![]() |
||
לפעמים נדמה שפסטיבלי סרטים ארופאיים חדשים נוצרים בכל שני וחמישי, רק כדי שסרטים ישראליים (אפילו כאלה בני שנתיים, שמעולם לא זכו לשום תשומת לב) יזכו בהם. |
![]() 22.10.2001
|
יומית
לפעמים נדמה שפסטיבלי סרטים
ארופאיים חדשים נוצרים בכל שני
וחמישי, רק כדי שסרטים ישראליים
(אפילו כאלה בני שנתיים, שמעולם
לא זכו לשום תשומת לב) יזכו בהם.
![](/images/627.gif)
ארופאיים חדשים נוצרים בכל שני
וחמישי, רק כדי שסרטים ישראליים
(אפילו כאלה בני שנתיים, שמעולם
לא זכו לשום תשומת לב) יזכו בהם.
וכדי שאחרי הזכייה,
הם גם לא יזכו בשום תשומת לב, אבל לפחות יוכלו להתהדר בפרס…
וכדי שאחרי שהם יתהדרו בפרס,
טוב די…
אני לא יודע מה זה בקולנוע הישראלי שפשוט גורם לי חשק לא לצפות בו. סרטים ישראלים… לא יודע… זה לא כמו אמריקאים. ואני לא מתכוון שצריך לחקות הכל מהאמריקאים ואני בהחלט מעריך אמנים ישראלים והכל אבל פשוט יש בזה משהו שאומר לך "נו סרט ישראלי… נלך לישון".
תסבירו לי.
דווקא יש הסבר
ארתור כהן, הברנש שהפיק את "תחנה מרכזית ברזיל" ועוד כמה טריליוני סרטים, אמר שבסרט ישראלי כל כך מתלהבים מזה שהצליחו לעשות אותו, עד ששוכחים שגם צריך לשים משהו בתוכו.וחוצמזה, כמעט אף אחד לא מעיז לעשות סרט בלי אמירה מקומית (פוליטיקה, פרות קדושות חינוכיות, וכו') ובינינו, יש לי מספיק מזה בחדשות.
וכדי שאחרי שהם יתהדרו בפרס,
אני לא יודעת אם זה נכון אבל קראתי\שמעתי איפשהו שהדבר הזה קורה גם בארצות אחרות.. שלמשל, האנגלים סולדים מהקולנוע שלהם. זה נכון? מישהו יודע?
ניסיתי לחשוב מה לא מושך אותי בקולנוע הישראלי.. אני לא יודעת. יכול להיות שהנושאים שסרטים שמופקים פה עוסקים בהם גם לא היו מעניינים אותי בקולנוע האמריקאי או השבדי.. אולי זה בגלל שהכול נשמע לא עמיתי כששחקנים מדברים בעברית, לפחות מבחינתי. העברית שלהם מאולצת.
ועוד משהו, אני לא ראיתי הרבה סרטים ישראלים שהיו יכולים להיות טובים לא משהו באיזו שפה עושים אותם, פשוט סרטים עם רעיון בסיסי טוב. סרט זה הרבה יותר מ"בוא נזרוק כמה אנשים שיודעים לשחק ונגיד להם מה לומר, בטח יצא משהו".
*הולכת לחשוב על זה עוד קצת*
האמת שרק רציתי להשתמש באמוטיקון רלוונטי:
![](/static/emo/zeev.gif)
למה אני לא רואה סרטים ישראלים
כי הדיאלוגים שלהם נשמעים כך:
הוא: שלום.
היא: שלום.
הוא: מה?
היא: לא יודעת
הוא: תגידי, מה קרה לך את? נכנס לך בורג למוח?
היא: תרגיע, אתה. רק חסר לי שאתה וכל האחים שלך יבואו גם כן.
הוא: משוגעת זאת.
[שתיקה של 5 דקות]
היא: אתה זוכר את הפעם שהלכנו לחוף הים?
הוא: כן.
היא: אז זה היה כזה..
הוא: כזה מה?
היא: לא יודעת.
הוא: כן.
היא: ועכשיו?
הוא: מה?
היא: לא יודעת "מה"? "מה", "מה", כל הזמן שואל "מה".
הוא: החיים זה מה אחד גדול.
[שתיקה]
[פינת השד]
[סוף]
(באינטונאציה מתאימה זה אפילו יותר זוועתי)
את מדברת מנסיון?
כי אני אף פעם לא ראיתי סרט ישראלי עם דיאלוג כל כך גרוע.
אם כבר, לפעמים נוטים לתת לשחקנים מונולוגים יותר מדי ארוכים, עם מילים גדולות וגבוהות שסתם לא נשמעות טבעיות.
לכן בסרט שלנו החלטנו ללכת על דמות שלא מדברת. הבעיה היחידה היא, שנאלץ לגרד כנראה פסקול מאיפשהוא, אם לא זה יהיה משעמם.
___
ברור שלא
זה כולה פרודיה.
אגב, פינת השד זה דבר שריר וקיים. אני לא חושבת שלא ראיתי סרט ישראלי שלא כולל בתוכו את הפינה הפופולארית הזאת.
סרט?
סרט? אני שמעתי סרט?
זה רק נדמה לי או שמישהו פה עובד על… המממ.. סרט?
חסרים לי פסקולים שמכילים שירים שלו.
כן, אבל אם מדובר בפסקול
שיתנגן תוך כדי הסרט, מדובר בחיסרון עצום לסרט – ביחוד כשמדובר בסרט ישראלי (בלי לזלזל, הרשי לי להניח שלסרט שאת עושה *לא* קניתם ציוד קולנועי משוכלל באלפי עד מליוני דולרים, נכון?) – מפני שכולם ינסו להקשיב למילים במקום לראות את הסרט.
וחוץ מזה, כשלא מקשיבים למילים שלו, לווירד אל יש מוזיקה גרועה (נשמע משהו כמו גרסאת המידי של להיטי פופ מוכרים) ולא ממש מתאימה לסרטים.
אז במקרה זה...
אנא ספרי נא לנו על מה הסרט, וננסה להתאים פסקול מתאים.
למשל, אם יש שם גיבור שלא מדבר, אזי "איש שום-מקום" של החיפושיות נשמע מתאים…
אבל כבר סיפרתי
כתבה מספר 544
או שלא.
בכל מקרה כרגע הסרט נמצא בתהליכי שינוי רציניים, שכתוב מחדש של סצינות שלמות (מתוך ה9 שכבר יש לנו! וואו!) ושינוי רעיונות מרכזיים. כשיהיה תסריט גמור ונתחיל באמת לחשוב על דברים כמו פסקול, אני אולי אספר לכם על מה הסרט שלי הולך להיות. אם הדג יעשה הקרנה של הסרט שלו.
במקרה הזה...
אדם שלא יודע שהוא גיבור על יתאים לפזמון של everything you know is wrong.
על קולנוע ואנגלים
האמת,אני לא בטוחה לגבי קולנוע מצולם, אבל באנימציות – סרטים מצויירים בעבודת יד או בעבודת עכבר, הם מתגאים בהחלט ויש להם במה! ביחוד לאור העובדה שהם מעניקים מענקים. גם לזרים, אגב, טוב.. בהנחה שהזרים חיים בתחומי הממלכה.
על קולנוע ואנגלים
ובהקשר הזה הרשו לי רק להזכיר את סטודיו אארדמן (מרד התרנגולים, וואלאס וגרומיט, אנגרי-קיד…) המממצוין, ואת הסידרה המגניבה Big Knights המשודרת בערוץ 6.
מי אמר שהבריטים משעממים, מי?
מצ"ב לינקים ל-Big Knights:
http://www.fortunecity.com/lavender/tombstone/890/big-knights.htm
לסטודיו אארדמן:
http://www.aardman.com/
ולסדרה המטורפת, המצחיקה והמבחילה Angry Kid:
http://atomfilms.shockwave.com/af/animation/series/angrykid/
(סידרה המופצת בחינם באינטרנט. רוצו להוריד!)
על קולנוע ואנגלים
ואגב ניתן לצפות ב"האבירים הגדולים" ("the big knights")בערוץ 6 ולגמרי בחינם, אם שילמתם את תשלומכם החודשי לכבלים…
וכדי שאחרי שהם יתהדרו בפרס,
לא יודעת, אבל לי תמיד נראה שאחד היתרונות החשובים של הקולנוע הוא שהוא מאפשר לך להתנתק מהיום יום שלך לכמה שעות, ולחשוב על דברים אחרים. קולנוע ישראלי לא מאפשר לך להתנתק לחלוטין.
להיות או לא להיות -סרט ישראלי
לא יודעת למה, אבל נראה לי שאם נעביר כאן טופס אנטי גלובליזציה,הוא לא ממש יתפוס.
אתם נתלים על שמועות שאנגלים שונאים את הסרטים של עצמם,ומתמכרים מרצון למדיה הקולנועית האמריקאית בלי על רצון לתת שאנס לישראלים.
מי שנתן ל"פרא" פרס, היה כנראה מסומם חזק,למרות שלמען האמת,לא ראיתי אותו.
אבל לא נראה לי שהשחקן האדיוט הזה יכול להוציא תחת ידו משהו ראוי.
לגבי אספלט צהוב, הוא רק יצא,כבר אתם רוצים לדעת עליו דברים?
האם לא תהיה צדיקה אחת שתגיד שצפתה לאחרונה בסרט ישראלי וגם תשבח?
כנראה שגם הערוץ המסחרי חושב כמוכם, אחרת אני לא מוצאת סיבה שונה להקרנת סרטים ישראלים בשישי בלילה עם רקורד של עשר שנים מינימום ושלושים מקסימום.
אם הם ככה אז מה הפלא שאתם?
הניסיון שלי עם 'פרא'
ראיתי את הטריילר בקולנוע פעם אחת, וזה הספיק לי כדי להכניס אותו לרשימה המאוד מצומצמת של סרטים שאני לא אראה אלא אם כן ישלמו לי על זה לפי שעה (בדולרים). או שזה סרט נורא, או שזה היה הטריילר הכי גרוע בהיסטוריה.
אני חושב שהקולנוע הישראלי ראה אך ורק הצלחה בשנות השבעים עם סרטי הבורקס.
בזה אנחנו מתמחים לצערי הרב.
אני לא אומר שלא היו סרטים ישראליים איכותיים.
פשוט אין להם קהל. חבל.
בתור אחד שרוצה ללמוד קולנוע, אני נמנע מלעשות זאת פה בארץ מפני שאני שואף להערכה מה שפה ,אני לא אקבל.
אכן לחלוטין עוף, אבל האתר של קוויקטיים העלה לרשת לא מזמן טריילרון חדש לשר הטבעות, ולשמחתם של בעלי החיבור האיטי הגודל המקסימלי נכון
לעכשיו הוא פחות מ-7 מגה. הליניק הישיר:
http://a160.g.akamai.net/5/160/51/942238854e9113/1a1a1aaa2198c627970773d80669d84574a8d80d3cb12453c02589f25382f668c9329e0375e81785ea61cd36a40938a41385e948b71d7cf058bd1c8ef765cc3f/lotr_tsr3_m320.mov
למה אנשים טועים ?
למה Sandman בטוח שטריילר חדש של LOTR עלה לרשת וש"הגודל המקסימלי נכון
לעכשיו הוא פחות מ-7 מגה"?
האם הוא בדק את זה?
האם הוא לא זוכר שאפילו בעין הדג היתה יומית על זה?
כתבה מספר 384
קשה לו לבצע חיפוש קטן במובי ליסט?
http://www.movie-list.com/l/lordoftheringstrilogy.shtml
אז למה אנשים מרשים לעצמם לטעות?
זלזול בקוראים!
לפני שאתם כותבים, תחשבו!
____________________________
(אין זו התקפה אישית, Sandman הוא רק דוגמה.)
אז טועים, טעות, טעינו
משום מה הטריילר הזה (השני מבין שלושה שיצאו עד היום) הופיע אתמול באתר של קוויקטיים ברשימת ה"חדשים". עד עכשיו כל גירסאות הקוויקטיים שלו היו לא-רשמיות, כנראה. אוקיי, אז היתה טעות. לא צריך לצלוב את סנדמן בגלל זה.
שוב אותו האידיוט?
מאיפה הוצאת את ה"זלזול בקוראים" שלך לעזאזל? ממתי המגיבים בפורומים צריכים לעשות אימות נתונים לפני כתיבת תגובות? עשה טובה לכל ה"קוראים" והפסק לזלזל בהם באמצעות הודעותיך האינפנטיליות.
וטיפ: קל יותר לקחת אנשים ברצינות כשהם לא פחדנים מכדי להזדהות בניק הרגיל שלהם.
קולנוע ישראלי - מחאה
אני לא יודע מה יש לכם, אתם. באמת לא יודע.
יש את מיתוס 'הקולנוע הישראלי הגרוע' שמכיל בערך את כל מה שכתבתם פה. דיאלוגים מטופשים, מונולוגים פלצניים, חוסר אמינות, איכויות צילום על הפנים. אבל כל זה, בוא נגיד, לא לגמרי נכון. אולי פעם זה היה נכון (לפחות לגבי איכות צילום) אבל ב- 10-15 השנים האחרונות נעשו פה לא מעט סרטים ראויים לשמם.
רשימה חלקית:
החיים עפ"י אגפא (לא פחות ממצוין)
זולגות הדמעות מעצמן (טוב מאוד)
שורו (קצת הזוי, לחובבי הז'אנר)
עפולה אקספרס (עשוי טוב, אבל לא מומלץ למי שממש עושה לו רע לראות את צביקה הדר)
קלרה הקדושה (כן, קצת פלצני ומרחף, אבל ללא ספק מרשים)
שחור (ממש טוב. אפילו מעולה. ושונה)
אהבה אסורה (אחלה תפקיד של איילת זורר)
צומת וולקן (מגניב, משוחק היטב, אמין)
שירת הסירנה (אמנם מיינסטרימי, אבל מצחיק ונעים לא פחות מסרטים אמריקאיים באותה קטגוריה)
בלוז לחופש הגדול (ישן בהרבה מכל הרשימה הזו, אבל מעניין ונוגע)
אלכס חולה אהבה (סנטיפי טוענת שהוא לא רע בכלל. אני לא ראיתי)
הכוכב הכחול (קאלט כחול-לבן ענק)
ואפילו Made in Israel החדש, שלמרות חולשותיו מצליח להעביר רעיון מעניין, וליצור דמויות אמינות ומורכבות למדי.
בנוסף לכל זה, יש לא מעט סרטי טלוויזיה ('הבחור של שולי', 'דומינו', 'מבצע סבתא') וסרטים ישראלים קצרים ('עורבים' של איילת מנחמי מומלץ בחום) ששווים בהחלט.
אם מישהו רוצה להתווכח אתי על איכותם (היחסית) של הסרטים המופיעים כאן, הוא מוזמן.
ואם מישהו לא ראה את הסרטים הנ"ל ואת דעתו על קולנוע ישראלי הוא מבסס על 'אסקימו לימון', אז באמת…
קולנוע ישראלי - מחאה
ישנו "אוונטי פופולו" שנחשב למצויין ולא הזכרת (לא ראיתי), וישנם כל הסרטים של אפרים קישון, שגם הוא נחשב לאחד מגדולי סמאחינו.
ומה עם...
לילסדה – אחד הסרטים היפים ביותר שראיתי מעודי. ותסלחו לי על ההשתקלצניות (<< זה יצא בסדר, המילה הזאת? טוב הבנתם, נכון… אוף, מלשון שניצקליין, נו!), מדובר בסרט יפהפה ומדהים בקנה מידה עולמי, שמביא, לדעתי, שילוב מקסים של קולנוע פיוטי סטייל פליני (האיטלקי), עם דרמה מרגשת שזורת דמויות אנושיות פגיעות ו..נו, מרגשות, סטייל מייק לי (הבריטי), וכל זה בניחוח ישראלי שפשוט לא יכול שלא לדבר אל כולנו.
תנסו, אתם עלולים אפילו לאהוב!
אז מה, להרים טלפון ל"הארץ"?
נ.ב.
וגם "אושר ללא גבול" עם אריאל זילבר בתפקיד שפינוזה בן-זמננו. סרט מבריק!
דווקא את 'לילסדה' לא אהבתי
נותן תחושה מאוד דביקה, עם התרחשויות צפויות מדי ולא מרגשות.
אבל 'אושר ללא גבול' אכן חמוד (ברמה זו או אחרת) ואכן שכחתי אותו ברשימה.
את 'אוונטי פופולו' לא ראיתי.
סתם מתוך סקרנות
את "סודות ושקרים" של מייק לי אהבת?
וגם ''משהו טוטאלי'',
אם כי אהבתי אותו פחות מאשר את הכוכב הכחול.
אין ספק שלקולנוע הישראלי יש בעיית תדמית חריפה, בעיקר בישראל.
מה שנאמר כאן על הקולנוע האנגלי היה די נכון עד "טריינספוטינג". לפני זה היה להם רק סגנון קן לואצ'י שהם תיעבו, וראו בו גירסה קולנועית לאיסטאנדרס. טריינספוטינג היה "סרט אנגלי שאפילו האנגלים רצו לראות" (הייתי בלונדון כשהוא יצא, ואני זוכר את הhype). מאז היו כל מיני לוקים, סטוקים, וסנאצ'ים מעושנים, ופתאום הקולנוע הבריטי נהיה אופנתי לרגע. מה המצב עכשיו אני לא יודע כי כבר שנתיים אני לא מעודכן.
קולנוע ישראלי - מחאה
ואל תשכחו את "שלום לבן דודי" ו"ל"ג בעומר" שהעלו דמעות בעיני. שניהם כמובן של הבמאי שרון עמרני שנפטר לא מזמן, ונחשב הבטחה אדירה. אני מבקשת מהקהל לעמוד לדקת דומייה לזכרו.
קולנוע ישראלי - מחאה
דבר ראשון, אני בהחלט חושבת שנעשו בארץ סדרות, דרמות טלויזיוניות וסרטים טובים מאוד. אני חושבת שהקולנוע הישראלי (היי! זה לא שם גנאי!) והיוצרים צועדים בכיוון נכון.
הייתי רוצה לחשוב שלאט לאט גם הקולנוע הישראלי (היי! דיברנו על משהו! לא לזרוק עגבניות!) יזכה לאהדת הקהל, כי אותו קולנוע, שאני אישית בהחלט לא אהבתי בילדותי, משתנה ללא הרף. זה אותו קולנוע, אבל לא אותם סרטים. הגישה שונה.
אגב אני שמעתי שגם להיצ'קוק לא הייתה הצלחה גדולה בתחילת ימיו, אבל נתנו לו עוד הזדמנות (ועוד אחת ועוד אחת..). נכון זו הייתה תקופה אחרת, אבל אני חושבת שסוף סוף, כמו התבגרותו של כל יוצר, גם הקולנוע הישראלי בכללותו מתבגר.
מה שלמשל כל כך אהבתי בסרטיו של שרון עמרני היא הכנות, הסיפור הקטן. לדעתי זה כיוון שהוא כתב וביים דברים הקרובים לליבו.
ואולי זה מה שחסר. הרבה פעמים היוצרים עסוקים מידי בלחשוב "מה יגידו על הסרט" במקום לשאול "מה בעצם א נ י רוצה לומר".
סרטי סטודנטים רבים מתעסקים כל כך באמירה הפילוסופית,(ולהעביר אותה על פני 10 דקות שלמות!) עד שהם מזניחים את הסיפור, או שהתוצאה יוצאת נפוחה מטווס. אין לי משהו נגד זה. גם אני חוטאת בזה לעיתים. הבעייה היא לא בקולנוע ניסויי. הבעייה היא שהקולנוע כולו בישראל הוא בגדר ניסוי. זה לא בהכרח בגלל חוסר כשרונו של יוצר זה או אחר, זה כיוון שאין מספיק סרטים כדי שחלק יכשלו וחלק יצליחו.
הבעייה העיקרית היא שהיוצרים הרבה פעמים מתעסקים בדברים שאין להם כל נגיעה אליהם, או שהם מאוד היו רוצים לעשות, אבל הם לא מכירים באמת את הנושא, ולכן חוסר האמינות בחלק מהסרטים. בעיית האמינות של חלק מהשחקנים יכול לנבוע מ..ממ.. משחק לקוי? אבל גם מבימוי מול מצלמה לא נכון. עובדה שניתן לקחת אנשים "מהרחוב" שיראו אמינים, אם רק נותנים להם את ההוראות הנכונות, ואם המצלמה בזווית הנכונה.
ועדיין יש לי אמונה בקולנוע הישראלי (והיא תנצח!).
אם יותר לי להביע דעה,
"אלכס חולה אהבה" זבל של סרט.
לאחרונה הקלטנו אותו מתוך נוסטלגיה וישבנו לצפות בו, לאור דרישותיו הנמרצות של "מישהו" מבני ביתי.
סטראוטיפיות איומה של הדמויות שמקומה יכירנה בחסמבה, לא בסרט. הומור רדוד ונמוך שעיקרו צחוק על מפגרים, חלשים, בעלי מבטא זר ודחויים, דבר שמתאים יותר ליהודה ברקן. עלילה ברמה של סינרומן גרוע במיוחד.
יש נקודות אור בסרט הזה – נאמנות חזקה מאד לתקופה המוצגת – יש בסרט ממש שחזור של התקופה שבה הוא מתרחש, עבודה יפה מאד. וכמו כן, המשחק בכלל לא רע – חנה רוט עושה עבודה נפלאה בתפקיד של אמא פולניה. ויש שניים שלושה רגעים קומיים מוצלחים, בעיקר אלה שמבוססים על התנגשות במאפיינים של הדמויות. אבל הדברים האלה לא מסוגלים להחזיק סרט, במיוחד לא סרט שרוב ההומור שלו מבוסס על צחוקים ודאחקות על חשבון אחד מפגר, אחד יקה ואחד פרסי עם עין מקונקלת וקרחת.
בעברית: לאאאאאאאא.
ובאנגלית: Duh.
תתפלא כמה אנשים רואים בסרט הזה
קאלט. וטוענים שהוא סרט טוב. ואוהבים אותו.
יש אנשים משונים בעולם.
קאלט=טוב?
יש הבדל בין סרט קאלט לסרט טוב.
אח"א שייך לסוג הראשון, ולדעתי קשה להסתייג מזה, בלי קשר לשאלה האם אוהבים אותו או לא. מה, לא?!
קראתי, הפנמתי, וגם אני מוחה.
נכון, לקולנוע הישראלי היתה עדנה מסוימת למשך זמן מה.
אבל אחר כך חלה רגרסיה, וסרטים שבו להיות זבל כשהיו לפני כן.
יצא לי לראות מבחר רב של סרטים ישראליים במסגרת קורס שעשיתי (כן, גם את 'זולגות הדמעות מעצמן' שאני אישית ממש לא אהבתי ואף מצאתי מביך) ודווקא בגלל זה אני מרשה לעצמי לשוב ולטעון שסרטים ישראליים (גם החדשים שבהם) בדרך כלל שווים לתחת.
ושוב אנחנו לא מסכימים
על 'זולגות' אפשר לנהל דיון ארוך. לא ברור לי מה 'מביך' אותך בסרט. אותי הוא ריגש, מה שקשה להגיד על רוב הסרטים האריקנים שנוחתים על שולחננו השכם והערב. פרט אליו, לא התייחסת לרשימה שלי ולכן אין לי מושג אם ראינו אותם סרטים. מה שכן, אם ראית את הסרטים במסגרת קורס בקולנוע ישראלי, ייתכן שזה אומר משהו על הקורס ועל המערכת האדמית של הקולנוע יותר מאשר על הסרטים עצמם. אני מסכים שאחרי הבום הגדול יחסית של תחילת שנות התשעים הייתה איזו נסיגה, אבל עדיין, לבוא עם הכללה כזו זה פשוט נראה לי טפשי.
גם ההשוואה לא נכונה. את יכולה לטעון ש- 50% מהסרטים הישראלים שאת רואה בקולנוע הם זבל, בעוד שרוב הסרטים הצרפתים / סינים / איראנים הם בסדר גמור ומעלה. אבל זה נובע מהעובדה שכאן מקרינים את *כל* הסרטים שיוצרו בארץ, ורק את הסרטים הטובים והמצליחים ביותר מארצות אחרות.
אה, אבל לא אמרתי כלום על
סרטים זרים.
לגבי סרטים זרים אין לי בעיה: אני הולכת רק לאלו שאני סבורה כי ימצאו חן בעיני, ומדירה רגלי מאחרים.
אבל מה שמפריע לי בסרטים ישראליים, בין השאר, הוא הניסיון הזה לדחוף אותם ויהי מה "אנחנו סרט ישראלי – תעזרו לנו!" או "צריך לקדם את הקולנוע בארץ!".
סיסמאות כאלה הן פסולות בעיני, וזאת ממספר סיבות: הן יוצרות לחץ על הקהל לראות סרטים אך ורק מתוך פטריוטיות, מה שלא מדרבן יוצרים ליצור סרטים טובים ("ממילא יהיו הטמבלים האלה שהולכים לכל מה שיגידו להם"), ואת זה אני אומרת אפילו שאני מודעת היטב לכך שסרטים ישראליים לא מרוויחים מי-יודע.
פרט לכך, האמירות האלה רומזות בעקיפין שהמוצר הנ"ל (סרט ישראלי) אינו טוב. לו סרטים ישראליים היו טובים – הם לא היו נזקקים לסיסמאות פטריוטיות שכאלה. אנשים היו הולכים לבד (ראה מקרה 'קלרה הקדושה'. זאת ועוד – אם נוציא לרגע את הדיון מהגבלתו לסרטים בלבד: כמדובר במוצר טוב ואיכותי – אנשים קונים תוצרת הארץ. אחרת, פטריוטיות-או-לא, הם ילכו ויקנו משהו אחר – מה שטוב להם).
אני מקבלת את התחושה שיוצרים ישראליים נוטים לזלזל בקהל שלהם. אולי הם סומכים על זה שכמשהו "אקזוטי" הם באופן אוטומטי יקבלו פרסים בארצות ניכר, אולי זו סתם המנטליות הישראלית (שחלקים גדולים ממנה מחליאים אותי, אם יורשה לי לציין). יוצרים מרשים לעצמם לחפף, מתוך מחשבה ש"לא נורא. כולם יודעים שאין תקציב וכמה אנחנו מסכנים", גישה שאינה נכונה בעיני.
קולנוע ישראלי סובל ממספר בעיות, אבל כדי לתקן את המצב, בראש ובראשונה היוצרים צריכים להבין שהבעיות ההאלה קיימות. ברגע שהם יפנימו את זה – אולי אז הם יחלו לעשות משהו לתיקון המצב.
בעיה לדוגמה: שמש.
נונין, תסכים איתי שקולנוע הוא מדיום ויזואלי. אם הצילום מחורבן – חלק גדול מההנאה נהרס.
בארץ קשה לצלם: השמש חזקה מאוד, ונותנת מראה "שרוף" להכל. מה גם שיוצרים רבים מתעקשים לצלם דברים "אותנטיים", מה שמגביר את האסוציאציה ה"צהובה" בסרט. אבל, שמש אינה תאורה. היא מקור אור, ואין זה אומר שאם היא מספקת אור, אז זה בא במקום תאורה ראויה לשמה. ולטעמי פרט זה הורס הרבה סרטים (ואני מודה: צילומים יפים הם משהו שאני מאוד מעריכה).
מעבר לכך, שחקנים (בסרטים. אני לא מדברת על שחקני תיאטרון) לוקחים את המשחק כמשהו "מובן מאליו": הם, את הפרסים שלהם, יקבלו בכל מקרה. אז למה להשקיע?
ופה אנחנו מגיעים לעניין 'זולגות הדמעות'. מרגש – אולי. אבל עשוי לא טוב. המשחק מחפיר (ובאמת שבד"כ אני לא שמה לב לדברים כאלה. כשאני יכולה להגיד על משחק שהוא מחפיר – סימן שהגיעו מים עד נפש), הדיאלוגים עשויים ברשלנות (הן מבחינה תסריטית והן מבחינת הצגתם), ועיקר הסרט – הרגש, אינו אמין בעיני. רבאק, אני לא מאמינה שמישהו היה רציני כשהוא החליט להשתמש בווזלין (או איזו משחה שזו לא היתה) כדי להביע דמעות. זו חייבת להיות בדיחה!
(ולגבי הסרטים האחרים – לא את כולם ראיתי, ובכל מקרה, אני אעבור על הרשימה אחר כך פעם נוספת. 'זולגות' במקרה תפס לי את העין)
ווזלין?
אולי זה היה KY?
קולנוע ישראלי
אני מסכים אתך לגבי עשיית פרומו לקולנוע ישראלי בדרך שציינת. זה איום ונורא. אבל אני מרגיש שהסיטואציה היא דווקא הפוכה, ושרוב האנשים מסווגים אוטמטית סרטים ישראליים כגרועים, ולא הולכים אליהם (או הולכים במטרה לקטול, שזה יותר גרוע לדעתי). הבעת דעה קולקטיבית כמו זו שהחלה את הדיון ('קולנוע ישראלי זה פויה') יכולה לגרום גם היא לרפיון ידיים אצל העוסקים בקולנוע ודווקא להביא אותם לזלזול בצופים ('אף אחד חוץ מנחמן ממילא לא יראה את זה'). לדעתי הסבר זה סביר יותר מההסבר שהצעת לגבי התופעה של סרטים שאינם מושקעים מספיק.
יתרה מזאת, תעשיית הקולנוע המקומית *אכן* אינה משופעת בתקציבים. זו הסיבה שיש להשוותה לקולנוע של מדינות קטנות אחרות ולא לקולנוע האמריקני, שם באמת אפשר למצוא פתרון לכל דבר (את חושבת שבקליפורניה אין שמש?)
ושוב אני אומר: יש סרטים ויש סרטים. יש כאלה שמזלזלים ויש שמשקיעים. יש כאלה (מייד אין איזראל)שמשקיעים במציאת פתרונות מקוריים לבעיות הטכניות ומביאים שחקן אופי מחו"ל, אבל התסריט שלהם לוקה בחסר. ויש כאלה ('זולגות הדמעות') שיש להם תסריט מצוין אבל בעייתיים מבחינת האמצעים הטכניים [בשאלת המשחק נאלץ להסכים שלא להסכים].
בכללי, מדובר על תעשייה ש*כן* נלחמת על חייה (ואני מכיר יוצרי קולנוע מקרוב) כך שאני חושב שיש מקום לתת לה קצת קרדיט ולא לפסול אותה מכל וכל כמו שנעשה כאן.
תודה.
רק הערה אחת -
אמנם קולנוע ישראלי לא עושה לי את זה, אבל מפה ועד להגיד שאני פוסלת אותו מכל וכל – הדרך ארוכה.
כשסרט ישראלי נשמע לי מעניין – אני נותנת לו צ'אנס (זה רק שרובם לא נשמעים לי מעניינים…).