במאי: דוד אופק
תסריט ובימוי: יוסי מדמוני,
דוד אופק
שחקנים: ויקטור עידה,
ריימונד אבקסיס, מכרם
חורי, דנה איבגי, ישראל
ברייט
בשנת 1988 הגיעו שתי ישויות הקרובות לי עד מאוד לגיל ארבעים. הראשונה היתה אמא שלי, שלכבודה הכנתי כרטיס ברכה עם דמויות מצויירות מתוך "עליזה בארץ הפלאות", והשניה היתה מדינת ישראל, שלכבודה לבשתי כחול ולבן לבית הספר, ולמחרת נסענו לעשות מנגל בפארק הירקון, ביחד עם כל הדודים שכמעט אף פעם לא פוגשים.
המנגל באותו יום בדיוק, אם כי מעט דרומה יותר, באשדוד, מהווה את הבסיס שעליו עומד הסרט 'המנגליסטים'. לכל אורכו אנו רואים את הדמויות השונות, בני משפחת עידה, מקיימים מצוות מנגל כהלכתה, ובד-בבד נחשפים בפנינו האירועים שהביאו אותם למקום ההוא בזמן הזה. העלילה מכילה סיפורים רבים מאוד, והרבה מעשיות. נשמר מקום כמעט שווה לכל אחד מבני המשפחה, שנמצאים במקומות כל כך שונים רוב הזמן, גם מבחינה מנטלית, עד שהסיפור הכולל הוא כמעט סטייל טרנטינו: הרבה סיפורים קצרים, מעברים מהירים וחדים ביניהם, והכל בסופו של של דבר מתחבר יחדיו. אה, וגם סדר האירועים הוא לאו דווקא כרונולוגי.
אב המשפחה, חיים (ויקטור עידה), הוא נגן קאנון גאה. קא-מה? קאנון. מסתבר שזהו כלי נגינה עיראקי מסורתי, שלמיטב הבנתי הצנועה מאוד, מזכיר קצת אורגן, רק שבמקום קלידים יש מיתרים. לעיתים אני תוהה אילו סרטים יצלמו בארץ כשלא יוותרו יותר עדות שמנהגיהן הייחודיים טרם הונצחו על פילם.
מכל מקום, לפני שנים רבות חיים היה חבר גאה ופעלתני במחתרת הציונית בעי-ראק (במלעיל), ומאז הוא נוטה לספר את הסיפור הזה בכל הזדמנות שנקרית בדרכו. כינויו במחתרת היה, כמה מפתיע, "הנגן". והנה לפתע, ארבעים שנה מאוחר יותר, יש מי שקם וטוען שלא חיים היה האיש הזה, שהחביא פעם שני רובי סטן בתוך הקאנון. וזה כמובן קצת מציק לו, לחיים, והוא מוכן לעשות הכל, כולל מהפכה כללית בחייו ונסיעה מיידית לניו-יורק, רק כדי להוכיח שהוא-הוא "הנגן".
בנו של חיים, אלי, מנסה להשתלב כבמאי בתעשיית הסרטים הניו-יורקית (יש חיה כזאת), אך עד מהרה הוא מסתבך עד הצוואר, כולל פגישות עם המשטרה המקומית ושהייה במלונות מעופשים, כתוצאה מתעלומה הנובעת מסרט שביים ('מתקפת השרמוטות הרצחניות', אם אתם חייבים לדעת). לעומתו אימו, נעימה (ריימונד אבקסיס) נסחפת לתוך משהו שנראה כלקוח מאחד מסיפורי אלף לילה ולילה, כולל סיפור אהבה מסתורי, כתוביות בערבית וגברים חובשי תרבוש. הבת תקוה (דנה איבגי, שכיאה לנצר למשפחת איבגי, נדמה שהופיעה בכל סרט ישראלי השנה) מתמחה בעיקר בלהקיא, לשנוא את כולם, ולהסתיר סודות משל עצמה, תודה רבה. בסרטים ישראליים, קל מאוד להרגיש כשהשחקנים מזייפים – הכל הרי כל-כך מוכר לנו. אבל השחקנים כאן היו מאוד חמודים ומשכנעים, ולא התקשיתי להאמין להם.
זהו סרט שאין לו שיוך כמעט לשום ז'אנר הגיוני, מין סלט של אפשרויות רבות, קצת מכל דבר, ואולי בזה כוחו. אחת לכמה סצינות,
למשל, התמונה מתערפלת קמעה, המצלמה מתמקדת באחת
מדמויות המשנה, וזו מביטה היישר אל הצופים וזוכה להציג את עצמה, לספר קצת על חייה, ולהסביר את המניעים שדוחפים אותה להתנהג כפי שהיא מתנהגת בסרט. סוג של ראיון עיתונאי שכזה, אם תרצו. זוהי בהחלט דרך מעניינת לתת פרשנות לדברים שאחרת היו נשארים בלתי ברורים, ולתת פתחון פה לדמויות שלרוב נותרות הרחק בשולי העלילה.
הפאקים הגדולים של הסרט מגיעים דווקא בתחום האמינות התקופתית. 1988, אמרנו? ובכל זאת, רואים כל-כך הרבה פלאפונים בסרט, וגם הטלפונים של בזק נראים מודרניים למדי. כשמישהו משלם את החשבון, רואים בבירור שטר ירקרק של עשרים ש"ח (פעם היה בכלל השטר האפרפר, זוכרים?). וגם כשיוצרי הסרט התאמצו להכניס לתמונה דווקא את אחד ממכשירי הוידאו הישנים, ששררו אז בשוק, הרי שעל הוידאו הודבקה משום מה מדבקה של "וואלה".
קשה גם להתחמק מההשוואה בין 'המנגליסטים' לסדרה 'בת-ים – ניו-יורק'. חלק מצוות השחקנים חופף, וגם הבמאי/תסריטאי, דוד אופק. והעובדה שויקטור עידה שוב משחק נגן עיראקי מזדקן. ושיש לו בן שעוסק בקולנוע קצת שונה, בניו-יורק. לכן יש משהו קצת נלעג בזה שדליה שימקו, ששיחקה ב'בת-ים – ניו-יורק', חתומה כממליצה בחום על 'המנגליסטים' במודעות לסרט. אבל מה לעשות, הביצה בארץ קטנה וצפופה, ואני מוכן לסלוח גם למיחזור מסויים של רעיונות, כל עוד התוצאה היא טובה.
והתוצאה אכן טובה ברובה. למרות עומס העלילה, הסרט בסך הכל די קליל, כיפי, ומאוד מומלץ למי שאוהב לראות דרמה טובה, שגם צוחקים בה. הוא מאוד נעים לעין, כשחלק מן הצילומים פיוטיים ממש. המעברים המהירים בין הסיפורים השונים שמרו על הערנות שלי, גרמו לי לנסות ולנחש מהו הדבר הבא שעומד לקרות (טעיתי, לרוב), ולרצות מאוד לדעת כיצד יסתיים הכל. אה, וגם למדתי את החשיבות של השארת טיפ במלון.
''מתקפת השרמוטות הרצחניות''?
זה על פי ספר של דיק פורס?
(יש אנשים שיבינו את זה. יש אנשים שלא. עם האחרונים הסליחה.)
''מתקפת השרמוטות הרצחניות''?
הוא במאי של סרטי טראש. בשלב מסוים יש הופעת אורח של מנכ"ל "טרומה", האיש שאחראי לטוקסיק אוונג'ר המלכותי.
אני בדר''כ לא רואה סרטים ישראלים בקולנוע.
האחרון שראיתי היה "חולה אהבה בשיכון ג"', בשנת 96'. וגם אז זה היה בגלל שהיו לי כרטיסים חינם…
אז לא פלא שהאינסטינקט הראשון שלי כשהציעו לי ללכת לראות את "המנגליסטים" בקולנוע (ועוד בתשלום!), היה לעשות פרצוף. אבל בסופו של דבר, אמרתי – למה לא? אולי הסרט אפילו יהיה טוב.
נקודת האור הראשונה הייתה עוד לפני שנכנסנו לאולם – דוכן של ד"ר לק, בו נאמר לנו שמותר להכניס את הגלידה לאולם. זה כבר עשה לי מצב רוח טוב, ולקחתי לי כדור של שוקולד תפוז (ועל זה נאמר: "מה יש לבנות עם שוקולד תפוז?").
לא הופתענו במיוחד כשנכנסנו לאולם ריק לגמרי. התמקמנו לנו במקום טוב באמצע, עד שנכנס זוג צעיר, שהתיישב בשורה לפנינו קצת קרוב מדי, וגלשנו כיסא אחד הצידה. חוצפה של אנשים. ואפילו לא טרחו לסגור את הדלת אחריהם כשנכנסו (מה חשבו, שהסדרן יעשה את זה?).
והסרט? הסרט היה בהחלט טוב. ולא, לא רק "יחסית לסרט ישראלי". אמנם היו כמה דברים שהפריעו, כמו למשל הפלאפונים (שכבר הוזכרו בביקורת), ואם אני לא טועה, גם נצפו משקפי שמש מודרנים למדי.
הסיפור היה מעניין. מספר עלילות שונות שזורות אחת בשניה, תוך שימוש ב-
, כשכמה סצנות מראים לנו כל פעם מנקודת מבט של דמות אחרת.
מה אגיד לסיום? פעם הבאה כשיציעו לי ללכת לסרט ישראלי בקולנוע, אולי לא אעשה פרצוף. אולי.
גלידה? קולנוע?
איפה יש גלידה, איפה?
קולנוע לב אלרם, רמת גן.
אני בדר''כ לא רואה סרטים ישראלים בקולנוע.
כן גם במטריקס היתה את הבעייה עם המשקפי שמש
מנגליסטים
נדמה לי ששם הסרט קצת בעייתי – "המנגליסטים" מזכיר לי בצליל את "חגיגה בסנוקר" יותר מאשר את "חתונה מאוחרת". אם אכן הסרט הוא טוב ורציני, מדוע בחרו לתת לו שם כל-כך עממי וסלנגי? האם הסרט מתכתב עם מסורת סרטי הבורקס, אשר במשך שנים הציגו את התרבות של המזרחיים בארץ כהמונית וצעקנית, ומנסה להציג אלטרנטיבה?
כי הסרט, אחרי הכל,
עוסק במגליסטים.
אז מה אם הסרט, אחרי הכל
"חתונה מאוחרת" עוסק בגרוזינים, אבל לא קראו לו "הגרוזינים". "בלוז לחופש הגדול" עוסק בשמיניסטים לפני גיוס, אבל לא קראו לו "השמיניסטים".
הבנת את הרעיון.
כנראה שלא הבנתי.
אני הייתי שרוי תחת האשלייה שמנגליסטים זה תחביב, בעוד שמיניסטים זה מקצוע וגרוזינים זו עדה, ובעוד שאפשר לקרוא לסרט בשמו של תחביב הגיבורים (שדרך אגב, גם משמש כשלד שעליו נפרסת העלילה), בעוד שימוש במקצוע הגיבורים זה משעמם ושימוש בעדתם זה אסור.
וכן, הסרט יכול להיות איכותי, אבל המטרה הוא להראות את העממיות של הגיבורים. לכן דווקא השם מתאים.
כנראה שלא הבנתי.
התכוונתי ברצינות, האם מי שראה את הסרט יכול לספר לנו למה נבחר תחביב הגיבורים לשם הסרט? האם הוא מאפיין אותם במיוחד? האם זהו שם ציני? או האם העממיות של השם באה, כפי ששאלתי קודם, להציע נרטיב אלטרנטיבי לראיית המזרחיים בקולנוע הישראלי?
כנראה שלא הבנת.
לא מזמן, קצת אחרי שחזרתי לארץ, ראיתי תוכנית עם דוד אופק ויוסי מדמוני. בתוכנית שנעשתה כנראה בשלבים הראשונים של עשיית הסרט, דובר בין היתר על הקושי בבחירת השם. הם ציינו שהרבה אנשים באו אליהם בטענות לגבי השם 'המטופש' והסבירו שהבחירה בשם באה אכן כדי להדגיש את העממיות של הסרט, מעין סרט כזה, שהישראלי הממוצע יוכל להזדהות איתו.
כנראה שחייו של הישראלי הממוצע נסובים סביב המנגל של יום העצמאות (אני אשמח אם הישראלים הממוצעים שגולשים פה יאשרו/יפריחו את הטענה הזאת אחת ולתמיד).
התוכנית הנ"ל ליוותה את השניים בשלב בתחקיר לסרט בו הם מנסים 'ללכוד' את ההוויה הישראלית..
כשראיתי את התוכנית, גמלה בי החלטה לראות את המנגליסטים, קיוויתי שזה יחשוף בפני איזשהו פן של ישראליות שאני אוכל להתחבר ולהיות גאה בו (נסיתי למצוא דברים מעודדים בשיבה לארץ)..
אבל המציאות כרגיל מוכיחה שאי אפשר הכל, והסרט, מהנה ככל שהיה, לא גרם לי לתחושת גאווה לאומית והתרממות רוח.
עדיין מומלץ לראות.
אפשר להגיד הרבה דברים
על הישראלים שגולשים פה.
"ממוצעים" הוא לא אחד מהם.
ולמה זה?
יש איזשהם מבחני כניסה שלא סיפרו לי עליהם? נתונים מינימלים? נימוס חריג?
לא בפעם האחרונה שבדקתי.
__________
העלמה עפרונית, שנמאס לה כבר לגמרי מהשנאה העצמית הזאת, ומהסטיגמות המגעילות האלו, שמשום מה מדברות תמיד על "ההם". זה אנחנו. תודה. ואנחנו לא כאלו גרועים.
כי בתור התחלה,
כניסה לאתר דורשת חיבור לאינטרנט, מה שכבר מסיט את הפרופיל מהממוצע הישראלי. ככל שעובר הזמן, ההסטה יותר קטנה, אבל זה עדיין לא קרוב.
נניח.
(וחוצמזה, שכשאומרים "הישראלי הממוצע" משום מה תמיד חושבים על "הישראלי המגעיל" והרי ידוע לכל ששתי ההגדרות הנ"ל לא חופפות הן)
__________
העלמה עפרונית, יצאה מהסוגריים
אל תניחי מה שאת לא מוכנה להוכיח.
(כמובן, כל מה שיפה בהנחות זה שלא צריך להוכיח אותן, אבל תמיד כדאי להיות מוכנים)
נו, תניח לי. [1]
להוכיח? הממ… תחושות בטן זה טוב מספיק?
העובדה שקשה לי להאמין שסטטיסטית יצא במקרה שכל האנשים שאני מוקפת בהם הם לא ישראלים מכוערים אלא אנשים מעניינים, בוגרים, נקיים, מרתקים, שנונים ובעלי ידע רחב?
[1]עלוב, אני יודעת. אני מנסה להתמודד עכשיו עם מלאנתפלפים תגובות בביקורת מטריקס, קשה לי.
_________
העלמה עפרונית, חוזרת להתמודד עם המטריקס
כל אחד
מקיף את עצמו באנשים אליהם הוא מרגיש קירבה.
גם לי קשה להאמין שהעובדה ש*כל* האנשים המקיפים אותך הם "אנשים מעניינים, בוגרים וגו"' היא מקרה סטטיסטי. הסיכוי שזה יקרה הוא רזה לכלום (שזה, כמובן, תרגום גרוע ל-Slim to none)
אבל אני דווקא התכוונתי לכך שגולשי האתר פשוט לא מתאימים לפרופיל ה"ממוצע".
כשאני אומר ממוצע, אני מתכוון בדיוק לזה – ממוצע. סך כל התכונות (אם נוכל לכמת תכונה), מחולק במס' המשתתפים במדגם.
לא משנה אם הישראלי הממוצע הוא מגעיל או לא, חובב סרטים הוא בטח לא. גם יכולת הביטוי שלו בכתב אינה גבוהה במיוחד.
הישראלי הממוצע לא מרבה לכתוב בפורומים. אם זה מפאת חוסר חיבור לאינטרנט, חוסר פנאי או חוסר עניין.
הישראלי הממוצע לא מסוגל לנהל דיון ענייני לאורך זמן ולא ישקיע מזמנו אם הוא לא יקבל תמורה מיידית.
הישראלי הממוצע מעריך כוח יותר ממוח. הוא לא אינטליגנטי במיוחד, וזה לא מפריע לו.
הישראלי הממוצע הוא, איך נגיד? ממוצע. ואני לא חושב שיש כאן אף אחד ששואף להיות ממוצע.
אישית, אני לא רואה את עצמי כממוצע (אם אני מעליו או מתחתיו, לא אני אקבע), ואין לי חברים ממוצעים. בעצם, אני לא חושב שאני מכיר אנשים ממוצעים. אבל זה לא בהכרח כי הם לא קיימים, פשוט יותר נח לי לא להכיר אותם.
_________________________
הערה 1:
הפוסט הנ"ל מכיל את דעותיו האישיות של הכותב. לא קראתי אף מחקר או מאמר המכיל את "תכונת הישראלי הממוצע".
הערה 2:
אמנם הפוסט מדבר על ישראלים, אך בעצם הוא יכול להיות מכוון לכל תרבות מערבית בעולם.
זו לא שנאה עצמית, זהו המין האנושי בעיני.
כל אחד
אולי אתה לא מכיר אף ישראלי ממוצע, מפני שלמעשה רוב הסיכויים שהחיה הזאת לא קיימת (תראה לי אדם עם 2.7 ילדים). כדי ליצור את הממוצע משתמשים בדיעות/מעשים של הרבה אנשים..
אז תפסיק להתחמק מהממוצעות, ותודה שהמנגל ביום העצמאות זה שיא השנה בשבילך.
תראה
אני לא אומר שלא קיימים אנשים כאלה בארץ, יש הרבה, לא ספרתי בדיוק כמה ואני לא יודע אם זה הופך אותם לממוצע, אבל זה לא משונה. זה לא שישראל מיוחדת כל כך, גם לאמריקאים לא חסרים רד נקים מטומטמים, או סתם מטומטמים, על צרפת לא נדבר בכלל, גם לגרמנים אין הרבה במה להתגאות (אלא אם כן פורנו ורצח עם זה משהו להתגאות בו), ולכל הבריטים יש שיניים רקובות.
מה זה אומר לנו? לא יודע, אבל אני חושב שאנחנו די בסדר.
ראה הערה מס' 2
מנגליסטים זו כמו מנגלואידים?
התאכזבתי לקרוא כאן שהשם 'המנגליסטים' נבחר בלגלל ה'עממיות' שלו.
אני הייתי תחת הרושם שהשם בא להגיד דבר כזה: בואו ניקח קבוצה רנדומלית של מנגליסטים. אנחנו תמיד רואים אותם, ובטוחים שאנחנו יודעים עליהם הכל – בטח משפחה ישראלית ממוצעת עם בעיות ממוצעות שאנחנו מכירים מהעיתון, עם אופי ממוצע וחיים ממוצעים, לא מעניין אותם שום דבר מלבד המנגל, הם שבעים ומאושרים. לא כמונו – הסובלים והמהורהרים, שלא יודעים ליהנות מאוכל.
ואילו הסרט אומר – מיהם באמת האנשים האלה מהמנגל. ממוצעים? לא בדיוק. כל אחד מהם יש לו הסיפור שלו. אלה המנגליסטים וזהו הסיפור שלהם.
אגב, בעיני הדמויות רחוקות מלהיות 'עממיות'. חיים הוא, for god's sake, נגן מוזיקה קלאסית. הבן שלו הוא קולנוען. ראיתם איך חיים מדבר בחוסר-כבוד-מכובד אל הבחורה שלא יודעת מה זה קאנון? הוא כמעט בריטי בטון הדיבור שלו.
מה עממי יותר במשפחה הזו, לעומת המשפחה ב'כנפיים שבורות' למשל?
המנגליסטים-חידוש לשוני
למרות ששם הסרט נגזר מהמילה מנגל שהיא בניגוד לברביקיו מילה המרמזת על עממיות. המילה המנגליסטים יש בה מעט מעבר לזה מנגל +יסטים (ולשם השוואה: סופיסטים, אנכרוניסטים…) סיומת לועזית. הניגוד בין המנגל ל…יסטים מעיד אולי על הסרט.
אבל המילה התקבלה באופן טבעי ביותר כאילו תמיד היתה כאן. ותתקנו אותי אם אני טועה.
המנגליסטים-חידוש לשוני (כה''ב)
הייתי מתקנת אותך אם הייתי מבינה מה לעזזל אמרת..
הוא היה תחת הרושם המוטעה
שהסיומת "יסט" לא נכנסה במלוא הכוח לשפה העברית כבר מזמן.
הוא דווקא הרשים אותי מאוד
בדיוק בגלל שהסיומת "יסט" נכנסה לשפה, אבל אף פעם לא בהקשר הזה. שמענו קודם על "שמיניסט" ועל "ביצועיסט", אבל המילה "מנגליסט" לא היתה קיימת בשפה העברית מעולם. שים לב איך פתאום נראה כאילו היא כן היתה קיימת, ואיך הזרות שלה חולפת לידנו בלי לשים לב.
השפה העברית, אם לא שמת לב,
היא שפה מאד מודולרית, ואין צורך שהמילה "מנגליסט" תכנס לשימוש רשמי בשביל שהיא תתקבל כבמילה נכונה.
ובכל זאת
היא לא היתה מעולם בשימוש.
היא לא צריכה להיות.
אני יכולה לקום מחר בבוקר ולהגיד "העין-דגיסטים", וכולם יידעו למה אני מתכוונת (אנשים ששורפים את כל ימיהם בעין-הדג, כמובן). אף אחד גם לא יתייחס לזה כאל מילה חדשה, אם כבר מדברים.
אחד המאפיינים החשובים של שפה (כאובייקט כללי בשימוש האדם, לאו דווקא כשפה ספציפית) הוא היצירתיות שלה, היכולת שלה להפיק מילים חדשות על יסוד מילים קיימות שמשובצות במבנים קיימים. לצורך זה, לא נדרש שמישהו ישתמש במילה קודם.
כך שזה פשוט לא רלוונטי אם כן השתמשו או לא השתמשו (ניחוש שלי: כן) במילה "מנגליסטים" קודם. עצם העובדה שכולם מבינים מה היא אומרת פירושה שהיא למעשה כבר הייתה חלק מהשפה בכוח, והשימוש בה בסרט רק הוציא את זה אל הפועל.
היא לא צריכה להיות.
אכן לא רלוונטי אם כן או לא השתמשו, אבל גם השאר לא רלוונטי. הדיון התחיל כאן
כתבה מספר 1560
ומה שמרתק הוא באמת הניגוד בין מילת סלנג עממית כ"כ כמו "מנגל" לסיומת הלועזית. וכל זה, במסגרת הנסיון להבין למה כיוונו יוצרי הסרט כשנתנו לו דווקא את השם הזה.
אם זה מה שמרתק אותך
אני בטוחה שהמילה "וואלאיסט" פשוט לא מאפשרת לך להתיק את עיניך מהמסך.
וואלאיסט? מעולם לא שמעתי את המילה הזו קודם.
אחד שגולש בוואלה!!!1
שמחתי לקרוא 2 ביקורות חיוביות.
כשהסרט יצא העיתונים התמלאו בראיונות עם היוצרים ובביקורות שליליות למדי. אז לא רציתי ללכת, למרות העקרון של עידוד התעשיה.
כאן, אם הבנתי נכון, הטענה העיקרית היא האנכרוניזמים בצורת פלאפונים ומשקפי שמש קוליים, וכל השאר נשמע ממש חביב.
שיניתי את דעתי, ומייד אחרי המטריקס, אני אשתדל לראות את "המנגליסטים".
שאלה קטנה
קודם כל תודה רבה לכל מי שהגיבו לביקורת, או בכלל. ועכשיו לפינת השאלה הקטנה:
מבין כל המגיבים, רק שתיים, Roswella ו-Dswbg, ציינו שהן צפו ב"מנגליסטים". (ועכשיו לפינת הוידוי:) העניין הוא ששתיהן ראו את הסרט הזה ביחד, ועוד ביחד איתי (וכן, שתיהן הזמינו גלידה בטעם שוקולד תפוז, אוי לאותה בושה). השאלה היא, האם יש פה עוד מישהו שצפה בסרט הזה?
תשובה
כן, ואהבתי מאוד למרות שהסרט עמוס מדי לטעמי. זהו לדעתי סרט אחר. הנועזות של הסרט קנתה אותי. לא זכורה לי יצירה כזאת בקולנוע הישראלי ואולי בקולנוע בכלל, לכן לדעתי הסרט זכה לביקורות קיצוניות (לטוב ולרע). לדעתי סרט נפלא ונוגע ללב.
כן, אני
דווקא מייד כשיצא. האולם היה ריק כמעט לגמרי, והצטערתי על זה. לדעתי הם לא שיווקו נכון את הסרט הזה, שבעצם קשה לשווק אותו "נכון", כי יש בו המון כיוונים שונים ומנוגדים. לפי קידום המכירות שעשו לו אפשר היה לחשוב שמדובר בעוד דרמה עממית "אותנטית", כשבעצם היו שם חוץ מזה כל מיני רבדים של פנטזיה, סרט (טראש) בתוך סרט ופלאש-בקים הזויים. זה לגמרי לא סרט מושלם, אבל מעניין מאוד.
http://www.notes.co.il/aviva/355.asp
זמן ומקום
הסרט 'המנגליסטים' הוא מעולה גם בישיבה על החוף עם ווליום מוגזם ואנשים שעוברים לך הלוך ושוב מול הפרצוף.
אבל, היו לי כמה בעיות איתו:
1. למה 88? הסרט היה יכול בדיוק באותה המידה להתרחש עכשיו. לא יודעת למה, אבל כשמציגים לי סרט תקופתי, אני מצפה שלתקופה תהיה איזו שהיא משמעות.
2. חור בעלילה -(זהירות, ספויילר!):
לא הבנתי למה עזרא טאויל השקיע כל כך באשתו של חיים, רק כדי לזרוק אותה.
מישהו הבין את זה? נקמה? אובדן עניין פתאומי?
תשובה
אכן, נקמה. נאמר בסרט שהיא בחרה את חיים על פניו, בזמנו, ועל כן עזרא רוצה לנקום. מבחינתו, הוא עושה לה את מה שהיא עשתה לו (שובר לה את הלב). וכבר אמרה ג'סיקה רביט בנושא הזה: