ערב (או שניים) עם גיליאם

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 11 במרץ 2006Posted in: הגיגים

שרון סטון הגיעה לארץ, כדי לקדם את מעמד האישה. כמובן, מי מתאים יותר לדבר בשבח שוויון המינים מאשר האישה שהתפרסמה בזכות אי-לבישת תחתונים? מטבע הדברים, התקשורת בישראל דיווחה בהרחבה על המאורע החשוב, הוא זכה לתמונות בעמודי החדשות של העיתונים ולחיקוי ב'ארץ נהדרת'.

טרי גיליאם הגיע גם הוא לארץ, עובדה שעברה בשקט יחסי, מסיבות ברורות: קודם כל, הוא הרבה פחות כוסית משרון סטון. וחוץ מזה, מה הוא כבר עשה בחיים? כולה עשה סרטים. כמה מהסרטים האלה היו מהסרטים הטובים והחשובים של העשורים האחרונים, אבל למי אכפת, כל עוד הוא ביים אותם כשהוא לובש תחתונים (ככל הידוע לי).

גיליאם הגיע לארץ כשותף בהופעה החדשה של סלאבה פולונין בתיאטרון "גשר", אבל ניצל את הזמן גם כדי לערוך שני מפגשים של שאלות ותשובות עם קהל ישראלי. בהיותו סלב פחות "חשוב" משרון סטון, המפגשים האלה בקושי פורסמו ונערכו בלי הפרעת גיא פינסים למיניהם. זה לא הפריע לגיליאם למלא עד אפס מקום שני אולמות בתוך שבוע. מה שיותר חשוב הוא שהאנשים שהגיעו למפגשים האלה לא באו כדי לפגוש מישהו מפורסם מחו"ל, אלא כדי לפגוש את טרי גיליאם. זה היה קהל שלא צריך להקדים ולספר לו שמדובר באדם שהתחיל את דרכו כחלק מחבורת "מונטי פייתון" ויצר את קטעי האנימציה המטורפים שלהם ("סיוט", הוא אומר. "הגעתי לזה במקרה ואני לא רוצה לעשות את זה שוב"); שהוא ביים את יצירות המופת 'ברזיל' ו'12 קופים' כמו גם את הכישלון המפורסם 'הברון מינכהאוזן'; שהוא ידוע בקרבות שלו נגד הממסד ההוליוודי; שהפקת 'האיש שירה בדון קיחוטה' שלו התמוטטה, ושסרטו האחרון, 'האחים גרים' ("למבוגרים בלבד" עלק) נחשב לאכזבה מסוימת. הם כבר יודעים את כל זה, אז אפשר לגשת מיד לחלק המעניין.

גם כשהוא לבד מול קהל, גיליאם יודע לתת שואו. הוא בן 66, נמרץ כמו ילד בן 12, יודע לדבר ויודע איזה מין דברים הקהל ירצה לשמוע. כמו כל אדם בשואו-ביז, גם הוא מן הסתם נאלץ לענות שוב ושוב על אותן שאלות. לפעמים ברור שהוא מספר אנקדוטות שכבר השתפשפו ולוטשו ביותר מראיון אחד, ולפעמים הוא מספר דברים שכבר אפשר לקרוא, כמעט באותן המילים, ב-IMDb או בראיונות קודמים. אבל הוא עדיין נהנה לספר אותן ומצחקק כמו ילד נלהב. הציטוטים הבאים הם לקט מדבריו של גיליאם, רובם בתשובה לשאלות מהקהל.

על המלחמה עם האולפנים
לטענתו של גיליאם, השם שיצא לו כבמאי "בעייתי" שנלחם על חירותו האמנותית, בכל סרט מחדש, הוא מוגזם. מקור כל השמועות האלה, לטענתו, הוא 'ברזיל'. "נכון, ב'ברזיל' היתה מלחמה, אבל המזל הרע שלי היה שניצחנו בה. מאז, בכל סרט מחדש מספרים על קרבות עם האולפנים – גם בסרטים כמו 'פישר קינג', שבהם ההפקה הלכה באופן חלק לגמרי". אבל גיליאם יודע גם להסתכל על חצי הכוס המלאה: "בזכות השם שיצא לי, אני לא צריך לעשות הרבה. הצוות כולו על קוצים, מחכה לראות מתי אתפוצץ, ולכן מספיק ניד ראש שלי כדי שכולם יעשו מה שאני רוצה".

על האחים ווינסטיין, בזמנו בעלי חברת 'מירמאקס' שמימנה את 'האחים גרים', היו לו רק מילים חמות להגיד: "האחים ווינסטיין הם מהאנשים הנפלאים ביותר שאני מכיר. באמת אכפת להם מאנשים, וכדאי לכם לעבוד אצלם". השתיקה המתוחה שהשתררה בקהל, שיודע דבר או שניים, גרמה לגיליאם להוסיף בטון של מספר כל יודע: "…הוא שיקר". לאחר מריבה גדולה עם הויינסטיינים, הוא מספר שהוא החליט להמר: "אמרתי להם 'קחו את הסרט, תעשו איתו מה שאתם רוצים', ונסעתי לקנדה לצלם את 'טיידלנד'. זה היה הימור, זה היה מסוכן, אבל זה הצליח. כשחזרתי, הם הזמינו אותי לחזור ולסיים את 'האחים גרים' בדרך שאני רציתי". בניגוד לשמועות, גיליאם טוען שהוא מרוצה מהתוצאה הסופית. "יש ב'האחים גרים' רגעים שאני ממש אוהב, שיש בהם קסם שלא ראיתי לפני כן. השאר הוא יותר מסורתי, מסוג הדברים שהאנשים שנותנים לי כסף בהוליווד רוצים לראות. אני מתנצל, התפשרתי. עשיתי סרט. ואתם, לעולם אל תתפשרו, עשו רק את מה שאתם רוצים לעשות, ולעולם אל תעשו סרטים".

על 'האחים גרים' וקהל היעד שלו:
"'גרים' הוא חוויה שונה מהרגיל בשבילי, מכיוון שזה פרויקט שלא אני יזמתי. לקחנו תסריט שהאולפן אהב, והפכנו את זה למשהו שאנחנו אהבנו. אני מאוד מרוצה ממנו. הוא נעשה כסרט לכל המשפחה. יש אנשים שמתלוננים על כך שהוא לא חדשני או חד כמו 'ברזיל' או 'פחד ותיעוב', אבל הוא לא היה אמור להיות כזה. הוא נועד להגיע לקהל גדול ושמח, לשם שינוי. המוזר הוא שלמרות שהסרט נועד לילדים, במדינות מסוימות, כמו הונגריה, הוא הוגבל לגיל 16 ומעלה. באנגליה הוא הוגבל לגיל 12. לגבי, האגדות של האחים גרים, שעליהן גדלתי ושעיצבו את איך שאני רואה את העולם, היו תמיד אפלות, מסוכנות ומפחידות, והן היו נהדרות. העולם המודרני חושש להפחיד ילדים, אבל אני חושב שלהפחיד ילדים זו עבודה חשובה מאוד. מבוגרים תמיד מנסים להגן על הילדים הקטנים וה"עדינים". ילדים הם לא עדינים! אם יש לכם ילדים אתם יודעים את זה. ילדים הם טפילים. הם ערפדים. הם מוצצים את דמך. אין לי שום סימפטיה אליהם בכלל. יש לי שלושה כאלה".

פכים מחדר העריכה של 'Tideland':
הסרט הבא של גיליאם הוא 'Tideland', אותו הוא צילם מיד אחרי 'האחים גרים', וערך את שני הסרטים במקביל – וזו, הוא טוען, הדרך הטובה ביותר לערוך סרטים. "בעריכה של כל סרט מגיע שלב שבו אתה נתקע, אתה לא יודע מה לעשות, ואתה פשוט רוצה לומר – לעזאזל עם הסרט המסריח הזה, הסרט הזה הוא חתיכת זבל, ולעזוב הכל. לשמחתי, בכל פעם שזה קרה ב'גרים' או 'טיידלנד' יכולתי ללכת לחדר הסמוך, שבו נערך הסרט השני, ופתאום – וואו! זה סרט נהדר! זו לא בעיה לערוך אותו בכלל!".

בניגוד בולט ל'אחים גרים', שצולם בתקציב של 80 מיליון דולר, 'טיידלנד' הוא סרט קטן הרבה יותר, בתקציב זעום, שצולם במהירות בקנדה. משתתפים בו ג'ף ברידג'ס, ג'ניפר טילי וג'ודל פרלנד, שאותה גיליאם מתאר כ"ילדה מדהימה בת 9 וחצי, שהיא-היא הסרט. היא בכל סצינה".

על סרטים עתידיים
גם גיליאם עצמו עוד לא יודע מה יהיה הסרט הבא שלו אחרי 'טיידלנד'. לאורך העשור האחרון הוא ניסה להפיק שורה של סרטים, שאף אחד מהם לא יצא לפועל, והוא מספר שכרגע הוא מנסה לגייס תקציב עבור כל אחד מהם. הוא סיפר שאפילו בזמן שהותו בארץ הוא ניהל שיחות טלפון בקשר לרכישה מחדש של הזכויות ל-'האיש שירה בדון קיחוטה', בתקווה להצליח להשלים את הסרט (שסיפור הפקתו הכושלת תועד ב'אבודים בלה-מאנשה') בשלב כלשהו. תסריט נוסף שגיליאם מנסה להפיק כבר שנים רבות הוא 'The Defective Detective', ולגביו הוא לא נשמע אופטימי. "הדרך היחידה שבה אצליח להפיק את הסרט הזה תהיה אם אצליח לגייס כוכב גדול. שלחתי את התסריט לג'ורג' קלוני, והוא אמר, באופן מאוד מנומס ומקסים, לא. הוא לא חושב שהוא יוכל לשחק את התפקיד הזה. לדעתי הוא טועה, אבל זו לא ההחלטה שלי".

נראה שהסרט הפוטנציאלי של גיליאם בעל הסיכויים הטובים ביותר להתממש בקרוב הוא 'בשורות טובות', על פי הספר של טרי פראצ'ט וניל גיימן; אבל גם זה יקרה רק כשגיליאם יצליח להשיג את התקציב המיועד של הסרט, כמה עשרות מיליוני דולרים. גיליאם מאשר שג'וני דפ ישתתף כנראה בסרט, אם הוא ייעשה; לעומת זאת, ההשתתפות של רובין וויליאמס (דיווחים שהיו בעיקר שמועות) כבר לא עומדת על הפרק.

על סרטים של אחרים
ג'. ק. רולינג רצתה שגיליאם יביים את הסרט הראשון בסדרת 'הארי פוטר'. כפי שהיה ברור לו מראש שיקרה, בעלי האולפן חשבו אחרת (אבל זה לא אכפת לו – הוא קיבל טיסה במחלקה הראשונה ללוס אנג'לס, וניצל את זה כדי לקדם את ענייני 'האיש שירה בדון קיחוטה'). את הסרטים של כריס קולומבוס הוא מתעב. הסרט הטוב ביותר בסדרה, לדעתו, הוא 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' של אלפונסו קוארון.

גם על מרסק קופות אחר, 'שר הטבעות', הוא נאות לומר כמה מילים: "אהבתי את 'שר הטבעות' הראשון מאוד. אבל אחר כך הגיבורים אף פעם לא נפגעו, וזה נהיה מוזר. אתה נלחם בעשרת אלפים אורקים, ויוצא אפילו בלי דימום מהאף?! נו, באמת".

ברוח הזמן האחרון, גיליאם נסחף לדבר קצת (בערך) על 'הר ברוקבק' הפופולרי: "עבדתי עם הית' לדג'ר ב'האחים גרים', והוא שחקן נהדר. נהניתי נורא לראות אותו עושה תפקיד שונה לגמרי ומרשים ב'הר ברוקבק'. זה נורא נגע לליבי, אבל באוסקר הצבעתי ל'התרסקות"'.

תגיות: