אני לא אוהב הכללות וסטיגמות, ולכן זה מבאס כשהן מתגלות כנכונות. סטיגמה קולנועית עתיקה אומרת: שום דבר טוב לא יוצא מספטמבר. סרטי הקיץ הגדולים כבר יצאו, נו, בקיץ, הסרטים האיכותיים שמקווים לאוסקר יתחילו להגיע בעוד חודש בערך, ובאמצע תקוע החודש הזה, עם תחילת הלימודים ותחילת עונות הספורט החדשות, שבו מעט מאוד אמריקאים טורחים לצאת מהבית. לכן המספרים בדו"חקו בספטמבר – בעיקר בתחילתו – תמיד נמוכים, והסרטים שיוצאים בו הם כמעט תמיד גרועים. ולמרות שהייתי שמח לדווח על יוצאי דופן, הסרטים החדשים של השבוע מספקים בעיקר דוגמאות לסוגים שונים של גריעות.
גם המספרים שליד שמות הסרטים (בסוגריים, ובכלל) לא גבוהים, אבל הלייבור דיי – חג לא שווה, אבל בכל זאת חג – עזר לסרטים הותיקים יותר לשמור על יציבות עם ירידות קטנות מאוד. למשל, הכנסות 'Invincible', שהיה במקום הראשון בשבוע שעבר, ושומר על מקומו גם השבוע, ירדו רק ב-29%, ובמושגים של הקיץ ירידה כזאת היתה מסמנת להיט.
שני הסרטים החדשים העיקריים שיצאו השבוע נתקעו במקומות השני והשלישי. 'איש הקש', שעל הנייר היה אמור להיות בקלות הסרט הגדול של השבוע, הוא סרט מתח/אימה עם ניקולס קייג' ואלן ברסטיין, בבימויו של ניל לביוט ('האחות בטי'), והוא רימייק של סרט בריטי מ-1972 שקיבל מעמד פולחן. כל זה אולי נשמע מבטיח, אבל העובדה שהסרט לא הוקרן למבקרים, וגם עצם העובדה, כאמור, שהוא יוצא בתחילת ספטמבר, הבהירו מראש שמוצלח זה לא יהיה. ואכן, רוב המבקרים שבכל זאת פרסמו את דעתם על הסרט לא הצליחו להבין בשביל מה הוא טוב, הכריזו שהוא היה מיותר לגמרי ואז הנחיתו את מכת המחץ, הדבר הכי גרוע שאפשר לומר על סרט אימה: הוא מצחיק. מהסיבות הלא נכונות.
אם כל זה לא גרם לכם להתרחק מהסרט, יעניין אתכם אולי לשמוע שניקולס קייג' מגלם בו בלש משטרה שבזמנו החופשי חוקר את היעלמותה של ילדה מקהילה כפרית מוזרה ומבודדת ששוכנת על אי, ומגלה דברים מטרידים על הקהילה הזאת והמנהגים הלא כל כך חביבים שלה. 'איש הקש' יגיע לאקרנים בארץ בסוף השבוע. איזה כיף.
ל-'Crank' יש עלילת קונספט פשוטה הרבה יותר: 'ספיד' פוגש את 'מי רצח אותי'. מישהו רצח את ג'ייסון סטטהאם: הזריקו לו חומר שיהרוג אותו ברגע שהוא יירגע. כלומר, אם הלב שלו יירד מ-80 פעימות לדקה (או משהו) – הוא ימות. כתוצאה מכך, השעות האחרונות בחייו של סטטהאם, שבהן הוא ינסה לברר מי הרג אותו ולמה, צפויות להיות מאוד מעייפות. מעצם הגדרתו, הסרט מבטיח אקשן ללא הפסקה, כי אם הוא יפסיק, אז הוא יפסיק לתמיד. תגידו שזה טיפשי, אבל לי זה נשמע כמו רעיון טוב לסרט.
גם 'קראנק' לא הוקרן למבקרים, אבל באופן בלתי צפוי, זה לא בהכרח אומר שהוא מחורבן. 'נחשים על המטוס' קבע תקדים: יכול להיות שסרט ללא הקרנות מבקרים יקבל בכל זאת תגובות טובות. ו'ספיד על סטטהאם' עושה את זה שוב. מבין הביקורות שהתפרסמו עליו, חלק שנאו אותו כצפוי, וחלק ממש לא; כמה מבקרים אפילו ממש טענו שהוא סרט מצוין (עם ההסתייגויות הרגילות: לתחומו. לסוגו. ואם לא אכפת לכם שהעלילה אידיוטית). אין קונצנזוס.
למעשה הסרט החדש היחיד השבוע שכן הוקרן למבקרים היה סרט כדורסל בשם 'Crossover', ובדיעבד, יכול להיות שלהקרין אותו למבקרים לא היה רעיון כל כך טוב. כמו 'זום' לפני שבועיים, הסרט קיבל ב"עגבניות רקובות" ציון של 0%, כלומר, לא התפרסמה עליו אפילו ביקורת חיובית אחת. הוא גם סיים את סוף השבוע הראשון שלו מחוץ לעשיריה המובילה, אז באמת שלא חייבים להרחיב עליו את הדיבור.
קומדית האינדי 'Little Miss Sunshine' ממשיכה לעשות קולות של ה'חתונה היוונית' של השנה. גם השבוע הכנסותיו עלו בטיפונת. בסך הכל, הוא הגיע כבר ל-33 מיליון דולר, ועושה רושם שהוא לא ייפרד מהעשיריה בקרוב. אבל הוא לא הסרט היחיד בעשיריה שעשה את מסלול המלמטה-למעלה. 'The Illusionist' גם הוא כזה: הוא יצא כבר לפני שבועיים, בהפצה מצומצמת, הצליח, התרחב, עלה, עלה שוב, והשבוע נכנס אל העשיריה, היישר אל המקום החמישי ועם ממוצע ההכנסות לאולם הטוב ביותר בעשיריה. בעצם, זה לא אמור להפתיע: בסך הכל מדובר פה בסרט עם אדוארד נורטון ופול ג'יאמטי. נורטון מגלם קוסם בוינה של לפני מאה ומשהו שנים, שמנסה להשתמש בכוחותיו המיוחדים כדי לעלות בסולם החברתי ולכבוש את ליבה של ג'סיקה ביל הנאווה. זה בהחלט לא סרט-ספטמבר אופייני: על פי הביקורות, הוא היה מרגיש במקום בעונת האוסקרים, אם כי אז הוא היה נאלץ להתמודד ישירות מול סרט קוסמים אחר – 'The Prestige' של כריסטופר נולאן.
'שודדי הקאריביים' מסרבים להיפרד מהדו"חקו, גם כשהם כבר לא בעשיריה. עכשיו זה כבר בטוח: 'תיבה של איש מת' עומד להפוך לסרט השלישי שיגיע להכנסות של מעל (טם טה דה דם!) מיליארד דולר ברחבי העולם. על פי הדיווחים האחרונים, הוא סיים את סוף השבוע עם משהו כמו 994 מיליון – קצת מעל 'הארי פוטר ואבן החכמים' – ועד סוף השבוע הבא כבר לבטח יצטרף ל'טיטאניק' ו'שר הטבעות: שיבת המלך', שעד היום היו שני החברים היחידים במועדון המיליארדרים.
בשבוע הבא, עוד אוסף של חריגים, פספוסים וסתם סרטים שאף אחד לא נורא רוצה לראות. ייפי. 'The Covenant' הוא סרט אימה, 'הוליוודלנד' הוא דרמת רצח בהוליווד הישנה עם בן אפלק בתפקיד סופרמן, ו'טום יום גונג' (שבארה"ב מופץ תחת השם 'The Protector') הוא סרט אמנויות לחימה תאילנדי של הכוכב החדש בתחום, טוני ג'א.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
השבוע הזה כ''כ לא מעניין, אז אני עובר ישר ל
"נערה במים" לא יוקרן בארץ:http://e.walla.co.il/?w=/214/969204 ? עד כמה שאני לא סובל את שאמאליאן, הסרט הזה דווקא היה נראה לי מעניין, ואני יודע שבגלובס כבר פרסמו אותו. לדעתי זה פספוס שלא יביאו אותו לארץ.
השבוע הזה כ''כ לא מעניין, אז אני עובר ישר ל
התחלתי לראות את "נערה במים" שבוע שעבר
תוך 20 דקות התייאשתי! הסרט גרוע בכל מובן אפשרי והעלילה מקושקשת עד אווילית.. זה ללא ספק הסרט הגרוע ביותר של הבמאי המהולל.
כמה שאני שובר את הראש אי אפשר להגיד עליו אפילו מילה אחת טובה – אז זה לא ממש פספוס שהוא מגיע ישר ל dvd
לא נכון!!!
הם נפלו על הקישקע שלהם???
"רב חן גבעתיים" ו"יס פלאנט" לא הפסיקו לטחון טריילרים לסרט הזה! הם השתגעו?
מה גם שבהחלט יכול להיות שהסרט היה דופק קופה נאה בארץ.
קצת פרסום וזה עובד, תראו מה קרה לגארפילד.
ד"א, אני תוהה, האם גארפילד עשה בסין ללזניה את מה שדרכים צדדיות עשה ליין באמריקה?
למה לא מראים כמה כסף הסרט עשה?
למה?
סאבטקסט
"אם אתה לא מפסיק לנסות למצוא בי סימנים לזהב אני יורה"
"החזה בסדר, אני צריך מכת חשמל לזין"
סאבטקסט
-"האקדח קר!"
-"הוא בטמפרטורת החדר."
סאבטקסט
מה אתה מתסתכל? רוצה אחד בראש?
סאבטקסט
מה לעזעזל?
הא?
סאבטקסט
– "יופי, חבר'ה, תישארו בדיוק ככה, אני מצליח לקלוט לבנון"
– "חבר'ה, הצלחתי לאושש את זה מתאונת האקדח והדבק-מגע!"
– "פוס נגעתי בכחול!" – "פוס נגעתי קודם בלבן עם נקודות!"
– "ככה, מתמחים, מאוששים במכות חשמל. עכשיו אנחנו נדלג על פרקים ד'-ח' ונקפוץ ישר לפרק ט': חולים בעייתיים"
– "אח, זה כאב, מתמחה מטומטם! ההוא מהפיגוע זה בחדר ליד! לי יש רק ציפורן חודרנית!"
סאבטקסט
א?י! בניתוח!
''יש לנו מחסור קל ברופאים. אני אטפל בך היום.
אז, איך זה עובד, הדבר הזה?"
(בהשראת נסיוני הטרי עם מערכת הבריאות הישראלית)
נשמע שעברת חוויה קשה.
אני מקווה שזה היה מקרה קל יותר מ"דן ברזל ותשע אצבעותיו".
כאב. מחלה. אישפוז. 13 שעות במיון. סיפור ארוך.
אני מבינה שאף אחד לא התגעגע אלי בהיעדרי?
(נדה בראשה בעצב ושבה ונרתמת למאבק בממ"א)
בטח שהתגעגענו
אבל אם היינו מודים בזה, איך היית מתאמנת בפולניות?
הו, פינגווין - תמיד בהקרבה העצמית.
ולכולם: גם אני התגעגעתי אליכם.
איי.
ו-ודאי שהתגעגעתי. רק שבאינטרנט, כשאנשים נעלמים לך, אי אפשר לדעת למה. אולי זה בגלל משהו טוב? אז כמו ב"בשורות טובות", העדפתי לחשוב שאת זוכה בפרסים על הדגים הטרופיים שלך.
כבר שבוע אני מתאפק ולא שואל איפה את.
זה פשוט נראה לי היסטרי מדי.
ברוכה השבה!
הודות להתחדשות התאים המופלאה,
כעת אני עם 10 אצבעות פחות קצת. מי שלא ידע לא ישים לב.
טוב לשמוע. אבל מה נסגר בסוף עם הטבעת ההיא?
(כן, אני יודע שבטח כבר שמעת את זה 30 פעם)
ואני הייתי בטוח שגם ספיידרמן היה בשלישייה..
נשמע מבריק, מה גם שיש פוטנציאל לסוף משעשע (מקווה שזה לא הסוף האמיתי):
– מצאתי אותך! אבל למה? למה?!
– תרגע, זה היה סתם בצחוק. אתה לא עומד למות.
– ~מתנשף~. איזו הקלה. ~חנק~.
וברצינות, הסרט הזה ממש מסקרן אותי.
ואם יש צורך כלשהו להוכיח שוב את המשפט הרביעי בביקורת,
יום ההולדת שלי ביום שישי.
בכל מקרה, יש למישהו מושג מתי "האשליין" מגיע לארץ? אני מתכוון, החודש הקרוב נשמע הגיוני?
אין לי מושג
אבל מאוד לא סביר שבחודש הקרוב.
'האשליין'?
סליחה על ה
, אבל המילה הזאת תקיפה? איש האשליות=אשליין?
והאם זהו באמת התרגום שהוא קיבל בעברית? אני ניחשתי ל"בעל התעתועים", אבל עם המתרגמים הישראלים, איש אינו יודע (ואולי גם לא 'בעל התעתועים', אבל 'האשליין' הוא בהחלט לא השם שימשוך קהל, לדעתי)…
למה אתה שואל אם זה השם שהוא קיבל בעברית,
אם הודעה מעליך רשום שלא ידוע מתי הוא יהיה בארץ? אם לא ידוע מתי הוא ידיע, בטח שאין לו שם.
וחוץ מזה, בעל התעתועים נשמע רע. אם כבר, אז "התעתוען".
למה לא ''מאחז העיניים''?
זה נשמע כמו שם של סרט אימה
?
מה כל כך אימתי בו?
!
צירוף המילים "מאחז עיניים" גורם לי לחשוב על יד מגואלת בדם שאוחזת בשתי עיניים טריות.
שתי האופציות היחידות האחרות
שהצלחתי לחשוב עליהן (בסיוע מילון) היו "הלהטוטן" שמזכיר יותר מדי סרט קרקס, ופשוט "בעל האשליות".
האשליין והתעתוען נראים לי די מזעזעים, ואני גם לא חושבת שהם נכונים דקדוקית.
מעניין איך המתרגמים הישראליים יתמודדו עם האתגר…
'האשליין'?
אוי.
אז רק אני חשבתי כל הזמן שהאשליין זה פשוט עברות של hushline?
בושות.
*מרימה יד*
שותפה ל"בושות"
לא, לא רק את.
כתבה מספר 3461
ומה עם Idiocracy? מה הוא, עז?
כן.
העז הזאת שוחררה ב-130 בתי קולנוע ברחבי ארה"ב, בלי הקרנות למבקרים וכמעט בלי פרסום. Shockingly, הסרט נכשל (הכנסות של 124,000$ בסוף השבוע). לא יודע אם זה מגיע לו או לא, אבל לא ממש היה לו צ'אנס.
מדכא, קמעה.
הידד לשודדים!!
שלפני יום בערך הפך לחבר מועדון המיליארדרים הנכסף!
סתם הערה עוקצנית: כדאי שיתחילו להוריד את הציפיות להכנסות של הסרט השלישי והאחרון…
יאללה, נגמר הקיץ, הגיע הזמן להימורי קיץ 2007
אוקי:
שרק-פתיחה של 105, סיום של 365
ספיידרמן- פתיחה של 128, סיום-468
שודדי הקאריביים-פתיחה של 112, סיום של 410.
הארי פוטר-פתיחה של 96, סיום של 310.
ראטאוי-פתיחה של 32, סיום של 153(כן, הוא לא נראה כמו סופר-על).
סימפסונס-פתיחה של 38, סיום-212.
אוון הגדול מכולם-פתיחה של 40, סיום של 130.
אושן 13-פתיחה של 35, סיום של 140.
4 המופלאים 2-פתיחה של 35, סיום-162.
שעת שיא 3,זהות כפולה 3 והרובוטריקים לא כ"כ יורגשו,נדמה לי.
יאללה,הימורים!!!
יאללה, נגמר הקיץ, הגיע הזמן להימורי קיץ 2007
נראה לי שבעוד חצי שנה נראה כמה שההימור שלך היה מדויק,
חוץ מסרט אחד:
שנאי הזרם (הרובוטריקים)
לענ"ד הוא יתברר כשובר קופות גדול בהרבה משודדי 2.
נכון, הימור מופרך קצת, אבל זה הרעיון בהימורים לא?
אני בעד שעין הדג יעשו רשימת 100 הסרטים הטובים בעיני הדג של הגולשים, נראה לי שיש לכם מספיק גולשים לצורך הענין
צודק
כי למי יש כוח לחכות שנה עד לסקר 'סרט השנה'
ובנוגע להימורים (החוקיים)-למה רק להארי פוטר ושר הטבעות הראשונים היה מגיע?
איפושהו בהודעה שאתה מגיב לה, טבועה ההנחה שיש סרטים שלא יצאו השנה
לא משנה כמה ראית בחיים
יש אנשים שתמיד משהו בך ישתנק כשתפגוש אותם…
ארבע שנים אני בניו יורק. ארבע. בקושי יצא לי לראות אנשים מפורסמים, וגם זה רק אם מישהו אמר לי "היי, תראי שם, זה…"
ופתאום הם כולם פה.
קודם כל, בעודי ממתינה שיבררו לי בוירג'ין אם יש להם את "מי מפחד מוירג'יניה וולף", אני קולטת בחורה שלבושה ממש ממש יפה, אלכסונית ממני, בצד השני של הקופה. לא התאפקתי. אפנה היא משהו שמדבר אלי, ברמה כזו או אחרת. התקרבתי לראות מקרוב. כמעט אמרתי לה, כפי שאני עושה לפעמים "וואו, את לבושה ממש יפה". מזל שהתאפקתי.
הבחורה, עושה רושם, דומה נורא לווינונה ריידר. לא בגלגולה הנוכחי כמובן. לפני עשר שנים ויותר. הווינונה שאהבתי כל כך פעם.
ואז אני שומעת אותה מדברת. אלוהים, לווינונה יש קול כל כך ייחודי. אי אפשר היה לטעות.
ואז, אתמול, ליאם ניסן בטלפון.
ושוב, איזה קול מדהים שיש לאיש הזה!
וזהו.
אני פשוט מוכת כוכבים כרגע.
סליחה.
בטלפון? איך?
הוא התקשר אליך בטעות או מה?
!המום!
אני מתמחה בחברת הפקות בברודוויי
למעשה, חברה של איש אחד, פחות או יותר, שהכרתי כידיד ולאחרונה, כשהתחלתי להתעניין בגיוס כספים וכאלה, שאלתי אותו אם הוא צריך עוזרת. במיוחד כזו שקולטת מהר, מכירה את העסק די מקרוב, ועובדת בחינם.
הוא אמר שהוא ישמח ביותר שאני אמצא אצלו במשרד, ומייד לאחר הלייבור דיי התחלתי.
על היום הראשון הייתי בישיבה עם אוסטין פנדלטון. השם לא אמר לי כלום, אבל כשהוא הגיע – אי אפשר היה שלא לזהות. מוצאים את נימו (לא משם…), בן דודי וויני, לשרוד את חג המולד – כמעט כל סרט שנעשה אי פעם. אתם מבינים, פשוט הוא וקווין ומריל בדיוק עשו הצגה שאריק (בעל החברה דנן) הפיק, והם עובדים על עוד הצגה שקווין ואית'ן עשויים לקחת בה חלק.
ואז אתמול ליאם התקשר, והיה האיש הכי נחמד בעולם, ידודתי ונעים.
"שלום יקירה," הוא אמר לי. "מה שלומך היום?" וזה היה יוצא דופן, כי מרבית האנשים ישר יורים "את אריק בבקשה" או רק "אריק פאלקנסטין". ואז אמרתי "מי מבקש?" והתשובה היתה "ליאם". "האמת היא שהוא בדיוק יצא מהמשרד…" אמרתי וליאם אמר בקולו העמוק, "אני מבין. תוכלי לומר לו שליאם ניסן חיפש אותו, יקירה?" (שוב, חידוש. אדם אחר ישר אמר "את יכולה לעשות לנו שיחת ועידה לפלאפון שלו?")
בקיצור, ליאם היה מקסים באופן יוצא דופן, והותיר עלי רושם עז.
אני מאוד מבסוטה מהעבודה הדו יומית שלי עם אריק. מאוד.
וזה עוד לפני טונת הכרטיסים להצגות בחינם, הזמנות לפרימיירות והזמנות למסיבות נחשבות וחשובות.
אני רק תוהה למה לא חשבתי על זה קודם…
ההתלהבות שלך קצת ילדותית
וקשה שלא לשים לב לטון ה"תראו אותי! אני מאגניבה!" בהודעות האחרונות שלך.
למרות שבדרך כלל
הודעות של "תראו אותי! אני מאגניבה!", לפעמים, מה לעשות, ההתלהבות מוצדקת.
אני נגד ''מאגניבה'' באופן עקרוני
אבל לחלוטין בעד התלהבות ילדותית (למרות שהיא קצת מפחידה אותי. אבל לפחות בשבועות האחרונים למדתי קצת להשתלט עליה. כלומר, בנוכחות האנשים שלידם היא מצריכה השתלטות).
ולא יודעת.
אני סתם יותר בקטע של "מה? איך לעזאזל זה קורה *לי*?"
(ובדיוק בכדי להימנע מעניין המאגניבה המעצבן הזה פירטתי רק את מקרה ווינונה בהתחלה ולא את מקרה ניסן. אבל אתה – מישהו – הוא זה ששאל. וכן, מה לעשות? אני לגמרי, לגמרי, מתלהבת. hence הכינוי)
ארר... ''מישהו'' זה לא איש אחד.
זה כינוי דיפולט למי שלא מילא את שדה השם (אז להגיד "אתה שאלת קודם" לא עובד פה – הרבה מישהואים שונים יכולים להשתתף בכל שיחה).
יודעת.
פשוט הנחתי שזה אותו המישהו, אחרת למה לא להזדהות בשם, או לפחות לציין שהמישהו שמגיב להודעה של מיקה בתשובה למישהו, הוא מישהו אבל אחר?
אם למישהו היה כוח או רצון
להוסיף הסבר שהוא לא המישהו הראשון, באותה מידה הוא כבר היה יכול לשנות את הניק למשהו שהוא לא מישהו.
אז הוא הטעה בכוונה תחילה
או סתם מתוך עצלנות, וזה היינו הך – האשמה בבלבול חלה עליו בלבד.
זו כבר הגזמה.
למה הגזמה?
אני לא מפריזה בערכה של האשמה הזו, אבל הבלבול הזה הוא בלבול הגיוני, ומקורו בהטעייה – בין אם מכוונת או שלא – מצד אותו מישהו.
להתלונן על כך שחשבתי שהמישהו שהגיב לתשובה שלי למישהו הוא אותו המישהו, זו ההגזמה.
לא רק כי בסדר, כולנו עושים טעויות ולא צריך לקחת את זה לריאות, בעיקר מפני שזה היה בלבול מוצדק.
מילא בלבול,
אבל את אמרת "אז הוא הטעה בכוונה תחילה", כאילו שאדון (או גברת) מישהו ישב בביתו וזמם זממים איך הוא יוכל – באופן אקטיבי – להטעות אותך במודע ובכוונה תחילה.
פעם רשעים היו מתכננים תוכניות מתוחכמות איך להשתלט על העולם. היום כל מה שמעניין אותם זה איך להטעות את מיקה. <אנחה תיאטרלית>
הטעה בכוונה תחילה לא חייב להיות
"ישב בבית וטווה מזימות" ובטח שלא מרמז בהכרח על תכנון לטווח ארוך.
אבל זה שהוא לא טרח להזדהות בשם מעיד על כוונה תחילה, את לא חושבת? ואם זה סתם חוסר שימת לב, אדרבא, אבל אז למה להתלונן שנוצר בלבול שהוא באשמתך?
למה הגזמה?
כתבה מספר 2264
גם מישהו וגם סטוקר!
אז מאגניבות (או התלהבות ילדותית) זה תמיד טוב במציאות
ותמיד רע בקולנוע? מהו "להרוג את ביל" אם לא סרט מלא בהתלהבות ילדותית?
סרט שמנצל את ההתלהבות הילדותית שאנשים חשים כלפי אלימות קולנועית
כדי לחשוף את הפגם המוסרי שנעוץ בה.
הינה. אמרתי את זה.
לא, לא. בשניהם יש ק, אבל אתה מתבלבל עם קובריק.
אה, וואלה.
לרגע שכחתי שלאורך כל ההיסטוריה של הקולנוע היה בדיוק יוצר אחד שנגע בנושא הזה.
(האמת היא שאני אכול רגשות אשם מכך שזרקתי הערה שניצקליינית כזו בלי לפרט, ואני חולם לכתוב מגה-תגובה על 'קיל ביל' כבר הרבה זמן, אבל אני רוצה לראות את הסרט שוב ועוד לא יצא לי).
ממתי התלהבות ילדותית ומאגניבות זה אותו הדבר?
ראשית כל, לא רק שלא הסכמתי שאני מגניבה, גם הבעתי התנגדות (שוב) לשימוש במונח המאוס הזה.
מבחינתי אני בעיקר בת מזל באופן בלתי נתפש (עבורי לפחות), המומה ומאושרת.
אני באמת לא רואה איך זה עולה בקנה אחד עם מאגניבות.
שנית, אתה אולי מצאת בקיל ביל התלהבות ילדותית, בעוד אני מצאתי חשיבות עצמית מרגיזה, מאגניבות בכוח שלא עובדת, שיעמום גורף, חוסר עניין ובעיקר את ההנחה המעצבנת ש"אני טרנטינו. אני יכול. אתם הרי הולכים אחרי כמו כלבים אז תאהבו את זה בכל זאת".
אתה יכול להגיד שזו התלהבות ילדותית מצדו לחשוב ככה, אבל אני חושבת שבהתלהבות ילדותית יש מן התמימות, ואילו המחשבה הזו היא אגוצנטרית ומתנשאת.
ולצורך הבהרה למישהו שהוא לא אותו מישהו ולא עוד מישהו, אלא מישהו אחר- אני לא חושבת לעצמי שליאם ניסן היה נחמד אלי כי אני מיקה. אין לו שמץ מי אני. הוא פשוט סתם אדם נעים הליכות ומנומס. וזה ההבדל.
או במלים אחרות, ההבדל הוא בין להתלהב כי אתה בטוח שהכל קורה לך בגללך, לבין התלהבות כי אין לך שמץ למה זה קורה דווקא לך, אבל אתה די מבסוט מהתוצאות.
ייחסת לטרנטינו עמדה מעניינת
אני הייתי קורא לזה אהבה למדיום הקולנועי, או אהבה לסרטים שטרנטינו גדל עליהם, או אהבה לשחקנים ושחקניות שהוא ליהק ל"להרוג את ביל" בגלל שאהב את הסרטים הקודמים שהשתתפו בהם. ואת, בכל האהבה הזאת של טרנטינו לכל מה שנמצא מחוצה לו, מוצאת דווקא אהבה עצמית. מוזר.
כל אחד רואה אחרת, כי לכל אחד יש עמדת השקפה שונה
כשיוצר גאון לא טורח לכתוב שום עלילה או דיאלוגים (ורצוי שילוב של שניהם) אז אני מרגישה שזה זלזול כלפי, כלפי המדיום הקולנועי, כלפי השחקנים שהוא בחר לעבוד אתם ושיש בזה אמירה של "למה לטרוח? אתם גם ככה תאהבו את זה כי זה אני".
אבל איש באמונתו, הא?
והנה דוגמה חיה עבור MR
מה הבעיה בסרט של ארבע שעות שמפוצץ בעלילה? אין בו שום עלילה.
דוגמא חיה למה, ואיך אני קשורה לעניין?
או שמא למיקה אין זכות לדעה משלה?
אז אולי זה היה דיון עם נמרוד ולא איתך
לגבי זה שרוב האנשים מתרצים כל פגם בסרט בזה שהעלילה גרועה או לא קיימת.
שיפוט העלילה של קיל ביל הוא בעייתי.
היא מפוצלת, לא כרונולוגית, חוזרת על עצמה לעיתים קרובות, והסרט בהחלט מתבסס על הסיגנון הקיצוני (דיאלוגים, אסתטיקה) יותר מאשר על הרעיון הבסיסי-למדי (מסע נקמה). העלילה גם מנופחת יחסית, על ידי אותו מבנה לא סטנדרטי, ויכולה להיראות כיותר מורכבת מאשר לו הסרט היה לינארי.
כך שלדעתי, הטיעון של מיקה לאו דווקא מופרך, אם כי אני לא מסכימה איתו כלל (מאוד נהניתי מקיל ביל), וההודעה שלך, ריווי, מתנשאת להפליא. לא אמרו לך שלא יפה לדבר על אנשים מאחורי הגב בנוכחותם?
בבקשה אל תקרא לי ''רב האנשים''
ובטח שאל תשתמש בשם שלי על מנת לתאר את אותו רב.
אם אני מתארת בעייתיות של סרט כחוסר עלילה זה מפני שלא מצאתי בו עלילה, וזה שעמם וחרפן אותי, לא כי בא לי לתרץ.
יש לי המון סיבות לא לאהוב כל מיני סרטים, או להשתעמם מהם (למשל, למשפחת טננבאום היתה עלילה והוא נורא שעמם אותי, ולרקדנים לא ממש היתה עלילה, והוא עדיין ריתק אותי), אבל אם אני מכריזה שזה כי לא מצאתי בו עלילה, תן לי את הכבוד שחשבתי על זה – שומו שמיים – בעצמי! – וזו היתה המסקנה שלי, ולא שלא היה לי מה להגיד או אני מטומטמת והמצאתי או חזרתי על תירוץ ששמעתי.
תודה.
יש לו עוד בעייה מהותית
הוא משעמם רצח.
ואהבתי את הנחרצות שלך. בעיקר שהרבה מהתומכים הגדולים ביותר של הסרט הודו שאין בו עלילה "אבל הוא פשוט כיף ומגניב ו,היי, טרנטינו!"
אבל... יש בו עלילה
והרבה ממנה. ופרקטיקלי כל סצנה מקדמת אותה.
ואני שמח שאת מגדירה את עצמך כנון-קונפורמיסטית. יישר כוח. עם זאת, גם טעמו של נון-קונפורמיסט יכול לחפוף בנקודות מסוימות עם הקונצנזוס הרחב ביותר.
רק שאלה שרציתי לשאול אותך זה זמן מה.
את מביעה זלזול מופגן בטרנטינו. זה לגיטימי. את מביעה זלזול מופגן באנשים שמעריכים את עבודתו, וגם, שומו שמיים, מתלהבים ממנה וממנו.
איך בדיוק זה מתיישב עם גישת ה"או-מי-גאד-ראיתי-את-וינונה-ריידר!" שלך, או עם ההערצה [שלא לומר סגידה שלך, לפי מה שאני זוכרת] לג'וס ווידון?
כלומר, יש אנשים שמותר לבנות להם מקדשים ולהתלהב אוטומטית מכל דבר שהם עושים, ויש כאלה שאסור?
בטח, בכיף (זהירות, נטול ציניות!)
ראשית כל, אני לא סוגדת לג'וס ווידון ויש לי גם סלידה מסוימת מרעיון הסגידה לג'וס, ואף על פי שכמה מחברי הטובים ביותר סוגדים לו, מכנים אותו אלוהים ברצינות תהומית ואף נושאים את שמו לשווא ("אוי מיי ג'וס, ראיתם מה יו לאורי לבש בפרק של האוס אתמול?") – הם יודעים שבאופן אישי יש לי עם העניין תת בעיה, ויש בינינו הדדיות כזו שאני מתעלמת מהסגידה שלהם, והם מתעלמים מהסלידה שלי, ויש לנו סטטוס קוו והערכה הדדית (יי לנו!). יחד עם זאת, אני מאוד מאוד מאוד מעריכה את ג'וס ווידון, ובהחלט מחזיקה ממנו גאון. וגם מטרנטינו. למעשה, קודם מטרנטינו, וזו בדיוק הסיבה שבגללה נפגעתי כל כך מכמה שהוא התנפח והידרדר לאחרונה.
אגב, גם כלפי ג'וס יש לי טרוניות (אבל הן יותר קשורות לדברים ששמעתי ממכרים שלי שעבדו אתו על באפי ואנג'ל, על כמה שהוא הלך והתמלא בעצמו לאורך השנים, ומהעובדה שאספתי למענו מכתבים מהקהילה, מכתבים מרגשים של חולי סרטן שניצחו את המחלה ומחזיקים את זה לזכותו ולזכות הסדרה שלו, ילדים שמצאו את הזהות המינית שלהם והכוח לחיות אתה בשלום בזכותו וכדומה, והוא אפילו לא טרח להגיד לסוכן שלו שיגיד לעוזר שלו שיכתוב איזה מייל תודה קולקטיבי של "תודה ישראל, נגעתם בי ואני שמח שאתם נהנים" או משהו. אותי זה הרגיז).
ונחזור לעניין;
טרנטינו הוא לא רק אחד היוצרים האהובים עלי, הוא גם זה שהשפיע עלי ועל היצירה שלי הכי הרבה. תמיד הייתי בלתי לינארית ביצירה שלי. נורא אהבתי להתחיל מהסוף ואז לחזור להתחלה ולהמשיך משם. הסיפורים הכי ראשונים שכתבתי בחיים שלי נכתבו ככה, והם נכתבו ככה לפני שיצא ספרות זולה ושבר את החוקים. וכשספרות זולה יצא, וראיתי אותו בקולנוע, החיים שלי השתנו.
חלילה לא אתיימר להגיד שאני מתקרבת לטרנטינו, אבל בהחלט זה סוג היצירה שאני רוצה ליצור. בשילוב עם הריאליסטיות ותשומת הלב לפרטים של ג'וס ווידון, כמובן, שהוא היוצר השני שסוף סוף עשה בגדול את מה שאני תמיד חלמתי לעשות, כלומר סדרה שהיוצרים שלה אשכרה זוכרים מה קרה שלושה פרקים קודם, ושומרים על נאמנות לדמויות ולסיפור, ולא משנים אותם לצרכי עלילה מופרכים.
אלא שטרנטינו אכזב אותי מרה;
חוץ מכלבי אשמורת, ספרות זולה ורוצחים מלידה (הביצוע של אוליבר סטון נפלא בעיני וריגש אותי לא פחות, אבל הסיפור זה טרנטינו, וזה לא היה אותו דבר בלעדיו) הוא לא עשה שום דבר שריגש אותי, או נגע בי, או הצליח להחזיק אותי מעוניינת. אז כן, הוא עדיין טרנטינו אז טרחתי לראות. אולי אני אפילו אטרח לראות שנית (יותר בשביל הלמידה הקולנועית שגלומה בזה, במובן האסתטי ובנייה של פריימים וצבעוניות). אבל לא נהניתי מהצפייה, ולמעשה בדקתי את השעון שלי לעתים קרובות מדי. הרבה יותר מדי.
וכן, יש לי בעייה עם דאווין ועם נפיחות עצמית.
וכן, אני יודעת שיש אנשים שלא מכירים אותי וחושבים שאני מלאה בעצמי ומנופחת חשיבות עצמית, ויש אפילו כמה שכאילו מכירים אותי וחושבים ככה.
סבבה להם. אולי אני חושבת ככה כי אני לא מכירה את טרנטינו אישית, ואולי האינסטינקטים שלי נכונים ואני צודקת, ואולי זה בכלל לא משנה כי הכל בעצם סובייקטיבי ולכל אחד יש את האמת שלו.
ואני מוחה על "את מביעה זלזול בטרנטינו, באנשים שמעריכים אותו או מתלהבים ממנו". אני פשוט סולדת מסגידה.
אשר להשוואת ה"או מיי גוד כמעט ניגשתי לווינונה ריידר והחמאתי לה על הבגדים שלה כי חשבתי שהיא סתם אחת שמתלבשת ממש יפה, פאדיחות!" או אפילו ל"או מיי גוד, יו ג'קמן חייך אלי ונתן לי נשיקה וחיבוק", או "דיברתי עם ארי גולד המלך והצטלמתי אתו!" או כל התלהבות ילדותית אחרת מסלבריטי/האלטר אגו הטלוויזיוני שלו, אז אני בהחלט רואה הבדל בין התלהבות ילדותית מודעת לעצמה (ואפילו טיפה סולדת מעצמה, שאפילו העיןהלא הכי מזויינת יכולה להבחין בסלידה דנן), לבין התלהבות וסגידה ואמונה שאדם מסוים הוא אלוהים וכל דבר שהוא יצר זה קדוש, כי הוא יצר את זה.
מקווה שעניתי לך על השאלה.
ומה עם ''ג'קי בראון''?
לא מרגש? לא ראית?
אני חושב שהוא מאוד מרגש
ואין לי את האמצעים לגלות האם ראית אותו מבלי שתגידי לי.
לא הבחנתי, מצטערת.
כשל שלי, כנראה.
מצד שני, כפי שזה מצטייר לי, ההתלהבות שלך מוינונה ריידר, למשל, הייתה בגלל הבגדים שלה, והעובדה שזו וינונה ריידר. לי זה נשמע קצת שטחי [ואני לא אומרת שיש בהכרח משהו רע עם שטחיות], ואני לא חושבת שזה זהה להתלהבות מיוצר מסוים בגלל מה שהוא עשה והתלהבות ממה שהוא יצר, מה גם שבביקורות של שני החלקים יש די והותר תגובות אוהדות ומעריכות ומאוד מאוד מנומקות. זה לא אומר, כמובן, שאת מחוייבת להסכים עם אותן תגובות ורשמים, אבל אני חושבת שאת כן צריכה לכבד דעות של אנשים אחרים, כשהן מנומקות. זה מתייחס, אגב, גם לביקורת על סין סיטי. לא אהבת את הסרט, וזה לגיטימי, אבל בביקורת הזאת הבעת כל כך הרבה זלזול כנגד אנשים שכן אהבו את הסרט ולא רק בגלל האסתטיקה שלו, וטרחו ונימקו את דעתם. לי זה קצת לא מסתדר, שאת מוחה כנגד ההתלהבות הילדותית, כביכול, מהאסתטיקה הנפלאה שבסין סיטי, כשאת עצמך מתלהבת מאותה אסתטיקה אצל וינונה ריידר.
[הרושם שהיה לי, לפני הדיון הזה, הוא שאת סוגדת לג'וס ווידון. זה היה הרושם הסובייקטיבי שלי. העמדת אותי על טעותי, תודה לך.]
about you not noticing I had reservations from my own excitement – well, me calling myself "starstruck" was one hint, and the other was "וזהו.
אני פשוט מוכת כוכבים כרגע.
סליחה."
I respect that other people have other opinions, and I have no problems with them thinking they saw characters and plot where I saw nothing of the sort – but I still disagree. And my criticism was because I did not find any "תגובות מנומקות" that explained the PLOT of the movies. I saw a lot of other things, but mostly I saw that those lovers of the movie admitted THE PLOT WAS LACKING.
והתגובה שלך קצת מגעילה
אין שום דבר רע בקצת התלהבות ילדותית.
לראייה:
כתבה מספר 3193
(מהתגובה הנ"ל נשמט המשפט "Terry Gilliam touched me, man!!1")
למעשה, אנשים שלא מסוגלים לקצת התלהבות ילדותית הם, איך נאמר, מתים מבפנים. כשאתה יורד על אנשים כי הם קצת יותר מאושרים ממך, לפחות תזדהה…
הבעיה היחידה והבודדה עם התלהבות ילדותית היא
שאי אפשר לדעת לפעמים אם זה אמת או שקר.
עובדה: כל ילד באתר ערוץ הילדים כותב "נאנה בננה! נינט טייב גרה לידי!" או "איזה כיף לי הראל סקעת בא לקחת אותי איתו ונתן לי נשיקה ולכם לו" או "אני לא מאמינה! הראל מויאל בא לבית ספר שלי ונתן לי נשיקה אישית ולכם לאאאאא!"
ומה לעשות… אני לא כל-כך מאמין לילדים כאלה.
בכל מקרה, אין סיבה שלא לאמין למיקה שהיא כמובן לא ילדה חסרת חיים שכל מה שכיף לה זה להיכנס לעין הדג ולהפיץ שקרים. אני מאמין לה
נ.ב.: איזההההה כיףףףףףףףף להההההההה!
בשיא הכנות
מה אכפת לך אם מיקה סתם מתלהבת שיושבת בספריה של תיכון בנימינה וממציאה סיפורים, או רצינית לחלוטין? אנשים בוחרים להאמין לה ולתת לה מרחב התלהבות בריא. כמה פעמים כבר יוצא לרובנו לדבר בטלפון עם ליאם ניסן, או אפילו סתם איזה מיני-סלב נשכח? מיקה מגיבה בעין הדג לא מהיום ויש גולשים שמכירים אותה אישית. אם הם מאמינים לה, אני לא רואה סיבה לא להאמין לה ולהשתתף בהתלהבות בעצמי.
כמו שאמר הפינגווין, מיקה מוכרת לגולשים באתר,
והיא אכן גרה בניו יורק ועוסקת בתיאטרון ובקולנוע.
באופן כללי, הספקנות בנוגע להודעות באינטרנט מוצדקת – אבל במקרה הזה אתה טועה (ומכפיש סתם).
אם היא עוסקת בתיאטרון וקולנוע ולא מכירה את אוסטין פנדלטון
אולי היא לא בתחום הנכון.
בשם, לא מכירה בשם.
בשניה שהוא נכנס ידעתי מי זה.
וכן, זה באמת מחפיר.
אבל היי, אני בתחום הזה בכלליות רק שנתיים וחצי ככה, והתחלתי לעסוק בו במקצועיות רק לפני שבעה שמונה חודשים, כשהבנתי שאני לא יודעת מי זה צפל, וזו עשויה להיות בעיה…
את לא באמת צריכה להתגונן מפני כל שטות.
נכון, אבל במקרה הזה אני מסכימה חלקית
כל עניין האוסטין פנדלטון הזה גרם לי לחוש קצת מטופשת.
למה מכפיש?
הוא בסך הכל אמר את דעתו, והוא אפילו טרח להבהיר שדווקא במקרה שלי הוא מאמין לי. חמוד.
וכן, באמת אי אפשר לדעת אף פעם, אז אני לגמרי מבינה למה מישהו עשוי לחשוב שאני ילד בן 12 משועמם מבנימינה שאוהב להמציא סיפורים. הק, פעם מזמן אושיית אינטרנט אחת חשבה שאני דמות פיקטיבית שהומצאה על ידי בחורה שהוא אכזב וידיד טוב שלה שהיה ידיד משותף שלו, וזה אף על פי שבאותו הזמן גם הוא וגם אני כתבנו בקביעות במסך המפוצל והעורך שלו הכיר אותי אישית.
זה באמת היה מפגן מרשים של פרנויה בזמנו…
יש למישהו תמונה של מדבקת ''הכפיל של דן ברזל''?
משום מה היא נראית לי פתאום כל כך רלוונטית…
ודרך אגב, רק כדי להבהיר
גם את ההודעה הזו ("הבעיה היחידה והבודדה עם התלהבות ילדותית היא") פירסם "מישהו" אחר, אולי הגיע הזמן למצוא כינוי….
היי. סליחה שאני תוקע את זה כאן, אבל אם הבנתי נכון, זה המקום הכי המתאים (או היחיד) לרשימת עופות כאלה.
ראיתי את הסרט Jin Roh, למי שמכיר, שמבוסס על מאנגה של ממורו אושי.
נו? משהו כזה?
אני אודה לכם מאוד אם מישהו ייתן לי סקירה קצת יותר מפורטת, או לפחות הפנייה למקום שיוכלו להסביר לי בו.
ראיתי את הסרט לפני יותר מדי זמן, למרבה הצער,
כך שתשובה קשה לי לתת לך. אני כן יכול להפנות אותך לספר (מעניין למדי, גם אם רחוק משלמות) בשם Stray Dog of Anime של בראיין רו, שעוסק בסרטים של אושי ומנתח אותם לעומק.
אגב – יש כאן (ב-"כללי") כתבה על אושי ואולי היה כדאי לשים את ההודעה הזאת שם.
זהו יום עצוב לעולם הקולנוע:
http://www.imdb.com/title/tt0795461/
אם כי קשה לומר שהוא בלתי-צפוי.
חוץ מזה, "לעולם הקולנוע"? עוד זבלון שיעשה את דרכו במהירות מהדוחק"ו לפח האשפה של ה-DVD. לא צריך לקחת את זה קשה מדי.
הסופר אקסית שלי.,
בניגוד לציפיות, התברר כסרט טוב מאוד. אפילו מעולה, אעז לומר, במסגרת הז'אנר. מצחיק ביותר, אומה תורמן נהדרת, וגם האנה הזאתי חמודה להפליא, יחד עם ווילסון המצחיק.
מומלץ ביותר.
[זריקת כרישים היא הטלת הגמדים/זריקת הדינוזאורים החדש!]
שתהיי לי בריאה.
תודה.
הבעיה היחידה שלי עם הסרט הייתה שהוא לא באמת החליט מהו – קומדייה רומנטית או סרט מד"ב. בשלב מסוים בסרט נראה היה שהוא הולך לאיבוד בתוך עצמו, אבל אני הרגשתי שהוא יוצא מתוך השלב הזה ומצליח למצוא את האיזון בין הקומדיה הרומנטית למד"ב. הוא עוף מוזר מהבחינה הזו, אבל בעיניי הוא היה מבדר. למעלה מזה – הוא היה מצחיק. אני נהניתי ממנו.
הסופר אקסית שלי...
(מצטער, חסידה).
…התברר כסרט מחורבן באופן קיצוני. הוא מנסה לשלב בין קומדיה רומנטית וסרטי גיבורי-על, ולא רק שהשילוב הזה לא עובד, גם בתור כל אחד מהז'אנרים בנפרד הוא פתטי. הקומדיה ה"רומנטית" עלובה ולא רומנטית, ואומה תורמן היא דמות איומה. סיפור גיבורת-העל הוא פחות מתוחכם או מעניין מפרק ממוצע של הפאוורפאף גירלס. לגמרי לא מצחיק ומשעמם. זריקת כרישים נשמעת טוב בפוטנציאל, אבל הביצוע היה סתם אידיוטי.
עוד לא ראינו דם, עוד לא ראינו עצם!
בקורת כפולה!
בקורת כפולה!
בקורת כפולה!
בקורת כפולה!
זה סרט זניח. לא מגיעה לו ביקורת כפולה.
!אייקון עווית עצבנית!
בסדר. אני גדל רוח. לא אשמיד את עיר מגוריכם הפעם.
אני דווקא מצאתי אותו משעשע מאוד.
אולי לא קומדיה מצחיקה בטירוף , אבל בהחלט סרט חביב וחמוד. אומה נהדרת. הדמות שלה מזעזעת, כלומר, אבל היא עושה אותה מצויין. גם אנה פאריס חמודה מאוד ועושה דמות אמינה מאוד. והסצינה עם הכריש נהדרת (וגם עוד סצינה אחרת שלא אחשוף מחשש ל
חמור).
אני עם החסידה הפעם. אחלה בחלה של סרט.
כבר אמרתי שמדיניות ה''כל תגובה
שאינה כוללת מספיק פוצי מוצי, צדקנות וחיבוק עצים תימחק מיד על ידי משטרת ההלו קיטי" גורמת לי להתבעס כל פעם מחדש מזה שאני עדיין כותבת פה?
הרי בתכל'ס הבנתי את כל מה שהייתי צריכה להבין ממש מזמן. אולי בפתיל "גרמנים הם רוצחים מלידה ויש להשמידם" הזכור לטוב, שהבהיר לי שבעין הדג מקבלים בזרועות פתוחות הטפה לרצח עם, כל עוד המטיף עושה את זה במאור-פנים ועם נימוסי שולחן – אבל לא מרשים להעביר ביקורת על מגיב אחר שמטיף לרצח עם. זאת הרמה של שיקול הדעת שמופעל, וזה שאני שוכחת מזה כל פעם מוכיח בדיוק עד כמה אני משועממת/בלונדינית/מכורה לכחול הזה עם הדגים ברקע/כל התשובות נכונות.
יאללה, הגיע הזמן שאני אחבק את המשועממת הפנימית כמו שמגיע לה. אני הולכת לכתוב טוקבקים בויינט.
אני חושב שעכשיו העורכים מתמוגגים,
וסופקים ידיהם בהנאה. "אתה רואה, קיפוד?", אומרים הם, "מדיניות מחיקת התגובות האקראית לא מכוונת רק אליך."
ובכן, אם לכך האתר נהפך, אני לא בטוח שיש לי מה לחפש כאן. זה לא ענין של "חופש הביטוי". זה ענין של תרבות דיון. דיון שבו אסור לומר למישהו שהוא טועה אינו דיון. זה משהו צמרירי ורך שמזכיר אולי שיחה של דובוני אכפת-לי, אבל דיון זה לא.
וזאת לא התממות. בחודשים האחרונים נמחקות לי יותר ויותר הודעות. אין לי מושג כמה, כי כמובן שאיני חוזר אחורה ובודק אילו הודעות שלי הצליחו לשרוד, וכמובן שאיני יכול לדעת מראש מה ישרוד, בהתחשב בכך שדומה שמישהו סימן את ההודעות שלי למחיקה מראש, בלא קשר לתוכנן או סגנונן.
אני חושב שעכשיו העורכים מתמוגגים,
אז אני לא סכיזופרן פרנואיד!
זה באמת קורה לי!
יאי!
אממ…בעצם…לא יאי…
מנהלי אתר יקרים, קחו לתשומת לבכם, אנשים מתחילים להתמרמר…
ואתה באמת מאמין שזה אותו סוג מחיקות עליו ניקי וקיפוד מדברים?
האמת היא, שאני כבר ממש לא יודע...
אני כבר לא זוכר על מה היו התגובות שנמחקו לי, אם הן נמחקו בגלל תוכנן או בגלל אי התאמתם לנושא או בגלל שהן סתם היו טיפשיות ולא תורמות לכלום.
אבל בכל מקרה, אני לא אחד שמתבטא בקיצוניות, והתגובות שלי, אני חושב, ברובן די פוליטקלי קורקט.
ואני יודע שבהרבה פעמים, אם לא בכולן, לא הבנתי על שום מה נמחקה לי התגובה.
אז אני באמת חושב שמדיניות מחיקת התגובות קצת קיצונית מדי.
ואולי הסוג מחיקות שאני מקבל הוא אינו אותו סוג מחיקות שניקי וקיפוד מקבלים, אבל כשמוחקים לך תגובה, זה ממש לא נעים, בלי קשר לסוג המחיקה…
מעולם לא התחייבנו להשאיר כל הודעה שהיא באתר.
אם מוחקים לך תגובות זה לא אומר בהכרח שהמדיניות שלנו קיצונית מדי – זה עשוי להגיד שאתה לא מכיר את כל הסיבות בגינן אנחנו מוחקים (או שמה שנמחק היה פתיל, וההודעה שלך היתה רק חלק ממנו).
מה...? אז אתם לא שונאים אותי?
וברצינות, מן הסתם שהייתי מבין אם זה היה רק התגובות שלי…
וגם עד עכשיו, כשחשבתי שזה רק אני, לא אמרתי כלום, חשבתי שבגלל שאני חדש באתר אז יש משהו שאני לא יודע שגורם לתגובות שלי להימחק.
אבל את רואה מה קורה פה, זה לא רק אני, יש פה איה הבנה גורפת מצד אנשים שלא מבינים למה התגובות שלהם נמחקות…
לא, היחידים שלא מבינים הם קיפוד וניקי,
והם מלינים – ככל שהבנתי (ולא רק) – על ההבדל בין ההגדרות שלנו להודעות מנומסות או מעליבות, לבין ההגדרות שלהם.
ומיקה
גם מיקה לא מבינה את המדיניות שלכם, וחושבת שהרבה פעמים אתם לא מוחקים תגובות שאין סיבה למחוק, ומשאירים תגובות שדווקא כן.
טוב. אז אף אחד לא מבין את המדיניות שלנו.
לו אנשים היו מבינים – לא היינו צריכים למחוק הודעות, הלא כן?
טוב. אז אף אחד לא מבין את המדיניות שלנו.
טוב, אז יש פה אי הבנה אחת גדולה…
אולי רעיון טוב יהיה שאתם תסבירו את מדיניות המחיקות, ובתמורה אנחנו ננסה ככל שביכולתנו לא לעבור אותה, הרי יש הרבה יותר סיכוי שזה יקרה כשאנחנו באמת נדע אותה…
וגם פורום לאתר הזה יכול להיות רעיון נחמד…
=)
אני מצטרף לבקשה
ולתמיהה (לא ממש תלונה, כי אני לא יודע על מה להתלונן). לא ברור למה אתם מוחקים תגובות מסוימות, חלק ממה שנמחק לי אני מבין וחלק לא, וחלק אני יודע שנמחק ביחד עם הפתיל כולו. _אבל_ אם ציבור הגולשים יידע מהי המדיניות באופן ברור (בהנחה שיש מדיניות מוגדרת), הוא מין הסתם פחות יחרוג ממנה.
הכל נמצא ב-FAQ
אלה עיקרי הדברים: http://www.fisheye.co.il/static/faq-posts.htm#postmessage
נדמה לי, או שהחלק הזה בש''נ עבר שכתוב רציני?
ומה אני, עז?
רד ולונג: כן! עכשיו תפסיק לעלות לנו על העצבים.
אתה קיבלת מאיתנו כמה אימיילים בנושא,
אז אני באמת לא חושבת שאתה יכול להצטרף למקהלה.
אוקיי.
אתם יודעים יותר טוב.
הסכמה חלקית
אני לא יודעת אם התכוונת לפתיל(ים) על התמוגגותה של מיקה מסלבריטיז ומה היא אומרת על אופייה, אבל אני מתייחסת כרגע בעיקר לזה. חלק מהתגובות היו אמנם לא ענייניות+אוף טופיק+ יכולות להתפרש כפוגעניות. היו גם כמה תגובות שנמחקו רק כי המשיכו פתיל שהתחיל לא טוב, שזה לגיטימי, הרי אין טעם להשאיר תגובה שעונה על תגובה שנמחקה, למרות שלפעמים נעלמות תגובות מעניינות למדיי. מה שבכל זאת תמוה בעיני הוא תגובות רבות שנמחקו מסיבות לא ברורות בכלל, בעיקר לעומת תגובות שלא נמחקו בסגנון "התגובה שלך מגעילה" וכדומה.
אני הייתי שמחה לשמוע מהעורכים מה הרציונל שמאחורי גל המחיקות המאסיבי הזה (כמובן שהם לא צריכים להצטדק בפניי או בפני אף אחד, זה סתם יכול להיות נחמד להבין את העניין).
ודבר האחרון לגבי פתיל "מיקה ווינונה ריידר" על כל שלוחותיו – בלי קשר לשאלה האם המחיקות מוצדקות, אני באמת חושבת שהעיסוק בנושא הזה, כולל תקיפת מיקה ותקיפת אלו שמתקיפים את מיקה, די מיצה את הדברים האינטיליגנטיים והלא מתלהמים/מתלהבים/מתלהטים שאפשר לומר בנושא.
אל תיעלבי,
אני בטוחה שאת בנאדם מעניין, אבל אין לי כל כוונה לבזבז את זמני הפנוי בניתוחים פרוידיאניים של אישיותך.
התגובה שלי עסקה בנושא מחיקת התגובות בעין הדג ולא בך, ולו מהסיבה הפשוטה שאני לא מכירה אותך.
ולמקרה שהיתה אי הבנה
ב"אני מתייחסת בעיקר לזה", זה=הפתיל הזה בו נמחקו תגובות, ולא דברים שניתן להסיק על מיקה. סליחה אם זניסוח היה מטעה.
הניסוח אכן היה מטעה
במיוחד כי מרבית הפתיל דווקא דן בשאלת ה"מהי התלהבות מוצדקת" (אם כי המחיקות היו כנראה יותר ממוקדות) אבל באמת – שרבוב השם שלי להודעה שלך כל כך הרבה פעמים כשהיה אפשר להימנע ממנו כליל, כמו גם העיסוק באישיות שלי ומה שזה אומר עליה, קצת משך אותי לכיוון אחר, והסתקרנתי.
אבל אם נעסוק בשאלות שאת מעלה: למה לדעתך תגובה כמו "והתגובה שלך מגעילה" היא תגובה שצריכה להימחק, למשל?
לא יודעת אם היא צריכה באמת להימחק,
אבל אני מנסה להבין מה המכנה המשותף לתגובות שנמחקות (אלו מביניהם שהספקתי לקרוא), ובשלב מסוים חשבתי שאולי מדובר בתגובות אף טופיקיות, לא מנומקות, שממשיכות נושא שהעורכים לא מעוניינים בדיון בו ועלולות להתפרש כגולשות לפסים אישיים, ונראה לי שזו הודעה מהסוג הזה. בכל מקרה, עכשיו אני כבר בכלל לא בטוחה שזו הנוסחה.
ועוד תוספת, שהיא אולי מיותרת, אבל אני פשוט מרגישה בחשדנות קלה כלפיי: אני *לא* חושבת שהתגובה היתה צריכה להימחק כי היא מג?נה מישהו שלא אהב את ההודעה שלך.
אתה תמיד יכול לעשות את מה שאני עושה -
לקרוא במקום לכתוב.
למרות שאני דווקא מסכים עם מחיקת התגובות שלי רוב הזמן,
בזמן האחרון הרגשתי שגם תגובות בלתי מזיקות שלי זוכות לאותו טיפול יסודי. דברים מהסוג שיכולתי לכתוב בלי חשש כשרק הכרתי את האתר נמחקים כעת באכזריות.
אבל הנחתי שאני אשם בכך, שהמוניטין המפוקפקים שצברתי עם הזמן שגורמים לעורכים לנהוג עמי בצורה נוקשה מהרגיל. אז לא התלוננתי.
אבל בסך הכל, מה אני מבין?
הממ. גם לי זה הרגיש ככה באיזשהו שלב.
אבל היות ואני באמת פרנואידית, החלטתי להתעלם. אני אומרת לעצמי שאם דברים נעלמו הרי שהם
, או שסתם לא אוהבים אותי יותר, או, כמובן, שמדובר בקונספירציה והאנשים מאחורי העניין זוממים להסיח את דעתי במחיקת הודעות ולהשתלט על העולם כשאני לא מסתכלת. ואז אני חוזרת לטיעון ה"אני כנראה פרנואידית" ומתעלמת מהעניין.
מעניין לגלות שאני לא היחידה שמרגישה בעלייה חדה בקצב מחיקת התגובות שלה… לא *כולם* יכולים להיות פרנואידים. אין לכם מקום כאן. קישטה! קישטה! זה התירוץ שלי!
למה? פראנויה היא דבר מצוין.
עד סביבות גיל 12 פחדתי שההורים שלי מנסים להרעיל אותי. רק בזכות הפסיכוזה הזו שמתי לב שאמא שלי תמיד מוזגת לי פי שלושה יותר תרופה מהמינון הכתוב על הבקבוק (היא לא באמת ניסתה להרוג אותי, פשוט אמא שלי סובלת מתסמונת "אני-לא-קוראת-הוראות-כי-אני-הכי-חכמה-בעולם").
זה?
כתבה מספר 2637
קראתי את כל הפתיל, עד סוף העמוד, ולא הבנתי על מה את מתרעמת. אור נערב פרש את משנתו בפירוט וללא שמץ התלהמות, ואף הראה נכונות רבה להקשיב לאחרים. יש לצנזר אותו רק בגלל שאת לא מסמפטת את השקפתו?
לא, זה בסדר, את לא חייבת להגיב. אני לא מעוניין ששוב יקראו לי גזען וירדו על אופן החשיבה שלי.
אוקי, אני לא תופס איך פספסתי את הדיון ההוא על הגרמנים
אבל עכשיו כשעברתי עליו, כן – גולש ביטא שם עמדה חריגה (מאוד, אפילו), אבל התנסח באופן ראוי, וגולשים אחרים ביקרו אותו (בחריפות, אפילו) תוך התנסחות באופן ראוי. מה היתה הבעיה בפתיל ההוא, דווקא?
אפשר לינק?
הרוסי הקטן נתן, הודעה אחת מעל רז.
כתבתי שם במקור תגובה או שתיים
שאמרו שהדעות שהוא מביע נוראות ומזעזעות, ואני לא מתכוונת לשבת על כוס קפה ולהתווכח בנימוס על אם העם היהודי באמת נעלה משאר העמים, ואם העם הגרמני באמת מושחת מיסודו, ואם ראוי להשמיד את העם הגרמני או לא. בדיוק כמו שאני *מאוד* מקווה שהאדם הסביר באמריקה או שווייץ לא ינהל דיונים אידיאולוגיים מנומסים ומעמיקים על האם צריך להרוג את כל היהודים או שאפשר לתת להם לחיות, ואז יגיד "היי, תודה על הדיון החביב והמעשיר". התגובות שלי נמחקו. לדעתי זה מראה על שיקול דעת מאוד בעייתי ותפיסה פגומה של מה זה תרבות דיון, וזה שאתה מדבר על התנסחות באופן ראוי רק מזעזע אותי עכשיו מחדש.
אבל התגובות שלך עוד שם.
זאת אומרת, אני לא יודע אם _כל_ התגובות שלך עוד שם, אבל תגובות שאומרות בדיוק את מה שאמרת כאן – רק בטון יותר תקיף – בהחלט שם.
חשבת לרגע על כך
שבבקשתך לסלק מהדיון את כל אותם מגיבים שדעתם נדמת (נידמת? נדמית? קשה, קשה) לך, באופן אישי, קיצונית ולא הגיונית, גם אם הם שומרים על כל כללי הדיון הנאות, (דהיינו- מתיחסים לשאר המגיבים בכבוד ובמאור פנים, מקבלים ביקורת בהבנה ומשיבים תשובות ענייניות ומקיפות) את בעצם מבקשת להפוך את הדיונים בעין הדג לאותו מסע חיבוק עצים לקקני וצבוע עליו דברת מלכתחילה?
יש בעולם אנשים שדעותיהם יזעזעו ויגעילו אותך (אני גאה להיות אחד מהם, אגב). אנשים רבים. רבים מאד, למעשה. יש להשתיק אותם כי מה שהם אומרים לא מוצא חן בעינייך? לכפות עליהם צנזורה כי דבריהם מחרידים את שלוותך העדינה?
אני לא מדבר על גזענים ופסיכופתים למיניהם, הצורחים את תורותיהם האויליות בזעם, והמבטלים כל דעה אחרת. אני מדבר על אנשים כמו אותו אור ערב, שביטאו בנעם, ללא התלהמות, דעה שגם אם אני לא מסוגל להסכים אתה, אני בהחלט מסוגל להבין אותה. אני קראתי את הודעותיו של אור נערב בעיון, ולא מצאתי רמז לכך שהוא קורא "להשמיד" ו"להכחיד בכח" את הגרמנים. הוא פשוט שיתף אותנו במחשבות וברגשות, הקשים והמזעזעים לעתים, שלו על השואה. לא כולם יכולים לסלוח. עדיין, זה לא אומר שהוא ילך לככר המרכזית בברלין ויתחיל לירות בגרמנים.
זו, בימים כתיקונם, גם הגישה שלי לדיונים באתר.
אני משתדל לכבד כל דעה שמובעת כאן באתר, קיצנית ככל שהיא. אבל יש קווים אדומים. מה שאור נערב כתב בדיון ההוא, חוץ מכמה הסתייגויות שלו פה ושם, היה פשוט מקומם. הוא ניסח את הדעות שלו בצורה נחמדה ומנומסת, אבל בכל הקשור לתוכן התגובה, ההחלטיות שלו וחוסר הפשרות שלו ממש עשו לי צמרמורת (אני משתדל לא להשתמש במילה 'הסתה', למרות שהוא היה קרוב מאוד לרמה כזו).
אני בעד הרבה דעות שונות, קיצוניות כמה שיהיו. אבל שזה מגיע לרמה של כמעט-הסתה, נדמה לי שכמה קווים אדומים נחצים פה, לפחות מבחינה של דיון נורמלי עם פרופורציות.
והתגובה שהוא קיבל, בהתאם, היתה
"באמת סליחה, אבל הדעה שאתה מביע פה חורגת בהרבה מאוד קילומטרים מלהיות לגיטימית." ואז הצטרפו להצהרה הזאת נימוקים בהתאם.
מוחלט לגמרי), אבל ההתנהלות שלו נראית לי כמו דרך שבה *כן* צריך לנהל דיון כזה.
מה היה עדיף? "יא חתיכת גזען מסריח, לך מפה"? אני לא כל-כך מבין איך העורכים לא גדעו את הדיון ההוא עוד כשהוא התחיל (לא בגלל הדברים שנאמרו אלא בגלל שהוא נראה לי
ההתייחסות לשואה? זה מה שהפריע לך?
מה עם אנחנו עם מוסרי, והגויים שונאים אותנו כי המוסריות הנעלה שלנו מפריעה להם להידרדר אל הניוון וחיי הפשע בהם חפצה נפשו של מי שלא שייך לעם הסגולה?
כי לי, באופן אישי, זה הקפיא כל תא ותא בגוף.
זה היה טיעון של הנאצים, לא של אור נערב.
למרות שאני מסכים שאימוץ שלו הוא קצת בעייתי.
זה היה טיעון של הנאצים?
זה לא ההיפוך הלא-הרבה-יותר מוסרי שלו?
לא בדיוק.
הטענה למוסר אבסולוטי שניתן מהאל הוא, גרסו חלק מהכתבים הנאצים, המצאה יהודית שבאה לאפשר לחלשים לנצל את החזקים ולמנוע מהחזקים לקבל (או, ליתר דיוק, להשיג) את מה שראוי שיקבלו. המוסר האמיתי הוא מוסר אבולוציוני של כוח, והמוסר האמיתי צריך להיפטר מהמוסר המזויף והמנוון ומיוצריו, היהודים.
זה נכון שהנאצים לא חשבו שהיהודים הם באמת מוסריים, אבל הם כן טענו שהיהודים הם אלו שהמציאו את המוסר המקובל.
כל זה לא בא:
א) לפתוח מחדש את הדיון.
ב) להגן על הדעות של אור נערב, שאני לא תומך ברובן.
ג) לטעון שכל נושא המוסר הוא הסיבה המרכזית לרדיפת היהודים על ידי הנאצים (הטענה של אור נערב).
רק רציתי לתקן משהו שנראה לי לא מדויק בהצגת הדברים.
כן, חשבתי שלזה התכוונת.
רק רציתי לוודא ולסתום אפשרות קלושה לחוסר הבנה ממש ממש גדול.
למען האמת, זה רעיון של ניטשה
שכתב בדיוק את זה (חוץ מהקטע שצריך להיפטר מהיהודים) ב'לגניאולוגיה של המוסר'. אותם כתבים נאצים בטח ציטטו אותו או סתם הושפעו ממנו.
אתה עושה לניטשה עוול נורא.
זו הפרשנות המפלצתית הנאצית, שמשתמשת במושגים ודימויים ניטשייאנים. עיקר הביקורת של ניטשה הייתה על המוסר ה_הסגפני, נוצרי_ הוא הסתייג מאנטישמיות, ושלל קריטריונים אבסולוטיים למוסר. הוא היה חצי אקזיסטנציאליסט, ומבשר של הפוסט-מודרניזם.
הנה סיליבוס מקורס על ניצטשה והיהודים:
"ניטשה, מבשר מות האלהים, מצא עניין מיוחד בגנאלוגיה של הדת היהודית בכלל וביהודים בני זמנו בפרט. בפאזה המקראית של הדת היהודית הוא מאתר ביטויים נשגבים של הרצון לעוצמה. בפאזה הכהנית הוא מאבחן ניוון, התנכרות מן הטבע ושלילת החיים שהולידו מתוכם את הנצרות.
בפאזה הגלותית, הוא טוען, הצליחו היהודים לשחזר את העוצמה שאבדה להם דווקא מתוך הסבל שעברו. ולכן, בהיותם נקיים מן הרסנטימנט שהטילו ברודפיהם הנוצרים, ובעלי עוצמה קיומית שצברו בגלות, ניטשה מבקש להשתמש ביהודים בני-זמנו כמנוף לחילוצה של אירופה מן הניוון שבו היא שקועה. היהודים מצידם, ובמיוחד אלה שלקחו חלק בכינונה של התרבות העברית, אם כי לא רק הם, לא נשארו אדישים כלפי ניטשה. עבורם, הפילוסופיה שלו לא היתה כלואה בד' האמות של העיון הספקולטיבי אלא השתרעה על פני החיים עצמם, בין לחיוב ובין לשלילה. כמספר הדמויות שנמנו עם מחייביו או שולליו של ניטשה כך מספר הפרשנויות שניתנו לו. ברנר המתייחס לריבוי פרשנויות זה כותב: 'כל התורות רכות הן ואפשר ללוש בהן כאשר תלושנה הנשים בבצק'. ואכן, המון ידיים עבריות לשו בבצק הניטשאני, כל אחת על פי דרכה."
לא, אתה עושה לניטשה עוול נורא!
סתם..
אתה צודק לגמרי, ניטשה בגדול די סימפט אותנו, ולא ניסיתי לטעון אחרת. אבל הוא כן טען שהמוסר היודו-נוצרי הוא מנוון, מה שהוא קרא 'מוסר העבדים', שצריך לפנות את דרכו ל'מוסר האדונים'. זה לפחות מה שאני זוכר, קראתי את הספר לפני כמעט שלוש שנים ואולי אני מעוות את זה קצת.
בכל מקרה, זה חתיכת אוף-טופיק עצבני מה שיש לנו כאן, צפה פגיעה.
מדיניות לגבי (מחיקת) תגובות
באיחור מסוים, הנה תשובה מרוכזת ומפורטת למספר טענות שהועלו על ידי ניקי ועל ידי אחרים.
א. קודם כל, אנחנו מצטערים אם אנשים מרגישים שתגובות נמחקות בצורה לא עקבי, או שלא בצדק. חשוב לנו שאנשים לא ירגישו ככה, ואנחנו לוקחים את זה בחשבון כשמוחקים תגובות.
ב. לגבי הטענה על חוסר עקביות: יש הרבה מקרים אפורים, ומעבר לזה, את המחיקות מבצעים אנשים שונים, ולא אדם אחד; כך ששיקול הדעת לא יכול להיות זהה לגמרי בכל המקרים. התוצאה היא שלפעמים תגובה נמחקת, ותגובה אחרת, דומה לה, לא נמחקת. אנחנו משתדלים למזער את זה, אבל מידה מסוימת של חוסר עקביות היא בלתי נמנעת.
ג. לגבי הטענה על כך שאנחנו מצנזרים תגובות "לא נחמדות": לרוב אנחנו לא מוחקים תגובות בגלל הדעות שמובעות בהן, כל זמן שהתגובות עצמן הן רציניות ומנומקות. התגובות שנמחקות בכמויות הרבה יותר גדולות, הן אלה שמנוסחות בצורה שנראית לנו תוקפנית מדי או מעליבה. לא רק שלא נעים לנו לקרוא תגובות כאלה; אנחנו יודעים שרוב הסיכויים שהן יידרדרו להטחת עלבונות הדדית, ומעדיפים לקטוע את התופעה באיבה.
זה לא אומר שאי אפשר להעביר ביקורת על התבטאויות של אחרים. זה כן אומר שביקורת שמנוסחת בצורה שאומרת "יש לך טעות", לא תימחק; תגובה שמנוסחת בצורה שאומרת "אתה טיפש", וכדומה, כן תימחק. ודאי יש תגובות שנראות לנו תוקפניות או מעליבות מדי, ולאחרים לא. לזה אין פתרון מלא.
ד. לגבי מחיקת תגובות "אוףטופיקיות": מידה מסוימת של אוףטופיקים, בין אם מדובר בדיון רציני ובין אם מדובר בדאחקות, היא בלתי נמנעת ואפילו כיפית. מצד שני, צריך לשמור על איזון, לטובת אותם גולשים שאינם מגיבים, ושרבים מהם מן הסתם גולשים לאתר כדי לקרוא תגובות שקשורות לקולנוע, ולא דברים אחרים. זה נכון במיוחד לגבי ביקורות, אבל גם ביומיות ובדו"חקואים אנחנו חותרים לזה שהדיון ייגע, לפחות, בסרטים. ולצד זה שאנחנו מעדיפים לא למחוק תגובות, אם אפשר – אנחנו גם לא רואים בתגובות משהו קדוש שאסור לגעת בו, ולא נשאיר משהו רק בגלל שהתגובה כבר פורסמה. אם יש אוף טופיק מעניין ביומית או דו"חקו – נשאיר אותו; אם זה משהו מטופש, חסר טעם או סתם לא מצחיק – יש אפשרות סבירה שזה יימחק.
ה. נקודה אחרונה לסיום: אנחנו רוצים שאנשים שלא מרוצים ממשהו באתר – יגידו. מצד שני, יותר מדי תגובות על מדיניות המחיקות, או טענות בנוגע לאתר בכלל, הן לא לעניין: הן הופכות את האתר למועדון ויכוחים *על* האתר. בגלל זה אנחנו מבקשים מכל מי שרוצה להעלות איזושהי טענה, לחשוב פעמיים. אם זה משהו שאפשר להעלות מול העורכים במייל – עדיף לנסות את זה קודם. אם נראה לכם שזה ממש חשוב שכולם יראו את הטענה שלכם ויביעו את דעתם בעניין – רק אז כדאי לפרסם תגובה. ובזה אני מתכוון, כמובן, גם לתגובות על ההודעה הזו.
אוףףף
הרסתם לי את איש הקש, ציפיתי למשהו רציני =\
אתמול ראיתי את הסרט ב-DVD. סרט חביב ביותר, פחות טיפשי ממה שציפיתי, דחוס ומהנה.
לא יצירת מופת (למרות שיש כמה ניצוצות של גאונות פה ושם, למשל בכל סצנה המתרחשת במעלית), אבל ללא ספק בילוי טוב לערב בבית – במיוחד בהתחשב במיעוט סרטי האקשן ש-1) לא דורשים חשיבה אבל 2) לא כואבים מדי במוח.
הכל טוב ויפה, אבל הסרט פשוט נגמר גרוע. ממש גרוע.
כמעט נכון
כל מערכת הפעולה האחרונה היא אכן הגרועה בסרט (אפילו באופן ניכר) – אבל היא גם מתחילה נהדר (הקטע במעלית), ובעיקר, מסתיימת מצוין (שיחת הסלולר האחרונה).
למרות הסוף המבאס-
אחלה סרט אקשן ואהבתי את הצילומים שהיו מצוינים.
אבל איימי סמארט היתה מעצבנת, למרות שאני מחבב אותה באופן כללי…
לא מסכים
למעט כמה רגעים מוצלחים, הסרט פשוט לא מספיק מהנה גם אם באים בלי ציפיות ובלי לחפש בו היגיון. העדפתי את סרטי "המשלח", שהיו טיפשיים ברמה די דומה אבל עם אקשן מוצלח יותר.
(חוץ מזה, הרגשתי שסצינת הסקס היתה מפגן של טעם רע אפילו בשביל סרט שלא מתיימר להפגין שמץ של רצינות)
כן, גם אני לא מאוד אהבתי אותו
יופי של גימיק ראשי והרבה גימיקים קטנים באמצע, וחוסר הרצינות המוחלט של הסרט מאוד נחמד (אם כי השניה האחרונה היתה קצת מוגזמת אפילו בשבילי) אבל הסיפור פשוט לא מעניין.