מינכן השקטה
Posted in: חדשות
– פורסם ב 30 בנובמבר 2005סטיבן ספילברג בחר בדרך נועזת במיוחד לקדם את 'מינכן' לקראת האוסקר: כשכל האחרים דוחפים את הסרטים שלהם בקמפיינים פרסומיים, בכורות חגיגיות וראיונות בלעדיים לכל עיתונאי חולף, הקמפיין של 'מינכן' יסתכם בכלום. |
30.11.2005
|
אני לא מבין מה מוזר פה
בארץ עושים את זה כבר שנים.
זה תכסיס שיווקי מתוחכם
כשאתה מסרב לדבר על הסרט שלך, זה גורם לאנשים להסתקרן. רדיוהד שיווקו כך את האלבום Kid A.
רק שאני לא בטוח ששיטת שיווק שמתאימה לאלבום תתאים גם לסרט. מה גם שהסרט לא נשמע "מהפכני" מספיק כדי להצדיק שיווק כזה.
מחכים לשערוריה?
לפי הכתבה שפילברג כבר מכין צוות תגובות.
אולי הם בונים על שערוריה או תגובות נזעמות שיביאו פרסומת חינם?
היום מטגנים במטבח לביבות!
מצטער, לא יכולתי להתאפק.
נו, מה חשבת,
שטקסטים מופיעים בתמונה בלי סיבה?
חוץ מזה, חנוכה מתקרב, ומכירות הסופגניות כבר בעליה.
הסופגניות תמיד שם
רק שבשאר השנה קוראים להם סתם מאפים מלאים סוכר/בצק/ריבה.
אוקיי, את זה תצטרכו להסביר לי.
אנחנו הדור שגדל על 'שלוש, ארבע, חמש וחצי'
(עם השיר "מה, מה תפוח אדמה, עם מלח וקמח, ביצה"), ועל 'פרפר נחמד', עוד מהימים בהם מי שהקריאה סיפורים היתה עפרה. הטקסט המלא: http://img1.tapuz.co.il/forums/42747263.doc
אוי, הנוסטלגיה.
תודה רבה. גם אחותי, שקראתי לה מיד, השתמחה לה עד מאוד.
אני חושב שאי שם בבית עדיין יש לנו את התקליט…
ברכות על הלינק הנוסטלגי
המשימה הבאה: למצוא את "נרקיס, נרקיס, קווה קווה, קווה קווה, בבקשה, בוא איתנו לצמוח בביצה!"
ברכות על הלינק הנוסטלגי
יש את הגרסה של היפופוטם לסיפור של גברת קרש:
http://audio.hipopotam.co.il/files/Hipopotam%20-%20Parpar%20Nechmad%20-%20Gveret%20Telefo.mp3
אופיר
האמת שלא ממש...אני באמצע העשור השני של חיי...
(ובתור ראיה אני מביא את ה….)
פתאום ראיתי שיש כבר טריילר!
זה לא פרסום?
פתאום ראיתי שיש כבר טריילר!
גם להימנע מקמפיין סטנדרטי ולהכריז ש"הסרט ידבר בעד עצמו. אני שפילברג!" זה וואחד פרסום.
אם הסרט לא יצליח נצא למסע חיסולים נוסף
ומה עם איילת זורר המסכנה?
היא בטח מבואסת לגמרי שסוף סוף היא עושה סרט גדול והיא לא תזכה לפרסום כמעט בכלל (חוץ מספילברג ברזומה)! לא פייר.
אני מקווה
שיש לה מישהו שהיא יכולה לדבר איתו על זה.
הסרט יקבל כנראה דרוג R
בין השאר, בגלל סצנות בעלות אופי מיני. אולי בכל יזכרו את איילת זורר בזכות משהו.
הסרט יקבל כנראה דרוג R
אתה מניח, משום מה, שמדובר ביחסי מין סטרייטיים.
תלוי עד כמה התחרות עם ''ברוקבעק מאונטען'' תהיה צמודה
הסרט יקבל כנראה דרוג R
יש סיבה שזה לא יהיה כך?
לא.
יש סיבה שזה כן יהיה כך?
לא.
מה שנכון נכון.
נו,
ספילברג עושה עלינו ניסויים. הוא לא עשה טריק דומה עם AI? גם אז כולם היו מנועים מלדבר על זה והיה רק איזה טיזר אומלל.
AI לא התחרה על האוסקר.
אם אני לא טועה, בעשור האחרון לא היה סרט שנחשב למועמד רציני במרוץ, ושלא היה לו קמפיין בכלל.
במסגרת ''לא עושים קמפיין לסרט''
מינכן הוקרן השבוע בפני מספר עיתונאים זרים נבחרים מרחבי העולם. מעניין שרובם היו כתבים פוליטיים, בעוד שכמעט אף מבקר סרטים לא הוזמן ולא הורשה לחזות בפלא השפילברגי. הדבר מצביע על כוונת המפיקים להתחרות מול גן עדן עכשיו על תואר "הסרט הפוליטי החשוב והמשמעותי כאילו שיואו של השנה".
אגב, שמואל רוזנר מ"הארץ" לא אהב את הסרט. דיוויד פולנד, מיחידי הסגולה שראו את הסרט על אף היותם מבקרים מוכרים, רומז שלמרות סיכוייו הטובים של "מינכן" לזכות באוסקר, הוא לא כזה מי יודע מה.
שאלה טכנית:
איך הופיע הביטוי "כאילו שיואו" במקור האנגלי?
מסתבר שאחד הכתבים הפוליטיים
היה יונתן ריגר, הכתב של גיא פינס, שגם חולק כמה התרשמויות ב-Ynet. (הסקופ הגדול: לאיילת זורר יש 20 דקות!). מוזר לקרוא ביקורות על סרט הוליוודי באתרים ישראליים לפני שיש לו אפילו ציון ראשוני ב"עגבניות רקובות".
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3180401,00.html
עדכון ביקורות כללי
מתגבש סוג של רושם כללי לפיו "מינכן" אולי יזכה באוסקר, אבל אף אחד לא באמת חושב שמגיע לו. ליתר דיוק, יש מי שחושב שמדובר בסרט מעולה, אבל רוב הביקורות שקראתי עד כה (של מבקרים מקצועיים) ואין הרבה, לא התלהבו ולא שנאו. הדבר היחיד שאני יודע בודאות הוא שלדמות הראשית קוראים אבנר.
לעורכי Ynet, על חשיבותו של כתיב מלא:
"יש לה גם שתי סצנות סוערות במיטה עם בנה, כשבאחת מהן היא בהריון"
באופן טכני אם באחת מהן היא בהריון, אז זה כמעט הגיוני שתהיה לה סצנה במיטה עם בנה.
כפול ומכופל
וכיוון שעד הרגע לא ידעתי שאריק באנה משחק בסרט,
אוי ויי הוא כל מה שיש לי לומר.
זה עתה קראתי את הכתבה של ההוא מ-''הארץ''
ומלבד העובדה שהיבחוש מגלה את הסוף בלי אזהרה מוקדמת (משהו שמבקרי הקולנוע בארץ מתחילים להגמל ממנו, אבל לכתבים פוליטיים בוושינגטון כנראה יקח עוד קצת זמן), הגעתי למסקנה העצובה שכנראה אין טעם לקרוא אף מילה על הסרט הזה בעיתונות הישראלית. העיתונאים הישראלים, וזה נכון גם לגבי מבקרי קולנוע, בטוחים שיש להם מונופול מוחלט על כל מה שנוגע לישראל והעם היהודי ושלספילברג אין זכות לעשות סרט על הנושא בלי להתייעץ איתם קודם. היה אפשר לחשוב שהם למדו משהו מאז "רשימת שינדלר". מסתבר שלא.
גם אני קראתי וספוילרתי
אני דורש להוציא צו למעצרו של רוזנר ברגע שינחת בארץ. מה שכן, הסוף נשמע שפילברגי להחריד.
אתה מתכוון
שבסוף מגיעים החייזרים?
או זה...
או שבסוף דגי הפיראנה בכנרת מחסלים את כולם.
התנין. התנין שבכנרת.
פירנאות הן רק שמועות.
גם אני קראתי וספוילרתי
לא, הוא מתכוון שיש כמה סופים, ושהם מתפרסים על פני חצי שעה.
זה עתה קראתי את הכתבה של ההוא מ-''הארץ''
מה שמרגיז במיוחד הוא שרוזנר הוא כתב פוליטי, לא מבקר קולנוע. מה שמעצבן אותו זה (שוב) העובדה הבנאלית ש"הסרט לא מדוייק היסטורית" או במילים אחרות לעזאזל החופש האומנותי של שפילברג, אבחנו באנו לראות סרט שמתחנף לישראלים!
ובנימה קצת הפוכה לזו של פינגווין, בתור מי שעוקב ביומיים האחרונים אחרי ביקורות שונות ומשונות על הסרט, עושה רושם שהאהדה לסרט היא די גדולה, וכבר בשני מגזינים מרכזיים ("טיים" ו"רולינג סטונס") הוא כונה ע"י מבקרי הקולנוע שבו "יצירת מופת". אני יודע שאני אומר את הדברים מעמדת מעריץ, אבל בינתיים כל מה שאני רואה ושומע על הסרט (שכבר בכמה מקומות השוו אותו לקולנוע המוקדם של קופולה, כלומר "הסנדק" ו"השיחה") גורם לי להיות מאוד מרוצה.
מצד שני, שמעתי ש''וראייטי'' די קוטל אותו
ממה שהבנתי, הביקורת ב"טיים" פורסמה באותו גליון בו היה גם ראיון עם ש/ספילברג. אני מניח שהם באמת אהבו את הסרט, אבל התזמון של הביקורת טיפה חשוד (לפני שהסרט הוצג לרוב המבקרים/כתבים פוליטיים).
בכל אופן, אני בכוונה לא מפרסם תחזית לאוסקר בחודש דצמבר. זו תקופה מאוד לא יציבה שכל ביקורת, לטובה או לרעה, יוצרת גל של תגובות קיצוניות. בסופו של דבר, שני הפייבוריטים, "ברוקבק מאונטן" ו"מינכן", עוד לא עברו את מבחן הקהל. אם אחד מהם נכשל, אלה חדשות מצוינות לשני. מה גם, ל"מינכן" עוד חסרות הרבה ביקורות לפני שנוכל לזהות מגמה ברורה.
נו, והנבואה שלי מגשימה את עצמה.
זו לא תחזית שכל-כך קשה להגיע אליה, ובכל זאת עצוב. כתבה במוסף "הארץ" היום, עם תגובות המעורבים בפרשה לסרט. לקרוא ולהקיא:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=660672&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
תמיד מדהים אותי לגלות, תסלחו לי על הביטוי, לכמה אנשים בארץ השתן נמצא גבוה בראש והראש נמצא עמוק בתחת. ספילברג עשה סרט על טבח הספורטאים במינכן. הוא לא היה צריך לבקש בשביל זה רשות מראש המוסד ובכירי קהילת המודיעין בישראל. הוא גם לא היה צריך לבקש בשביל זה רשות ממשפחות הקרבנות. האנשים האלה אולי היו שותפים (בעל כרחם) באירועים ההיסטוריים, אבל זה לא אומר שהאירועים הנ"ל רשומים אצלם בטאבו, ויש להם זכות וטו על הייצוג שלהם [1].
התנהגות הזאת מסבירה למה בישראל אף פעם לא יצמח לנו במאי כמו ספילברג ויותר מזה – למה אף עם לא תצמח פה תעשיית קולנוע ראויה. עצוב.
[1] ובלי שום קשר: הפסטיבל התקשורתי שמתחולל מסביב לאמינות ההיסטורית של הספר עליו הסרט מתבסס דווקא מחזק אצלי את הרושם שאמינותו של הספר האמור גבוהה. אין, כידוע, ברומטר טוב יותר לשקרים של מערכת הבטחון שלנו מרמת הנמרצות של ההכחשות אותן היא מפזרת.
מדוע שפילברג לא רצה לשמוע את גרסת המוסד?
אמנם שפילברג לא היה צריך לבקש רשות מאף אחד אבל זה לא מוזר שהוא לא היה מעונין לשמוע את גרסת המוסד ממקור ראשון? הוא היה יכול לשמוע ולהחליט מה לקבל ומה לדחות אבל בחר שלא לעשות זאת. אולי הוא לא רצה ליפול למערכת לחצים ואולי חשש מסלופים. יתכן שהוא חשש שדחית גירסת המוסד, מקצתה או כולה, לאחר ששמע אותה היתה מסתבכת יותר עם הממסד הישראלי מאשר בלי לשמוע אותה כלל.
למה הוא היה צריך לעשות דבר כזה?
האם גם את גרסת הטרוריסטים הוא היה צריך לשמוע ממקור ראשון?
האיש עושה סרט והוא מחויב לסרט שלו. לא שום דבר (ואף אחד) אחר.
מה רע בלשמוע כמה שיותר?
לשמוע צריך אלא אם זה יכול לגרום יותר נזק מתועלת
מדוע שפילברג לא רצה לשמוע את גרסת המוסד?
אל תשכח שאם היה מדבר עם אנשי מוסד, לא מן הנמנע שהצנזורה בארץ היתה מניחה מכשולים בפני הפצת הסרט (בארץ, כמובן).
מצד שני
"האם, בגילומה של גילה אלמגור, נושאת מונולוג שאולי אמור לרגש אך באוזני חלק מהצופים נשמע כמו קיטש טהור, ובו היא מנסה להניא את בנה מלעזוב את ישראל ומטיפה לו על השואה, על גורלו של העם היהודי, על צדק היסטורי ועל הזכות להגנה העצמית.
המונולוג הדידקטי הזה נועד לשמש כמשקל נגד לדרשות הנשמעות בסרט מפי דוברים פלשתיניים והמגוללות את סבלו של העם הפלשתיני, שכמה מבניו כה אומללים עד שאין להם ברירה אלא לאחוז בנשק, להפוך לטרוריסטים ולרצוח את 11 הספורטאים הישראליים בכפר האולימפי במינכן."
ככל שאני קורא פרטים על הסרט, ככה פחות בא לי לראות אותו.
"הסרט לא מתייחס לשאלה אם הספר של ג'ונאס הוא מדויק והאם יובל אביב הוא רמאי, נוכל ושקרן".
מה דעתך?
"אני נוטה לקבל את עמדת מערכת הביטחון שהוא כזה. נניח שהכל בדיה ונוצר במוחו הקודח של אביב. השיפוט היחיד שיש להחיל על הסרט הוא שיפוט אמנותי. צריך לראות ב'מינכן' יצירת אמנות"
אייל ארד בהדגמה של יחצ"נות למופת.
תסלח לי אם אני לא מתרשם
מהצורה שבה מציג את העניין עיתונאי שתחום-העניין שלו זה מערכת הבטחון של ישראל והגישה שלו היא "מה הספילברג הזה מבין בכלל, באיזו זכות הוא נכנס לזה".
אותו הסיפור בדיוק היה גם עם "רשימת שינדלר", כבר אמרתי?
רק לי הקטע הבא נראה מגמתי משהו?
במיקום אסטרטגי למדי, מופיע פתאום, מאמצע שום מקום, הציטוט: "שפילברג, אגב, ביחד עם שני שותפיו, העשיר את חשבון הבנק שלו לפני כשבועיים בסכום של מיליארד דולרים וחצי עם מכירת חברת ההפקות "דרימוורקס" לחברת "פאראמונט". "
מה הקשר?
באמת קצת מסריח
מה גם שהכסף מהמכירה לא הולך כולו לכיסו האישי אלא מתחלק בין השותפים, זאת בהנחה שהכסף לא הולך בכלל לבנקים ולמשקיעים.
יש שלוש דרכים לקרוא את זה
1. שפילברג ושות' הם גנבים חמדנים שימכרו את האמא שלהם (או במקרה הזה את חברת דרימוורקס, הבייבי שלהם) לחברות אחרות כדי להעשיר את חשבון הבנק הנפוח ממילא מעבר לכל פרופורציה שלהם. אגב, הם אנטישמים ומי שלא שונא אותם מניאק.
2. לרוע המזל, לא הצליחה חברת דרימווקס אשר שפילברג הוא אחד מבעליה, לעמוד בנטל הכלכלי ונמכרה לפני כשבועיים לחברת פאראמונט הותיקה והעשירה יותר. האם מיליארד דולרים וחצי הם סכום ראוי לחברה ששם כמו שפילברג עומד בראשה? תתבישו לכם, כן אתם, שלא הלכתם ליותר סרטים של דרימוורקס. דמה של החברה הצנועה בראשכם. אגב, הוא יהודי וביקר בירושלים.
3. בעיניים עצומות, תוך עמידה על הראש ושירת "התקוה" לפי המנגינה של "סיגפו". ניתן לנצל את הזמן להכנת לביבות לחנוכה לפי מתכון משפחתי עתיק.
זה מה שאתה עושה כשאתה מכין לביבות?
אתה לא מאלה שמביאים לביבות לקון, אני מקווה…
ואני דווקא נתפסתי למשהו בשולי המאמר
אלמנת הקורבנות מצוטטת כך: "הסרט ינציח ויזכיר לעולם את מה שעוללו לנו וישמר את הזיכרון לעוד עשר שנים לפחות".
אני לא יודע אם לצחוק או לבכות מכך שהמילה "ינציח" הוזלה לכדי "ישמר את הזיכרון לעוד עשר שנים לפחות". הנצח מעולם לא היה קצר כל כך.