במקור: Panic Room
במאי: דייויד פינצ'ר
תסריט: דייויד קופ
שחקנים: ג'ודי פוסטר, קריסטן
סטיוארט, ג'רד לטו, פורסט
וויטקאר, דווייט יואקם
תאמינו לי, בתור אחד שעבר את זה לא מזמן – חיפוש דירה יכול להיות סרט אימה אמיתי. אלפרד היצ'קוק, דיייד לינץ' וזאב רווח ביחד לא יצליחו להמחיש את המתח ההולך וגובר בימים האחרונים לחוזה השכירות, רגע לפני שתזרק לרחוב, ועדיין, גם אחרי חרישת העיר הלוך ושוב ברגל ובאוטובוסים, כל דירה שבה תתעניין תראה כמו מטאפורה גראפית על מצב האומה, או שבעליה לא יסכים להכניס אליה חתולים. סיוט.
בתחילה, נראה כאילו מישהו עלה סוף סוף על פוטנציאל האימה והחליט לעשות מזה סרט: ג'ודי פוסטר והבת שלה עוסקות בחיפוש דירה במנהטן. אני ממלא פי פופקורן ומתכונן לערב של זוועה נעימה. אבל אז מתברר שג'ודי בעצם גרושה טריה מבעל עשיר, ושאין לה לא בעיות כספיות ולא חתולים, והיא שוכרת את הבית הראשון שהיא רואה. איפה האימה? איפה המתח? עוד פוטנציאל מבוזבז. ובכלל, אני לא יודע מה היא מצאה בבית הזה. הוא ענק, מלא מדרגות, אפלולי ולא נחמד. מה שכן, יש גם מעלית. יש גם חדר בטחון, או כפי שהוא מכונה "חדר פניקה" – חדר אטום, בלתי חדיר, עמיד בפני כל דבר שהוא פרט להתקפה אטומית ופנינה דבורין. בבית יש גם תושבת נוספת: המצלמה המשוטטת המופלאה של דייויד פינצ'ר. לאחר שיצאה לאדוארד נורטון מהמח וירדה 80 קומות תוך שניה וחצי ב'מועדון קרב' עברה המצלמה המשוטטת לגור בבית הגדול, שבה היא מבלה את זמנה בגלישות מהקומה הרביעית לראשונה וחזרה, סאלטות לאחור, הצצה לתוך חורי מנעול ומכשירים חשמליים, ורונדלים מסביב לתושבי הבית.
לא הספקתם להגיד "אקספוזיציה", ולבית מגיעים גם שלושה פורצים חובבים אך נחושים בדעתם, כדי לשחרר לשוק החופשי סכום כסף נכבד שבעל הבית, כמאמר הפתגם, לא יכול היה לקחת עימו. ג'ודי והילדה מסתגרות בחדר הפניקה, מבוהלות משהו אך בטוחות לחלוטין, שהרי לחדר שום דבר לא יכול לחדור (מלבד המצלמה המשוטטת, כמובן, שעוברת דרך קירות החדר כאילו כלום. דבר לא יעצור אותה!). שלושת האורחים הלא קרואים לא התכוונו לפגוע באף אחד, רק לקחת את הכסף ולברוח – אלא שהכסף, כמה לא נעים, מוחבא דוקא באותו חדר אטום.
אז בצד אחד של הקיר יש לנו את ג'ודי (לבושה, למרבה השמחה, בפיג'מה מינימלית למדי) ובתה, בצד השני שלושה פורצים מתוסכלים. הם לא יכולים להכנס. הן לא יכולות לצאת. יש לכם תשעים דקות לעשות מזה סרט מתח, בלי לצאת מגבולות הבית. ניתן להשתמש בחומרי עזר: אקדח, פטיש חמישה קילו, הרבה מצלמות מעקב ומערכת כריזה. קלי קלות, נכון?
בהחלט. בעיקר אם אתה במקרה דייויד פינצ'ר, ויש מאחוריך צוות אול-סטאר של תסריטאים (דייויד קופ), צלמים, עורכים ושחקנים. ג'ודי פוסטר נהדרת כשהיא על סף הפאניקה, פורסט וויטקאר ('גוסט דוג') אמין ומצוין בתפקיד פורץ עם מצפון, והילדה, קריסטן סטיוארט, שייכת למגמה הגוברת בשנים האחרונות של שחקנים צעירים שממש יודעים לשחק. וזה גם עוזר שכל אחת מהדמויות בסרט היא יותר משבלונה, והם נוטים להתנהג כפי שבני אדם אמיתיים היו מתנהגים, ולא כפי שהתרגלנו שדמויות בסרטים צריכות להתנהג. כתוצאה מכך, לעוסקים בספורט של איתור כמה שיותר חורים בעלילת סרטים צפויה עבודה קשה מהרגיל. פינצ'ר ושות' סוחטים מהנתונים הבסיסיים כל טיפת מתח אפשרית, ומנצלים ביעילות מקסימלית את כל אמצעי העזר העומדים לרשותם, כולל הפטיש ההוא.
למעשה, הם מותחים את הסרט לפעמים קצת יותר מדי. הדרמה כל כך עולה על גדותיה – באמצעות זויות צילום קיצוניות והילוכים סופר-איטיים – שלפעמים הסרט מתקרב לגבול הגיחוך. הרי לא מדובר כאן בשלושה חייזרים שישתמשו בג'ודי ובבתהּ כקיסמי שיניים, אלא באנשים די הגיוניים, בסופו של דבר. אפילו המצלמה המשוטטת הנהדרת והמשוכללת, שעושה הכל חוץ מקפה, התחילה להיות טיפה מגוחכת בערך בנקודה שבה התעקשה להכנס לתוך פנס כיס. לשמחתי, גם פינצ'ר חשב ככה, ולקראת סוף הסרט צמצם את תפקידה של המצלמה המשוטטת, וכך נחסך מאתנו הטיול במורד מחילות אוזנה של ג'ודי פוסטר. אבל כל אלה הם עניינים קטנוניים – 'החדר' הוא המותחן המשובח ביותר של הזמן האחרון, למי שחסר לו קצת מתח בחיים בימים רגועים אלה.
ולמרות זאת, הסרט יהיה מאכזב מאוד לגבי ציבור גדול למדי: מעריצי דייויד פינצ'ר. אם התרשמתם כבר מ'הנוסע השמיני 3', אם נדהמתם מ'שבעה חטאים', אם אתם חושבים ש'מועדון קרב' הוא אחד הסרטים הדגולים של המאה – אתם עלולים לצאת מ'החדר' עם פרצוף חמוץ כמו אחרי הפסד בארוויזיון.
כי דייויד פינצ'ר, כך למדנו להאמין, הוא שיא החדשנות, האיש שיביא את המהפכה. הוא האיש שמשנה סדרי עולם ופורץ דרכים בכל סרט מחדש. ולמרות שאפשר לשפוך על 'החדר' הרבה מילים טובות – יעיל, מותח, מדויק, מצולם נהדר, חתול ומהנה – 'חדשני' היא לא אחת מהן. גם לא 'חתרני'. זה סרט מתח הוליוודי כמו כל סרט מתח הוליוודי אחר, רק מוצלח יותר. בעיטה במוסכמות, זעזוע הממסד, פריצת מסגרות? מצטערים, אזל, תנסו אצל טוד סולונדז. החדשנות היחידה בסרט היא בכותרות הפתיחה, תחום שבו פינצ'ר באמת לא מאכזב אף פעם. בקצב הזה עוד ישכרו אותו לביים את 'משימה בלתי
אפשרית 3'.
אחלה ביקורת,
אני מחכה לה כבר די הרבה זמן כי לא ידעתי אם שווה לראות את הסרט או לא. כמובן שבעקבות הביקורת (ובעקבות היותי מעריץ של פינצ'ר), אני מתכנן לראות את הסרט בהקדם האפשרי (ע"ע עוד שבוע וחצי).
אהשו''כ פאניקה
יודעים מה? לא אכפת לי אם זה לא פינצ'ר מושלם. אם זה סרט מתח טוב, ולא שבלוני, ויש שם את ג'ודי פוסטר שהריון בלתי נראה, ויש את פורסט ויטאקר (קראתי היכן שהוא שהאולפנים רצו סוף חדש, שלוקח בחשבון את הפורץ הנחמד, אבל התפאורה כבר הייתה מפורקת וכך נחסך מאיתנו עוד סוף אלטרנטיבי)- אז בהחלט, ביום שבו יהיה לי זמן חופשי ללכת לראות סרט (ה25 לאוגוסט)- אני הולך לראות אותו!
אולי לא הבהרתי את עצמי...
זה סרט מתח טוב ו*כן* שבלוני.
אבל לפחות הדמויות לא שבלוניות
ואם יש דמויות אמינות, משחק טוב, תסריט טוב, מצלמה מגניבה (גם אם מעצבנת לפעמים), ורעיון שבלוני, זה עדיין יכול להיות סרט טוב מאד
שבלוניות אולי לא, אבל שטוחות כן:
אף אחת מהדמויות לא הייתה מספיק מגובשת. המניעים שלהן הוסברו בעיקר ע"י דיאלוגים – כלומר בצורה מילולית.
ואגב שבלוניות: פושע/חוטף טוב לב או (
ון) בת ערובה במצוקה בריאותית כלשהי הן דמויות שיש בכל סרט שבו כולאים אנשים. לא?
אני אגב מאוד אהבתי את המצלמה. זה לדעתי הצד החזק של הסרט, ובעיקר בסצינת הפריצה. בקשר לפנס, אולי זה מגוחך, אבל אף אחד לא הביא את הצד של הבטריות בסיפור עד עכשיו
ועוד הערה אקטואלית. בעקבות הפיגוע בשבת, דיברתי עם חבר שגר בשטחים. הוא סיפר לי שבממדי"ם שלהם שומרים ציוד וכו', ויש אפשרות לנעילה מבפנים, כך שאפשר לשרוד שם אם נכנסים מחבלים לתוך הבית. הזכיר לי איזה סרט שראיתי לא מזמן.
לפעמים פתאום בין 00:00
ל-02:00 אני מבינה את הסיבה שאני נמצאת פה: הביקורות. מה שאהבתי בביקורת הזאת שהיא מנסחת במילים (פשוטות) כל מיני דברים שחשבתי על הסרט: למשל המצלמה החטטנית הזאת שברחה מהקירקס (בהחלט!) או ג'ודי פוסטר בלבוש מינימלי (אכן!) או הכותרות המדהימות בתחילת הסרט (שווה איזכור!) זהו. ההודעה הבאה שלי אולי תהיה קשורה גם לסרט עצמו.
כותרות הפתיחה
אכן מדהימות, אבל לא קשורות לסרט בשום צורה. נראה כאילו פינצ'ר עלה על הרעיון הזה, ומיהר לממש אותו בהקדם האפשרי לפני שמישהו אחר יגנוב לו את הרעיון, ולמרות שהאוירה שלהן שונה לחלוטין מזו של הסרט עצמו. הכותרות הן ענקיות ו"קורות" בין בנייני ענק ועל רקע שמיים פתוחים. הסרט הוא קלאוסטרופובי, אפל ומתרחש כולו בתוך חלל מוגבל וסגור. מה הקשר?
(תשובה מתבקשת: מה, אתה לא מבין? על ידי פתיחת הסרט בחללים גדולים ופתוחים פינצ'ר מדגיש את הניגוד עם הסגירות והאפלה שבהמשכו. גאון! גאון!!)
או-קיי,
אני רואה שלא צריכים אותי כאן, אז אני אלך. אבל התשובה היא כן, אני חושבת שעיצוב הכותרות נבחר בגלל הסיבה שציינת
וגם אם לא, לא אכפת לי – זה היה מגניב. התהיות שלי הן לגבי סוף הסרט. בסוף הסרט, חשתי ממש מועקה. כאילו – שום דבר לא נפרק. וכאילו פינצ'ר עושה את זה בכוונה. האם גם מישהו אחר?
מצחיק!
ומהי 'סצינת הקטרזיס' שלך בסרט?
אם את מתכוונת לסצינה האחרונה -
אז כן, זה נעשה בכוונה, ולא, אני לא יודע למה. אולי כדי לא להוציא את הקהל מהאולם כשהוא רגוע מדי.
אני רוצה תאור של הכותרות.
ענקיות וקורות בין בנינים?
עוד מידע בבקשה.
כותרות הפתיחה:
http://www.visibilitypr.com/html/focus/pressroom/pop/2002/mar_05.html
(קצת קטן, אבל הכוונה ברורה)
תודג
מוצלח יותר
מסרטי מתח הוליוודים אחרים?
הוא לא מותח יותר מהם, אז מה עושה אותו יותר מוצלח?
דוגמא לסרט יותר מותח:האחרים.
פורסט וויטאקר באמת נהדר
מפתיע היה לגלות, עם זאת, שהעין העצלה היא בילט-אין ולא חלק מהתפקיד המצויין שלו בגוסט דוג.
כמו רד, גם אני יצאתי בתחושת אכזבה קלה מסרט מתח מעולה (ואכן, מאנייריסטי משהו).
דילמת פינצ'ר
תחשבו על זה:
אתה במאי בהוליווד. אחרי כמה סרטים טובים ומעניינים, עשית סרט קולוסאלי. סרט שמעריצייך, שהיו מעטים עד אז והפכו פתאום לרבים וקולניים, חושבים אותו לאחד מסרטי המופת של המאה. גם מדהים ויזואלית, גם חתרני, גם קול ברמה שלא תיאמן. בקיצור, עשית את 'פייט קלאב'. עכשיו מה?
תנסה ככל שתנסה, כל סרט שתעשה יושווה לנ"ל. ואין לך שום סיכוי להשתוות להישגים שהשגת. בקיצור, על הסרט הבא שלך רשומה המילה 'אכזבה' באותיות בגודל מנהטן עוד לפני שהתחלת לצלם. בעסה של סיטואציה.
מה עושה מר פינצ'ר? הוא הולך על מה שמכונה בז'אנר 'הנמכת ציפיות'. חבר'ה, הוא מסביר, מדובר בסרט *מתח*. זה הכל. סרט מתח נטו שאת העלילה שלו אפשר לסכם במשפט אחד, קצר. בלי טוויסטים, בלי אדוארד נורטון, בלי מסרים סמויים. אי-אפשר ממש להתאכזב: זה סרט מתח, וזה מה שהוא צריך להיות.
ההתמקדות בז'אנר שבו לא צריך עלילה מתוחכמת, מעברי דמויות או כל דבר אחר, מאפשרת לפינצ'ר להתעלות על עצמו, ועל 'פייט קלאב', בתחום הויזואליה. וכאן מוכיח פינצ'ר שבראש שלו יש לונה פארק שלם ושולח את המצלמה שלו לכל חור אפשרי. וכך הוא מציל את עצמו. פריצת גבולות התעלולים הויזואליים של סרטיו הקודמים מאפשרת לפינצ'ר ללכת קדימה, תוך יצירת סרט שלא ייזכר כאחד הגדולים של האלף. מכאן יוכל הפינץ' להתאושש ולהפתיע שוב את מעריציו ההמומים באיזה 'מועדון המטבח באהבה' שיהיה הסרט החתרני ביותר של המאה ה- 21 ויככב בו השף השבדי מהחבובות (או שלא). לחילופין יכול הנ"ל לקבע את עצמו כבמאי שמביא אתו בעיקר ויזואליה טרופה אך נקייה להפליא, ולהביא את האתוס הזה לסדרות סרטי אקשן סטנדרטי כמו 'משימה בלתי אפשרית', ואולי אף להחזיר את הסדרה הנ"ל לשלמות האינטלקטואלית שהייתה מנת חלקה של הסדרה המקורית, לפני שג'ון וו השתלט עליה.
ושאלה לסיום: מה אתם הייתם עושים?
שזה דומה מאוד
לדילמה שעמדה בפני קוונטין טרנטינו, בזמנו:
כתבה מספר 78
מעניין אם כך
מי יהיה ה"גאי ר'יצי" של פינצ'ר.
יכול להיות שאתה צודק...
מעניין מה לפינצ'ר יש להגיד בנושא.
ג'ארד ליטו
(היפה מרקוויאם לחלום, והיפיוף ממועדון קרב) משחק את אחד הרעים בסרט. לחלוטין לא זיהיתי.
ג'ארד ליטו
עוד בונוס של הסרט.
אנטי קתרזיס תוצרת פינצ'ר
דעתי על הסרט
באתי לסרט בלי ציפיות גדולות מדיי, קיוויתי לראות סרט מתח טוב ולא יותר. לצערי התאכזבתי מאד.
נתחיל עם שתי הדברים הכי טובים בסרט: כתוביות הפתיחה שהיו מדהימות. המצלמה שהייתה מעולה ובכלל לא נמאסה עליי.
הדברים הרעים בסרט היו די רבים. הדמויות היו סטנדרטיות למדיי – פושע טוב, פושע רע (פושע מכוער?!), ילדה חולה. העלילה של הסרט צפויה ברובה. היו יותר מדיי (2!) סצינות של "כמעט-אבל-לא". היה את הקטע המאד מעיק (לדעתי) של סצינת הסיום. אישית היה לי גם קשה לעקוב אחרי מה מתרחש באיזה קומה של הבית אבל אני מניח שזה פאק בייצור שלי.
זהו פחות או יותר.
למרות כל הדברים הרעים, הסרט חביב, נחמד לראות אותו והוא יכול להעביר בקלות שעתיים של מתח (לא הרבה מתח, אבל מספיק כדי להנות מהסרט). אישית, אני ממליץ לחכות לוידאו.
_______________
יכולתי להשתמש ב•ות כדי למנות את הנקודות שלי, אבל שכחתי שיש את האמוטיקון הזה. נו טוב, פעם הבאה.
אבל המצלמה המשוטטת נראית טוב
יותר על מסך גדול. ואם אני באה בלי צפיות בכלל, כולל בלי צפיות למתח אני יכולה להנות, נכון?
———————–
שי מנסה לשכנע את עצמה שהיא תהנה בסרט בכול זאת כי היא הבטיחה לידיד.
כל דבר נראה טוב יותר על מסך
קולנוע.
ברור שאפשר להנות. אני באתי עם ציפיות ובכל זאת נהנתי (התאכזבתי, אבל עדיין נהנתי).
תגובה
אם אין לך שום ציפיות, ואת בכלל לא מתכוונת להיות במתח אלא הולכת להנות סתם מסרט נחמד אז תוכלי להנות…
אפרורי
כן, גם אצלנו כל הסרט היה כזה. כשחושך, זה לא ששחור – פשוט אין אור. אם הייתי משתמש בכל פריים שהוא שבסרט לתמונה שבראש הביקורת, הייתי קודם כל מגביר את הקונטרסט. החללים השחורים הם אפרפרים, משהו. חלק מהזמן חשבתי שאולי משהו לא בסדר במקרנה (זאת שמקרינה את הסרט, לא זאת שרוקדים בנדנודי תחת).
גם לי היתה תחושה שחסרה סצינה בסוף. הסצינה הלפני האחרונה נטענת, תסלחו לי על הביטוי, במשמעות, רק שהמשמעות הזאת לגמרי לא ברורה. לפחות לא לי.
ואני מוחה על הקישור בין אדגר אלן פו לרדידות תרבותית. היא זמרת די נהדרת.
רדידות תרבותית - המשך
(מוזר לפתח דיון על משהו שלא ממש קיים בסרט)
אבל הנה עוד משהו שנזכרתי בו – הילדה יודעת לאותת SOS בקוד מורס, לאחר שהיא למדה את זה מהסרט "טיטאניק"…
ואגב, בא ימד"ב ומגלה לנו שב"טיטאניק" בכלל אותתו CQD, מה שזה לא אומר…
תגיד, איך "האחרים" נראה? אני ראיתי אותו באולם נוראי, אבל דימיינתי שהוא אפל וחם למדי, ולא כחלחל-אפרפר קריר סטייל פינצ'ר.
אורי קליין יחלוק עליך
בעיקר לגבי הדה פאלמאים שברשימה, אך גם לגבי פארק היורה (שעוסק כל כולו בחשש הבלעדי של הגבר המודרני מהנקבה ההיסטורית, או משהו כזה, אני לא ממש זוכר).
אני חוזר בי.
לסרטי 'פארק היורה' בהחלט יש מסר, ואני אפילו ניתחתי אותו בפרוטרוט, בזמנו:
כתבה מספר 504
בלי פאניקה
לגבי ג'ו פשי, מלבד היותו הגנגסטר הנצחי, האזכור שלו בסרט הוא גם בגלל "שכחו אותי בבית" שגם בו יש פורצים שחושבים שהבית ריק.
הומאז'-או עולמו של ווין 3
נא לא לקרוא את השורות הבאות!
לא הבנתי למה לא קראתי אלפי פעמים את השם היצ'קוק בביקורת או בתגובות אליה,מוזר.
צפיתי אמש בסרט ומאז בכל שעה ושעה שעברו התחרטתי יותר-ויותר.
הומאז' אמור לקחת אלמנטים מסויימים ממשהו או מישהו ולהבליט אותם כרקע לסרט עצמו.
כאן למין הפתיחה(כותרות הפתיחה כמו יחסים בנלאומיים,לא מזכיר לא ליד,אלא בדיוק כמו)ועד לסיום הסרט הוא הומאז' להיצ'קוק.
עכשיו,אם פינצ'ר(מתה עליו,סוגדת לו,אך לא היום)החליט לעשות מחווה לקולנוען אומן המתח והאימה,אולי שיקח את אחד מסרטיו ויעשה לו רימייק או משו.
אבל לקחת כמעט כל אלמנט בסיס של אלפרד קשישא ולטבלו במשחקי מצלמה(מעניין,פינצ'ר ידע על הסקר החדש שלכם,או שמא אתם הושפעתם מהסרט-מי שיראה את הסרט בטח ירצה להיות צלם.עאלק!)נראה לא רציני,לא שווה 33 ש"ח+עמלת הזמנה,ולא מזכיר בכלום את סרטיו של הפינצ'ר,בטח לא את אילה שאני ראיתי.
כעת,אם תגידו את משפט המפתח-הגעת עם הרבה ציפיות ומגיע לך שתתאכזבי,כנראה שתיהיו צודקים.
אבל אז אני אשלוף את קלפ הז'אנר.
אני אתעקש לא לכלול את הסרט הזה בז'אנר סרטי המתח.
רוב הזמן צעקתי לפוסטר שתשים על עצמה משו לפני שתתקרר ועודדתי את רוח הכלב שיעזוב את הכל וייקח את הבעל לשעבר וייסחוט כמה לירות ממנו בצד במקום להתלכלכ בסמים שההוא מהחלום כבר ספוג בהם כמו המצ'אלקה שלי.
בטח שלא נימתחתי..
ועוד משו-אני שמחה לראות של רק אני הבחנתי שהסרט הזה הפך לפירסומת למאה הקודמת.
מ-אלן פו,עבור בספינה הטובעת וכלה בגעגועים לשנים של היצ'קוק האדריכל.
כל אורך הסרט לא יצאה לי מהראש אותה סצינה מעולמו של וויין עם הפרסומות ה"סמויות" של הפיצה והשאר.
ולסיום,בנות,קחנה את כל המשוואה הזאת שלי והכנסנה אותה לסוגריים מרובעים,חסרו ממנה את הפוסטר והכפילו בקידמן.
האם קיבלתן משו אחר?
כי אם כן,באמת לא הייתן צריכות לקרוא את השורות הקודמות.
ובאמת משפט אחרון-לדעתי פינצ'ר נורא רצה לעשות חלק רביעי ל-מת לחיות וברוס סירב.
חבל,לפחות היינו שומעות כמה בדיחות ציניות ומתגלגלות מצחוק במקום לשנן את האימרה הידועה-"הינה הקטע מהסרט ההוא,מתי כבר ייגמר הוואן שוט סיקוונס".
היצ'קוקיזם
וואלה, יש משהו בדברייך.
עכשיו כשאני חושבת על זה, יש הרבה ממנו בבניית המתח וקצת בסגנון. אבל מצד שני, החידושים של היצ'קוק הן כבר מזמן חלק כל כך אינטרגלי מהשפה הקולנועית המודרנית, שלמצוא השפעות היצ'קוקיות זה כמו למצוא השפעות של גריפית' או של אייזנשטיין. זה בסיסי מידי. אז אני כבר לא מחפשת.
ואגב, הפרודקט אימפלייסמנט בסרט, בעיקר בחלקו הראשון, לפני שאנו נלכדות בחדר עם הבנות, הוא אכן צעקני למדי. הסצינה במטבח יכולה לתפקד כפרסומת נפלאה לקוקה קולה.
אוי, דנה, הרימל מה זה מוציא לך
את העיניים! את צריכה לשים אותו כל יום, כפרה!
אממ... מה זה רימל?
(מצטערת, אני קצת חדשה בקטע הזה)
מסקרה.
נוזל בצבעים שונים שמורחים באמצעות מברשת מיוחדת על הריסים, והוא מעבה, מדגיש ומאריך אותם, ו"מוציא את העיניים", כלשונן של מוכרות איפור מזן מסוים.
תיארתי לעצמי שזה ישבור אותך
ויחזיר אותך למינך המקורי. יש דברים שאף גבר לא יסבול (טוב, חוץ מאלה שנוטים לדראג, וגם הם, נדמה לי, מעדיפים ריסים מלאכותיים).
היצ'קוקיזם
אתה צוחקת אותי?
יופי לך
צוחקת?
אוף, איך אנשים פה נעלבים. אז קודם כל סליחה. שנית, על ראש הגנב וגו'.
לא הייתה לי כוונה להעליב, ואני דווקא ראיתי את זה כצעד תומך במאבקך הפמיניסטי הצודק. איכשהו. חשבתי שכבר הבהרתי איפשהו בנבכי האתר שאני דווקא מצדד בשימוש הנקבי והעקבי שלך בשפה.
רק לא רימייק
כמו שדנה כתבה, אי אפשר לעשות סרט מתח היום בלי להיות מושפע מהיצ'קוק. ובכל מקרה, אני מקווה שלא התכוונת ברצינות להמלצה לעשות רימייק להיצ'קוק. רימייקים יש לנו כבר מספיק. אם היצ'קוק עשה את מה שעשה ועשה את זה טוב, אז אסור כבר לחקות אותו – רק לשחזר שוב את אותן העלילות בדיוק? וכל סרט מדבר חייב להיות רימייק של 'זמר הג'ז'?
אם פינצ'ר רוצה לעשות מחווה להיצ'קוק, שייקח איזה סרט ויעשה אותו כמו שהיצ'קוק היה עושה. מותר. ולהיצ'קוק לא היתה מצלמה כזאת.
פתאום עלתה מחשבה בראשי,
תארו לכם איך הסרטים של היצ'קוק היו נראים אילו הוא היה עושה אותם *בימנו*, אם האפקטים והמכשור שיש כיום.
זה צריך לצאת וואו….
בשביל זה המציאו את
גאס ואן סאנט. או שלא.
רק לא רימייק
לא התכוונתי לעודד רימייק.
פשוט האלמנטים הדומים ביותר שנתגלו בסרט היו קרובים לעשיית רימייק.
אני דפקא נגד,למרות שלא ראיתי את כוכב הקופים המקורי,אבל נהניתי מאוד מהרימייק(או שזה לא היה רימייק?).
ולגבי האלמנטים הטבועים כבר בכל הקולנוע מעשה ידיו של היצ'קוק,אז זה לא ממש ככה.
נכון שהקולנוע בנוי מהשפעות של האחד על השני וכבר לא ברור מי המציא את מה,אבל ב"החדר" ההשפעות ניכרות כ"כ ואפשר כמעט לשים את האצבע על כל ביטוי וביטוי שנמצא בסרטיו של היצ'קוק.
לא רק דומה,ולא רק מושפע.
חוצמזה,אחד הדברים שהפריעו לי בסרט הזה היה האורך שלו,השתיקות והקצב האיטי ביותר,קצב שהיצ'קוק עשה בו שימוש נרחב בסרטיו-וגם בסרטים מתקופתו בכלל.
את בטוחה שאת מדברת על 'החדר'?
קצב איטי? בסרט הזה? איטי יחסית למה? ואיזה שתיקות? את בטוחה שלא ראית בטעות סרט של ברגמן במקום זה?
כן,בטוחה
אני חייבת להסביר משו.
בשל העובדה שאת השלושה המפורסמים שלו ראיתי,אז לא באתי לראות תנועות מצלמה של ואן שוט סיקוונס ולעשות וואוו.
תנועות מצלמה מהירות,קאטים זריזים ושוטים חתוכים-אלמנטים שיוצרים מתח (וקצב) לא היו.
שימוש במצלמה מטיילת מאריכ את הזמן גם אם הוא לא ארוכ.
חוצמזה הסרט אכן היה איטי,ולמרות זאת לא היה משופע בפרטי מידע.
לרוב כשאומרים איטי מתכוונים להרבה מידע ובבודדת.
כאן הכל היה הרבה יותר איטי בשביל סרט מתח.
לדוגמא-מתח אני קוראת ל"קוראת בקלפים",או אפילו ל"המשחק"
קוראת בקלפים
לא היה מתח אלא דרמה. והוא אכן איטי,אבל בז'אנר הדרמות זה שגרתי.
סלחתי.
1.כנראה שבאמת לא ראינו את אותו סרט.
לא היו "קטעי דרמה", כל הסרט היה דרמה – הוא עסק יותר בחיי הגיבורה וסביבתה ופחות בפרשיית המתח. הטון השולט היה דרמטי ולכן זה דרמה.
2."לא סרט מהיר במיוחד"? לא סרט מהיר כלל אלא איטי להחריד ומעורר פיהוק. (אבל כמו שאמרתי, זה אופיני לז'אנר אליו שייך הסרט)
שאלה בקשר לכתוביות הפתיחה
הזכרת שהעיצוב מזכיר את "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק, ובאמת כשדיברו על זה בתגובות וראיתי את התמונות שלהן בלינק, נזכרתי מיד בהיצ'קוק, רק שאני משום מה חשבתי על "פסיכו".
אז יכול להיות שזה מרוב סרטים של היצ'קוק שראיתי בשנה האחרונה (5, אם אני לא טועה) ויכול להיות שזה סתם הזכרון הגרוע שלי, אבל זה לא היה פסיכו שהתחיל עם כתוביות על רקע הרבה בתים בעיר פתוחה? ובמזימות בינ"ל היו פשוט הרבה קווים מאונכים, מאוזנים, עקומים וכו' שעליהם היו הכתוביות. לא?
בכלל, בכל הסרטים של היצ'קוק יש כתוביות פתיחה מדהימות (קשור לעובדה שהוא התחיל את דרכו כמעצב כתוביות לסרטים אילמים), וכמו שהזכירו כבר, כך גם אצל פינצ'ר. אז כנראה שבאמת יש כמה קווי דמיון ביניהם. אבל כמו שכבר ענו לך – מי בימינו לא מושפע מהיצ'קוק.
בכל אופן, אני כבר מתה לראות את "החדר", ומודה מאוד לך ולאחרים שיגיעו ויגידו שהוא חרא, כדי שהציפיות שלי ירדו כמה שאפשר.
המצלמה עשתה את הסרט
אני חושב שהדבר הכי טוב בסרט זה המצלמה!.היא מתעלה על המשחק,תאורה וכו…
ועל פורסט גאמפ.
רצוי ומצוי
חברים נכבדים,
השורה התחתונה היא שהסרט מאכזב, אני מעריך שרובכם הגדול ציפה לשוס, לא פחות…
לדעתי, דיוויד היקר פשוט צריך להתפרנס וגם לדאוג שלא ישכח כ"כ מהר ע"י מפיקי הסרטים והציבור הרחב. דוגמא קיצונית (ביותר) לתופעה כזו היא רוברט דה-נירו שאני לא חושב שעשה סרט ברמה בעשר שנים האחרונות לפחות.
לסיום אדגיש כי פינצ'ר אחד הבמאים המוכשרים שיש היום, לדעתי,מי יתן ונקבל ממנו כמה שיותר מהר סרט שמזכיר את שלושת הסרטים שעשה לפני ה"חדר", ושהכי אהבתי את המשחק של ג'ארד ליטו, אמנם שחקן משנה, אבל איזה רזומה של סרטים!
ת'כלס,לא חובה לראות את הסרט לעניות דעתי.
הסצינה שבגללה הכי שווה לראות את הסרט היא סצינת הפריצה עצמה-היא לא הכי מותחת,אך הדרך שבה היא מצולמת הופכת אותה לסופר-מותחת.המצלמה עוברת מדלת לדלת,מנעול למנעול(ולפעמים גם עוברת דרכו…),עד לפריצה עצמה(מדהים…)
הביקורת
כקוראים על כל מי שקשור ל"חדר" מתחילים לחשוב שיש פה כל מה שצריך כדי שיהיה פה סרט באמת טוב, אשר נוכל ליהנות בו ולדבר עליו קצת.
שחקנים טובים? יש ויש. ג'ודי פוסטר עושה טובה ומשחקת בסרט, פורסט וויטיקאר הנפלא גם הוא מופיע פה ואפילו ג'ראד ליטו דופק הופעה.
אבל הבונוס האמיתי מגיע בבמאי הסרט.
קשה היום לחשוב על במאי (אולי טרנטינו כשיחליט לעשות משהו כבר) אשר יותר מרתק לראות סרטים חדשים שלו מדיוויד פינצ'ר, הבמאי האחראי על כמה מהסרטים הגדולים של השנים האחרונות ("מועדון קרב" ו"שבעה חטאים").
אם כן שחקנים גדולים,במאי ענק ואפילו התסריט מעניין.
התסריט עוסק בתופעה חדשה (ואמיתית) אשר מתרחשת כיום בארה"ב והיא "חדר הפאניקה" בתרגום חופשי, והוא חדר אטום הכולל כל מה שצריך על מנת להגן על עצמך בצורה הבטיחותית ביותר והנוחה ביותר.
בסרט, פוסטר ובתה קונות בית חדש ובתוכו ישנו חדר כזה.
העיניינים מתחילים להסתבך (קצת מצחיק אבל זה קורה כבר בלילה הראשון של השתיים בדירה) ואל הבית מגיעים שלושה פורצים אשר מחפשים משהו אשר נמצא בתוך החדר ההוא.
פוסטר והצוות עושים עבודה טובה מאוד.
פוסטר, (אשר לא ברור כל כך למה אבל בחרו להלביש אותה כל הסרט בגופייה דקיקה), משחקת טוב מאוד, כמו כן גם וויטיקאר וליטו אשר משחקים טוב, בתור הפושעים.
נקודה ראוייה לציון היא העבודה של פינצ'ר.כללית פינצ'ר עושה פה עבודה פחות טובה מ"מועדון קרב" אבל את העבודה עם המצלמה פה שהוא כמובן אחראי עלייה, לדעתי ילמדו בבתי ספר לצילום.
אם כן עד עכשיו הכל טוב ויפה לא? אז זהו שלא.
תסריט כל כך מבולבל, כבר הרבה זמן לא היה בקולנוע.
זה נראה כאילו התסריטאים החליטו לשנות את דעתם בערך אחרי כל יום צילומים.
קורים בסרט יותר מדי דברים לא אמינים (בייחוד בדמותו של וויטיקאר, אשר הפכו אותו בסרט למינימום אמא תרזה).
דברים מסתבכים מהר מדי ונפתרים מהר מדי. אין שום רצף הגיוני וזה מוריד מאוד מן ההנאה.
בשורה התחתונה- שחקנים טובים שעושים עבודה לא רעה בתוספת טכניקות צילום מעולות, אבל עם תסריט כושל.
לראות? יאללה נו, עד שג'ודי פוסטר עושה טובה שהיא משחקת…
לכל המתלהבים מתנועות המצלמה
ההודעה הזאת מיועדת ל"עין חדה" ולכל האחרים שהתלהבו ממה שהמצלמה עושה ב"החדר", כולל רד-פיש בביקורת. יש לי חדשות בשבילכם:
על המצלמה לא אחראי רק הבמאי. יש גם צלמים, במקרה של הסרט הזה אפילו שניים,
http://us.imdb.com/Name?Hall,+Conrad+W.
http://us.imdb.com/Name?Khondji,+Darius
וגם הם אחראים לחלק, אם לא לרוב הדברים, שעושה המצלמה. אם תסתכלו ברקורד שלהם תראו שהראשון גם היה שותף ל"מועדון קרב", שניהם צלמו ב"שבעה חטאים", ואולי עוד סרטים של פינצ'ר שפספסתי.
אז עכשיו תתנפלו עלי ותגידו שכל הרעיון היה של הבמאי והוא זה שהחליט איך המצלמה תזוז וכיוון את הצלמים מה בדיוק לעשות, ושהם בעצם לא עשו כלום – אבל זה לא נכון!
זהו, אני את שלי אמרתי.
כמו שדן אמר -
זאת לא באמת מצלמה.
היא עושה דברים ששום מצלמה אמיתית לא יכולה לעשות,מלעבור דרך ידית של קנקן קפה עד לכניסה לתוך פנס הכיס הידוע לשמצה. הסצינות האלה לא צולמו, אלא מן הסתם נוצרו במחשב (הייתי קורא לזה "אנימציה ממוחשבת" אבל זה לא ממש אנימציה, כיוון שחוץ מה"מצלמה" שום דבר לא זז). נכון, גם את יצירות המחשב הסופר-ריאליסטיות האלה לא הבמאי עשה, אבל הוא מן הסתם היה אחראי על הרעיון, פיקח על הביצוע, ושילב את היצירות הממוחשבות עם תנועות המצלמה האמיתית. שני הצלמים עשו עבודה נהדרת ב'החדר' לדעתי, אבל המצלמה המשוטטת שייכת לפינצ'ר.
ודן מוסיף ואומר-
שני הצלמים לא עבדו יחד. למעשה, הראשון, דאריוס קהונדג'י, שעבד עם פינצ'ר ב"7 חטאים", פוטר עקב היותו איטי מידי, מה שלדעתי מחזק את הטענה שפינצ'ר התייחס לסרט הזה כאל סרט סוג ב', ולא התכוון לתת לו את מקסימום היכולת שלו. הרי זה צלם שהוא עבד איתו בעבר והכיר את יכולותיו וקצב עבודתו, ואם הוא, כפרפקציוניסט מוצהר, היה רוצה לתת את המקסימום, הוא היה מגמיש את לוח הזמנים בשביל הצלם שלו.
הצלם השני, קונרד הול, היה מפעיל המצלמה ב"פייט קלאב".
אגב, את המידע הנ"ל (על הפיטורים) זכור לי שקראתי בטריוויה של ימד"ב לפני שבוע, ועכשיו כשחזרתי לשם ראיתי שהתווספו קצת פרטים על דברים אחרים, אך האזכור לפרט הזה נעלם כלא היה. אז קחו אותו בערבון מוגבל.
עוד משהו – מי שצפה ב-DVD של "פייט קלאב" יודע עד כמה פינצ'ר מעורב בסצינות האנימציה הממוחשבת בסרטיו, כמו גם בצילום. אני חושב שמותר לומר שצלמים ואנימטורים שעובדים עם פינצ'ר מתאימים עצמם לחזון שלו, ושהוא הדומיננטי יותר במערכת היחסים.
פפפפפקש
כאמור ציפיתי לתשובות שלכם מראש.
אבל אני יודעת את האמת – הכל קונספירציה של הבמאים והמפיקים ביחד, שמנסים לגרום לכולם להאמין שהבמאי הוא זה שעושה את כל הסרט, כשבעצם הוא לא עושה שם כלום, חוץ מאולי להחליט על השם של הסרט ולצעוק קאט!
אתם לא מבינים – אסקפיזם הוא השטן בהתגלמותו! הוא גורם לאנשים להיות פאסיביים, להאמין שהעולם הוא מקום מושלם, ומונע מהם את הרצון להתקומם ולהתמרד נגד הממסד!
(טוב, אז הקטע האחרון זה מה שד"ר אלה שוחט אמרה כתגובה על סרטי הבורקס בשנות ה-60. אבל כל השאר תיאוריה שלי, ויום אחד עוד תגלו שצדקתי!)
לא ממש.
את אמרת שלא הכל הבמאי, ושצריך לתת קרדיט לצלמים. אני מסכים שלא הכל הבמאי, אבל לצלמים כאן לא היה שום קשר לעניין.
גם אני ראיתי את זה בימד''ב.
היה כתוב שהוא פוטר בגלל היותו פרפקציוניסט מידי (ועל כן, כנראה, איטי).
סרט נפלא
הרגע חזרתי הביתה מהסרט. הקרנה שוממת של חמש אחר הצהרים, לשם חגיגת סיום הביוטופ (וויפי!).
נהדר. סרט כזה מותח לא ראיתי כבר המון זמן, ולכן קצת קשה לי להבין איך מכל הסרט הדיונים שקראתי באתר התמקדו בעיקרם במצלמה בתוך פנס ובכתוביות הפתיחה (המרשימות בהחלט). בכל מקרה, אני מניחה שעל אנשים אחרים הסרט לא השפיע כמו עליי (ועל שותפתי לצפייה), אבל עליי הוא עבד בצורה נהדרת. ישבתי במשך כל הצפייה עם עיניים קרועות לרווחה; פשוט סרט מעולה.
ואני עוד באתי עם ציפיות לסרט מותח, ועם זאת נמתחתי מעל ומעבר לצפוי.
באמת, מומלץ מאוד מאוד לכל אוהבי המתח, וגם לכאלה שחושבים שהסרט לא בשבילם כי הם בטח יפחדו (הוא לא מפחיד, רק מאוד מותח. תשאלו אפילו את מיכל, שפחדה לראות אבל בסוף יצאה מאושרת).
טוב, יכול להיות שאני פשוט עדיין ב"היי" של אחרי הסרט, אבל כבר הרבה זמן לא יצאתי מסרט בכזאת הרגשה טובה. רק הסוף שלו קצת בנאלי, אבל לא נורא.
הערה\תמיהה\שאלה (
ונצ'יק)
תגידו לי למה בכל סרט (לפחות כל סרט שראיתי) שבו מלהקים את ליטו היפייפה, מרגיש הבמאי צורך להשחית את בשרו? האם מתוך קנאה? איזה בזבוז.
ליטו הוא לא בנאדם כל כך יפה.
ואני תמיד נהנה לראות איפור טוב.
.
אני ואחי לקחנו את אמא שלי לראות את הסרט. לקח לנו קצת זמן (שלושה ימים בערך) לשכנע אותה לבוא אבל גם היא נהנתה.
מה שהיה יותר מצחיק הוא שאחר כך, בבורגר ראנץ', פגשנו חברה של אמא שלי. היא שאלה אותנו איזה סרט ראינו. אימי ענתה "Panic Room" בלי להסס. אז החברה אמרה: "חבל, בטח היית נהנית מ'החדר'." אני ואחי כמובן שהתפוצצנו מצחוק.
אהם, בעיניי הוא יפה
אתה יודע, טעמים שונים וכל זה…
שהרבה זמן לא נהינתי לקרוא ביקורבת סרט כמו זו.
זה היה מהנה,וזה חא קורה הרבה.
ח"ח על השנינות.
בקשר לכתוביות
בקשר לכתוביות הפתיחה,
יצא לי לראות את "החדר" לפני כמה זמן,
ודווקא עשו את זה קודם. בערך.
רוב כתוביות הפתיחה של "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק מופיעות על גב בניין האו"ם, אם אני זוכר נכון (זוכר שזה היה בניין האו"ם, זאת אומרת).
'החדר' - עכשיו בגרסת המיטה!
יש בה דיוידי, מיקרוגל ומקרר. היא מצוידת במערכת אוורור, שליטה באמצעות מסך-מגע, מערכת חימום/קירור, וכמובן – היא בלתי חדירה לכדורים. המיטה עמידה גם בפני התקפה כימית, למקרה שדאגתם. אה, ויש בה את המצלמה המשוטטת של דייויד פינצ'ר. טוב, כמעט.
אם יש לכם חדר בגודל המתאים, תוכלו להזמין אותה כאן: http://www.qsleeper.com/index.html (בעמוד הזה תוכלו למצוא את המידות מעוררות הפלצות של המיטה: http://www.qsleeper.com/installation.html).
* תודה לעכרור, שהביא את הלינק.