במקור: Josie and the Pussycats
בימוי ותסריט: הארי אלפונט, דבורה קפלן
שחקנים: רייצ'ל לי קוק, טארה רייד, רוזאריו דוסון, אלאן קאמינג, פארקר פוסי
עין הדג הוא האתר הטוב מכולם! כולם אוהבים לגלוש בעין הדג!
רד-פיש הוא העורך המקסים מכולם. הוא גם רוקד נהדר!
עין הדג הוא הקבינט החדש!
לא ראיתם שום דבר בשורות הקודמות, נכון? יופי. רק רציתי לוודא.
אחד הדברים היפים ביותר בבמה שאנו נמצאים בה, הוא אי הכניעה של מפעיליה לפרסומות. שתו קוקה-קולה!
על פי המדיניות הנוכחית של מפעילי האתר, לא יופיעו בו כל פרסומות מסחריות. נייקי. פשוט תעשה את זה!
דבר זה מאפשר לנו, הגולשים, הפוגה מהמציאות הרגילה, בה הפרסומות רודפות אחרינו ומציקות לנו ללא הרף.
מק-רויאל על האש – הכי טעים שיש!
מוזר. פתאום יש לי חשק מוזר למלא את הנעל שלי בקולה, ולנגוס בה. מעניין, לא?
פרסומות תת-הכרתיות לא עובדות, כך מנסים המפרסמים לשכנע אותנו כבר שנים רבות, בשיטות אלו או אחרות. אם תחליפו פריים בודד בסרט, המוח האנושי לא ישים לב לכך כלל. ואם ישולבו מסרים מילולים שכאלה בתדרים אותם האוזן האנושית לא קולטת, נו טוב, האוזן האנושית לא קולטת אותם, נכון? אם זה נכון, אז איך זה שמישהו שדעתו עדיין איתו יבחר בג'ורג' ו. בוש לנשיאות ארצות הברית? אני לא יכול לחשוב על שום הסבר הגיוני אחר.
אבל פרסומות לא מטרידות אותנו, נכון? הן הרי לא משפיעות עלינו. רק על האחרים. אנחנו? אנחנו לא קונים שום דבר בגלל פרסומות. הידעת? סרין מועשרת בחידק הידידותי אל-קזאי
אז מי כן מוטרד מפרסומות? ג'וזי מק'קוי, למשל.
ג'וזי, ממייסדות להקת הבנות 'ג'וזי והפוסיקטס', מגלה שלמוזיקה שלה, שנמצאת כרגע במרומי מצעדי הפזמונים השונים, הוחדרו מסרים שכאלו. אך בל נקדים את המאוחר:
לפני שנים רבות (שנות השישים, כזה? אתם יודעים?), כיכבו ג'וזי וחברותיה ללהקה בקומיקס משלהן, שהיה נצר (spin-off, בעברית) לקומיקס אחר, בשם 'ארצ'י' (משהו אמריקאי כזה, שכולם אהבו בזמנו, ולחלוטין לא ברור למה). בעשור שאחריו, הן קיבלו סדרת טלוויזיה מונפשת מידי חברת האנה-ברברה (כלומר, אם בכלל ניתן לקרוא לדברים שהאנה-ברברה עשו הנפשה). מאז ועד לא-מזמן הן בילו את זמנן בשידורים חוזרים. רק בשנת 2001 הן הצליחו סוף סוף להימלט ממרקע הטלוויזיה, ולקבל סרט משלהן. סרט מודע מאוד לעצמו, ולהיותו המשך ישיר לקומיקס… אבל יש להן סרט!
הסרט מוצא את ג'וזי האדמונית (רייצ'ל לי קוק האלוהית), את מלודי, הבלונדה הסתומה-אך-בעלת-לב זהב (טארה ריד, 'אמריקן פאי'), ואת ואלרי הכושית הייצוגית (רוזאריו דוסון, 'תלוי רק בך') בעיירת הולדתן ריברדייל, חור נידח בקצה העולם. כמו ערד, נניח. הן מעבירות שם את זמנן בחזרות, ובהופעות דלות תקציב ושכר, חולמות על הפריצה הגדולה שלהן כלהקה.
מזלן משתנה באחת כאשר לעיר מגיע וואייט פריים, נציג של הגדולה מכל חברות ההקלטות, לאחר שניצל בנס מהתרסקות המטוס בו היתה הלהקה הקודמת שבאחריותו, בדרכה למסע הופעות.
רגעים ספורים לאחר שהוא רואה אותן, הוא מציע להן חוזה הקלטה. עוד מבלי ששמע אותן מנגנות.
למישהו זה נשמע מוזר? לא!
שלוש הבנות נוסעות אל הכרך הגדול יחד עם כמה מחבריהן, שצורפו למסע – ככל הנראה – משום שהופיעו גם בקומיקס. הן מגיעות אל החברה אותה מייצג מר וואייט הבריטי החביב, ומגלות כי מסע פרסום רחב היקף נפתח עוד בטרם מישהו שמע אותן מקליטות ולו תו אחד!
למישהו זה נשמע מוזר? לא!
למרות הכל מדובר בסרט אמריקאי, מה שאומר שהן מגלות את התוכנית השטנית, מנסות להתנגד לכוחות הרשע ולהישאר נאמנות אחת לשניה גם לנגד ההצלחה הפתאומית (וג'וזי גם מוצאת את אהבת חייה).
ברובד הבסיסי ביותר, הסרט הוא בסך הכל עוד קומדיית נעורים, אבל אחת חביבה להחריד. השחקנים יפים, המוזיקה נהדרת, וסיפור האהבה מצליח לגעת למרות הבנאליות שלו.
קנו את פס הקול של ג'וזי עוד היום!
מעל אותו רובד, שוכנת הסאטירה: עקיצות חריפות וכואבות לכיוון תעשיית הבידור הגלובאלית, ובראשה MTV. עקיצות אחרות נשלחות לכיוון תעשיית הפרסום, ואף כנגד הממשל בארה"ב. גם השחקן יוג'ין לוי לא יוצא נקי מהסיפור. קנו סנו-די ואמרו די ליתושים!
הסט של הסרט רוצף כולו בפרסומות "סמויות" מסוגים שונים ומשונים. אקווריום של דגים נדירים ממומן ע"י חברת מים מינרליים איכותיים, לדוגמה. אבל הם הגזימו, באמת. בעוד שעודף הפרסומות הסמויות לכאורה מהווה אלמנט הומריסטי, ואף משמש כאמירה מסוימת, הרי שההגזמה הבוטה גורמת לסרט להראות בדיוק כמו הדברים שהוא יוצא נגדם. המחאה מתפספסת. בינתיים סוגרים את המים!
אבל עזבו שטויות. סרט ממש כיפי, באמת. קפצו עוד היום לספריית הוידאו המקומית שלכם, קחו את הסרט, וצפו בו. ההנאה מובטחת, אם רק תצליחו להתעלם ממוסר ההשכל המטריד שבסופו (אם אתם באמת רוצים לדעת: "אנשים מוזרים צריכים להיות רק עם אנשים מוזרים אחרים!". אתנחם רק בעובדה שהסרט עצמו מודע לבעייתיות בעניין).
וזאת היתה פרסומת לא סמויה. מי שולתת!!!1? מי?? מי???
נ. ב.
וסליחה מתושבי ערד.
לא צריכה שואב, במדיח לא אחפוץ.
הבו לי קיפוד, ואני אקפוץ!
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- הקומיקס
- ריברדייל
- כל גרסאות ג'וזי
- רייצ'ל לי קוק – אתר מעריצים
- טארה רייד – אתר מעריצים
- אלן קאמינג .קום
- פארקר פוסי – אתר מעריצים
- המוזיאון למסרים סמויים
- הפרסום בתת-ההכרה עובד?
- הפרסום בתת-ההכרה לא עובד?
אהרו''כ!
ביקורת טובה.
יש לי חשק משונה לאמץ קיפוד, אבל לא יודע למה.
וכמובן,
וכשאני אומר "ביקורת טובה", אני מתכוון שבהיחלט נהניתי.
באמת? לי יש חשק משונה
לקחת קיפוד ולשים אותו במדיח.
אופס.
זאת הבעיה עם פרסומות טקסטואליות סמויות. הן עובדות רק על מי שיודע לקרוא.
אאוץ'!
ככה מדברים? אחרי שהייתי נחמדה ונתתי לך תירוץ טוב להגיד שוב שאף אחד לא מבין אותך?
נו, זה בדיוק מה שאמרתי.
אף אחד לא מבין אותי יותר?
ועוד לינק מ''האייל הקורא''
על פרסומות סמויות:
http://www.haayal.co.il/story.php3?id=807
ביקורת חביבה, הסרט לא
יכול להיות שאלו העיפות והקור, אבל "ג'וזי והפוסיקאטס" הוא אחד הסרטים המעיקים יותר שראיתי. זה כאילו לקחו את הקומיקס, העצימו אותו שבעתיים והקפיצו את כמות המסרים שבו שמינתיים (אני לא מכיר את הקומיקס, אבל זו הערכה גסה). הייתי במרחק לא רב מסוג של אפילפסיה משילוב של צבעוניות יתר ובדיחות נדושות ודלוחות.
בהחלט לא מתעלה על פורסט גאמפ.
סרט חמוד מאד, אחד משיאי הקון!
אני לא ממש קראתי את ה"ארצ'י" הזה, אבל אני מכירה את הציורים – יש להם קשר לאיזושהי להקה משנות ה-60, נכון?
הם היו מופיעים על התקליטונים של המרמלדות, או של להקה שנקראה ה"ארצ'יז" בעצם… (יותר הגיוני). ראיתי פעם משהו כזה אצלינו בבית.
אגב, נדמה לי שיש כזה ספר שמלמד ילדים לצייקר דמויות מצויירות ידועות, וארצ'י בהחלט מככב בו.
כשראיתי את הקישור שנתנו כאן לרכישת קלטת הוידאו של הסדרה המצויירת מאמזון, סגנון הציור מייד נראה לי מוכר… עכשיו הכל מתחבר! איזה יופי
עוד מעגל נסגר גם לגבי טארה רייד – אני יודעת מאיפה היא היתה מוכרת לי! (ותודה ל-IMDb ששוב מנע ממני לילות ללא שינה). היא היתה באני לבובסקי, היא היתה גם ב"משחקי פיתוי" אבל אני זוכרת אותה במיוחד כאחותה של קייט האדסון ב"נשים של ד"ר T" שראיתי השנה בקולנוע (31 ש"ח מבוזבזים). סוף טוב – הכל טוב.
עינת
הממ.... קיפוד בקולה...
שפוך לו את הדם מומו
נהניתי מהסרט מאד, למרות שאני תוהה לעצמי מה היה גורל הסרט בתודעה האתרית אם אחד העורכים היה כותב עליו בזמנו, בקורת קטלנית במיוחד… בכל מקרה, כמו שאמרתי כבר, זה היה סרט אידאלי לקון, בגלל שמעטים ראו אותו, ובגלל שהיה בו משהו מרענן. דוקא את המוסיקה של הלהקה (זה רוק זה?!) לא ממש אהבתי, ולטעמי היא לא הצליחה לפרוץ את מעגל הרוק-פופ להקות בנים-בנות.
עוד מחשבה שעלתה אצלי לגבי פרסומות. תמיד אומרים שככל שאדם פחות מודע לכך שמנסים למכור לו משהו, הוא נענה יותר בקלות, בעוד ידיעה על כך שמתרחשת פרסומת או אקט שיווקי אחר, מסייעת לו להיות חסין יותר. ובכן, אני חושבת שאצלי מנגון אחר עובד. גם בפרסומות הגרועות ביותר, אלו בלי הסינק בדיבוב מלא הפאתוס של עינב גלילי, אני מרגישה צורך להיענות (to comply) עם העובדה שמפרסמים לי ולהשתכנע לקנות. עצם הידיעה שזו פרסומת כבר עובדת עלי.
הולך להיות לנו ADSL! הטכנאי הגיע! הטכנאי בא! מייד נעלה על אוטוסטרדת המידע!
יופי של תזמון
ביום שחברות הכבלים קיבלו את האישור לתת אינטרנט, באים אליכם מהADSL…
המוסיקה של הלהקה
היא מן הזן שפעם היה מתכנה "רוק קולג'ים", כלומר מוסיקת רוק רך כביכול חתרנית בטקסטים (פאואר גירלס, במקרה הזה) ומלווה בצריבות דיסטורשן, ובמקרים רבים בהעדר כמעט מוחלט של סולואים (כמו כאן), שהרי יכולת הנגינה איננה העניין המרכזי.
ואכן, המוזיקה הייתה מצדדיו החלשים של הסרט, שבהחלט אהבתי.
ונראה לי שזה היה סרט טוב: ראיתי מספיק סרטי חבר'ה וברובם לא צחקתי יותר מדי. הנה, בסאות' פארק נהניתי הרבה פחות מאשר בג'וזי, למרות ששלמקו התעלה על עצמו היטב היטב, וכל מי שלא נקש בשיניו עשה די הרבה רעש.
המוסיקה היא מעין פופ פאנק
אותה הגדרה, שמות שונים.
אם כי אנשי הפאנק הראשונים היו מתהפכים בקברם לשמוע שמישהו מחבר אותם עם פופ.
שתה לו את הדם מומו
שתה לו את הדם. וו.
וו הוא, כידוע, אל המוות הויקינגי.
[ אם זה באמת היה "שפוך" ולא "שתה" אז התפדחתי לאללה אבל נראה לי שזה היה "שתה" אז בסדר. ]
העציץ תומך בגירסתך
כתבה מספר 427
אני מניחה שאתה צודק,
אבל אין לי כח להתפדח בעצמי, אז פעם אחרת, בסדר?
ביקורת מגניבה, כתובה טוב,
אהבתי את האפקטים. תנו לי נייקי. ולענייננו: אני חושבת שהסרט רע. כלומר, נהניתי ממנו מאוד בקון, אבל אני ממש בספק אם הייתי נהנית ממנו בכל חברה אחרת. בניגוד לקיפוד אני חושבת שהבדיחות צולעות וסיפור האהבה נורא מביך. דווקא העלילה (!) עם הפרסומות הסמויות ובני הנוער שכל כך קל לשכנע אותם תפסה את תשומת לבי, כי עד כמה שהיא היתה out there ומוגזמת היא אמרה דברים נכונים.
מה עוד? מוסיקת רוק-MTV סטנדרטית, לא מכאיבה לאוזניים אבל לא טובה מדי. השיר Backdoor Lover היה המרשים ביותר.
השחקנית הראשית מקסימה. עם העיצוב המוגזם והדמויות הקרטוניות הסרט הזה הזכיר לי בעיקר את "באטמן לנצח".
אחלה של ביקורת, קיפוד!
אהבתי את המסרים הסמויים. זה היה ממש נחמד להדגיש את כל הטקסט רק בשביל לראות אותם. כמובן, זה גרם לכך שהייתי צריכה לקרוא את כל הכתבה שוב בשביל לראות מה היה כתוב בטקסט עצמו, ולא במוסתר עקב חוסר ריכוז…
_____________
יום לא-הולדת שמח,
גל
נ.ב אני נורא רוצה לכתוב איזה טקסט בלי ניקוד אחרי הסקר שמישהו עשה לגבי ההודעות המעצבנות ביותר שאתה יכול למצוא על הרשת ועקב כך שאני לפעמים גם מדברת בלי ניקוד כלומר כמו גנומית מהר ובלי הפסקות חשבתי שאצליח .
פיסוק מייפל, פיסוק.
ניקוד זה כָכָה.
אוף, צודק.
סבלימינל הוא הספוילר החדש!
!מסר תת-הכרתי! נמאס לנו מאם. טי. וי. !סוף מסר תת-הכרתי!
שאלה מעניינת: כמה אנשים הגיעו לאתר ותהו למה לעזאזל מתפרסמת דווקרא עכשיו ביקורת על ג'וזי והפוסיקאטס?
אני נורא נהניתי מהסרט, אם כי (כמו ניקי) הייתי מעדיף שהוא היה מטפל טיפ-טיפה יותר ברצינות בעניין המסרים התת-הכרתיים. מצד שני, אם הוא היה עושה את זה, הוא לא היה מצליח להתעלות על פורסט גאמפ ולהיכנס לקטגוריית הסרטים המוגזמים – עד – כדי – גיחוך – שאתה – נורא -נהנה – מהם -כי -לא-האמנת – שאנשים – יעשו – דברים – כאלה – בקולנוע – ועוד יתנו – להם (כמו למשל סאות' פארק וג'ון מלקוביץ')
מכאן שאולי עדיף שהסרט נשאר כמו שהוא: מוגזם, מודע לעצמו, קומיקסי להחריד, אול-אמריקן, ופסיכוטי עד טירוף בחלקו השני.
ולי, אגב, תמיד הייתה תחושה שיש משהו מרושע בבחורות ששמן פיונה.
דרך אגב, בדיוק השבוע התפרסם ב'רייטינג' שהשחקן קר סמית' (דוסון קריק) עומד להינשא לחברתו הרמוני אברט, ונטען כי הנ"לית שיחקה בג'וזי והפוסיקטס. לפחות לפי ימד"ב, לא קיימת שחקנית בשם הרמוני אברט, בטח לא בג'וזי. פאשלה?
קיימת אחת
בשם הרמוני אברט (Harmoni Everett), אם כי לקרוא לה 'שחקנית' יהיה טיפה מוגזם. היא שיחקה ב'ג'וזי' בתפקיד התובעני: המניקוריסטית של ג'וזי. לא מחפפים בתחקירים, אלה ב'רייטינג'.
קרעת אותי מצחוק בתשובה שלך!
האמת, גם אני קראתי את זה ברייטינג ורציתי לשאול מי זו היתה לעזאזל… אני רואה שהקדימו אותי
הרשים אותי שהם בכלל טרחו לציין את שם הסרט (הרי מי בכלל שמע עליו בארץ?) אבל הם מן הסתם תרגמו את הידיעה as is מאיזה צהובון לועזי.
עינת
זה לא הדבר היחיד שלא הכירו בארץ
הנה אתמול שודר סאטרדיי נייט לייב עם רנה זלוואגר. כשזה שודר לראשונה לפני חצי שנה לא ידענו בכלל מה זה ג'וזי והפוסיקאטס, והיום נדמה לי שאני אפילו מבין את הבדיחה:
וזה מראה כמה דברים:
1. הסרט די מפורסם בחו"ל.
2. האיזכור בסרט של קארסון דיילי, מגיש המצעד של MTV , היה בדיחה פנימית…
3. איזה מזל שיש עין-דג לעדכן אותנו במיטב הסרטים…
אגב, הבדיחה שמייד אחרי זה היתה גם-כן גדולה (בתקופה שבוש עוד נחשב לטיפש…):
מקווה לטוב,
– אסף
הוא לא הפסיק
להיכשב כטיפש ,פשוט היום אסור להגיד את זה.
הייתה אחת שידעה לעשות קסמים
עכשיו אני גם יודע למה לא מצאתי אותה בימד"ב. חיפשתי Harmony ולא Harmoni.
(אבל זאת שיעה לעשות קסמים היא בכלל הרמיוני. לא נורא)
הייתה אחת שידעה להשיב תשובות !!!
לפחות, זה מה שסיפרו לי. אני לא פגשתי אותה.
סרט ענק!
נורא נורא נהנתי (בעיקר מהבדיחות ברקע), המוזיקה מעולה, הבדיחות קלעו לטעמי (אולי חוץ מהקטע המשונה בסוף..), ואני חושבת שהכי נתפסתי אליו בקון (עזבו אותי, אני בת 14!).
ואמנם הבטחתי לעצמי לקנות את הפסקול, אבל הוא עולה תשעים שקלים! אז החלטתי לעשות מרתון הורדות בקאזה.
קאזה הוא צליל החדש.
בהחלט מתעלה על פורסט גאמפ.
רק עכשיו ראיתי את המסרים
הסמויים… ענק! במיוחד אהבתי את זה עם הקבינט… ועם סרין
שיהיה לכולם יום טוב. תגידו, לעוד מישהו יש כאב גרון? כאב-גרון.קון… פנומוניה.קון… אולי מה שאני צריכה זה קצת חיידקים ידידותיים במערכת…
למען האמת- כן.
אני עכשיו יושבת עם הפרצוף הכי מעורר רחמים שרק אפשר, עם גרון כואב ונשימה אומללה, ולמרות זאת- אף אחד לא טורח לרחם עליי.
אבל בלי קשר- ביקורת מעולה. אני ממש גאה בעצמי שעליתי ישר על עניין המסרים הסאבלימינלים…
ביקורות עם אפקטים הן הגלידת בננה-אגוזים החדש!
ביקורת טובה, אהבתי את המסרים התת-הכרתיים.
המממ… משום מה סרין מזכירה לי פתאום יוגורט פרו-ביוטי.
לצורך התחקיר,
הלכתי ובדקתי מה דיז'ור באמת אומר.
לאחר המילון השלישי שבדקתי, מצאתי את התשובה.
התוצאות מחרידות.
למה מחרידות?
לא ''Of the Day''?
לא ''Of the Day''?
אה, וזה באמת מחריד.
לא יודעת איך זה לא צץ קודם
אבל לי יש בעיה עם להקה שקוראת לעצמה ע"ש מסעדה בטכניון…
לא יודעת איך זה לא צץ קודם
שחתולי רחוב באופן חשוד ביותר מסרבים לאכול מהשניצלים שלהם.
אם החתולים מסרבים לאכול משהו
אז זה כנראה מתוך כבוד לזכרם של האחים שלהם, שלא רצו מספיק מהר.
אחלה ביקורת
וסרט מפתיע לטובה.
היו לו כמה בעיות, שהעיקרית היתה זה שהוא אכל את העוגה והשאיר אותה יותר גדולה ממה שהיתה. שזה כמובן, לא בעיה שלו אלא של הצופים שמרגישים טיפה מרומים.
הסרט מצד אחד מעביר את המסר של המיסחור והצריכה וכל הפרסומות שהוא מדגיש בצורה מוגזמת, אך כדי לעשות זאת הוא כמובן מראה את הפרסומות עצמן. וכך הוא מקבל לגיטימציה מקהל "ביקורתי" ו"אנטי קונפורמיסטי" ובאותו זמן מקבל הרבה הרבה יותר כסף על הפרסומות ההמוניות מכל החברות, והוא יעני פועל מתוך המערכת נגדה. (כמובן שהוא היה יכול להמציא שמות בדויים כדי להעביר אותו מסר אבל אז לא היה לו תקציב).
הוא גם ניסה להראות (לפי דעתי) קצת פרודי על הקיטש בסרטים, ועשה את הבלונדה טיפה יותר בלונדה ממה שצריך, והיה גדוש בקיטש יותר מבד"כ. הבעיה היא שהוא עדיין אמריקאי, וכך כנראה חתכו את הקטעים המוגזמים והורידו את המימד הקומי שלו, ונותרנו עם גלונים של קיטש מייגע יותר מסרטים ממוצעים.
אך זו רק השערה.
הם לא קיבלו כסף על הפרסומות
(או לפחות, זה מה שהיוצרים אמרו).
חבל
לפחות היו מכסים את ההשקעה כי בקופות לא היה להם
כל כך גדול.
אחלה ביקורת
מתוך התנ"ך:
כלומר, הם לא קיבלו אגורה על הפרסומות ה"סמויות" בסרט. פראיירים?
בהחלט פראיירים
חבל שהם לא המציאו מותגים משלהם, כמו בירה Duff או משקה Slurm..
גם לי יש ביקורת שטחית על הסרט
אני מאוד נהניתי מהסרט, אבל כבר הגעתי למסקנה שהסיבה היתה החברה. אם היינו לוקחים את הסרט בוידאו (אין לנו דויד! רדו ממני!) היינו בטוחים שמדובר בסרט טיפשי ושטחי, ואולי אפילו (חס וחלילה) לא מצחיק. אבל, מכיוון שכולם השתתפו בהקרנה, מחאו כפיים וצחקו (מיקרוסופט – גדול!), הסרט הפך למהנה הרבה יותר.
בקיצור – לסרט מגיע קרדיט, אבל הוא מתאים רק להקרנות של חבר'ה.
לי היה את ה''פריבילגיה''
היה לי את הפריבלגיה לראות את הסרט הזה בלי חברה וגם לקרו חלק מהקומיקס ולכן הנה הביקורת הבלתי מושפעת מהקון:
רציל לי קוק השחקנית המדהימה מוכיחה שהיא לא יודעת לבחור סרטים.
הסרט הוא סרט שיטחי וברור
אין לו את הברק של ספין טופס
הוא מבוסס על הקומיקס הגרוע בסידרה של שלושה:
1)ארצ'י -קומיקס ניפלא
2)סברינה-קומקס משעשע בהחלט.
3) גוזי והפוסיקט-קומיקס מטופש ומיותר.
למרות שלא קראתי את הקומיקס,
ראיתי את הסרט לבדי, לפני הקון, ומצאתי אותו משעשע וחמוד למדי.
אמנם לא מדובר בסרט גאוני, אבל יש לו הרבה בדיחות נחמדות, והוא לא מתיימר להרבה יותר.
מלבד זה, מצאתי את עצמי מצטט קטעים קטנים ממנו לאנשים אחרים (דבר שהופך להיות די מביך כשאתה הוא היחיד ביניהם שמכיר את הסרט, אבל לא נורא).
אני חושב (למרות שזה לא ענייני) שיותר מדי מהאנשים שמגיבים כאן פחדו לרגע שאהבו סרט "שטחי" "פלסטיקי" או "אמריקקי", ותירצו את זה בפורמט בו הם ראו את הסרט: אני כשלעצמי לא ממש ראיתי את ההבדל הגדול (כן, יופי, מייקרוסופט), מלבד השיחות שלאחר מכן (היי יו גייז! פורים איז דה ניו בוחצלגיחצן!).
מלבד זאת, אני חייב לציין לטובה את התמציתיות שלך: מתוך שמונה שורות של הודעה בנושא הסרט, כתבת אך ורק אחת שמדברת על הסרט עצמו.
תודה השתדלתי
לדבר עליו כמה שפחות,אם אתה רוצה את הדעה המלאה אני אומר אותה בעוד יותר קצרה סרט שלא נופל בכלום מהסרט של הספייס גירלז (ואל תשאל למה ראיתי אותו).
הוא לא נופל בשיטחיות,בכמה שהוא עיצבן אותי,ובטקסטים הגרועים (שלמזלי כבר הצלחתי להוציא את כולם מהראש שלי).
מוזיקה,פסקול: סופט רוק בבצורה הכי גרועה שלו.
נמצא אצלי ברשימת שלושת סרטי המוזיקה הגרועים ביותר בעיקר בגלל הפוטנציאל שלו להיות הרבה יותר טוב.
גוזלה, אכפת לך להוריד את התוספת לניק?
את עושה לי התקף לב כל פעם מחדש!
למה, לא טוב לך היכן שהיא עובדת?
את לא יכולה סתם לבקר אותה
את צריכה תירוץ כמו התקף לב בשביל זה?
כן. אני דרמטית.
ושלמקו, אם אתה היית רציני- אני ידעתי שהיא עובדת בבי"ח. אבל המחשבה הראשונה שקופצת לי לראש לא חושבת כך.
אני די מאמינה שהסרט הוקרן
בקון, רק כדי להצדיק פרסום ביקורת עליו, דבר שעורכי האתר רצו לעשות כבר מזמן, אבל לא היה להם נעים לעשות את זה לסרט שאף אחד לא ראה…
הכל קונספירציות...
אחלה ביקורת
ביקורת מצויינת. נקרעתי מהמסרים. גם הסרט היה מעולה. אני מסכים עם אלה שאמרו שחלק מהקסם שלו היה בסוג ההקרנה אבל אני די בטוח שאני הייתי נהנה ממנו גם אם הייתי רואה אותו לבד.
נכון, יש בסרט יותר מדיי פרסומות, יש יותר מדיי קיטש, הבלונדה טיפשה בצורה מעצבנת ובטח עוד כמה פרטים שפיספסתי אבל כל זה רק הופך את הסרט לעוד יותר טיפשי-מצחיק-מגניב.
גם המוזיקה די טובה. לא יודע איך להגדיר אותה (רוק-אמטיוי, פאנק-רוק, או אלף ואחת שמות אחרים שיתאימו פחות או יותר), אבל היא פשוט כיפית.
בהקשר לכך שהם לא קיבלו כסף על הפרסומות. מה איתכם? אתם קיבלתם כסף על הפרסומת הסמוייה לנייקי? מה לא?! אני רואה שגם אתם יצאתם פריירים :).
אוי, אני איטית... גדול!!!
רק עכשיו קלטתי את הפרסומות הסמויות (בעקבות הערות של חלק מהכותבים – תודה לכם מקרב לב).
שאני אכתוב איך פרשתי את השורה הראשונה בביקורת?
דיי מביך האמת… אבל אם אנחנו כבר באווירה של "הורדת מסכות"… שיהיה:
השורה באמת נראתה לי מעט תלושה, אבל איכשהו חשבתי שהיא מתייחסת לא לשורות הקודמות, אלא לשורות הקדמיות (כלומר – השורות הראשונות באולם) והכוונה היא שהיושבים בשורות הראשונות לא באמת ראו משהו (ממופע הסטרפטיז של העורכים).
מביך לגלות לאילו תובנות אני מצליחה להגיע עם מוחי המעוות.
עינת
לפחות את יצירתית
אני מקווה ששמת
גם לשורה שנמצאת בעמוד הראשי.
לזאת לא שמתי
תודה על ההפניה לעמוד הראשי.
ולמישהו יש מושג איך הקומיקס?
כנראה שגם ללינקים לא שמת
כי יש לינק לקומיקס. שתי חוברות מלאות של הקומיקס.
אני מאשימה את העבודה.
בדרך כלל אני שמה
לדברי…
בעצם על מי אני מנסה לעבוד, אני אסטרונאוט מוחלט.
ואחרי עיון בהן תגלי
שהתשובה לשאלך היא: חרא.
פתאום 'זבנג' נראה לי מתוחכם ואינטליגנטי.
מזל שלך שהתנצלת!!!
הי!!! לא יפה לומר שערד מקום נידח(אפילו שזה נכון)
היי מגניב
אחרי שכוווולם דיברו על המסרים הסמויים הצלחתי לעלות עליהם (כן, אני יודע, אני איטי
)
כשראיתי את הסרט חשבתי שהוא טוב. עכשיו כשאני חושב על זה, אני מניח שזה גם היה בגלל החברה. סרטים כאלה (כמו לדוגמא משתגעים על מרי ואפילו אמריקן פאי) לא רואים לבד כי הם פשוט לא מצחיקים לבד. זו האווירה הזו וההערות האלה (מייקרוסופט?) שהופכות את הסרט לבאמת טוב.
זה בהחלט היה קטע מצחיק.
משום מה יש לי הרגשה שחלק מהאנשים באתר חושבים שזה היה מקרי שהראשי-תיבות של MegaSound זהים לאלה של MicroSoft, בעוד שאני די בטוח שזה לגמרי לא מקרי.
(סתם רציתי לציין את זה)
ת'אמת, גם אני דיי בטוח שזה לטא היה מקרי. אף על פי שאני לא הייתי שם לב לזה אם הבחור בעל האובססיה ללינוקס לא היה מרים את קולו
לא רק הוא
גם אני באתי לצעוק "מייקרוסופט" כשדיברו על MS ועל רוע (גם בגלל הכרותי עם האובססיה ללינוקס), אבל הוא הקדים אותי בחצי שנייה…
סרט ממש מתוק.
אני רוצה עותק בוידאו.
דרך אגב לשלב מסרים סמויים בביקורת רעיון גדול.
רק הרגע שמתי לב ל!כל! הפרסומות.
בהחלט חביב. אפשר לראות אותם בקושי על הרקע הזה אבל יותר נוח אם מורידים את הדף אליך. בהחלט סרט שאני מקווה לראות מתישהו. אבל אם איך שמנהלים דברים אצלנו, מי יודע מתי זה יקרה. אפילו אקס-מן עדיין לא הגיע.
נסו ותהנו
לחיצה משולשת רק מסמנת את השורה.
אפשר "לבחור את הכל" אבל אז אי אפשר להבדיל בין הביקורת לפרסומת. הכי עדיף להוריד את הדף ולהסתכל עליו בלי הרקע.
דבר מי שראה את הסרט לבד
לא יודע מה איתכם, אבל אני ראיתי את הסרט לבד, ומאוד נהניתי, אז הטענות שלכם אינן מוצדקות. חוץ מזה, מומלץ להקשיב גם לפסקול הבמאי בדויד – די מעניין, לטעמי.
בכל מקרה, אני חושב שזה אחד הסרטים החמודים יותר שיצאו בשנים האחרונות (התגייסו לצבא!) והוא העביר את המסר הקטן שלו בלי יותר מידי יומרות ובלי לתפוס מעצמו מי יודע מה.
אבל אני תמיד אוהב סרטים שמודעים לעצמם, אז אני לא נחשב.
הביקורת יצאה כל כך שלילית?
הבהרה חריפה – נהניתי מהסרט!
(וגם בפעם השלישית שראיתי אותו.)
זהו.
הביקורת יצאה כל כך שלילית?
לא, נגדך אין לי טענות, רק כל האנשים שאמרו פה שהסרט היה טוב רק בגלל הפורמט של ההקרנה (עם כל מיני דגים וג'ירפות מסביב) – נגדם יש לי טענות.
תדהמה וזעזוע!
אני מגיע לי לתומי, בבוקרו של יום, ומתיישב על המחשב. מאחר ועקב תפקוד יוצא מגדר הרגיל של מחלקת ה-IT שלנו אני -שוב- לא יכול להכנס לרשת, אני נכנס לאתר ביקורות הקולנוע העצמאי הגדול בישראל, ומה אני מגלה?
שאת הביקורת האחרונה שכתבתי, על ג'וזי והפוסיקטס, מילאו העורכים העריצים בפרסומות (סמויות!) למוצרים שונים ומשונים. שימוש ציני ואדיש שכזה בעמלו של האיש הפשוט לא ראיתי כבר מזמן.
אני יוצא בקריאה נרגשת למתחזקי האתר, להסיר לאלתר את כל התוכן הבלתי הולם מהביקורת.
ולידיעה שהגיעה זה עתה...
מטוסו של קיפוד נמצא מרוסק סמוך לקיבוץ קטן בשם עין החורש. קיפוד דווח כנעדר זמן קצר לאחר שנכנס לאתר ביקורת הקולנוע "עין הדג". עורכי האתר מסרבים להגיב בשלב זה.
סיסמה: זה הקיץ האחרון שלי איתכם.
שם ק(יפ)וד: דג אדום
סיסמה: מי קונה סיסמה במחירים של הארץ?
עורכי האתר
עורכי האתר מסרבים להגיב בשלב זה… אך הוציאו דיסק אוסף של כל הביקורות של קיפוד, והחשיכו את הבאנר (זה שבלי הפרסומות) לאות אבל.
סרט ששוטף מוח למבקרים
אין ספק שגוזי והחתלותולות הוא אחד מהסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם (גוזי היא קלולס החדשה).
אבל אני חושב שהסרט הזה פוגע במיוחד במבקרים. לראיה אני מגיש את הביקורת של מבקר הקולנוע החביב עלי SMC. אשמח להתייחסות של פסיכולוגים, סוצילוגים ונוירוטרנסימטורים בנושא.
http://www.brunching.com/selfmade/josie.html
מה שאותי מעניין זה מדוע קיבל
הסרט דירוג של PG-13.
מה, שטיפת מוח זה פחות גרוע מסמים ואלימות?
על איזו שטיפת מוח מדובר?
אני חושב שהנוער של היום צריך להיות חשוף כמה שיותר למותגים, על מנת שחופש הבחירה שלו יהיה רחב ככל האפשר. מכיוון שאין מספיק זמן לעשות את זה בפרסומות, יש הכרח אזרחי להשתמש בכל דרך אחרת.
מלבד זאת, אין שום שטיפת מוח בגוז'י – חוץ מהענין של הית לדגר ומאט דימון.
דרך אגב מישהו שם לב לדימיון בין שם אהובה של גוז'י למותג סיגריות? (Alan M.)
מה שאותי מעניין זה מדוע קיבל
דבר ראשון, כן, לפחות לפי מי שנותן את הדירוג (ואז חוזרים למסר של סאות' פארק).
וחוץ מזה אם זה היה 17, אז באמת אף אחד לא היה רואה את הסרט הזה.
וככה, מישהו ראה את הסרט הזה?
(חוץ מאנשי הפורים.קור)
אה...כן. אני. חודש אחרי.
הבעל במילואים ואני יכולה לעשות חיים. כלומר לעשות כל מיני דברים שהוא לא אוהב: פסטה ברוטב שמנת, למשל, וצפיה בסרטי נעורים.
אחרי הפורים.קור נורא הסתקרנתי לגבי הסרט ואף קראתי את הביקורת (על המסרים הסמויים עליתי רק עכשיו), וציפיתי לסרט דבילי אך חביב.
ולהפתעתי, אני מסכימה עם המתנגדים לו. אלמלא הרעש והסקרנות שיצרו הפורים.קור ו- 400 התגובות שלו, לא הייתי חושבת לקחת את הסרט בוידאו. הבנות בהחלט חביבות, השירים סבירים והרעיון מעניין בחתרנותו. אבל כל מה שמסביב נדוש, כולל השחקנים האחרים, שנראו לי מוכרים להפליא, תיאורית הקונספירציה והסוף הלא-מפתיע. גם לי צרמו הפרסומות הבכלל לא סמויות, וגם לדעתי היה עדיף להמציא מותגים.
סך הכל, נהניתי למדי, אבל זה בעיקר בגלל שאני חולה על סרטי נעורים (אני מהבודדים שחשבו ש"coyote ugly" מהנה) ועל עין הדג (האתר הכי טוב ברשת! גלשו בעין הדג!)
לא ידעתי שאת חופשיות
לא אהבו ושאני במיעוט אני דווקא מכיר הרבה אנשים שנהנו בסרט הזה
גם אני אהבתי את הסרט
מצד שני, אני אוהב כל סרט שבו חבורת כוסיות רודקות בבגדים מינימליים ושופכות על עצמן מים.
יותר מדי אנשים אהבו את ''חופשיות''
וציינו את זה כאן, ואף אחד עוד לא קם והזדעק, והציג את הקול השפוי: מה?!!… זה חרא של סרט!
עלילה מפגרת, שירים לא משהו, מפגן אדיר של אי-כשרון במשחק… השיעמום הכי גדול ששכרתי, עד ש"המלאכיות של צ'ארלי" החליף אותו!
זהו, הייתי חייבת להוציא את זה.
(רק מה, Can't Fight the Moonlight נתקע לי אחרי הסרט שבועיים בראש. אוי לא, הנה זה חוזר….!)
הידד, אני שפוי!
כתבה מספר 665
ממתי זו סיבה לחגיגה?
כתבתי הודעה נרגשת
על כמה שאת צודקת, והיא נעלמה בנבכי המחשב. אז הנה: וואו, כמה שאת צודקת. "חופשיות" היה הסרט הגרוע ביותר שראיתי בקולנוע, עד שראיתי את "המלאכים של צ'רלי" (מלאכים. בזכר. ככה בא לי. זה לא סרט מספיק טוב כדי שאני אקרא לו בשם הנכון) שהיה גרוע לפחות באותה המידה. מאז שני הסרטים האלה מחוברים לי בראש לנצח. נשארה השאלה מי מהם יותר גרוע (מין שאלת זן כזו שאי אפשר לפתור).
ואני רוצה למחות על הודעה אחרת בפתיל שיצאה כנגד ג'ינג'יות לא-טבעיות. שיער אדום שולת!!!1, טבעי או לא. (אמרה ניק מתחכם באובייקטיביות.)
אדום צבוע הוא לא ג'ינג'י
והוא לא נראה ג'ינג'י… הוא יכול להראות מאד יפה והולם, אבל הוא עדיין יישאר אדום (בעוד ג'ינג'י, אגב, הוא בדר"כ יותר כתום-חום ולא אדום ממש).
אגב, יש שחקניות שצובעות לג'ינג'י ממש, וזה גם נראה עליהם טבעי – ניקול קידמן (היא צובעת כי היא משנה את הגוון, באוסקר היא היתה דיי בלונדינית, למשל) וקייט בלאנשט (שבעצמה טוענת שהיא לא זוכרת מה הצבע הטבעי שלה… אבל עליה כל צבע נראה טבעי, והג'ינג'י במיוחד. מאד הולם אותם). לא ממש דוגמאות מייצגות, מה?
אז מה תגידי
על מישהו שראה את חופשיות ואת המלאכים של .. על מסך גדול אחד אחרי השני ועוד הצליח להנות מזה? ומצד שני לא התלהב במיוחד משרק ומפלצות (ואני מאוד אוהב סרטי אנימציה)
ה''מלאכים של'' היה סרט מהנה ביותר
לא משהו רציני, סתם FUN טהור. נהניתי בו מאד בקולנוע, ואפילו ראיתי אותו עוד פעם-פעמיים בוידאו/ריפ.
אני מסכים,
וחוץ מזה, "המלאכים" זה כאן:
כתבה מספר 72
אני! אני נהניתי ב cuyote ugly!
לא שאני חושבת שזה סרט טוב במיוחד, אבל נהניתי בו. כנראה שזה היה קשור למצב הכפית שבו שהיתי, או לתסביך הג'ינג'ית-שרוצה-להיות-בלונדינית שאני מחזיקה עוד משנים שנימה.
אבל, אני גם נהניתי קלות בזולנדר (הייתה לי סיבה! הייתה לי סיבה!), אז לא כדאי לסמוך עליי כרגע.
ג'ינג'ית שרוצה להיות בלונדינית?
למה?
ג'ינג'י צבע הרבה יותר יפה, וגם יותר מיוחד! הצבע האולטימטיבי לדעתי (רק אם הוא טבעי, כמובן).
טבעי, טבעי.
למה לדעתך אני רוצה משהו *אחר*?
אולי שם של ג'ינג'ית מפורסמת?
אן שרלי, בילבי, אנני הילדה המעצבנת (אני יודעת שזו פאה), רייצ'ל לי קוק (אני יודעת שזה צבוע), חיה נחמה מ"עיר קסומה" של יהושע בר יוסף (באדיבות ספרו הנפלא של מאיר שלו "בעיקר על אהבה"), מלכה האדומה מ"הילד שקראו לו רבקה" של שבתי טבת (באדיבות כנ"ל – יש שם פרק שלם על ג'ינג'יות), ציפי שביט, שירלי מקליין ומן הסתם שכחתי עוד כמה.
ציפי שביט!
עכשיו *זו* סיבה לצבוע את השיער לג'ינג'י (או להשאר ג'ינג'ית).
דוגמאות נוספות לג'ינג'יות מפורסמות הן עדי נוימן (מהדוגמאות היותר מוצלחות ל"למה להשאר ג'ינג'ית"), ניקול קידמן והנסיכה פרגי.
ואיך אפשר בלי להזכיר ג'ינג'ים מפורסמים – שמעון פרנס, דוד המלך ורד פיש.
טוב, נו
כולכם צודקים, אני טועה. רד פיש אכן ג'ינג'י.
מסכימה!
חלומי היה להיות ג'ינג'ית. אולי בפורים הבא אני גם אהיה אחת…
בכלל, יש לי חולשה לג'ינג'ים וג'ינג'יות. וכמו שזה שלא-נזכיר-את-שמו-כי-הוא-באמת-נדחף-כבר-לכל-מקום אמר: ג'ינג'ים, שלא כמו שאר האנושות, הם צאצאים של חתולים.
נ.ב ג'יי, הייתי מתה לשיער כמו שלך. הוא נפלא.
____________
יום לא-הולדת שמח,
גל
תודה! איזה כף לשיער שלי שהזכירו
אותו באתר!
אוקי כרגע הלכתי לוידאומט
כדי להשכיר את הסרט ולהקליט אותו.
ונחשו באיזה חלק בלוקבאסטר שיבצו אותו…
בשוברי קופות!
הסרט הזה ממש טוב אבל הדבר האחרון שאפשר היה להגיד עליו הוא שובר קופות.
דרך אגב דחיתי בגלל זה את ההשכרה לשבוע הבא מכיוון שבתור שובר קופות מחיר 20 שקל ולי היו רק 17 שזה מחירו של סרט רגיל.
היית צריכה לבוא לשם...
עם התחפושת מפורים, היו מביאים לך בחינם
ומה זאת אומרת שסרטים שוברי קופות עולים יותר?! בולשיט! אצלי זה לא ככה!
ולסיום שאלה:
מי זאת בתמונה בקישור לביקורת הזאת מהדף הראשי? היא נראית כמו בריטני.
___________________
שלמקו רולז!!1
בתמונה בדף הראשי
זו כמובן רייצ'ל לי-קוק, הלא היא ג'וזי.
והאמת היא שלי התמונה מזכירה את אילנה אביטל…
אצלנו בוידאומט הסרטים מחולקים
על פי צבעים.
ששוברי קופות עם רקע צהוב, סרטים משנת 2001 שהם לא שוברי קופות בירוק וכול השאר בכתום. מחיר השכרת הסרט תלוי בצבע הרקע שלו.
גוזי היה בצהוב.
אח!
נהדר! שועשעתי קשות. אבל למה בעילום שם, למה?
בין הסרטים הטובים שראיתי
קשה לי להינות מסרט. לצחוק צחוק אמיתי ולצאת בהרגשה של יה איזה יופי. זה אחד הסרטים שיצאתי ממנו בהרגשה טובה. אפילו קניתי את הפסקול של הסרט והוא ברשימת הדיסקים ההמומלצים.
השירים שם כל כך…מקפיצים!!!
סרט ממש טוב. חשבתי שאני היחידה
ששמעה עליו. מתזז מקפיץ מצחיק ומרגש. כמעט קמתי מהכסא לרקוד. ברצינות! מישהו יודע אם ניתן להשיג את השירים על דיסק? אני אבקש שיקנו לי מתנה. לקנות לעצמי אין לי כסף…
יש לך 90 שקל פנויים?
אם כן, פסקול הסרט אמור להיות בחנות הדיסקים הקרובה לביתך.
אם הוא לא שם, נסי ב"צליל" הקרוב לביתך.
בהקשר של אמנים ש''נמחקים'':
בטח שמעתם על "תאונת הדרכים" המסתורית שהיתה לאחת מחברות TLC בעת שחזרה מחופשה באיזה אי, ובה היא נהרגה.
במפתיע, שבעת נוסעי הרכב האחרים יצאו עם פציעות קלות בלבד.
אחרי שאני שומעת מספר ידיעות כאלה (לדוגמה עאליה, אבל היו גם אמנים אחרים) אני באמת מתחילה לחשוב שאולי יש פה איזו קונספירציה מסוג כלשהו, שהסרט התקרב לחשיפתה ובגלל זה הורידו אותו מהמסכים כ"כ מהר – כדי שלא ייצא שמישהו באמת יאמין לזה ויקשר בין כל התאונות למה ש*באמת* מתרחש בנבכי תעשיית המוסיקה.
אולי? אולי?
שתי זמרות אמריקניות פופולריות וצעירות מתות בשתי תאונות מסתוריות, תוך פחות משנה, כאשר שתי התאונות האלה קורות, במקרה, לא בארה"ב אלא אי שם באמריקה הלטינית (הונדוראס, במקרה הזה), שם בוודאי הרבה יותר קל להשתיק את הרשויות והעתונות המקומית. צירוף מקרים!? כמה תמימים הם חושבים שאנחנו? 'ג'וזי והפוסיקאטס' זו לא קומדיה, זאת האמת לאמיתה.
לא רק באמריקה הלטינית
בל נשכח את "התאבדותו" המסתורית (והקצת משעשעת) של מייקל האצ'נס… מן הסתם לא אמרו לנו הכל, אבל ממה שכבר אמרו נשמע לא סביר בעליל שהבחור בכלל התאבד בתליה…(זה ספוילר?) P:
חוץ מזה, אל תשכחו את באדי הולי.
סליחה, מייקל מי?
מייקל האנצ'ס
מהלהקה inxs. הוא התאבד לפני כמה שנים בחדר בית מלון באוסטרליה. עליו כתב בונו (יו2) את השיר stuck in a moment
או שאני סתם מתבלבל בשמות
כן, זה הבחור
רק שלא ברור אם הוא התאבד. אומרים שמצאו אותו עירום תלוי מהמשקוף של הדלת בחדר עם חגורת בד. מה שהיה הכי מוזר בסיפור הוא שהמשקוף היה בגובה נורמלי של משקוף, והרגליים שלו הגיעו לרצפה, כך שלא ברור איך הוא התאבד. היו סברות שאולי זו הייתה "תאונה" כחלק מאיזשהו סשן סאדו-מאזוכיסטי, אבל אף פעם לא אמרו מה באמת היה הסיפור.
נו, אז בטח
הוא עשה ביד והתפשל לו. לא פעם ראשונה שקורה דבר כזה.
הערה: כן, יש אנשים שחונקים את עצמם כשהם עושים ביד, זה אמור להגביר את האורגזמה. כן, היו מקרים מביכים ביותר של תאונות שבהם נמצאו גופות של אנשים שנחנקו יותר מכפי שהתכוונו. ועל זה נאמר: What a way to go. או משהו.
הייתי אומר.
אוי, זה גדול
עשית לי תמונה בראש שהולכת להצחיק אותי במשך היומיים הבאים, תבורכי.
זה מצחיק אותך?
מוות זה לא דבר מצחיק בכלל אני לא מבין איך את יכולה לצחוק מדבר כזה, בושי והיכלמי לך בת ישראל
אם כבר אז כבר
מה עם קורט קוביין ולמה הממשל רצה שאלביס יעלם ??
אוי, באמת, עשה לי טובה!
קורט קוביין תקע לעצמו בראש כדור של שאטגן, בביתו בסיאטל. מה מסתורי פה? מה, היום גם התאבדות היא פשע?
בארצות מסוימות כן
ואם הוא לא באמת התאבד?
יש כמה תאוריות מענינות בקשר לזה שהוא נרצח.
אני? אני לא בטוחה עדיין במה להאמין, אני כרגע מנסה שאיזושהי סוכנות ממשלתית לא תחסל אותי.
לא, לא, לא. הגראנג'ים זה סיפור
אחר לחלוטין. הממשל אמנם • שקל • לחסל רבים מהם, אבל לבסוף החליט שאין צורך: רבים מהם מתחסלים יפה בכוחות עצמם, והאחרים – הופכים לפחות ופחות פופולריים כך שכבר אין צורך לחסל אותם (בין השאר, זו הסיבה לביטול מבצע Jeremy spoke in class today).
האמת היא, שהשבוע סומן איקס נוסף ברשימת הגראנג'ים ההרוגים – ליין סטאלי. זצ"ל.
ענק!!
כמובן שמילת הביטול למבצע היתה "לא משנה" (אני מאמין שכולם מבינים את המשחק מילים שלי נכון)
טוב לונגג', היה נעים להכיר.
תתנחמי בכך שכאשר ימצאו את הגופה שלך אי שם בהרי הרוקי כולנו כאן נדע שהתאוריה שלך הייתה נכונה. (:
ונברח למחבוא הקרוב למקום מגורינו
מידע לא שימושי
כיוון שג'וזי הוא סרט שלא הרבה אנשים הכירו לפני הקון\הכתבה, אפשר להניח שגם הסרט הראשון בבימויים של הארי אלפונט ודבורה קפלן איננו מוכר. ובכן, הסרט נקרא "לא יכולים להתאפק", והוא משודר מדי פעם בערוץ 4 בכבלים, למשל היום בשעה 19:50. פרטים נוספים לגבי הסרט – בימדב.
והרלבנטיות?
אין.
צריך שתהיה?
באיחור של שנים
לא ראיתי את הביקורת הזאת עד היום, כי הנחתי שהסרט ישן מידי והאתר חדש מידי ולא טרחתי לחפש בארכיונים (סליחה על ההתנצלות הארוכה)…את הסרט לעומת זאת, ראיתי הרבה פעמים. מאוד אהבתי. פאן, פאני, דוופי, מטופש בסגנון שאפשר להשוות רק ל"הרפתקה המצויינת של ביל וטד" ובהחלט קאמפי.
המסרים החתרניים נגד החברה האמריקאית בכלל, וה'קוליות' בפרט היו נהדרים, או כמו שאומרים דילישיוס (או יאמיים). וכמובן העיצוב! כל-כך רטרו עתידני וממכר! בהחלט מאז הסרט "סודי ביותר" לא ראיתי פארודיה טובה כל-כך. אני שולחת משאלה ליקום: פרו ורבו ומילאו את הארץ (סרטים כאלה, וכמו אלה שציינתי).
קיפוד האנטי-אמריקאי באמת אהב את הסרט?
צפיתי בו שוב לפני שבוע אחרי שכבר צפיתי בו כמה פעמים בעבר. רייצ'ל לי קוק כובשת וכריזמטית כג'וזי, טארה ריד מקסימה (לא סתומה ולא ditz, סתם אופטימית ונאיבית יתר על המידה, בערך כמו זחלילית) ורוזאריו דוסון, אה… לא מפריעה יותר מדי. הפסקול מצוין, הצילום מרהיב והסרט בוודאי מתעלה על רוב קומדיות הנעורים של שנות התשעים והאלפיים, אבל סאטירה אמיתית בטח שאין כאן. זה חבל כי יש כאן ממש מכרה זהב של סאטירה שהיוצרים לא עשו איתו כלום. הצפייה בסרט גם הזכירה לי שוב עד כמה עולם המוזיקה השתנה מאז ימי להקות הבנים וה-TRL של קיץ 2001, לטוב ולרע. לא רק שנות התשעים הם כבר היסטוריה רחוקה, עכשיו גם שנות האלפיים. אנחנו מזדקנים. מה יהיה?