או

מאת
vlvl
– פורסם ב 3 בדצמבר 2001Posted in: ביקורות

במקור: O
במאי: טים בלייק נלסון
תסריט: בראד קאיה, על פי
וויליאם שייקספיר
שחקנים: מקי פייפר, ג'וליה
סטיילס, מרטין שין, ג'וש
הארטנט, ריין פיניקס

יש איש אחד בארץ, נקרא לו י', שהוא מתרגם סרטים במקצועו. כן כן, נשמע כמו ג'וב של הלייף, והוא באמת אוהב את העבודה שלו. יש רק דבר אחד שהוא שונא: סרטים על ספורט, או סרטים עם מונחי ספורט. כי ככל שיהיה איש אשכולות (והוא באמת כזה), בספורט הוא לא מבין כלום. לכן, כשאין לו ברירה והוא ממש חייב לתרגם סרטים שספורט מעורב בהם – הוא קורא לעבדכם הנאמן שיעזור לו בתרגום. ככה יצא שהוא הרים לי טלפון לפני שבועיים, ואמר לי – יש לי סרט בשבילך: לקחו את 'אותלו' של שייקספיר, ומיקמו אותו בתיכון אמריקאי עם הרבה קטעים של כדורסל. מייד חשבתי לעצמי – האח הידד! עוד סרט נעורים אמריקאי (אחד הז'אנרים החביבים עליי), והתייצבתי בקולנוע בשעה היעודה.

ציפיתי לסרט נעורים קליל וחייכני, משהו בין 'קלולס' ל'לזכור את הטיטאנים'. מה ששכחתי זה שהסרט מבוסס על 'אותלו', שהיא טרגדיה שייקספירית ולא קומדיה. ולכן, מהסרט הזה, בניגוד לעיבודי שייקספיר לצערים אחרים (כגון '10 דברים שאני שונאת אצלך' המבוסס על 'אילוף הסוררת'), לא תצאו עם חיוך.

אקדים ואומר שחשבתי לתומי שכולם מכירים את 'אותלו' מהתיכון, אבל סקר מקרי העלה שלא כך הדבר. מה קרה לחינוך בארץ? בכל מקרה, בתור מישהו שכן מכיר (ואוהב) את המקור השייקספירי, פחדתי עד מאוד שהוליווד תנסה לעשות בסרט מעשה דמי מור ו'אות השני' ותשנה לו את הסוף. אפשר להירגע – הסרט נאמן למקור.

הסרט נפתח בשוט של נץ שחור על רקע המון המון יונים (כמות שהיתה גורמת לג'ון וו להוריק מקנאה), כשברקע מתנגנת האופרה 'אותלו' של ורדי (זה י' סיפר לי. איש אשכולות, כבר אמרתי?). ומיד אחר כך עובר למשחק כדורסל. מרטין שין הוא המאמן (עם שם שהוא קריצה שכזאת לתפקיד המקביל במקור השייקספירי – קוראים לו דיוק, יעני דוכס). כל השחקנים במגרש לבנים וצחים, חוץ מאחד – אודין (בקיצור 'O'), שהוא שחור משחור, וכמובן שחקן מדהים. O הוא כוכב הקבוצה, ומלך בית הספר. ל-O יש חברה, דזי (= דזדמונה), שהיא ג'וליה סטיילס, חביבת הקהל (ולא, היא כמעט לא רוקדת בסרט, אבל נטייתה לשחק עם שחורים ובסרטים מבוססי שייקספיר הפכה אותה לליהוק בטוח לסרט הזה), והיא לבנה-לבנה. וכמובן, יש את האיש הרע –
הוגו (= יאגו) שזומם ומתכך (אפשר להגיד מתכך? כנראה שלא) תככים נגד O. למה שיעשה את זה? שייקספיר הגדיר את זה יפה – "המפלצת ירוקת העין", יעני – קנאה. הוגו משוחק על ידי ג'וש הארטנט, שמתעקש לרדוף אותי עוד מפרל-הארבור, וכבר אז לא אהבתי אותו.
עוד מופיעה בסרט, בתפקיד קטן, ריין פיניקס (כן, כן, אחות של) המדגימה כי תווי פנים שיפים על בנים לא תמיד הולכים כל כך טוב על בנות. לסרט יש גם פסקול נהדר שמשלב בעדינות קטעי אופרה וראפ מדהימים. בספר שלי – כל סרט ששם קטעים של 'אאוטקאסט' הוא סרט טוב.

יש ל- O בעיה קשה של ציפיות מול מציאות (קצת כמו לקנות קרמבו ולגלות שהוא בטעם בננה). אנחנו באים בציפייה לסרט נעורים, ומקבלים סרט דרמה, נטול הומור לחלוטין. לא שסרט דרמה כבד הוא משהו רע, אבל זה לא משהו שאנחנו מצפים לו על רקע תיכון אמריקאי. אנחנו מצפים לבחורות רצות במסדרונות בחזה חשוף, אתלטים מטומטמים, אנדר-דוגים מנצחים וכד'. את כל זה – אין. מה שיש זה מן יאוש שקט – אתם רואים את הגיבור, אתם יודעים שהולך לקרות לו משהו רע, אתם יודעים גם איך זה הולך לקרות, ואין לכם שום כוח או יכולת לדבר איתו או לעצור אותו באיזושהיא צורה.

כדי לשפר מעט את האוירה, וכיאה לסרט דרמטי שמופק בהוליווד, חייבים שתהיה סצינת סקס. לא הייתי מרחיב על סצינה כזו בדרך כלל (על מי אני עובד? ברור שהייתי מרחיב) אבל זו אחת מסצינות הסקס החזקות שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות. נתחיל בזה שג'וליה סטיילס מעורבת בה (כבר טוב), נמשיך בזה שהלובן המסנוור כמעט של ג'וליה סטיילס אל מול השחור משחור של מקי פייפר מצולם בצורה מדהימה על מנת ליצור את הניגוד הכי מקסימלי. אבל מה שבאמת הופך אותה לסצינה שווה זו האינטנסיביות. הסצינה מתחילה ברכות, הופכת לאינטנסיבית יותר ויותר בכל רגע, ונגמרת בקצב מטורף וברוטלי, על סף האונס. לאחר סיום הסצינה מצאתי את עצמי משחרר אוויר, ורק אז גיליתי שלא נשמתי כל הזמן הזה.

לסיכום – סרט לא רע בכלל. לא קל לעשות (עוד) עיבוד של שייקספיר (בטח לא אחרי העיבוד המדהים של 'טיטוס'), אבל זה אחד העיבודים היותר מוצלחים שראיתי: מצד אחד נאמנות למקור, מצד שני העברה מוצלחת ולא נדושה לימינו אנו, מצד שלישי סרט עשוי טוב, מהיר וחזק. ולבסוף – מכל צד שלא תרצו – ג'וליה סטיילס.

תגיות: