במקור: Das Boot
תסריט ובימוי: וולפגנג פיטרסן
על פי ספרו של לות'ר ג. בוכהיים
שחקנים: הרברט גרונמייר, יורגן פורכנאו, קלאוס וונמן
לבמאי וולפגנג פיטרסן יש משהו עם הים הגדול ועם מעשי הגבורה שמבצעים בו בחורינו המצוינים. לא צריך לראות את סרטו האחרון 'פוסידון' כדי להיווכח בזה (יש שיגידו שלא צריך לראות את סרטו האחרון 'פוסידון' בכלל). אפשר ללכת קצת אחורה, ל'הסערה המושלמת', או עוד יותר אחורה ל'הצוללת' מ-1981 – שנחשב, בצדק, לסרטו הטוב ביותר, וגם הבעייתי ביותר. בעייתי – כי "בחורינו המצוינים" שמבצעים בו מעשי גבורה, הם אלה שנלחמו בצד הלא נכון.
הסרט נפתח בגרמניה של שנת 1942. מלחמת העולם השניה בעיצומה, המוראל הנאצי בשלב זה גבוה, וסגן וורנר (הרברט גרונמייר), כתב צבאי צעיר, נשלח לסקר את הגיחה המבצעית הקרובה של אחד מצוותי הצוללות הנועזים באוקיינוס האטלנטי. לאחר שהוא מתוודע, על כמה כוסות בירה, לחבורת הטיפוסים החביבים ומפקדם הכריזמטי היינריך לימן (יורגן פורכנאו), עולה וורנר על סיפונה של אותה צוללת, משוכנע כי הוא עומד לתעד מסע זריז של עוד ניצחון מפואר עבור הרייך. לוורנר, כפי שברור לצופים מהכתובית הפותחת את הסרט, אין מושג לאיזה ברוך הוא נכנס. זה מתחיל עם המתנה ארוכה, משועממת, מורטת-עצבים, שמשהו יקרה. ואז דברים אכן מתחילים לקרות: מזג אוויר סוער, ספינות אויב, ומעל הכל – הנטייה של הצוללת, פאר הטכנולוגיה, להתקלקל, לדלוף, ולאיים לקחת את וורנר ואת יתר הצוות ישר למצולות האוקיינוס. צוות הצוללת, מבין וורנר מאוחר מדי, לא יצא לאוקיינוס כדי לנצח. הכי הרבה שהם מקווים לו זה לשרוד.
היו סרטי צוללות לפני 'הצוללת', וגם אחריו. אבל אף אחד מהם, כך אומרים, לא הצליח להעביר במדויק את התחושה של שהייה בתוך צוללת מתחת למים, כמו הסרט של פיטרסן. זה מקום מחניק, צפוף (אנשים צריכים לזוז ולפנות את הדרך בכל פעם שמישהו עובר במסדרון), מיוזע ולא ממש היגייני, שבנוסף לכל הצרות הוא לא יותר מפחית ברזל גדולה מחוזקת בברגים. מחלחלת התחושה שגיבורי הסרט עמלים קשה מאוד לטפל במה שסביר שיהיה ארון-המתים המשותף שלהם, ושהם די התרגלו לרעיון הזה. גם סצנות הקרבות בים זכו לשבחים על הריאליזם שלהן: לא אקשן מהיר, אלא חילופי אש איטיים, שגורמים לצופים להרגיש כל שנייה שעוברת מהרגע בו ירו על הספינה, ועד הרגע שבו היא נפגעה – ומאותו רגע, עד שהגיבורים מגלים אם הם נשארו בחיים או לא. בתנאים כאלה, קשה מאוד שלא לסמפט את הגיבורים האלה.
וזו בדיוק הבעיה שהיתה לאנשים עם 'הצוללת', הרבה שנים לפני סרטים אחרים שהציגו את הצד הגרמני של המלחמה, כמו 'הנפילה'. התגובה של רוב הצופים ההמומים שראו את הסרט בפעם הראשונה היתה "מה, היו שם גם כאלה?" כאשר ב-"כאלה" הכוונה היא לחבורת חיילים נאצים בכל רמ"ח איבריהם, שהבידור המועדף עליהם היה בכלל שירים בריטיים, שהתבוננו בזעזוע כיצד חיילים מספינת אויב טובעים למוות ואף צעקו להם להציל את עצמם, שקיללו את המלחמה באופן כללי וצחקו על היטלר אישית, והכי-הכי חשוב – לא משמיעים אפילו מילה אחת על יהודים.
'הצוללת' יצא לראשונה ב-1981 כסרט של שעתיים וחצי, שהפך לאחד המועמדים המובילים לאוסקר באותה שנה (אבל לא זכה באף פרס). ארבע שנים מאוחר יותר, הרבה מאוד חומר נוסף שצולם על הסט הפך למיני-סדרה טלוויזיונית שהרחיבה את העלילה לחמש שעות. בשנת 1997, גרסה מורחבת של למעלה משלוש שעות עשתה גם היא סיבוב בקולנועים. ממש לאחרונה עלתה על DVD גם המיני-סדרה בשלמותה, ואותה אני חייב להודות שטרם ראיתי. אבל הגרסה המורחבת מ-1997 מומלצת ביותר.
בשנים שעברו מאז יציאת 'הצוללת', השותפים לעשייתו הסתדרו טוב בחיים. יורגן פרוכנאו צבר רזומה מפואר של הופעות בסרטים הוליוודיים שדרשו תפקידים עם מבטא זר. הצלם יוסט ואקאנו הפך לאחד מצלמי האקשן הטובים ביותר בהוליווד, בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם פול ורהובן (במיוחד ב-'גברים בחלל' – האיש פשוט מסתכל על הסט עם רצח בעיניים). פיטרסן עצמו בנה קריירה של במאי מקצוען שאפשר להפקיד אצלו כסף וכוכבים והוא בדרך כלל יודע מה לעשות איתם, כמו שאפשר לראות ב-'בקו האש', 'אייר פורס 1' (שבו פטרסן חזר על איזה תעלול או שניים מ-'הצוללת'), 'הסערה המושלמת' ו'טרויה'. חוץ מזה, כבר שנים מסתובבת שמועה שהוא הולך לביים את 'המשחק של אנדר'. אבל למי שמחפש אותו במיטבו, לפני שהוא הפך למכונת להיטים של הוליווד, מומלץ מאוד לצפות ב-'הצוללת'.
- אתר רשמי
- אתר הצוללות הנאציות
- הקרב על האוקיינוס האטלנטי
- הצוללת – הסרט מול המציאות
- Boot
דאס ביקורת.
המשחק של אנדר יכול להיות סרט גדול
חוץ מהקטע הפדופילי שכולם שם הולכים ערומים באולמות השינה של הוגוורטס בחלל. מה אורסון חשב לעצמו?
דאס ביקורת.
מה שהוא חשב לא פדופילי. מה שאתה חושב, כן.
הוידאו של הסרט הזה
מחכה לי כבר שנה. בעקבות הביקורת נראה לי שאראה אותו היום (אם אמצא אותו).
שזה קצת חבל, כי דוקא בניתי יותר על "גנב האופניים" לאחר שסוף סוף ואחרי חיפושים נרחבים מאד באינטרנט מצאתי כתוביות באנגלית.
דאס בואוט
כשהייתי בפינלנד, בפסטיבל סרטי הסטודנטים שם, הייתה לנו הקרנה של הסרט ואחריה הרצאה מפי יוסט ואקאנו (הצלם).
מסתבר שהסרט היה אמור להיות בהתחלה סרט הוליוודי בקו-פרודוקציה אמריקאית גרמנית, ושבתפקיד הראשי היה אמור לשחק רוברט רדפורד. אבל חברת ההפקה השתפנה ברגע האחרון, בעיקר כי חששו שהקהל לא יהיה מוכן לקבל את רדפורד כנאצי. ההפקה בוטלה והגרמנים גילו שנשארה אצלם תפאורה מאוד יקרה ושווה של צוללת גרמנית (כל כך יקרה, שאלמלא כך, הסרט מעולם לא היה מופק) היחוד שבתפאורה הוא היכולת לפרק כל פעם צד אחר מהתפאורה ולצלם מתוך הקיר, אבל למעשה השתמשו בפטנט הזה רק פעם אחת בסרט.
בכל מקרה, הם הפכו את הסרט לפרויקט לאומי וכך קיבלו תקציב ממשלתי והצליחו להפיק את הסרט.
בנימה אישית, כשצפיתי בסרט כל הזמן הרגשתי איזושהי אי נוחות מהזדהות עם הגיבורים הנאצים. ולכן לא כל כך היה אכפת לי במהלך הסרט מהעובדה שהם נמצאים בסכנת מוות כל הזמן.
ובנימה אישית נוספת, לפני כשנה הגיעה להתארח אצלי במאית גרמניה שפגשתי בפסטיבל אחר ברומא. וכמתנת הודיה על האירוח היא נתנה לי את הסרט בדיוידי. ועד היום הוא יושב בציפוי הניילון שלו ומחכה לישועה.
אלוהים, אני ראיתי את זה מתקרב, אני רואה את זה מתקרב, וזה אסון.
אני חושב שצריך לעבור עוד הרבה, הרבה זמן לפי שיעשו לאנדר סרט. לא בגלל העלילה או משהו כזה. לא בגלל הטכנולוגיה, יש אותה. בגלל הילדים.
הרוב המכריע של הקאסט חייב להיות מורכב מילדים, ואני חושב שרוב הסיכויים שזה יהיה זוועה (מישהו ראה את 'בעל זבוב'?). חוץ מזה, יש את הסיכוי הלא רע בכלל שעם העבר של פיטרסן (אולי אני לא יכול בדיוק לשפוט, לא ראיתי אף סרט שלו, אבל מדברים ששמעתי בעיקר כאן) זה יהיה סרט שבני תשע ילכו אליו כדי לראות חייזרים ופיצוצים ומגניב. ואז יצאו ממנו ויגידו "חייזרים! פיצוצים! מגניב!".
אני בעל ספקות קשים וכואבים בנוגע לרעיון הזה בכללותו, ואני מניח שאני אהיה בעל ספקות קשים וכואבים ממש עד הרגע שבו אשב בשורה אמצעית עם הפופקורן, אולי בהקרנת בכורה, כי פאק איט- הסרט של אנדר.
פתילי אנדר
זה פה: כתבה מספר 953
ובכל זאת, עבור הפרוטוקול:
בביקור שלו פה לפני שלוש שנים, אורסון סקוט קארד אמר ש-"הצוללת" הוא אחד הסרטים האהובים עליו ושהוא מרוצה מאוד מהעובדה שפיטרסן נבחר לביים את אנדר (מצד שני, הוא גם התבלבל בהתחלה בין פיטרסן ורונלד אמריך, ואמר הרבה מאוד שטויות באופן כללי, אז אין לי מושג כמה צריך להתייחס להצהרה הזאת ברצינות).
ואם כבר אמריך, הרהור שניצקלייני-משהו:
גם פיטרסן עם "אייר פורס 1" וגם אמריך עם "היום השלישי" הראו איך שני במאים גרמנים יכולים לביים את הסרטים הכי אמריקאיים בעולם.
כל-כך אמריקאיים, עד ששום אמריקאי לא היה מעז לביים אותם.
הערה אחת לסדר הלילה
ממה שהבנתי, הצוללת צולם ושודר במקור במערב גרמניה כמיני-סדרה. למרות שהתגובות לסדרה היו מאוד חריפות (בשל הצגת חיילים נאצים באור חיובי), הוחלט לערוך אותה מחדש כסרט קולנוע בן שעתיים וחצי שיופץ בשאר העולם. לפי הסרט "ערוץ Z: אובססיה מופלאה", היו אלה עורכי ערוץ Z האמריקאי שגילו על הגרסה המקורית והביאו אותה לארה"ב, עוד בתחילת שנות ה-80.
על פי ויקיפדיה וימד''ב, הסרט בא לפני הסדרה.
מזל טוב ובהצלחה!
זה לא אמור להיות ''לילה טוב''?
ותודה
אצלי, ימד''ב טוען אחרת
כמו כן, הנה ציטוט מהדף הזה:
http://www.u47.org/english/u47_cab_bks.asp?page=1
מזל טוב.
אה, זה בגלל שאתה מסתכל בימד''ב הלא-נכון.
תחת Movie Connections מופיע
אולי פשוט נשאל את פטרסן
אפשרות: הצוללת צולם במקור כמיני-סדרה ששודרה רק בגרמניה. לאחר מכן, קוצץ לשעתיים וחצי והופץ כסרט. בעקבות הצלחת הסרט, נערכה מחדש המיני-סדרה המקורית, כך שתתאים לקהל בין לאומי.
אני סתם מנחש, אבל אורכה הכולל של הסדרה מ-1985 הוא פחות מחמש שעות, בעוד בתאורים שונים, מוזכר כי אורכה של הסדרה המקורית (אם אכן קיימת) הוא 6 שעות. מצד שני, לפי ימד"ב, מדובר בשישה פרקים של 50 דקות, אז הכל אפשרי.
הדוקומנטרי הזה שודר בישראל או שהורדת אותו?
הוא שודר ב-Hot Prime בכבלים.
כן, ראיתי אותו בטלויזיה
סרט די מעניין על ערוץ סרטים עצמאי שפעל בארה"ב בשנות ה-70 המאוחרות וה-80, בעיקר מתוך אהבה לסרטים ופחות משיקולי רייטינג. מצחיק שערוץ Z התפרסם בכלל כי שידר בי-מוביז למבוגרים בלבד, דבר שנחשב לשבירת טאבו באותו הזמן והתאפשר רק כי מדובר בערוץ נישה. רק מאוחר יותר, הם החלו להשקיע יותר בסרטים שהקרינו, והפכו לסוג של ערוץ איכותי. מלבד הסיפור על הצוללת, הם גם טוענים שהקרנת הבכורה בערוץ היא שהביאה ל"סלבדור" שתי מועמדויות לאוסקר, לאחר שדי נשכח. כמו כן, זה היה הערוץ הראשון ששידר את הגרסה הארוכה (מאוד) של "היו זמנים באמריקה", במקום הפלופ המקוצץ.
אחד הסרטים האהובים עלי
DAS BOOT הוא ללא ספק אחד הסרטים האהובים עלי, לא ראיתי עוד סרט שממחיש בצורה כל כך מושלמת את אווירת השהייה בצוללת בזמן מלחמה – הצפיפות, הרטיבות בכל מקום, השעמום המתמשך אשר ברגע אחד יכול להפוך למלחמת השרדות, האימה על פני האנשים כאשר ההתפוצצות מזעזעת את הספינה, יורגן פיטרסן עשה בסרט הזה כמה דברים אשר תרמו רבות להרגשת האוטנטיות שלו – הוא צילם את כל הסרט ע"פ הסדר שבו הוא מוקרן ולא הרשה לשחקנים להתגלח תוך כדי הצילומים או לצאת הרבה מחוץ לגבולות הסט, הדבר תרם רבות ל"התדרדרות" מצבו הגופני של הצוות תוך כדי הסרט, לאט לאט כולם מגדלים זיפים שהופכים לזקן ועורם מקבל גוון חיוור ומיוזע.
זה ממש עצוב
כי זו בדיוק הטכניקה בה השתמשו ב'הרפתקאה בפוסידון' המקורי, ולכן השחקנים הולכים ונראים מרוטים יותר ככל שהסרט מתקדם. ב'פוסידון' החדש של פטרסן, לעומת זאת, הלסת המרובעת של ראסל נשארת חלקה עד הסוף.
אגב, זהו גם הספר היקר ביותר בכל הזמנים
לפני מספר שנים הייתי בלונדון מס' ימים וכמה שעות לפני הטיסה שלי נכנסתי לחנות ספרים משומשים, הייתי כבר בלחץ של זמן ותכננתי להשאר רק כמה דקות ואז למהר לתפוש את הרכבת לטרמינל.
אבל בעודי בחנות ראיתי מציאה מדהימה – את הספר המקורי (DAS BOOT) מתורגם לאנגלית (מהדורה ראשונה), טוב, כמובן שלא יכולתי לוותר על המציאה אז לקחתי את הספר וניגשתי לדלפק כדי לרכוש אותו, הצרה היא שהיה תור ארוך והרכישה עכבה אותי בלמעלה מ40 דקות.
כשסיימתי את הקנייה רצתי בטירוף לתפוש את הרכבת לטרמינל אבל עד שהגעתי כבר נסגרה העליה למטוס ונאלצתי לחכות 18 שעות עד לטיסה הבאה.
לא רק זאת אלא שגם שינוי הכרטיס על לי קרוב ל200 דולר, מה שהופך את DAS BOOT לספר היקר ביותר שרכתי בכל הזמנים (אם איני טועה).
200 דולר ל-18 שעות בלונדון? איפה חותמים?
אבל
על הסיפור.
חולה על יורגן פרוכנאו
צפיתי השבוע בגירסת הבמאי (DIRECTOR CUT). הגירסה ארוכה מדי ולא מפוקסת אבל יורגן הוא נאצי הורס. הורס.