קלישאת האקשן שהכי קשה להאמין לה (לסספנד):
94  |
אנשים נופלים, נדרסים ומוכים, ויוצאים בלי שריטה |
| 44 |
כל מכה בראש גורמת לאבדן הכרה |
237  |
המוני הרעים תוקפים את הגיבור אחד-אחד |
| 122 |
הרעים תמיד מפספסים; הטובים תמיד פוגעים |
| 43 |
200 קמ"ש ברחובות העיר, ואין פקקים |
| 7 |
כל מהמורה גורמת לאוטו לקפוץ 50 מ' לגובה |
| 48 |
כל התנגשות מכונית גורמת לפיצוץ |
| 21 |
לכל בניין אפשר לפרוץ מהאוורור או מהביוב |
| 44 |
שובו לחיים של האיש שראינו מתבוסס בדמו |
| 39 |
גרידו יורה קודם |
מספר מצביעים: 699
אהרו''כ
והצבעתי לגרידו רק בגלל שכל אחת ואחת מהקלישאות שצוינו מציקה לי במידה רבה ושווה אז הלכתי על גרידו. :-P
אהרו''כ
גם אני…
הטובים תמיד פוגעים העים תמיד מחטיאים
יש את זה בהרבה סרטי פעולה סוג ב'. שתי הדמויות הראשיות (בד"כ גבר ואישה) מנהלים שיחה ארוכה שברקע פיצוצים,כדורים שעפים מסביב ומה לא.
כמובן שבסרט ''אחרון גיבורי הפעולה''
צחקו על הקלישאה הזו, ועל קלישאות נוספות
''אחרון גיבורי הפעולה''
גרידו
מאחר ואין כמו לרדת על המהדורות החדשות של ''מלחמת הכוכבים'' - גרידו
מי זה גרידו ומה הוא עושה בסקר?
הוא יורה. קודם.
"גרידו" הוא החייזר שמנסה לגבות חוב שהאן סולו חייב לג'אבה בקנטינה ב"מלחמת הכוכבים". בסרט המקורי, האן סולו יורה בו (מתחת לשולחן, אם אני לא טועה). במהדורה החדשה הסרט נערך כך שלפני זה, גרידו מנסה לירות בהאן, ומפספס תוך כדי שוהא נמצא במרחק של חות ממטר. רק אז האן יורה בו.
ובדיוידי
הם יורים ביחד.
ואחר כך יתחילו את כל התיאוריות על
יורה רביעי שעמד על מחוץ לחלון, אפשר לראות את הצללית שלו אם מתמקדים בנקודה הנכונה, שירה את היריה הראשונה אבל החטיא.
שלא לדבר על השאלה:
מה היה תפקידו של הצלם בכל העסק…?
לא הבנתי כאן:
האם בגרסת 1997 הוכנס תיקון אחד לגרסה מ-1977 (התיקון בו גרידו יורה קודם) ובגרסת 2004, שהיא היחידה שיצאה בדי וי די, נעשה עוד תיקון (שבו שניהם יורים ביחד)? או שמדובר בתיקון אחד מ-1997?
אופציה א'
אחלה סקר
כל אחד מהאופציות יותר נכונה מהקודמת.עמדתי ללכת על זה שהרעים תמיד תוקפים אחד אחד (זה תמיד מציק לי), אבל אז ראיתי את גרידו ולא יכלתי לעזוב את זה בשקט.
כמעט מסכים בקשר לסקר. את האפשרויות עם המכוניות לא אהבתי
המוני הרעים תוקפים כל אחד בתורו. איזה נימוס.
אני לא יכולה לסבול את זה בסרטים. למרות זאת, לאחרונה יש טרנד כזה שהרעים תוקפים זוגות-זוגות או שלישיות-שלישיות, ואז הגיבור נלחם בהם בצורה שהם תוקפים אחד את השני! והכל בדרך הומוריסטית להפליא!
חלאס, נמאס.
מסכים.
סך הכל אני חושב אבל שבין אם יש לך מגן מסוים או לא, ירייה/פגיעה מטרול/כל מה שבא לכם תשפיע בצורה כלשהי, גם אם זה לא הורג. המית'ריל למשל מונע את הפגיעה עצמה, אבל זה לא אומר שכאשר מנסים לשפד אותך זה לא כואב לך, או שאתה לא מרגיש את זה. אולי קצת הגזימו באמת, אבל בכל זאת, זה לא שהוא צריך להעמד עם חזה בולט וגב זקוף, לשים את ידיו על הצדדים ולהראות בגאווה את המית'ריל תוך כדי גאווה עצמית גבוהה על כך שהוא לפתע בן-אלמוות.
ממממ.... מה שכן הוא הוכיח את זה בסין סיטי...
עם הפרצוץ הכי מגוחח שראיתי בקולנוע..
יא אללה איזה דפוק אני!
הגבתי לבנאדם הלא נכון, ועוד ערבבתי בין התגובה שלו לבין שרציתי להגיב לה.
שום בלתי סספינד.
ברגע שאתה מקבל את הנחת קיומו של המיתריל, אין שום בעיה לסספנד את יכולות ספיגת האנרגיה שלו.
שום בלתי סספינד.
אבל זה מסבך את החיים. אם המית'ריל סופג תנע, איך אתה יכול להזיז אותו?
וחוץ מזה, נניח הוא ספג את המכה. הוא אמור להמיר אותה לצורה אחרת של אנרגיה, לא? חום, נניח. אז כשמדובר בפגיעה אחת, ואם נניח שלמית'ריל יש מוליכות חום טוב, זה לא יורגש. אבל בקרב אתה עלול לספוג לא מעט כאלו. זה די מהר עלול להגיע למצב בו הבגדים שלך נשרפים, והעור מתחיל להתבשל.
נו, באמת, זה כל כך קשה לסספנד?
שני צדדי המיתריל פועלים בצורה שונה. בצד החיצוני, כל כח שנספג (למשל ממכות) נאגר במימד חיצוני, כך שהוא בלתי מורגש. בצד הפנימי, לעומת זאת, הכח נשאב מאותו המימד, ומגביר את הכוחות המופעלים. כך, מהצד החיצוני אתה מקבל הגנה בפני מכות, ומהצד הפנימי אתה מקבל קלות ונוחות מדהימה.
ואם נשארים עודפי כח, הם מועברים לחנונים שקוראים את הספרים ביחד עם המכות של אלו שחושבים שהם יותר קולים…
וחוץ מזה, Frodo blocked first
חוץ מהאפשרות האחרונה..
הסרטים של סטיבן סיגל כוללים את כל האפשרויות.. וזה כבר לא מרגיז, זה מגוחח.
אבל חלק מהאפשרויות מורידות סרטים מסויימים כמה רמות.. בנוסף לכך שהם לא כל כך מוצלחים, למשל:
עקיצה ב 60 שניות, הג'וב האיטלקי וכו'..
*האפשרות למרות הכל הבנאדם לא מת.. נחשבת גם על הסנדק1?
אני בחרתי באפשרות הרעים תמיד מפספסים הטובים תמיד פוגעים..
כי שאר האפשרויות (רובם) חלים על סרטי הפעולה סוג ב' והאפשרות הזו מושכת צומת לב גדולה בסרטים טובים, מאוד טובים – כל סרטי מלחמת הכוכבים, ובצומת מילר (המדהים) הדבר שהפריע לי – שתי קבוצות נמצאות מול השנייה (שוטרים בצד אחד ומאפיונרים בצד שני) המאפיונרים במחסן, הם יורים אחד על השני ולא פוגעים.. זה מרגיז.
דרך אגב סקר קשה ומעולה!
הספוילר מעליי הוא לסרט ''החלטה גורלית'' - executive decision
אגב סטיבן סיגל
מי שהו יודע מה הסרט הכי מצליח והכי כושל שללו??
אני הצבעתי לאנשים שיוצאים ללא פגע
זה משגע אותי.
אני לא יכולה לסבול את זה!
דרסה אותי מכונית. החטיף לי בריון שיכול שניים כמוני, קיבלתי כדור, שתיתי ציאניד…
וראו נא אני לגמרי חי ובחתיכה אחת
אני גם חשבתי על האפשרות..
אבל היא תמיד מופיעה בסרטים שלא צריך לקחת ברצינות כבר מן ההתחלה, אלה סרטים לאוהבי WWE,
חסרה אפשרות-
בסרטי מלחמה היסטוריים, בקרבות עם האבירים, הגיבור באמצע הבלאגן, ואף פעם לא נפגע, כאילו מה הקטע לבוא לו מאחורה ולדקור אותו.
את כל סרטי האקשן
צריך לקחת ברצינות מוגבלת מאוד, אני חושב. אני לא חושב שאני מכיר סרט אקשן שלא "אשם" באחת האפשרויות בסקר לפחות. אבל מכיוון שהן כל כך נפוצות, מסספנדים.
רונין!
עם דה נירו וז'אן רנו, הסרט 90% אקשן ואני לא זוכר טעות אחת.
רונין!
אחד מסרטי הפעולה האהובים עליי, סרט מגניב ברמות מטורפות.
ובחרתי ברעים שתוקפים את הגיבור אחד אחד, כבר סופרו מקרים על אנשים שנפלו מבניינים ויצאו בלי פגע (צלע אחת שבורה וכו'), או אנשים שיצאו מתאונות עם דימום שטחי וכו'
אבל כשכמה אנשים עולים מכות על בן-אדם אחד… זה אף-פעם לא אחד אחד, אף-פעם.
אני הצבעתי לאנשים שיוצאים ללא פגע
הגזימו. נכון זה מוזר מאוד שדורסים,יורים חותכים הוא עדיין חי אבל הגזימו שכתבו שהוא לא פצוע כאילו לא קרה כלום
לא רק שגרידו יורה קודם
הוא גם משתמש בווקי טוקי במקום רובה.
מה עם כל מכה בפנים גורמת לאיבוד הכרה..?
אני הייתי בטוח שאגרוף בפנים גורם לאף שבור לא לאיבוד הכרה. הקלישאה הזאת מופיעה בכל כך הרבה סרטים שזה ממש פשע.
לא מכה בפנים. מכה בראש.
כמו למשל: הגיבור מתגנב מאחורי השומרים, בדרך לרע הראשי. שומר אחד עובר לידו. הוא חומק מאחוריו ונותן לו מכה בראש. השומר נופל ארצה מעולף. עוד שומר: אותו דבר. אחר כך, כשהגיבור יעמוד מול הבוס הגדול, עוזרו הנאמן של הבוס ייתן לו מכה בראש ו*הוא* יצנח ארצה מעולף.
זה קצת יותר הגיוני. אני חשבתי
שמדובר על מכות לפנים שזאת גם קלישאה נפוצה (בעיקר בסרטי ואן דם). ולהיפך יש קלישאה הפוכה שהגיבור מקבל מכה בראש מחפץ עשוי מתכת וששוקל הרבה (כמו מטף) והדבר גורם לו רק לאבד את ההכרה או להיות מטושטש טיפה.
בסמולוויל הם עושים את זה בכל פרק
כדי שאף אחד אף פעם לא יגלה שקלארק קנט הוא סופרמן. לא שקלארק מכה אותם, חו"ח, הם פשוט נחבטים בראשם בדיוק בזמן המתאים, כשקלארק צריך להיות סופרמן.
הקלות שבה אנשים בסמולוויל מאבדים הכרה, ואחר כך מתעוררים כאילו כלום, היא מביכה ממש.
אגב, זה דבר שהרבה יותר מפריע לי: מילא, את זה שהגיבור הראשי יודע בדיוק איפה להכות כדי שאנשים יאבדו את הכרתם אני יכול לקבל. אבל למען השם, מכה שגורמת לאובדן הכרה צריכה לגרום נזקים כבדים! אחרת הם לא היו מאבדים את ההכרה!
איך לאנה לאנג עוד לא נפגעה מוחית, אני לא יודע. ממש קשה לי לסספנד את זה.
כדי שמישהו ייפגע מוחית,
צריך, אתה יודע, שיהיה שם משהו למעלה.
ולא שאני מגן על סמולוויל או משהו, אבל לעשות סדרת אקשן בלי קלישאות אקשן זה הרבה, הרבה יותר קשה מלעשות סרט כזה. לסדרה כזו יש שתי אופציות לא מלבבות במיוחד: להשתמש בכל קלישאה אפשרית, או לחזור על אותה הקלישאה שוב ושוב.
אני מעדיף כל קלישאה אפשרית.
אני מת! הא.. אני לא!
אחת הקלישאות היותר משומשות. כמה פעמים הרוצח מתעורר להפחדה אחת אחרונה? כמה פעמים הגיבור ללא חת שלנו קם על רגליו כדי לחסל את הרעים בעוד אהובתו מתייפחת על מותו בטרם עת?
אבל זה לא תקף רק לאנשים שראינו מתבוססים בדמם, אלא גם לאלו שראינו עומדים שני מטר מהפצצה כשבטיימר נשארו שנייה או שתיים. הפצצה מתפוצצת תוך יצירת פטריית אש אדירה, ואז, פחות מרבע שעה אחרי זה, האיש שחשבנו שהתפוצץ חוזר כדי להרביץ לרעים.
בשבילי זאת הקלישאה הכי קשה לסספונד, שכן אנשים שהרביצו להם בראש עם מטף לכיבוי אש, השאירו אותם ליד פצצת אטום וגם ירו בהם כמה פעמים כדי לוודא הריגה, פשוט לא יכולים לקום ככה סתם (ועוד בלי שריטה).
קלישאה ספציפית שקשה לי להאמין לה
ב"מת לחיות" ברוס וויליס עובר את כל היריות והמכות בלא תשומת לב מיוחדת, אבל דווקא הקטע שבו הוא דורך על הזכוכיות תופס זמן מסך ממושכת. נו באמת, זה לא שהוא לא היה יכול לכסות את הרגלים עם בד מהמכנס או מהחולצה או משהו כזה. איזה חוסר תושיה.
בד של חולצה לא ישנה הרבה
כשאתה דורך על זכוכיות.
בד של חולצה עשוייה ממית'ריל
יעזור.
ההודעה מעלי מספילרת את 'נזיר חסין אש', 'עידן הקרח' ו'גלדיאטור'.
חתיכת הישג.
הבעיה עם הגיבור שחוזר לחיים
"הרע מחליט לעשות קרב אחד על אחד עם הגיבור כשהוא יכול בקלות להרוג אותו"
או, כמובן, לפתוח במונולוג שיאפשר לגיבור לנצח. (WHEN YOU HAVE TO SHOOT)
חוץ מזה אחלה סקר. הדילמה הכי קשה היא בין התוקפים אחד אחד לרעים המחטיאים. בחרתי ברעים המחטיאים כי פשוט אין סרט/ סידרת אקשן אחת בה הצלחתי לסספנד את זה.
הרע הראשי
של "המומיה" חזר לחיים ב"המומיה 2".
ללא ספק מכה בראש
זה פשוט בלתי אפשרי להאמין שאם אתה לא רוצה לגרום רעש (ע"י ירית אקדח או משהו בסגנון), ואתה לא רוצה להרוג את הבחור, אתה פשוט תחבוט בו והוא ישאר מעולף לזמן X שיספיק לך לעשות את כל השאר.
תחרות צמודה עם ה20 הרעים על הטוב, כי בקטעים האלו עוד יש איכשהו אפשרות להאמין שהטוב הוא פשוט סוג של לוחם אלוהי שמביס גם 40 יחדיו…
אאז''נ, בספר 'זהות כפולה' של רוברט לדלום,
או באחד הספרים הבאים בסדרה (שעלילתה, לטעמי, הרבה יותר מוצלחת ומורכבת משל הסרטים – אף שאני מודה שכנראה לא היתה צולחת בשלום את המעבר לקולנוע), מספרים לנו שהגיבור, ג'ייסון בורן, כל כך מיומן שהוא יכול להכות אדם כך שיאבד את הכרתו בדיוק למשך הזמן שהוא מעוניין בו. מדהים.
יש טכניקה כזו, אבל היא מתבססת על לחיצה חזקה אך מדויקת בנקודות
מסוימות בעורקי הצואר, כך שאספקת החמצן למוח מופסקת והאדם מתעלף כמעט מיד. מלמדים את זה בארגוני ביטחון, כחלק משיטות מתקדמות של לוחמה פנים אל פנים ושיתוק אויבים מהיר.
מה שנפוץ בסרטים – המכה הברוטלית על הראש – סביר יותר שיגרום לזעזוע מוח, או לשבר בגולגולת, ולא לאובדן הכרה חסר נזקים.
ועוד יותר סביר
שזה יגרום לקורבן להגיד "איי! תפסיק עם זה".
לא זה
עם כריות
אני בספק אם הטכניקה הזו שתיארת
מאפשרת גם לקבוע למשך כמה זמן הקרבן ישאר חסר הכרה.
ורק למקרה שזה לא היה ברור, הבאתי את מקרה 'זהות כפולה' כדי לשים אותו ללעג (ולכן ההדגשה שלי שלמרות זאת אני מעדיף את הספרים), ולא כהוכחה שמתנקש מיומן אכן יכול לעשות את מה שמתואר שם.
אתה צודק, כמובן.
היא לא יכולה.
ארגוני בטחון?
בוולקן כל ילד בן שלוש כבר שולט בטכניקה.
ומי שרוצה הדגמה מדויקת
(של הלחיצה הנכונה ותוצאותיה. לא של המכה הקלאסית.) מוזמן לצפות ב-Space Balls, בקטע בו Long Star לומד בזמן אמת את הטכניקה מידי הקורבן עצמו.
lone star, אני מבקש!
צודק,
התבלבלתי בגלל "לונג ג'ון", אני מניח.
בפעם היחידה שחטפתי מכה ממש חזקה בראש,
(מענף עוין, אי שם בנחל עמוד, לכל המתעניינים), נדמה לי שכן איבדתי הכרה. כלומר, אני הרי לא יכול לזכור שלא הייתי בהכרה, אבל אני זוכר שהתעוררתי על הקרקע. ואין לי מושג כמה זמן בדיוק לא היתה ההכרה עמדי. יש כאלו שיאמרו שעד היום היא אינה. מאידך, אני לא יודע לכמה זמן תכנת הענף את אותה המכה להשפיע.
בפעם היחידה שחטפתי מכה ממש חזקה בראש,
סביר יותר להניח שסתם איבדת את הזיכרון. יש הרבה יותר סיכוי לאבד את הזיכרון לתקופה קצרה ממכה בראש מאשר לאבד את ההכרה.
לכן אמרתי ''אובדן הכרה חסר נזקים''
לא היתה לך אז חבורה בולטת, או שריטה, או משהו?
חוץ מזה, ברור שיש יוצאים מן הכלל (ואין ספק שאתה אדם, סליחה קיפוד, יוצא מן הכלל, כך שזה מתאים).
בלק פודינג זה לא רעיון מספיק גרוע לכשעצמו?
צריך להוסיף קיפודים?! די להתאכזרות!
הצעה לסקר עתידי
קלישאת הקומדיה הרומנטית שהכי קשה להאמין לה.
(למרות שכשזה מגיע לקומדיות רומנטיות אני איכשהו תמיד מצליחה לסספנד אפילו דברים בלתי סספינדים בעליל.)
(טוב, נו, אולי חוץ מב"לדפוק חתונה", או איך שלא תרגמו אותו.)
קלישאת קומידה רומנטית
הבחורה הצעירה מתאהבת בוודי אלן.
זה פשוט קל מדי
הם מכירים מהילדות, שונאים אחד את השניה ולהפך אבל אירוע כלשהו יגרום להם "להכיר באמת" ואז להתהב מעל הראש. סוף הסרט. (עד לחלק 2 שבו מכירים גם את ההורים).
הקלישאה הכי מעצבנת
הגיבור נשבה בידי הרע, אבל במקום שהרע יהרוג אותו ויפטר ממנו סופית, הוא מגלה לו את כל תוכניותיו ומשאיר אותו בחיים עוד קצת, כך שהגיבור מצליח להשתחרר ולסכל את מזימות הרע.
צודק. ואהבתי את הקטע שירדו על זה ב''אוסטין פאוורס''.
אבל הסקר הזה הצטמצם במכוון לפעולות ופעילויות פיסיות ואלימות ("אקשן" במובן הכמעט מילולי).
אחרת הינו צריכים לכלול עוד הרבה דברים אחרים, כמו למשל התופעה – שאאל"ט כבר דנו בה (ואותה, ברותחין) – שהרעים/הזרים בסרט תמיד מדברים אנגלית במבטא זר.
מה עם הקלישאה..
הרשע תפס את אשת הגיבור..
איזה מתח!
הוא מדביק אותה לכיסא ומכסה את פיה..
ואז.. הוא מספר לה את כל התוכנית המרשעת שלו, תוך כדי שהיא זועקת מבעד לכיסוי הפה – לא! הוא מספר ומספר, עם האקדח ביד עד ש.. הגיבור מגיע..
עוד קלישאה, הטוב והרע נלחמים,
ואז הרע עומד ליפול מהצוק/ללבה.. והטוב מושיט לו יד למרות כל מה שהוא עשה לו.. זה פשוט הורג אותי!
מה עם הקלישאה..
חשבתי הרבה על הקטע המטריד של הרשעים הפטפטנים שמעדכנים את הטובים בתכניותיהם, ולפי דעתי, זה קשור לצורך הבסיסי של בני אנוש (טובים ורעים) להשתפך ולשתף, ואולי מצב שבו נדמה להם שהמקשיב להם במילא הולך למות עוד מעט זה המצב היחידי שבו הם למעשה מסוגלים להיפתח. דרך אגב, יתכן ואם הם היו מסוגלים לשפוך את ליבם בחברת משפחתם או חבריהם, הם לא היו מגיעים למצב הבעיתי של לנסות להשמיד את העולם מלכתחילה- זה סוג של קריאה לעזרה, נסיון לעורר תשומת לב!
אכן סוג של קריאה לעזרה
התסריטאי זועק: "לא ידעתי איך להעביר את המידע הזה בצורה אחרת. 'צטער."
הצבעתי לאופציה הראשונה
למרות שגרידו מאוד קרץ לי, עדיין הצבעתי לה.
זה לא שהאופציות האחרות לא טובות. הן מצוינות, וזו היתה התלבטות קשה. כל אחת מהקלישאות האלה מוציאה ממני קריאות מצוקה.
אבל הראשונה זכורה לי לרע עוד מימי צוות לעניין העליזים (בטח היתה גם קודם אבל אני הייתי קטנה מכדי לזכור). מכוניות מתעופפות באויר, מתנגשות בעצים, נמעכות לגמרי, ואנשים זוחלים מהן בלי אף שריטה.
ספיידרמן 2 – דוק אוק חוטף מכות בפרצוף מספיידרמן. לבחור הזה יש כוח מדהים, אבל לדוק אוק לא מתפתח אפילו פנס. ה*חתול* שלי הצליח לעשות לי פעם פנס, שנשאר במשך איזה שבוע וחצי, וזה כי הוא דרך עלי, לא נתן לי אגרוף עם הכוח של ספיידרמן.
הוא היה צריך לפחות לשבור את הלסת. אבל כלום. בערב אין עליו אפילו סימן קלוש לשטף דם פנימי.
באיזשהו מקום זו נראית לי הקלישאה הכי בסיסית, שעליה התפתחו כל השאר. אז היא קיבלה את קולי.
למרות ששוב, כולן היו טובות בעיני. לכולן מגיע המקום הראשון. כולן זוועתיות.
כל כך צודקת!
אני התלוננתי על אותו קטע בספיידרמן 2 כדבר הכי קשה לסיספונד, ואפילו הבאתי סריקה של הקומיקס עם הקרב המקורי בין אוק לספיידרמן, כשספיידי ניצח רק בגלל שאוק לא שם לב ונתן לספיידרמן להתקדם לפוזיציה של אגרוף. איך חנון שמן בן חמישים נשאר עומד?
אני בכל אופן לא יכולתי להחליט. האופציות עד כדי כך טובות.
יש אנשים שמקבלים סימן כחול יותר בקלות מאחרים.
אני למשל חטפתי מרפק (!) ללחי (בטעות), וכבר תיכננתי איך אני אענה "כן, לא… נכנסתי בדלת" במבט מתחמק ואתחיל חרושת שמועות משעשעת, והעור שלי אפילו לא האדים קמעה. מזעזע.
ועדיין - אגרוף מספיידרמן מעוצבן?
והוא חטף כמה כאלה בחלקים שונים של הפרצוף.
אני רואה בימים אלה את השידורים החוזרים
של צוות לעניין, לא ברור לי למה, ואח שלי פתאום יום אחד אומר לי "שמת לב שאף אחד לא מת שם?"
אז ישבתי והסתכלתי, ואני חושב שהסצינה הכי מגוכחת שראיתי זה שהם הפילו מטוס, המטוס התרסק על צלע הר, ובסצינה הבאה רואים את האנשים זוחלים החוצה מהמטוס כשאין אפילו קצת לכלוך על החליפות הלבנות שלהם, והם אפילו לא צולעים.
זה פשוט כלכך מצחיק! מרססים שם עם מקלעים ואף אחד לא נפגע, ועד שמישהו נפגע – עושים מזה פרק שלם על איך מביאים אותו לבית חולים.
אבל אף אחד לא מת שם! זה מדהים! זה כמו לראות את הגרסה הקומית של "איש הנצח!"
אף אחד מהצוות.
הרעים דווקא מתים לפעמים.
טוב, עכשיו אני מפקפקת בזכרון שלי.
בכל מקרה, היה פרק אחד בו הם עקבו אחרי מישהו שמנסה להשתלט על עסקי גרירה מקומיים, והתברר שיש לו בית ענק במקסיקו והוא מנסה להבריח סמים. בפרק הזה היו רובים, וזה מה שגרם לי לזכור שהיו יריות וכמה מהרעים מתו. אבל יכול להיות שזה סתם נשמע לי הגיוני וש"שיפצתי" את הזכרון.
טוב, עכשיו אני מפקפקת בזכרון שלי.
זה מה שיש לויקיפדיה האנגלית לומר בעניין:
http://en.wikipedia.org/wiki/A_team
טוב, עכשיו אני מפקפקת בזכרון שלי.
למרות מה שוויקפדיה כתבו (לא לשכוח זה עדיין אנשים רגילים כותבים) ב"ערנב שאכל את לאס וגאס" אנו רואים נפילה מבניין גבוהה אבל לא את התוצאה הסופית של הנפילה, ויחסית למה שאנשים שרדו בסידרה הזו," מכונית נופלת מצוק בזמן שגם יורים עליה,מטוס מתרסק ועוד ועוד), אז אני בכלל לא בטוח בתוצאה הסופית…אל תשכחו היתה שם בריכה מלאת מיים…
טוב, עכשיו אני מפקפקת בזכרון שלי.
לא ברור לי מה אתה מנסה לומר. גם ב"עין הדג" כותבים "אנשים רגילים" ואפילו מבקרי טלוויזיה הם "אנשים רגילים".
מכיוון שבדרך כלל אנשים שנופלים מבניינים גבוהים (כן, גם על מים) מתים, ומכיוון שלא הראו מה קרה לברנש אחרי שהוא נפל (ועוד בסדרה שנחפזה, כפי שכתוב בויקיפדיה לפחות, להציג אנשים יוצאים ממטוס שהתרסק בלי שריטה או לכלוך), לא צריך להיות "איש לא רגיל" כדי להגיע למסקנה שהברנש מת.
ההיגיון אומר ההיפך
דווקא בגלל שזו סדרה שבה אנשים יוצאים ממטוס שהתרסק בלי שריטה או לכלוך, זה פחות ברור מאליו שנפילה לבריכת מים תגרום למוות. זה נכון ש"בדרך כלל אנשים שנופלים מבניינים גבוהים מתים". אבל בדרך כלל גם אנשים שנמצאים במטוס שהתרסק לא יוצאים בלי שריטה או לכלוך. ברגע שמדובר בסדרה שבה התוצאה של פגיעות היא לא התוצאה של העולם האמיתי, אי אפשר להסיק כל-כך בקלות שדווקא במקרה הבניין והבריכה כן תתקיים התוצאה הטבעית.
בחרתי ברעים שתוקפים אחד אחד,
למרות שקלישאת הרעים מפספסים הטובים פוגעים אף היא נגעה בלבי, בעיקר בגירסת ה"אני מול 50 טרוריסטים חמושים בנשק אוטומטי עם האקדח הנאמן שלי".
אה, והקלישאה שהכי חסרה לי: בטח שאני יכול לרוץ יותר מהר מהדף של התפוצצות. אני אפילו יכול, בסרטים מסוימים, לטפס מהביוב / לרוץ במורד המסדרון /וכדומה בעוד האש מסתערת אחרי, אך לא תופסת אותי.
וואלה.
איך שכחתם?!
מה, אני הייתי מצביע לזה. אולי.
זה החיסרון לחיות בארץ שיש בה פיגועים
(וסליחה על הכנסת הדיכאון לסקר)
היום אנחנו יודעים שבאמת יש מקרים שבהם הדף יכול להרוג אדם שנמצא במקום אחד, ואילו אחר שנמצא ממש מטר מאחוריו, רק יעוף אחורה וייפגע פגיעות קלות.
אגב, גם הקלישאה "אני יכול להמשיך להילחם כמעט כמו קודם למרות שיש לי כדור ברגל" הוכחה כנכונה באזור שלנו, לצערנו…
זו לא ממש הנקודה.
הנקודה היא – הפצצה התפוצצה, האש שועטת במורד המסדרון, אך גיבורנו העשוי לבלי חת שועט במסדרון אפילו יותר מהר, בורח להנאתו מגל ההדף. סליחה, אבל זה מעולם לא תפס אותי כריאליסטי, ישראלית או לא.
לגבי האש - צודקת במאה אחוז
וכל זה- עם כדור ברגל
יא נוולות! הוא בחור אחד!
תקפצו עליו! תירו בו ביחד! תעשו עליו קדאווה! תעשו משהו, אל תעמדו שם ותרקדו סביבו!!!
הסרט היחיד שראיתי שהתייחס לקלישאה הזו בהומור משובב היה "ישו המושיע – צייד ערפדים" בסצנה בה ישו נלחם בגלים אחרי גלים של אתאיסטים ואחרי כל נגלה הוא מבין שמגיעה עוד אחת ומתבאס מזה.
יא נוולות! הוא בחור אחד!
האמת כשחושבים על זה, 50 אנשים לא יכולים להרביץ למישהו אחד, כי פשוט לא יהיה להם מקום. נראה לי שהכי הגיוני לקפוץ אליו בשלישיות או משהו.
יא נוולות! הוא בחור אחד!
ראוי להזכיר בהקשר הזה את הסצנה הרלוונטית והמדהימה ב"שבעה חטאים". אז ככה עושים את זה!
יא נוולות! הוא בחור אחד!
צעדים, לא חטאים.
מעניין למה התבלבלתי.
בדרך כלל במציאות..
אין סיטואציות כאלה..
50 על אחד..
תלוי באיזה ביה''ס למדת
סקר מעולה ביותר
היה לי ממש קשה לבחור והחלטתי ללכת על זה שהגיבור אף פעם לא נפגע כשיורים עליו.
אני משתגעת מזה כל פעם מחדש..
כי כמובן שלא רק שהם לא פוגעים בו, ובאישתו, ובכל מי שהוא אוהב- הוא פוגע, איזה פוגע- צולף בהם- אחד אחד.
אני רוצה להגיש כאן תלונה לעורכי האתר
זה לא פייר! אני רוצה להצביע לכל האופציות ואי אפשר…
אחרי כל אפשרות שקראתי חשבתי כן, כן זה, מעצבן, ואז באה הבאה. בסוף הצבעתי לזה שמכוניות מתפוצצות בכל התנגשות. איכשהו אני יכולה לדמיין את האופציות האחרות (אם אני ממש מתאמצת).
אה, כן, זו ההודעה הראשונה שלי באתר הזה – אחלה אתר יש לכם כאן (ועכשיו גם לי).
ברוכה הבאה!
הו, ללא ספק הרעים שתוקפים אחד אחד
כי זה משהו שעוד כשהייתי ילד הפריע לי.
והקטע של הרעים תמיד מפספסים והטובים תמיד פוגעים הזכיר לי את "סודי ביותר". והמבין יבין.
שוקולד מוס!
פרה פרה
ברור שהרעים שתוקפים אחד אחד. אין שום ספק. וכמובן הרע האחרון שבורח/ משתפן/ משאירים אותו בחיים למען יראו ויראו. ואריאציות על הנושא:
קיל ביל, קרב ה-88 – האחרון מקבל מכות בטוסיק כי הוא היה ילד רע;
שבעה צעדים – אאל"ט הקרב נראה כמו משחק מחשב, כאילו בדו-מימד כזה, מצולם מהפרופיל;
המון סרטים אחרים – משאירים את האחרון בחיים וכך מדגישים את עליונותו המוסרית של הגיבור הטוב;
רוצחים מלידה – פשוט נזכרתי שהם משאירים תמיד מישהו בחיים כדי שיספר (קצת יחסי ציבור, מה יש), ואז –
את העיתונאי הם הורגים כי המצלמה היא העדה האחרונה.
בקשר לקיל ביל
סצינת ה88 קוצצה במקצת. במקור ביאטריס נתקלת בזאטוט מספר פעמים בקרב אך מחליטה כל פעם לוותר לו מכיוון שהוא קטין (וכידוע קטינים לא אחראים למעשיהם, גם שיש להם חרב ביד). מדובר באתנחתא הקומית של מרחץ הדמים (למרות שלדעתי כל זרנוקי הדם הם אתנחתא קומית אחת גדולה ונוטפת).
בקשר לקיל ביל
היי, לא התווכחתי על המימד הקומי של העניין! זה מה שמעלה את הסיטואציה לרמה אחרת, הרבה מעל רמת סרטי האקשן הממוצעים (זה ועוד הרבה דברים).
אמרה זינה, הנסיכה הלוחמת?
(:
אמרה זינה, הנסיכה הלוחמת?
טוב, נו…
''אני לא מבינה איך לא הצבעת ל...''
רחובות נטולי פקקים.
אמצע ניו-יורק. שיא היום. בעולם שלנו (שיש הנוטים לכנות "האמיתי") אי אפשר להכניס סיכה לכביש, אבל זה לא יעצור את מרדף המכוניות הדוהר במוחו הקודח של במאי האקשן.
מישהו יכול לארגן מרדף באיילון בבוקר?
''אני לא מבינה איך לא הצבעת ל...''
גם אני הצבעתי לזה.
אבל נראה לי שיש התעלמות מוחלטת מפקקים ברוב הסרטים בעולם – יש גיבורים שאשכרה מאחרים לפגישות?
כן,
בקומדיות רומנטיות. "מלחמת העולמות" למשל.
כן,
ב"מלחמת העולמות" זה לא גיבור אלא אנטי-גיבור (וזה שהוא מאחר זו אחת הדרכים לחזק את הדימוי שלו ככזה).
דווקא פפקים יש (מת לחיות3)
אבל מה עם החניה החוקית בדיוק מחוץ לבניין? זה בכל פאקינג סרט!
את המרדפים עושים בעיקר בכבישים המהירים, לא?
גם אצלנו, בכביש 6 (שהוא אולי הכביש הכי-הכי בארץ אבל כל אוטוסטרדה בחו"ל לוקחת אותו) יש הרבה מקום לעשות מרדפים.
וכמו שצויין, במת לחיות עם נקמה הם צריכים להגיע ממקום למקום אז הם קוראים לאמבולנס שינקה את הרחובות ממכוניות.
בקשר לרעים שתוקפים אחד אחד
מכל הקלישאות, בזו יש *שמץ* של הגיון, כי כמה אנשים יכולים להדחף כדי להכניס מכות לאדם אחד (כשהוא עדיין עומד…)? בסך הכל, עפים שם אגרופים, בעיטות, קרשים, סכינים ומחבטי בייסבול, אז זה די מסוכן להצטופף יותר מדי.
בקשר ל"טובים שתמיד פוגעים" זה הרבה יותר מפריע מהרעים שתמיד מפספסים, בעיקר שבד"כ הם לא יודעים לירות ואת זה אני אומר כמישהו שעבר טירונות שריון וכל פעם שבכלל פגע במטרה, הייתה הפתעה לא צפויה. הכי אני אוהב את הצרורות שהגיבורים יורים מהמותן, ואת שלל הרעים שנופלים מהגגות, ועל זה כבר ירדו נהדר ב"סודי ביותר" לפני הרבה שנים.
כל הדוגמאות מצויינות
הייתי מוסיפה את:
"הטובים" (או לפחות כאלה שמוגדרים כך בתסריט) הורגים ופוצעים בטעות המון אנשים חפים מפשע, בדרך לתפוס את ה"רעים" – אבל אין להם שום נקיפות מצפון על כך.
אחת הפרודיות שהכי אהבתי
אוי! ומה לגבי
"אנשים בורחים מנחשול מים אימתני, שנוהג בנימוס ותמיד מתנחשל בדיוק צעד אחד מאחוריהם?"
אוי! ומה לגבי
דווקא ב"פגיעה קטלנית" (?) הנחשול הצליח להרוס לא מעט דברים בדרכו, כולל הבית הלבן. זה היה החלק הטוב ביותר בסרט – רמת האמינות שלו לעומת סרטים דומים על אסונות.
נ.ב. זה הסרט שיצא קצת לפני ארמגדון ובאותו נושא, ולכן נשכח מהר מאוד.
אוי! ומה לגבי
כאן יש קלישאה נוספת – אסונות טבע ודברים אחרים שמשמידים את העולם נמשכים לאתרי תיירות. אם כבר לזרוע הרס, אז במקומות שווים.
בעצם, את התופעה הזו אפשר להסביר – אם כבר כל העולם סובל, אז מעניין יותר לראות את ניו-יורק נהרסת מאשר את, נניח, קריית ארבע.
אוי! ומה לגבי
שלא נדבר על "היום השלישי" עם כל ה- Landmarks שהחייזרים בחרו כמטרות. מה לעשות שיש מקומות יותר פוטוגניים מאחרים? או יותר מייצגים? או משהו?
את קריית ארבע נהרסת
כנראה ייצא לנו לראות במציאות.
זאת לא קלישאה
זאת המציאות – כפי שהיא משתקפת בתקשורת המערבית. הצונאמי המפורסם גרם למותם של עשרות אלפים בבנדה אצה, אבל התקשורת הראתה בעיקר את מה שהתרחש בתאילנד, שם נהרגו 'רק' כ – 5000 איש – כי רובם היו תיירים (מערביים)
זו לא הסיבה הבלעדית
לדעתי, פשוט יותר קל להגיע לצלם שם.
לא הסיבה הבלעדית
זה נכון, אבל זאת תמימות לחשוב שבגלל שיותר קל לצלם בתאילנד רוב הדיווחים שקיבלנו היו משם. אם ערוץ 10 הצליח לעשות את זה בוודאי שהרשתות הבינ"ל הגדולות יכולות.
אבל אנחנו במחוזות המרוחקים ביותר של ה
אני אישית
הייתי שמח לראות את קריית ארבע נחרבת, ולא משנה באיזה פורמט. הקטע של גלי ענק שמחריבים אתרי תיירות זה רק תת קטגורייה של להראות רק את הגיבור בסרט (או אנשים מעניינים) בסרט. לעולם לא יצא סרט שבו פרדסייה מוחרבת ע"י מפלצת רדיואקטיבית.
'מלחמת העולמות'.
שום אתרים מפורסמים. רק ערים ועיירות לאורך מסלול מנוסתו של ריי.
משיהו יבחין?
מישהו באמת יבחין עם כפר-יונה או פרדסייה יחרבו ע"י מפלצת רדיואקטיבית?
אני די בטוח שתושבי כפר יונה יבחינו
אני אצטרך לחזור לישון ברחוב
נזכרתי בעוד שתי קלישאות מעצבנות
שמופיעות גם (אבל לא רק) בסרטי אקשן:
1. אפשר לתפוס מונית בכל מקום, בכל שעה, תוך שלוש שניות, אלא אם כן העלילה דורשת עיכוב ואז לפתע כל המוניות עסוקות, אפילו שיש עשרים מהן ברחוב.
2. כל אדם (מכל עיר) מופיע בכל ספר טלפונים (גם אם ספר הטלפונים נמצא בעיר אחרת). ספר הטלפונים נמצא, למרבה הנוחיות, בכל תא טלפון.
ועוד תת-ז'אנר - קלישאות מחשב:
עסקו בזה רבות, אבל זה עדיין משעשע, בעיקר בכל הנוגע לאבטחת מידע כמו מציאת סיסמא תוך שניות ספורות, פענוח הצפנות בקלי קלות וכו'. גם בנושא ממשק המשתמש, תמיד תופיע מעטפה יפה מונפשת על המסך כאשר מגיע דוא"ל, גם אם מדובר בסרטים ממש ישנים (לא זוכר דוגמא). ועוד: המון גיבורים בשנים האחרונות, לא משנה רמת הכנסתם, מסתובבים עם מק נייד. לו יהי.
ומשהו שתמיד שיגע אותי....
הכל – אבל הכלללל עושים *ר*ק* עם מקלדת! אין עכברים שם! אין ממשקים, אין כלום! בכמה הקלדות מהירות (וכולם שם מקלידים עיוור) אפשר לעשות הכל החל מעריכה גרפית מתוחכמת וכלה בפריצה לפנטגון.
ומשהו שתמיד שיגע אותי....
ותמיד אני נהנה להעלות את הלינק באוב:
http://www.sf-f.org.il/story_6
ועוד קישור שראוי לצרף באותו עניין
רשימת הקלישאות הגדולה של המד"ב:
http://www.sf-f.org.il/story?id=309
מחשב עם קול של אשה
זה מחשב שנשמע לא אמין ו"כאילו הוא במחזור"? הא, הוינר הזה היה שוביניסט פעם.
הוא התכוון למחשב שנשמע כמו אשה עצבנית במחזור
והאמת, ככה הם נשמעו… לא כמו נשים רגועות ושקולות, אלא כמו נשים שמישהו מכוון להן אקדח לראש.
עוד קלישאות
קלישאות בנושא מכות:
1. פתאם כ ו ל ם יודעים אמנויות לחימה מזרחיות.
2. כשהרע הולך להפסיד הוא נוקט באמצעים בוגדניים.
3. הגיבור חוטף וחוטף וחוטף וכשהכל נראה אבוד בא המהפך.
קלישאות מרדפים:
1. המכונית של הרעים דוחפת את המכונית של הטובים לשולי הכביש/לתהום אולם היא בעצמה עפה מהכביש.
2. מכונית במרדף נכנסת לחלון ראווה/חנות.
3. מכונית במרדף עולה על מדרכה וכל הולכי הרגל ויושבי בתי הקפה נמלטים בבהלה.
4. הגיבור בורח דרך השוק והופך דוכנים לעיכוב רודפיו.
5. הגיבור מעביר את ההגה לבחורה ומתפנה לירות אחורה על המכונית הרודפת.
6. הגיבור מחרים מכונית של אזרח המום.
7. אמא עם תינוק בעגלה נקלעת לזירת המרדף אבל הם ניצלים בנס.
8. שני זגגים מעבירים שמשה גדולה בנתיב הבריחה והשמשה כמובן נשברת לרסיסים.
היו כמה שהם לא קלישאות..
אבל הנה עוד אחת –
הרעים מקיפים את הגבר והבחורה,
הגבר נלחם, ואז בא מישהו מאחוריו, והאישה מורידה אותו באגרוף/נבוט וכו' ואז הוא מחייך מין חיוך תמוה, והיא אומרת WHAT?
אף פעם לא באגרוף
אישה תכה מישהו בידיים חשופות רק אם יעמוד בדיוק מולה במרחק הקטן מחצי מטר. במידה והאיש הרע עם הגב אליה (ובמיוחד אם הוא מתקדם מאחורי הגיבור), תכה האישה על ראשו בחפץ קהה. בין החפצים הפופולאריים: מחבת, סיר בעל ידית, אגרטל (שתמיד נשבר), או מטף.
אני הכי אוהב שהרע מתגנב
מאחורי מישהו, שפשוט מניף את היד אחורה, ונותן לרע אגרוף כמעט בלי להרגיש…
(הרע נופל מעצם ההפתעה?)
מהעלבון.
הגיוני
ומאותו הז'אנר
הגיבור במנוסתו סוגר דלת אחריו ומבריח אותה באמצעות כפיס עץ דקיק שבמקרה נמצא במקום. [הרי ידוע שלכל הדלתות בעולם יש 2 ידיות מקבילות שבכל אחת מהן יש חור].
הרע בועט ובועט בדלת והכפיס, במקום להישבר בבת אחת, עושה תנועות הדרגתיות של פקיעה ופוקע בדיוק כשהגיבור השלים מהלך מנוסה מבריק.
ומאותו הז'אנר
הממ…מקגייוור, מישהו?
ומאותו הז'אנר
הגיבור מטעה את רודפיו באמצעות חלון פתוח אבל הוא לא באמת נמלט דרכו.
או שהוא שם מעיל וכובע על מטאטא או כסא או קולב.
או פשוט משתמש בקיירה נטלי
מה?
מה?
קיירה נייטלי – רזה כמו מטאטא. לא שיש לי משהו נגדה, חלילה, או נגד רזון בכלל.
גם
אבל בעיקר היא הטעתה את הדולקים בעקבות פאדמה (נטלי פרטמן) ב"אימת הפאנטום".
כיסא יעצור כל אדם וחיה!
כשמניחים אותו מתחת לידית.
כיסא יעצור כל אדם וחיה!
אלא אם כן הדלת נפתחת בכיוון השני?
מאיזה סרט זה? נראה לי שקלטיס טאוט.
כיסא יעצור כל אדם וחיה!
ביג לובובסקי, כמדומני.
ישנה גם את קלישאת טוהר הנשק
הגיבור לעולם לא יהרוג את האיש הרע לאחר שניצח אותו בקרב. הרע ייהרג מעצמו כתוצאה משרשרת אירועים שתיגרם עקב רשעותו התהומית.
במחשבה שניה
האפשרות הזו נכללת בקטגוריית "גרידו יורה קודם".
ישנה גם את קלישאת טוהר הנשק
לדוגמה: הגיבור חס על חיי הרשע המוכרע ומפנה אליו את הגב. אולם הרשע חושף את טבעו הבוגדני ומנסה להרגו מאחור. עכשיו כמובן לגיבור יש הצדקה מוחלטת להרוג את הרשע.
מה אתה רומז?
תמים?
אין לי כוונות לרמוז לשום הקשר לא קולונעי
הממ,
אז מה אתה בעצם אומר, ש"שר הטבעות" זה לא באמת קולנוע? ידעתי!
קלישאה-אחות ל''כולם יודעים אמנויות לחימה''
אם אתה מארגן מסיבה או הולך למועדון, כולם כולל כולם יודעים לרקוד (בספונטניות, כמובן) בדיוק כמו רקדנים מקצועיים, גם אם רק עכשיו אנשים שמעו את השיר לראשונה וכמובן שכולם מתואמים לחלוטין.
ואם במקרה מישהו מתחיל לשיר באמצע הרחוב,
כולם ירקדו בתיאום וכוראוגרפיה מושלמים… לא, רגע, זה מחזות זמר (ובאפי).
אני לא מאמין שעבר כאן דיון שלם על קלישאות קולנועיות
ואף אחד לא הזכיר עדיין את המנורה הירוקה.
או יותר גרוע,
אם מישהו מתחיל לשיר במפתיע שיר מז'אנר שאף-אחד שם לא שמע מעולם (למשל רוקנ'רול במדינות ערביות או מעבר למסך הברזל), כמובן שכולם כולם, כולל כל הזקנים והזקנות, מתלהבים מיד כמו משוגעים מהמוסיקה.
כפי שכבר אמרו למעלה:
יחי סודי ביותר!
דווקא בבאפי זה היה סספינד!
החרמת רכבים של אזרחים המומים תמיד הטרידה אותי
הגיבור שהחרים להם את הרכב השתמש בו כדי ללכוד את הרעים ולהציל חיים, אבל הם יחיו לנצח תחת הרושם שאיזה בן זונה שדד להם את המכונית בשביל לפרק אותה בחצר האחורית ולמכור את החלקים לסוחרי מכוניות מפוקפקים.
לא פייר!
כן, ולמה לא מפצים אותם אח''כ?
זה תמיד הטריד.
ואם עוד לא עייפתם אז הנה עוד
במקום שיכירו לו טובה ויתנו לו צל"ש, לאחר שחירף את נפשו והציל את העולם ואישתו (תוך כדי כמה נזקים סביבתיים זניחים), הגיבור נאלץ להחזיר את התג בגלל עודף אלימות משטרתית שמסכנת את סכויי ההיבחרות מחדש של ראש העיר.
... ועוד
1.הגיבור נכנס לבר מלא עויינים. האווירה מלאה מתח. מה יקרה?
כמובן מתפתחת תגרה המונית (מדוע תמיד כולם ששים להצטרף לתגרה?), ואז נכנס השותף ומציל את המצב.
2. הגיבור והבחורה מגיעים לבסיס של הרעים. הגיבור חייב להכנס אבל אומר לבחורה להשאר בחוץ.
הוא נכנס ומסתבך, והבחורה שלא התאפקה מלהכנס מצילה אותו.
... ועוד
הבוס של הגיבור הוא משת"פ של הפושעים.
תעזרו לי, אני לא יכול להפסיק. רק עוד אחד ודי
הגיבור…טוב, הצלחתי להתאפק.
... ועוד
והאבא של הבחורה שבאה עם הגיבור
אוי, התגרה ההמונית
מה באמת הסיפור של תגרת הברים? יש שניים שיש להם סיבה טובה ללכת מכות, ואז הם פוגעים בטעות באחד אחר, שנכנס וגם מחטיף מכות לשניהם ביחד. עד כאן הכל הגיוני.
אלא שאז פונים כל מיני לקוחות אחרים, שלא קשורים בכלל לשום דבר, ומתחילים ללכת מכות *אחד עם השני*. עם מישהו שלפני שנייה הם ישבו ושתו איתו בירה בנעימים! מה הסיפור?!?!
אוי, התגרה ההמונית
ענין של מוסכמות חברתיות. אל תנסי להבין.
אוי, התגרה ההמונית
באיזה חברות בדיוק המוסכמות האלה מתקיימות? זה תמיד נראה כאילו הם רק חיכו להזדמנות להתפוצץ אחד על השני.
אוי, התגרה ההמונית
אין כמו תגרה המונית לגיבוש החברה.
עוד מימי סרטיו של ג'ון פורד התגרה ההמונית היתה נוסחה בדוקה לפתרון סכסוכים בדרכי שלום.
יש דוגמאות?
אני דווקא לא ממש זוכר שראיתי סרטים בהם זה קרה.
רק בסימפסונס =)
מערבונים
וסרטי טרינטי ובמבינו.
מערבונים
מל ברוקס צוחק גם על זה ב-"אוכפים לוהטים".
יש לי, יש לי!
בנוגע לבחורות – שמתי לב לזה לראשונה ב"קוד שבור" (עם מניח הרעפים הנוצרי) – האיפור והפן מחזיקים מעמד בכל מצב, גם אם כרגע נמלטת מהדף של פצצת אטום במדבר, שזה אומר לפחות קצת לכלוך! היוצא מהכלל הוא, כמובן, פגיעה ייצוגית כגון שריטה נאה במצח אותה אפשר לחבוש אחר-כך.
היי, יש לי עוד אחת (קלישאה) – תפירת הגיבור ע"י הגברת התורנית. זה לא אמור לכאוב? והוא עסוק בהגיגים פילוסופיים אודות עברו/ עתידו/ עתיד האנטי-גיבור/ רגשותיו כלפי הגברת.
הפן והאיפור זה מעוגן בחוזה, לא?
הפן והאיפור זה מעוגן בחוזה, לא?
אבל זה יותר הסגנון של אופרות סבון, לא? כל, אבל כל הנשים, גם בנות ה-82.5, גם אם הן כרגע התעוררו מתרדמת בת 9 פרקים, מאופרות ומסורקות להפליא (או שמא להזוויע).
שמתי לב כרגע..
שלפחות מחצית מהקלישאות המוזכרות כאן, הן מדספרדו..
שמתי לב כרגע..
יש בזה משהו, למרות שעד עכשיו לא נזכרתי בו בכלל. טוב, יש בזה די הרבה.
אגב, בקטע התפירה נזכרתי בכלל בפרק של פיירפליי מאתמול (למרות ששם הדוקטור תופר את הקפטן, ועושה רושם שדווקא כואב לו קצת).
אם מדברים על פיירפליי (ספוילר לפרק השני)
זה יהיה מעניין לבדוק איך ג'וס משחק עם כל הקלישאות.
למשל הוזכרה פה הקלישאה שהגיבור לא יורה ראשון.
אצל ג'וס זה לאו דווקא כך, כמו שראינו בפרק השני של פיירפליי (סרניטי חלק 2).
אם מדברים על פיירפליי (ספוילר לפרק השני)
טוב, את ההוא דווקא פספסתי. יש שידורים חוזרים? (HOT)
השידורים השבועיים של ''פיירפליי'':
רביעי ערב, רביעי לילה, חמישי ערב, שבת בוקר, שבת ערב.
לדוגמה, זה לוח השידורים השבוע – למרות שהשעות *אינן* זהות במדויק לשבוע שעבר, אז אי אפשר להסתמך עליהן במאה אחוז גם לעתיד:
Xtra HOT יום רביעי 16/11/2005 22:00 פיירפליי
Xtra HOT יום רביעי 16/11/2005 23:55 פיירפליי
Xtra HOT יום חמישי 17/11/2005 20:25 פיירפליי
Xtra HOT יום שבת 19/11/2005 10:30 פיירפליי
Xtra HOT יום שבת 19/11/2005 19:15 פיירפליי
השידורים השבועיים של ''פיירפליי'':
תודה רבה
עלודבר.
עלודבר.
אלמודובר היא האסוציאציה הראשונה שלי…כדאי להיבדק?
עלודבר. (כה''ב)
ואילו האסוציאציה הראשונה שלי היא ז'קלין ו"בזק שלום". מה זה אומר עלי, ובאיזו מנגינה?
עלודבר. (כה''ב)
זו גם האסוציאציה הראשונה שלי. וחשבתי שכבר שכחתי את הגשש החיוור.
עלודבר. (כה''ב)
לרגע לא הייתי בטוחה שהתכוונת למערכון של הגשש.
בכל אופן אם כך הדבר: המערכון יצא עידן ועידנים לפני שחברת בזק אף עלתה בדעת מאן-דהו. הטלפונים היו אאל"ט אז בחסות משרד הדואר.
השידורים השבועיים של ''פיירפליי'':
יש את זה גם ב"יס"?
לא.
אפשר בהחלט להסתמך עליהן
לפחות אלו של השידור הראשון, בימי רביעי. שאר השעות הן השידור החוזר ובהן יכולה להיות תזוזה קלה של כמה דקות לכאן או לכאן בהתאם לשידורים באותו יום (למשל השידור החוזר בימי חמישי זז מ-20:20 ל-20:25 כי הסדרה שמשובצת לאחר פיירפליי, המרגלים, הסתיימה והוחלפה בסדרה הקצרה ממנה בכמה דקות ולכן שובצה ב-21:10 במקום 21:05. שעת העוגן של הערוץ היא 22:00 בימי חול ואז אפשר למצוא את התכנים החדשים).
אם מדברים על פיירפליי
יש כבר כמה קלישאות מהן הסדרה מצליחה להיפטר – זואי האישה הלוחמת ובעלה שנשאר מאחור על הספינה, קיילי האישה המכונאית…זהו?
אגב, בינתיים ראיתי רק כמה פרקים אקראיים בפעם הקודמת שהסדרה שודרה, בקיץ (?).
בפיירפליי ג'וס טבח בקלישאות ללא רחם
כמעט כל פרק (או אפילו כל פרק) לוקח איזו קלישאה הוליוודית נפוצה ומסורתית וטובח בה ללא רחם. לפעמים יותר מאחת.
יש לי תיאוריה, שהסדרה הורדה עקב לחץ של תסריטאים חסרי דמיון שחששו שג'וס יחסל להם את כל הקלישאות שעוד נותרו, והם לא יצליחו להשלים תסריטים בלעדיהן.
זה סימן ההיכר שלו
אבל זה גם מה שהופך גם את הסדרות שלו לצפויות כי אתה יודע "אה, ברוב הסדרות זה הולך ככה, פה הוא יעשה את ההיפך", וזה מה שקורה.
והכי מעצבן אצלו זה היחס שלו לזוגות. זכרו ילדים, כלל ברזל: אם אתם צופים בסדרה או סרט של ג'וס וזוג האוהבים סוף סוף מתאחד וצועד לעבר השקיעה, אחד מהם ימות. אין זוגיות מאושרת אצל ג'וס.
אם אי פעם יהיה אצלו זוג מאושר שגם ישרוד עד הסוף *זה* יהיה חתיכת טוויסט לא נורמלי.
יש לי, יש לי!
זה רק בגלל ששריטות במצח זה מאד אריק שרון וזה מין רמז פסודו ציני פוסט מודרני או משהו כזה
חשבתי ששריטות במצח
זה מאוד הארי פוטר.
אבל זה כל העניין
הגיבור הנועז שלא מצמץ כשירו בו/דקרו אותו/דרסו אותו פעמיים נזכר להתלונן שכואב לו רק כשהגיבורה היפה תופרת לו את הפצע, שהוא תמיד בחזה ולכן דורש הורדת חולצה,והנה לנוסצינה רוויות מתח מיני ששניהם מתכחשים אליו עד לנשיקה הבלתי נמנעת בסוף הסצינה.
... ועוד
הטראומה…
הגיבור מאבד מישהו אהוב בסצנה הראשונה.
הסצנה השניה מתרחשת לאחר שנתיים והגיבור גר בדירת חדר עם זקן בן כמה ימים ועם בקבוק אלכוהולי ביד.
ואז מגיעה שיחת טלפון…
... ועוד
ואריאנט על הטרומה:
הגיבור לא מתייאש ולא מרפה ברדיפתו אחר הפושעים. מדוע הוא לוקח את זה אישית?
הוא לא רוצה לדבר על זה אבל מסתבר שבעברו יש טרומה. מישהו קרוב לו נרצח ע"י רשעים ועכשיו מנוי וגמור עמו לנקות את העיר מהם.
טרומה=טראומה
על כל פטריה וטרומה עוד נקומה!
וגירסת הקומנדו
חוטפים את הנשיא אבל הגיבור "כבר לא בעינין", אז מפוצצים בית ספר אבל לגיבור "לא נוגע", אז כדור טועה מקמט את השפם של חתולתה של הגיבור והוא שולף מגנום/חרב/בזוקה/כוכב-נינג'ה מהחגורה ואומר :Now is personal.
הגיבור שפרש
מסתבר שיש פושע חדש בשטח שמקרקס את כולם ורק הגיבור יוכל לגבור עליו. אולם הגיבור פרש והוא לא מעוניין לחזור לפעילות. כל השכנועים והפתויים לא עוזרים וגיבורינו ממשיך בסרובו.
מכיון שהסרט לא יכול להגמר כאן מוכרחים למצוא דרך לערב את הגיבור. ואז מתגלה שהפושע הוא חניך לשעבר של הגיבור שיצא מכלל שליטה. מכיון שהגיבור חש אחראיות כלפיו הוא מוכן כעת להתערב.
רק שלעתים קרובות לא הגיבור פרש, אלא המורה האגדי שלו ושל הרע
הדוגמה הכי מוכרת: אובי-ואן/ לוק / דארת ויידאר.
עוד ואריאנט על הגיבור שפרש
הגיבור הציני שפרש מסרב לחזור והוא בכלל כבר לא מאמין בשום אידיאלים.
אבל פתאם הוא משנה את דעתו ומסתבר שהציניות היא רק קליפה ושמתחתיה יש גיבור רגשן. (אפילו ג'וס השתמש בקלישאה דומה בפיירפליי).
אתם זוכרים שאנחנו מדברים על קלישאות אקשן
קשות לסיספונד, נכון? כי אני, אישית, מסוגל להאמין שאדם יצמיח זקן בן כמה ימים וילך להשתכר.
אני זוכר
אבל זה דיון שהתפתח לדיון על כל מיני קלישאות.
מה לגבי...
כשמכונית מתנגשת במכונית חונה מאחורה בדיוק על הפנס האחורי היא מזנקת מעליה כאילו היא היתה רמפה.
המדריך ללורד האפל
איך להשתלט על העולם בלי בעיות, ולא ליפול בגלל שטויות.
http://www.globalguardians.com/stuff/overlord/eviloverlord.php
ויש גם ''אפקט רוקי''
הכוונה היא למצב בו הגיבור תמיד מחטיף לרע, אח"כ הגלגל מתהפך והוא חוטף ממנו מכות רצח ואז, כשהכל נראה כבר אבוד לגמרי, מקבל הגיבור פרץ של מוטיבציה בעזרתו הוא מכריע את הרע באופן סופי.
המצב הזה חוזר על עצמו כמעט בכל סרטי האקשן-מכות שאני זוכר, גם סרטי סוג ז', וגם אלו שנחשבו יותר "איכותיים". היחיד שבסרטים שלו אין את הקלישאה הזו, והוא תמיד מחטיף ואף פעם לא חוטף, הוא סטיבן סיגל, אבל אז זה נראה עוד יותר אידיוטי, ועדיפה כבר האפשרות שהגיבור חוטף קודם, כי אז הוא נראה לנו יותר אנושי.
עוד כמה קלישאות להנאת כולם...
* יש מיליוני וביליוני אנשים בעולם, אבל הסרט מתמקד "דווקא" בבנאדם האחד שקורה לו משהו מעניין.
* בתחילת הסרט, תמיד תקועות כמה סצינות שאפשר ללמוד מהן מי הגיבור ומה הוא עושה.
* כמעט תמיד, מתישהו במהלך הסרט הגיבור נתקל במצב שבו הוא חייב להשתמש ב"כישורים" שלו כדי לפתור בעיה כלשהי.
* העימות האחרון חייב להיות יותר משמעותי.
אה, כן, קרב האחד על אחד בין הגיבור לרשע המרכזי,
שיגיע לא משנה מה קרה במהלך הסרט (כולל גם, אך לא רק, אם אחד מהם או שניהם מתו).
אלה לא קלישאות, זאת פשוט תסריטאות בסיסית.
כלומר, היית מעדיף סרט על אדם שלא קורה לו כלום, שלא לומדים עליו שום דבר במהלך הסרט, לא עושה שימוש בשום כישורים ולא מתעמת עם אף אחד?
אלה לא קלישאות, זאת פשוט תסריטאות בסיסית.
תזהר, אני חושד שיש אנשים שיענו לך "כן".
אתה רומז שזו לא הייתה
?
ודאי!
רק אנשים שלא מבינים שום דבר בקולנוע, ועדיף להם שיראו את סרטיו של קירוסטאמי תוך כדי הקשבה ערה לרצועת הבמאי ב"כחול" של קישלובסקי, שבו הוא מציין את השפעתו העזה של הסרט "סיאמו דונה" של אלפרדו גויאריני וג'יאני פרנקוליני, בו במהלך כל החלק הראשון שתי שחקניות עורכות אודישן ללא תכלית וללא טעם, תוך שהן חושפות את ערוותו של הנאראטיב הקולנועי המקובל, המעדיף התחנפות לקהל הרחב וחסר-ההבנה על פני משמעויות דקות ואמנותיות, שמבקר הקולנוע הבולגרי הנודע א. פולובאילס אמר עליהן, "כמו אנה קרנינה של הציור, מהפכה מס' 9 של הרישום, וואן-גוך של המוזיקה, האבסולוטיות הפרטיקולרית של הנצחיות הזמנית המובעת ביצירותיו של אנטוניוני, בדומה לריבועים של מארק רות'קו, עדיפה על קלישאות בהן…"
(נפתחת דלת, פורץ מישהו בחליפת טוויד:
אני חוששת שאניפותחת פה תיבת פנדורה
הקולנוע בכלל, והקולנוע האמריקאי בפרט, הרגילו אותנו לא לחשוב. ברבע השעה הראשונה של הסרט תצוץ שיחת טלפון (או כל פתרון תסריטאי אחר) שיגלו לנו כל מה שיש לגלות על הסרט, כדי שהצופים לא יצטרכו לעבוד בעצמם, חלילה. הגישה הזו, אני חושבת, היא זו שגרמה לכל כך הרבה מאתנו להתלהב מסרטים שבהם נפרץ רצף הזמנים של הסרט (ספרות זולה, ממנטו וכד'), מאחר והם מעניקים לנו את ההרגשה שאנחנו מתאמצים לפתור חידה = מפעילים את החשיבה.
אני זוכרת שבפעם הראשונה שראיתי את "אקירה" קצת התעצבנתי. הם לא טרחו לעשות שום אינטרודקציה, לא הסבירו מה קורה, לקח לי כמעט כל הסרט להבין מי נגד מי, וגם בסופו לא הייתי בטוחה שהבנתי את המסר. רק בדיעבד קלטתי איזה שינוי מרענן הוא מביא לחיי הקולנוע שלי (היי, זה היה לפני הרבה שנים, בבקשה).
אז אני לא אומרת שאני רוצה לראות רק סרטים לא מובנים, אבל אני יכולה להבין את התחושה שנמאס מתסריטים שבהם האינטרודקציה מגלה לך כל מה שאפשר לדעת על הגיבור. אקשן זה טוב, אבל רבאק, למה זה סותר מורכבות (של דמויות ותסריט גם יחד)?
לסיום, שתי נקודות:
ראשית, אסתור את כל מה שאמרתי עד עכשיו ואציין שאני חובבת שרופה של אקשן זול ובי מוביז, ושלילה נפלא מבחינתי מכיל את "השופט", "רובוקופ 2", "ואן דאם בשליחות החוק" ו"איש הרס" (לא לסקול, אני חובבת גם קולנוע איכותי, עם ובלי אקשן).
שנית, סרט על אדם שלא קורה לו כלום, שלא לומדים עליו שום דבר במהלך הסרט, לא עושה שימוש בשום כישורים ולא מתעמת עם אף אחד נשמע תרגיל קולנועי מעניין מאוד, למען האמת. אני מחבבת תרגילים קולנועיים, ויסלחו לי כל שונאי הדוגמה, אבל "האידיוטים" היה נהדר.
ותודה לכל מי שנשאר עד כאן.
סרט על אדם
שלא קורה לו כלום, שלא עושה שימוש בשום כישורים ולא מתעמת עם אף אחד?
הממ, נשמע לי כמו ההגדרה של "אבודים בטוקיו".
זה נורא מעניין לראות איך אנשים שונים מגיבים לאותו הסרט, כי לדעתי, למשל, להגיד על "אבודים בטוקיו" שלא קורה בו שום דבר, זה כמו להגיד שבסרט של ואן דאם אין מכות.
אולי אין בו אקשן, אבל קורים בו המון דברים, בעיקר בתחום הרגשי. למרות שכשאני חושבת על זה, רוב הדברים מובעים על דרך השלילה (מה שאנחנו לא אומרים מעיד עלינו בדיוק כמו מה שאנחנו אומרים). וסליחה על ההתפלצנות, אבל לדעתי זו מעשייה מלנכולית מקסימה על ניכור.
אמרת מה שאני אמרתי
גם את מסכימה בעצם שלא קורה לגיבור כלום. ואמרת את זה בעצמך: "רוב הדברים מובעים על דרך השלילה (מה שאנחנו לא אומרים מעיד עלינו בדיוק כמו מה שאנחנו אומרים).
כלומר – הוא לא אומר כלום, הוא לא עושה כלום, ומזה את מסיקה את כל המסקנות שלך על מה שקורה לו ב"רמה הרגשית". אבל הדברים האלו לא קורים על המסך, אלא זו כבר מסקנה התרשמותית שלך מהדברים ש*לא קורים* על המסך.
אבל יש דברים שקורים לו. למשל שהוא שוכב עם הזמרת ברים ואז רב עם שרלוט, או שהוא רודף אחרי שרלוט בסצנת הסיום. וגם שאשתו מנתקת את הטלפון בדיוק לפני שהוא אומר לה שהוא אוהב אותה זה משהו שקורה לו.
וזה לא שהם לא עושים כולם בטוקיו. הוא מצלם פרסומת, הם הולכים למועדונים מוזרים,היא נפצעת ועוד.
נכון שהקצב איטי והרבה דברים הצופה צריך להשלים בעצמו, אבל הגיבור בהחלט עושה דברים ומתפתח במהלך הסרט.
בהקשר של הדיון הזה, הדברים שהזכרת הם ''לא לעשות כלום''
בבקשה
אין בעיה שיהיו תרגילים קולנועיים כאלה,
אבל באמת היית מעדיפה מצב בו 90% מהסרטים הם תרגילים קולנועיים על אדם שלא קורה לו כלום, הדמות שלו לא מתפתחת, וכו'?
מקור העניין שלי
בתרגילים הקולנועיים עליהם מדובר, הוא נדירותם. וזאת מעבר לעובדה שהם עדיין תרגיל. (כשאני בוחרת דויד או קונה כרטיס לקולנוע אני מבכרת סרטים על פני תרגילים}.
רק ציינתי שזה יכול להיות מעניין (כתרגיל, לא כנורמה קולנועית)
''קלישאות'' שקשורות במבנה של תסריט
הפכו לקלישאות בגלל שהן עובדות. אני לא זוכרת באיזה סרט היה המשפט "קלישאות לא הפכו לקלישאות בגלל שהן לא נכונות, אלא בגלל שהן נכונות".
כך, שלמרות שזה מרענן לראות מדי פעם סרט שלא מגלה לך כלום על הגיבור, לא עובד בסדר זמנים נכון ואין לו סוף ברור, הרי שלעניות דעתי (או יותר נכון – לעניות טעמי) זה יהיה ממש מעצבן אם הסרטים האלה יהפכו להיות הרוב בעוד סרטים "מסודרים" שמספרים סיפור בצורתו הלינארית, יהפכו למיעוט. סיפורים הם בד"כ בעלי המבנה הזה כי הוא עוזר לנו להיכנס לסיפור מהר, מושך את תשומת הלב שלנו ומאפשר לנו להגיע לעיקר – לעלילה, למסר, להיכרות עם התכונות של הדמויות שמעניין את המחבר להתעסק בהן. סרט "מסודר" מבחינה תסריטאית, לא חייב להיות סרט עני בתוכן או בעניין. הוא יכול להיות סרט מאוד שונה, מיוחד, מטריד, מעורר מחשבה וכן הלאה.
אגב, גם בסרטים שנראים תחילה נורא מבולגנים (למשל 21 גרם, או ממנטו), אפשר למצוא לפעמים את המבנה התסריטאי הבסיסי של אקספוזיציה, מאורע מחולל, שיא עלילתי וכן הלאה. מה שקורה הוא רק שצריך להפעיל את המוח כדי לסדר את הסיפור בסדר הנכון, ואז מתגלה המבנה המוכר.
*מהנהנת בהסכמה*
וזה מזכיר לי משהו שמיכל בת אדם, בימאית בעצמה, אמרה פעם:
"כשאני רואה סרט, אני בתוך זה. קשה לי לראות אם הבימוי היה טוב, או הצילום מחורבן. כשאני קוראת ביקורות זה בכלל מסתבך: אני קוראת ביקורת קוטלת ומסכימה עם כל מילה, ואז כשאני קוראת ביקורת חיובית על אותו הסרט, אני נוכחת להפתעתי שגם הכותב הזה צודק ושגם איתו אני מסכימה עם כל מילה. לא יודעת, כנראה שכולם צודקים".
עוד כמה קלישאות להנאת כולם...
א. בד"כ הסרט נועד להיות על מישהו מעניין. זה לא שהוא האיש המעניין היחיד בעולם. זה פשוט שהפעם מדברים עליו.
ב. אקספוזיציה. זה די חשוב. הסרט לא יכול לצאת מנקודת הנחה שכולנו מכירים את הגיבור ויודעים עליו הכל.
ג. בד"כ סרט נועד להסתיים בshowdown. זה פשוט א"ב של תסריטאות מיינסטרים.
בחייך.
א. אז לאן נעלמו כל הסרטים על האנשים *האמיתיים* – או לפחות "הפשוטים", בהוליווד המיינסטרימי?
בנוגע לשאר הנקודות שלך – מה אני אגיד, אתה שבוי בקונספציה.
גם לאנשים פשוטים קורים דברים מעניינים, אתה יודע.
השאלה היא מי מעניין יותר את התסריטאי. שדרן הרדיו האחד מתוך מיליארדים שנוסע לויאטנם ומורד במוסכמות החברתיות, ההאקר האחד מתוך מיליארדים שמגלה שהוא חי בתוך הדמיה ממוחשבת, או השניים מתוך מיליארדים שעונים לשם "ביג ליבובסקי".
אנשים אמיתים ופשוטים הם מלכתחילה לא הגיבורים של סרטי אקשן
ולפחות, על זה היה הסקר.
אם עברת לדבר על קלישאות בכלל, אז כן יש סרטים, גם הוליוודיים, שעוסקים באנשים פשוטים. חלקם אולי לא ריאליסטיים במיוחד, אבל הם קיימים.
שאלה לעורכים:
מי בדיוק האנשים שזקוקים לתרגום של המשפט העברי הלא מסובך "שקשה להאמין לה" למונח העינדגי "לסספנד"? האם אתם מגדלים מעין איתמר מודרני שמדבר ומבין אך ורק את השפה המקומית?
''קשה להאמין לזה'' ו''קשה לסספנד'' זה לא בדיוק אותו דבר.
"לסספנד" זה לא רק 'להאמין', זה גם 'להתגבר על הקושי הראשוני שבאמונה במשהו מומצא, ולהאמין בו בכל זאת'.
אז כדי לבטא בצורה טובה את כוונת הסקר, ציינו את המילה "לסספנד", וכדי לוודא שכולם יבינו, כתבנו גם "להאמין".
אנחנו נורא נחמדים.
סקר קשה במיוחד
פשוט כל הכבוד על הרעיון.
יש באמת כמה דברים שפשוט אי-אפשר לסספנד. המכות בראש שמהממות, חסרי השריטות אחרי קרב, העשרות שממתינים בסבלנות (תוך קיפצוצים ועיוותי פנים)תוקפים את הגיבור אחד-אחד ונהרגים באופן מסודר (שלום, כאן ניו, כל הגפיים תפוסות. נא המתינו ותיהרגו לפי התור. תודה). הרעים שתמיד מפספסים, וההתנגשויות של המכוניות שתמיד מתפוצצות (גם על העניין עם המכוניות ירדו ב"סודי ביותר").
היה לי ממש קשה לבחור, אבל הייתי חייב לבחור במשהו, אז בסוף הלכתי על המכות שתמיד מפילות לרצפה. זה תמיד משגע אותי.
ועוד קלישאה אחרונה. טוב, אולי לא באמת קלישאה במובן הקולנועי, אבל בהחלט קלישאה כאן באתר, ובהחלט דבר שלא ניתן לסספונד בשום קנה מידה שהוא:
אוטובוסים *לא* יכולים לעוף!
דווקא לניאו לא היתה את הבעיה הזאת.
הסמיתים לא טרחו לתקוף אותו אחד אחד. הם קפצו עליו כולם ביחד, ובשיא הקרב יצרו את ערימת הילדים הגדולה בהיסטוריה של הקולנוע. אפשר היה לחשוב שהוא הבקיע גול.
לניאו דווקא היתה הבעיה הזו.
לא עם הסמית'ים, אלא עם אנשיו של המרובינג'אן (או איך שלא קוראים לו), שתוקפים אותו – עד כמה שזכור לי – אחד אחד, מצויידים בשלל כלי נשק מהארסנל שעל הקיר. (עוד קלישאה?)
אה, כן, זה נכון.
בכלל, ההגיון של הרעים שם היה תמוה: בדרך כלל, הקלישאה הקשה לסיספונד היא למה לתקוף את הגיבור בעזרת מבחר חרבות, אלות וקונג-פו, כשאפשר פשוט לירות בו. במקרה של ניאו, הם כבר ירו בו, והרבה, וזה לא עזר, אז השאלה היא למה הם חושבים שהם יכולים באמצעות חרב לפגוע באדם שיכול לעצור כדורים.
ועל זה כבר ענו באינדיאנה ג'ונס
:נמס: אוי איזה סצינה.
אני חושב שזאת אחת הסצינות הכי טובות בקולנוע.
מזל שלא שינו את זה בדיוידי לזה שאחת החרבות היא גם אקדח ושהאיש הזה הזה שם עם החרבות יורה ראשון :-P
אולי זה כמו בחולית.
המגן שאי אפשר לחדור דרכו עם טכנולוגיה מתקדמת, אלא רק עם סכין שמזיזים ממש לאט…
האמת, שעכשיו שאני חושבת על זה, נתקלתי בהמון מד"ב שבו בני האדם מנצחים בגלל שהחייזרים לא מוכנים להתמודד עם טכנולוגיה לא מפותחת. אז הנה עוד קלישאה.
לניאו דווקא היתה הבעיה הזו.
דווקא פה יש הגיון, כשמשתמשים בכלי נשק ארוכים (כמו בסצינה המדוברת) אתה לא רוצה לעמוד ליד בנאדם שמנפנף חרב בפראות ולא מסתכל עליך אפילו כי הוא לצידך, לבודד קל יחסית להשתמש בתוקפים זה נגד זה.
ועוד דבר, ג'ט לי נשאל פעם בראיון בדיוק את השאלה הזו: למה תוקפים אותו אחד אחד? התשובה שלו היתה שהוא בחור קטן (169 ס"מ) וכשהוא מוקף לא רואים אותו.
זה לא שחור-או-לבן.
מרבית התגובות בפתיל מדברות על אחד-אחד או המון זועם שמתנפל בבת אחת על הגיבור. אבל לא צריך להגזים עד כדי כך. אוקיי, שלא יקיפו אותו. אבל מה עם אפשרות ביניים – שניים או שלושה בבת אחת? זה לא אמור להיות מסורבל מדי.
מתישהו הציטוט הזה היה צריך להגיע
ועוד משהו,
גרידו היה, אני מניח, על תקן הזאב רווח של הסקר.
לפני שבועיים הייתי בים המלח במלון. בחדר האוכל התיישב לידי זאב רווח בכבודו ובעצמו.
כשקלטתי שהדבר היחיד שקופץ לי כל הזמן לראש זה "עין הדג", הבנתי שאני זקוק לעזרה מקצועית.
זאב רווח ישב לידך בחדר האוכל?
אני מקווה שלא שפכת עליו קולה.
מערכת ''עין הדג'' אינה אחראית לקולה שנשפכת על זאב רווח
אז איך אתה רוצה את הביצה שלך,
עין, עם פטריות או זאב רווח?
חכה, חכה,
אנשים עוד ילכו ככה ברחובות.
וגיטרות *לא* יורות טילים...
הפרד ומשול
כשהרעים עומדים לנצח הם מסתכסכים ומכוונים נשק אחד על השני או נפרדים.
הפרד ומשול
במיוחד כשאחד מהם הוא אישה, ואז אחד/ת מהם בוגד/ת בשני/ה ועוזר/ת לגיבור, ואז האחר/ת כמובן הורג/ת אותו/ה.
אם מדובר באישה ושני גברים
תתקיים אחת משתי קלישאות:
1. שני הגברים רבים ביניהם. אחד מציע הפסקת אש והורג את השני ברגע שיסובב את הגב / יניח את נשקו. במצב כזה, האישה נמלטת ממוות בטוח ומצטרפת לגיבור, לא פעם תוך התאהבות בו.
2. שני הגברים יריבו ביניהם, כי אחד לא סומך על האישה והשני מאוהב בה. כמובן שהראשון צודק והאישה הורגת את שניהם, אך לא לפני שנישקה את השני בחושניות.
תודות על סקר נפלא!
שמחזיר אותי בלגיטימיות מוחלטת לאינסוף סרטי אקשן שהייתי מעדיפה להעמיד פנים שמעולם לא נתקלתי בהם. אוי, "ספורט הדמים"…אהוי, משהו עם דולף הבלונדי כספורטאי חסון, או-הו-הו, צ'אק (
) נוריס, סטיבן (
) סיגל ושטלון גם יחד.
לצערי
בד"כ אנשים נוטים לפספס, גם כשאתה תחת מטר כדורים. לירות זה לא ממש קל (מה שלא אומר שהטובים כן אמורים לפגוע), ואגב, הייתי מוסיף את "אנשים יורים באקדח רק עם יד אחת ופוגעים". מה שכן, מנסיון, באמת לא מתעלפים ממכה אחת בראש וגם לא מכמה מכות רצופות.
סתם מסקרנות
מאיזה צד של הניסיון אתה מדבר?
של הטובים, כמובן
חתולים מתים בסתר
משני הצדדים
סתם הערה,
יש שיטות שלמות של ירי ביד אחת, והן מדוייקות להחריד.
נכון, אבל לא בצפון
לא עם מגנום (האקדח, לא הארטיק)
וואלה. צודק.
מי זה גרידו?
ולמה הוא יורה קודם??
בתחילת הסקר כבר שאלו את זה.
ראה פה: כתבה מספר 2995
אה, הגרידו הזה!
תודה!
אני חוששת שגם עם הארטיק זה לא יעבוד.
אני חוששת שגם עם הארטיק זה לא יעבוד.
לא ממש. אבל אולי אפשר לתת איתו למישהו בראש והוא יאבד את ההכרה. מדובר בארטיק מכובד למדי.
אולי אפשר לתת למישהו לאכול אותו
והוא מייד ימות מהתקף לב… אבל שנייה אחרי זה יתעורר כדי לדקור את הגיבור בפעם האחרונה בגב.
חזק!
![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
הסקר הכי טוב שהיה פה אי פעם
סקר חביב
אני שמחה שהרוב חושב כמוני שהכי לא יאומן זה המוני הרעים התוקפים את הגיבור אחד אחד.
עוד כשהייתי בת 6 והייתי רואה בקולנוע סרטי קארטה (שברובם כיכב ברוס לי), זה נראה לי לא הגיוני שהם תוקפים כל אחד בתורו. בהתחלה עוד חשבתי שזה מין קוד לחימה מוסרי כזה של המזרח, אך זה עבר לי מהר מאוד.
אין הגיון בסרטי אקשן. פשוט אין.
איך שכחתם את הקלישאה...
הגיבור יכול לחטוף מכות, לקפוץ מבניינים, לברוח מפיצוצים ולא לסבול שום כאב… אבל כשהאישה מטפלת בו (וזה תמיד אישה) הוא סובל מכאבים… יו ! היא כולה ניגבה לו את השריטה…
אבל מסתבר שגם באתר הרשמי מופיע אחרת:
http://www.starwars.com/databank/character/greedo/index.html
וכמובן הפצצה
הגיבור ימצא את הפצצה, אפילו אם קיבל אתראה בת חי שנים לחפש אותה, ממש בשניות האחרונות, שיספיקו לו בדיוק לפרק אותה (הוא היה ביחס"פ) או למצוא מקווה מים, תהום או מכרה מלח שנמצא ממש מעבר לפינה.
אגב, זה ברור שהמעקב אחר הפצצה אינו בזמן אמיתי, הסרט בד"כ מוגבל לשעתיים אז מדלגים קצת, אבל אני די בטוח שהיו מקרים בהם השעון הראה, למשל, שלוש דקות לפיצוץ ועברו משהו כמו חמש דקות עד שהשעון הגיע ל-20 שניות האחרונות.
וכמובן הפצצה
ותמיד תהיה ההתלבטות הגדולה- החוט הכחול או החוט האדום?! וכמובן שבשניה האחרונה הגיבור ישנה את דעתו ויחתוך את החוט הנכון
את קלישאת-הפצצה, כמו שהיא, הסדרה הזאת כבר עשתה לפחות עוד פעם אחת
בעונה הנוכחית.
ועדיין זו נשראה סדרה דגולה.
מסקנה: מותר גם קלישאות, מדי פעם.
המרגלים?
זה מה שמשודר בימינו תחת השם הלא קשור MI5? הסדרה *המשיכה* אחרי שכל הדמויות המקוריות נעלמו/פרשו/מתו? איך?
הביאו דמויות חדשות במקומן.
דמויות פחות מעניינות, אמנם, אבל הסדרה עודנה משובחת.
Swat Kats עשו את זה לפני 10 שנים
כש-DarkKat זורק פצצה על העיר ו-Razor קופץ אחריה כדי לנטרל אותה.
הוא אומר לעצמו "Ok, remember. Always cut the red wire!", פותח את הפצצה ומגלה שכל החוטים אדומים.
אבל הוא משקיע קצת זמן בלעקוב אחר המעגלים ולמצוא את החוט הנכון.
בסדרה המצוירת Spaced Out
צריך בוריס הרוסי לחתוך את אחד הכבלים כדי שהמנוע בחללית לא יתפוצץ. הוא אומר לעצמו "בסרטים אמריקאיים הגיבור תמיד חותך את הכבל האדום", אלא שאז אומרים לו שלא יעשה זאת כי הוא לא אמריקאי. הוא חותך את הכבל הכחול וניצל.
אממ הקלישאות האלה מוכיחות דבר אחד:
ראית סרט אקשן אחד, ראית את כולם.
יופי.
את זה אפשר לומר על כל ז'אנר, ולא רק בקולנוע.
ממש לא!
ממש כן!
לכל ז'אנר יש קלישאות. תמיד אפשר להיות חכמולוג ולהגיד שהקלישאות הללו מוכיחות ש"ראית סרט אחד מהז'אנר, ראית את כולם", אבל זו אמירה ריקה לחלוטין. השמצה חסרת סיבה, ביסוס והגיון של הז'אנר.
סליחה, לא הבנתי אותך נכון.
חשבתי שאתה טוען שזה באמת כך בכל ז'אנר..
ובשביל להוכיח את זה
יש את מל ברוקס
קלישאות
לכו לאתר ואללה > VOD > רץ במייל.
בצד שמאל תחת TOP 5 תבחרו ב"ההוא מהסרטים"
מוצלח, מוצלח.
הוא עושה חיקוי ממש טוב של קיאנו ריבס.
ראיתי את הבאטמן החדש
וכל מב שיכלתי לחשוב לעצמי הוא איך לעזאזל הוא השיג אישורי בניה מהעירייה למערה שלו?
עצוב, הא?
ראיתי את הבאטמן החדש
בהחלט עצוב. אבל דווקא ניתן לסספונד:
הרי המערה די נמצאת מתחת לבית שלו, בשטח שששיך לאחוזה ולו באופן אישי. לא חושב שהעיריה באמת אמורה לבדוק מה אחד האנשים העשירים והמכובדים של העיר עושה מתחת לאדמה בשטח שלו…
וגם אם כן, אני בטוח שאפשר להגיד שהוא 'מתכזז' עם העיריה על מחיר הארנונה של המערה בדרכים אחרות…
סוף סימון