שינויים משמעותיים שעבר העולם בימים האחרונים:
א. נכנסה שנת תשס"ז, ככל הנראה השנה הקשה ביותר לביטוי מאז בריאת העולם, וכולנו נשפטנו לחסד או לשבט. אני שמח לראות שגם עונשם של החוטאים מבינכם לא בוצע מיידית ושכולכם עדיין פה, בינתיים.
ב. נכנס שעון החורף, כדי שאלה מאיתנו שעובדים תשע-עד-חמש לא יזכו לראות אור יום אחרי שעות העבודה. יום גדול לערפדים. במישור החוף, כניסתו הרשמית של החורף לחיינו נחגגה בטמפרטורות של כ-41 מעלות צלסיוס. בצל. בלילה. במקרר.
ג. חודש ספטמבר נגמר, אירוע מבורך בהחלט, שנאמר: יכלה חודש וקללותיו, יחל חודש וברכותיו. כשנכנס ספטמבר שמחנו, כי זה ציין את סוף תקופת החופש הגדול ואיתו הערסים שמקללים אחד את השני בשתיים בלילה בסמוך לחלון הבית שלנו, כשהם עומדים, למרבה העצבים, קצת מעבר לטווח של אקדח המים ויידוי ביצים (ניסינו). אבל מה שלא לקחנו בחשבון הוא עד כמה רע הוא ספטמבר לקולנוע, ולדו"חקואיסטים בפרט. מספר הסרטים הראויים לצפייה שיצאו לאקרנים בחודש האחרון היה בערך 0.7, וגם זה בהערכה נדיבה; את רמת העניין בקופות באמריקה אתם כבר יודעים, אם קראתם את הדו"חקואים האחרונים. אז עכשיו כשהחודש הארור הזה נגמר, העתיד נראה הרבה יותר מבטיח. הודעה אישית לגרין דיי: בוקר טוב.
סוף שבוע אחד של ספטמבר נשאר לסכם, והוא עבר באופן סביר יחסית: שני סרטים תמימים הגיעו לרמת הכנסות ששווה להתייחס אליה, בעוד שאי שם מתחת לעשיריה מתחילים לבצבץ מתחרי אוסקר רציניים. ובכל זאת, למקרא תיאור הסרט שבמקום הראשון אולי כדאי שתצטיידו מראש בכרית, למקרה שיתקוף אתכם חשק פתאומי לדפוק את הראש בקיר. הסרט הוא 'Open Season', הידוע אצלנו כ'חברים על הכוונת', והוא, תאמינו או לא, סרט אנימציה ממוחשבת על חיות מדברות עם קולות של סלבריטיז. כי לא היו מספיק כאלה השנה.
החיות במקרה של 'חברים על הכוונת' הן דב גריזלי, צבי, סנאים ועוד כמה מיני חיות בר. הסלבריטיז הם אשטון קוצ'ר, מרטין לורנס, גארי סיניס, דברה מסינג ועוד כמה. העלילה: דב שהתרגל לחיים הנוחים בשבי נאלץ לחזור אל הטבע הפראי, ועוזר לחיות הבר להחזיר מלחמה לציידים. אין, דבר כזה עוד לא ראיתם (אם לא הלכתם לקולנוע בשנה האחרונה).
על פי הביקורות, 'חברים על הכוונת' הוא לא סרט החיות-הממוחשבות הגרוע ביותר של השנה, ובוודאי שלא הטוב ביותר; אבל אפילו המבקרים הרחמנים ביותר כבר הגיעו למסקנה שנמאס לראות שוב ושוב ושוב את אותו הדבר. נראה שאפילו אם הסרט היה הגאונות בהתגלמותה, להרבה התלהבות הוא לא היה זוכה. קופתית, מצבו טוב יחסית: הוא הכניס השבוע 23 מיליון דולר. בשנה שעברה זה היה נחשב לאכזבה גדולה עבור סרט אנימציה ממוחשבת (אפילו 'תפוס ת'כריש' הפושר עשה 48 מיליון, לפני שנתיים בדיוק); אבל היום, כשסרט כזה יוצא פעם ביומיים, אי אפשר להתלונן על סכום כזה. סביר להניח שאת עיקר ההצלחה שלו הסרט חייב לא לאנימטורים, אלא פשוט לעיתוי: איכשהו, המפיצים הצליחו למצוא שבוע שבו אין אף סרט אנימציה (או סרט ילדים בכלל) בעשיריה, שיתחרה מולו. אם הוא היה יוצא כחלק ממבול סרטי האנימציה של יולי, הוא בוודאי היה נבלע בהמון בדיוק כמו 'גיבור על נמלים'. נשמע הגיוני, נכון? עכשיו תספרו את זה למפיצים בארץ. בארץ, הסרט ייצא בסוף השבוע הקרוב, כשבאותו יום בדיוק יוצא גם 'Barnyard' (או בעברית: 'בלגן בחווה'). השאלה היא לא איזה מהסרטים יצליח יותר, אלא איך אפשר בכלל להבדיל ביניהם.
אשטון קוצ'ר נמצא גם במקום השני השבוע – הישג נדיר ודי חסר משמעות, אבל ניתן לו את הכבוד. ב'המגן' ('The Guardian', לא 'The Shield', למי שכבר התחיל להתלהב בטעות) הוא משחק אלוף-שחיה שחצן שמצטרף לקורס למחלצים ימיים של משמר החופים, בהדרכת המציל הותיק קווין קוסטנר. אמנם סרטי משמר החופים הם קצת פחות נפוצים מאשר סרטי חיות ממוחשבות, אבל גם הסרט הזה הוא לא שיא המקוריות: 'אהבה בשחקים', 'קצין וג'נטלמן' ודומיהם כבר עשו את הקטע הזה של קורס ליחידה מובחרת, הצעיר השחצן והמורה המנוסה, ו'המגן' לא מתבייש להעתיק. המבקרים עיקמו את האף, ואצל הקהל הסרט זכה ל-18 מיליון דולר סבירים.
עוד צוות של מורה ותלמיד נמצא בסרט השלישי והפחות מצליח של השבוע: 'School for Scoundrels'. התלמיד הוא ג'ון הדר, שהפך לכוכב ב'נפולאון דינמיט' ומאז מנצל היטב את מעמדו החדש. זאת הקומדיה השניה שבה הוא מככב השנה, אחרי 'The Benchwarmers'. הוא מגלם בחור חששן וביישן שנרשם לקורס לשיפור הביטחון העצמי כדי להשיג את אשת חלומותיו. המדריך שאמור להפוך אותו מאפס לאחד הוא בילי בוב ת'ורנטון, וגם הוא שם עין על אותה בחורה (ג'סינדה בארט). הצוות נשמע אולי מבטיח, אבל מה לעשות, זה פשוט לא מצחיק (דברי המבקרים). וזה הכניס רק 9 מיליון דולר, כך שימיו בעשיריה כנראה ספורים.
סרטי השבוע שעבר, למרבה חוסר ההפתעה, צונחים במהירות. 'ג'קאס' הוא עניין בעיקר למעריצים, ומעריצים באים לראות את הסרט בשבוע הראשון. לכן בשבוע השני הכנסות 'ג'קאס: מספר 2' ירדו ב-52%. וזאת עדיין ירידה עדינה ביחס למה שספגו 'Flyboys' הכושל עד מאוד (61%) ו'כל אנשי המלך' הכושל עוד יותר (56% – ונטישת העשיריה אחרי שבוע בודד אחד). בינתיים, זוג האינדיאנים – 'The Illusionist' ו'מיס סאנשיין הקטנה' – הם, כתמיד, הסרטים היציבים ביותר ברשימה (ירידות של 15% ו-28%), וגם הותיקים ביותר: שני הסרטים הקטנים-כביכול האלה נמצאים בעשיריה הפותחת כבר יותר זמן מכל סרט אחר.
הרחק הרחק מתחת לעשרת הגדולים נמצא זוג נוסף: מלך ומלכה. הם אמנם רחוקים מלשבור קופות בקנה מידה גדול בשלב זה, אבל כבר עכשיו ברור שהם, כראוי, שולטים. הוא – פורסט וויטקר, בתפקיד אידי אמין ב-'The Last King of Scotland' בבימוי קוין מק'דונלד ('לגעת באינסוף'); היא – הלן מירן בתפקיד המלכה אליזבת השניה, בסרט שנקרא פשוט 'The Queen' של סטיבן פרירס. שני הסרטים יצאו השבוע להקרנות מצומצמות מאוד – שלושה-ארבעה בתי קולנוע בלבד, וממוצע ההכנסות שלהם לאולם היה נהדר; אבל במקרה הזה, חשובה יותר תגובת הביקורות מאשר ההכנסות. שני הסרטים זוכים לתשבוחות רבות, ובשני המקרים מי שמקבלים את מרבית ההערכה הם השחקנים בתפקיד הראשי – המלך פורסט והמלכה הלן. בבורסת ההימורים האוסקריים לפרסי השחקן והשחקנית הטובים ביותר, שניהם כבר הבטיחו את מקומם לפחות ברשימת המועמדים, עם סיכוי טוב לקחת את האיש עם המטאטא באופן מלכותי.
בשבוע הבא המרוץ לאוסקר מתחיל ברצינות, עם 'The Departed' ('השתולים') של סקורסזה וניקולסון ודיימון ודיקפריו. חוץ מזה, ייצא גם פריקוול ל'המנסרים מטקסס' וקומדיה בשם 'Employee of the Month', והחיים יהיו טובים יותר.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
עוד סרט שיוצא בשבוע הבא
"ילדים קטנים" של טוד פילד שלא מופיע בלא סופי (צק, צק, צק). הביקורות לסרט מבלבלות, לא בגלל תוכנן, אלא מפני שמדד העגבניות שלו עומד על 74% בלבד, בעוד שאיגוד המבקרים האמריקאי (אחד מהם, בכל אופן. זה שיותר גדול) נתן לו ציון 95, בדיוק כמו "המלכה". בעוד אני מנסה להבין אם "ילדים קטנים" עוד נמצא בתמונת האוסקר חזק כמו קודם, אני פתאום קולט שכולם אוהבים את "השתולים". לאור הסקפטיות שהפגנתי בעבר, אני לא מאמין שאני כותב את זה, אבל… אוסקר לסקורסזה?
צר לי על הבורות והעוורון
אבל זה אחמדיניג'ד בתוך העין?
סלבוי ז'יז'ק
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%9C%D7%91%D7%95%D7%99_%D7%96%27%D7%99%D7%96%27%D7%A7
אוקי, ועכשיו...
מה הוא עושה שם? הוא סרב לנבא את חורבן נינוה?
ו לשובו של הסאב טקסט!
הוא הופיע *ממש* המון בכמה דיונים כאן לאחרונה.
בעיקר "טיסה 93" ו"ימים קפואים".
אולי אפשר לארגן גם לו סאבטקסט.
ככה, על הדרך.
("ז'יז'ק: אין ספק שהקוים המעוגלים של הסימן סביבי, שמסומנו הינו דג כמו גם אתר אינטרנט, על ידי היפוכם המוחלט מאחד, ניתנים לקריאה כסמל פאלי." למשל. רק הצעה. שלא באמת קשורה לדבריו של זיז'ק, אי פעם, למיטב ידיעתי, לפני שקופצים לבקר אותי, אלא סתם שואבת מיסודות השיח האקדמי האהובים עלי)
והיום, גם קפץ לביקור בסינמסקופ
ז'יז'ק בארץ?!
למה אף אחד לא מספר לי שום דבר?
ז'יז'ק נמצא בכל מקום
הוא מסוגל לקרוא את מחשבותינו ואת כתבינו בכל שפה, אנושית ולא אנושית. יכולות הניתוח שלו כה גבוהות, שכאשר ביקש להרחיב את החצר האחורית, שכנע את השכנים כי הם אינם אלא יציר המחשבה האדיפלית של במאי צרפתי מתוסכל וכי היצ'קוק מאוד מושפע מהם. השכנים הבינו כי אינם קיימים באמת והתפוגגו.
אתה מנסה לטעון שישות בעלת כוחות שכאלה אינה מסוגלת לשהות בכמה מקומות בו זמנית?
אבל אם להיות הוגנים--
הבעיה עם ז'יז'ק היא שהוא בור ושרלטן, לא שהוא מקשקש ז'רגון. הוא דווקא שווה לכל נפש ובהיר, רק, נו, אדיוט.
סלבוי ז'יז'ק
ז'יז'ק מייצג:
http://www.youtube.com/watch?v=WDNXS3NrVdE
ושני קטעים טובים, יחסית, מתוך "מדריך הסוטה לקולנוע" שלו
" align="absmiddle" class="emo" border="0" />)
http://www.youtube.com/watch?v=oJYSL3Syu6w
הצפייה במיני-סדרה במלואה (כפי שהוקרנה בסינמטק י-ם, למשל) מומלצת רק לבעלי רקע בפסיכולוגיה (רקע בפילוסופיה – יתרון) לא עברו שם חמש דקות בלי שהוא יזכיר איד או סופר-אגו כזה או אחר. כמו כן – ההקרנה בלי תרגום, לידיעתכם.
"!I want a third pill" (והמבין יבין)
צר לי על הבורות והעוורון II
מה זה מדד העגבניות הרקובות שכל הזמן מדברים עליו?
שאלה נפיצה.
http://www.fisheye.co.il/static/faq-movies.htm#tomato
צר לי על הבורות והעוורון
הא?!
צר לי על הבורות והעוורון
אהה..
קודם כל, אני רוצה למחות על היעדר הפינגווינים.
זו הפרה בוטה של תקנת סרטי אנימציה ממוחשבת 17ב', שהיא אמנם חדשה אבל בורות היא לא סיבה לעבור על החוק.
חוץ מזה, אני רוצה לנצל הזדמנות זו לברך על שובו של הסאבטקסט. תחל שנה וברכותיה!
הסאבטקסט הוא בכתב סתרים?
הנחתי את הסמן על התמונה וחיכיתי שניות ארוכות, ולא צץ לי סאבטקסט.
איך אני גורם לזה להיראות? (למרוח על זה בצל ולקרב גפרור?). אוף, אני לא מבין כלום במחשבים.
אולי אצלך צריך לחיצה ימנית ו''מאפיינים''.
אני מקווה, היות וזה שיא הידע שלי בתחומים כאלה, ואם זה לא יעבוד, תיאלץ לסמוך על חסדיהם של זרים, שידועים (לפחות כאן בעין הדג) בקור ליבם. זו לא אשמתם, ככה זה דגים. טמפרטורת המים וכל זה.
(ובזאת אני נוטשת את עולם הערים, לא דקה אחת מוקדם מדי, ככל הנראה. לילה טוב)
זה בגלל..
שמי שתכנת את זה לא היה מודע לכמה דברים.
אנסה לספק הסבר קצר בתקווה שזה יסודר יום אחד..
יש tooltip ויש alternative text.
האקספלורר, כנגד המשמעות המקורית, מציג את ה-alternative text כ-tooltip, הטקסט החמוד שצץ כשמעבירים את העכבר מעל תמונה כלשהי. במקור הוא מיועד להחליף תמונות שלא ניתן להציגן.
האקספלורר פשוט מתעלם מ-tooltips, ולכן רוב האנשים ממשיכים להשתמש בטקסט אלטרנטיבי למטרה הזו.
כל דפדפן נורמלי, כמו זה שאתה משתמש בו (פיירפוקס?) לעולם לא יציג את הטקסט האלטרנטיבי בזמן שאתה מעביר מעליו את העכבר, כי זהו תפקיד ה-tooltip. אפשר לראות את הטקסט האלטרנטיבי, כפי שהוסבר, במאפייני התמונה.
הפתרון?
כנראה שבינתיים יאלצו בעלי אתרים להוסיף 2 ערכים לכל תמונה:
alt, שיכיל את ה"סאבטקסט", וtooltip, שיכיל גם הוא את הסאבטקסט, וכך בעלי כל דפדפן יוכלו לצפות בו בנוחות.
להמחשה:
בעין הדג הקוד נראה בערך כך:
כדי שכל הדפדפנים יוכלו לצפות בו, הוא יאלץ להראות כך:
תודה לשניכם
אני דווקא משתמש באקספלורר, וזה בכל זאת לא מראה לי. וגם כשאני לוחץ על הכפתור הימני ולוחץ PROPERTIES עדיין לא מופיע סאבטקסט.
?
בכל מקרה, תודה, ואולי מישהו יכול להגיד לי מה הסאבטקסט, שיהיה לי בינתיים עד שאני אגייס איזה חבר שיפתור לי את הבעיה?
אין צורך, הצלחתי לראות בסוף
המחשב שלי כנראה עושה מה שבא לו מתי שבא לו, והוא החליט להראות לי את הסאב אחרי שהשתעשע איתי מעט.
משועל אש לקוף גריז
רוב הקשיים בשימוש ב-Firefox נובעים מאתרים שלא משתמשים בתקנים המוסכמים, במקרה זה – התקן שאומר שהסאבטקסט אמור להופיע רק אם לא רואים את התמונה. לרוב אפשר להתגבר על "באגים" כאלה בעזרת Greasemonkey script.
זה extention שמאפשרת לטעוןjava scripts שמשנים את איך שהדפדפן מתנהג (לפעמים – רק באתר מסויים)
מורידים את ה-extention עצמו מכאן:
https://addons.mozilla.org/firefox/748/
מאתחלים את הדפדפן
מחפשים טלאים (כאן, למשל):
http://userscripts.org
http://dunck.us/collab/GreaseMonkeyUserScriptsGeneric
http://dunck.us/collab/GreaseMonkeyUserScriptsSpecific
ומתקינים אותם (כפתור Install בצד ימין למעלה)
לרוב הבעיות שיש לאנשים עם firefox יש כבר טלאים קיימים (גם לחלק מהאתרים בעברית)
הטלאי לבעיית הסאבטקסט:
http://arantius.com/misc/greasemonkey/alt-tooltips.user.js
רק חבל שההאק הזה
עובד בשועל האש בלבד. דפדפנים אחרים שהולכים לפי התקן (קמינו, ספארי וכו') ולא מציגים את ה?alt כ?tooltip נשארים בלא?כלום.
רק חבל שההאק הזה
לא הבנתי את תגובתך.
האם זו ביקורת על ה"האק" הזה, שאמור לתת לאנשים שמשתמשים בשואש חוויית גלישה נוחה יותר ולמנוע מהם את הסבל הצדקני של "אומנם אני לא מצליח לראות את הסרטונים בוואלה אבל לפחות אני אמות בידיעה ששמרתי על עקרונותיי וגלשתי רק לפי התקן"? קיימים אנשים כאלה, שמשתמשים בשואש מסיבות אידיאולוגיות (מוות למייקרוסופט, לדפדפנה המשוקץ ולתקניה הקלוקלים!). לגבי כל השאר – שמשתמשים בשואש פשוט כי הם חושבים שהוא טוב יותר מהאלטרנטיבה הצעתי דרך לפתור את בעיית חוסר התאימות.
אלא אם כן לא הבנתי נכון, ומדובר בקינה על כך שלקמינו/ספארי וכו' אין עזרים כשאלו?
רק חבל שההאק הזה
לא זה ולא זה- מדובר בקיטור לא אלגנטי לכך שיש צורך בהאק הזה בכלל בעוד התיקון באתר הוא פשט וקטן, ועל כך שביותר מידי פעמים (ע"ע אתר "הארץ") בוני האתרים מסתמכים על זה שגולשים משתמשים בהאקים כאלו במקום לדאוג שהאתר יעבוד (מה שמשאיר גולשים בדפדפנים אחרים בלי כלום).
ההסבר נחמד, רק חבל שהוא לא נכון...
מאז האתר הראשון שבניתי, אי שם ב- 1998, ועד האחרון שסיימתי אתמול, ואחרי שבדרך גם אפילו הדרכתי קורסים לבניית אתרים (הקייצר, אני יודע לבנות אתרים) מעולם לא נתקלתי במאפיין (אטריביוט) tooltip לתגית תמונה, ואף לא לשום תגית אחרת.
tooltip שייך לעולם התכנות הויזואלי, VB ושות' ואינו קיים בעולם האינטרנט כלל, שלמזלינו אינו עולם מייקרוסופטי טהור.
המאייפן ALT הוא המאפיין של תוית הטקסט של תמונה. לתגיות אחרות לעתים משתמשים במאפיין text. כל מקרה לגופו.
מידע נוסף בנוגע לתגית תמונה: http://www.w3schools.com/tags/tag_img.asp
התגית בקוד האתר היא:
<img src="images/3528.gif" hspace="5" vspace="5" height=162 width=246 alt="דוב ושולמית גריזלי (לשעבר נמלים)." border=0 align="left">
והיא תקינה לחלוטין (למעט זה שהיה מומלץ לעטוף את הערכים המספריים ב-"").
יש לדאוג העכבר יהיה שנייה שתיים מחוץ לתמונה, ואז שנייה-שתיים על התמונה בלי לזוז, ואז יופיע הטקסט. לא עובד – יש לך בעיה בדפדפן. זה אמור לעבוד מצויין באקספלורר ובשועל האש.
ההסבר נחמד, רק חבל שהוא לא נכון...
אולי מה שמבלבל אותך הוא שלמאפיין קוראים title, לא tooltip.
אגב, המאפיין title לא מיועד רק לתמונות- אפשר להוסיף אותו למעשה לכל אלמנט (קישור, span) והוא יוצג כ?tooltip ע"י רוב הדפדפנים.
http://www.w3.org/TR/html401/struct/global.html#h-7.4.3
alt מיועד למקרה שהתמונה אינה מוצגת, ואינו מופיע כ?tooltip בדפדפנים מבוססי גקו.
תראה,
לעולם לא אמרתי ש-alt אינו תקני. אבל למטרה הנ"ל הוא פשוט לא משמש, לא לפי התקן.
פיירפוקס וכל דפדפן תקני אחר *לעולם* לא יציג את alt כשעוברים מעל התמונה, וזה כתוב בדיוק באתר שלינקקת אליו בעצמך:
יכול להיות שהערך title יותר נכון מ-tooltip או יותר מקובל, אבל שניהם מסתבר משמשים בדיוק למטרה הזו, ולא alt.
גדול על הדו''חקו, היה משובח!
במיוחד הסאבטקסט.
ואגב, שאלה: לא דובר על סרט נוסף עם קוסם שייצא באותה תקופה כמו "האשליין"? לאן הוא נעלם?
'יוקרה' של כריסטופר נולאן
אכן יוצא בקרוב.
'האשליין' זה 'האילוז'ניסט'?
מה, לא?
רד הבין.
מוזר, אפילו לא שמתי לב שעשיתי את זה, פשוט תרגמתי אוטומטית.
אוי ויי. זה הכל קצר בתקשורת.
רד הסביר לי שזה מבוסס על D&D, ומה שלא הבנתי זה למה. אני מתכוונת, אתה לא קורא את המקור האנגלי ואז מיד אחריו את התרגום בעברית. או שאתה קורא בעברית, ולא חושב מה היה במקור, או שאתה קורא את המקור ולא מסתכל על התרגום.
מה שלא הבנתי קודם זה למה דווקא "האשליין". ורק עכשיו קלטתי שזה לא Hush-Line אלא מלשון "אשליה", שזה כבר טיפה יותר הגיוני (אבל עדיין שם מפגר ובעייתי).
יש לך רעיון לתרגום טוב יותר?
לי אין.
ואל תדאגי, את לא לבד- כתבה מספר 3484
ואפילו רז- כתבה מספר 3461
הפחדתם אותי!
לא ציינתם ש"המעיין" יוצא השבוע. אז נכון,בלא סופי מופיע שהוא יוצא רק ב-22, אבל לפי פאנדאנגו הסרט כבר מגיע ביום שישי הקרוב. אם פאנדאנגו טועים, נשרוף להם את המועדון.
פאנדאנגו טועים.
אלא אם כן הם מתייחסים להקרנות טרום-בכורה כלשהן.
המעיין אכן יוקרן בארץ בשישי,
אבל זו הקרנת פתיחה לפסטיבל חיפה, למוזמנים בלבד…
יש הקרנה נוספת.
אבל לא ביום שישי
אה, נכון.
איבדתי את ההקשר במרוצת הפתיל. בכל מקרה, פאנדאנגו הם לא אתר ישראלי, אז הם בטח לא התכוונו להקרנה הזאת.
דליה השחורה
למישהו יש מושג למה תרגמו את שם הסרט ל"הדליה השחורה" בארץ ולא דליה השחורה?
כי זה השם שלו.
The Black Dahlia ולא Black Dahlia. הוא לא עוסק בבחורה שחורה בשם דליה.
ואם כבר מדברים, מישהו ראה?
מצד אחד, אומרים שדה-פלמה התעלה על עצמו. מצד שני, רוב הסרטים שלו ממש קקה. אז מישהו יכול להרחיב (אלא אם כן יש ביקורת בצנרת)?
ואם כבר מדברים, מישהו ראה?
http://shallowfocus.bit.co.il/aoua_aaeua__eai_aea/801
אבל למה קישור כל כך מסורבל?
אפשר ישירות לפוסט:
http://shallowfocus.bit.co.il/3082
או לדף הראשי של הבלוג:
http://shallowfocus.bit.co.il/
אני די אהבתי
יש כמה סצנות מאוד מרשימות, אבל הם בעיקר לאוהבי דה פלמה (ורוב המבקרים דווקא מסכימים שזה המשך הדרדרות שלו בשנים האחורנות). ארחיב כשתהיה ביקורת.
מתי התחילה ההתדרדרות הנ''ל?
כאן הדעות חלוקות:
יש האומרים ב"עיניי נחש" ויש ב"משימה בלתי אפשרית". בכל מקרה, כנראה ש"דרכו של קרליטו" הוא הסרט הגדול האחרון.
אני מנחש שאתה מדבר על המבקרים הישראלים
המבקרים האמריקאים מאוד אהבו את סרטו הלפני-אחרון "פאם פאטאל". המבקרים הישראלים לא ראו אותו כי הם לא רואים סרטים שיוצאים ישר לטלוויזיה. אם זאת הדרדרות שהתחילה ב"עיני נחש" ונגמרה ב"המשימה למאדים", זה הופך אותה להדרדרות של שני סרטים בלבד.
איזה מבקרים אמריקאיים?
הציון של 'פאם פאטאל' בעגבניות (שרוב המבקרים בו הם אמריקאיים) הוא 49%, ורק על מעטים מהם אפשר לומר שהם מאוד אהבו אותו.
http://www.rottentomatoes.com/m/1118216-femme_fatale/
המבקרים האמריקאים במטא-קריטיק
יש די הרבה ביקורות עם ציון תשעים ושמונים, והביקורת של רוג'ר איברט נותנת לו מאה עגול. אם עוברים על הטקסט של הביקורות עם הציונים הגרועים אפשר לראות שחלק מהן בעצם חיוביות אבל העורכים של מטא-קריטיק שייכו אליהן ציון נמוך.
טוב, *היו* כאלה שאהבו אותו.
לא אמרתי שלא. אבל לסרט יש ציונים לא-גבוהים גם במטאקריטיק, גם בעגבניות וגם בימד"ב. אז או שיש קונספירציה כללית של בעלי אתרים נגדו, או שהדעה הרווחת בקרב הקהל+המבקרים היא לא נלהבת. זה לא צריך להפריע לך אישית לאהוב אותו, אם אתה רוצה.
לא אמרתי שאסור לי
אבל מי אמר שחייבים להתייחס רק לממוצע? יש לסרט הרבה מעריצים ויש גם הרבה קומנטים נלהבים בימד"ב. אם מתייחסים רק לממוצע של עגבניות, יוצא שסרט שמבקרים רבים אהבו אותו מאוד וקמצוץ של מבקרים שנאו אותו מאוד יקבל ציון נמוך, בעוד סרט שכ-ו-ל-ם חיבבו אותו קלות יקבל ציון גבוה. למעשה מאסטרפיס, שלא כולם מסכימים על היותו מאסטרפיס, יקבל 60 וסרט חביב-פלוס יכול לקבל גם 85.
ביקרתי היום בדף המטא-קריטיק של "דוני דארקו" והחלוקה בין האוהבים לשונאים די דומה ל"פאם פאטאל". לעומת זאת בדף של "דוני דארקו: גרסת הבמאי", שהיא כידוע לכולנו גרסה הרבה יותר טובה, יש פחות ציונים נמוכים ולכן הממוצע גבוה יותר.
לא צריך להתייחס לממוצע,
אלא אם כן מתכוונים להגיד משפט כמו " המבקרים האמריקאים מאוד אהבו את סרטו הלפני-אחרון "פאם פאטאל". " מכיוון ש*לא* קיים קונצנזוס כזה, המשפט הזה הוא לא נכון. זו היתה הנקודה היחידה שלי בנושא הזה, תודה ושלום.
דרך אגב, לגבי המבקרים בארץ
אורי קליין כן מפרסם ביקורת לפני שידור סרטים בטלוויזיה, ולפי מה שזוכר לי הוא אהב את "פאם פאטל" (אומנם זאת לא הייתה המלצת השבוע אבל הוא אמר שזה עשוי היטב).
אני אתקן את עצמי
המבקרים האמריקאים אהבו את הסרט כמו שהם אהבו את "דוני דארקו", "מגנוליה" ו"להרוג את ביל": חלקם אהבו מאוד וחלקם לא אהבו בכלל.
עגבניות רקובות, בניגוד לימד''ב,
לא מתייחס לציון שנתנו המבקרים אלא רק למספר הביקורות. כלומר, מבחינת העגבניות ביקורת חיובית שנתנה לסרט 65 זהה במשקל שלה לביקורת שנתנה לסרט 97. ככל שאחוז הביקורות החיוביות גבוה יותר (בהתייחס למספר הביקורות הכולל שלונקקו בעגבניות), כך הסרט יקבל ציון טוב יותר.
הבעיה היא שבמקרה כזה, סרט חביב בקושי יכול לקבל אחוז עגבניות מצוין, רק כי כל המבקרים הסכימו שהוא 70 כזה. ולעומת זאת, סרט עשוי לקבל ציון עגבניות מזהיר, רק בגלל שחמישה מבקרים אהבו אותו, מתוך חמש ביקורות (שהן לא דגימה מספקת, מן הסתם).
אז למה כל כך מקובל להזכיר את אחוזי העגבניות בעין הדג?
כדי לקבל מושג כללי מה דעת הרוב.
או יותר נכון, מה דעת רוב המבקרים (להבדיל מדעת הקהל, בה מתרכזים אתרים כמו ימד"ב ואחרים).
חשוב גם לזכור שהמקרים בהם סרט מקבל הרבה ביקורות פושרות-פלוס הם היוצא מהכלל, כך שבדרך כלל אפשר לסמוך על העגבניות כמדד למידת האהדה לה זוכה הסרט. ובכל מקרה, אנחנו קוראים מדגם מהביקורות שמלונקקות בעגבניות, וכבר קרה שבדו"חקו נכתב משהו בסגנון של "אמנם ציון העגבניות של הסרט עומד על 98% עגבניות טריות, אבל קחו בחשבון שזה נתון מטעה, כי רוב הביקורות לא מתעלפות מהסרט אלא אומרות שהוא סתם בסדר" (נדמה לי שזה היה על 'למצוא את נמו').
מצחיק קצת, ההדרדרות הזאת של שניים-שלושה סרטים
מה הוא, טרנטינו? אם חושבים על זה קצת, להוציא סרט או שניים* במאים כמו סקורסזי ופולנסקי לא הצליחו לרצות את המבקרים מאז שנות השמונים, אם לא השבעים. אלטמן, לפני שזכה באוסקר למפעל חיים, הצליח לקבל ביקורות חיוביות על סרט אחד מתוך עשרה, בקושי. קופולה לא עשה שום דבר שהלהיב את המבקרים מאז "אפוקליפסה עכשיו", וגם עליו הדעות היו חלוקות.
* "הפסנתרן" במקרה של פולנסקי, "החבר'ה הטובים" במקרה של סקורסזי.
מצחיק קצת, ההדרדרות הזאת של שניים-שלושה סרטים
ההבדל הוא שבעיני מרבית המבקרים\הצופים הסרטים של סקורסזה, קופולה, פולנסקי ובמידה מסוימת גם של אלטמן היו מאכזבים בגלל שהם לא היו גאוניים אלא בינוניים או סתם די טובים.
הסרטים האחרונים של דה פלמה נחשבים על ידי לא מעט אנשים כגרועים. זה די חבל כי בעיני הוא אחר היחידים שעדיין מעז ומנסה כמו בצעירותו ולא נח על זרי הדפנה במאבק לקבל אוסקר.
אבל גם הסרטים ה''טובים'' של דה פלמה
לא נחשבו לטובים בזמן יציאתם. אז מה ההבדל? מוזר לראות את אורי קליין (ומבקרים רבים אחרים) עושים סאלטות רטוריות באוויר כדי להגיד שהסרטים הטובים של דה פלמה מהעבר, שהוכתרו כגרועים בזמן יציאתם, הם בעצם טובים, אבל החדשים, נו, החדשים גרועים באמת.
זה לא ממש סותר את מה שטענתי
חוץ זה שאורי קליין הוא לא דוגמא. הוא אמנם סלד מ"הדליה השחורה", אבל את סרטו הקודם והמושמץ של דה פלמה "פאם פאטאל" הוא דווקא אהב.
אוקיי
אז אני אתייחס לסרטים הבינוניים/סתם טובים של הבמאים האחרים.
"השער התשיעי" של פולנסקי: 39% עגבניות
"ג'ק" של קופולה: 19%
סרטים של אלטמן מהשנים האחרונות: 69%, 58%, 59%, 30%
אוקיי
ראבי, באמת. אני לא מבין על מה אנחנו רבים ולמה כל כך דחוף וחשוב לך להוכיח שאתה צודק ושאר העולם לא. הנה הרשימה מסודרת בצורה מעט פחות מניפולטיבית:
4 הסרטים האחרונים של פולנסקי בעגבניות – 58%, 95%, 39%, 91%.
4 האחרונים של קופולה – 87%, 19%, 88%, 77%.
4 האחרונים של אלטמן – 80%, 69% 87%, 58%.
4 האחרונים של סקורסזה, אותו שכחת משום מה: 96%, 89%, 77% ("כנופיות ניו יורק", אתה טענת שהוא קיבל בעיקר ביקורות רעות), 72%.
לעומתם, ארבעת האחרונים של דה פלמה – 34%, 49%, 24%, 33%.
בניסיונך לבטל את המניפולציה שלי
יצרת עוד מניפולציה. אצל חלק מהבמאים, למשל קופולה, ארבעת הסרטים האחרונים היו די מזמן. זאת אומרת שהעגבניות לא מתבססות על הביקורות שפורסמו בזמן יציאת הסרט (ולפני האינטרנט המסחרי וריבוי הביקורות אונליין) אלא על ביקורות חדשות יותר, ולכן סלחניות יותר. "הסנדק 3" נשחט על ידי הביקורות על ימין ועל שמאל בזמן יציאתו. מאז רבים למדו להעריך אותו יותר. אז מה עושים עורכי העגבניות? מחשיבים את הביקורת החיובית של איברט, את החיובית של בררדינלי (שנכתבה 4 שנים אחרי) ומתעלמים מהביקורות השליליות של וושינגטון פוסט וניו יורק טיימס. משלימים את העבודה עם ביקורות חיוביות מהשנים האחרונות, והופ, הסרט המושמץ לשעבר מקבל 77% עגבניות טריות.
כנופיות ניו יורק
עם סקורסזי הסליחה, אבל זכרתי שהסרט קיבל בעיקר ביקורות שליליות. למעשה, כמו שגיליתי כרגע, המבקרים שאני מעריך קבעו ברובם המכריע שהסרט גרוע בעוד מבקרים אחרים אהבו אותו יותר. אני אישית מת עליו.
לגבי הסלידה שלו מ''הדליה השחורה''
רוב הביקורות הוקדשה לכך שהסרט לא ברמה של "שדרות סאנסט" ו"ציינהטאון"- מה שמלמד שהיו לו צפיות גבוהות מאוד מן הסרט.
מזכיר לי את ''דיק טרייסי''
עקבתי, משום מה, אחרי הביקורת על הסרט ב"ידיעות אחרונות" במשך השנים, מהרגע שהוא יצא לקולנוע עד שהוא סיים את חייו בתור סרט יום שישי בערוץ אחד.
והפלא ופלא, בכל תחנה ותחנה (קולנוע, וידיאו, ערוץ הסרטים, ערוץ 2, ערוץ 1) הביקורת רק הלכה והשתפרה.
אני רק יכול להסיק שמדובר בסרט מסוג חדש שמתאים את עצמו ומשתפר עם הזמן.
הסרט, אגב, חביב מאוד לטעמי. במיוחד אל פאצ'ינו. אבל הוא לא היה ראוי לא לבוז שרחשו לו בהתחלה ולא לשבחים שהרעיפו עליו בסוף
זו תופעה מקובלת
ורלבנטית במיוחד לסרטים בעלי פרופיל גבוה. כשהסרט יוצא, המבקרים מבקרים את מסע הפרסום, הטריילרים, הראיונות עם הבמאי והכוכבים, הציפיות הסובייקטיביות של עצמם. הם משווים את הסרט לסרטים אחרים שיצאו באותו פרק זמן, לסרטים אחרים של הבמאי, לסרטים אחרים באותו ז'אנר. הם עושים הכל חוץ מלהתייחס לסרט עצמו. כשהסרט מתיישן, הקונטקסט שבו הוא נוצר במקור הופך להיות פחות דומיננטי ויותר קל להתייחס לאיכויות הקונקרטיות של היצירה. ולפעמים, כמו שאתה מתאר, נוסטלגיה או רגשות דומים מתחילים לפעול ומעמד הסרט עולה באופן חסר פרופורציה להישגים שלו.
מצחיק קצת, ההדרדרות הזאת של שניים-שלושה סרטים
ההבדל הוא שבעיני מרבית המבקרים\\הצופים הסרטים של סקורסזה, קופולה, פולנסקי ובמידה מסוימת גם של אלטמן היו מאכזבים בגלל שהם לא היו גאוניים אלא בינוניים או סתם די טובים.
הסרטים האחרונים של דה פלמה נחשבים על ידי לא מעט אנשים כגרועים. זה די חבל כי בעיני הוא אחר היחידים שעדיין מעז ומנסה כמו בצעירותו ולא נח על זרי הדפנה ונאבק רק על קבלת האוסקר.
קופולה עשה את סופי קופולה
שעשתה שני סרטים נהדרים ("חמש בנות יפות" ו"אבודים בטוקיו") אבל זה לא קשור לכלום.
דומני שסקורסיזה קיבל ביקורות טובות על "כנופיות ניו יורק", לא?
לא ממש
היו כמה מבקרים שהתלהבו מ"כנופיות ניו יורק", אבל הם היו במיעוט.
הוא עשדה את סופיה קפולה הרבה לפני שנות השמונים
אני שנאתי כל רגע.
ואני ארחיב כשתהיה ביקורת. (אם יש, כלומר)
המלצות לפסטיבל חיפה
אולי מישהו יכול להמליץ על סרטים בפסטיבל חיפה (על סמך שמועות או צפייה)… לא הייתי רוצה ללכת לשם בלי לדעת מה כדאי לראות.
לו היתה לי דרך להגיע,
הייתי נוסעת עד חיפה למען המעיין וסורק אפלה. הציפיות שלי (משניהם): ביזארי מאוד, אמנותי, ועם נטייה למד"ב. אם הדברים האלה מושכים אותך, לשני הסרטים יש במאי נפלא. סורק אפלה יהיה כנראה גם מתפלסף ועם דיאלוגים טובים.
(האם זה המקום לצאת בו בקריאה נואשת ו/או שאלה לגבי אנשים שאולי נוסעים מירושלים להקרנה של הסרטים הללו?…)
קודם תוודאי שיש כרטיסים.
דרוש תיקון
הסרט employee of the month שייצא בסוף שבוע הבא, הוא לא סרטו של מאט דילון, אלא של אנדי דיק וג'סיקה סימפסון. למאט דילון היה סרט בעל שם זהה לחלוטין, אך הוא יצא ב-2004. סתם ניטפוק, אבל יש אנשים, שזה חשוב להם.
כמה נכון ואף מביך.
אבל החיים עדיין יהיו טובים יותר?
מישהו יודע מתי צופן דה וינצי יוצא בדיוידי?
לפי הפרסומות הענקיות (עמוד שלם) בעיתונים
הוא אמור לצאת בימים אלו ממש.
אידי אמין היה מלך סקוטלנד?
הא?
כן.
או לפחות, זה מה שהוא חשב. בערך על אידי אמין בויקיפדיה מצוין ש"מלך סקוטלנד" היה אחד מהתארים הרבים שהוא העניק לעצמו.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%93%D7%99_%D7%90%D7%9E%D7%99%D7%9F
מגניב
לא ידעתי את זה. תודה.
גם אני לא ידעתי את זה, עד ששאלת.
אבל למה האחרון?
הם לא יודעים שהענקתי לעצמי את התואר הזה לפני שבועיים?
מה לעשות, הסרט צולם כבר לפני שנה
(והאופנה בו לא עדכנית).
שיט.
וכמובן, יש לציין שישראל תמכה בו, כמו בכל דיקטטור שהסכים לשלם לנו
http://www.notes.co.il/karny/2141.asp
ובמחלקת הקוריוז: כשהיה בביקור ממלכתי בישראל, אמין ראה כנפי צניחה ישראליות, התלהב מהן, ורצה גם. הסכימו לתת לו לצנוח כדי לקבל אותן, אבל הוא פחד לקפוץ מהמטוס. אלא שכדי לשמור על מצב רוחו הטוב, נתנו לו אותן בכל זאת, והוא הסתובב איתן, יחד עם כל עשרות המדליות האחרות שלו, למרות שלא צנח מעולם.
הודעה לתושבי ומבקרי ניו יורק
טרי גיליאם מתכוון להסתובב היום ברחובות, להטריד עוברים ושבים ולחלק פלאיירים של 'טיידלנד'. הישמרו!
http://www.aintitcool.com/node/30291
אני כזה טמבל.
התעלמתי מהכותרת והייתי בטוח שהוא הולך להסתובב בעיר רחובות. תודו שזה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין.
הגאונים אינם מטורפים, הם אקסצנטרים.
וטיידלנד הוא סרט גרוע.
איפה ראית אותו?
הוא יצא לא מזמן בדי וי די.
''שארית היום''
ל"שארית היום" היו את כול הנתונים כדי להפוך לדרמה חנוטה ומשמימה עד אין קץ: הוא מתרחש באחוזה אנגלית רחבת-אגן וגיבוריו הם רב-שרתים וסוכנת בית. אולם באורח ניסי כולשהוא "שארית היום" מתמרד נגד הגורל שיועד לו ומצליח להיות לדרמה חנוטה ומרגשת.
למעשה, הסרט נע על שתי מסילות עלילתיות. העיקרית היא, כאמור, סיפור יחסיהם המעודנים של מר סטיבנס ומרת קנטון. המסילה משנית עוסקת בלורד דרלינגטון, מעסיקם, המכנס באחוזתו וועידות דיפלומטיות נוצצות שמטרתן למנוע מלחמה בין בריטניה לגרמניה ההיטלראית. הדילוג העלילתי בין העולם הקטן והקרתני של המשרתים לבין רומו של העולם הדיפלומטי דווקא מאיר את הדימיון העצוב בין שני העולמות השונים הללו: שניהם היו מאוכלסים באנשים מסורים וחרוצים, אך גם עצורים ותמימים. שתי נקודות המבט הללו מצליחות ליצור יחדיו פנורמה של תקופת-חיים שחלפה בלי שוב, של דור שבניו חיו כדי לשרת, מי את אדוניו הפרטיים ומי את אדוניו הלאומיים, מי בעזרת טס-כסף וכוס ברנדי, ומי בעזרת אוגדני מסמכים וניסוחים מפותלים. "שארית היום" הוא קודם כול קינה לדור האבוד הזה, שמלחמת העולם הרגה אותו במקרה הטוב, או ייתרה אותו במקרה הרע.
מוסר-העבודה החמור של כלל הדמויות, וכובד האחריות שהן נוטלות על עצמן, בעיני עצמן, הופך עסק אפרפר למדי כמו ניהול אחוזה למחזה מרתק. מסתבר שכלכלת-בית היא תורה שלמה ומסובכה, ומעמד המשרתים הוא מעמד היררכי וקפדני. אני מניח שיש צופים שחומרת-הסבר בה נידונה השאלה האם זרבובית הכד צריכה לפנות מזרחה או מערבה תעצבן אותם עד בלי די; אותי, משום מה, הרצינות הזו ריתקה. אולי משום שמאחורי הטקסיות הנוקשה צצו כול הזמן רגשות מודחקים, מאבקי כוח ומילים שהיו צריכות להיאמר. אולי משום שכול הדמויות הללו, אדונים כמשרתים, שמחוייבות כול-כך למקומן הנצחי בחברה, הן בנות אנוש בסך-הכול והן רוצות וטועות ומתחרטות, לפעמים, עד סוף ימיהן.
הייתי יכול להלל ולקלס ארוכות את המשחק של אנתוני הופקינס ואמה תומפסון בתפקידים הראשיים, ולהסביר כיצד הוא והיא משרטטים ביד אמן דיוקן של אנשים חוששניים ועצורים, את הדיוק והתזמון של המחוות הגופניות, את הכאב שנאצר בעוויות הפנים, ואת האופן שבו האנגלית הופכת בפיהם לפאלאנקס מיומנת ומצוחצחת-שריון. אבל מכיוון שמדובר בהופקינס ובתומפסון אפשר להסתפק במה שכבר כתבתי.
"שארית היום" הוא סיפורם של אנשים שדרך-חייהם היא כול מה שיש להם, ובכול זאת, היא מונעת מהם לראות נכוחה את מה שלפניהם, תהא זו אהבה או תהא זו מלחמה. שוב, מדובר בסרט מעומלן מאוד, כיאה לגיבוריו, אבל מתחת לגיהוץ הקפדני מסתתרת דרמה אנושית ועשויה להפליא. אם אתם אנגלופילים, או לחילופין, אם דרמות תקופתיות על חיי המעמד האנגלי הגבוה לא גורמות לכם צרבת, כדאי לנסות לתפוס את "שארית היום". נכון לשבועות האחרונים, הוא מוקרן באחד מערוצי הסרטים של יס.
רק הבהרה בקשר לשידור סרטים בערוצי הסרטים
סרט משודר אחת לחודש כלומר אם צפית בסרט במהלך אוקטובר הוא לא ישודר שוב לפני נובמבר. ספציפית הסרט הזה משודר ב-yes 1. אם מישהו ממש ממש מעונין אני יכול לבדוק עד מתי זכויות השידור שלו אצלנו.
''אצלנו''? אתה עובד בYes?
התשובה הצפויה: yes
אם אתה כבר כאן, אולי אתה יכול להסביר איך הוט חתמו על הסכם עם HBO לשידור כל הסדרות שלה ב-VOD, כשהזכויות לחצי מהסדרות נמצאות בכלל ברשות יס?
אין בלעדיות על תכנים
עקב החלטות הרגולטור בישראל אסור לחברות לחתום על הסכמים בלעדיים עם ספקי התוכן בחו"ל. הבלעדיות דה-פאקטו קיימת כי כל חברה רוצה לשמור על המותגים שלה ולכן עד כה לא ביצעו מחטפים של סדרות מהמתחרה (לא שהוט לא ניסו).
ליס יש זכויות שידור על הסדרות לערוצים בתשלום ואין לה זכויות VOD עליהן והכבלים רכשו זכויות ל-VOD ולא זכויות שידור בערוץ "רגיל". מה זה אומר? שאם בכבלים ירצו לשדר את הסדרות בערוץ כמו אקסטרה הוט הם יצטרכו לחתום על חוזה נפרד וזה כבר מתנגש עם הזכויות שיש ליס על הסדרות לשידור בערוץ "רגיל".
כל מי שדואג אגב: הסדרות של HBO המשודרות כיום ביס ימשיכו להיות על מסכה של יס, הן לא יעלמו ל-VOD של הכבלים. טוני סופרנו ימשיך לרצד על מסך יס.
קצת לאחר בוא המשיח יאשרו סוף סוף במשרד התקשורת את שירות ה-VOD גם ליס והארץ תשקוט ארבעים שנה.
האיור השבועי לילד
לא שזה עד כדי כך קריטי, אבל זה פשוט קפץ לי לעין: כשאני משנה ב'התאמה אישית' את מספר הכתבות החדשות ל-7 או 8, נעלם לו הדו"חקו של ה-17/9 מהמסך הראשי של האתר. כשאני בוחר מספר אחר זה לא קורה. רק אצלי זה ככה?
התוכלו, ילדים יקרים, לעזור לרוברטס למצוא את הדו"חקו שהלך לו לאיבוד?
אנחנו משתדלים שבעמוד הראשי
לא יהיו יותר משני דו"חקואים. אם דו"חקו ישן לא יורד באופן טבעי (היינו: כי יש הרבה כתבות שדוחקות אותו מטה), אנחנו עושים את זה מלאכותית. ניתן למצוא את כל הדו"חקואים באמצעות תפריט הניווט הימני באתר, תחת "דו"ח קופות שבורות": http://www.fisheye.co.il/index?cat=5
לכבוד בואו של רוברט מקי לארץ
Ynet נותנים לגולשים לבחור את "הסרט של כל הזמנים" מתוך רשימת ה-50 שהוא ספק להם, פלוס חידון שהפרס בו הוא כרטיסים לסדנה שלו.
http://my.ynet.co.il/bestmovie2006/
בתוך אגואיסט פלצן ואטום לדעות של אחרים
רשימה בכלל לא רעה. רק חבל שהסרט הטוב בכל הזמנים בכלל לא נמצא בה.
אתה בוודאי מתכוון להגיד
רשימה לא רעה של זוכי פרס האוסקר לסרט הטוב ביותר משלל תקופות. אפילו הסרטים הזרים ברשימתו ברובם המוחלט היו מועמדים או זכו באוסקר.
אכן.
'אמדאוס', 'קן הקוקייה', 'שודדי התיבה האבודה'… מניפולטור.
אם הוא לא היה חלק מ'אדפטיישן', הוא היה נכנס מיידית לרשימת ה'שמנים שאוהבים את הסרטים שהוליווד אוהבת, וככה עושים יותר כסף מהכישרון שלהם'. או משהו בסגנון.
ואני מרחיב -
אני מניח שהבנאדם יודע לכתוב תסריטים, אבל אם אלה באמת הבחירות שלו, הוא נראה כמו סתם שפוט של הוליווד. כל סרט פה נחשב לקלאסיקה או היה איזה בלוקבאסטר, או לפחות זכה בכמה אוסקרים.
השאלה הנשאלת היא -למה? הוליווד מממנים אותו? הוא עושה פרסומת מהוליווד? לבחור את הסרטים הללו עושה לו שם טוב? מה?
שלפחות היה שם את 'אדפטיישן', המניאק.
לא מדויק.
400 המלקות, למשל, הוא צרפתי, ואמנותי, ושל פרנסואה טריפו, אאל"ט. אז יש ייצוג. אבל מתוך הסרטים ההוליוודיים, הבחירות שלו תמוהות במקרה הטוב.
כן, אבל
לבחור סרטים של טריפו, קי-דוק ופליני זה עדיין במיינסטרים (המיינסטרים של סרטי האיכות כמובן). אלו כולם סרטים זרים, אבל הם מוכרים מאוד.
תעשי לי טובה.
כל הסרטים הזרים הללו הם בין המפורסמים ביותר, ורובם זכו בפרסים הוליוודים רבים.
לאיזו טובה, בדיוק, אתה זקוק?
וזה שהם מוכרים ומיינסטרימיים יחסית לא עושה אותם הוליוודיים. כמו שאמרתי, אני לא מסכימה עם הרשימה, אבל בהחלט רואים עליה שיש ניסיון לתת ייצוג גם לקולנוע האירופאי והאמנותי. לא ייצוג מוצלח? לא ייצוג מספיק? שאר טענות ומענות? באמת שאני לא הכתובת.
אני לא קורא להם הוליוודים,
חלילה וחס. להשוות את הקולנוע הזר, בעיקר את האומנותי, להוליוודי – זהו פשע של ממש.
מה שאני אומר הוא שאותם סרטים זרים הם סרטים מוערכים בהוליווד, ועל זה את מסכימה איתי, לא? אין טעם לבחור סרטים זרים שאף אחד לא יכיר או שהרוב לא אוהבים. כדי יותר לקחת סרטים שמוערכים בהוליווד, וככה מקבלים גם קרדיט מהקולנוע הזר…
אררר... תלוי
צרפתי, כן. של פרנסואה טריפו, כן. אבל בעוד "400 המלקות" היה "אמנותי" לפני קרוב לחמישים שנה, במונחים של היום הוא "אמנותי" בערך כמו "אמריקן ביוטי".
שייקספיר מאוהב? אמריקן ביוטי?
שייקספיר מאוהב? אמריקן ביוטי?
אני דווקא חשבתי שאם הוא הכניס לשם את שודדי התיבה האבודה, למה לא את הנסיכה הקסומה? (שבהחלט מתחרה לדעתי על התואר "הסרט המושלם של כל הזמנים").
כן, אבל הנסיכה הקסומה הוא סרט *טוב*.
ולשודדי התיבה האבודה יש את הקסם שלו. שייקספיר מאוהב, לעומת זאת, הוא פחות או יותר המיץ של הזבל. ואמריקן ביוטי… טוב, נראה שאני היחידה שמחזיקה בדעה הזו, אבל מאז ומתמיד מצאתי אותו פלסטיקי, מעצבן, קלישאי, מנסה יותר מדי, ועם מסרים מגעילים במיוחד. אבל אפילו בקרב אנשים שהם לא אני, ואהבו אותו במידה זו או אחרת כשהוא יצא, לא נתקלתי בכאלה שיכניסו אותו לרשימת חמישים הטובים של כל הזמנים (בניגוד לסרטים פופולאריים וחדשים-יחסית אחרים, כמו מועדון קרב, 12 קופים, שמש נצחית בראש צלול…).
כמעט מש''א
אני רק לא מסכים איתך לגבי "שיקספיר מאוהב", סרט מקסים בעיני, גם אם לא נכנס למאה הגדולים שלי.
אני לא מבינה איפה החשוד המיידי.
איפה שהוא תמיד. בכלא.
הכוונה לרשימה שלי או לרשימה שלו? כי הרשימה שלי היתה חלקית מאוד, בשלוף, וכללה שלושה סרטים בסגנונות שונים. הרשימה שלו, לעומת זאת… טוב, לא ברור לי מאיפה היא באה, בדיוק.
מה?!
בלי "נחשים על מטוס"?!
.
חשבתי על משהו. סרטי הארי פוטר מרוויחים הרבה,מאוד הרבה. יש עוד שלושה סרטים שאמרים לצאת. ובכללי,אחרי שכל שבעת הסרטים יצאו,הארי פוטר תהיה הסדרה המצליחה ביותר אי פעם. נגיד הסרטים מרווחים בממוצע בארה"ב 250 מיליון דולר,אז תכפילו את זה ב7.
אפילו כבר עכשיו היא הסדרה המצליחה ביותר אי פעם, לא?.
יצאו מהדו''ח
X-מן 3: המפלט האחרון, 18 שבועות, 234M$
גארפילד 2, 15 שבועות, 28M$
קליק – לזפזפ את החיים, 14 שבועות, 137M$
נערה במים, 10 שבועות, 42M$
מוכרים בלבד 2, 10 שבועות, 24M$
סקופ, 9 שבועות, 10M$
Crossover, 4 שבועות, 7M$
יצאו מהדו''ח
אני שמח לראות שד"וח יצאו מהדו"ח חזר!
יצאו מהדו''ח
ולא רק שהוא חזר, אלא הוא גם כלל השלמות לכל "הדוחקואים" הקודמים (מ-7 במאי ועד 8 באוקטובר, סה"כ 24 במספר).
ייתכן שהבחירה שלי הייתה שגויה, בכל אופן שמתי בכל דוחקו *בנפרד* את "יצאו מהדוח" הרלוונטי לו – מה שיצר בין לילה ממ"א לכולם.
אמנם ממ"א רוחבית ומפחידה למראית עין, אך מאוד רדודה ושכל מי שלא התעניין בה נפטר ממנה תוך פחות מ-3 דקות (ואני אומר זאת מנסיונה של מרלין). לאחר שבכל זאת התקבלו אצל העורכים מספר תלונות, הם הפעילו את שיקול דעתם ומחקו את כל ההודעות מלבד השתיים האחרונות.
הנתונים כמובן שמורים אצלי ואולי, אם מזג האויר ימשיך להיות נאה, אפרסם אותם מחדש (והפעם בתגובה אחד מרוכזת).
אז אחרי שעברתי על כל ה-24
הם בסוף נמחקו בכל מקרה?
העיקר שחזרת עם הדו"ח!
ומכיוון שהודעה שנמחקה,
עדיין מפעילה את ממ"א, מה בדיוק הייתה התועלת בזה, חוץ מצעדי ענישה כנגד תרגומון?
זהו, שהיא לא
ללא קיבלתי שום ממ"א של דוחקו"אים (איזה יופי של שפה. אני מקווה שאני לא מפחיד קוראים חדשים).
בסך הכל, נחמד לי לקרוא את יצאו מהדו"ח, אבל נתונים על כל הסרטים שיצאו נכלל לדעתי בקטגוריה של "יותר מדי מידע".
אולי רק בשניות הראשונות, אבל אחר כך הממ''א נעלמת לבלי שוב.
תחשוב על זה ככה: לו כל מחיקה היתה מניבה ממ"א-דמה, מה הטעם במחיקה מלכתחילה? והרי ברוב הפעמים, גולשים בכלל לא מרגישים מתי אנחנו מוחקים תגובות, אז כנראה שמשהו פה כן עובד.
אתה מתייחס לזה כמו אל תחרות,
שצריך לנצח בה ולחסל את ממ"א כמה שיותר מהר. אבל כשאני, למשל, נכנסת לגלוש באתר, אני מתייחסת לזה כמו אל חוויה – אני מקדישה זמן לקריאת התגובות (בלי קשר לתפקידי כעורכת. גם משום שאני נהנית מזה ברמה האישית, רוב הזמן) ואם יש פתיל שלא מעניין אותי בכל זאת ארפרף עליו. 20 ומשהו דו"חקואים שמופיעים בממ"א זה דבר מייאש פסיכולוגית. הם סותמים את המתמשכים מכל דיון מעניין אחר, ונוצר כורח להפטר מזה כדי להגיע לחלקים שאוהבים – והבעיה היא שזה נראה כאילו זה לא נגמר, ולא משנה אם בפועל זה לוקח 3 או 5 דקות. התחושה היא שזה לוקח הרבה יותר זמן ומכלה הרבה אנרגיה.
אגב, ברמה האישית אני גם לא בעד להשלים בכוח את כל "יצאו מהדו"ח" בתגובה אחת ארוכה, כי באיזשהו שלב – במיוחד כשמדובר על נתונים של חמישה חודשים שלמים – זה כבר נעשה מעיק ולא ממש מושך לקרוא.
בעצם, אני רוצה לחדד משהו.
כתבתי שלדעתי השלמת כל "יצאו מהדו"ח" בתגובה אחת יהפוך את זה למעיק, אבל אני חושבת שמה שמפריע לי יותר זה ש-20 ומשהו שבועות הופכים את העסק לסתם רשימה לא מעניינת. זה לא שמישהו יקרא את ההודעה ויגיד "וואי, בשבוע של הרביעי ביולי יצא מהדו"ח סרט X ולא סרט Y!". תגובה ארוכה הופכת את הנתונים לסקירה היסטורית יבשה. לעומת זאת, תגובה שמתמקדת רק במספר מצומצם של שבועות שבהם קרו הדברים הכי מעניינים, ואולי אפילו מפרשת קצת מעבר לנתונים, יכולה להפוך את הקריאה למושכת יותר. אני מודעת לזה שזה מזכיר מאד את מה שאנחנו – הפעם כעורכים – מנסים לעשות בדו"חקו, ואולי זה לא מה שמושך אותך ב"יצאו מהדו"ח" (מה גם שלא תמיד יש מה לומר על הנתונים), כך שאתה יכול להתייחס לתגובה הזו כסתם ניסיון לשתף.
יאללה, גם אני במשתפים:
אני רואה את "יצאו מהדו"ח" לא ממש כהזמנה לדיון, אלא כתיעוד היסטורי: כאשר, פעם בעתיד, מישהו יכנס לדוחק"ו הזה, הוא יוכל לדעת כמה עשו הסרטים שמופיעים בו באופן סופי.
זה שירות מרשים ויסודי שתרגומון מספק לאתר, ולא הגיע לו שתמחקו לו הודעות בגלל מצוקה זמנית של כמה גולשים (שגם אני הייתי אחד מהם – אבל התגברתי).
מחזיק מחרה
זה לא משהו שסבלתי ממנו מדי, ואפילו עברתי את כל הדוחקואים פרט לשניים באותו בוקר.
מה גם, שזאת השקעה אדירה של תרגומון במשך זמן רב, ובטח ובטח שהשבוע, הגיע לו להשאר.
אבל זה לא מדויק.
סרטי ה"יצאו מהדו"חקו" לא מופיעים אף פעם באותו דו"חקו בו מתפרסמת ההודעה – אחרת הם לא היו "יצאו מהדו"חקו".
מבחינת התיעוד ההיסטורי אולי באמת היה מתאים יותר להודיע על הסכום הסופי שעשה כל סרט בדו"חקו בו הופיע לראשונה, אך לא זה המצב כרגע. כרגע ה"יצאו מהדו"חקו" מופיע בשבוע בו הסרט חדל להיות מוצג – וזה נראה לי יותר נוח עבורנו, הזרוקים בינתיים כאן בהווה.
טעות, טועים, טעינו.
קבל את התנצלותי. במקרה זה, גם לדעתי הכף נוטה לכיוון המחיקה.