'סינמסקופ' מציג מסמך של 'תאטראות ישראל', עם נתונים שעד כה עומעמו: למשל, מהו הקולנוע המצליח ביותר ברשת (דרומה משחשבתם), מה המשכורת של מנהל החברה (הרבה) וכמה כרטיסים נמכרים בארץ (פחות ופחות). |
18.12.2006
|
יומית
'סינמסקופ' מציג מסמך של 'תאטראות ישראל', עם נתונים שעד כה עומעמו: למשל, מהו הקולנוע המצליח ביותר ברשת (דרומה משחשבתם), מה המשכורת של מנהל החברה (הרבה) וכמה כרטיסים נמכרים בארץ (פחות ופחות).
'סינמסקופ' מציג מסמך של 'תאטראות ישראל', עם נתונים שעד כה עומעמו: למשל, מהו הקולנוע המצליח ביותר ברשת (דרומה משחשבתם), מה המשכורת של מנהל החברה (הרבה) וכמה כרטיסים נמכרים בארץ (פחות ופחות).
בעניין מכירת הכרטיסים
כדאי רק לציין (ויאיר רוה מציין) שהנתונים אינם כוללים את כל שנת 2006. סביר להניח שעם ההצלחה היחסית של סרטים ישראלים השנה, יחד עם להיטים קצת לא אופייניים כמו בוראט, הר ברוקבק והילדים של מחר וכמובן, עודפים של סרטי אנימציה לכל המשפחה, יש ב-2006 מגמה חיובית.
אני לא חושב שסביר להניח דבר כזה
אין לי נתונים, ואני לא אתיימר לדעת להגיע למסקנות בלי נתונים. אבל, חלק גדול מהכנסות הקולנועים מגיע מבלוקבאסטרים. 'שר הטבעות' אחד שווה עשרים קומדיות צרפתיות קטנות (ומענגות, אולי, אבל זה לא קשור). להיט ענק היה השנה רק אחד – שודדי הקאריביים. חוץ מזה, הקיץ היה די מאכזב, והחורף לא עושה רושם טוב יותר (בלי שום 'הארי פוטר', 'שר הטבעות' או 'נרניה'). אז לא הייתי ממהר להיות אופטימי.
אני לא חושב שסביר להניח דבר כזה
מה לגבי אביבה אהובתי, גארפילד 2, קזינו רויאל ושלל סרטי האנימציה? הם לא היו להיטים בארץ?
בהזדמנות זו, ברצוני להעניק קללה עסיסית למפיצים/בעלי הקולנועים שאינם מספקים נתונים עקביים על הכנסות סרטים בארץ, אלא אם הדבר נראה טוב במודעה בעיתון.
יש להיט, ויש להיט
כולם מכרו מספר יפה של כרטיסים, אבל לא היו באמת ענקיים. עם כל הכבוד לג'יימס בונד, הוא לא מתקרב להיות הארי פוטר.
גם קיץ 2005 לא היה משהו
אבל לפי מה שנראה קיץ 2007 הולך להיות פ33תי
או יותר נכון
פ23תי.
מייקל חוזר?
מרתק
וכפי שכבר הערתי בסינמסקופ, המסקנה המתבקשת היא שיש צורך דחוף בהפרדה בין בעלי בתי הקולנוע לבין המפיצים, כפי שנהוג ברוב המדינות המתוקנות בעולם המערבי.
אבל ברור שאולם ההקרנה המצליח
ביותר בארץ לא יהיה בת"א.
הרי יש בה עוד דברים לעשות, חוץ מלשבת בקולנוע.
אולמות ההקרנה המצליחים ביותר מצויים קרוב לת''א
אם כי הם לא שייכים ל"רב חן". קוראים להם "סינמה סיטי", והם בית הקולנוע (או קומפלקס הקולנוע) המצליח ביותר בארץ. המרחק שלהם מגבולה הצפוני של תל אביב הוא מזערי.
כנראה שאף פעם לא עמדת בפקקים
בין קק"ל לצומת גלילות.
זה משום שיש דרך קיצור
שלא מחייבת לעבור בצומת גלילות עצמו.
האם זוהי תחילת סופו של הקולנוע כבידור פופולרי (בישראל)?
כשהופיעה הטלוויזיה ניבאו את מותו של הקולנוע. העובדה שבכל זאת, סרטים שהוצגו בקולנוע לא היו זמינים במשך שנים אחר כך בטלוויזיה, בנוסף לחווית הצפייה המשופרת בקולנוע, הספיקו כדי שהוא ישרוד כבידור נפוץ. אם כי אנשים הפסיקו ללכת לקולנוע כמה פעמים בשבוע. גם טכנולוגיית הוידאו הנחיתה על הקולנוע מכה כלכלית משמעותית, אאז"נ, ועדיין הוא שרד בתור בילוי פופולרי, אולי במימדים פחותים.
האם עכשיו הטכנולוגיה של הורדת קבצים באינטרנט, השיפור המתמיד בתנאי הצפייה הביתיים, והעלייה המתמדת במחירי כרטיסי הקולנוע – הגיעו למאסה קריטית? אולי הצפייה בקולנוע, עוד עשרים שנים, תהיה חוויה יקרה, אליטיסטית ומצומצמת יותר במספר הצופים, קרובה יותר לתאטרון של היום (לפחות במדינות מערביות)?
אני תוהה.
בשבילי - ממש לא.
ככל שאני הולך פחות ופחות לקולנוע (מסיבות משפחתיות), כך אני מעריך יותר ויותר את חוויית הצפייה בסרטים דווקא בבתי קולנוע. יש משהו בטקסיות של היציאה מהבית. יחד עם היכולת לשקוע לחלוטין בתוך הסרט בגלל החושך, הסאונד, הכסא והטוטאליות (אין טלפונים, אין מחשב בסביבה, אין דברים שצריך לעשות), אין לקולנוע מתחרים.
אגב, אלמלא תאטרון היה א) יקר מדי, ב) הרבה פעמים גרוע, ג) כמעט תמיד כבד ואינטלקטואלי, אני מניח שהייתי נהנה מתאטרון באותה המידה בגלל אותן הסיבות (כאשר את הסאונד והאפקטים מחליפה הנוכחות החיה של השחקנים, עניין די מחשמל).
התיאטרון כבד ואינטלקטואלי?
אני לא יודע באיזו מדינה אתה חי, אבל במדינה בה אני חי, התיאטרון הוא בעיקר פופוליסטי ומתחנף.
(ויש בין חבריי שחקני ובמאי תיאטרון, ויש תמיד יוצאי דופן. אבל עדיין, כשהתיאטרון הלאומי שלנו עסוק במחוות לצביקה פיק ובגיוס הכוכב הנולד האחרון להמחזות בית ספר על חייו של רבין, אני חושב שהטענה שלך קצת מופרכת)
יש לעניין הזה כמה צדדים.
בשנים האחרונות, בתיאטרון הישראלי העלו גם מחזות זמר (חלקם קשורים לצביקה פיק וחלקם קצת פחות מביכים), גם מחזות של חנוך לוין, גם הצגות שמסתמכות על סופרות-וונאבי כגון יוכי ברנדס, גם את המלט (בעיבוד מוצלח למדי), גם מחזות יווניים עתיקים ועוד המון דברים.
אז כן, התיאטרון הוא כבד ואינטלקטואלי בחלקו.
גם שעשועוני טלוויזיה כבדים ואינטלקטואליים בחלקם
השאלה היא האם התיאטרון, איתו לאדם יש בעיה, משמעותית יותר כבד ואינטלקטואלי מהקולנוע.
יש לו תדמית יותר כבדה ואינטלקטואלית.
אם היא אכן מוצדקת, זו כבר שאלה אחרת, שעדיף לשאול מישהו שמבין בתיאטרון יותר ממני.
נקודה טובה, והרשה לי לתקן:
התיאטרון הוא או
א) כבד ואינטלקטואלי
או
ב) גרוע במידה שלא תאמן
או
א) גם וגם
נראה לי שאם היית לוחץ אותי לקיר, הייתי מודה שפשוט לא נהנתי מרוב ההצגות שראיתי בארץ, כי משהו בביצוע היה לוקה מאוד בחסר (לפעמים המשחק, לפעמים הבימוי, לפעמים המחזה).
והחליפו א אחד ב-ג אחד, לבחירתכם
לא יודעת, אני לא הולכת הרבה לתיאטרון
אבל ממה שיצא לי לראות [דרך בית הספר ועם המשפחה] גיליתי שהוא מאוד מהנה ברוב המקרים, בכלל לא כבד ואינטלקטואלי [הלכתי להצגות "בידוריות" יותר, ולא להצגות של הגות על משמעות החיים. אתה יכול לבחור, אתה יודע] וגם הרבה פעמים לא מאוד יקר בעקבות כרטיסים בהנחה, ועדי עובדים וכאלה.
אז למה התיאטרון לא מצליח יותר? כנראה בגלל שהוא עדיין יקר יחסית לקולנוע, ואין לו מסעות פרסום מאוד גדולים. עובדה שהצגות שהיו להם מסעות פרסום, כמו מרי לו [פרסומות טלוויזיה] והמפיקים [שלטי חוצות והרבה פרסום בעיתונות] כן הצליחו מאוד.
עניין של טעם, אני מניח.
כמעט מכל הצגה שראיתי בלונדון נהנתי מאוד; כמעט מכל הצגה שראיתי בארץ לא נהנתי בכלל.
הסבר אלטרנטיבי, כמובן, הוא שאני סתם סנוב.
אני מודעת ל
אבל תוכל לפרט אילו הצגות ראית בארץ?
יכול להיות שאתה לא סנוב, אלא סתם בוחר את ההצגות הלא נכונות.
זה היה די מזמן
בשנתיים (או שלוש, לא זוכר) הראשונות להיותי סטודנט, עשיתי מנוי לתאטרון ירושלים ולתאטרון החאן. בראשון עברו בערך כל ההצגות שרצו באותו הזמן בארץ; בשני, ההצגות המקוריות של החאן. חוץ מהצגה אחת בחאן, זאת שלא אומרים בה מילה וששכחתי את שמה, לא ראיתי בשנתיים האלו אפילו הצגה אחת שנחרטה בזכרוני.
ראיתי הצגות במסגרת משפחתית ובמסגרת בית הספר.
זכורות לי במיוחד "המפיקים", שהייתה פשוט נהדרת, "המצליחים" של החאן שהייתה מצוינת אף היא ו"תרנגול כפרות" שהייתה מעניינת למדי.
השאלה היא, האם מצבו של התיאטרון בארץ נמוך כל כך בגלל שרוב ההצגות גרועות או פשוט לא מעניינות במיוחד, או בגלל שהתיאטרון הוא מדיום שכמעט ולא מפרסם את עצמו בפני הקהל הרחב, וכך גם הצגות טובות לא נצפות בידי הרבה אנשים?
התאטרון כן מפרסם את עצמו
אבל בקרב קהל שוחרי התאטרון. זאת אומרת, ב'הארץ' הרבה יותר מאשר ב'ידיעות'.
אבל, כאמור, במקרה שלי הבעיה אינה העדרה חשיפה, אלא עודף חשיפה לחומרים שמצאתי לא מהנים.
לא, זאת תחילת סופו של הקולנוע כבידור פופולרי (בכל העולם)
את הסימנים התחלנו לראות כבר לפני כמה שנים. הירידה במכירות כרטיסים בארץ רק משקפת את הירידה המקבילה בכל העולם. אישית, אני לא חושב שלהורדות מהאינטרנט יש בזה חלק גדול כמו הקולנוע הביתי, והעובדה שהוא הולך והופך זול יותר ומתקרב יותר ברמתו לחווית הצפיה בקולנוע (ולפעמים עולה עליה). אמנם יעבור עוד הרבה זמן עד שהוא ייעלם לגמרי או יהפוך למוצר לאליטיסים בלבד, אבל כן, הקולנוע נמצא בדעיכה.
אפשר גם להוסיף
את העובדה שהמיקוד מתעשיית הסרטים כתעשיית הבידור המרכזית עובר כעת לשתי תעשיות מתחרות, הטלוויזיה ומשחקי הוידאו. מחקרים מראים שאנשים מעדיפים להשאר בבית ולשחק בפלייסטיישן מאשר ללכת לקולנוע. ובתגובה, השקעה במשחקי וידאו ובסדרות טלוויזיה גדלות (שלא לדבר על משחקי וידאו שמבוססים על סדרות טלוויזיה – סימולציית "עקרות בית נואשות" ישמור השם!).
איזה כיף
אם הקולנוע יהפוך למדיום אליטיסטי, זה אומר שתקציב הסרטים יירד ובמקום בלוקבסטרים נקבל סרטים עם עלילה ודמויות. אני מחכה בכליון עיניים.
נהפוך הוא.
כתבה מספר 1467
המודל שלך לוקה בחסר
לא סביר שהוליווד תתחיל לייצר סרטים שכדאי לראות אותם אך ורק בקולנוע. זה אומר שהסרטים האלה יצטרכו לרוץ בבתי הקולנוע, לפני (או במקום) היציאה לפורמטים ביתיים, חודשים על גבי חודשים כדי לייצר רווח.
רגע, צריך לעשות כאן הבחנה
האם יש קשר בין ירידה בצפיה *בסרטים בקולנוע* לבין צפיה *בסרטים*? האם רווחי האולפנים נפגעים, או רק רווחי בעלי בתי הקולנוע?
כי אם התיאוריה שלך נכונה, והירידה היא בשל שיפור הצפיה הביתית, אז ממש מוקדם להספיד את אומנות הקולנוע ו/או בלוקבאסטרים, כפי שנעשה בכמה הודעות פה בפתיל – אולי להיפך.
אז עוד כמה שנים עין הדג יהיה אתר היסטורי?
לא!!1 איפה עוד אני אקבל את מנת הציניות היומית שלי?
אפשר לקחת אותנו כדוגמא
מאז שרכשנו טלוויזיה (לפני כחצי שנה) ביקרנו בקולנוע פעם אחת בלבד וגם זה כי ההורים לחצו*. לפני הטלוויזיה היינו הולכים לקולנוע בממוצע פעם בחודש וזה למרות (או בגלל?) שאנחנו משתמשים בטלוויזיה רק לצפיה בסרטים (אנחנו לא מחוברים לכבלים / לווין וגם לא לאנטנה).
חברו לזה מספר גורמים: העובדה שאין קולנוע קרוב למקום מגורינו, הרבה סרטים שהוצגו בקולנוע ולא עניינו אותנו, איכות התמונה ונוחות הצפיה.
נראה לי שהמצב הזה יימשך (אצלנו) ויתרחב אל יותר ויותר אנשים. מה גם שיציאה לקולנוע לא כל-כך זולה (אם כי נצטרך לא ללכת להרבה סרטים כדי להחזיר את מחיר הטלוויזיה הזאת…)
*כמו כל הקיבוצניקים / קיבוצניקים לשעבר, ההורים של בעלי היו חייבים לראות את 'אדמה משוגעת' והזמינו אותנו. אחרת כנראה לא היינו טורחים.
"המצב הזה יימשך"? איזה, זה שאנשים ישברו ויקנו סוף סוף טלוויזיה, ולכן יפסיקו ללכת לקולנוע?
מצטערת, אלא אם כן הבנתי את התגובה באופן שגוי, ממש לא ניתן לקחת אתכם כדוגמה…
זה היה עד כדי כך מצחיק?
וכן, הבנת את התגובה באופן שגוי.
לא עוד אנשים ישברו ויקנו טלוויזיה – ממילא לרוב המוחלט כבר יש (וממילא הרוב לא הולך לקונוע), אלא ליותר אנשים יהיו בבית תנאי צפיה כאלו שהם לא יטרחו לצאת לקולנוע – בדיוק כמו שרד פיש ציין.
האמת היא שקצת כן.
אני התייחסתי למשפט "נראה לי שהמצב הזה יימשך (אצלנו) ויתרחב אל יותר ויותר אנשים". זה הצחיק אותי בהקשר של הפסקה שקדמה לכך, שתארה מצב של אנשים שלא הולכים יותר לקולנוע כי הם רכשו טלוויזיה. וכפי שאמרתי קודם, לא ממש ניתן לקחת את המקרה הזה כדוגמה (ומסתבר שלא הבנתי את התגובה באופן שגוי).
ברור שאני מסכימה עם רד שכל היומית הזו רק מאששת את המגמה המשוערת של דעיכת הקלונוע, ואני גם תולה את "האשמה" בהפיכת הקולנוע הביתי למשהו זמין וזול, אבל הדוגמה שנתת היא לא ממש הדוגמה לכך.