 |
||
| דארן "רקוויאם" ארונופסקי והתסריטאי של 'מועדון קרב' מסבירים בסרטם הבא אחת ולתמיד את השאלה העתיקה: למה הוליווד מפיקה כל כך הרבה סרטי זבל? התשובה: זוהי קונספירציה שמטרתה להשמיד את כל החיים בעולם. ידעתי. |
29.01.2003
|
|
יומית
דארן "רקוויאם" ארונופסקי והתסריטאי
של 'מועדון קרב' מסבירים בסרטם הבא
אחת ולתמיד את השאלה העתיקה: למה
הוליווד מפיקה כל כך הרבה סרטי זבל?
התשובה: זוהי קונספירציה שמטרתה
להשמיד את כל החיים בעולם. ידעתי.
דארן "רקוויאם" ארונופסקי והתסריטאישל 'מועדון קרב' מסבירים בסרטם הבא
אחת ולתמיד את השאלה העתיקה: למה
הוליווד מפיקה כל כך הרבה סרטי זבל?
התשובה: זוהי קונספירציה שמטרתה
להשמיד את כל החיים בעולם. ידעתי.
נשמע כמו ביקורת על כל המבקרים
שרק מתלוננים כל היום שיפסיקו כבר ל***ן ת'שכל וינסו להנות מקולנוע….
איזה קטע
הספר הזה נמצא אצלי כבר כמה חודשים ברשימת הספרים שאני מתכוון לקנות. בדיוק אחרי Prozac Nation ו-Alma Cogan.
ממש לא
זאת תוכנית זדונית לגרום לנו להבין כמה הוליווד היא חסרת ערך..
אהבתי את הכותרת
פיי גיא, ערב טוב.
לפני 'רקוויאם',
"פיי גאי" היה פחות או יותר הכינוי הקבוע שלו בעתונות. אני מתפלא שפתאום נזכרו בו, אחרי ש'רקוויאם' עשה הרבה יותר רעש מ'פיי'.
הבלון שלי הוא קצת חצוף
עד כמה שהחדשות האלה משמחות אותי (שזה כמו לומר שבחירת שרון מעציבה אותי – אנדרסטייטמנט פסיכי בגודלו), פיצול האישיות הסקפטי והפסימי שלי מתחיל לפתח חששות.
דארן ארונופסקי הופך להיות בלון נפוח. בועה. שני סרטים עצמאיים, זה כל מה שהוא עשה. הראשון חביב, השני יצירת מופת (לטעמי, ויכוחים נא להפנות לדף הרלוונטי בבקשה), אבל עדיין, זה לא פרופורציונאלי למעמד שלו בתעשיית הקולנוע האמריקאית. הוא מפתח פרוייקטים במיליוני דולרים, חותם על חוזים לטווח ארוך, תופס פיקוד על פרוייקטים גרנדיוזיים, בלוקבאסטריים באופיים, שבמאים מנוסים ממנו היו מעוררים חששות בקרב הקהל אם הם היו מופקדים עליהם.
בקיצור, הוא עושה המון וערכו בשוק רק עולה ועולה, אבל סרט חדש לא ראינו ממנו כבר כמעט שנתיים, ולא נראה לפחות עוד שנה. החשש שלי הוא שבסופו של דבר, כשיצא "הסרט החדש של דארן ארונופסקי", יהיה אשר יהיה, הוא יכרע תחת הציפיות, ואולי סתם לא יהיה מספיק מגובש – בכל זאת, סרט שלישי בסך הכל – וזה עלול לסיים את הנסיקה המטאורית שלו בהתרסקות מטאורית לא פחות.
דארן, As your attorney I advise you להוריד הילוך.
ובנושא אחר, תמיד היה לי חשד שהתסריטאי שחתום על העיבוד של "מועדון קרב", ג'ים אוהלס, הוא פיקציה שמאחוריה עומדים דייוויד פינצ'ר ואדוארד נורטון. עוד לא החלטתי אם אני שמח או עצוב לגלות שטעיתי. וגם עוד לא החלטתי אם זה בהכרח מוכיח שטעיתי. כל הקטע הזה של ישויות פיקטיביות ושמות בדויים מאוד מבלבל.
תשמע
זה לא שהוא לא מנסה. 'המעיין' (בתקציב של 70 מיליון דולר) היה נכנס כבר לפוסט-פרודקשן אם לא הקפריזות של בראד פיט. פרוייקטים של עשרות מיליוני דולרים הם דברים בעייתיים שלוקחים הרבה זמן. ברגע שהוא מתעסק בכאלה, שנתיים בלי סרט זה עדיין כלום. טרנטינו נעלם מהאופק לחמש שנים – והנה, הוא חזר.
...או כך הוא טוען.
אני לא אאמין לכך, עד שאקרא ביקורת על הסרט, כאן.
וגם אם הוא יעשה סרט
גרנדיוזי וייפול, זה לא בהכרח דבר רע, אם יש לו מספיק כוח רצון. קווין סמית למשל, עשה את קלרקס, שכל המבקרים היללו ושיבחו. ואז הוא עשה סרט אולפנים בתקציב הרבה יותר גדול, והביקורות קטלו, והוא גם לא הצליח בקופות. במקום לפרוש מהמקצוע, הוא הלך ועשה את צ'ייסינג איימי, שוב בתקציב נמוך. והביקורות שוב היללו, והוא שוב חזר על הסוס. במקום להרגיש מקופח ולא מוערך, הוא למד מהטעויות. אותו דבר יכול לקרות גם לארנבופסקי, או איך שלא קוראים לו, ואולי הוא אפילו ישתפר. כל זה בהנחה שהוא לא יסתדר עם תקציב גדול. אם הסרט הבא שלו בתקציב גרנדיוזי יהיה סרט טוב, אז עוד יותר טוב.
ומה עם פרופורציות?
תראה, כשסמית' "פישל" עם תקציב יותר גדול (ואני כותב את זה במרכאות, כי באופן אישי אני חושב ש"מולרטס" הוא הסרט הכי טוב שלו), זה לא היה באמת תקציב גדול בקנה מידה הוליוודי. בקושי בקנה מידה ישראלי. אז ה"פישול" נסלח לו והוא קיבל עוד צ'אנסים, מה גם שהיה ברור שהסרט ימצא את הקהל שלו ויכסה את ההוצאות בכל מקרה.
אם ארונופסקי יפשל עם סרט בתקציב של 140 מיליון דולר, הוא לא יזכה לראות יותר אפילו את השרת של אולפני יוניברסל, לפחות עד הקאמבק המתוקשר שלו בשנת 2018 (אז כולם ייזַכרו איך הם אהבו אותו כבר בתחילת דרכו, ויאמרו שחבל שכשרון כל כך גדול נעלם ככה פתאום מהנוף).
ולראייה תקדים מייקל צ'ימינו -הוא עשה ב-1978 את "צייד הצבאים" זוכה האוסקרים, ואחריו עשה את Heaven's Gate בתקציב ענק, הסרט נכשל קשות, ולקח איתו אל התהום את האולפנים שהפיקו אותו (United Artists). הוא כן חזר לביים (כעבור 4 שנים!), אך המעמד שלו רעוע מאוד, אין לו יותר מידי שליטה על הסרטים שלו, הוא לא זוכה להצלחה לא אצל הקהל ולא אצל המבקרים, ובסך הכל הוא נחשב לגורם לא רצוי בהוליווד.
מה שלא מפריע לזה
ש"צייד הצבאים" הוא סרט בעל איכות מפוקפקת בזמן ש-Heaven's Gate, או בשמו העברי "שערי החופש", הוא סרט בעייתי אבל אחד מהכי טובים שראיתי בחיי. חובה לראות בדי.וי.די. כמובן, ולא בערוץ MGM.
חוץ מזה, הפרשה של "שערי החופש" הרבה יותר מורכבת ממה שאתה מתאר. נכתב עליה ספר מפורסם של אחד מאנשי United Artists, אותו קראתי לפני איזה שנה. האיש מנסה להשמיץ את צ'ימינו כמה שיותר, אבל מצליח בעיקר להראות את הטמטום של מפיקי הסרט.
איכויות מפוקפקות לצייד הצבאים?
תגיד, אתה נהנה מזה?
תגיד שלא התחברת.
תגיד שהיו בעיות מסיבות מסוימות.
בבקשה, אל תיכנס בסרטים כמו "נהג מונית" ו"צייד הצבאים" בלי לנמק בדיוק. ההסטוריה פוסקת נגדך, אז אל תעצבן.
מתי נכנסתי ב''נהג מונית''?
אני מאוד אוהב את "נהג מונית".
חוץ מזה, היסטוריה זה דבר די טריקי. בישראל אין קונספט של הערכה מחדש של סרטים ישנים, אבל בעולם יש. "צייד הצבאים" הוא כבר לא מה שהיה פעם. סתם סרט בכייני שמנסה להוציא מהצופה את המיץ בלי לתת לו כלום בחזרה. קרא:
http://65.201.198.5/movies/capsules/2583_DEER_HUNTER
ואם כבר הזכרת לי את זה, אז גם פליני לא נחשב בימינו לבמאי מי יודע מה (ברוב סרטיו, לא בכולם).
ד"א, זה לא עובד אצלך גם הפוך? האם אתה חושב שסרטים שלא היה להם שום אימפקט כשהם יצאו לא מגיע להם שום הערכה? כל מני כאלה שהתגלו מחדש רק כמה עשרות שנים אחרי שיצאו, כמו "ליל הצייד" ו"אלה חיים נפלאים".
פליני שולת!!!
ואם כבר הזכרת לי, אז אני שונא חומוס. מה הקשר? לא יודע, אבל התחשק לי לדחוף לך את זה בפנים.
ולעניין עצמו: קשה לומר שהבנת אותי נכון, ועם זאת, קל לומר שהבנת אותי לא נכון. אמרתי שההסטוריה נגדך, וכוונתי היתה שבפרספקטיבה היסטורית מרבים לדבר על צייד הצבאים ונהג מונית כיצירות מופת (את הרמיזה לאי חיבתך לנהג מונית תמצא בביקורת על כנופיות ניו יורק, אם כי מאוד ייתכן שזה נאמר סתם בשביל השואו-אוף ואז אני מתנצל על אי-ההבנה), בעוד ש"שערי החופש" הוא סרט נשכח למדי. לשיטתי, אין המדובר בבעיה שרק ארצנו המזרח תיכונית נגועה בשל מחסור חמור במים: כך מקובל לחשוב והנסיון שלך לטעון אחרת בלי לנמק הוא סוג של פרובוקציה. מבקר שיקגואי שחושב אחרת הוא בסך הכל מבקר שיקגואי שחושב אחרת.
(ומה שהוא עשה ואתה לא עשית זה לנמק).
צייד הצבאים אולי סרט מניפולטיבי. לא בטוח שאני יודע מה זה סרט מניפולטיבי – אני למשל הרגשתי שעושים עליי מניפולציה ב"מולאן רוז"', מה שאולי מרמז שאני לא מבין לגמרי את המושג – אבל האמת היא שלא איכפת לי. אני מוכן לעבור את המניפולציה. אני מוכן שיסחטו אותי. אני אוהב סרטים שסוחטים אותי, או שסוחטים ממני מה שחוויה יומיומית לא יכולה לסחוט ממני. בצייד הצבאים ישנה סצינה אחת בלתי נשכחת שאני מסרב לספיילר מחשש שאקלקל למישהו, ואת כריסטופר ווקן בתפקיד חייו. ואם זה לא מספיק מתגמל, אז מה כן.
יאללה, מתגמל
אז הוא לא סרט רע, אבל הוא גם לא סרט טוב במיוחד וממש לא יצירת מופת. מה שבסך הכל ניסיתי להגיד (בין השאר) זה ש"צייד הצבאים" נחשב לסרט טוף-מאוד ו"שערי החופש" לסרט רע-מאוד. בפועל הם קרובים, מאוד, אחד לשני, סובלים מאותן בעיות גדולות והנאות קטנות. ווקן מופיע, אגב, גם ב"שערי החופש", אבל לא הייתי קורא לזה תפקיד חייו.
ההבדל הוא, איך לא, בקונטקסט. "צייד" הוא סרט על *וייטנאם*, נושא קרוב לליבם של הרבה אמריקאים ולא מעט ישראלים, בעיקר בגלל סרטים אחרים על וייטנם. לאף אחד לא אכפת מאיך שהווייטנאמים מוצגים (או מזה שלא היו באמת משחקי רולטה רוסית מהסוג שמוצגים בסרט בזמן המלחמה או אחריה), כי הם, אתה יודע, וייטנאמים. מה שקובע הוא זה שסוחטים אותנו למען מטרה נעלה, והמטרה היא להתבכיין על כמה שהמלחמה הייתה מיותרת וכמה היא פגעה באנשים שנשלחו לשם. זהו. לא להבין מה קרה ואיך, לא לחשוב על להאשים את האמריקאים עצמם בזה שנכנסו לבוץ של וייטנאם, אלא לזייף סיבות ואז לבהות במשך שלוש שעות בתוצאות שהפכו בנתיים לפטיש חולני. כמו "בלק הוק דאון", עם טיפה פחות ריאליזם וטיפה יותר קרקטר דיבלופמנט.
מצד שני, "שערי החופש" מבוסס על אירוע איזוטרי בהיסטוריה האמריקאית, שצ'ימינו דאג (שוב) לשנות ולפאר. רק שהפעם הבד-גייז הם אמריקאים אחרים. אופס. כשאין חבורת מלוכסנים שאפשר להאשים בכל הצרות אליהם הכניסו את האמריקאים החביבים, פתאום מתגלה שהסיפור יותר מעניין, שלא לדבר על הביצוע, אבל אף אחד לא רוצה לשמוע. אמריקאים לא ישלמו כסף על לשמוע מישהו אומר דברים רעים על סבא שלהם.
אז למה זה הופך את "צייד"? לסרט כייפי לחבר'ה. קצת אקשן, קצת מתח, קצת הומו-ארוטיקה. מה רע?
זה מזכיר לי,
בסרט 'צלקת בלב אומה' (To Heal A Nation). מדובר על וויטנאם בתור אירוע שהאמריקנים מעדיפים לשכוח והחיילים שחזרו משם, לעומת החיילים שחזרו, לדוגמא, ממלחה"ע ה-2 קיבלו יחס מזלזל ולא העריכו אותם כראוי. זה אף פעם לא הסתדר לי עם שאר הסרטים שראיתי בנוגע לוויטנאם. למה?
אהם, ''נולד ב4- ליולי''?
לא ראיתי. אפשר הסבר קצת יותר מובן?
לא ראיתי. אפשר הסבר קצת יותר מובן?
טום קרוז הולך להילחם בוויטנאם, חוזר בכיסא גלגלים, מגלה ששום דבר ואף אחד לא מחכה לו בבית.
אהם, ''נולד ב4- ליולי''?
בגלל זה אהבתי את מטאל ג'אקט כי הוא מביא את הביקורת בשנינות דקיקה ועם הומור מסתתר ומצליח לתחמן את הפוליטיקלי קורקטיות. מילכוד 22 הוא בכלל קלאסה ספרותית בפני עצמה כך שהסרט זכה מראש באפשרות לחמוק מהצנזורה השמרנית של העניין הזה.
סיי ווט?
לא הבנתי את הקשר.
הטענה הזו בעניין הנסיון לשכוח את ויאטנם
נכונה. הרבה מאמרים ומחקרים נעשו בנושא, וההרגשה הכללית של ה-vets של ויאטנם הייתה מההתחלה שנטשו אותם, שמעדיפים לשכוח אותם.
מלחמת העולם השניה סימלה בעיני אמריקה הרואיזם בלתי מתפשר – וזה דבר שניתן לראות בבירור בסרטים בעשורים שאחריה. זו מצטיירת כמלחמה צודקת, נעלה, טרגית אך רומנטית, אמריקה מצילה את העולם מכוחות הרשע. לעומת זאת, מלחמת ויאטנם נשארה תמיד הפדיחה המלוכלכת של ארה"ב.
בזמן שהתרחשה WWII, אמריקה התאחדה כדי להושיט עזרה ללוחמים, כל העורף התגייס למענם. בעשור בו התרחשה מלחמת ויאטנם, נולד "דור ילדי הפרחים" ששרף צווי גיוס בהפגנתיות, והתנועה האנטי-מלחמתית גדלה וצמחה. חיילים שחזרו הביתה מויאטנם התקבלו בתקיפות אישיות, בחוסר הבנה מהאנשים בבית. כשירדו מהמטוס היו שם תמיד מפגינים שקראו להם "רוצחי תינוקות", היו זורקים עליהם ביצים וכיוצ'. כל זאת לעומת מצעדי הראווה שקיבלו אבותיהם כשחזרו ממלחמות אחרות (מלחמת העולם השניה בפרט).
היחס החדש לחיילים נבע מכמה סיבות, ביניהן, שכשמלחמת ויאטנם התרחשה, כבר הייתה טלוויזיה שהראתה מה הולך שם, פחות או יותר. הכל שודר, ערב ערב, ואנשים בעורף התקשו להסתכל בזה ולהצדיק את המטרות של ארה"ב; המטרות עצמן היו לא ברורות ובעייתיות ורבים לא הבינו למה ארה"ב מעורבת בזה מלכתחילה, ולמה היא ממשיכה להיות מעורבת; ומעל הכל – המלחמה נכשלה. אמריקה הפסידה והפסידה והפסידה במלחמה הזו במשך עשור, ו-
"…the greatest shame in America is to be guilty of failure", כך אמרה דבורה בלארד רייש במאמרה בנושא זיכרון מלחמת ויאטנם בטלוויזיה.
אתה אומר שזה לא מסתדר לך עם סרטים שראית, ואני שואלת – איזה? הידע שלי בנושא בא יותר מתחום הטלוויזיה, ולכן קשה לי לחשוב איך זה בא לידי ביטוי בסרטים, אבל סרטי-ויאטנם שאני יכולה לחשוב עליהם, הראו את הגהנום של המלחמה הספציפית הזאת מנקודת מבט של חיילים, לא של אזרחים שנשארו בבית. כמו כן, רבים מהם נעשו ע"י יוצרים שהיו שם בעצמם, שהם בעצם vets, ולכן האינטרס שלהם הוא להנציח את החוויה הזו, לא להשכיח אותה. אז באילו סרטים שראית *כן* טיפלו במלחמה הזו באותם כלים שטיפלו במלחמת העולם השניה? ואם כבר השוואה – כמה סרטים נעשו על WWII, וכמה על ויאטנם?
אבל איך זה קשור לבאפי?
כמה תשובות אופצויונליות:
א. תשובה היוצאת מתוך הנחה שהכל קשור ל"באפי": "רסטלס", חלומו של זאנדר, המחווה ל-"אפוקליפסה עכשיו".
ב. אם הבעת תמיהה על כך שיש לי עוד תחומי-ידע מלבד הסדרה הדמיונית על ערפדים, אז סופרייז!
(למרות שהידע הספציפי הזה נובע מסדרה דמיונית על ויאטנם, כך שטכנית אני עדיין יוצאת פאתטית).
ג. אם השתמשת במשפט הזה כפי שאני משתמשת בו, כדי להביע שיעמום מוחלט מדבריו של האדם העומד מולי, אז… סליחה ששיעממתי אותך. אשוב לחד-נושאיותי בהקדם האפשרי. אולי.
***
וסליחה ל-Sloppy Words על שפניתי אליה בלשון זכר. אי שפיות זמנית שאינה במקומה.
זאת היתה הודעה נורא מעניינת, אבל אני לא יכולה להגיד דברים כאלה סתם, ולכן העמדתי פנים ש-ב'. עכשיו את מרוצה?
הממ... כן. די מרוצה.
שיער, יום רביעי הגדול.
הטראומות של הנשארים.
וחוץ מלציין שהפרשה יותר מורכבת
בא לך גם לפרט? או שציינת את זה רק כדי שנדע שאתה יודע? כי לי באופן אישי לא היה ספק.
אהם, אוקיי
אז קודם כל, הנה הספר, Final Cut של סטיבן באך:
http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/1557043744/qid%3D1044033670/002-6799804-2868023
קצת קשה לסכם ספר של 400 עמודים בכמה שורות, מה גם שאני לא זוכר כל מילה ממנו, אבל הנה כמה נקודות שלדעתי רלוונטיות לדיון הזה:
הסרט לא לקח איתו לתהום את האולפנים, ואם כן, אז בצורה מאוד עקיפה. UA הרוויחו לא מעט כסף באותה תקופה. הם גם היו בעלי הזכויות על סדרת ג'יימס בונד שהייתה לפני טימותי דאלטון מכונת כסף די גדולה. בכל מקרה הם היו יכולים להמשיך לתפקד גם אחרי הכישלון של הסרט. אבל הם לא היו בבעלות עצמית, אלא בבעלות קונצרן כלשהו שאני לא זוכר את שמו, ואחרי ש"שערי החופש" נכשל, הקונצרן החליט למכור את UA, למרות שהרוויחו כסף, בגלל סיבה יותר קרובה ליחסי ציבור, לא לדולרים וסנטים.
גם "צייד הצבאים" הכפיל את התקציב שלו תוך כדי ההפקה ועלה בסופו של דבר הון לא קטן, עובדה שלא מוזכרת ברוב המקורות פשוט בגלל שהסרט היה הצלחה קופתית גדולה.
"צייד הצבאים" הצליח בעיקר בגלל שהאולפן עמד מאחוריו, ו"שערי החופש" נכשל בעיקר בגלל שהוא לא. ולחתוך את הסרט מארבע שעות לשעתיים וחצי אף פעם לא עוזר. איך היה "צייד הצבאים" נראה אם היו מורידים ממנו שעה?
איך צייד הצבאים היה נראה לו היו מורידים ממנו שעה?
אם הכוונה היא לשעה הראשונה (או בשפה שלי "שעת, בוא נשווה את הסרט הזה לפתיחה של הסנדק"). יתכן והיה יוצא סרט הרבה, הרבה יותר טוב. (למרות האיכויות הברורות של הסרט כשלעצמן).
למה לפשפש בעתיד כשאפשר לפשפש בעבר
לטרנטינו הייתה הפסקה של שלוש שנים בין ספרות זולה (סרטו השני והמצליח, שווה ערך לרקוויאם), לג'קי בראון, סרטו השלישי. בשנים האלה הוא עשה המון רעש ומעט עבודה. מה שיצא מכל זה הוא סרט שהוא לדעתי הטוב ביותר מבין שלושת סרטיו הראשונים, אבל בשלב הזה כבר לא היה לאף אחד אכפת. מה שכן, בגלל שטרנטינו הקפיד על תקציב נמוך יחסית של 12 מיליון, גם עם רווח צנוע של 30 מיליון הוא לא הפסיד כסף, כמעט או בכלל. קשה לי להאמין שארונופסקי יוציא שפן דומה מהכובע שלו. אולי יותר קרוב ל"אינסומניה", גם הוא סרטו השלישי של נולאן, והראשון במיינסטרים ההוליוודי.