 |
||
| אחרי ניסיון עלוב אחד לעשות משהו שונה, קוין סמית' חוזר למה שהוא יודע לעשות: סנוצ'י בוצ'יז. 'מוכרים בלבד 2', או 'The Passion of the Clerks', יצולם בינואר הקרוב. ג'יי יהיה שם; יש להניח שסיילנט בוב לא יהיה רחוק. |
28.08.2004
|
|
יומית
אחרי ניסיון עלוב אחד לעשות משהו שונה, קוין סמית' חוזר למה שהוא יודע לעשות: סנוצ'י בוצ'יז. 'מוכרים בלבד 2', או
'The Passion of the Clerks', יצולם בינואר הקרוב. ג'יי יהיה שם; יש להניח שסיילנט בוב לא יהיה רחוק.
אחרי ניסיון עלוב אחד לעשות משהו שונה, קוין סמית' חוזר למה שהוא יודע לעשות: סנוצ'י בוצ'יז. 'מוכרים בלבד 2', או'The Passion of the Clerks', יצולם בינואר הקרוב. ג'יי יהיה שם; יש להניח שסיילנט בוב לא יהיה רחוק.
תקנו אותי אם אני טועה-
"ג'יי ובוב השקט מכים שנית" לא היה אמור להיות ההופעה האחרונה בהחלט של השניים?קווין לא היה אמור להמשיך הלאה וליצור דמויות חדשות?
מבחינתי לחזור אחורה בצורה כזו פחדנית, זה אפילו יותר גרוע מליצור את ג'רזי גירל..
טוב נו, אולי לא יותר גרוע מג'רזי גירל..
היה אמור.
והייתי אומר שבאמת די לחזור על עצמו ושיתקדם כבר, אבל אם ההתקדמות היא לכוון 'ג'רזי גירל', אז שימשיך לעשות סרטי 'קלרקס' עד קץ הימים. באמת שזה עדיף.
אני מודאג לגבי קווין קשישה
מצד אחד, סרטי סנוצ'י בוצ'י הם באמת מה שהוא עושה טוב. מצד שני, הוא מכניס את עצמו לנישה מאוד מוגבלת ומקשה לקבל אותו כיוצר מגוון. אני מאוד מקווה שהוא יניח לרעיון ויפנה לנסיון מקורי יותר. באותה הזדמנות, אני גם מקווה ששמאלאן ינסה את כוחו בקומדיה רומנטית, שפינצ'ר ינסה ליצור פארודיה פרועה ושפון טרייר ינסה סרטי אקשן מיינסטרימיים. לנסח בפשטות שטחית: אם לא ינסו, איך נדע מה הם באמת שווים?
אני מודאג לגבי קווין קשישה
היי,רגע… אני מבקש לא לתת לבמאים היקרים יותר מדי חופש יצירתי. כמה מ אסונות הטבע הקולנועיים המפורסמים ביותר התרחשו כשבמאי מוכשר החליט לנסות משהו חדש.האם באמת היה חשוב כל כך לקופולה לנסות קומדיה לילדים? (" ג'ק"),האם דייויד מאמט היה חייב לנסות לעשות סרט מחץ הדלתה 8 ?("ספרטן"), האם היה חייב קווין סמית' (שאת סרטיו מעולם לא סבלתי) לנסות לעשות קומדיה רומנטית שהיא כל כך לא קווין סמית'?(תסלחו לי אם אני נמנע מאפילו להזכיר את שם הסרט) אם כל הכבוד ליצירתיות,לפעמים עדיף שבמאים יעשו את מה שהם יודעים לעשות…
ומצד שני
סטיבן ש/ספילברג הצליח לעשות גם מד"ב מקורי (מפגשים מהסוג השלישי, AI), גם סרטי הרפתקאות לכל המשפחה (סדרת אינדיאנה ג'ונס, אי.טי, הוק) וגם דרמה קשה על השואה (רשימת שינדלר).
ג'יימס מנגולד יצר גם דרמה רגשנית (נערה בהפרעה), גם קומדיה רומנטית (קייט ולאופולד) וגם מותחן חצי-אימה (זהות).
זה לא שבמאים לא צריכים להתמקד במה שהם טובים בו, אבל אני חושב שבמאי צריך לבחון את יכולתו להתמודד עם מספר ז'אנרים. אפילו לא זה, רק שלא יחזור שוב ושוב על אותם רעיונות. במאי שמכניס את עצמו לנישה קבועה, עלול ליצור מעצמו סטראוטיפ לפיו ישפטו את סרטיו בעתיד. וודי אלן לדוגמה, היה פעם מאוד מגוון ומקורי וניסה לשלב בין סגנונות שונים. בשנים האחרונות הוא מוציא מדי שנה כמעט את אותו הסרט. המצב הוא שהקהל מתרחק מסרטיו החדשים והאולפנים מזלזלים בו בתגובה ולא תומכים בפרויקטים שלו. השניות הבודדות שלו באור הזרקורים נובעות כמעט אך ורק מתהילת העבר. אם קווין סמית' יהפוך את עצמו ל"הבמאי שלא יכול לעשות שום דבר חוץ מג'יי וסיילנט בוב", הוא עלול לגמור את הקריירה עד גיל ארבעים.
שכחת את הגדול מכולם
רוב ריינר.
1984 – ספיינל טאפ – קומדיית רוק.
1985 – רומן על בטוח – קומדיית מתבגרים.
1986 – אני והחבר'ה – דרמת התבגרות.
1987 – הנסיכה הקסומה – פנטזיה.
1989 – כשהארי פגש את סאלי – קומדיה רומנטית.
1990 – מיזרי – מותחן.
1992 – בחורים טובים – דרמת בית-משפט.
שלא לדבר על זה שלפחות 4 סרטים ברשימה הם מהטובים ביותר (או אפילו "הטובים ביותר") בז'אנרים שלהם ("אני והחבר'ה", "הנסיכה הקסומה", "כשהארי פגש את סאלי", "מיזרי", ויש שיאמרו שגם "ספיינל טאפ").
חבל רק שמאז הוא נעלם כמעט לחלוטין. אולי הוא מיצה את כל הז'אנרים ולא נשאר לו מה לומר…
הוא לא נעלם.
הוא רק הפסיק לעשות סרטים טובים.
כן, לזה התכוונתי.
אתה לא חושב ששלפתי את כל הפרטים האלה בלי קפיצה לימד"ב, שם מופיעות גם כמה מה"יצירות" היותר חדשות שלו.
בכל מקרה, העולם היה טוב יותר אם כל סרטיו מ"NORTH" וצפונה פשוט לא היו נעשים.
גם בשבילו וגם בשבילנו.
ואפרופו NORTH
בשעתו, כשהסרט רק יצא לקולנוע, מיהרתי לראות אותו, למרות שידעתי שמדובר בסרט ילדים.
בכל זאת, רוב ריינר, אז הבמאי הנערץ עליי ביקום כולו ("הנסיכה הקסומה", "כשהארי פגש את סאלי", "מיזרי" ו"אני והחבר'ה" כבר אמרתי?) מוציא סרט חדש. משהו טוב חייב לצאת מזה…
בשיטוטיי בימד"ב מצאתי ביקורת שמתמצטת בצורה פשוט נפלאה את התחושות שאיתן יצאתי מהסרט:
אוף, מתי העולם יבין
ש"ספיינל טאפ" הוא לא רק קומדיית הרוק הגדולה מכולם, אלא פשוט, הקומדיה הגדולה מכולם?
האמת, לא ראיתי.
ולא שלא רציתי, אבל איכשהו זה תמיד התפספס.
נמק.
כי, מה לעשות, זו נראית לי קביעה חסרת ביסוס באופן ספקטקולרי ממש.
אוח, סיבכתני.
האמת היא שזה די פשוט. מבחינתי, המדד הראשון לבחינת קומדיה הוא מדד הצחוק. ככל שהסרט יותר מצחיק, הוא יותר טוב. ספיינל טאפ הוא הסרט הכי מצחיק שאי פעם נוצר. מי קובע? אני, כמובן. אף פעם לא צחקתי בשום סרט אחר כמו שצחקתי בו.
מכאן יוצא שהתסכול שלי מכך שהעולם לא מבין, הוא התסכול מזה שכנראה לא הרבה אנשים צחקו חזק באותה מידה. אני חולה על הסרט הזה, אנשים אחרים פחות. בעסה לי. מוציא ממני תגובות מוגזמות באתרי אינטרנט. לא צריך לקחת יותר מדי ברצינות, כנראה.
מצד שני, אני כן יכול לנסות לפרוט את החוויה ולהסביר למה זה לא רק היה סרט מהפכני וחשוב (ואפשר גם לומר, למרות שהוא רחוק מלהיות המוקיומנטרי הראשון, שבמידת ההד שלו ויצירת הדפוס הסגנוני שלו הוא ילד ז'אנר), אלא גם החיבור המושלם של מסורות קומדיה אמריקאיות ואנגליות ליצירת חיבור בלתי אפשרי כמעט של תחכום ורגש, נלעגות ואמפתיה, ציניות וטוב לב. אבל רק אם זה חשוב לך.
אם אתה חושב ש''ספיינל'' הוא הקומדיה הטובה ביותר
אני סקרן לדעת מה תחשוב על "מטאליקה – סוג של מפלצת", הסרט הדוקומנטרי שעוקב אחרי מטאליקה במשך כמה שנים טובות. יותר ספיינל טאפ מספיינל טאפ, הרבה הרבה יותר מצחיק, ובאופן אבסורדי גם אמיתי לחלוטין (עד שלב מאוד מתקדם בצפייה הייתי משוכנע שזה מוקומנטרי שבא להצדיע ל"ספיינל". אך לא).
עד כדי כך? אוי. (בכל זאת, אלילי ילדות שלי...)
לא הוגן
נורא רציתי לראות אותו, אבל הייתי בחו"ל בזמן פסטיבל ירושלים. יש איזשהי דרך אחרת לראות אותו?
לא שידוע לי
אבל זה בטוח יגיע לאוזן או ל-yes בשלב כלשהו. סרט מומלץ בחום, בלי שום קשר לכך שהוא הדבר הכי מצחיק בעולם.
יופי. יס והאוזן.
שני הדברים האחרונים שילדון פרובינציה יכול לחלום עליהם. ואני כבר פינטזתיעל דרכים חדשות ומגוונות לצחוק על ידידי המטאליסטים (אל דאגה, הורדתי אותם מהקטע של הבגדים השחורים).
טוב, נו, כבר אמר תמיר אלברט: זכרונות של צלילים צורמים, לא נגיע אליהם. אולי בסיבוב הבא.
סחתיין
קבל את אות "אפילו הוא לא חשב שיש לזה משמעות, אבל הוא טעה", על שליפת הציטוט הכי נכון משיר הנונסנס הכי עלום ברגע הכי מתאים.
נונסנס?!
רק משום שהאיש ברחוב אינו יודע להעריך את טיבה של שירה אמיתית, לא הופך אותה לנונסנס! הומואים יאפים מפחדים מצל וקפיצות צפרדע – כך מדברים לבחורה!
עוף טופיק...
אני צריכה עזרה בעבודה שאני מכינה, איך הייתם מתרגמים את המושג "תופעה קולנועית" לאנגלית?
(סליחה על הבורות, אבל משום מה לא הצלחתי למצוא את התרגום גם באתרים המתאימים לכך)
תודה מראש
עוף טופיק...
אה ועוד משהו, במקרה שמישהו מתכוון להגיב להודעה שלי, אשמח אם תוכלו לתת לי לינק לאתר שמגדיר או מסביר מהי תופעה קולנועית.
הי, זה נראה כמו האתר המתאים לכך, לא?
ראשית, הודעות
מהסוג הזה רצוי לפרסם בדוחק''ו
שנית, אני מניח שזה יעזור אם תסבירי מה בדיוק את מנסה לתאר בתור "תופעה קולנועית"?
הכוונה היא להתמקד יותר בסרט שמשפיע על תחומים מחוץ לעולם הקולנוע, שהופך לתופעה או לאייקון תרבותי (לדוגמה, מטריקס, או מלחמת הכוכבים).
תופעה קולנועית הייתי מתרגם כ:
אבל אני לא חושב שזה מתאר במדויק את מה שאת רוצה.
ובכן, למה שאת מתארת לא הייתי קורא ''תופעה קולנועית''
(כי היא כבר יוצאת הרבה מחוץ לתחומי הקולנוע). המושג שבו את השתמשת כרגע – "תופעה תרבותית" ("Cultural Phenomenon") מתאר את זה הרבה יותר טוב.
חזרה לאחור, סרט המשך, whatever.
אני אשפוט את זה כשאני אראה את זה. ואני בטוח אראה את זה.
בכל מקרה, התגעגעתי לג'יי ובוב.
איזה יופי
אני דווקא מעדיפה שזה יהיה על אותו עקרון כמו הראשון, ממש אהבתי
והכי כיף זה לראות מייד אחרי זה את
פשוט צריך לראות את זה עם האנשים הנכונים
איזה יופי
גם אני חושבת שזה מצוין.
בתור אחת שפשוט אוהבת כל סרט שלו פרט לג'רזי גירל, אכן התגעגעתי.. וכפי שאמרו מעליי: פשוט צריך לדעת עם מי לראות את הסרט :)
עם או בלי ג'יי, עם או בלי בוב
לא ברור למה קווין לא יכול לעשות עוד "צ'ייסינג איימי". סרט גם מצחיק, גם מרגש אבל גם מאוד אופייני לסמית'.
אולי נגמרו לו הנושאים שלגביהם הוא מרגיש תשוקה אמיתית?
אולי הוא צריך שעוד בחורה תשבור לו את הלב?
מה עדיף, מכים שנית או ג'רזי גירל?
בכתבה, קווין אומר על הסרט החדש משהו כמו "זה יהיה מצחיק, גולמי(?), ועם שפה מלוכלכת עד כדי אי שפיות. במידה רבה זה יהיה אנטי-תיזה לג'רזי גירל".
נשמע ממש כאילו הוא מתכוון לעשות עוד "ג'י ובוב מכים שנית", וזה לא מבשר טובות. לא ממש אהבתי את הסרט הזה (והוא גם לא כיסה את העלויות של ההפקה והפרסום. זה אומר שהוא לא הצליח?).
אהבתי יותר את מוכרים בלבד, צ'יסינג איימי (במיוחד) ודוגמה, שהיו יותר באמצע הסקלה, בין הסנוצ'י בוצ'ס של מולראטס ובין הקיטצ'יות של ג'רזי גירל. אבל בינתיים נראה שהוא רוצה שמוכרים בלבד 2 יהיה קרוב יותר לסדרה המצויירת מאשר לסרט הראשון, מה שעלול להיות בזבוז סרט.
אגב, זה יהיה בצבע הפעם?
גם אני לא כל כך אהבתי את ''... מכים שנית''
(חוץ מהבדיחות שמקושרות ל
בשבילן אני מוכנה לראות את הסרט עוד פעם)
יכול להיות שהיו לי קצת ציפיות שגויות אחרי שראיתי את מוכרים בלבד, chasing amy, ודוגמה
זה אומנם קווין סמית', אבל "קצת" שונה, זה היה סרט שטותי מידי בשבילי
אף פעם לא הבנתי למה כולם מתלהבים כל כך מ- Chasing Amy...
קווין סמית' פשוט לא יודע לעשות קיטש. כשהוא מנסה, זה יוצא לו משעמם-פחד. מה שהוא כן יודע לעשות זה הומור, מכל סוג שהוא: הומור שירותים, דיאלוגים עמוקים ומתוחכמים, רפרנסים עם כל דבר שהגיע לטלויזיה, לקולנוע ולעולם הקומיקס בשנים האחרונות, ומה לא.
אתם יודעים מה, אם זה יתקרב לחצי מהרמה של הסדרה המצויירת של Clerks, אני אהיה מאושר.
סליחה על השאלה הטיפשית,
אבל באיזה ערוץ משדרים את הסדרה המצויירת של Clerks ?
הסדרה
היו בה רק שישה פרקים (ונדמה לי שרק חמישה מהם שודרו). אפשר למצוא אותה בבלוקבסטר.
שודרו רק ארבעה מהם...
…לא לפי הסדר, ולכל החבילה יש מחיר ממש מצחיק באמזון.
ואפילו יותר מצחיק ב-DVDSOON
רק חבל..
…שהסדרה לא מצחיקה כמו המחיר שלה.
אני מוכרח לחלוק על זה.
נכון, לא מדובר ברצף טהור של גאונות קומית, אבל היי – עדיין מדובר בשעתיים מצחיקות למדי, ועמוסות אזכורי "מלחמת הכוכבים".
והרעיון לעשות את הפרק השני של הסדרה בתור פרק הפלאשבקים שלה היה פשוט מעולה, לא?
אף פעם לא הבנתי למה כולם מתלהבים כל כך מ- Chasing Amy...
אם הקיטש הוא זה שהפריע לך, אז במידה מסויימת אתה צודק, אבל לי זה לא הרס את הסרט, בצם זה גם לא הרס בכלל, אולי זה לא הכי הוסיף, אבל זה לא פגם לי בסרט
אני חושבת שאחד הגורמים שגרמו לי לאהוב את הסרט היה העובדה שראיתי אותו מייד אחרי מוכרים בלבד, וכל הפרטים התחברו עם מה שכרגע קרה במוכרים בלבד…
לא מצאתי את זה לפני זה בסרטים אחרים, וזה הוסיף, מבחינתי, לסרט…
הסרט הזה פשוט הצליח לגעת בי. וזה משהו שמעטים עושים..
דווקא כי הוא לא יודע לעשות קיטש
זה סרט נשים מנקודת מבט גברית אמיתית. ככה אני הרגשתי, לפחות.
ההגדרה הטובה ביותר לסרט עד כה
אני גם מאוד אהבתי את "צייסינג…". הייתי מאוד מופתעת ממנו, כי לפניו ראיתי רק את דוגמה (המעולה) ו"ג'יי ובוב השקט מכים שנית" (כדברי ג'ניס: "או-מיי-גוד", זה היה נורא), ולא ציפיתי שהוא באמת יכול לעשות סרט כל כך רציני וכל כך לא רציני בבת אחת. באמת היה מצויין. אבל… כל המשכון עם ג'יי ובוב הוא מיותר לגמריי. במיוחד אם הוא יהיה בנוסח "… מכים שנית". הופעות אורח שלהם – אחלה. משפטי מחץ רנדומליים שלהם – מעולה. אבל כמה עוד אפשר לחכות שג'יי יצליח לקבל קצת אקשן? מיצינו.
אם ככה גברים חושבים, אז שאלוהים ישמור.
זה סרט נשים מנקודת מבט מפגרת, אטומה, שונאת נשים ושונאת אדם.
וגם הדיאלוגים דביליים. וההיא עם הקול המעצבן, יש לה קול מעצבן.
כמה שלא סבלתי את הסרט הזה.
גברים? מה תגידו?
יש אוטנתיות בצ'ייסינג איימי?
אני מסכימה איתך שזו אכן נקודת מבט מגעילה
וזה בהחלט לא בריא, אבל יש הרבה גברים שהעובדות האלו כן מפריעות להם. מה לעשות, אגו גברי. קווין סמית' אולי הראה נקודת מבט לא מחמיאה במיוחד על העולם הגברי, אבל לא ניתן להתבלבל בינה לבין תפיסת עולם של אישה.
מישהו זוכר את ''הרופא וגרושתו'' של עגנון?
יש דימיון לצ'ייסינג איימי. ואל תצחקו עליי.
לא באמת הבנתי את הרופא וגרושתו עד שראיתי את צ'ייסינג, ואז אמרתי "אוקיי, זה נראה כמו קטע כזה של גברים (חלק מהגברים) שאישה (רוב הנשים) אף פעם לא ממש תבין".
מה זו תפיסת עולם של אשה?
אני אסביר לך את התיאוריה שלי.
1. מקובלים עלינו כמה סטריאוטיפים שאנו מכנים אותם "תפיסת עולם נשית" ו"תפיסת עולם גברית". הקשר שלהם למציאות הוא די מעורער, לפעמים, מכיוון שהם הכללות גורפות ודי מיושנות, כך שבאותה מידה היינו יכולים לקרוא להם "קקטוס" ו"הליקופטר".
2. באים סרטים הוליוודיים ומשטחים את הסטריאוטיפים האלה עוד יותר ממה שהם היו שטחיים מלכתחילה, מצנזרים את נוזלי הגוף, ומצפים אותם באבקת סוכר, כך שמה שמוצג בסרט לא רק רחוק מהמציאות (מעצם היותו הכללה), אלא גם רחוק מההכללות שאנחנו זורקים לגביה בדרך כלל – את עוקבת?
2. א. ולכולם יש גישה נורא לא בריאה לסקס.
3. קמה אופנה חתרנית-בעיני-עצמה של להציג משהו שהוא לכאורה האמת, אבל בעצם רק יותר קרוב לסטריאוטיפ המקורי מאשר מה שמוצג במדיה בדרך כלל. דוגמה: "סקס והעיר הגדולה". זו הצגה מציאותית של חיי הנפש של האשה? מן הסתם לא, כי "האשה" היא פיקציה. יש שם אמירות שלא שמענו קודם? לא. מה כן יש שם? אמירות ששמענו מיליון פעמים, אבל *לא בטלוויזיה*.
3. א. ולכולם עדיין יש גישה נורא לא בריאה לסקס. בכל זאת נשארנו באמריקה.
3. ב. אה, כן, הנקודה שלי הייתה שצ'ייסינג איימי שייך לקטגוריה של "סקס והעיר הגדולה". טרנדי בדרכו, אבל הדעות שמוצגות בו הן סטריאוטיפים ישנים ומשעממים.
איזה סטריאוטיפיים?
כל זה מאוד נכון, אבל...
למרות שסקס בעיר הגדולה היא הגזמה היפר-פראית, בכל זאת מצאתי שם המון דברים שמאוד הזדהיתי איתם, והייתי יכולה לומר לגבר שלא הבין אותי "אולי תלך לראות פרק X בסקס בעיר, זה בערך מעביר את התחושה שלי, באופן רהוט יותר ממה שאני יכולה לעשות זאת".
בצ'ייסינג איימי, הייתה לי תחושה שראיתי פן של הגבריות שהוא מאוד אמיתי עבור גברים רבים, ועד אז לא ממש הבנתי אותו או הכרתי בקיומו.
אני בכלל לא חושבת שההתנהגות של הדמות הראשית הייתה "רדודה" או סטיריאוטיפית. אין ספק שהיא הייתה מאוד לא בריאה, אבל מצד שני הייתה תחושה שהוא מנסה לנתח מאוד לעומק את מה שעבר עליו ולנסות להבין מאיפה זה בא. בגלל זה אמרתי שזה, בהכללה, "סרט נשים", וגם בגלל הרומנטיקה שהייתה בו, למרות הכל.
כי זאת האמת
לגברים זה באמת מפריע. אנחנו שונאים את עצמנו שזה מפריע לנו, אבל זה באמת ככה. אנחנו פתוחים, ומודרניים, ואפילו פמיניסטים, אבל כשזה מגיע לחברה שלנו, אנחנו רוצים שהיא תהיה בתולה (כמו שסיילנט בוב אומר בסרט). משהו שקשור לאבולוציה וכאלה.
או, יותר סביר,
לכך שהיא לא תוכל להשוות אותנו לאחרים. אף אחד לא אוהב להיות ממוקם בסולם, אם הוא לא למעלה.
זה לא ''אנחנו''. זה אתה. וסיילנט בוב, כמובן.
כולכם אינדיוידואלים. באמת. כן, גם אתה שם מאחורה, אז שתוק כבר.
האמת?
די נמאס לי שאנשים מחפשים את הדעות שלהם בדמויות של אחרים.
דרך אחרת לנסח את זה:
זה שיש פה אנשים שלא אוהבים את דרך המחשבה של הדמות הראשית לא אומרת שהיא לא יכולה לחשוב ככה.
אז הדמות רגישה כשזה נוגע לחיי המין הפעילים של חברתו… לכל אחד יש את הבעיות הלא "פוליטקלי קורקט" שלו.
או בקיצור:
זה שהדמות היא לא מושלמת לא הופכת אותה לפחות אמינה. אלא להפך.
אבל כבר הגבתי לזה למעלה.
זו לא הדמות, זה הסרט. אתה יכול לא להסכים איתי כמובן.
כמובן
אבל בכל זאת הסרטים של סמית' הם מונעי ומבוססי דמויות.
לא יקרה משהו בגלל גורם חיצוני כלשהו כמו רעידת אדמה או החלטה של המשטרה וכ"ו.
לכן, הסרט הוא הדמויות.
כל דבר שלא נראה לך בסרט קורה בגלל התנהגות הדמויות.
יותר מזה
צ'ייסינג איימי מבוסס פחות או יותר על מערכת היחסים האמיתית שהייתה לקווין סמית' עם ג'ואי לורן אדאמס.הוא לא המציא את זה, הוא באמת הרגיש/מרגיש ככה. ויש להניח שמערכת היחסים שלו איתה התפרקה בדיוק מאותה הסיבה שהיא התפרקה בסרט.
התכוונתי שהגישה שמעצבנת אותי
לא שייכת לדמות בלבד. הסרט עצמו מאמץ את אותה גישה.
התכוונתי שהגישה שמעצבנת אותי
דוגרי גם אני הכרתי אנשים שלא סבלתי את הגישה שלהם. הם עדיין קיימים.
אני בתגובה הפסקתי להסתובב איתם.
אבל הדרך המעוותת שלהם עדיין מעניינת אותי. הייתי רואה סרט עליהם. כמו מוגלה שאתה נגעל ממנה ונמשך להסתכל עליה באותו הזמן…
אהבתי את הדימוי
רפרנסים רנדומליים למונטי פייתון שולתים!!1
אני לא גבר, אז אני לא יכולה להגיד
אבל זה נראה לי יותר נפוץ ממה שחושבים.
אותנטיות היא מושג מאוד יחסי
צ'ייסינג איימי, כמו סרטים אחרים של קווין סמית' הוא מאוד קומיקסי בסגנון. אם מולראטס נעשה בהשראת חוברות הסופר גיבורים, צ'ייסינג איימי הוא ברוח הקומיקס המחתרתי למבוגרים. הדמויות הן מוקצנות בכוונה והדיאלוגים מציאותיים רק למי שמאמין שפרויקט Y הוא יצוג אמין של מגזרים שונים בחברה הישראלית.
לצ'ייסינג איימי)
הסרט לא אותנטי ברובד החיצוני. רוב הגברים אינם ציירי קומיקס שחולקים דירה עם אספן פורנו. לרוב גם אין ידיד שחור הומו שמרצה בעד התקוממות נגד הדיכוי מצד האדם הלבן. רוב הגברים אפילו לא פגשו לסבית, שלא לומר התאהבו בה וניסו לנהל איתה מערכת יחסים. מה שכן אותנטי הוא הרובד העמוק יותר. זה שגורם להולדן (בן אפלק) לרדוף אחרי בחורה שלכאורה אין לו שום סיכוי איתה. זאת אהבה והיא מאוד לא צפויה. רוב הגברים עשויים להתעלם בלבם מפרטים "טכניים" שמונעים מהם לזכות במושא אהבתם (היא לסבית, היא בתכנית להגנת עדים, היא חייבת לעזוב מחר לאוסטרליה או שכדור הארץ יסטה ממסלולו וכו'). בניגוד לסטראוטיפ, גברים הם בעלי רגשות ולא חושבים רק על סקס 24/7. דווקא את הפן הזה, קווין סמית' הצליח לשקף בסרט, שבדומה לקלרקס ומולראטס עוסק בגברים צעירים שחייבים להתבגר כדי להשיג את מטרתם הרומנטית.
אז זה נכון שהרבה (רוב?) גברים נמשכים למין לסבי. הסיבה לכך לא ברורה. אולי ב"לנשק את ג'סיקה שטיין" הציגו את זה הכי טוב: "אישה אחת, תודה לאל, זה כבר סקסי. שתי נשים ביחד זה… דאבל סקסי."
(מכאן
באיימי, קווין סמית' אפילו מבקר את התנהלותו של הולדן והאובססיביות שלו בבלתי מושג. הוא מתאהב דווקא באליסה שבכלל מעדיפה נשים. לאחר מכן, הוא מתעסק בעבר שלה במקום לברך על ההווה ובכך מחבל לעצמו בסיכויים למערכת יחסים יציבה. גם לאחר שרבו, נסיונות הפיוס שלו הם פתטיים ומופרכים. ההצעה שלו לשלישיה והמסקנה שבנקי מאוהב בו, לא זוכות לשום תמיכה מצד הבמאי ואף מוצגות כטריגר לסיום הקשר בין השלושה.