הר ברוקבק

מאת
אדם קלין אורון
– פורסם ב 31 בינואר 2006Posted in: ביקורות

במקור: Brokeback Mountain
במאי: אנג לי
תסריט: לארי מקמורטי, דיאנה אוסאנה
על פי סיפור קצר מאת א. אנני פרו
שחקנים: הית' לדג'ר, ג'ייק ג'ילנהול, רנדי קוויד, מישל וויליאמס, אן הת'ווי

בשנת 1963, מחוץ לקרוון של ג'ו אגירה בעיירה שכוחת אל בוויומינג, נפגשים שני צעירים שמחפשים עבודה לקיץ, והזדמנות להתחיל את החיים ברגל ימין. בלי הרבה סבלנות, מילים או זמן, אגירה (רנדי קוויד) מסביר להם שהעסק פשוט: הם עולים להר ברוקבק עם הכבשים שלו. אחד מהם שומר על מחנה הקבע ביום ובלילה, והשני רועה את הכבשים ונשאר לישון איתן. פעם בשבוע יביאו להם אספקה, בעוד כמה חודשים הם יכולים לחזור, ועד אז שיעופו לו מהפרצוף.

שני הצעירים מובילים את עדר הכבשים הענק במעלה הרי הרוקי אל שדות המרעה, ומתרגלים לשגרת יומם – ארוחות בוקר וערב משותפות במחנה, מעט מאוד מפגשים באמצע. לאט, במהלך השבועות שחולפים, השנים מתחילים להכיר זה את זה: אניס השתקן (הית' לדג'ר) לומד שג'ק הידידותי (ג'ייק ג'ילנהול) שונא שעועית; ג'ק שומע, בווידוי נדיר, שאניס איבד את הוריו בתאונה; אניס מגלה שאביו של ג'ק היה רוכב רודיאו; ג'ק מגלה שאניס אוהב לשתות כמעט כמוהו. לילה קר אחד אניס מתפתה להישאר לישון במחנה במקום לרכב לכבשים, ופתאום שניהם מגלים זה את זה.

אניס וג'ק, שהחיים לא היטיבו עמם במיוחד עד כה, מרשים לעצמם להשתחרר, ולהנות מהימים מופזי השמש ומהלילות הקרים, הבהירים והארוכים. אך הזמן שיש להם יחד קצר – השבועות חולפים מהר, ונוסף על כך, אגירה מוריד אותם מההר, בתוספת כמה הערות נבזיות, חודש לפני המועד שתוכנן. אניס חוזר לארוסתו אלמה (מישל ויליאמס); ג'ק מנסה להצליח, ובסוף מגלה שהכי קל זה להתחתן עם לורין (אן הת'ווי), הבת של סוחר הטרקטורים הגדול בטקסס. אבל הר ברוקבק רודף את שניהם.

כעבור ארבע שנים, כשג'ק סוף סוף יוצר שוב קשר עם אניס, מתחילה להיווצר, לאט לאט, שגרה: מפגשים קצרים ל"חופשת דייג" משותפת כמה פעמים בשנה. וזהו. יותר מזה אי אפשר – אלו שנות השישים, מדובר באזורים שמרניים במיוחד, וג'ק ואניס שניהם רוצים להמשיך ולנשום. אבל איך אפשר לנשום, כשהאדם שאת האוויר שלך אתה רוצה לחלוק רק איתו, לא נמצא לידך? כשאתה עצמך לא יודע מי אתה, מה אתה, איך יכול להיות שאתה כל-כך רוצה את מה שכל-כך אסור? הרומן של ג'ק ואניס הוא בלתי נמנע, כשם שהוא חוזר ונמנע, ולא ברור איך הוא יגמר.

'הר ברוקבק' הוא סרט עצור על אנשים עצורים. הוא סרט מאופק, לרוב, על רגשות גרנדיוזיים, לרוב – אבל לפעמים גם סרט צועק על הרגעים הקטנים בחיים. בעיקר ומעל לכל, הוא סרט נוגע ללב. אנג לי, במאי ששם לב לפרטים הקטנים, מצייר במכחול עדין, בדקדוק ובאיטיות, תמונה הולכת ונפרשת של אנשים שהחיים שלהם הולכים ונהיים צרים על מידותיהם. במקום לעסוק בסנסציה (קאובואים! הומואים!) או לדחוף לנו את המסר בגרון, הוא מתמקד בשני הגיבורים שלו ונותן לנו להכיר אותם לעומק וביסודיות. הוא מתאר לנו אותם דרך מעשיהם, דבריהם, אבל גם באמצעות הנופים בהם הם משוטטים, האנשים הסובבים אותם, הבתים בהם הם גרים. אחרי שעתיים ורבע, שהם עשרים שנה בסרט, תרגישו שגם אתם מכירים את ג'ק ואניס, אבל גם תדעו שיש הרבה מאוד שאתם לא יודעים עליהם.

הבימוי המצוין של לי לא היה עובד, אם לא היו עומדים לרשותו שני אלמנטים קריטיים – תסריט מהורהר אבל גם ריאליסטי מאוד של לארי מקמורטי ודיאנה הושענה, ובעיקר שחקנים טובים. קוויד, הת'ווי וויליאמס מצליחים לאפיין את הדמויות שלהם מהר וביעילות, ולהיות שחקנים תומכים שלא מנסים לגנוב את ההצגה, אלא לעזור לנו להבין אותה כמו שצריך. ג'ייק ג'ילנהול משכנע ומיוסר, למרות שהוא סובל קצת מתסמונת דיקפריו: שום שפם וכרס לא יגרמו לי להאמין שהוא בן 40. אבל את תצוגת המשחק המרשימה ביותר בסרט מספק הית' לדג'ר, שכמות האנרגיה הכבושה שהוא מכניס בדמות המרתקת של אניס דל-מר, משתווה רק לכמות האמפטיה והכעס (במידות שוות) שהוא הצליח לעורר בי. אניס שלו הוא איש ישר כמו סרגל שמשקר לכולם, איש נטול אמביציה שרוצה הכל, אחד שנאמן רק לעצמו ועושה מה שמצופה ממנו. בקיצור, בן אדם.

יש כאלו שאומרים שגם הנוף המרשים הוא שחקן מרכזי בסרט, אבל מיקומי בשורה השניה ב'לב סמדר' איפשר לי רק להזדהות עם שם הסרט, כך שלגבי איכות הצילום תצטרכו לשאול מישהו אחר.

האם 'הר ברוקבק' הוא באמת סרט טוב כל-כך? האם מספר הפרסים המדהים שהוא גורף מוצדק? מצד אחד מצאתי את עצמי בודק את השעון כמה פעמים – הסרט מבוסס על סיפור קצר, והרבה עלילה אין בו. אבל מצד שני, הסרט מחכים מבלי להיות מתחכם, משכנע מבלי להטיף מוסר, ובעיקר מרגש מבלי להיות מניפולטיבי. חוץ מזה, למרות שחקן אוסטרלי ובמאי טיוואני, 'הר ברוקבק' הוא גם סרט על אמריקה, עם הנופים שלה, העיירות הקטנות והעלובות, הערים הגדולות וההצלחה האדירה, האפשרויות הבלתי-מוגבלות והמגבלות שאין להן סוף – וכל זה דרך סיפור קטן על שני אנשים לא מאוד מיוחדים. סרט שמצליח להכיל כל-כך הרבה, ועדיין לדבר בגובה העיניים ובכנות, ראוי לכל פרס, ובעיקר ראוי שתלכו לראות אותו.

תגיות: