שנת 2003 נפתחה בשערוריה:
קולות בתוך מעגלי האלמקטעד"א
(האקדמיה הלאומית למבקרי
קולנוע מטעם עצמם שהם גם
דגים אדומים) קראו לפסול אותי
– אותי! רד פיש, יו"ר האקדמיה!
– מחברות באקדמיה השנה, בטענה
שאני לא עומד בדרישות הקבלה המינימליות (אתה צריך להיות מבקר קולנוע מטעם עצמך, וצריך גם להיות דג אדום). המאבק עלה עד לערכאות הגבוהות ביותר באקדמיה, והפוסק העליון – שהוא, במקרה, אני – החליט, ואני מצטט: "למרות עיסוקיו הצדדיים, רד פיש הינו עדיין, במירב זמנו, דג אדום שהוא גם מבקר קולנוע מטעם עצמו". כך שגם השנה אני זכאי וגאה להגיש את טקס חלוקת דגי הזהב® והדגים המלוחים®, להישגים המרשימים, הקיצוניים, המיוחדים והטיפשיים של השנה בתחום הקולנוע.
כבכול שנה, האקדמיה מבקשת להכות על חטא ולהתוודות על הסרטים שבהם אף אחד מחברי האקדמיה עוד לא הספיק לצפות, אבל הם מתכוונים להשלים את החסר בהקדם האפשרי. בין הסרטים האלו נמצאים, אנחנו מתביישים להודות, 'הפסנתרן', 'ואת אמא שלך גם', 'האיש שלא היה שם' ו'בחדר המיטות'. ייתכן בהחלט שאילו היינו צופים בהם, הם היו יוצאים מהטקס עם כמה דגיגונים ביד.
טרנדים
פרסי הדג המלוח ודג הזהב לטרנדים, לתופעות או לז'אנרים המוצלחים של השנה לא נמסרים, כמובן, באופן אישי לאף אחד, שהרי אף אחד לא אחראי למקבץ אקראי של אירועים חיוביים. האקדמיה שומרת אותם לעצמה ומקשטת איתם את המדפים.
דג הזהב לטרנד החיובי של השנה: דמויות ממוחשבות שיודעות לשחק. יצורים מפוקסלים מופיעים בקולנוע כבר מזה כמה שנים טובות, אבל יכולת המשחק שלהן, עד לא מזמן, היתה מוגבלת (כפי שהודגם באופן מזעזע למדי ב'פיינל פנטסי'). השנה כמה מהשחקנים הטובים ביותר היו מהזן הממוחשב: לא רבים יתווכחו על כך שיודה היה השחקן הטוב ביותר ב'מלחמת הכוכבים, פרק 2: מתקפת המשובטים', ומלבדו היו כמובן דובי, סיד, סאלי, מייק ווזאבסקי, וכמובן בו, הקטנה מכולם. ואל תגרמו לי אפילו להתחיל לדבר על גולום.
דג זהב שני לטרנדים (השנה אין דג מלוח. לא היו טרנדים נוראיים, נסו שוב בשנה הבאה) מוענק – כצפוי, אני שומע אנשים לוחשים – להתעוררות הקולנוע הישראלי, בתקווה שזוהי אכן תופעה ולא סתם צירוף מקרים חולף: לפחות שני סרטים ישראליים שלמים -'בית"ר פרובאנס' ו'כנפיים שבורות' היו, איך לומר, סרטים טובים. לא יחסית, ולא בשביל-ישראלי-זה-בסדר ולא כאלה שרק בני משפחתם של השחקנים והבמאי הלכו לראות כדי לתמוך בקולנוע הישראלי: פשוט סרטים טובים, כאלה שאנשים ממש הולכים לראות (בעניין 'בית"ר פרובאנס' החלק האחרון עדיין מוטל בספק, אבל תנו לו זמן). גם 'יוסי וג'אגר' נחשב לנהדר, ול'חכמת הבייגלה' יש כמה מעריצים. בינתיים, 'חתונה מאוחרת' עושה חיל (וכסף) בחו"ל. יאללה, שיהיו עוד.
ייבוא
בקיץ 2002 'גלובוס' היו בבעיה. צירוף מקרים אכזרי, מבחינתם, הביא לכך שכל להיטי הקיץ, מספיידרמן ועד סטיץ', (פרט ליוצא מהכלל אחד, שגם עליו עדיף להמעיט בדיבור) היו שייכים לרב-חן. כך, בעוד 'חן' מחליפים שובר קופות אחד באחר מדי שבוע, בתי הקולנוע של 'גלובוס' היו שוממים עד כדי כך שהם נאלצו להמשיך להקרין את 'מלך העקרבים' לאורך כל הקיץ כולו, לפני אולמות ריקים. רחמנות על הסדרנים. בייאושם, אנשי 'גלובוס' הביאו סרטים שבשום מצב אחר לא היו רואים אולם בארץ, ולמעשה לא הוקרנו כמעט בשום מקום אחר בעולם. עכשיו, החלק המפתיע: כמה מהסרטים האלה היו לגמרי לא רעים. 'היי ריסק' (למרות התרגום התמוה, בלשון המעטה), ו'דוקטור סליפ' שניהם סרטים שלא הופיעו ברשימת הסרטים המצליחים בארה"ב, וכנראה שלעולם גם לא יופיעו שם, אבל שניהם סרטים מצוינים ומספקים בתחומם. לא בטוח שהם עזרו ל'גלובוס' קופתית, אבל הם לפחות מזכים אותם בפרס דג הזהב לייבואן המצטיין של השנה.
ולפרס הנגדי: למרות שזה מאוד מצער, אפשר להבין למה אף מפיץ ישראלי לא רצה להקרין בארץ את 'דוני דארקו', לאור כשלונו הקופתי בארה"ב. בעניין 'Spirited Away', עדיין יש לי תקווה שהוא יזכה להפצה ישראלית בשנת 2003, אולי בעידוד האוסקרים. אבל מה רע עשה הילד הגאון ג'ימי ניוטרון, על שהסרט הנחמד, המצליח למדי (והמועמד לאוסקר!) בכיכובו לא זכה להפצה ישראלית? אפשר לחשוב שכל כך הרבה סרטי ילדים טובים מוקרנים בארץ, שלא היה מקום לעוד אחד. חסרונו הבולט של ג'ימי מקבל את הדג המלוח לכשלון בתחום הייבוא.
עיברות
כמו כל שנה, גם השנה היה מבחר עצום של סרטים שלומר את שמותיהם העבריים לקופאית גורם לכאבים קשים בפה. הכוכבים השנה היו התעתיקים האנגליים החלקיים, המיותרים והפשוט תמוהים: למה לעזאזל 'סיינס' כשאפשר פשוט 'סימנים'?! מה פתאום 'הדרך לפרדישן' כשאפשר ללכת לאבדון? מה דובר עברית אמור להבין משם כמו 'דרגונפליי – הסימן המסתורי'? ו'היי ריסק' – למה?
אבל מבחינתי, ואני יודע שבנושא זה אני בדעת מיעוט, שום שם לא היה כאוב יותר מתרגום שמו של 'Minority Report' ל'דו"ח מיוחד'. מי שחושב ש'דו"ח מיוחד' הוא שם מגניב ומושך, ירים את ידו. הפצע הזה כואב במיוחד משום ש'דו"ח מיוחד' הוא סרט כל כך טוב: במשך שנים רבות בעתיד עוד ייזכרו בו, ותמיד זה יהיה 'דו"ח מיוחד' – והכל בגלל שאיזה אידיוט אצל המפיצים לא טרח לראות את הסרט לפני שהפליץ לו שם. כואב.
קשה למצוא שמות שהם דוגמה חיובית – השמות הטובים יותר הם אלה שפשוט תרגמו נאמנה את המקור, בלי להתחכם. אבל הברקה אחת בכל זאת היתה השנה, ולה מוענק פרס דג הזהב לעברות המוצלח של השנה: 'Blow Dry', שם בלתי תרגים, הפך בעברית ל'ראש בראש'. לא רק שם שאפשר להגות בלי להסמיק, אלא גם שהם שלמעשה אומר יותר על תוכן הסרט – תחרות בין ספרים – מאשר שמו האנגלי המקורי. הייתי אומר "כן יירבו", אבל על מי אני עובד.
טריילרים
דג הזהב לטריילר הטוב של השנה: 'The Ring'. בלי "בעולם שבו…". בלי "עכשיו, אדם אחד…". בלי קריינות. בלי דיאלוגים. כמעט בלי מוזיקה. כמעט בלי כתוביות. מצמרר, מסקרן קריפי ומצוין. יש קלטת. אם תצפה בה – שבעה ימים אחר כך – תמות. זה כל מה שאתם צריכים לדעת.
מצד שני, אני רוצה לדעת מי האידיוט שהכניס לטריילר של 'מתקפת המשובטים' את מה שאמור היה להיות הפאנצ'ליין של הסרט: משפט הסיום, והתמונה הלפני-אחרונה בסרט. באמת, אני רוצה לדעת. 'מתקפת המשובטים' ניצל מהדג המלוח בקושי, רק בזכות היותו, בכל זאת, טריילר מרהיב וכיפי, ואת הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה מקבל הטריילר של 'משנים כיוון', שמכיל את כל עלילת הסרט, כולה, מההתחלה ועד הסוף ולפי הסדר. האמת, אולי באמת עדיף להוציא על הסרט הזה שתי דקות מאשר לבזבז עליו שעה וחצי. ובכל זאת, זה טריילר זה?
משחק
דג הזהב לשחקן הטוב של השנה: גולום, אלא מי. שחקן צעיר ומבטיח שפרץ כבר בסרטו הראשון, 'שר הטבעות: שני הצריחים' (אחרי הופעת-אורח ב'אחוות הטבעת') בהופעה ששווה אוסקר. אנחנו מן הסתם עוד נשמע עליו בעתיד. שמועות אומרות שדייויד מאמט מעוניין ללהק אותו לסרט החדש שהוא מצלם, (זה על תולדות חיל האוויר הישראלי), לתפקיד מנחם בגין. נושף בעורפו: רובין וויליאמס ב'לחיות בתמונות'.
לא אירוע שכיח הוא ששחקן מצליח לגרום לאימפקט כל כך גדול בסצינה אחת, עד שאי אפשר להתעלם ממנו בחלוקת תארי השנה. אבל פרנילה אוגוסט עשתה זאת, בזכות הסצינה הבודדה שבה היא משתתפת ב'מתקפת המשובטים' בתפקיד שמי סקייווקר, אמו של אנאקין, וזוכה עליה בדג המלוח למשחק הגרוע של השנה, כשהיא מביסה בכך – עניין לא פשוט – את כל צוות השחקנים של 'המשובטים', 'ספיידרמן' ו'סקובי דו'. וכמובן, הכל באשמת הבמאי.
פעלולים
'מתקפת המשובטים' היה אמנם סרט גרוע, אבל הוא נראה מדהים – למרות שהאלמנטים שלא נוצרו במחשב הפריעו מדי פעם. 'דו"ח מיוחד' הוכיח שפעלולים לא סותרים אינטליגנציה, והעולם שהוא הציג היה אמין עד לפרט האחרון. אבל את דג הזהב לפעלולים הטובים ביותר לוקח, כמו בשנה שעברה, 'שר הטבעות'. הקרב בניקרת הלם הוא כל כך טוב, שנראה כאילו אין בו פעלולים מיוחדים בכלל.
הדג המלוח לסרט המוערך-מדי של השנה הולך, בלי תחרות רצינית, ל'נפלאות התבונה'. לא הסרט הכי גרוע בעולם, אבל כן סרט שבלוני, קיטשי, משעמם וסטנדרטי עד אימה. אה, כן, אבל היה טוויסט באמצע, שבוודאי הרשים מאוד את מי שרואה סרט אחד בשנה.
שיר השנה
שלושה שירים הגיעו לתיקו מוחלט, ואין לי לב לבחור בינהם: 'עולם מטורף' מ'דוני דארקו', 'ג'אן פצ'אן הו' להיט הריקודים המדהים מ'העולם שבפנים', ו-'Put That Thing Back Where It Came From' בביצוע מייק וסאלי מ'מפלצות בע"מ' (ובביצועים מזדמנים של לונג ג'ון).
אכזבת השנה
כן, אני יודע שאין קשר בין איכות להצלחה קופתית, אבל מתופעה קופתית מדהימה כמו 'ספיידרמן' (115 מיליון דולר הכנסות בסוף השבוע הראשון!) ציפיתי למשהו מיוחד. אם לא בעלילה, לפחות בפעלולים. חודשיים אחר כך, הסרט מגיע סוף סוף להקרנות בארץ, ומה מתברר? שהוא סתמי לגמרי. סתם סרט בסדר, כזה. דיאלוגים כל כך רעים שבא לצחוק, פעלולים ממש לא משהו, והגובלין הירוק הזה מגוחך. עד היום לא ברור לי על מה היה הרעש.
הסרט המוזר של השנה
לתת לדייויד לינץ' את פרס הסרט המוזר של השנה זה כמו לתת לאוורסט את פרס "ההר הגבוה של השנה". האיש יכול לעשות מנוי שנתי על הפרס הזה לכל החיים – מה לעשות, בביזאר אין לו מתחרים. אפילו אם נכונות הטענות על כך שאפשר למצוא ב'מלהולנד דרייב' עלילה הגיונית – גם אם לא לינארית – הסרט היה אות ומופת לכל חובבי המוזרות באשר הם.
לפני שנעבור לסרט הגרוע ולסרט הטוב של השנה, הפסקה קטנה: אי אפשר לסכם את השנה, כמובן, בלי להעניק דג זהב מיוחד וחגיגי ליוזמי ומקימי ה'סינמה סיטי'. נכון, לא כל ההבטחות התקיימו. יש כמה בעיות. יש פקקים בכניסה, ויכול להיות אפילו שיסתירו לכם. ועדיין, זה בלי ספק הקולנוע הטוב ביותר בארץ, המבחר עצום, הסאונד פיצוץ, וכבר לא צריך לפנטז על היום שבו יהיה בארץ קולנוע איימקס. מגיע לסינמה סיטי כפיים.
הסרט הגרוע של השנה
כל שנה יש לנו את אותו התרוץ: אנחנו משתדלים לא לראות סרטים גרועים, לכן סביר להניח שאת הסרט הגרוע של השנה לא ראינו. כמה סרטים שנחשבים לגרועים במיוחד, אותם האקדמיה לא ראתה:
'השיבה מהודו', 'הורג אותי ברכות', 'טהארה', ו'מכונת הזמן'. סרטים גרועים במיוחד אותם כן ראינו, וחבל: 'באד קומפני', 'חיזור מגונה', 'ארבע הנוצות' ו'סוף הוליוודי'. אבל כולם לפחות היו, לפחות במובן הטכני, סרטים. כאלה שצולמו על פילם. 'פיתוי' לא עומד אפילו בקריטריון הפשוט הזה. הדבר הזה נראה רע, מכל בחינה אפשרית, ועל כך הוא מקבל את הדג המלוח ל"סרט" הגרוע של השנה.
סרט השנה
'שני הצריחים', 'מפלצות בע"מ' היו נפלאים. גם, 'האחיות מגדלנה', 'החתונה היוונית שלי' ו'הארי פוטר וחדר הסודות' היו מצוינים. 'דו"ח מיוחד' היה מקבל בלי ספק את דג הזהב לסרט השנה, אבל…
דילמה.
מצד אחד, האלמקטעד"א עוסקת בקולנוע. האם אפשר לתת את תואר סרט השנה לסרט שלא נצפה בקולנוע, וניתן להשגה אך ורק בדויד, ועוד כזה מאזור 1, בלי תרגום? מצד שני, מה זה משנה? סרט הוא סרט הוא סרט, לא? אבל, שוב מהצד הראשון, יצאו השנה הרבה יותר מאותם 200 סרטים שמפיצי ארצנו הקרינו על מסכי הארץ, ואם נכלול את כ-ו-ל-ם בסיכום, לא נצא מזה. מצד שני, מי הם המפיצים שיגידו לי איזה סרטים לראות ואיזה לא, איזה סרטים אהבתי ואיזה לא? מצד ראשון, זה לא לגמרי הוגן. מצד שני…
לעזאזל המפיצים. סרט השנה הוא 'דוני דארקו'. מאי שם הגיחו במאי מדהים (ריצ'ארד קלי), שחקן מוכשר (ג'ייק גילנהאל) וכמובן, הארנב המפחיד ביותר בתולדות הייקום, כולל זה מ'מונטי פייתון והגביע הקדוש'. בצפייה ראשונה חשבתי ש'דוני דארקו' הוא סרט מוזר וטוב. בצפייה שניה התאהבתי בו.
מה היתה הדקה?
ולסיכום, כמו בכל שנה: אלו הן 15 הדקות הטובות ביותר שהאקדמיה בילתה בקולנוע השנה.
15. פתיחת הסרט 'אוסטינפוסי', במסגרת 'אוסטין פאוורס: גולדממבר'.
14. המצלמה המשוטטת של פינצ'ר מסתובבת בבית, בזמן שמישהו מנסה לחדור לתוכו, 'החדר'.
13. "הכל אבוד! הכל אבוד!", 'גברים בשחור 2'.
12. הריפרים פותחים פה, 'בלייד 2'.
11. מייקל סאליבן סוגר עניין באמבטיה, 'הדרך לפרדישן'.
10. מרדף איטי עם בלונים ומטריה, 'דו"ח מיוחד'.
9. הכניסה למחסן הדלתות, 'מפלצות בע"מ'.
8. היה פיצוץ. 'כל הפחדים כולם'.
7. השער הפתוח, 'האחיות מגדלנה'.
6. המכרסם הקטן סקראט נמלט מגושי קרח אדירים, 'עידן הקרח'.
5. הבריון הגדול זאנדר קייג' נמלט מגושי קרח אדירים, 'xXx'.
4. סוף סוף, יודה שולף את חרב האור ומראה למה קוראים לו ג'דיי מאסטר, 'מתקפת המשובטים'.
3. "קיטי!".
2. הויכוח בין גולום וסמיאגול, 'שר הטבעות: שני הצריחים'.
1. השני באוקטובר, 1988. עולם מטורף. 'דוני דארקו'.
טרנדים. הגיג על הדגיג.
…ומצד שני, היו גם כמה שחקנים מפוקסלים שלא יודעים לשחק והוציאו שם רע לז'אנר כולו. הקאסט של 'פיתוי', למשל.
פיתוי הסרט הגרוע של השנה
אין ספק, אנחנו על המפה ואנחנו נשארים על המפה. חוץ מזה, הטקס השנה רק נותן לי יותר עידוד לפרסם את תוצאות "פינגווין הזהב 2002" (ידעתם שזה יגיע), אבל לא עכשיו, אני עייף.
אין ספק ששר''ה לוקח השנה
כי זה פשוט סרט מ-ו-ש-ל-ם (לפי דעתי)
או אולי זה נובע מהסיבה שראיתי אותו פעמיים, יום אחרי יום
בינתיים היסתפקתי ברכישת הדויד המורחב של הסרט הראשון.עד שהשני יצא בדויד(זה יותר מידי זמן!!)
הטריילר הטוב של השנה...
לא הטריילר ל- Comedian? בע.
תופסק
ההתעללות באנשים שלא הגיעו לקון! אי-אפשר להקדיש דג מלוח מיוחד למפיצים שלא טרחו להביא את דוני דארקו? או לחלופין, דג זהב מיוחד לסרט עצמו (ע"ע סינמה סיטי). מתסכל
. ואגב, בדיוק עלה בדעתי- למה אין אייקונים של דג הזהב/דג מלוח?
(בתגובה להערתך על 'הורג אותי ברכות')
אלמלא היה מאוחר בלילה, הייתי הולכת עכשיו לסרט הזה, רק כדי שאוכל אחר כך להעיר משהו נבזי (רק נבזי. בטח שנבזי. היה לי יום רע, ואם אני סובלת – כולם יסבלו איתי), ולכלול בהערה גם משהו על 'יפה במנהטן'. במקום זאת, וכדי לוודא סופית שטעמך בסרטים שונה מזה שלי (או לחלופין: שאת אופטימיסטית חסרת תקנה, אפילו יותר מחפטון), נראה לי מעניין יותר לשמוע את חוות דעתך על 'השיבה מהודו', או 'פיתוי'. מה זאת אומרת לא ראית?
לא ראיתי! לא ראיתי!
למרות שכשאני חושבת על זה ברצינות, קשה לי ללכת לראות סרט בקולנוע ולהשתעמם ממנו. יכול להיות שאני פשוט אלופה באוטוסוגסטיה. במחשבה שניה, ממש סבלתי ב"פגוש את ההורים" (ובמחשבה שלישית, אהבתי את "זולנדר". זה היה כ"כ ירוד שזה היה מצחיק).
כעקרון, אני כמעט בטוחה שהייתי איכשהו מצליחה להנות מ"פיתוי" או מ"השיבה להודו". עדיין, זה לא אומר שהייתי מוצאת שהם סרטים טובים. "יפה במנהאטן" היה סרט ממש לא טוב, אבל בהחלט סרט שאני יכולה להנות ממנו. "הורג אותי ברכות", לעומת זאת, הוא סרט לא רע בכלל, אף על פי שיש לו מגרעות ניכרות (ואם תחליטי שהוא שווה את 33 השקלים שלך, אשמח גם להסביר למה ומדוע).
בו רודפת אחרי סאלי במפלצות בע''מ
לצערי, לי 'קיטי קיטי קיטי'
מזכיר דווקא את הסרט היפני המוזר-עד-מגעיל 'אודישן'.
אוי. לא להזכיר לי.
היה טקס מרגש,
היה מרגש להמתין אליו, היה מלהיב לנחש מה יהיה בו והיה מעניין לצפות בו בסופו של דבר.
ראשית, ברכות למארגני הטקס שהצליחו לגרום לגולום להגיע לאירוע עצמו כדי לקבל את הפרס שכה הגיע לו.
אין לי שום טענות לבחירות הזוכים ולמעשה רבים מהם זהים להרגשתי (כיפק לדג המלוח למתרגמי מיינוריטי ריפורט). ובכל זאת כמה הערות על הפרסים:
• אני דווקא הייתי בוחר ב"mad world" כשיר השנה. אחד הקטעים המרגשים ביותר בסרט הנהדר הזה (שבאמת כדאי שאראה אותו שוב) שהוא גם אחד הקטעים המרגשים ביותר בסרט כלשהו.
• היה פיצוץ, 'כל הפחדים כולם' – הוא בעיני הסצינה הטובה ביותר ששודרה השנה בקולנוע (לפחות בסרטים שאני ראיתי).
• אין לי בעיה עם הבחירה בסרט 'פיתוי' כסרט הגרוע של השנה, אלא שקשה קצת לקרוא לו סרט – בדיוק בגלל הדברים שאמרת. מה גם שאני דווקא מאד נהניתי ממנו (כלומר, לא בדיוק ממנו, אבל זה לא משנה). מבחינתי הסרט הגרוע ביותר השנה היה 'סדוק' שהיה גם משעמם וגם חסר היגיון פנימי.
• אני יודע שאני הולך להצטער על השאלה, אבל מה זה 'קיטי!'?
מה, לא היית בקון?!
בו!
כך בו מכנה את סאלי שלנו!
קיטי, נו.
צמד ההברות הממיסות שבו פולטת כל אימת שהיא רואה את סאלי.
ואגב – טקס יפהפה. אני רוצה שידור חוזר!
אחלה טקס.
ואני רוצה לשבח את העורכים על טעמם המשובח שהופגן בבחירת גוני דארקו לסרט השנה.
העורך.
הטקס מייצג את בחירת האקדמיה בלבד, ואינו בהכרח מייצג את דעת כל צוות העורכים (אם כי לונג מסכימה עם בחירת 'דוני דארקו').
הערה על סינמה סיטי
הלכנו לראות אתמול בחגיגיות רבה את שרה בסינמה סיטי אחרי הרבה התרגשות והכנות נפשיות – שכן כל הסיפורים מספרים שסינמה סיטי זה מקום מדהים – גן עדן ממש – ומה יותר מתאים לעשות בו סיפתח מאשר שרה המדהים לא פחות?
חוויה כזו מזעזעת לא היתה לי כבר הרבה זמן. רוב הסרט חלק גדול מהרמקולים פשוט לא עבד (והרס את הסאונד -המדהים כך אומרים לי – של הסרט), פסים ירוקים ושחורים לאורך כל המסך, עגולים שחורים פה ושם.איכות כזו של סרט לא ראיתי מעולם.
אחרי הסרט הלכנו – עם עוד כמה צופים זועמים- לדבר עם אחד האחראים והוא פשוט ניסה לנפנף אותנו (היינו של בערך 30 חבר'ה עצבניים).
אני בכל מקרה לא מתכוונת לחזור לשם. פשוט הרס לי את כל החוויה מסרט שאמור להיות מדהים
תודה ו
על גולום
והנה עוד שתי דקות שחברי הכדשעע"ה (כותבי דוחק"ו שאינם עורכי עין הדג) אהבו השנה:
סצינת האמבולנס ב"משפחת טננבאום"
והעולם המשתנה ב"מכונת הזמן"
ועוד דקות, הפעם מאכבשכ''ד
(אגודת כותבי ביקורות שאינם כותבים דו"חקו)
הפרקליט הנודע מגייס את תורת הקוואנטים להגנת לקוחו, 'האיש שלא היה שם'.
יאיר ואיריס על החלון, 'כנפיים שבורות', צילום שלא עוזב לי את המוח כבר שלושה שבועות.
ויש, אגב, חוסר הגינות בסיסי בכך שקוראי 'עין הדג' אינם יכולים לבחור בד"ד לסרט השנה, ואילו רד פיש יכול. אבל ככה זה כשאת עורך בחד האל.
אוי, מחסן הדלתות. כל כך נכון.
אני לא חושבת שיש סצינת אפקטים ב"שני הצריחים" שהשאירה אותי פעורת פה כמו סצינת מחסן הדלתות ב"מפלצות" (מצד שני, ב"צריחים" היה את אראגורן).
אחלה טקס! רופלתי קשות. אני שמחה לראות שלא איבדתם את זה, והמנחים של דג הזהב עדיין לוקחים את המנחים של האוסקר בהליכה, גם אם בדג הזהב אין כוכבות קולנוע בשמלות מזעזעות.
אה, אופס...
סליחה?
השמלה שלי לא מזעזעת! היא מוצגת בכל רחבי אירופה.
אהבתי את השמלה שעיצבת לאחותך השוודית בסרט ''פעם אחת בחיים''
דוני דארקו
אכן בחירה מצוינת .
ראיתי השנה מעל 200 סרטים ודווקא הסרט הזה הותיר בי חותם בל ימחה .
איפה המפיצים ??
דבר שני מה עם for the birds במיפלע? אי אפשר לבחור שני רגעים מדהימים מאותו סרט? סליחה שלושה.
ואני כל כך מצטער שלא ראיתי את דוני דראקו כדי להבין על מה כל הרעש.
נ.ב:
חבל לי שסיינס ודרקון אדום המדהימים לא צויינו בכלל, הן בבימוי במוזיקת הרקע ובמשחק.
ואיך אין בטריילר של הרינג מוזיקה???
פינגווין הזהב 2002: מתקפת המשומשים
טקס פינגווין הזהב הוא טקס דל תקציב (הפרס הוא ביצת הפתעה בלי השוקולד) לבחירת המצטיינים בתחומים שונים בקולנוע ע"פ בחירת חברי איגוד עופות הים חסרי המעוף של אנטארקטיקה (היום לכולם יש איגוד). כל המועמדים הם סרטים שיצאו בארץ בקולנוע או בדויד בין נובמבר 2001 לנובמבר 2002 ועומדים בכל התנאים הבאים:
1. ראיתי אותם.
אז בלי הקדמות נוספות (כי זה הולך להיות ארוך !צחוק מרושע!) נתחיל בתואר הראשון.
•הסרט המעצבן ביותר
המועמדים: מלהולנד דרייב, אגדות וסיפורים, הכי מתוק שיש, פארק גוספורד, מונסטר בול, מלך העקרבים.
הזוכה: הכי מתוק שיש.
•כתוביות הפתיחה הטובות ביותר
המועמדים: ספיידרמן, החדר, לילו וסטיץ', האיש שלא היה שם.
הזוכה: החדר.
•האפקטים המיוחדים הטובים ביותר
המועמדים: ספיידרמן, החדר, דו"ח מיוחד, שר"ה-אחוות הטבעת, בלאק הוק דאון.
הזוכה: שר הטבעות-אחוות הטבעת.
•שחקנית המשנה הטובה ביותר
המועמדות: סמנתה מורטון (דו"ח מיוחד), קריסטן סטיוארט (החדר), טייה קאררה (לילו וסטיץ'), פרנסס מקדרמנד (האיש שלא היה שם), ג'ניפר קונלי (נפלאות התבונה).
הזוכה: קריסטן סטיוארט.
•שחקן המשנה הטוב ביותר
המועמדים: רובין וויליאמס (אינסומניה), איאן מק'קלן (שר"ה-אחוות הטבעת), סטיב בושמי (מפלצות בע"מ), ג'יימס גנדולפיני (האיש שלא היה שם), ג'ארד ליטו (החדר).
הזוכה: ג'ארד ליטו.
•הקומדיה הטובה ביותר
המועמדים: לילו וסטיץ', מפלצות בע"מ, אמלי, משחקים מפתים, עידן הקרח.
הזוכה: לילו וסטיץ'.
•הפסקול הטוב ביותר
המועמדים: מוות לסמוצ'י, לילו וסטיץ', ספיידרמן, החדר, שר"ה-אחוות הטבעת.
הזוכה: לילו וסטיץ'.
•הפרסומת הכי לא סמויה
המועמדים: לילו וסטיץ' (חיפושית פולסוואגן), החדר (קוקה קולה), משחקים מפתים (Yes).
הזוכה: החדר.
•התסריט הטוב ביותר
המועמדים: האיש שלא היה שם (האחים כהן), לילו וסטיץ' (כריס סאנדרס ודין דה-בלואיס), החדר (דיוויד קואפ), בחדר המיטות (רוברט פסטינגר וטוד פילד), העולם שבפנים (דניאל קלואס וטרי זוויגוף), אמלי (ז'אן פייר ז'ונה וגיום לורן).
הזוכה: האיש שלא היה שם.
•השחקנית הטובה ביותר
המועמדות: ניקול קידמן (משחקים מפתים), ג'ודי פוסטר (החדר), ת'ורה בירץ' (העולם שבפנים), אודרי טוטו (אמלי), מרטינה גודק (המטבח של מרתה).
הזוכה: ניקול קידמן.
•השחקן הטוב ביותר
המועמדים: אדוארד נורטון (מוות לסמוצ'י), תום ווילקינסון (בחדר המיטות) אל פצ'ינו (אינסומניה), ראסל קרואו (נפלאות התבונה), ג'ין הקמן (משפחת טננבאום), שון פן (קוראים לי סם).
הזוכה: תום ווילקינסון.
•הבמאי הטוב ביותר
המועמדים: פיטר ג'קסון (שר"ה-אחוות הטבעת), דיוויד פינצ'ר (החדר), סם ריימי (ספיידרמן), האחים כהן (האיש שלא היה שם), ז'אן פייר ז'ונה (אמלי), כריסטופר נולאן (אינסומניה).
הזוכה: האחים כהן.
•הסרט הטוב ביותר
המועמדים: מפלצות בע"מ, לילו וסטיץ', שר הטבעות-אחוות הטבעת, האיש שלא היה שם, בחדר המיטות, אמלי.
הזוכה: האיש שלא היה שם.
ערב טוב ותנהגו בזהירות.
חבל שזה הלי הסברים...
ולא התכוונת לשני הצריחים? אחוות הטבעת בטוח?
בטוח שאחוות הטבעת
ציינתי שהסרטים הם מנובמבר עד נובמבר (צעד שננקט כדי להמנע מאפקט שרק). הייתי בכיף מוסיף הסברים, רק שאז היה לוקח לדף חצי שעה לעלות כל פעם שהייתי פותח אותו. בכל אופן, יש שאלות?
מה עם לנטנה?
מה אף אחד לא רואה סרטים אוסטרליים? הסרט היחיד השנה שממש ממש היה שווה משהו.
ויש גם סצינה שם שהיא מבחינתי סצינת השנה אבל אני מסרב בכל תוקף לספלייר אותה.
ראיתי את לנטנה
בניגוד למקובל, אני ממש לא התלהבתי מהסרט.
קצת הרחבה
רציתי להוסיף קצת פירוט (בהשראת Book A Minute) לשתיים מהקטגוריות כדי להסביר קצת על המועמדים. מפאת אורך התגובה, בחרתי להוסיף אותם כתגובה נפרדת.
הנימוקים למועמדים לסרט המעצבן ביותר (בכוונה נמנעתי משימוש בביטוי "הגרוע ביותר" כי בכל זאת מדובר בטעם אישי):
מלהולנד דרייב. "תסריט? עלילה? שחקנים טובים? אני לא צריך את זה, אני דיוויד לינץ'!"
אגדות וסיפורים. הסרט נועד לזעזע את הצופה ולגרום לו לחשוב פעמיים והמטרה מושגת בהצלחה. התסריט מזעזע, המשחק מזעזע, הבימוי מזעזע ואני אחשוב פעמיים לפני שאראה עוד סרט של סולונדז.
הכי מתוק שיש. ידוע גם כ"פרסומת לוואי-קארד, הגרסה המורחבת". הסרט היחיד בהיסטוריה שלמעשה עשה לי בחילה (ברצינות).
פארק גוספורד. אורך הסרט: 150 דקות. הזמן בו העלילה מתחילה (בדקתי): 90 דקות מהפתיחה. הזמן בו העלילה נגמרת: 92 דקות מהפתיחה. כל השאר די נמרח.
מונסטר בול. "אני גזען" "כולנו גזענים" "אז גם אני גזען" "אבל אתה לא גזען" "אני לא גזען?" "ברור שאתה גזען" "אבל חשבתי שאני לא גזען" "אתה לא גזען" "נכון, אני לא גזען. בואי נזדיין".
מלך העקרבים. זינה הנסיכה הלוחמת, רק בלי הדמויות המקוריות, העלילה המעניינת והביסוס על מקורות קיימים (היסטוריה, מיתולוגיות שונות). עכשיו תשימו מתאבק אמריקני במקום לוסי לולס. עדיין נשמע טוב?
הנימוקים למועמדים בקטגוריית האפקטים המיוחדים הטובים ביותר:
ספיידרמן. "אז מה אם זה לא מאטריקס? קוראים לי סם ואני אעשה מאטריקס כמה שבא לי."
החדר. המצלמה המשוטטת של דיוויד פינצ'ר, השיער של ג'ארד ליטו.
דו"ח מיוחד. בדיוק בשביל הסרט הזה הומצא המשפט "אח שלי, עזוב אותך מחורים בעלילה, תראה איזה אפקטים."
שר"ה. "בבקשה מר ג'קסון, הנה התקציב הלאומי של ניו-זילנד. עשה בו כאוות נפשך."
בלאק הוק דאון. מסוקים נופלים, אנשים מתים וזה נראה מגניב. מה צריך חוץ מזה בסרט מלחמה?
לא הבנתי
החיסרון של "גוספורד פארק" הוא שאין בו עלילה, היתרון של סרטי האפקטים הוא שאין בהם עלילה. אתה בטוח שחוץ מעלילה ואפקטים אין יותר כלום בקולנוע?
מה שכן, מסכים עם כל מלה על "מונסטר בול". מאז אני לא מנסה אפילו להירשם להגרלות הכרטיסים של וואלה.
מאוד תלוי באיזה סרט מדובר
אני אישית לא נהנה מסרטי אפקטים בלי עלילה מעניינת. למרות זאת, זה לא מונע ממני להעריך את האפקטים עצמם. למשל, את מתקפת המשובטים ממש לא אהבתי ואת XXX אפילו לא מתחשק לי לראות. את שר"ה לעומת זאת, מאוד אהבתי. במקרה של בלאק הוק דאון, ריבוי האפקטים טוב כי הוא בא כתחליף הוגן לעלילה. מראים לנו את התפתחויות הקרב שהוא בעצם מרכז הסיפור, במקום נאומים פטריוטיים מיותרים של
.
לגבי פארק גוספורד, נוסף לו גם גורם הפלצנות. הסרט זכה לכל-כך הרבה שבחים על המקוריות והמתח בו (כולל אוסקר לתסריט) שציפיתי למינימום ממנטו. במקום זה, קיבלתי שעתיים וחצי בהן לא קורה כמעט כלום (ואם קורה, כנראה שפספסתי כי הייתי עסוק בלספור בלטות).
על זה בדיוק דיברתי
ב"בלק הוק דאון" אולי אין הרבה נאומים ושטויות, אבל אין גם *שום דבר אחר*. הדמויות מסיימות את הסרט קרטוניות כמו שהיו. ולכל אורך הסרט לא היה לי איכפת בגרוש מה יקרה להם כי בשום שלב הסרט לא הביע עניין בלהציג אותם כמו שצריך. אפילו "הנוסע השמיני 2" בבימויו של אהובינו ג'יימס קמרון השקיע בפיתוח הדמויות בחצי הראשון של הסרט לפני שהוא זרק אותם לאקשן נון-סטופ בחצי השני.
בקשר ל"גוספורד פארק", גורם הפלצנות היה של הסרט או של המבקרים ששיבחו אותו? חשבתי שכאן אנשים לא מחזיקים לא מהשניצקליינים הישראלים ובטח שלא הגויים. למה זה נראה לי שהשבחים שהוא קיבל כיוונו אותך בדיוק לכיוון הלא נכון? מה הקשר בין תסריט טוב לעלילה מוצלחת או אפילו עצם קיומה של עלילה? שמת לב שגם "מונסטר בול", "העולם שבפנים" ו"בחדר המיטות", לא בדיוק סרטים שהעלילה תופסת חלק מרכזי בהם, בלי שום קשר לאיכות הסרטים עצמם. איזה מבקר בכלל דיבר על מתח? אתה בטוח שלא נפלת על איזה תוכנית בערוץ !E?
על זה בדיוק דיברתי
לא טענתי שהדמויות בבלאק הוק דאון עמוקות או שיש לסרט משהו להציע חוץ מאפקטים. כל מה שציינתי הייתה הגישה לפיה האפקטים גורמים לכל הקטעים הקשים האלה להראות "מגניבים" כביכול. האמת היא שהסרט די נמאס עלי לקראת האמצע, אבל ראיתי אותו עד הסוף כי האפקטים היו בכל זאת מעניינים (דבר שאני ממעיט לעשות-להמשיך לראות סרט בגלל אפקטים).
בפארק גוספורד לא הפריעו לי הציפיות שיצרו הביקורות, אלא האווירה הממלאת את הסרט. מהרגע שהסרט מתחיל יש הרגשה כאילו נעשתה השקעה עצומה בלגרום לסרט להיות אחד הסרטים הגדולים בהיסטוריה. הסרט נראה על הנייר כאילו יש בו עלילה מעניינת ודמויות עמוקות. האמת היא שהדמויות זוכות לאותה מידת עומק כמו בבלאק הוק דאון, אלא שכאן אין גם אפקטים שיחזיקו אותי ער.
את מונסטר בול לא אהבתי בדיוק מאותה סיבה. הוא מתחיל כאילו יש לו מה להציע, אבל בעצם סתם נמרח עם דמויות שטחיות, תסריט גרוע ועלילה שבקושי קיימת. העולם שבפנים ובחדר המיטות הם סרטים יותר טובים בעיני כי הדמויות בהם הרבה יותר מציאותיות ומעניינות. גם אם העלילה בהם מתקדמת מאוד לאט, התסריט והדיאלוגים בין הדמויות שומרים על עירנות. פארק גוספורד היה פשוט משעמם.
אין לי שום אפשרות
לשכנע אותך שהדמויות ב"גוספורד פארק" הם לא שטוחות, אז אני לא הולך לנסות. אבל מה זה לעזאזל "אחד הסרטים הגדולים בהיסטוריה"? יש בסרט הרבה דמויות. הדמויות עושות מסיבה. הדמויות הולכות הביתה. איפה הגודל פה? בתפאורה? הסרט נעשה ב-15 מיליון דולר, חצי מרוב הסרטים, שלושת-רבעי מ"משפחת טננבאום". במספר הדמויות? אם כך, אז את הסרט הגדול בהיסטוריה אלטמן עשה כבר לפני עשרים שנה, בסרטו "חתונה" יש 48 דמויות. איכות השחקנים או עצם זה שהם בריטים? אין הבדל בין הקאסט של "גוספורד" לקאסטים של סרטי "הארי פוטר".
אני, את פארק גוספורד אהבתי,
הסיבה לא ממש ברורה, אולי זאת האהבה לאמילי ווטסון ואולי חיבה לסיפורי רצח. אבל העובדה שנהניתי מהסרט גם בפעם השניה אומרת משהו. שתי חברות שצפו איתי בסרט, לעומת זאת, נרדמו.
ובאשר ל"סרט הגדול בהיסטוריה" הייתי מייחסת את התואר גדול למספר הצופים הגדול ביותר שנהנו מהסרט, איכשהו נראה לי שפארק גוספורד לא זוכה בתואר…
אני לא בטוח
ששטחיות הדמויות בבלאק הוק לא הייתה מכוונת.
בסה"כ הם היו חיילם במלחמה. אולי זה מה שהסרט בא להגיד לנו. שכל מה שהם עשו שם זה להיות בשר תותחים.
לדעתי הסרט הזה היה יותר שחזור יקר מאוד של הקרב מאשר סרט קולנוע טיפוסי. ככזה הוא הציג דו"ח דיי ממצה ודיי מדוייק של הקרב.
אולי הכוונה הייתה לשים דגש על כמות ההרג שהלכה שם וגודל הפאשלה במקום על הפיתוח ה"פיונים".
שים לב גם שברוב סרטי המלחמה המדווחים על קרבות מרמת המאקרו אין נסיון רב לפיתוח דמויות החיילים.
החל מ"גשר אחד רחוק מידי" של מלה"ע 2 דרך "Hamburger Hill" ו"חיילים היינו" של וויטנאם ועד ל"בלאק הוק דאוון" של סומליה. כל הסרטים הנ"ל, אגב, הם שחזורים של פאשלות אמריקאיות מדרגות שונות.
במקרה הזה, אגב, אני מוציא את "טוראי ראיין" מהקטגוריה של "סרטי מלחמה" כי בו המלחמה (לפחות החל מאחרי שחזור הפלישה) מוצגת מנקודת המיקרו של כוח בן 8 חיילים ולא מנקודת המאקרו ברמת הפלוגה/גדוד/חטיבה.
אני לא בטוח
אז הוא מתאים לערוץ ההיסטוריה בול
ולטעמי אין בכך פסול
אני דווקא חושב
שזה הרבה יותר אפקטיבי, לפחות מבחינת הסרט, להפוך את הדמויות לאנשים שלא רצית שימותו.בעיקר בגלל שאז הטרגדיה שהיתה שם יותר נוגעת בצופה. כמובן שכשצופה לא רוצה שדמות תמות זה הופך אותו ליותר מעורב רגשית בסרט וכמעט בטוח שהוא יאהב אותו יותר אחר כך אם הוא יקשר ויזדהה עם הדמויות.
ואני די בטוח שהחד-מימדיות של הדמויות היא לא דבר מכוון והיא בטח שלא דבר טוב או איזו שהיא אמירה…. הדמויות חד מימדיות לא כי מישהו רצה שהן יהיו חד מימדיות אלא בגלל שלא טרחו להוסיף להן מימדים.
הסרט פשוט התרכז במסוק-נופל-אנשים-מתים במקום בלגרום לצופה להצטער על האנשים שמתו.
ויש גם סרטים כאלה. אני פחות נהנה מהם פשוט.
ואז נשאלת השאלה
איך אתה יכול להכניס עומק לפלוגה שלמה?
ברוב הסרטים
הם פשוט מתמקדים בחייל אחד, או בקבוצה קטנה. בחלק אחר של הסרטים (וגם בסרטי ימי הזיכרון לפעמים) משתמשים בקטעונים קצרים מחיי הבית הפשוטים שמעוררים בקלות הזדהות. ולהראות ילדונים זהובי שיער ונשים הריוניות יפיפיות (=דוגמניות עם כריות בבטן) עם הבעה נוגה כשהחיילים הולכים תמיד עובד…
אם באמת רוצים, אפשר.
או שאפשר
(לא נראה לי שזה ספוילר, אבל אם אתם נורא רגישים לנושא, יבוא להלן
ונצ'יק ל'בלאק הוק דאון') לגרום לחייל להתחרש. עפ"י הניתוח של קיפוד – יש בו עומק, מכיוון שהוא סובל.
הבעיה היא
שלרוב קמה בעקבות סצינות כאלה צעקת "קיטש" ו"אמריקאיות". מה שבאמת נכון ברוב הפעמים מפני שבמאים לא תמיד יודעים איפה למתוח את הקו.
חוץ מזה, כמו שאמרתי, יש לפעמים אמירה בהשארת החיילים "קרטוניים". לא בכל סרט מלחמה צריך להכניס נשים בהריון וילדים זהובי שיער.
הבעיה היא
אתה מבין שזו הייתה היסחפות מכוונת, נכון?
בוודאי שלא צריך דווקא קיטש אמריקקי דביק, אבל שאלת איך אפשר ואני עניתי – אפשר. אני גם יכולה להוסיף, אפשר לעשות טוב. אפילו קיטשי וגם טוב. למשל הסצינה לפני הקרב בנקרת הלם (שר"ה) – היה אכפת לי מהרוהירים יותר מאשר כמה חיילים המבוססים על מקרה אמיתי בסרטים גרועים.
את הסרט המדובר (בלק הוק דאון) בכלל לא ראיתי, אז אין לי זכות למילה רעה עליו, אבל איכשהו יש לי הרגשה שאתה מייחס לו קצת יותר כוונה ועומק ממה שייחסו לו יוצריו.
אולי לא הבנת
הכוונה היא שבבלאק הוק דאון סצנות הקרב נראות "מגניבות". אני יודע שכל האנשים שמתים בסרט מבוססים על אנשים אמיתיים, אבל הכוונה שלי היא לצורה בה זה מופיע בסרט. יכלתי לכתוב "מסוקים מתרסקים, אנשים מתים, אמהות בוכות", אבל זה לא היה מתאים כי אין אמהות בסרט, רק חיילים ועוברי אורח. אני רק כותב את הרושם מהסרט עצמו לא מהמציאות.
לילו וסטיץ'?
הקומדיה הטובה ביותר?
נה.
הכינו אותי לכל כך הרבה יותר ממה שקיבלתי.
לטעמי: אובר קיטש, לא משעשע דיו ומאכזב משו.
עניין של טעם
ההתלבטות האמיתית הייתה אם להכניס את משחקים מפתים או את משחק מכור.
10 מועמדויות מתוך 11 אופציונליות ל''החדר''???
נראה לי שסגרו את הפינגווין בחדר כמו ה"פ כשהוא היה קטן.
אהה כן, וארבע זכיות. פינגווין אוהב דגים ?
אתה לא מתכוון 13 מועמדויות?
טוב, זה כמו שר"ה באוסקר. מישהו צריך להוביל את העדר ועדיף שזה יהיה אם כבר סרט של פינצ'ר.
ולא, פינגווין לא אוהב דגים. פינגווין מעדיף שווארמה.
אתה לא מתכוון 13 מועמדויות?
אני מתכוון 11, הרי ברור שהוא לא יהיה מועמד בקטגוריית הסרט הגרוע (אפילו לי, שלא נהנתי ממנו) או בקומדיה. השאוורמה עלתה לך לראש, רק שלא תנסה לעוף. פינגווין! אתה לא ציפור!!!
ולכן נכתב ''מתקפת המשומשים''
אהה?
קיוויתי שאני לא אצטרך לחשוב על הסבר
רוב הסרטים המועמדים אצלי היו מועמדים כבר במיליון טקסים אחרים. חלק מהסרטים מופיעים בחלק גדול מהקטגוריות. לכן ניתן לומר שהם "משומשים" כי הם הופיעו כבר בהרבה קטגוריות קודם. חוץ מזה, זה יותר מתאים מ"מתקפת המשוחדים".
אגב, אני מופתע שאף-אחד לא תהה לגבי "הפרסומת הכי לא סמויה". הייתי בטוח שמישהו לא יבין איפה יש פרסומת סמויה ליס במשחקים מפתים.
באמת איפה?
ראיתי את "משחקים מפתים" די מזמן (ובקולנוע, לדאבוני), והשתדלתי להדחיק את הסרט מאז.
גחמה קומית חסרת השפעה מתברר
ציטוט מהזכרון:
אגב, לכל מי שמתלונן שמה שכתבתי לא מעניין, אני אשמח לראות את הגרסה שלכם.
מה שדו השיח הזה אומר
בסך הכל, הוא שלונג ג'ון נראית כמו ניקול קידמן.
(תראו מה זה. כתבתי ביקורת על הסרט, ושכחתי שאפילו ראיתי אותו כשבאתי לבחור את החמישייה שלי. לא שזה ממש משנה)
נתת עכשיו מחמאה רצינית לניקול קידמן
אף אחד לא תהה
כי לא הרבה קראו עד הסוף. כמו שהעירו לפני לא מעניין במיוחד לקרוא רשימה ארוכה בלי הסברים. סתם שמות של סרטים, והסרט הזוכה. ושוב שמות של כמה סרטים, וסרט "זוכה". לא כיף. Next.
בששון ובשמחה
הו הו! קיבלו את הרעיון שלי!!!
כתבה מספר 1302
הודעה שמינית
נראה כאילו הדג מלעמלה שומע אותי
15 הדקות שבשבילן יש קולנוע.
סצינת השער הפתוח מ'האחיות מגדלנה' היא ללא ספק מצמררת ובמובן מסוים – אף בלתי נתפסת, אבל יש דקה אחת אחרת מ'האחיות מגדלנה' שהשאירה אותי מאובנת לחלוטין. הדקה הזו נמשכה אמנם קצת יותר ממה שאפקטיבי, ובכל זאת. משהו בייאוש התהומי הזה, בשחרור הרסן – גם כשההגיון אומר שאסור, שזה רק ירע את המצב – משהו בזה לא מאפשר לי לשכוח את הסצינה (וכן, זה בכוונה באותיות גדולות). "!YOU'RE NOT a MAN of GOD".
מכיוון שלא היה לי מקום אחר לשים את זה
והביקורת על "החתונה היוונית שלי" ממש למטה, אז אני אשאל את זה פה:
נכון שהאבא היווני ב"חתונה היוונית שלי" היה ממש דומה לגולום מבחינת הפנים וחלק מהפרצופים?
לגולום, דווקא?
אני חשבתי שסתם יש לו פרצוף שמזכיר מאפיונר איטלקי.
בעצם, יש בזה משהו. כשהוא מדוכדך, אולי, יש לו פני גולום.
גם אתה מסינימטק י-ם?
סינימטק נ''צ.
נ''צ?
נווה צדק?
נס ציונה.
עיר האורות.
עם
של מושבה.
עשרת הגדולים של 2002
10.Spirited Away-סרט מדהים!הוא עוד לא הגיע לישראל.זה סרט אנימציא יפני שעושה הרבה בז באמריקה.
9.בחורה טובה-סרט מדליק שבו ריציל מחברים מוכיחה שהיא יודעת לשחק.
8.סיינס-אני אוהבת אימה,ואת מ.נייט שאמאלאן במיוחד.סרט מצמרר במיוחד.
7.החטונה היוונית שלי-מצחיק,מרגש ורומנתי.סיפור אל סינדרלה שבאמת עובד.
6.לילו וסטינץ-חמוד ומרגש.דיסני חוזרים לאצמם.
5.הארי פוטר וחדר הסודות-הרבה יותר טוב מהראשון,אבל עדיין לא טוב כמו הספר!מצפה לשלישי,שהוא הספר האהוב אלי בסידרה הזות.
4.מתקפת המשובטים-איבן מקגרגור פשות ענק!אני מתה אל סרטי הרפתקאות.
3.שר הטבעות שני הצריכים-ראיתי אותו רק פעם אחד.אני מאמינה שאחרי שיהיה לי את הד.ו.ד. שלו אני אוהב את הסרט עוד יותר!
2.דו"ח מיוחד-למרות הסוף הלא משהו,הסרט היה מדהים.והזכיר לי את הבלייד ראנר המופטי.
1.שעת צילום אחת-סרט מצמרר ומרגש.רובין ויליאמס פשות מדהים.
שני הצריכים
הם 'סארומן-אני-צריך-יותר-כוח' ו'פרודו-אני-צריך-לשירותים'?
קיבלתי פלאש-בק לבדיחה של אלוהים
כאלו החלפות אותיות עקביות לא ראיתי הרבה זמן…
העיקר שהיא כתבה "מ.נייט שאמאלאן" כמו שצריך…
הבחירות שלך די תואמות את הבחירות שלי
דמויות ממוחשבות זה אחלה, חבל שלא הביאו את דוני-דארקו וגולום אכן משחק ממש טוב (אם כי הוא לא דומה לבגין). בשר הטבעות אכן, יש פעלולים נפלאים (ובסצינות רבות, לולא הייתי יודע ש"היו חייבים לעשות את זה במחשב", לא הייתי יודע שעשו אותן במחשב) ו "Med world" פשוט נפלא.
ולבסוף – באשר לסרט השנה – גם ההתלבטות שלי, שטרם הוכרעה, היא בין דוני לדו"ח, ואכן, לשניהם הצבעתי בקדם-סקר (כן, הצבעתי לדוני דארקו, פעמיים!)
ובמניין הדקות: הדקות ה10, 9,6, 4,2 ובמיוחד – 1, היו נפלאות. בשאר (מלבד הדקה ה13, שלא זכורה לי) לא צפיתי…
אכן, השפעה רגשית כמו שהיתה לדקה המדורגת כ"1" עלי, לא היו להרבה דקות בהיסטוריה של הקולנוע…
הזכרון שלך, אין מה לדבר, עובד מוזר.
הדרך לפרדישן היא אכן הדרך לפרדישן
ולא רק לאבדון, הרי כל המסע היה לעיירה בשם פרדישן. שם הסרט הוא משחק מילים והתרגום שניתן לו, לשם שינוי, הוא מדויק. רק אני ראיתי את הסרט או היחיד שהחליט להגיב?
לא, דווקא היה איזה דיון בנושא
בביקורת על הסרט:
כתבה מספר 1185
בעיקרון אתה צודק: The Road to Perdition היא גם הדרך לאבדון וגם הדרך לפרדישן. משחק מילים מיותר ומטופש לדעתי, אבל אותי אף אחד לא שואל. בכל מקרה, הסרט לא עוסק בדרך לפרדישן (הם נמצאים בדרך הזאת במשך זמן קצר מאוד בסרט) אלא בדרך לאבדון. ואפילו אם זה לא היה כך: אם אפשר לתרגם את שם הסרט בשתי דרכים, שתיהן נכונות, אבל אחת מהן בעלת משמעות בעברית ואחת לא, למה לבחור דווקא בתרגום חסר המשמעות?
למה דווקא אני?
למה תמיד אני לא רואה את הסרט שכולכם טוענים 'אלוהי', או לחילופין 'יצירת מופת'.
טוב, אז את שר"ה 1 ניסיתי, באמת שניסיתי, אבל לא בתנאים אידיאלים (בדיוידי בבית עם עוד 4 נפשות עסוקות ורועשות), ולכן החלטתי שזה לא בשבילי ופרשתי כבר אחרי שעה. עד היום יש לי תחושה של החמצה, אולי פיספסתי משהו טוב באמת? הרי לא יכול להיות שכולם טועים?
הבעיה האמיתית היא למצוא עכשיו 3 שעות פנויות בשביל להשלים את החסר.
את שר"ה 2, לעומת זאת, אפילו לא ניסיתי, כי כידוע צריך קודם לראות את 1.
לדו"ח מיוחד הלכתי בשבוע הראשון, להצגת 12:30 של רב חן בכיכר דיזינגוף, באולם 1 הידוע לטובה, אבל נדפקתי עם מקומות לשורה 1, כיסא 1 (ה-1 הזה רודף אחרי). בנוסף, באתי אחרי יום שישי סהרורי במיוחד, שלא נחתי בו אפילו דקה וקמתי בו ב-4:30 בבוקר… אז התוצאה, שאפילו הסקס אפיל של טום קרוז והדייט יוצאת הדופן לא הצליחו להשאיר אותי ער…
דוני דארקו? אם לא האתר הזה, בכלל לא הייתי יודע שהוא קיים. אבל במקרה הנ"ל אני מאשים רק את עצמי. לא את הסביבה, לא את שורה 1 ברב חן ולא אף אחד. הרי כל מה שצריך לעשות זה לקפוץ שנייה לבלוקבאסטר, לא? 5 דקות הליכה מהבית.
אה, וגם לא הייתי עדיין בסינמה סיטי.
כל הדברים הטובים חולפים לידי, והעולם שותק. חרפה.
הלינק ל'נפלאות התבונה' מכוון ל'סקובי-דו'
דוני דארקו הוא סרט מרשים,
אבל הוא רחוק מלהיות סרט השנה שלי,
בעניין הזה אני לא ממש מקורי, אבל אצלי שר"ה לוקח את כל הקופה.
חוץ מזה, היה לנו את:
מתקפת המשובטים: ושוב התאכזבו המון צופים, ושוב הסרט הרוויח מליונים בקופות, ושוב התגלה שג'ורג' לוקאס העשיר והדיגיטלי, אחרי 20 שנה, הוא לא הבמאי הנלהב והצעיר שיצר את הטרילוגיה המקורית (ונתן גם לבמאים אחרים לביים), אבל פרק 5 הוא עדיין אחד סרט הרפתקאות בדיוני מהשורה הראשונה, בעיקר במערכה האחרונה והמעולה שלו.
סיינס: אהבו לרדת על הסרט הזה, בעיניי הוא יוצא מן הכלל, כמו כל סרטיו של שאמאלאן. אימה ייחודית ואפקטיבית, אחד הבמאים המקוריים ביותר מאז ומעולם.
דו"ח מיוחד: מסכים לגבי הטענה על השם האידיוטי בעברית. ספילברג עושה זאת שוב. סרט שמזמין אינספור ניתוחים.
Spirited away: סרט אנימה מופתי, חווייה מסעירה.
דוני דארקו: מרשים ומקורי ביותר, משב רוח רענן בים של נוסחאות. יופי.
כנפיים שבורות: הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי חוץ מ"הלהקה".
משחק מדהים של כולם.
ספיידרמן: סרט קומיקס מעולה, אבל לא הרבה יותר מכך. סם ריימי מספק את הסחורה. הנבל לא מעניין מספיק וחלק מהאפקטים ממוחשבים מדי, אבל עדיין, בתור סרט קומיקס, כיף גדול.
וזה הסיכום החלקי בלבד והמצומצם שלי, והצלחתי לעשות אותו בלי לכתוב מילה נוספת על שר"ה.
סך הכל, היו סרטים טובים השנה. באמת.
בקשר לסיינס
מה החלק המקורי שהיה בסרט? גם הסגנון וגם התוכן לקוחים מסרטי אימה ומד"ב ישנים יותר. אפילו ה-IMDB לא כולל את כל ההשאלות:
http://us.imdb.com/Mlinks?0286106
http://us.imdb.com/Trivia?0286106
אני חייבת שתסביר לי-
מה היה כל כך מקורי בסימנים!?
מה שמקורי,
נמצא בעיקר בסיפור ופחות בהפחדות ובהקפצות. הדרך שבה שאמאלאן בונה את התסריטים שלו היא מאוד ייחודית, וכמו בשני הסרטים הקודמים שלו, הוא יוצר סיפור שנותן תחושה ש"כל ה*סימנים* היו שם", רק היה צריך לשים לב, למרות שאני מודה שהפעם זה היה פחות אפקטיבי מאשר בסרטיו הקודמים, מדובר עדיין בטכניקה תסריטאית שכמעט ולא רואים כמוה.
בנוגע לסגנון הבימוי, אני פשוט אוהב שוטים מוקפדים, שלא נקטעים כל רגע בעריכה קופצנית. אבל זה עניין של טעם, כמובן.
בקיצור, מה שיפה ב"סימנים" זה שאתה חושב שאתה בא לראות סרט על פלישה מהחלל, ומקבל משהו אחר לגמרי, ואני מעריך את זה.
טוב, אני לא אוכלת את זה.
ובכל מקרה, הוא סרט גרוע.
(לדעתי, לדעתי.)
_____
העלמה עפרונית, אחרי תשדירי הבחירות. היה כיף.
העלמה עפרונית חיה פוליטית?
או שפשוט הסתכלת על זויות צילום, תאורה וכו'.
__________
עדי העדיף לצפות ב"האיש שלא היה שם" במקום בתעמולת הבחירות וזאת בחירה אחת שהוא שמח שעשה.
העלמה עפרונית חיה פוליטית.
שום זוויות צילום ושום נעלים. אני באמת נהנית לצפות בזה. רק חבל שהתשדירים הטובים ביותר הם בשלושת הימים האחרונים, וסביר להניח שאני כבר לא אזכה לראות אותם.
_____
העלמה עפרונית, עוד שבוע.
אפרופו,
בלווין מתכננים ליום הבחירות את 'גוזי והפוסיקאטס', 'ספיי קידס' ועוד כמה סרטים עליהם ברק לא סיפר לי.
ג'וזי וספיי קידס
הם רק חלק מרשימה מעניינת למדי של סרטים שיוקרנו בלווין ביום הבחירות.
המקסיקני, ריקוד צמוד, מעודדות צמודות, מה נשים רוצות, בלתי שביר, 13 יום, גלדיאטור ולילה של יום מפרך – הם רשימה חלקית נוספת של סרטים שאומנם כבר שודרו בלווין, אך ישודרו שם שוב ביום הבחירות.
היומית הבאה / הימורים:
1- הריסון פורד נפגע בתאונה על הסט.
2- גארי אולדמן הוא האסיר מאזקאבאן.
התאונה של הריסון פורד היא לא מה שמעניין
יותר מעניין הנהג שעשה את התאונה (רמז:
).
פורד.
מה הסיכוי שיתנו הזדמנות לעוד דיון על הסלאשיות של הארי פוטר?
שום סיכוי
שאני אעשה יומית על בולשיט כמו ה"תאונה" שבה היה "כמעט מעורב" האריסון פורד על סט של סרט, כשנהג המכונית, "במקרה" היה ג'וש הארטנט. תנסה את "סרט".
אממ יכול להיות שהרגשתי
כאן שנאת אתרים?
העלמה עפרונית חיה פוליטית?
לול מונומנטי בלתי משובט על הנ"ל + תספורת חינם (בלי צבע).
זו הגדרה בחידת הגיון?
ובמקרה
המשהו-אחר-לגמרי הוא אפילו פחות מעניין ויותר מגוחך מפלישת החיזרים עצמה. רק בגלל שקיטש מוצג בצורה מאופקת וסגנון הצילום פחות היסטרי מרוב הסרטים, לא עושה אותו לפחות אינפנטילי.
עוד רגע טוב....
הקטע שבו לגולאס עולה על הסוס .. (אחחח כוח הכבידה בניו זילנד )
למה הלינק עם השם ''נפלאות התבונה''
מוביל לביקורת של "סקובי דו"? ו"מפלצות בע"מ" לא הגיע ב-2001? כך שהוא אמור להשתתף בטקס של השנה לפני ולא הטקס הזה?
מפלצות בע''מ יצא בארץ בפברואר 2002