שברו את הכלים
Posted in: חדשות
– פורסם ב 2 באוקטובר 2002בית הספר לקולנוע סם שפיגל ערך, בשיתוף עם עיתון 'הארץ', תחרות תסריטים לסרטים קצרים. שלא כמקובל, הם הגיעו למסקנה שאף תסריט אינו טוב מספיק כדי לזכות בפרס. נו, לפחות הם לא מתעקשים בכוח שיש קולנוע בארץ. |
02.10.2002
|
ולפני ההתקפות הצפויות
הייתי רוצה להבהיר:
לא. אין תעשיית קולנוע בארץ. נכון שמדי פעם מוציאים סרטים, נכון שכמה מהם יכולים להיחשב טובים, או אפילו מצליחים (יחסית) אבל:
א. כמעט ואין סרטים שבנויים לפי תסריטים מקוריים וטובים.
ב. מעט זה לא מספיק. לא בשביל להיחשב "תעשייה".
נקמתה של הג'ירפה
אומנם כתבת כאן "כמעט", אבל בכל-זאת התכוונתי לענות, ולתת דוגמא של סרט ישראלי עם תסריט מאוד מקורי, "נקמתו של איציק פינקלשטיין".
אבל כשנכנסתי לימד"ב, כדי לבדוק מי בכלל כתב אותו, גיליתי שהוא מבוסס על סיפור מאת אחד, ריקרדו טלסניק.
http://us.imdb.com/Name?Talesnik,%20Ricardo
מישהו מכיר? מישהו יודע?
ובכל זאת, יש, או לפחות היו, גם תסריטים מקוריים. לדוגמא, "בר 51", של עמוס גוטמן, היה נהדר, והכיל המון ציטוטים טובים, בעיקר של אפולוניה.
(נא לקרוא במבטא רומני כבד:)
"זארה! זארה בתחת שלי! חושבת שלהיות סגנית מלכת יופי של בת-ים זאת דיפלומה!".
"שמוקוליקו, תלבש בבקשה משהו יותר דצ'נט" (מכוון לבעלה, שמסתובב בבית עם פיג'מה, למרות שיש אורחים. דצ'נט, מהמילה Decenet).
"אם לא יבואו לפחות ארבעה מאות איש בהלוויה שלי, אפשר להגיד שכל החיים שלי היו כשלון".
"זה – רק את אחותו" (משפט קצר ונצחי, בעל משמעויות רבות).
סרטים ישראלים מוזכרים בימד''ב?
כבוד…
לא רק סרטים ישראלים, גם סדרות
החל מהחמישיה הקאמרית ושלל סדרות עכשוויות, וכלה בסדרות עתיקות של החינוכית – רגע עם דודלי, הרפתקאות סקוטרמן, Here we are, קישקשתא… הכל שם!
כנס לרשימה של "ישראל" (אם נכנסים להפקה של מדינה כלשהי ולוחצים על שם המדינה מקבלים את כל ההפקות שלה, וזה עובד גם לישראל כמובן) ותגלה שם עולם ומלואו. הנאה מובטחת.
הם מסכימים איתי!?
על זה שאין כמעט סרטים טובים בארץ?
רגע, רגע...
אז מה, הסיבה שאין קולנוע טוב בארץ היא שאין תסריטאים טובים בארץ?
וצלמים, וטכנאים ושחקנים ו...
(שאמשיך?)
תסתכלי למשל על מדגם מקרי של סרטים ישראליים – הצילומים נראים רע, הדמויות ממלמלות (או צועקות), הדיקציה גרועה ובלי תרגום אי אפשר להבין מילה. אז יש כמה צדיקים בסדום, שיודעים לעשות סרטים מהוקצעים, אבל זה לא מספיק.
חבל
ולא רק זה.
לפי מה שאני יודעת לקולנוע יש דווקא מודעות די חזקה בארץ. יש אפילו מגמת קולנוע באחד התיכונים ששקלתי. ויש מספיק אנשים שרוצים, אז למה זה לא מצליח?
כי אין תקציב.
יש מודעות כלשהי לקולנוע, אבל אין (נראה לי) מודעות למה שמניע אותו מלכתחילה: כסף. כך שאי אפשר לתגמל אנשים כשרוניים, אי אפשר לקנות (או לשכור) ציוד חדיש, והכי גרוע – זה בא עם המשפט "עזוב, אחי, יהיה בסדר".
בארה"ב תקציב של 4 מיליון נחשב נמוך מאוד. בארץ – אם מישהו יתן מיליון דולר כדי להפיק סרט – הצוות מרגיש בר מזל במיוחד.
ליחלופין -
תרבות החפיף אולי עובדת בחיל האוויר הישראלי. אבל כאשר צריך להקפיד בסרט, צריך יותר תשומת לב. הרבה יותר.
כי אין תקציב.
את שוכחת שאוכלוסיית היעד ולכן גם הרווים הצפויים של סרטים בעברית נמוך "קצת" משל סרטים הוליוודיים.
כמה אנשים צריכים ללכת לסרט ישראלי בשביל להחזיר השקעת של 4 מיליון ואיזה אחוז מהאוכלוסייה זה?
אבל זו בדיוק הבעיה עם התרבות פה
בין אם זה קולנוע, מוסיקה, ספרות או וואטבר, בארץ יש נטיה א) לכוון רק לקהל הישראלי (ע"י עיסוק בדברים שרק מי שחי במציאות הישראלית יכול להזדהות איתם) וב) במקום לנסות "לחנך" קהל, משתדלים רק לרצות אותו. אלה שלא פועלים ככה הם מיעוט שנופל בין הכיסאות.
מה את רוצה שיעשו?
אני מנחש ש-zora זה בת אז תקן אותי אם אני טועה.
נראה לך שיעשו פה סרט דובר אנגלית? אני לא רוצה לדמיין אפילו איך זה ישמע.
וגם לא נראה לי שסרט דובר עברית יצליח בחו"ל.
אולי יקבל ביקורות טובות בפסטיבלי סרטים אבל בטח שלא יצליח מסחרית.
מלבד זאת, וזאת דעתי המנוחשת בלבד, אנו חיים בתרבות מסויימת ומי שיוצא מהתרבות הזאת לא יוכל ליצור סרט שידבר לאנשים מתרבות אחרת בצורה אמינה.
גן בלי קשר לשפה
ראית פעם סרט צ'כי? יש הרבה סרטים, שבלי קשר לשפה שבה מדברים בהם, מדברים על נושאים אוניברסליים. אז אוקיי, גם בארץ עושים סרטים על אהבה או על חברות או סתם פשע וכאלה, אבל בארץ תמיד מרגישים את הצורך להכניס בזה דווקא את הישראליות.. פה קצת פוליטיקה, שם קצת פרסומת, כמה הזכרים של הצבא ושל ראשי ממשלה קודמים, אי אפשר בלי זה… למה שלא יעשו פעם משהו שלא יציינו בו שהוא מתרחש במדינת ישראל? שלא יציינו בו את "המצב"? שהדמויות בו יהיו אנשים שחיים בארץ אבל שיותר מזה חיים בתוך עצמם בלי קשר למדינה עצמה? אני לא אומרת שלא נעשו סרטים כאלה בארץ, אני רק אומרת שלא מספיק ושהמגמה היא כן לעשות משהו שיהיה כמה שיותר ישראלי כדי שהקהל הישראלי יוכל להזדהות איתו. אבל קהל ישראלי יכול להזדהות גם עם דברים אחרים כמו שהוא מזדהה עם סרטים זרים (ושוב, לא בהכרח אמריקאיים). ואל תגרום לי אפילו להתחיל להסביר לך איך זה עובד בתחום המוסיקה בארץ, שם זה הרבה יותר קיצוני…
גן בלי קשר לשפה
אוקיי.
אני לא ראיתי הרבה סרטים צ'כיים אם בכלל ואני גם לא מתכוון לראות יותר מדי כאלה.
בכל מקרה, כמה סרטים צ'כיים את מכירה שהרווח מהם עלה על 4 מיליון?
גם הסרטים הזרים שהצליחו דווקא מאוד מדגישים את התרבות שמהם הם באו, לפי הדוגמאות שאני זוכר, וזה גם מה שמעניין את רוב הצופים בסרטים זרים.
הסתכלתי על מדגם מקרי
של סרטים ישראלים מהשנים האחרונות. אני מצליח להיזכר באחד או שניים שצולמו באופן בינוני, ובכל השאר הצילום נפלא. ראית משהו שאני לא ראיתי?
וזה כנראה כל כך כואב להם
להגיד לנו על מה היה התסריט על הכלב או למה לא בחרו תסריט זוכה.
נו, בסוף יצא טוב
לא שלחתי תסריט, ולא התבזיתי…
אם רק היו מפרסמים את תוצאות התחרות של מיתוס…
כל הכבוד להם על הכנות...
אומנם זה מאוד עצוב, אבל אני חייב להגיד שעל האומץ הזה להגיד: "חבר'ה, כולכם גרועים" אני מאוד מעריך אותם.
אני לא כל כך מכיר קולנוע ישראלי אבל ממה שראיתי שלא היה סרטי בורקס ממש ממש לא התלהבתי. יכול להיות שהמדינה הזו פשוט קטנה מידי לתעשיית קולנוע. חוץ מזה, למי יש כוח וכסף לעשות סרטים כשאוטובוסים מתפוצצים ברחובות? עצוב אבל נכון. אולי בעתיד, מי יודע…
אה, אפרופו קולנוע ישראלי: החודש בסינימטק י-ם הוא חודש סרטים ישראלים מקוריים, למי שמעוניין יוקרנו הרבה כאלה.
עוף עם צבעי מאכל (כשר פרווה)
מפאת חוסר מקום אחר לשאול זאת: אתם הולכים להוריד את הסקין החדש או שזה העיצוב הקבוע של האתר?
גם לך זה קרה?
אין לאתר סקין חדש, אבל לסקין המהפכה יש איזושהי תכונה משונה שהוא נדבק ומסרב לרדת, גם אחרי שמוחקים את ה-temporary internet files. מן הסתם מזימה מהפכנית כלשהי.
בכלופן, כשייבבתי מרה בנושא (לא שיש לי משהו נגד סקין המהפכה, חלילה, אבל התכלת יותר נוח לי בעיניים…), הג'ירפה שלחה לי את הלינק הבא, שסידר הכל:
http://www.fisheye.co.il/setlocalskin.php3?NewSkin=default
סקין חדש?
אתה לא מתכוון לסקין של "עין הדן" במקרה?
כנראה שכן.
למה מפודח?
הרפלקסים שלי לא מהירים מספיק.
(רק אתמול, למשל, גיליתי ש*אין* לי רפלקס בברך. אין.)
____
מר אדון, אחרי ליקוט הקרמבואים הראשון לעונה זו.
לקח לי קצת זמן.
אבל אחרי הרהור עמוק, הגעתי למסקנה שזה אחד הדברים הכי מעליבים שיש.
ז'תומרת, מילא לא לזכות. תמיד אפשר להתנחם במחשבה שהיית מצויין, אבל היו כמה שהיו מצויינים יותר.
או שאתה היית ממש ממש צמוד למקום השלישי, ואת המקום הרביעי פשוט לא מפרסמים, או ש…
אבל אף אחד?!
לדעת שזה לא שהאחרים היו טובים יותר, אלא שכולם, כולל שלך היו •כל כך• גרועים, שאי אפשר להחליט מי גרוע יותר?
ויי…
_______
העלמה עפרונית, בפרץ עבודה פתאומי.
ואני חושבת, שכן היו צריכים לתת
את הפרס למישהו. מכמה סיבות:
א. לא נראה לי שהתסריטים היו •עד כדי כך• גרועים, עד שאי אפשר היה להחליט מי מהם הכי פחות גרוע.
ב. בזה שלא חילקו את הפרס, הם מנציחים את דעתם, שאין קולנוע בארץ. הרי, אם לאנשים לא יהיה כסף לעשות קולנוע, באמת לא יהיה קולנוע (בהנחה שהפרס הוא כסף, ולא פסלון בצורת או משהו כזה. זה לא היה ברור מהקישור). לכן היה צריך לחלק את הפרס, רק בשביל לעודד את היצירה.
ג. יופי. ציון לשבח. ומה בדיוק היא תעשה איתו? תנבח?
למה?
א. מהקישור לא היה ברור כ"כ, אבל נראה לי שהם שפטו את התסריטים כאיכותיים בפני עצמם, ולא ביחס לקולנוע ישראלי כיום (כי אחרת היו מוצאים הרבה תסריטים טובים. אבל כשמחפשים משהו טוב ולא מנמיכים את הרף ל"יחסית לישראלי" – אז זו באמת בעיה).
ב. בזה שלא חילקו פרס הם רק אומרים (לדעתי) שהקולנוע בארץ לא מתקרב לקרסולי קולנוע מחו"ל (לא רק ארה"ב. כל מדינה שיש בה תעשית קולנוע) מבחינת הישגים. נכון, לא כל התסריטים האמריקאים הם יצירות מופת, אבל שיפוט תסריט לא מסתמך רק על עלילה מקורית אלא גם על עמידה בכללי הכתיבה עצמה. אז אולי לכמה מהמתחרים היו רעיונות טובים, אבל כל עוד הם לא יודעים לעבד אותם לסרט ולהביע אותם בצורה טובה כדי שגם אחרים יוכלו להבין – אז לא מגיע להם לזכות (שוב – הכל השערות. אין לי מושג ממש מה קרה שם).
ואם זה כ"כ מפריע למי מהכותבים שלא זכו – שיילך ויגיש את התסריט שלו לכל אחת מתחרויות התסריטים האחרות שמתקיימות.
(מה גם שהפרס הכספי, בהנחה שהיה כזה, ממש ממש רחוק מלהספיק להפקת סרט)
יש בזה משהו.
אבל אם ניקח את האוסקר או האמי, לדוגמא, נראה שאין שנה שלא מחלקים בה פרסים. הפרס הוא בדרך כלל לסרט/שחקן/תאורן אחד, ולא מתחלקים בו, או מחליטים שהשנה כולם היו גרועים.
אם נסתכל בכמה דוגמאות מהאמי, שהיה רק לפני כמה שבועות:
שחקן ראשי – איך אפשר היה להחליט בין כוכבי הבית הלבן מי מהם הכי טוב? (באמת היה קשה, ומישהו שלא מהסדרה הזו זכה, גם זו דרך לפתור את הקונפליקט).
שחקנית ראשית – ג'ניפר אניסטון. נו באמת. היא אומנם נשואה לבראד פיט ומתלבשת נהדר, אבל זו לא סיבה.
בקיצור, לפעמים יש המון כאלה שראויים ולפעמים אין אפילו אחד שראוי, אבל נראה לי שהכי ראוי זה לתת פרס. סך הכל אנשים כן התאמצו, כתבו והגישו.
מצד שני, אולי זה לא מספיק…
צודקת, אבל...
האמי והאוסקר הם כבר מוסדות מבוססים. עכשיו קחי אותם – על הטוב, ועל הרע שבהם – ותעבירי אותם לארץ. מה שייצא זה שבעצם את מטפחת את הבינוניות, את הקלישאתיות, את המכנה המשותף הנמוך (כרגע כל זה בהקצנה, כמובן, כי יש לי טענה להבהיר). אז אולי 'סם שפיגל' לא רצו. אולי הם רצו מראש ליצור משהו איכותי, שממנו יוכלו להתבסס טקסים כאלו, שבשלב כלשהו יוכלו להפוך למוסדות, ורק אחרי שיוצרים בארץ עברו את כל התהליך הזה – רק אז ניתן יהיה להתחיל לקדש את הבינוניות. אבל בשביל שדבר כזה יקרה, צריך לפעמים לדעת להגיד "לא", לדעת להודות שכרגע אין לנו משהו טוב ביד, וצריך לדעת לקבל החלטה קשה, שעד כמה שתהא מעוררת מחלוקת, היא בעצם אומרת שאנחנו לא רוצים ליצור משהו שהבסיס שלו הוא זבלי. אולי.
אולי דווקא המחלוקת
שתעורר ההחלטה של ביה"ס והעיתון המכובדים, תגרום למישהו להקציב כספים לנושאים שלא קשורים ישירות למוקטעה וכד'.
הרי גם הקולנוע הצרפתי והאופנה הספרדית התחילו בתמיכות ממשלתיות והיום הם שם דבר בכל העולם.
אפשר לקחת גם דוגמא מפרס "ספיר" לספרות, שכל שנה הבחירות בזוכים (ואפילו השופטים עצמם) נתונים למחלוקת עזה. ומי מרוויח? המו"לים, שהמחלוקות המתוקשרות האלה דוחפות את הקוראים ישירות אל חנויות הספרים, כדי להבין על מה כל הרעש.
נכון.
(אחרי מספר הודעות בהן חלקתי על דעתך, נראה היה לי לא הוגן להשאיר הודעה זו מיותמת מתגובה, אפילו בלי לציין במילה שאני מסכימה)
כמובן שלהסביר
לקח לך עוד כמה שורות אבל…
(מחווה לסקר ולדיון שהתרחש שם היום.)
ניטפוק
ג'ון ספנסר זכה בפרס השחקן הראשי בטקס האמי האחרון, ועד כמה שזכור לי הוא דווקא כן מ"הבית הלבן".
ניטפוק
היה לי רושם שזכה איזה שחקן אפרו-אמריקאי עם שם שגרר בדיחות מפגרות מקונאן אובראיין (כל זה בא לרמוז שאני ממש מתעצלת לבדוק את מה שאני אומרת באיזה מקור מוסמך, אבל בקשר לשאר המועמדים אני די בטוחה).
בכל אופן, הנקודה (בקשר לריבוי המועמדים הטובים) ברורה. אני מקווה.
מר צ'יקלס.
שהוא לא אפרו-אמריקני, כן קירח, וכן הכניס לקונאן בסוף.
מעניין.
אז זו הדרך של סם שפיגל לעודד קולנוע בארץ.
יש לציין שהתחרות הייתה לתסריטים *קצרים* – עד 15 דקות. זה, לדעתי, אפילו יותר קשה מלכתוב תסריט לפיצ'ר. זו הסיבה שלא שלחתי בסוף תסריט – זה שהתחלתי לכתוב התנפח עד כדי 30-40 דקות.
זה לא בהכרח רע.
בואי נקרא לזה "טיפול בהלם": הרי יוצרים ישראליים נוטים לחשוב, כפי שאמרת, שמה שהם כתבו הוא הדבר הכי טוב בעולם, וזה שהם לא זכו – זה הכל בגלל פרוטקציות (לאחרים), קומבינות, קשרים בצמרת ושאר תירוצים דומים ("זה? זה זכה? תקרא, תקרא רגע את מה שאני כתבתי – פי אלף יותר טוב! לא ברור לי איך הוא זכה ואני לא").
ואז הם בכל זאת מנסים להפיק את הזבל שהם כתבו, ומנסים למכור את זה למישהו – אם לא לקולנוע אז לפחות לכבלים, נניח, ובסוף מישהו מתלהב מזה, ועוד יותר בסוף אלה אנחנו שצריכים לסבול ולראות את זה, כי אין משהו אחר, וכי אותו במאי/תסריטאי ימשיך לעשות עבודה גרועה גם להבא.
אז באו מארגני התחרות ואמרו להם: "רבותי, לא בבית ספרנו. לכו חפשו מי ינענע אתכם". והיוצרים הצעירים יאלצו להרהר פעם ופעמיים במה שכתבו ולחשוב שאולי בכל זאת, האשמה בהם.
אולי כתוצאה מכך הם אפילו ינסו לכתוב משהו אחר, טוב יותר.
ובכל זאת קצת קשה לי להאמין
שמבין 130 התסריטים האלה לא היה אפילו אחד טוב. אולי לא גאוני ומדהים – אבל טוב.
ואולי סם שפיגל הוא בית ספר חרא. אולי.
היה סביר
"הכלב", שקיבל ציון לשבח. אבל כנראה שגם הוא לא היה ברמה מספיק טובה.
לא יודע אם הוא חרא
אבל אני גם מעריך אותם. שיפסיקו לעשות בארץ סרטים מחורבנים. לא ראיתי בארץ שום סרט טוב מאז "תל אביב לוס אנג'לס" שהיה סרט מצויין בכל קנה מידה ולא רק ישראלי ושם דודו טופז הוכיח שהוא שחקן מצוין. הבימוי בארץ הוא על הפנים, התסריטים מחורבנים (כן, גם חתונה מאוחרת הוא סרט מחורבן לפי דעתי!) וכמובן שכל הצד הטכני מחורבן (מישהו אמר "ללקת ת'תות"? והמצב לא השתפר בהרבה מאז!) ואני נותן הזדמנויות לקולנוע הישראלי ורואה הרבה אבל מה לעשות, לא עושים פה דברים מעניינים. כמו שאמרו פה קודם, מנסים להתחנף לקהל וכל סרט "עדתי" נחשב לאיכותי (שוב הקוצ'שבילי וסדרת "המשאית" לדוגמא וכל דבר אחר שבו זאב רווח מנסה להיות דרמטי…)
לדוגמא, לפני כמה ימים ניסיתי לראות את הסרט "פרא" של יורם גל. למרות עומר ברנע על העטיפה הסיפור נראה לי כמשהו מעניין ואוניברסילי שיכול לקרות בכל מקום. משהו כמו אמריקן פאי למשל. אחרי 3/4 שעה עצרתי את הוידיאו בכעס. תסריט מחודבן כזה מזמן לא ראיתי בסרט. מה רצו ממני שם לא הבנתי. וגיליתי שעומר ברנע באמת יכול לשחק יותר גרוע מהדמות אבנר ב"לחיי האהבה". איך הוא למד ב"תלמה ילין" נשגב מבינתי. "מרס תורכי" היה נסיון מעניין לעשות פה מעין לוק סטוק ישראלי אבל גם הוא לא צלח במיוחד לצערי. "מבצע סבתא" היה גאוני, בזאת אני מסכים וכנראה שסרטו הבא של דרור שאול הוא הדבר היחידי המסקרן ששווה לחכות לו פה בארץ…
מרס תורכי אחלה סרט.
זהו. אין לי יותר מה להגיב.
מרס תורכי אחלה סרט.
גם אני חושב.
(טרחתי רק בשביל שיהיה רוב לדעה החיובית עליו)
יוסי וג'אגר ראית?
נראה לי שזאת הזדמנות טובה להמליץ על הסרט הזה, שרץ עכשיו בסינמטק בתל אביב. אני חושבת שהוא עושה שימוש יפה במקום ובתקופה, ונוגע איפהשהו. כדאי לנסות.
תיזהר.
יש כאן הרבה בני אדם, ואני בתוכם, שמקיאים ברגע ששמו של גיתאי מופיע באזור.
ולדעתי כיפור סרט ממש לא טוב.
תיזהר.
אני דיי משוכנע שבזה הרגע העלבת את עמוס גיתאי.
ועוד ביקורת על ההחלטה -
http://e.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=203&id=290573
אלוהים, איזה קשקשן.
את התחרות שהוא מתאר אני לא מכיר.
אבל קראתי בזמנו סיכום של תחרות סיפורים אחרת, שנערכה ב'מעריב' ונגעלתי לא פחות. "כל הסיפורים שנשלחו אלינו היו גרועים, בקושי רב הצלחנו לבחור שלושה שהיו טיפה פחות גרועים מהאחרים, למרות שגם זבל" ממצה פחות או יותר את נימוקי השופטים המלומדים. אילו הייתי משתתף בתחרות, הייתי נעלב מאוד.
זה קרה גם באחת התחרויות ב''הארץ''
השופטים המלומדים חרצו שאף סיפור לא היה ממש מוצלח, והם בחרו את השלושה הכי סבירים, או משהו כזה.
נדמה לי שזה היה בפסח האחרון.
כן, היה מאד לא חביב.
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=2&itemNo=145938
ועד שיפסיקו קצת עם ההערצה הבלתי נדלית לשפה הרזה והמתיילדת, שמביאה לזה שכל הסיפורים הזוכים בערך בכל התחרויות שראיתי לאחרונה הם סיפורים שכתובים בשפה עילגת במכוון, אני חושבת להתעלם מהם. קצת יוצא מהאף לקרוא סיפורים שכולם נשמעים אותו דבר.
לפחות חלפה אופנה ''אתגר קרת''?
היתה תקופה שכל הסיפורים הקצרים שיצא לי לקרוא נשמעו כמו סיפורים שלו… וכמה אפשר לחלוב את אותו ז'אנר? (מה גם שחלקם חיקו אותו באופן ממש אומלל).
אני זוכרת שידיד שלי נתן לי לקרוא סיפורים שלו ב"במה החדשה" (שם יש הרבה כאלה) וגם הסיפורים שלו היו בדיוק כאלה…
להגנתו הוא טען שהוא מעולם לא קרא אתגר קרת (אבל עם כמות המושפעים ממנו, אני לא אתפלא אם הוא פשוט קרא כמה סיפורים קצרים אחרים, וזה הספיק).
חלפה - אני לא חושבת.
הדלדלה, נראה לי. מאבדת את המומנטום שלה.
מה לעשות, קל לכתוב "כמו אתגר קרת". קשה לכתוב "כמו אתגר קרת" וטוב.
הבעייה של הקולנוע הישראלי
היא שמחפשים את ה"טוב" וה"איכותי" במקום לעודד יצירה כללית שעל גבי ה"זבל" שלה יתפתח גם ה"טוב".
השקעה כזו בקולנוע הישראלי יכולה להתבצע כמובן רק ע"י הממשלה, מה שלא יקרה כתוצאה מסדרי עדיפויות מעוותים ותלות בקבוצות לחץ פוליטיות מסוימות.
ומלחמות
שכחת את המלחמות.
אבל תסתכל על הצד החיובי, אם וכאשר יהיה קולנוע איכותי בארץ, אפשרויות סרטי הגבורה על פי סיפור אמיתי יהיו בלתי נדלות…
נו, מה לעשות, כשיש ילדים שמגיעים בלי אוכל וספרים לבית הספר, השקעה בקולנוע לא בדיוק מגיעה גבוה בסדר העדיפויות…לא שהם שמים כיום את החינוך במקום הראוי לו, אבל הנקודה מובנת…
ומלחמות
א. המצב הביטחוני הוא לא תירוץ.
ב. בסדר עדיפויות אחר אפשר להשקיע גם בחינוך וגם בקולנוע, כמו שהתייחסתי כבר בדיון סוער באתר אחר:
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage.asp?ID=1213494
המצב הבטחוני הוא כן תירוץ
הוא פשוט לא תירוץ לכל דבר.
סדרי עדיפויות מעוותים?!
זה לא שסדרי העדיפויות לא מעוותים, רק שכרגע יש באמת בעיות קצת יותר גדולות חוץ מקולנוע בארץ (ואני ממש לא מדבר רק על המצב הביטחוני). השקעה בקולנוע בזמן כזה ע"ח טיפול בבעיות הללו – זה סדר עדיפויות מעוות.
לא רק בקולנוע
אבל השקעה בתרבות היא דבר נחוץ לכל מדינה מתקדמת.
הקצאה נכונה של הכספים יכולה להועיל הן בבעיות הקימות במדינה והן בהשקעה תרבותית.
כידוע לכל, זה לא כך מטעמים פוליטים.
לא רק בקולנוע
למשל, בטלוויזיה. ההוצאות המיותרות בערוץ הראשון יכולות לממן כמה וכמה סרטים ישראליים באורך מלא בשנה. למה לא חותכים בעשרות עובדים מיותרים ושלומיאליות בזבזנית, ומליונים רבים שמתבזבזים לחינם?
שיקולים פוליטיים, כמובן.
לא רק בקולנוע
תיכנון אחר של לוח המשדרים והשקעה ביצירה המקורית בטלוויזיה יכול ליעל אותה גם ללא פיטורים ותוספות למעגל המובטלים.
קולנוע לעומת זאת, דורש השקעה מצד הממשלה שאין לה ענין בדברים האלה.
עצוב, אבל כך המדינה שלנו נראית.
תראו לאן התדרדרנו
אפילו באתר סרטים אי אפשר להתחמק מלדבר על פוליטיקה.
שלא תבינו לא נכון, אני ממש נהנה לדבר על נושאים כאלה, אבל זה קצת חבל לעשות את זה פה לא?
זה מה שניסיתי לרמוז.
חבל ששכחתי ממקש
התגובה שלי לעניין הזה:
אני בחוג למשחק. יותר נכון הייתי ופרשתי. לא כי לא הייתי טוב, להיפך. ואני אגיד לכם למה אין קולנוע בארץ.
יש לנו ילדה בכיתה שכנראה ראתה יותר מדי סרטי דרמה הוליוודים, והיא חשבה שהיא משחקת מצויין. אממה מה? משחק מוגזם, מעצבן ושטותי כמו זה עוד לא ראיתי בחיים, ומה שיותר מעצבן זה שהמורה שלנו שהיא שחקנית מנוסה וותיקה בהצגות אמרה לה שהיא משחקת מצויין. בתור חובב סרטים אני יכול להבדיל בין משחק מצויין לגרוע, אולי באמצע לא, אבל בקצוות כן. הילדה שיחקה דפוק!
לאחר מכן היה לנו מן משחק כזה, לכתוב תסריט ליחיד ולהעלות אותו כהצגה. בחיים שלי עוד לא נתקלתי בכאלה תסריטים קיטשיים, דביקים, שטותיים ונוסחתיים כמו התסריטים האלה. לדוגמא:
אבא: רונן תשמע אותי! אני אוהב אותך. אבל יש לי סרטן….
רונן: לא. אבא! איך? מה?
אבא: הוא תפס אותי לפני כמה חודשים. בבקשה אל תגיד לאמא שלך, היא שונאת ריח של תרופות.
רונן: אני חשבתי שבלילה אתה הולך לבגוד באמא. הו אבא…. בכי.
דוגמא שנייה:
היי שפיץ ("שם חיבה לחבר שלי.. חחחחח!!!") מה המצב? תתחדש על המכונית. היי! מה זה העיתון הזה?
אוי לא! היה אתמול פיגוע? ליד הגרנד? אלוהים, אני מפחדת.
איפה רשימת ההרוגים? אולי יש מישהו שאני מכירה? אוי לא! מי זה? השם שלו מוכר לי וגם הפרצוץ. האאאאא! עכשיו נזכרתי. אחותה של חברה שלי הייתה מסרקת לו את השיער לפעמים לפני שיעורי קאפוורה. באבאבאבא (בכייייי)
אם התסריטים האלה נראים לכם ציניים ופארודיים, רק שתדעו שהם נכתבו ברצינות רבה והועלו ברצינות, מה שהוריד מערכם ומה שגרם להם להראות עוד יותר טיפשיים. כמובן שהמורה החליטה ששני אה התסריטים הכי טובים ועודדה את הבנות שכתבו אותם.
מסקנה: בארץ מנסים לעשות קולנוע כמו בחו"ל ועושים את זה כל כך עקום שזה מצחיק. הבעייה שהם לוקחים את עצמם ברצינות. ויותר גרוע שהרבה אנשים חושבים שזה מצויין.
נ.ב:
אני לא כתבתי תסריט, כי אני מודע למגבלותיי ויודע שלי היה יוצא אולי יותר גרוע…
נו, אז למה ציפית?
לשפילברג וקונרי?
נו באמת, בלי שמץ של זלזול, אבל אתה בבי"ס תיכון.
בבי"ס תיכון רוב התסריטים הם, מה לעשות, קיטשיים ועל אחת כמה וכמה בחוג ל*משחק* (ולא ל*כתיבה* או ל*תסריטאות*).
בבי"ס תיכון המשחק הוא מוגזם.
אבל משם מתחילים ולרוב מתקדמים לאן שהוא.
מעטים מאוד האנשים שנולדים ג'ון וויין.
אם אתה נמצא בחוג למשחק, זאת אומרת שאתה צריך ללמוד משחק, כלומר שאתה *לא* יודע לשחק.
השחקנים שם אמורים להיות גרועים.
אתה לא צריך לשפוט את אותם האנשים לפי הסטנדרטים שאתה רואה על המסך הגדול (מה גם שמשחק בקולנוע שונה ממשחק בתאטרון).
ועוד דבר, אם המורה, שהיא שחקנית "מנוסה וותיקה" אומרת למישהי שהיא יודעת לשחק, אני מניח שהיא יודעת לזהות משחק טוב טיפה יותר ממך.
כנ"ל לגבי התסריט, אגב.
אין קולנוע בארץ כי אין כסף.
אין כסף לטפח תסריטאים, אין כסף לטפח שחקנים, אין כסף לטפח במאים (שלא לדבר על אפקטים וכו).
מעט האנשים שנולדו עם כישרון בארץ רואים שאין פרנסה בתחום (כלומר, אם הם נכנסו אליו מלכתחילה) ועוזבים לחו"ל או מוצאים דברים מכניסים יותר לעסוק בהם (או הולכים לתאטרון).
מכיוון שאתה ורוב הצרכנים האחרים מורגלים לסרטים באיכות הוליוודית (כלומר, גדולים מהחיים), רוב הסיכויים שלעולם לא תהיה תעשיית קולנוע אמיתית בארץ מפני שכל העסק הופך להיות רק יותר ויותר יקר (וסרטים בסגנון בוליווד לא יותר מידי אנשים יראו).
לאיכות השחקנים/תסריטאים בכיתה י' אין שום קשר לזה.
תאמין לי שאם אתה היית רואה את הילדה הזאת משחקת
היית צוחק.
הקטע עם התסריטים הוא שהמורה התלהבה מהם וזה ממש לא היה נכון. התסריט היה מטופש ברמה מעצבנת ומצחיקה. ועם כל הכבוד למורה שלי, שהיא שחקנית מצויינת לפי דעתי, היא טעתה בגדול לגבי הילדה ההיא. יכול להיות שהמורה התלהבה מהילדה בגלל שהיא לא התביישה כמו הרבה ילדים שאצלנו בחוג התביישו לשחק אנשים עצובים ובוכים.
למרות מה שאתה חושב, לי תודה לאל, יש כשרון משחק. אני נכנסתי לחוג כדי לפתח את הכשרון שלי וללמוד לשחק *יותר* טוב, ולא ללמוד לשחק.
דרך אגב, כשהעילנו הצגה בבית הספר ניגשו אלי במאי ושחקן שאמרו לי שהם נרא התלהבו מהמשחק שלי ואולי כדאי לי לקפוץ מתישהו לאודישנים. אם אתה רוצה מילים מדוייקות "אמיר, אם נרצה פעם שחקנים צעירים בגיל שלך נגיד לפנינה והיא תביא אותך אלינו כדי שנבחן אותך.".
למרות שנורא התלהבתי מהעניין החלטתי לסרב כשהמורה לשי הציעה לי ללכת להיבחן כי עכשיו אני צריך נורא להתרכז בלימודים. כיתה י"א כאמור היא שנה מאוד קריטית.
לפי דעתי התירוץ שאין כסף בארץ לקולנוע לא יכול להתקבל כל פעם. לא צריך הרבה כסף בשביל סרט טוב. כל מה שצריך זה השקעה, ולא להוציא סרט תוך חודשיים. צריך להשקיע בתסריט כדי שיהיה מושלם, צריך להשקיע בקאסט, צריך שיהיה במאי רציני שידבר לכולם ולא רק ללומדי הקולנוע.
אבל אתה לא העומד כאן לדיון
הביקורת שלך שווה ערך לביקורת ההיפותטית שלי על מצב הספרות בארץ עקב איכות הסיפורים בערב הבמה שאני מארגן בירושלים.
כלומר: ממש לא לעניין.
ממש לא מעניין אותי אם לך יש או אין כישרון.
זה גם ממש לא משנה.
אם יש לך כישרון משחק אז כל הכבוד ושיבושם לך, זה עדיין לא אומר שאתה יודע לזהות משחק טוב או שאתה יכול לבוא בביקורת לאחרים (או שאם פלוני היה רואה אותך משחק, לדוגמא, הוא לא היה מתפרץ בצחוק).
ושוב אני אגיד את זה: כישורי המשחק והתסריטאות של ילדים בתיכון ב*חוג למשחק* רלוונטיים למצב תעשיית הקולנוע בארץ כמו שכשרון הכתיבה שלי רלוונטי לוועדת פרס נובל לספרות.
מתי זה הופך להיות רלוונטי? כשהם מסיימים בי"ס למשחק ולתסריטאות ו*עדיין* לא יודעים לשחק/לכתוב אבל מתקבלים לעבודה.
ומתי זה רלוונטי? אם וכאשר יש להם עבודה להתקבל אליה מלכתחילה.
אתה יודע, אנשים לא חיים מאוויר.
אנשים צריכים לאכול, לשתות ולשלם חשבון חשמל. בשביל לעשות את כל הדברים האלה, הם צריכים כסף. בשביל כסף הם צריכים לעבוד.
כסף לא גדל על העצים ובעולם שלנו, לרוב, כמות ההשקעה במוצר מסויים היא כמעט ביחס ישיר לכמות הכסף המושקעת בו.
אי אפשר לעשות סרטים רציניים בהתנדבות או בחצי התנדבות.
מלבד הכסף הדרוש לציוד הצילום (שאני מניח שאנשים פה יוכלו להעיד יותר טוב ממני כמה זה עולה), לעריכה (דבר שגם עולה לא מעט ויעידו עורכי הקולנוע שמשוטטים פה מדי פעם) ולתפאורה, יש גם את עניין המשכורות.
איש מקצוע יעדיף להשקיע את זמנו במשהו שיכניס לו כסף כדי שהוא יוכל לאכול.
לכן, אם אין הרבה כסף בקולנוע בארץ, תסריטאים אולי יכתבו את מה שהם יכתבו בשעות הפנאי או שיכתבו הרבה (ורע) כדי להרוויח יותר, או שיכתבו לטלוויזיה, או שלא יכתבו בכלל.
שחקנים יעדיפו למצוא עבודה במקומות (ובמקועות) אחרים ובמאים יעדיפו לביים פרסומות (אם בכלל).
שלא לדבר על זה שאיכות הצילום תהיה וידאו, שהסאונד ישמע כמו קלטת שעבר עליה מגנט ושהעריכה תהיה על הפנים כי העורך עשה אותה מהר כדי לא לשלם הרבה על שעות העריכה.
תן מבט בקרדיטים של כל סרט ותראה שבכל דבר כזה שאורך שעה וחצי משתתפים עשרות אנשים לפחות.
כל אחד מהם צריך להביא הביתה משכורת בסוף החודש.
לכן, אם אין כסף הם יעבדו פחות טוב (כי צריך לעבוד במקומות אחרים בנוסף כדי לשלם את המשכנתא) או לא יעבדו בכלל.
העניין של "להשקיע במשהו עד שיצא טוב" הוא טוב ויפה, אבל השקעה בשום פנים ואופן לא באה בחינם.
ושוב, הרבה יותר קל לבקר כשאתה עומד מבחוץ.
אוקיי
בזה (במה שדיברת על הכסף) אתה צודק. אבל זה עדיין לא מסביר בחירה של שחקנים נוראים לסדרות נוראיות כמו רמת אביב ג' וסיטי טאוור ואת ההצלחה של התוכניות האלו…
אבל אלו אופרות סבון
משחק מוגזם וכתיבה רעה באופרות סבון וטלנובלות הוא לא באג, זה פיצ'ר.
לא מזמן ראיתי את הכוכבים של שלומי ומה אני אגיד, מלבד העובדה שהוא טיפה ארוך ואיכות הצילום בו היא לא משהו, המשחק והעלילה דווקא לא רעים בכלל.
אבל זה מוגזם אפילו ביחס לאופרות סבון.
וכנראה שיותר מדי זמן לא ראיתי סרטים ישראלים חדשים.
איכות המשחק שם היא שוב בעיה של תקציב.
יצא לי לקרוא כבר כמה וכמה שחקנים שסיפרו שפשוט אין זמן (או תקציב) לחזרות – אלה שעות אולפן, וזה אנשים שצריך לשלם להם. אז לא עושים. לפעמים יש חזרה אחת לפני שמצלמים, ואז זו כבר נחשבת השקעה של ממש.
אמרו גם שבגלל זה בסדרות ישנות יותר (נניח, של לפני שנה או שנתיים), את התפקידים והדמויות תפרו לפי האופי של השחקנים, כדי שיהיה להם קל יותר להכנס לדמות.
בזמן האחרון ישנה נטיה להשקיע יותר בהפקה – ע"ע 'משחק החיים' (או שזה היה 'לחיי האהבה'? הדבר הזה שמתרחש בתיאטרון, נו) ו'אסתי המכוערת'.