מכיוון שלא יצא שום דבר מאוד מעניין בקולנוע השבוע, ומצד שני 2010 הולכת ואוזלת בקצב מסחרר, אנחנו נכנסים עכשיו – כמו שאר העולם – למצב סיכומים. רוב השבוע הקרוב יוקדש לסיכומי השנה.
קצת מוזר לסכם את 2010 משום שבמהלך רובה לא ממש הייתי כאן, והרבה מהסרטים שעליהם ידובר יוזכרו כאן בפעם הראשונה. אני בטוח שרובכם כבר שמעתם על "הרשת החברתית", "התחלה", "צעצוע של סיפור 3" ושאר הסרטים המובנים מאליהם. אבל יש גם לא מעט סרטים שמאוד אהבתי, אבל לא היה לי עם מי לחלוק את זה – משום שרק מעטים בכלל ראו אותם. אם לא עקבתם לאורך כל השנה באופן פעיל אחרי לוחות ההקרנה, אלה סרטים שיש סיכוי טוב שלא שמעתם עליהם וסיכוי מצוין שלא ראיתם אותם. וחבל. אם אתם רוצים להשלים את החומר לפני סוף השנה – אז קדימה, יש לכם עוד כמה ימים.
פובידיליה
כולם מדברים עכשיו על "כלבת", חלוץ הז'אנר הישראלי עם עפר שכטר. אף אחד לא מדבר על "פובידיליה", שגם הוא יצא השנה, וגם הוא חלוץ ז'אנר ישראלי עם עפר שכטר. למה? עיקר ההבדל הוא השיווק, לדעתי. "כלבת" קיבל שיווק מעולה, בשלטי חוצות, ביחצי ציבור, בטלויזיה ובאינטרנט. לגבי "פובידיליה" – אפשר לסלוח לכם בקלות אם לא ידעתם שהוא בכלל יצא.
עוד בעיה היא שאת "כלבת" אפשר לתאר בקלות במשפט "סרט האימה הישראלי הראשון", ולגבי "פובידיליה", קצת יותר קשה להגדיר את הז'אנר שהוא מביא לארץ, אלא אם כן "סרט מגניב" זה ז'אנר. והוא סרט מגניב. ממש. זה הסרט הראשון של יואב ודורון פז, שלהם יש המון ניסיון בבימוי קליפים ופרומואים, ושלא במפתיע, "פובידיליה" נראה כמו קליפ. וזה לא נאמר לרעתו, להיפך: מבחינה ויזואלית זה אחד הסרטים הכי מעניינים שנעשו בארץ. הסרט מתרחש כמעט כולו בדירה תל-אביבית אחת, שממנה הגיבור האגורפוב מסרב לצאת. אבל הצילום המצוין של ניתאי נצר (עשה עבודה יפה גם ב"שבע דקות בגן עדן") הופך את הדירה למאורה מעוררת קלאוסטרופוביה ברגע אחד, ולנוף רחב ידיים ברגע הבא, לפי הצורך. סצינות הדמיון משולבות באנימציה יפה, והעריכה למדה הרבה מ"רקוויאם לחלום".
נכון, כל הקישוטים וההתחכמויות הויזואליות עוטפים עלילה פשטנית ולא מפתיעה. עוד בעיה היא שהסרט לא מעודכן: הספר של יזהר הר-לב עליו הוא מבוסס יצא בשנת 2002, והיום זה נראה מופרך לראות איש מחשבים שחי ועובד מהבית, אבל אף פעם לא נכנס לפייסבוק, לא מנהל שיחות וידאו עם אף אחד מלבד החשפנית החביבה עליו, לא משחק ב-World of Warcraft, ושהטלויזיה שלו נראית כאילו הגיעה משנות השבעים. ולמרות כל זה, מבחינתי זה הסרט הישראלי הכי טוב של השנה שאף אחד לא ראה.
אגורא
סרטים דתיים יש עשרה בשקל. יש כל כך הרבה סרטים שמסבירים לנו שאם רק נשים את מבטחנו בג'יזס, או באיזה כח עליון אחר, הכל יהיה בסדר. אבל סרטים לאתאיסטים? אני לא ממש מכיר כאלה. לכן "אגורא" של אלחנדרו אמנבאר המעולה (האיש עשה את "הים שבפנים" ואת "האחרים". תנו כבוד) הוא סרט שהיה צריך להפוך להמנון לאתאיסטים. זה אפוס היסטורי גדול, מרהיב, ומאוד ביקורתי כלפי הדת – דת באשר היא, אבל הנצרות בפרט מקבלת על הראש. וכנראה זאת הסיבה שהוא בקושי הוקרן בארה"ב, וגם לארץ הגיע באיחור גדול (הסרט הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן של 2009) ונעלם די מהר. כל זה מוביל למסקנה שהמצב שהסרט מתאר לא השתנה הרבה ב-1,600 השנים האחרונות. דכאון.
גם הסרט, צריך להבהיר, די מדכא. רייצ'ל וייז מגלמת את הפילוסופית היפאטיה, שחיה באלכסנדריה של המאה הרביעית לספירה. זה לא מקום גרוע לחיות בו, ולא פרימיטיבי כפי שאולי גרמו לכם לחשוב. תחילת הסרט מבהירה שאנשי אלכסנדריה יודעים טוב מאוד שהעולם עגול, ואיך מודדים את השטח של מעגל בעזרת סרגל ומחוגה. אלכסנדריה היא גם מקום שבו חיים אנשים בני שלוש דתות שונות – פאגאנים, יהודים ונוצרים. מתברר שמצב כזה מזמין חיכוכים (מי היה מאמין?), ושחיכוכים כאלה עשויים להיות הרסניים, והקורבנות הראשונים הם הגיון ומחשבה בהירה. אני לא מסווג הרבה סרטים כ"חשובים", אבל בתוך כל התעמולה הדתית שאנחנו מוצפים בה כל הזמן, חבל מאוד שאין עוד סרטים כמו "אגורא". אם כל עותק של "בן חור", "האושפיזין" ו"הפסיון של ישו" בעולם היה הופך בדרך נס אלוהי לעותק של "אגורא", העולם היה מקום יפה יותר.
איפה אליס?
התשובה הברורה לשאלה הזאת היא כמובן שאליס בארץ הפלאות, אבל לא על הזוועה הזאת רצינו לדבר. "איפה אליס" ("The Disappearance of Alice Creed") הוא אחד הסרטים שצריכים לשמש השראה לסטודנטים לקולנוע בכל העולם: זאת הדגמה איך אפשר להוציא את המקסימום מהמינימום. הוא אמנם סרט בריטי, אבל הוא היה יכול בדיוק באותה המידה להיעשות בפתח-תקוה. יש בו בדיוק שלושה שחקנים ושניים וחצי לוקיישנים (בדיוק כמו "פובידיליה", רוב הסרט מתרחש בתוך דירה קטנה אחת), והוא אחד המותחנים הכי טובים שראיתי השנה.
בדרך כלל הטוויסטים המפתיעים שאסור לגלות בשום אופן מגיע בסוף הסרט; כאן הם מגיעים דווקא בהתחלה. הסרט מתחיל בשני גברים שחוטפים אישה, וזה באמת כל מה שאני יכול להגיד על העלילה בלי ספוילרים חמורים. האישה, אגב, היא ג'מה ארטרטון, עד לא מזמן אלמונית לחלוטין, שמסיבה נשגבת מבינתי הופיעה השנה באיזה שישים סרטים. וברובם היא מעצבנת לאללה ("הנסיך הפרסי: חולות הזמן", "התנגשות הטיטאנים", "תמרה דרו"). אבל לא כאן.
מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס
לטרי גיליאם יצא בצדק שם של במאי מופרע. הסרטים שלו מרהיבים, מטורפים ומפוצצים ברעיונות, ולפעמים מתפרקים מרוב עומס והופכים לקשקוש ("טיידלנד"). ואם הנטיה הטבעית שלו לביזאריות לא הספיקה, "מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס" סבל גם מטרגדיה: זהו סרטו האחרון של הית' לדגר, שנפטר באמצע הצילומים. כדי להשלים את הסרט, גיליאם גייס שלושה כוכבים אחרים – ג'וני דפ, ג'וד לאו וקולין פארל – שמגלמים כולם את אותה הדמות (וזה דווקא עובד נהדר, רוב הזמן).
יותר מזה – בסרט משתתף גם אנדרו גארפילד, שהפך בדיעבד לכוכב לא קטן ("הרשת החברתית", ובעתיד – תפקיד פיטר פארקר בריבוט של "ספיידרמן"), שלא להזכיר את טום ווייטס בתפקיד השטן (טום ווייטס! בתפקיד השטן!) כך ש"דוקטור פרנסוס" הפך לאחד הסרטים הכי עמוסי הכוכבים אי פעם. ובכל זאת הוא לא זכה להרבה תשומת לב. טוב, נו, הסרט הזה הוא בלגאן. דבר אחד אי אפשר לקחת מגיליאם: הוא בלתי צפוי. אי אפשר לדעת איך ייראה השוט הבא שלו, ואי אפשר לדעת מה עומד לקרות בסצינה הבאה. האנימציה הדיגיטלית מאפשרת לגיליאם לעשות כאן מה שבא לו, וכצפוי, זה סוריאליסטי ומרהיב. אבל הסרט מוזר גם מבחינות אחרות, והסיום שלו כל כך מתסכל וחסר הגיון סיפורי, שנראה כאילו גיליאם מנסה בכוונה תחילה לחבל בתסריט של עצמו, שלא ייצא לו חלילה סרט קומוניקטיבי או מצליח מדי. זה לא "ברזיל" או "12 קופים", אבל שווה לראות את הסרט, ולו בשביל הטירוף והויזואליה בלבד.
אני אוהב אותך, פיליפ מוריס
הסרט הזה פתח את פסטיבל הקולנוע הגאה בארץ, וכן, זה סרט מאוד גיי. מאוד מאוד גיי. גיי גיי גיי גיי גיי (ציטוט מתוך הסרט). הוא גם מאוד מאוד מצחיק, וזאת למרות שמככב בו ג'ים קארי.
משום מה זה תמיד מפתיע מחדש לגלות שג'ים קארי עדיין מצחיק לפעמים. בעשור האחרון נדמה שהסרטים בהשתתפותו מחולקים לאלה שבהם הוא מנסה להצחיק, ולטובים. אבל ב"אני אוהב אותך, פיליפ מוריס" הוא מוצא דמות שיושבת על האישיות המופרעת שלו בול. והכי מדהים שלמרות שהעלילה של הסרט נראית כמו עלילה של סרט עם ג'ים קארי (כלומר טפשית לחלוטין), היא מבוססת על סיפור אמיתי. ולא "מבוססת" במובן של "התסריטאי ראה כותרת בעתון, הוציא אותה מהקשרה והמציא עליה סיפור", אלא מבוססת במובן של "פאק, זה באמת קרה!". הסרט הזה שלח אותי ישר לויקיפדיה לקרוא על סטיבן ראסל, האיש שעל חייו הסרט מבוסס (לא, אל תקראו! בחייכם, זה מלא ספוילרים), והתברר שככל שאפשר לסמוך על ויקיפדיה – התסריט הוא די מדויק.
ראסל (קארי) הוא נוכל מקצועי (וגיי), בסגנון שמזכיר את לאונרדו דיקפריו ב"תפוס אותי אם תוכל" – רק יותר. הוא לא איזה נוכל מקסים עם לב זהב: הוא מנסה להוציא מהעולם כסף כי הוא אגואיסט. עד שהוא פוגש בכלא את פיליפ מוריס (יואן מקגרגור, אין קשר לחברת הסיגריות) ומתאהב בו. מבחינתם, הם יכולים להיות נעולים באותו תא לנצח. האהבה שלהם מוקצנת, מוחצנת, מגוחכת וכנה לחלוטין. כמו בסרטי דיסני, רק אתם יודעים, בבית כלא. אבל הגורל מתאכזר לזוג הנאהבים ומפריד אותם זה מזה, ואז הסיפור מתחיל להיות מדהים. זאת בלי ספק הקומדיה הרומנטית הכי טובה שראיתי השנה.
כמו תמיד כשמדובר בסיכומים, זה מגיע לפעמים קצת מאוחר מדי
במיוחד כשמדובר בסרטים שלא זכו להצלחה רבתי ולכן זכו להקרנות במקומות דלי אמצעים.
את "איפה אליס?" למשל ניתן היה לראות בקולנוע אס"ט בטכניון בשבוע שעבר…
גם את "פובידיליה" ראיתי מופיע בלוח הקרנות במקום כלשהוא לא מזמן (ודווקא הסתקרנתי).
אבל מה הסיכוי למצוא מקומות שמקרינים את הסרטים האלה לפני שתיגמר השנה?
בכל מקרה לקחתי לתשוןמת ליבי את אגורא ואמליץ לידידי האתאיסטיים![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אין לי מושג
לדעתי את כולם אפשר להשיג ב-DVD.
עם אגורא אני אכן מרגיש פספוס מסויים
כל השאר, קצת פחות.
ראיתי שלושה מתוך החמישה עליהם המלצת
ובהחלט מדובר בסרטים לא רעים. לצערי, טרם הזדמן לי לצפות בפובידיליה, אך בכוונתי לעשות זאת. את הסרט עם ג'ים קארי אין לי כוונה להשלים – הוא ממש לא מעניין אותי.
לגבי 'איפה אליס': אכן, מתח טוב. יש כמה חלקים שהייתי מקצץ מעט מפאת שעמום, אך בסך הכל מומלץ.
לגבי 'אגורא': אכן, כם אני אהבתי. קשה לומר למה – הוא ארוך מאד וכבד למדי, אבל אהבתי.
לגבי 'דר פרנסוס': לא מאד אהבתי. קיוויתי לסרט מלהיב יותר, אך משהו בו הרגיש לי מפוספס מאד.
בפינת ה'פנינים' שלי (סרטים שאהבתי השנה):
The Losers – אקשן משובח, עלילה בסיסית המזכירה את 'צוות לעניין'. הרבה כיף.
Daybreakers – סרט מצוין. משחק טוב, עלילה מעניינת.
Takers – אמנם יש מעט סצינות שוד, ואמנם הן לא מאד מקוריות, אבל הסרט שומר על קצב טוב מאד ועל רמת עניין גבוהה. הרמה שלו בולטת בעיקר בהשוואה לשעמומון The Town.
From Paris with Love – שוב, אקשן טוב מאד אך עלילה דבילית. אני נהניתי ממנו.
בפינת 'שומר נפשו ירחק'
MacGruber – נשמע כמו פארודיה על מקגיוור, אבל דבילי מאד. יכולתי לחיות טוב מאד בלי לראות כמה אנשים תוקעים סלרי בישבנם.
Killers – יש דמיון קלוש ל'Knight and Day', אבל ההבדל ביניהם אטומי. 'קילרים' משעמם ועם אקשן חלש מאד.
Unstoppable – ציינתי כבר באתר כי מדובר בסרט שנקודת המוצא שלו סבירה, אך הפתרונות המוצעים בו לאורך כל הסרט דביליים מאד. בזבוז זמן משווע.
The Lovely Bones – אפקטים יפים, אך הסרט משעמם והעלילה פשטנית ולא מחזיקה סרט שלם.
Tooth Fairy – הפסקתי אחרי פחות מעשר דקות והתחלתי להריץ קדימה כדי לראות אם מתחיל להיות מעניין. א התחיל.
Grown Ups – כנ"ל.
מפריז באהבה
אני מסכים, ושקלתי להכניס אותו לרשימה הזאת. זה סרט אידיוטי ומיותר מכל בחינה, חוץ מזה שסצינות האקשן בו פשוט אדירות. פייר מורל (שעשה גם את "B-13" המצוין, ואת "חטופה" שלא אהבתי) הוא מועמד רציני לתואר הבמאי הכי טוב בעולם של סצינות אקשן כרגע. חבל רק שלא לקחו מישהו אחר שיביים את שאר הסרט במקומו.
...
"הוא מועמד רציני לתואר הבמאי הכי טוב בעולם של סצינות אקשן כרגע."
סטיבן ספילברג, ג'יימס קמרון, סטיבן ספילברג, פיטר ג'קסון, סטיבן ספילברג…
טוב, זה כבר מתחיל להימאס
תבינו שלאנשים יש דעות משלהם, וזה שרד פיש אמר דבר אחד לא הופך את זה לעובדה בשטח. קיבינימט.
מן הסתם...
(ל"ת)
אתה יכול לספר קצת על Daybreakers?
(ל"ת)
המלצת על Daybrakers? באמת?
וואו, איזה סרט מבאס זה היה. הטריילר היה אחלה, בקאסט יש אנשים מוכשרים. אבל הסרט… דבילי. לוקח רעיון מצוין ואז לא עושה איתו כמעט שום דבר מעניין במשך שעה וחצי.
The Losers היה די כיפי. כמו The A-Team, אבל… נו… לא גרוע.
לגבי Daybreakers
לא ראיתי השנה שום סרט מושלם. הסרט הנ"ל סבל ממספר מגרעות (אני לא אוהב את סם ניל, למשל, וכבר הזכרתי את הסצינה הגרוטסקית המתרחשת לקראת סוף הסרט), אך בכל זאת מומלץ ושווה צפייה לדעתי.
בקשר לפרנסוס
ולו בשביל הטירוף, הויזואליה, וההרגשה של פעם, עם התיאטרון הנודד הספציפי *הזה*. תענוג.
היום אני כבר לא זוכר הרבה ממה שהיה לי לומר עליו בזמנו, אבל מה שהיה לי לומר עליו בזמנו היה חיובי בסה"כ.
ראיתי שלושה מהסרטים
אגורא – לא כל כך אהבתי. השחזור ההיסטורי מרשים והקטעים שמציגים את המתיחות והאלימות בין הקבוצות הדתיות עשויים טוב יחסית, אבל חסר משהו מעבר למסר. יש לסרט אולי שתי סצנות חזקות באמת ושאר הזמן הוא די סתמי. יצאתי ממנו עם תחושה שהיו צריכים להעביר את התסריט עוד כמה שכתובים כדי שיתקבל משהו פחות קלישאתי ומשעמם.
מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס – סרט סום וקסום. הוא מאוד מבלבל בהתחלה, אבל עד סופו, הרגשתי שכל הקצוות העלילתיים נקשרו והפריעה לי רק הסצנה האחרונה שהייתה לא כל כך גיליאמית באופיה. האפקטים לא תמיד מוצלחים, אבל מאפשרים לטרי גיליאם לחזור לימיו כאנימטור במונטי פייתון וליצור עולמות פרועים ומלאי הומור וארס. הית' לדג'ר וטום ווייטס שניהם מצוינים.
אני אוהב אותך, פיליפ מוריס – הסרט עצמו לא משהו. מרוב נסיון לדלג בין דרמה לקומדיה, הוא כושל בשני התחומים. מדהים לגלות עד כמה הוא קרוב לסיפור האמיתי, אבל יואן מקגרגור מצליח שוב ושוב להרוס את האמינות עם מבטא דרומי גרוע. ברצינות, שיפסיקו כבר לתת לו לגלם אנשים מדרום ארה"ב, הוא לא טוב בזה. עדיין, הסרט מומלץ לצפיה ולו בשביל לראות הופעה מעולה של ג'ים קארי, אולי הטובה ביותר בקריירה שלו. הוא פחות מוצלח בקטעים הקומיים, אבל יש כמה סצנות דרמתיות שבהן הוא נותן תצוגת שראויה, בלי ציניות, לאוסקר.
וואו, סקוטי שמחקה מבטא דרומי?
קיצוני.
סתם מסקרנות, באיזה עוד סרטים מקגרגור מנסה מבטא דרומי?
אה, וגם אחלה כתבה =) מורידה את הסרטים ממש עכשיו
(ל"ת)
היחיד שאני נזכר בו כרגע הוא "סיפורי דגים"
אבל שם המבטא המוחצן נראה מתאים לעלילה. נ.ב, לדעתי זה הסרט הכי טוב של ברטון אי פעם.
האמת שאני לא זוכר בוודאות עוד תפקידים
הוא עושה הרבה פעמים מבטא אמריקאי אמין יחסית, אבל בסיפורי דגים ופיליפ מוריס הוא עושה את אותו מבטא דרומי מזעזע שנשמע מזויף לחלוטין. אני גם אוהב את סיפורי דגים, אבל אני חושד שיואן מקרגור לוהט בעיקר כי הוא נראה כמו אלברט פיני בצעירותו.
ואתה צודק, כמובן
אני פשוט ציינתי שבסרט בו העלילה מתרכזת אחרי סיפורים עם נטייה מוגזמת או גראנדיוזית, מבטא כבד וגראנדיוזי נראה די מתאים
קולד מאונטן, לא?
(ל"ת)
בעצם זה היה ג'וד לאו :S
כל כך דומים, ובכל זאת… כך כך דומים
חבל רק שהאקדמיה ממשיכה להתעלם ממנו
ולא משנה כמה התפקיד שלו טוב (המופע של טרומן, איש על הירח, שמש נצחית).
מסכים לגבי אגורא.
ראיתי אותו בגלל שאני אוהב סרטים תקופתיים של יוון/רומא העתיקה, אבל בחיים לא הייתי מצפה לראות אותו ברשימה של סרטים טובים במיוחד.
הצד המרשים בסרט היה איך שהציגו את הנוצרים בתור ערבוב של משהו די חיובי (שיחררו את העבדים, האכילו את העניים) אבל עם צדדים ממש שליליים (כפייה דתית, אלימות, רצח, הרס של ידע ואומנות).
לעומתו, חלק מהדמויות היו די משעממות, וגם העלילה לא זרמה באופן חלק לטעמי.
לדעתי מומלץ רק לחובבי הז'אנר.
מי יזכיר את הסצנה האחרונה הבעייתית?
לא זוכר :(
תודה!
Poison Ivy
איזה כתבה כייפית!!!
ראיתי פה את כל הסרטים חוץ מאיפה אליס (ידעתי על קיומו, אבל לא ידעתי עליו מספיק כדי למשוך אותי לראות אותו. אם אתה אומר ששווה- אז ללא ספק אראה).
לפובידיליה חיכיתי בשקיקה עוד מהטיזר שצולם עוד לפני צילומי הסרט ושפרסמתם באתר (הישן עוד) לפני כמה שנים. כן, מאז הסרט נחקק לי בזיכרון וידעתי שברגע שיצא אני ארוץ לראות. איזה כייף שמישהו נותן לסרט את הכבוד הראוי לו וכותב עליו משהו. חותמת על כל מילה שאמרת. ללא ספק סרט פורץ דרך ישראלי ולא נראה כמו שום דבר שעשו פה. נכון יש בו בעיות בעיקר בתחום העלילה. אבל הוא עדיין כ"כ מיוחד ויפייפה. ושכטר נפלא בו.
אגורא באמת מעניין ומיוחד. ואיך לא הזכרת את תפקידי האופי יוצאי הדופן שגילמו בו השחקנים המשובחים אושרי כהן ויוסף סוויד? מה שמשעשע הוא ששתי שורות המחץ של אושרי כהן בסרט הם: "אני נוצרי! אני נוצרי"!
למופע הפלאים של פראנסוס גם חיכיתי בשקיקה, גם כמובן בזכות האתר הזה. הסרט מתחיל מאוד חזק, אבל אני חושבת שכל הבלאגן מסביב עם המוות של לדג'ר וחילופי השחקנים גרם לסרט בנק' כלשהי להתפספס ולהתמרח ולא היה ברור בסוף מה הפואנטה שלו. עדיין הוא אחד הסרט המעניינים והטובים של השנה. גם מדהים ויזואלית, וגם איך אפשר לא להתרגש מההופעה האחרונה של לדג'ר המ-א-מם? שטחי, אבל זו נטייה אנושית.
על פיליפ מוריס אני לא יודעת מה לחשוב. היו נקודות שהוא הצחיק אותי, היו נקודות שהוא ריגש, היו נקודות שהוא הרגיש לי דבילי, והיו נקודות שהוא הרגיש לי שנון. זה ללא ספק סרט ביזארי ומעניין. זה באמת לא נתפס שזה ממש מבוסס על סיפור אמיתי (אאל"ט הסרט מתחיל במשפט בסיגנון: זה מבוסס על סיפור אמיתי, כן, באמת, זה סיפור אמיתי)… הייתי עצלנית מדי לבדוק את הפרטים, אבל מכל מיני מקורות מידע שאני לא מצליחה לזהות אותם כרגע במוח, הבנתי שהסיפור באמת דיי נצמד למציאות. וזה באמת מדהים.
נהנתי לקרוא.
אררג...
בלבול בין הכותרת לשם משתמש… למי שלא מבין מה פשר הכותרת הקודמת…
סרט לאתאיסטים
Inherit the Wind מתאים למשבצת לא רע לטעמי.
הסרט שאני הכי אהבתי השנה ואיכשהו חלף מתחת לרדאר
היה "אונדין" של ניל ג'ורדן, אגדה קסומה על רקע הנופים הסגריריים של אירלנד, עם שחקנים מצוינים ותסריט כובש. זה סרט שיצאתי ממנו בתחושת "אם עין הדג היה פעיל עכשיו, הייתי כותב לו ביקורת על הסרט הזה".
כ"כ רציתי, ולא יצא לראות אותו. בעסה.
(ל"ת)
מחזק.
לא בדיוק סרט השנה שלי, אבל ללא ספק אחד הטובים והמיוחדים שראיתי השנה. קולין פארל מוכיח שהוא שחקן מעולה שהבעיה העיקרית שלו היא שלפעמים יש לו (או לסוכן שלו) חרא של טעם בבחירת תסריטים. אבל זה לא המקרה של אונדין, למזלנו.
ראיתי את הטריילר. יכול להיות שהסרט טוב
אבל יש סיבה אחת קטנה קטנה שהרסה לי את הטריילר. הבמאי. כן, אתם יודעים מי זה. ואתם יודעים איזה סרט הוא עשה. כן, לא אכפת שאתם חושבים שהסרט-שאין-לנקוב-בכותרתו הוא טוב. אני עדיין סולד לבמאי החולני והסוטה הזה. לצערי קראתי את הניתוח של קובי ניב לסרט-שאין לנקוב-בשמו, והקאתי את נשמתי. ואם אני שונא סרט שהוא לא סרט אימה רק מלקרוא עליו, זה אומר המון.
כן, אולי הסרט הזה הוא בתולת ים ולא על אתם יודעים מה, אבל זה לא משנה את העובדה שהבמאי הזה גרם לי לסלוד מהסרטים שלו לתמיד.
אתה סולד מהבמאי הזה כי הוא עשה את (לפי מה שניחשתי) "משחק הדמעות"? כי הרבה אנשים חושבים שזה סרט מקסים וחזק. אתה יכול לפרט בבקשה?
____________
אתה לא חייב לצנזר את השם של הסרט. מצנזרים שמות של סרטים רק אם לפני כן אמרו מידע שהוא ספוילר. עד כה לא נאמר ספוילר כלשהו בהקשר לסרט הזה.
אני מרחם עליך כמו שאני מרחם על עצמי.
אנשים שעוד לא סיימו תיכון לא אמורים להכיר את הסרט הזה. הבעיה הראושנה היא, כמובן הטוויסט ה"נחמד" שכולם בטוח מכירים אבל אני לא אגלה כי אין לי את היכולת הנפשית לכך.
השנייה היא מוסר ההשכל שלו. אני לא תמיד מסכים עם קובי ניב, אבל הוא צדק בהסברתו את המסר של הסרט, שכדבריו "השתלט על הסרט עצמו". והמסר הוא (במילים שלי) – תהיו גייז, או שתמותו. זה לא שאני שונא את האנשים האלה ורוצה לתלות אותם ולשרוף את גופותיהם, אבל אין להם שום זכות להכריח אותנו להיות כמוהם.
די לכפיה ההומואית! או במילים אחרות, WTF?
(ל"ת)
אולי לא הבנת, אבל אני שונא את הסרט.
והתגובה הזאת היא נגד (אומר זאת שוב- נגד, נגד, נגד) הניסיון של הבמאי להפוך אותנו לכמוהו.
טוב...
או במילים אחרות, אתה מדבר שטויות.
אני מרחם עליך, נקודה.
זה סרט שמראה כמה אהבה היא דבר חזק ולא מוסבר. הסרט לא מנסה להכריח אותך להיות הומו, הוא פשוט מראה לך שזה לא באמת משנה.
התגובה הזאת נשמעת כאילו אתה נמצא במאבק עצמי מסוים, כדאי לך להתגבר עליו ולהכיר בכך שזה יכול להיות סרט מקסים (מלבד כל הקטע שקשור לפשע ורצח…).
כל הפתיל הזה גם מעיד על המסקנה אליה הגעתי לאחרונה:
האקדמיה (של האוסקר) היא סוטה.
הנה רשימה של סרטים מאוד מוערכים ע"י האקדמיה המכילים אלמנטים מאנשים כמו גו'רדן:
אחר צהריים של פורענות, שתיקת הכבשים, [הסרט של ג'ורדן], אמריקן ביוטי, הר ברוקבק, מילק.
מתוך הרשימה, אהבתי רק את אחר צהריים של פורענות, וגם את ההתחלה של אמריקן ביוטי (זאת למרות שלא ראיתי את השאר, אבל בגלל שאין לי בעיה עם ספוילרים אני מכיר אותם מההחלה לסוף בזכות ויקיפדיה).
שוב, אין לי בעיה עם האנשים עצמם, אבל יש לי בעיה עם כך שהם מנסים להציג את עצמם לכל העולם, וגורמים לאקדמיה להיות פוליטיקל קורקט.
ככה אתה גם מגיב לסרטים רציניים עם קאסט שחור?
…
לפחות הם לא יכולים להכריח אותנו להיות שחורים.
ואני פשוט לא מבין מה כל-כך מוערך בסטיות מיניות.
(ושוב, אין לי בעיה עם הקהילה עצמה, שיהיו מה שהם רוצים)
כשזה מתאים לסיפור אני לא מבין מה הבעיה
זה לא עניין של הערכה לסטיות מיניות, עובדה ששורטבאס לא קיבל הערכה עצומה (אגב, לפי התגובות שלך, לא מומלץ). זה פשוט רצון של קהילה שנלעגה ודוכאה להראות עד כמה הם שווים לכל האנשים ה"נורמאלים" ושיש להם דברים להציע. אני לא חושב שזה נכון כל כך במקרה של משחק הדמעות אבל לפחות זאת תשובה לגבי הדעה שלך שמנסים להפוך אותנו להומואים.
יש לי הרגשה שהדיון ההו-כה-אינטלקטואלי הזה הולך למקום לא
טוב. מסקנה: אתה חושב שהומוסקסואליות+ זה סטיות מיניות, חלק ניכר מהמשתתפים בדיון לא חושבים ככה, ונפרד כידידים.
___________
וסתם שתדע – הצגת הומואים כשתי דמויות מהמניין היא לא "עידוד לסטייה מינית".
בקיצור, אתה סובל מהומופוביה קשה
עד כדי כך שאתה מפחד שצפיה בסרטים על הומואים תהפוך אותך לכזה (לא, זה לא יקרה בדיוק כפי שצפיה בסרטים על שחורים לא תהפוך אותך לשחור). דעתך נרשמה, אבל אל תצפה שהיא תהיה פופולרית.
אתם קוראים רק את מה שאתם רוצים לקרוא.
כמה פעמים אני יכול הלגיד שאין לי בעיה עם האנשים, אלא רק עם התעמולה שלהם.
אתה יודע מה, גם אין לי בעיה עם נחמן שניצקליין בתור אדם, אבל עם הוא יתחיל להגיד לי שזה רע להיות אאוטסיידר קולנוע ואני חייב להיות כמוהו – אז תהיה לי בעיה.
הם לא אומרים לך להיות כמוהם
הם רק אומרים שהם בדיוק כמוך…
STOP IT GODDMAIT!
אתן לקובי ניב להסביר הכל:
(מתוך "תסריטאות", פרק 5, עמ' 100, פסקה שנייה)
"הסרט מזהיר את הגברים מפני הנשים שכל מבוקשן הוא להרוג אותם"
(נכון, אני יודע שהוא לא מוערך באתר הזה, אבל כל אחד לפעמים טועה ולפעמים צודק)
זה נשמע כמו סטראוטיפ מגעיל...
ויכולת ניתוח מטופשת
כל אחד זכאי לדעה משלו, אבל...
א. זה רק משפט אחד מתוך ספר ובלי ההקשר המקורי, אי אפשר לדעת למה מתכוון המחבר. זה לא נקרא לתת לו להסביר הכל, זה לקחת משפט ולרשום אותו במקום לבסס דעה משלך. חוץ מזה, קובי ניב לא אהוד באתר מסיבה אחרת, שאינה קשורה ליכולותיו בניתוח סרטים.
ב. (ספוילר למשחק הדמעות) ראיתי את הסרט לראשונה לפני שנה. ידעתי מה הטוויסט ועדיין, חשבתי שהוא הוצג בצורה טובה. הסרט עצמו טוב בעיני, אבל לא כמו שעשו ממנו בזמנו. הציטוט של קובי ניב שהבאת מרמז יותר על שנאת נשים מאשר על אהבת גברים ואני לא מסכים עם הגישה הזו. יש בסרט מעט מאוד דמויות נשיות, כי הוא עוסק בעיקר בגבריות (כמו שמועדון קרב לא שונא נשים, אלא מתמקד בגברים). יצא שאישה אחת שיש לדמות שלה נפח יחסי בעלילה, היא מסוכנת. זה לא אומר שלפי ניל ג'ורדן, כל הנשים בעולם הן רוצחות בפוטנציה, אלא שהאישה האמיתית האחת בחייו של פרגוס היא מסוכנת ורודפת מוות. החיים וההתחלה מחדש מיוצגים בדיל, שיש בהתאהבות בו/ה משום לידה מחדש שמוציאה את פרגוס ממעגל הדמים של חבריו הישנים. אולי כאן ראית תעמולה, בהשוואה בין המשכות לגבר לבין הנצלות ממוות. זה לא מצדיק הכללות, במיוחד כאשר המטרה של ג'ורדן היא כנראה להציג משיכה לגבר כדבר טבעי שלא צריך לרדוף אנשים בגללו. אם יש מסר, הוא ללכת עם האני האמיתי שלך ולא לתת לשנאה לתייג אותך כטוב או רע לפי גזע/לאום/נטיה מינית.
נכון, כל אחד זכאי לדעה משלו.
אז מה עם הדעה שלי? הא? אסור לי לחשוב מה שבא לי?
עם אני לא אוהב את הסרט בלה בלה בגלל ככה וככה יש לי זכות מלאה לעמוד על הדעה שלי.
דעה זו דעה
העניין הוא שיש הבדל בין לכתוב דעה ללא נימוק ולנסות לסגור מהר את הנושא ברגע שאתה נדרש להסביר את עצמך כמו שצריך, לבין לנהל דיון רציני שבו הדעה שלך תראה כמו יותר מטוקבק חשוך.
אתה לא רואה כמה תגובות כתבתי כדי להסביר
ולפייס (ביני לבינכם)
אוקיי, הגזמתי, טעיתי, הייתי לא נחמד. אבל גם לכם יש חלק בגלל העובדה שיצאתם נגדי באופן בוטה. זה לא שאני אלי ישי שנכנס לבאר גייז בצפון תל אביב ומתחיל לירות ביושביו.
לסיכום (פליז): סרטים על הומואים זה לגיטימי. לשנוא אותם, גם אם אין סיבה (לדעתכם) זה לגיטימי.
לא, זה לא לגיטימי.
(ל"ת)
עצם ההתייחסות לסרט כתעמולה, מוציא אותך לא סובלני
צפיה בסרט לא יכולה לשנות נטיה מינית של אדם ונראה שעם זה אתה מסכים. אז מה הבעיה? מפריע לך שמציגים הומואים על המסך כגיבורים? מפריע לך שהדמות הראשית עשויה לשנות את נטייתה לפי דרישות הסיפור? מפריע לך שאין ביקורת נגד משיכה לבני אותו מין? התייחסת לסרטים מקובלים בהחלט כ"תעמולה" וליחסים הומוסקסואליים כסטיה. אם אין לך שום דבר נגד האנשים עצמם, אני לא מבין מה הבעיה שלך עם סרטים שמציגים אותם באור אנושי.
את כל שאר הסרטים לא הזכרתי בתור סרטי תעמולה.
אלא בתור דוגמה לאבסורד.
אגב, "אחר צהריים של פורענות" הוא אחד הסרטים האהובים עלי, אז זה אומר משהו.
בוא נקטע את הדיון לפני שמישהו ינסה לרצוח אותי וננכנס לדוח"קו החדש, שכבר 20 שעות אני היחיד שנכנס אליו.
בוא לא
העלת כאן טענה שמסעירה לא מעט רוחות, אבל לא טרחת לנמק אותה בכלל. אם אתה רוצה שינהלו איתך דיון בוגר ורציני ולא יתייחסו אליך בזלזול, תצטרך לתת את חלקך בדמות נימוקים של ממש. מכיוון שאתה פתחת את הנושא, חובת ההוכחה היא עליך.
נכון שאמריקן ביוטי היה מוגז, אבל עדיין,
זה רק מוכיח שאם יש לך להטב"ים, אפילו שמינית מזה, בתסריט יש לך יותר סיכוי לזכות באוסקר על התסריט.
אז תעברו לדוחק"ו, פליז.
מעולם לא חשבתי שככה תיראה התגובה הראשונה שלי באתר:
עצם העובדה שאתה קורא לסרטים האלה "תעמולה" (ועוד בלי שראית את רובם) מעידה על היותך הומופוב (זה שאין לך בעיה עם האנשים עצמם לא פוטר אותך מכך). העובדה שקראת את העלילה בויקיפדיה לא מרשימה אותי בכלל, ייתכן שגם אתה קורא את מה שאתה רוצה לקרוא. אוסיף ואומר שבתור אחד שממש ראה את "הר ברוקבק" אני יכול להעיד על כך שהסרט לא מנסה לגרום לך לשנות את נטייתך המינית, אלא מספר את סיפורם של זוג גברים והנסיונות שלהם להתמודד עם החברה ההומופובית סביבם.
האקדמיה גם לא ניסתה להיות פוליטיקלי קורקט, היא אהדה את הסרט הזה כי הוא היה סרט טוב.
נ.ב.
הומוסקסואליות אינה סטייה מינית.
א. ברוך הבא לאתר! לא היית צריך לבזבז עליי את התגובה
ב. נכון שהגזמתי (בענק), אבלכל המאבק הזה היה רק כדי להכויח לכם שיש אנשים שחושבים אחרת, ושאתם לא צריכים לבוא ולהגיד "שמרן מסריח" רק אם אני לא אוהב ז'אנר מסוים. ואני מתבלבל בין "סטייה" ו"נטייה" (זה ממש דומה)
ג. בואו נסיים את הוויכוח כחברים, ונצעד אל הדוחק"ו בשמחה ובטוב לב.
אני לא חושב שסרט שמתמקד בעיקר בוהומואים
הוא סרט ז'אנר וגם אני מאמין שיש הבדל דיי גדול בין סטייה ונטייה (אחד מהם הוא מה שאתה מעדיף והאחר הוא העדפה משונה, לא מקובלת חברתית ואולי אפילו מעידה על בעיה נפשית) אבל, בסדר. כן, באמת כאן נגמרה התגובה שלי כי שכחתי מה באתי לכתוב.
יש צדק בדבריך
הוויכוח הזה באמת עבר את גבול הטעם הטוב.
על כן נצעד בשלווה אל הדוחק"ו.
יש גם הסברים אלטרנטיביים, אתה יודע.
למשל – שסיפור אהבה שנתקל במכשולים, ושלא מקובל על הסובבים אותו, מציע אפשרויות סיפוריות שונות מסיפור אהבה שנחשב נורמטיבי. היי, תראה לכמה תהילה זכה שייקספיר על "רומיאו ויוליה". זו לא תעמולה – זה כלי סיפורי, כמו כל כלי אחר. כרגע, הסרטים האלה הם במיעוט, וזה עושה אותם כמעט אוטומטית מעניינים יותר מהשטאנץ קומדיה/דרמה-רומנטית הרגיל. יש שם קצת יותר קונפליקט מ"הוא אוהב אותי? הוא לא אוהב אותי? הוא אולי אוהב אותי? למה הוא מתכוון כשהוא אומר…?"
זה לא אומר שכל סרט על אהבה הומוסקסואלית הוא יצירת מופת, זה כן אומר שהנקודה ממנה הם מתחילים היא מבטיחה יותר. לא קשור לסטיה או תעמולה.
שייקספיר מאוהב
הוא תעמולה גסה לביטול האיסור על הופעת נשים על במות אנגליה. נכון, הוא פספס באיזה 300 שנה, אבל תעמולה זו תעמולה.
שלא תחשוב להגיד שלשייקספיר מאוהב הגיע
לזכות באוסקר (אני לא מאשים אותך, זו סתם אזהרה).
אני הייתי בעד החיים יפים
וכן, אני יודע מה קובי ניב חשב עליו.
לא ראיתי את הסרט הזה.
התחלתי, אבל השתעממתי מאוד. עם זאת, אני יודע את הטוויסט – ואני בכלל לא חושב שהוא חולני. חזק – כן. עושה בום בלב – כן. אבל זאת לא כפייה הומואית.
אני מסכימה שאמריקן ביוטי הוא מוערך הרבה יתר על המידה
ולא מחבבת אותו כלל. השאלה שלי היא – מה בדיוק אמור להיות שנוי במחלוקת כל כך בלטעון שסרטים לא ראויים זוכים באוסקר*? קראת את סיקורי האוסקר האחרונים בעין הדג?…
עם זאת, אני חושבת שיהיה הגיוני הרבה יותר לטעון שאמריקן ביוטי הגיע לאוסקר הלא-מוצדק הזה בגלל היומרות האמנותיות שלו והאנשים שעשו אותו, ולא בגלל קצת עיסוק בהומוסקסואליות.
(*אמריקן ביוטי זכה באוסקר? באמת? לא זכרתי את זה.)
LOL! WTF?
(ל"ת)
שמע יא חתיכת ילד זין מטומטם, מה זה השטויות האלה שכתבת פה בשרשור, דרעק מפגר שכמותך?
(היי, לעצמי של לפני 10 שנים מותר לי לדבר איך שאני רוצה.
הזדמנות לבקש סליחה, אגב. הייתי אידיוט בר מצווה והייתי צריך את הכסף, או משהו)
אתה היית וינסט וגה?
וכתבת את כל הזוהמה הזאת? (מזל ששינית שם זה נורא נדוש לבחור בשם דל דמות מסרט בתור כינוי)
האינטרנט, משמר את הטעויות שלך לנצח !
רק תחשבו על אנשים שגדלו עם פייסבוק והגיבו בכל מקום בשמם האמיתי
תשמע, וינסנט, אני חייב לומר לך,
בשביל שיקחו את הדברים שאתה כותב ברצינות הראויה, אתה מוכרח לעצור כמה שניות לפני הלחיצה על "שלח" ולבדוק שאין שגיעות כטיב. פעם היתה תצוגה מקדימה נוספת של ההודעה לפני השליחה, וזה עזר לי מאוד. היום אין את זה, אבל תעשה לעצמך טובה בכל זאת. זה שווה את זה.
דבר נוסף, שמתי לב שיש לך תכונה שהיתה לי פעם (ספויילר: היא לא כ"כ טובה):
לעבור על כל הדיונים ולהוסיף הערה בכל מקום. זה סבבה, ואני אישית מסכים איתך ברוב הדברים, אבל אל תגזים עם זה כי שוב – זה מוריד מהרצינות שאנשים יקדישו לקרוא את ההודעות שלך.
אני כותב את כל זה ב100% כוונות טובות, ולא כביקורת או משהו, אני ממש לא קשור לעורכים, סתם גולש![!חתול!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif" alt="" width="" height="" />)
תודה על העצה, אני אקח אותה ברצינות.
(ל"ת)
exit through the gift shop.
הסרט התיעודי והמשעשע של אמן הגרפיטי באנקסי, סרט מלא בתובנות על אמנות רחוב ועולם האמנות בכלל.
http://www.youtube.com/watch?v=GTlm6dU2xHk
פרנסוס היה מאכזב
לא מספיק יפה (כלומר, כל הקטעים המגניבים כבר ספוילרו בטריילר) ואיפשהו איבדתי את העלילה ועד עכשיו לא לגמרי הבנתי מה קורה בשליש האחרון של הסרט.
באה בקלות
ראיתי התיחסות חיובית אליו גם בדף הסרט באתר, ובעיניי הוא בהחלט שווה המלצה.
לא ברור לי מה עמד מאחורי ההחלטה המבריקה להעלות אותו להקרנה בלי שום שיווק וואטסואבר, במשהו כמו שני אולמות וחצי בכל הארץ, כי חבל- זה סרט ממש חמוד. למעשה, הוא מתמודד רציני אצלי לתואר הסרט הכי כיפי שראיתי השנה, ואני עדיין מזמזם את Pocketfull of sunshine כנערה עליזה בת 17 בכל הזדמנות.
"באה בקלות" נכנס לקטגוריה אחרת -
סרטים שאני לא ראיתי.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
שמעתי עליו ביקורות חיוביות מחו"ל, אבל לא יצא לי לראות אותו, ולא חשבתי שהפסדתי כל כך הרבה – עד שראיתי את הדיון הגדול וההמלצות החמות שנשפכו עליו בדף הסרט כאן. אני צריך להשלים אותו, ואשתדל לעשות את זה בקרוב. גם בשביל זה טוב שיש עין הדג.
האמת שפוסטר קרטון בגודל מכובד עומד כבר הרבה זמן אצלנו ביס פלאנט חיפה.
ראיתי את הסרט באופן חלקי. הוא היה חביב ומשעשע אבל הרגיש קצת חסר פואנטה – קיוויתי לדיון על פוריטניות ופונדמנטליזם דתי כי נראה שלשם הסרט מכוון אבל הוא אף פעם לא הגיע. אז מה המסר, שפונדמנטליסטים הם חבורה מעצבנת במיוחד ושזה לא כיף גדול במיוחד להיות מנודה מהחברה? שטינאייג'רים עושים שטויות שהם מתחרטים עליהם אח"כ? נו ניחא.
אה וכתוביות הסיום היו מוצלחות למדי [המצלמה נוסעת לאט לאורך שביל והכתוביות עומדות בצדי הדרך].
מה לגבי I Am Love?
שמעתי רבות וטובות ולא יצא לי לראות אותו.
את פיליפ מוריס אכן אהבתי בטירוף – מצחיק מאד, מותחף מפתיע ומרגש ביותר!
את "איפה אליס" – גם ראיתי, ועם הרבה ציפיות. סרט חביב, גם מותח ומשעש, אבל לא יצירת מופת. נמחק ליי מהזכרון שעתיים אחרי שראיתי אותו.
רשימה יפה, אבל אני לא מסכים איתה
ראיתי 3 מהסרטים ברשימה ושניים מהם, 'ד"ר פרנאסוס' ו'פובידיליה' הם, בהתאמה, לא משהו וגרוע. לדעתי זה בצדק לא שמעו עליהם. לעומת זאת, 'פיליפ מוריס' היה סרט טוב, למרות נעימת הנושא המעצבנת (אולי זאת הסיבה שלא שמעו עליו?)
מסכים (חוץ מפובידיליה שלא ראיתי)
'פיליפ מוריס' היה סרט פשוט מעולה והתאים לי בדיוק לקטגוריית "ממש לא ציפיתי, איזה מגניב".
סרט נוסף שיכול אולי להיכנס לרשימה הוא "Get him to the Greek". סרט טוב מאוד (אם כי לא משתווה ל'שרה מרשל') ויכול להיות שהוא לא ברשימה כי אנשים כן שמעו עליו. אני לא נתקלתי בהרבה פרסום שלו.
הוא לא ברשימה כי הוא לא הוקרן בארץ
(וכי לא ראיתי אותו. גם זה).
אז ככה,
האמת היא שבאמת לא יצא לי לראות את רוב הסרטים, למרות ששמעתי על כולם.
היחיד שראיתי היה פרנסוס שהיה הזוי משהו, אבל נורא יפה ויזואלית.
לגבי פובידיליה, אחרי שקראתי את הספר נורא פחדתי ללכת לראות את הסרט, במיוחד בגלל שהקאסט שנבחר היה נראה לי לא מתאים בעליל. אבל אם הוא מופיע ברשימה הזאת, אולי אני באמת צריכה לתת לזה הזדמנות.
רשמתי לעצמי.
מה לגבי Enter The Void?
או שזה נחשב לסרט מ2009?
"Enter the Void" לא יצא בארץ בכלל.
ברשימה הזאת התמקדתי בסרטים שהוקרנו מסחרית בארץ, אבל לא קיבלו הרבה תשומת לב; סרטים שלא הוקרנו כאן בכלל הם עניין לרשימה שונה.
גם השאלה לאיזו שנה הוא שייך מסובכת. כמו "אגורא", גם "Enter the Void" הוצג לראשונה בפסטיבל קאן 2009, אבל הוקרן ברוב העולם רק לקראת סוף 2010. לא יודע למה. אם הוא יוקרן בסופו של דבר בארץ, זה בטח יהיה ב-2011.
גם פיליפ מוריס, אם אני לא טועה, לא יצא בארץ
(ל"ת)
יצא.
הקרנות מצומצמות בלבד – אם אני זוכר נכון, הוא הוקרן רק ברב-חן מגדלי האופרה – אבל הוקרן.
בתמונה שנמאת הכי למעלה בכתבה,
מתוך "דוקטור פרנסוס" יש בחורה. האם היא ניצבת או שחקנית? ואם היא שחקנית, מה שמה?
היא שחקנית ראשית בסרט
קוראים לה לילי קול (Lily Cole). היא או יפהפיה מהממת או חייזרית, לא לגמרי החלטתי.
אם להאמין למס"ב
היא יכולה להיות גם וגם.
הייתי עסוקה במשך רוב הסרט בהתפעלות ממנה. וזה סרט שכולל את הית לדג'ר!
(מס"ב = מסע בין כוכבים)
ואם בענייני חיצוניות בפרנסוס עסקינן
להציב את מייק פאטון בתמונה הראשית לכתבה זאת באמת דרך מצוינת למשוך את תשומת לב הקוראים. ממש עדיף על "סקס!" הישן והלא-מצחיק.
ובעניין פובדיליה והשיווק שלו (או החוסר בו)- אני לא יודע בקשר לקולנוע, אבל בויאודי הוא משווק בצורה די אגרסיבית, כך שהיה מאוד קל להיות מודע אליו. זה שהוא נראה סרט רע, ומתהדר בעופר שכטר בתפקיד הראשי זה עניין אחר.
מייק פאטון...?
(ל"ת)
בסוף שנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים
טענתי באוזני כל מי שהיה מוכן לשמוע שמייק פאטון וג'וני דפ (כן, אני יודע שזה הית' לדג'ר בתמונה) הם סוג של נשמות תאומות: שני בחורים צעירים, כריזמטיים ויפי-בלורית שהעדיפו ללכת אחרי נטיות ליבם האמנותיות במקום להפוך לכלבות תאגידיות כפי שציפו מהם. בשנים שעברו מאז פאטון המשיך להיות fucking awesome ולהשפיע על דור שלם של מוזיקאי שוליים ואילו דפ…ג'וני דפ הפסיק לעשות סרטים מתישהו בסביבות 2003. אף אחד לא יודע מה קרה, אבל הוא נעלם מעל פני האדמה.
אגב, גם טענתי שרוברט דאוני ג'וניור, איך שהוא נגמל מסמים, יהפוך לגדול שחקני האופי של דורו. I just can't catch a fucking break.
כן, חבל באמת שג'וני דפ נעלם מהשטח.
אולי הוא ישחק במטריקס 2?
הבעיה בהדחקת ההמשכים של המטריקס
היא שיוצא שהסרט הבא אחרי המטריקס הראשון הוא "ספיד רייסר", וזה לא באמת משפר את המצב.
בואו נחליט שהאחים וואשווסקי הפציעו עם "קשורות", השאירו רושם רב על העולם, ונעלמו לבלי שוב.
יפהפייה. כמו שרק ג'ינג'יות יכולות להיות.
ומצליחה כמעט לחפות על הדמות האנמית והלא עקבית שגיליאם סידר לה, אחד הפגמים הכי בולטים (לטעמי) בסרט המופלא למדי הזה.
אפרופו יפהפיות, הגעתי למסקנה:
אומץ אמיתי צריך לסכות באוסקר על האיפור, כי הם גרמו להיילי סטיינפלד (שמגלמת את הילדה) להיראות שונה לגמרי ממה שהיא במציאות.
ומה היא במציאות? ילדה שמבחינת יופיה כבר בגיל הזה יכולה לחסל את אנג'לינה ג'ולי ואפילו את (אני לא מאמין שאני אומר את זה) ג'ניפר קונלי.
אני מרגיש ממש בר מזל, חוץ מהאחרון ראיתי את כולם…![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
.
את פובידיליה אהבתי בגלל העיצוב אבל בעיקר בגלל שזה נושא מאוד לא מדובר בסרטים ישראלים (דווקא במדינות אחרות כן, למשל, בן X).
איפה אליס – מגיע לשיא שלו בערך באמצע, אבל עדיין מותח.
מופע הקסמים של דוקטור פרנסוס – פה אהבתי יותר את העיצוב הויזואלי שמזכיר את ימי מונטי פיייטון, אבל העלילה הייתה די מפוזרת. לא האמנתי שהוא הצליח להסתיר את ג'וני דפ כל כך טוב, בקושי זיהיתי אותו.
את הסרט האחרון אני בהחלט מתכוון לראות, יס מן הוא לא כזה מצחיק אם לא צופים בו עם עוד מישהו (מזל שיצא לי לראות אותו פעמיים ;-) ).
יופי של המלצות, אם אוכל להוסיף כמה מהסרטים שאני אהבתי
השנה
Splice- סרט מד"ב עם יופי של אפקטים מהבמאי של קיוב, מזכיר את קרוננברג בשיאו
timecrimes- סרט ספרדי דל תקציב על איש שנוסע בטעות שעה אחורה בזמן
מקגרובר- אותי הוא נורא הצחיק
Mother – של בונג ג'ו הון, שעשה את סרט המפלצות "המארח", מתנגד להגדרה..
מחזק את ההמלצה על "Splice"
ראית אותו רד פיש?
לא
שמעתי עליו דברים סותרים. יש אנשים שמאוד אוהבים אותו, וכאלה שמתעבים אותו.
אני מקבוצת הבין לבין
פתיחת הסרט הייתה טובה, מעניינת, מותחת. אבל יש רגע שבו נראה כאילו וינצ'נזו (הבמאי-תסריטאי) הפסיק לרגע את התסריט וחשב – "מממם, טוב עד פה הסרט לא רע, איך נהפוך אותו לכזה?" ואז הוא עלה על הרעיון של אמצע-סוף הסרט (לא רוצה לספיילר). הסוף סביר ומותח (בגלל זה כתבתי אמצע-סוף) אבל קיוב הוא הסרט הטוב ביותר שלו. ללא ספק.
אני די אהבתי
לפחות בזכות כמה סצינות מצמררות וחולניות במיוחד (אין צורך לספיילר…).
סה"כ סרט בינוני למדי למעט הסצינות האלה.
מחזק את ההמלצה על timecrimes
(ל"ת)
מצאתי רק סרט בספרדית מלפני שנתיים-שלוש.
זה זה?
http://www.imdb.com/title/tt0480669/
אכן, זה הסרט.
והסרט בהחלט לא רע. קשה מאד להפתיע צופים מנוסים שנחשפו לסרטים עם לולאות זמן, מעגלי זמן ושאר בוחצלגיחצנים, אך הסרט הזה הצליח בכל זאת לעשות את זה באחד השלבים המתקדמים של הסרט.
אוף, חסרה לי האפשרות לתצוגה מקדימה.
המשפט האחרון אמור היה להיות
"אך הסרט הזה הצליח בכל זאת לעשות זאת באחד השלבים המתקדמים שלו"
רגע! שכחתי! מה לגבי "נביא"?
האמת שהסרע כ"כ נחרט בזכרוני ששכתי לגמרי שבוא רק מהשנה. סרט מופתי. יצאתי מהאולם ממש בהתרגשות.
אז אלא אם כן הוא לא נחשב "סרט שלא ראיתם" – אני חושבת שממש מגיע לו מקום של כבוד!
אני חושב ש"נביא" קיבל הרבה כבוד
אין לי מושג כמה אנשים צפו בו, אבל הוא קיבל הרבה התייחסות וביקורות נלהבות מהמבקרים בארץ.
רק אני חשבתי שהסרט הזה היה משעמם עד מאוד?
(ל"ת)
לא
לא הייתי מגדיר אותו כמשעמם עד מאוד, אבל הוא בהחלט ברשימת האוברייטד שלי. יש בו קטעים מוצלחים, אבל גם הרבה שנראים כמו העתק של כל סרט כלא שיצא בעשור וחצי האחרון. הבעיה היא שזה סרט ארוך, שמכיל הרבה סצנות חסרות קצב או הגיון. כמה פעמים אפשר להסתובב עם נשק ולירות בשטח ציבורי בלי שמישהו ישים לב?
תודה על הניסוח
לא רק זה, אלא שהדמות הראשית לא כבשה אותי שזה הדבר הכי חשוב בסרטי אנדרדוג.
אני בצד השני
הוא אחד מסרטי השנה שלי, בין השאר כי הדמות הראשית כן כבשה אותי.
אגב, מי שלא יודע
יאיר רווה העתיק את הכותרת של הכתבה
מאיזה סרט הבאנר הראשון בכתבה?
זה עם ההודים והמסכה??
זה מ"האימג'נריום של דוקטור פרנסוס".
והאיש במסכה הוא הית' לדג'ר.
מופע הפלאים של דוקטור פרנסוס
(ל"ת)
מופא הפלאים של דוקטור פרנסוס
(ל"ת)
Winter's Bone
סרט השנה שלי. משחק מבריק, ממש נטול חריקות, של ג'ניפר לורנס והופעה מצמררת ובלתי נשכחת של של ג'ון הוקס – בסיפור חזק ויבש , כמו הסרטים הגדולים האמריקאיים של פעם. בלי טיפה של התחנפות לקהל או הבעת רגש מיותרת.
ב"אגורא" צפיתי בקולנוע והוא לא מהסרטים הטובים שראיתי
השנה, או בכלל. הוא לא דיכא אותי במיוחד, יותר שעמם אותי (לפרקים). הוא לא הצליח לסחוף או לרגש אותי. היה פוטנציאל, המימוש היה יכול להיות טוב יותר. אפילו בן זוגי, חובב מושבע של אפוסים היסטוריים, פוליטיים, מלחמתיים ועוד (וגם בולע ספרים בנושאים הנ"ל) והייתי בטוחה שזה סרט תפור עליו, לא התלהב במיוחד. הסרט זכה דווקא ליחסי ציבור לא רעים בארץ, אולי בזכות הקאסט ששובץ בכמה וכמה שחקנים ישראלים. קיבלתי כרטיסים לצפייה חינם ובתמורה התחייבתי לפרסם ביקורת (בתפוז), והרי היא לפניכם:
ביוון העתיקה "אגורא" הייתה כיכר השוק, מרחב ציבורי פתוח ששימש לכינוסים בנושאים מדיניים. הסרט אינו עוסק בכיכר השוק (אף על פי שחלק מהסצינות מתרחשות בה) וגם לא בהחלפת דעות פוליטיות, אלא בהפרדת דת, מדינה ומדע. הסרט הוא אפוס היסטורי המבוסס על המציאות[1]. הוא מספר את סיפורה של היפאטיה (רייצ'ל וייז המהממת, שלא מזדקנת כלל עם השנים), פילוסופית, מתמטיקאית ואסטרונומית יוונייה שחיה באלכסנדרייה (מצרים) בסוף המאה הרביעית ובתחילת המאה החמישית לספירה. היא הייתה אישה בתחום גברי, ובחרה בעיסוק במחקר מדעי ובהוראה על פני חיי משפחה. היא נחשבת לאישה הראשונה בתחום המתמטיקה, ולפחות עפ"י הסרט נראה שהיא גילתה תגליות שהתגלו (כפי שאנחנו מכירים אותן כיום) רק מאות שנים לאחר תקופתה (בידי גברים, כמובן). היפאטיה הייתה פגאנית, בתו של תיאון, והיא עבדה ולימדה בספרייה באלכסנדרייה. היא נקלעה שלא בטובתה למאבקי הדת שהתרחשו באותה תקופה, והסרט מקדיש להם זמן לא פחות משהוא מקדיש לה.
כמו בכל אפוס היסטורי המכבד את עצמו, הסרט מכיל שילוב מנצח של מלחמות דת עקובות מדם (אין כמו סקילה טובה כדי לשחרר אגרסיות), דיכוי נשים והתעלמות מוחלטת מתקנות המועצה לשימור מבנים עתיקים. בקיצור, כל התופעות המכוערות של האנושות שכבר אינן אתנו, לשמחתנו הרבה![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
. הנוצרים רודפים את הפגאנים, הפגאנים את הנוצרים, הנוצרים את היהודים, היהודים משיבים מלחמה… לא משעמם. גברים חושדים בנשים חכמות שמעדיפות קריירה על פני משפחה. אנשים מרשים לעצמם לעשות מעשים נפשעים בשם האל, ותובעים את עלבונו בכל פעם שמישהו אומר משהו שלא נראה להם (בפרט אם זה מדעי, חלילה). אה, טוב לראות כמה התקדמנו מאז… האמרה "במקום שבו שורפים ספרים ישרפו אנשים" אולי נולדה רק בשואה, אבל הייתה נכונה הרבה לפני כן.
מבחינה ויזואלית, כמו בכל סרט היסטורי, מחלקת הארט עבדה שעות נוספות: יש בו מבנים ופסלים עתיקים, טוגות, חרבות, לפידים, סוסים וגברים בשמלות. רגעים דרמטיים בסרט צולמו באופן מרשים ולוו במוזיקה פומפוזית מתאימה (לא אהבתי). אבל מבחינה תוכנית מצאתי את עצמי משתעממת לא מעט. על אף שלא הכרתי את הסיפור, הוא לא הפתיע, וכל מי שמכיר קצת את ההיסטוריה האנושית מבין לבד את השתלשלות העניינים (זה לא סתם שהדמויות ב"היה היה" נראו והתנהגו תמיד אותו הדבר…). זה סרט לא רע, בסך הכול, אבל לא סוחף דיו, לטעמי.
ולפינה הישראלית: הסרט הוא ממש "קיבוץ גלויות". הבמאי ספרדי (הסרט דובר אנגלית) ומרבית השחקנים בריטים, אבל יש גם מצרפת, אירן ומישראל. ארבעה שחקנים ישראלים משתתפים בסרט (למעשה, רק וייז היא השם הגדול בסרט):
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
סמי סמיר משחק את סיריל (קיריליוס) הפטריארך (הבישוף הראשי) הקנאי והנוקשה. יש לו תפקיד גדול בסרט (וגם מבט יוקד ומצמרר למדי).
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
אשרף ברהום מגלם את אמוניוס, נוצרי מאמין שמטיף לנצרות בכיכר העיר, גם זה תפקיד מכובד למדי.
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
יוסף סוויד בתפקיד פיטר, תפקיד משני למדי.
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
אושרי כהן בתפקיד קטן למדי של אחד מעבדיה של היפאטיה (ספוילר קטנטן לתחילת הסרט, מי שלא רוצה לקרוא, מוזמן לדלג על המשך המשפט: הוא אמנם קיבל כמה תקריבים בתחילת הסרט, אבל לא שורות טקסט. בסופו של דבר הוא צועק כמה מילים ומת).
מידע טכני:
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
אורך הסרט כשעתיים והוא הוקרן בקולנוע לב ללא הפסקה (לתשומת לבם של קצרי השלפוחית).
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
ישבנו באולם 5 שבו עשר שורות. המסך לא גדול ולכן התמקמנו בשורה חמישית (רק ממנה ואילך המסך מתחיל למלא את כל זווית הראייה).
![!אקשן!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_clapper.gif" alt="" width="" height="" />)
התרגום היה מאכזב במקצת. מדובר בסרט שעוסק לא מעט במדע, והמונחים המתמטיים והאסטרונומיים לא תורגמו במדויק, זה היה "ליד". מי שמכיר יכול להבין את המשמעות (ומי שלא מכיר כנראה לא ידע או יזכור בלאו הכי) ועדיין, זה לא תירוץ. זכור לי במיוחד שנאמר על שני כוכבי לכת שהם ב-Conjunction ב-Aquarius והתרגום היה משהו בסגנון "נמצאים בסמיכות באקווריוס" כשהתרגום הנכון הוא "בהתקבצות בקבוצת דלי".
————————-
![!*!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_bullit.png"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_bullit.png" alt="" width="" height="" />)
היפאטיה בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%A4%D7%90%D7%98%D7%99%D7%94 (זהירות, המציאות תספיילר לכם את הסרט)![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
[1] הידעתם שבאלכסנדרייה של המאה הרביעית לספירה דיברו אנגלית במבטא בריטי?
ניטפוק לא מהותי
האימרה "היכן ששורפים ספרים יישרפו בני אדם" מיוחסת להיינריך היינה, שחי במאה ה-19:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99%D7%9A_
%D7%94%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%94
There, I fixed the Internet.
אני אוהב אותך פיליפ מוריס
בסך הכל די מסכימה עם פויזן אייבי. אלמלא ההמלצה פה בטח לא הייתי צופה בסרט הזה בכלל – וחבל.
לא יצירת מופת, אבל סרט שהצליח להפתיע ממש, להצחיק בקול רם ולרגש עד דמעות… זה לא קורה הרבה בימנו. חבל רק שהוא לא כ"כ אחיד והקטעים בין לבין לא מאוד מושכים ולפעמים גם די טפשיים.
ממליצה לראות, אבל רצוי עם כמה שפחות ידע מוקדם. זה בהחלט סרט שנהנה לשחק בצופים.
מדהים שהוא באמת מבוסס על סיפור אמיתי. על סרטים פחות מופרכים ממנו כבר חשבתי שהם מגזימים.
כמה מילים לגבי 'פובידיליה'
מבחינה ויזואלית הוא באמת נחמד יחסית לארצנו. יש גם אפילו כמה דמויות נחמדות (כמו גראמפס ודניאלה)
אבל המשחק של עופר שכטר זה החרא הכי גרוע שראיתי בחיים שלי.
אני בטוח שכולנו פה זוכרים מה אמרו על המשחק של סטילר בסרט הפיקטיבי Simple Jack וגם פה שכטר פשוט הלך full retarded. משחק מזעזע, אבל זה היה נסלח אם הבן אדם לא היה מופיע בכל פאקין סצנה בסרט. זה מביך, זה אידיוטי וזה פשוט לא זה, מעל הכל.
אם זה סרט ישראלי שמתלהבים ממנו אני לא רוצה לתאר לעצמי מהו סרט ישראלי שקוטלים.
לגבי טיידלנד..
אני באופן אישי לא חושב שהסרט 'קישקוש'.. ראיתי את הסרט 3 פעמים, למרות שלא הרגשתי מוכרח.. מדובר בסרט מרהיב מבחינה ויזואלית, – בכל זאת, גיליאם. השחקנים נהדרים, אולי העלילה לא משקפת התרחשות שמעניינת את המבקר מבחינה עלילתית. אבל הכל עניין של טעם כנראה.
עוד סרט אחד.
את הסרט הבא ראיתי לפני זמן רב מאוד, חיפשתי הזדמנות מתאימה להזכיר אותו באתר אך לא מצאתי ולכן פשוט ניגשתי לכתבה ישנה זו. "וידויים" הוא שמו, הסרט היפני המופלא הזה הגיע לתשיעיה הסופית בקטגורית הסרט הזר באוסקר האחרון שזה בפני עצמו הישג יוצא מגדר הרגיל מאחר והסרט לא נראה או מרגיש אוסקרי במיוחד. זהו לפי דעתי הסרט הטוב ביותר של 2010 וממיץ עליו בחום (מישהו פה ראה?), מבריק, מותח ועשוי ממש טוב, ממש לא כדאי לפספס.
כתבת שהוא יפני, מבריק, מותח ועשוי טוב
אבל לא סיפרת בעצם כלום על הסרט – כמה מילים על העלילה/מהות שלו יכלו לעזור
מדובר בסרט נקמה/מתח אלים במקצת
על נקמתה של מורת בית-ספר בשני התלמידים שהרגו את בתה הקטנה. זוהי העלילה במשפט אחד, אפשר כמובן להרחיב אבל ככל שיודעים פחות על ההתרחשות כך אפשר להנות יותר, לפי דעתי. בחודשים האחרונים די הורגלתי לצפות בסרטים מבלי לדעת עליהם שום דבר, לא קטגוריה, לא חוט עלילתי, לא שחקנים ולא כלום מלבד הדירוג שלהם בימד"ב ושם הבמאי, ולכן לא ראיתי צורך בלפרט לגבי הסרט, כי מי שרוצה לדעת יכול בקלות למצוא באינטרנט, ומי שלא לא מוכרח לקרוא. אם כי יכול להיות שאתה צודק, כי סביר להניח שזהו הרגל שלי בלבד. אה, ואפשר גם לראות את הטריילרים, הם מצוינים ודי עונים על השאלות שלך :
http://www.youtube.com/watch?v=Vnws8ZymxME&noredirect=1
http://www.youtube.com/watch?v=GfEhS7fCKYk