במקור: Ice Age: The Meltdown
במאי: קרלוס קסאלדנה
תסריט: פיטר גולקה, גרי סמולאו, ג'ים השט
קולות: ריי רומאנו, ג'ון לגיזמו, דניס לירי, קווין לאטיפה
במשך שנים הטמפרטורה נשארה יציבה, סביב האפס. הכול היה בסדר, שום הפרעה בשגרת החיים. ואז, ללא אזהרה – הפשרה! הקרח נמס לשיטפון בלתי צפוי, שזרם מטה במפל שוצף. פעולות פשוטות הפכו מסוכנות; אפילו כמה צעדים באיזורים המוצפים היו עלולים להסתיים בהחלקה ונפילה לתוך המים הגואים. לא נותרה ברירה, אלא לברוח למקום יבש כדי לשרוד.
מאז, הפריזר שלי לא שב להתקלקל ולהציף את המטבח (המקרר עדיין עושה בעיות. אני חושב שהתרמוסטט דפוק). ובכל זאת, כשראיתי אירועים דומים מתרחשים בתחילת 'עידן הקרח 2' – בהחלט חשתי פחד; רגעי, אך מצמרר. לצערי, המשך הסרט לא עורר בי תגובות חזקות כאלה.
בדקות הראשונות של 'עידן הקרח 2', שלושת גיבורי הסרט הקודם – מני (ריי רומנו), הממותה הצמרית, דייגו (דניס לירי), נמר-שן-החרב, וסיד (ג'ון לגיזמו) העצלן – שמחים ורגועים יחסית. דגש קל על "יחסית". מני לא שמח במיוחד מזה שהוא, כנראה, הממותה האחרונה עלי אדמות. דייגו הוא נמר שנחרבי, ולהיות שמח זה נגד העקרונות שלו. סיד, העצלן ההיפראקטיבי, נשאר תואם רוג'ר ראביט: מישהו שיירגע רק כשיהיה מתחת למציבה. ועדיין, החיים יפים בעמק הפסטורלי. הכול שקט שם, מתחת לקרחון הגדול, ומזג האויר נאה, קיצי. חם.
וממשיך להתחמם.
בעמק.
שמתחת לקרחון הגדול.
הפשרת הפריג'ידר הגדולה באה: הקרחון מתמוסס, ומתחיל לקרוס – וזו קריסה בקנה מידה נרחב. "הקרח נמס. יש לכם שלושה ימים לברוח מכאן", מצהיר אחד העיטים השוכנים בעמק (נראה שעשה תואר בהידרודינמיקה, אחרת לא ברור איך הוא חישב את זה). אוכלוסיית החיות כולה יוצאת למירוץ נואש נגד הזמן, לנוס לפני שזרמי המים ידביקו ויטביעו אותם. בשלב מוקדם במסע הבריחה פוגשים שלושת הגיבורים הותיקים בקראש ואדי, שני אופוסומים חוצפנים, וב'אחותם', אלי (קווין לטיפה). אלי בטוחה שגם היא אופוסום, אך העובדות בשטח אומרות שהיא הרבה פחות זעירה והרבה יותר שעירה. אה, וגם יש לה חדק, וחטים. אוקיי, היא ממותה. מחורפנת.
מני נרגש מהגילוי שהוא איננו האחרון מבני גזעו, כשבינתיים, דייגו נאלץ להתעמת עם פחד חבוי, שמאיים להטביע אותו; סיד המפגר (אבל אופטימי) תוהה למה לא מעריכים אותו. וכך, באופן בלתי נמנע (אם אתה תסריטאי של סרטי אנימציה אמריקניים), כל בני החבורה יצטרכו לגבור על עצמם, וללמוד לחיות יחד ועוד שיעורים חשובים על החיים.
אז איך הסרט? בסדר, כזה. הדמויות הראשיות היו סבירות, אך נמאסו עליי במהירות: הכרתי אותן מהסרט הראשון כך שלא היה בהן שום חידוש, ובנוסף, אף אחד מהדברים שקרו להן בסרט השני לא היה מעניין. הסיפור של מני ב'עידן הקרח' היה מקורי ומרגש יחסית, אבל ההמשך שלו, כאן, היה צפוי ומשעמם. גם דייגו השתנה לרעה – מדמות מעניינת שמתלבטת מה לעשות (גם אם הדילמות שלו היו בעומק של סרט ילדים), הוא הפך לסיסי חיוור עם פוביה מטופשת. השלישיה הותיקה סימפטית לפחות, בניגוד לדמויות החדשות. קראש ואדי, האופוסומים, לא מצחיקים ולא מעניינים, ובכל פעם שהם עשו פעלול מסוכן ויענו-מלהיב, קיוויתי שהם יעשו משהו חיובי, ויתפגרו סוף סוף לאלתר. אלי האופוסוממותה היא דמות זניחה, שממצה תוך שתי דקות את הבדיחה עליה היא בנויה. שתמות הממותה, מצידי.
הבעיה, בבירור, היא התסריט. נכון, גם ברבים מסרטי האנימציה האחרים העלילה היא רק תירוץ לתקוע קטעים, בדיחות או סיטואציות שהתסריטאים התלהבו מהם. אבל יש הבדל גדול בין תירוץ טוב לסתם תירוץ. ב'עידן הקרח' הראשון העלילה הלא-מזהירה היתה בסדר, ואפשרה לכל העסק להתגלגל קדימה בצורה חלקה ונעימה. לעומת זאת, הסיפור ב'עידן הקרח 2' מדדה בצורה מגושמת, כדי להכיל קטעים שנתפרו אליו בכוח. אפילו הסצינות המרשימות ויזואלית בסרט סובלות מזה, ולא מצליחות לרגש. יש בסרט מגוון סכנות פוטוגניות (גייזרים, סלעים קורסים, קרח מתבקע והרבה מים), אבל כל מה שאני יכול לזכור בבירור, ולא לטובה, הוא שני דגים גדולים ומטופשים שרודפים אחרי החבורה, בלי שום סיבה מיוחדת.
מזל שיש סקראט בעולם, באמת מזל.
לידיעת קוראינו שנרדמו לפני 'עידן הקרח' האחרון, והתעוררו זה עתה: סקראט הוא הכוכב האמיתי של הסרט הראשון. לידיעת כולם: סקראט הוא הכוכב הבלתי מעורער של הסרט השני. לו היה הדמות הראשית!
סקראט, כזכור, הוא סנא-EE! (זן פרהיסטורי של סנאי) שמשאת נפשו היא בלוטים. תמיד ישנו בלוט כמעט בהישג ידו, אבל הוא חומק פעם אחר פעם מבין כפותיו החמדניות של סקראט. סקראט מזנק אחריו בזיגזגים פרועים, ונתקל בדרך בכל מכשול אפשרי, חי, צומח ודומם. כמו בסרט הראשון, גם לאורך 'עידן הקרח 2' מפוזרים לסירוגין קטעי-סקראט, שאינם קשורים לעלילת יתר הסרט. ובניגוד ליתר הסרט, הסצינות של סקראט כאן טובות לא פחות מאלו של הסרט הראשון. בעצם, הקטעים החדשים של סקראט מצחיקים עד כדי כך, שסקראט הזכיר לי לא פעם את המימיקה של צ'רלי צ'פלין, מותאמת לאנימציה של שנות האלפיים. EEפ EEפ הוריי!
אבל סקראט יש רק אחד, והוא מופיע, להערכתי, ב-10 דקות נטו מהסרט. שאר 70 הדקות הן בסדר, לא מעבר לזה: אנחנו יודעים מי יתאהב במי, מי יתגבר על עצמו, מי ימשיך להיות מפגר (אבל אופטימי), ואיך זה ייגמר. כל זה הספיק לי בדיוק בשביל שלא אחשיב את הסרט לבזבוז זמן, ולהרגיש שבסך הכול נהניתי. לא פחות, אבל לאכזבתי, גם לא יותר.
הדיבוב העברי.
חזרתי עכשיו מהסרט עם המשפחה, וזה כמו שאמרת – לא מאכזב, אבל גם לא משהו מיוחד.
בכל מקרה, יש קטע טוב מאוד בגרסה המדובבת. טל פרידמן מדובב את העצלן.
אבל בכל זאת, לא הייתי מציע לכם לראות אותה P: היא מדובבת טוב יחסית, חוץ מהממוטה. והממוטה מדברת רוב הסרט, אז זה נורא.
בשבילכם, הנה מה שקורה שם:
סקרלט מגיע לגן עדן עם המון המון בלוטים.
הוא מאושר, ואוסף לעצמו בלוטים, ואז הוא מגיע לבלוט אחד ענקי.
הוא מפיל את הבלוטים שהוא אסף, ומתקרב אל הבלוט הענק.
הוא כמעט מגיע אליו – ואז הוא נשאב החוצה משם.
סקויד הציל אותו, הוא כנראה בלע אותו קודם ועכשיו ירק אותו.
"הצלתי אותך, בחור קטן!"
סקרלט נכנס לפאניקה. (איפה הבלוט הענק?)
"תירגע, בחור קטן"
…
סקרלט חוטף על סקויד קריזה, מתכוננן לקפוץ עליו.
טל פרידמן: "דבר חלש…"
אגב, הסצנה הזאת, היא הסצנה הכי מצחיקה בכל הסרט.
וכנראה הסצנה הכי מצחיקה שראיתי מזה הרבה זמן, וטל פרידמן באמת מדובב נהדר (רק ששאר המדובבים לא ממש בולטים לטובה), אבל שאר הסרט – כמו שהעכרור כתב – באמת בינוני למדי.
סליחה, הוא באמת אמר ''דבר חלש''?!
זוועה. על זה היה צריך לשלול לו את רשיון הדיבוב לצמיתות.
לא ראיתי את הגירסה העברית של 'עידן הקרח 2', אבל טל פרידמן דובב גם את עדנה מוד ב'משפחת סופר-על', ועשה את זה ממש גרוע. אשמת הבמאי, אולי.
סליחה, הוא באמת אמר ''דבר חלש''?!
כיוון שלכל סרטי האנימציה אני הולך עם אחותי הקטנה (ואז פעם נוספת לטובים באמת), הדיבוב של טל פרידמן היה לא פחות מגאוני. גם בדיחת ה"דבר חלש" בסוף הסרט הייתה בטוב טעם. בכלל נהניתי גם משיר ה "תעוף תעוף תעוף" של גלי עטרי שהוכנס באופן גאוני באחד מקטעי פעלולי האופוסומים.
אין שום דבר רע בלהכניס לדיבוב העיברי בדיחות מקומיות כל עוד זה נעשה בטוב טעם. (דוגמא לטעם רע- "שאני לא יעשה לך איזה דוד דאור שם למטה…)
נ.ב.
הכותב הוא לא דוד דאור
אין לי בעיה עם המקומיות.
יש לי בעיה עם הזמניות. אורך חיים של סרט אמור להיות יותר מחמש דקות. אנשים ייראו DVDים שלו גם בעוד שנה, אם הוא סרט טוב – גם בעוד חמש שנים, ואם הוא קלאסיקה – גם בעוד חמישים שנה. "דבר חלש" היא בדיחה שמצחיקה היום (או יותר נכון, אתמול. זה כבר מיצה את עצמו) ומחרתיים כבר לא תצחיק אף אחד, כמו שאף אחד לא יצחק היום מ"אני יכול לנסות" או "אתה מביא לי ת'חלסטרה" או אוהבים אתכם הרבה". מילא, אם זאת היתה בדיחה אחת אי שם באמצע הסרט. אבל, אם זה כמו שאקסרקס הציג את זה, זאת לא פחות מהשורה האחרונה בסרט. הפואנטה, כאילו. זה הופך את כל הסרט למוצר לוואי של העונה הנוכחית של 'ארץ נהדרת'.
חוץ מכל העניינים האלה, למשפט הזה אין שום קשר לסצינה שבה הוא נאמר. קצת דבילי לבקש מסקראט לדבר חלש. הוא לא מדבר בכלל.
אין לי בעיה עם המקומיות.
מסכימה מאוד.
בנוסף לזה, הקהל של עידן הקרח הוא לא בהכרח הקהל של ארץ נהדרת. אותי זה סתם היה מעצבן.
אני מוכרחה לחלוק על דעת העכרור
סקראט היה קרוב לשלמות בסרט הראשון. הוא היה חמוד בטירוף, מצחיק נורא, תמים כמו תינוק, סלפסטיקי במידה אבל יותר מהכל… חמוד, כבר אמרתי? גם בסרט הזה סקראט נשאר כשהיה, ויש לומר אפילו השתבח עם הזמן. כמעט כל קטע שלו היה מגניב וקורע בפני עצמו וראוי לחלוטין לתואר "סנאי השנה". אז מה בכל זאת גרם לי לייחל למותו האכזרי לכל אורך המחצית השניה של הסרט? אוברדוז. מנת יתר. היוצרים כנראה הרגישו את הפוטנציאל האדיר שגלום בסנאי הקטן והחליטו שבסרט הבא הם פשוט *חייבים* לשחוק, לרסק ולטחון אותו עד עפר. אחרת איך נרגיש שסקראט הוא ה-כוכב של הסרט?
אולי העכרור צודק בזה שהוא תפס רק 10 דקות מהסרט, אבל בזמן הצפייה הייתי בטוחה שהזמן מתחלק בערך 50-50 בין העלילה האמיתית ובין (להזכירכם!) האתנחתא הקומית. אז נכון שכל מרדף אחרי הבלוט הארור היה מקורי ומצחיק וכיפי – אבל לא כשזה מגיע כל חמש דקות כמו שעון, מתחילת הסרט ועד סופו, שוב ושוב ושוב. והייתם מצפים שלפחות בקטע האחרון יהיה איזה קתרזיס משחרר או אולי סתם האפי-אנד בו סקראט למוד הסבל משיג את הבלוט שלו, נושא איתו לאישה וחי איתו באושר ועושר. גורנישט. הקטע האחרון נראה בדיוק כמו כל הקטעים הקודמים, כולל אלה שבסרט הראשון. שוב, שלא תבינו לא נכון, הקטעים האלה כולם טובים. בנפרד. במרחק של 45 דקות אחד מהשני. כשהם פזורים בכמה סרטים שונים.
אם היו משקיעים חצי מהיצירתיות של סקראט לכתיבת התסריט, הסרט היה נראה הרבה יותר טוב. אם כי לטעמי הוא היה בסדר גמור, ואפילו הצליח לרגש אותי לפעמים. חוץ מהסוף. שנאתי את הסוף.
מנת יתר מסקראט?
מני האנמי וסיד המטריד זוכים לכל-כך הרבה זמן מסך ואת מייחלת דווקא למותו של סקראט? אני אישית מעדיף יותר מדי ממשהו טוב מאשר הרבה יותר מדי ממשהו בינוני.
רק חבל שכבר ראיתי שניים מתוך הסצינות של סקראט בטריילרים, מה שהפך אותן לקצת פחות מצחיקות בצפייה החוזרת. אם אתם מתכננים לראות את הסרט, מומלץ להימנע מהם.
אגב, שמתם לב שבני האדם נכחדו? חבל, הם דווקא היו גזע נחמד למדי, מעניין מה קרה להם. אולי שני הצאצאים הקדומים של המפלצת מלוך נס טרפו את כולם.
מנת יתר מסקראט?
גם אני הייתי מעדיפה הרבה מהטוב ולא מהגרוע (מיותר לציין?) אבל כשהטוב חוזר על עצמו למוות *כל כך* הרבה פעמים זה מתחיל להיות ממש מרגיז.
אולי זה סתם פאק שלי. כמעט כל מי שדיברתי איתו על הסרט המשיך לאהוב את סקראט גם אחריו, ובינתיים אני המתנגדת היחידה. בחייאת, אנשים, לא מעצבן אתכם הסנאי הזה? אפילו קצת? בבקשה? בודד פה.
בעיה נוספת עקב סקראט
מאחר וכל הקטעים איתו ציניים ומשעשעים, החזרה לעלילה הלא-מרתקת עם חבורת הניג'סים העתיקה בהיסטוריה, מהווה ניתוח כואב ללא הרדמה
(באנגלית זה פשוט נשמע טוב יותר )
מהסרט הראשון אני זוכר כמה קטעים קטנים – בעיקר של הסנאי, ונראה שגם מהסרט הזה (לכשאצפה בו), אזכור את הסנאי..
לא סתם צוות ההפקה צילמו סרט קצר, Going nutty, שבו סקארט לוקח בלוט אחד, שם אותו בתוך גזע עץ חלול יחד עם כל השאר, ומאבד את הצפון כאשר הערימה לא מסודרת בצורה ישרה…
(לא ארשום את כל העלילה, מה שכן – הסירטון מומלץ )
אני היחידה
כנראה שחושבת שזה סרט קורע…
סרט מעולה
כמעט כמו "שרק 2" שהיה כמעט כמו "צעצוע של סיפור 2".
האופוסומים נהדרים, מכל הבחינות.
הסצינה בה מבוצע שיר מתוך מחזמר קלאסי ידוע (לא אסגיר פרטים נוספים, אבל היא באה לקראת סוף הסרט) היא וירטואוזית.
עוד לא גיבשתי ממש דעה על הסרט אבל מה שכן- הדיבוב של הממותה היה זוועתי, גרוע, פשוט מזעזע! כל המחצית הראשונה הייתי עסוקה בנסיונות להקשיב למה שהוא אומר בלי שהמחשבות שלי ינדדו לכל מיני רעיונות התנקשות במדובב.
סקראט הצחיק אותי יותר מבסרט הראשון אפילו, אבל הוא באמת קיבל קצת יותר מידי זמן על המסך.
הכוונה היא לדיבוב העברי או האנגלי?
העברי.
באנגלית זה אמור להיות ריי, לא?
אם אתה מחפש תגובה שיש בה הרבה הסכמה איתך,
הייתי ממליץ לך לדלג על ההודעה הזו.
סקראט נורא הצחיק אותי, אבל אני ראיתי רק סדרה של מערכונים שבכל אחד מהם הוא מתנהג בצורה קצת שונה, כדי לגוון; הדמות במהותה נשארה רק 'הקלה קומית'. אולי היו קטעים שהוא היה יותר רציני, עדיין זה לא עשה עליי רושם שהדמות שלו מעמיקה או בוגרת יותר באיזשהי צורה.
סיד, מני ודייגו ממשיכים בצורה ישירה את הדיאלוגים מהחלק האחרון של הסרט הראשון. ממילא, רוב הזמן הם עסוקים כל אחד בבעיות שלו. והבעיות האלה, למרבה הצער, דביליות וחסרות פואנטה יחסית לבעיות של "עידן הקרח 1". כמו שאמרתי בביקורת, מעבר לעובדה שהסרט כבר פחות יכול לחדש עם אותה נוסחה, זו לדעתי הבעיה האמיתית של הסרט – עלילה שאין לה מניע טוב או התפתחות חלקה, בהשוואה לסרט הראשון.
דוקא בסרט הראשון לא זכור לי שהיה חוסר כיוון. זה לא היה סרט מושלם (כמו ש"עידן הקרח 2" לא סרט גרוע), אבל השילוב בין קטעים טיפשיים לרציניים יותר, ושימוש בסוגי הומור שונים, היה סבבה. שוב, העלילה החזיקה כול ביחד בצורה סבירה.
אם הייתי מחפש אנשים שמסכימים איתי,
הייתי ממליץ לעצמי לדלג על האתר הזה.
אני מריח כאן קיפוח על רקע תפקיד עלילתי. אז מה אם סקראט הוא קומיק רליף? זה אומר שאין לו אופי? ובכלל, ברור שאין לסקראט "קטעים רציניים", אבל ממתי דמות צריכה להיות רצינית כדי להתפתח? כמובן שבכל אחד מהמערכונים הוא מתנהג בצורה טיפה שונה, אבל יש עקביות בשינויים שעוברים עליו. אח, דמות קומית משובחת.
ושאר הדמויות? נכון, הן באמת ממשיכות את הדיאלוגים מהסרט הראשון. להבדיל מחוזרות עליהם. והבעיות שהם נאלצו להתמודד איתן, גם אם ההתמודדות רבת ליקויים, נראות לי פי אלף יותר מוצלחות מההיצע של הסרט הראשון. מה היה לנו שם? האנטי-גיבור הממורמר והסייד-קיק המעצבן שמרכך אותו ומלמד אותו מהי חברות אמת. הרשע הקלאסי של אסכולת דיסני שלומד מהי אהבה, והסיפור התלוש על הילד האבוד שמיותר כמו הדגים מהסרט הנכחי אבל תופס חלק הרבה יותר גדול. בסרט הזה יש לנו צאצא לגזע שעומד להכחד והדילמות שעומדות לפניו. נושא שהעיסוק בו אולי נופל בין הכסאות, אבל הוא לפחות לא קוקטייל של 'מפלצות בע"מ' ו'שרק'. בחיי שאני לא מבין מה מטומטם בו. ההתמודדות של דייגו וסיד כל אחד עם פחדיו נראית גם לי מאולצת, אבל שוב, היא לפחות קצת יותר קשורה לנושא שיחודי לסרט, במקום להידמות כמה שיותר לסרט שכבר הצליח.
ואני מצטער, אבל קשה לי לראות בעלילה של הסרט הראשון, שהיא קלישאתית ומאולצת ברמות מטורפות, סיבה להעדיף אותו על פני הסרט החדש. אולי הסיבה לכך שנהניתי יותר ב'עידן הקרח 2' היא דווקא שידעתי למה לצפות מהבחינה הזו.
אם הייתי מחפש אנשים שמסכימים איתי,
ארמדילו, אני אוהב אותך. תעשה לי ילד.
המלטות של ארמדילו מביאות 4 תאומים זהים...
אתה עדיין מעוניין?
אם היה נורא חבל,
אז… אז… טוב, נשבר לי מהכותרות הסידרתיות. אני מוחמא מאוד, אגב.
סקראט הוא אכן הפוגה קומית, ולכן אני גם שופט אותו כהפוגה קומית. ככזה, הוא מתוסרט ומבוים באופן לא פחות ממבריק. למה אתה משווה את התהליך שלו? אדוארד נורטון ב'מועדון קרב'? החמור ב'שרק' נראה לי כמו השוואה יותר ריאלית. (ומדגדג לי לומר שסקראט מורכב יותר מרב הדמויות ה"אמיתיות" בקומדיות האלה, אבל זה אומר יותר על הקומדיות מאשר עליו).
אין ספק שהעלילה של הסרט הנכחי רעועה ומאולצת יותר משל הסרט הקודם, אבל העניין הוא כזה- ב'עידן הקרח' לא יודעים לבנות עלילה מענינת ומקורית, אבל בדיחות פיזיות ומרוצי מכשולים הם יודעים לבנות באופן כמעט מושלם. גם בסרט הראשון, התחיל להיות מעניין רק כשהדמויות סתמו את הפה והתחילו להלחם על אבטיחים. אז הפעם התסריטאים הכינו רשימה של אסונות טבע ותפרו סביבם סרט. אתה רואה בזה רישול תסריטאי, אבל אני רואה בזה התמקדות בנקודות החזקות במקום בחולשות. בפני עצמה, סצנת הגייזרים מעולה, אותו כנ"ל לגבי מובייל האבנים המופרך ההוא. אולי היה אפשר לחתוך את הקטעים הללו לטובת לכידות העלילה, אבל העלילה במילא קלישאתית מיסודה, אז מה הטעם?
לא התכוונתי שהקונפליקט של דייגו הוא, חס ושלום, יחודי. התכוונתי שהוא לפחות קשור לעידן הקרח- הנושא שיחודי לסרט. כזה אני, אוהב קשר לעידן הקרח. פשוט ההתעלמות מהמיקום הזה מאד הפריע לי בסרט הראשון. כמו שאמרתי, זה יצר רושם של ברירת מחדל אחרי שהאולפנים האחרים כבר השתמשו בארץ האגדות ומונסטרופוליס. בכל אופן, ממתי אהבתי את העלילה? אלה היחסים בין הדמויות הראשיות ששבו את ליבי, ואלה מוצלחים בהרבה מהסרט הראשון. לכן, אגב, התאכזבתי מאד מהצגת היחסים בין מני וקווין לטיפה- זה נראה מאד לא אמין בהשוואה למערכות היחסים האחרות בסרט.
הדיבוב של מני בעברית באמת זוועתי.
חבל שטוביה צפיר (שדיבב אותו בסרט הראשון) לא נשאר גם לסרט הזה.
חשקה נפשי בבובה פרוותית של
הממותה התינוקת. מישהו יודע אם קיימת כזו בארצנו, ואם כן איפה?
תודה!
אתה רוצה רק ממותה,
או שאפשר לעניין אותך באוף טופיק מוחלט? למשל: http://www.etoys.com/genProduct.html/PID/4713813/ctid/17?cpncode=07-7255705-2&srccode=cii_1038957&_e=444e8&_v=444E88BFzlgMaF3D1514EDDC
גם מותק של מפלצות פרוותיות וגם רמקולים למחשב!
חשקה נפשי בבובה פרוותית
אני די בטוח שראיתי ממותא בחנות של בובימה. יש להם גם אתר, אבל אני לא בטוח שיש בו את מלוא המבחר –
http://bubima.com/main.php
כמו כן, מה שיש בחנות אחת של הרשת, לא בהכרח יהיה בשניה. אז תתקשר לכל אחת ואחת. מגוון החיות הפרוותיות שהם מציעים מרשים למדי. אפילו בובת יד של חייזר היושב בחללית.
(ואם דווקא באחת החנויות בחיפה תמצא הממותא, אני מוכן לאסוף אותה משם עבורך.)
(מן הסתם זאת לא תהיה אותה אחת מהסרט. מקווה שזה לא יטרידך יתר על המידה.)
אני מחפש ספציפית
את הממותה התינוקת, לצרכי מתנה.
תודה רבה לשניכם!
פחות חמוד מאיך שזה נראה בסרט, מן הסתם.
http://www.toyglobe.com/details.php?type=113030
לא הצלחתי להבין את פשר האשוח הזה שיש לו על הראש.
http://www.toyglobe.com/details.php?type=113029
התוספת המדוברת בDVD הישראלי
http://www.youtube.com/watch?v=DpTLa64x2ag
(אחרי דקה וחצי).
אגב, גלובוס אוספת את כל העותקים שהופצו בעקבות המשפט הזה.
מאוד משעשע
אבל מי אמר? ואיפה כתוב? ומה? ומי?
מי, מי, מי המדובב הזה, מי? מבחינתי, הוא כמו החתול של שרדינגר: הוא קיים כרגע רק כגל הסתברות המדלג בין האפשרויות הבינאריות של 'אדיוט מושלם' ל'גאון טוטאלי'.
קאלט היסטרי.
אני כבר רואה פה פריט אספנים מקומי, שעם שיווק נכון, אפשר לעשות ממנו הרבה כסף באי-ביי.
ואחרי הצפייה ה-241, כמה מסקנות:
– 'עידן הקרח 2' יותר טוב מ'עידן הקרח'. בשני המקרים העלילות חלשות מאוד והדמויות הראשיות מדובבות רע (חוץ מסיד), אבל בשני יש הרבה פחות קיטש והוא נראה טוב יותר (בעיקר כי אין בו בני-אדם).
– המים בסרט נראים נפלא, בין אם רואים אותם מתוך המים ובין אם מבחוץ. באף סרט אנימציה אחר לא ראיתי מים אמינים כל-כך.
– קראש ואדי הן דמויות נהדרות, משלוש סיבות מרכזיות:
– הגישה שלהם לחיים
– הזנבות שלהם, שמונפשים בצורה נהדרת
– הם מדובבים נהדר לעברית
– הדיבוב לעברית לא משהו: דייגו, אלי ומני נשמעים משוחקים מאוד. מצד שני, גם באנגלית הם נשמעו משוחקים מאוד.
– טל פרידמן עושה עבודה נהדרת עם הדיבוב של סיד. לא ברמה של לגוזיאמו, אבל נהדרת. מה שמפתיע הוא שפרידמן דיבב את סיד גם בסרט הראשון, ושם הוא היה הרבה פחות טוב.
– המוזיקה בסרט מצוינת – גם טובה בפני עצמה, ובעיקר עובדת כמו שצריך בשביל להעצים את העלילה. גם כאן זה קצת מפתיע, כי הפסקול בראשון הרבה פחות טוב.
אה, ועוד משהו:
כמו בסרט הראשון, הקטעים הכי טובים הם אלו שלא קשורים בעלילה. בראשון זה היה הדודואים ו(כמובן) סקראט; בשני שיר הנשרים, שיר העצלנים ו(כמובן) סקראט.
צריך עזרה בבקשה...
מישהו יודע איפה אני יכול להשיג בובה של סקראט בבקשה זה דחוף….?
גם אני רוצה!
רציתי לקנות ליומולדת של אחותי איזו בובה מעידן הקרח. אבל בחייאת אנשים איפה משיגים את זה?
אגב, אהבתי את הסרט בטירוף,יש בו קטעים מרגשים ומתוחכמים.
גם אני רוצה!
http://cgi.ebay.com/Ice-Age-the-Movie-Goin-Nutz-Scrat-Doll-Wholesale_W0QQitemZ260169287913QQihZ016QQcategoryZ2622QQcmdZViewItem