הגורם העיקרי שישפיע על החלטתי לראות סרט כלשהו:
54 | כולם מדברים עליו |
41 | מבקרי הקולנוע מתלהבים ממנו |
52 | חברים המליצו לי עליו |
93 | הטריילר/פרסומת שכנעו אותי |
195 | העלילה נשמעת מסקרנת |
10 | יש שם פעלולים חבל"ז |
85 | חתום עליו במאי שאני מעריך |
53 | השחקנים החביבים עלי משתתפים בו |
12 | זה מה שיש בקולנוע המקומי |
15 | מישהו הרי צריך לכתוב עליו ביקורת |
מספר מצביעים: 610
זה ממש קשה להצביע לסקר כזה
הצבעתי לעלילה, אבל האמת שזה שילוב של כמה דברים…
עלילה/חברים/במאי…
סקר קשה!!
כמעט כל התשובות נכונות!
אבל דירגתי כך:
-במאי
-שחקנים
-עלילה
-ביקורת:חברים,מבקרים.
אם הטריילר טוב, אז לא משנה מה כל השאר יגידו...
טריילר טוב עושה את ההבדל.
אם הטריילר רע אבל כולם מדברים על הסרט ומשבחים אותו (משפחת סופר על) אז אפשר לנסות, בכל זאת :)
אני הולכת לסרט
(בפעם בחצי שנה שאני הולכת לסרט) או אם שמעתי עליו מראש וידעתי שלסרט הזה, אין, אני הולכת (שרק 2, דוגמא קצת צולעת אך מבהירה את העיקרון), או אם יש מסביבו אווירה של סרט מצוין – כלומר, גם המבקרים, גם מי שהלך לראות, גם העלילה והשחקנים, הכל מעיד על זה שזה עומד להיות סרט מצוין.
35 שקלים לא באים ברגל, ובימנו סרט צריך להתחנף אליי המון כדי שאני אלך אליו.
זה תלוי ב-2 משתנים בלבד:
1. הדבר שאני הכי מסתמכת עליו זה ביקורות. אני בד"כ נכנסת ל"עגבניות הרקובות" ואם זה עובר את ה-60%- מבחינתי זה סרט שווה צפייה.
טוב, השיטה הזאת לא תמיד עובדת, למשל את "מלחמת האופל" די חיבבתי למרות שקטלו אותו, ואת "20 גרם" ו-"מאנסטר"- שנאתי כי הם מדכאים ומלאים בחשיבות עצמית.
2. שחקנים- תקראו לי שטחית, אבל אני אעדיף לראות סרט רע שמשתתפים בו שחקנים מוכרים ואהובים עליי, מאשר סרט טוב שמשתתפים בו אלמונים וירוקים בתחום. ככה אני. בגלל זה אני לעולם לא אובייקטיבית בכל הנוגע לביקורות סרטים והמלצות לחברים.
הניטפוק הכי קטנוני שיכול להיות:
21 גרם.
הניטפוק הכי קטנוני שיכול להיות:
דווקא אחלה סרט
ממש ממש אהבתי אותו
אבל אולי זה רק אני- אוהד סרטים מדכאים שכמותי
זה תלוי ב-2 משתנים בלבד:
בטח זה שטחי לומר דבר כזה. שהרי כל השחקנים התחילו מנקודת מוצא אלמונית ומשם המשיכו הלאה למחוזות רחבים יותר. צריך לתת הזדמנות גם לפחות מוכרים.
אז מה אם זה שטחי?
להיות שטחי זה לא בהכרח רע. לכל אדם יש את הרבדים השטחיים שלו. למשל אני תמיד שמח לראות סרטים עם פייפר פראבו או ג'ון קיוזאק. הם תמיד עושים לי טוב. השחקנים, לא בהכרח הסרטים.
אבל, וזאת גם התשובה לטענה השניה שלך, זה לא אומר שזה כל מה שאני רואה. אני רואה סרטים מכל סוג אפשרי(*). אז חלק מהסרטים אני רואה בגלל השחקנים? ביג פסקינג דיל.
———————-
(*) כל דבר, פרט לסרטים צרפתיים. מהם אני מנסה להמנע, למרות שאני לא תמיד מצליח. כנראה שאני שטחי מדי. או סובל ממקרה פאתולוגי של מיזו-פראנקיה, או איך שהצפרדעון ההוא לא הגדיר את זה.
אז מה אם זה שטחי?
להיות שטחי ולא להתפאר בזה זה דבר אחד
אבל להיות חמור שטחי צר אופקים ולהתגאות בזה זה כבר סיפור אחר לגמרי
אז מה אם זה שטחי?
רק מאיפה מגיע הקישור שאתה עושה בין שטחיות וצרות אופקים?
איזה חמוד. הזכרת את פייפר פראבו!
היא כזו מקסימה.
וכן, לרב אני אלך לסרט בהתבסס על העלילה (אבל לא תיאור יבש של העלילה, העלילה כפי שהיא מסתמנת מהטריילר). אבל אם שחקנים אהובים עלי משתתפים בסרט מסוים, מטופש ככל שיהיה, אני אלך לראות אותו.
מצד שני, הרבה פעמים אני רואה מה שמקרין בקולנוע, או מסרבת בתוקף לראות סרט בגלל מישהו שמשתתף בו (אבל אז בסוף יוצא לי לראות אותו במרתון קולנועים).
בקיצור, בעיה.
את 12 במחיר 1 ראיתי רק בגלל פייפר.
ואני עדיין לא יודע אם אני אמור להתחרט על כך, אם לא.
את זה ראיתי גם בגלל מושא תשוקותי האפל.
לא, לא אשטון קוצ'ר.
הילארי דאף.
לא יודעת למה, אבל אני חולה על הילדה הקטנה והמאופרת יתר על המידה הזאתי.
אמרתי את זה פעם ואני אומר זאת שוב-
לינדזי לוהן מרטשת את הילארי דאף! ואם כבר בהילארי עסקינן, האם אי פעם היא השתתפה בסרט טוב כלשהו?
לא, אבל זה לא מוריד מהחן שלה
ולינדסי לוהן סתם מעפנה.
ובפוסטרים לאלבום החדש שלה היא נראית כמו כרמן אלקטרה. אשכרה mean girls הולך ונהיה מציאות.
לי דווקא היה וויכוח עם מישהו על מי לוקחת – לוהן או רייצ'ל מקאדמס.
בעיני, מקאדמס פי מיליון.
ברור שהיא לוקחת
מקאדמס לא בקטע של טין-סטאר, ועשתה תפקידים מצויינים ב"היומן" ו"ילדות רעות", למרות המעורבות שלה ב"The Hot Chick" הביזיוני.
אני די מסוקרן מהפרוייקטים שהיא עתידה להשתתף בהם (כמו בסרט עם זאק בראף שצריך לצאת ב2006).
אגב, לא רק לוהאן היא "פלסטיקס", גם דאף – למרות שמשום מה מאוד אהבתי את הקאבר שהיא ואחותה עשו ל"Our lips are sealed".
ברור שהיא לוקחת
לא אמרתי שדאף לא פלסטיקית, אבל יש בה משהו מחמם לב.
קשה לי להסביר, אבל זה כאילו שרואים עליה שהיא באמת אוהבת את מה שהיא עושה או לובשת, ולא סתם מאמצת פוזה כדי לזכות בעוד קהל.
לא יודעת למה – אבל אני שבויה בקסמה.
לוהן מנגד – לא יודעת. נראית לי מזויפת. והקומנטרי של נערות רעות רק חיזק לי את ההרגשה – למרות שהם דווקא ממש אהבו אותה.
מיקה, אולי כדאי שתשבי.
בצער רב וביגון קודר אני נאלץ להכריז כי את לא מבינה מהחיים שלך. כן, אני יודע, קשה לקבל בשורה שכזאת. תתנחמי בזה שאני המפסיד העיקרי מכל הסיפור, היות והמעריצה מספר 1' שלי היא אדם שלא מבין מהחיים שלו.
ועכשיו ברצינות יחסית, יש לי וידוי- אני לא ממש מבין בסרטי טינאייג'רים. לא ראיתי מעולם את 'אמריקן פאי' עד הסוף, שלא לדבר על כל ה"טריפ"ים וה"אמריקן"ים שבאו אחריו. את דעתי על האולסניות כבר שטחתי לא פעם. אפילו את 'קלולס' לא סיימתי לראות מעולם. מכאן נובע שאני לא ממש בקיא במפעל החיים של הילארי דאף, אבל ממה שאני מכיר- הבחורה משחקת מתחת לכל ביקורת.
דיקלום מונוטוני, עיוות הפרצוף כל פעם שהיא עצובה, והכי גרוע- בדיחות הילאריות על ימין ועל שמאל. לא הילאריות בסגנון "המסך המפוצל", אלא כמו בדיחות-הילארי שכל תכליתן היא שהדמויות מודעות להיותן מצולמות בסרט. משמע, דיאלוגים בסגנון "למה אנחנו בורחים?", "בגלל שככה כתוב בתסריט!". משום מה, הבדיחות הללו רודפות את הילארי דאף לכל מקום אליו תפנה. מקריות? לא נראה לי.
לינדסי לוהן, לעומת זאת, יוצרת אמינות במשחק שלה. הדמויות שלה ב'שישי הפוך' ו'ילדות רעות' מאוד דומות בניואנסים שלהן, ובכל זאת מאוד שונות. היא לא נופלת לקלישאות בנאליות שמאפיינות מאוד דמויות שמשוחקות על ידי כוכבות נוער, ולא אכפת לי שהיא נראית לפעמים כמו כרמן אלקטרה. חוץ מזה, לא רק שהיא לא נראית כמו האידיאל המעוות של כוכבת נוער טיפוסית, היא גם לא משחקת על הקלף הזה ומשתמשת בו כגימיק (לפחות לא בסרטים שלה. אחרי מדורי רכילות אני לא עוקב כשאני לא כותב דו"חקו). והילארי דאף? סתם בימבו בלונדינית.
עם ההצהרה שרייצ'ל מקדאמס היא שחקנית נהדרת אני לא אתווכח. ובכל זאת, ב'ילדות רעות' היא ממש לא היתה משהו מיוחד.
אתה חמוד אתה,
יקירי,
אל יתגנב חשש ללבך.
לפחות בנושא הזה – אני כן מבינה מהחיים שלי.
כלומר, אני מאוד מאוד אוהבת את הילארי דאף, אבל אפילו אני לא באמת יודעת למה. משהו פנימי כזה.
אני לא אוהבת אותה כי היא שחקנית טובה או משהו… ובכל זאת, אני רואה את הסרטים המפגרים שלה. לזכותי ייאמר שאלא אם מישהו משלם לי על הכרטיס ועוד 10 דולר לשעה לשמור על הילד שלו בסרט – אני אחכה עד שזה יוקרן לי בחינם בטלוויזיה כדי לצפות בזבלון. אבל אני עדיין אצפה. והלב שלי עדיין פרפר מהתרגשות כשהעגלה שנשאה אותה במצעד חג ההודיה עברה לידי.
נו בסדר, לכל אחד יש חולשות, לא?
אבל בכל הקשור אליך – אני מעריצה את יכולת הכתיבה שלך ואת ההומור המצחיק מכיוונים לא צפויים.
בקשר למקאדמס – היא פשוט הממה אותי ביכולת המשחק המשובחת שלה ב"יומן". נערות רעות היה פלקטי ופלסטיקי – אבל זה מה שהתפקיד דרש.
ולינדזי לוהן – לא יעזור לך – היא פרחת המאה. היא אולי שחקנית כשרונית יותר, אבל היא פרחה בכל רמ"ח איבריה, בניגוד לדאף, שהיא רק פרחה וונאבי.
אפשר לסכם בכך שפייפר פראבו שולתתתתת!1-?
טוב, אני לא ממש יכול להתווכח.
קודם כל, לא ברור לי למה את מתכוונת באומרך "פרחה". לינדסי לוהן מדברת במלעיל יותר מדי? את המשמעות של "וואנאבי" אני דווקא חשבתי שאני יודע, אבל את מתייחסת ל"וואנאבי" כאל משהו טוב. אם גם דאף מנסה להיות פרחה -מה שזה לא אומר- אבל לא מצליחה להיות משכנעת ככזו, אני לא חושב שזה משהו ששווה להתגאות בו.
פייפר פראבו שולתת כאילו אין מחר.
אם פייפר פראבו היתה שולתת יותר ממה שהיא כרגע...
טוב, אני לא יכול לדמיין תרחיש בו דבר כזה אפשרי מבחינה קונספטואלית, מאחר והיא כל כך שולתת כבר עכשיו.
אבל אני חייב למחות באזכורה בהקשר של הילארי דאף.
היא היתה יותר שולתת אם היא
לא היתה משחקת בכמה מהסרטים הגרועים ביותר בהיסטוריה.
אה, ואם היא היתה יודעת לשחק.
האמת, חיכיתי כאן רק לך.
התחלתי לחשוב שטעית בדרך.
אבל אם את כבר כאן, יש לך כמה הנחות מוטעות.
א. שחקנים טובים משחקים בסרטים טובים.
הפרכה – מתי אנג'לינה ג'ולי עשתה סרט טוב לאחרונה? ודה-נירו? ושון קונרי? ורובין וויליאמס(*)?
ב. כשרון משחק קשור למדד שליתה.
הפרכה – גולדה מאיר.
ג. הרלבנטיות של כשרון המשחק של פייפר פראבו.
הפרכה – כאילו, למי אכפת ממנו?
ד. "חופשיות על הבאר" היה סרט מחורבן.
הפרכה – את הרי יודעת כלום.
========
(*) אגב וויליאמס, מישהו כבר ראה את the Final Cut? שווה משהו?
איך אפשר להתווכח עם כאלה טיעונים. ובכל זאת שתי הסתייגויות:
ראשית, לא הנחתי בשום מקום את הנחה א'. אני חושבת שהסרטים שלה גרועים וחושבת *לחוד* שהיא עצמה שחקנית גרועה.
שנית, לא התכוונתי רק לזבל הלא-יומרני "חופשיות על הבר" אלא גם לזבל היומרני "אבודות והוזות". אני בטוחה שאתה יודע את זה, אבל שיירשם בפרוטוקול.
לדעתי את סתם אכולת קנאה
על כך שהיא יותר חמודה ממך.
אף אחד ושום דבר לא יותר חמוד ממני.
אם אתה מתכוון שהיא יותר כוסית, אז כן, אבל יש הרבה אחרות בתור לקנאה שלי לפניה.
אם כבר פתחנו פרוטוקול
לדעתי היא הייתה טובה (וכמובן, חמודה ברמות של קלייר פורלאני) ב"תביא סטירה לצרפתיה". גם חשבתי שהסרט היה מוצלח כקומדיה דבילית חסרת יומרות. את "חופשיות על הבר" דווקא לא אהבתי.
דווקא שם הרסו לה, לדעתי, את החמידות הטבעית,
לטובת משהו שהיה אמור להיות סקסי, או מושך או ווטאבר. לטעמי זה רק זעק שכל המוסיף – גורע.
אם כבר פייפר פראבו בהקשר הנ''ל,
ב-The i Inside היא משחקת תפקיד של פאם פאטאל, ועושה זאת באופן משובח ביותר.
והיא גם נראית סקסית לעילא.
לא שיש סיבה כלשהי לראות את הסרט, למי שלא סובל לחיבה אובססיבית לאחד או יותר מהשחקנים המופיעים בו.
סתם סרט. פשוט סתם.
על פי מישהו שישב מאחורי באוטובוס, מדובר בסרט אחלה. והרי אין מדד אמין יותר.
ואם אותו פלמוני מאחוריך
מועסק כמבקר קולנוע במגזין זה או אחר?
האם אתה רומז
שהם עוקבים אחריו?
מה, רק אני אהבתי את וויליאמס כפסיכופת עם פטיש לתמונות?
יודעים מה, לא באמת צריך לענות, בעצם.
איק - קשה לי להסביר.
פרחה. פרחה אמריקאית.
מתלבשת ב"טוב טעם" למשל. לינדזי היא וואחד פרחה.
באשר לוונאבי – לא, זה לא משהו טוב דווקא. אבל העובדה שהיא לא ממש מצליחה להיות פרחה למרות שהיא נורא מנסה, מוסיפה לה אי אילו נקודות זכות אצלי. למרות שהעובדה שהיא כן מנסה, קצת גורעת מהן.
העיקר הסכמנו על פייפר.
שחקנים!
כן, כן, שחקנים.
לא משנה מי הבמאי, מה החברים שלי אמרו עליו (ידיד שלי התאהב בסרט "אלכסנדר") ומה המבקרים אומרים ("דרדוויל" שאהבתי)- אם בסרט יש שחקנים שאני מכירה ואוהבת, אדלג לאולם הקרוב אלי. כי גם אם הסרט מחורבן, והעלילה מטומטמת- תמיד אפשר להתנחם בבהייה בשחקן האהוב עליך הורס לעצמו את הקריירה.
שחקנים!
הוצאת לי את המילים מהפה.
זה שילוב של כל הגורמים ביחד
כל אחת מהסיבות יכולה להיות גם סיבה לא לראות את הסרט.
אם כולם מדברים עליו, אולי אני אפתח ציפיות מוגזמות ואפחד להתאכזב.
לגבי המבקרים, הסרט האחרון שצעד בראש הטבלה בעכבר העיר ואהבתי, היה "האיש שלא היה שם" לפני שנתיים וחצי.
לא כל האנשים שממליצים לי על סרט הם בעלי טעם דומה לשלי.
טריילרים מראים הרבה פעמים את הסיבות העיקריות לראות את הסרט ועלולים להוציא את החשק אם הם מגלים יותר מדי.
עלילה זה חשוב, אבל כל אחד יכול לשחק עם התקציר ולהציג אפילו את "תיבה רוסית" כמותחן מד"ב (יש סוג של מסע בזמן, לא?) עתיר תקציב, אולם בעל עומק ודמויות מרתקות.
פעלולים לא מחפים על עלילה דלוחה. אם זה מה שאמור למשוך אנשים לסרט, אני תמיד חושש מפצצת טמטום ששום אידיוטומט לא יצליח לעזור מולה.
במאי שאני מעריך. אולי, אם לא סופרים את "כוכב הקופים".
שחקנים חביבים מעולם לא היו בשבילי הסיבה לראות סרט. גם שחקנים טובים משתתפים בפלופים.
הקולנוע המקומי אמנם נמצא במרחק עשר דקות הליכה מהבית, אבל מגיעים אליו סרטים רק לאחר שעשו סבב בכל קולנוע אחר בארץ.
בקשר לשחקנים
יש שחקנים שהבחירות שהם עושים לאורך השנים גורמות לי לסמוך על שיקול דעתם. ברור שבד"כ אלה שחקנים מבוססים שיכולים להרשות לעצמם לבחור ולא כאלה שהם חדשים בעסק. טום קרוז הוא דוגמה מצויינת לאחד שהתפתח לכזה (אני מאוד לא אוהבת את הסרטים המוקדמים שלו).
מצד שני, אני לא יכולה לקבוע את זה בתור הסיבה היחידה שתגרום לי ללכת לראות סרט. זה רק עוד גורם אחד מתוך רבים.
יש לי דוגמא טובה דווקא
ג'וני דפ וג'ון קיוזאק.
שני שחקנים שאני נוטה לסמוך על בחירת הסרטים שלהם.
אני מודה, לשניהם היו כבר כמה סרטים בינוניים ואפילו פחות מזה, אבל איכשהו הם בכל זאת תמיד מצליחים להחזיק לי את הסרט.
יש לי דוגמא טובה דווקא
ג'וני דפ הוא אהבתי הגדולה.
לרוע המזל הוא בן 41 ונשוי+ילדה קטנה וטיפשה ששמה לילי רוז. :(
יש לי דוגמא טובה דווקא
אני מזדהה איתך. בהחלט. רק שאני לא "מאוהבת" בבן אדם. הוא בן אדם מקסים ומיוחד ותוסיפי לזה גם שחקן מוכשר, ולילי רוז(מלודי! שכחת את המלודי!) דווקא ילדה ממש חמודה! … (טוב הגזמתי, סליחה הייתי חייבת…) ומה? ג'ק לא קיים?? איפה הוא?!!
(שוב הגזמתי. )
הקיצר, ג'וני שולט.
השאלה לא היתה מיהו אהבתך הגדולה
אלא האם יש שחקן שבחירותיו המקצועיות לאורך השנים גורמות לך לסמוך על טעמו ולהאמין שאם הוא עשה סרט, הרי שהסרט וודאי שווה צפיה.
מצבו המשפחתי של ג'וני דפ לא ממש קשור לסוגיה אם תשאלי אותי.
תסתכל שוב על שאלת הסקר,
ותראה שלוסי דווקא צודקת.
תראה,
בהודעה הקודמת שלי ניסיתי להסביר שב"שחקנים החביבים עלי" אני לא בהכרח מתכוונת לאלה שאני חושבת שהם יפים, נפלאים ומאמי אלא לאלה שהעבודה שלהם מעניינת אותי. zora הבינה מה ניסיתי להגיד. לוסי ואדידס לעומתה, החמיצו לחלוטין את כוונתי.
אם יש צורך בדוגמה להבהרת הכוונה: אני חושבת שראיין פיליפה יפה להדהים, זה לא יגרום לי ללכת אוטומטית לסרט הבא שלו. לעומת זאת, אם בסרט משתתף שחקן שמעניין אותי, למשל טום קרוז או ג'ון קיוזאק, זה בהחלט יהווה שיקול משמעותי. וזה יהווה שיקול כי נדמה לי ששניהם משקיעים לא מעט מחשבה בבחירת הסרטים שהם עושים ולא יעשו סרט סתם למען תלוש המשכורת כמו, למשל, ניקולאס קייג'.
אז איך אתה מסביר את משימה בלתי אפשרית 2?
לא טענתי שכל הסרטים שהוא עושה הם טובים,
אבל לכל הפחות נראה שהושקעה בהם מחשבה והם משאירים אותי עם משהו לחשוב עליו אח"כ.
את משימה בלתי אפשרית II דווקא חיבבתי (רוצה ווידוי מצמרר באמת? לדעתי "עיניים עצומות לרווחה" הוא שיא השעמום).
אני מסכימה לגבי עיניים עצומות
אבל לפחות נראה ששם הושקעה מחשבה – למשל, הרצון לעבוד עם קובריק – לעומת משימה בלתי אפשרית 2, שנראה כמו תלוש משכורת וזהו.
לא, זה בן אפלק.
תראה,
אבל זו לא הנקודה. אם זה שהשחקן חתיך שלא מהעולם הזה יגרום למישהו ללכת לראות את הסרט, אז זה "השיקול העיקרי לראות את הסרט", הגדרת הסקר.
תראה,(שופל)
אני ממש בשוק שאתה אומר דבר כזה על אחד השחקנים המובחרים הטובים והמבוקשים של הוליווד.
איך אתה אומר שניקולאס קייג' בוחר סרטים "למען תלוש המשכורת" אם הוא עומד בראש רשימת השחקנים הטובים ולהזכירך הוא זכה גם באוסקר.
אז אולי כדאי שתבין קצת יותר עניין לפני שאתה רץ לפרסם את דעותיך המשונות באתרי אינטרנט….
ואיפה בדיוק נמצאת הרשימה הזו?
אם את באמת מתעניינת
את המשפט שכה החריד אותך ביססתי על הרשימה הבאה: אוצר לאומי, קון אייר, הפריצה לאלקטרז, ההוא עם ה60 שניות ששכחתי איך תרגמו ועוד רבים וטובים.
מחלקם אפילו נהניתי בצפיה ראשונה אבל בסופו של דבר, האיש נמאס עלי ומזה זמן רב כבר לא נחשב בעיני לשחקן ששווה לעקוב אחריו. אם אראה סרט בהשתתפותו זה יהיה *למרות* נוכחותו שם ולא בזכותה.
ובקשר לאוסקר, מצחיק אותי שהזכרת אותו בדיוק יום אחרי שעשיתי סלט מתוצאות שני טקסים, אבל בכל מקרה, חברי האקדמיה לא מהווים סמכות של טעם טוב בעיני. הייתי מפרטת למה, אבל זה היה עשוי להיות משונה בעיניך ולא הייתי רוצה לערער את שלוותך עוד יותר.
וכך, במחי יד ביטלת שניים מסרטי האקשן הטובים של שנות התשעים.
הפריצה לאלקטרז, ויותר ממנו – קון אייר.
ו''עימות חזיתי''
מהגדולים של ה"90.
אם למדנו משהו מהאתר הזה
ומהחיים בכלל, זה העובדה שהמלצות של חברים או מבקרים לא בהכרח נוגעות לטעם שלך. אפקטים? נו…
במאיםן ושחקנים נוטים לעשות טעויות.
קולנוע קרוב הביתה? יש בזה משהו, רק שסינימה סיטי לא ממש קרוב, אולי יותר קרוב לאוניברסיטה, כשאין חשק ללכת ללמוד.
מה שמשאיר את העלילה.
נחלטתי דווקא ביקורות בגלל שאני בדרך החבר שמספר לחברים, אבל עם חבר ממליץ אז אני כולי אוזן, כמובן שהבמאי הוא חלק חשוב מאד מבחינתי, העלילה אחר כך , כי היא יכוךלה תמיד להתחרבש, ואחרי זה השחקנים, כי הרי אני לא יפסיד סרט של ג'וני
בתשובה לטיילר
אהמ אהמ מה יש לאנשים היום שהם אוהבים להוציא לי את המילים מהפה??? חחח גם אני לא מפסידה שום סרט של ג'וני. לא משנה מה, גם אם יש תגובות רעות על הסרט, אני הולכת בכל זאת.
אי אפשר לומר חד וחלק
אני חושב שאני אלך לסרט אם יש בו הרבה אלמנטים שאני אוהב, ולא רק אחד בודד. אלא אם זה סרט שאמור להיות ממש גרוע, אבל יש שם איזה שחקן/ית שאני אוהב (אלכסנדר- אנג'לינה), לרוב זה שילוב שיוביל אותי לקולנוע.
לרוב אם כולם מדברים על סרט אחד- חברים, מבקרים ומה לא, אני בסופו של דבר אראה את הסרט, אבל זה לא מה שיגרום לי לראות אותו.
טריילר מתפקד כאלמנט מאוד חזק אצלי. יותר מידי סרטים הלהיבו אותי בטריילר, אך כשהם הגיעו לקולנוע הם נכשלו או פשוט איכזבו אותי קשות.
עלילה זה גם דבר מאוד חשוב- אני אוהב סרטים שאומרים משהו, שגורמים לך לחשוב עליהם, ושפשוט נוגעים בך. נכון, זה לאו דווקא מתקשר ישירות עם העלילה, אבל זה באמת משנה.
פעלולים זה אחד הדברים האחרונים שיגרום לי לראות סרט. שלא תטעו, אני מעריך פעלולים טובים ומכבד אותם, ואני יכול להבין בזה ובאמת להתלהב, אבל זה לא משהו שישפיע על הרצון שלי לצפות בסרט מסויים. גם אם בסרט יש פעלולים מדהימים/נוראים, אם החלטתי שאני אראה/לא אראה אותו, הפעלולים לא ישנו את זה.
במאי זה חשוב. חשוב מאוד. סרט של ברטון, ספילברג- אני אראה. הסרט יכול להיות כישלון, מאכזב ונוראי, אבל אם אני אוהב ומעריך תבמאי אני אראה.
שחקנים זה גם חשוב. לא הכי, הרי זה לאו דווקא יגרום לי לראות סרט (אלא אם זה מקרה קיצוני- אלכסנדר), אבל ג'וני ואנג'לינה תמיד ישמעו ממני.
די קשה לבחור נראה לי שכדאי ללכת לסרט מסוים בגלל הסקרנות שהוא מעורר במבט מבחוץ ולא כשור בכלל לשחקנים או לבמאים…
אני אלך לסרט רק אם הוא נשמע מעניין (ואם הוא של פול תומס אנדרסון שהוא יוצא מהכלל)
אחחח...סקר קשה במיוחד
לכל הגורמים יש השפעה, אבל הדברים שהכי משפיעים עליי הם המלצות של חברים, במאי, שחקנים, ועלילה (לכתוב ביקורת זה גם גורם חשוב, אבל חדש יחסית, ובינתיים לא מכריע).
חברים: כי הם יודעים מה אני אוהב, ויש סיכוי גבוה שאם הם אומרים לי שסרט הוא בשבילי, הם צודקים. אבל עדיין, הרבה פעמים אני לא הולך לסרטים שהמליצו לי עליהם.
במאים ושחקנים: חשובים מאוד, אבל אפילו סמאח-על כמו ספילברג לא יגרום לי ללכת לכל סרט. והייתה תקופה שבה הייתי הולך לכל סרטי שוורצנגר, מ"ארני 1" ועד "ארני 37", אבל גם היא עברה, והיום אין שחקן, אפילו לא אליל האתר ג'וני דפ, שאני בשום פנים לא אחמיץ סרט שלו.
נשארה העלילה, או יותר נכון הנושא של הסרט. זה הקלף המנצח. למשל, The Emperor's New Groove (נו, "הקיסר נפל על הראש". בלעחס, אמרתי את השם העברי המטופש). סרט שהחלטתי שאראה ויהי מה, בשנייה שבה ראיתי בכתבה עליו את הכותרת הבאה:
"משיקולי תקציב, הפך הגיבור הראשי ללאמה מדברת".
אבל לחברים שלי אין מושג.
ז"א לאחר מהם יש, לכל השאר…
מגוון המלצות (משלושה חברים שונים).
המבצר האחרון (עם רדפורד וגנדולפיני).
קוקטייל (טום קרוז)
קומנדו (שוורצי).
על כל הסרטים האלה קיבלתי המלצות. וכל הסרטים האלה כל כך מחורבנים.
קומנדו?
זה לא היה במקרה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת? ואתה עדיין שומר להם טינה על זה? תזכיר לי לא להסתבך איתך. אתה לא שוכח ולא סולח.
גם קוקטייל
עתיק, אבל אלו המלצות מהשנים האחרונות (וידאו וכאלה).
ולי יש חברה שעד היום מסרבת להקשיב למלה שלי בנושא
כי המלצתי לה על "כמעט מפורסמים". זה קצת גרם לי להיכנס לחרדות, אם להיות כנה. כלומר, נכון שזה לא סרט המאה, אבל סרט מקסים נאן דה לס, עם הופעות משובחות של לא מעט שחקנים. מאוד כובש.
אלא שהיא, אחרי שראתה אותו, אמרה משהו כמו "אלוהים אדירים, זה היה הסרט הכי גרוע ונוראי שראיתי אי פעם והכל בגללך. יותר אף פעם אני לא אקשיב לך כשתמליצי לי על סרט."
מצד שני, מבחינתה "חייו של דיוויד גייל" היה פאר היצירה.
מצד שלישי, היא גם מאוד נהנתה מדנזל על האש.
אגב החיים של דייויד גייל
(שאני לא חושב שיש עליו ביקורת באתר). מדובר בסרט, עם הכי הרבה שונאים בקרב מי שקצת מבין בקולנוע, לעומת הכי הרבה אוהבים בקרב אנשים שאין להם מושג (נגיד: וואלאיסטים).
אין ביקורת באתר.
לא יודעת אם טוב או רע – אבל הוא צפוי ממש מההתחלה.
כל כך לא היה בו טוויסט…
דווקא צפיתי ולא ציפיתי
אבל מכיוון שאני לא זוכרת ממנו כמעט כלום, סביר להניח שהוא לא סרט המאה.
ואילולא שיקולי תקציב למה הוא היה הופך?
זה היה במקור סרט רציני, לפי ''בן המלך והעני'' מאת מרק טוויין
אפשר לקרוא את הפרטים בפיסקה הגדולה, שבאמצע עמוד הטריוויה של הסרט בימד"ב:
http://www.imdb.com/title/tt0120917/trivia
דרך אגב, הבחירה על פי הכותרת בעיתון לא אכזבה אותי – לא רק שזה חד משמעית הסרט הכי מצחיק של דיסני שראיתי (הומור ביזארי ונונסנס, שוב ושוב), הוא גם נראה כמו ירידה על סרטים של דיסני!
בענין העלילה
לא ברור לי לגמרי איך הגיעה העלילה למקום המכובד בסקר הזה.
מבקרים – עדיין הסיבה המוחצת בשבילי ללכת לסרט, למרות שגם אני לא אוהבת כבר הרבה זמן את הצועדים בראש הרשימה בעכבר, וגם למדתי לאזן את ההתפעלות מכמה דינוזאורים בעזרת עין הדג…
במאי – גם מקובל כסיבה טובה, למרות שהיום כבר רק אלמודובר, לינץ' ומייק לי יריצו אותי לקולנוע. כל האחרים התגלו כהימור בוגדני…
חברים – כנראה שבאמת זה תלוי מי החברים שלך. על מעט מדי משלי אני יכולה לסמוך, לצערי.
אבל עלילה? כמעט כל התקצירים לא נשמעים לי מעניינים ממש. רוב הסרטים שהלכתי אליהם ונהניתי – כשהקראתי את העלילה שלהם לשותפים פוטניצאלים, מצאתי את עצמי אומרת: "טוב, אני יודעת שזה נשמע לא משהו, אבל תאמינו לי שלסרט הזה אנחנו חייבים ללכת!"
נניח "סיפור פשוט": זקן יוצא למסע על מכסחת דשא שעברה הסבה לטרקטור ויוצא לבקר את אחיו. בדרך הוא פוגש טיפוסים שונים"
טוב, נו, אולי זה בעצם כן נשמע מסקרן עכשיו… זה לא היה מסקרן כשהסרט יצא… אני כמעט בטוחה בזה…
שוב סקר מעניין!
הבחירה קשה, וכמו שהרבה אמרו בדרך כלל זה כמה דברים ביחד.
אבל הקטע הוא שלא ממש הבנתי את השאלה. האם השאלה היא מתי אבחר ללכת לקולנוע לראות סרט או סתם לראות סרט (בדוד או במחשב)? כי לקולנוע אני כמעט לא הולך מטעמי זמן וכסף ומחוצה לו אני רואה הרבה סרטים, ככה שלא ממש אכפת לי לראות סרט שהמליצו לי עליו אפילו אם אני לא בטוח שאני אהנה ממנו.
בכל זאת, מה שהכי משפיע אצלי זה היוצרים של הסרט. בחרתי באופצייית הבמאי, אבל לדעתי היא מספיק מפורטת. למשל, סרט של קאופמן אני תמיד רוצה לראות. גם סרט של טרנטינו. ואולי גם סרט של פיקסאר? בקיצור, ההיסטוריה של היצירה בהחלט משפיעה, אבל זה לא רק הבמאי.
טוב, בואו נראה:
"כולם מדברים עליו" – כבר סיבה מסויימת לא ללכת. ואם כולם יקפצו מהגג? התקרנפות.
"מבקרי הקולנוע מתלהבים ממנו" – תלוי מי המבקר ובאיזה ז'נאר הסרט. סרטי פעולה או מד"ב שאורי קליין משבח בהחלט יסקרנו אותי (הוא המבקר הכמעט יחיד שאהב את "הענק", בהחלט סרט מרתק ונועז, וגם לסרטי פעולה מסוגננים מהמזרח הרחוק יש לו פינה חמה בלב. מתאים לי). בנוגע לקומדיות דבורית שרגל מ"רייטינג" בהחלט מדד יעיל. הבחורה פשוט קשה לפיצוח ואם כבר משהו שעשע אותה הוא חייב להיות טוב. במקרה של סרטי טראש או זוועתונים לנוער אפנה לראות מה יאיר רווה חושב עליהם מכיוון שאני תמיד מחפש את המוטיב הפארודי והמודע לעצמו. שלשום ראיתי "DAWN OF THE DEAD" החדש. סרט מדהים בישירות שלו ועשוי נהדר. כולל כל הבדיחות הרגילות רק שהסרט צוחק על עצמו ולא איתו. מדרמות שיהודה סתיו שיבח אני אתרחק כמו מאש.
"חברים המליצו לי עליו" – אין סיכוי. הטעם שלהם זוועתי. אני נחשב ה"ממליץ".
"הטריילר/פרסומת שכנעו אותי" – מה אני בן שש?
"העלילה נשמעת מסקרנת" – בשביל זה מספיק לקרא את הספר.
"יש שם פעלולים חבל"ז" – מה אני בן 7? בעצם לפעמים כן.
"חתום עליו במאי שאני מעריך" – בפירוש כן. טים ברטון, דיוויד פינצ'ר, טוד סולנדז. אקנה כרטיסים לבכורה. מעניין גם לצפות בכשלונות של במאים טובים ולכן אין כאן הימור.
"השחקנים החביבים עלי משתתפים בו" – בשביל ג'ניפר קונלי וכרסטינה ר'יצי בגדול יש לי קירות בחדר. בקיצור, ממש לא.
"זה מה שיש בקולנוע המקומי" – קרה לי פעם אחת. ידידה התעקשה ללכת לסרט ורק "החתונה היוונית שלי" הציג. עד היום יש לי סיוטים מהיווניה מהגיהנום. לא עוד.
"מישהו הרי צריך לכתוב עליו ביקורת" – היש מרמור באוויר?
טוב, בואו נראה:
"כולם מדברים עליו" – כבר סיבה מסויימת לא ללכת.
ואם כולם נושמים, זו סיבה לא לנשום? בקיצור, זאת לא ממש סיבה לא ללכת. אלא אם כן אתה יכול להסיק מזה שכל מיני בני 13 מתלהבים מזה שהסרט הוא לא בשבילך…
הכוונה לבאזזז יח''צני
סביב סרט חדש כאשר ברור לי מראש שמדובר בסרט בינוני ו"הכולם" הזה הם אנשים שהבנתם הקולנועית לוקה. שאודטה תתעסק במתכונים וקרמים ולא תשלח אותי לחדש של ג'ולייה רוברטס (אגב הבנתי שהתאומים שלה גוססים. רק בריאות!).
אז אתה מאלה
שאף פעם לא ראו את "טיטניק"?
ראיתי. פעם אחת.
שהיא פעם אחת יותר מידי. להגנתי אוסיף שהייתי זאטוט חסר השכלה קולנועית.
(ולמרות שקמרון אחרי לT2 וALIENSהמעולים, טיטאניק בהחלט גרם לי לפקפק באיכותו כבמאי).
יש לך משהו נגד אנשים שלא ראו טיטאניק?
נפגעתי עד עמקי נשמתי, בן-אדם-שאני-לא-יודעת-מי-הוא. עד *עמקי* נשמתי.
רק קנאה עזה, כנראה.
לא, יש לי משהו נגד אנשים
שמחליטים לא לאהוב משהו כי אחרים כן אוהבים.
כשהלכתי בזמנו לטיטאניק, הלכתי ל"סרט החדש של ג'יימס קמרון שתחת מסווה של סיפור אהבה קיטשי, הביא לצופים סרט מרהיב ששלוש שעותיו חלפו ביעף" (ואז עוד לא היה סרטים של שרה"ט, לא התרגלנו לשבת על התחת שלוש שעות באולם)
כשהלכתי לראותו, זה היה בבכורה וההייפ עליו היה "הסרט היקר בהיסטוריה שבכל זאת נראה שהולך להחזיר את ההשקעה, ושג'יימס קמרון השקיע את נשמתו בדבר, אז בואו נראה על מה הוא הוציא אותה ולאן הלכו כל המיליונים". רק מאוחר יותר טיטאניק הפך למיתוס שהפך.
וסליחה?! את לא יודעת מי אני?! אני לייק דה assafTV פרום דה מסך המפוצל! אני סוג של אישיות אינטרנטית ידועה בקרב 2-3 אנשים! (טוב, שניים. טוב השני זה אני בניק אחר. טוב טוב אז אף אחד!)
אני לא יודעת לגבי רוב האנשים
אבל אני ויתרתי על הסרט כי הוא נראה, מטריילרים וכו', כמו שעה וחצי של ליאו וקייט מתמזמזים ושעה וחצי ספינה טובעת, וזה לא נראה לי משהו שמחזיק סרט, או לפחות משהו ששווה את מחיר הכרטיס. אבל כן, אני מודה, כל עדרי המעריצות של ליאונרדו שצעקו עלי (זה היה אי אז מזמן בחטיבה) "איך יכול להיות שלא ראית טיטאניק?!?!? את חייבת ללכת! עכשיו! רוצי! זה הסרט הכי מאמם בעולם!" יצרו אצלי תחושה עזה של אנטי שמנעה ממני לראות אותו אחר כך בוידאו או משהו.
אני לא הלכתי לסרט
פשוט כי ידעתי כבר מה הסוף, ואיכשהו זה לא נראה לי מספיק מעניין. כבר ראיתי כל כך הרבה תוכניות על הטיטאניק, שעוד אחת בדיונית ממש לא עמדה לעשות לי את זה.
וממה ששמעתי אחר כך על הסרט, הבנתי שכנראה לא הייתי נהנית.
סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר...
קודם כל, גילוי נאות: אני אהבתי את טייטניק (ואת העובדה שהוקרן בת"א בחינם על מסך אדיר + סראונד בפארק הירקון).
מעצם הגדרתו כמבוסס על סיפורה של האוניה בגדול – ברור שכולם ידעו מראש כבר שהיא תטבע.
אבל דווקא הסיפור המומצא של אהבת קייט ולאונרדו, כן מצליח להפתיע.
אז כן, הסרט קצת קיטשי, רומנטי ודביק (במידה שלא מתאימה לכל אחד…), אבל מצד שני הוא גרנדיוזי – מסוג הסרטים שאם כבר רואים אותם, אז על מסך גדול. יש בו הרבה תמונות מרהיבות שנחרטות בזיכרון, כבר אחרי צפיה ראשונה, ומשעמם הוא לא.
assafTV המפורסם פרום המסך דה מפוצל?
ואוו!
תעשה לי חתול?
טוב, בואו נראה:
כמה הערות-
1) אם אתה בן 6 אתה אוהב טריילרים, ואם אתה בן 7 אתה אוהב פעלולים?!
2)חברים שלך כאלה מיפגרים?? (משום מה לחברים אין אף פעם טעם טוב…)
3) אם אתה אוהב את כריסטינה ריצ'י וגניפר קונלי, בהחלט שווה ללכת פעם ביובל לראות סרטים שלהן (פעם ביובל זו התדירות בהם הסרטים שלהן יוצאים)
נ.ב.- מעניין מה חברים שלך חושבים עליך בתור "ממליץ"
כמה תשובות
1. צפייה שטריילר בן 90 שניות ישקף יצירה בת שעתיים תוך התלהבות אימפולסיבית ותזזית בלתי רצונית לדעתי משקפת מחשבה ילדותית. אין קשר לאהבת טריילרים (אני רואה כל טריילר חדש שיוצא, אבל הוא *בהחלט* לא יגרום לי לרוץ לקולנוע הקרוב למקום מגוריי). מ"זה נראה מגניב בקדימון בואו נלך" ל"אוי איזה סרט דפוק" הדרך קצרה וכגודל הצפייה כך גודל האכזבה.
אותו דבר עם פעלולים, סרט שמסתמך על הפעלולים שלו שיחזיקו את הקהל וגירמו לו להתעלם מנטילות העלילה (רבים יגידו "מטריקס-נטען-מחדש-מהפכה", או האחרונים של לוקאס), סביר להניח שגם יציג מפגן ראווה פירוטכני בטריילר שלו. אולי כי זה מה שקהל היעד דורש ואולי כי פשוט אין משהו אחר להציג…
2. חיובי. מפגרים. יש לי את החבר שאני מדבר איתו על החדש של GREEN DAY (אגב, מצויין), אחר שדווקא חובב סלבדור דאלי, אומנות פלסטית מודרנית ואניטה פללי (עכשיו זה נשמע מוזר…), עוד אחד שבקטע של איכות סביבה ושנטי, אחד שמתעניין באופנועים, מכוניות וסטיראו ובהחלט עוד כמה וכמה שטעם יש להם, אבל טעם קולנועי ממש לא. אני מניח שאף אחד מהם לא מכיר את ז'אן פייר ז'נה (למרות שאת אמלי אני בטוח שראו). פשוט זה לא מעניין אותם. הם הולכים לקולנוע ויודעים מי זה שפילברג וסקורסזה אבל חסרי "מיתוג", ז"א לא מקשרים איכות או עניין לדמויות מסויימות או לנפשות הפועלות במדיום הקולנועי. וכן, אני גררתי אותם ל"רקוויאם לחלום" בקולנוע (מי פה ראה את הסרט בקולנוע בשבוע וחצי שהוקרן?) וגם ל"ממנטו" באחד הפסטיבלים, ולסרטים של סולנדז. ככה זה, ודווקא נחמד.
3. ריצ'י הופיעה לאחרונה ב"מונסטר" ו"דור הפרוזאק" ולא מצאתי סיבה לצפות בהם על המסך הגדול. לא נראה לי מעניין. פרוייקט מעניין שבו היא תשתתף (מה קורה עם "הזאבים" של ווס קרביין? עוד פעם דחו?) בהחלט יביא אותי לקולנוע. כנ"ל ג'ניפר.
והחברים שלי סומכים עליי (למרות שאחרי "קולד מאונטן" הייחסים קצת התרופפו. לדעתי סרט מצויין).
Cursed של ווס קרייבן,
בכיכובה של כריסטינה ריצ'י (הזאבה?) ייצא בארה"ב ב-25 בפברואר. הבאז המוקדם על הסרט הוא ככה-ככה במקרה הטוב, והשמועות האחרונות טוענות שהאולפן מנסה לחתוך את הסרט מחדש כדי לתת לו דירוג PG-13, מה שבטח יהפוך אותו למחורבן לגמרי.
''הקללה''. שם טוב.
תודה על העדכון רד. PG-13 זה אומר בלי הרבה דם ובלי מילת ה "F"? אויי לא עוד סרט נהרס. אולפנים רשעים!
PG-13 והרשע
מה שזה אומר שייקחו כל מיני סצינות שחס וחלילה מקללים בהם או קורה בהם משהו אלים מדי ויחתכו/יקצצו אותן. זה פוגע במיוחד בסרטים שלא תוכננו כך מראש, כי לפעמים קשה להפריד בין האלימות לתוכן, ולא ילכו ויצלמו מחדש את הסרט…
חסרה אפציה ממש חשובה
יש לו ציון טוב יחסית(סרט אימה אם ציון 7+ זה טוב לדוגמה) בימד"ב.
מפעתי חוסר ברירה בחרתי בבמאי.
-האשף הדגול
יש: ''כולם מתלהבים ממנו''
לא חשבתי על זה
אכן דומה, אבל עדיין…
-האשף הדגול
למעשה אין ''כולם מתלהבים ממנו''.
יש "כולם מדברים עליו". זה לא תמיד אותו הדבר. כבר קרה לי שהלכתי לסרטים גרועים רק כדי שאוכל להשתתף בדיונים מספוילרים באתר.
זה באמת מיסתורין.
מה גורם לי ללכת לקולנוע? בדרך כלל דחף לא מוסבר, או אולי כסף שהחליט ליפול עלי מהשמים.
אז למה הצבעתי? עלילה. זה לא שאין במאים שיכולים, בדרך כלל, להוציא אותי מהבית (דיוויד לינץ', למשל), או שחקנים שאני אוהבת (השילוב של אומה תורמן, אית'ן הוק וג'וד לאו בגטקה, לדוגמא, הוא עילאי), אבל בסך הכל עלילה שנשמעת ממש טובה תגרום לי לרצות לראות גם משהו של במאי אלמוני, חסר תקציב לאפקטים וכוכבים, בעוד שחקן או במאי טוב בדרך כלל לא יביא אותי לסרט שנשמע דבילי.
יוצא הדופן הוא, כמובן, הקולנוע המקומי, שבגללו ראיתי את נשות סטפפורד, ואני עדיין מנסה למצוא בעצמי את הכוח לסלוח לו. מה לעשות, לפעמים חייבים סרט, ואי אפשר ליסוע.
אני מבחינה בשוני מסויים
בין "ללכת לראות סרט" לבין סתם "לראות סרט". האלמנט המשכנע צריך להיות חזק במיוחד בשביל שנוציא כסף.
האמת היא שאצלי, עד שיש לי זמן, גם דוד נשקל פעמיים או שלוש לפני הכרעה.
ולבחירה שלי: אני אלך לסרט אם יש קאסט של שחקנים שאני מעריכה. (גם בשביל להחליט אם אני עדיין מעריכה אותם..)
אני מושפעת מבמאי, השחקנים
והעלילה. אבל הכי הרבה, מהביקורות בעין הדג, כמובן.
איפה האפשרות הזו?
אה, אבל הצבעתי במאי, כי במידה שאין ביקורת, אפשר תמיד לראות מה הבמאי כבר עשה, ולהחליט על סמך בסיס קודם.
מסובך...
בחרתי ב"חברים ממליצים" אבל בעצם התכוונתי ש"חברים ממליצים *לי*". הרבה חברים מכירים את הטעם שלי, ויש להם תושבה מה אני אעדיף.
אני גם מכירה את הטעם של חברים שלי – יודעת על מי אפשר לסמוך.
מדהים שבדרך כלל שניים שלושה חברים הם אינדיקציה יותר טובה עבורי מאלפי מבקרים.
במאי זה קלף חזק בדרך כלל, ואם יש מישהו שאני מעריכה, אני אדאג לבקר בכל סרט שלו. אבל אם נדבקים רק לבמאים מוכרים, מפסידים כמובן את רוב הסרטים הטובים. יש גם כמה תסריטאים שאני תמיד אבדוק – טרנטינו כתסריטאי (כלומר גם "רוצחים מלידה"), חניף קוריישי, צ'רלי קאופמן.
מבקרים – עם השנים פיתחתי גישה אליהם: כשהם ממליצים על סרט מז'אנר "נמוך" – סרט אנימציה, אפקטים, קומדיה – זה בדרך כלל סימן שאכן מדובר בסרט טוב. אם הם ממליצים על סרט פלצני, אי אפשר להאמין להם. זה לא אינדיקציה לכלום.
אגב, עם ביקורות בעין הדג אני עושה בדיוק הפוך – התחושה שלי הוא שעין הדג משוחד לטובת סרטים קלילים. אז אם יש סרט קליל קטול על ידי עין הדג, אני אברח ממנו. אם יש סרט פלצני אהוד בעין הדג – אני ארוץ אליו. ליתר אני לא אתייחס.
טריילרים לא רלוונטים, כי אני מנסה לא להסתכל. יותר מידי ספויילרים.
פעלולים – לא עושים לי את זה. שחקנים טובים – משחקים גם בסרטים איומים. עלילה – יכול להיות שתשמש כמדד אם אני לא יודעת שום דבר אחר על הסרט, אבל יש כל כך הרבה סרטים איומים עם עלילות מבטיחות!
תסריט, תסריט ועוד פעם - תסריט
או במילים שלכם – העלילה נשמעת מסקרנת.
אני שמחה לראות שרוב המצביעים (בינתיים) חושבים כמוני.
סרט שכולם מדברים עליו או שחברים ממליצים עליו אינו בהכרח סרט שיקלע לטעמי.
סרט שהמבקרים ממליצים עליו – תלוי במבקר. אם יש קונצנזוס מוחלט בין המבקרים, אזי אכן מדובר בסרט ששווה לראותו.
אני מנצלת את ההזדמנות להזהיר מפני הסרט הרוסי "אב ובנו" שזה עתה עלה למסכים ובינתיים המבקרים אוהבים (למשל – דבורית שרגל מרייטינג). צפיתי בו לפני שנה וחצי בפסטיבל הקולנוע בירושלים ומדובר בזוועת אלוהים – שרדתי בקושי עד ההפסקה ורבים אחרים יצאו יחד איתי. פשוט זוועה – הסרט הגרוע ביותר שראיתי בימי חיי (וראיתי לא מעט סרטים גרועים). לא להתקרב !
הטריילר/הפרסומת – אמנות המכירה ושטיפת המוח. לא מעיד על כלום. לסרט טוב יכול להיות טריילר רע ולהיפך.
במאי – לרוע המזל גם הוא לא ערובה. מרטין סקורסזה ורוברט אלטמן הם דוגמאות טובות – סרטים מעולים (החבר'ה הטובים, תמונות קצרות) לצד גרועים (קזינו, הרקדנים).
השחקנים החביבים עלי – אין שחקן שאין לו סרטים לא טובים ברזומה, אם כי יש שחקנים כמו פול ניומן, מריל סטריפ, הריסון פורד ועוד כמה – שלעיתים רחוקות מפספסים.
זה מה שיש בקולנוע המקומי – עדיף לראות סרטים בטלוויזיה, לא ?
תסריט, כן. אבל עלילה?
(זה לא מכוון אישית אלייך, מירב – יש הרבה שהביעו את אותה הדעה).
התוצאות של הסקר מפתיעות אותי, עד כדי כך שאני חושב שאנשים התבלבלו. אם אתם אומרים לי שלתסריט, יותר מהשחקנים או אפילו מהבמאי, יש השפעה על איכותו של סרט – אני לא אתווכח. אבל זו לא היתה השאלה. השאלה היתה מה גורם לכם לצאת מהבית ולראות סרט. עד כמה התסריט היה טוב – את זה אתם יודעים רק אחרי שראיתם את הסרט. לפני הצפיה, בדרך כלל יש לכם רק מושג כללי לגבי העלילה (בין "ג'ניפר לופז פוגשת את ריצ'רד גיר והם מתאהבים" ל"כולם פתאום טוענים שהבן של ג'וליאן מור בכלל לא היה קיים. מה הולך?!"). על פי התוצאות של הסקר, יותר אנשים הולכים לסרט בגלל עלילה ש*נשמעת* מעניין מאשר מכל הסיבות האחרות. שאלה לאנשים שהצביעו לאפשרות הזאת: אתם קוראים ביקורת קולנוע על סרט שעליו לא שמעתם, לא ראיתם פרסומות, לא משתתף בו אף שחקן שאתם מכירים והמבקר לא אהב את הסרט – אבל הרעיון של העלילה נשמע מרתק. באמת תלכו לראות את הסרט? אם זה היה נכון, 'הנשכחים', 'הכפר' ו'לידה' היו צריכים להיות שוברי הקופות הגדולים של השנה, וקומדיות רומנטיות היו תמיד נכשלות. לא?
בעולם שבו...
…אנשים לא היו יודעים מי הבמאי של 'הכפר', אולי היה לו סיכוי.
העניין הוא, שגם בלי לדעת מי הבמאי או מי השחקנים, תיאור העלילה נשמע – לפחות בעיני – קלישאתי להחריד. שום דבר בתיאור העלילה של 'הכפר' או של 'הנשכחים' לא רמז שאני אמצא בו את ה"משהו מעבר" הזה.
אבל אם לחזור רגע לשאלה שלך, אנחנו לא מדברים פה על ניסוי מדעי. רוב האנשים משלבים מספר סיבות משניות עם הסיבה העיקרית. אז עלילה אמנם יכולה להשמע מעניין, אבל היא לא לבדה בעולם. ואם עלילה מעניינת מאד סובלת מביקורות גרועות, זה מפחית במקצת את ההשפעה שלה, לפעמים עד כדי ביטולה (נאמר, אם לעלילה יש מקדם +3, אז ביקורות רעות יתנו לה -1, טריילר נוראי -1 אחר, ושחקנים כמו ניקולס קייג' – -1 נוסף).
מש''א
ואני אוסיף:
תסריט ועלילה זה בהחלט לא אותו דבר. וכבר ראינו איך עלילה מעניינת נופלת על רקע תסריט מחורבן שעבר התעללות קשה. יש המון דוגמאות, הראשונה שעולה לי בראש היא באפי (הסרט, לא הסדרה).
עלילה עם המון פוטנציאל שפשוט נטבחה.
אבל עדיין אם הסיפור נשמע מעניין זה אומר שלפחות יש פוטנציאל. כמובן שאם כולם קוטלים, אז אני לא אלך. אבל אם אנשים מתלהבים או שלא שמעתי דעות קוטלות, אז עלילה שנשמעת מעניינת יכולה לשכנע אותי לנסות, בעוד שעלילה שנשמעת משעממת כמעט אף פעם לא תוביל אותי לקולנוע גם אם כולם הללו את הסרט.
למש''א
קשה לי להאמין שהעלילה של 'באפי' הסרט נשמעת מבטיחה למישהו. כלומר, אנחנו מדברים כאן על "תיכוניסטית כוסית בלונדינית מגלה שהיא מגנת האנושות והורגת ערפדים". לי זה נשמע כמו סרט אינפנטילי במיוחד. את בטוחה שאת לא מתכונת ל"תסריטאי עם המון פוטנציאל שפשוט נטבח"?
הדוגמא שלי לסרט נוראי עם תיאור עלילה מעניין הוא, נגיד, "צ'ק פתוח".או, אם נלך על דוגמא יותר קונצנזוסיאלית, "הפנטזיה של הל".
כולנו מתעלמים לחלוטין
מיכולתו של מבקר הקולנוע או המתקצר של הסרט.
אותה עלילה יכולה להישמע מלהיבה או איומה בידיים של שני אנשים שונים.
זה הולך ככה:
קומדיה רומנטית – רוב הסיכויים שלא.
קומדיה רומנטית עם זומבים – נשמע מעניין, כדאי לבדוק את העניין.
לא שראיתי אותה, עדיין… אבל זה בתוכנית.
זה הולך ככה:
זאת לא באמת קומדיה רומנטית, אבל סרט מגניב בהחלט, כצפוי וכמתבקש (ניסיתי במשך כמה רגעים למצוא תחליף עברי ל-nevertheless, וכשלתי).
בכל זאת?
למרות הכל?
למרות הכל?
כל דבר שיכולתי לחשוב עליו חסר את אספקט ה"נו, מה אתה רוצה?".
זה הולך ככה:
nevertheless = אף על פי כן או למרות זאת.
נכון, לא ממש מדויק אבל הכי קרוב.
אף על פי כן זה תרגום מדויק
עד כמה שתרגום יכול להיות מדויק. זו בדיוק אותה המשמעות.
גם יחד עם זאת, למרות זאת, ו"חרף".
מש''א
בדיוק כתבתי תגובה דומה למטה, לפני שקראתי את התגובות. ממש לא ברור לי הקטע עם העלילה. במיוחד זה מעצבן כשאני מנסה לשכנע את חברתי (שאיתה אני בד"כ הולכת לסרטים) לא להחליט לפי זה לאיזה סרט ללכת, והיא מתעקשת ש"העלילה נשמעת לי טפשית", למרות שכל המבקרים נתנו לסרט חמישה כוכבים, הבמאי גאון ידוע, וכל מי שראה אומר שהסרט קורע מצחוק, נניח.
אבל מה לעשות? לה העלילה נשמעת טפשית!
מש''א, והתופעה מעצבנת במיוחד
כשמדובר בסרטים מתוחכמים ויוצאי דופן מכדי שתיאור העלילה באמת יעיד משהו על הסרט. כמו פייט קלאב ("לא בא לי לראות את זה, שמעתי שהם הולכים מכות כל הזמן") או שמש נצחית ("עוד סרט שלמישהו נמחק הזכרון? נדוש!"). לך תסביר לבן אדם שבשביל דברים כאלה המציאו את הקולנוע, ושיצירות אמנות אמיתיות לא נועדו להיות מסוכמות כמו שצריך בחמש מלים.
מבחינתי זה תלוי בכמה גורמים:
1. מה אומר התנ"ך (להלן "עין הדג") עליו – אני לא מתכוון רק לביקורת, אלא גם לתגובות ולדיונים שמתפתחים סיבוב. מכיוון שלי ממש לא מזיז ספוילרים (ראיתי את "מועדון קרב", "החוש השישי" ו"החשוד המיידי" כשאני יודע מה הטוויסט וזה לא פגם בהנאתי), אני קורא את ההודעות ומנסה להבין האם הסרט הוא משהו שידבר אלי או לא. אין הכונה רק האם הסרט הוא טוב לדעת הכותב, אלא למה הוא טוב לדעתו. כך, לדוגמא, למרות שהדעות על "השעה ה25" היו חיוביות – עדיין לא הלכתי לראות אותו ואין לי כוונה כללית לעשות כן, אבל אני כבר גולש לסיבה השלישית.
אפשר לקרוא לזה "חברים שלי המליצו עליו" או "כולם מדברים עליו" אני מניח.
2. מה אומר יאיר רווה עליו – מזמן הגעתי למסקנה שהטעם שלי ושל יאיר רווה בסרטים (או לפחות אלו ההוליוודים) איננו כה שונה ואני נוטה להסכים עימו כמעט בכל סרט. כמובן שישנם מקרים יוצאי דופן, אבל, כמו בעין הדג, אני יכול להבין מעצם קריאת הביקורת האם גם אני אוהב או לאו.
ואם כבר שוב גלשנו לגורם השלישי אז הנה הוא:
3. על מה הסרט לא – מדי פעם ישנם סרטים שפשוט לא מעניינים אותי ולו מהתקציר שאני קורא במוספים. במקרה שכזה, לפי הניסיון, אני צריך ביקורות חמימות במיוחד בעין הדג ומיאיר רווה כדי לראות את הסרט בקולנוע. אם הביקורות סתם חיוביות אחכה לDVD.
לעומת זאת, עלילה מסקרנת ככל שתהיה לא תעזור אם כולם אומרים שהסרט לא משהו (לדוגמא, "הענק" שראיתי רק אתמול בכבלים).
4. מי לא השתתף בו – בניגוד לשלושת הסעיפים הקודמים, שיכולים להסתכם ב"מה הביקורות אומרות על הסרט" בסופו של דבר, כאן מדובר במשהו שונה לגמרי. אני לא חושב שאמצע עצמי רואה סרט בו מופיעה ברברה סטרייסנד, לדוגמא. גם בט מידלר עושה לי בעיות עיכול דומות ואנג'לינה ג'ולי גורמת לי לצמרמורות קלות של שנאה. יש לי נושאים לא פתורים עם בן סטילר, אדם סנדלר וברנדון פרייז'ר, לשם איזון יוניסקסי.
מבחינתי לא כל כך מעניין מי הבמאי/שחקנים/תסריטאי של הסרט, אם כי אני אלך לסרט של טרנטינו או קאופמן גם אם הביקורות תהיינה חצויות לגביו (אך לא אם כולם יאמרו שמדובר בסרט גרוע לגמרי שישבור את לבבות המעריצים). הדגש האמיתי אצלי הוא מי לא מופיע בסרט.
אני לא נותן לעניינים קטנוניים שכאלו להפריע לי יותר מדי ובסופו של דבר אני כן הלכתי לראות את "סקיי קפטן" למרות ג'ולי ואת "נשים מושלמות" למרות מידלר.
מצד שני, ידרש שכנוע היפנוטי עמוק כדי לגרום לי ללכת לראות את "לפגוש את ההורים 2" שיכלול, אאל"ט, את סטילר וסטרייסנד.
אז בסופו של דבר, הנימוק שבאמת יכול להכריע את הכף הוא מה אנשים אומרים על הסרט, בעיקר אנשים בעין הדג, ומה הביקורת. אך אני לא יכול להגיד שזה באמת מה שבאופן אבסולוטי יגרום לי ללכת לראות סרט (או לפחות לרצות בכך). שני הנגורמים האחרים הם חשובים במידה מספיק גדולה כדי להפיל סרט.
איך אתה יודע שהספויילרים לא פגמו בהנאתך?
אני ראיתי את החוש השישי ואת החשוד המיידי בלי לדעת כלום לגבי הסרטים, וקשה לי ממש להעביר במילים את התחושה שלי בזמן הטוויסטים.
לפחות את החשוד המיידי ראיתי אחר כך עוד כמה פעמים (החוש השישי פשוט הפחיד אותי מדי). זה סוג שונה לחלוטין של צפיה כשיודעים את הסוף. נהנים, אבל בצורה אחרת, כך שאני משערת שזה כן פגם בהנאתך באיזשהו אופן. חבל.
אני משווה
ב"זהות" לא ידעתי לא את הטוויסט הראשון או את השני ואת שניהם ניחשתי במהלך הסרט לפני שהובהרו לגמרי. על אף שהסרט דיי טוב, לא הרגשתי שמה שטוב בו זה הטוויסטים.
גם ב"בלתי שביר", שם דווקא לא ניחשתי את הטוויסט לפני הסצינה שחשפה אותו (כן, הבנתי שאני היחיד), אני לא חושב שמה שגרם למירב ההנאה מהסרט, שלדעתי מוצלח למדי.
אותי לא מעניין מי הרוצח או איך הגיעו למסקנה הזאת (דרך העציץ העגול בקומה השלישית בבניין השכן, כמובן!). אני פשוט נהנה לראות את זה. מסיבה זו אני יכול לחזור ל"חוש השישי", "מועדון קרב" ול"החשוד המיידי" ולהינות בדיוק כפי שנהניתי בפעם הראשונה. אני לא חש בהבדל מלבד היכולת לעלות על יותר פרטים שנמלטו ממני קודם.
(למי שעוד לא ראה "מועדון קרב" – אזהרת קלה שבקלות)
הדבר ניכר בהחלט ב"מועדון קרב" עקב הסצינות אליהן טיילר הוחדר לשברירי שניה. בצפיה הראשונה לא שמתי לב אליהן, וגם לא ל"Big Cock" בסיום, אבל בצפיות חוזרות כן שמתי לב. בכל מקרה, אני יכול בהחלט, גם לאחר שהבחנתי וניתחתי ויצא לי מכל החורים – לחזור לסרט ולהינות ממנו כאומנות בידורית טובה ומהנה.
שחקנים
אין מה לעשות, יש אנשים שאני פשוט אוהבת לראות…גם אם בסרט גרוע.
אי לכך, אני גם הולכת להרבה סרטים גרועים (ליב טיילר-ג'רזי גירל).
האמת שצריך ללכת לפי הבמאי…אבל לי חשוב השחקנים.
זה רק אצלי?
או שהעמוד של ה"חדשים" לא מתעדכן?
לא, גם אצלי
אבל אני מבין דווקא. באופן מרתק לא יצא שום סרט מעניין בסוף השבוע של חופשת החנוכה. הסרטים המעניינים (לפחות מבחינת "מעניין איך הם ומה חושבים עליהם") יצאו או לפני שבוע-שבועיים או בעוד שבוע-שבועיים.
מופתעת מהתוצאות
קודם כל בתור מי שקנאית לספוילרים, אני תמיד משתדלת לדעת מראש כמה שפחות פרטים על העלילה. אם אפשר לא לדעת כלום – מה טוב. אבל בסדר, זאת סטייה אישית שלי.
אבל בלי קשר לזה, גם אם אני כן יודעת את העלילה, זה הדבר האחרון שיכול להגיד לי אם אני אוהב את הסרט או לא.
לדעתי אותו סיפור עלילה במדויק יכול להיות סרט גאוני/מותח/מבדר באותה מידה שהוא יכול להיות שעמומון או טמטומון המחץ.
הכל תלוי באיך העלילה כתובה (כלומר אם כתב אותה מישהו שיודע איך כותבים תסריט טוב), לידיים של איזה במאי היא נפלה, ואם השחקנים שנבחרו להפריח בה רוח חיים – יודעים איך עושים את הקסם הזה.
בואו נגיד שאם מתחשק לי סרט קליל אני לא אלך לסרט שעלילתו נשמעת לי דכאונית ומהורהרת, ולהיפך, אבל באופן כללי העלילה היא לא קריטריון מקדים בכלל בשבילי.
מה כן?
– המבקרים, הבמאי, השחקנים – כולם גורמים שמשפיעים.
– פעלולים ממש ממש לא.
– לא צופה בטריילרים באינטרנט, אבל ה"בקרובים" שבקולנוע לפני הסרט תמיד מלהיבים אותי. אין לזה קשר לסרט בכלל, אלא למוזיקה הסופר-דרמטית בפול ווליום שתמיד מלווה אותם.
הם יכולים להקרין על המסך באותו זמן את "פסוקו של יום", זה בכלל לא משנה, כל עוד המוזיקה הזאת דופקת לי בראש אני משוכנעת שמה שאני רואה מולי זה המאורע המרגש ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, שאני חייבת לראות.
קל ביותר!
ואני שמח לראות שהרוב מסכימים איתי (לא מה שחשבתי), כי מניסיוני היומיומי, זה נראה אחרת.
נימוקיי לבחירתי (העלילה נשמעת מסקרנת):
כולם מדברים עליו – הדבר כמעט אף פעם לא משפיע עליי. הוכחה לכך היא שעדיין לא ראיתי אף אחד מסרטי שר הטבעות.
מבקרי הקולנוע מתלהבים ממנו – שיהיה להם בכיף.
חברים המליצו לי עליו – הטעם הקולנועי המצומצם/בלתי קיים של חבריי הוא שנות אור מהטעם המשובח ואנין הטעם שלי.
הטריילר/פרסומת שכנעו אותי – אני בד"כ לא רואה טריילרים, והפרסומות בקולנוע לא נוהגות לעשות לי את זה.
יש שם פעלולים חבל"ז – אני ממש אבל ממש לא מתלהב מפעלולים ומתקשה להבין כאלה שהולכים לסרטים בגלל האפקטים שלהם.
חתום עליו במאי שאני מעריך – אני מבין בבמאים וסגנונם בערך כמו שהמורה שלי לכימיה מבינה בבגדים. יש לה שניים.
השחקנים החביבים עליי משתתפים בו – את זה אף פעם לא הבנתי. אז מה אם יש שם שחקנים טובים? אם העלילה גרועה, למה זה טוב?
זה מה שיש בקולנוע המקומי – אני אולי הבנאדם הכי פחות ספונטני שיצא לי להכיר, כך שאם אין סרט שאני רוצה לראות, אני לרוב אשאר בבית.
מישהו הרי צריך לכתוב עליו ביקורת – נסיונותיי הקודמים לכתוב ביקורת הסתכמו ב
לדעתי הדבר שמושך הוא
לדעתי הדבר שמושך הוא העלילה\טריילר משכנע והמלצות.
זה לא קצת all of the above שכזה?
אצלי תמיד מחקר
אני רוצה לראות סרט רק אחרי שאני עושה עליו מחקר מעמיק… אני לא רוצה ללכת לסרטים בינוניים ולפספס את הטובים אז אני אוהב להיות בעיניינים. חוץ מזה יש לי גם תחושת בטן ממש טובה…
ואם המחקר והבטן
לא מסכימים זה עם זה?
עלילה מסקרנת?
תאספו את כל הידיים בעולם, ולא יהיו מספיק אצבעות למנות את הסרטים שהעלילה שלהם נשמעת מסקרנת אבל הם טובים כמו .. טוב, הבנתם את הרעיון.
אני הצבעתי לאופציית הבמאי, כי כאן כמעט ואין נפילות. וגם אם יש נפילות, אפשר לזהות אותן מרחוק (ג'ק, מישהו?).
קודם כל שחקנים
יש שחקנים שכל הסרטים שלהם טובים (נו, טוב, לפחות 95% מהם), בראש ובראשונה טום הנקס, אחריו בראד פיט וג'וני דפ. באופן כללי, יש שחקנים מצויינים, שגם אם לא תאהב את הסרט אתה תיהנה ממשחקם (קת'רין זיטה- ג'ונס, למשל). זה עובד גם בכיוון ההפוך- יש שחקנים שכדאי להתרחק מסרטים שלהם כמו מאש (שוב, ב-95% מהמקרים)- כמו אשטון קוצ'ר (להוציא "אפקט הפרפר"). במקום השני, כמובן, העלילה. למרות שגם כאן יש נפילות- סרטים שנשמעים מאוד מעניינים, לפעמים עשויים רע ("החיים בלעדיי"). ולהיפך.
יש לאשטון ק'וצר עוד סרטים חוץ מאפקט פרפר?
אולי בעצם "אחי, איפה האוטו." אבל זה היה סרט מצחיק.
למה?
הכל חוץ משחקנים
התחלתי לחשוב ברצינות על הסקר רק אחרי שהוא עלה לאתר. כמו כמעט כל המגיבים הקודמים, גם אצלי, כמובן, כמעט כל אחת מהאפשרויות יכולה להשפיע עלי (בעיקר האחרונה). אני בהחלט יכול ללכת לסרט בגלל מבקרים, חברים, טריילר, במאי, פעלולים, הייפ או אפילו עלילה. כשחשבתי על זה גיליתי שיש רק תחום אחד שכמעט ולא משפיע עלי – שחקנים. יש שחקנים שאני אוהב, אבל אני לא מכיר אף שחקן שהשתתפותו בסרט באמת מבטיחה סרט טוב, והנוכחות של אף שחקן לא באמת תהפוך סרט רע לטוב. אני גם לא קונה את הגישה של "גם אם הסרט יהיה רע, אפשר לפחות לבהות ב… שעה וחצי". אני יכול להוריד תמונות של … גם באינטרנט. או בקיצור, לא הלכתי ל'דור הפרוזאק'. למרות כריסטינה ריצ'י.
כשאתה אומר את זה ככה,
זה גורם לי לחשוב על הצד ההפוך. איזה מן הגורמים •ימנע• ממני ללכת לסרט, ואני חושב שאופציית השחקנים, במקרה של סקר כזה, היתה זוכה לקולי.
כי יותר מעלילה שנשמעת לא מסקרנת, ביקורות שלא אהבו, וחברים שהחליטו שהסרט לא בשבילי, אם אני יודע שבסרט מופיע – נניח – קלינט איסטווד, אני אעדיף לא להתקרב אליו, גם אם הביקורות והחברים יעשו עמידת ראש באוויר.
ובעצם, עכשיו כשאני חושב על זה קצת יותר, נראה לי שמישהו כבר הגיב בצורה כזאת בסקר הזה. זיכרון. אני. לא מסתדרים בזמן האחרון.
קלינט איסטווד *לאחרונה*?
או קלינט איסטווד בכלל?
בכלל.
כולל מערבוני ספגטי, והכל?
כולל
מערבוני ספגטי, דרמות שניצלים, ואקשני צ'יפס ודיאט קולה.
אקשני צ'יפס ודיאט קולה…
אח, אני מתגעגעת…