יום יבוא ואני עוד אסתום את החור בהשכלה ואצפה בקלאסיקה:
14  |
זמנים מודרנים |
| 40 |
חלף עם הרוח |
110  |
האזרח קיין |
| 47 |
קזבלנקה |
| 17 |
לורנס איש ערב |
| 26 |
פסיכו |
| 50 |
2001: אודיסאה בחלל |
| 58 |
הסנדק |
| 26 |
נהג מונית |
| 51 |
אפוקליפסה עכשיו |
מספר מצביעים: 439
אבוי.
צפיתי בכל הסרטים האלה. למה להצביע?
ועיקר שכחתי, אהרו"כ.
לזאב רווח
''זמנים מודרניים''
עם כל אהבתי לקולנוע קלאסי, מעולם לא הצלחתי לצפות בשום דבר של צ'ארלי צ'פלין מתחילתו ועד סופו (טוב, היה איזה סרט קצר, חביב למדי, שראיתי מזמן עד הסוף ודי נהניתי. אבל חוץ ממנו כלום).
''זמנים מודרניים''
גם לי יש אותה בעיה, ובקרוב אני אמצא זמן לצפות ב"זמנים" וב"דיקטטור" שראיתי קטעים מהם פה ושם בצורה אקראית. דרך אגב ידעת שצ'פלין והפיהרר נולדו בהפרש של שניים/שלושה ימים?
בדיוק חשבתי על ''הסנדק''...
תהיתי מתי אני אפנים סוף סוף שהסרט לא ייפול לחיקי מהשמיים, ושאני אאלץ לשכור אותו בוידאו, או משהו יומיומי בסגנון.
באשר לשאר – לא ראיתי, או לא מעוניינת. אני משערת שאם היה לי כוח לצפות ביותר מחמש דקות של "האזרח קיין" הייתי מבינה על מה כולם מדברים, אבל אין לי כוח.
בסרטיו של צ'פלין כדאי לך לצפות
(ואם את, או רז, רוצים – יש לי בבית כמה מסרטיו בוידאו. ביניהם זמנים מודרניים והדיקטטור הגדול).
וכדאי לך לנסות את לורנס. זה סרט נהדר.
מה שהיה כתוב בחלק מההודעה
שלי שמחקתי אותו כי ניסיתי לא לפטפט יותר מדי, זה שדווקא ראיתי את "זמנים" וגם את הדיקטטור ועוד עשרים אחרים של צ'פלין, והם לא, אני חוזרת, לא מיושבנים למוות. אלה סרטים מצחיקים ומופלאים, ואם יש קלאסיקה שכולם צריכים לראות, אז זה זה.
אה, ולורנס כן מיושבן למוות.
סרט רע, רע, רע. פיכסה. אני חושבת שהצלחתי לשרוד 20 דקות לפני שנרדמתי.
לורנס הוא סרט עם אווירה נהדרת, משחק טוב, ואת הפסקול כבר הזכרתי?
בתור אפוס היסטורי – הוא נפלא.
ומיושבן? מה, בדיוק מיושבן בו?
זה לא סרט אפקטים, זה לא איזה מד"ב שפג תוקפו, או מצויר בשני מימדים.
הסרט, אאל"ט, גם מבוסס על ספר של זה שכתב את אני קלאודיוס.
אני באמת צריכה להזכיר לך
שאם מישהו פה לא יודע כלום, זה אתה? הרי הוכחנו את זה כבר בכל כך הרבה הזדמנויות…
אוקיי, לורנס לא מיושבן. סתם מיושן. נוראאאאא מיושן. ומשעמם. ודבילי. ואובר-דרמטי. ורע.
מה כוונתך במיושן?
זה סרט ישן, והוא עוסק במאורעות היסטוריים.
לזה כוונתך?
בנוגע להערותייך האחרות:
*מה* דבילי בו?
משעמם – עם זה אנ'לא יכול להתווכח. זה טעם אישי.
אובר-דרמטי – אולי, לעיתים. לי זה לא הפריע.
רע – בהחלט לא!
מה הקשר למאורעות היסטוריים?
סרט יכול לעסוק בכל דבר ועדיין להיות מיושן ומשעמם. נסכים שלא להסכים?
אין קשר. נכון. מסכים.
להסכים לא להסכים?
לא רוצה. אני מצטערת, אבל פעם היה לורנס עבורי בקטגוריית הקלאסיקה שאני הכי חייבת לעצמי סוף סוף לראות אותה.
ידעתי שהיא נעשתה ע"י דייויד לין, אחד הבמאים החביבים עליי, שאפילו סרטיו הפחות ידועים ראויים לתואר יצירת אמנות. ידעתי שזה הסרט שנתן לשפילברג, עוד במאי חביב עליי, גם אם פחות עקבי, את ההשראה וההחלטה להפוך לבמאי קולנוע.
ידעתי כל זאת וציפיתי מאוד ליום בו אמלא סוף סוף אחר דרישת הקטגוריה ואראה את הסרט.
ואז ראיתי אותו. אלוהים, איזו אכזבה! אולי היה מאכזב אותי פחות אם לא היו לי כאלה ציפיות גבוהות, אבל אני חייבת להסכים עם המישהי והניק שלה, הסרט משעמם. יותר מדי סצינות שהן חול ותו לא.
לא שאין דברים טובים בסרט. יש. כרגיל עם דייויד לין, יש לו התעוזה להעלות נושאים שלא מעלים בד"כ, ובמקרה הזה מדובר בסצינה בה מבהירים לנו כי לורנס נאנס על ידי מפקד בצבא הטורקי. כבוד.
אבל חוץ מזה, עד היום אין לי מושג איך הצלחתי להשאיר את עפעפיי פקוחים עד סוף הסרט. אני חושבת שפשוט אין מספיק עלילה, ולכן אנחנו מתוודעים מקרוב לכל גרגיר חול במדבריות ערב. ואז כשהמצלמה סוף סוף עוברת לאנשים ולעלילה, למי כבר אכפת? בטח לא לאנשים שכבר התחילו לנחור.
אני מאוד נהניתי מסצנות המדבר
וחבל לי שיצא לי לראות אותן על מסך הטלויזיה ולא על מסך קולנוע.
לורנס איש ערב
ידוע בין השאר בגלל השפעתו הרבה על סדרת מלחמת הכוכבים, בעיקר על הסרט הראשון, יחד עם המבצר הנסתר של קורוסאווה (עוד קלאסיקה שלא ראיתי!), והוא אחד האפוסים הקלאסיים והמפורסמים בקולנוע.
הוא גם הסרט היחיד ברשימה שלא זכור לי שראיתי, לפחות לא עד הסוף.
אני חושד שניסיתי לצפות בו פעם מזמן, אבל הוא היה ארוך מדי ונרדמתי.
היום, כשיש לי יותר סבלנות לסרטים ארוכים, אני צריך להשלים את החור הזה.
אבוי לבושה.
אוייי.
איך הגעת לכך שלורנס מבוסס על ספר של רוברט גרייבס?
הסרט מבוסס על זכרונותיו של ת.א. לורנס בכבודו ובעצמו.
כי זכור לי במעורפל על כך מתוך
ההקדמה לאחד משני ספרי אני קלאודיוס.
אולי טעיתי. קורה.
אז לא טעיתי
בהקדמה של אני קלאודיוס (מהדורת 1934 שיש לי) כתוב שגרייבס היה הביוגרפר הרשמי של לורנס (שהיה חבר שלו).
מדע בדיוני שפג תוקפו?
ממש מצאת לעצמך דור שיתאים לניסוח הזה… אולי הבנים שלך יחשבו שפג תוקפו אבל מדע בדיוני חי ובועט
the latest fashion עדיין..
אל תמהר להיעלב.
מה שגל התכוון הוא שיש סרטי מד"ב ישנים שכיום נראים כאילו פג תוקפם – הם מיושנים, מאובקים, והמד"ב שבהם נראה פתטי. לדעתו של גל, אי אפשר להגיד על 'לורנס איש ערב' שהוא סרט שאבד עליו הכלח, אלא נראה לו שזה סרט שהוא עדיין רלוונטי ושייראה טוב (ויישאר מעניין) גם היום. בקיצור – סרט אוניברסלי ולא כזה שהיה טוב/מגניב רק לתקופה מסוימת.
את ואני, ניקי, את ואני
אם הייתי צריך לבחור סרט אחד שאני חייב לראות אבל אף פעם לא מצליח, הוא יהיה חמים וטעים. אבל מתוך רשימת הקלאסיקות שהופיעה כאן, כאשר את חלקן באמת לא הזדמן לי לראות, הסנדק הוא זה שנראה לי הכי בעייתי שלא ראיתי.
נו, הסרט הזוכה יוקרן ב"אולי עכשיו סוף סוף אקלים נורמלי.קון"?
האזרח קיין.
יש לי אותו, על דיסק ששוכב על המדף פחות מ2 מטר מהמחשב, במשך כבר שנתיים ועדיין לא הצלחתי לצפות בו.
האמת היא שיותר מחצי מהרשימה הזאת שוכבת אצלי על אותו מדף, אבל "האזרח קיין" יותר גבוה מכל השאר ובגלל זה התירוץ הקבוע של "אני מפחד שהדיסקים ייפלו אם אני אוציא משהו מלמטה" לא פועל.
כנ''ל - האזרח קיין.
הסקר הראשון שבו ראיתי את כל הסרטים, או לפחות התחלתי. מעל מחציתם יש לי בוידאו (למעונינים). ברם, אולם, גם אני טרם הצלחתי לראות עד סופו את 'האזרח קיין' ששוכב במגירתי כבר שנים, וכנ"ל 'הסנדק'. הצבעתי לאזרח כי הוא עוד יותר נחשב לקלאסיקה ולחובה ובעת כתיבת שורות אלה אני משחרר את עצמי בפומבי מחובה זו.
בעצם פאראפראזה על מה שהכובען אמר.
גם אתם?!
יש לי אותו מוקלט בקלטת וידאו אבל אני בקושי מגיעה הביתה לוידאו, וזמן הטלויזיה המועט שיש לי בסופ"שים, למי יש כוח לסרטים ארוכים וכבדים? (למען האמת, לא אני הקלטתי, ועד היום אפילו לא טרחתי לבדוק שזה מה שאכן מוקלט שם…).
אבל מתישהו, בחיי שזה יקרה יום אחד, אני אצפה בו, בי נשבעתי!
עוד חורים מהרשימה שטרם ראיתי:
)
הסנדק (אני רוצה לראות), אפוקליפסה עכשיו (רציתי בקולנוע, לא יצא) ולורנס איש ערב (מעולם לא טרחתי, לא נשמע לי מעניין).
זה מזכיר לי שלפני טקס האוסקר השנה שידרו את "בן-חור", ואני, שתמיד רציתי לראות אפוס היסטורי כהלכה, ביקשתי מאמא שלי להקליט. היא לא הסכימה בטענה ש"זה סתם סרט ארוך ומשעמם שאף פעם לא יצא לך לראות, חבל על הקלטת". לכו תתווכחו עם ההגיון הזה. למישהו יש אולי את הקטע של מירוץ הכרכרות הכה מדובר? (שנקרין בקון הבא?
את קזבלנקה, פסיכו ו-2001 אני רוצה לראות שוב, כי צפיתי בהם לפני שנים ואני בקושי זוכרת משהו (באחרון נמנמתי וניקרתי בטירוף).
במשבצת של
"הסרטים שיש לי בוידאו אבל הם כבדים מדי כך שאף פעם לא מגיעים אליהם" נמצאים אצלי 'רוקדת בחשיכה' של פון טרייר ו'שמונה וחצי נשים' של גרינאווייי.
קבל פטור מ''רוקדת בחשכה''
היה קשה מספיק לצפות בסרט על מסך הקולנוע, לראות אותו לבד בוידאו נראית לי משימה קשה בהרבה…
אלא אם אתה חובב פון-טרייר או סרטי בורקס זרים (מלודרמה כבדה שמנסה לאנוס לך את בלוטות הדמע) – אתה בהחלט יכול לותר לדעתי.
אם אתה מוצא את עצמך במצוקת קלטות מפתיעה…
קזבלנקה
היה לפני שבוע בערוץ 1. פיניתי לעצמי זמן במיוחד כדי לראות אותו בפעם השנייה.
אני יודע שזה כבר לא עוזר לך, אבל… שיהיה.
למה אני מגלה את זה רק עכשיו?!
כבר זמן רב שאני מחכה לשידור של הסרט בטלויזיה כדי שאוכל לצפות ולהקליט… אוף!
החלטתי שאני רוצה לצפות בו שוב אחרי שראיתי (חצי) מהסרט "שחק אותה סם" של וודי אלן (וגם אותו אני כמובן רוצה לראות שוב, אחרי צפיה חוזרת בקזבלנקה… ולהקליט). לצערי פתחתי את הטלויזיה רק באמצע הסרט, והחצי שהספקתי לראות מצא חן בעיני עד מאד.
שבירת המיתוס הכי מאוסה בהיסטוריה
(מתוך דף הטריוויה לקזבלנקה בימד"ב)
בדקתי וזה נכון.
ובכן, לא ידעתי שזה מיתוס
כך שאני לא מרגישה ששברת לי משהו…
את שני הסרטים (או האחד וחצי שיצא לי לראות…) ראיתי •כל-כך• מזמן, שאני לא זוכרת מהם כלום… מקזבלנקה אני זוכרת רק את השיר (רק בזכות השמעות ברדיו) ואת המשפט הכה מצוטט "זו תחילתה של ידידות מופלאה". זהו.
אבל אם כבר, זה מזכיר לי בעיקר את ה"גירסה העברית" המקבילה – גילה אלמגור מתחננת בפני צ'רניאק (דני ליטני) שישיר לה את "במקום הזה" (אך, איזה שיר נפלא!) ב"החיים על פי אגפא" כמובן.
קשה, קשה לבחור
בעיקר מפני שחלק מהסרטים התחלתי לראות, אבל לא נכנסתי אליהם (האזרח קיין וקזבלנקה).
מבין המועמדים, אודיסאה בחלל הוא היחיד שראיתי את כולו, כך שאני בטח לא מצביע לו. את פסיכו אני לא צריך לראות כי צפייה במיליון תכניות על היצ'קוק והרצאה עליו ביוניברסל סטודיוז פחות או יותר חסכו לי צפייה בסרט עצמו.
מזמנים מודרניים והסנדק ראיתי קטעים ובכנות, צ'פלין נראה לי יותר מרתק.
את חלף עם הרוח אני מפחד לראות בגלל אורכו (4 שעות! מה הם חשבו?).
נשארו לורנס איש ערב, נהג מונית ואפוקליפסה עכשיו שפשוט לא הזדמן לי לראות. אולי פעם הבאה שיהיה אחד מהם בטלוויזיה.
מדהים שמעקב צמוד אחרי לוח השידורים של TCM עוזר לסתום בערך חור אחד בהשכלה בשנה ולא יותר. מה שכן, הוא גרם לי להאמין שקתרין הפבורן הייתה בצעירותה השחקנית הטובה והיפה ביותר בהיסטוריה.
קתרין? אודרי!
למרות שאומה וניקול גמכן.
אני בכל זאת מעדיף את קתרין
נראה לי שארבע זכיות מתוך 11 מועמדויות לאוסקר לשחקנית הטובה ביותר מדברות בעד עצמן.
מה לעשות, עניין של טעם.
אבל הזכרת לי, אני בעד להחתים אמנה הקוראת להעמיד את ניקול קידמן לאוסקר מדי שנה עד שהיא תזכה. מאיפה לעזאזל הייתה להם החוצפה לתת להאלי ברי את הפרס? מילא זה שניקול הייתה מועמדת על מולין רוז' ולא על האחרים, אבל בחייאת. אני עדיין בהלם שמכונת הדמעות קיבלה
.
והזכרתי לעצמי
שמתי לב לכמה הקבלות בין ניקול קידמן וקתרין הפבורן הצעירה, לפחות במראה. שתיהן ג'ינג'יות גבוהות ורזות שפעמים רבות שיחקו עם בני זוג נמוכים מהן איתם חיו גם במציאות (ניקול עם טום קרוז, קתרין עם ספנסר טרייסי. באופן אירוני דווקא הזוג הלא נשוי הוא זה שהמוות הפריד ביניהם). השוואה שטחית, אבל לא ממש השקעתי זמן בלחשוב על זה. מה שכן, לדעתי ניקול קידמן היא הבחירה המתאימה ביותר לשחק את קתרין הפבורן בסרט. הייתי גם מוסיף את קווין ספייסי בתור ספנסר טרייסי, לא יודע למה, אולי בגלל החרוז.
יותר משנתיים אחרי
ראיתי בינתיים את זמנים מודרניים, קזבלנקה, נהג מונית ובערך חצי מהסנדק. בכנות, אין כמו צ'פלין.
בחירה קשה.
מתוך הרשימה, ראיתי רק את 'אודיסיאה בחלל', וגם זה לא מזמן. חלק מהאחרים לא מעניינים אותי או שאני מפחד שהם יהיו מיושבנים למוות. הייתה לי התלבטות איומה בין 'האזרח קיין' (כדי לדעת סוף סוף למה כולם חושבים שהוא הסרט הטוב ביותר בכל הזמנים) לבין 'נהג מונית' (דה נירו. פוסטר. טקסטים שכולם מצטטים לי.)
בסוף בחרתי בנהג, כי יש לי ץחושה חזקה שאני גם אוהב אותו ולא רק ארגיש שסתמתי חור בהשכלה (מה שתמיד גורם לי לחשוב על רופאי שיניים)
לא יודע,
לא התלהבתי מנהג מונית.
חשבתי בהתחלה על לבחור את "חלף עם הרוח" אבל הסרט כבר מיושן מידי ואני לא אעמוד ב3 שעותיו.
אבל הסנדק, זה משהו שאני רוצה לראות…
יופי של סקר.
הסרט היחידי שראיתי הוא אפוקליפסה עכשיו, אם כי גם פה, לא מדובר בגירסה המקורית, אלא בגרסה החדשה והמלאה. קזבלנקה הוקרן לא מזמן בערוץ 1 והקלטתי אותו אבל צלחתי בנתיים רק את רבע השעה הראשונה. את פסיכו ראיתי עד החצי ואת כל השאר נותר לי עוד להשלים. מתוך הרשימה הסנדק ונהג מונית נראים לי הכי מעניינים, עם כי אני מניח שאני אשתדל לראות את כולם במקודם או במאוחר. בכלל, בזמן האחרון אני מנסה לראות כל מיני סרטים שנחשבים לקלאסיקות או קאלט. אני עוד צריך לראות גם את טרילוגיית 'חזרה לעתיד', 'מופע הקולנוע של רוקי' ועוד רבים. אבל אני מתקדם. 'חלף עם הרוח' יוקרן החודש בסינמטק ת"א וזו בהחלט יכולה להיות הזדמנות בשבילי לראות אותו.
באמת יופי של סקר.
חלף עם הרוח ? GIVE ME A BREAK ראיתי 13 דקות והלכתי להקיא
, כמו לשתות פטל בלי מים (מתיקות ודביקות מרוכזים מדי ל ט ע מ י). את מופע האימה של רוקי רכשתי השבוע ואני מחכה לטלויזיה 29 אינץ' שהזמנתי כדי לצפות באיכות (אני בוש בעצמי על החור הזה בהשכלתי הסינמטית). בהזדמנות זו אמליץ על "דוקטור סטריינג'לאב" הענק, "שושנת קהיר…" ו"מזימות בינלאומיות" (אם זה השם הנכון) המרתק של היצ'קוק.
לא יודע
רוב הסרטים ראיתי בזמן שביליתי אצל סבתא שלי כי יש לה רק ערוץ של סרטים ישנים. היחיד שם שלא ראיתי ובאמת רוצה לראות זה דווקא אודיסאה.
לא הבנתי לגמרי מה הסיפור באזרח קיין. גם הסוף לא משו.
גם הסנדק עם כל הקלסיקה והציטוטים לא הרשים אותי, אולי בגלל הציפיות שלי ממנו אחרי כל כך הרבה הומאז'ים, ויכול להיות בגלל שכל קטע מהרט כבר צוטט איפשהו.
פסיכו פשוט היה יותר מדי חסר קביעות כדי שאני אוכל לראות אותו, הוא פשוט היה הזוי מדי לטעמי, אז הפסקתי.
אני משער שגם צריך לראות את קזבלנקה בהזמנות, אבל הוא לא מושך אותי כ"כ.
על הסרטים אפוקלפסה עכשיו, זמנים מודרנים ונהג המונית לא שמעתי.
באופן מפתיע,
לא צפיתי באף אחד מהסרטים בשלמותו (פרט אולי ל"זמנים מודרניים"), אך שמעתי רבות על כולם.
בחרתי ב"אזרח קיין" כי הוא נראה לי הכי קלאסי והכי פער בהשכלה מכולם.
למה הזאב רווח
הוא לא כולם? אני לא צפיתי באף אחד מהסרטים האלה ואני חושב שכדאי לי, אבל אין לי למה להצביע.
בלאח
מהרשימה רק את פסיכו, שדווקא היה מהנה ביותר. אבל שאר הסרטים ברשימה נראים לי כל כך דלוחים ומשעממים, אולי חוץ מנהג מונית, אז כנראה שאני מצביע לו…
מה זה ''זמנים מודרנים''?
זה הסרט היחידי ברשימה שאין לי כלל מושג על מה מדובר כאן.
זה גם הסרט היחידי ברשימה שלא צפיתי בו, אבל קשה להגיד שאני רוצה לראותו כדי להשלים חור בהשכלה מכיוון שאין לי מושג על מה מדובר.
מה זה ''זמנים מודרנים''?
צ'רלי צ'פלין – http://us.imdb.com/Title?0027977
גרסא מחודשת יצאה לאחרונה. מכיל קטעים בלתי-נשכחים כמו המכונה שמאכילה את צ'פלין.
טעות שלי
יצאה גרסא מחודשת של "הדיקטטור הגדול", לא "זמנים מודרניים".
אבל חוץ מזה- הכל נכון
מכיל כמה מהסצינות הקלאסיות ביותר של הקולנוע, כולל המכונה שמאכילה בכוח של צ'אפלין ואת המסע בתוך הסרט הנע.
מתוך הרשימה הנ''ל ראיתי רק שניים
וזה פסיכו ואודיסאה.
אודיסאה ממש רע ואחרי שסוף סוף הצלחתי לגרור את עצמי לכורסה ולראות אותו (למרות שהרצתי קדימה קטעים נבחרים), אני ממש לא מבין What all the fuss is about. הסרט דיי רע.
את פסיכו דווקא דיי אהבתי. וראיתי את הגרסה המקורית. נכון שכבר אחרי הרבע שעה הראשונה כבר נחשתי את כל התפתחויות העלילה עד הסוף אבל זה עדיין היה נחמד.
אני מניח שאני אצטרך מתישהו לראות את אפוקליפסה עכשיו. כן, הסרט נמצא בארון כבר מאז תחילת התשעים, אני חושב. כנראה שאותו אני כנראה גם יותר אוהב (למישהו יש גם את Full Metal Jacket??). אני מניח שגם את האזרח קיין אני אצטרך לראות מתישהו כדי לדעת מה כל ההמולה אבל אני לא ממהר.
מכל שאר הסרטים האחרים ראיתי קטעים ולא כל כך התלהבתי.
כן, יש, ע''ג DVD
היה מבצע לא מזמן של 3 DVDים ב-99 ש"ח ברשת גדולה לציוד משרדי (אם אני אומר אופיס דיפו זו תהיה פרסומת?) והמטאל היה בין השלושה שרכשתי (יחד עם האפוקליפסה המלאה והאינטליגנציה המלאכותית)
מטאל ג'אקט שולתתת!!!
בגיל 9 ראיתי חצי שעה מפסיכו (אצל דוד לא אחראי שנותרתי בהשגחתו) וסבלתי מסיוטים והתחלתי לשנוא וילונות מקלחת.
סיפור מוזר: מאז לא יצא לי לצפות בפסיכו עד אשר יצאה הגירסה החדשה ובהשפעת שטיפת מוח תקשורתית צפיתי בו (את פרטי העלילה לעולם לא ידעתי – מוזר בהתשב בספוילריותו של עולמנו) ודי נהניתי. בדיוק שבוע לפניכן הוקרן המקור בערוץ 1 והקליטו לי אותו, שמתי אותו בצד והחלטתי אחרי הצפייה בגרסה המחודשת שאצפה בהקלטה באותו יום – הרגשתי כאילו שאני עוסק במחקר אקדמאי.
הייתי מופתע לגמרי מהעובדה שהטקסט היה זהה ב99.9 אחוז למה שראיתי שעתיים קודם – בושה להיצ'קוק (ככה לנצל את המסע בזמן רק בשביל תהילה אישית? ). יכלו פשוט לצבוע את המקור ולחדש את התפאורה במחשב. לא מבין למה התכוון המשנורר.
גם אני לא הבנתי
מה הקטע של "פסיכו" המחודש.
דן ברזל ניסה להסביר לי. לא השתכנעתי.
כתבה מספר 750
ובכל אופן, מה הקשר בין כותרת ההודעה שלך לבין תוכנה? למה כ"כ הרבה אנשים מתלהבים מפול מטאל ג'אקט? (גם אני אהבתי אותו, אבל יש גבול)
תראה, הכוונה לא היתה
לעשות רשימה של עשרת הסרטים הטובים בכל הזמנים אלא של אלה שנחשבים לקלאסיקות שבקלאסיקות, צאן ברזל ובקר נחושת, שמופיעים תמיד ברשימות המבקרים של "הסרטים הטובים ביותר אי פעם". סרטי צ'ארלי צ'פלין מופיעים שם, אבל באסטר קיטון לא. האם זה צודק – זה בהחלט עניין לויכוח.
תראה, הכוונה לא היתה
זמנים מודרנים הוא צ'פלין הקלאסי?
יותר מ"הבהלה לזהב", "הדיקטטור הגדול", "הנער" (האחרון הוא ממש סרט, או רק סרט קצר? דווקא אותו לא ראיתי, ואני תוהה) – לא יודעת… יש לו הרבה קלאסיקות.
היתה תקופה בילדותי שערוץ 1 הקרינו את כל סרטי צ'פלין ואני ראיתי את רובם. בנוסף לאלה שהזכרתי למעלה, ראיתי גם את "אורות הכרך" (זה זה עם העיוורת, לא?) ועוד כמה מאוחרים שלו, כאלה שהוא מדבר בהם (ונראה כמו סתם איש מבוגר, לא כמו דמות הנווד המוכרת שלו).
מוזר לי שאנשים מביעים הסתייגות מצפיה ב"זמנים מודרנים" או בכלל סרטים של צ'פלין – אם אהבתי אותם בגיל 14 והיתה לי סבלנות לצפות בסרטים אילמים בש"ל (וזה לא שיש/היה לי איזה טעם אנין בקולנוע או חיבה לסרטים כבדים ומשעממים) כמה מיושבנים הם יכולים להיות?
אני יודעת שאני נהניתי מכולם, במיוחד מ"הדיקטטור הגדול" ו"זמנים מודרנים".
הממ....חמישה מהסרטים ראיתי:
זמנים מודרניים – צ"'צ' ברוב גאוניותו, אם כי לדעתי הדיקטטור הגדול נחשב ליותר קלאסיקה מזה, לא? (כן, אני יודע, חלק גדול מסרטיו של צ' הם קלאסיקות וצריך לבחור משהו לסקר.)
חלף עם הרוח – באופן שהפתיע אותי, אני אהבתי את הסרט (וזה 4 שעות, לא 3 כמו שנאמר מקודם). צפיתי בו פעמיים! וגם קניתי דיסק עם הפסקול הנהדר (אם כי כנראה עבדו עלי או משהו כי יש לי שם רק חצי שעה של מוזיקה).
לורנס איש ערב – אחד מסרטי הקלאסיקות האהובים עלי. סרט בנוי טוב, משחק מעולה וגם כאן הפסקול נהדר. גם בסרט זה צפיתי מספר פעמים.
פסיכו – היצ'קוק אפפעם לא ממש עשה לי את זה. הסרט לא מאוד עניין אותי בצפיה ראשונה. בצפיה שניה ומעלה זה כבר די משעמם.
2001 – סרט איטי להחריד. טוב מבחינת הקונספט, ובתור מד"ב – הוא גם טוב מבחינת דיוק מדעי . וגם הפסקול, כמובן.
לגבי אלו שלא ראיתי:
מאפוקליפסה ראיתי חלק, מתי שהו מזמן. אבל זה לא עניין אותי במיוחד.
אני חושב שגם ראיתי חלק מנהג מונית (או בשמו האמיתי: "גל הסעים") מתי שהו מזמן. גם לא עניין אותי.
את קזבלנקה אני מאוד הייתי רוצה לראות ואילו את קיין והסנדק – לא ממש.
2001
אני לא מבין למה כולם אומרים ש2001 הוא סרט משעמם
סקר במיוחד לכבודי, הא?{1} מגניף…
אז ככה-
סרטים שראיתי:
*"חלף עם הרוח"בגיל 10, או 11, נרדמתי באמצע לכמה רגעים, אבל אני לא חושבת שזה היה משמעותי כל כך בהתחשב באורך הסרט. שמחה שראיתי, אבל זה בהחלט לא סרט שייכנס לרשימת עשרת הגדולים שלי. גם לא לחמישים.
*"האזרח קיין" אי שם בגיל 15. הצלחתי לצלוח (חיחי) את הסרט עד הסוף. אני יכולה להבין למה הוא מרשים. הנאה? מממ… לא ממש. עוד סרט שאין סיבה שאני אראה שוב.
* "הסנדק" ראיתי שניים, לא זוכרת איזה, וגם לא זוכרת מה הייתה דעתי עליהם.
* "פסיכו" כל כך לא עניין אותי, והיה כל כך מיושבן, שלמרות חיבתי העזה להיצ'קוק, ויתרתי בשלב די מוקדם של הסרט. בערך במקלחת אם אי זוכרת נכון.
מה זה משאיר? אותי עם דעה לא הכי חיובית בעולם על קלאסיקות שחייבים לראות, וחוסר החלטה משווע למה להצביע.
בהתחשב בעובדה שחובבת מד"ב גדולה אני לא, ומצ'פלין אני מעוניינת לראות קודם את הדיקטטור, ההתלבטות עכשיו היא בין "נהג מונית" ל"אפוקוליפסה עכשיו". את שניהם אני אראה, אבל המלצה טרייה טרייה של ידיד מטה את הבחירה לכיוון ויטנאם.
{1} כמו שציינתי יותר מפעם אחת בקון, בניתי רשימה של חסכים תרבותיים שאני אמורה להשלים עד לגיוס (סרטים, ספרים ומוזיקה). מוזר שאף אחד מהסרטים בסקר לא מופיעים ברשימה שלי שמכילה את 12 קופים, מועדון קרב ומי הפליל את רוג'ר רביט (שלושתם לצפייה שנייה) שבעה חטאים, חומות של תקווה, ביג לבובסקי ועוד כמה.
_____
העלמה עפרונית, בתגובה ששוב גרמה לה להחליט במה לבחור.
אז היא הולכת להצביע.
חסכים תרבותיים
גם לי יש רשימה משלי, ואני חושבת שעם כל הכבוד לסרטים בסקר, אף אחד מהם לא יסחוט מאנשים את אותה הבעת תדהמה שנוצרת כשאני מספרת שלא ראיתי את "הנסיכה הקסומה"…
רק הבוקר סתמתי סוף סוף חור אחר בהשכלה: "הבוגר", שקמתי בשבילו במיוחד ב-8 והיה שווה כל רגע.
טוב, בהתחשב בתוצאות אחד הסקרים
שנערכו פעם באתר זה (כתבה מספר 597 לא נראה לי שתצליחי לסחוט מהגולשים פה את אותה הבעת תדהמה.
דעתי על הסרטים:
הדעה מסודרת מהכי פחות אהוב עלי עד לאהוב ביותר:
2001 אודיסאה בחלל-תצלומים מדהימים אך הסרט איטי מידי ובקצרה משעמם.
חלף עם הרוח:"מחר יהיה יום חדש,וול דה…" (מתוך סאטרדי נייט לייב) חולשת הסרט בשתי מילים:סקארלט אוהרה דמות מחרידה,בעלת דילמות מטופשות.
הסרטים הבאים נהנתי מהם יותר:
לורנס איש ערב-סרט מהנה עם פיטר אותול,אבל ממש לא סרט מדהים לקחת אם אין משהוא אחר.
קזבלנקה:מותחן נהדר ,אבל מאבד משהוא בצפייה שנייה.
חובה לראות את הפעם הראשונה.
פסיכו:ראה מה שנכתב על קזבלנקה רק ,להוסיף לקח בימוי וצילום מדהימים.
זמנים מודרניים-צ'ארלי צ'פלין במיטבו ,זה כל מה שאני יכול להגיד.
נהג מונית-רוברט דה נירו לפני קומדיות…
אפוקליפסה עכשיו-סרט מסע עשוי טוב עם פסקול מדהים ברקע ,וצילומים מרהיבים.
הסנדק-אחד מהסרטים היותר טובים באחד הג'אנרים האהובים עלי (סרטי מאפיה) ,סרט חובה וגם מהסרטים הבודדים שאי אפשר להגיד הספר היה יותר טוב מהסרט.
האזר קיין-"רוזבאד" סיפור עלייתו ונפילתו של קיין מבוסס על חייו של הרסט האדם החזק ביותר בארה"ב באותה תקופה בוים על ידי גאון תקשורת (אורסון וולס).
התגובה שלי על ''חלף עם הרוח'':
אין לך מושג מהחיים שלך.
זהו, בערך.
אה, רוצים שאני גם אנמק?
טוב, נו, בסדר, למרות שאני מוחה על הצורך: סקרלט אוהרה היא דמות גאונית, שמייצגת את הקונפליקט שמוצאים בהם אנשים את עצמם כשהכללים שגודלו לפיהם מפסיקים להיות תקפים. ספציפית, סקרלט אוהרה גודלה בעולם שבו נשים היו חייבות להיות פסיביות, נחמדות ועדינות. היא מעולם לא היתה כזו, אבל היא אכפה על עצמה את כללי החברה שבה היא חיה כדי להגיע למה שהוגדר כ"הצלחה" עבור נשים באותה חברה – להתחתן טוב.
משהגיעה מלחמת האזרחים, היא מצאה את עצמה בקונפליקט בין להמשיך לחיות לפי הכללים הקודמים (שהיו שומרים על התדמית שלה בעיני חבריה ובני משפחתה) או לחיות לפי הכללים המועילים בזמן מלחמה, ולשרוד. הקונפליקט הזה הוא לא קונפליקט קל, והסרט מעביר אותו בצורה לא רעה בכלל. הוא לא מגיע לרמה של הספר, אבל הוא בהחלט לא עושה עבודה רעה. כמובן, יש בסרט אלמנטים נוספים, אבל זה הקו המוביל בדמותה של סקרלט.
לעניות דעתי האישית, לא הבנת מילה מהסרט. ועכשיו זה גם מנומק.
אבוי.
טוב, אז הדילמות האלה קיימות בספר (וגם זה בערבון מוגבל). איך הן מועברות בסרט? איפה? התסריט מחריד, המשחק עוד יותר, ובתנאים כה מחורבנים אני מסרבת לחפור כדי לגלות כוונות עמוקות של הבמאי. אם לא הייתי קוראת את הספר, גם אני לא הייתי "מבינה מלה מהסרט". גם ככה מה שזכור לי זה בעיקר הצווחות של ויויאן לי המגוחכת.
דווקא ויויאן לי עשתה תפקיד
יפהפה. היא בנתה שם את הדמות – על הקונפליקטים שלה – בצורה נהדרת.
לסרט הזה יש מגרעה עיקרית אחת – הוא הרבה יותר מדי ארוך. ממילא לא הצליחו להעביר את כל הסיפור, אז היו צריכים למצוא דרך לקצץ את זה עוד יותר. או לעשות מזה מיני סדרה…
הוא אמנם ארוך
וכפי שמשהוא אמר לי הסרט הזה הוא על גבול "אופרת הסבון". בכל אופן העלילה טובה הרבה יותר, ואיכשהוא הצלחתי להגיע לסוף.
קאזה
את "קזבלנקה" ו"לורנס" לא ראיתי, אך מאחר ודייוויד לין הוא לא מהבמאים החביבים עלי, קולי הלך ל"קזבלנקה", שלשמחתי מוקרן לפחות פעם בחודש בדמוי-סינמטק של פראג.
לגבי השאר:
• האזרח קיין מומלץ בחום, אך חשוב להבין מה היה לפניו – זה פחות או יותר הסרט שהמציא את הויזואליה העשירה והמוקפדת בקולנוע, ואת התסריט ה"קולנועי". מרבית הסרטים האמריקאים לפניו (וגם קצת אחריו) היו לא יותר מתיאטרון מצולם, עם עלילה לינארית קלאסית.
• זמנים מודרניים, כמו כל סרט של צ'אפלין, מומלץ, גם בשל הקומדיה, וגם בשביל התוכן החתרני והמסרים הנשכניים.
• 2001 מומלץ, אך רק לבעלי סבלנות. איטי, משעמם, אך מבריק.
• פסיכו מומלץ עם קורטוב מלח. התיישבן לא מעט, ועדיין סרט מעניין ומקורי.
• אפוקליפסה – משתבח מצפיה לצפיה.
כל השאר מיושבנים או סתם לא חביבים עלי במיוחד.
ואגב, מעניין שקופולה הצליח להכניס שני סרטים לרשימה (או יותר, אם מתייחסים לסנדק ככמה סרטים נפרדים).
ההמלצות שלי
ממליץ בחום להמנע מ-2001 בכל מחיר.
יצאתי מהסרט עם כזה כאב ראש…
סצינת הטיסה ה"פסיכודלית" עם האפקטים הקוליים שהם סתם המהומים צורמים ומתמשכים היתה עינוי מדרגה ראשונה.
פעם אחרונה שראיתי סרט רק בשביל למלא חור בהשכלה בלי לדעת עליו כלום.
אה כן, ומי שלא ראה הסנדק (1 ו-2 אבל לא 3) ונהג מונית (ואם כבר דה-נירו אז גם צייד הצבאים) – לראות.
ולכל אלה שחושבים שצריך לראות את
האזרח קיין אבל לא מצליחים לגרור את עצמם להשכיר את הסרט, תנסו קודם לראות את "פארקר קיין".
טוב, אין שום קשר בין שני הסרטים חוץ מהדימיון בשם. פארקר קיין הוא שוטר לשעבר חסר אחריות עם משאלת מוות והוא מדבר אל עצמו ובעיקר אל המצלמה. אני כבר לא כל כך זוכר איך מתחיל הסיפור אבל זה איך שהוא קשור לפסולת גרעינית ומטוס גדול מאוד. סרט פעולה חביב, אפל ומגניב להפליא. מומלץ לכל מי שיש לו חיבה קלה לסרטי פעולה.
http://us.imdb.com/Title?0100333
יש עוד סרט אחד
שלטעמי צריך להיכנס: מטרופוליס. אני לא בטוח איפה אפשר להשיג אותו, אבל שמעתי שמועות על הוצאתו המחודשת לקולנוע. בזאת סרט המד"ב הראשון.
בהחלט לא סרט המד''ב הראשון.
התואר הזה שייך כנראה ל'מסע אל הירח', משנת 1902.
אבל בהחלט סרט שאני רוצה לראות.
יום יבוא.
את מטרופוליס
יצא לי לראות ממש לפני כחודש, כשהייתי חולה בלונדון וישבתי יום שלם מול ערוץ הסיי-פיי בכבלים הבריטיים (אוקיי, חלק מהמשפט הזה היה רק כדי להזכיר לעצמי את החוויה).
כבר ראיתי אותו פעם כשהייתי ילדה, והוא השאיר בי אז מועקה ופחד (כל האימג'ים האלה של הדיכוי). כשראיתי אותו עכשיו זה הדהים אותי כמה טוב הוא, ואיך הוא מצליח לעבור את מבחן הזמן בלי בעיה. האימג'ים שהפחידו אותי כילדה עדיין עובדים, עדיין חזקים, המסר ברור ומובן, אפילו המשחק נראה לי אמין (ככל שזה אפשרי כשהוא מסתמך על הבעות פנים ומחוות ידיים…). בקיצור, מאוד מרשים ומומלץ.
כן... תשוויצי
אתה קרוב אליי, לא?
תבוא ותיקח את הקסטה.
לא כל כך
שעה נסיעה
מכיר את השמועה
שבלונדון יש טלוויזיה מצויינת?
אז זהו, שזה נכון.
אפרופו
ב'הארץ' טוענים שפרנסיס פורד קופולה מתכנן גירסא חדשה של 'מטרופוליס' שתיקרא 'מגלופוליס'.
ופיקסאר יעשו את הרימייק:
מונסטרופוליס.
ובמיוחד בשביל פסקול הסרט
סטינג יאחד את פוליס.
וכמובן במאי הסרט
ישנה את שמו לצורך העניין לפרנסיס פורד קופוליס.
לא מדויק
קופולה באמת מתכנן סרט בשם 'מגלופוליס', אבל הוא לא רימייק של 'מטרופוליס'. הוא יעסוק בארכיטקט בניו יורק של היום שמנסה לבנות בניין ענק חדש.
אה, רימייק של מגדל בבל!
אומרים שבראשון האפקטים היו משהו משהו.
צודק
שכחתי ממנו. אותו אני דווקא חושב שראיתי אם זה מה שאני חושב שזה (זה הזה שהם טסים לשם עם צפלין כזה, שעליו מבוסס גם קליפ של sp לא?)
כן
(רק שזה היה קליע, לא צפלין).
בקליפ אאז''נ
ואני לא יודע עד כמה הוא מדויק ביחס לסרט, הם עולים בהתחלה לטיסה בחלל בצפלין. הם קופצים ממנו באמצע הדרך ונוחתים בירח, שם מתקיפים אותם יצורים ירוקים עם תספורת בארט סימפסון. הם מצליחים לברוח משם על טיל שנוחת בים, שם הם פוגשים את פוסידון.
איך זה בסרט? אני חושב שיש בו גם רכבת. יש קטעים מהסרט שמופיעים גם בקליפ של קווין (This could be Heaven for everyone).
2 סרטים שונים
יכול להיות שהזה של קווין זה מטרופוליס?
אם אתה מדבר על ''רדיו גא-גא'',
אז כן, בקליפ הזה של קווין נעשה שימוש בסצינות ממטרופוליס.
ברדיו גא-גא
נעשה באמת שימוש בקטעים ממטרופוליס. אני מדבר על קליפ שיצא אחרי מותו של פרדי מרקורי ונקרא This could be Heaven for everyone. אני די בטוח שנעשה בו שימוש בקטעים ממסע אל הירח ואולי גם מסרט מד"ב אחר מתחילת המאה העשרים.
אתה מדבר על הסרט
של האחים לומייר? כי למיטב זכרוני, הוא לא ממש סרט באורך מלא…
(ראיתי אותו פעם, מזמן, אם אני זוכרת נכון זה היה במסגרת חוג מד"ב לנוער שוחר מדע בטכניון).
אה... כן ולא.
כן, זה הסרט שאת מדברת עליו, אבל הוא לא של האחים לומייר (שלא היו מוצלחים בסרטי פעלולים) אלא של ג'ורג' מלאי, צרפתי אחר. ונכון שהוא סרט קצת קצר (מה לעשות, עוד לא היה אז "אורך מלא") אבל הוא סרט, והוא מד"בי, אז למה לקחת ממנו את מה שמגיע לו?
ז'ורז' מלייס (אם ככה מבטאים)
יכול להיות שזה קשור לעובדה שהוא השתגע והשמיד הרבה מהסרטים שצילם?
אוף טופיק עם מסר סמוי לתת מודע
לא יודע למה אבל פתאום "אד ווד" צץ בזיכרוני.
מלייה.
http://us.imdb.com/Title?0000417
אבל מד"ב? פנטסיה, אם כבר.
ומרי שלי כתבה ''סיפורי רוחות''
ממבט בפוסטר אני כעת משוכנע שקווין השתמשו בקטעים מהסרט בקליפ שלהם. בניגוד לס"פ, קווין השתמשו בקטעים המקוריים ולא צילמו גרסה משלהם לסרט.
14 דקות
זה קצת מעבר ל"קצת קצר". אם כי אני חייבת להודות ש"קצת קצר" זה בהחלט ניסוח מקובל של גברים במקרים כאלה.
האורך בכלל לא קובע.
אבל גם הטכניקה שם לא משהו.
נהוג לומר
כי עם המצאת הקולנוע הוא מיד נחלק לשניים: סרטי העלילה הבידיוניים של מלייס (או מלייה, לקטנוניים שבינכם), וסרטיהם התיעודיים של האחים לומייר (שיצירתם בת 12 השניות "פועלים יוצאים ממפעל" גורמת לי לבכות בכל צפייה מחדש).
לכל מי שרוצה
בייס 3 משדרים את מטרופוליס ביום שישי 18.10.02 בשעה 15:30 (אני חושב)
בהחלט שווה צפיה.
באופן מפתיע, מצבי טוב משחשבתי
ראיתי 7 מתוך ה-10 ולמרות שחלקם היו ממש מזמן ואני כבר לא זוכרת הרבה, אני מגלה שרבים ראו עוד פחות ממני, וזה ממש מפתיע… בתור מי שלא הלכה כמעט בתור ילדה לקולנוע (פרט לסרטים של דיסני ושלל סרטי ילדים שלקחו אותי אליהם) וגדלה נטולת כבלים ווידאו (עד השנים האחרונות, בהן באופן פרדוקסלי אני כבר לא לא ממש בבית…) חסרים לי דווקא המון סרטים ש"כולם ראו". את חלקם אפילו כבר יש לי בקלטת וידאו, רק וידאו זמין וזמן לצפות אין לי…
חורים אחרים שיש לי לסתום ולא מופיעים בסקר: מלחמת הכוכבים (פרט ל"אימת הפאנטום שראיתי בוידאו, במקרה), אינדיאנה ג'ונס (נדמה לי שבילדותי ראיתי את הראשון בוידאו של מישהו, לא זוכרת כלום), רוג'ר רביט, אפולו 13, חומות של תקווה, החשוד המיידי, בראיין כוכב עליון, צעצוע של סיפור (1+2), היפה והחיה, פארגו, הרומן שלי עם אנני, ברזיל, לשבור את הגלים, לב אמיץ, משפחת אדאמס, כוכב הקופים (המקורי), קרמר נגד קרמר, העוקץ, היום השלישי, טיטאניק (את שני האחרונים אני לא בטוחה שאני מתכוונת לסתום…) ועוד.
אבל אני מנסה להשלים, בחיי. הנה, רק בשנתיים האחרונות הספקתי לראות את: ET, אהבה בשחקים, מופע האימים של רוקי, ד"ר סטריינג'לאב, 12 הקופים, מועדון קרב, מפגשים מהסוג השלישי, ג'יל וג'ים, נשק קטלני (הראשון) ועוד.
התלבטתי
בין 'האזרח קיין', לבין 'קזבלנקה'.
הרבה סרטים אני מניח שראיתי, אם כי אני לא ממש זוכר. 'חלף עם הרוח' למשל, או 'זמנים מודרניים', או 'פסיכו'.
2001 אני זוכר שראיתי, ואני זוכר שלא אהבתי. חוץ מזה אני לא זוכר הרבה. אני לא מחכה בכליון עיניים לראות שוב.
אפוקליפסה עכשיו גם לא לחוץ לי לברר אם אוהב.
את הסנדק ראיתי לא מזמן. די מאוד אהבתי. גם את 'נהג מונית' ראיתי לא מזמן. די מאוד חיבבתי.
אבל מה שאני באמת צריך להשלים בהזדמנות זה קלאסיקות של המדע הבדיוני. סטוקר, למשל. או סולאריס. או מטרופוליס.
בעיה לוגית קלה
האם לקחת את שמו של הסקר כפשוטו? כלומר, האם כשאני מצביע אני בוחר רק סרט שלא ראיתי, או גם סרט שיום אחד אני מוכרח לראות?
את כל סרטי הרשימה ראיתי פרט לאחד, שפשוט לא הצלחתי לראות מרוב השעמום. "לורנס איש ערב". בחרתי בו כסרט האופציונלי היחידי כאן, אבל במידה ולא אלך ללמוד קולנוע בשום שלב בחיי (מעשה שיכריח אותי לשבת ולצפות בהמון סרטים משעממים) – אני ממש לא מתכנן להשלים את החור הזה.
מעבר לכך, סדרת סרטים שבאמת חבל לפספס. "חלף עם הרוח" אולי קצת משעמם וארוך, וקזבלנקה אולי כבר לא ממש מרגש (יותר מדי סצינות מוכרות), אבל השאר אחד אחד.
הסנדק – לא סתם אמר עליו סם מנדז שהוא הכי קרוב שהמאה העשרים הצליחה להגיע לשיקספיר.
אפוקליפסה עכשיו – לא סתם הסתבך פרנסיס פורד משך שלוש שנים בג'ונגל.
נהג מונית – לא סתם השווה אותו אד נורטון לפייט קלאב.
פסיכו – לא סתם ניסו לצלם את כולו מחדש, בלי הרבה הצלחה.
2001 – לא סתם נולד סטנלי קובריק.
זמנים מודרניים – לא סתם אומרים על צ'פלין שהוא הבמאי הגדול ביותר אי פעם (למרות שקשה לשפוט בכלים הגיוניים).
האזרח קיין – לא סתם אומרים עליו שהוא הסרט הכי טוב שנוצר אי פעם, אפילו שתכל'ס זה לא נכון. ובכ"ז, חובה לראות.
גנבו לי את הבחירה
בכל אופן הייתי בוחר את פסיכו. 2 הסרטים האחרים שלא ראיתי(טרחתי קצת להשלים חורים) זמנים מודרניים ולורנס פשוט לא נראים לי מעניינים. צפלין פשוט לא מצחיק אותי(האחים מרקס עושים לי את זה הרבה יותר), ולורנס פשוט לא שייך אלי.
סיקוולי פסיכו
הייתי בבלוקבאסטר וראיתי, הפלא ופלא, שיש סיקוולים לפסיכו.
מישהו יודע עליהם משהו? הם נראים לי די מחורבנים, וגם לא נראה שיש להם קשר כלשהו להיצ'קוק, אבל מי יודע…
סיקוולי פסיכו, לפי IMDb
ובכן ישנו פסיכו II מ-1983
http://us.imdb.com/Title?0086154
אנתוני פרקינס שוב בתפקיד הראשי, כשהתקציר הוא "נורמן בייטס חוזר הביתה [לאחר 22 שנה] ומקבל קבלת פנים ממי אם לא האמא שלו!"
ב-1986 נעשה פסיכו III
http://us.imdb.com/Title?0091799
עדיין עם פרקינס כנורמן בייטס, עדיין במוטל הקטן שלו ושוב כולל את האמא שלו, ובחורה חדשה שמועסקת שם.
ויש גם סרט טלוויזיה מ-1990 (שנתיים לפני מותו של פרקינס) בשם פסיכו IV: הראשית
http://us.imdb.com/Title?0102724
שהוא מה אם לא, פריקוול פסיכו!
יש לציין שהיצ'קוק לא לקח חלק באף אחד מההמשכונים, אם כי התסריטאים של פסיכו IV הם אותם תסריטאים של המקורי, ובסרט השלישי אנתוני פרקינס עצמו הוא הבמאי.
עד כאן לפרטים הטכניים שכל אחד יכול לגלות מלחיצה על הלינקים הנ"ל. מבחינת האיכות? אין לי מושג, לא ראיתי אף אחד מהם (חוץ מהמקורי). רק שמעתי עליהם בתוכנית מעניינת על טוני פרקינס שהוקרנה בערוץ E מתישהו, וממה שהשתמע הוא השתתף בכולם רק כי לא היו לא תפקידים טובים יותר. ואני רק יכולה לנחש שכל ההמשכונים הם די מחורבנים.
_________
anilegna כאמור עוד לא הצביעה, ובכלל שכחה עד עכשיו באיזה מקום נכתבה התגובה הזו.
השני לא רע בכלל,
לא מתקרב למקור, אבל בתור סרט המשך, עושה את העבודה.
ראיתי את כולם והם נפלאים. אז אם
אפשר להמליץ:
קודם כל לכו על "הסנדק", "נהג מונית" ו"לורנס איש ערב" (את האחרון בשום אופן לא לראות אלא בהקרנת דיוידי עם מערכת קול משובחת וחדר חשוך – ואם במקרה מציג בבית קולנוע עם מסך ענק ליד הבית, אז עוד יותר טוב).
אח"כ כל השאר כשהאהוד עלי הוא "2001: אודיסיאה בחלל", אבל רבים וטובים השתעממו בו למוות, אז קחו את ההמלצה הזו בזהירות, ובכל מקרה התנאים שפירטתי לגבי לורנס תקפים פה שבעתיים.
אני הצבעתי ל'הסנדק'.
בשנים האחרונות נדמה לי שמתרחש תחילתו של מהפך, ו'הסנדק' הולך וכובש לאט לאט את תואר "הסרט הכי טוב בכל הזמנים, ככה כולם אומרים" מידי 'האזרח קיין'. מדריך סרטים חדש שיצא בארה"ב תיאר אותו כ"כנראה שלוש השעות הטובות ביותר שאפשר לבלות בישיבה ללא תנועה" (באנגלית זה נשמע יותר טוב). ואני בהחלט מתכוון להשלים את החוסר ולצפות בו ובהמשכים שלו, מההתחלה ועד הסוף, יום אחד, עדיף בקרוב. אבל כשניסיתי – נרדמתי באמצע החתונה. עבר עלי יום קשה, מה לעשות.
זה לא אומר, אגב, שאת כל שאר הסרטים ברשימה ראיתי. אבל מטעמים של שמירה על כבודי העצמי המפוקפק אני מעדיף לשמור על מסתורין מסוים ולא להסגיר את מיקומם וגודלם המדויק של החורים בהשכלתי.
יש לך תמיכה מימד''ב
שם הסנדק מוביל את רשימת 250 הסרטים הטובים ביותר בכל הזמנים. אצלי בינתיים, הנסיכה הקסומה עדיין ראשון.
תודה!
___
העלמה עפרונית, בפרץ אושר פתאומי, חוזרת לקונכיה שלה, וללמטה של ההודעות שמסתבר שאף אחד לא קורא, אז זה לא ממש משנה כמה שטויות היא תכתוב שם.
אני קוראת!
ולפעמים זה החלק האהוב עלי בכל התגובה.
_______
אביגיל, שאף פעם לא כותבת למטה של הודעות.
ובאופן מפתיע באותה רשימה
גיליתי את מס' 117… (•)
כיוון שזה לא סרט גדול/ שבו קופות / מוכר/ הוליוודי או כזה שנחשב קלאסיקה/יצירת מופת וכו' הופתעתי שהוא זכה בציון ובמיקום כה גבוה… טוב, תמיד יש הפתעות בחיים.
ואגב, רד, אם תרצה, אשמח להצטרף אליך לצפיה בסנדק.
____________________________
(•) מדובר באותו סרט שהוקרן ראשון בקון.
גמני, גמני
עכשיו רק צריך לארגן סנדק"ון.
יכול להיות רעיון לא רע.
להריץ את כל הטרילוגיה ברצף.
אם ראיתי אותם אז אני לא זוכר את זה כל כך טוב. זה בהחלט רעיון טוב.
ערן – עבר. לדבר. ברשימת. קניות.
אפשר לארגן משהו.
יש לי את כל הטרילוגיה מוקלטת, ומכשיר וידאו זמין שיכול להיות גם נייד אם צריך
, ובעצמי טרם הספיקותי לראות יותר מכמה דקות מכל סרט.
אבל זה אני…
בתור מי שמחשיב את עצמו חובב
לפחות של השניים הראשונים, תרשו לי לטעון שלראות את הטרילוגיה הזאת ברצף זה פשוט ייבוש מוח.
מינימום הפסקה של יום בין סרט לסרט – הכרחי.
פעם שודרה
הסידרה הזאת בעריכה מחדש – לקחו את הסרט הראשון והשני בלבד וסידרו אותם כרונולוגית והוסיפו עוד דברים שירדו בעריכה המקורית (אאל"ט) והתוצאה היא שלושה חלקים באורך מצטבר של 6 שעות וזה מה שאני ראיתי. לדעת מביני עניין, מה יותר טוב, זה או המקורי?
דרך-אגב, לזה קראו משום מה "הסנדק – הסאגה".
הנסיכה הקסומה
צפיתי בסרט לאחרונה ולמרות שמאוד נהניתי ממנו,אהבתי את השילוב הזה בין אגדה קסומה ומקסימה לילדים וקווים תסריטאיים יותר שנונים ופארודיסטיים,אהבתי את הדמויות המשעשעות,ואת ההתיחסות הרומנטית המקסימה של הסרט לאהבת אמת כמו שיש רק באגדות (וגם בחיים אם התמזל מזלך) ולמרות זאת לא אהבתי את מה שעשו מהסרט הזה,רבים אומרים לי שמדובר בסרט הטוב ביותר שהם ראו ואני באמת לא מבין למה הייתי מבקש הסבר מפורט מאחד ממעריצי הסרט מה הופך אותו לעד כדי כך טוב? הוא מקסים?כן! הוא יפה?כן! הוא משעשע?כן! אבל הוא הסרט הטוב ביותר שראיתי? לא!!!
מממ....
ומה כן הסרט הטוב ביותר שראית?
(או לפחות דוגמה לסרט בשלישייה הפותחת?)
הסרט הטוב ביותר שראיתי
שר הטבעות!
אהבתי מאוד את "אמריקן גרפיטי","הסנדק",לאחרונה "אמלי" ו"מטרקיס"
לדיונים על 'הנסיכה הקסומה',
אני מתיימר לדבר רק בשם עצמי
(מצטער שאני ממשיך את הפתיל פה, לונג, אבל התגובה הזו דווקא אונטופיקית)
כל טיעון שאני אביא למה אהבתי סרט מסויים יותר מאחרים, יהיה תקף רק לגביי ואין בו שום כוונה לדבר בשם אחרים. זו הסיבה שאני יכול לטעון בלי סוף שהנסיכה הקסומה יותר טוב *לדעתי* מהאזרח קיין או מהסנדק. בגלל זה, קשה לי לטעון שלמי שלא ראה את קזבלנקה יש חור יותר גדול בהשכלה מלמי שלא ראה את ממנטו, או הגוניס. אין לי אפשרות להסביר מה כל-כך הרבה אנשים שהם במקרה לא אני, מוצאים בנסיכה הקסומה שלא מצאו בסרטים קלאסיים יותר.
הדרך הטובה ביותר להבין, היא לקרוא את כל התגובות בכתבה על הסרט (בהצלחה, זה יקח "רק" שעתיים וחצי).
אגב, התגובה הזו תקפה גם לגבי כל מי שלדעתו הסנדק הוא הטוב ביותר.
הנסיכה הקסומה
זה לא שזה הסרט הכי •טוב• שראיתי אי פעם. אבל ללא ספק, זה הסרט שאני יכולה לראות הכי הרבה פעמים בלי שהוא יימאס. ככה שההגדרה המדוייקת שלו, מבחינתי לפחות, היא "הסרט שאני •הכי אוהבת•".
עונה לך על השאלה?
_____
העלמה עפרונית, מנסה להתמודד עם החום ללא הצלחה .
הסרט הכי טוב
בעיני, לפי עניות דעתי ובגלל אהבתי הרבה לסרטים היסטוריים וסרטי מלחמה הוא "לב אמיץ". הוא גם היה הסרט השני הכי טוב בסקר עין הדג.אני חושב…
הנסיכה הקסומה סבבה אבל ממש לא הסרט הטוב ביותר שראיתי. והסנדקים…. כל פעם שהתחלתי לראות הייתי נרדם באמצע או מחליף ערוץ. אלה סרטים כל כך משעממים ומעצבנים.
קופולה ערך את שני הראשונים יחד
ויצר משהו שנקרא Godfather epic
הוא סידר אותם באופן כרונולוגי, כשהשני נכנס לתוך הראשון (עם דה נירו שמגלם את קורליאונה הצעיר), הקרינו אותם לפני כמה שנים בכבלים.
אחריהם הקרינו את "הסנדק 3" השווה, ולראות את כולם ביחד, בהפרש של יום… וואו, ארוך אבל מדהים.
ואני אומר את כל זה אחרי שראיתי אותם עוד לפני כן בערך חמש פעמים, איזה כוח של סרט.
האזרח קיין.
הסרטים שכן ראיתי:
חלף עם הרוח – ארוך ומדהים גם בצפיות חוזרות ונשנות. הסאגה הרומנטית האולטימטיבית. הבעיה העיקרית שלי איתו הוא הסוף:
קזבלנקה – הכי קלאסיקה שיש. אינגריד ברגמן כל כך יפה ועצובה והמפרי בוגרט כל כך גברי (חוץ מהדיבור המאנפף), והכל כל כך בטעם של פעם, שאני סולחת על העיצוב האולפני, הצילום הערפילי והסוף המאכזב (אותי).
זמנים מודרנים – יחד עם הדיקטטור הגדול, זהו אחד משני סרטי הצ'רלי צ'פלין האהובים עלי ביותר.
הסנדק – סרט מעולה מבחינת משחק ועלילה ורק חבל שהרסו אותו עם המשכים מיותרים.
נהג מונית – היחיד מהרשימה שראיתי ולא אהבתי. overrated.
הוא עוזב או לא עוזב? מחר יום חדש? ומה בדיוק יקרה בו? האם יש סיכוי לכך שזה לא הפי אנד? אחרי כל השעות שהשקעתי?
סוף
הסרטים שלא ראיתי (ברשימה) הם או מלחמתיים מדי (אפוקליפסה ולורנס איש ערב) או מד"ב מדי (אודיסאה בחלל) או שזה באמת חור חמור בהשכלה (האזרח קיין ופסיכו).
מכיוון שפסיכו נראה לי סתם סרט מתח (עם כל הכבוד להיצ'קוק, ויש לי הרבה כבוד אליו, בעיקר בגלל ורטיגו והציפורים), הצבעתי לאזרח קיין.
עכשיו השאלה היא, מתי היום הזה יבוא.
לגבי הסוף של חלף עם הרוח
(הו, מה הוא אמר? איך מרשים להציג תועבה כזו בקולנוע ציבורי? נו, ככה זה עם הכוכבים האלה. He said the D word.)
אגדה שהייתה באמת
האולפנים נלחצו מהמשפט הזה, שאכן נשמע בוטה מאוד לתקופה, וביקשו להחליף אותו ב
האנמי משהו, אך הבמאי ו/או המפיק התעקש/ו, ולאור היותו/ם איש/ים חזק/ים בהוליווד/ים באותה/ו תקופה/ות, זה/זאת עבד/ה לו/הם.
(עכשיו רק בואו נקווה שכל הסלאשים יופיעו, כי אם לא זה יהיה אפילו יותר מוזר ממה שזה כרגע)
לגבי הסוף של חלף עם הרוח
אז המשפט:
מופיע כמה שניות לפני הסוף, ואז סקארלט מדברת לעצמה קצת והסרט נגמר בשורה שחזרה על עצמה הרבה פעמים:
שמשום מה לא שמעתי הרבה שזוכרים אותו בכלל מהסרט…
אין שום דבר מסעיר במשפט הזה
כנראה שזו הסיבה שהמון אנשים נוטים לשכוח שהוא מופיע אחרי ה"די וורד". זה משפט ידוע ושמעתי אותו, אבל מפני שלא ראיתי את הסרט, לא ידעתי שהוא בסוף. קורה.
למה? אני דווקא זכרתי אותו מצויין
ואני חושבת שהוא מאד מוכר – האופטימיות והתקווה שיש ב"מחר יהיה יום חדש" זה משהו שראיתי מצוטט בהמון מקומות אחרים, כשהרפרנס הוא בפירוש "חלף עם הרוח".
למעשה, כשמישהו טען כאן שהסרט מסתיים במשפט של ה"בכנות יקירתי, ממש לא אכפת לי" זה הטריד אותי במקצת, כיוון שזכרתי שזה לא היה המשפט האחרון וחסר לי ה"מחר יהיה יום חדש" (אבל לא התחשק לי להיכנס לדיון והתעצלתי לכתוב הודעה).
המשפט מוכר
הבעיה היא שהרבה אנשים לא זוכרים שהוא בסוף הסרט.
המשפט מוכר
הבעיה היא שרוב האנשים לא נשארים ערים עד לסוף הסרט.
____
העלמה עפרונית והמון מוטיבציה.
לפחות בספר,
ה"מחר יום חדש" לא מציין אופטימיות, אלא את היכולת האינסופית של סקרלט להדחיק את הדברים שהיא לא יכולה להתמודד איתם באותו רגע.
המממ... מזכיר לי אותי... :-/
אם כך, למרות שלא ידעתי זאת (לא שאני זוכרת מה ידעתי. ראיתי את הסרט לפני שנים, אני זוכרת ממנו בעיקר את 2 משפטי הסיום הנ"ל ועוד איזו סצינה מהאמצע…) יצא שזה אפילו יותר מתאים לי משחשבתי… הממממ.
לא מלחמה ולא מד''ב
מסכים ומחזק בענין ההגזמה בערך 'נהג מונית'.
לענין האפוקליפסה והאודיסאה (אפוקליפסה אודיסאית או אודיסאה אפוקליפטית?) – האחד לא סרט מלחמה והאחר לא סרט מד"ב ולכן אפשר ומומלץ לשחרר עכבות.
האזרח הרסט
לפרש את "האזרח קיין" רק דרך הקשר של הדמות להרסט (או לוולס) זה לעשות עוול לסרט לדעתי. לא מעט סרטים שואבים את השראתם מדמויות אמיתיות ואירועים שהתרחשו, אך לטעון כי חייבים להכיר אותם כדי להבין את הסרט זה כמעט מעליב (את הצופים ואת היוצרים כאחד). זה אולי מוסיף רובד לסרט, אך לא בכך הוא עוסק. "קיין" לדעתי רלוונטי כיום בדיוק כפי שהוא היה רלוונטי בצאתו.
ויובא לדוגמה ''רוצחים מלידה''
הדמויות של מיקי ומלורי בסרט מבוססות על זוג רוצחים משנות החמישים שזעזעו את אמריקה. לא ידעתי את זה כשראיתי את הסרט בפעם הראשונה וזה בכלל לא הפריע לי. למעשה, לפעמים יותר נוח לא לדעת על מי או מה מבוססות הדמויות כדי להנות מהסרט כמו שהוא. מי שאוהב גם לנתח סרטים עד עפר (להלן שניצקליין) ישמח בוודאי לדעת כל פרט אפשרי על הרקע וההשראה לדמות, אבל לצופה הפשוט וה"בור" זה לא באמת משנה.
לדעת שזה מבוסס על דמות אמיתית
אולי לא יתרום הרבה, אבל פה דובר על הבנת רקע והיסטוריה, כך שהדוגמה המתאימה יותר תהיה, למשל, הסרט 'Not another Teen Movie', שמתבסס על המון המון המון סרטים אחרים. מי שלא מכיר את כל הסרטים האלה – לא יצחק, או שיצחק פחות. מי שזיהה חלק – יצחק יותר. מי שזיהה הכל – יהנה לגמרי.
לפני כמה ימים שאל מישהו
במקום אחר על איזה רוצח היתה מבוססת דמותו של חניבעל לקטר.
עכשיו, אני מעולם לא שמעתי שחניבעל לקטר מבוסס על מישהו. אני יודעת שבפאלו ביל שאב השראות מכמה וכמה רוצחים (ביניהם טד באנדי, למשל, עם פטנט הגבס על היד), אני יודעת שהרבה רוצחים ספרותיים שאבו השראה מרוצחים אמיתיים, אבל על לקטר לא ידעתי. אז חיפשתי במקור החביב עלי, ומצאתי את המאמר הבא:
http://www.crimelibrary.com/serial_killers/weird/hannibal_lecter/
ועכשיו גם אני יכולה להגיד בפה מלא, שזה ממש לא שינה לי כלום…
אגב, דבר ששעשע אותי
בצורה לא-אינטליגנטית כלשהי – אחד הרוצחים שמוזכרים שם נקרא מיאזאקי. מיד דמיינתי לי אותו בתור "רוצח האנימה"…
ובכל זאת
אני מסכים ש"האזרח קיין" הוא סרט שאפשר לשאוב ממנו הרבה הנאה "כמו שהוא" ולראות בו ביוגרפיה פיקטיבית שהיא גם משל מאוד מתוחכם על אמריקה.
אבל זה אחד הסרטים הכי מודעים לעצמם בקולנוע ומסוג הסרטים שהרקע לעשייתם מהוה צלע מרכזית בתוצאה.
לא רק בגלל הרסט (שהוא הדמות שעליה מבסס וולס את קיין באופן בסיסי) אלא בעיקר בגלל הדרך שבה וולס הגיע להוליווד ככוכב ונלחם על הסרט ובסוף ירד לאבדון כמו גיבור סירטו.
אני בכלל חושב שאם אתה אוהב קולנוע כדאי לך לנסות להבין קצת מה עומד מאחורי הבמאי שעשה את הסרט (זו אחרי הכל אומנות מאוד אישית).קח לדוגמא את AI. אנשים שלא מכירים את הקולנוע של שפילברג וקובריק יראו בו סתם סרט מד"ב נורא מבולבל. אבל מי שמכיר ואוהב את שני היוצרים האלה, כנראה שיהנה יותר מהסכיזופרניה המופלאה שבסרט.
טוב, דיון על AI בפעם אחרת…
קלאסיקות בקולנוע
תגובות רבות מתייחסות לכך שהסרטים בסקר הם ישנים (נו, אז מה?), ארוכים( ככה עשו אותם פעם, כשלא היתה טלוויזיה ולאנשים היתה יותר סבלנות) ומצוטטים עד מיאוס(להפך, עוד סיבה לראות את המקור), העניין הוא, ואני אומר זאת בזהירות, (אני לא עושה זאת מהתנשאות, יש כמה קלאסיקות שגם אני לא ראיתי, די הרבה אפילו, בעיקר סרטים זרים), אבל…
הקולנוע לא התחיל לפני עשר שנים. כמעט לכל שובר קופות שרואים היום יש השפעות מהעבר הרחוק, ומקלאסיקות כגון אלה.
אם מישהו הוא צופה קולנוע "אקראי", כלומר, רואה מה שיש בקולנוע או בטלוויזיה בלי להקדיש לזה יותר מדי מחשבה, אז אין בעיה. אין צורך לנדנד לאף אחד לראות שום דבר.
אבל אני מניח של"עין הדג" מגיעים ברוב המקרים אנשים שרואים בסרטים יותר מסתם בילוי אקראי וחסר משמעות או היסטוריה, אלא משהו מעבר לכך, אהבה קצת יותר גדולה. אנשים שטורחים לכבות את הפלאפון ולא לדבר בקול רם בקולנוע, אנשים שאכפת להם מהחווייה הקולנועית, אם אתם כאלה, הסרטים הישנים, הארוכים והמצוטטים עד לעייפה האלו, מאוד מאוד מומלצים, מהסיבה הפשוטה שהם מהווים את יסודות הקולנוע המודרני, ואני לא מתכוון דווקא לסרטים בשחור לבן משנות השלושים, אלא גם לדברים מודרניים יותר.
גם סנדק
אני קצת מתבייש להודות, אבל ראיתי מהרשימה רק את "אפוקליפסה עכשיו". בקשר לשאר, יש לי הרגשה שהם לא יעניינו אותי. מאוד יכול להיות שאני טועה, אבל חלק מהסרטים הללו ייסדו ז'נרים שלמים, והשפיעו על כ"כ הרבה סרטים, שאני מאמין שיהיה לי קשה להתלהב מסיבות של been there. done that.
כלומר, יכול מאוד להיות שהמציאו דברים מדהימים בסרטים הללו, אבל כבר נחשפתי אליהם.
בשבוע שעבר היינו (פו ואני) בפירנצה, ובין השאר היינו בכיכר שבו מוצג העתק מדוייק של פסל דוד. האירוע הזה הסיר ממני (פו יותר תרבותית ממני) כל רצון כלשהו להאמץ, לעמוד בתור ולהכנס למוזיאון בו מוצג המקור, הרי זה העתק מדוייק. לא?
ואם היתה לך הזדמנות
לראות את הסקיצות ודגמי הגבס שלפיהם התעצבו בהדרגה פסלו של דוד והעתקיו המושלמים?
לא בדיוק אנלוגיה טובה.
אולי פיסול זה לא מה שמרגש אותך — אז למה שתתעניין בהיסטוריה שלו? גם ההתעניינות שלי בהיסטוריה של הקולנוע, למרות שהיא קיימת, קטנה מההתעניינות שלי בהיסטוריה של הספרות, למשל. אז סביר יותר שאני אעשה מאמץ להבין מה מרגש ב"דקמרון" מאשר מה מרגש ב"האזרח קיין".
היתה לי נקודה, איפשהו.
אבלאנחנובאתרעלקולנוע
ובסקר על קלאסיקות ואבני דרך, לכן סביר שזה לפחות חלק מהענין.
יכול להיות שזו הנקודה שהיתה לך?
אתה כל כך נחמד.
הנקודה שלי (אם היתה כזו) הינה: נאכס נשמע כאילו הוא אומר שההיסטוריה של מדיום היא לא דבר מעניין. אני אומרת, אם המדיום מעניין אותך מספיק, גם ההיסטוריה שלו תעניין אותך.
זה לא שזה לא מעניין
אבל האנלוגיה באמת לא מושלמת: צפיה בסרט היא חוויה יותר ארוכה (לרוב האנשים) ומורכבת יותר (תמונה נעה, סאונד וכו') מאשר צפיה בפסל.
אני חושב שלשבת נניח שעה וחצי מול סרט, כאשר את כל השיאים שלו ראית כבר בסרטים אחרים, זה דבר שעלול להעיק. ושוב – לא ניסיתי ויכול מאוד להיות שאני דווקא אהנה מאוד. ועוד דבר: אני מתייחס כאן לסרט כפי שיצא במקור (אמנות/בידור), ולא כשיעור בהיסטוריה של הקולנוע. באווירה אחרת אני מניח שיהיה לי מאוד מעניין לראות את הסרטים האלו – אבל לא כצפיה לשם בידור.
_______________________________________
nahsh זה קיצור של nahshon
עכשיו גם אני כותב למטה.
לא נכון
(רציתי לכתוב 'אני חולקת על דעתך' אבל זה נשמע לי נחמד ומנומס מדי, אז הפכתי את זה ל'לא נכון'.)
לפי דעתי צפייה במקור שנתן השראה לכל כך הרבה דברים שבאו אחריו היא מאוד מסקרנת ומעניינת.
באחד משיעורי הקולנוע בהם למדנו על ראשית הקולנוע, ראינו בכיתה קטע מאחד הסרטים הראשונים אי-פעם, לא זוכרת איך קוראים לו או מי עשה אותו (רק שהוא התרחש ברכבת), אבל המורה אמר לנו שזה הסרט הראשון בו השתמשו בעריכה, כלומר בקאטים. עד אז צילמו רצוף ושידרו את כל מה שצולם, בלי בכלל לחשוב (או אולי בלי האפשרות) לערוך את זה ולהוסיף שוטים בין לבין. הסרט היה משעמם מאוד מבחינת עלילה וכמובן מבחינת עיצוב (כמו שאמרתי היה שימוש בקאטים, אבל גדלי הפריימים היו כולם זהים וזה נראה יותר כמו צילום של הצגת תיאטרון מכמה זוויות שונות) – אבל עדיין היה משהו קסום במחשבה שעד אז לא היו דברים כאלה, ושלפני זה אף אחד לא חשב על זה.
קפיצה של כמה עשרות שנים קדימה ל"האזרח קיין" (שבו צפיתי לפני כמה חודשים במסגרת ההשלמות שניסיתי לעשות), שגם בו ישנם חידושים ברעיונות ובעיצוב שלא נראו על מסכי הקולנוע קודם. אז נכון שבצפייה עכשווית אפשר לחשוב "Been there, done that" אבל נסה לתאר לעצמך רגע שלא היית שם, להיכנס לראש של אותה תקופה ולחשוב כמה כל הדברים האלה חדשים ומרתקים! (בלי להזכיר את העובדה ש"האזרח קיין" יכל היה להיעשות מבחינתי גם בתקופה הנוכחית, עם רק קצת תוספות של צבע ותפאורה).
חוץ מזה, הצפייה באזרח קיין הייתה שווה במיוחד כי אחר כך התחלתי לקלוט פתאום את כל הבדיחות והמחוות שנעשות לו בכ"כ הרבה מקומות, וזה נהיה מצחיק פתאום. אני מניחה שאותו דבר קורה אם רואים כל אחד מהסרטים הקלאסיים המצוטטים עד מוות בסרטים אחרים, ולו בשביל ההכרה הזאת כדאי לראות אותם לדעתי.
הסרט על הרכבת,
חייב להיות "שוד הרכבת הגדול", קלאסיקה שבקלאסיקה:
http://www.filmsite.org/grea.html
ואם מדברים על רכבות, אנקדוטה די ידועה, אבל בכל זאת: בראשית ימי הקולנוע, בסוף המאה ה-19, יצרו האחים לומייר, מחלוצי הקולנוע (יחד עם תומס אדיסון) את "כניסת הרכבת לתחנה", שסיפר על… רכבת שנכנסת לתחנה (השמות היו אז די פשוטים) , בכל אופן, הקהל הצרפתי, שלא ראה מעולם סרט לפני כן, צפה ברכבת שנסעה לכיוון המצלמה, חשב שהיא עומדת לפרוץ מהריבוע הקטן והמהבהב ולדרוס אותו, וכך כולם ברחו החוצה בצרחות.
וזה כנראה היה הספיישל אפקט הטוב ביותר בהיסטוריה.
או לפחות האגדה האורבנית
הקולנועית הידועה בהיסטוריה.
שקט, שקט. די להרוס.
תראי, לא אמרתי שזה לא נכון.
מצד שני להוכיח שהמקרה קרה אף אחד לא יכול. זאת לא עובדה היסטורית, וכל אחד חופשי להאמין בה או לא כפי שבא לו. לי אישית זה נשמע רחוק מסביר (וגם מסיביר. אבל זה לא קשור).
יש לי חלום
בדיוק. אי אפשר להעריך את העובדה שב'שוד הרכבות הגדול' היו קאטים, אם לא מודעים לכך שלפני זה לא היו קאטים – למרות שכשלעצמו הוא לא מרגש יותר מכל סרט אחר בעולם המכיל קאטים (כלומר, בערך כל סרט שנעשה משנת 1906 ואילך). כנ"ל לגבי 'האזרח קיין' וכל חידושיו המהפכניים – זה חסר כל משמעות בשבילנו. בלי שיעור הסטוריה מפורט, אי אפשר להבין את החדשנות של 'האזרח קיין' או להבין מה כל כך דגול בו, לעזאזל.
אם כבר יוצא לנו לראות סרטים ישנים, אנחנו רואים אותם בלי סדר. מה שיוצא – יוצא. סרט משנת 18' נראה לנו אותו הדבר כמו סרט משנת 38': שניהם הרי נ-ו-ר-א ישנים, ובשחור-לבן. למרות שיש הבדלים של שמים וארץ, אם לא יותר מזה, בין דרך עשיית הסרטים בין שתי התקופות. אפילו מצבם של סטודנטים לקולנוע לא טוב יותר, בדרך כלל.
לכן פיתחתי לי פנטזיה שקטה: לבחור סרט אחד מכל שנה, החל ב'הרכבת מגיעה לתחנה' מ-1985, והלאה. הסרט לא חייב להיות תמיד הסרט הטוב או החשוב ביותר של אותה שנה; לפעמים אני אקח את הסרט שבדיעבד הפך לקלאסיקה, לפעמים את זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר באותה שנה, לפעמים את שובר הקופות הגדול ביותר לאותה שנה, לפעמים סתם משהו מייצג, לפעמים סתם משהו מעניין. ואת מאה ומשהו הסרטים האלה לראות, אחד אחרי השני ובסדר הנכון, ו- זה הקטע הקשה – בלי לשבור את הרצף. כלומר, בלי לראות סרטים חדשים באמצע במשך כל התקופה. (וכמובן, לכתוב ביקורת על כל אחד מהם, אם כי לא לגמרי ברור לי איך אפשר לכתוב 600 מילה על 'הרכבת נכנסת לתחנה'). אפילו ערכתי לעצמי בשעות הפנאי (פעם היו לי כאלה) רשימה של מועמדים ראויים וברי השגה מכל שנה.
מה כל זה ייתן? אם הרעיון יעבוד – פרספקטיבה. אחרי מספיק סרטים בלי קאטים, אולי אני אתרגל אליהם במידה כזאת שאני אוכל באמת להעריך את הקאטים ב'שוד הרכבות הגדול'. אחרי מספיק סרטים בעלי עלילה לינארית, אולי אני באמת אתרשם מ'האזרח קיין'. בלי הסחות-דעת בצורת סרטים עכשיוויים להשוות אליהם, אולי האיטיות, השבלוניות והתיאטרליות של הסרטים הישנים לא יפריעו לי. אולי אני אדע אחר כך, כשאחזור למציאות, להעריך את הסרטים של היום. ובדרך אני גם אשלים את החורים הידועים בהשכלה, ואפילו אהנה מזה, אולי.
כל מה שאני צריך בשביל זה הוא הרבה, הרבה, הרבה זמן פנוי. מישהו מכיר אולי ספונסר מעוניין?
אם להתחשב בקצב ההתפתחות הטכנו'
בעוד 20 שנה אף אחד לא יבין מה כל-כך מיוחד באפקטים במאטריקס. מרוב שסרטים יחקו וישפרו אותם, מאטריקס יראה די מיושבן ורק מי שראה אותו כשהוא היה עוד חדש, יבין ממה התלהבו.
לגבי החלום, הלוואי שהיה לי זמן וכח לעשות את זה. זאת אומרת, אני לא מסוגל לראות הרבה סרטים ישנים בלי לראות אי אלו חדשים בין לבין לאיזון. אבל אני נוהג לעבור על רשימת זוכי האוסקר של כל הזמנים כדי להבין את השינויים ביחס האקדמיה לסרטים. מתברר ששנות השמונים היו אפילו יותר משעממות ממה שחשבתי.
רשימת זוכי האוסקר שווה לטריוויה
אבל חוץ מזה היא שווה לתחת. לעתים מאוד נדירות יש התאמה בין זוכי האוסקר לבין הסרטים הטובים באמת, או החשובים באמת, או אלה שאנשים באמת זוכרים 20 שנה אחרי הזכיה. הדבר היחיד שרשימת זוכי האוסקר יכולה ללמד היא, כמו שכתבת, על יחסה של האקדמיה לסרטים לאורך השנים – ויש הרבה נושאים מעניינים יותר מזה.
מה שהרשימה כן מלמדת
זה שבשנות השישים והשבעים הייתה לאקדמיה מגמה של הסכמה כלשהי עם הקולנוע הפופולארי. סרטים כמו מלתעות, אודיסיאה בחלל ומלחמת הכוכבים היו מועמדים ללא מעט פרסים. בשנות השמונים, לעומת זאת, נהייתה נטייה מצד האקדמיה להעדיף סרטים נוסחאתיים וקלישאתיים.
לטעמי
בדיוק בשביל זה הומצא הפועל המרובע י-ש-ב-נ. אם כל מה שמרשים בסרט הוא החידושים הטכניים שלו יחסית לקודמיו אני אומר: תודה, אבל אני אמשיך להשתמש בפלאפון החדש והמשוכלל שלי ולא במפלצת שמר בל המציא.
אני מניח שהתכוונת
לשנת 1895 בכתוב מעלה.
בכל אופן, כל הכבוד על השאפתנות. זאת נראית לי מטלה רצינית ביותר.
מה שאני משתדל לעשות זה לתפוס קלסיקות וסרטים ישנים כשהם מוקרנים בטלוויזיה. (אני מודה, עד עכשיו לא יצא לי לקחת קלסיקה בשחור-לבן בדי-וי-די, תמיד יש דברים חדשים ומפתים יותר, אבל זה לא אומר ששמתי וטו על הרעיון, בכלל לא).
בכל אופן, כשאני כבר תופס איזה קלסיקה אמיתית, אני בדרך כלל מודע לתפקיד התרבותי והאומנותי שלה ביחס להתפתחות הקולנוע, כך שאני יודע למה לצפות ומה לחפש.
נכון, זה יותר דומה לשיעור קולנוע מאשר לצפייה בשביל הבידור בלבד, אבל א. הסרטים הטובים באמת הם גם בידור משובח, ו-ב. לפעמים שווה להשקיע קצת יותר מאמץ וסבלנות בשביל הרחבת אופקים והעשרת חוויית הצפייה.
בדיוק מהסיבה הזו עשיתי לי את ערוץ טי-סי-אם, שמלא בקלסיקות (שמוגבלות רק לסרטי אמ-ג'י-אמ ברוב המקרים), למרות שלצערי לא יוצא לי להסתכל בו לעיתים תכופות כמו שהייתי רוצה.
אבל כבר הספקתי לתפוס שם כמה מיוזיקלס נהדרים.
לא רק של MGM
גם של וורנר (וורנר קנו את טד טרנר אז ספרית TCM עברה אליהם ועוּבּתה בסרטים של וורנר)
1895, כמובן.
פאדיחה.
1895, כמובן.
באשר לאזרח קיין, על אף שאני לא חושב שהוא הסרט הכי טוב בעולם, אני חושב שגם היום כדאי לראות אותו. אם יהיה לי כח, בקרוב ביקורת שתסביר גם למה. זה יצא יופי עם הסקר של השבוע.
אחלא חלום
אשמח לקחת חלק במבצע כזה. למשל – להכין תה או לחפש לינקים.
יש לי חלום
חלום נחמד יש לך, כמעט בלתי-אפשרי לביצוע בסגנון החיים שלנו, וכמו שהפינגווין המבלבל אמר גם קשה לעשות את זה בלי לאזן עם קצת סרטים חדשים באמצע (התוכל להקשיב לביקורות הנלהבות על השר"ה הבא ולענות בשלווה "למי איכפת, הגעתי כבר לשנת 1920 וראיתי היום אחלה סרט"?) – אבל – חשבתי על דרך שבה כן יהיה אפשר לבחון את זה.
לוקחים תינוק שרק נולד, או ילד בן 3-4 נניח, מושיבים אותו מול טלוויזיה (עדיף מסך גדול) ומבצעים את הניסוי. יום יום, 100 ומשהו ימים, עוברים על סרט אחד מכל שנה כמו שאמרת, עד שייגמרו הסרטים.
מכיוון שהילד קטן וניתן להשפעה, אפשר לחסום לו כל אפשרות לראות סרטים אחרים עכשווים (או בעצם, כל תוכנית טלוויזיה כלשהי), לגדל אותו באמצע כפר שומם למשל, וכעבור זמן מה יהיה ילד אינטלקטואל למופת שחווה על בשרו את התפתחות הקולנוע במהלך השנים!
כמובן שעם ילדות שכזו לא תהיה לו ברירה, ושנים אח"כ הוא יאלץ לשנות את שמו לאורי קליין ולעבוד כמבקר סרטים בישראל.
ילד בן שלוש ארבע?
מה גורם לך לחשוב שילד כזה יסכים שינתקו אותו מ"הופ קטנטנים" לשלושה חודשים ומשהו?
ילד בן שלוש ארבע.
אפשר לגדל אותו עוד מגיל קטן בלי הופ, ערוץ הילדים ודומיהם, כולם יודעים שבמילא יש להם השפעה רעה על הילדים אז לא כדאי להם להיחשף לזה.
בכל אופן הילד המדובר ניתן להשפעה, וההורים שלו יכולים להגיד שבין אם הוא אוהב את זה או לא – אין טלוויזיה. אחרי כמה זמן הוא יתרגל.
(זה מתחיל להזכיר לי את הסרט Blast from the past או איך שלא קראו לו, עם ברנדון פרייז'ר ושר הורוביץ, שבו הגיבור היה תקוע במקלט תת-קרקעי 30 שנה ואז יצא החוצה לחקור את העולם. דווקא סרט חביב.)
אם כך, אני אבהיר את עצמי
את באמת מאמינה שילד בן 4 יכול לראות סרט "מסובך" ולהבין אותו כמו אדם בוגר?
ילד מסכן
אני אעמוד בזה.
כלומר, אם באמת היתה לי ההזדמנות והזמן לבצע את הפרוייקט – אני חושב שהייתי עומד בפיתוי לראות את 'שני הצריחים'. כן, אני חושב שהחוויה של צפיה בסרטים שנה אחרי שנה שווה את ההקרבה של לראות כמה סרטי "חובה" באיחור של חודשיים-שלושה.
החלק הקשה יהיה להתאפק ולא לקרוא את כל ההודעות המספוילרות באתר.
אתה לא תעמוד בזה.
100%! חוץ משר"ה 2 יש עוד סרטים שווים שיצאו השנה או לפחות עד שתגמור לראות את כל הסרטים. תעמוד בפיתויי המטריקס? לא נראה לי. אני לא הייתי עומד.
אם אני אתחיל עכשיו,
אני אגמור עד מטריקס.
בכל מקרה הפרוייקט הזה לא עומד לקרות בזמן הקרוב, אז אין מה לדאוג.
למה, לעזאזל, למה?
אם אנשים הפסיקו את חייהם לכמה חודשים בשביל מטרות הרבה פחות נעלות ולא התביישו לפרסם זאת כדי לזכות בתמיכה כספית וחומרית (למשל לעמוד בתור לסרטים מסויימים, שהתגלו כאכזבה ענקית בדיעבד), למה שלא תנסה להגשים את הרעיון הזה? יש מספיק תוכניות אירוח בהן תוכל לשטוח את משנתך ולבקש תמיכה מספונסרים.
כי מטבע הדברים בקושי יש לאנשים בימינו זמן לנשום, שלא לדבר על לערוך אתר, ללכת לסרטים וגם לעבוד.
זה למה.
אני אנסה.
אבל לא היום.
היום יהיה לי קשה למצוא ספונסרים. אף אחד לא שמע עלי. (כמובן, אם יש ספונסר בקהל שמעוניין להעמיד אותי על טעותי, אני אשמח). מתישהו בעתיד, אולי.
לך על זה.
אני אדאג לך להספקת תפוצ'יפס למשך כל זמן הצפייה, אם כן.
אחרים כאן יוכלו לספק אידיוטים בשורה אחורית, ומן הסתם ימצא מי שיסכים להביא לך קולה.
מה עוד צריך? חתול?
אז, האם זה אומר שככל שהשנים
יעברו אז ישתנו גם רשימות "הסרטים הטובים ביותר בעולם" או שאולי גם, חס וחלילה, ישתנה פרס האוסקר הסטנדרטי לעייפה?
תודה ו-
לא יכולת לבחור דוגמה מושלמת יותר
ללמה אתה טועה.
גם אני ראיתי את ההעתק של דוד. גם אני שאלתי את עצמי מה הטעם ללכת לאקדמיה. גם אני התעצבנתי שצריך לעמוד בתור וויתרתי.
איזו טעות.
יום למחרת עברתי ליד האקדמיה ובמקרה לא היה תור.
איזה מזל.
האקדמיה היא מוזיאון משעמם פחד, מרבית העבודות בו, אם לשאול רגע מונחים מעולם האתר, התיישבנו לחלוטין והוא גם קטנצ'יק. אבל כשמגיעים לדוד…
כשמגיעים לדוד יש חשמל באויר. משהו כריזמטי ואדיר יוצא מהפסל הזה. תחושת הטריות, העוצמה, ההרגשה שאתה עומד מול, איך לומר, יצירת מופת.
זאת בדיוק התחושה שמתקבלת מצפייה באזרח קיין. זה אולי כבר קצת מיושבן, וברור שהכוח שלו היה בפריצת הדרך, אבל את החשמל הזה, את התחושה שטבועה עמוק בסרט שמדובר ביצירת מופת, אף אחד לא יכול לקחת מאורסון.
מעבר לכך, יש כמה סרטים ברשימה שכוחם עדיין במותנם גם בלי המטען ההסטורי, אבל זה כבר עניין אחר.
בפעם הבאה שאתה בפירנצה, אל תפספס את דוד. זאת החוויה הכי חזקה שנשארה לי מאיטליה.
זה דווקא מוכיח את מה שאני אומר!
(בצורה קצת מעוותת, אני חייב לציין).
כמו שלך "לא בא" להתאמץ לראות את הפסל, גם לי אין איזו דחיפות לראות את הסרטים הללו – וזו שאלת הסקר כפי *שאני* מבין אותה. כמו שכבר כתבתי פעמיים או שלוש – מאוד יכול להיות שכאשר יזדמן לי לראות את הסרטים הללו (כמו שלך הזדמן לראות את הפסל), גם עבורי זו תהיה חווייה מדהימה. אבל אני לא יכול לדעת את זה קודם, וזה מה ששאלו (לדעתי).
כשאני חושב על זה שוב, יש לי עוד דוגמא:
שנים דחיתי את קריאת 1984, עד שבאו מילואים ארוכים וסידרו לי זמן לזה. הנסיון הזה יכול להוכיח את שני הדברים: מצד אחד – זו הייתה קריאה קשה, וממש נאבקתי עם הספר. מצד שני, כמו שאמרת, אני מגלה עכשיו ציטוטים בכל מקום וזה מעוד מעשיר. אבל שוב – את זה אני יכול להגיד *אחרי* שבמקרה קראתי את הספר.
כן, זה בהחלט מוכיח
ששנינו אידיוטים.
לא רציתי לראות את דוד, זאת היתה שטות.
הייתי צריך לרצות לראות את דוד ובפעם הבאה שתזדמן לי חוויה דומה אלמד מהנסיון.
לרגע לא טענתי שאתה כן רוצה לראות את הסרטים האלה, כך שאתה לא צריך להוכיח לי שאתה לא רוצה. מה שאתה רוצה לעשות הוא עניינך הפרטי. גם לא התווכחתי עם המקורות של הרגשות שלך. אני רק התווכחתי עם כמה זה חכם מצידך לא לרצות לראות כמה מהסרטים הכי מדהימים שנוצרו אי פעם (שליחם של כמה מהם, כבר ציינתי, כלל לא נס). והסיפור שלי הוא דוגמה לכך שזה לא ממש חכם.
יכול להיות שאתה צודק
אז אולי, פעם, בהזדמנות… אני אתן לסרטים הללו צ'אנס.
(וזה עדיין לא משנה את ההצבעה שלי מבחינת דירוג – הסנדק עדיין הכי מסקרן אותי).
קלאסיקה במובן ישן וארוך
סרטים שממש לא ראיתי- חלף עח הרוח ופסיכו.
סרטים שלא בדיוק ראיתי- 2001 – נרדמתי, הסנדק – לא הצליח לרתק אותי (אבל ראיתי את רובו). האזרח קיין – קראתי את התסריט.
סרטים שראיתי – זמנים מודרנים – אחלה. נהג מונית – אחלה. אפוקליפסה – אחלה. לורנס – מזמן מזמן סרט בסדר. קזבלנקה – זוועה. ישבתי וראיתי אותו אחרי שאני בעצם מכירה את כולו מציטוטים שונים בסרטים שונים, כל סצנה שנייה וכל משפט שלישי היו מוכרים לי. ומה שמחבר אותם, אהמ, איך לומר את זה, לא ממש מחזיק. כל אותם יסורי מצפון שטרם ראיתי את הסרט נמוגו במהירות.
למה אני אצביע בסוף? לא יודעת. לא ממש מפתה אותי להשקיע ב'קלאסיקות', כשיש כל כך הרבה סרטים חדשים להשלים.
>ספל חמאה מחשיבה את 'פני צלקת' לקלאסיקה<
תמיהה
זה שמקום ראשון(בינתיים)זה האזרח קיין,נו טוף,לא מפתיע.
אבל "הסנדק" ו"אפוקליפסה" בשני?
כאילו,זה אמנם פורום קולנוע,אבל עדיין השחורלבן מרתיע אנשים (וגם אותי עדיין, לפעמים)אבל הסנדק ואפוקליפסה?
נראה כאילו אין מישו שלא ראה את הסרט הזה,מה גם שהוא עדיין משודר ללא הפסק בלוויין כולל המשכיו וגו',ואפוקליפסה ניתן בקולנוע עד לפני אפס זמן,אז למה זה?
והכי קטעים,שבמקום האחרון(בינתיים) זה זמנים מודרניים.
אז יש כאן שתי אפשרויות,או שהבחירה נפלה על הסרטים האחרים,למרות שרוב הבוחרות לא צפו בזמנים,או שמא רוב החבר'ה כאן צפו בשחורלבן הישן-ישן הזה?
אני יודעת שאני לא,ולמרות זאת בחרתי באחר,אבל מה עם השאר?
תשובה לתמיהה
מכיוון שהרוב כאן צעירים, אז גם את קלאסיקות קופולה הם לא ראו (למרות שאחת מהן היתה בקולנוע שנה שעברה) ואותן הם מעדיפים מסרטי השחור לבן.
הסנדק ואפוקליפסה
אמנם צבעוניים וחדשים יחסית, אבל הם ארוכים מאוד וכבדים מאוד. לשבת לראות אותם זה פרוייקט, ולמרות שהם משודרים בטלויזיה מדי פעם, די קל לא לראות אותם.
חוץ מזה, יכול להיות שאת הקולות שלהם הם קיבלו מאנשים שלא ראו רבים מהסרטים ברשימה, ובחרו בהם בדיוק בגלל שהם נגישים יותר מ'2001', למשל.
מאוד קל לא לראות אותם.
זכור לי שקצת לפני שיבתו של "אפוקליפסה" לקולנוע, הוקרנה הגירסה המקורית בערוץ 1 ואחרי שקראתי את הביקורות בעיתונים החלטתי לראות את זה.
מסיבה מסוימת לא יצא לי (נראה לי שפשוט שכחתי), אז החלטתי לראות את זה בקולנוע בהזדמנות הראשונה, אבל לא היה לי עם מי וכך גם זה לא יצא לפועל.
אח"כ זה הגיע לדוידאומטים וכל פעם שעברתי ליד המכונה שליד הבית שלי חשבתי לקחת את זה, ואיכשהו כל פעם יצא שלקחתי סרט אחר.
יום אחד באיזה אחה"צ כשהיתי ממש משועממת, החלטתי "זהו! היום אני רואה את אפוקליפסה עכשיו!" אז יצאתי אל המכונה, העברתי כרטיס, לקחתי את הסרט הביתה והכנסתי אותו אל המכשיר…
ואז התעוררתי. טוב, אז לא, אבל הוא פשוט לא עבד! המכשיר כתב No Disc לא משנה כמה התחננתי וכמה ניסיתי לנקות אותו!
התקשרתי לחברה והם כמובן לא חייבו אותי בכסף, ומאז אני עדיין עוברת ליד המכונה לפעמים, רואה את הסרט ותוהה אם זה אותו דיסק דפוק או שהם טרחו להחליף אותו… THE END.
נ.ב. ואפוקליפסה הוא גם הסרט שהצבעתי לו, לאחר מחשבה רבה.
נ.ב.ב. גם את הסנדקים לא ראיתי, ואני רוצה לראות ביום מן הימים, אבל כנראה שלא עד כדי כך.
אם זה מנחם אותך (וגם אם לא)
הגרסה המקורית של "אפוקליפסה" לבסוף לא שודרה בערוץ 1. הייתי מוכן עם הוידאו והכל, ולבסוף שודר במקום "הגשר על הנהר קוואי". הגיעו לאוזניי שמועות שמדובר בהתערבות של גורמים המעורבים בסרט, שמנעו את הקרנתו בערוץ מסיבות הקשורות בעלייתה של הגרסה החדשה לקולנוע.
אם מישהו יודע ו/או זוכר פרטים רשמיים על המחדל, אני אשמח לשמוע.
נ.ב.
זו גם הבחירה שלי.
אבל זה אני…
אם זה מנחם אותך (וגם אם לא)
הייתה על זה יומית, כאן:
כתבה מספר 591
יש עוד אפשרות
שהרוב לא ראו את זמנים מודרנים וגם לא רוצים לסתום את החור בהשכלה ולראות את הסרט הזה בעתיד.
זה שהאזרח קיין מוביל אמור להחמיא לו? זה הרי אומר שרוב הבוחרים (והבוחרות) לא ראו את הסרט הזה.
בהחלט לא.
"כמה אנשים רוצים לראות סרט" הוא מדד הנובע מ-"כמה רעש אנשים עושים על סרט", שהוא תוצאה של המדדים "כמה אנשים אהבו את הסרט" ו-"עד כמה אנשים אהבו את הסרט".
לעומת זאת, "כמה אנשים ראו את הסרט" ("ראו", בניגוד ל-"אהבו", בפסקה הראשונה) – זה כבר לא מדד לשום דבר.
למען האמת
הפעם הראשונה שצפיתי ב"אזרח קיין" הייתה ממש לא מזמן,יחסית,ואני מודה שלא תארתי לעצמי שיש עוד סרט,לא כל שכן ישן,שאני אשב פעורת פה למולו,וודאי למול סרט שחורלבן.
הצפייה שלי בקולנוע השתנתה אחרי הסרט הזה,ואני לא סתם אומרת.
אולי זה נשמע מאוד פוזאי ופלצני,אבל כל מי שאוהבת קולנוע בתור קולנוע-כסך כולל של כל מרכיביו למין התסריט ועד לגריפ,חייבת לעצמה את הצפייה בסרט הזה.
למרות שאת כל האלמנטים החדשיים שגילה הסרט הזה לעולם אנחנו מכירים לפני ולפנים,עדיין השימוש בהם בו מסיבי,מודגש(או אולי נראה מודגש נוכח השנים שעברו)וחתרני כמעט.
מה שכן,המתח עדיין עובד,והשחקנים,אח השחקנים.
אתן חייבות את זה לעצמכן,כבר אמרתי?
תהיה-
מה יקרה אם אשאל מה, לעזאזל, כל כך חתרני ופוליטי בצ'ארלי צ'אפלין, וכמה זמן אתבצר בעמדתי השגויה?
בדרך כלל, שום דבר.
אבל תראה את 'הדיקטטור הגדול', ונראה אותך אומר שזה לא סרט פוליטי.
אבל לא *דיברתי* על...
אר, כלומר –
אופס.
אוקיי, אבל אני *התכוונתי* לכתוב זמנים מודרנים. צ'ארלי צ'אפלין פשוט נמצא קרוב על המקלדת.
בדרך כלל, המון
ב"הדיקטטור הגדול" צ'אפלין צוחק, משפיל, מבקר בחריפות ומזהיר מפני היטלר, שאז עוד נחשב למנהיג לגיטימי במידה מסוימת בעולם (להזכירכם, אנחנו מדברים על 1940).
ב"זמנים מודרניים" הוא יוצא נגד המהפכה התעשייתית והטכנולוגית, פאר היצירה של המין האנושי ומה שהקנה לו את הבטחון המפוקפק באמונה המפוקפקת עוד יותר שהוא עבר לעידן נאור ומתקדם יותר.
אבל לדעתי הסרטים של צ'אפלין מלאים קודם כל בהומאניות אדירה ומרגשת, ובקומדיה משובחת. החתרנות באה במקום שלישי.
שני סרטים
זה עדיין לא "בדרך כלל". בעשרות הסרטים הקצרים שלו, אני לא חושב שיש מסר פוליטי (ואולי כן. ואולי לא. ואולי אולי).
בהרבה מהסרטונים הקצרים שלו
יש אמירה חברתית. הוא בדרך-כלל שיחק נווד או מהגר עני שנאלץ להתמודד עם נוכלים ועשירים מתנשאים. בארה"ב די התקשו לקבל חלק מהסרטונים האלה כי הרגישו שצ'רלי מלגלג על חשבון הממשל וניסו לשכנע אותו לשנות אותם (ללא הצלחה, למרבה המזל). נכון שברוב הסרטים שלו, צ'רלי צ'פלין התמקד קודם כל בלגרום לאנשים לצחוק, אבל בהרבה סרטונים הופיעו סאבטקסטים רבים.
למיטב זכרוני,
כמעט כל הקומדיות האילמות (אני לא רוצה להכליל כרגע) התבססו על דמות האאוטסיידר שמתעמת עם החוק/הממסד וצוחק עליו – לא רק בסרטים של צ'פלין.
במובן מסויים
סרטים באורך מלא של צ'פלין כמו הבהלה לזהב, זמנים מודרניים ובעיקר הדיקטטור הגדול, הם בעצם גירסה מורחבת לסרטונים הקצרים. המסר דומה, רק שבמקום להיות מוסווה מאחורי מסך של קומדיה להמונים, הוא גלוי בהרבה. הדמויות עצמן יותר עמוקות ויש, מן הסתם, יותר התרחשויות בעלילה, אבל הבסיס נשאר דומה.
נו ו...?
זה סותר במשהו את מה שאמרתי?
גם אצל האחים מארקס המסר היה מוחצן מאוד, וגם – כך אני מאמינה – אצל לורל והארדי, או בסרטיו של כל קומיקאי אחר שלא יצא לי לראות.
מי אמר שזה סותר?
ברור שלקומיקאים רבים היה מסר בסרטים שעשו ולא חשוב כמה הם נראו מנותקים מהמציאות. פשוט ציינתי שבסרטים המלאים המסר היה לרוב מוחצן בהרבה מבסרטונים הקצרים.
לגבי לורל והארדי, אצלם המסר היה מעודן בהרבה מאצל צ'אפלין או האחים מארקס. את רוב החומר הסאטירי אבוט וקוסטלו השאירו לדמויות אחרות ולמערכוני סטאנד-אפ.
עכשיו תסבירו לי אחת ולתמיד
את כל עניין אבוט-קוסטלו-לורל-הרדי, מי נגד מי, מי היה קודם ולמה בכלל יש שני שמנים ושני רזים?
היו הרבה יותר.
שני הצמדים האלה היו המפורסמים ביותר.
לורל והרדי פעלו בעיקר בשנות ה30 ואבוט וקוסטלו בשנות ה50.
כן, אבל רגע
היה קשר ביניהם? או שסתם במקרה לשניהם נדבק הכינוי "השמן והרזה"? אלה ירשו את אלה?
אתה יודע איך זה.
כשלאחד הולך קלף, קמים לו אלף חקיינים.
יותר מזה אני לא יודע. פרטים נוספים תוכל לבדוק בימד"ב.
אני לא בטוח
אבל אני חושב שהכינוי "השמן והרזה" הומצא בארץ ואף אחד מהצמדים לא כינה את עצמו ככה.
רגע!
איחזו בסוסיכם!
טריניטי ובמבינו היו השמן והרזה הראשונים!
וזה מדעי.
רק שבמבינו לא ממש היה שמן.
לא בכל הסרטים, לפחות. ואם אני לא טועה, הם גם היו מאוחרים יותר.
את לא הולכת לעשות את זה!
אני לא אניח לך לגרור את דיוני הבוחצל גם לכאן. שישארו בשמורות שלהם, מצידי.
ג'ק ניקולסון
טפיל. זה מה שאתה.
זהו בדיוק המקום לציין
שצ'פלין הוא האבא של הקומדיה הקולנועית (יחד, אולי, עם באסטר קיטון). אם יש מי שאחראי יותר מכל לעיצוב הסכימה הקומית הזאת שתיארת – זה צ'פלין עצמו. ואם זאת לא ביקורת חברתית, אז מה כן.
ד"א, ראיתי אתמול לראשונה את הדיקטטור הגדול. אחלה בחלה סרט. הוא אמנם לא ענק כמו זמנים מודרניים, אבל הוא הוא עדיין חזק, שנון, מבריק ומה לא. ובעיקר, בנאום הסופי של הסרט (שכמה מבקרים עלובי נפש שלא נזכיר את שמם, ורק נציין שהמשותף להם הוא ששם המשפחה שלהם הוא "דובדבני", אמרו עליו שהוא מביך), מוכיח צ'פלין שהוא לא רק קומיקאי ענק. הוא פשוט שחקן ענק. את מידת העומק והרגש שהוא מצליח להכניס בכל רגע שלו על המסך הצליחו לשחזר רק שחקנים ספורים בהסטוריה של הוליווד (מישהו אמר ג'ק ניקולסון?).
לא. למה, היה צריך להגיד?
תסתכל טוב
בפתיל שמעלינו מישהו דוקא הזכיר את ג'ק ניקולסון
ראיתי רק אחד!
רק את חלף עם הרוח.
כמה מביך.
בכלל לא מביך
יש אנשים שלא ראו אף אחד מהסרטים ברשימה. מגיע לך צל"ש שהצלחת לצלוח את כל ארבע השעות של חלף עם הרוח, אותי רק המחשבה על אורך הסרט מרתיעה.
(ראית את כולו, נכון?)
תנסה את 2001.
בעצם, אל תנסה.
ראיתי את כולו מההתחלה ועד הסוף (למרות שהרצתי את רוב הקטעים עם הקופים) ואיך להגיד את זה? להריץ סרט על שני צבים, שקופצים אחד מעל השני בזמן שהם משחקים שח מלחמת הכוכבים, בהילוך איטי יהיה יותר מהר מאשר ההתקדמות של הסרט הזה.
ראיתי את 2001.
למה אתה חושב שאני מפחד לראות את חלף עם הרוח?
תנסה את 2001 (כה''ב)
או שלפחות תנסה לא להעביר את דעתך השלילית הקיצונית על סרטים שלא באמת ניסית לראות – מילא להעביר קטעים משעממים באמצע סרט, אבל להעביר את ההתחלה?!
(סליחה על העצבים, אבל "2001" הוא סרט יקר לליבי, והסבלנות הקצרה של אנשים לסרטים קצת אחרים ומורכבים נוטה להקפיץ לי פיוזים)
הרצתי קדימה רק את ההתחלה.
רק את הקטע עם הקופים. קטע בו אין טיפת דיאלוג ובו אפשר לתפוס את הפעולות גם בהילוך מהיר. קטע, שעד כמה שאני זוכר, אורך 30 דקות.
אני מודה שהסרט מעניין אבל הוא רץ כל כך לאט שעד היום אני גאה בסבלנות שאזרתי כדי לצפות בו עד תומו.
לדעתי, הקטע הזה הרבה יותר
מוצלח בגירסת מל ברוקס… (ההיסטוריה המטורפת של העולם).
אה! איזה חרא של סרט!
אבל זה כבר אוף טופיק.
ואני כמובן מדבר על הסרט של מל ברוקס.
זה לא עוף טופיק,
זה לא חוקי. פשוט לא ישמע כדבר הזה, לרדת על סרטים מוקדמים של ברוקס.
אז תקרא לי פורע חוק!
זה סרט מחורבן ומיושבן. אין לי שום דבר רע להגיד על מל ברוקס, למרות שראיתי רק את 'גברים בגטקעס' ו'ספייסבולז', אבל 'ההיסטוריה של העולם' הוא סרט מאוד לא מצחיק. רק הקטע הראשון עם האדם הקדמון שווה משהו, אחרי זה זה נהיה מיוזיקל עם הומור של זקנות.
אתה לא יודע מהחיים שלך.
אה, אם כך אז זה בסדר, סליחה
אם כי למען האמת אני חייב לציין שאני כותב את ההתנצלות הזו מבלי שממש קראתי את מה שהיה לך לכתוב בפסקה הראשונה שלך, כי הנחתי שיופיעו שם התירוצים הרגילים והמתבקשים: זה קטע איטי, אין בו דיאלוגים, מנת המשכל שלי נמוכה מכדי להתעמק בדברים כאלה וכיוב'.
יתכן שאני טועה וכתבת שם משהו אחר ומעניין, אבל אני בכלל גאה בסבלנות שאזרתי כדי לקרוא את הודעתך עד תומה.
——
ובנימה רצינית יותר:
• לסרט יש פסקול. לפסקול יש חשיבות. אי אפשר לשמוע פסקול כשמריצים קדימה.
• משך הזמן שלוקח לראות משהו בקולנוע הוא בעל משמעות.
דן, ציינתי כבר שאני מעריצה אותך?
למרות התעקשותך התמוהה להתעסק עם המילה עם הפ' והמ'. למרות שאתה דמות פיקטיבית לחלוטין (עובדה, אני אף פעם לא מצליחה לראות אותך).
אפשר חתימה?
אתה תמיד עושה את הקטע הזה?
זה שבו אתה משכתב את ההודעה של הכותב נגד עצמו? אני זוכר שפעם עשית את זה עליי, ועכשיו גם כן עשית את זה אבל ישר זיהיתי את הציניות בהודעתך.
לא שזה קשור למשהו…
אני תמיד עושה את הקטע הזה
זה שבו אני משכתב את ההודעה של הכותב נגד עצמו. אני זוכר שפעם עשיתי את זה עליך, ועכשיו גם כן עשיתי את זה אבל ישר זיהית את הציניות בהודעתי.
לא שזה קשור למשהו…
לדעתי האישית
הקטע הראשון של 2001 הוא הטוב ביותר בסרט, מרשים ומרתק יותר מרבים אחרים. דווקא הקטעים העלילתיים שבהמשך היו יותר קשים עבורי.
ואני רוצים לקרוא את הספר.
זמנים מודרניים
צ'רלי צ'פלין היה גאון. אבל מה לעשות, צ'רלי צ'פלין משעמם אותי. יום אחד אולי יהיה לי כוח לסרט הזה במלואו. אולי.
באשר לשאר…
חלף עם הרוח הוא סרט ארוך, ארוך מדי. מייגע, מעצבן, מנופח ומעצבן. איכסה.
האזרח קיין הוא סרט נפלא. גם היום. גם עם ההתיישבנות.
קזבלנקה הוא עדיין אחד הסרטים המהנים ביותר שנוצרו אי פעם. תסריט נפלא, כל דמות משנה בנויה היטב. אפילו הניצבים בסרט הזה מעולים.
לורנס איש ערב הוא אפוס נפלא. אחד מהאפוסים הישנים האהובים עלי (ספרטקוס הוא מספר אחת ברשימה הזאת).
פסיכו התיישבן קצת. אבל ראיתי אותו לראשונה בגיל צעיר מספיק כדי שיפחיד אותי מאד.
2001 הוא סרט מדהים. אבל יותר מכל הסרטים האחרים ברשימה, הוא דורש מצב רוח נכון, חושך, וה-ר-ב-ה סבלנות.
הסנדק, במיוחד הסנדק 2, הוא נפלא. אפילו 3 היה נחשב לסרט נהדר אם לא היה צריך לשאת את נטל הציפיות של קודמיו.
נהג מונית הוא אגרוף בבטן. סרט מצחיק, אלים, ברוטלי. כל מה שקוונטין טרנטינו יודע, הוא למד מכאן. אתה מדבר איתי?
אפוקליפסה עכשיו הוא פיצוץ ארוך ומתמשך למוח. הוא לא סרט ויאטנם הטוב ביותר (מקטורן המתכת המלא של קיובריק אוחז בתואר הזה), אבל זה סרט מדהים.
מבחינתי, פרט לצ'פלין שלא ראיתי, כל הקלאסיקות האלה הן קלאסיקות בצדק מוחלט. סרטים נהדרים אחד אחד.
מה בקשר לצייד הצבאים?
מתחרה רציני לקובריק וקופולה.
חוץ מזה שאם כבר בחרת לתרגם, אז כמו שצריך: מקטורן מתכת מלא.
אני בחרתי בקזבלנקה
לא בגלל שאני סבורה שזה הסרט הכי טוב ברשימה (מאלה שלא ראיתי. וראיתי את פסיכו, חלף עם הרוח וזמנים מודרנים… עדיין קצת אבל עכשיו אני מתחילה מגמת קולנוע בתיכון ככה שאני אשלים פערים…), אלא בגלל העובדה שזה הסרט שרציתי לראות הכי הרבה פעמים ובסוף משהו קרה שמנע ממני ראות אותו: שעה מאוחרת מדי בטלויזיה (ואני קמה בשש לבי"ס), החלטה של השכנים לעשות שיפוצים דווקא כשהתיישבתי לראות את הסרט ואני שונאת לראות סרטים ברעש, שיעורים שאח שלי נזכר בהם והיה צריך את עזרת כל המשפחה בערך וכ"ו….
בקיצור- זה הסרט שאני הכי מחכה לראות אותו, למרות שתמיד כשאני שוקלת את האפשרות אני כבר מתבאסת מצירופי המקרים שהיו בעבר.
ד"א פסיכו זה סרט מדהים! הטוויסט בסופו לא משתווה לשום טוויסט אחר- הסוף מורכב אבל מובן אחרי כמה שניות (או שזו פשוט הצתה מאוחרת של ילדה בת 11….) והבימוי היה מדהים! בעיקר אחרי שמגלים את הסוף…
חלף עם הרוח זה עוד אחד מהסרטים שבתכלס לא ממש סובלים אותם (כמו 5 פרקים של טלנובלה מבחינת העלילה והמשחק…. פשוט נורא!), אבל בגל שיש כאלה שאיכשהו למדו לאהוב את הסרט אתה מנסה לחשוב על נקודות אור בו. עליי זה עדייןן לא עבד.
וזמנים מודרנים ראיתי ממש ממש מזמן (אי שם בגיל שש) אבל אני עדיין זוכרת חלקים נכבדים ממנו… סימן יותר טוב מזה אני לא ממש מכירה. א-ב-ל זה לא הסרט הקלאסי של צ'ארלי צ'פלין
הטוויסט בסופו לא משתווה
כל כך מתבקש לצחוק על המשפט הזה, שאני אתאפק.
אבל רגע, אם זמנים מודרניים הוא לא הסרט הקלאסי של צ'פלין, אז מה כן?
השלמתי חור בהשכלה!
בדיוק עכשיו סיימתי לראות את "האזרח קיין" ואבן נגולה מליבי וחור נוסף בהשכלתי נסתם לו! ובדיוק באותו מקרה מצאתי קלטת ישנה שלי עם הסנדק I+II
(הקלאסיקות פשוט תוקפות אותי מכל כיוון לאחרונה) ולמרות שכבר צפיתי בראשון אני עדיין מעוניין לצפות בשני,גם את "פסיכו" ראיתי פעם אחת כשהייתי ממש קטן (טראומה שגרמה לי לא להתקלח כשאני לבד בבית כמה שנים טובות) ולפני כמה שנים צפיתי בו פעם שנייה וגם ממש אהבתי.כך שראיתי שלושה סרטים מתוך הרשימה שאת כולם אהבתי מאוד (למרות שאני בטוח שאם הייתי רואה את שלושתם בזמן צאתם לאקרנים הייתי יכול להעריכם באמת).החור שכרגע הכי הייתי רוצה לסתום בהשכלתי הוא "נהג מונית" ראיתי עליו סרט תעודה שאיני מצליח להיזכר בשמו בטלוויזיה ונמשכתי מאוד לראות אותו!
כמה מילים על הוליווד הקלאסית
לרגע אחד, אי שם בשנות השלושים והארבעים, התקיים תור הזהב של הוליווד. ואז נוצרו שניים מהסרטים ההוליוודיים האולטימטיביים והקלאסיים ביותר,
קזבלנקה וחלף עם הרוח. חייבים לזכור שבתקופה שבה נוצרו הסרטים האלה הקולנוע היה הבידור בהא הידיעה באמריקה, לא תיאטרון, לא מופעים מוזיקליים ולא ערבי שירה. ההליכה לקולנוע היתה בשיא האופנה, ולאנשים היתה ה-ר-ב-ה סבלנות לראות סרטים. לגבי קזבלנקה, היום הוא אולי נראה (לגבי אלו שלא אוהבים אותו), כמו אוסף של קלישאות, אבל זה הסרט ש*המציא* את הקלישאות האלה.
לגבי חלף עם הרוח, הגורם שהכי מרתיע הוא האורך. כמעט ארבע שעות, אם אינני טועה. נכון, מדובר בפרויקט צפיה, אבל לא יותר פרויקט מכל מיני-סדרה הגונה שרואים ברצף, או איזשהו מרתון סרטים צנוע.
לדעתי, אוהבי קולנוע, ובעיקר אוהבי קולנוע הוליוודי, חייבים לראות את הסרט הזה לפחות פעם אחת, ולו רק כדי לראות, בתוך הקונטקסט, את שני המשפטים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, ומשפטים מפורסמים בהיסטוריה של הקולנוע הם ההתמחות של הוליווד.
(כמובן שאחד המתחרים על תואר המשפט הכי מפורסם בקולנוע הם כמה פנינים מ… נכון, קזבלנקה).
אף גרוש לא נחסך בהפקה הראוותנית. מלחמת האזרחים, סיפור אהבה בלתי אפשרי, כוכבי קולנוע בלתי מושגים, אליליים (פעם לא היה גיא פינס), תלבושות בלי סוף, מוסיקה משתפכת, תפאורות מדהימות, והכל מוצג לפנינו יחד עם ההמצאה החדשה והיפהפייה של אותם זמנים, הטכניקולור הנערץ.
וכן, לדעתי זה סרט טוב, ארוך, אפי, גדול מהחיים, אופראי, וטוב.
ואם מחשבים את האינפלציה, כנראה הסרט הכי רווחי בתולדות הקולנוע. (טיטניק דומה מאוד לחע"ה מבחינת הצגת סיפור אהבה דמיוני על רקע ארוע קטסטרופלי שקרה באמת, וגם הוא עשה טונה כסף. מקרה? אולי).
מה באמת כדאי
הכי עדיף להתרכז בסרטים שממש רוצים לראות, לא כי מוכרחים. כל השאר – בזבוז זמן, וזמננו כידוע, יקר.
הנה, פה:
"סרט בדקה":
http://rinkworks.com/movieaminute/
ואתר-האחות "ספר בדקה":
http://rinkworks.com/bookaminute/
לא הייתי קוראת להם "שימושיים" בשום צורה, אבל הם משעשעים נורא.
ולאחרונה פורסם פרויקט דומה
בוויינט, בהשראת האתר המקורי. לא, אין לי לינק. תחפשו.
לי, לי יש לינק
http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-2139997,00.html
ולא לשכוח את פרויקט הספוילרים:
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=654270714&pc=112809532
אז בסופו של דבר
יש ניצחון ל"האזרח קיין" בהפרש של קול אחד בלבד, על סכום שני הסרטים שבמקומות השני והשלישי.
הקרב היה מרתק.
ועכשיו לסיום הסקר
מכיוון שראיתי את כל הסרטים וחלקם הופיעו ברשימת 20 הגדולים שלי
כתבה מספר 1098
)
אתייחס אליהם:
• זמנים מודרנים – בילדותי אהבתי את צ'רלי צ'פלין. כיום הוא לא מענין אותי. יחד עם זאת, בסרט הזה יש את אחד הקטעים הקלאסים של המאה ה20 בו הפועל מסתבך עם המכונות וקיצבן.
• חלף עם הרוח – שיעמומון, רומן למשרתות המתארך זמן רב מידי ובנוסף סרט גזעני. שווה לראות רק בשביל לדעת במה מדובר.
• האזרח קיין – לא ברור לי מדוע הסרט הזה נחשב לטוב ביותר.
אולי מבחינת שוטים וזויות צילום הוא האיכותי ביותר, אבל מבחינת הסיפור ודרך הצגתו הוא לא יותר מעוד מלודרמה של הימים ההם. שוב, שווה לראות בשביל לדעת במה מדובר ולהנות מסיפור סביר ולא רע.
• קזבלנקה – הפנינה של כל הזמנים. סרט פשוט מושלם. רק מועדון קרב יכול להתחרות איתו.
• לורנס איש ערב – מענין, לא רע אבל הגשר על נהר קוואי של דיוויד לין טוב ומומלץ ממנו.
• פסיכו – ההיצ'קוק הטוב ביותר. מיושן, אבל יכול להיות מותח גם היום.
• 2001: אודיסאה בחלל – סרט המד"ב של כל הזמנים. למי שמשתעמם ממנו ואין לו סבלנות עצתי היא, לנסות להנות מהמוסיקה הנפלאה ומהמראות בסרט ולאט לאט להיכנס לתוכו.
• הסנדק – האם יש צורך לפרט?
מי שלא ראה את מעללי משפחת קורליאונה שירוץ לעשות זאת.
• נהג מונית – רק למי שאוהב את סקורסזה המוקדם. דרמה במסווה סרט פשע. נקודת אור – סיביל שפרד מופיעה בסרט.
• אפוקליפסה עכשיו – סרט המלחמה של כל הזמנים. תרגום קולנועי ראוי למוזיקה של ואגנר המתנגנת לאורכו.
סליחה?
שמת את קזבלנקה(סרט שלא ראיתי,אבל אני יודעת עליו איזה משו או שניים)יחד עם מועדון קרב?
מגיע לך פרס.
לא יודעת למה שמת אותם יחד,אבל רק בשביל הפריקיות והתדהמה שאחזה בי למול ההשוואה, מגיע לך פרס!(ד-א,עדיין אין ביקורת למועדון קרב?-האם מכונני האתר חוששים למספר תגובות שישבור את בסיסו של האתר?)
מה כל כך מוזר?
שני הסרטים הם בעלי שלמות אומנותית. קשה להסביר את זה. זה משהו שצריך לחוש אותו.
אם לא הייתי כ''כ עייפה
הייתי נותנת כאן ______ קישור לדיון פוסט מודרניזם שהתחולל לפני איזה זמן,בתור תשובה לתשובה שך.
אבל אני עייפה.
סליחה?
מה בדיוק לא מובן כאן ? הסרט קזבלנקה מתרחש רובו במועדון בזמן שמחוץ לבועה וגם בתוכה לעתים מתחולל קרב.
חלף עם הרוח
היום ב22:00 בערוץ TCM (מספר שמונה בלווין).
חלף עם הרוח
ומספר 17 בדיגיטלי. אני לא זוכר מה המספר למי שיש כבלים רגילים.
סליחה, ערוץ 19
לכל ה-47 שהצביעו שלא ראו את קזבלנקה,
הסרט משודר הלילה ב-23:00 בערוץ TCM
(19 בכבלים הדיגיטליים ו-8 ב'יס').
''חלף עם הרוח''
"חלף עם הרוח" הוא הסרט הטוב ביותר והמוצלח ביותר, עם הכי הרבה הכנסות וצופים שהיה אי פעם בתולדות הקולנוע, גם כיום!!
אז כל האנשים הקטנים חסרי הקולטורה שתידעו שלא צריך אותכם…..
הסרט מצליח כך גם כיום וכל מבקרי הקולנוע לא נדהמו שכאשר הם הסריטו אותו שוב הוא זכה להצלחה (כעבור מעל לשישים שנה), הם ידעו שכך זה יהי הם אפילו אמרו, ציטוט:" הסרט נראה טוב עכשיו יותר מכפי שהוא נראה אי פעם".
הסרט גם זכה למעלה מ10 פרסי אוסקר (הכי הרבה בתולדות הקולנוע), הוא זכה על שחקנים, תסריט, פסקול ועוד.
קלארק גייבל מדהים יחד עם ויויאן לי.
אז אנא סיתמו את פיכם וצפו בסרט ואני במקומכם הייתי מתביישת.
זהירות: עובדות!
בימד"ב, חלף עם הרוח מדורג במקום ה-144. זה לא רע, אבל יש 143 סרטים שזכו לממוצע ציונים גבוה יותר. ה-AFI (מכון הסרטים האמריקאיים) דרג אותו במקום הרביעי, מתחת ל"האזרח קיין", קזבלנקה והסנדק.
חלף עם הרוח זכה בעשרה אוסקרים, "רק" שמונה מתוכם בקטגוריות תחרותיות (השניים האחרים היו פרסי הוכרה מיוחדים). "סיפור הפרברים" זכה באותו מספר פרסים, אולם כולם היו בקטגוריות תחרותיות. בן חור, טיטאניק ושיבת המלך זכו ב-11 פרסים כל אחד וזה השיא האמיתי.
אנא נתקי את המקלדת בפעם הבאה שתרצי להעליב את כולם ולהתהדר באוסף "עובדות" לא בדוקות (או בקיצור, שטויות).
איפה אני יכול להשיג את האזרח הזה?
הלכתי לי לספריית הדיוידי שמתחת לבית שלי, מקווה שהסרט יהיה שם. אין. (טוב, נו, לא ממש ציפיתי שהוא יהיה. חצי מהסרטים החשובים בעולם אין שם). ואז הלכתי לבלוקבסטר. חשבתי לי: "זה בלוקבסטר. שכזאת קלאסיקה לא תהיה פה?". הפתעה. אין שם.
איפה אפשר להשיג את האזרח קיין הזה? (בלי להזמין מארז מיוחד באינטרנט, שכולל תמונה חתומה עם אורסון וואלאס, חמש מאות תוספות ועולה אלף שקל).
איפה אני יכול להשיג את האזרח הזה?
נסה ב"האוזן השלישית", אם אתה קרוב. ובמקומך לא הייתי מתפלא כל כך שאין קלסיקות ב"בלוקבסטר". אם אתה רוצה להשלים חורים קולנועיים רציניים, זאת לא הספריה המתאימה לכך.
אם כבר הסקר הזה עלה, שאלה קטנה:
איך ניתן לסבול את "אודיסאה בחלל: 2001"? לאחר 45 דקות לא יכלתי לסבול את זה יותר, והחזרתי את הסרט, בניסיון לשכנע אותי שאני עוד לא מסוגל להבין את המרכיבות של הסרט הזה, ושיום אחד אצליח.
אבל איך?
מה באמת כל הרעיון בסצינות איטיות עם אותו פסקול המשחזר את עצמו? אני מתכוון לראות את הסרט בקרוב ולהבין מה הולך שם, אבל ארצה להכין אותי לכך.
בבקשה, בלי לסקול. אני שואל בדרך מנומסת – מה הופך את הסרט הזה למה שהוא? חוץ מהריאליזם שהוא מציג כמובן, מה הולך פה? האם פשוט סבלנותי פקעה מוקדם מדי, וההסבר (או לפחות, הגורמים שנשארים בסרט כדי לנתח אותם להסבר) מתגלה רק בהמשך? או מה?
נ.ב. את כל הארבע-חמש סרטים שלא ראיתי מהרשימה, סימנתי ברשימת ה"עוד-לא-ראיתי, לא-מגיע-לי-לחיות". האם יש זאב רווח בסרט, ואם כן, מה הוא? יש לי כבר 70 סרטים בערך ברשימה, ואינני רוצה להיתקל באחד יותר מדי (הניחוש שלי הוא 'לורנס איש ערב', שכן לא שמעתי עליו לפני כן, אבל בסך הכל, מאיפה לי?).
עם הרבה סבלנות.
יש לי חבר שניסה לראות את הסרט הזה לפחות ארבע פעמים, ובכל פעם נרדם באמצע. אני לא יודע אם הוא שרד עד הסוף, בסופו של דבר.
לדעתי, מדובר בסרט נהדר. אלא שצריך לקחת אותו כמו שהוא: באיטיות. בתמורה, מקבלים סרט שמכיל בערך 3 סרטים שונים, כל אחד מהם מצוין בפני עצמו. אלא שכל אחד מהם די פילוסופי ומהורהר, וגם בונה אווירה לאט וביסודיות.
טוב, אשתדל.
אז להתעמל, להכין כמה כוסות קפה, ולצאת בריצה קלה להשכיר את הסרט? זה המתכון?
לשכור.
נראה לי שתסבול מעודף מסוים באדרנלין. לא רעיון טוב בסרט הזה.
לורנס איש ערב הוא לא זאב רווח.
הוא אכן נחשב לקלאסיקה.
לגבי אודיסיאה בחלל – גם אני התקשיתי בהתחלה לצלוח את הקופים, שנראו כמו נצח שנמתח ונמתח אל האופק… אבל ברגע שהצלחתי, הסרט השתפר פלאים. למרות שכן, מתברר שאני לא אדם מאוד סבלני, והחלק האהוב עלי הוא כמובן זה שיש בו התרחשויות – הלא הוא סיפורו של האל. אבל אני אומרת לעצמי שזה פחות כי אני אדם פגום ויותר כי הוא מופתי ונפלא…
מה שמפתיע הוא שהקטע עם הקופים הוא האהוב עלי בסרט.
זאת אומרת, הקטע עם האל מרשים יותר קולנועית, אבל הקטע עם הקופים הוא פשוט אות ומופת להעברת מסר ללא מילים, והמסר (זה שקשור בטבע ובפרימיטיביות, לא זה שקשור באבולוציה) מעניין ורלוונטי יותר מכל דבר אחר בסרט.
אה, אבל הקופים לא שרים.
האל שבר את ליבי, שינה את דפוסי החשיבה שלי, העלה בי תהיות חדשות, או אולי תשובות חדשות לתהיות ישנות, ונתן לי חומר לשעות של מחשבה. הקופים, טוב, דפקו עם עצמות על הרצפה. ואז עוד קצת.
היי, תני להם קצת קרדיט!
גם רואים אותם שותים מים, ובעיקר, בלילה במערה – לפי דעתי, הסצנה הטובה ביותר בסרט.
פתיל 2001 שמצאתי בחופזה
(זהירות, עם
ים)
כתבה מספר 548
בעח.
סלח לי, אבל במחשבה שנייה, ואחרי קריאת הפתיל, אולי אני באמת לא מוכן לסרט הזה.
אראה אותו כשכבר אפתח יותר את היכולת שלי להבין את הסמלים בקולנוע (שכפי שגיליתי היום, לא מפותחת מספיק), כי אם לא – לא אצליח לראות מעבר לחלליות, קופים, ומחשבים מדברים.
אני חושב שזו תהיה טעות.
כל הסרט – למרות שאני מודה שבעיקר האמצע שלו – הוא מסוג הסרטים הנדירים שאפשר לראות מבלי לנתח לעומק, למרות שכל ניתוח לעומק מגלה שכבות נוספות של משמעות. במלים אחרות, יש גם עלילה ברמה הברורה והשטחית, וגם היא מעניינת (טוב, אולי 'מעניינת' זו הגזמה…).
אוקיי, אצפה בו בקרוב.
אני מקווה.
'קץ הילדות'
למרות שהספר עוסק בנושאים דומים מאוד לאלו בהם עוסק 2001 (והוא, אגב, גם הספר האהוב עלי ביותר של קלארק), לא נראה לי שאפשר לטעון שהם מתרחשים באותו העולם, או שיש שם אזכור ל"ילד הכוכבים".
כן, כפי שאמרתי, לא קראתי את הספר
אבל זכור לי ששמעתי פעם שהספר הזה קשור איכשהו ל-2001, ובעיקר לסוף שלו. אבל אם אתה אומר שאין קשר, אז מאמין לך.
2010 הוא לא סרט רע בכלל.
כמו ההבדלים בין הנוסע השמיני הראשון לשני, 2010 מתייחס לאותם הנושאים, רק בצורה ברורה ופשוטה לעומת הסיבוך שבו נוקטת 2001.
''אלוהים''?
מי מכנה אותו "אלוהים"? זה נשמע לי יותר מדי כמו התנועה הראלית.