במקור: !Good Bye Lenin
במאי: וולפגנג בקר
תסריט: וולפגנג בקר, ברנג
ליכטנברג
שחקנים: קתרין סאס, דניאל
בריהל, פלוריאן לוקאס,
צ'ולפן קמאטובה
אריך הונקר, מנהיגה האחרון של גרמניה המזרחית, היה זבל של בן אדם. לזכותו ייאמר שהתנגד לנאצים, אבל לחובתו ייאמר כמעט כל מה שהתרחש במזרח גרמניה מאז בניין חומת ברלין, כולל רדיפות מתנגדי משטר, דיכוי, משטרה חשאית איומה, ו-192 מקרי מוות של אנשים שנורו כשניסו לחצות את החומה. באמת, איש שלא הייתם רוצים לפגוש בלילה. או ביום.
ולמה אני מספר את כל זה? כי הונקר, המשחק שלא בידיעתו תפקיד קטן ב'להתראות לנין', הוא כמעט הדבר השלילי היחיד שאני מוצא בסרט.
הסרט נפתח ביום אחד ב-1989, בו יוצא אלכסנדר קרנר (דניאל בריהל), בחור צעיר ומרדן, להפגנה למען זכות ההפגנה וזכות ההתבטאות. מדובר בכמה חודשים לפני נפילת החומה, העניין טרם ברור מאליו, והמוני שוטרים מובאים לדכא את הצעד הספונטני. במקרה לגמרי, חולפת באזור אמו, כריסטינה קרנר (קתרין סאס), קומוניסטית אדוקה לפחות מאז עריקת בעלה למערב, כמה וכמה שנים קודם, ומורה ומחנכת סוציאליסטית לדוגמה. בעקבות תדהמתה המופלגת ממראה בנה הנעצר ונזרק למשאית, כריסטינה חוטפת התקף לב, ונכנסת לתרדמת כתוצאה מעיכוב טיפול רפואי (חשוב יותר להרביץ למפגינים). היא מתעוררת שמונה חודשים אחר-כך.
בינתיים, חומת ברלין מספיקה ליפול, צמרת מזרח-גרמניה להתפטר, קוקה-קולה מגיעה למזרח, והמזרח-גרמנים, בצירוף קריינות מצחיקה ביותר, מתוודעים לנפלאות המערב (כולל כמה שניות של סרט פורנו. עוד דבר שלילי בסרט). אלכס מוצא אהבה, אחותו מחליפה מקצוע ומביאה חבר מערב גרמני הביתה, וכן קורים עוד כמה דברים שהיו גורמים לאריך הונקר מחלות-לב (ובאמת גרמו לו).
כשכריסטינה מתעוררת עם אובדן זיכרון קל, רופאיה לא מתלוצצים איתה, ואף מזהירים את אלכס שבשום אופן לא כדאי להחזיר אותה הביתה, כי כל מתח או הלם יגרום לה להתקף לב נוסף וקטלני. כי כזכור, בינתיים התמוטטה גרמניה המזרחית – והידיעה שכל עולמה קרס, תגרום לקומוניסטית אדוקה הלם שיחסל אותה מיידית.
אלכס מחליט, כמובן, לבחור בפתרון הקל: הוא ישלח אותה לחלל בתור קוסמונאוטית. למעשה, הוא עושה משהו לא-כל-כך שונה: הוא מביא את החלל אליה. החדר שלה שוב מסודר כפי שהותירה אותו, כל מי שנכנס אל אמו נאלץ ללבוש בגדים באופנה המזרח-גרמנית של ימי הקומוניזם, הוא עושה מאמצים אדירים להשיג אוכל מן הפירמות המזרח גרמניות שחלק לא מבוטל מהן נעלם מיד מן השוק, ואפילו מגיע עד כדי זיוף תכניות החדשות המזרח-גרמניות הישנות, בעזרתו הפעילה של חברו לעבודה – טכנאי בשם דניס (פלוריאן לוקאס), צלם חתונות בשעות הפנאי, מעריץ של סטנלי קובריק, ובעל אמביציות במאות.
כמובן וכצפוי, עם הזמן העניינים מסתבכים: ככל שהאמא מתאוששת יותר, נעשה קשה יותר לזייף את המציאות. אלכס והקריינות שלו הולכים רחוק יותר ויותר בניסיון לברוא מחדש את מזרח-גרמניה, כפי שאולי לא הייתה מעולם, ובמקביל לנהל את חייהם החדשים והמסובכים בגרמניה המאוחדת, בלי שהחיים הכפולים ייפגשו או יתנגשו.
ומה אומר ואדבר: הם עושים את זה נפלא. הבמאי, וולפגנג בקר הבן, הוא חובב של קובריק לא פחות מיציר דמיונו דניס, ומנצל הזדמנויות מרובות כדי לשתול חיקויים מודעים, השראה, ופארודיות על סרטיו של הנ"ל (למשל, שימוש במוזיקה ובצורת צילום מתוך קטע מ'התפוז המכני', אבל בלי שום קשר לנושא המקורי, ולמטרות קומיות בלבד), וגם מקלאסיקות אחרות הוא לא מושך ידו – אם כי לא חובה לדעת לזהות את הציטוטים כדי ליהנות מהסרט לגמרי.
ההומור גבוה, לרוב, ומבוסס על מצבים אבסורדיים (למשל, זיוף תוויות של צנצנות מלפפונים חמוצים, או התמודדות עם סמל גדול של קוקה-קולה שמופיע במקום ובזמן הלא מתאימים), וכמו כן, אין דיאלוגים מביכים, ואין לעג לדמויות. דמות שעושה משהו מגוחך, לא עושה אותו כי היא טיפשה; היא עושה אותו כי המצב מגוחך, או בלתי-פתיר. למשל, קומוניסט וותיק שמתגעגע למזרח-גרמניה של פעם הוא לא קריקטורה – הוא איש זקן ועצוב שעולמו נחרב והוא מתקשה להתמודד עם זה.
הסרט הוא, כפי שכתב קיפוד על 'משפחת טננבאום', "אוסף מריר של אפיזודות, כל-כך טראגיות עד שהן משעשעות". ואותו הדבר בדיוק מן הצד השני: הסצינות הדרמטיות נעצרות בדיוק לפני שהן גולשות לשמאלץ, והבדיחות נעצרות בדיוק לפני שהן הופכות מבדיחות ללעג לגיבורים, או סתם ללעג לרש. הדיאלוגים שנונים, אבל לא מתחכמים. הכל כל-כך משעשע, עד שזה טראגי. ולא סתם הזכרתי את 'משפחת טננבאום': לשני הסרטים יש מכנה משותף נרחב בסוג ההומור המתוק-מר, בערבוב בין צחוק לבכי ובמצבים האבסורדיים אליהם נקלעים כוכבי הסרט. המכנה המשותף כה רחב, עד שאני חושב שאם שנאתם את 'טננבאום' לא כדאי לכם ללכת ל'להתראות לנין', ואם אהבתם אותו, יאללה!
זה סיפור אנושי על אנשים לא יוצאי דופן, במצב יוצא דופן. אמנם מצב מופרך כשלעצמו מתקשה לפעמים להחזיק סרט שלם, אבל פה יש התפתחות; אלכס וניסיונותיו הנואשים משתכללים מדקה לדקה, לא חוזרים על עצמם, וכל פעם יש פתרון חדש לגמרי למצב שנראה בלתי-אפשרי, וגם כמה תהפוכות עלילתיות. זה סרט על בני אדם, שהוא במקרה קומדיה מצוינת ודרמה נוגעת ללב בו-זמנית. לפחות לי היה נדמה שהבמאי מדבר על עצמו (אולי בגלל הקריינות הדומיננטית מאוד המלווה את הסרט, ומתארת את מצבי רוחו של הגיבור: היא פשוט נשמעת אוטוביוגרפית מדי. או שהבמאי מוצלח מאין כמוהו בהעברת רגשות של אחרים), על תקוות שמתגשמות, אבל מביאות איתן תוצאות לא צפויות. על חיים שמתהפכים בן-לילה, ועל זיכרונות מעולם שגם אם היה רחוק מאידיאלי, זה היה העולם שלו. והוא עדיין מתגעגע, אבל בפיכחון.
מה צריך יותר מזה?
אם תמצאו, תגידו לי.
זה לא שאין סרטים טובים יותר: יש ויש. אבל, בצורה נדירה, זה סרט חסר פגמים, בעיני, ויצאתי ממנו עם חיוך. חיוך קצת עצוב, אבל זה בדיוק העניין בסרט. גם אותי מפתיע שאני מחלק לסרט גרמני ודובר גרמנית מחמאות כאלה; אבל זה סרט כל-כך טוב, שאני חושב שמותר לי לחרוג מכל מנהגי, וגם לכתוב ביקורת משתפכת כזו. כהוכחה שלא הפכתי דיוויד מאנינג אני משאיר לכם את אריך הונקר, וחבילת מרקים מזרח-גרמניים חסרי תועלת.
עכשיו אני אהיה חייב לראות את זה.
שמעתי על הסרט דברים טובים, אבל רק עכשיו, כשעברתי על שמות השחקנים, נתקלתי במה ששיכנע אותי: צ'ולפן קמאטובה! (או משהו. ככה זה כתוב בחומר העתונות בעברית, אין לי מושג איך באמת אמורים לבטא את זה). למועדון המעריצים שלה הצטרפתי עוד ב'לונה פאפא', ובוודאי שכמעריץ אדוק אני לא יכול לוותר על סרט שלה. אנחנו עוד נראה למעריצי ג'וליה רוברטס מה זה.
כתבה מספר 293
את מי משחקת צ'ולפן קמאטובה?
ארר... את הבחורה הרוסיה?
את מי משחקת צ'ולפן קמאטובה?
את האחות (הרחמניה), חברתו של הגיבור
אתה רוצה שאני אדפוק את נאצי אחרון?
שאלה: האם השכן הקרח הוא הנאצי האחרון מ"מייד אין יזרעאל", או רק חלום חלמתי?
אכן, אותו אחד.
שתי שאלות:
א. איך מצטרפים למועדון המכולת? אני אביא שתיה ומקרן נייד.
ב. האם חוץ משני הסרטים הנ"ל צ'ולפן (?) שחקה בעוד משהו שביקר במהז"ת?
מצטרפת למחמאות הרבות
הסרט רגיש, מעניין וכל כך טוב עד שאחרי שתי דקות כבר לא הרגשתי שאני לא מבינה את השפה, ובטח שלא הרגשתי שזו שפה מכוערת כל כך כמו גרמנית
( לדעתי, לדעתי) ושקעתי עמוק לתוך הסרט.
הצד היפה של הסרט( אחד מיני רבים), ואני למעשה מציינת ומוסיפה קצת למה שכבר נאמר בכתבה, זו הצורה יפה והבלתי נכונה ( כפי שאנחנו יודעים כצופים מבחוץ וכאוהבי דמוקרטיה ) של הסוציאליזם כפי שהוא מועבר שם.
אנחנו מקבלים תמונה של הסוציאליזם כפי שהוא היה אמור להיות בתאוריה ( חלוקה שווה, אהבת המולדת ועוד כל מיני דברים שאני לא יודעת עליהם שום דבר), כפי שגיבור הסרט היה רוצה שהסוציאליזם יהיה.
באתי לקולנוע במטרה לראות את שודדי הקריביים, כלומר במטרה לסרט קליל, אלים , משעשע קלות ושלא צריך להשקיע בו יותר מידי. אבל כשגילינו שאחרנו נכנסנו ללהתראות לנין.
למרות שבאתי במטרה למשהו קליל ולא לדרמה פשוט נכבשתי, כנראה בגלל שהסרט, למרות שהוא דרמה, לא בא להביא לדמעות.
הסרט מלא בקטעים מרגשים , אבל הם לא באים לסחוט מאיתנו דמעות, רק להראות מסירות של בן לאימו.
פשוט יפיפה.
סצנות, שגם אם אני בספק אם קרו באמת, הרי שכיף לחשוב שמישהו היה משקיע כל כך הרבה למען אימו.
אגב.. (
)
שמתם לב שנהנים הרבה יותר מסרטים עמוקים דווקא כשמתכננים על סרטים קלילים ובעלי עומק של נעל?
הסרטים הטובים ביותר שראיתי בחיי נצפו למעשה משום שאחרנו לקומדיית-נעורים-דבילית זו או אחרת..
סרט נחמד
אבל גם: מתחנף, שטחי, לא מספיק מצחיק בשביל להיות קומדיה, לא מספיק דרמטי בשביל להיות דרמה, לא מצליח למצוא את האיזון הנכון בין פנטזיה לסרט המתקיים במציאות מוכרת (ובתור כזה מאבד את האמינות שלו) וכו' וכו'.
והתפקיד של צ'ולפן חמאטובה, אהובתו של רד, די מאכזב. וגם אני דווקא ציפיתי לראות אותה שוב אחרי "לונה פאפא". לא שהתפקיד הוא כזה קטן, אבל יש לה מעט מאוד מה לעשות חוץ מלהיות מאוהבת עד הגג בגיבור הראשי.
סרט נחמד
ואני וכמעט שנרדמתי, רק צחוקו החמוד של איתמר היה מרים את ראשי מדי פעם לכתוביות כדי לבדוק אם באמת פספסתי משהו מבדר. המצבים משעשעים אך לא מספקים דיים, כאילו הציגו כמה רעיונות שאין לאן לפתח אותם ואמרו "יצירתי? עכשיו להדליק את כפתור הצחוק", מין הומור של וותיקי ההיסטוריה שמתבדחים על גבי מאורעות אירוניים ותו לא.
צילומים מעניינים, אך לא מקוריים, הכל היה מבחינה של בסדר, לא זבל אבל המעבר אינו מתארך.
אם שנאתי
את הטננבאומים – אין לי מה ללכת. אם אהבתי – אז יאללה, אבל מה אם נשארתי אדיש לטננבאומים? מה אם חשבתי שזה סרט "בסדר", כזה?
לא ראיתי את הטננבאומים
אבל בלי שום קשר – לך לראות את הסרט.
בעבר הישוו כאן בין מטריקס הראשון למועדון קרב ובין רקוויאם לחלום לממנטו. שתיהן השוואות חסרות שחר בין סרטים בינוניים ומטה ליצירות מופת. ייתכן שזהו המצב גם כאן.
סתם בשביל הספורט,
בשני הזוגות, 'מועדון קרב' מול 'מטריקס', ו'ממנטו' מול 'רקוויאם', מהו הסרט הלא-משהו ומהי היצירת מופת? שנעשה סקר בעניין?
זה לא ברור מאליו?
את מועדון קרב וממנטו אני רואה כיצירות מופת.
וסקר בעניין יכול להיות רעיון טוב.
אז זהו, שזה לא
לא תתקשה למצוא כאן כמה אנשים שיקראו גם ל'רקוויאם' וגם ל'ממנטו' יצירת מופת.
זה לא ברור מאליו?
רקוויאם, אחד הסרטים היותר מופתיים שיש.
בדיוק נתקלתי בדיון מעניין בנושא
בסיכום השנה של 2001:
כתבה מספר 750
למה לא לנסות משהו מקורי
ולהשוות, נגיד, בין מטריקס לממנטו? בכלל, מטריקס היה יכול להיות מאד מעניין אם הוא היה הולך אחורנית. אם כי אני לא בטוחה לגבי ניאו וכתובות קעקע.
ותוספת קלה
אני, באופן אישי, מעדיפה לשאול שאלות, לא בהכרח לענות עליהן. כל מה שכתבתם פה זה פרשנויות שלכם, שהן בסדר, אבל עדיין בגדר פרשנויות. אני לא יודעת מה *באמת* קרה וזה גם לא משנה – כל אחד יכול להבין את זה לפי ראות עיניו. או סתם להשאר עם התהיה, כמוני…
סוף סוף ביקורת על הסרט הנפלא הזה!
באמת התפלאתי שעד עכשיו לא פורסמה כאן ביקורת על הסרט הטוב ביותר שמציג כרגע ואחד הסרטים הטובים ביותר בשנה כולה.
כבר אמרו בביקורת ובתגובות הקודמות את כל מה שניתן לומר על הסרט. לכן נשאר לי רק להוסיף: אם עוד לא ראיתם, רוצו לראות.
קובריק ואלכס
ראשית, ביקורת מקסימה, כזו שעושה חשק להעלות את הסרט לראש הרשימה של סרטים שרוצים לראות בקרוב.
ושנית, האם ייתכן שלאור שלל אזכורי קובריק גם השם של הגיבור הראשי הוא לא מקרי והוא עוד מחווה לתפוז האנושי בפרט ולקובריק בכלל?
השם של הסרט לא טוב
היו צריכים לעשות אותו "ביי, לנין". כי ביי זה גם אמריקאי-מערבי-קפיטליסטי שכזה. וגם כמובן נשמע כמו 'קונה', שוב אמריקאי-מערבי-קפיטליסטי שכזה.
אולי בגלל זה
קוראים לו '!Good Bye, Lenin' ולא, כמו שמקובל לכתוב,
'!Goodbye, Lenin'.!ימין!
כנראה שזה בגלל זה
וכנראה שאני מבזבז את זמני בלכתוב תגובה במקום ללכת ולראות אותו. נשמע דלישס.
ואם הוא חצי מריר- מצחיק כמו הטננבאום אתם יכולים לספור אותי פנימה.
סורו מני שונאי הטננבאום.
ולגבי תרגום השם אני רעדתי שיקראו לו בארץ " החומה שנפלה" או החומה 2 או משהו מתחכם כזה כי הרי מה היה בה בגרמניה המזרחית מלבד החומה והאצניות דחוסות הסטרואידים?
בקיצור, אני בדרך ואני הולך להשיג את כל אצניות העבר הללו.
זה פשוט מתבקש
טוב לדעת
אם כך שוב המתרגמים הצליחו לדפוק את השם של הסרט. זו כנראה שליחות עמוקה אצלם. הם קמים בבוקר ואומרים "וואלה, הכל דפוק. אבל אם אני אמציא שם רע, מעוות משמעות, ומביך אם זה רק מתאפשר, הכל ישתנה".
הא?
טוב לדעת
אתה מתבלבל.. בשביל לקום ולחשוב ככה צריך להיות שכיר במערכת החינוך הישראלית (או הארמוני מהסדרה שאין להזכירה.. "my minions!").
אולי בגלל זה
הייתי רק רוצה להזכיר שלרוב הגרמנים ממזרח גרמניה, ויוצרי הסרט בכללם, יש שליטה רופפת למדי באנגלית, ולרוב לא כדאי לייחס להם יכולות משחק ומשמעויות עם השפה. אני חושב שההחלטה לקרוא לסרט באנגלית (כך הוא גם הופץ בגרמניה) מעידה בעיקר על ההחלטה שלהם לשווק אותו לשוק הבינלאומי, בהצלחה די גדולה.
אולי בגלל זה
יוצרי הסרט הם ממערב גרמניה.
וואלה, על זה לא חשבתי.
סביר מאוד שכן.
קובריק ואלכס
ראיתי את הסרט ובכלל לא עליתי על איזכורי קיובריק, ואני גם לא מצליחה להיזכר, אשמח לפירוט.
שתי דוגמאות, שאפילו כרגע
צפות לי:
ים, זהירות!
1. נוצה מרחפת הופכת לעוגת חתונה. ב"אודיסיאה בחלל" יש סצנה שנראית מאוד דומה, לזכרוני, אבל עם חללית.
2. סידור החדר בפאסט-פורוורד לצלילי "היכלו של מלך ההר". מחווה לקטע ב"התפוז המכני" שמתחולל לצלילי אותה מוזיקה בדיוק, ומבחינת צליל וצילום מאוד דומה.
שתי דוגמאות, שאפילו כרגע
המוזיקה בקטע המהיר זה הפתיחה לאופרה "וילהלם טל" ולא "בארמונו של מלך ההר".
ולא, זה לא נשמע דומה.
אופס, סליחה.
שתי דוגמאות, שאפילו כרגע
ובכל מקרה בתפוז המכני זה לצלילי בטהובן, לא?
שתי דוגמאות, שאפילו כרגע
לא.
למה לא?
היצירה האהובה על אלכס היא התשיעית של לודוויג ואן ((בטהובן)). אגב, המוסיקה שמזכירה לי את התפוז תמיד היא singing in the rain…
כי...
כי בסצנת המין שמוצגת בהלוך מהיר, מוזיקת הרקע היא הפתיחה לוילהלם טל של רוסיני, וזאת בדומה לסצנת סידור הבית בהלוך מהיר ב"להתראות לנין!".
בהיכלו של מלך ההר
אני מחפש כבר המון זמן סרטון או קליפ עם המנגינה הזו ואני לא יודע איך השם של היצירה באנגלית. האם תוכל לעזור לי בנושא?
In the Hall of the Mountain King / Edvard Grieg
In The Hall Of The Mountain King – Edvard Grieg
In The Hall Of The Mountain King - Edvard Grieg
האתר אכל לי קודם את הסרטון המוטמע. אולי עכשיו זה יעבוד.
לא ניתן להשתמש ב-embed בתגובות ע"י מי שאינו מנהל אתר
במקרים שכן רואים סרטים בתגובות, אלו תגובות שנערכו מחדש על ידי המנהלים.
תודה רבה.
בינתיים ראיתי גם שרד התייחס לסוגיה ב'אודישן'. לא שמתי לב קודם שהכתבה נערכה.
עניין ה-Embedding מבלבל במיוחד מאחר שבתצוגה המקדימה נראה שהסרטון הוטמע בהצלחה. טוב, נגלה לאט לאט אילו תגיות HTML אפשר להכניס לאתר (ובהקשר זה- אני מאד מרוצה מהאפשרות להכניס href. תודה).
כמעט קומוניסט
אני מהצד השני, השתעממתי מכל הקטע של נסיונות ההסתרה של הקומוניזם, זה נשמך מלא זמן, חוץ מזה ההפסקה היתה אחרי 40 דקות – אני לא יודע כמה דקות הסרט אבל הרבה יותר מ-80
ביקורת יפה, אבל אני לא מסכימה
בעיני הסרט היה מאד מאד נוסטלגי באופן שהיה די מייגע. למרות הרעיון האדיר (אם כי הלא מקורי*) הפוטנציאל הקומי והדרמטי של הסרט לא נוצל והסרט גלש בחצי השני למשעמם. חלק מהשעמום נובע מזה שאין מתח סביב השאלה מתי ואיך האם תגלה את התרמית. בסרט כזה זה ממש פיספוס וזה מפחית מהיכולת של הסרט להיות באמת מצחיק/מרגש.
אני מסכימה גם עם נונין לגבי חוסר אמינות במיוחד בחלק השני של הסרט.
קל
קל
זה כל כך לא סביר שהאם לא תקום מהמיטה למרות שהיא מרגישה די טוב. בחיייאת, אפילו לשירותים לא?
סוף
למרות שזה סרט שיש בו קטעים חביבים ורעיון טוב היתה לי הרגשה שהוא מתנהל בלי הכוונה, ומתמשך זמן רב מדי. חוץ מזה, מבחינה ויזואלית הוא גם לא היה מי יודע מה מרשים, ואני לא יכולה לתאר אותו כיותר מ"נחמד".
—————————
* קראתי שנעשה לפני כעשור לערך מחזה קומי במצרים על מישהו שמתעורר מתרדמת (או משהו בסגנון) אל המשטר הלא קיים של נאצר, השלום עם ישראל וכו' ועל נסיונות ההסתרה של המציאות מפניו…
לגבי הכוכבית שלך:
"קראתי שנעשה מחזה קומי במצרים לפני עשר שנים" זה באמת קצת far-fetched מבחינת ההתייחסות לרעיון הסרט כ"לא מקורי". בימינו, כש- 90% מהסרטים לועסים רעיונות שמוצו מזמן בתיאטרון, בספרות ובקולנוע עצמו, הרעיון של הסרט הוא בעיני *מאוד* מקורי, ומחזה קומי מצרי מלפני עשר שנים בטח שלא לוקח ממנו את המקוריות הזו.
תלוי איך מסתכלים על זה
עצם הרעיון של דמות שנמצאת בתרדמת בזמן שארועים חשובים מתרחשים סביבה והיא מתעוררת רק לאחר מכן הוא ממש לא מקורי. הפלא בפלא, אפילו "28 יום אחרי", שיצא שנה לפני "להתראות לנין" משתמש באותו הרעיון בדיוק, הוא רק לא הופך את זה לגימיק המרכזי של הסרט. אם אתה מתכוון לזה שההברקה הגדולה של "להתראות" היא זה שהדמויות האחרות מנסות לזייף מציאות קודמת, זה כבר משהו אחר* לגמרי.
* משהו אחר במובן של "נשחק במיליון סיטקומים לאורך השנים".
לא נכנס לוויכוח הזה.
הנקודה החשובה שלי, שעליה גם אתה תסכים, הוא שלא המחזה המצרי מלפני עשור הוא זה שיהפוך את הסרט ללא-מקורי.
כתבתי שהרעיון (''האדיר'') אינו
מקורי. אתה משום מה הרחבת את זה ל"סרט לא מקורי". אפשר להתווכח אם זה גורע מאיכות הסרט או לא, אבל אם רעיונות דומים מאד שומשו בעבר אז זה בהחלט הופך את הרעיון לפחות מקורי – לא?
לא אמרתי שרעיונות אחרים בקולנוע הם יותר מקוריים, לא אמרתי שמקוריות הרעיון היא קריטריון על. למעשה, אני דווקא חושבת שמקוריות באופן סיפור הסיפור, היא מה שמבדיל יצירה אחת מאחרת, כי רעיונות באמת חדשים אני לא בטוחה אם בכלל יש…
ולמעשה רק רציתי לכלול בתוך התגובה שלי את המידע הזה, שבעיני הוא מעניין. משום מה יש לי הרגשה שדברי קצת הוצאו מהקשרם…
או בקיצור, ניפרד כידידים?
אני דווקא קיוויתי שנפגש כידידים.
עברנו אתמול ליד קולנוע ''גת''
עם הפוסטרים הענקיים שלו שמפרסמים את "להתראות לנין", וניהלנו בשתי הפעמים את השיחה הבאה:
ravy: תגידי היי ללנין.
mrs. ravy: היי, לנין.
ravy: תגידי ביי ללנין.
mrs. ravy: ביי, לנין.
הסרט הזה הצליח לעשות
מה ששום סרט לא הצליח לעשות לפניו. אחרי חודש וחצי של ציפיה לראות אותו לא התאכזבתי, אפילו לא לרגע, אפילו לא מהונקר.
הסרט הוא נהדר, משעשע וטראגי וכל שאר הדברים שאמרו לפני. חבל שלגברת חמטובה היה תפקיד אפרפר, אחרי שראיתי את היכולות הקומיות והדרמטיות שלה, זה די משעמם לראות אותה משחקת דמות שגרתית.
מאוד אהבתי את היחס לפנטזיה הסוציאליסטית ואיך שבסופו של דבר אלכס החל ליצור את העולם שהוא ייחל לו. עדיין לא הבנתי למה הוא לא סיפר לאמו את האמת כפי שהתכוון לעשות לפני הגילוי המרעיש. גם לא ממש הבנתי למה הם שרו ברוסית, אין שירי ילדים בגרמנית?
סרט מקסים.
אם כי לא חסר פגמים, לדעתי, כפי שהציע טווידלדי. הבעיה המרכזית היא שהוא נמתח עוד ועוד, מבלי לחדש. אחרי שכבר ראינו את אלכס מזייף את המציאות, ומזייף אותה שוב ושוב, דוגמאות נוספות רק מעייפות.
וכן, צ'ולפן מקסימה. כמה טוב שלא לקחתי דייט לסרט. להזיל ריר על שחקנית עשוי להיות דבר קצת לא יאות, אני חושש.
באמת?
כנראה שממש שכחתי את סדר ההתרחשויות שבסרט ואני אהיה חייבת לסמוך עליך בתור מי שהסרט טרי בזכרונו. בכל מקרה, אני מוצאת שיש עמימות, אחרת כל הדיון בנושא לא היה מתקיים (ולא רק אני השתתפתי בו…)
בדיוק ככה הרגשתי לגבי הסוף
(למרות שאהבתי את הסרט).
אז כנראה שאני צריכה לקרוא את הסיפור שלך…