במאי: דניאל סירקין
תסריט: נועה גרינברג
שחקנים: טלי שרון, אביגיל הררי, הדס ירון, אסי דיין, ישראל פוליאקוב
תכירו, זאת יערה. היא בת עשרים וקצת, נראית טוב, חכמה, לומדת בפרינסטון ועיוורת. ליערה יש בת דודה. או יותר נכון, הייתה לה: טליה התאבדה לפני כמה ימים, מבלי להשאיר מכתב או רמז כלשהו מדוע שלחה יד בנפשה. טליה ויערה היו יותר מקרובות משפחה. הן היו חברות הכי טובות, התבגרו ביחד, שיחקו ביחד וישנו באותו חדר, מאחר ואביה של יערה התקשה לגדלה בעצמו, ונראה כי הפתרון הראוי הוא שתגור אצל דוד רפא ודודה חנה, ההורים של טליה.
יערה חוזרת לארץ בדיוק לשבעה, שם היא נפגשת מחדש עם רפא, חנה ודפנה, אחותה הקטנה של טליה. המשפחה מנסה להראות חוסן נפשי, ולהפגין אמונה שיהיה בסדר. אבל שיחת טלפון שמיועדת לטליה מעודדת את יערה לחקור את הנסיבות שהביאו להתאבדות. טליה, מתברר, עמדה לעשות הפלה, ונראה כאילו איש מהמשפחה לא ידע על כך. גם לא החבר שלה.
למראית עין, נפוליאון היה סתם גמד. למראית עין, נקניקיה עשויה מבשר. למראית עין, מדובר סתם בדרמה משפחתית על בחורה שחוזרת מחו"ל אל זכרונות הילדות. למעשה, זוהי דרמת מתח המתקדמת לעבר גילויים מפתיעים הקשורים לחיי המשפחה ולאמת מאחורי הזכרונות. יערה נזכרת בחוויות גיל ההתבגרות שהיא וטליה עברו יחד, ובין הזכרונות מהמחזור הראשון של הנערות, או מהמציל החתיך בבריכה, מבצעת חקירה פרטית משלה אודות הסודות שהסתירה טליה. בתוך כך היא לומדת שלפעמים המציאות היתה שונה לגמרי מכפי שהוצגה בפניה.
אני לא יודע איך זה להיות עיוור, וגם דניאל סירקין, זוכה פרס אופיר לבימוי על הסרט, לא יודע. כל מה שנשאר לעשות זה לנחש איך העולם משתקף מזווית הראיה של יערה. כאשר היא יושבת בסלון במהלך השבעה, מודגשים קולות הדיבור ונגיסות הבורקסים סביבה. כשהיא נוגעת ביומן של טליה, אפשר ממש להרגיש את הכריכה הצמרירית. וכשהיא צועדת לתוך החושך, היא היחידה שממשיכה ללכת כאילו מדובר בטיילת מוארת היטב, בעוד אנשים "נורמליים" מפחדים ליפול או להיתקל במשהו. פעמים רבות במהלך הסרט מתמקדת המצלמה בפניה של יערה ולצופה נשאר רק "לראות" את הצלילים, בעודו מתעוור לכמה שניות ונאלץ לנחש מה קורה סביבה מבלי להביט.
סירקין לבדו לא יכול היה להשיג את המראה המהוקצע של הסרט, ועל כן מגיע קרדיט גם לצלם גיורא ביח (שזכה גם הוא בפרס אופיר). העבודה של ביח מאחורי המצלמה היא שעושה את 'למראית עין' לאחד הסרטים היותר מעניינים מבחינה ויזואלית שנעשו בשנה האחרונה, בארץ ובכלל. רוב הסרט נשלט בידי צבעים אפורים וקודרים, בעוד שהפלאשבקים המראים את יערה וטליה בילדותן מתאפיינים בצבעים חזקים ועליזים, כאילו הנוסטלגיה הופכת את העולם למקום יפה יותר.
גם המשחק בסרט היה לטעמי. טלי שרון (למרבה הבושה, התפקידים המוכרים היחידים שלה הם בטלנובלות) נפלאה בתפקיד הראשי בתור יערה, ואולי דווקא העובדה שאינה פרצוף מוכר עזרה להאמין שהיא אכן עיוורת. שפת הגוף שלה, וגם היכולת להגיע לטונים דרמטיים רמים ועדיין לעורר הזדהות, גורמים לי לקוות שעוד נשמע עליה, ולא רק בטלנובלות.
ולא רק היא עושה עבודה ראויה. אביגיל הררי, המגלמת את יערה בגרסה המתבגרת, דומה לטלי שרון לא רק במראה, אלא גם ביכולת המשחק המשכנעת. אסי דיין וסנדרה שדה כהוריה האבלים של טליה, וישראל פוליאקוב כאביה של יערה, נותנים הופעות דרמטיות נהדרות. למרות שבתחילה התקשיתי להתנתק מהמחשבה על אסי דיין כעל ראובן מ'בטיפול', על סנדרה שדה כמישהי עם מבטא לא ברור, ועל ישראל פוליאקוב כסרג'יו קונסטנצה, הצליחו הדמויות להשתלט על השחקנים. לקראת סוף הסרט, כבר שכחתי ששר החוץ ומר באום הזמינו צ'ורבה.
מאחורי המעלות, מתחבאות בסרט גם כמה נקודות חלשות. הדיאלוגים, במיוחד אלו של טליה ויערה הצעירות, נראים לפעמים מעט מאולצים. העלילה אמנם מותחת, אבל צופים רבים יצליחו לחזות מראש את האירועים המשמעותיים הרבה לפני שיתרחשו. מי שמחפש סיפור מפתיע, לא ימצא אותו כאן. למרות זאת, הסרט מצליח לרתק. ככל שנחשפים הסודות, ומצטברות סצנות עוכרות שלוה, נשכח חוסר המקוריות של העלילה.
לא נעים להודות, אבל רוב האנשים לא מצפים מסרט ישראלי שיהיה מותח. מרגש, כן, מצחיק, כן – אבל מורט עצבים, לא. 'למראית עין' עומד ברובו במשימה. הוא אמנם איננו 'החוש השישי' הבא, אבל הוא עושה את העבודה כמו שצריך. אין שום צורך לגלגל עיניים.
''זכותא''
לא מזמן הקרינו בערוץ שתיים את "זכותא", סרט הביכורים של דני סירקין. מדובר בסרט טלוויזיה (50 דקות) שהופק במסגרת הסדרה 'שיעור מולדת', ושאת התסריט שלו כתב דב אלבוים. הסרט היה אסתטי בצורה שלא תאמן, בסטנדרטים ישראליים, משוחק בתשומת לב ראויה, ואיום ונורא בגלל תסריט רצוף קלישאות וחוסר אמפטיה לדת ולדתיים.
אני אשתדל ללכת לראות את "מראית עין" בקולנוע, כי סירקין מצטייר כמו אחד הבמאים הישראליים היחידים שראוי לראות את העבודה שלהם על המסך הגדול. חבל רק שנשמע כאילו הוא עדיין לא למד לבחור תסריט ראוי.
אוקי, פספסתי משהו.
למה הלינק לרחובות בתחתית הכתבה? לא שיש לי משהו נגד (נהפוך הוא, אני רחובותי במקור) אבל מה הקשר לסרט?
הסרט מתרחש ברחובות
(אבל לא מוקרן שם, אגב).
ביקורת טובה.
מה קורה בסוף?
(נו, אני לא אראה כי זה נשמע מדכא , וכבר הסתקרנתי…)
איזה סוף צפוי ומאכזב.
סלח לי, אבל
טלי שרון באמת שחקנית טובה
בטלנובלות (בפרקים היחידים שראיתי) כישרון המשחק שלה באמת התלבט משאר השחקנים.
והיא עשתה עבודה באמת טובה.
האמנם?
פינגוין, רציתי לשאול אותך:
מה שעצבן אותי עד עכשיו אצל טלי שרון, זה שלא משנה איפה היא משחקת, *תמיד* יש לה חיתוך דיבור זהה והיא תמיד נשמעת כמו עבריינית. זה ממש הפריע לי להתחבר לדמויות השונות שהיא משחקת (בין אם בטלנובלות ובין אם לא). זה לא הפריע לך כאן?
לא ראיתי אותה משחקת בשום מקום אחר
אבל לא זכור לי שחיתוך הדיבור שלה הפריע לי במיוחד. כשאני חושב על זה עכשיו, היה בו משהו קצת ערסי, אבל התרגלתי אליו די מהר.
האמנם?
יש משהו בדברייך
באמת יש לה מבטא במקצת ערסי
(במיוחד אם ראיתי אותה בטלנובלה "מיכאלה" אבל זה בגלל התפקיד)
אבל אליו קל להתרגל, ואז אפשר להתרכז בעבודה שלה ובדמות עצמה.
טלי שרון באמת שחקנית טובה
בסרט היא ממש הפתיעה אותי, לא צפיתי טובות לסרט על עיוורת אבל היא באמת שחקנית ממש טובה. גם הילדות שיחקו ממש טוב, הופלאתי (שזה מן צורת פועל מוזרה לפלא…)
רק תיקון קטן לביקורת
שר *האוצר* הוא זה אשר נכנס למסעדה הרומנית ומבקש, מה אם לא, צ'ורבה. (המערכון האלמותי "המוסך")
צודק.
סרט מקסים. באמת.
במיוחד הצילום היפהפה.
הרבה יותר ברמה מהסרטים הישראלים האחרים שראיתי.
סרט מעולה.
אני ממליצה בחום. בהחלט מטריד…
והצילום והמשחק נהדרים.
סרט עצוב מפתיע ויפה
אתמול ראינו את הסרט המקסים הזה. ממש נקלענו אליו במקרה ונורא נהנינו.למרות שהיה עצוב מאוד. חבל שלא יודעים עליו מספיק אנשים.
סרט טוב יחסית לישראל...
אולי יש לו טריילר? עם המסך הירוק בהתחלה?
טריילר יש, מסך ירוק אין
(המסך הירוק הוא תוספת של איגוד הקולנוע האמריקאי).
לצערי, גם להשיג את הטריילר באינטרנט – אין, לפחות ככל הידוע לי. ניתן לצפות בו על מסכי הפלזמה בלובי של סינמה סיטי (וגם בקולנוע לפני כל מיני סרטים, אני מניח). מישהו יודע אחרת ויש לו לינק?
קישור לטריילר
ניתן לצפות בטריילר באתר של יונייטד קינג.
http://www.united-king.com/
אזהרה לקוראי מעריב
בשום פנים ואופן לא לקרוא את הביקורת של שניצר על "למראית עין" אם אתם עוד רוצים לראות את הסרט. הביקורת שמתפרסמת היום ב"המגזין" מכילה
ים ללא שום אזהרה, אפילו בכותרת המשנה. למעשה, אם יש לכם רצון לראות את הסרט בלי לדעת מראש מה קורה בו לקראת הסוף, עדיף שתדלגו על עמוד 10 של המגזין.
גם מהביקורת ב''וואלה!'' כדאי להיזהר,
שם גם כן מספיילרים כמה דברים חשובים, אבל אני לא חושב שהיא מגיעה לרמה של שניצר – הגרוע במבקרים.
גם מהביקורת ב''וואלה!'' כדאי להיזהר (מש''א)
אם כי זו לא ביקורת, אלא יותר כתבה על יצירת הסרט.
סרט מדהים
הלכתי לראותו עם אחי ונהננו מכול רגע. סרט שללא ספק סוחף ומרתק אותך. השחקנים נהדרים והבימוי מצויין.
אחד הסרטים הטובים שראיתי.
מומלץ!!
קצת מים קרים מהבריכה לצינון ההתלהבות
לפעמים כאשר נתקלים בסרט ישראלי שנראה טוב, שמעניין לכל אורכו, או לרוב אורכו ושמשוחק היטב – או בקיצור שלא עושה בושות – נוטים להתלהב יתר על המידה. אני לא טוען שזה מה שקרה כאן, אך יש לי הרגשה שאני ואולי גם אחרים כאן, הייתי מגיב בצורה חריפה בהרבה אם הסרט לא היה דובר עברית. הייתי מתרעם על הקלישאות שבצבצו מדי פעם (הייתי מצטרף למפלגת נהגי המוניות רק כדי להוציא את הסטריאוטיפ הזה מהקולנוע הישראלי), או כועס על חיבורים רופפים בתסריט (הגיבורה יוצאת לחקור את הסיבה שדחפה את חברתה להתאבדות בעקבות שיחת טלפון מרופא נשים ולא נניח, אני לא יודע, בעקבות זה שחברה שלה התאבדה) או מתרגז ממש על המערכה האחרונה שכתובה ומבוצעת ברישול מרגיז, בעיקר בסצנה אחת מסוימת מאד.
כל המינוסים האלה לא אומרים שלא מדובר בסרט לא רע וראוי בהחלט לצפייה, אבל לא הייתי מצפה ליצירת מופת.
מסכים בהחלט.
למרות שאני מנסה לשפוט כל סרט באופן שווה ולא לעשות הנחות, יכול מאוד להיות שאילו זה היה סרט אמריקאי, החורים בתסריט היו מפריעים לי הרבה יותר, ולא הייתי מגדיר אותו כ"ממש טוב" אלא כ"בסדר כזה". אלא מה? לא אחרי הצפיה הוא נראה לי טוב יותר, אלא בזמן הצפיה. הסרט מתח אותי יותר מסרט אמריקאי זהה. למה? או שהוא פשוט יותר טוב, או שיש משהו בעצם העובדה שהוא מדבר עברית, שהוא מקומי, שהופך אותו ל"יעיל" יותר מהבחינה הזאת.
מסכים בהחלט.
אני חושב שזה עובד בשני הכיוונים. אם הסרט עובד וטוב – ו"מראית עין" כאמור עונה על שני הקריטריונים האלה – אז העובדה שהוא "משלנו" מוסיפה לו נקודות זכות. אם הוא רע, אז הזיוף צורם יותר בגלל שהוא קרוב אלינו (נניח כמו בסצנה ההיא). בגלל זה מתייחסים לפעמים אל סרטים ישראלים בתואר "מביכים" וזאת הסיבה שגיתאי לא מצליח בארץ, אלא בצרפת – שם לא רואים כמה המשחק גרוע, כמה התסריט אקראי.
מש''א
ראיתי את הסרט אתמול. עד האמצע, סרט מצוין. מהאמצע, כל סצנה מביאה להתדרדרות נוספת ברמה הכללית.
קצת אש מהגיהנום לאידוי המים...
לא, לא בדיוק, זו לא קונטרה מוחלטת. ראיתי אותו אתמול כשבמקרה עליתי על כך שהוקרן בערוץ 2 (פרסומות כל 10 דקות ובסצנות הכי מותחות, מישהו?). אני לא חושב שהוא מושלם, המשחק של חלק מהדמויות קצת צרם לי, אבל של שתי הדמויות הראשיות – היה מצויין, המשחק של הילדות ממש הפתיע לטובה, ולדעתי לא היתה שם כמעט אף סצינה בלתי אמינה. אני מסכים לגבי התמריץ שלה לחקור את סיבת ההתאבדות, אבל מעבר לכך, אם תקרא תגובה זו אי פעם, אשמח לדעת בדיוק אילו סצינות היו לא אמינות בעיניך. בעיניי, זה ללא ספק אחד הסרטים הישראליים הטובים שראיתי. אמנם מעט מלודרמטי, אבל ברוב המקרים מצליח להימנע מקלישאתיות באופן מעורר כבוד. אולי תורמת לכך העובדה שכמעט ולא הצלחתי לצפות שום טוויסט בעלילה, בעיקר בהתחלה.
גם אני ראיתי אותו אתמול בטלביזיה
בסך הכל היה סרט מעניין ונעים לצפיה. אני חושב שכל סרט ישראלי שאינו עוסק בבראנז'ה התל אביבית (פרסומאים, אמנים, דוגמניות וכאלה) כבר מקבל אצלי נקודות ומעורר את סקרנותי.
בקשר לטלי שרון, נכון שהיא בחורה יפה וכריזמטית, אבל רק כשאני אראה אותה פעם משחקת משהו אחר מאשר החתיכה הזועמת (כמו דמותה בסרט הזה, וגם ב"הדברים שמאחורי השמש" ובסדרת הטלביזיה "בטיפול"), אני אשתכנע שהיא באמת שחקנית טובה.
לפני כמה ימים שמעתי שאביגיל הררי, שהיא איתי בשכבה, משחקת ב'למראית העין', והחלטתי, מבלי לדעת כלום על הסרט, שאני אראה אותו מתישהו. אתמול ראיתי את הטריילר, והוא נראה ממש מעניין.
אתם אומרים שאביגיל משחקת טוב? כל הכבוד לה.
אוי, וואלה, מה יהיה?
הנה כתבה של מור שני, בשם מערכת וואלה, על כך ש"למראית עין" יתמודד בפסטיבל שנחאי.
http://e.walla.co.il/?w=/6/926297
"בסרט משחקים לצד דיין גם טלי שרון, ישראל פוליאקוב, גיא לואל וסנדרה שדה, לצד שחקנים נוספים. הוא מספר את סיפור חברותן האמיצה של שתי אחיות, אחת מהן עיוורת."
יש שתי טעויות קשות בתיאור העלילה שבדיקה קצרצרה יכולה לחסוך. קודם כל, אסי דיין הוא לא הכוכב של הסרט, טלי שרון היא השחקנית הראשית. מלבד זאת, הן בנות דוד, לא אחיות. אני לא ממש יודע איך המילים "חברותן האמיצה" נכנסו לכאן, בהתחשב בכך שהסרט מתמקד בעיקר בנסיון לפענח את הגורמים להתאבדות של אחת מהן.