פיל הזהב
– פורסם ב 26 במאי 2003Posted in: חדשות
-
דיונים אחרונים
דיונים מתמשכים
דיונים חמים
26.05.2003
|
||
| גן חיות יש להם בקאן. הארנב הושפל, אבל 'פיל' של גאס ואן סאנט ('וויל האנטינג', 'פסיכו' של היצ'קוק) הביס במפתיע את פון טרייר וזכה בדקל הזהב. הפיל עוסק בתקרית ירי בבית ספר אמריקני, נושא פופולרי להפליא. |
26.05.2003
|
|
גן חיות יש להם בקאן. הארנב הושפל,
אבל 'פיל' של גאס ואן סאנט ('וויל האנטינג', 'פסיכו' של היצ'קוק) הביס
במפתיע את פון טרייר וזכה בדקל הזהב.
הפיל עוסק בתקרית ירי בבית ספר
אמריקני, נושא פופולרי להפליא.
בגאסות
האם הזכייה בפסטיבל מסמנת את חזרתו לזירה של ואן סאנט, שהחריב לעצמו את הקריירה בצורה שיטתית ממש?
בואו נסקור את זה:
לאחר כמה סרטים קטנים מאוד שסימנו אותו כהבטחה, הגיע "איידהו שלי", סרט שרבים ראו כמבשר של גל חדש בקולנוע (צפיות חוזרות בו כיום מגלות שהוא דיי מביך, לטעמי). הסיפור היה מאוד אוף-ביט, שני שחקנים נחשבים בתחילת דרכם עשו שם תפקידים דרמטיים ואנטי-הוליוודיים (ותראו איפה הם היום), הויזואליה הייתה הזויה וחלומית, שייקספיר הבליח כל כמה דקות בתוך הדיאלוגים, וכל מיני דגי סלמון קפצו בעריכה.
מה הוא עשה מאז?
"גם לבוקרות יש רגעים עצובים", שגם הוא היה מאוד מיוחד מבחינה ויזואלית, אבל אם התסריט הלא ברור של "איידהו" היה סוג של יתרון, ב"בוקרות" זה כבר סתם היה מביך ומשעמם. שלא לדבר על סצינה אחת נוראית בה אומה תורמן מאוננת עם האגודל הענקי שלה.
To Die For ("פיתוי קטלני" נדמה לי) היה דיי רע וטרחני, אם כי כלל כמה רגעים ממש טובים (ואת אחד הפסקולים הטובים האחרונים של דני אלפמן). יותר ויותר התחילה להתגבש ההרגשה שואן סנט לא באמת יודע מה הוא עושה, ושהדברים הטובים בסרטים שלו הם לא יותר מסטייה סטטיסטית.
"סיפורו של וויל האנטינג" היה מכה ניצחת לכל מי שעדיין טען ב-97' שואן סנט הוא במאי ייחודי ומרתק שעוד עתיד להכות אותנו בתדהמה. בסרט הזה הוא התנהג ממש כמו במאי שכיר בסרט הוליוודי מיינסטרימי – ולראייה, אף דג סלומון לא הופיע שם משום מקום, וגם לא נראה שום אייל ענקי באמצע כביש נטוש. זה סרט שנכתב ע"י השחקנים שלו ונראה כאילו גם בויים על ידם. ואן סנט נעלם ברקע.
בנסיון נואש (?) לחזור למשהו אומנותי יותר, הוא הרים את אחד הפרוייקטים המושמצים ביותר בתולדות הקולנוע – "פסיכו". לדעתי האישית זה "סרטו" הטוב ביותר, או לפחות ששת השוטים שהוא ביים בסרט הם ששת השוטים הטובים ביותר שהוא ביים, ושאר השוטים הרי נושאים את החותם של היצ'קוק, אז על אחת כמה וכמה שאין לי טענות. אבל הפרוייקט היה פוסטמודרני מידי, מתיימר מידי ועם יחסי ציבור רעים מידי.
בפוסטר של "להציל את פורסטר" כבר לא נכתב במקום בולט "סרטו של גאס ואן סאנט". זה אומר הכל, לא?
לפני שנה יצא לו סרט בשם "גארי". הסרט אולתר על הסט ע"י אפלק ודיימון – אלא שהפעם ע"י האח הקטן של אפלק, קייסי. זה נשמע כמו נסיון לשלב בין היומרניות של "פסיכו" עם חותמת הדיימון-אפלק של "וויל האנטינג".
ואן סאנט עדיין נשמע כמי שזז בין סרטים שמבויימים בחוסר השראה על טייס אוטומטי, לבין נסיונות אומנותיים פלצניים. אם הוא אכן הצליח סוף סוף להגיע לאיזון בין השניים ב"אלפנט", אני אהיה מאוד מופתע.
בגאסות
אני חושב שההחלטה פוליטית קצת יותר ממה שאתה מציין.
"הו, תראו כמה האמריקאים הללו אלימים ורק אנו באירופה מיושבים ותרבותיים. ואל תאכלו במקדונלדס."
למצוא את פורסטר דווקא היה
לדעתי טוב.
אתה מוכן לנמק קצת למה לא אהבת את הסרט?
לא ראיתי את פורסטר,
ואם תשים לב לא כתבתי שהוא סרט גרוע. כתבתי רק שלא היה לו שום קשר לעובדה שהוא בוים ע"י מישהו שנחשב פעם להבטחה גדולה.
או קיי , הבנתי שלא ראית
את הסרט אבל איבדתי אותך אחרי זה…
מאוד פשוט
ציינתי שזו תעודת עניות למעמד שלו ולמה שהוא הפך להיות – מבמאי מוערך ומבטיח שהשם שלו הוא ערובה לאיכות, לשם חסר משמעות עד שאין אפילו טעם להדגיש אותו בפוסטר. אנשים יודעים שב"פורסטר" משחק שון קונרי, ומעטים יודעים שהוא בויים ע"י ואן סאנט.
זה כמו הסרט המפורסם "מוריד הגשם של ג'ון גרישם", שבויים ע"י איזה אחד אלמוני, משהו קופולה.
עכשיו זה ברור.
רגע, אז מה נגמר עם המזוודות של גרינאווי?
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2635274,00.html
החדשות הטובות (בשבילי לפחות, אני אראה את "מטריקס רילודד" רק מחר), לפי אחד ממנהלי המקום:
"נכון לאתמול בצהריים – אין יותר בעיות באולמות 7 ו-8."
שקר וכזב
ביום שלישי, שבע וחצי, אולם שבע ראיתי את המטריקס.
הסאונד היה SDDS – אבל הוא קפץ די הרבה והיו קטעים שלא היה בראונד ואפילו קטעים בלי סאונד בכלל (אם כי קצרים).