 |
||
| 'האזרח קיין' הוא עדיין הסרט האמריקאי הגדול של כל הזמנים. עשר שנים (כמעט) אחרי רשימת "100 שנים – 100 סרטים" הראשונה של ה-AFI, הם ערכו את הסקר מחדש – ולא הרבה השתנה. הנציג הבודד ברשימה של שנות האלפיים: שר"ה. |
21.06.2007
|
|
יומית
'האזרח קיין' הוא עדיין הסרט האמריקאי הגדול של כל הזמנים. עשר שנים (כמעט) אחרי רשימת "100 שנים – 100 סרטים" הראשונה של ה-AFI, הם ערכו את הסקר מחדש – ולא הרבה השתנה. הנציג הבודד ברשימה של שנות האלפיים: שר"ה.
'האזרח קיין' הוא עדיין הסרט האמריקאי הגדול של כל הזמנים. עשר שנים (כמעט) אחרי רשימת "100 שנים – 100 סרטים" הראשונה של ה-AFI, הם ערכו את הסקר מחדש – ולא הרבה השתנה. הנציג הבודד ברשימה של שנות האלפיים: שר"ה.
האזרח מספר 1.
האזרח קיין לעולם יהיה בחירת המבקרים, בחירה שבאה ממקום שכלתני ולא ממקום אמוציונלי. אני בספק אם האדם הרגיל ברחוב יבחר דווקא בסרט הזה כמייצג את כל הנעלה והנשגב בעשייה הקולנועית לדורותיה. למרות שגם רוזבאד היא רפליקה מצוטטת הרי שאני מאמין שאנשים נקשרו יותר לקזבלנקה, חלף עם הרוח, שיר אשיר בגשם או הקוסם מארץ עוץ. בל נשכח שקיין היה כשלון קופתי מוחץ בזמנו ואף שמדובר באבן דרך מבחינת ביטוי קולנועי קשה לי להאמין שלסרט הזה יש ערך סנטימנטלי כלשהו שהוא מה שבדרך כלל קובע אצל הצופים איזה סרט ינצרו בליבם. האקסיומה האוטומטית שקיין הוא לעד גדול סרטי כל הזמנים ראוייה גם היא לבחינה מחודשת, יש בזה אלמנט של תקיעות וקיבעון מחשבתי אם כי יש ודאי שיאמרו שיש בבחירה המסורתית הזו מעין כבוד להיסטוריה ועשיית צדק היסטורי עם יצירת מופת שלא זכתה להערכה בזמן אמת. אמר מי שאמר שהאזרח קיין הוא סרט שכולם יאמרו תמיד שהוא הוא הנבחר אולם לא רבים באמת נהנו ממנו ויש אף ששולפים את שמו אך כלל לא צפו בו.
אני לא חושב שזו אקסיומה
אני מניח שהסנדק דווקא מופיע בראש כמה וכמה רשימות כאלה (למשל הימד"ב, אבל זאת לא דוגמה טובה בגלל שהוא מבוסס על פופולריות צופים. בכל מקרה אני מניח שיש עוד).
האנשים האלה פשוט חיים בעבר...
זו הרי תופעה מאוד ידועה ושכיחה בקרב כל יצור אנושי, להרכיב משקפיים עם אדשות ורודות כשמסתכלים אל העבר, כי אחרת אני לא רואה שום סיבה למה אין עוד סרטים מהמאה ה-21
מישהו מוכן לענות לי?
באמת הסרטים של העבר יותר טובים?
כי לפחות את הקלאסיקות שאני הכרתי מהרשימה אני יכול להגיד בלי לחשוב 3 פעמים, שהם כמעט ולא עוברים את מבחן הזמן, נכון שהם פורצי דרכים, שהם נחשבים סופר חדשניים בזמנו, אבל למה האומנות החדשה, נמצאת נמוך נמוך במונרכית המבקרים?
ועוד פעם
.
שונא מבקרים. אוהב את האתר הזה.
כשאתה עושה רשימה שאמורה להכיל סרטים לאורך 100 שנים אין לך ברירה
אלא להסתכל על העבר. ומפרספקטיבה של ריחוק קל לך יותר להעריך בדיעבד איזה סרט היה חשוב (או אפילו טוב) יותר לפני 40-50 שנה לעומת הערכה של מה שקורה כרגע ומעצם הגדרתו משתנה כל הזמן. לא צריך ללכת רחוק מדי כדי להיווכח בזה – קרא את התגובות לסקר הנוכחי באתר.
גם שנות ה-80 וה-90 סובלות מייצוג נמוך יותר ברשימה בהשוואה לעשורים אחרים מאותה סיבה בדיוק.
אתה בעצם אומר שהסרטים של היום...
יקבלו יצוג ברשימות הסרטים הטובים ביותר רק בעוד עשרות שנים?
לדעתי אפשר ללמוד מזה רק, ואותם אנשים מלומדים שמכינים רשימות, צריכים להסתכל הרבה יותר טוב לקולנוע של היום..
כן, ככה זה עובד.
כדי לקבוע משהו כמו חשיבות היסטורית אתה צריך להסתכל על ההיסטוריה. וההיסטוריה של מה שקרה בשבע השנים האחרונות בקולנוע האמריקאי (או בכל מקום אחר, לצורך העניין), עדיין לא ארוכה מספיק בשביל קביעות כאלה.
נשאר לי רק דבר אחד להגיד...
או בעצם שני דברים:
1. רשימות כאלה צריכות להתפרסם בהפרשים בהרבה יותר גדולים במקום לא לחדש כלום..
2. החוש השישי אמנם סרט טוב, אבל ברשימת המאה? יחסית ליצירות מופת אחרות שלא מופיעות, ראוי שהוא גם לא יופיע, אולי ברשימה הבאה..
עם הטענה הראשונה אני מסכים בהחלט.
השנייה בעצם מוכיחה את מה שאמרתי.
אני קורא לזה ''אפקט שלושים השנה''
לפי התאוריה, הנטיה של רוב האנשים תהיה להאמין שהדברים עליהם גדלו טובים יותר מבכל תקופה אחרת. מאחר ורוב המצביעים בגופים כמו AFI הם כנראה בגילאי 40-60, הנטיה תהיה להצביע בעיקר לסרטים שיצאו 30-50 שנה לפני פרסום הרשימה. לפני עשר שנים, הייתה בסיכומי כל הזמנים נטיה לטובת שנות ה-60. כיום, מתגבש קונצנזוס כאילו שנות ה-70 היו העשור הקולנועי הטוב מכולם.
עד כמה שקשה להאמין, אם יש אמת בתאוריה הזו, ב-2017 נגלה נטיה לטובת שנות השמונים, ב-2027, לטובת שנות ה-90 וכן הלאה.
אני בעצמי דוגמה לישום התאוריה. ברשימת 100 הסרטים האהובים עלי, קיים רוב ברור לסרטים שאינם מבוגרים ממני.
השאלה היא
האם האזרח קיין ישאר ראשון ברשימה גם ב2037???
או שרק אז יבינו שהוא משעמם בטירוף?
מעניין גם איזה סרטים היסטוריים יראו התלמידים בבצפר באותם שנים, נקווה שלא הילדים של מחר…
אבל
ככל שאני מבינה, לרשימת הסרטים הגדולים לא מכניסים רק סרטים טובים (בעיני מישהו. בעיניך 'האזרח קיין' משעמם ונראה שיש אחרים שחולקים על דעתך), אלא גם סרטים שהשפיעו ושינו את פני הקולנוע בצורה כלשהי. ואת הכבוד הזה אתה לא יכול לקחת מ'האזרח קיין'.
בכלל לא מתיימר לקחת ממנו את הכבוד..
פשוט מעניין אותי אם הוא ישאר במקום הראשון, גם בעוד שנים אם כרגע הוא סרט מאוד משפיע וכנראה גם שבעתיד, אבל את מבחן הזמן הוא לא עובר..
אני לא אשכח איך בסופרנוס, צחקו על זה..
לא יודע
לי לקח רק חצי שעה להבין שהוא משעמם, לא שלושים שנה. מצד שני, אז בחנתי אותו כמוצר בידורי נטו ומבחינתי, הוא לא עמד במבחן הזמן. אני כן סקרן לראות אותו כיום, כשידועות לי ההשפעות של הסרט על הקולנוע בכלל.
וואלה
דווקא 'האזרח קיין' הוא בין הסרטים האהובים עליי, ולא רק שהוא פורץ דרך וגאוני לגמרי, אלא לא משעמם לדעתי בכלל (ראיתי אותו במחשב ב-2 בלילה. אם הוא היה משעמם לא הייתי מגיע ל-2:01). בדיוק מתחתיו נמצא 'קיל ביל 2' לצד 'ספרות זולה', וקרוב מתחתיו נמצא 'עיר האלוהים' (לצד 'בארי לינדון', איך לא).
סלקציה מצומצמת ולא כרונולוגית של הסרטים האהובים עליי. למה זה? כדי להראות שלא אכפת לי, באמת, אם הסרט הוא מהשנה שעברה או מלפני שבעים שנה, מתחילת המילניום או תחילת שנות השלושים.
גיל של סרט, לדעתי, לא קיים ברגע שסרט עובר את מבחן הזמן. צריך להעריך סרט לפי האיכות שלו, לא לפי הזמן בו נוצר. מעניין מתי יבינו האנטי-מבקרים שלחלק מהמבקרים יש נקודה, והם לא סתם רוג'ר אברטים פלצנים ושמנים שיושבים על הכיסא כל היום, רואים את "הבלון האדום" ומהנהנים עם דמעות בורגניות בעיניהם…
המצב של העשורים האחרונים דווקא השתפר.
ברשימה המקורית, שנערכה ב-1998, היו 14 סרטים שנעשו אחרי 1980. ברשימה החדשה יש 20. כנראה באמת לוקח הרבה, הרבה זמן עד שסרט שוקע לקונצנזוס.
וכשאני חושב על זה (אחרי 45 דקות עבודה בחדר-כושר)
ההאשמה בפלצנות כלפי מנסחי הרשימה לא ממש ברורה לי. בוודאי כשזה נוגע לאותם 20 סרטים. מלבד איזו מחווה לסקורסזה, ומלבד "ספרות זולה" ו-"עשה את הדבר הנכון" (שהמעמד שלהם כיצירות אוונגרד נתון לויכוח), מהבחירות ברשימה שנוגעות לשניים וחצי העשורים האחרונים אפשר להבין ש-
1) התופעה הכי מעניינת וחשובה שצמחה בהוליווד באותה תקופה היא הסרטים של סטיבן ספילברג (ועל הקביעה הזו אני לא ממש חולק), ו-
2) שהחשיבות ההיסטורית של כל הלינצ'ים, ג'רמושים, הארטלים ואפילו הכהנים (ש-"פארגו" שלהם נבעט לאחר כבוד מהרשימה) למיניהם עומדת על אזור האפס. יכול להיות, כמובן, שזה נובע מבורות של מנסחי הרשימה, אבל בזה קצת קשה לי להאמין – בכל זאת, מדובר אנשי המכון האמריקאי לקולנוע. אז מה זה אומר? זה אומר שמנסחי הרשימה בעצם אמרו לכל היוצרים שעושים סרטים בשביל המבקרים, "אתם פחות חשובים מאלה שעושים סרטים בשביל הקהל".
וזו אמירה מאוד אמיצה, ובכלל לא פלצנית.
אגב, המכון האמריקאי לקולנוע
הידוע גם כ-AFI, מנהל בית ספר לקולנוע, מהנחשבים והמקצועיים ביותר בעולם.
דייוויד לינץ' הוא אחד הבוגרים.
(וכך גם דארן ארונופסקי, טרנס מאליק (הקו האדום), פול שרדר (תסריטאי נהג מונית), ג'ון מקטירנן (מת לחיות 3), הצלם יאנוש קמינצקי (כל הסרטים של ספילברג), והצלם רוברט ריצ'ארדסון (כל הסרטים של אוליבר סטון))
אגב, המכון האמריקאי לקולנוע
דייויד לינץ' לא למד קולנוע.
עפ''י הסרטים שלו - אני נוטה להסכים
אבל מה לעשות שלהיסטוריה יש גרסה שונה:
http://en.wikipedia.org/wiki/David_Lynch
עפ''י הסרטים שלו - אני נוטה להסכים
נכון. אבל הוא לא למד קולנוע.
בוא נסכים ששנינו צודקים.
גם האזרח וגם שרה
שעממו אותי מאוד. זהו, הייתי חייב להגיד את זה.
הדבר המבאס
קודם כל, מאוד התאכזבתי מהרשימה. האכזבה היא פחות מהסרטים שנמצאים בה ויותר מהסרטים שלא נכנסו. ליתר דיוק, העובדה שאין שום תחליף ל"פארגו" שלפני עשור, היה הסרט החדש ביותר ברשימה וייצג את הקולנוע החדש. הפעם, הסרט החדש ביותר יצא לפני 6 שנים והופעתו ברשימה הייתה מאוד צפויה.
מבין הסרטים החדשים ברשימה, צר לי שהעדיפו את טיטאניק על פני סרטים יותר חדשניים ומשפיעים בדיעבד, כמו ממנטו, מועדון קרב, להיות ג'ון מלקוביץ', רקוויאם לחלום ולהרוג את ביל. אולי לא כולם בעלי אותו חותם "קלאסיקה מיידית" כמו טיטאניק, אבל הם בהחלט זכו להשפעה מורגשת יותר על הסרטים שיצאו אחריהם.
אגב, מי שרוצה ליצור רשימה משלו, הנה אתר שמאפשר לעשות זאת בנוחות יחסית (וחשיפה לרשימה המעודכנת שלי שתעלה בשנה הבאה):
http://www.listology.com/content_show.cfm/content_id.28838
היי, גם לי יש רשימה,
והיא אפילו באתר שלך!
:
http://my.area.co.il/view.php?siteid=38980&jet=page&menuid=144782&postid=198274
אגב,
לפי הרשימה, יש 75 סרטים שמתעלים על פורסט גאמפ.
?
Do The Right Thing ? הסרט ההוא של ספייק לי במקום 96? כמה אנשים בכלל מכירים אותו? איפה Back to the future? למשל, או אינדיאנה, או, או הממממ, נו, שוין. רשימות מבקרים זה ממש
?!
בארה"ב, "עשה את הדבר הנכון" נחשב לסרט חשוב ומשפיע. הוא זכה בשנה שעברה בפרס מיוחד מ-MTV, כך שבהחלט מכירים אותו שם. מה שלא ברור לי זה מאיפה הקריצו את Swing Time עם פרד וג'ינג'ר ולמה הוא כן נמצא ברשימה.
ואני לא הבנתי אף פעם
מה אנשים מוצאים ב'שיר אשיר בגשם' הנודניקי (מקום חמישי). אבל לא שואלים אותנו.
לטעמי? קומדיה שנונה מאוד (למרות כל השנים שחלפו) עם שחקנים
מקסימים ושירים נהדרים. ונדמה לי שגם באחד הסקרים פה באתר הוא הגיע לתוצאה מכובדת, למרות גילו המופלג.
שיר אשיר בגשם הוא קלאסיקה
גם אם לא אוהבים אותו (ואני אוהב), הוא בכל זאת ראוי להיות ברשימה שכל כך קרובה למיינסטרים. על סווינג טיים, לעומת זאת, לא שמעתי עד שלמעשה נכנס לרשימה. לא שדווקא אני צריך להיות המדד, אבל עד כמה הסרט הזה יכול להיות אהוב שהוא נכנס על חשבון פרנקנשטיין או אמריקני בפריז המודחים?
אני יודע שהוא קלאסיקה, השאלה היא למה.
סרט נחמד? אוקיי. בדיחות מצחיקות? סבבה. שירים חביבים? נהדר. אבל הסרט החמישי בטיבו בכל הזמנים?! אין מספיק ח'ים בעולם בשביל הפחחח שמגיע לזה.
יודע מה?
אתה תסביר לי איך טלנובלה משמימה באורך ארבע שעות נמצאת במקום השישי ואני אסביר לך איך מחזמר שובב וחינני חסר אמירה אמיתית עקף אותה.
אורי קליין חביבנו
הסביר פעם כי "שיר אשיר בגשם" הוא יצירה קאנונית המבשרת את הקומדיה הקולנועית המודרנית. לא זוכר את הטיעון שלו בפירוט.
דן ברזל! דן ברזל!
הוא חזר!
אם אינני טועה
הקומדיה באה במסגרת הביקורת המודעת לעצמה שיש בסרט בכל הנוגעה ליצירה קולנועית ולתעשייה בכלל. אפשר לומר שב"שיר אשיר בגשם" הונחו היסודות שיום אחד יצרו לנו את ארי גולד.
אני יודע שהוא קלאסיקה, השאלה היא למה.
וגם אם היה מפסיק ח', המערכת של האתר הייתה הופכת אותם לאיזה ירידה על המשתמש שהיה כותב אותם.
מש''א על 'הקוסם מארץ עוץ'.
(ואת 'שיר אשיר בגשם', אודה, עוד לא ראיתי, אבל אני די בטוח שגם אחרי שאצפה אני די אסכים איתך)
אני אוהב את הסרט הזה, אוהב אותו מאוד. הוא מתקדם לזמנו, מקצועי, מחמם לב, משעשע ובוגר אם מסתכלים עליו מאספקט מסויים (לא מאספקט המאנצ'קינים. כל אספקט חוץ מהאספקט הזה).
אבל מה הופך אותו לכזה אייקוני? למה, תמיד, הוא חייב להופיע ברשימות הסרטים הגדולים ביותר בתולדות ההיסטוריה, לפחות בטופ 20?
כל תת-התרבות הקווירית תלויה בקיומו.
אני דווקא שמעתי לראשונה על הסרט הזה שלשום
באיזו תוכנית טלוויזיה!
כי... כי פרד אסטר...
האמת שאני לא בטוחה איזה סרט זה (אני, אפילו עם שמות בעברית יש לי בעיה), אבל פרד אסטר – חסר לי כאן איזה אמוטיקון !עילפון חושים!, משהו שיביע התלהבות-סטייל-גרופית-בת-12-מאורלנדו-בלום.
רשימה מאכזבת
כרגיל האמריקאים עסוקים בעצמם ובסמלים שלהם ולא כוללים יצירות שיש בהם יותר אמירה אישית ,כאלו שלא הולכים בתלם ההוליוודי המוכר . כמעט על כל סרט ברשימה קל להדביק את התווית "קלאסיקה " וזאת בדיוק הבעיה . נכון שאבני היסוד של הקולנוע האמריקאית ואולי של התרבות האמריקאית כולה הם סרטים כמו "חלף עם הרוח " ו"האזרח קיין " אבל אלו שפעלו בשוליים השפיעו לעיתים לא פחות .
אבל ככה זה כששואלים 1500 איש
ברור שהדעה הממוצעת תהיה קרובה, נו, לממוצע. או במילים אחרות, מיינסטרימית. ברגע שאנשים רבים מדי מסכימים שיצירה חתרנית, בועטת ושורטת כלשהי היא קלאסיקה, היא מפסיקה להיות חתרנית והופכת להיות מיינסטרים.
מה שכן, זה הופך את הרשימות האלה לדי משעממות.
אבל ככה זה כששואלים 1500 איש
במיוחד אם שואלים אנשים שמנסים להראות עד כמה הם עמוקים.
ממש לא
דווקא אנשים שמנסים להיראות עמוקים ישתדלו לבחור בסרטים שאף אחד לא שמע עליהם, ואם תזכיר לידם את 'טיטאניק' או 'חלף עם הרוח' הם יסתכלו עליך כאילו הפלצת.
ממש לא
אבל אלה עדיין ה"קלאסיקות הטובות", עובדה שבקושי נכנסו סרטים חדשים יותר.
כי... כי פרד אסטר...
בסדר, עם כבר ג'ינג'ר ופרד, אז "כובע צילנדר" או "הנרקוד?" הרבה יותר מתאים לרשימה.
לתלונה שלי, על יוצר ותיק: צריך להיות ברשימה לפחות סרט אחד של לוביטש. (ואני מניח שרשימה הבאה היו יותר סרטים מן השנים האחרונות והרבה סרטים יתחלפו).
אני ראיתי מהרשימה 42, מה אתכם?
לי הכי חסר ברשימה "מגנוליה".
ראיתי 57 מהסרטים במלואם
80 במלואם
אין לי חיים.
אוי ויי זמיר, 18
*מורידה פנים בבושת ראש..*
62
אבל אני מניחה שגם אם ראיתי אותם ממש מזמן ולא ממש זוכרת הרבה, מעבר לעובדה שצפיתי בהם גם נחשב.
פדיחות, דווקא את טיטניק לא ראיתי. רק כמה סצנות פה ושם. נו, אני אשתדל לחיות עם זה.
12
49
פלוס כמה סימני שאלה (אח, לו היה לי זיכרון), וכמה שראיתי חלקים מהם.
מה שבאמת משונה זה שלמרות שראיתי את רוב הסרטים שבמקומות הראשונים, ולמרות שלא ראיתי אותם בגיל *מאוד* צעיר, הזיכרון שלי מרבים מהם מאוד מעורפל. הסרטים הטובים בהיסטוריה לא אמורים להותיר עלי רושם בל יימחה, או משהו? וזאת בניגוד להמון סרטים שראיתי פעם אחת לפני המון שנים ואני זוכרת מצוין… שאני אמצא את הזמן לראות שוב את הסנדק, חלף עם הרוח, לורנס איש ערב, הבוגר וכו'? האם באמת התבזבז כל הזמן שהשקעתי בלראות את הקלאסיקות, והאם זה לא יהיה בזבוז לעשות את כל זה מחדש?…
47
וזאת בדיוק היתה ההרגשה שלי.
26 וכמה שאני לא זוכר מספיק, לצערי.
ובכל זאת, אני עוד מתכנן לראות המון מהסרטים.
26 וכמה שאני לא זוכר מספיק, לצערי.
כנ"ל וכנ"ל
40
חלק מזמן, לכן קצת ויתרתי לעצמי עם סרטים כמו "פלטון" – אני בטוחה שראיתי, אבל לא בטוחה שאני זוכרת מה חשבתי עליו. יש עוד כמה שבוודאות ראיתי לא במלואם (לורנס איש ערב, ההוא עם פרד וג'ינג'ר, שיר אשיר בגשם) וכאן החמרתי ולא ספרתי אותם.
בכלופן הופתעתי מהכמות – כ"כ הרבה? קלאסיקות? כי את ורטיגו לא שרדתי בגלל המשחק המוגזם, את האזרח ראיתי רק בגלל הקורס האחד בנושא באוני', ובכלל הייתי בטוחה שאהיה בעשירונים התחתונים.
40
על מה היה הקורס?
מבוא למבע קולנועי, או משהו
זה היה קורס בחירה, אחד המוצדקים שבהם
זה הרי ידוע:
הדרך הטובה ביותר לשרוד תואר בתקשורת הוא לקחת כקורסי בחירה את כל הקורסים בקולנוע שהאוניברסיטה יכולה להציע, להתעלם ככל האפשר מקורסי החובה, ולהוריד פרופיל כשהקומוניסטים מסתכלים.
הלוואי וההגיון הזה היה פועל גם באדריכלות,
והייתי יכולה להמנע מקורסי חובה כמו "מאוגוסטינס עד לנאורות" (!), שנמשך ונמשך 4 שעות כל שבוע במשך שנה שלמה. בשנה האחרונה של התואר.
33 באופן מלא, ממה שזכור לי
יש עוד סרטים שראיתי קטעים רבים, או לא מההתחלה ועד הסוף באופן רצוף.
וכן, עוד לא מעט סרטים, שבכל פעם שאני נזכר שעוד לא ראיתי אני מכה בראשי בחוזקה.
אף אחד לא יהייה מרוצה מהרשימה
גם לא אלה שהשתתפו בבחירה, כי הדרוג לא יהייה כמו שלהם, או שסרט שהם בחרו בו לא יכנס לרשימה.
מכל הסרטים לי מפריע למשל קזבלנקה, שראיתי לפני כמה זמן וממש לא התלהבתי ממנו. הוא לא סרט טוב, לא בידורית, לא אומנותית, ולא כלום… זה קלאסיקה כי זה קלאסיקה, וזאת הסיבה.
כמו שיר אשיר בגשם. יש את השיר באותו השם שהוא באמת שיר טוב וקטע נהדר, אבל חוץ מזה מדובר בסרט משעמם וגרוע, עם שירים ארוכים כאורך הגלות וקטעים שאפשר למות משעמום בהם…
79
73
וזה הרבה פחות ממה שחשבתי. אאל"ט ברשימה של דבי ראיתי את כל מאה הגדולים, פרט ללורנס.
שיר אשיר בגשם
סרט מצויין. ועשו בשכל שהוא במקום החמישי.
הוא מלמד על סוף הראינוע ותחילת הקולנוע. על איך הכל היה שם.
סרט גדול, עם שירים ענקיים.
משחק מדהים- ולא דווקא מג'ין קלי אותו אני מעריץ, אלא משחק מדהים מדונלד אוק'ונור.
אחד הסרטים הגדולים של שנות ה50.
אמרת דונלד או'קונור -
אמרת "Make Them Laugh":
http://www.youtube.com/watch?v=FW02c5UNGl0