה שראיתי יותר סרטים משנים קודמות. שמונה סרטים לא הולכים ברגל, כמובן, אבל מספר הסרטים שראיתי בקולנוע שנה שעברה לא היה קטן בהרבה. אולי זה בגלל שהשנה ראיתי שלושה סרטים שהם לא סרטי אנימציה…? זה יותר ממה שראיתי שנה שעברה. המממ.
למה לא בוחרים את הסרט הגרוע של השנה?
דווקא נראה לי רעיון טוב.
יש על זה דיון ארוך למדי בדו''חקו.
בקיצור: כי סקרים שליליים הם חסרי כל משמעות.
חבל שיש רק 3 מקומות
להופעה הכי טובה, ואם כבר אז גם חבל שיש רק 5 מקומות לסרטים הכי טובים.
הסרטים שלי:
שודדי הקריביים
האיש שבפנים
אקס מן: המפלט האחרון
בוראט
השתולים
(ולא בסדר הזה, זה פשוט יצא כך במקרה).
ההופעות הטובות ביותר לדעתי:
ג'וני "בשודדי הקריביים"(איך לא)
מאט דיימון ולאונרדו דה קפריו ב"השתולים"
דרך אגב, הייתי משנה את בוראט או האיש שבפנים בתודה שעישנתם, אבל נזכרתי בו מאוחר מדי.
חבל שיש רק 3 מקומות
הרשימה שלי דיי דומה, אבל בחרתי את איאן מק'קלן (באקסמן 3) להופעת השנה.
איאן מק'קלן?!
בתור מגנטו?! איאן "?What Have I Done" מק'קלן?!
למה לא?
הוא שחקן נהדר וההופעה שלו הייתה טובה, אבל הוא לא הופיע מספיק זמן כדי שאני אהיה בטוח בזה, ולכן הוא לא נכנס לרשימה שלי.
איאן מק'קלן?!
אני אוהב את איאן בכל תפקיד, אבל בתור מגנטו הוא מצויין במיוחד.
הוא נתן הופעה מעולה בסרט, ואולי הכתיבה של השורה הספציפית הזאת לא הייתה מדהימה, אבל גם את זה הוא הצליח להגיש בצורה מעולה לדעתי.
אני לא מאמין
מסתבר שראיתי רק 6 סרטים השנה! ובכלל שכחתי שאחד מהם היה השנה (מת לצעוק).
הייתי בטוח שראיתי הרבה יותר…
קשה השנה
החמישיה שרשמתי בסינמסקופ בתחילת החודש: מדעי החולם, המדריך לחיים בכפר, חיים בין השורות,הדברים שמאוחרי השמש, בריק.
ויש גם את: מחבואים, הילדים של מחר, שיחות עם אישה אחרת,נקודת מפדש, שלוש הלוויתו של מלכיאדס אסטרדה, שנת אפס (יצא רק השנה), לילה טוב והצלחה, האיש שבפנים, לחזור, לבי החסיר פעימה, טיסה 93, ידיים קשורותת, אביבה אהובתי, בוראט, השתולים, ילדים קטנים, הר ברוקבק. מנסה להכניס את "הילדים של מחר, לחמישיה בכל זאת.
אז הסיכום שלי.
ראיתי השנה 53 סרטים, שזה נחשב למעט עבור כמה ברי מזל פה באתר, אבל בסטנדרטים שלי מדובר בשיפור משמעותי. ובכל זאת, החמצתי יותר מדי סרטים מוערכים: 'האפי פיט', 'מדעי החלום', 'שורטבאס', 'האמת המטרידה', 'העולם החדש', 'מישהו לרוץ איתו' ו'נחשים על מטוס' הם הבולטים מבינהם, אני חושב. את 'השתולים', 'בוראט', 'שנת אפס', 'טיסה 93', 'מיס סאנשיין' ו'מחבואים', שנראים בימינו כחלק בלתי נפרד מכל רשימת סיכום שנה, פשוט לא מאוד אהבתי.
החמישיה שלי:
•'בריק'- סרט שנון, אינטליגנטי, מגניב וסוחף, שמכיל את מה שהיה כל-כך חסר לי ב'עיר החטאים': בניה של עולם עשיר ואמין. לא בכדי, אם תשאלו אותי, מאזכרים את טולקין באחד הדיאלוגים.
•'מסיבת שכונה'- עוד לא החלטתי אם מדובר בסרט ה"פיל גוד" המדכא ביותר בתולדות ההיסטוריה, או בסרט המחאה הכי כיפי שאי פעם נוצר. מה שכן החלטתי, הוא שאני רוצה את הפס-קול. חוץ מזה? דייב שאפל ומישל גונדרי הם לא פחות מזיווג מופלא, והם מוציאים אחד מהשני את המיטב. מי יתן ונזכה לעוד שיתופי פעולה כאלה.
•'ימים קפואים'- אחד מחמשת הסרטים הכי טובים? אולי לא. אחד מחמשת הסרטים שהכי אהבתי? בהחלט כן. רוצה לומר, הוא אולי די פגום והתסריט שלו טיפה נדוש לעתים, אבל הוא לא נראה כמו שום סרט ישראלי שראיתי עד היום משום בחינה, ועם זאת הוא נראה כמו סרט שלא היה יכול להיווצר בשום מקום אחר. וכן, הוא גם בידור מוצלח להפליא ועשוי נהדר, אבל מעבר לכך, משהו באהבת הקולנוע ותשוקת היצירה שמתפרצים ממנו הפכה את הצפיה בו לאחת החוויות הנהדרות ביותר שחוויתי בקולנוע השנה.
•'הילדים של מחר'- אלפונסו קוארון משתמש בסיפור דיסטופיה קצת בנאלי ומבולבל כבמה לבימוי וירטואוזי, ליהוק מבריק ועבודת צילום אלוהית של עמנואל לוביצקי. בונוס: כמה עקיצות מחוכמות לכיוון תומכי גישת "הסרט והספר הם היינו הך" שכמעט רצחו את קוארון אחרי 'האסיר מאזקבאן'.
•'המדריך לחיים בכפר'- ביציאה מהאולם מישהו מאחורי התלונן שזה הסרט הכי משעמם ודפוק שהוא ראה. לעתים נדירות חשתי צורך כה עז לנגוח במישהו. גם אם אין בו עלילה במובן המקובל של המילה, הוא לא משעמם לרגע. והוא מכיל כמות אדירה של הומור ורגש, וכמה דמויות נהדרות. גם אחרי יותר משלושה עשורי יצירה, נראה שאלטמן לא איבד את זה (ולמרבה הצער, אפשר לומר בוודאות מסוימת שהוא גם לא יאבד).
בקריאה חוזרת, מעניין שאין שום בלוקבאסטר רציני ברשימה שלי. אולי זה בגלל שברטון לא פירגן השנה שום סרט, ופיקסאר ירדו טוטאלית מהפסים. אולי זה בגלל שהתבגרתי קצת. בכל מקרה, כאידיוט שטחי אני מרגיש חובה לציין את 'שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת', שהסב לי הנאה רבה, אבל יש לי תחושה שהוא לא צריך אותי כדי להתברג לעשירייה. סרטים אחרים שאהבתי במיוחד הם 'חיים בין השורות', 'קזינו רויאל', 'לילה טוב ובהצלחה', 'למראית עין', 'ארוחת בוקר על פלוטו', 'האיש שבפנים', 'אדמה משוגעת', ועוד היד נטויה. אני מצטרף לשביעות הרצון מ-2006. זו הייתה אחלה שנה.
מסתבר
שראיתי בעיקר סרטים קטנים יחסית השנה ("צוצי", "מחבואים", "רנט" המחריד, "מערת הכלב הצהוב", שהוא כל כך איזוטרי עד שלא הופיע בסקר, וכדומה….), ושמבין הסרטים היותר מוכרים שראיתי, את רובם לא ממש אהבתי ("השתולים", "נקודת מפגש", הרימייק הנורא ל"המפיקים") או שככה-ככה (בוראט).
שנה מוזרה.
לעורכים
שלחתי בטעות טופס עם שם אחד בלבד, אודה לכם אם תמחקו אותו.
הטופס השני, הוא שאמור היה להישלח.
ואם כבר, שנה בינונית. הרבה סרטים טובים, אבל אף לא אחד מצטיין באמת וחבל.
אני עדיין לא יודע מהו סרט השנה שלי, וכל אחד מחמשת הבחירות שלי הוא אפשרות ראויה. כמו גם עוד שניים או שלושה שלא מניתי מקוצר היריעה.
בריק, מינכן, משימה בלתי אפשרית 3, האיש שבפנים והילדים של מחר.
וגם שחקנים
למרות שגם בין הסרטים היו לי התלבטויות (מיס סאנשיין, שורטבאס וכמה וכמה אחרים שהצטיינו אף הם), הרי שבין השחקנים ההתלבטות היתה גדולה יותר, ולמרות זאת אני חושב שהבחירות שלי טובות.
ג'וזף גורדון לוויט – כי הוא הזכיר לי את המפרי בוגארט, ונתן דמות פילם נוארית אמיתית בפילם נואר הטוב של השנה (מתוך כמה וכמה).
אוון רייצ'ל ווד – שמפתיע אותי שלא הוזכרה, כי כאשר הסרט יצא (כל מה שבחורה רוצה) דיברו עליה בלי סוף. היא הפכה את תפקיד הביצ'ית הקלאסית לתפקיד עם עומק ורבדים רבים מאד, ועשתה זאת בהצלחה כבירה.
דיוויד סטראת'רן – חשבתי להכניס את טומי לי ג'ונס, עד שנזכרתי ב"לילה טוב ובהצלחה". לא חושב שראיתי את אד מורו אי פעם, אבל אני בספק אם הוא היה משכנע כמו שסטראת'רן היה בסרט הזה.
סססעמק. שכחתי את אוון רייצ'ל ווד.
לא נורא.
כתבה מספר 3668
אה, כן. אני לא צריך את ההודעה בשביל לדעת את זה.
אבל אני אעשה את זה לקראת סוף השבוע, למקרה שעוד דברים יצוצו.
דווקא חשבתי אם להכניס אותה,
לרשימת השחקנים, כי היא באמת הייתה מעולה בסרט. רק שהסרט עצמו היה מחורבן ומטומטם לגמרי, וכך שגם ההופעה שלה הולכת לאיבוד בתוכו.
ואגב, אם כבר הזכרת הופעות, ראיתי אתמול בלילה את סרט האינדי הנחמד "חצי נלסון". אני לא יודע אם עומדים להפיץ את זה בארץ, בשנה הקרובה או בכלל. סרט נחמד. לא מבריק במיוחד, אבל ראיין גוסלינג נותן בו הופעה כל כך טובה, שהסרט משתפר פלאים רק בגללו. אם הסרט היה יוצא בארץ השנה, אז גוסלינג היה בהחלט ברשימת השחקנים הטובים. הוא נהדר שם.
את דעתי על הסרט
כתבתי בביקורת עליו, והיא בהחלט היתה טובה.
למעשה, "כל מה שבחורה רוצה" הוא אחד משורה רבה של סרטים טובים, כאשר רק במקרה החמישה בהם בחרתי התבלטו מעט יותר מהשאר.
אגב, גם "לילה טוב ובהצלחה" שגם בו, בחרתי שחקן (סטראת'רן), לא נכנס לחמישייה שלי למרות שהיה סרט טוב בהחלט.
גוסלינג, גם ב half nelson שראיתי ולא כל כך אהבתי, אאז"נ, הוא כבר שנים אחד מהשחקנים הכי טובים והכי לא מוערכים בהוליווד. הוא טרם הציג תפקיד לא טוב לדעתי, וממש לא ברור לי למה הוא לא הרבה יותר נחשב.
בפעם הראשונה
יש לי שני סרטים ישראליים ברשימה:
מישהו לרוץ איתו ואביבה אהובתי.
וגם שני שחקנים ישראליים שנתנו את ההופעה של השנה: צחי גראד במישהו לרוץ איתו ורותם אבוהב באביבה אהובתי.
לא יודע אם זה אומר משהו עלי, על השנה הזאת בקולנוע או על רמת הסרטים הישראליים.
מפתיע קצת,
אבל ראיתי רק 12 סרטים בקולנוע השנה:
אמן האשליות, אקס מן 3, דז'ה וו, דיק וג'יין עושים את זה, ונדטה, מיאמי וייס, נחשים על המטוס, סטפ אפ, קזינו רויאל, קליק, שודדי 2, השתולים.אה, ומספר דומה של סרטים בדויד.
מתוך כל הסרטים שראיתי השנה, רק על שלושה אני יכול להגיד שהם השאירו עלי איזה רושם – שודדי 2, קזינו רויאל ולהרוג את המזל. כל השאר נע בין סתמי (ונדטה) לגרוע (השתולים).
ולגבי הופעת השנה – בהחלט קשה לומר. בחרתי בדייוי ג'ונס בגלל הזקן והמוזיקה, לא מעבר.
הבחירות שליי
שודדי הקריביים
אקס מן
אראגון
החוזה
קאזינו רויאל
השחקנים:
גוני דפ-שודדי הקריביים
האלי ברי- אקס מן
דניאל קרייג- קאזינו רויאל
וואו, קשה.
ראיתי 35 סרטים השנה. יש אנשים שאותם זה לא ירשים. בשבילי זה המון. ובאמת, כל הסיפור היה מאוד צמוד בשבילי.
בחרתי ב"הילדים של מחר", "תודה שעישנתם", "קיס קיס בנג בנג", "מעבר לכל דמיון" ובוראט. באמת שחשבתי עד הרגע האחרון שאני אכניס את "משימה בלתי אפשרית 3", ואת "השתולים", אבל אז פתאום נזכרתי שגם "הילדים של מחר" ו"קיס קיס בנג בנג" נמצאים ברשימה של הסרטים שיצאו השנה. נאלצתי לעשות ויתורים כואבים, אבל היי, הסתדרתי עם זה.
בנוגע להופעות – הלכתי על בחירות די צפויות ובנאליות, לדעתי: אמה תומפסון ב"מעבר לכל דמיון", בוראט ב"בוראט" ורוברט דאוני ג'וניור של "קיס קיס בנג בנג". ובאמת שלא התכוונתי ש- 3 ההופעות המצטיינות יהיו שייכות ל- 5 הסרטים המוצלחים. זה פשוט יצא ככה. בחיי.
טוב, זה די הגיוני
ששלוש ההופעות הטובות ביותר שלך נכללות בחמישה הסרטים הטובים. אחרי הכול, שחקנים טובים הם חלק גדול מהסרט.
אני לא חושב שזה כזה מוחלט
אצלי לדוגמא רק שניים שההופעות המוצלחות הן חלק מהסרטים שבחרתי ואחת לא.
בסרטים בחרתי את:
"מיס סאנשיין הקטנה"
"תזיזו ת'רגליים"
"שודדי הקריביים: תיבה של איש מת"
"תודה שעישנתם"
"ג'ארהד"
בהופעות בחרתי
ביל ניי ("…תיבה של איש מת")
סטיב קארל ("מי סאנשיין הקטנה")
ג'ורג' קלוני ("סוריאנה")
ואיזה פוץ אני, שכחתי לכתוב כמה סרטים ראיתי השנה
ראיתי 9 סרטים בקולנוע (אני בוש ונכלם, אבל יש לי תירוץ, הייתי בצבא). ראיתי עוד 10 סרטים בדרכים לא חוקיות (וזה בעיקר בגלל החבר'ה בצבא), עוד 2 סרטים במטוס ("האיש בפנים" ו"אמריקן דרימז", למי שמתעניין) ועוד 2 בDVD.
ואיך לא, זה יוצא בסה"כ 23.
שנה טובה ומעניינת, רק קצת פחות מהשנה שעברה.
ראיתי השנה 55 סרטים, ובאף אחד מהם לא סבלתי בצורה משמעותית, אבל גם לא מאוד נהנתי. רובם סתמיים, חלק מהם טובים, אבל אף אחד מהם אפילו לא התקרב למופתיות של "מלחמת העולמות" בשנה שעברה. אבל בכל מקרה, אחלה של שנה בסך הכל, והנה הרשימה שלי לשנה זו:
סרטים שאהבתי מאוד ודיגדגו את אזור החסימה: ימים קפואים, אדמה משוגעת, מעבר ליער/החיים בזרם, לילה טוב ובהצלחה, בוראט וכשהרוח נושבת.
סרט שהכי התלבטתי אם להכניס לרשימה, אבל בסוף שמתי משהו אחר במקום החמישי – השתולים.
החמישיה הסופית:
5)אוליבר טוויסט – ראיתי את הסרט בפסטיבל ירושלים, כשפולנסקי הגיע לארץ בשביל לקבל ממנו פרס על מפעל חיים. אני לא חושב שיש במאי יותר טוב מפולנסקי בשביל לעבד את הספר הנפלא של דיקנס לסרט, והוא הצליח בזה מעבר למצופה. אווירה מלנכולית נפלאה, עיצוב מוקפד ומרתק שהוא מהטובים של השנים האחרונות ושחקנים אמינים וטובים מאוד (בעיקר הילדים). ועוד פלוס קטן – בן קינגסלי הגאון, שמשחק מופלא לאורך כל הסרט ומרביץ בסופו סצנה קורעת לב ממש. רק בשביל הסצנה הזו מגיע לו מקום ברשימת ההופעות, ולסרט ברשימת הסרטים.
4)מחבואים – מעניין שדווקא מיכאל האנקה, שממש לא אהבתי דברים אחרים שהוא עשה בעבר, הצליח לעשות הפעם דווקא את אחד הסרטים הטובים של השנה. הסרט אולי כבד ואיטי, ואולי הוא גובל לפעמים בבלתי ניתן לצפייה, אך מבחינתי הוא הטוב שבין סרטי אירופה שראיתי השנה. בימוי ארגסיבי וקשוח, אך איטי ומינורי בו זמנית עם זה. משחק טוב ואמין של דניאל אוטיי, וכמה סצנות מטרידות שהשאירו אותי דבוק לכיסא מרוב אימה. חוץ מזה, הוא הניב את אח הדיונים המרתקים ביותר שקראתי השנה באתר, אבל זה רק בונוס לסרט הטוב.
3) סופרמן חוזר – הסרט המפתיע ביותר של השנה, והסרט המנצח בקטגוריית "הסרט שכולם שנאו שרק אני אוהב" השנה. הסרט לא מושלם, ויש בו כמה אלמנטים שהייתי מעדיף לרכך. אבל בסך הכל, מדובר בחוויה גרנדיוזית, אפית ונהדרת, שהשאירה אותי עם כיף גדול בלב ותחושה מלאת שליחות. בכלל, דיון בדימוי גיבור-העל הקולנועי ניסו הרבה במאים לעביר לסרט לפניו. לדעתי, בריאן סינגר הוא הראשון שהצליח באמת ובתמים לגעת במושג הזה בצורה ברורה ומענייינת, ולא התפזר לכל הכיוונים בגסות הזויה(ע"ע "ספיידרמן"), ובכך סופרמן הוא גם מהחשובים שבסרטי הקומיקס של השנים האחרונות. סופרמן חזר, והוא טהור וענק מתמיד.
2)שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה – שמעתי לא מזמן מבקר אמריקני אחד, שביקר את הסרט בטלוויזיה, אומר בקול מתלהב ומשתפך על הסרט "סאם פקינפה חי!". לא יכולתי לסכם את זה טוב יותר. הופעת הבכורה של טומי לי ג'ונס כבמאי הותירה אותי עם לב פועם בחוזקה וסקרנות עזה לראות אותו בסרטו הבא. מדובר בסרט שהוא לא רק מבריק, ויצירת מופת קולנועית גמורה, אלא שהוא כנראה המערבון הטוב ביותר של השנים האחרונות, ואחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו על בעיות הפליטים בגבול מקסיקו-ארה"ב. ווירטואוזיות מרתקת ונופים מדבריים עוצרי נשימה, בסרט שהוא כמעט כולו מופע של ג'ונס, שנותן בסרט הופעה מלאת דקויות אנושיות ובונה דמות מורכבת מאוד ונוגעת ללב (והוא גם קיבל את המקום השני ברשימת ההופעות). סרט מבריק ונהדר שהיה בטוח סרט השנה שלי, אילולא הסרט הבא לא היה נדחף באמצע.
1)הילדים של מחר – הכל כבר נאמר, כך שכבר עדיף לא לחזור על דברים. לכן רק אומר: מדובר במופע הכוח המרשים ביותר של השנה, מידיו של אלפונסו קוארון, ומפגן בימוי ווירטואוזי ומרשים שלא היה מבייש את קובריק או את אלטמן. רב עוצמה ומקורי, מצולם בצורה מדהימה, מצמרר ומותח לכל אורכו ומשוחק למופת.
אם יש סרט מושלם שיצא השנה, אין לי ספק שזה הסרט הזה. למרות שהוא לא מגיע לרמותיו של "מלחמת העולמות" של שנה שעברה, "הילדים של מחר" הוא סרט השנה שלי.
ועכשיו להופעות: דיברתי כבר על בן קינגסלי, ודיברתי כבר על טומי לי ג'ונס, אבל לא דיברתי עדיין על סשה ברון כהן, ולמרות שאני חושב שהסרט עצמו מעט אובר-רייטד, בוראט של ברון כהן בהחלט לא. הדמות השלמה והטובה ביותר שראיתי השנה, ושחקן מבריק שאני מצפה שנשמע ממנו רבות בעתיד.
אני זוכר שהיה על זה דיון...
אבל מה יש לך ממלחמת העולמות?
* ראיתי תשעה סרטים בקולנוע ואני פשוט מזועזע מעצמי, אמנם ראיתי יותר במחשב ובדוד אבל עדיין..
התלבטתי אם בכלל להצביע או לא, אבל בסוף הצבעתי למרות שלא ראיתי רבים וכנראה טובים מהרשימה..
מעל ומעבר.
זה מה שמאפיין את הבחירות שלי, מבחינתי. לא בחרתי את הבלוק-באסטרים המפוצצים למרות שנורא נהנתי מהם. לקחתי את הסרטים שהלכו מעט ומעבר ונשארו איתי מעט מעבר. ובחרתי את השחקנים שנתנו מעבר למה שציפיתי.
השנה הספקתי לראות רק 43 סרטים. זה ירידה מה-50 ומשהו של שנה שעברה אבל באמת שלא היו הרבה סרטים ששווים קולנוע וחלק מאלה שהיו נחמדים עדיין לא הגיעו לדוד. אני עדיין צריך להשלים כמה סרטים שרק יצאו לקולנוע לא מזמן (Happy Feet) וכמה סרטים שרק הגיע הדוד שלהם (מישהו לרוץ איתו). אז ככה…
סוריאנה – הסרט לא מושלם, צריך לקרוא את הספר, אבל עדיין… טוב שהיה לי את ה-DVD והרבה זמן פנוי כי רק בצפייה השלישית הרגשתי שבאמת ראיתי את כל הסרט. סרט שהשאיר אותי בהלם (מהפיצוץ הסופי ועוד איזו רבע שעה אחרי זה).
האיש שבפנים – המסר חביב אבל לא כל כך חזק ודיי מוכר. ולמרות זאת, הסרט כתוב מצויין. זה מה שעומד לזכותו. מעבר למשחק טוב, הסרט הזה עומד כמעט לגמרי על תסריט מצויין. והמשכנו לדבר עליו בקולנוע עד אחרי הכתוביות.
בריק – חבר אמר "יש לי סרט שנקרא בריק". לא היה מה לעשות אז התיישבנו לראות אותו. עלילה מצויינת, שחקנים טובים וכשהוא נגמר הייתה רק מילה אחת להגיד (רמז: F…) וגם לא היה לי את הלב להוציא אותו מהכונן.
הילדים של מחר – הסרט הזה יושב על אווירה. אם את הרעיון עצמו עדיין לא ראיתי אז הוא לפחות מורכב מהרבה דברים מוכרים. את קלייב אואן אני כבר מעריך ממזמן. העלילה הייתה לרוב צפויה. אבל האווירה מהממת. ממרדף שבו אואן דוחף את המכונית בכוחות עצמו, דרך רחוב שבאמת נראה כאילו מתנהלת בו מלחמה (בעיקר עבודת מצלמה) ועד בניין שלם של אנשים ועוד פלוגה שלמה של חיילים וכמה צוותי טנקים עומדים בהלם. זאת אווירה שנשארת.
קיס קיס בנג בנג – סרט מרתק. עלילה שהייתה לי כמעט לא צפויה לחלוטין. דיאלוגים שנונים. לא יוצלח שמנסה להתמודד עם עיר שגדולה עליו בכמה מידות ביחד עם בלש שיודע הכל יותר טוב. זה סרט שסצינות שלמות ממנו נשארות תקועות בראש.
לא הגיעו לרשימה אבל עדיין ראויים לציון: השתולים – אם ככה נראית הגרסה האמריקנית, אני לא יכול לחכות לראות את המקור. להרוג את המזל – סרט קצבי, משעשע ופשוט טוב. 16 רחובות – אני יודע שזה היה קצת צפוי אבל עדיין אהבתי את הסיפור ואת הביצוע.
הופעות ראויות לציון, גם פה בחרתי את השחקנים, שלפי דעתי, נתנו הופעה טובה מהממוצע וטובה יותר ממה שאני ציפיתי.
ואל קילמר – עוד אחד שצריך להוסיף לרשימת השחקנים היותר טובים והפחות מוערכים. אני מעריך אותו עוד מווילו אבל אני מרגיש שצריך להמשיך לציין את זה.
ג'וזף גורדון-לוויט – לקח לי זמן לזהות מאיפה אני מכיר אותו ואני שמח שזה קרה אחרי שראיתי את בריק. בתור מישהו שהגיע מקומדיה מטופשת, הוא בהחלט מראה שיש לו טווח.
ליאונרדו די-קפריו – אולי אני אף פעם לא אשתכנע שהוא באמת שחקן טוב אבל השתולים היה סרט אחד בכיוון הנכון. כנראה שיש במאים שמסוגלים להוציא ממנו משחק טוב.
ראויים לציון למרות זאת – ג'וני דפ שממש יוצר בעצמו את הדמות המופרכת של ג'ק ספארו ומארק וולברג שגם יוצא קצת מגדר הרגיל בהשתולים.
פששששש
שיפור משנה שעברה לפחות.
ראיתי 10 סרטים מהשנה אבל יותר השקעתי את זמני בלהשלים ולראות סרטים ישנים ומעולים כמו מועדון קרב וכלבי האשמורת ופלטון ועוד כמה.אבל לפחות ראיתי כמה סרטים שאהבתי ונהנתי מהם.
בוראט- שכל דבר נאמר עליו אז אני לא ארחיב עליו את הדיבור.
כרוניקה של אקדח-אחד מהסרטים האהובים עליי.נכון שהוא לא מושלם והמשחק של פול ווקר קרא אותי מצחוק אבל הווזיאליות והצילומים והעריכה והאלימות שזיעזעה אותי ומצד שני אחד מהסיבות שאהבתי תסרט הזה.
שתולים-נכון שלא סרטו הטוב ביותר של סקורסזה אבל הפשטות ומצד שני המורכבות בעלילה והמשחק של השחקנים(במיוחד של דיקפריו שהפתיע אותי לטובה)והסוף השנוי במחלוקת והמטלטל הפכו אותו לאחד מסרטי האהובים.
שודדי הקאריביים 2-ראיתי אותו בהקרנת הבכורה ביס פלנת יכול להיות אחת מהסיבות שאהבתי תסרט אבל אחד מסרטי האקשן הכי מהנים שראיתי בשנה האחרונה ומשחקו הגאוני של דפ.
להרוג את המזל-ראתי בקונוע בשבועות.בעוד רוב חבריי הלכו למועדונים אני הלכתי עם כמה חבריי לסרט.רק אנחנו וכמה ילדים היו גרמו לאחד מהחוויות שלי השנה.סרט טוב עם משחק מעולה ואחלה צילומים ועריכה וסיפור עם מלא טוויסטים(אני מת על טוויסטים)הפכו אותי ואת חברי שחשבנו לבוא סתם ככה ליומית לאחד מסרטיי האהובים ביותר וצריך לפי דעתי לתת לו יותר כבוד מרוב הסרטים השנה.
לפי הסדר
• "מחבואים" (כי אחרי הצפיה, שגובלת בלהיות בלתי נסבלת, הוא שוקע לאיטו כסרט המאתגר והמרתק ביותר של השנה)
• "מדעי החלום" (כי גונדרי הוא הבמאי היחיד שמסוגל לשבור חוקים שעוד לא הומצאו אפילו, ועוד עם כל כך הרבה חן, רגש ודמיון)
• "הילדים של מחר" (כי זו הפגנת הסגנון והכשרון והחזון המטורפת ביותר שראיתי השנה)
• "חיים בין השורות" (כי האיפוק, המשחק והטקסטים עשו לי את זה, גם אם ברור לי שעוד שנה אני לא אזכור מהסרט הקטן הזה כלום)
• "האיש שבפנים" (כי זה הסרט שהכי נהניתי ממנו השנה, ברמה הכי בסיסית. מיד אחריו: "השתולים" ו"משימה בלתי אפשרית 3")
וכמה מילות סיכום: אני בדרך כלל מתעצבן כשאנשים כותבים בסיכומי שנה שהייתה שנה גרועה, מאחר ועל פי רוב אני נוטה להרגיש שהם פשוט מפספסים את היופי שעבר לידם בזמן אמת. אלא שהשנה אני מוצא את עצמי במחנה השני – אולי זה בגלל שראיתי פחות סרטים מאשר בדרך כלל. אולי זה בגלל שהסבלנות שלי הולכת ומתקצרת. אבל התחושה שלי היא שהייתה שנה מאוד סתמית, כמעט נטולת יצירות משמעותיות, ושנה שתיזכר בעיקר בזכות היציאות הסתמיות של במאים דגולים (פולנסקי, סקורסזה, ספילברג, אלן, גיליאם, בתור רשימה ראשונית).
אנסח זאת כך: כשבאתי לרשום את השחקנים הטובים ביותר של השנה, גיליתי שאין לי את מי לרשום. אף הופעה, גם בסרטים שאהבתי, לא נחקקה אצלי כמו בסרטים משנים קודמות. לא היה אף רגע גדול ובלתי נשכח שהרגשתי יכולת להתרפק עליו. היו רגעים טובים, כמובן. אבל שום דבר שראוי לאיזכור יוצא דופן, מבחינתי.
הרשימה הזו קצת ביאסה אותי.
עד מתי הסקר פתוח?
כי הייתי רוצה להשלים את רשימת הסרטים העלובה שראיתי השנה, ולהספיק לראות לפחות את "בוראט" ואולי עוד סרט לפני שאצביע.
עד יום שישי הבא, ב-12:00 בצהריים.
תודה. אז אעכב את הצבעתי.
כמה נורא, ראיתי 6 סרטים השנה, מתוכם 3 בדויד.
החלטה לשנה החדשה: למצוא את עצמי יותר בקולנוע.
מתוך הסרטים שראיתי, אגב, הר ברוקבק השאיר עלי הכי הרבה רושם וממנו נהניתי יותר מכולם.
ובטלוויזיה? לא ראית שום סרט?
שנה מאכזבת קמעה.
שנה שעברה ראיתי 8.1 סרטים, ונהניתי מאוד מרובם. התכנון להשנה היה לראות יותר סרטים, לראות פחות עיבודים, ולראות את סרניטי, כמה פעמים.
אז השנה ראיתי יותר סרטים בקולנוע – 12. עדיין, נהניתי פחות מבשנה שעברה. לא עמדתי בקטע של העיבודים, אבל בפועל התברר שעיבוד יכול להיות מחורבן גם כשאני לא מכיר את המקור. וסרניטי? נו, דצמבר עוד כאן.
לצפייה חוזרת:
משימה בלתי אפשרית 3 – ככה עושים סרט אקשן.
מעבר ליער – כי זה סרט ששוווה להראות לחברים שלא ראו.
סרניטי – לא משנה לאיזו שנה הוא שייך (אם בכלל), זה עדיין סרט השנה שלי.
מצויין, אבל חד פעמי:
טיסה 93 – מחכים, מותח, אבל גם נצלני משהו.
האיש שבפנים – מתוחכם ואלגנטי, אבל גם מזוייף ודידקטי.
(עד כאן, החמישייה).
פלוס\\מינוס:
קאזינו רויאל – הבונד הטוב ביותר שראיתי. ואז הוא נמתח קצת.
בוראט – תחת תנאי צפייה מסויימים, אפשר ליהנות מאוד. ספציפית אצלי, תהיתי למה לא חיכיתי לדיויד.
שנאתי:
אקס מן 3 – מזיק ברובו.
השתולים – מעולם לא יצאתי כל כך עצבני מסרט שממש נהניתי מרובו.
נרדמתי:
ג'ארהד – אחלה סרט על כלום.
סופרמן חוזר – חסר מלח.
המאזין הלילי – חסר בשר.
הניק שלך הולם אותך, ידידי.
הבחירות שלי (ללא סדר מסוים)
שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה – אודיסאה מודרנית, או שמא פסיון אכזרי עם זיק קטנטן של אופטימיות? איש החוק הוא הנבל ופורע החוק הוא הרועה שמדריך אותו במסכת יסורים בעקבות עקרונות השכר והעונש.
האיש שבפנים – סרט שצוחק לקלישאות בפרצוף, בדיוק כמו הפושעים שבו. לא לגמרי ברור אם רוצים שהשודדים יתפסו, או יחמקו ללא עונש. מותחן מיינסטרימי שנון שלא מפסיק להפתיע ומצליח על הדרך לעסוק גם במתחים הבין גזעיים בניו יורק של אחרי ה-11 בספטמבר.
ימים קפואים – ככה צריך להראות סרט ביכורים. צילום ועלילה פילם-נואריים יוצרים אוירה של אסון מתקרב מעבר לפינה. סרט שיכול להתרחש בכל מקום בעולם, אבל נראה כאילו נתפר במיוחד עבור לילות תל אביב.
השתולים – הסרט היחיד של מרטין סקורסזה שיצאתי ממנו בתחושה של סיפוק. נכון, הוא עמוס בפרטים והסוף לא לגמרי ברור, אבל זה פשוט הסרט הכי מגניב (סליחה, מיקה) שראיתי השנה. דיאלוגים אמינים, טוויסטים מפתיעים, דמויות משנה נפלאות וכמאמר המשורר, מטאל אירי שולת!!1
מישהו לרוץ איתו – סרט שבהחלט הפתיע אותי לטובה. עריכה וכתיבה כמו שצריך, גרמו לעלילה הפתלתלה להיות מובנת והשחקנים מתאימים כמו כפפה לידיו של הבמאי.
ראיתי 52 סרטים מהרשימה, 7 מהם בקולנוע. בין הסרטים היותר בולטים שלא הזדמן לי לראות:
אביבה אהובתי, אדמה משוגעת, בריק, הילדים של מחר, המדריך לחיים בכפר, תזיזו ת'רגליים.
למעוניינים, הנה המועמדים לפינגווין הזהב 2006:
http://my.area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=478499&postid=1163057773656016315
עדכון: 54 סרטים
סיימתי עכשיו לראות את "כיפה אדומה – הסיפור האמיתי" ובתוך שעה, אשלים גם את החצי השני של "נו אקזיט".
סיכום שנה
2 הסרטים שהכי נהנתי מהם השנה לא ברשימה, המעיין – הסרט הכי יפה שראיתי וכרגע אמור להגיע בפברואר. וטיידלנד שדי ברור שכבר לא יגיע בחיים. אני לא זוכר בחיים שלי שנה עם כל כך הרבה סרטים, ורק בשבועיים-שלוש האחרונים הגיעו כל כך הרבה סרטים שאני רוצה לראות שממש קשה לעקוב ולראות את הכל
לא הייתי בקולנוע אפילו פעם אחת השנה
ארורה תהיה עיריית לוד שהחליפה את בית הקולנוע שלנו במכון בריאות.
שנת סרטים נפלאה
למרות היותה נטולת הארי פוטר.
וזוהי החמישייה הפותחת:
1. סיילנט היל – סרט מקורי עם רוע מזוקק ותצוגה המכניסה את הצופה לתוך הסיפור, מה שהופך אותו לבעל עוצמה מהממת.
2. ונדטה – משל פוליטי עשוי במיומנות, מרתק ביותר.
3. הולך בדרכי – הביוגרפיה של ג'וני קאש מוצגת בצורה פשוטה ומהנה, ללא הקיטשיות שהיתה מנת חלקו של ריי, עם הרבה מוזיקה טובה ושחקנית ראשית חיננית.(על כך בהמשך)
4. לגלוש עם ענקים – סרט תיעודי יפהפה על ההיסטוריה של גלישת הגלים. למרבה הצער והבושה הוא לא שרד זמן רב בקולנוע.
5. מכוניות – לאחר נמו הבינוני וסופר על הגרוע חוזרים פיקסאר לעצמם עם סרט נפלא, קלאסיקה של האנימציה לעתיד לבוא.
יוזכרו לטוב גם 8 מתחת לאפס, המגן, לילה טוב ובהצלחה, מינכן, האיש שבפנים, להרוג את המזל, כרוניקה של אקדח, שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה, קיס קיס באנג באנג ובמיוחד השתולים והילדים של מחר המעולים שגם הם היו צריכים להיכלל ברשימת סרטי השנה. יוזכר לטוב גם ספר שחור המהמם שייכנס כנראה לרשימת השנה הבאה.
ונעבור להופעות השנה:
מישל מונהן, להבדיל מהלוק הליב טיילורי המלוקק והלא מלהיב שלה במשימה בלתי אפשרית 3, מרשימה ביותר בקיס קיס באנג באנג בתור ליצנית חיננית.
ריס ויטרספון מוסיפה הרבה להנאה בהולך בדרכי, תפקידה הטוב ביותר מאז לא רק בלונדינית הראשון.
ולסיום, קייט בקינסייל בקליק – לזפזפ את החיים, בזכות יופיה המהמם ובזכות אביה.
ומתי סוף סוף נזכה לראות את גיבורי הדגל ומכתבים מאיוו- ג'ימה? למפיצים פיתרונים.
זוהי אולי הפעם הראשונה..
שאני לא מסכים לגמרי עם כל מילה בהודעה כלשהי..
אבל איך אומרים על טעם ועל ריח…
שנת סרטים נפלאה
קייט בקינסייל ב'קליק'?
גם היופי שלה לא בדיוק עוזר בסרט המת הזה.
סרטים 2006
קודם כל, אני חייב להתוודות שהשנה בגלל עומס שיא קיימת רשימה נכבדת של סרטים שרציתי לראות ולא תפסתי בקולנוע. במחלקת הביזיון-איך-פיספסתי-אותם נמצאים: "ליבי החסיר פעימה", "מסיבת שכונה של דייב שאפל", "העולם החדש", "שנת אפס", "גאווה ודעה קדומה", "קרייזי", "יס", "כרוניקה של אקדח", "16 רחובות", ""רומן קרימינלי", "אביבה אהובתי", "שיחות עם אשה אחרת", "נו אקזיט", "אדמה משוגעת", "שורטבאס", "תזיזו תרגליים" (את השלושה האחרונים אולי עוד אשלים).
ועכשיו לדירוג של סרטי השנה שלי:
1. לילה טוב ובהצלחה (קלוני)
2. מחבואים (הנאקה)
3. המדריך לחיים בכפר (אלטמן)
4. ג'ארהד (סם מנדס)- אולי היצירה הקולנועית הכי לא מוערכת השנה.
5. האיש שבפנים (ספייק לי)- כנ"ל
6. טיסה 93 (גרינגאס)
7. בריק (ריאן ג'ונסון)
8. שלוש הלוויות של מלכיאדס אסטרדה (טומי לי ג'ונס)
9. מינכן (שפילברג)
10. מדעי החלום (גונדרי)
11. בוראט (לארי צ'ארלס)
12. סוריאנה (גאגהן)
13. הילדים של מחר (קוארון)
14. טרומן קפוטה (בנט מילר)
15. מיאמי וייס (מאן)
16. קיס קיס בנג בנג (שיין בלאק)
17. הר ברוקבק (אנג לי)
18. דיק וג'יין עושים את זה (דין פאריסוט) הגילטי פלז'ר שלי השנה
19. תודה שעישנתם (ג'ייסון רייטמן)
20. נקודת מפגש (אלן)
21. משימה בלתי אפשרית 3 (אברהמס)
22. השתולים (סקורסזה)
23. לחזור (אלמודובר)
24. השטן לובשת פראדה (דייוויד פרנקל)
25. קזינו רויאל (קמבל)
26. מעבר ליער (מישהו מדרימוורקס)
27. הצד שלו, הצד שלה (ריד)
28. חיים בין השורות (באומבך)
29. מוכרים בלבד 2 (סמית')
30. נחשים על המטוס (דייויד ר.אליס)
הסרט הלא-מופץ הטוב של השנה: "סקאנר דארקלי" (לינקלייטר, אלא מה?)
הסרט הכי טוב של שנה הבאה: "המעיין" (ראיתי בחיפה ונדהמתי. אלא אם כן איסטווד יפתיע)
הסרטים הגרועים של השנה: "צופן דה-וינצ'י" (ברור) ו"מיס סאנשיין הקטנה" (מסמל בעיניי את כל מה שהשתבש בקולנוע האמריקאי העצמאי המתנוון והעובר מאוטריזם נועז ומקוריות בועטת אל מכאניות חסרת נשמה)
שתהיה שנה טובה!
מש''א
שכחתי את "סוכריה קשה", שכנראה באמת היה הסרט הטוב ביותר שראיתי השנה. עוד אז בזמנו התחלתי לכתוב ביקורת, אבל לא סיימתי אותה (וגם הייתי בספק אם היא תפורסם). חבל באמת שהסרט לא זכה להכרה הראויה לו.
באופן מפתיע
דווקא יש לנו ביקורת על 'Hard Candy', שתפורסם כשהסרט ייצא ב-DVD ישראלי (או כשיימאס לנו לחכות).
הוא בכלל אמור לצאת בDVD בארץ?
או שכן, או שלא.
לא יודע. אולי. יכול להיות.
וואלה, אז הוא מומלץ?
ראיתי אותו בספריית הוידאו הסמוכה לביתי ומאחר שלא שמעתי עליו דבר, התעלמתי. האם טעיתי?
כן
ארבע!...
ארבע סרטים ראיתי מסרטי השנה (האזרחית… – לא נדבר על _זה_…). בו-הו-הו-הו. וזה לעומת 12 סרטים שראיתי ב05'. אני מקווה לחזור לעניינים ולשנת סרטים (אזרחית…) טובה יותר…
בכל אופן ארבעת הסרטים שראיתי הם:
גארפילד 2 – בין שתי ערים – מ-ד-ו-ב-ב!:
לזכותי יאמר שזה היה הבחירה של גיסתי הצעירה שהתעקשה שזה מה שהיא רוצה לראות (אני ניסיתי ללחוץ על מעבר ליער – ולא הלך לי…). והחלטתי שמכיון שאני עושה את זה בשבילה, אז נלך למה שהיא תהנה. והיא באמת נהנתה מ-א-ד. וגם אני לא ממש סבלתי למרבה הפלא. אבל כשזה 25% מהסרטים שראיתי השנה בקולנוע… נו מילא.
צופן דה-וינצי:
עם הורי. היה נחמד. לא מדהים, אבל שווה את הכסף והזמן.
כשהרוח נושבת:
בזכות דר הביצות הנכבד. סרט נפלא, מדהים וכו'. שאני לא רוצה להמשיך בתוארים כדי לא להגיע לשמאלץ'… בעיני סרט השנה.
ו-שודדי הקריביים (שראיתי ברגע האחרי אחרון בסינימטק שדרות):
וואוו! סרט כיפי ומדהים.
שני האחרונים נכנסים אצלי לרשימה בלי שאלות. ואדון בהם בהודעה נפרדת, אבל עוד אביא את רשימת הסרטים ש_לא_ ראיתי…
מבין אלה שרצים (ואנסה לראות השבוע… כדי עוד להרחיב את הסטטיסטיקה האישית שלי…): "מדעי החלום", "קזינו רויאל" ו"תזיזו ת'רגלים".
ואת: אמן האשליות, אפקט הפרפר 2, אקס מן:המפלט האחרון. ארוחת בוקר על פלוטו. בריק. דז'ה וו. הר ברוקבק. ונדטה. זאתורה. הילדים של מחר. כיפה אדומה הסיפור האמיתי. מכוניות. מעבר ליער. סופרמן חוזר. עידן הקרח 2. קליק. קרוסלת הקסמים.
זקוק להמלצה - לאיזה סרט ללכת?
ברגע האחרון…
מכיוון שכאמור לעיל היתה לי שנה דלה, ובכל זאת אני רוצה לעשות מקצה שיפורים קל… עד יום שישי (מתי אגב? בבוקר בצהריים?) – ומצד שני יש לי זמן מוגבל, אני צריך להחליט על סרט אחד (או מקסימום שניים אולי), שאליו אלך. כדי להנות וכדי שאולי אוכל להוסיף עוד סרט טוב לרשימה האישית שלי…
אז מה כדאי:
אמן האשליות?
דז'ה וו?
קזינו רויאל?
או – תזיזו ת'רגליים?
(או סרט אחר שעדיין רץ, שלא חשבתי עליו).
_אני_ צריך עצה!
שמתי לב שהכותרת הקודמת היתה דו משמעית, אז אני מבהיר: אני אשמח לעצה לאיזה מהסרטים הנ"ל ללכת.
(לא שלי יש עצה לאחרים בעניין).
לשלושה מהם יש ביקורת באתר,
ותגובות.
(יש מעט מאד אנשים שראו את כל ארבעת הסרטים ויוכלו להגיד לך "אובייקטיבית" מה הכי טוב מביניהם)
השאלה שלי היא
אם אפשר להגדיר זאת כך – איזה סרט הכי כדאי לראות, שלא ראיתי אותו זו הכי החמצה… במיוחד ביחס לשאלון – אני מרגיש קצת עלוב להצביע על סמך ארבעה סרטים.
הבנתי את השאלה שלך עוד קודם.
מה שתהיתי לגביו זה על סמך מה אתה מצפה שאנשים יענו לך. אני מתכוונת, אם מישהו ראה רק את 'קזינו רויאל' מבין הארבעה, סביר שהוא ימליץ לך עליו; מישהו אחר שראה את 'אמן האשליות ו'תזיזו ת'רגליים' ימליץ על סרט אחד מבין השניים האלה שהוא העדיף. אבל כדי לקבל תשובה אמיתית, אתה צריך מישהו שראה את ארבעתם ויכול להשוות בין כולם מה נחשב להחמצה הגדולה ביותר (וגם פה הדעות יהיו חלוקות). עדיף כבר לקרוא את הביקורות באתר ולהחליט לבד.
(אתמול דווקא ראיתי 'דז'ה וו' והשלמתי את הרביעיה שלך. בינינו, לא הייתי מחשיבה אף אחד מהם כ"אסור להחמיץ". ואת זה אני אומרת אף על פי שאת בונד והפינגווינים – המוצלחים שניהם – ראיתי פעמיים. אלא מה, יש טובים מהם).
בעצם, עוד משהו.
העניין הוא שאני לא מכירה את הטעם שלך בסרטים. אני יודעת מאיזה סרטים נהנית אבל לא יכולה לדעת בוודאות מאיזה תהנה. לכן אני לא יכולה להמליץ לך על סרט, אלא מקסימום לספק התרשמות שלי ושאתה תחליט לבד (וזה בדיוק מה שעושים בקריאת הביקורות – קוראים את ההתרשמות האישית של כל כותב ואת הרציונל שלו, ומחליטים לבד אם דעתו עשויה לתאום לדעתך או לא). בוא נעזוב בצד את 'דז'ה וו', שאין סיכוי שתאהב. לגבי כל השאר – באמת שאין לי מושג. אני לא יודעת מה המדדים שלך ל"אסור להחמיץ": יכול להיות שאתה מתכוון בזה לקונצנזוס של הקהל, יכול להיות שהכוונה למה שהכי הרבה אנשים מדברים עליו גם אם אתה באופן אישי לא תאהב, ואולי אתה דווקא מעדיף ללכת לסרט שיש את הסיכוי הגדול ביותר שתאהב? ואם, כמו שהזכירו מוקדם יותר בפתיל, ה"לא להחמיץ" שלך מתייחס לצפיה הקולנועית בהשוואה לתנאי הצפייה בבית (כלומר, יתרון לפיצוצים ואווירה)? בקיצור, זה אולי נשמע כמו סתם ניסיון טרחני להתפלסף, אבל בעיני זו שאלה שאי אפשר לענות עליה. זו שאלה שהתשובה לה מצויה בהרגשה האישית שלך.
משהו מעורפל כזה
שקצת קשור אלי אישית (ואולי בכ"ז את קצת מכירה את הטעם שלי ממה שאני כותב בעין הדג…) אבל אפילו יותר באמת לשאלה של הסקר השנתי.
אולי סרטים שהשפיעו, או שהיו משמעותיים מבחינת הקולנוע. כאלה שחשוב לראות. אני חושב שברגע שתהיה רשימה שממנה יבחרו את סרט השנה, אני אשתדל לראות כמה ממנה כדי להחליט וסתם כי הסרטים הכי טובים בעיני גולשי עין הדג זה איזה קריטריון שיש לו משמעות בעיני. וגם בכלל אני מנסה מדי פעם לראות סרטים "חשובים".
הגם שההגדרה של "חשובים" ו"משמעותיים" וכו' יכולה להיות שנויה במחלוקת. משהו שאגב קשור לכותרת של "עין הדג". ואולי למשל אפשר לעשות סקר כללי במתכונת של הסקר הסוף-שנתי לגבי עשרה הסרטים שחייבים לראות – כל מי שרוצה להיות בעל השכלה קולנועית רצינית (קשור למאמר של קובי ניב נדמה לי, שרד פיש הפנה אליו).
האם "קינג קונג" הוא "משמעותי"? "שר"ה"? "עיר החטאים"? השיבה"? הנפילה? אני חושב שבסופו של דבר כן. וגם בוראט בגלל התגובות שהוא עורר וגם אם אני מבין נכון אז שורטבאס – למרות שאת שני האחרונים סביר להניח שלא אראה…
בתוך הסרטים הללו יכולים להיות גם סרטים פחות "טובים" אבל באיזה שהוא אופן בעלי ערך. כמובן שאם יש לי רק סרט אחד לראות – אני אעדיף סרט שהוא גם מהנה ואיכותי וגם "בעל ערך" במובן האמורפי שניסיתי להגדיר…
מצד השני, אני בטוח שלמשל היו ממליצים לי לראות עיר החטאים שנה שעברה וקרוב לודאי שלא הייתי נענה להמלצה. אגב, אני לא שולל באופן מוחלט – אני צריך לזה מצב רוח וזמן, וגם זה סרט שאני מעדיף אם בכלל לראות בבית במסך קטן ולא בקולנוע. ובכ"ז לסוג כזה של המלצה אני מעוניין. מהם הסרטים ש_בעיניך_ _חשוב_ לראות כדי להכיר את הקולנוע של השנה האחרונה.
וסתם תחום לדוגמה (שאני מחפש בו המלצה): יש לי קושי רב לראות סרטים ישראליים. יש לי דעה קדומה נגד סרטים ישראלים שהם: אנטי דתיים, פרו ערביים, וגם רדודים חד מימדיים ובעלי איכות קולנועית נמוכה. לפני ההתקפה – אני מדגיש – אני יודע שזה לא נכון ( לפחות לא באופן גורף…) אבל אני מתקשה ללכת ולשלם בקולנוע עבור סרט שמריח לי מהסוג הזה. ומצד שני אני שומע שאיכות הסרטים הישראליים עולה. והייתי בחור בהירות רבה לאיזה סרט ישראלי (או שניים) ללכת כדי להכיר את מה שקורה בתחום הקולנוע הישראלי ואולי כשיקוף לתהליכים בחברה הישראלית בכלל.
בשורה התחתונה – אינני מבקש ממך להכנס לעולמי המורכב ולהכריע עבורי… אלא באמת בפשטות להמליץ לי מהם הסרטים ה"חשובים" / "משמעותיים" של השנה ש"לא כדאי להחמיץ" במובן מעורפל כלשהו…
אה, אם ככה זה קל.
ר. פיש עשה בשבילך את העבודה וכתב את טקס "דג זהב / דג מלוח": http://www.fisheye.co.il/goldfish2006
באופן אישי, אני לא מחשיבה אף אחד מהסרטים שציינת למשמעותי. כשההגדרה הופכת ל"משמעותי מבחינת השנה הקולנועית" אני מניחה שאלה יהיו הפינגווינים ובונד. אבל במקרה שזה סוג המשמעותי הזה לא בעיה לגבש החלטה: כמעט תמיד אלה יהיו הסרטים הקופתיים ביותר שיצאו באותה שנה או הסרטים שזכו לביקורות הטובות ביותר ללא קשר לרווחיהם בקולנוע (ע"ע 'שורטבאס').
אולי
זה פשוט התחושה של החמצה בגלל שלא יצא לי לראות הרבה, ותקוה לגלות כמה "פנינים" שהחמצתי.
הנה למשל נראה לי שצרפתי את "רק לרקוד" לרשימה שאראה כשאוכל…
סרטים ישראליים
גם לי יש דיעה קדומה כזאת על סרטים ישראליים (במיוחד בגלל ההוא שעשה את "ההסדר" ו"מדורת השבט"), אבל אני ממליצה בחום על "מישהו לרוץ איתו". למרות שמי שלא אוהב שהסרטים שלו שרים אולי לא יהנה מהסרט כמוני.
אם ראית בעבר סרטי בונד
אז בוודאי שקזינו רויאל.
בעצם, בכל מקרה קזינו רויאל, ואם יש זמן אז גם דז'ה וו. כי אם אתה בקושי הולך לקולנוע, עדיף שתבחר סרט שיש הבדל בין לראות אותו בקולנוע או בבית.
לדוגמא סרטים כמו טיטניק, טרויה, פוסידון, קינג קונג, גביע האש או נרניה (ללא קשר לשאלה אם הם סרטים טובים), לראות אותם בבית בDVD מקורי זה להפסיד 60% מההנאה בסרט. להוריד מהאינטרנט זה להפסיד 95% מהכיף של הסרט. לעומת זה בסרטי דרמה מצויינים או קומדיות קורעות – אין הרבה הבדל.
איך דז'ה וו? (על בונד קראתי הרבה)
קודם כל זה כמו כל סרטיו של ברוקהיימר.
ז"א הרבה פיצוצים ומכוניות שעושות סלטות בלתי אפשריות באויר. אם כי הסיפור מאד מותח.
אבל קזינו רויאל הרבה יותר טוב. אהבתי את כל סרטי בונד, אבל זו היתה הפעם הראשונה שהיה אכפת לי מהדמויות, ולקחתי ללב את כל מה שקורה להן. מה שעושה את קזינו רויאל לסרט הטוב ביותר בסדרה.
ללא ספק קזינו רויאל.
סיכום שנה
ראיתי 30 סרטים, מתוכם 12 בקולנוע (ושני סרטים שראיתי פעמיים בקולנוע. מישהו לרוץ איתו בגלל שרציתי ואקס מן 3 בגלל מקרה מצער שבו הבטחתי לשני אנשים שונים לראות רק איתם את הסרט…)
שנה מעולה. יחי הנחות לבנות שירות לאומי ברב חן וחנות הדיוידי המקומית ששרדה עוד שנה.
חמשת הגדולים:
מישהו לרוץ איתו
האיש שבפנים
גאווה ודעה קדומה
סטפ אפ
ו-רוקדים (כן, אני אוהבת סרטים עם ריקודים, למישהו יש בעיה עם זה?)
וההופעות המרשימות-
צ'נינג טאטום (בסטפ אפ), לא בגלל המשחק (הסביר, לא יותר) אלא בגלל ההיפ הופ שנתןבראש לכל הרקדנים הנולדים.
ומת'יו מקפדיין בגלל שבעיקר בזכות המשחק הנהדר שלו כל כך אהבתי את גאווה ודעה קדומה.
הסרט הגרוע של השנה (שראיתי)- חיים בין השורות. אלו שעתיים והרבה תמימות שכבר לא יחזרו.
מחכה בקוצר רוח לדיוידי: אמן האשליות, השתולים, חיים בזרם, השטן לובשת פראדה (זה לא אני, זה חברות מוזרות שרצו לראות את "המגן" ויתר ולא הצלחתי לשכנע אותן אחרת…), הילדים של מחר, בריק, תזיזו את הרגליים, ועוד כמה…
סרטים עם ריקודים
אין לי שום דבר נגד סרטים עם ריקודים. בעיקרון. יש לי הרבה נגד סרטים עם ריקודים, בפועל. למה סרטים עם ריקודים צריכים להיות כל כך משעממים? בתור אחת שכן אהבה את 'סטפ אפ' ו'רוקדים' אולי תוכלי להסביר לי: מה מצאת בסרטים האלה שאין בכל תוכנית ריאליטי-ריקודים ממוצעת בטלויזיה?
סרטים עם ריקודים
ריקודים הרבה יותר טובים. ראיתי את סטפ אפ ביום שלישי. ראיתי "נולד לרקוד" ביום רביעי. אין מה להשוות. אז נכון, בסטפ-אפ העלילה היא לא יותר מסבירה (ולפעמים גם פחות. |ספויילר| למה להרוג סתם ילדים חפים מפשע? |סוף ספויילר|) מצד שני, הם לא מפסיקים לרקוד. בהמון כישרון, חן, קצב והומור. מה שאי אפשר להגיד על המתחרים בתוכניות ריאליטי. לפחות בערוץ 2, ולי אין כבלים.
ובקשר ל"רוקדים", סרטים חינוכיים המתרחשים בבתי ספר תמיד הצליחו אצלי. אהבתי גם את "סיכון מחושב", "אנאפוליס", "סקול אוף רוק", וכו' (לכן כל כך התעצבנתי מ"המגן"). אז סרט, איך קוראים לזה? סרט חניכה? בכולופן, סרט כזה שהם גם רוקדים באמצע, בשבילי הריקודים זה עוד בונוס. יצאתי מהקולנוע עם חיוך שירד רק אחרי שעה רק בגלל המסר של הסרט. קיטשי? בטרוף! למי אכפת?
ת'אמת, את רוב סרטי הפעולה שיצאו השנה עוד לא יצא לי לראות (זה מה שקורה כשרואים סרטים בdvd עם ההורים…) אז אולי "הילדים של מחר" יעקוף את הריקודים בסיבוב, אבל המדד שלי הוא אך ורק הנאה אישית שלי. תעזבו דברים שוליים כמו עלילה, זוויות צילום, משחק ובימוי. מהסרטים האלה נהנתי.
אני לא מבין בריקודים
אבל אני לא הבחנתי בזה שהריקודים ב'סטפ אפ' או 'רוקדים' הם טובים יותר מאשר ב'נולד לרקוד'. אנטוניו בנדראס הוא שחקן, לא רקדן, ולפחות בעיני לא היה בריקודים שלו שום דבר מרשים במיוחד. חוץ מזה, הם כן מפסיקים לרקוד. למשך הרבה יותר מדי זמן. אם היו ב'סטפ אפ' יותר ריקודים ופחות ניסיון לעלילה, הוא היה סרט טוב יותר.
אני לא מבין בריקודים
אנטוניו ברנדס אולי לא רוקד טוב יותר מ"נולד לרקוד", אבל (לפי דעתי) צ'נינג טאטום כן. חוצמזה, ברגע שתהיה תוכנית רק של היפ הופ וברייקדנס נון סטופ, אני אפסיק לעשות הכל ורק אשב ואבהה בה. הרקדנים ב"נולד לרקוד" הם טובים, אבל הם לא מקבלים לרקוד מספיק…
שוב, את רוקדים אהבתי יותר בגלל המסר ופחות בגלל הריקודים (למרות שהריקוד של השלישיה כן היה מרשים ואין הרבה סיכוי לראות כמוהו בתחרויות בטלויזיה כי הוא לא "תקני").
וב"סטפ אפ" יש יותר ריקודים משאר הסרטים שיש בהם ריקודים (שראיתי, אני לא יכולה להתחייב על השאר). והעלילה לא גרועה באופן מיוחד. סתם קיצ'ית.
גם אני לא מבין בריקודים
ואני מסכים עם מרקר: צ'אנינג טאטום רקדן אולטרה-מוכשר שמבצע ריקודים ותנועות בצורה קלילה ואגבית כאילו כל חייו למד ריקוד (והוא לא, הוא התאמן במיוחד לסרט). אז נכון שהעלילה שם היא משהו שאפשר לראות בעיניים עצומות ואת פרס המקוריות הוא לא ייקח, אבל מינון הריקודים שם בהחלט גבוה וצ'אנינג הוא משהו שכיף להסתכל עליו (אם כי הוא נראה מסוג האנשים שצריך להרגיע אותם ביום חורף "שששש, זה רק הברקים והרעמים שבחוץ, אין לך מה לפחד, הנה תראה את הכלב, הוא כבר לא מיילל, ששששש. לא, לא לצעוק על הברקים, צ'אנינג, צ'אנינג!").
אני מצטט את עצמי
מה שכתבתי על צ'אנינג טאטום ב'סטפ אפ':
"…מגלם אותו בהבעת טימטום קבועה, כאילו לאורך כל הסרט הוא מתאמץ להיזכר כמה זה שש כפול שמונה".
אני עומד על דעתי.
סרטים עם ריקודים
אתמול בערב, היה שידור נוסף של "רק לרקוד" של באז לרמן בכבלים. כמו בכל הפעמים הקודמות, לא הפסקתי לרקד במקום מתחילת הסרט ועד שהלכתי לישון. סרט שעם כל הקיטש והקלישאות, מצליח למלא אותי באנרגיה ואהבה למוסיקה בכל פעם מחדש.
''רק לרקוד''
אתמול גיליתי שאני מדקלמת שורות מהסרט…
"רק לרקוד" מכיל לא מעט הומור מעבר לקיטש, וזו אחת הסיבות לנצחיות שלו, בעיניי לפחות. ראיתי אותו אינספור פעמים (במדדים שלי זה בערך 5) מאז כתה ט', ואני נשבית בכל פעם מחדש בקסם הזה שהוא מהווה. אתמול גיליתי שהקסם הזה יותר אוניברסלי ממה שניתן היה לצפות – בעלי נעצר עליו בזפזופיו, וראה בכיף כמעט לבד. עכשיו, זוגי לא חובב ריקודים באופן מיוחד (כמוני), וגם הנצנצים הם לא ממש כוס התה שלו רוב הזמן.
ונסיים בציטוט מיותר שהופתעתי למצוא בנבכי זכרוני:
"חיים בשקר הם חצי חיים"
הו, הפסדובלה!!
וכדי שלא ייצא לי שם של אנטי-ריקוד
אני מצטרף. 'רק לרקוד' הוא אחלה.
אחלה, אבל זה פשוט ''סרט טוב''
ולא רק "סרט ריקודים" טוב.
הסרט ההוא משנות ה-80 עם המניאקית (צנומה ומתולתלת, מישהו?), הוא למשל "סרט לא טוב", הגם שהריקוד בו לא רע כל-כך (והוא צוטט אינספור פעמים – במיוחד סצינת האודישן).
אז כשאנחנו אומרים ''סרטי ריקודים''
אנחנו בעצם מתכוונים ל"סרטים גרועים עם ריקודים"?
במקרה כזה, 'סטפ אפ' ו'רוקדים' הם באמת דוגמאות טובות לז'אנר.
לא בדיוק.
יש את הז'אנר, וסרט יכול להצטיין בגבולות הז'אנר, אבל לא להוות שום עניין לאנשים שלא מתחברים אליו (כאן נכנסת הדוגמא של זוגי שלי שלא אוהב ריקוד באופן מיוחד).
מעבר לכך יש את הסרטים שמצליחים (כמו "רק לרקוד") להצטיין מעבר לז'אנר. בסרט הספציפי הזה נהנינו לא רק מהריקוד, אלא גם מהססגוניות, הקצב, הפסקול, המשחק (המוגזם של האמא, למשל), מהתסריט ומהבימוי. במילים אחרות, אני מאמינה שהוא היה נשאר סרט "טוב" גם לו החליפו את הריקוד בעיסוק תחרותי אחר. היינו מקבלים סרט שונה, אמנם, אך יש בו הרבה איכויות שהן מעבר לריקוד עצמו. אם אפשר לצייר תמונה ורודה של עולם הריקודים הסלוניים, לצחוק עליו וחבק אותו בו-שמנית, כנראה אפשר לעשות משהו דומה גם בתחום אחר.
הסרטים מהשנה היו, כנראה, יותר "סרטי ריקודים" מאשר "סרטים" שיש בהם גם ריקודים, על סמך תגובות הצופים המעטות ששמעתי. איכותם יכולה להמדד בשני קריטריונים – "איכות" כללי, ו"איכות ז'אנרית". כך הם יכולים להיות גרועים אך בעלי קסם לקהל יעד מסוים.
ודוגמא אחרונה – "ריקוד מושחת" – לפי החלוקה שלי הוא "סרט ריקודים טוב", אבל לא הייתי מחשיבה אותו כסרט טוב במיוחד. הוא עובד בגלל פטריק סווייזי, בגלל הטוסיק של פטריק סווייזי, ובגלל הכימיה בינו ובין ג'ניפר גריי. תוציא ממנו את הריקוד – לא יישאר יותר מדי.
זה עדיין נשמע כמו זלזול בז'אנר.
את בעצם מציבה רף איכות עליון לז'אנר: לפי ההגדרה שלך, סרט ריקודים "טוב" הוא סרט שיש בו ריקודים טובים, והוא די גרוע מכל בחינה אחרת. אבל כשסרט כזה הוא ממש טוב, הוא כבר לא סרט ריקודים, בעינייך. למה? אני חושב שסרט טוב באמת, בכל ז'אנר שהוא, הוא כזה ש"יעבוד" גם על אנשים שלא מגדירים את עצמם כחובבי הז'אנר. לא צריך להיות חובב מד"ב כדי להינות מ'הילדים של מחר', נכון?
זה די ההיפך ממה שהתכוונתי.
אולי אני לא מצליחה להביע את עצמי בבהירות היום, אבל התכוונתי דווקא להאדיר את סרטי הריקודים שאני אוהבת מאוד, בכך שחילקתי את איכותם לקטגוריות.
בסך הכל הכוונה הייתה לומר שיש ז'אנר (ניקח מד"ב), וסרט בינוני בז'אנר מסוים יכול להיות טוב רק חלקית (ובד"כ רק לחובבי אותו ז'אנר). סרט טוב מכל ז'אנר שהוא חוצה את המגבלה הזו ומגיע להערכתם של אנשים "מבחוץ" גם כן.
"סרט ריקודים טוב" הוא סרט טוב, ויש בו ריקודים טובים, לא יותר ולא פחות. "מת לחיות" היה "סרט אקשן טוב", אך גם "סרט טוב" באופן כללי.
זה עדיין נשמע כמו זלזול בז'אנר.
אולי הזלזול (הלא-מכוון) נובע מכך שאני מוכנה לנהוג בסלחנות כלפי סרטים מז'אנר שאני אוהבת, ובמקום לקרוא להם "סרטים לא טובים" אני קוראת להם "סרטים טובים אך ורק במגבלות הז'אנר". יכול להיות שמהכוונות הטובות יצאה לי התנשאות לא מכוונת.
זו נראית הגדרה קצת קשיחה מדי
דוגמה קיצונית אחת שאני מתפתה אליה היא סרט זוועות (אימה וכיוצ"ב).
אם אני מתנגד עקרונית (וקיבתית) לראות אנשים מתים בכל מיני מיתות משונות או נחתכים מושפרצים וכיוצ"ב שעשועים (?!) – אז אפילו אם יהיה סרט עם שחקנים מן השורה הראשונה, משחק מעולה, מוזיקה מושקעת עלילה עם עומק – אבל כל זה על פי כללי הז'אנר ועם עשרה בחורים ובחורות מושמדים תוך כדי – אני לא אראה אותו. ואם אראה לא אהנה (אלא קרוב לודאי שאאבד את הארוחה האחרונה באופן לא צפוי).
גם בדוגמאות "רגילות אני חושב שזה נכון.
מי שמאד מתחבר לריאליזם, לדרמות המקורקעות בחיי העולם הזה כמות שהוא, וקשה לו לראות סרט עם יצורים שלא קיימים, וסיטואציות בלתי אפשריות (אני מכיר אנשים כאלו), אז יש לו משהו מובנה נגד הז'אנר של פנטזיה ומד"ב, ולכן הוא לא יוכל להנות מזה. ומי שלא סובל חיות והם ממש לא מעניינות אותו לא יהנה מסרט על סוסים או לאסי. ומכיוון אחר, מי שמחפש אקשן וקצב מהיר מאד, יתקשה לראות סרט עם קצב איטי כמו "אביב, קיץ, סתיו…" או פעלים למתחילים או הסנונית שבשרת את בוא האביב (בלי להתוכח אם טובים או לא – אלא העקרון של סרט איטי).
אלא אם כן מדובר בצופה שאמנם מתעניין בסוג מסויים של קולנוע אבל מאד-מאד פתוח לקבל סגנונות שונים ולראות "דרכם" היבטים על-ז'אנריים. או ביצירת קולנוע "מעולה" ברמת על.
ובעצם למה אני מסתבך? שר"ה – הספר – אין חולק שהוא יצרית אמנות יחידה במינה. ובכ"ז לא כל קורא ספרות אוהב אותה.
בקיצור, אני חושב שיתכן שיהיה סרט ריקודים טוב ואף מעולה ככזה – שלא ידבר לאחרים.
סרט ריקודים מצוין
ששכחתי אז הוא "Le Bal" של אטורה סקולה מ-83. סרט מדהים שכולו ריקודים, אבל הוא כל-כך לא עוסק בריקודים. פשוט התבוננות, המשתתפים באים, חיים קצת והולכים. זה סרט הריקודים הטוב ביותר שלי.
עוד לא הגיבו על זה?
ג'ניפר בילס, פלאשדאנס.
התיאור שלך משעשע אותי ביותר, לקח לי רגע להבין למה היא "מניאקית", "What a Feeling" הרבה יותר מזוהה לי עם הסרט הנוראי הזה.
היי, את ''איזו הרגשה!''
אני דווקא מחבבת, ועד לפני שנה בערך לא קישרתי בין הדברים (את "פלאשדנס" ראיתי במלוא הדרו רק אז).
גם אני מחבבת מאד את ''איזו הרגשה''
ואני מבינה איך משתמע הפוך מהתגובה שלי.
כמו כן, גם אני ראיתי את הסרט רק בשנים האחרונות (לפני שנתיים וחצי), וטוב שלא מיהרתי עם זה לשום מקום, כי כאמור, הסרט נוראי, אבל ידעתי, פחות או יותר, ש"Maniac" ו"What a Feeling" זכו לתהילה שלהם בעיקר בזכות הסרט הזה.
שני מלים על ''רק לרקוד''?
בשתי מילים: 'Strictly Ballroom'
ובלינק אחד: http://www.rottentomatoes.com/m/1045568-strictly_ballroom/
את יכולה להסביר בקיצור
מה העקרון של עגבניות רקובות"? זה עוד חור בהשכלה. אני שומע הרבה על האתר הזה אבל לא ממש מבין במה מדובר.
http://www.fisheye.co.il/static/faq-movies.htm#tomato
בנוסף ללינק שדינגו הפנתה אותך אליו
וממצה את מהות העגבניות, כדאי גם לציין שבעמוד של כל סרט יש גם תקצירי עלילה, שמות השחקנים, ז'אנרים אליהם הסרט משתייך ותמונות. בקיצור, כמו ימד"ב רק עם התמקדות בריכוז ביקורות חיצוניות שהסרט קיבל.
אוי זה הסרט הזה!
שכחתי שככה קוראים לו בעברית. זה באמת סרט ריקודים יוצא דופן, שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
ללא ספק סרט הריקודים הטוב ביותר שראיתי.
אני צוחק כל פעם מחדש מהפרסומת ה''סמויה'' של קוקה קולה
האם זה הזמן להתוודות על אהבתי ל''רק לרקוד''?
לא, אני לא יודעת למה, בדיוק. זה כל כך… קאמפי. והם רוקדים כל כך יפה… לא. אני לא יודעת למה. אבל אני כמעט תמיד אשב לראות אותו כשהוא בטלוויזיה.
כך שאני יוצאת להגנת הסרטים הרוקדים: יש לפחות אחד (ישן, אמנם) שהוא מהנה להפליא.
כולנו איתך
ראי בפתיל שהתחיל פינגווין קצת מעלייך….
סתם מעניין
בדיוק ראיתי ביקורת של "ביקורת – תפוז" של יאיר הוכנר, והוא קטל את זה לחלוטין. ודווקא היה לי איזה כיוונון לראות את זה.
נהניתי מ"ריקוד מושחת", "תהילה" ו"נולד לרקוד" זה בערך התוכנית היחידה שאני ממש רואה בטלויזיה (יש לנו טלויזיה דרך המחשב, אז בין העבודות שלי, אינטרנט ומשחקים, וDVD, אנחנו גם רואים קצת ערוץ 2 וחדשות), ואני מאד מאד נהנה מזה (למרות שזה חלק מהגלובליזציה…).
אז השאלה האם סרטי הריקודים האלה שווים משהו בז'אנר או לא. והיה אגב עוד סרט אחד על תחרות ריקודים של ילדים, ששכחתי איך קראו לו.
אולי ''ניו יורק רוקדת''?
למרות שאם אתה מתכוון לסרט עלילתי, זה לא זה.
עניין של הגדרה
הלכתי עם אשתי ל"פעלים למתחילים" (במתנ"ס של נווה דקלים ז"ל), ולקח לה חצי סרט להבין שהעלילה "באמת" לא זזה לשום מקום וש"זה" הסרט… אני דווקא נהנתי אבל היא לא כ"כ. יש סרטים כאלה שצריך לשים להם אזהרה בכניסה "זה לא _ממש_ סרט" כדי שאנשים לא יתאכזבו וידעו למה הם הולכים. גם "בליפ" אגב שייך למשפחה הזאת.
כן, אבל
"ניו יורק רוקדת" הוא סרט תיעודי אאל"ט.
אאל''ט?
אאל''ט?
ראיתי אותו במצב שקצת קשה לי לזכור ממנו משהו (אם זה מעניין אותך, ראיתי את "צבים יכולים לעוף", ישר אח"כ את "דמפלינגס" וישר אח"כ את "ניו יורק רוקדת". זה היה מייגע. ככה זה כשיש קשרים ליום-אחד בפסטיבלי סרטים…)
ראית את 'צבים יכולים לעוף',
ורצית לראות עוד סרט (או לעשות עוד משהו באותו יום) אחר כך? עמידות מעוררת הערכה.
זאת ועוד!
"דמפלינגס" הוא הרבה יותר גרוע מ"צבים יכולים לעוף" (לא במובן של סרט גרוע, במובן של סרט עמוס זוועות). הוא עוסק ב(וזה לא ספוילר) בחורה שמכינה כופתאות מבשר של ולדות שהופלו, ובקהל הקליינטיות שלה.
נראה לי שהסיבה שנשארתי גם ל"ניו יורק רוקדת" היא שקיוויתי למשהו קצת פחות מדכא לסיים איתו את הערב.
'דמפלינגס' סקרן אותי, ולא ראיתי אותו.
חוץ מעניין הזוועות, הוא שווה צפייה?
כן, אבל לא ישר אחרי ''צבים יכולים לעוף''
וברצינות,זה סרט מעניין ומיוחד, אבל לא הייתי מחשיבה אותו ליצירת מופת.
אה, וכמובן, הסרט לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה (למרות שהוא לא סרט-מלא-זוועות בסגנון "שבעה צעדים").
ר''ת: אם אני לא טועה
המממ... 31 סרטים.
מאוד מאוד נמוך בשבילי. (כנראה שזה מה שקורה כשאין יותר קומבינות המארגנות כניסה לסרטים בחינם…)
מה שכן, אם עד עכשיו חשבתי שזה מאוד מוטה מצידי להצביע כי ראיתי ממש מעט סרטים, אז עכשיו אני חושבת שזה בסדר. הוריי!
בטוח בפנים – הילדים של מחר, נקודת מפגש ו…. אוף, צריך לחשוב. הרבה יותר קל להחליט מה היה הפיאסקו של השנה (מישהו אמר רומנטיקה וסיגריות?)
איזה כיף הרשימות האלה של הסרטים – עכשיו יש לי רשימה משלי בצד של משהו כמו 15 סרטים שרציתי לראות השנה ולא יצא.
תודה!
שלחתי טופס, אבל די דפקתי את זה. אם אחד העורכים יכול להגיב...
רשמתי שלושה סרטים, לחצתי בטעות על אנטר וזה נשלח. חזרתי, רשמתי עוד סרט ושתי הופעות ושלחתי שוב. איזה מהם נכנס? ואם הראשון, אפשר לתקן את זה?
זה בסדר גמור
הטופס השני נקלט וכל ההצבעות שלך ייספרו.
תודה
שנה (לא) מופלאה
מסיבות שונות משונות (בעיקר המעבר לגרמניה) כמעט ולא צפיתי בסרטים השנה, והיבול שלי עומד על עשרה סרטים מהרשימה בסה"כ, מתוכם שיש בקולנוע, שלושה בדויד ואחד על מטוס (אבל בלי נחשים). גרוע מכך: מבין הסרטים, שניים הם זניחים (צופן דה וינצ'י והפנתר הוורוד), שלושה מוערכים אך משעממים (קאפוטה, הר ברוקבק, הבועה) ואחד חביב בלבד (טראנסאמריקה). כתוצאה, בפעם הראשונה מאז שהסקר נוסד הצבעתי רק לארבעה סרטים שהיו ראויים בעיני לתואר 'סרטי השנה', והם, לפי סדר עולה:
4. לחזור – אלמודובר. פחות טוב מדבר אליה, יותר טוב מחינוך רע, ובסך הכל מרגש.
3. טיסה 93 – גרינגראס. אולי זה לא ממש קולנוע, אבל זה בהחלט מעביר את העוצמה של אירועי 9/11.
2. השתולים – סקורסזה. משום מה הסרט זכה כאן באתר להרבה פחות הערכה ממה שחשבתי שיקבל. נכון, יש בו בעיות אמינות, אבל המשחק מרשים, העלילה מקפיצה, וערבוב הזהויות מלהיב ונוגע.
1. בריק – ג'ונסון. בגלל שהוא כל-כך אחר, כל-כך מיוחד, כל-כך נסיוני (וגם מצוין).
כמובן, הרשימה הזו בעייתית, כי פספסתי כמה סרטים מדוברים מאוד (בוראט, תזיזו ת'רגליים, קזינו רויאל) וכמה סרטים שלפי התיאור שלהם נראים כמו סרטים שאוהב מאוד (הילדים של מחר, מדעי החלום, מחבואים). אבל זה מה יש.
לגבי הופעת השנה, היו בהחלט מועמדים לא מעטים; ליאו עשה עבודה יפה ב"שתולים", פנלופה קרוס הצליחה ממש לשחק ב"לחזור", וכן הלאה. אבל שלישיית הבחירות שלי מיוחדת בכך שאת שלושת השחקנים ראיתי לראשונה לא בקולנוע אלא בטלוויזיה – מעניין מה זה אומר. הבחירות שלי להופעת השנה הן מישל וויליאמס ("דוסון קריק"), שגונבת את ההצגה משני ההומואים המעצבנים ב"הר ברוקבק", פליסיטי האפמן ("עקרות בית נואשות") כגבר בדרכו להיות אישה ב"טראנסאמריקה" החביב, וג'וזף גורדון לוויט ("מפגשים מהסוג האישי") כגשש-בלש ב"בריק".