העיבוד הטוב ביותר למחזה של שייקספיר בעת האחרונה:
23  |
הנרי החמישי |
| 8 |
המלט (מל גיבסון) |
| 97 |
מהומה רבה על לא דבר |
| 20 |
המלט (קנת בראנה) |
| 55 |
רומאו וג'ולייט |
| 13 |
חלום ליל קיץ |
| 29 |
טיטוס |
102  |
10 דברים שאני שונאת אצלך |
| 19 |
או |
| 26 |
הסוחר מוונציה |
מספר מצביעים: 392
''מהומה רבה על לא דבר''
נחשב אולי לאחד הפחות מוצלחים מבין העיבודים של בראנה לשייקספיר (למעשה, נדמה לי שאחרי "הנרי החמישי", אף אחד מהעיבודים לשייקספיר שהוא ביים לא זכה ליותר מדי הערכה), אבל ממנו הכי נהניתי. משחק נהדר (טוב, אולי מלבד קיאנו ריבס), צילומים יפייפיים, וגם נורא מצחיק ושנון.
''מהומה רבה על לא דבר''
לא נכון, עד היום העיבוד הזה נחשב ליפה ומיוחד, לעומת זאת המלט שלו ממש נחשב לעיבוד הטוב ביותר!
אני אוהב שמכניסים דברים חדשים ומנצלים את המדיה המשומשת לחידושים
בגלל זה בחרתי את רומאו ויוליה. גם טיטוס עובד עם ההגדרה הזאת.
ורק בשביל הרקורד, מאד נהנתי מ 10 דברים.
תודה.
מהומה רבה על לא דבר
ולו בשביל מייקל קיטון (ולא שלא נהניתי מהשאר).
מהומה רבה על לא דבר
נכון ! רק שהיה חסר לי שמישהו שם יקרה לו ביטלג'וס כמה פעמים. אמה טומפסון גם היתה נהדרת ונדמה לי שגם התהבתי בה בסרט הזה.
בחיי, כולם ממש גרועים. לפחות אלו מהם שראיתי.
האמת שנדמה לי שהשייקספיר הקולנועי הבאמת באמת מגניב היחידי שראיתי זה מקבת של אורסון וולס.
אמנם נהניתי ממנו, משום מה, אבל ''מקבת'' של אורסון וולס בפירוש לא
קולנועי. הוא אנטי-קולנועי – נראה כמו הצגה מצולמת מ-א' ועד ת'. ואני לא חושב שאפשר לייחס את זה רק לכך שהוא נעשה ב-1948.
אמנם נהניתי ממנו, משום מה, אבל ''מקבת'' של אורסון וולס בפירוש לא
אנטי קולנועי?
הקלסטרופוביה שם היא כל כך קולנועית באופן טהור, בעיני.
המשחק תאטרלי, ההצבה תאטרלית, אבל כל שוט שם מוצף אקספרזסיוניזם גרמני.
אוקיי. אמרת ''אקספרסיוניזם גרמני'', שכנעת אותי
ועם זאת, סרטים כאלה- כמו, נגיד, "מטרופוליס" – עדיין נחשבים לדעתי 'אנטי קולנועיים' במונחים של היום. ואלה המונחים אליהם התייחסתי.
אוקיי. אמרת ''אקספרסיוניזם גרמני'', שכנעת אותי
כן, קצת רעדה לי היד לפני שהקלדתי "אקספרסיוניזם גרמני", אבל וולס ממש, ממש אהב את הטיפוסים האלה.
אבל על מה בדיוק אתה חושב כשאתה אומר אנטי-קולנועי? סטאטיות?
אני חושב על זה
שראיתי את "מקבת" כמה פעמים מאז שערוץ 6 של הכבלים הפך ל-" ערוץ 'מקבת' + 'רחוב הארגמן' " (שהוא, אגב, סרט מעולה, אבל כמה אפשר). ואני לא יודע אם לקרוא לזה סטאטיות – אולי זה באמת העניין – אבל הכול היה מלאכותי מאוד, נוקשה מאוד, מוקצן מאוד. ולא היה שימוש בצילומים יוצאי דופן, או בכל "טריק" קולנועי נפוץ אחר. בקיצור, בכל פעם זה נראה לי יותר כמו וידאו של הצגה.
אני חושב על זה
מבחינתי הקולנועיות התבטאה באופן שוולס יצר תחושה של מעין כלא חתום ומרוחק מכל מקום בעולם הרגיל, רק שמיים סגורים וחדרים. ראיתיאת הסרט רק פעם אחת, כך שאני לא יכול ממש לומר האם הייתה איזו קומפוזיציה של מראות ואופני צילום שיצרה את זה, אבל התחושה שלי הייתה שכן.
אולי.
אני זוכר שהיו שם קטעים שצולמו "בחוץ", אבל אולי אני טועה.
בכל מקרה, נראה לי הגיוני שוולס התכוון ליצור אפקט מינימליסטי כזה – רק שלדעתי זה לא כל כך יוצר תחושה של חוויה קולנועית. זה יוצר תחושה שוולס פשוט הלך נגד הצורה שבה עושים קולנוע, אז יצא לו משהו שאין בו את העוצמה הויזואלית הרגילה של סרט.
בעייתי...
אני מאוד מעריך, מכבד ואוהב את שייקספיר, אבל אף אחד מהגרסאות שראיתי לא הרשימו אותי במיוחד. לכן עוד לא הצבעתי.. אולי יעלו פה טענות שיעזרו לי לגבש דעה
טיטוס
טיטוס, טיטוס, טיטוס.
גם בגלל שכמחזה שיקספירי הוא יוצא דופן, גם בגלל העיבוד המקורי שמצליח לערבב באופן מעורר מחשבה בין תיאטרון לקולנוע, ובעיקר בגלל המשחק. עם כל הכבוד ל"10 דברים" וזוועתונים אחרים, איך אפשר בכלל להשוות?
ראיתי רק את ''10 דברים''
ככה שאני לא מצביע…
רומאו וג'ולייט!
השילוב בין המחזה המקורי עם מיאמי של היום היה פשוט מעולה! כמה שהייתי סקפטית בהתחלה ממש ממש אהבתי את הסרט! גרם לי ממש להעריך את באז לרמן. אז גם שמעתי את class of 97 ובכלל הבנתי שהבנאדם גאון!
לא יודעת.
מילא שהסרט הצליח לגרום לאולם שלם (לפחות בהקרנה שאני הייתי בה) להתפקע מצחוק באחת הסצנות הטראגיות בהיסטוריה (אני דווקא אוהבת את קלייר דאנס, אבל מה לעשות – היא לא יודעת לבכות), אבל לעשות אוברדרמטיזציה לרומיאו ויוליה? כלומר, מה – לא היה מספיק טראגי? בואו נחפש דרכים לעשות את זה *יותר* גרוע?
שלא לדבר על זה שהוכרחתי לצפות בדבר הזה פעמיים (!!) בביה"ס – פעם בשיעור ספרות ופעם בשיעור אנגלית…שזה אמנם לא מעיד הרבה על איכות הסרט, ובכל זאת, טראומה למדי.
אני לא חושב שאפשר להשיג הרבה
מלראות את הסרט הזה בשיעור אנגלית. אנשים לא מדברים בו אנגלית אלא שייקספירית, ומדברים כל כך מהר שבאמת קשה מאוד להבין אותם. למרות שאני מחשיב את עצמי לדובר אנגלית, בסרט הזה קראתי את התרגום, כל הזמן.
(ובלי שום קשר, זה היה גם הסרט שעליו אמר מישהו שהיכרתי את המשפט האלמותי: "זה סרט כזה שבו או שאתה יוצא באמצע, או שאתה נשאר עד הסוף").
ייאמר לזכותה של המורה שלי לאנגלית
שלמיטב זכרוני למדנו את שייקספיר בזמנו.
אישית, אני דוברת שייקספירית לא רעה, אבל רומיאו ויוליה אף פעם לא היה מהמחזות האהובים עלי, והעיבוד הזה די המאיס אותו עלי. כמובן, שלצפיה עם חבורה של ילדות מתלהבות (שיעור ספרות, כיתה…ח? ט? לא זוכרת, הדחקתי) שצווחו "ליאונרדו" כל פעם שהיה חשד לצללית של דיקאפריו על המסך, היתה אולי השפעה.
בשביל מה ללמוד שייקספיר?
או יותר נכון, למה ללמוד שייקספיר במקום אנגלית? בניגוד לכל שאר השיעורים בתיכון, אנגלית זה דבר שימושי ומעשי. אנגלית שייקספירית – לא. זה דבר שבהחלט נחמד לדעת כדי להעשיר את הידע הכללי, אבל הרבה הרבה יותר חשוב לדעת להבין אנגלית של היום. את שייקספיר אפשר להשאיר לספרות. חבל לבזבז עליו שעורי אנגלית.
שיט, גילית לי את הסוף
בשביל מה ללמוד שייקספיר?
אנחנו נחשפים לאנגלית יומיומית באופן שוטף, היא מגיעה אלינו מכל קצוות המדיה. לפחות בבי"ס חשוב לספוג משהו שהוא קצת מעבר. אף אדם שפוי מן השורה לא ייקח מהספרייה עותק של "המלט" באנגלית אם לא יכריחו אותו, אבל הוא כן ייקח עותקים של ג'ון גרישם, הארי פוטר, שר הטבעות (לא שזאת האנגלית הכי יומיומית שיש, אבל מילא.) אני חושבת שחשוב לטעום מהאנגלית השייקספירית במסגרת בית הספר.
אבל לא ענית על השאלה.
למה?
מה ייתן לי לדעת את השפה של שייקספיר?
אנחנו נחשפים לאנגלית יומיומית כל הזמן, נכון, ובכל זאת רמת הידע של רוב הישראלים באנגלית היא לא מאוד גבוהה. כנראה שלהיחשף זה לא מספיק. התפקיד של בית הספר בכל העסק הזה הוא לא לחשוף את התלמידים לאנגלית, מה שקורה ממילא, אלא ללמד אותם. שני שיעורים בשייקספיר לא יעזרו לי לקרוא את 'המלט' בלי מילון צמוד, ובוודאי לא ישפרו את האנגלית המדוברת שלי.
אבל יכול להיות שהם יתנו לך משהו לשאוף אליו.
חוצמזה – כל אחד צריך להיחשף מתישהו בחיים שלו לכתיבה של שייקספיר, ואין מקום טוב יותר להתחיל בו מאשר שפת המקור.
אז אולי ילד אחד דווקא יבין איזה חצי מילה פה, חצי מילה שם. יבין את התחכום, את האירוניה ואת הסרקזם שבחלק מהיצירות. אולי הוא יתחיל להתעניין בשייקספיר גם כשלא מכריחים אותו לעשות עליו שיעורי בית. אולי אחרי נסיונות קריאה הוא יבין יותר ויותר. ואולי הוא ילמד לאהוב את זה ולהעריך את זה.
רק בשביל האחד הזה שווה את כל המאמץ שבנסיון ללמד את 'רומיאו ויוליה'.
אז אולי זה לא משפר לך את האנגלית לטווח הקצר – אבל זה משאיר בך משהו לטווח הארוך.
היי – ככה אני התחלתי להתעניין בשייקספיר.
אבל זה התפקיד של שעורי ספרות.
(תאורטית, לפחות. מעשית התפקיד שלהם זה להשניא על ילדים את כל מה שקשור לספרות וללמד אותם שספרים זה כואב, וכך לוודא שהם לעולם לא יתקרבו אליהם).
אנגלית היא הדבר הכי חשוב שלומדים בבית הספר. חבל לבזבז את זה על חורים בתכניות הלימוד של שעורים אחרים.
אני עם רד.
קודם כל כי שיעורי אנגלית זה חשוב ומשייקספיר אף תיכוניסט ממוצע לא ילמד אנגלית. אולי מישהו שכבר יודע אנגלית טוב ורוצה ללמוד על ההיסטוריה של השפה.
שנית – המחזות האלה אמורים להיות מותחים, משעשעים, מעציבים ובכל מקרה – מבדרים. הבחור המסכן לא התכוון להיות חידת הגיון או שיעור בפענוח קודים בשפות עתיקות א-לה סטארגייט, ואין סיבה לעשות לו את זה יותר ממה שחייבים.
טוב... נו, אתם צודקים.
באמת אין שום הצדקה לכך שילמדו את שייקספיר בשיעורי אנגלית, במקום בספרות, אם התלמידים באמת לא יכולים להבין את הבסיס של השפה.
אבל זה גם תלוי ברמה של הכיתה…
בדרך כלל באנגלית יש חלוקה להקבצות. ברמות הנמוכות יותר אני מסכימה שזה בזבוז זמן מוחלט ללמד את שייקספיר.
אבל ברמות גבוהות יותר (אני אולי לא אובייקטיבית, כי אני למדתי אנגלית מהבית) החשיפה לשפה השייקספירית בהחלט מעשירה את הידע ומדגימה את השימושים השונים בשפה האנגלית. ואם מצליחים להבין את שייקספיר – אפשר להבין כמעט כל דבר.
?
"אף אדם שפוי מן השורה לא ייקח מהספרייה עותק של "המלט" באנגלית אם לא יכריחו אותו"? למה לא בדיוק? אני בכיף אקרא את כל המחזות שלו! במקרה יש לי ספר כזה עם כל הדברים שלו אבל יש לי כלכך הרבה לקרוא שאני לא יכול את זה כרגע.. אבל אני מבטיח שיום אחד אני אקרא את זה
?
אתה קורא גם תסריטים?
לא הצלחתי להבין אף פעם מה הכיף הגדול בלקרוא מחזות, ולא משנה מי כתב אותם.
כן, היצירות של שייקספיר נהדרות, אבל זה סיוט לקרוא אותן (או כל מחזה אחר, אם כבר מדברים).
עדיף לצפות בהן, או לפחות להאזין ולעקוב עם הטקסט (יש לי את http://www.audioeditions.com/sf.cfm?pageid=163 והוא מצויין)
?
תאמת בכייף הייתי קורא תסריט, וגם הייתי עושה את זה אם היה לי זמן. גם ככה יש המון ספרים שאני צריך לקרוא. אני גם נהנה ממחזות. פחות מספרים אולי, אבל אני מוצא את זה להיות מעניין.
1. יש מחזות שקשה מאוד להבין אותם
בלי לקרוא את הטקסט. המחזות של טום סטופארד מפורסמים בזה, שלא לדבר על שייקספיר.
2. אני אישית נהנית יותר מלקרוא מחזות מאשר מללכת להצגה. אני מודעת לזה שלא בדיוק מקבלים מזה את חוויית התיאטרון, אבל מה לעשות – אני לא מתה על תיאטרון. בקריאה אני נהנית מהמחזה בדרכי שלי.
לפני משהו כמו עשור וקצת, ג'וני דפ היה הכוכב שכל הבנות (נדמה לי) היו מאוהבות בו. אחרי זה הוא די נעלם והגיעו עוד כמה חתיכים תורנים, הבולט בהם היה האדון דיקפריו. עכשיו ליאונרדו דיקפריו משחק ב"הטייס", קוצר שבחים על משחק מפתיע לטובה וצפוי לקבל אוסקר כאחד המפיקים של הסרט. ובמי הבנות מאוהבות? בג'וני דפ.
מבינה בהחלט. ובכלליות אפשר להבין את כל ההתלהבות סביבו, הוא שחקן שלא לוקח את התפקידים שלו לפי כמה הסרט יעשה, אלא לפי כמה הוא מתחבר אל הדמות ולפי מה שמדבר אליו. ("המספריים של אדוורד" הוא דוגמא טובה לכך). רגע, לא דנו בזה כבר באיזה סקר שהיה לא מזמן?
דיקאפריו שחקן טוב
אין שום הפתעה בכך שהוא משחק טוב גם בסרט הזה.
אתה צודק. אני חושבת שהייתי עובר בזמן שההתלהבות הראשונית מג'וני דפ התחילה, אז אני לא כל כך מבינה בקטע הזה… אבל רק לפני עשור חברותי ואני היינו מתלהבות וצורחות בכל פעם שהיינו רואות את דיקפריו על המסך (אני מתנצלת בפני כל שאר האנשים שנכחו גם הם בבנין הקולנוע יחד איתנו בהקרנה של 'טיטאניק' ב-'95).
לא רק זה… אפילו היו תמונות ממוסגרות שלו על הקיר.
אבל הפייז חלף והוא התקדם הלאה והוכיח את עצמו כשחקן רציני וטוב מאוד (רק אחרי שראיתי את המשחק שלו ב"מה עובר על גילברט?" הבנתי עד כמה הוא באמת מוכשר. כאילו- שניהם, אבל ההפתעה הגיעה מכיוונו של הבלונדיני לשעבר) ואנחנו התבגרנו, או שפשוט לא היינו מעוניינות ב"שחקן רציני"….
וג'וני… ובכן, כמו שאמרת – הוא התלהבות מחודשת של השנים האחרונות. הוא כבר לא צעיר, והוא כבר לא חדש, אבל הוא כן נראה מעולה, יש לו אופי יוצא דופן והוא עשה קאמבק מפתיע ביותר בסרט הוליוודי (מי היה יכול לנחש ששיני זהב זה סקסי?) מה שהכניס אותו חזרה לתודעת הבנות. גם אלו היותר צעירות.
האמת היא שזאת באמת תופעה מעניינת. ג'וני עדיין מוערך, אבל הוא מוערך בסרטי אינדי קטנים בעוד שדיקפריו מתחיל לצבור תעופה בהצלחות הוליוודיות גרנדיוזיות ומרשימות שהן גם סרטים טובים ומעניינים. (סופסוף הבנאדם למד שדמויות עם עומק תמיד עדיפות על דמויות בעומק).
קאמבק
ג'וני דפ לא עשה קאמבק. הוא תמיד היה שם. מה שהוא עשה ב'שודדי הקאריביים' זה לחדור לתודעה המיינסטרימית, גם של כאלה שבחיים לא ילכו לראות סרט עצמאי. אבל הוא אף פעם לא היה שם לפני כן, אז זה לא "בק".
מצד שני, מי שכן אפשר להגדיר כקאמבק זה דיקפריו. קצת אחרי 'טיטאניק' הוא פשוט נעלם. בין 1998 וסוף 2002 הוא הופיע בסרט *אחד* בדיוק (כלומר, כזה שזכה להפצה כלשהי). אבל מאז הוא חזר, ואפשר להגיד שדי בגדול. הוא כבר לא אליל הבנות, אבל אני חושב שכולנו (כולל אותו) מרוצים יותר בגלל זה.
בין 1998 לא כולל 98 אתה מתכוון...
כי הוא עשה את האיש במסכת הברזל ואת סלבריטי ב98, ואז את החוף ב2000, ובעצם בין 2000 ל-2002 הוא לא עשה כלום, אלא רק התאושש ממפלת "החוף".
אבל אז שוב, בין 2002 ל2004 הוא לא עשה כלום. ועד 2006 לא אמורים לצאת לשוק עוד סרטים שלו.
הוא עובד יחסית לאט הבחור.
וזה מזכיר לי
עוד כ-14 שעות יוכרזו המועמדים לאוסקר. "הטייס" הוא הפייבוריט לזכיה בפרס לסרט ולבמאי ודי ברור שיוביל גם בכמות המועמדויות. מחישוב מהיר, מתברר כי למרות פסילתו מקטגורית הפסקול המקורי (כי הוא לא מספיק מקורי, מתברר), הסרט עשוי להשוות את השיא של טיטאניק ולהיות מועמד ב-14 קטגוריות שונות*. גם האתר Oscar Watch לא פוסל את האפשרות, מה שגורם לי לתהות איך דיקפריו מושך אליו כמויות כאלה של מועמדויות.
*להבדיל מ"הכל אודות חוה" שהיו לו 14 מועמדויות, אבל רק ב-12 קטגוריות. הסרט קיבל מועמדות כפולה גם לשחקנית ראשית וגם לשחקנית משנה (וזכה דווקא על שחקן משנה).
נו, ומה עם ניתוחי האוסקר שלך?
אז מי החמישה שיהיו מועמדים לפרס הסרט?
זו השאלה הקלה
הטייס, מיליון דולר בייבי, דרכים צדדיות, למצוא את ארץ לעולם לא, ריי. יש הסכמה די נרחבת שכל מועמד אחר יהיה בגדר הפתעה גדולה.
מה שבאמת מסקרן אותי היא קטגורית השחקנית הראשית. חוץ מקרב בין שלוש פייבוריטיות (אנט בנינג, הילרי סוונק ואימלדה סטאונטון שעוד לא נס לחה), שני המקומות הנותרים יאוכלסו כנראה בידי קטלינה סנדינו מורנו (מריה הלבנה) הטירונית ואו קייט ווינסלט, או אומה ת'ורמן, או שליפה לא צפויה מהמותן. אני עדיין מהמר על אומה, אבל כנראה שאני במיעוט.
מה בעניין שחקן ו/או במאי?
הניחושים שלי (ובעוד כמה שעות, בטח גם הפאדיחה שלי):
במאי: מרטין סקורסזה (הטייס), קלינט איסטווד (מיליון דולר בייבי), אלכסנדר פיין (דרכים צדדיות), מארק פורסטר (למצוא את ארץ לעולם לא), טיילור הקפורד (ריי).
באופן חריג יחסית, השנה כנראה חמשת המועמדים לסרט הטוב ביותר, יהיו מועמדים גם על בימוי. בכל מקרה, ז'אנג יימו (מחול הפגיונות) ומייק ניקולס (קרוב יותר) יכולים להפתיע.
שחקן: ג'יימי פוקס (ריי), ליאונרדו דיקפריו (הטייס), ג'וני דפ (למצוא את ארץ לעולם לא), פול ג'יאמטי (דרכים צדדיות), דון צ'ידל (מלון רואנדה).
טוב, אתה הולך על בטוח
ואתה בטח צודק לפחות בארבעה מתוך חמישה ניחושים בכל קטגוריה לפחות. אבל מה עם להמר על איזו הפתעה?
אומה.
אמן
חבל..
אני יודע שהסיכוים קלושים, אבל אני כלכך מחזיק אצבעות ללמצוא את ארץ לעולם לא! לא רק על שיהיה מועמד, אלא שבאמת יזכה במשו! קשה לי להאמין שהוא יקח את פרס הסרט, אבל אני מקווה שבדבר אחר הוא כן יקח. מגיע לג'וני איזה משו.. רק אתמול ראיתי שוב את המספריים של אדוארד.. אחח הנוסטלגיה! איזה סרט! מדהים.. ג'וני מצליח לכבוש אותי כל פעם מחדש. דבר אחד אבל- רק לי המוסיקה בסרט הזה מזכירה בצורה מטורפת את המוסיקה של הסיוט שלפני חג המולד? אני יודע שדני אלפמן הלחין את המוסיקה לשניהם, אבל הדימיון פשוט מטורף
לגבי הפסקול
אני לא יודעת אם רק לך המוסיקה של "המספריים" מזכירה את המוסיקה של "הסיוט שלפני חג-המולד", אבל זה די הגיוני שפסי הקול יהיו דומים. מעבר לכך שדני אלפמן הלחין את המוסיקה לשניהם, אל תשכח את החוליה המקשרת טים ברטון, שאני מניחה שהסביר לידידו דני בדיוק מה הוא רוצה. אי לכך, אל תתפלא אם באותה מידה תמצא דמיון גם בפסקול של סליפי הולו, סיפורי דגים,באטמן ועוד (ואולי גם המפעל השוקולדה שאוטוטו ינחת לנו כאן!). זה מה שכיף בשילובים טובים – שכשהם חוזרים על עצמם, הם גם טובים. משהו כזה. (ותוסיף למרקחה את ג'וני דפ, שגם כמעט תמיד משתלב לו גם שם. כיף בריבוע.)
אה… ולסקר?
היה יותר קל לי לקבוע איזה עיבוד קולנועי למחזה שייקספירי בעת האחרונה היה הכי מזוויע, וכאן הקול שלי היה הולך בלי למצמץ ל"או". נורא, פשוט נורא.
בסקר הנוכחי הקול שלי הלך ל"המלט" של קנת בראנה (הא-הא!), אבל בלי שום סיבה הגיונית בכלל, בגלל דעות משוחדות שיש לי על המחזה, שכמעט אוטומטית גורמות לי להצביע עבורו, והסיבה שלא לגרסה המטופשת של מל גיבסון היא שאמנם העיבוד היה לא רע, פשוט הוא הצליח להשמיט את הנאום השני הכי טוב במחזה (i have of late but wherefore i know not וכדומה).
(אה… גם ככה אני במיעוט. אז מה זה משנה)
וואו, מרשים
5 מחמש בקטגוריית הסרט; 4 מחמש בשחקנית (קייט בסוף, לא אומה); 4 מחמש בבאים (מארק פורסטר מוותר למייק לי); 4 מ- 5 בשחקנים (קלינט ולא ג'יאמטי).
עזוב, החלק הקשה עוד לפנינו
עכשיו עוד צריך לנחש את הזוכים.
כנראה שההפסקה
היתה רצוייה בגלל כל העיניין של הערצה.
ההיסטריה סביב טיטאניק היתה כזאת גדולה שהוא היה חייב להיעלם כדי שיחזרו להעריך אותו כשחקן.
גם קייט וינסלט בחרה בסרטים קטנים ואינטמיים אחרי טיטאניק,
ומסתבר שגם לדיקפריו וגם לקייט וינסלט השנה הזאת היתה המוצלחת ביותר.
קאמבק
דעתי, היא שלמרות שהוא לא אהב זאת הוא התגלה ב21 jump street בסוף שנות ה80 בתור אליל נוער, (הוא מגדיר זאת בתור מוצר שניסו לבנות עליו איזהשהיא תדמית שלא הייתה קשורה אליו כלל). מה שאומר שהוא היה שם, בעבר, אבל הימים של שודדי הקאריבים החזירו את התקופה הזאת, אחרי שלקח לו הרבה זמן להשתחרחר מהתדמית של "אליל הנוער" של "גאמפ סריט" שודדי הקאריבים החזיר אותו לאותו מקום. אבל כל זה נראה לי פשוט מוזר, כי הוא תמיד היה שחקן מוערך אבל רק אחרי שהוא השתתף בלהיט היסטרי כמו שודיי הקאריבים אנשים התחילו להתעניין בשחקן המוזר הזה שנקרא ג'וני דפ.
קאמבק? ג'וני?
כנראה שאני לא בגיל הנכון, כי אני הייתי בטוחה שכל סרט עם ג'וני דפ, השחקן הידוע כיפהפה אך איכותי, גורר אוטומטית התעניינות גורפת מכל סוגי הקהל.
אתם בטוחים שיש דור שלא ידע את ג'וני, והיה זקוק ל"שודדי" כדי לגלות אותו מחדש?
קאמבק? ג'וני?
בהחלט. אולם, המון אנשים העריכו אותו עוד לפני, אבל רק בשודדי הקאריבים בא הבום הגדול שגרם רק אז להמון אנשים להתעורר.אני חושבת שאנשים פשוט לא ידעו איך לעכל אותו עד שהוא הופיע ב"שודיי".
אתה צודק, אתה
נכון. דיקפריו הוא באמת זה שחזר אחרי היעלמות מחשידה…
אבל התכוונתי לזה שג'וני עשה קמאבק מבחינת הצופים. הוא חזר להיות בתודעת הציבור לאחר תקופה ארוכה שבה אנשים לא כל כך ידעו איך להסתכל עליו. הוא תמיד היה מוערך (בעיני במיוחד) אבל הוא התחיל כאליל של בנות טיפש-עשרה, ורק חזר להיות אחד כזה בזמן האחרון.
ראיתי אותו לפני שנה בערך באחד הקורסים שלקחתי
ומבחינת הסטייל, דווקא מאוד אהבתי – העיצוב הצילום והעריכה המודרניים מאוד מצאו חן בעיני.
מה שכן, הטקסט השייקספרי פשוט לא מתאים שם. חלק גדול מאוד מהשחקנים מדקלם אותו ודי ברור שאין להם מושג קלוש מה יוצא להם מהפה. יש לזה אפקט פארודי שלא בטובתו.
הבעיה שלי עם העריכה הייתה,
זה שהיא מאוד הזכירה לי שילוב בין הפתיח של "לאס וגאס" לבין סצנות האקשן ב"בחורים רעים 2".
וכשזה קורה ב"רומיאו וג'ולייט", אני לא חושב שהחיבור מוצלח. במיוחד לא כשג'יימי קנדי מדקלם את הטקסט המועט שלו בין לבין.
''מהומה רבה על לא דבר''
אני אוהב את שיקספיר ואת המחזות שלו ועדיין זה אחד הפעמים שהיה הכי קל לי לבחור:
1.בגלל המשחק, אמה טופסון,דנזל וושינגטון מייקל קיטון כולם נותנים ביצועים מדהימים.
2.הדילוגים והמונולוגים, גם במחזה וגם כאן הדיולוגים מתבצעים בצורה מדהימה ומשעשעים ביותר (בעיקר אמה טומפסון מול קנת בראנה שהכימיה בינהם היתה מעבר למתבקש).
3.בגלל שאני מעדיף את הקומדיות שלו על הטרגדיות או הדרמה.
4.בגלל שבמקום סרטים כמו או הייתם יכולים לשים את הסרט היחידי מבחינתי שיכל להתחרות "קומדיה של טעויות"
''מהומה רבה על לא דבר''
אחח קנ'ת בראנה
אולי הוא הבמאי שיחידי בעולם שנרדמת בסרט שלו (ב"הנרי ה-5" שבניגוד לכל הציפיות היה קקה סרט), אלב סך הכל אחרי שרואים את מה שהוא עשה אחר כך מבינים שהקטע שלו הוא בעצם משחק…ושהבימוי שלו הוא לא משהו… בכל מקרה, בחרתי ב"המלט" שלו כי שם הוא לא רק משחק טוב אלא גם כותב טוב (וגם זכה באוסקר אם זיכרוני איננו מתעני)
ב-''המלט'' בראנה לא כתב שום דבר.
הוא לקח את המחזה של שייקספיר, מתחילתו ועד סופו, בלי לשנות בו אפילו פסיק. הוא אכן קיבל מועמדות לאוסקר על "תסריט מעובד" (לא זוכר אם הוא זכה בפרס – נדמה לי שלא) שעוררה פולמוס קל בשאלה מה בדיוק היה "מעובד" בתסריט הנ"ל.
ב-''המלט'' בראנה לא כתב שום דבר.
טוב מישהו שלא קרא את "המלט" ולא ראה אותו על בתיאטורון לא ממש יכול לדעת זאת, בכל מקרה ,תודה על המידע… והוא עדיין שיחק מצויין שם.
סליחה על הבורות
אבל מה זה "או"?
זה ''או''
כתבה מספר 690
תודג
גם אני עם ''מהומה רבה על לא דבר''
בזכות הדיאלוגים השנונים (טוב, אולי צריך לזקוף את זה לזכות שייקספיר ולא לזכות בראנה), בזכות הצילום המרהיב של נופי טוסקנה, ובגלל אוסף השחקנים.
אהבתי גם את "10 דברים שאני שונאת אצלך", בגלל חיבתי העתיקה לאילוף הסוררת על כל גרסאותיה ובגלל ג'וליה סטיילס.
"המלט" של מל גיבסון זכור לי בעיקר מהדיאלוג השנון מהסרט "קלולס"
——————————
ואחרון – שנאתי מאוד את "מקבת" של פולנסקי. סרט שהכריחו אותי לראות בכיתה י"ב, כשלמדתי את מקבת לבגרות. את המחזה אהבתי, אבל הסרט היה גרפי מדי לטעמי.
שימו לב
שאומנם רוב התגובות מתייחסות לסרטים היותר "פו פו פו " הרוב הדומם בוחר ב"10 דברים..".
זה מעניין
הסרטים היותר מה?
עזוב
זרוק לו בננה או בוטנים, לא צריך גם להבין.
שמנו לב, דוקא.
אני ראיתי 4 מהסרטים. את שלושת הנעורונים ואת "חלום ליל קיץ", והאמת היא ש10 דברים (ההצבעה שלי כמובן) הוא פשוט אנדרייטד בטירוף. ואחד מהסרטים היותר חינניים, בטח ובטח בז'אנר שלו, שיצאו בשנים האחרונות.
מסוג היצירות שמוכיחות שקיטש יכול להיות אחלה דבר.
אני ראיתי רק אחד, את ''רומיאו וג'ולייט'', אז לא הצבעתי
אבל חשבתי ש"רומיאו וג'ולייט", למרות דיקפריו פחוס-הפנים, סרט טוב, שבאמת מראה ששייקספיר יכול לעבור בכל צורה של עיבוד, באופן "חלק".
חוצמזה, אני יודע שלא הייתה סיבה להגיב להודעה שלך כדי להגיד את זה. אני פשוט אוהב מדי את המחשבה על החתימה שיש לתגובה: "הקוסם מארץ שם – בתשובה לילד קוף".
אחלה כינוי, ילד קוף. באמת. חבל שאני לא חשבתי עליו. קראת את "ילד האתמול" (או את הסיפור הקצר יותר שממנו הוא נכתב, "ילד קטן ומכוער"), במקרה? זה הסיפור / הספר של אסימוב, עם הילד הניאנדרטלי.
סיפור חובה לכל ילדי-הקוף באשר הם.
'רומיאו וג'ולייט' הוא סרט נהדר למשחקי שתיה.
אם תחליטו לשתות מיליליטר בירה בכל פעם שאחת הדמויות אומרת "לילה טוב", ספק אם תשארו בהכרה עד הכתוביות. במחשבה שניה, זה כלום לעומת מה שתעברו אם תחליטו ללגום כל פעם שהמשרתת צווחת "ג'ולייט!".
אגב, הקוסם מארץ ים, אחלה ניק. קראת פעם את 'הקוסם מארץ ים', הקוסם מארץ ים? ספר חובה לכל קוסם-מארץ-ים באשר הוא
.
"הקוסם מארץ ים" באמת ספר מעולה. בתור ניק, לעומת זאת, הוא יומרני, מטופש למדי, וגם ארוך. אבל מכיוון שכבר התחלתי איתו, אני ממשיך – אחרת הייתי מכנה את עצמי בכינוי שלי במקומות אחרים, "עכרור השלולית".
דרך אגב, אני יודע שההערה הזו צפויה להחריד, אבל האם ראית את הסרט "ארמדילו"?
http://www.imdb.com/title/tt0295863/?fr=c2l0ZT1kZnxteD0yMHxzZz0xfGxtPTIwMHx0dD1vbnxwbj0wfHE9YXJtYWRpbG98aHRtbD0xfG5tPW9u;fc=3;ft=21;fm=1
שים לב, אחד הצופים בו אשכרה אמר I was blessed by having the opportunity to see "Armadillo"
למה להפסיק כאן?
http://www.imdb.com/name/nm1002738/?fr=c2l0ZT1kZnxteD0yMHxzZz0xfGxtPTIwMHx0dD1vbnxwbj0wfHE9bG9uZyBqb2hufGh0bWw9MXxubT1vbg__;fc=1;ft=21;fm=1
http://www.imdb.com/title/tt0048476/?fr=c2l0ZT1kZnxteD0yMHxzZz0xfGxtPTIwMHx0dD1vbnxwbj0wfHE9cmVkIGZpc2h8aHRtbD0xfG5tPW9u;fc=1;ft=21
(בדוק את שם הסרט באנגלית)
מילא זה, הסרט *הבא* כבר ממש מפחיד:
http://www.imdb.com/title/tt0177165/?fr=c2l0ZT1kZnxteD0yMHxzZz0xfGxtPTIwMHx0dD1vbnxwbj0wfHE9ZmlzaCBleWV8aHRtbD0xfG5tPW9u;fc=1;ft=20
וזה עוד סרט צ'כי – נראה לי שדן ברזל מעורב בעניין! שמישהו יבדוק אם רד בסדר. זו עלולה להיות תחילתו של מרד "עין הדן" 3.
-זה- מפחיד אותך?
נסה לחפש Hedgehog בימד"ב.
אני חושב שאני אמור להיות מוחמא.
http://www.imdb.com/find?q=hedgehog;tt=on;nm=on;mx=20
אני חושב שאתה אמור לחשוף את עצמך סוף סוף, תרתי משמע
אוקיי. החלטתי לחשוף את עצמי.
ולצורך כך פתחתי בלוג –
http://www.livejournal.com/users/le_hedgehog/
(בבקשה, לא לילדים. זה עלול לחנך אתכם לכך שהמראה החיצוני הוא לא הדבר החשוב ביותר בחיים.)
ראיתי תוכנית שבה ראיינו את הבחור הזה
זה היה סרט תיעודי "מאחורי הקלעים" של סרט פורנו, והוא דיבר על האפשרות של שחקני פורנו לעבוד גם בסרטים רגילים, או משהו בסגנון. היה מעניין.
לסרט בשחור לבן?
האם ראסטי ג'יימס הקדים את זמנו?
טיטוס
סרט מבריק ונהדר (במיוחד השילוב האנכרוניסטי). שאר הסרטים ברשימה בינוניים.
מתוך החמישה שראיתי,
שלושה היו זבלוני נעורים, אחד היה עם קליסטה פלוקהארט הזוועתית ולגמרי הרס את המחזה המקורי הכיפי, והנותר היה "מהומה רבה" המשמח והמקסים. בחירה קלה.
ומה עם ריצ'רד ה-3?
את ריצ'ארד ה-3, שמשחק איאן מק'קלן בתפקיד מדהים, טרום גדנלפי, לא הכנסתם כאן. חבל – זה הפייבוריט שלי.
אבל ממה שנותר, ברור שמהומה רבה לוקח.
ריצ'רד מאוד מאוד מאוד מומלץ – הוא נותן אדפטציה מעניינת לשייקספיר – כביכול אנגליה פנתה לפשיזם כדי להתגבר על גרמניה במלחמת העולם. הטקסט שייקספירי, הרקע פשיסטי. מרתק ומעולה.
שחקנים נוספים – דאוני ג'וניור, מגי סמית, נייג'ל הות'ורן,ג'ים בורודבנט, ואפילו אנט בנינג נותנת שם תפקיד טוב (בניגוד להרגלה).
בקיצור – סרט עשוי היטב היטב, וחובה לשוחרי שייקספיר/איאן מק'קלן.
מה שהוא אמר.
אם כי הוא רק מקום שני אצלי. נאמנותי נתונה ל"מהומה רבה", שאיני בטוח כלל מה הופך אותו לסרט "מהעת האחרונה".
ריצ'ארד השלישי הוקרן בארץ?
הסרט הזה, כמו גירסת אית'ן הוק ל'המלט', בהחלט נכנסים להגדרות של הסקר, רק שככל הזכור לי (ויכול להיות שאני טועה כאן) הם לא הוקרנו בארץ.
גירסת אית'ן הוק להמלט?
האם מדובר בזוועה שערוצי הסרטים בכבלים חרשו עליה למשך כמה חודשים השנה? אחת האכזבות היותר גדולות שהיו לי – ההבדל בין תיאור הסרט (המלט, עם אית'ן הוק וקייל מכלאכלן, שני שחקנים שאני אוהבת מאוד) לבין התוצאה היה בלתי נסבל.
אין על שייקספיר !
אומנם האיש היה אנטישמי לא קטן, כפי שמוכיחה עלילת הסוחר מונציה, הדמויות של רוזנקרץ וגילרשטיין ועוד כמה דמויות "חביבות" במחזותיו (לא ברור מהיכן שאב את רעל השנאה כלפי בני עמנו, שהרי בתקופתו היתה אנגליה נקיה מיהודים…) אבל ללא ספק מדובר בגאון של כתיבה.
בחרתי במהומה רבה על לא דבר – פשוט סרט משובב נפש.
ואני רוצה גם לזרוק מילה טובה לעיבוד של חלום ליל קיץ.
הסרט נכשל בקופות והמבקרים שחטו אותו אבל אני דווקא חשבתי שהוא חמוד (אם כי לא גדול). חוץ מזה, השחקנים – מישל פייפר, קווין קליין, סטנלי טוצ'י וקליסטה-רבע עוף-פלוקהרט נותנים הופעה סבירה פלוס.
אין על שייקספיר !
זהו, שזה לא ממש היה רעל שינאה, זה פשוט היה זמין כקטגוריה מיתית כמעט של נבלים שלא הייתה לו בכלל אפשרות או סיבה לבחון אם יש בה ממש.
שקספיר קון
טיטוס, בטח כשהשאלה מתייחסת לעיבוד. טיטוס נחשב למחזה השקספירי הגרוע ביותר ונדמה לי שמעריצים ניסו להוכיח שהוא לא נכתב על ידו.
Reduced Shakespeare Company פרשו את כתיבת המחזה בכך ששקספיר, כמו כל יוצר צעיר היה בתקופת הטרנטינו שלו. במקום אחר, ב'ראיון' התשובה לשאלות: מה הרגע המביך בחייך? ומה החרטה הגדולה ביותר שלך? היתה טיטוס אנדרוניקוס.
ויחד עם כל זה הסרט מרהיב. (מה שבולט במיוחד על רקע ההצלחה של גלאדיטור שיצא בערך באותו זמן ועסק בערך באותו נושא והיה *ממש* פחות טוב)
כשאני ראיתי אותם, הניסוח היה קצת שונה.
משהו בכיוון של – "טיטוס הוא מסוג הדברים שאנחנו המלומדים נוהגים לכנות crap".
ומנושא לנושא באותו נושא – מישהו כאן אי פעם קרא או ראה את "המלך ג'ון"?
אני, כמעט.
בערך שבוע אחרי שראיתי אותם, נתקלתי במודעה למחזה ואמרתי לעצמי, הממ…צירוף מקרים מעניין, אולי ננסה?
כמובן שבסוף העדפתי לנצל את מזג האוויר היפה לפיקניק על שפת נהר, ובהיה בכל הבריטים שהשתגעו משמש ויצאו להשתזף בקור של 15 מעלות בערך…
או, הנוסטלגיה…
שייקספיר
יש לנו מזל גדול ששיקספיר היה בנזונה מוכשר, שנון, מתוחכם וגאוני כמו שהוא היה. אם הוא היה מחזאי גרוע היינו נשארים עם איזה 50 סרטי זבל שלכל אחד היה משהו רע להגיד עליהם.
אבל שוב, למזלנו, המצב הוא ההפך. לכן יש לי משהו טוב להגיד על כל אחד ואחד מהסרטים האלו. אל תדאגו, אני לא אפרט יותר מדי: זה בדיוק אותו משהו בכולם. אף אחד מהסרטים האלו הוא לא "גרוע" "רע" או "כישלון מבחינתי. הכתיבה הזאת פשוט יכולה להפוך את הסרט הגרוע ביותר שקיים (גם אם יש בו נוסע וטורף) למשהו מיוחד ויוצא דופן.
לא משנה כמה תנסו להרוס שייקספיר לא תצליחו. כל אינטרפטציה שונה רק מוסיפה מימד ופן חדש למחזות שחשבנו שאנחנו מכירים. אז, לדעתי, כל אלו טובים מהמון סרטים ממוצעים רק מעצם העובדה שלמאסטר הגדול יש יד בדבר.
אבל – כמו כל דבר – יש טוב, ויש יותר טוב. "מהומה רבה" הוא היותר טוב. הוא כל כך מקסים, כל כך שנון והמשחק והליהוק בו כל כך טובים עד שרק עצם הצפיה בו גורמת לך להרגיש חכם.
אפשר לשמוח, לצחוק, לבכות, להיות עצוב, להרגיש נבגד, לכעוס להתעצבן ולשמוח עוד פעם, והכל בסרט אחד. מה שמבדיל אותו משאר הסרטים הוא שהוא גורם לך להרגיש את כל אלו בעוצמות כל כך חזקות ובקיצוניות כל כך רבה אבל עדיין מצליח לשמור על האמינות. אין ברירה אלא להישאב אל תוך *כל* מה שקורה על המסך.
איזה 50 סרטים?
תנסי 573.
http://www.imdb.com/name/nm0000636/?fr=c2l0ZT1kZnxteD0yMHxzZz0xfGxtPTIwMHx0dD1vbnxwbj0wfHE9c2hha2VzcGVhcmV8aHRtbD0xfG5tPW9u;fc=1;ft=99;fm=1
אין ספק שחדוות ההפקה של שקספיקר מרשימה מאד כשהוא משאיר הרחק מאחור יוצרים גדולים כמו
מולייר:
http://www.imdb.com/name/nm0596942/
סופוקלס:
http://www.imdb.com/name/nm0814668/
ויורם גלובוס:
http://www.imdb.com/name/nm0322946/
בכל מקרה, מה שבעיני מצא חן זה שאחרי O יש עכשיו סרט חדש M.
אגב, ראוי לציין שבסרט האהוב עלי, T, רז דגן נתן את הופעת הבכורה ההוליוודית שלו.
'M' הוא לא סרט חדש
הוא סרט קלאסי של פריץ לאנג משנת 1931.
'M' הוא גם סרט חדש
מקבת 2006:
http://www.imdb.com/title/tt0434541/
וואלה
מתי יצא ''O''?
כי נראה לי שהיום, בעידן שבו האינטרנט בכלל וה-IMDB בפרט הם בעלי מעמד כה רם בקרב חובבי קולנוע, שום סרט לא יקבל שם שכל כך קשה לחפש…
אז מה תגיד על XXX?
זה דווקא מעולה נגד מורידים למינהם.
אנקדוטה קצרה
ואסוסיאטיבית, גם אם לא ממש קשורה.
אוסקר רוברטסון, ככל הנראה הגארד הטוב ביותר בתולדות הנ.ב.א עד לבואם של ג'ורדן ומג'יק, נקרא o. כן, גם לו היה ניק.
עד שיום אחד, לפני כ30 שנה (או יותר) שלח יפני (או אסיאתי אחר) כלשהו מכתב עבור "o", ללא כתובת, שם מלא, מספר טלפון או מיקוד.
המכתב כמובן, הגיע ליעדו.
או...מי...גוד...
ואני הייתי בטוחה שהגזמתי בהשערה שלי.
יש מישהו (לאו דווקא מחזאי מת מלפני 400 שנים) שעבר אותו?
או...מי...גוד...
זכור לי שייחסו פה לאסימוב 500 יצירות.
סביר להניח שבמאים בתעשיית הפורנו.
("תסריטאים" לפורנו מצויינים בימד"ב? אף פעם לא טרחתי לבדוק. וכוריאוגרפים?)
רגע
בריאן דה-פאלמה נחשב במאי פורנו?
לדעתי? כן, בהחלט.
אולי
למישהו יש קישור לטריילר של "10 דברים"?
את מאחרת
ב-6 שנים בערך. את הטריילר ניתן היה להשיג בנקל ב-1999; היום לא הצלחתי למצוא אותו.
מצד שני,
היום הרבה יותר קל להשיג את הסרט בספריות הוידאו והדויד…
מאוחר מדי כדי לשנות את ההצבעה?
כי ראיתי אתמול את "הסוחר מונציה" וללא ספק הוא העיבוד הטוב ביותר למחזה של שייקפיר, ולא נראה לי שרק בעת האחרונה.
ציפיתי ל"נו, עוד נסיון להסריט את שייקספיר" אבל קיבלתי יצירת מופת.
קודם כל – תרשו לי לאמר – אל פאצ'ינו גאון. תודה.
עכשיו אני אסביר לכם למה.
בבסיס המחזה (שבכלל ל ידעתי על מה הוא לפני כן) עומדים יסודות אנטישמיים מובהקים. את דמותו של שיילוק היהודי שייקפיר ניסה להציג בצורה הכי נוראית וחסרת רגש שיש. אבל אז בא אל פאצ'ינו, והצליח לגרום לנו להזדהות איתו, לסמפט את הדמות שלו ולהבין את המניעים שלו. כך קרה שבמקום סרט אנטישמי שעוסק בחולשותיהם של היהודים, יצא דיון פילוסופי ומוסרי מעמיק שעוסק בעיקר בצדק חברתי, משפטי, בידידות בין אנשים, ובהבטחות ושבועות למיניהן (מה שמסתבר כתקף להמון אספקטים בחיים).
בנוסף לכך – הסרט משלב בין קומדיה וטרגדיה (בערך). לצד סצינות משעשעות ורומנטיות אל סיפק רגעי דרמה אינטנסיביים וחזקים.
הסרט היה מקסים, כיף, ויחד עם זאת מזעזע ומאוד קונטרוורסלי.
שייקספיר גם הוא גאון, וזאת לא הפעם הראשונה שהוא והגאון השני, פצ'ינו, חוברים לעשות סרט ביחד. ומכיוון שאנחנו עוסקים ביצירתו של הגאון המנוח – המחזה הוא, כמובן, הכוכב הגדול של הסרט.
אני חושבת שהצבעתי ל"מהומה רבה", אז רק לרקורד תדעו ששיניתי את דעתי.
בעיקרון, מה שהיא אמרה
הסוחר מונציה הוא אכן סרט טוב מאד, הצגה מופלאה של פאצ'ינו, אבל מעל הכל, מאמץ בלתי אנושי של רדפורד להפוך את המחזה הזה לפרו יהודי.
דוגמא אחת קטנה להמחשה. קיים הבדל גדול מאד בין אמירה של שיילוק לאנטוניו שהוא מבזה אותו כל פעם שהוא רואה אותו. לעומת – להמחיש ולהראות סצינה כזאת מיד בתחילת הסרט, בה אנטוניו יורק על שיילוק ללא עוול בכפו.
למשל – הכתוביות בתחילת הסרט.
באופן כללי, יופי של מאמץ, יופי של יוזמה, ובכלל יופי של סרט.
זה אכן היה מאמץ
בלתי אנושי שהצליח מאוד, לדעתי. בתור מישהי שלא קראה את המחזה, בזמן הצפיה בסרט יכולתי לדמיין לעצמי איך מתפרש המחזה המקורי, לעומת הפרשנות המאוד שונה שמקבלים מהסרט. מייקל רדפורד אכן הצליח ליצור משהו שכל תסריטאי האדפטציות למינהם מנסים לעשות – להאיר נקודה שונה בטקסט שנחשב מקובע.
* בסצינה של "If you… Do we not?" פשוט נקרעתי מבפנים, ולא מצחוק. הוא היה כל כך אינטנסיבי והסצינה היתה כל כך חזקה ומרגשת… אני חייבת ללכת לראות את זה עוד פעם.
אכן שיחק אותה
אני מניחה שמכיוון שכולם נשארים בחיים בסוף קראו לזה "קומדיה".
ושיילוק הוא "הדמות החוסמת" – שאינה מאפשרת לזוג הנאהבים הצעירים לממש את אהבתם (קישטה שיעורי תיאטרון!!!).
באמת כל הכבוד לרדפורד שהצליח לשים את שיילוק במרכז העניינים. גם אני סיימתי את הצפיה הסרט בהרגשת דכדוך, כאשר שייקספיר כנראה התכוון להפך. אצל שייקספיר זה בדרך כלל שמחה מוחלטת או עצב מוחלט, ולכן האפשרות לסיים את "הסוחר מונציה" בהרגשה של באמצע הוא משהו מאוד יוצא דופן.
אולי לא היתה כוונה לאנאלוגיה ברורה וחד משמעית בין שני חלקי הסיפור, אבל המחזה כולו עוסק באותם נושאים (אני מבטיחה להתחיל לקרוא אותו היום), ולפיכך גם אפשר לעשות את ההשואה בין השנייים.
קודם כל - לקרוא לשייקספיר ''שוביניסט''
או "פמיניסט" זה קצת כמו להתווכח אם הוא ידע לתכנת בג'אווה. טוב, אני מגזימה, כי כן אפשר להתווכח על היחס שלו לנשים, אבל מלים כמו "שוביניסט" שייכות לסטנדרטים של המאה העשרים ואחת וזה לא כ"כ רלוונטי לשפוט אותו לפי אותם סטנדרטים.
ולענייננו – שייקספיר כתב את אחת הדמויות הנשיות החזקות, המקסימות והמופלאות ביותר בעולם, ויולה מ"הלילה השנים עשר". חוץ ממנה יש גם את יוליה, הבנות מ"חלום ליל קיץ", ועוד שורה של דמויות נשיות שמגלות תושיה, יוזמה ואקטיביות. מידת העקביות או המוסריות של הדמות הופכת לקצת פחות רלוונטית כשזוכרים שאצל כותבים אחרים באותה תקופה הנשים תיפקדו או כעציצי בגוניה דקורטיביים (בתולות/רעיות שעושות מה שאומרים להן) או כזונות/מכשפות. להראות אשה שהיא גם דמות חיובית (רואים שהיא חיובית לפי זה שהיא מקבלת חתן בסוף…) *וגם* עושה משהו בעצמה – כל דבר שהוא – זה היה די חדשני.
וחוץ מזה – יש המון עמימות מוסרית אצל שייקספיר. המון. בהתחלה חשבתי שאני פשוט לא מבינה אותו (לא מבינה את המוסר של התקופה שלו) אבל עכשיו נראה לי יותר שהוא פשוט נהנה מזה. זה נותן לצופים משהו להתווכח עליו אח"כ, מה רע.
שוביניסט/פמיניסט
זה רק שם חדש לגישה/תופעה חברתית שהיתה קיימת מאז ומעולם, לא? ואני יוצאת מנקודת הנחה שלתת יחס נחות לנשים היה תופעה מאוד מקובלת ושכיחה בימיו.
לא יצא לי לקרוא עדיין את "הלילה השנים עשר", לכן אני גם לא מתמצאת בדמותה של ויולה, אבל כך גם תפסתי את רוב הנשים במחזות שלו – כמאוד חזקות ואסרטיביות. כמו שכתבתי מקודם – גם פורטיה, שסופסוף נזכרתי בשם שלה, מ"הסוחר מונציה" היתה כזו ומאוד אהבתי את הדמות שלה.
אבל אם תשימי לב לדמותה של קטרינה ב"אילוף הסוררת" (המחזה המקורי) אז ביחס של המחזה אליה אפשר להבחין בכך ששיקספיר תיאב את התכונות הללו אצל הנשים.
ל"אילוף הסוררת": מה שקורה במחזה הזה הוא שהגברים בחברתה של קטרינה (שממש מעוררת הערצה בשבילי) סבורים שהיא זקוקה לריסון מהתנהגותה החוצפנית ו…"הסוררת", ולכן מחפשים את הגבר שיצליח לרסן אותה. ובסופו של דבר גם מוצאים אותו. והוא מצליח לרסן אותה, לגרום לה לסתום סוף כל סוף את הפה, ולהפוך אותה לאשת בית שמסכימה עם כל מה שבעלה אומר. ככה נגמר המחזה. וזה אמור להיות סוף טוב. סוף 
.
אני יודעת מה היחס שלי כלפי הדמויות הנשיות המאוד אמיצות ופעילות הללו במחזות של שייקספיר. אבל לדעתי היחס של שייקספיר לא היה דומה.
לא, זה לא ככה.
יש כל כך הרבה דברים חוץ מ"האם הוא מכבד נשים או שונא נשים". אולי הבחור בכלל מתעלם מנשים (כשלא מדובר על ענייני מין או נישואין). אולי לימדו אותו שנשים הן לא חלק מהחברה אלא מין אישו כזה של החברה שאפשר לדון על מה עושים איתו, כמו אבטלה או גלובליזציה. אולי לימדו אותו שנשים הן אמנם חלק מהחברה אבל לא בדיוק בני אדם, אלא סוג של צעצוע עם התנהגות לא צפויה. אולי הוא מעריץ נשים אבל רק כסוג של מלאכים מושלמים, ואם הוא יראה אותן מקנחות את האף הוא יברח בצרחות. נגיד את זה אחרת: אין לי שום עניין *לשפוט* בן אדם מתקופה אחרת, או את החברה שלו, לפי כמה הם לא היו פמיניסטים, פרו-יהודים, מחבקי עצים ובעד תוכנית ההתנתקות. הרבה יותר מעניין להסתכל וללמוד מה הם כן היו.
אני לא רואה את "אילוף הסוררת" כמייצג את עמדתו של שייקספיר (לא שחייבים לחפש עמדה אחת כזו – במיוחד שאנחנו לא בטוחים מי כתב את המחזות, או אם אותו אחד כתב את כולם…). "אילוף" פשוט לא מתחבר לי עם שום דבר אחר ששייקספיר כתב. במחזות אחרים האסרטיביות של הנשים מוצגת לפעמים כמסוכנת, אבל זה יותר כעובדה חברתית (יש סדר קיים, הנשים האלה מאיימות עליו) מאשר כביקורת על האשה. אז היא מתאהבת ומתחתנת בסוף וסותמת את הפה כדי שהעולם יירגע. אבל היא עדיין היתה הכוכבת עד עכשיו ויצאה ודיברה והניעה את העלילה, ו*נהנינו* לראות אותה עושה את זה. היא היתה *טובה* בזה. חייבים לזכור עד כמה זה נדיר ומפתיע.
אבל
אני בכלל לא מנסה לשפוט אותו. אני מנסה לנתח את המחזה, ודרך אחת לעשות זאת היא לבחון את הגישות והעקרונות של המחזאי. כמובן שאי אפשר לקבוע שאלו עובדות (הוא לא חי כבר הרבה זמן), אבל אם מניחים שהוא נטה לצדדים מסוימים זה נותן אור שונה לדמויות ולמחזה.
בכלל לא ניסיתי להתמקד על אופיו של שייקספיר, והאם הוא היה בחור טוב או לא טוב.
באשר ל"אילוף הסוררת":
אבל האם העובדה שבסופו של דבר התכונות שכל כך נהנינו מהן דוכאו לא אומרת משהו על היחס של המחזאי (או החברה) כלפיהן?
"אילוף הסוררת" נחשב לקומדיה. רוב הקומדיות שהוא כתב הסתיימו בטוב, הן מצד הקוראים והן מצד הדמויות במחזה. לכן אני שואלת האם הוא החשיב את הסוף של המחזה הזה ל"סוף טוב"? כי זה בכלל לא היה סוף טוב מבחינתי, ואם זה כן נחשב לטוב מבחינתו – אז זה בהחלט רומז המון על היחס שלו כלפי נשים.
בקשר לשאר המחזות: אם ההתנהגות של הנשים מוצגת כמסוכנת, והתופעה הזו חוזרת שוב ושוב במחזות שלו, אז איך אפשר שלא להחשיב את זה כביקורת על האישה? (אלא אם כן כל הנשים במאה ה-16 באמת היו מסוכנות).
את לא צריכה להגן על שייקספיר. אני מספיק מעריצה אותו בעצמי, ואני באמת לא מגיעה מנקודה של שיפוט, אלא רק מנסיון להבין למה המאסטר התכוון.
למה הוא התכוון? אני לא יודעת.
אבל בין השאר, הוא כנראה ראה נשים כאינדיוידואליות ובעלות אופי. גם אם הוא ראה אסרטיביות אצל נשים כ*בעיה*, הוא לא חשב שהיא חטא שעונשו מוות וגם לא משהו מגעיל. חשוב מכל, הוא כנראה חשב שזה מעניין לכתוב על נשים.
למה הוא התכוון?
אני חייבת להכניס פה ניחוש (אולי פרוע, אולי לא): לשייקספיר היתה חיבה לנערים, שבתקופתו שיחקו בתפקידי הנשים. הוא פשוט רצה לתת להם תפקידים טובים. ענייני נשים לא ממש העסיקו אותו.
ניחוש מעניין, ונותן יופי של ספין
למוטיב הנשים שמתחפשות לגברים. מצד שני, כל מה שהיה לו זה לכתוב תפקידים לגברים. גם אם הוא היה רוצה לכתוב תפקידים לנשים הוא לא היה יכול. מבוי סתום.
אההה...
וואי, אחלה רעיון. יכול להיות שבאמת היה שם משהו.
אבל… בסונטות שלו שייקספיר התייחס לנשים באופן ישיר (גם בצורה לגלגנית במקצת), ושם אף אחד לא היה צריך גבר כדי לשחק את תפקיד הדמות הנשית.
אההה...
את בטוחה בעניין הסונטות? כלומר, הוא בוודאי התייחס גם לנשים, אבל לפחות בחלק מהסונטות ההתייחסות היא לגבר, גם אם לא במפורש (בגלל צורת כינוי הגוף באנגלית). מצאתי למשל, שליד סונטה מס' 116 בנורטון(*) שלי רשמתי (man / woman? (18 כשסונטה מס' 18 נכתבה לגבר.
בכל אופן, מה שאת טוענת לא סותר את ההערכה שלי לגבי ענייני נשים. רק לשם הבהרה, אני לא מתכוונת לזה ששיקספיר היה (או לא) הומו. עולם הנשים פשוט היה רחוק ממנו – הוא לא באמת ידע עליו הרבה, כמו שהוא לא ידע דבר על יהודים.
(*) לא זה שמסתובב פה. האנתולוגיה
חצי מהסונטות הן לגבר,
החצי השני (המריר יותר) לאשה. בטח יש כמה שאפשר לשייך גם לפה וגם לפה, אבל על זה ששני הסוגים קיימים אין הרבה מה להתווכח. כמו שודאי כתוב לך בנורטון.
(או"ט, אני יודעת. מכירים פורום שבו זה און-טופיק לדסקס את הנטיות המיניות של שייקספיר? שאני אפתח קומונה בתפוז?)
קומונה
אם את פותחת – תודיעי
יופי. למה הסרט צריך להיות סניגור של המחזה?
אם אני אלך לסרט הזה זה כדי לראות שייקספיר, לא את גרסת הדיסני של שייקספיר.
רגע, בגרסת הדיסני של שייקספיר,
ליטרה של מה מוציאים?
אני אמרתי שהוא צריך להיות סניגור של המחזה?
אני רק טענתי כנגד אלו שהתמוגגו מהפרו-יהודיות שלו, שהוא לא כזה.
אין פרו יהודיות
גם אין אפשרות, לדעתי, ליצור פרו יהודיות עם מחזה שכזה (בלי לגרום לשייקספיר להתהפך בקברו). מה שאמרתי הוא שנעשו מאמצים רבים לטשטש את האנטישמיות. זה לא אומר שאם האנטישמיות מטשטשת אז פתאום כולם יאהבו יהודים. בסרט שיילוק עדיין מוצג כדמות רעה וחסרת רגש, רק שבמקום לשייך את התכונות האלו לעובדה שהוא יהודי (כמו ששייקספיר התכוון) אז בסרט התכונות האלו משויכות לאדם שהוא, ולדברים שהוא חווה.
בסרט עדיין יש יסודות אנטי-יהודיים. נראה לי שאם נוצרי מאמין יראה את הסרט הוא יוכל להאשים בסופו של דבר את הדת היהודית, אבל במהלך הסרט דנים על אופי האדם, גם הנוצרי וגם היהודי, כך שניתנת האפשרות לבחון את העניין בצורה אובייקטיבית, ללא האשמה של צד מסוים.
וללא כל קשר, ואפילו על אף האנטישמיות – זה סרט מעולה, ומהסיבה הזו התמוגגתי.
אני נוטה להסכים
לא פרו יהדות, אלא נסיון כביר לטשטוש האנטישמיות, זאת הגדרה מדויקת למדי.