תחרות האוסקימורון בפתח, וכל דבר אחר נדחק לשולי החדשות ולשולי העשייה. בגלל ההכנות לאוסקימורון, עורכי האתר כמעט שלא ביקרו במקומות עבודתם, וספגו נזיפות חמורות ואף איומים בפיטורין. טוב, אז אני מגזימה. הדבר הכי קרוב לאיומים שעבר עלינו לאחרונה היו המכתבים הידידותיים של ועד הבית (אני דווקא זוכרת שצריך לשלם, אבל מי אמר שזה צריך להיות דווקא עכשיו?). כך או כך, אם חשבתם שבתוך כל המהומה, הדו"חקו יישכח בצד – טעות בידיכם. לא כשיש לנו שני כוכבי 'אמריקן פאי' שמתחרים זה בזה, ומקום ראשון שנעשה בהשראת סיפור אמיתי. אם הייתי מקבלת שקל על כל סרט שראיתי לאחרונה שנעשה "בהשראת סיפור אמיתי", מס הכנסה היו חושדים בי בהלבנת הון.
אם כן, גם השבוע ההפרשים בין המקום הראשון לשני קטנים מאד. מי שניצח בסופו של דבר היה 'Eight Below', כנראה בגלל השילוב הקטלני: מדובר ברימייק אמריקאי לסרט יפני, והוא נעשה בהשראת סיפור אמיתי. בסרט, פול ווקר ('מהיר ועצבני') וג'ייסון ביגס ('אמריקן פאי' והדבר הזה של וודי אלן) הם – ואני רצינית לחלוטין – שניים מחברי משלחת מדעית לאנטרקטיקה. בגלל שינויי מזג האוויר, המשלחת נקרעת מכלבי המזחלת שלה. לסרט לא ממש אכפת מווקר וביגס, מצידו הם יכולים לקפוא לעזאזל. כוכבי הסרט הם שמונת הכלבים, שנאלצו לשרוד שישה חודשים קפואים בערבות הקרח ובעיצומו של החורף. לא פלא שהביקורות מחבבות את הסרט, ואף חולקות תשבחות ליכולת הבעת הרגשות של הכלבים, בניגוד לפינגווינים מסוימים. לדברי הביקורות, הבמאי, פרנק מרשל ('לחיות') השכיל לחתוך כל מיני קשקושים ושטויות מהסרט, והשאיר רק סיפור הרפתקאות מותח ומחמם לב. גם הקהל חיבב את סרט דיסני המסורתי, והוא סיים את הסופ"ש כש-19.9 מיליון דולר בפרוותו.
צמוד ל-'Eight Below' נמצא הסרט המבזה המסורתי של אליסון האניגן ('אמריקן פאי' והדבר הזה של ג'וס ווידון). הפעם קוראים לו 'Date Movie' ('מת לדייט') כמו 'Scary Movie' ('מת לצעוק') אבל על סרטים רומנטיים. אליסון האניגן היא ג'וליה ג'ונס, שפעם היתה שמנה ועכשיו היא חתיכה לאללה וגם מצאה את גבר החלומות שלה. לפני שהם יוכלו להתחתן (בחתונה יוונית גדולה, אלא מה) ולפגוש את מארגנת החתונות, הם צריכים לפגוש את ההורים. ואז ג'וליה גם צריכה להתגבר על ידידה טובה של בעלה לעתיד, שמעונינת להחריב את החתונה של החבר הכי טוב שלה. כצפוי בסרטים ממין זה, 'מת לדייט' מכיל גם "ירידות" עשויות ב"שנינות" גם על סרטים אחרים כמו 'קינג קונג', 'להרוג את ביל', 'דודג'בול' וכו'. בטח יש דרך להציג אותם כסרטי דייטים. גם בלי לקרוא אף אתר אינטרנט, אפשר לדעת שהביקורות שחטו את הסרט. לדבריהן, מילא זה שאין תסריט, אבל המינימום שאפשר לצפות לו הוא השקעה כלשהי בסרט. אבל כל מה שיש פה זה ידיים לא מיומנות שדחפו פנימה מה שרק אפשר, בלי לחשוב אם זה מתאים, קשור או מצחיק. למעשה, אם קוראים את הביקורות אפשר לחשוב ש'מת לדייט' הוא חור שחור של הומור, מין סרט שלוקח סרטים משעשעים וסוחט אותם עד שהם נהפכים למשהו לא מצחיק בכלל. מבקר אחד אף הרחיק וטען שאם לשפוט על סמך הסרט הזה, צופי הקולנוע האמריקאים הם כקופים פרימיטיביים מגוחכים, ואין לנו אלא להסיק שהם טעות מצערת של הטבע. אבל תמיד יש צופים שלא אכפת להם כמה דבילי הסרט, והוא הרוויח מהם 19 מיליון דולר. הפרט המנחם היחידי הוא שיחסית ל-'מת לצעוק 3' מדובר בפתיחה גרועה – חצי מזו של פארודית האימה ה"קורעת".
'מת לדייט' היה אמור לצאת בארץ בתחילת חודש מרץ, אבל נדחה לתאריך בלתי ידוע. ניתן לשער שהסיבה לכך היא שמפיצי הסרטים בארץ סופגים ביקורות ממילא, גם בלי שישוו אותם לקופים או יתבעו אותם על הפצת סרטים שמורידים רמת המשכל של הנוער בצורה כה דרסטית.
גם בהמשך הטבלה שולטות חיות. במקום השלישי נמצא 'הפנתר הורוד', עם ירידה קטנטונת של 17% לעומת השבוע שעבר. רבותי, ירידה כזו מתרחשת רק בסרטי ילדים מצוירים, בטח לא בקומדיה של סטיב מרטין, ובטח ובטח לא בסרט שספג ביקורות כל כך שליליות. אבל 'הפנתר הורוד' ניצב איתן, צוחק בפנים של כל מלעיזיו, ומנופף בשמחה ב-16.8 מיליון דולר. קוף אחרי בן אדם הוא 'ג'ורג' הסקרן' (או חוני. איך שבא לכם), שהחליק למקום הרביעי ושומר גם הוא על הכנסותיו.
באפלת המקום השביעי נמצא 'Freedomland', שזכה לשם העברי הג'נרי 'שקרים באפלה'. גם העלילה ג'נרית למדי: ג'וליאן מור מגיעה כשהיא חבולה ומדממת לבית החולים, וטוענת כי גבר שחור העיף אותה מתוך הרכב שלה וגנב אותו. קצין המשטרה סמואל ג'קסון חושד כי היא מסתירה מידע – כמה ילדים היא וג'ודי פוסטר כבר יכולות לאבד? הסיפור מכה גלים, ומעורר מהומות וטענות לגזענות. אלא שהביקורות לא מתרשמות מהסיפור: לטענתן, מדובר במשחק מוגזם לגמרי, שמחסל כל שביב אמינות שעוד היתה עשויה להיות לו. הסרט כורע תחת עול החשיבות העצמית שהוא משווה לעצמו, כשבעצם כל מה שהוא מלא בו הם סטריאוטיפים גסים. 'שקרים באפלה' סיים את הסופ"ש כש-6 מיליון דולר בכיסו, ונשלח מיד לארץ הקודש, כדי שבסופ"ש הקרוב גם אנחנו נוכל לבכות מרה מה עשו לסמואל אל.
כל הדיבורים והתשבוחות על 'הר ברוקבק' לא היו יכולים להימשך לנצח, ועכשיו כשההיפ שלו נרגע, הסרט ירד אל מחוץ לעשרת הגדולים. לא נורא, אחרי טקס האוסקר הוא בוודאי יחזור.
בשבוע הבא נחזיק אצבעות לסרט ההמשך ל'יומנה של שחורה מטורפת'. עוד יגיעו 'Running Scared' ו-'Doogal', סרט האנימציה שעשו מסדרת הטלוויזיה 'הקרוסלה הקסומה'. אל תתיאשו.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
ברשימת סרטי השבוע הבא צריך להזכיר גם את
"אולטרהויולט" (עד כמה שהוא נראה רע). אגב, "דוגל" שקיבל עד כה ביקורת בודדת (וקוטלת רצח) בעגבניות, מופיע בימד"ב ללא ציון שמו של *אף אחד* מהמעורבים – מהקאסט עד לצוות ההפקה (אם כי חברי הקאסט מוזכרים בתקציר). אפילו קישור לאתר רשמי אין שם. האם זו המקבילה האינטרנטית של לא להקרין סרט למבקרים?
לא, זאת פאשלה (משמעותית) של ימד''ב.
הם עוד לא קלטו ש'דוגל' והסרט הזה –
http://www.imdb.com/title/tt0339334/
הם אותו סרט. עד שהסרט ייצא הם בטח יתקנו את זה, אבל מדובר בימד"ב! הייתי מצפה ליותר תשומת לב.
לא, זאת פאשלה (משמעותית) של ימד''ב.
ודבר מעניין נוסף מתגלה בחיפוש תמונות באמצעות גוגל: אם מחפשים Dougal מקבלים תוצאות די רלוונטיות לסרט הנ"ל. לעומת זאת דווקא בחיפוש Doogal הרוב המוחלט של התוצאות הוא של משהו אחר לגמרי (לפחות נכון להיום. אולי כשהסרט ייצא זה ישתנה).
http://www.scienceinpublic.com/freshinnovators/2005/Jo/jolapidge.htm
נו, מתי מוכרים כזה בארץ?
התוכנית הזאת היא מפגע רציני
בערוץ קרטון נטוורק. תמיד בשעות הקטנות של הלילה הם דחפו את מופע האימים הזה במקום לתת לקהל היעד (אנשים ערים באחת וחצי) קצת מ"פרה ותרנגול", וזה אפילו לא מצוייר!
עכשיו גם ראיתי שרובי ווילאמס מדבב את אחת הדמויות. קריפי.
פאשלה דומה
פאשלה דומה, אם כי בקנה מידה קטן יותר, ארעה לאתר "לא סופי" :
http://www.fisheye.co.il/static/future.html
ב-23 במרץ, יוצא בישראל הסרט She's the Man תחת התרגום "יש לה ביצים" ושבוע לאחר מכן הוא יוצא שוב בישראל, הפעם תחת השם "היא פה הגבר".
פאשלה דומה
ולמרבה הפלא, שניהם גם מסומנים כשם הרשמי של הסרט.
דווקא הפנתר הורוד מצחיק
ואני יכול להבין את הצלחתו היחסית
זה מין שילוב של מיסטר בין
העלילה לא כזו חשובה בסרט הזה יותר הקטעים המצחיקים.
בסך הכל סרט סביר לא גורע מכפי שתיארתם.
היי, אני דווקא מסכים
(אבל "שילוב של מיסטר בין"? ה ההבדל בין מיסטר בין?).
למד איתי אחד בתיכון
שהיה ניגש לאנשים ברחוב, ושואל אותם בפרצוף תמים לחלוטין: "מה ההבדל בין ארנב?"
היי, זו כבר שנים הבדיחה הכושלת של האחיות שלי
(וב"שנים" אני מתכוונת ללפחות עשר, אם לא יותר).
-מה ההבדל בין פרה?
-הכתם השחור על הגב, כמובן.
לא, לא,
זו בדיחת נונסנס עתיקה, והיא הולכת ככה:
– מה ההבדל בין שפן?
– שאוזניו ארוכות במידה שווה זו מזו.
יפה!
אני חשבתי עד היום שהתשובה היא "ארנבת, כי לגזר אין עצמות", אבל שלך מוצאת חן בעיני יותר.
מה?!
זו בכלל שאלה אחרת.
או לפחות, הגרסה שאני מכיר היא "מה יותר מהיר או ארנבת?",
והתשובה: "גזר, כי לגלידה אין עצמות".
כן, זו בדיוק הגרסא שאני מכיר.
ואני חייב להודות שזה די מוזר, בהתחשב במקורות השונים שלנו (אני למדתי בבי"ס קיבוצי, אתה למיטב הבנתי חובש כיפה) ובהפרשי הגיל (אני לא בטוח בקשר לזה – אני בן 24, ויש לי תחושה שאתה מבוגר יותר).
מה מוזר? הרי כולנו עמדנו יחד בהר סיני!
מצטער, לא הצלחתי להתאפק.
אכן, מפתיע, אבל בכל זאת מפתיע רק למחצה. אתה צודק לגבי הכיפה, אבל הגיל הוא 25.
תמהני, מה כבר עשיתי שיצר רושם של קשיש מופלג?
אין לי מושג
יכול להיות שזו החיבה היתרה לקישון, כנראה שזה משהו בסגנון הכתיבה, אולי זה משהו אחר.
אתה בטח מתכוון ל
שאלה העמוקה: למה שפן כשהוא רץ?
על כל אלו שלפני.
הכרתי מחצית, וצחקתי מהמחצית השנייה מספיק בשביל שתיהן :)
כה לחי!
לאאאא.......
למה שפן כשהוא רץ?
כי כהוא הולך, הוא לא.
מה ההבדל בין שפן?
אין הבדל, הם שניהם אותו דבר.
שני פילים יושבים באמבטיה, אחד אומר: תעביר לי את הסבון. השני אומר – זה לא סבון, זה רדיו.
לאאאא.......(דווקא כן, חזק)
לא היית אף בדיחת "איש אחד"?
איש אחד הלך הלך הלך נפל לבור. מה אכפת לעכביש, הוא ממילא לא מעשן!
איש אחד הלך הלך, ואחותו אכלה גבינה.
מה פתאום?!
אתה מערבב שמחה בשמחה:
איש אחד הלך, הלך, הלך, ראה סיבוב הסתובב
ו –
פעם היה מלך וגם אחיו אהב גבינה
וכאילו לא ציטטו כאן מספיק וריאציות:
"פעם היו שני אחים. האחד התחתן, וגם דני אהב זיתים".
והחביב עליי:
"סליחה, ילד, מה השעה?"
"אני לא ילד, אני תות".
אחד אהוב עליי
שני אנשים הולכים עם דלי, אחד עם דלי ואחד עם בלי.
או: לשני אנשים קוראים כריס רוק, לאחד כריס רוק לשני כריס טאקר.
במיוחד הבדיחה עם התות שהיא הבדיחה האהובה עליי בעולם כולו. "אני לא ילד, אני תות"- זה פשוט גאוני.
לאאאא.......(דווקא כן, חזק)
איך שכחתי!
איש אחד הלך הלך הלך, פתאום פלאייר.
______
ואו. אנחנו מדברים פה על מספר דו-ספרתי של שנים אחורה.
זאת שאלה אחרת,
והתשובה היא:
כי יותר טוב להגיע לתל אביב מאשר באופניים.
היי, אני דווקא מסכים
מרטין מדבר ..
אבל סגנון הבדיחות היה בעיקר מצביים והשטויות שהוא גורם
אבל עדיין זה הצחיק אותי כל הזמן
אז מבחינה זו הסרט היה מוצלח
אחד הציטוטים הקולנועיים האהובים עלי הולך ככה, בערך:
אני רואה בזה אות ומופת, ומקווה יום אחד להגיע לרמה בה אני אוכל להוציא אדם אחר מדעתו באופן חינני כל כך.
מאיפה?
עולמות מקבילים (Possible Worlds במקור)
כל-כך מעצבן....
איך לעזעזל לארץ עוד לא הגיע אפילו "יומנה של שחורה מטורפת", ובחו"ל כבר יוצא המשך?
גם לא יגיע
סרטים שפונים לקהל השחור לעתים נדירות מאוד מגיעים לבתי הקולנוע בארץ. לפי הביקורות, 'יומנה של שחורה מטורפת' הוא לא הפסד גדול. חבל לי הרבה יותר שלא קיבלנו את 'Hustle & Flow'.
לי חבל על Big Momma's House 2.
לי חבל על Big Momma's House 2.
דוקא גיליתי שיש סיכויים שהסרט יגיע לארץ (נראה לי שהוא יגיע ישר לדויד).
סרטים שלא מופצים לקולנוע
בד"כ מגיעים ישר לDVD.
ואם כבר: האם מתוכנן להגיע לארץ הסרט הגרמני על סופי שול
שעולה השבוע בארה"ב לתשואות המבקרים?
הוא גם מועמד לאוסקר הסרט הזר.
ואני לא יודע.
אה זה רק בגלל שהם מסכימים עם שיר הנושא של הסרט
מי? מה?
בשבוע שעבר הייתי באילת (אגב, סגרו את הקולנוע בקניון מול הים), ונתקלתי במודעה לאחת האטרקציות החדשות בעיר. לאטרקציה קוראים Nightmare, ויש בה איזשהו מבוך אימה; הסלוגן על המודעה: "רוצים להרגיש בתוך סרט אימה?". התשובה שלי לשאלה הרטורית הזו היתה "אלוהים אדירים, ברור שלא!".
אחרי שחשבתי על זה קצת, צצו במוחי שתי שאלות:
1) האם יש מישהו שהיה עונה על השאלה הספציפית הזו בחיוב?
2) באופן כללי, מישהו מכם היה רוצה לחיות בתוך סרט? ואם כן, באיזה סרט? אני לא שואל אם הייתם רוצים שיהיו בעולם מכונות זמן או מטאטאים מעופפים, אלא האם הייתם מוכנים, באופן שאין ממנו חזרה ובאמת, לעבור לעולם מוסרט כלשהו? אם כן, איזה?
אגב, כהבהרה קצרה, אני לא חושב שסרטים שמתרחשים "בעולם שלנו" באמת מתרחשים בעולם שלנו – במרבית הסרטים אנשים מדברים אחרת מאשר בחיים, רואים חלקים מוגבלים מאוד משגרת היום שלהם, שום דבר אינו מקרי, יש מוזיקה שמעצבת את האווירה וכדומה. אי לכך, השאלה לא מוגבלת בכלל לסרטי פנטזיה או מדע-בדיוני.
הסולגן של ''להרגיש בתוך סרט אימה'' הוא לא משהו חריג במיוחד
אטרקציות בפארקים בחו"ל מציעות לך לחוות מיד ראשונה בריחה מהמפלצות בסרט "הנוסע השמיני" ויש תור ארוך מאוד אטרקציות האלה*. הרבה מאוד אנשים שהולכים לסרטי אימה, אני מתאר לעצמי, לכל הפחות מסוקרנים מהאפשרות לחוות את מה שהם רואים יותר מקרוב, כפי שהאנשים שהולכים לסרטים של דיסני (להבדיל) שמחים להצטלם עם מיקי מאוס בדיסנילנד. העיקרון הוא זהה.
* עדיין אין אטרקציה שמציעה לך לגדל טפיל מהסרט הנ"ל בתוך הגוף שלך, אבל זה כנראה עניין טכני בלבד. כשהטכנולוגיה תאפשר זאת, בטוחני כי התורים לאותה אטרקציה יהיו ארוכים באותה מידה.
לא חריג - אבל גם לא מדויק
אתה רוצה לחוות את אותן התחושות שחווית כאשר _צפית_ בסרט אימה, דהינו, פחד מהול בתחושת בטחון מוחלטת. אף אחד לא רוצה לחוות את התחושות שחוויות הדמויות מתוך סרט האימה – פחד מהול בוודאות שהמוות מתקרב.
זו שאלה מצויינת
במחשבה ראשונה, מדהים אותי בכמה סרטים *לא* הייתי מוכנה לחיות. כמעט כל עולם-של-סרט הוא בעל חסרונות מהותיים לעומת העולם שלנו.
אני חושבת שהייתי מוכנה לחיות בתוך "ספר החיים והמתים הטיבטי", כי גלגול נשמות זה יותר טוב ממוות.
תהיה בטוח שאני אחשוב על זה בימים הקרובים….
עדיין יש סרטים מקוריים?
זה אני או שבמהלך השנה האחרונה כמות הסרטים המקוריים פחתה משמעותית?
נראה שכל סרט הוא המשך או פריקוול לסרט אחר במקרה הטוב, או במקרה הרע מבוסס/בהשראת אירועים אמיתיים או רימייק לסרט ישן יותר או (עדיף) זר. האם לתסריטאים בהוליווד נגמרו הרעיונות?
נכון, ישנם עדיין מספר סרטים שהתסריט שלהם איננו תלוי באירועים אמיתיים או סרט אחר, לדוגמא: ברוקבק, מיליון דולר בייבי, התרסקות ועוד כמה. אבל בשביל לנסות ולבדוק אם היה עוד איזשהו סרט משמעותי בשנה האחרונה שעומד בפני עצמו הייתי צריך ללכת לסקר על סרט השנה ולבדוק בסטטיסטיקה של רד. וגם שם לא מצאתי עוד סרט שבאמת ראוי לציון! זאת אומרת, יש עוד כמה סרטים שכאלו, אבל אני מחפש משהו יותר משמעותי מ"המסור" או "בתול בן 40".
האם זה הסוף? נידונו לשנים על גבי שנים של מחזור של אותם סרטים ואותו חומר?
הסוף היה לפני עשור.
או בעצם, עשרים שנה.
וגם לפני שלושים. וארבעים. וכן הלאה.
דווקא
הר ברוקבק מבוסס על סיפור קצר ומיליון דולר בייבי על אוסף סיפורים.
ובכלל עושה רושם שרוב המועמדים לאוסקר השנה הם לא סרטים בעלי רעיון מקורי.
גם בסקר סרט השנה של עין הדג
ישנם רק שני סרטים מקוריים, התרסקות וחתונת רפאים.
גם בסקר סרט השנה של עין הדג
ואלאס וגרומיט לא נחשב למקורי?
הוא סרט המשך
וגם "חתונת רפאים" מבוסס על מעשיה עממית.
היתה לי תחושה שגם המקוריים לא מקוריים
עדיין יש סרטים מקוריים?
לא נראה לי שיש פחות סרטים מקוריים, אלה הרבה יותר רימייקים.
יש בכלל יותר סרטים שנוצרים, כי כנראה קל ליצור היום סרט מצליח יחסית.
הגידול הוא בעיקר ע"י רימייקים למיניהם של סרטים/סדרות. חלקם מאד מוצלחים ומצליחים (קינג קונג מישהו? צ'רלי וממלכת השוקולד?) וחלקם מצליחים ומוצלחים פחות (כל רימיקיי האימה למיניהם).
גם עניין העיבודים לספרים תופס תאוצה. האפקטים וטכניקות הצילום מאפשרים ויזואליזציה של סיפורים שבעבר היה קשה יותר לביים. ואלוהים יודע שיש כ"כ הרבה ספרים שעוד לא זכו לביטוי הראוי בקולנוע.
אני חושבת שראיתי את הסרט עם הכלבים.
זכור לי מילדותי איזה סרט עם כלבים ואנשים שנתקעים בקוטב, האנשים מחולצים והכלבים לא, ואז חוזרים לחפש אותם אחר כך והם מתו או הפכו לפראיים. אני לא חושבת שהוא היה ביפנית, אבל בהחלט בכיתי כמו הילדה הקטנה שהייתי, ועוד קצת. אולי זה קשור להיותי צמחונית?
הקרוסלה הקסומה! עוד פעם אני נזכר בקרטון נטוורק *מקלל נמרצות את הוט ומתקשר למוקד התמיכה של הוט, משמיע רעש קולני של פלוץ, ומנתק*!
כמה חבל. למרות שמעולם לא ראיתי את הקרוסלה הקסומה- זאת הייתה עוד סדרה ששודרה בסביבות הזמנים של מרוצים מטורפים, יענו איזה סדרה שמאוד קשה להצטרף אליה סתם ככה, בניגוד למנדוזה, או מגאס XLR, פשוט סדרה קטנה ומוזרה. אם אני זוכר נכון, היא גם הייתה באנימציית פלסטלינה.
שתדע לך שהעם מאחוריך בעניין הפלוץ
לך על זה!!
רק בתנאי של רוח גבית
סקרון קטן:
האם יש סרט שאתה מתכוון ללכת אליו בשבוע שהוא מגיע אל האקרנים בארץ ומתכוון לכתוב לו ביקורת פה ממש אחרי ההקרנה שתראה?
האפשריות:
הפנתר הורוד
המפיקים
יעד סופי 3
עידן הקרח 2
משימה בלתי אפשרית 3
מכוניות
מה עם האפשרות:לא?
או, נכון, כנראה שכחתי אותה.
מישהו מתכוון לכתוב ביקורת לפנתר הורוד מתי שהוא יצא, שזה בסופשבוע הקרוב?
מה אתה זומם?
כפי שזה נראה כרגע?
מטר ביקורות אימתני.
מה אתה זומם?
ביקורת על הפנתר הורוד.
הבנתי.
כי ברשימה שלך יש סרטים שביוב רב עוד יזרום בירקון עד שיוקרנו בבתי הקולנוע (לא שיש רע בתכנון לטווח רחוק).
בקשר לביקורת,
אני בסוף לא אשלח, כי אני לא יכול לעשות ביקורת לסרט ב-600 מילים. משהו אחר מתכוון לכתוב ביקורת לסרט?
עם פרשנות שלי אצלי באתר. בונוס: הזדמנות לראות קטעים מהסרטים הקצרים של מוזיאון ג'יבלי.
http://miyazaki.sam-hosting.co.il/miyazaki/pages.php?pg=7
והעמוד הראשי:
http://miyazaki.sam-hosting.co.il/miyazaki/
לא רוצה
שיהפכו את סדרת "ארץ ים" לסרט!
הקברים של אטואן הוא אחת מטראומות הילדות הגדולות שלי, והיא צריכה להשאר ככה!
זה בסדר, הסרט מבוסס על ''החוף הרחוק ביותר'' והלאה.
אני מקווה מאד שבמילים ''אחת מטראומות הילדות הגדולות שלי'',
הכוונה בעצם ל"אחד הספרים הכי טובים שקראתי". אחרת, זו הכרזת מלחמה.
אין סתירה
הספר הוא מעורר אימה – ממש הרגשתי, פיזית, את הלחץ של האלים העתיקים במקום. כמובן, הוא לא היה מעורר אימה (ולכן, גם, טראומות) אם הוא לא היה ספר מצוין.
כשאתה מדבר על ''אלה שאין להם שם'', קרא להם בשמם!
אני יודע, זאת סתם התקטננות, אבל המשפט הזה פשוט התתבקש.
ובנוגע לרושם מהספר, אני מסכים לגמרי – רק רציתי לוודא שהכוונה בתגובה המקורית, היתה לטראומה במובן החיובי.
האם רק אני חושב שלהוציא אותם בהוצאת ''מרגנית'' היה עוול,
גם כלפי לה-גווין, וגם, ובעיקר, כלפי הקוראים?
קראתי את השלישיה הראשונה בתור ילד. עם 'הקוסם מארץ ים' עוד הסתדרתי, ואף אהבתי, אבל 'הקברים של אטואן' ו'החוף הרחוק ביותר' נותרו שניהם בזכרוני סתומים וסבוכים להחריד. בעיקר 'הקברים של אטואן'.
מהצד השני, הם מפספסים קהל יעד גדול, שכן הרבה אנשים בוגרים לא יפנו לחפש ספרי קריאה באיזור ספרות הילדים.
החמצה, לפחות מבחינתי. אולי יום אחד אני אאזור את הכוח לקרוא אותם מחדש.
"מרגנית" דווקא זוכים להערכתי על הבאת ספרי פנטסיה משובחים כמו 'מחזור ארץ פרידיין' להישג ידי הילדותי, אבל כאן נדמה לי שהם שגו.
כן
זאת אומרת, סביר להניח שלא, אבל אני מודה מקרב לבי למרגנית שנתנו לילדים מספיק קרדיט, והדפיסו גם ספרים חוצי-ז'אנרים וחוצי-קהלי-יעד. אין לי ספק שאם הייתי קורא את הספרים האלו כיום, בתור מבוגר, הייתי נהנה הרבה פחות.
אם יורשה לי, באיזה גיל קראת אותם?
אין לי מושג
שביב ביוגרפיה על הבוקר: גדלתי בקיבוץ, ומאוד אהבתי ספרים. כתוצאה מזה, קראתי את כל (כן, את כל) ספריית הילדים של הקיבוץ לפחות שלוש פעמים במהלך ילדותי. הניחוש שלי – לספרים של לה-גוין הגעתי מתישהו בין גיל 9 לגיל 11.
אה, זה מספיק מדויק.
לא ציפיתי ל"עשר וחודשיים".
אבל חשבתי שאולי קראת אותם בגיל מעט יותר מבוגר.
אני מעריך שעשר-אחת עשרה זה גם בערך הגיל שאני קראתי אותם.
נו, כנראה שאתה היית איב"י ממני בגיל הזה.
עכשיו גם אני סקרן
הקטע הוא שיש את הכרטיסיות המקוריות של רוב הספרים האלו בספריה של הקיבוץ עד היום – בפעם הבאה שאני אבקר אני אסתכל. אגב, בספרים כמו אלו, שאהבתי, קצת עצוב לי לראות שחצי מההשאלות הן שלי.
עוד אגב – יש לי בבית את 'הקברים של אטואן' ו'החוף הרחוק ביותר' בהוצאה של מרגנית. הראשון יצא ב-1983, וסביר להניח שקראתי אותו סמוך לאותה השנה (הייתי בן 8), והשני ב-1987.
אני הייתי בת 11
והקברים של אטואן הותיר בי רושם מאוד אפל.
שנים חיפשתי את הספרים, אבל עשה רושם שאף אחד לא שמע עליהם מלבדי. לפני כמה שנים גיליתי שאין יותר הדפסות של הספרים ולפני כמה חודשים גיליתי שזאת סדרה מפורסמת של ספרים. השגתי את השלושה (אחד מחברה ושניים מחנות משומשים) וקראתי אותם שוב…
הייתי בטוחה שמדובר בטרילוגיה, אז למה הכוונה מהחוף הרחוק ביותר והלאה?
יש עוד סיפורים קצרים ושני ספרים, אאל''ט.
לא יצאו לאור ב"מרגנית". אני לא יודע אם יצאו בעברית.
אני בטוח שרז ישמח לפרט, בהזדמנות.
האמת, אני ממש לא יודע.
קראתי רק את "הקוסם מארץ ים" ו-"הקברים של אטואן". את "החוף הרחוק ביותר" אני עדיין מחפש בכל מני מקומות שמוכרים משומשים. עוד לא מצאתי.
אולי אחד מאלה עדיין למכירה:
http://207.201.130.49/main/byt_results.asp?free_text=%E4%E7%E5%F3+%E4%F8%E7%E5%F7+%E1%E9%E5%FA%F8&category=title_name
יבדק. תודה.
ובעצם, מסתבר שהיה פתיל שלם בנושא.
כתבה מספר 3046
ושמחתי לראות שמישהו מסכים איתי לגבי קהל היעד.
פתאום אני קולטת
שכל אחד יכול ללכת לספרייה של הקיבוץ שלכם, להעביר שם ערב ולראות מה בדיוק קרא כל אחד בקיבוץ במשך 30 השנים האחרונות.
ברררררר.
מי אמר שהאינטרנט מסכן את הפרטיות?
ובספריות אחרות אין את זה?
בטח שיש. ככה ספריות עבדו פעם.
כן, אבל ספריות אחרות
משרתות קהל גדול ואנונימי יותר.
אינדי, נו, באמת
אם את רוצה להעביר ערב בקיבוץ את רק צריכה לבקש – אני אשמח להזמין אותך. לא צריך ללכת סחור סחור.
אינדי, נו, באמת
האמת שאם יש קיבוצופוביה (שזו מחלה שונה לגמרי מאשר קיפצובה), אז אני החולה מספר אחת בה.
על איזה קיבוץ אנחנו מדברים? אתם עושים איזה חג מעניין בזמן הקרוב?
קיבוצופוביה - אחלה שם לאטרקציה חדשה בקיפצובה
מדובר בקיבוץ אי-שם בצפון הארץ (לא מספיק שאני כותב בשמי המלא באתר?), והיי, פורים בפתח ואח שלי מארגן אותו.
יצאו מהדו''ח
מחיר הבגידה, 14 שבועות, 36M$
Yours, Mine and Ours, 12 שבועות, 53M$
הוסטל, 6 שבועות, 47M$
סין: המצוירים - לגטו
אני מאוד אוהב דברים ביזאריים, לכן שמחתי לשמוע שסין אוסרת על הקרנת סרטים שמשלבים אנימציה ושחקנים חיים. זה, לפחות מה שדווח בהרבה מקומות, מכובדים דווקא, למשל כאן:
http://www.washingtonpost.com/wp-dyn/content/article/2006/02/23/AR2006022301321.html?nav=rss_artsandliving/entertainmentnews
זה נשמע כמו אחד החוקים הכי WTFים שנחקקו אי פעם, אבל זה כנראה רק עוד מקרה של כותרת שהוצאה מהקשרה. כל הידיעות האלה מתבססות על הוראה אחת בת שתי שורות מטעם הממשלה הסינית (שכנראה תורגמה מסינית, כך שלא בטוח שגם היא מדויקת).
בתכלס, ההסבר הכי הגיוני (כי הסבר הגיוני אחר אין) הוא שהאיסור הזה בכלל לא מתייחס ל'קינג קונג' ודומיו. בטלויזיה הסינית יש חוק שנועד לעודד את היצירה המקומית, לפיו רק 40% מסרטי האנימציה שמוקרנים בטלויזיה יכולים להיות כאלה שהופקו מחוץ לסין. כנראה שיש יוצרים שניסו לעקוף את החוק הזה, בכך שיצרו תכניות "מצוירות" שבעצם היו ברובן מצולמות. אז עכשיו הם מודיעים שזה לא נחשב. זה כנראה הכל.
ועדיין זאת היתה כותרת מגניבה.
זה בטח כבר פורסם פה,
אבל למקרה שלא (או לטובת אלו שפספסו) – הפוסטר החדש של שודדי הקאריביים: