קבלו בתשואות את סרט השנה של עין-הדג לשנת 2004:
עשרת המועמדים בסקר זה הינם עשרת הסרטים שקיבלו את מירב הקולות בסקר המקדים, בו התבקשו גולשי 'עין הדג' לבחור עד חמישה סרטים המועדפים עליהם מבין כל הסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ במשך השנה.
43  |
אבודים בטוקיו |
| 69 |
סיפורי דגים |
| 71 |
אפקט הפרפר |
| 143 |
להרוג את ביל: פרק 2 |
| 58 |
הארי פוטר והאסיר מאזקבאן |
| 90 |
שרק 2 |
| 33 |
ספיידרמן 2 |
167  |
שמש נצחית בראש צלול |
| 31 |
שבעה צעדים |
| 155 |
משפחת סופר-על |
מספר מצביעים: 860
ועכשיו, הרגע שציפיתם לו: רגע של סטטיסטיקה!
214 איש שלחו טפסי דירוג, ובסה"כ התקבלו 997 קולות. בבתי הקולנוע הוצגו השנה, לפי הספירה שלנו, 226 סרטים. מתוכם, 107 סרטים הוזכרו בטפסי ההצבעה. בעוד מספר הסרטים שמוצגים בקולנוע מדי שנה עולה בהתמדה, יחד איתו עולה גם מספר הסרטים שלא מקבלים אף קול בסקרי סוף השנה.
זהו סקר סוף-השנה הראשון בתולדות האתר שבו לא נכלל סרט בסדרת 'שר הטבעות'. בניגוד לשנים הקודמות, שבהן (עכשיו כבר מותר לגלות) ההובלה של סרטי 'שר הטבעות' היתה ברורה כבר בשלב המוקדמות, השנה לא היה סרט אחד ויחיד שלקח את ההובלה, אבל שלושת הסרטים שהגיעו למקומות הראשונים בשלב המוקדמות זכו ביחד ל-298 קולות – כלומר, 30% מסך הקולות של כל הסרטים שיצאו השנה. יתר 223 הסרטים התחלקו ב-70% הנותרים.
מבין 107 הסרטים שקיבלו דירוגים כלשהם, 36 סרטים קיבלו רק קול אחד כ"א. 42 סרטים קיבלו לפחות 5 קולות, ו-22 סרטים קיבלו 10 קולות ומעלה כל אחד.
עשרת הסרטים שקיבלו את מירב הקולות נכנסו, כאמור, לסקר, והסרטים שבעקבותיהם ברשימה הם:
11. אמריקן ספלנדור (צמוד צמוד לסרט שמעליו; למעשה ממש עד ספירת הטפסים האחרונים לא היה ברור אם הוא ייכנס לעשיריה או לא)
12. הנוסע
13. 21 גרם
14. חינוך רע
15-16 (שיוויון): סקיי קפטן, פיטר פן
17-19 (שיוויון): האושפיזין, זהות במלכודת, שלישיית בלוויל
20-22 (שיוויון): טרויה, טרמינל, ללכת על המים
• במה שהפך למעין מסורת, העשיריה המובילה מכילה תשעה סרטים אמריקאיים ואחד "זר". אחרי שבשנים הקודמות הגיעו לעשיריה סרט ספרדי, סרט ישראלי וסרט יפני, השנה נציג שאר העולם הוא סרט קוריאני.
• אולפני פיקסאר לא מפספסים: עד היום, כל סרט שלהם שיצא בתקופה שבה נערכו סקרי סוף השנה של עין הדג, נכנס לעשיריה המובילה.
• 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן' הוא הסרט הראשון בסדרת הארי פוטר שנכנס לעשיריה המובילה, אחרי ששני הסרטים הראשונים בסדרה הסתפקו בעשיריה השניה.
• באופן דומה, 'ספיידרמן 2' נכלל השנה בעשיריה, אחרי ש'ספיידרמן' הראשון הגיע בשנת 2002 רק למקום ה-14.
• בשנה שעברה ארבעה מבין עשרת הסרטים המובילים התחילו בש'. השנה – "רק" שלושה, ועדיין, שלטון הש' הזה הוא חשוד מאוד.
• על פי המדיניות שנקבעה עוד בסקר סוף-השנה הראשון ב-2001, סרטי סוף השבוע האחרון של השנה הקודמת מסופחים לשנה שאחריה. 'אבודים בטוקיו' נכלל ברשימת סרטי השנה על פי הכלל הזה: הוא יצא לאקרנים בארץ בסוף השבוע האחרון של שנת 2003.
• סכום כל המספרים המופיעים בשמות הסרטים שבעשיריה המובילה: 13.
בשבוע הבא יעלה סקר "הופעת השנה", ובו – סטטיסטיקה חדשה לגמרי! ייפי!
ועוד משהו, שלא קשור לסטטיסטיקה
העובדה ש'אפקט הפרפר' נכנס לעשיריה הראשונה היא מבחינתי ההפתעה הכי גדולה בארבע השנים של הסקרים האלה. לא הייתי מהמר שהוא ייכנס אפילו ל-20 הראשונים. אני גם לא חושב שהוא ראוי לזה, אבל לא את דעתי שואלים כאן.
כנ''ל.
סרט מחורבן ביותר, ואני עוד ראיתי אותו בחינם.
מילא ספיידרמן 2 שנכנס לעשירייה הראשונה (אנשים, איך הצלחתם להתעלם מהסוף, איך?), אבל על אפקט הפרפר אני כבר לא יכולה למחול.
אני לא חושב שהוא לגמרי מחורבן
אבל אני בהחלט לא חושב שהוא אחד מעשרת הסרטים הטובים של השנה.
ב'ספיידרמן 2' יש יותר מדי דברים טובים מכדי שסצינת סיום לא מוצלחת תקלקל את הכל. אם היינו פוסלים סרטים רק בגלל סיום לא טוב, 'שיבת המלך' לא היה מגיע לאן שהוא הגיע.
ואגב, צריך לקעקע את האמונה כאילו סרטים שרואים בחינם הם טובים יותר. הם לא.
הם לא טובים יותר,
אבל אתה פחות כועס עליהם.
ואני הרגשתי שאפקט הפרפר הוא סרט ממש רע – לא אמין, חוזר על עצמו, משחק צולע במקרה הטוב (ואני דווקא די מחבבת את קוטשר), בטח לא בין עשרת הסרטים הטובים של השנה.
בקשר לספיידרמן – לא אהבתי את רוב הסרט. כלומר, ההתחלה הייתה נחמדה, אבל ההמשך היה סתמי, סרט אקשן פשוט ורגיל. ובשבילי הוא עבר כל אפשרות סספונד כלשהי בסצנת הרכבת והמסכה (אני מנסה בכוח להימנע מספוילרים…). הסוף סתם תרם להיותו "בסדר", במקרה הטוב.
הם לא טובים יותר,
צודק, אני באמת כועס עליו. שונא סרטים שיש להם פונטציאל ענק, והם יוצאים בינונים ומטה, בגלל הפחד ממקוריות, והידיעה שקונבנציאונליות תעבוד.
חבל,
רציתי מאוד להצביע עבור סקיי קפטן. סרט הרפתקאות כיפי שנראה מצויין ומשום מה, למרות העלילה הפשוטה למדי, לא יצא לי מהראש שבועות אחרי הצפיה. והגיע כבר הזמן שג'וד לאו יקבל תפקיד ראשי, אני מחכה לזה מאז גטקה.
בהיעדר הקפטן, הצבעתי לסיפורי דגים שהיה נהדר גם הוא.
אגב, בזמנו חיכיתי לביקורת על סקיי קפטן כדי לראות אם מישהו יוכל למצוא הסבר לרפרנסים החוזרים לקוסם מארץ עוץ. היות והיא כבר לא תעלה, מישהו יכול ומוכן להרים את הכפפה?
חבל,
לונג דווקא אמרה שהיא כן תעלה "בסופו של דבר" לפני לא הרבה זמן. ואכן, "סקיי קפטן" הוא הסרט המקורי ביותר שיצא לי לראות בקולנוע השנה (ביחד עם "משפחת סופר-על"), וללא ספק אחד המהנים. ויש שם את ג'וד לאו.
אכן
היעדרו של "סקיי קפטן" מהרשימה מעציב הוא. אך מאחר ובדיוק כמו בכנסת, גם ב-"עין הדג" מצעד הפזמונים אינו בהכרח מעלה לצמרת את המועמדים הראויים, אני הולך על הבחירה במקום השני אצלי – "משפחת סופר-על". הייתי מסביר למה, אך עשו זאת לפני בלי סוף.
באמת חבל מאוד.
הפייבוריט שלי.
אני חושבת שלעובדה שלא עלתה עליו ביקורת יש משקל מכריע בעובדה שהוא לא נכנס לעשיריה.
על 'האקביז' עלתה ביקורת חיובית,
והוא גם לא נכנס לעשיריה.
אני חושב שהחסידה צודקת
סרטים שמתפרסמת עליהם ביקורת באתר, רמת המודעות אליהם בקרב קהילת האתר עולה בהרבה, וזה מגדיל את הסיכוי שלהם לקבל קולות בסקר. זה לא שכל סרט שהתפרסמה עליו ביקורת חיובית ייכנס לעשיריה, אבל כן, אני חושב שאם היתה מתפרסמת ביקורת על 'סקיי קפטן' זה היה נותן לו לפחות עוד כמה קולות. וכמו שכבר אמרתי, אני מצטער על כך שלא התפרסמה ביקורת.
אתם מאלילים את הסרט.
כמו שיש הרבה אנשים שאהבו אותו, ככה יש גם הרבה שלא אהבו. אז נכון, ביקורת היתה מעלה את המודעות לסרט (למרות שקהל היעד של הסרט ממילא שמע עליו בפורומים שונים עוד בטרם יצא, כך שביקורת היתה פונה לקהל ה"קשה" יותר), אבל מכאן ועד להפוך אותו לסרט השנה, יש דרך ארוכה.
מצד שני, תמיד תוכלו לקוות שאני מתבססת על המקרה הפרטי שלי – ראיתי את הסרט, אהבתי, אבל הוא לא נכנס לחמישיה שלי.
מה מאלילים? מה הקשר?
אם היתה מתפרסמת ביקורת, יותר אנשים היו שומעים על הסרט ואולי אפילו רואים אותו. חלקם לא היו אוהבים אותו, אבל חלקם כן. הוא בשום אופן לא היה מקבל *פחות* קולות בגלל הביקורת, אבל הוא היה עשוי לקבל יותר. זה לא קשור לסרט הספציפי הזה אלא לכל סרט בכלל.
אז בעצם אתה מאשים את העורכים בקנוניה מתוזמרת?
בחייאת.
'עין הדג' הוא לא המקור היחיד לביקורות סרטים. אפשר למצוא אתרים אחרים, עיתונים או אפילו ללכת בעקבות המלצות של חברים. להזכירך: כתבה מספר 2470
ואפילו לו יותר אנשי היו רואים את הסרט ואוהבים, מה גורם לך לחשוב שהם בהכרח היו בוחרים בו בסקר המקדים? אתה טוען שכל אדם נוסף שהיה רואה את הסרט, משמעו קול פוטנציאלי ושהסרט ממילא לא יכול לקבל פחות קולות. אבל אתה יודע איך זה עובד – אפקט הפרפר וכאלה. לו היתה מתפרסמת ביקורת, הרבה דברים אחרים היו משתנים. לך תדע, אולי זה היה אומר שפחות אנשים היו אוהבים את 'קיל ביל 2' והוא לא היה נכנס לסקר.
זה די קלוש.
כלומר, הכל יכול להיות, אני מניח שיש סיכוי שבדרך עקיפה כלשהי אנשים יאבדו את ההערכה שלהם לסרט בעקבות דיונים, אבל זה שולי לעומת ההשפעה הישירה לגמרי: אנשים שילכו לסרט בעקבות הביקורת.
אני חושב שיש סיכוי טוב מאוד ש'שבעה חטאים' לא היה נכנס לעשיריה של השנה אם לא היתה מתפרסמת עליו ביקורת.
גם אם הייתה מתפרסמת עליו ביקורת השנה,
קשה לי להאמין ששבעה חטאים היה נכנס לעשירייה השנה.
גם אם הייתה מתפרסמת עליו ביקורת השנה,
שבעה צעדים הוא הסרט הכי טוב של השנה לדעתי אבל מה שבטוח זה שבאופן אובייקטיבי הוא נכנס בקלות לעשיריה! סרט פשוט גאוני! חבל רק שאף אחד לא ראה…
אם אף אחד לא ראה, איך הצביעו בשבילו?
16 הצבעות זה יחסית ''אף אחד''. :)
16 הצבעות
בסקר על *סרט השנה* (שהוא היה צריך מספר מסוים של הצבעות בשביל להיכנס אליו בכלל) זה הרבה יותר מאף אחד.
16 הצבעות
טוב, טוב, נגיד ככה. יחסית לכמות האנשים שראו קיל ביל או משפחת סופר על או אפילו שמש ניצחית ממש קצת ראו את "שבעה צעדים".
אני ראיתי אותו בשבוע הראשון שהוא יצא עם ידידה שלי וקיבלנו אולם פרטי. זה היה נחמד אבל מוזר…
צעדים
אה, כן, נו.
חטאים, צעדים, גמדים, הכל אותו דבר.
מרשים
התרשמתי מהעובדה ש-21 גרם נכנס ל-20 המובילים! הצבעתי לו כאחד מהסרטים הטובים של השנה, ושמחתי לראות שיש עוד שמסכימים איתי.
חבל מאוד ש''אמריקן ספלנדר'' לא נכנס
הסרט הכי מרגש שראיתי השנה, הגיע לו להיות בין עשרת המועמדים הסופיים.
כמו שזה נראה כרגע, הקרב יהיה בין הסרט הכיפי האולטימטיבי של השנה – "סופרעל" – לסרט המתוחכם-אך-רומנטי-מרגש של השנה, "שמש נצחית".
הלכתי על "סופרעל", אבל לא בלב שלם.
ומה ביל, כלב?
מסכים בקשר ל'ספלנדור'.
''כלב ביל''. נשמע חמוד, כמו שם של סדרת ילדים חדשה.
אתה צודק, זה מירוץ משולש, ואני שם את כספי על "סופר על", מכמה סיבות:
1. "אפקט שרק".
2. זה סרט אנימציה עתיר אדרנלין ברמה גבוהה. כולם אוהבים אנימציה, כולן אוהבות אדרנלין, ולהפך.
3. "אפקט שרק".
4. זה גם סרט עם מסרים שאפשר להתווכח עליהם, ככה שהוא לא מאבד נקודות על שטחיות בהשוואה לאחרים.
5. "אפקט שרק".
6. זה סרט שנון. המשפט "אני לא מאמין שגרמת לי לתת מונולוג" הוא מבחינתי הציטוט המשלים של "When you have to shoot, shoot. Don't talk". אלי וואלאך, אגב, שלת!1 עשורים שלמים לפני שהביטוי הומצא.
7. "אפקט שרק".
ושוב אנצל את ההזדמנות, להצטער על כך ש"ספלנדר" לא שם. גם בלי שיהיו לו את כל הצעצועים הנוצצים של צ'רלי קאופמן, הוא מעורר מחשבה ונוגע ללב יותר מ"שמש נצחית".
ביל וסבסטיאן אולי?
מעניין מה שאמרת במשפט האחרון. אלמלא הייתי יודע ש"ספלנדור" (המופתי גם לדעתי) לא נכתב ע"י קאופמן, הייתי מנחש שהוא כן.
ההרגשה שלי הייתה שב"ספלנדור" הייתה כמות אדירה של טריקים תסריטאיים וקולנועיים, או "צעצועים" כלשונך, ושכמו ב"שמש נצחית" גם שם הם היו הופכי קרביים ומוח. להבדיל בינהם דווקא על הבסיס הזה נשמע לי מוזר.
על פני השטח, זה באמת נראה קצת מוזר
כי אני לא יכול להגיד ש"ספלנדר" לא משתמש בטריקים/"צעצועים".
ההסבר לקביעה שלי שמדובר בשני סרטים הפוכים, הוא התחושה שלי שב"שמש נצחית", כל הטריקים הם-הם המטרה. בניגוד לכך, ב"ספלנדר", כל האלמנטים הייחודיים (כמו, למשל, החיתוכים לקטעים סמי-תיעודיים, עם האנשים האמיתיים עליהם מבוססות הדמויות) הם לא המטרה אלא אמצעי.
בקצרה, ב"שמש נצחית" הרגש משרת את הסגנון, ב"ספלנדר" הסגנון משרת את הרגש. בגלל זה 'הצעצועים" הם העיקר ב"שמש נצחית", והם ממש לא העיקר ב"ספלנדור".
על פני השטח, זה באמת נראה קצת מוזר
מסכים איתך במאה אחוז!
באופן כללי, הרגשתי לגבי "שמש נצחית" שהוא מנסה יותר מדי, קצת יומרני מעבר למידה וגם לא כל כך התלהבתי מג'ים קארי. מעניין כן, אבל הרבה פחות ממה שעשו ממנו.
צריך להיות בל וסבסטיאן, כמובן
כנראה שלא גדלת על שידורי הטלוויזיה בערבית
דווקא כן גדלתי עליהם...
זה לא משנה את העובדה שלתכנית היו צריכים לקרוא בל וסבסטיאן, ולא ביל וסבסטיאן. באמת.
יש דור שלם של אנשים שלא מכירים את Living on the Ceiling ואת לולו. :)
אני רק בן 17 ואני זוכר את
הסדרה הזאת! לא שאני זוכר פרק או משהו, רק כמה פלאשבקים משיר הפתיחה ושני הכלבים הכי חמודים בעולם. נראה לי שעל התוכנית הזאת ביססו את התוכנית בקרטון נטוורק עם הכלב הטיפש והעוד יותר טיפש. רק שבסדרה המקורית הם לא היו טפשים הם היו חמודים!
התקף נוסטלגיה…
בטוח שאתה מדבר על התכנית היחידה?
ב(י)ל וסבסטיאן הם ילד וכלב, לא שני כלבים… אבל אולי היה שם עוד כלב וזה כבר הזכרון שלי שמקרטע. את השיר פתיחה אני לא זוכרת, רק את האנימציה שבמהלכו (מסך לבן והילד והכלב הולכים).
אני בטוח!
היה שם כלב לבן וגדול, ילד מעצבן וכלב קטן וחמוד. נכון? נכון!?
(מפחד מסניליות בגיל צעיר, במיוחד לאור החומר שיש לי לזכור לבחינות הבגרות.)
נכון מאוד.
(ראיתי את הסדרה כולה בתיכון, בשיעורי ערבית. למורה שלי היו רעיונות מעניינים מאוד בנוגע לשיטות ללימוד שפות.)
כנראה שנכון...
כי הילד הוא סבסטיאן והכלב הפירנאי הוא בל. אולי הכלב הקטן הצטרף אחר כך או משהו. :)
רגע...
אתם לא מדברים על הסדרה בערבית עם הכלב המדבר ששר "אנא אנא אנא אנא… אנא בובי סריר", נכון?
לא
''סופר על'' לא זכה - הפסדתי את כספי. מזל שהוא היה וירטואלי.
"אפקט שרק", כך הוכח, לא תמיד פועל.
בנוגע לזוכה, "שמש ניצחית" סרט טוב מאוד, ואהבתי אותו. אבל בכל זאת…אני לא יודע, הרגשתי שהוא מפספס את האיזון בין תחכום ולהטוטים, לפשטות ועומק רגשי (לטובת התחכום והלהטוטים, כמובן). אם רק היו מורידים כמה סצינות פלאש-בק גאוניות, וכמה פיתולים עלילתיים, ומעמיקים קצת יותר את 2 הדמויות הראשיות, הייתי באמת אוהב אותו בלי הסתייגות.
טוב, העם אמר את דברו, וכדאי להקשיב. אני אראה את "שמש נצחית" עוד פעם, ואז אולי אשנה את דעתי.
חשבתי שהוכח כבר מזמן
ש"אפקט שרק" לא פועל אף פעם (או עובד, אבל יש לו השפעה קטנה בהרבה מכפי שמייחסים לו). תגובה ספציפית בנושא (ודוגמאות נגדיות יש עוד המון):
כתבה מספר 874
ובעניין זכייתו של 'שמש נצחית' – כמו שכתבתי בדג הזהב, לגבי הוא ו'סופר-על' הם סרטי השנה שלי, והתלבטתי די קשות כדי להחליט בינהם. אני ממש לא מצטער על כך שהוא זכה, ולו משום שזה מוכיח שגם באתר לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע, לא רק בלוקבאסטרים עתירי תקציב יכולים לזכות.
לא יודע, בסקר על ''מהו הסרט הכי טוב של פיקסאר'', למשל,
הזכייה של "סופר על" ברוב מוחץ – בדיוק פי 1.5 קולות מ"נמו" – נראית לי כמו "אפקט שרק" מובהק. לדעתי, אם שני הסרטים האלה היו יוצאים בעיתוי הפוך, גם התחלקות הקולות ביניהם הייתה הפוכה.
בנוגע ל"שמש", אני לא יכול להגיד שהזכייה מקוממת אותי, כי הוא סרט טוב מאוד. אבל עדיין, ועם כל הקטנוניות שבלהגיד את זה, הייתי מתפעל באמת אם היה זוכה סרט שהוא לא המקבילה "האליטיסטית" של בלוקבאסטר.
תשמע, אנחנו מדברים פה בסקר
שבו 'סופר-על' הגיע למקום השני בהפרש ממש לא גדול. 'מוצאים את נמו' הגיע בשנה שעברה למקום נמוך הרבה יותר. ובאופן הכי "אובייקטיבי" שיכול להיות, אני יכול להגיד ש'סופר-על' הוא פשוט סרט יותר טוב מ'נמו' – לדעתי, ולדעת רוב הקהל כאן. אז לא, לאפקט שרק לא היה שום קשר לניצחון של 'סופר-על' על 'נמו' בסקר הפיקסאר. אם כבר מאשימים את אפקט שרק במשהו בסקר ההוא, אז תאשים אותו בכך ש'נמו' בכלל הגיע למקום השני (כאילו, הוא יותר טוב מ'צעצוע של סיפור' ומ'מפלצות בע"מ'? באמת?).
אני מקבל את הצעתך.
אני מאשים את "אפקט שרק" בכך ש"נמו" הגיע בסקר ההוא למקום השני. ורואה בזה, אישית, הוכחה מספקת לקיומו והשפעתו הבלתי-מבוטלת של אפקט שרק.
אני צריך ללמוד להתווכח.
גם אני התלבטתי בין שניהם והלכתי על סופר על
תגובה ללא סטטיסטיקה!
הזזתי את העכבר מ"משפחת סופר על" ל"סיפורי דגים" כמה וכמה פעמים, ובסוף "סיפורי דגים" קיבל את הקול שלי. נכון, משפחת סופר על היה כיף ונפלא ונהדר והכול, אבל סיפורי דגים היה מבחינתי חוויה קולנועית מספירה אחרת. קודם כל, הוא גרם לי לבכות בקולנוע, מה שלא קרה מעולם לפני זה. שנית, הוא השאיר בי תחושת חמימות בימים שאחרי הסרט. אז מגיע לו.
קולד מאונטן.
ומהרשימה KILL BILL הוא הכי טוב.
זהו. אין לי יותר מה להוסיף.
שמש ניצחית
אף על פי שקיל ביל צמוד צמוד אליו
העם מנותק מהעם!
כל כך הרבה אנשים ראו את סוף העולם שמאלה, ונהנו, ואפילו למועמדים הוא לא נכנס? חרפה.
אני מצטער
אבל זה באמת היה דיי קל…
למרות שממש מתחשק לי לראות את 7 צעדים, וקיל ביל היה מעולה, אין על שמש נצחית! מבחינתי, זה היה הסרט המוצלח ביותר של השנה האחרונה!
נ.ב- בדיוק חזרתי מ-finding neverland, שהוא גם מצויין! אני מאוד מקווה שיצא לי לכתוב לו ביקורת, כי הוא אכן יכנס לרשימת הסרטים הטובים ביותר של תקופה האחרונה.
(יש לזה תרגום בעברית?)
אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי (כבר פעמיים). הוא בהחלט נכנס ל'טופ טן' שלי. אני לא זוכרת מי ביים את הסרט אבל הוא בהחלט הצליח לעשות יצירת מופת. וכמובן, ג'וני. הוא הצליח להפוך תפקיד שהיה יכול בקלות להיות בנאלי ומשעמם אם כל שחקן אחר היה עושה אותו לאחד הדמויות המעניינות ביותר שנראו איי פעם על המסך. ואני לא מגזימה.
לאיזו שנה הסרט הזה נכנס בדיוק? כי אני לא יכולה לחכות ללחוץ על העיגול ליד השם שלו.
'למצוא את ארץ לעולם-לא'
הוא יצא בארץ ב-6 בינואר, לכן הוא שייך לשנת 2005. בשביל להצביע עבורו בסקר סיום-שנה תצטרכי לחכות כמעט שנה.
שמש נצחית
ולו רק בגלל הרגע שהוזכר בדג הזהב.
אה, וגם שאר הסרט היה נהדר.
אבודים בטוקיו
אני מבויש ונכלם מכך שאני הראשון שהצביע לו.
אבודים בטוקיו
אני מניח שאחרים יגידו שעלייך להיות בוש ונכלם מכך שהצבעת לו בכלל.
למה?
אני מסכים שהוא לא היה מבדר כמו האינקרדיבלים או מתוחכם כמו שמש נצחית, אבל האווירה בו הייתה מאד מיוחדת (בעזרת פסקול מצוין של שירים מלאנכוליים), והצילום מהטובים שראיתי השנה.
למה?
אני אישית לא אוהב סרטי "אווירה". הם די משעממים, ואפשר פשוט לשים מוזיקה ולשחק פריסל במקום.
אבל זה בכל מקרה לא דיון על טעמים אישיים. לדעתי זה בהחלט מקובל לבחור בסרט הזה כסרט השנה, אבל כשמישהו אומר "בושה וחרפה" כי הוא היחיד שבחר בסרט, אותה לוגיקה שהוא מפעיל יכולה באותה קלות להיות מופעלת נגדו. במיוחד עבור סרט "אווירתי" שאין שום קריטריון שהוא לא סובייקטיבי במאה אחוזים שעומד לזכותו (באינקרדיבלס, למשל, גם מי שלא אוהב את הסרט יתקשה להסביר למה האנימציה גרועה. בסרטי "אווירה", זה או שאתה אוהב את האווירה או שלא, אין ממש מה להסביר כאן).
אופס, שכחתי להצביע במוקדמות.
פה לעומת זאת לא שכחתי, ובחרתי בשמשנצחיתבראשצלול, כי גם אחרי 3 וחצי פעמים הוא לא נמאס.
אם הייתי מצביעה במוקדמות הייתי מוסיפה גם את אירן עדיין רווקה, אנשי התחנה, סוף העולם שמאלה ומריה לא קדושה.
אני שמחה להכריז שראיתי הפעם 8 מתוך עשרת המועמדים. הייתה שנה טובה.
בתשובה לרד פיש
אפקט הפרפר ראוי בהחלט לעשיריה
הראשונה. סרט מגניב…
דרך אגב אני הצבעתי לקיל ביל
חלק 2 (שהיה לדעתי מהנה הרבה
יותר מהראשון).
ועוד סטטיסטיקה: ראיתי 7 מעשרת הסרטים הראשונים (את 7 צעדים, משפחת סופר על והארי פוטר לא ראיתי)
מקרא
זה ילמד אותי לא לכתוב תגובות בשעה כזאת..
" אגרף בבטן " = אגרוף בבטן
" יל עוד " = על עוד
" במיוד מבחינה " = במיוחד מבחינה
" אגרוף ךבטן " = עוד אגרוף לבטן.
" אני " = צריך ללמוד לבדוק את ההודעה יותר ביסודיות לפני שאני שולח. עם הקוראים הסליחה.
איזה זה oldboy?
7 צעדים=Oldboy
אפקט הפרפר?!?
בשם כל כוח עליון שלא יהיה, אפקט ה*פרפר*? האם מדובר ב, רחמנא לצלן, אותו אפקט הפרפר שעשוי פחות או יותר מהרבה מאוד זמן שבו אשטון קוצ'ר עושה פרצופים אומללים? איך זה הגיע לכאן?
אה, כן, עכשיו אני אקבל תגובה סרקסטית בסגנון "כי אנשים הצביעו לזה"… בסדר, בסדר, אני מוותרת על השאלה, ומשאירה רק את הבעת הזעזוע.
אני, אגב, למרות אהבתי כי רבה לקיל ביל ולסופרעלים, זוכרת לשמש נצחית את התחושה של התעלות נפש שאיתה יצאתי ממנו, ואת הימים הארוכים שסצנות ממנו המשיכו לרדוף אותי… קאופמן בעוד הפגנה של גאונות צרופה, ובהחלט סרט השנה שלי.
ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת
ההתלבטות בין "קיל ביל 2" לסיפורי דגים היתה קשה – בסוף בחרתי בקיל ביל, אך לא בלב שלם. חבל שבשנה כל כך יפה של הקולנוע הישראלי לא נכנס אף אחד לעשיריה (אני הצבעתי ל"אור"). מאד חסרו לי משחק המושבעים ואור או מדורת השבט. אבודים בטוקיו ושבעה צעדים הם הפתעות עצובות מאד מבחינתי – סרט משעמם וסט חולני. אני לא אוהב בכלל מצוירים וגיבורי על (למרות שהשילוב יצא נחמד). שמש ניצחית מקום שלישי אצלי מהרשימה. שנה טובה.
פדופיליה וגילוי עריות בקיל ביל?
האם הדחקתי סצנות?…
פדופיליה יש.
אני היחיד שלגמרי החמיץ את הקטע הזה?
פדופיליה אין.
אבל מה זה ORO?
''זהב'' באיזושהי שפה
שכחתי איזו.
פדופיליה אין.
סיילנט חן מתייחס לביטוי מסדרת האנימה rorouni kenshin בה הגיבור, kenshin, אומר oro.
זו דרך להביע תמיהה ובלבול.
או שאולי.. הוא התכוון למשהוא אחר לגמרי.
טוב זה קיל ביל 1
זה כל כך "שנה שעברה"…
קשה. קשה. קשה.
בסוף הצבעתי לסיפורי דגים, אבל ההתלבטות בינו לבין שמש נצחית בראש צלול ואבודים בטוקיו היתה מאד ממושכת.
רגע היסטורי.
בפעם הראשונה בסקרי סרט השנה, הסרט האהוב עלי לא בעשירייה. מדובר על "אני
האקבי'ז" והוא אפילו לא השתחל לעשירייה השניה שלכם (בושה!).
למזלי, הסרט שהיה צמוד אליו מאוד במרוץ על "סרט השנה", הלוא הוא שנב"צ, נמצא ברשימה, ולכן לא התקשיתי לבחור בו, מה גם שמתוך החמישייה הראשונה שלי, הוא היחיד שעלה לגמר. בסך הכל יש חפיפה של ארבע סרטים בין העשירייה של עין הדג לעשירייה שלי – שנב"צ, "להרוג את ביל", "סיפורי דגים" ו"משפחת סופר-על" (שראיתי רק אתמול ומייד השתחל למקום השישי המכובד).כמו-כן יש שני סרטים שלא ראיתי (ספיידרמן 2 ושבעה צעדים) שניים ששנאתי (אבודים בטוקיו ואפקט הפרפר) ושניים שחיבבתי, אבל לא עד כדי כך (הארי פוטר ושרק 2).
רגע של שטטישוטה.
השנה, נצפו על מסכה של החסידה שישה סרטים מבין העשיריה הפותחת.
להל"ן הם: קיל ביל, משפחת, סיפורי,ספיידרמן 2, שרק 2 ופוטר.
שניים מהסרטים לא סבלתי, שניים חיבבתי ושניים מתחרים על הקול שלי.
את ספיידרמן 2 והארי פוטר לא סבלתי. ספיידרמן עוד היה זניח, אבל בהקרנה של האסיר מאזאקבן כמעט אכלתי לעצמי את האצבעות מרוב תסכול. הלאה.
את סיפורי דגים המרגש סימפטתי, משרק שתיים התלהבתי וצחקתי, אבל גם הם לא ראויים לקול שלי. נקסט.
פיקסאר תמיד היו טובים בעיני, אבל אחרי משפחת סופר על הם עברו לעמדה של גאונים. סרט מבריק, מצחיק ופשוט כפי.
אבל, הזוכה הבלתי מעורער הוא קיל ביל. סרט שהוא פשוט סרט טוב. וכיפי. ונהדר. ואומה. וזהו.
ובינינו, מי צריך יותר?
*החסידה מבקשת לציין את תדהמתה מכך שסקיי קפטן, סרט השנה הפרטי שלה, לא נכנס לעשירייה, ומציעה לחכות עד לקבלתם של קולות הימאים, עת יתברר שסקיי לקח את הבכורה וג'וני דפ קיבל אוסקר.
זה לא פייר
בסקר עם כל כך הרבה סרטים טובים חייבים קבוצות…
משהו בסגנון "תשובות א', ד' וה' נכונות" או "כל סרטי ההמשך, חוץ מספיידרמן2"
נו, בסוף בחרתי בשרק2. אבל באותה מידה יכולתי לבחור בשנב"צ, חשבון הריגה2, הסופרלוס או סיפורי דגים…
אגב, הסופרלוס זוכים בגלל אפקט שרק? כי אם כן ניתן להוסיף במחקר ההגדרה הזו שאפקט שרק יכול לשמש כבומרנג נגד שרק עצמו…
בגלל שראיתי השנה בדיוק 2 סרטים בקולנוע
נמנעתי מלדרג, ועכשיו אני נמנעת מלהצביע.
רציתי לראות את ספיידי, את שרק ואת סיפורי דגים (לפחות) אבל יצא שראיתי רק את הארי פוטר (לא בגללי!) ואת משפחת סופר על.
וכמה שאני לא חושבת שזה טוב, זה לא ממש הוגן להצביע לו על בסיס מינימלי שכזה…
מזל שהייתי בקון, אחרת הממוצע שלי היה נשאר לנצח על 2 סרטים לשנה.
כמה פספוסים גדולים
העובדה שאמריקן ספלנדור ושלישיית בלוויל לא נכנסו לסקר, מצערת, אבל העובדה שהם היו קרובים היא סוג של מנחמת.
ללא ספק שניים מהסרטים הכי טובים שיצאו השנה.
גם 21 גרם הוא פספוס לא קטן.
מבין המועמדים, הבחירה שלי ללא ספק היא בסיפורי דגים.
פלישת הברברים
אני רוצה להקדיש כמה מילים להלל את הזוכה שלי "שיחות נפש", סרט שאני מאמין שקוטלג כאחד מאותם סרטי סבתות ולכן לא קיבל את תשומת הלב של גולשי האתר, וחבל.
"שיחות נפש" הוא אמנם לא סרט אקשן מגניבי ומכיל בעיקר קטעי דיאלוגים ארוכים ופטפניים, ועוד בצרפתית, אך לא מדובר בחוויה הראויה אך ורק לנחמן שניצקליינים ובני גיל הזהב.
קודם כל, זהו סרט רענן ומהנה מאד. הוא לא איטי ונסחב, אלא מצחיק ושנון מאד, בנוסף הוא גם מרגש ביותר וחכם להפליא. מה שמייחד את "שיחות נפש" הוא שהוא מצליח להיות כל הדברים האלה בבת אחת. בדקת השיא שלו – שהיא דקת השיא שלי בקולנוע השנה – צחקתי, התפעלתי, דמעתי ואחר כך לא הפסקתי לחשוב עליה. לסרט שמנגן על כל כך הרבה מיתרים לא מגיע להיות אלמוני
(כלומר באתר הזה – הסבתות והשניצקליינים הפכו אותו ללהיט די גדול יחסית לסרט זר בארץ).
בראש הרשימה, יחד עם שיחות נפש נמצא "קיל ביל 2". את שלושת המובילים אצלי מבין הרשימה הסופית (ביל, סופר על ושמש ניצחית) ראיתי בקולנוע פעמיים בזמן די קצר. "קיל ביל" היחיד שבו הצפייה השנייה הגבירה את ההנאה.
פלישת הברברים
במשאל הקוראים של 'העיר' הסרט הגיע למקום השני(!). במשאל אצלנו הוא בקושי הוזכר. מכיוון שסרטים אחרים שלא זכו לתשומת לב מיוחדת באתר קיבלו בכל זאת מספר יפה של קולות, אני לא יודע מה זה בדיוק מוכיח.
תחושתי לגבי ''שיחות נפש''
לא צחוק, הם באמת מדברים עד שיוצאת הנשמה. יחד עם "אנשי התחנה" ו"החולמים", מדובר באחד מהסרטים שהכי לא ברורה לי ההתלהבות מהם והייתי מרגיש מצוין גם לו נמנעתי מצפיה בהם.
תגובה זו נכתבה מטעמי פלורליזם בלבד ואין בה לזלזל בטעמם של ברווז גומי, יוני אנטון וכל השאר.
זה בסדר, מותר
גם אני לא התלהבתי מ"אנשי התחנה" (ואת "החולמים" לא ראיתי).
מאז המשאל המקדים, השלמתי חוסר נוסף
ראיתי עד כה 5 סרטים מהעשיריה:
1. קיל ביל II
2. סיפורי דגים
3. שרק II
4. הארי פוטר והאסיר מאזקבאן
5. הרכש החדש מיום ה' – משפחת סופר על.
לא שזה גרם לי לשנות את דעתי. לא אהבתי את הארי פוטר, נהנתי מאוד משרק ומסופר על, אבל בעיני הם נחמדים, לא יותר מזה.
שני הסרטים שבאמת ראויים להיות באיזושהי קטגוריה של איכות הם "סיפורי דגים" ו"קיל ביל". שניהם מבריקים, מעניינים, יחודיים ועוד מיני השתפכויות. בכל זאת, "סיפורי דגים" נגע בי יותר. הסרט הזה הוא קסום ומיוחד כ"כ, וכפי שכבר כתבתי, בשביל סרטים כאלו המציאו את הקולנוע – כדי להקים אגדות לתחייה. אצלי הוא מתחרה על תואר "הסרט הכי טוב שראיתי בחיי", ולא רק "הסרט הכי טוב שראיתי השנה".
נ.ב. אני מבטיח להשלים את "שמש ניצחית בראש צלול" מיד כשאצליח סוף סוף להגיע לספריה כשהוא שם.
''אנשי התחנה'' הוא סרט טוב מאד שהמצביעים התעלמו ממנו לחלוטין
לפי דעתי "אנשי התחנה" היה צריך להיות בחמישיה הפותחת, ובודאי שהוא יותר טוב מ"אפקט הפרפר" שיותר מתאים לו להיות בין הסרטים הגרועים של השנה.
חבל שלא פורסמה עליו בקורת באתר.
אם היתה מתפרסמת, לא בטוח כלל שהיתה חיובית.
האם אתה רומז שאתה לא אהבת ?
אם כן, אז למה ?
אני לא יודע למה הוא רומז, אבל אני לא אהבתי
בגלל שמדובר בסרט שבלוני וצפוי מאוד, לטעמי. יש בו שתי דמויות שטוחות כמו קרטון (הגיבור וחברו מוכר הקפה), ודמות אחת היא אמנם מעניינת (הצלע השלישית), אבל לא מחזיקה את הסרט בעצמה.
המשחק בסרט לא רע, אבל אני פשוט לא מבין למה הוא נחשב לסרט טוב כל-כך – כי הוא עוסק בסבל אנושי? הוא עושה את זה בצורה אטומה, בלי לעורר סימפטיה, ובלי תובנות אמיתיות על אופי האדם או מבנה החברה.
עכשיו תורך – למה אהבת?
סרט מעניין, בעיני
לא נפלתי ממנו, אבל לדעתי הוא דן יפה בשאלה "האם יותר משתלם לשחק אותה סנוב, כדי שאנשים ירצו להתקרב אליך ותוכל להגיד להם לא, או שעדיף לנסות להתקרב, ואז אולי הם יגידו לך לא".
נכון, יש המון סרטים שדנים היטב בשאלה הזו. אבל תמה שחוקה אף פעם לא הפריעה לסרט להיות מעניין.
נראה לי שהמסקנה, אגב (ספוילר לאנשי התחנה) היא – שאין מה לעשות, תמיד תמצא את עצמך נכנע ומתחנן להתחבר לחברה, לא משנה כמה פגיעות תספוג.
אצלי הוא כן עורר סימפטיה לדמויות
אמנם מוכר הקפה הוא דמות שטוחה ומפוספסת אבל דמותו של הגבור הראשי בכלל לא שטוחה.
אני לא מבין מדוע הדמויות לא עוררו בך סימפטיה.
אם תתסתכל בבקורות שבאתר "עגבניות רקובות" כולם שם מתלהבים ומלאי סימפטיה.
מצאה חן בעיני החברות שנרקמה בין הגבור הראשי והצלע השלישית, שלכאורה הן שונות כל כך ועם זאת דומות כל כך.
שים לב לנקודות הדומות בסיפור שלהן, ולשיא הסרט בו שניהן נוקטות צעד זהה.
תיקון: שתיהן במקום שניהן
אצלי לא
הסוף, לטעמי, מאולץ מאוד – אין תהליך גדילה, יש, פוף! סוף טוב.
לגבי השאר, מה אני אגיד לך, עניין של טעם אישי. אני לא שופט אותו, אבל אני בטח לא מסמפט אותו.
לשם דוגמא, אני מכיר איש אחד בעל נכות מסוימת. הוא גם אחד האנשים האגרסיביים, חוצפניים ולא-נעימים ביותר שאני מכיר. אז לא, אני לא שופט אותו, אני אפילו מבין איך הוא הגיע להיות כל-כך לא סימפטי, אבל אני מתרחק ממנו כמו מאש.
זה הכל עניין של טעם, אבל הן האישה והן הגיבור בעיקר גרמו לי לרצות לתפוס אותם בכתפיים ולטלטל ממש חזק. זה לא נעים, ולכן הסרט לא היה לי נעים.
לא מסכים
הסרט בכלל לא מיזנטרופי בעיני.
הגיבור לא חרא של בן אדם- הוא בסך הכל מנסה להתגונן ולהמנע מאכזבות נוספות שהיו מנת חלקו בקשריו עם אנשים "נורמלים" בעבר.
בודאי שיש התפתחות המתבטאת בחברות הנרקמת בין הגיבור לשאר הדמויות.
ראה גם תגובתי למעלה לאדם קלין אורון.
אתה יכול למצוא הצדקות להתנהגות שלו עד מחרתיים,
אבל השורה התחתונה היא שהוא חרא קטן ודוחה. לא מישהו שהיתה לי סיבה אפילו לנסות להיות חבר שלו, או לרצות להשאר בסביבתו יותר ממה שאני חייב.
לא כל כך קשור לאיכות של הסרט, ובכל זאת
מה אתה היית עושה אם מוכר הקפה הזה היה נדבק אליך ככה? אני לא גמד, ובכל זאת נראה לי שהייתי מגיבה אותו הדבר לניסיונות התקרבות מוגזמין שלא יודעים להישמע ל"לא". זה שמישהו גמד זה לא אומר שהוא חייב לקבל כחבר כל נודניק שלא מתחשב בפרטיות שלו.
לילדה הוא דווקא הגיב בסדר ולאישה… טוב, שם הוא באמת היה יכול להיות טיפה יותר נחמד, אבל זה בטח היה רק כי הוא נמשך אליה…
אני לא חושב שנותנים מספיק הערכה לשבעה צעדים
זה באמת סרט מבריק. במיוחד שיש הערצה של כל כך גדולה לקיל ביל ציפיתי שיהיה יותר הייפ מסביב לשבעה צעדים שבו אני פשוט התאהבתי.
ועוד משהו קטן, אני היחיד שממש אהב או בכלל ראה את הסרט את הסרט סטראסקי והאצ'? לא פורסמה עליו ביקורת פה וחבל, כי הסרט הכי מצחיק שראיתי שנים.
שני הסרטים שהכי חסרו לי
הם:
"אמריקן ספלנדור", שלאור ההתלהבות המשמחת מ"שמש נצחית" אני לא מבין איך הוא לא זכה לאותה תהודה כאן, ובכלל. המסקנה שלי היא שבסופו של יום הרבה מההצלחה של קאופמן נובעת מכך שאנשים מכירים את השם שלו (מעניין שאף אחד לא הזכיר בסקר הזה את *הבמאי*, מישל גונדרי). קאופמן הוא אולי התסריטאי היחידי שאנשים מן השורה (להבדיל מאנשי קולנוע) מכירים בשמו. אני נוטה להאמין שיותר אנשים מכירים את שמו מאשר את שמו של גונדרי. אפשר לעשות ניסוי ולהוציא שנה הבאה את "ספלנדור" כשקאופמן חתום על התסריט שלו – אני מוכן לשים כסף שהוא יזכה בסקר של 2005.
אך "ספלנדור" לפחות זכה לתהודה, והגיע קרוב. הרבה יותר עצוב לי לראות את ההתעלמות מ"בית של חול וערפל", סרטו הראשון של ואדים פרלמן עם בן קינגסלי וג'ניפר קונלי. סרט עם תסריט מופתי ומלא דקויות, ומשחק קורע לב של שני השחקנים הראשיים וחלק משחקני המשנה, שמעלה תחושות "רקוויאם לחלומיות" בזמן הצפייה, ולא רק בגלל קונלי והנטייה שלה להצטלם על רקע המזח.
'בית של חול וערפל'
לא זכה להתעלמות כל כך גורפת כמו שאתה חושב, ודי לחכימא ברמיזא בסייתע דשמעיא וטולולו.
אני לא חכימא
עזוב את הרמיזא. בוא נעבור לתכל'סיא. איזה מקומיא הוא?
אם מדקדקים בקטנות, 26.
אני לא כלכך מסכים
דבר ראשון, בקשר לספלנדור. ראיתי את הסרט, לא כולו נכון, אבל את רובו, ואני באמת לא מבין מה העניין הגדול סביבו. אני ממש חושב שאי אפשר להשוות אותו לשמש נצחית, כי אני פשוט לא רואה את הדימיון. כלומר אני חושב שזה סרט חמוד, אבל ממש לא יותר. למען האמת הוא דיי הציק לי. לא יודע, אני לא מצליח לראות ממה ההתלהבות.
בקשר לבית של חול וערפל- אני נורא רוצה לראות את הסרט הזה, ולו בגלל קונלי (שמאז רקוויאם זכתה באהדה מטורפת מצידי), אבל אני מעדיף לקרוא קודם את הספר. כרגע פשוט יש יותר מידי ספרים שאני קורא ומתכנן לקרוא, אז זה לא יקרה בקרוב. נקרא, נראה ונדבר.
יש לי רעיון נהדר.
שיעשו רימייק לשמש נצחית בראש צלול, רק עם פול ג'יאמטי במקום ג'ים קארי.
יהיה פיצוץ.
'בית של חול וערפל'.
מצד אחד, מגיע דן ברזל, וטוען שמדובר בסרט מופתי. מצד שני, היה את הטריילר, שצרח: 'אני מלודרמה מטופשת'.
דן, אני מוכן להציע לך את עסקת חייך. אתה תסביר לי למה הרושם שקיבלתי מהטריילר מוטעה, ובתמורה אני אלך לשאול אותו מהאוזן. עסק?
אתה לא חייב להרחיק עד האוזן
האוזן תבוא אליך
http://www.nrg.co.il/online/4/ART/851/274.html
או במילים אחרות
HOT מפעילים ערוץ VOD של סרטי איכות, וקנו מ'האוזן השלישית' את שם הזיכיון?
אגב, להציג את שלושת סרטי 'רינג' המקוריים בתור אחת מהאטרקציות העיקריות זה לא ממש חכם. הסרטים האלה כבר שודרו בערוצי הסרטים ה"פושטים" של הוט ויס עשרות פעמים.
ניטפוק
רק ב-yes. טרילוגיית רינג היפנית שודרה רק ב-yes (כמו גם הצלצול, של-yes יש הסכם בלעדי עם אולפני
)
על פי מה שהבנתי, מדובר בעצם בייעוץ מצד אחד, אין ספק שאנשי הספריה הם אנשים שמבינים בקולנוע, מה שרק יכול לעזור לרמת הסרטים בכבלים. מצד שני, שירות ה-VOD הוא בעצם תחליף מסוים לספרית הוידאו. במקום ללכת עד לספריה (וכיוון שיש לרשת שלושה סניפים בלבד ברחבי הארץ, לא כולם יכולים לגשת אליה) המנוי יבחר בסרט מתוך מבחר הסרטים, וישלם עבור הצפייה בו. אפשר להניח שהצפייה בו תהיה מוגבלת בזמן (נניח שתשלם עליו 17 ש"ח והסרט יהיה זמין עבורך במשך שבוע).
לא מדובר פה בערוץ אלא בספרית תכנים ל-VOD, בתשלום נוסף.
חוזי הזכויות של ה-VOD נפרדים מהחוזים הרגילים, כך שאם סרט מסוים נמצא במאגר הסרטים של ה-VOD, הוא יכול במקביל להיות משודר גם בערוצי הסרטים הרגילים. היתרון של ה-VOD יהיה הזמינות והנוחות, אם לא בא לך לצפות בסרט ביום שישי ב-22:00, תוכל להזמינו מה-VOD בזמן שנח לך (תמורת תשלום, כמובן).
אגב, ובחזרה מסוימת לטופיקיות, מבחר לא קטן של סרטים זוכי אוסקר (ומועמדים), כולל חלק מהסרטים שהוזכרו כאן בתגובות, ישודר בערוץ yes אוסקר בפברואר. כרגע אני מנוע מלפרט מה הם, אבל יהיו שם הרבה – ה-ר-ב-ה – סרטים, חדשים ושווים.
אני רק שאלה
האם הערוץ יתן מבחר מצומצם של סרטים אותם הוא יבחר להציע באותו יום\שבוע.
או האם כל ספריית האוזן השלישי, החל משר"ה ועד אחרון הסרטים האיזוטריים משנות ה20, יוצגו?
כי אם התשובה היא ב. זה עשה אותי מאד שמח. (אם התשובה היא א'. זה עשה אותי שמח קצת).
התשובה הראשונה
תראה, אין לכבלים רוחב פס בלתי מוגבל. הם צריכים לשדר סרט מסויים לבית ספציפי בזמן נתון, וזה לא פשוט. אפילו אם אתה והשכן שלך הזמנתם את אותו סרט בהפרש של דקה, הם משדרים אותו פעמיים – זה עולה רוחב פס שעולה (הרבה) כסף.
היתרון שלהם ע"פ הלוויין הוא שמבנה הרשת שלהם הוא של פרמידה, כלומר יש מרכז שידור שמחובר למרכזי בניים (נניח עירוניים) שכל אחד מהם מחובר לכמה מרכזים קטנים יותר (נניח שכונתיים), ואלו מחוברים לבתים. מה שעושים בד"כ זה לשים את הסרטים הפופולריים בתחנות האחרונות, ואז הם לא "מפריעים" לשאר הרשת. סרטים פחות פופולריים הם שמים במרכזים "רחוקים" יותר במעלה הפרמידה, אבל יזמינו אותם פחות אנשים, אז זה לא יפריע כ"כ. בכל מקרה, יש גבול לכמות התוכן שיכול להיות זמין בכל פעם.
בגדול, לפחות בשלב הראשון, אמור להיות ב-VOD מבחר של 500 שעות לצפייה. זה מתייחס לסך כל שעות התכנים ב-VOD (סרטים, סדרות, תכניות ילדים, ספורט וכו'). הכוונה של הכבלים להרחיבו בהמשך למאגר בן 5000 שעות (של כל סוגי התכנים כאמור). אני מניח שיהיה מבחר מסוים של סרטים, לא כל הרפורטואר של הספריה. באשר לשוברי קופות נוסח שרה"ט, מדובר בחוזים נפרדים שצריך לעשות מול האולפנים. בגדול, אין מניעה מלהכניסם למבחר של ה-VOD, אבל זה מצריך כאמור חוזה נפרד. בכל אופן, אף סרט לא אמור להיות שם לנצח, המבחר יתעדכן מדי שבוע. כאשר סרטים מבוקשים ישארו למשך תקופות יותר ארוכות, סרטים מבוקשים פחות יוסרו מהמבחר.
תודה לשניכם.
אה.
אז מביאים לארץ את שירות ה-On Demand.
דווקא פה זה שייך לחברות הכבלים ולא ללווין (וזה נורא נורא נח ונחמד)…
בלווין מתמקדים כעת בשירות מקביל לטיבו (yes MAX). אבל גם הכבלים יציעו שירות PVR משלהם כדי לתת מענה לזה של הלווין, ואילו בלווין מתכוונים להשיק שירות און-דימנד משלהם, כדי לתת מענה לזה של הכבלים, שיתבסס על תשתית ה-ADSL. ולפני שאתם מרימים גבה, איך ייתכן שהלווין יוכל להציע תשתית זוללת רוחב פס – זה יבוסס על ADSL2, במהירות של (עד) 20 מגהביט.
רק לידיעה, בקפריסין רץ כבר היום שירות של VOD על ADSL (רגיל, לא 2) והתוצאות יפות מאוד.
שסק
לא ראיתי את הטריילר, ואין לי שום כוונה לראות אותו. את הסרט אהבתי, מאוד. זו אומנם מלודרמה, אך מלודרמה מצוינת ומרגשת, ולטעמי כתובה ומשוחקת (ברובה) בצורה יוצאת דופן.
קח בחשבון שכבר ניסינו לעשות את העסק הזה בעבר ("האידיוטים"?) ואתה התאכזבת.
אז בוא נעשה עיסקה אחרת. אני אביא לך בקבוק אבסינת' צ'כי (היה על זה איזה דיבור, לא?), ואתה תצפה בסרט. וכך, גם אם תתאכזב, עדיין תהיה מרוצה. עסק?
ערגליות שסק?
נו, יש דברים שראוי להדחיק; כמו את האדיוטים.
אבל את חיבתך לאידיוטיזם אני מאשים בפלצ"נותך המתנש"את. באם לא אוהב את ההוא עם המזח, את מי אוכל להאשים? נו, טוב. לא חייבים תירוצים מראש לכל דבר. מותר לפעמים לאלתר בזמן אמת.
שסק
נו, אז לא נרשמה התלהבות עד הגג. הסיפור בנאלי למדי ומאולץ (נו, מלודרמה[*]), והדמות של קונלי ממש מעצבנת.
מאידך, באופן בלתי צפוי הסרט מרהיב מבחינה חזותית. מרהיב מדי, אולי, מאחר וכל היופי הזה קצת עזר לי להתרחק מהסיפור.
————————
[*] ויום אחד אבדוק בדיוק מה משמעות המילה "מלודרמה".
שסק
נו, אמרתי לך. תפסיק לנסות להאמין לי, הטעם שלי שונה משלך. חבל.
מצד שני, טרם הגעתי לצפייה השנייה, אולי אגלה שסתם התלהבתי?
מלודרמה – אני אתרגם מ"דיקשונרי.קום" הקולע למדי:
"דרמה המאופיינת ברגשות מוגזמים, דמויות סטריאוטיפיות וקונפליקטים בינאישיים".
שסק
אז כשאתה צודק, זה בטעות?
נו, בבנין ציון ננוחם, ובבקבוק אבסינת'. עם הרבה Wormwood, בבקשה ("לענה", נדמה לי, בעברית. אבל השם העברי לא יעזור לאף אחד בצ'כיה, אני חושש).
תתפלא
יש לא מעט מילים שהן כמעט זהות בעברית ובצ'כית.
ביצה למשל זה וייצה, שפאגעט זה שפאגעט (נו, לא חוכמה) ואפילו הסלנג דומה – אם הייתה פה חומוסיה, היית יכול לבקש בה שיוסיפו לך איזה שליכתא, והמלצר הצ'כי היה מבין אותך. רק חבל שאין חומוסיה. הממ.
יום יבוא ואנחנו נוציא מילון עברי-צ'כי שכולל את כל המילים הזהות בשתי השפות.
הרחפת שלי מלאה צלופחים.
סיפורי דגים - כי עדיף דג גדול מאשר ארגז של חול
לא ברור לי למה בדיוק התכוונתי לעיל, אבל למרות שבזמן הצפייה נהנתי מ"קיל ביל 2" (שהפתיע אותי מאוד לטובה, כי לא ממש נהנתי מהראשון), "שמש נצחית בראש צלול" ו"סיפורי דגים" בערך באותה המידה, בדיעבד "סיפורי דגים" מלווה אותי עד עכשיו, ושני האחרים נמוגו בערפילי הסניליות. נראה לי שהסיבה המרכזית היא סצינת הסיום (הנהר) המדהימה, שלמרות היותה קיטשית לגמרי – וסף הסבלנות שלי לקיטש נמוך במיוחד – היא גם מצליחה להיות מרגשת עד דמעות. מהיום, אם ישאלו אותי להגדרת הביטוי "קתרזיס", אני פשוט מפנה את האנשים לסצנה הזאת.
סיפורי דגים - סצנת הנהר
סיפורי דגים - סצנת הנהר
די להתווכח!
סיפורי דגים – כולו.
הוא גם זה שזכה בקול שלי.
מה שהוא אמר.
שנה על-הפנים
קודם כל מבחינה אישית: השנה הלכתי לכמות מינימלית של סרטים בקולנוע, ואלו שכבר ראיתי היו ברובם סרטי מיינסטרים. לקולנוע איכותי אמיתי איכשהו לא יצא לי להגיע, למעט הבלחות בודדות.
אבל יותר מזה, זו שנה גרועה מבחינת התפוקה הקולנועית.
הסרטים שאהבתי הם או קטנים מדי או גדולים מדי כדי להכנס באמת לפנתאון האישי שלי.
שלישיית בלוויל, אמריקן ספלנדור ואבודים בטוקיו הם הפייבוריטים שלי, כשמעט מאחור צועדים שני סרטים בעייתיים: אני לב האקביז ושמש נצחית – שניהם נוטים יותר מדי לגימיקים (למרות רעיונות ויזואליים, פילוסופיים ותסריטיים יפים ורעננים שמבוצעים לא רע. אבל זה לא מספיק).
בכל מקרה, כל הסרטים בשלישיה המובילה מינורים מכדי להחשב "יצירות מופת". ולא שיש לי משהו נגד סרטים מינוריים (להפך), אבל אפילו המינוריות שלהם לא בולטת מספיק.
היחיד שמתבלט באמת הוא שלישיית בולוויל, אבל זה פחות בגלל הסרט עצמו (שהוא, עם כל ההערכה, ויש המון הערכה, די בעייתי) ויותר בגלל הטכניקה והשונות. לא כל יום רואים סרט אנימציה שנראה כ"כ שונה ומיוחד.
מול החמישה האלה עומדים שני סרטים שמלבד מגניבות טוטאלית אין בהם הרבה. משפחת סופר על לא הלהיב אותי במיוחד, ומספיידרמן 2 נהניתי מאוד, אבל זו היתה הנאה שטחית ולא ממש מספקת. אחלה פאן שבעולם, ושום דבר מעבר.
שני סרטים שלא הלהיבו אותי כלל הם קיל ביל, סרט די נוראי, שמוכיח שלטרנטינו אין באמת מה לומר (ואת מה שיש לו אני לא מאוד מעוניין לשמוע) וסיפורי דגים המפוספס שמוריד עוד סמאח מגדולתו. אחרי האחים כהן, האחים וואשווסקי, טים ברטון וטרנטינו, התקווות היחידות שעוד נותרו לי הם טרי גיליאם ודייויד פינצ'ר. רק שלא יפשלו.
מה מצאתם באבודים בטוקיו?
(זה כללי לכל מי שאהב את אבודים בטוקיו).
זאת אומרת, אני מסכימה שהחצי שעה הראשונה נפלאה, אבל אחר כך זה נסחב ונסחב ונסחב ולא אומר שום דבר!
סתם רציתי לפרוק את זה מהלב. שום דבר אישי נגד אף אחד. איש איש וטעמו, אני יודעת.
הם כבר פישלו ('פחד ותיעוב בלאס וגאס'), ובגדול ('החדר').
את פחד ותיעוב לא ראיתי. החדר לא כזה נורא (אפילו טוב בתחומו).
אבל אני מדבר על פשלות שמצביעות על אבדן דרך. פשלות עקביות כמו של ברטון והאחים כהן (שלושתם כבר הרבה זמן עושים סרטים לא טובים), פשלות מונומנטליות שמצביעות על אבדן מוחלט של חוש-טעם ובקרה עצמית, כמו המשכוני המטריקס, או פשלות אידאולוגיות שמצביעות על ריקנות וילדותיות, כמו קיל ביל.
והם עוד יפשלו (האחים גרים)
אתה קצת נחפז לקרוא קדיש על גיליאם.
אפילו טריילר אין ל'אחים גרים' (ותיאור עלילה דבילי יש גם כמעט לכל סרט אחר שלו). נראה לי קצת לא הוגן לחרוץ את גורל הסרט בשלב כל-כך מוקדם. חוץ מזה, תמיד חשבתי שלטרי גיליאם יש "חסינות ווידון"- כל פעם שיוצא תחת ידו כשלון זו אשמת האולפנים.
לא צריך טריילר
את הדיעה שלי אני מבסס על דבריו של מישהו שאני סומך על דעתו. בוא נקרא לו ט'. יודע מה, לא אכפת לי לעשות לו אאוטינג, הוא בכל מקרה לא קורא עברית.
שמו הוא טרי. טרי גיליאם. והקצת שהוא צוטט אומר בתקשורת, יחד עם ההרבה שהוא אמר לאנשים בהפקה (כן, אינסייד אינפורמיישן) לא משאירים מקום לספק – "האחים גרים" זה סרט שהוא לא גאה בו במיוחד.
אני מספיילר כאן את ה"מה יהיה" שאני מנסה לכתוב כבר הרבה זמן על הסרט, אז לא ארחיב, אבל מוטב שתתחיל להנמיך ציפיות כבר מעכשיו.
מה שכן, חלק גדול מהאשמה נופל על האולפן במקרה הזה (אני מחלק את האשמה עם גיליאם על כך שהוא נכנס לפרויקט המטופש הזה מלכתחילה). רק לא ברור לי למה התייחסת במשפט "כל פעם שיוצא תחת ידו כשלון זו אשמת האולפנים" – כשלונות כלכליים אומנם היו לו, אבל אומנותיים – אני יכול לחשוב רק על "פחד ותיעוב" (ואפילו הוא שנוי במחלוקת), ודווקא הוא התחרבש באשמתו הישירה של גיליאם, מאחר ולא היה שום אולפן מעורב בפרויקט הזה.
טוב, דיברתי דווקא על 'ברזיל'.
או לפחות על אחת מגוגל גרסאותיו.
אבל ברזיל לא היה כשלון בשום קנה מידה
אודיסיאה – כן. אבל כשלון – לא.
נראה לי שהוא מתכוון לגרסת האולפן האלטרנטיבית
נראה לך נכון.
אבל נראה לי שדן התכוון גם הוא לגרסא הזו.
נראה לך נכון?
רגע, יש לנו קצר בתקשורת. גרסת האולפן האלטרנטיבית מעולם לא יצאה לאקרנים באופן רשמי. המקום היחידי בו ניתן לראות אותה זה בתוספות של מהדורת הלייזר דיסק וה-DVD, ובשידורים של הסרט בתחנות טלוויזיה מסוימות בארה"ב. הסרט שיצא לקולנוע בזמן אמת היה הגרסא של גיליאם (או ליתר דיוק, שתי הגרסאות שלו – האמריקאית והאירופאית). ולמיטב ידיעתי שתי הגרסאות הרשמיות הצליחו וזכו לתשבוחות, והפכו מאז לקלאסיקה.
יש גירסת אולפן אלטרנטיבית?
באמת? איך לא ידעתי את זה?!
מה ההבדל בין הגירסאות?…
לפרטים:
כתבה מספר 982
וביתר פירוט, ימד"ב.
(מיותר לציין שהפירוט מכיל ספוילרים היסטריים ל"ברזיל")
מה רע ב''ברזיל''?
צפיתי, וקיבלתי רושם שזה סרט מצוין.
פחד ותיעוב פישול?
הוא ממש לא לכל טעם, אבל לא מעיד על כניעה לבינוניות או טפלות. זה סרט מיוחד, מבוצע באופן מרתק.
החדר הוא בדיוק הפוך. בזבוז כישרון על סרט בנאלי.
על חרדה ושאננות
אני אוהב להשתמש ב'החדר' וב'פחד ותיעוב' כדוגמא לנפילות. פשוט מכיוון שהם לא סתם סרטים מעצבנים, אלא כאלו שרק סמאחים אמיתיים היו יכולים להוציא.
הראשון הוא 'פחד ותיעוב'. ההרגשה האישית שלי אחרי הצפיה הייתה שגיליאם נח לו על זרי דפנה- הסרט כולו מבוים בלי השקעת יותר מדי מחשבה, בלי להתאמץ מדי, בלי הניואנסים הדקיקים שכל-כך מאפיינים אותו. אבל מה אכפת לו? הוא גאון. כל דבר שהוא נוגע בו הופך לזהב מנצנץ וטהור, לא? לא. 'פחד ותיעוב' הוא סרט מוזר בכאילו. כזה שנראה מאוד מעניין ומעורר מחשבה (כיאה לסרטים של גיליאם), אבל בעצם אין לו שום דבר להגיד. וזה שסמים גורמים הזיות אני כבר יודע.
'החדר' לעומת זאת, הוא דוגמא הפוכה. נראה שהפינצ'ר שלו כל-כך נלחץ מהיותו סמאח, שהוא נתקף חרדה ואיבד את הצפון. הקונספט של 'החדר' פשוט, אבל פינצ'ר מפטם אותו בטריקים ויזואלים ועלילתיים בניגוד לרצונו, רק כי הוא צריך להיות סמאח. בתוצאה: 'החדר' שמאבד כל טיפת מתח בעקבות הקלוזאפים הפסיכוטיים על המיכשור של הגנבים. ובמילים אחרות: לא בזבוז של כשרון על סרט בנאלי, אלא בזבוז של סרט בנאלי על כשרון.
אחת השנים הגרועות ביותר שידע הקולנוע
מיחזורים, המשכונים, סרטים אינפנטיליים, עיבודים גרועים לסיפורים היסטוריים, סרטי אנימציה לכל המשפחה, כל מיני סרטים מיוחדג'ים שעוררו בי פיהוק.
הטעם שלי שונה לחלוטין מטעמם של "המבקרים מטעם עצמם" (לא שאינני מבקרת מטעם עצמי).
הבחירה שלי היא הסרט "נערה עם עגיל פנינה" – סרט קטן, צנוע, מבוים-מצולם ומשוחק להפליא, שלא לדבר על השחזור התקופתי המדהים. עיבוד נפלא לספר קסום.
במקום השני – "לפני השקיעה".
כמה חיכיתי שיעשו המשך לסרט "אחרי הזריחה" מ- 95' וכמה שמחתי שסרט ההמשך מכבד את היוצרים ואת הצופים.
בגדול אני נגד המשכונים (מסחטת כספים, שלרוב לא מוסיפה דבר על המקור ואף גורעת ממנו), אך הסרט הראשון פשוט דרש המשך. כל מי שראה תהה מה קרה לגיבורים והאם אכן נפגשו כעבור חצי שנה והמשיכו את הרומן.
השחקנים איתן הוק וג'ולי דלפי כ"כ נהנו מהסרט הראשון שהמשיכו לשמור על קשר מקצועי וחברי זה עם זה ועם הבמאי ריצ'רד לינקטייר והם אף היו שותפים עימו לכתיבת התסריט של סרט ההמשך ! מתי בפעם האחרונה נתקלתם בתופעה כזו ?
וכשהיוצרים נהנים, ברור שגם הצופים יהנו.
במקום השלישי – הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה.
עם כל הכבוד ל"ללכת על המים", "סוף העולם שמאלה" ו- "מדורת השבט", את הפרס לוקח "האושפיזין" – סרט שנעשה מהלב ונכנס ללב.
מי היה מאמין שסרט על דוסים, יגע כל כך באפיקורסית גמורה כמוני.
המשותף לשלושת הסרטים דלי התקציב הללו, הוא שכולם נעשו בהרבה אהבה.
מסקנה : סרט עושים מאהבה או שלא עושים בכלל !
וכשהיוצרים נהנים, ברור שגם הצופים יהנו.
…ואז בא אושן 12 והפריך את ההנחה הזו.
ביקורת מתישהו?
היום/מחר/מחרתיים.
מבטיחה.
כל הדעות לגיטימיות, רק עזבי את תולדות הקולנוע.
את היית בכל תולדות הקולנוע? "ראית" את כל השנים? אז תעזבי את ה"הגרועות בתולדות הקולנוע", זה גורם לך להישמע כמו זקני צפת.
חוץ מזה, אם כבר "מדרגים" שנים, תזכרי ששנה לא נמדדת במספר הסרטים הטובים שיצאו בה לעומת מספר הסרטים הגרועים. היא נמדדת רק בסרטים הטובים באמת, אלה שייזכרו גם בהמשך. כל האלכסנדרים שבעולם לא מבטלים את ההישגים של 'שמש נצחית' אחד.
מספר הסרטים הטובים באמת השנה קטן. נקודה.
גם בהשוואה לשנים קודמות וגם ללא השוואה כזו.
היו מעט מאוד סרטים בלתי נשכחים (ונכון, "שמש נצחית"נמנה עליהם).
מה דעתך על הקולנוע של 1936?
(טוב, רד פיש כבר העיר על הנקודה הזו, אז אני אמשיך הלאה)
רק רציתי לציין שבקרב אנשי קולנוע דווקא יש אימרה נפוצה שטוענת ש"צוחקים על הסט, בוכים בקולנוע". או בעברית, כשהצוות נהנה יותר מידי, הוא מאבד את האצבע על הדופק, את הספק ואת הביקורת העצמית.
(כל זה מבלי לטעון דבר כנגד "לפני השקיעה" שלא ראיתי, או "אחרי הזריחה" שמאוד סימפטתי)
שנה לא רעה 1936
עם סרטים כמו "המלט" של לורנס אוליביה, "הגברת עם הקמליות" עם גארבו האלוהית, "זמנים מודרנים" של צ'פלין, "מר דידס הולך העירה" של קאפרה ועוד כמה סרטים חביבים של שירלי טמפל.
רוצה "להתקיל" אותי בעוד שנה ?
שאלה
את מודעת לעובדה שבעידן הימד"ב, קשה מאד להתקיל אנשים?
השנה הפרה היסטורית היחידה שממנה אני יכול לזכור יותר מסרט אחד – היא 39 (הקוסם מארץ עוץ, חלף עם הרוח) וגם זה רק בגלל, שלאחרונה, היא דורגה כשנה הטובה ביותר בתולדות הקולנוע.
קראתי באיזו כתבה
ש 39' בתיקו עם 55' ("מרד הניעורים" של ג'יימס דין, "קדמת עדן" של איליה קאזן, ועוד כמה סרטים של היצ'קוק ופורד שאני לא זוכר. וגם "היפהפה והיחפן" של דיסני).
ניקולס ריי ביים את
"מרד הנעורים" (אגב סרט חובה לכל חובבי THE O.C), דין רק שיחק שם. כמובן.
ובכל זאת הסרט הוא שלו.
אה, כמובן. אגדה.
גם קדמת עדן שלו?
כי הוא שיחק גם שם.
אבל מאחר והצעת, אז למה לא – בואי נמשיך. 1937 עד 2003 בבקשה.
אם כי אני גם יכול לענות בפשטות כך:
שנה לא רעה 2004
עם סרטים כמו "שמש נצחית" של גונדרי-קאופמן, "קיל ביל" של טרנטינו, "סיפורי דגים" של ברטון, "בית של חול וערפל", "טרמינל" של שפילברג", "אמריקן ספלנדור", "החולמים" של ברטולוצ'י, "חינוך רע" של אלמודובר, "סקיי קפטן", "פרנהייט 9/11" ועוד ועוד. וזה רק בקולנוע העולמי, מבלי להזכיר את "מסעות ג'יימס", "אושפיזין" ו"ללכת על המים" הישראלים.
לא בהכרח אהבתי את כל הנ"ל, אך הם ללא ספק סרטים חשובים של יוצרים חשובים שייזכרו בתולדות הקולנוע, בדיוק כמו אלו שהבאת מ-36'. אם עוד 20 שנה תגידי לי שלדעתך 2004 הייתה שנה חלשה יחסית ל-1936, אולי אני אתייחס לזה ברצינות, אך כרגע אני לא מאמין שלמישהו מאיתנו יש פרספקטיבה היסטורית על לפני שבועיים.
אחת השנים הגרועות בתולדות הקולנוע
ממש כשחשבנו שאי אפשר להתדרדר עוד יותר, הוציאה הוליווד השנה מבול סרטים מתקתקים ונוראיים שלבטח יעלמו לתהומות הנשייה וטוב שכך.
גרטה גארבו כיכבה השנה באחת מאותן דרמות תקופתיות ומנופחות, העטורות תלבושות מפוארות ומבוססות על רומן קלאסי, שהוליווד כל כך אוהבת להפיק (אלי, מתי יגיע היום שבו יכתבו שם תסריט מקורי?). בכל האוירה המנופחת מחשיבות עצמית מוכיחה גארבו שוב, שכינויה "האלוהית" מרמז משהו על היחס הנהוג בימינו לאנדרסטייטמנט) כמה חבל שהמשיכה לתקופת הסרטים המדברים. עם המבטא הבלתי נסבל שלה והמשחק המוגזם, עדיף שתסתגר בחדרה ולא תצא לעולם.
אם בתחום הקומדיות חשבנו שנזכה למעט נחת מגיע חביב הקהל פרנק קאפרה עם עוד שובר קופות פופוליסטי, שמוכר לצופיו התמימים אגדת סינדרלה צדקנית ומתחנפת. ללא ספק הסרט הילדותי ביותר על המסך השנה.
מתחרה קשה לו על תואר זה הייתה אלילת הילדים הבלתי נלאית שירלי טמפל. היא השתתפה בלא פחות מארבעה סרטים השנה, אולי כדי למצות את ימי הזוהר המעטים שעוד נותרו לה עד ההתבגרות. אם הפסדתם אחד מהם או יותר, ולא סביר שכך הדבר אלא אם כן אתם שכוחי ילדים, זה בסדר – במילא לכולם אותה עלילה: ילדה מסכנה אך חמודה ומתולתלת עושה דברים מאד חמודים עד שהיא הופכת לילדה מאושרת עם תלתלים מעוצבים יותר, מה שהופך אותה לעוד יותר חמודה. מרוב חמידות בא לרוץ מהקולנוע ולתלוש את הדפים מיומן השנה שלה לכל עבר. מדוע ילדים ודודות מזדקנות מכלים את זמנם בהבלים כאלו?
תקוותנו הייתה תלויה בגאון הראינוע צ'רלי צ'אפלין במה שהיה אמור להיות סרטו הראשון בו נעשה שימוש בפסקול. היה אמור להיות, כיוון שהתברר כי צ'פלין שמט את הדיאלוג וחזר לשיטת הכתוביות של הקולנוע האילם, ובכך הפך את סרטו למיושבן של השנה עוד בטרם זה יצא. אמנם אין להכחיש, הנווד עדיין מצליח לשהעלות חיוך מדי כמה סצנות, אך התסריט הוא כה מבולבל והשינויים העלילתיים מאולצים להפליא, עד כי לא נותר אלא להצטער על שהמאסטר של הסלפסטיק האילם לא בחר לפרוש ולפרסם את טענותיו המגוכחות נגד הסרטים המדברים בעיתון במקום לבזבז 5 שנים ביצירה המאכזבת הזאת.
אולי מה שהוליווד הייתה צריכה השנה זה להוציא איזה עיבוד נמרץ ודרמטי לאחד ממחזותיו הקלאסיים של שייקספיר, נניח "המלט". אולי אחד מהשחקנים הבריטים הצעירים, כגון לורנס אוליביה יקח על עצמו את המשימה. אבל עם המנטליות של תעשיית הסרטים כיום זה בודאי יקח כמה שנים, 12 שנה בערך…
ענק!
אכן ענק !
''נערה עפ עגיל פנינה''
, אבל מה עם...
"שמש נצחית" ?
"אבודים בטוקיו" ?
ולגבי "סוף העולם שמאלה" – אין שום כבוד.
הצעה מהפכנית
חשבתי שאת "סיפורי דגים" בכלל לא הכרתי, אז בחרתי בשנב"צ בלי לחשוב פעמיים!
ואז, אחרי קריאת כמה תגובות, הבנתי שמדובר בסרט שראיתי בניו זילנד בלי שום כתוביות…
יוחזרו השמות הלועזיים לסרטים לאלתר!
איזה קטע! גם אנחנו ראינו את הסרט שם?
איפה ומתי?
נורא מצחיקים הקולנועים שם, שנראים מבחוץ כמו סתם חנות, ואתה יכול לעבור על פניהם בלי לשים לב… וכל מי שמתלונן על זמן הגעת סרטים לארץ, לדרום האוקיינוס השקט לוקח *הרבה* יותר זמן להגיע מלישראל – זה נורא רחוק. מה שכן, זה באמת איפשר לנו לראות את "סיפורי דגים" (או Big Fish) אחרי שהוא כבר מזמן לא הוצג בארץ.
''זה נורא רחוק''?
עכשיו אני מדמיינת שיירת גמלים הנודדים במשך חודשים על פני הסהרה, כשעל גבם עותקים מאובקים של שוברי הקופות האחרונים מהוליווד.
הסהרה זה לא בכיוון!
קחי שמאלה ותרדי למטה – המון שמאלה והרבה למטה.
חוץ מזה, אסור להכניס בע"ח לניוזילנד.
מה שנקרא
סופ העולם שמאלה
באינטרנט זה לוקח רק כמה שבועות!
אני ראיתי קרוב לניו זילנד
במטוס מניו זילנד לפיג'י
ניו זילנד
יצא לי לראות שני סרטים בניו זילנד ('שבעה חטאים' ו'הנשיא מאוהב'. כן, זה היה מזמן). אני לא זוכרת איך בתי הקולנוע נראים מבחוץ, אבל מבפנים…
סרט אחד ראיתי בדנידין, באולם שהזכיר לי את 'בית העם' במושב בו גדלתי, רק עם כסאות קצת יותר נוחים. את השני ראיתי בוולינגטון באולם שגרם לי לתחושת דה ז'ה וו קשה. לרגע הייתי בטוחה שחזרתי למתנ"ס רמת-ישי באמצע שנות השמונים – כולל היציעים המתקפלים והחבר'ה בני הארבעים+ שמכירים כולם אחד את השני.
אפקט הפרפר
ראיתי את שמש נצחית, משפחת סופר-על ואפקט הפרפר. הראשון לא הרשים אותי במיוחד, מכיוון שלא הייתה מספיק השקעה בדמויות(ג'ואל וקלמנטיין נראו לי כמו גרסאות מרוככות של צ'רלי ודונלד קאופמן מ"אדפטיישן" שאהבתי יותר).
במשפחת סופר-על נהניתי מהאקשן, ואהבתי את הביקורת על החברה, אבל במבט לאחור גיליתי שאני לא ממש זוכר מה קרה בסרט. מתוך ניסיון לעשות את הסרט מתאים לילדים הוא פשוט מדי, ואת הביקורת על החברה ראינו כבר בהמון סרטים אחרים.
נשארתי עם אפקט הפרפר, הסרט שהצליח לרגש אותי(לא חשבתי לפני כן שאשטון קוצ'ר יכול להיות שחקן דרמטי), לגרום לי לחשוב(מה היה קורה אילו?) ולחזור לראות את הסרט בDVD עוד פעמיים כדי להיות בטוח שהבנתי הכל. אני יודע שהיו בסרט כמה חורים בעלילה, אבל הם לא ממש הפריעו לי להנאה מהסרט.
אפקט הפרפר
"ואת הביקורת על החברה ראינו כבר בהמון סרטים אחרים".
דווקא ביקורת "שמרנית" מהסוג שיש ב"משפחת סופר על" די נדירה בקולנוע בשנים האחרונות, לדעתי. אולי פספסתי את כל הסרטים שצריך לראות.
אז תראה את שני אלה
אמריקן ביוטי ומועדון קרב מקדישים לביקורת הרבה יותר זמן ומעבירים אותה בצורה יותר טובה.
אז תראה את שני אלה
לא בטוח בקשר לאמריקן ביוטי, אבל מועדון קרב מספק ביקורת שמתקרבת להיות הפוכה מזו של סופר על. או שלא הבנתי אותו נכון.
אז תראה את שני אלה
הביקורת במועדון קרב לא הפוכה לביקורת בסופר-על, יא רק שונה (וקרובה יותר לביקורת באמריקן ביוטי) ההבדל המהותי בין הסרטים הוא שבמשפחת סופר-על הביקורת היא משנית יחסית, ואפשר גם לא לשים לב עליה (לעומת הסרטים האחרים בהם הביקורת בולטת) לדעתי זו שיטת ביקורת יעילה יותר, כי היא נכנסת לתת-מודע של הצופה, ביוחד של הילדים הצופים בסרט.
בכלל, לביקורת בסרטים יש הרבה יותר סיכוי להשפיע על ילדים מאשר על מבוגרים, ונראה לי שלא ילדים רבים ראו את מועדון קרב או אמריקן ביוטי.
פררם
"אבודים בטוקיו".
אתם יודעים כבר כמה אנשים ביקשו ממני להסביר מה בכלל מצאתי בסרט הזה? הרבה, המון, כל אדם שני שראה אותו וגילה שאני אוהבת את הסרט. אז אני אסביר לכם שמי ששואל את השאלה הזו – לעולם לא יוכל להבין.
כי במקום להסתכל על הסרט מנקודת מבט של: "היי- סרט, התפקיד שלו זה לבדר ולשעשע אותי", צריך פשוט להסתכל כל מה שקורה כל המסך ולהיסחף אל תוך החוויה שעוברת על הדמויות. והדמויות באמת עוברות חוויה (על אף שאולי רבים סברו אחרת) וכל רגע ושניה ושבריר וחלקיק בסרט משקף את החוויה הזו. לטעמי כל רגע בסרט הוא מהפנט רק מעצם העובדה שהוא מראה שכל כך הרבה יכול לקרות מתי שלא קורה כלום.
מה שאהבתי יותר מהכל בסרט הוא שאפשר להרגיש באופן מאוד ברור ואפילו כמעט מוחשי את התחושה של ללכת לאיבוד. הסרט גורם לך להרגיש אבוד, ומה עושים שמרגישים אבודים? מנסים להתחבר עם מישהו שעובר את מה שאתה עובר. במקרה הזה – הדמויות על המסך.
פררם
אבל בכל סרט הדמויות עוברות חוויה כלשהי, ואפשר "להיסחף" אל תוכה. לכן היכולת להינות מהסרט הזה היא כל כך סובייקטיבית, וקשה למצוא נקודת אור אובייקטיבית אחת לזכותו.
קל להגיד "מי ששואל את השאלה הזו לעולם לא יוכל להבין" – אבל בפועל, קשה להניח שההסבר שלך ישנה את היכולת של האנשים להפיק את החוויה שאת הפקת מהסרט. לא בגלל שהוא לא טוב – אלא בגלל שזו חוויה סובייקטיבית כל כך. אין איזה משהו שצריך "לגלות" או "להבין".
כלומר, גם אם אני אנסה "להתחבר", אני עדיין ארדם במועדון הקריוקי. זה לא שלא "הבנתי", פשוט ההרגשה של "להיות אבוד" לא מחזיקה אותי ער יותר מחמש דקות.
כל אחד
אוהב סוג אחר של סרטים ומתחבר יותר לסרטים מסוג אחד יותר מלסוג אחר.
אני, למשל, לא מבינה איך מישהו יכול להינות מ"אמריקן פאי", זה פשוט לא נקלט אצלי במח.
קשה לי לשים את האצבע ולהגיד מה בדיוק הופך את הסרט הזה לכל כך מיוחד, אבל הייתי מרותקת בכל שניה והסרט פשוט הקסים אותי.
כל אחד
אני מסכים לגמרי, וזה דבר חשוב ויפה – חס ושלום שכל אחד מאיתנו היה אוהב את אותו הדבר. יש ספר משעשע בשם "התאומים" שלועג מעט לעניין הזה (לצערי אני לא זוכר את שם המחבר).
שכחתי להזכיר
"In America" יצא ב-2004 או בשנה שעברה? כי גם לו מגיע כס מלכות מכובד ברשימה הזו, לדעתי. כבר אמרתי שג'ים שרידן גאון?
גם השנה שעברה היא 2004
אבל לא, הסרט יצא ב-2003 ככל הנראה
הוא נעדר מהרשימה של רוה לסרטי 2004 אז קל מאד להבין שהוא לא יצא בארץ ב-2004
http://www.cinemascope.co.il/cine2.htm
לא יודע בקשר לרוה,
אבל ברשימה שלנו, כאן –
http://www.fisheye.co.il/static/2004list.htm
הוא דווקא כן מופיע.
יכול מאוד להיות שהוא יצא בשבוע האחרון של שנת 2003, מה שיסביר את ההבדל. אני לא מול הרשימות המפורטות שלי עם התאריכים, אז אני לא יכול לומר בבטחון.
אם לשפוט לפי הפתיח של הביקורת
"'באמריקה', סרט אירי שיצא ב-2002 והגיע לישראל ב-2004 (ולכמה קולנועים בארה"ב לא הרבה לפני זה)…"
תחילת 2004.
חור אחד?
מצאת חור *אחד* באפקט הפרפר?
חור אחד ביד שלו.
זה לא שיש חורים ב''אפקט הפרפר''
פשוט כל העלילה שלו היא חור אחד גדול.
נכון, בייחוד החור הכי גדול שלו
מסע בזמן הוא בלתי אפשרי. אני מופתע מכך שכל כך הרבה אנשים פספסו את החור הגדול הזה.
אתה בטוח ?
הסטטיסטיקה לא טועה. אני טעיתי.
ואני אכן מכה על חי"ת: בניגוד לתחזיותיי, משפחת סופר-על לא זכה בסקר סרט השנה, והזוכה הוא דווקא "שמש נצחית בראש צלול". זה אומר שכמו בשנים הקודמות, הזוכה בסקר "סרט השנה" שונה מהזוכה ב"דג הזהב". האם זה יקרה גם בשנה הבאה?
ועוד רגע של סטטיסטיקה חסרת חשיבות: בכל ארבע השנים של סקר "סרט השנה" הזוכה היה תמיד סרט שבשמו (המלא) באנגלית יש לפחות שש מלים, וששמו בעברית מתחיל באות ש'. למישהו יש הימור על הזוכה הבא?
אני רואה כמה אפשרויות
זה יכול להיות או שמדריך הטרמפיסט לגלקסיה, או שוואלאס וגרומיט: קללת איש הארנב, או שהאריה, שהמכשפה ושארון השבגדים.
למה בכוח? נסה לתרגם את זה כך:
'שגריר בגלקסיה' (או לחלופין: 'שביט במרק'), 'שובם של וואלאס וגרומיט', ו-'(ה)שחל, המכשפה וארון הבגדים'.
ומה עם הפרק השני של שודדי הקאריביים?
זה בשנה הבאה (2006, כלומר).
אבל למה להתמקד רק באות ש?
מה עם התנאי השני – 6 מילים ומעלה בשם? אם כבר, זה צריך להיות משהו כמו- שגריר בגלקסיה: ארבעים ושתיים עצות לטרמפיסט, שובם של וואלאס וגרומיט: האיש והכלב, וכמובן – שלום לך נארניה: סיפורם של אריה ומכשפה.
אמנם החלטתי לדבוק במינימום, אבל אפשר עוד להוסיף נקודותיים ומילים כיד הדמיון – בסוף ממילא יקראו לסרט לפי שתי המילים הראשונות או בר"ת.
6 מילים באנגלית...
כל THE ו- OF הם עוד מילה – כך מגיעים חיש מהר ל-6.
אבל אז יש בעיה עם האות ש.
אמנם אפשר להתחכם ולטעון שיהיה בסדר אם ננסה SH, אבל אז רוב הסרטים עד עכשיו (שמש נצחית, למשל) לא נכנסים לקטגוריה של עצמם…
(תגידו, איך הגעתי לנושא הזה? למה אף אחד לא עצר אותי, אמר לי, לילי, עונת המבחנים עכשיו, אולי כדאי שתעצרי כל עוד לא הידרדרת *יותר מדי*…)
למה ''בעיה''? ''בעיה'' זו מילה שלילית!
שני התנאים אינם באותה שפה:
1 – לסרט יש 6 מילים ומעלה *באנגלית*.
2 – השם *המתורגם* מתחיל ב- ש'.
הממ.
כן, אני רואה איפה כאן הבעיה. אני חוששת שהבעיה היא אני, ויום לימודים של 13 שעות – אנחנו לא מתערבבים טוב. אפשר להתעלם מההודעה הקודמת (והמטעה) שלי. לילה טוב.
אני חוששת שלא הבנתי מה הבעיה.
קריטריון א': שש מילים באנגלית. למשל, 'Eternal Sunshine of a Spotless Mind'. עומד בול במכסה.
קריטריון ב': שם הסרט בעברית מתחיל ב-ש'. למשל, 'שמש נצחית'.
כנ"ל 'שר הטבעות' למיניהם.
סתם ניטפוקון.
ובכל ארבע השנים,
הזוכה היה סרט בהשתתפות אלייז'ה ווד.
(למה לא חשבתי על זה עד עכשיו?)
תתנחם בעובדה שבשנה הבאה
"מדריך הטרמפיסט לגלקסיה" הולך לשבור את הסטטיסטיקה בכל הקטגוריות (טוב, אולי מלבד זו של הדגזהב).
נו, אז אולי עיר החטאים באמת יהיה
טוב כפי שניתן לקוות…
'שין סיטי', אתה מתכוון.
יש לזה פוטנציאל אצל המפיצים.
כל סרט שמתיימר להיות איכותי, יקבל מיד תרגום ב-ש'. למשל:
• 'מיליון דולר בייבי' יהפוך ל-'שאלת מיליון הדולר'
• 'Brown Bunny' יהפוך ל-'שפן חום'
• 'בובי לונג' יהפוך ל-'שמופסי פו'
• 'ילד רע' ('Bully') יהפוך ל-'שמנדריק'
וזה גם פותר אחת ולתמיד את שאלת הפילברג: אם זה סרט רע – ספילברג. אם הקונצנזוס קובע שמדובר בסרט טוב – שפילברג.
ואם הזכרת את מיליון דולר בייבי,
בידיעות אחרונות כתבו איזו רכילות על קלינט איסטווד, וסיפרו בדיוק מה קורה בסוף.
שיישרף להם התחת.