 |
||
| כחלק מהמאבק נגד HOT, איגודי היוצרים "פוצצו" (בלשונם) את הבכורה החגיגית של 'למראית עין'. דני סירקין, במאי הסרט וחבר בארגון, הביע התנגדות מובנת, אבל הקולגות עונים לו: במלחמות יש נפגעים. 'סינמסקופ' מדווח על חילופי המיילים. |
03.03.2006
|
|
יומית
כחלק מהמאבק נגד HOT, איגודי היוצרים "פוצצו" (בלשונם) את הבכורה החגיגית של 'למראית עין'. דני סירקין, במאי הסרט וחבר בארגון, הביע התנגדות מובנת, אבל הקולגות עונים לו: במלחמות יש נפגעים. 'סינמסקופ' מדווח על חילופי המיילים.
כחלק מהמאבק נגד HOT, איגודי היוצרים "פוצצו" (בלשונם) את הבכורה החגיגית של 'למראית עין'. דני סירקין, במאי הסרט וחבר בארגון, הביע התנגדות מובנת, אבל הקולגות עונים לו: במלחמות יש נפגעים. 'סינמסקופ' מדווח על חילופי המיילים.
מישהו יכול להסביר מי נגד מי?
האם HOT מימנה את הסרט? מה עניין סרט קולנוע לחברת טלויזיה?
מהמעט שאני יודע
HOT עוזרת לממן הפקות של מספר סרטים ישראליים מדי שנה. בין הסרטים היותר מוכרים: סוף העולם שמאלה, האושפיזין, הכוכבים של שלומי, ללכת על המים, למראית עין. אני לא יודע מה בדיוק החלק ש-HOT נותנת, אבל אחד התנאים לתמיכה הוא זכויות שידור בלעדיות לסרט ב-VOD ולאחר מכן בערוצי הסרטים של החברה. אתמול שודר בערוץ 2 סוף העולם שמאלה ב"הקרנת בכורה". למעשה, זו הייתה בכורה לערוץ ציבורי מאחר והסרט כבר שודר בכבלים.
YES עושים אותו דבר, רק שלהם אין סכסוך עם איגוד התסריטאים והבמאים.
משונה, ואני דווקא הייתי קודם בעד התסריטאים.
בריונים.
רגע הבעלות על זכויות יוצרים?
האם מדובר על אותו רגע לפני שהיוצר שולח את יצירתו על פני המים ונותר לקוות שלא יאונה לה רע?
אני יודעת שמדובר באינטרנט, אבל זה פשוט לא תירוץ לחוסר הגהה בעיתון. מעבר לזה, לא מספיק גרוע לשמוע ביטויים כמו "תחת אש" במקרים בהם מדובר באש אמיתית? והאם אני אשנא את עצמי לנצח אם אני אוסיף כאן משהו לגבי הנגע שמתפשט כאש בשדה קוצים? כנראה שכן. טוב נו, שנאה עצמית עוד לא הרגה אף אחד.
אני לא בטוח שאני מבין את המאבק הזה.
כלומר, ברמה הבסיסית ביותר, כמובן שכן – היוצרים רוצים יותר כסף.
אבל מה בעצם הופך את המאבק הזה ל"חברתי" או "מוסרי"? הוט, חלאתית ככל שתהיה, היא חברה מסחרית. היא רוצה להרוויח כסף. בין השאר, היא משקיעה בסרטי קולנוע. "משקיעה", כלומר מצפה לקבל את הכסף בחזרה. והיא מקבלת אותו בחזרה כשהסרט מגיע להקרנות. מכאן ואילך, אם הסכמנו על העקרון, זה הכל שאלה של מחיר. כי הרי זה לא שהיוצרים האמורים לא מקבלים משכורת על מה שהם עשו. אולי המשכורת נמוכה מדי, כמובן שאני לא בקי בסכומים, אבל אם לדעתם התנאים שהוט מעמידה לא הולמים, שלא יקחו ממנה כסף מלכתחילה. שימצאו מקורות מימון חליפיים.
אני לא בטוח שאני מבין את המאבק הזה.
המאבק באופן בסיסי הוא על תמלוגים שהיוצרים אמורים לקבל עבור היצירות. בדומה לשירים שמשודרים ברדיו והיוצרים מקבלים תמלוגים לפי כמות ההשמעות כך גם היוצרים אמורים לקבל תמלוגים על שידורים חוזרים של היצירות.
השאלה היא כמובן ברמה הבסיסית היוצרים טוענים שהעובדה שהוט השקיעה בסרט לא נותנת לה זכויות מועדפות בנושא זכויות היוצרים, דבר שמתמקד בעיקר ב VOD לטענתם הזכות לשדר את הסרטים ב VOD עדיין לא נותנת להוט זכות לא לשלם להם תמלוגים, כלומר ההשקעה של הוט בסרטים היא בדיוק לשם הבלעדיות שהיא תקבל בשידורי ה VOD והראשוניות, דבר שמסיע לה למשוך לקוחות אבל למרות זאת לטענת היוצרים זה לא מונע ממנה לשלם תמלוגים.
אני לא ממש בקיא בטיעונים של הוט, אבל בגדול הם די מתבססים על זה שבסופו של דבר הם אלה שמספקים עבודה לחלק גדול מהיוצרים ולכן גם יש להם זכויות יתר על היצירה, יכול להיות שאני טועה בקטע הזה, אבל זה מה שהתרשמתי.
אני לא בטוח שאני מבין את המאבק הזה.
אני לא חושב שמדובר ב"זכויות יתר". זאת נראית כמו עסקא פשוטה למדי. קחו כסף עכשיו, אבל וותרו על כסף אחר-כך. אם כל היוצרים המאוגדים בארגונים המקצועיים יסרבו לעסקא, ולא יקבלו את המימון, אני בטוח שדי מהר הוט יסכימו להתגמש.
אני אנסה להסביר
הנושא של זכויות יוצרים, בכל מדינה מתוקנת, מוגדר הן בחוק והן בהסכמים קיבוציים (באמצעות איגודים מקצועיים כדוגמת איגוד הבמאים).
בארץ היה מקובל וידוע, עד לפני זמן לא רב, כי זכויות היוצרים על סרט קולנוע שייכות ליוצר (במאי/תסריטאי) ולפיכך כל שידור של היצירה מותנה בהעברת תמלוגים ליוצר.
ההגיון הוא משולש:
1. הסרט לא שייך ל-HOT. הוא שייך ליוצר. גם אם HOT עזרה במימונו, הסרט לא "שלה". הכיתוב בתחילת הסרט, "סרטו של…" הוא כיתוב מחייב.
2. היוצר מתבסס על התמלוגים מבחינת קיומו הכלכלי. במאי או תסריטאי ממוצע (במיוחד בארץ) יוצר במהלך כל חייו לא יותר משלושה-ארבעה סרטים (וזה אם הוא מוכשר ובר-מזל במיוחד). מעטים היוצרים שיכולים להתקיים לאורך כל שנות חייהם מכמות כה קטנה של סרטים. כמובן, לרוב היוצרים יש אפיקי הכנסה נוספים, אבל זה לא קשור לנושא. העניין הוא שהתמלוגים מאפשרים ליוצר להתקיים בכבוד גם כשהוא נמצא בתקופת יובש יצירתית, או לא מצליח למצוא מימון ליצירות חדשות.
3. במצב החדש, HOT יכולים לשדר את הסרט כל יום, או אפילו 30 פעם ביום, מבלי לשלם אגורה ליוצרים. כל לוח השידורים יכול להתבסס על הטריק הזה. זה לא טוב לא ליוצרים ולא לצופים.
היוצרים ניסו למחות כנגד שינוי הסטאטוס קוו בכל אופן שהוא. הם הפגינו, השתתפו בישיבות, ניהלו משאים ומתנים… כלום לא עזר. לא רק זה, סימנים ראשונים מערוץ 2 מראים שגם הוא מתכוון ללכת בדרכה של HOT ולהפסיק לשלם תמלוגים ליוצרים. YES כמובן בעקבותם. הפעולות הנכחיות מהוות החרפה של המאבק, בניסיון לגרום ל-HOT ולגופים האחרים להבין, שככה זה לא יכול להמשך.
לידיעת גרגמל טוב הלב
חברת yes ותל"י חתמו על הסכם תשלום התמלוגים לתסריטאים ובימאים
http://www.ice.co.il/article.asp?pgId=91298&catId=1
אני לא בטוח שהתשובות מספקות.
קודם כל, שיהיה ברור שאני לא בעד הוט. אני מתעב את החברה. עבריינים ובריונים שנכנסו אלי הביתה באיומים, כשבכלל לא הייתי לקוח שלהם.
אבל ההסברים שנתת לא מספקים, בעיקר בגלל עודף הנחות יסוד, כשאולי מבחינתך הדברים שעומדים בבסיסם ברורים מאליהם. מבחינתי לא.
מבחינתי, סרט הוא מוצר. כמו כיסא. כמו מכונית. בראשונה הוא שייך למי שייצר אותו. אבל ליוצרים שמורה הזכות למכור את המוצר שלהם. וזה מה שנראה שקורה כאן. הוט קונים את הסרט מהיוצרים, או לפחות אספקטים שלו. אופציה אחרת ליוצרים יכולה להיות "להשכיר" את הסרט שלהם, ןלקבל תמלוגים. אבל הם, שוב – ממה שאני מבין מהתקשורת – מבכרים לקבל יותר כסף בהתחלה. כך שזאת בחירתם שלהם לוותר על הזכויות בהמשך. האם אתה שולל מהם את הזכות הזאת?
מבחינת הסעיף השני, נו, החיים קשים. גם אני רוצה לקבל תמלוגים על דברים שעשיתי בעבר. אבל מה לעשות, עשיתי אותם כשכיר, והם שייכים לגוף ששילם לי באותו זמן. אם עכשיו הוט יזמינו עיצוב חדש לאתר-בית שלהם, או לוגו חדש, או ישכרו עורך פרסומות כדי להכין להם ספוטים, האם גם לו תהיה זכות מוסרית מבחינתך לבוא ולדרוש תמלוגים.
אבל, אתה בא ואומר, וכנראה בצדק, שזאת המחייה שלהם. ובכן, או שידרשו יותר כסף מלכתחילה, או שלא יסכימו לעסקאות שפוגעות בזכויותיהם העתידיות. בשביל זה קיימים איגודים מקצועיים. אם יסרבו לשתף פעולה עם הוט, הרי שלהוט לא תהיה ברירה אלא להתקפל. המחוקק מחייב אותה לאחוז מסויים של יצירה מקורית. רוצים לשבות? יופי, ובהצלחה. אני איתם ברוחי. אבל למה להמשיך לחתום על חוזים מפלים ולקחת כסף מהאנשים הרעים?
הם לא חותמים על חוזים
לפחות, מי שחבר באיגוד לא חותם על חוזים.
זה חלק ממהות השביתה.
ולגבי ההבדל בין כיסא לבין סרט – ובכן, זה קצת מתמם מצדך לטעון שזה אותו דבר. זה שומט את הקרקע מתחת לכל דיון שהוא על זכויות של היוצר ביצירתו. ליצירה, מבחינה אנושית ותרבותית, יש ערך משלה, שהוא – מה לעשות – יותר גבוה מערכו של כסא. כך החלטנו כחברה לפני מאות בשנים, ועל סמך החלטה זו נוצרה המסורת של זכויות יוצרים, שבמדינות מתוקנות תורגמה גם לחוקים.
ומעבר לזה – כל תעשיית הטלוויזיה והקולנוע בנויה על פי המתכונת הזו. שחקן שמשחק בסרט מקבל תמלוגים. מלחין הפסקול מקבל תמלוגים. המפיק מקבל תמלוגים. נכון להיום, רק היוצר עצמו (ורק ב-HOT) לא מקבל תמלוגים.
קרא את הפוסט של עמית ליאור ב"סינמסקופ" (בלינק שלמעלה). הוא מספר שם שהוא קיבל תמלוגים על תפקיד בן 5 דקות שהוא עושה בסרטו שלו, אבל תמלוגים על היצירה עצמה הוא לא מקבל.
המצב הזה נראה לך הגיוני?
כיסא\סרט.
אין כאן שום התממות. זאת בדיוק הנקודה שלי. אין הבדל בין כיסא ובין סרט. הזכויות על הסרט לא שייכות ליוצר, אלא למי שהזכויות שייכות לו. אם היוצר בוחר להפרד מהן, זכותו.
והעקרון של זכויות יוצרים בא בדיוק למטרה זאת. לא כדי לומר שסרט הוא יותר חשוב מכסא, אלא כדי לומר שסרט הוא חשוב •כמו• כיסא. כמו שאתה לא מגיע לנגריה ולוקח כיסא בלי לשאול אף אחד, אתה לא לוקח סרט ועושה בו כרצונך ללא רשות. זאת היתה המהפכה הגדולה. להגיע ממצב שאין שום בעלות על יצירות, לכך שגם עליהן יש בעלות. מאפס לכיסא.
ובאשר לעובדה שלא נחתמים חוזים, זה כבר בכלל מוזר. הרי לא יתכן ש"הוט" מחליטים על דעת עצמם לקחת סרט ולהקרין אותו, נכון? מישהו מאשר להם לעשות זאת, ואותו מישהו הוא זה שאליו צריכים לבוא בטענות. אם מדובר בחברת ההפקה שחותמת חוזים "מאחורי הגב" של הבמאים, או אפילו (וזה לא נשמע לי סביר) חוקי מדינת ישראל, שמאפשרים להוט להקרין סרטים מבלי לרכוש את הזכויות שלהם מאף אחד. ועד כמה שזה לא נשמע לי סביר או הגיוני, אם זה המצב, צריך לבוא בתואנות למחוקק. או, שבאמת הוט לא שואלים אף אחד לפני שהם מקרינים סרט, ואז כבר צריך להגיש נגדם תביעה בבית משפט. מאחר ולא הוגשה תביעה כזאת, סביר להניח שמותר להם לעשות את מה שהם עושים.
אז מי מאשר ל"הוט" להקרין את הסרטים?
שני דברים
1. אתה מדבר על קפיטליזם מוחלט. כזה שבו היצירה היא מטבע עובר לסוחר. זה סוג משטר שמקובל בחלקים מסויימים בעולם (למשל, ארה"ב) ושם באמת החוק לא מגן על היוצרים. לעומת זאת, האיגודים המקצועיים בארה"ב חזקים יותר מבכל מדינה אחרת, והם בהחלט מגינים על היוצרים. ברוב המדינות הארופאיות, זכויות היוצרים על היצירה נשארות (במידה כזו או אחרת) בידי היוצר בכל מקרה, על פי חוק מדינה (אלא אם היוצר ויתר עליהם מרצונו החופשי).
אצלנו, למרות שהמשטר נוטה יותר לסוציאליזם (בודאי בהשוואה לארה"ב), החוק ככל הנראה אינו מגן על היוצר (על אף שנושא זה מעורפל ולא מספיק ברור. לא לאיגוד הבמאים, לא למשפטניו המלומדים ובוודאי שלא לי).
2. "לא יתכן ש"הוט" מחליטים על דעת עצמם לקחת סרט ולהקרין אותו, נכון?"
זהו, שזה בדיוק מה שהם עושים!
לא מדובר רק על סרטים חדשים, אלא על כאלה שנוצרו גם בשנים קודמות, בתקופה שבה היוצרים היו מקבלים באופן סדיר את התמלוגים. היוצרים נכנסו להפקה בידיעה מוחלטת שהתנאים הם א,ב,ג, ופתאום קיבלו מ-HOT מכתב משפטי מנומק (לכאורה) שמבטל את כל מה שהיה ידוע ומקובל. HOT, באקט בריוני, החליטו באופן חד-צדדי לשנות את חוקי המשחק, תוך כדי שהמשחק מתנהל.
הנושא הזה הוא בהחלט מקור להתגוששות משפטית, שמתנהלת במקביל לפעולות המחאה.
אגב, הנה מה שיש לאבי בלשינקוב, מנכ"ל משרד התקשורת, להגיד בנושא: "הגופים המשדרים הגיעו להבנות והסכמות עם תל"י, ואין ספק שסוגיה זו צריכה להיפתר בזמן הקרוב. בכוונתי לשים את כל כובד משקלי כדי להביא את הסוגיה לפתרון. מקובלת עלי עמדתה של תל"י שהבוררות צריכה להיות כספית בלבד. אין צל של ספק שהתסריטאים והבמאים זכאים לתמלוגים מהכבלים, כפי שזה קיים בכל העולם. אין על כך ויכוח ולו הקטן ביותר. הם זכאים לתמלוגים, נקודה. זו פרנסתם."
נתחיל בסעיף השני.
מה שאתה מתאר כאן הוא ללא ספק פשע. אבל אם יש ליוצרים קייס משפטי מובהק כל כך, למה הם מתדרדרים במקביל לאלימות? אם אכן הדברים הם כפי שאתה מתאר, האלימות היא פשוט יריה עצמונית לפיקת הברך. תנו לבתי המשפט לסעוד אתכם.
(כמובן, יתכן והיתה כאן רשלנות מסויימת בחוזים ישנים, שלא הבטיחו בפירוש תמלוגים לאנשים שרוצים אותם. אבל אין בכך הצדקה לגזל. אם חוקי המדינה מוצאים חוזים בע"פ כמחייבים, הרי גם חוזים על סמך מוסכמות אלו ואחרות צריכים להיות מחייבים. ואני מניח שהם כאלה, אם כי ללא השכלה משפטית.)
ובאשר לסעיף הראשון, אני לא יודע עד כמה החוק בארץ מגן או לא מגן על יוצרים. אני יודע שאם אתחיל לארגן הקרנות חינם המוניות וסדירות של יצירות מוגנות בזכויות יוצרים, תבוא המשטרה ותארגן לי חדר קטן ולא נעים באחד ממתקני הכליאה שלה. אבל חשוב יותר מהחוק הוא הארגון שנועד להגן על היוצרים. למה בארצות הגויים ימ"ש יש ארגון מקצועי חזק, וכאן לא?
(ורק שיהיה ברור – אני בהחלט בעד זכותו של כל אדם להרוויח כמה שיותר כסף. אבל זאת לא זכות שאלחם עליה. אם היוצרים רוצים יותר כסף ממה שהם מקבלים, או שילחמו על כך, או שיחליפו עבודה. כמו כל אדם אחר.)
אני לא יודע עד כמה הקייס המשפטי מובהק
זו סוגיה שללא ספק אינני מספיק בקיא בה, והיא ככל הנראה לא חד-משמעית לחלוטין.
ובכל מקרה, מרגע ש-HOT הצהירו על ה"חוקים" החדשים, ברור שמעתה ואילך *אסור* ליוצרים לשתף פעולה עם הגוף הזה. כל יוצר שיסכים ליצור סרט עבור HOT, כשהחוקים ברורים וידועים לו, לא יוכל לבוא אח"כ ולטעון שהוא הוטעה.
מה שעוד ברור זה שהמצב חייב להשתנות ולחזור למה שהיה קודם, ושלצורך כך יש ליצור לחץ על מקבלי ההחלטות ב-HOT (ובגופים הממשלתיים הרלוונטיים).
לכן, מאבק משפטי אינו מספיק. הוא יכול אולי לגרום לתשלום תמלוגים למי שפעל בתקופה שקדמה למכתב HOT, אבל הוא לא ישפר את מצבו של מי שמנסה ליצור כעת. שלא לדבר על זה שהוא יכול להמשך שנים. לפחות כך אני מבין את הדברים.
ולגבי דברי הסיום שלך – אני מסכים במאה אחוז. אף אחד לא מבקש *ממך* להלחם על זכויות היוצרים (אם כי כל אדם שיתרום למאבק מתוך הזדהות עם ערכיו – מה טוב). היוצרים נלחמים טוב מאוד בשביל עצמם. זה, אם שכחת, בדיוק מה שקורה כאן.
ואם זה ימשיך במתכונת הזאת, אולי גם אנחנו נוכל יום אחד להגיד שיש לנו ארגון מקצועי חזק כמו אצל הגויים ימ"ש.
אני לא יודע עד כמה הקייס המשפטי מובהק
לגבי דברי הסיום שלך, כאן בדיוק נחה הבעייתיות. כן, אני אשמח אם הם יקבלו יותר כסף. כן, אני מצפה מהם להאבק על זה. אבל כשזה מגיע לאלימות? כאן הקווים מטשטשים מאוד. וזה עוד יותר גרוע אם במקביל מתנהל מהלך משפטי, כלומר לא נחרשו כל האיפיקים האחרים.
וגם, אתה אומר שברור שהמצב חייב להשתנות. אבל כמו שאני מקווה שהבהרתי, מבחינתי המצב לא חייב להשתנות. אני לא אהיה מוטרד כלל, למשל, אם הוט ימשיכו לסרב לשלם תמלוגים (על דברים שנוצרו במימון חלקי שלהם מהרגע שהמדיניות השתנתה, ובה בעת אף יוצר לא יסכים לעבוד איתם. או לחילופין, מודל אחר יכול להיות שכל התסריטאים והבמאים בארץ יעבדו עבור הוט, אבל תמורת משכורת גבוהה יותר. אם לזרוק מספרים באוויר, האם לא תסכים לקבל שכר התחלתי גבוה פי עשרים, תוך ויתור על זכויות עתידיות? המודל של "הוט משלמים תמלוגים" הוא רק אחד מני רבים. אבל בלי ספק, אני מצפה שבמדינה שומרת חוק יאלצו אותם לקיים הסכמים קודמים. אבל בשביל זה יש בתי משפט.
אני חושבת שפספסת משהו
זה לא שלא נחתמו חוזים – החוזים קיימים. אבל כל עוד לא מוגדר בחוזה ויתור על זכויות יוצרים – הזכויות שייכות ליוצר (במקרה שלנו – במאי או תסריטאי). אף אחד לא הציע סכום גבוה יותר בתמורה לויתור על זכויות יוצרים. מכאן נובע שהזכויות לא שייכות ל- HOT איך שלא מסתכלים על זה.
לפני כשנה החל מאבק במקביל על הזכויות, כאשר ניסו להפוך את החוקים – בעל הזכות על הסרט יהיה המפיק ולא הבמאי. אבל גם במקרה הזה – בעלת הזכויות לא הייתה המזמינה או המממנת.
זה שמבחינתך המצב לא חייב להשתנות
זה ככל הנראה כי אתה לא נמנה עם קהל יוצרי הקולנוע, שמרגישים כרגע עשוקים ונגזלים.
היוצרים לא מעוניינים לקבל פי 20 עבור עבודתם, וגם לא ממש רוצים להפסיק לעבוד. הם רוצים שהדברים יחזרו להיות כפי שהיו במשך כל השנים.
היוצרים נלחמים על עניין עקרוני. תמלוגים אינם אופציה, הם הכרח. בדיוק כפי ששיר המשודר ברדיו מזכה את יוצרו בתמלוגים. בדיוק כפי שלהקה, שקליפ שלה מוקרן בערוץ 24, זכאית לתמלוגים. בדיוק כפי ששחקן המשתתף בסרט מקבל פיצוי עבור כל הקרנה של הסרט. כך מקובל בעולם, כך מקובל בארץ וכך היה מקובל גם ב-HOT עד שמישהו שם החליט שלא בא לו.
אם יש יוצר ספציפי שרוצה לחתום על חוזה שבמסגרתו הוא מוותר על התמלוגים (תמורת סכום גדול פי 20, תמורת שירותי קייטרינג בלתי מוגבלים או תמורת שירותי מין מהמפיקה) זו זכותו המלאה.
אבל ברירת המחדל, בהיעדר סעיף חוזי המוותר על זכויות יוצרים, היא שזכויות היוצרים שייכים ליוצרים. ככה פשוט.
אני חושב שאפשר להתווכח על הדרך שבה נקטו האיגודים. אפשר בהחלט לצדד, במקרה האמור, בדני סירקין ולא ב"בריונים" מהאיגוד. אבל לפחות בסוגיה העקרונית, אני סבור שכל אדם שתרבות היצירה (וגם האתיקה והחוק) יקרים לליבו, חייב להסכים שהיוצרים צודקים ו-HOT גזלנים.
ברגע שאתה מצליח להחדיר את מושג ה''צדק'' לדיון,
הרי שניצחת בו אם מדברים על צדק, אז ברור שיש רק מסקנה אפשרית אחת. האנשים הקטנים, הצדק לצידם.
אבל אני לא רואה כאן בכלל סכסוך על "מי צודק". לפי מה שאתה מתאר, יש שני חלקים לסכסוך. אחד חוקי, ואחד כלכלי. אם "הוט" מתכחשים להסכמים קודמים, הרי זה ענין חוקי. אם הוט מבהירים שבעתיד גם הם לא ישלמו תמלוגים, הרי זה סכסוך כלכלי. לא מוצאים חן בעיניך התנאים שהם מציעים? אל תעבוד איתם. כמו שאני אנסה להמנע למצוא עבודה שארוויח בה שכר מינימום. זה לא שהצדק אומר שאני צריך להרוויח יותר, אלא שאני רוצה להרוויח יותר. ואלא אם כן אהיה ממש נואש, לא אעבוד במקום שמשלם לי פחות ממה שאני רוצה (ומאמין שאני יכול לקבל במקומות אחרים). לא הסתברת מדוע לדעתך הבמאים והתסריטאים נעלים על שאר האדם, כך שההגיון הבסיסי הזה לא חל לגביהם.
כאמור, אני לא מספיק בקיא באספקט החוקי
נראה לי שהחוק עומד לצד היוצרים, אבל יכול להיות שאני טועה.
אבל בניגוד אליך, אני לא חושב שהאספקט השני הוא כלכלי, אלא עקרוני.
אתה יכול לקרוא לזה צדק, אני מעדיף לקרוא לזה "כיבוד כללי המשחק". יש כללים שהיו מקובלים (ועדיין מקובלים בכל מקום פרט ל-HOT) ושעל-פיהם הדברים עבדו ועובדים. התמלוגים הם חלק מכללי המשחק של שוק היצירה. בספרות, בשירה, בטלויזיה ובקולנוע. הם הבסיס הכלכלי, החברתי והעקרוני שעליו מושתת ה"עסק" הזה. הניסיון של HOT לשנות את כללי המשחק באופן חד צדדי, גם אם יתכן שהוא חוקי, הוא מסריח.
זה שמבחינתך המצב לא חייב להשתנות
"שחקן המשתתף בסרט מקבל פיצוי עבור כל הקרנה של הסרט"? נדמה לי שרק במקרה של חוזה מיוחד (עם המפיקים, או מי שזה לא יהיה). למיטב ידיעתי, בד"כ השחקן מקבל שכר קבוע אודות עבודתו, ולא תמלוגים על שימושים עתידיים ביצירה.
אתה טועה
שני דברים
היצירה (ליתר דיוק, הזכויות על היצירה) – בהחלט מטבע עובר לסוחר. האם אתה שולל מבעל זכויות בספר, למשל, למכור את הזכויות הללו לאחר?
(למעשה, החוק בארץ מכיר בשני סוגי זכויות על יצירה, לפחות – זכות יוצרים, שניתן להעבירה והיא מטבע עובר לסוחר; וזכות מוסרית, שאינה ניתנת להעברה. אבל זכות מוסרית אינה מעניקה זכות לתשלום מכל סוג שהוא, גם לא תמלוגים. רק במקרה שהופרה הזכות המוסרית, יכול בעל הזכות לתבוע תביעה כספית. לא ידוע לי אם הדבר קרה אי פעם בפועל בארץ).
אתה צודק
אם אני רוצה למכור את הזכויות, זו זכותי.
אבל כל עוד לא מכרתי אותם, הם שלי.
אתה צודק
העובדה שמותר לך למכור אותן היא-היא זאת שהופכת אותן למטבע עובר לסוחר. אחרי הכל, גם את המטבע אתה לא חייב להעביר לסוחר; כל עוד לא העברת אותו, הוא שלך.
(בקיצור, ההגדרה של "מטבע עובר לסוחר" היא "שווה כסף", או בהקשר לדיון זה, "משהו שאפשר למכור תמורת כסף", כמו למשל כסא או זכויות יוצרים על סרט).
לא אמרתי שזכויות היוצרים לא ניתנות להעברה
להיפך, ציינתי ש"אפילו" באירופה, ליוצר מותר למכור את זכויות היוצרים שלו. זה לא המצב כאן. היוצרים לא ויתרו על זכויותיהם בשום שלב.
הבעיה עם אנלוגיית הכסא היא לא שכסא הוא "מטבע עובר לסוחר" וזכויות יוצרים אינן. אני מסכים ששניהם יכולים להכלל בהגדרה הזו. אבל האנלוגיה נופלת, כי את הכסא מישהו מכר בעוד שאת זכויות היוצרים מישהו שדד.
אני מוכן ללכת איתכם בנושא אנלוגיית הכסא, בכמה הבדלים קטנים. הנה איך שאני רואה את הדברים:
HOT לא קנו כסא. הם השקיעו במפעל שמייצר כסאות. ליצרן הכסאות היה רעיון נהדר לכסא חדשני, ולכן הוא פנה ל-HOT (וגם לקרנות רהיטים ציבוריות, למשקיעים עצמאיים ולמפיקי כסאות מדופלמים) והצליח לגייס מספיק כסף בשביל להקים ליין יצור כסאות חדש.
HOT השקיעו בליין הזה מכמה סיבות:
1. כי הם מחוייבים לכך על-פי "חוק הפקת כסאות מקור". המדינה מחייבת אותם להשקיע ביצור רהיטים מקומיים, כדי להדוף את השתלטות מעצמות הריהוט הזרות על השוק הישראלי.
2. כי הם נמצאים בתחרות מול שאר חנויות הרהיטים, שמציגות לראווה עשרות כסאות ושולחנות מהארץ ומהעולם. YES מציגה ליין חדש (ומהפכני!) של שולחנות, כסאות ושרפרפים תוצרת חוץ. ערוץ 2 מציג חלונות בעיצוב נוצץ, המשקיפים לאולמות ריקודים מפוארים, תוצרת הארץ. אפילו ערוץ 10 מתהדר בכורסאות מפוארות, שמשלבות מכובדות וקלילות, המיוצרות על-ידי צמד הנגרים המפורסם "לונדון וקירשנבאום". בקיצור, כדי ש-HOT יוכלו להמשיך להתקיים כגוף עסקי, הם חייבים להשקיע בליין כסאות חדש.
3. כי הם יודעים שבתור המממנים של ליין הכסאות, יש להם זכות למכור את הכסאות ברווח רב לכל עם ישראל (בין אם באמצעות "דמי מנוי חודשיים לכסאות" או באמצעות "כסא און דימנד").
עכשיו באים HOT ואומרים, שלא רק שהם זכאים למכור את הכסאות, הם גם לא נדרשים להעביר רווחים למפעל! הם יכולים לייצר בעצמם כמה כסאות שהם רוצים ולמכור אותם בכל דרך בה יחפצו, מבלי לפצות את יצרן הכסאות, המעצב ומנהלי המפעל! וכל זאת למרות שמאז ומעולם מקובל וידוע לכל הגורמים בענף יצור הרהיטים, שהגוף המממן מקבל רק כסא אחד לדוגמה, וצריך לשלם (סכום קטן, אך לא בלתי קיים) עבור כל כסא נוסף.
HOT לא מעוניינים "לשבת" על הכסא. אף אחד לא דורש מהם לשלם עבור כל פעם שהם יושבים עליו. מנכ"לי HOT עצמם, וגם עובדיהם ובני משפחותיהם, יכולים לשבת על הכסא כל בוקר וכל ערב ולהתמוגג מהאמירה הנפלאה שהוא מייצר. זו זכותם המלאה. אבל HOT רוצה לאפשר לכל בית-ישראל (או יותר נכון, לאלו מתוך בית-ישראל ששילמו כסף ל-HOT) לשבת על הכסא. היא חושבת שבכך שהיא תרמה, מהסיבות שכבר צויינו, למפעל יצור הכסאות, היא רכשה את המפעל כולו.
כמובן, הנפגע העיקרי מעניין זה הוא יצרן הכסאות, שבנה על תשלומים ממכירת כסאות. הוא ציפה לכך שאם הכסא שלו יצליח, הוא יוכל להתפרס בכבוד תוך כדי שהוא ממשיך לתכנן כסאות חדשים וטובים יותר. הוא בנה על זה את כל תכניותיו הכלכליות. כעת הוא מגלה ש-HOT השתלטה לו על המפעל וטוענת שזכותה לייצר כמה כסאות שבא לה, מבלי להעביר לו אגורה שחוקה אחת.
מה הפלא שכל מה שנשאר לו לעשות, זה ללכת ולשבור שולחנHOT…
רק תיקון אחד קטן לאנלוגיה, ממש בסיום.
יצרן הכיסאות המתוסכל הולך ושובר בסטה של מוכר מלפפונים.
יש בזה משהו
(אם כי הבסטה נבנתה על-ידי חבר איגוד יצרני הרהיטים, עבור HOT, כך שהקשר לא כ"כ עקיף).
בכל מקרה, כבר ציינתי שאפשר להתווכח עם צורת המאבק.
אני אישית מאוד אמביוולנטי לגביה ולכן זה ויכוח שאני פחות שש להכנס אליו.
איקאה האלה... אכן מצווה למנוע מהם להשתלט על עולם הרהיטים הישראלי
ואם אתם זוכרים
לפני כחודש התפרצה אישה חצי עורמה למשחק כדורגל
לבושה בחצאית, חזייה וגלימה אדומה.
היא רצתה לפרסם את המאבק ואת היחס הבלתי צודק (לדעתה) של HOT כלפי התסריטאים
אבל כל מה שהיא קיבלה מהקהל
היו הקריאות הבלתי פוסקות של:
"היא זונה", "היא זונה", "היא זונה " וכן הלאה והלאה…
אני זוכר
היא התפרצה למגרש באמצע משחק בין מכבי ת"א ובני סחנין. אני מופתע אם היה מישהו שלא צעק לעברה שמות גנאי, בין אם בגלל העירום או בגלל האדום.
זה היה מביך
זה היה פאתטי , סקסיסטי ומביך, ואני ציפיתי שאיגוד היוצרים יתנער ממנה (מתברר שהיא אפילו לא בדיוק ממש תסריטאית אלא מין אמנית/ מוזיקאית ווטאבר שהזדרזה לפרסם את המופע שלה בראיון בווי-נט) אבל התברר שהם דווקא כן היו מאחורי המהלך הזה, ואחר כך עוד שיחררו לתקשורת עוד קלטת דבילית שמשחזרת את ההכנות למופע המפואר של הגברת בסיגנון עדות השאהידים. נו, באמת.
אני לא כל כך בקיאה בעיניני הסכסוך אלא בקווים הכללים שלו, ומטבע הדברים הייתי לטובת היוצרים, הדווידים שנלחמים בגוליית הרשע. חוץ מזה אני מכירה את הרזומה הלא מרשים של הוט. הם לא אוהבים לשלם (ע"ע העלמותם של ערוץ TCM וקרטון נטוורק מחיינו). אבל היוצרים עושים הכל הפוך. זו לא ההקרנה הראשונה שהם מפוצצים. קודם היתה ההקרנה של הסדרה "חזרה לתחתית" של ערוץ 8. להקרנה הוזמנו יוצרי הסדרה והמצולמים בה (עובדי בית החולים שניידר והמאושפזים) ובני משפחותיהם. הבנתי מהכתבה בווי-נט שזה בכלל לא היה אירוע שבו השתתפו קברניטי הוט. והיוצרים פוצצו את ההקרנה ושלחו הרבה אנשים, שאין להם שוב קשר לסיכסוך, מאוכזבים הביתה. במקום להתנהל בשני מישורים – המישור המשפטי והתקשורת, הם בוחרים לפעול בביריונות שמחטיאה את המטרות שלהם ופוגעת באנשים שלא עשו להם עוול.
פרובוקציות להמונים
כמה אנשים כאן כתבו שהם צידדו בכותבים עד המחאה הזו, אבל עכשיו הם כבר לא מצדדים בהם, כי המחאה לא לטעמם.
לא שהמחאה לטעמי, אבל לדעתי הם פועלים בצורה נכונה לחלוטין. המטרה של המחאה היא לא לשכנע את HOT להיכנס למשא ומתן – ברור שאת HOT הם רק מרגיזים יותר, ועוד יותר ברור של-HOT אין שום כוונה או אינטרס להיכנס למשא ומתן. המטרה של המחאה היא להעלות את מאבק הכותבים לתודעת הציבור, וכך ליצור לחץ – של הציבור או של מעצבי דעת קהל שפשוט לא הכירו את המאבק קודם – כנגד HOT, שיאלץ את HOT להיכנס למשא ומתן.
ובכן, הם הצליחו. הנה, אנחנו מדברים על המאבק שלהם, הנה, הוא נכנס לעיתונים. אז התדמית שלהם נפגעה? אז מה. קודם הייתה להם אחלה תדמית, ואף אחד לא שמע עליהם.
פרובוקציות להמונים
קודם כל הבהרה:
א. צורת המחאה של היוצרים מאוד לא לטעמי.
ב. עדיין זה לא משנה את דעתי שמגיע להם להתפרנס בכבוד ולקבל תמלוגים עבור עבודתם.
לא הבנתי איך צורת המחאה הזו תורמת להם. כן, הם נכנסו לתודעה, אם כי בדוחק, אנחנו (קוראי עין הדג) קהילה שמתעניינת מלכתחילה בקולנוע וטלוויזיה. חלק גדול מאוד מהציבור במדינה מראש מתייחס אליהם כאל ארטיסטים-סמולנים-יפי-נפש-פרזיטים-שילכו-כבר-לעבוד-בעבודה-אמיתית-כמוני, ועכשיו האלו עוד עושים להם בלגנים… פיצוצים… עניינים… ואגב פיצוצים, מה אתה אומר על הדפקט ההוא חביבי ואישתו הגויה?
ואם בידיעות ובווי-נט מתפרסמות הפרובוקציות של היוצרים, הוט פועלת במגרש של בעלי ההון וההשפעה. בגלובס לפני יומיים התפרסמה כתבה שבה התפרסם שכרם מהשנה שעברה של 4 מהתסריטאים שכיום נמצאים במטה המאבק (סיגל אבין, אסף ציפור ועוד שניים ששכחתי), שהגיע ביחד ל-2.3 מיליון שקל. הכתבה הזו היתה מהלך יח"צ נבון של הוט. אני חושבת שהוט כן יודעת שהיא תתצטרך בסוף לשלם, אבל בינתיים מנסה לעכב תהליכים ולהיטיב את מעמדה ככל האפשר. מבחינתה, אם היא תצליח להגיע לפשרה זה יהיה ניצחון גדול עבורה.
לינק לכתבה בגלובס
(בינתיים מצאתי אותה)
http://www.globes.co.il/serve/
הלינק לא עובד - קבלו קופי-פייסט
התסריטאים סיגל אבין, אמיר בן-סירה ואורי ענבר, הנמנים עם חמשת היוצרים שהגישו תביעה נגד HOT, קיבלו ממנה בשנה האחרונה תשלומים בסך 2.3 מיליון שקל. כך עולה ממסמך פנימי שהגיע לידי "גלובס".
אבין קיבלה עבור כתיבת הטלנובלה "מיכאלה" ששודרה ב-HOT תשלום בסך כ-845 אלף שקל. בנוסף, עבור כתיבת הסדרה "משחק החיים" קיבלה אבין סכום של כ-686 אלף שקל. בן-סירה, שנימנה עם אחד מהכותבים עבור הסדרה היומית "יצפאן", קיבל עבור עונה אחת סכום של כ-650 אלף שקל, ואילו ענבר קיבל עבור כתיבת התסריט של "שרמן בחורף" סכום של כ-66 אלף שקל. עוד עולה, כי אסף ציפור קיבל עבור כתיבה של עשרה פרקים של "בטיפול" סכום של כ-189 אלף שקל.
אתמול (ד') קיימו איגודי הבימאים והתסריטאים הפגנה במהלך הקרנה חגיגית שקיימה HOT לסרט "למראית עין" בסינמה סיטי שבתל אביב. באיגרת שהוציאו ראשי האיגודים לחברי האיגודים נכתב, כי "קיום הבכורה על ידי HOT תתפרש כניצחון של HOT על הבימאים והתסריטאים, ועלולה לסכן את המשך המאבק".
לפני כשבועיים הגישו חמישה יוצרים תביעה על סך 1.73 מיליון שקל נגד הוט. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב על-ידי אבין, בן-סירה, ענבר, ניר ברגמן וחנן פלד, הם דורשים תשלום תמורת שידור יצירותיהם על-ידי HOT. התובעים טוענים להפרת זכויות יוצרים ודרשו מבית המשפט צו מניעה זמני, האוסר על HOT לעשות שימוש ביצירות אורקוליות שהתסריטים שלהן נכתבו ו/או בוימו על ידיהם.
התובעים טענו בכתב התביעה, כי זה שנים מפרה HOT את זכויות היוצרים שלהם, בכך שהיא משדרת יצירות אשר הם מחבריהן, וזאת מבלי לשלם להם תמלוגים כלשהם בעבור שידורים אלה. התובעים טענו עוד, כי הם דוחים בשאט נפש את עמדתה של HOT, לפיה ברוכשה את היצירות ממפיקיהן – נרכשו גם זכויות התסריטאים והבמאים.
מתל"י, חברת התמלוגים של איגודי הבימאים והתסריטאים, נמסר בתגובה: "זהו מצג שווא שרלטני, הבורר קומץ תסריטאים ש-HOT הרוויחה על גבם פי אלף מונים ממה ששילמה להם (ציפור, שהוא בכיר התסריטאים, קיבל על-פי HOT עבור שנת עבודה 40 אלף דולר). אבל העיקר: רובם המוחלט של התסריטאים לא קיבלו דבר, קל וחומר הבימאים. אנו חוזרים באוזני בעלי HOT על הדיבר 'לא תגנוב"'.
מ-HOT נמסר בתגובה, כי אינה מתייחסת לעניינים כספיים שבינה לבין ספקיה.
____________________________
יעל גאוני 17:03 2/3/06
הדבר הכי מזעזע
על כתיבת טלנובלה מקבלים פי שבעה יותר כסף מאשר על כתיבת דרמה.
אבל בטלנובלה,
שזו סדרה יומית, יש הרבה יותר פרקים.
מיכאלה ומשחק החיים (טלנובלות יומיות): 120 פרקים (אבין היא תסריטאית ראשית ויוצרת אבל יש עוד כותבים)
בטיפול (דרמה יומית): 45 פרקים (בכתבה יש התייחסות רק לעשרה מהם שנכתבו ע"י ציפור)
סדרת דרמה אחרות להשוואה:
שבתות וחגים: 4 עונות, 55 פרקים.
פלורנטין: 3 עונות, 39 פרקים.
בטלנובלה יש פי שבע טקסט מדרמה.
ועם זאת, פי שבעה פחות כשרון כתיבה...
משלמים פר מילה, לא פר כשרון.
לא בהכרח
נכון שכמות הפרקים הגדולה ועבודה בלחץ של זמן, לא מאפשרות לתסריטאי לשייף וללטש את עבודתו כפי שדרמה שבועית מאפשרת לו. אבל מלבד זאת, אני לא חושבת שצריך להיות הבדל. אני חושבת שהבעיה של טלנובלות בארץ, היא שהיוצרים שלהן מזלזלים מראש בז'אנר. לכן כל ה"הפוך על הפוך", הסלפסטיק, והקריצות בכמות שלא תבייש מחלקה שלמה של בעלי תסמונת טורט.
ורם אורן מרוויח פי שבעה
ממרבית הסופרים הכותבים "ספרות יפה". ענין של היצע וביקוש. אין חדש תחת השמש.
אירוניה
רק אני חושב שיש מן האירוניה שביומית על כיבוד זכויות יוצרים מתבצעת הפרה בוטה שלהן?
בכך שעשיתי קופי-פייסט?
הרי לא נהניתי כלכלית מהתגובה (אם כי אתם כמובן מוזמנים לשלוח לי מעטפות עם כסף מזומן, אם בא לכם), ונתתי את שם הכתבת ואת המקור.
בכל מקרה, אני מצטערת על ההפרה הבוטה של כיבוד זכויות היוצרים. לא היתה בכך כוונת זדון מצידי.
ועוד משהו
עשיתי לכתבה קופי פייסט רק מכיוון שלא הצלחתי להביא את הלינק. מכיוון שהקיפוד המוכשר מצא אותו, אפשר למחוק את התגובה שלי, ולשים קץ להפרה הבוטה של זכויות היוצרים.
בכך שעשיתי קופי-פייסט? כן
צר לי, ולא התכוונתי לפגוע או להעליב. אולי רבים לא יודעים זאת, אבל כדי להפר זכויות יוצרים לא צריך להרוויח כלכלית מהאקט, וגם לא משנה אם נותנים קרדיט או לא (למרות שמן הנימוס לתת). העתקת כתבה שלמה (ולא רק חלקים ממנה, לדוגמה) ממקום אחד למקום אחר ללא קבלת רשות מבעל הזכויות היא הפרת זכויות יוצרים.
ברור שכאן לא היתה כוונה לפגוע באף אחד (לא חשדתי לרגע בכוונותיך) וגם הפגיעה כאן איננה כה "בוטה" כפי שכתבתי, ועדיין – כדאי לדעת זאת.
אני שוב מתנצלת.
תודה שהפנת את תשומת ליבי. לא ידעתי, אדע להבא.
דווקא יכולה להיות משמעות לשאלת הרווח הכלכלי.
נכון שאם אני מעתיק יצירה ומחלק אותה לכל דורש חינם אין כסף אני עדיין מפר זכויות יוצרים, ועקרונית די גם בהעתקת חלק מהיצירה, אבל העתקה לשם דיון תרבותי יכולה בהחלט ליפול בגדר של "שימוש הוגן" – ושימוש כזה אינו נחשב למפר. העובדה שאין מטרת רווח נלווית, מסייעת לסווג את השימוש ביצירה כשימוש הוגן.
מה לגבי שימוש אקדמי?
לא מזמן ראיתי הרצאה מוקלטת של גבי ויינמן (נדמה לי – ראש החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה) אודות פרסומות. בהרצאה ויינמן הביא הרבה דוגמאות, שאני מניח שהוא לא קיבל אישור מפורש מהמפרסמים לעשות בהן שימוש. על כולן היה כתוב למעלה, בזמן ההקרנה, "לשימוש אקדמי בלבד".
בהתחשב בזה, כמו גם בצילומים המאסיביים שנעשים באוניברסטאות בארץ, יכול להיות שיש חוק שאומר שמותר ל"הפר" זכויות יוצרים למען שימוש אקדמי?
אר,
אולי במקום זה נוכל לדבר על הפרת חובה חקוקה כעוולת מסגרת בדיני הנזיקין, או על תנאים להרמת מסך בתביעה מול תאגיד, או משהו נחמד כזה? כי דיני זכויות יוצרים וקניין רוחני עוד לא למדתי, מלבד נגיעות פה ושם.
בגדול מאוד, הסייג של "שימוש הוגן" קובע שלא תהיה הפרה של זכויות יוצרים בכל "טיפול הוגן ביצירה לשם לימוד עצמי, מחקר, בקורת, סקירה, או תמצית עתונאית". כלומר שישנן שתי דרישות:
א. שהמטרה תהיה אחת מאלו המנויות לעיל.
ב. שהטיפול יהיה "הוגן".
וכן, זה פתוח ורחב כמו שזה נשמע, ונתון לחלוטין לפרשנות ביהמ"ש, שפיתח כל מיני מבחנים להגדרת "טיפול הוגן".
אחד מהם הוא שככל שהשימוש יותר מסחרי יש נטייה שלא לראותו כ"טיפול הוגן". במקרים שציינת, גם אם מבחינת התלמידים המטרה היא לימוד עצמי, לגבי המרצה המקרין או המעתיק את החומר המוגן זה לא נחשב "לימוד עצמי". העתקה על ידי תלמיד לצורך עצמו אינה פגיעה בזכויות יוצרים, כמדומני.
מלבד זאת יש סייגים אחרים להפרת זכויות יוצרים, ואני לא מתיימר להיות בקי בנושא.
פרופסור וימן,
כבר לא ראש החוג.
כאן?
http://www.globes.co.il/serve/globes/docview.asp?did=1000067166
בדיוק.
הבעיה עם צורת המחאה של התסריטאים, לטעמי:
א) מפרובוקציה נוטים לזכור בעיקר את הפרובוקציה. הרושם הרע שהותירה צורת המחאה שהתסריטאים בחרו בה ישאר הרבה אחרי ההישגים של המחאה הזאת (אם יהיו כאלה). לדימוי של "האנשים שמפוצצים הקרנות" יכול בהחלט להיות אפקט שלילי לטווח הארוך, גם אם המחאה הזאת תשיג הישגים בטווח הקצר (מה שכאמור בכלל לא בטוח). האנשים אם הכסף יחשבו פעמיים לפני שהם נותנים אותו לאנשים כאלה. אנרכיה – בניגוד למה שסבורים בחוגים מסוימים – היא לא מצב עדיף על דיקטטורה, היא בסך הכל צדו השני של המטבע.
ב) מבלי לרמוז אפילו לרגע ש-"פיצוץ", מוחשי או מטאפורי של אירוע הוא פעולה לגיטימית (הוא לא), יש עוד שניים-שלושה דברים שאפשר לעשות לפני שנוקטים בצעד כזה. אפשר להפגין מחוץ לאולם שבו נערכת הבכורה, *מבלי* לפוצץ אותה – ככה נותנים ליוצר הסרט לחגוג ביחד עם קרוביו מבלי לוותר על התזכורת הכואבת בנוגע למצבם של היוצרים. אם רוצים ממש לפגוע בהוט, אפשר להכריז על קמפיין התנתקות מהכבלים (היה כזה לפני חמש שנים – קמפיין שזכה לתהודה גדולה מאוד בתקשורת, והוציא את היוצרים צדיקים גמורים ואת הכבלים נבלים גמורים). צעד כזה ממש פוגע באנשים שנגדם מתנהל המאבק ולא בעיקר בקולגות של אלה שמביעים את המחאה.
אתה צודק, אבל זה רועש
ובמדינה כמו שלנו, בה יש המון חדשות מעניינות יותר (או "יותר"), כדי ליצור תהודה אתה צריך לעשות רעש. אם הם היו מפגינים בחוץ אף אחד לא היה שומע מזה, ואם הם היו קוראים לעוד חרם צרכני (כמה כאלו היו לנו בשנתיים האחרונות? חמישה? עשרה?) בטח אף אחד לא היה שומע מזה.
ליצור תהודה למאבק שלך זו חוכמה קטנה.
ליצור תהודה *חיובית* לאותו מאבק זו כבר עבודה קשה. זה לא כיף כמו לעשות בלגאנים, שזו הדרך הדרך שבה בחרו היוצרים בסיבוב הנוכחי, אבל זה הרבה יותר אפקטיבי.
בנוגע לחרם – כאמור, היוצרים כבר נקטו בעבר בדרך הזאת, נגד אותו גוף, ובהצלחה (המאבק אז, אאל"ט, היה על הגדלת כמות התכנים המקוריים בערוצי הכבלים).
למה הם צריכים תהודה חיובית?
זאת היית הנקודה שלי: הם רק צריכים שמספיק אנשים בעלי קשרים נכונים ישמעו על זה. המטרה שלהם היא לא לשכנע את הציבור – לא מדובר בבחירה דמוקרטית – אלא להשפיע על בעלי הדעה, ובשביל זה, צריך להגיע אליהם.
וכבר כתבתי שלדעתי מה שהיה לפני כמה שנים בנוגע לחרם צרכנים הוא לא המצב כיום.
זו היתה שאלה רצינית?
כשאתה מנהל מאבק כלשהו, אתה צריך שתהיה לו תהודה חיובית, כדי שהאנשים שאתה מנסה להשפיע עליהם (וזה כולל את "בעלי הדעה") ישתכנעו שאתה צודק. אלא אם כן אתה מנהל את המאבק שלך בשמו של ארגון טרור או הפשע המאורגן (וגם מאבקים כאלה נוטים להשיג מטרה הפוכה מזו אליה הם כיוונו).
ונכון, חרם צרכנים על הכבלים היום זה לא מה שהיה פעם. פעם, המשמעות של התנתקות מהכבלים היתה שאין לך מה לראות בטלוויזיה. היום דווקא יש אלטרנטיבות. ישום של חרם כזה צריך להיות קל יותר.
לגמרי רצינית
אני לא חושב שזה נכון בכל מקרה, אבל בהחלט ישנם מקרים רבים בהם אין כזה דבר תהודה שלילית (אם לתרגם בצורה לא מדויקת). בשוק – במקרה הזה, שוק המצוקה – מה שחשוב זה שישמעו עליך, אחרת אין שום סיכוי שיקרה משהו. אנלוגיה מופרכת: אם הולכים לפנות מישהו מביתו, יש יותר סיכוי שימצא לו פתרון אם הוא יתבצר בתוכו עם בלון גז, יש מאשר עם יכתוב מכתבים לעירייה ולמבקר המדינה.
ועוד אנלוגיה, ישר מהימים האחרונים:
המשוגעים שכמעט הבעירו את כל המזרח התיכון לפני יומיים. מה הם רצו בסך-הכל? את הילדה שלהם בחזרה. ניחוש: הם לא יקבלו אותה. כמה שנים בכלא, לעומת זאת, הם בהחלט יקבלו. אבל "תהודה" היתה להם בלי סוף.
נו, באמת
אם היוצרים היו גונבים לתסריטאי אחר תסריט מבלי לשלם לו תמלוגים (או משהו כזה) האנלוגיה שלך הייתה רלוונטית. הרי במקרה של הזוג האמור ברור שהם הזיקו למטרתם; עצם העובדה שאנחנו מנהלים כאן דיון אומרת שכאן המצב הרבה פחות ברור.
ואני חוזר ומזכיר: לא אמרתי שזה תמיד המקרה (תהודה היא תמיד חיובית), אלא רק שלדעתי זה המקרה כאן.
אהה, ואגב -
אין שום סיכוי שהם יקבלו כמה שנים בכלא. לא רק שיש להם הרבה נסיבות מקלות (או "מקלות", אבל את העונש הן יפחיתו, אם בכלל יתקיים משפט), אלא במה בדיוק יאשימו אותם? "נסיון להבערת המזרח התיכון"?
אני לא מודאג.
בטוחני כי ישנו סעיף שיאפשר להשליך את האנשים האלה לכלא (אנשים הוכנסו לכלא בישראל על הרבה פחות – לשכב על הכביש, למשל).
ובחזרה ליוצרים – הם אולי לא גנבו תסריט אבל הם בהחלט פגעו בקולגה שלהם (ומתכוונים לעשות את זה לעוד קולגות) וצורת המאבק שלהם בהחלט מושכת תשומת-לב שלילית, לא רק מהאנשים שמהם הם רוצים להשיג דברים, אלא גם מאנשים שתומכים במטרות שלהם (יאיר רווה, למשל. ומגיבים פה ביומית).
לא רק בקולגה.
מנהלי הסינמה סיטי, שאני לא רוחשת חיבה יתרה אליהם, טוענים שבמסגרת ההפגנה התסריטאים שברו להם כמה דלתות והשחיתו רכוש. גם אם ניקח מקדם הגזמה בתיאור שלהם לגבי חומרת הנזק, אני מאמינה שכן היה שם נזק כלשהו לרכוש.
שיכנעת אותי:
אנחנו אכן סובבים במעגלים.
אגב, ההימור שלי: האשה והבת לא יכנסו לכלא כלל, הגבר (בהנחה שימצא כשיר למשפט) יכנס לשלושה חודשים או פחות.
אם ממש ירצו, שבע שנים...
שנתיים לפי פרשנות יצירתית של החוק העוסק בשמירת הסדר הציבורי, סעיפים 151-152, וחמש שנות מאסר על המרדה (ויבוא מיד עו"ד וימצא סעיפים שיותר מתאימים, אני בטוח).
שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת, ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה, והמשתתף בהתקהלות אסורה, דינו מאסר שנה אחת.
152. התקהלות אסורה, שהתחילו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, הרי זו התפרעות, והמשתתף  בהתפרעות, דינו מאסר שנתיים.
ולעניין המרדה:
כל מעשה או פרסום שיש בו…
3) לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ;
(4) לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין",
דינו עד 5 שנים מאסר.
אני עומד מתוקן
אם כך, בהחלט _ניתן_ להכניס אותם לכלא לכמה שנים.
אבל אני עדיין מאמין שאף אחד שם לא ישב יותר ממספר בודד של חודשים.
הי! זה היה הדימוי שלי קודם!
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3223814,00.html
הי! הבחור הזה היה מרצה שלי!
והא גם היה ממש אחלה. כל שאר המרצים לתקשורת עשו מחקרים על נושאים כמו "ייצוג השסע המגדרי בתקשורת ותרומתו האפשרית להבניית זהות נשית ישראלית", או "עיתוני העולים בישראל בשנות החמישים", והוא עשה מחקרים על "מי רוצה להיות מיליונר" ועל שעשועוני הכרויות אמריקניים.
מה כבר יש לחקור בנוגע ל''מי רוצה להיות מליונר''?
כמה זמן כבר לוקח להגיע לתשובה של "מי לא?"?
נדמה לי שהוא השווה אספקטים שונים של השעשועון בכל מדינה,
והראה איך זה משקף את הבדלים בתרבות המקומית. אם כי אני ממש לא זוכר את זה בבירור.
אני כן זוכר שלצורך המחקר הוא אסף הקלטות של פרקים של "מי רוצה להיות מיליונר", מכל המדינות שבהן התכנית הייתה קיימת (מסתבר שהיו הרבה מאוד מדינות כאלה).
היה גם מרצה שלי
אך למרות "המגניבות" כביכול שלו, בסופו של דבר הוא עשה פחות או יותר אותם דברים כמו שאר המרצים, רק על נושאים אטרקטיביים יותר.
במאמרים שלו בYNET הוא מצטייר כדמגוג עם מעט מאד מושג (שרק ינסה להפר זכויות יותר של תסריטאי אמריקני).
יש לנו, כמובן, רק אופציה אחת לפעולה.
קדימה, לפוצץ את הבכורה שלו! (או את הכסא שלו, העניין לא לגמרי ברור. אולי אנחנו זקוקים לצוות לוגיסטיקה בתכנון של הדבר הזה?)
אתה רואה
אם Ynet היו משתפים פעולה עם דרישות איגוד משתמשי האמצעים הספרותיים, היית מקבל תמלוגים על הדימוי שלך.
אני לא יוצר דימויים בעבור הרווח הכספי.
אבל אני כן מצפה לכבוד ההולם. קרדיט, ומסאג' לגב עליון.
היה ונשאר דימוי לא רלוונטי
להשוות בין כסא לבין תסריט זה כמו להשוות בין… כסא לבין תסריט. מצטער, לא מצאתי דוגמה יותר מופרכת.
והכתבה הטפשית של הדוקטור המכובד מלאה באמירות שטותיות ושגויות.
למשל: תסריטאי אמריקאי דווקא כן מקבל תמלוגים.
למשל: קרנות הטלויזיה ממומנות ברובן מגופים פרטיים (עם עזרה ממשלתית, כפי שמקובל בכל מקום בגלובוס).
למשל: ממתי תסריטאי צריך "לקחת סיכונים"? תסריטאי הוא יוצר, לא איש עסקים. הוא לא נדרש להשקיע כסף ביצירה שלו עצמו (אלא אם הוא מעוניין בכך).
למשל: מעורבות ממשלתית ביצירה ותמיכה בהפקות מקור היא לא המצאה ישראלית. אם כבר, הארופאים היו שם הרבה לפנינו וממשיכים להוביל עלינו בפער עצום.
רצף של דברי הבל כל-כך טפשיים ומופרכים לא יצא לי לקרוא ב-YNET לפחות מאז אתמול.