 |
||
| גראנד פינאלה לגל הטריילרים הנוכחי: מבט ראשון על שני תותחי הפנטזיה של סוף השנה. 'הארי פוטר וגביע האש' ו'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' מתהדרים שניהם בטיזרים מפוארים ומרובי חיות מיתולוגיות. |
08.05.2005
|
|
יומית
גראנד פינאלה לגל הטריילרים הנוכחי: מבט ראשון על שני תותחי הפנטזיה של סוף השנה. 'הארי פוטר וגביע האש' ו'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' מתהדרים שניהם בטיזרים מפוארים ומרובי חיות מיתולוגיות.
גראנד פינאלה לגל הטריילרים הנוכחי: מבט ראשון על שני תותחי הפנטזיה של סוף השנה. 'הארי פוטר וגביע האש' ו'סיפורי נרניה: האריה, המכשפה וארון הבגדים' מתהדרים שניהם בטיזרים מפוארים ומרובי חיות מיתולוגיות.
בגדול? מאכזב.
הטריילר ל-"האריה וכל החבר'ה" לא נראה רע, אבל הוא נראה מאוד By the Numbers. זה נראה כמו מחזור דהוי של מרכיבים מסרטי "שר הטבעות" ו-"הארי פוטר", ונשמע כמו הפקה של הולמארק. ציפיתי לקצת יותר חינניות מהבמאי שעשה את "שרק" – לא, לא חשבתי שהחמור או החתול במגפיים יעשו הופעת אורח, אבל גם אין שום סיבה שהקאסט יראה כאילו הוא נחנק בתוך הבגדים המחוייטים שלו רגע אחרי שהכריחו אותו לבלוע מטאטא (אם כי, נקודת-אור בולטת – הרגע בו הילדה פותחת את הארון. חביב למדי).
ואני מקווה מאוד שבמהלך הסרט האריה הזה מפגין נוכחות *קצת* יותר מרשימה, כי בטריילר הוא לא נראה בכלל כמו אסלן. הוא נראה כמו איזו חיה מסכנה שברחה מגן החיות, ועכשיו מחפשת נואשות את הדרך חזרה.
ולגבי הארי פוטר – אין ספק, הקלוז-אפים על הפרצופים של הגיבורים בהתחלה הם אחד הדברים המצחיקים ביותר שנראה על מסך המחשב שלי מזה זמן רב.
אבל הדרקון, אני חייב להודות, מגניב.
מאכזב גם בקטן.
או שזו רק אני או שהטריילר של הארי פוטר נורא קטן.
נו, מילא.
דווקא אהבתי את הילדים בהתחלה, אבל זה בזבז 3/4 טריילר.
גם את הסרט הזה אני אראה, וגם עליו אני אגיד – מהספר נהניתי יותר.
לא נורא, אתנחם בתרגום העברי לספר השישי, שבטח יצא באותו זמן.
לגבי נרניה – מפחיד אותי לראות את הסרט, דווקא מפני שאהבתי כל כך את הספר.
מסכימה עם מי שאמר שהצבעים חזקים מדי. הכל שם נראה מלאכותי. אסלן בכלל נראה כמו חיה ממוחשבת, ולא כמו אריה רציני.
רק אני דמיינתי את המכשפה הלבנה עם שיער שחור? אולי זה בגלל הציורים שבספר.
נחיה ונראה.
לא הצלחתי לראות את נרניה!
הכל קופץ! אלוהים!
מי הבמאי של פוטר הפעם?
ולמה הדרקון נראה כאילו הוא הגיע ישר מ"שלטון האש"?
בלה בלה
אז ככה- הארי פוטר דווקא נראה מגניב. הקלוז-אפים בהתחלה בהחלט מבדרים, אבל השחקנים כבר לא נראים כמו ילדים קטנים, אלא כמו משהו טיפה יותר רציני.
בנרניה מטריד אותי שהם כאלה קטנים! אדמונד, פיטר וסוזאן עוד בסדר (למרות שדמיינתי את שני האחים בלונדיניים), אבל למה לוסי נראית בת 5? מעצבן. גם כל הצבעים רווים מידי- הירוק נראה פלסטי כזה, המים בצבע טורקיז-תכלת מזוייף לחלוטין והכל נראה סט כזה, לא אמיתי מידי. אבל מה לעשות, אני מוקסם מזה- זה הספר האהוב עליי, ולמרות שאני יודע שאני בטח אהרוס לעצמי אותו, אני אראה את הסרט.
הטריילר של "הארי פוטר וגביע האש" לא עולה לי… כשאני מדליק אותו זה קופץ לסוף…
כנראה ששוב צריך
את הבחור ההוא שיבוא ויסביר איך צופים בקוויקטיים.
אם אתה מדבר על נרניה
אז שם זה ריל פלייר
ואם צריך עזרה בקוויקטיים, לך לעמוד של הטריילר ולחץ על הלינק הזה
http://fisheye.8ln.org/cgi-bin/geturl.pl?ref=1
קישור ישיר (להורדה)
http://movies.apple.com/movies/wb//harry_potter_goblet/hp_gobletoffire_m480.mov
קישור ישיר (להורדה)
לינק ישיר לנרניה: (אין צורך בארון)
http://progressive.stream.aol.com/aol/us/moviefone/movies/2005/chroniclesofnarniathelionthewitchandthewardrobethe_019417/chroniclesofnarniathelionthewitchandthewardrobethe_trlr_01_high_dl.mov
הארי פוטר
למרות שהטיזר רק חושף תמונות קצרות מאוד,אני באמת חושב שהסרט הרביעי יהיה טוב.(אפילו מהשלישי).
רק מישהו שם לב שבקטע שרואים את הארי נאבק בדרקון,הוא לא אמור לעוף עם מטאטא?.
מישהו יודע איזה עוד קטעים הם חתכו מהספר?.
אה
אני יודע את זה,גם אני זוכר הרבה מספרים. אבל בטיזר רואים אותו פשוט רץ ומתחמק מהדרקון.
הכותרת של היומית מאוד סימבולית (לגבי היום).
הספרים של סדרת נרנייה וספרי שרה''ט כל כך שונים
אז למה לעזאזל הטריילר נראה כמו שרה"ט 4? ממש חיכיתי לגולום שיצוץ מאיזו פינה.
האמת היא שספרי נרנייה היו חלק כל כך גדול בילדות המוקדמת שלי שכל סרט יהייה בגדר אכזבה…
נ.ב.
פעם (מזמן בעידן החד ערוצי) הייתה סדרה מדהימה (מצולמת) בחינוכית על נרנייה. מישהו זוכר איך קראו לה? מישהו בכלל זוכר?
נדמה לי שקראו לה
האריה המכשפה וארון הבגדים והיא שודרה שוב לפני כמה שנים, אז ראיתי אותה ודי התאכזבתי.
יום חמישי?
אניחושב. אני זוכר שהגעתי מהישיבה יותר מוקדם במיוחד כדי לראות אותה (הייתי בפנימיה). פיספסתי כמה פרקים.
יש אותה באינטרנט היכנשהו?
אשמח ללינק להורדה אם יש.
הספרים של סדרת נרנייה וספרי שרה''ט כל כך שונים
אם משהו שמע על סידרה של נרניה אני אשמח מאוד לדעת פרטים…
הספרים של סדרת נרנייה וספרי שרה''ט כל כך שונים
נרניה היא סדרה של שבעה ספרים שחיבר הסופר הבריטי ק. ס. לואיס. הספרים בסדרה:
– אחיינו של הקוסם
– האריה, המכשפה וארון הבגדים
– הסוס ונערו
– הנסיך כספיאן
– המסע בדורך השחר
– כס הכסף
– הקרב האחרון
כולם יצאו בתרגום לעברית, אם כי את רובם (חוץ מהשני) די קשה למצוא בחנויות ספרים בימינו.
נדמה לי שהיא התכוונה לסדרת טלויזיה של נרניה,
כי על זה איש המראה דיבר.
אבל אם כבר העלית את הנושא, אני חושב שגם היום לא כל כך קשה למצוא את הספרים.
בזמנו אני התקשיתי להשיג דווקא את "האריה, המכשפה וארון הבגדים", כיון שלא רציתי את המהדורה הגדולה שנמצאת בחנויות בשנים האחרונות – שלא תואמת את שאר הספרים – אלא את הישנה של מרגנית.
טוב שיש חנויות ספרים משומשים.
כל הספרים שתורגמו לעברית
הודפסו בעטיפה חדשה וחגיגית וזמינים לציבור הרחב (בחנות שאני עובד בה יש סטנד מושקע ואפילו 25% הנחה).
אפשר להגיד שהספרים הם סוג של מרצ'נדייס. וזה נפלא.
מרצ'נדייז, מרצ'נדייז, מרצ'נדייז!
א. רק העטיפה חדשה? כלומר, לא מדובר בהדפסה חדשה?
ב. כריכה רכה, נכון?
כן, כריכה רכה (זמורה ביתן)
ויש גם ספר "מאוחרי הקלעים" של ההפקת הסרט.
עיצוב העטיפה חדש אך לדעתי אין מדובר בתרגום חדש.
באמת? באמת באמת?
איזה יופי! רק מה, אני די בטוח שלפחות 'האריה, המכשפה וארון הבגדים' יצא ממש בתרגום חדש (היו על זה כמה כתבות בעיתונים).
טוב, מסע רכישות עומד בפתח.
ובכן, לאחר מחקר מעמיק, שהתפרש על עשרות חנויות ספרים,
להלן המסקנות:
כל הספרים יצאו במהדורה חדשה, שלטעמי היתרון הגדול שלה הוא כריכה תואמת, מעוצבת ויפה הרבה יותר מהאיורים הכעורים והפסיכדליים משהו שעל כריכת המהדורה הישנה שיושבת אצלי על המדף, והחסרון שלה הוא כריכה רכה.
הכריכה המעוצבת מחדש היא השינוי היחיד שנעשה בשישה מהם.
'האריה, המכשפה וארון הבגדים', לעומת זאת, יצא בתרגום חדש לגמרי, בשתי גרסאות – האחת עם כריכת "התמונות מתוך הסרט 'האריה, המכשפה..' " וכו', והאחרת עם כריכה תואמת לשאר הסדרה.
בהצלחה במסע הרכישות.
הגיוני. הזכויות ל''אריה'' עברו משוקן לזמורה.
ואף על פי כן
הספר תואם לשאר הספרים בסדרה?
כל שבעת הספרים יצאו בסדרת ''מרגנית'' של ''זמורה ביתן'',
וכך גם המהדורה הישנה יותר.
אמנם לפני כמה שנים יצא 'האריה..' במהדורה שונה, אאל"ט של "מחברות לספרות", ומהדורת "מרגנית" נעלמה מהחנויות – אבל גם "מחברות לספרות" שייכת ל"זמורה".
כריכה ועריכה
אני דווקא אוהב יותר את הכריכות הישנות. אולי כי זה מה שאני זוכר בתור ילד. וגם החדשות מריחות ממרצנדייז. לספרים באנגלית יש כריכות באמת יותר יפות (יש כמה סוגים, אבל באופן כללי כולם מרשימים יותר מהאיורים העבריים).
ולגבי התרגום אני יותר אוהב את התרגום הישן. אגב בדקתי והוא כנראה משנות השישים. שוחחתי על זה כמה פעמים ומסתבר שאני הכי אוהב תרגומים של שנות השישים והשבעים, ואח"כ את הישנים יותר (שנות החמישים) ושנות השמונים. התרגומים החדשים חדשים הרבה פעמים מודרניים מדי קצת בשבילי. אבל יתכן שזה באמת נצרך בשביל שילדים היום יוכלו לקרוא את זה. הגם אני חושב שילדים אוהבים ששפת הסיפור תהיה מיוחדת.
זהו בכל אופן.
הספרים של סדרת נרנייה וספרי שרה''ט כל כך שונים
היי תודה על התגובה אבל אני מכירה את כול הסידרה ומאוד אוהבת אותה השאלה שלי הייתה בקשר לסידרת טלוויזיה בערוץ אחר אם היתה כזאת מתי ואיך קוראים לה…
תודה בכול מקרה
אופס
היתה סדרה של ה-BBC שיצאה בשנת 1988, ועסקה רק בספר הראשון (זאת אומרת, השני – האריה, המכשפה וארון הבגדים). עוד מידע, כאן –
http://imdb.com/title/tt0094500/
אגב, באופן כללי, IMDB הוא מקור נהדר לאינפורמציה גם בקשר לתוכניות טלוויזיה, לא רק סרטים.
היתה גם סדרת המשך
(שזה באמריקאית, "עונה שניה") שאיגדה בתוכה את 'הנסיך כספיאן' ו'המסע בדורך השחר', אם אני לא טועה. ואולי בשלב כלשהו הם הגיעו גם ל'כס הכסף'.
נדמה לי שהיא אפילו שודרה בארץ.
יש לי איזשהו זכרון מעומעם ומודחק של ריפיצ'יפ אנושי למדי ובגודל של גימלי ממוצע (בספר הוא בגובה כ-60 ס"מ).
לי לא זכור הנסיך הכספיאן אלא רק 'המסע בדורך השחר', שדרך אגב, המבנה שלו ממש מתאים לסדרת טלויזיה – לא עלילה אחת אחידה, אלא הרפתקאות קצרות בכל מיני איים, שלאו דווקא קשורות אחת לשניה (טוב, שבעה אצילים וכו', אני יודע).
אחרי שיטוט בימד"ב:
אכן, מסתבר שהם הגיעו גם ל'כס הכסף'.
הנה 'הנסיך כספיאן + המסע בדורך השחר' – http://imdb.com/title/tt0096681/
והנה 'כס הכסף' – http://imdb.com/title/tt0098912/
ומסתבר שאת ריפיצ'יפ משחק וורויק דייויס (ווילו ב'ווילו והנסיכה' – שאני עוד אראה יום אחד, פרופ' פליטיק בסדרת 'הארי פוטר' וגופו של מרווין ב'מדריך הטרמפיסט לגלקסיה').
קטן, אבל עדיין לא קטן מספיק.
כן, היא שודרה בארץ.
בתכניות הילדים והנוער לערב זה של ערוץ 1.
והדבר היחדי שאני זוכר משם
סליחה על השטחיות, זה שלילדה היו שיניים בולטות בצורה כזו ש- וול, זה הדבר היחיד שאני זוכר מהסדרה.
אכזבה וביקורת בצידה - ממלכת נרניה
קודם כל אני מחובבי סיפורי נרניה מנעורי (קראתי את הסדרה יותר מעשר פעמים). קיבלתי את בשורת הסרט בהתלהבות זהירה כראוי – וחיכיתי, חיכיתי …
והנה שני ציפורים – נרניה ופוטר – במכה אחת…
הדבר שתפס את תשומת ליבי מייד, היתה דמותה הדוחה של מיסיס מקרידי. דג'ה וו. הסצינה הזכירה לי את קטע הפתיחה של סוד הגן הנעלם.
ויש כאן שני נושאים להזכיר – האחד הקונספט של סוד הגן הנעלם, והשני את ההבדל מסיפור נרניה.
ילדה (סוד הגן) או קבוצת ילדים (נרניה, אגב גם בנרניה הגיבורה היא ילדה קטנה) שמגיעה בגלל אסון (מות ההורים – הגן, המלחמה – נרניה). מגיעים אבודים למקום שהם לא מכירים בו מחכה להם מנהלת משק בית חמורת סבר ולא-אוהבת ילדים, שמנסה להרחיק אותם מבעל הבית (אביו של קולין – הגן, הפרופסור – נרניה). ויש כמובן שורה של חוקים דרקוניים שאסור לעשות. ויש בית עם הרבה חדרים ודלתות – שמאחורי אחת מהן יש משהו מסתורי ונפלא (קולין בן הדוד ונרניה כמובן – והפרופסור שאסור להטרידו -ע"פ הטיזר-).
עד כאן ההשוואה.
אבל, בעוד שבסוד הגן הנעלם היה אמנם מתח מסויים בין מרי למנהלת משק הבית, שהוגזם ונופח (ולא אכנס למהות הסיפור ההוא). אבל שם לפחות היה ממה לבנות את זה. בנרניה אין אפילו יסוד קלוש לכיוון.
בדקתי כדי להיות בטוח – ועד כמה שראיתי – יש אזכור אחד למרת מקרידי:
"הם נשלחו לביתו של פרופוסור זקן… והוא גר בבית גדול מאד עם סוכנת בית, מרת מקרידי שמה ושלש משרתות."
בזה פחות או יותר נגמר תפקידה של מרת מקרידי. וכמובן שאין שום איסורים על שום דבר ושום מתח. ואפשר לראות חופשי את הפרופסור (כפי שהם אכן עושים).
אני תוהה אם זה סתם תחילתו של ויכוח בנוסח הידוע "כן או לא כמו הספר". אבל נראה לי שיש כאן נושא עקרוני – מעניין לראות איך הוא יבוא לידי ביטוי בסרט עצמו.
מדוע הם הכניסו נושא כזה, ונתנו לו מקום כ"כ משמעותי בטייזר – כשאין לו שום מקום בספר?
בכל אופן על בסיס פתיחה כזו – אני מכין את עצמי לאכזבה מעיבוד הסיפור של נרניה מהצד המהותי, ולחגיגה ויזואלית (דלת קשר ומסר).
כמו כן קלטתי רמיזות פה ושם לסרטי הארי פוטר (גם שם יש רכבת, המנעול של החדר עם הארון, הארון קצת מזכיר את המראה) וגם של שר הטבעות (קרבות מרובי משתתפים מדהימים עם רוכב מוביל בסוס, נופים מדהימים ממעוף הציפור). ובאתר של מובי-פון הבטיחו גם הרמזים לפסיון של ישו. (עקב הבסיס הנוצרי לסאגת נרניה).
אז אני מוכרח לומר שאם הסרט הוא פוטר+שר הטבעות+הפסיון ברוטב הגן הנעלם – – –
נו טוף.
אור נערב
נ.ב. הארון נפתח למעילים תלויים ורק אחרי כמה צעדים אט אט מתחלף לנרניה. אין אור לבן מדהים. נו.
ולגבי הארי
פוטר, אין לי כ"כ מה לומר, נהניתי מהטיזר.
והריני מביע בזאת את אכזבתי המתמשכת מדמבלדור וזקנו חסר ההדר. (מה זה זקן קשור בחוט?… האם זה מהספרים? מוזר).
אני בטוח שהאור הלבן הוא רק בטריילר,
ובסרט יהיו שם בגדים כמו שצריך.
אכזבה וביקורת בצידה - ממלכת נרניה
אגב, אני זוכר בבירור שלפחות יש איסור אחד שחל על הילדים: בזמן שמרת מקרידי מנהלת סיורים ברחבי הבית, אסור להם להתקל בה ובאורחים. מכאן מגיע הקטע בו הם נכנסים כולם לחדר עם הארון והשאר ידוע.. אני גם דיי בטוח אגב שכמו שרד אמר, בספר לא יהיה אור לבן, אלא נאמנות לספר. לפחות אני מקווה.
ט.ל.ח. התנצלות, ובכ''ז ולמרות הכל (חשש כבד)
ישר כח ארגוןזו על התיקון. אכן (עמ' 38):
"בכל פעם שהופיעו חבורות טיילים… ומרת מקרידי, סוכנת הבית, היתה מדריכה אותם ומספרת להם על התמונות, כלי הנשק והספרים הנדירים אשר בספריה. מרת מקרידי לא חבבה ילדים וגם לא אהבה שיפריעוה בעודה מספרת לטיילים את כל הדברים שידעה. כמעט בבוקר הראשון אמרה לסוזן ולפיטר (יחד עם הרבה הרבה הוראות נוספות): "זכרו, בבקשה, שעליכם להסתלק בכל פעם שאדריך חבורת טיילים בבית"…".
בהמשך, "בוקר אחד", הגיעה חבורה של תיירים כאלה, והם ברחו ממנה ומשם הגיעו לארון – וכך התחילה ההרפתקאה.
אז קודם כל אכן נכתב שגברת מקרידי נתנה להם איסורים. מעניין שהדבר נכתב למפרע באמצע הסיפור (ולכן הדבר פרח מזכרוני). אבל, ב"סוד" היה נושא של מאבק בין מבוגרים שרוצים להסתיר משהו – את קיומו של קולין, לבין ילדה שרוצה לגלות – מה מקור הבכי. והסתרת הדבר היתה חלק מהסיפור. לאיסורים היה הגיון פנימי לסיפור – הסתרת קולין. גם לנסיון של הילדים להסתיר את סודו של הגן היה הגיון. אבל ב"אריה" הנושא הזה הוא פחות מצדדי. ההוראה היחידה שמובאת היא שלא יפריעו לה כשהיא מדריכה תיירים (טיילים). אבל אין שום מתח כללי כבד – כפי שהטיזר העביר.
ובודאי שאין שום הוראה לא להטריד את הפרופסור. אדרבה – כפי הנראה הגישה אליו חופשית לחלוטין.בסיפור על נרניה אין הגיון פנימי להסתיר משהו.
וכאן אני חוזר לעניין מבחינתי, האם הסרט הכניס נושא משמעותי שלא היה בספר (וד"א – האם הוא עשה זאת כפי שאני חושד מתוך קריצה או העתקה מ"סוד הגן הנעלם"). וזה יותר מהחלפת שורה. נראה לאן יוביל הקו הזה בסרט.
ואסיים בשורות מהתחלת הסיפור, שלדעתי מסכמות את מה שאין (בסיפור ויש בטיזר):
"בערב הראשון, מיד לאחר שברכו את הפרופסור בלילה טוב ועלו אל הקומה השניה, נכנסו הבנים לחדר הבנות ושוחחו על הכל.
"ברור שיש לנו מזל" אמר פיטר, "שהותנו כאן תהיה פשוט נפלאה. הזקן יתן לנו לעשות כל מה שנרצה". ".
אור נערב
סקופ: הארי פוטר עומד לחצות את מפתן הארון ולהיכנס לממלכת נרניה
הנה, כאן:
לא, לא, לא, לא ועוד פעם: לא
בסדר, אני מוכן לקבל את זה שהם עשו את הטריילר שיראה כמו "שר הטבעות" בשביל למשוך קהל, אבל, אלוהים אדירים, נרניה היא אחת מסדרות הילדים הפופולריות ביותר אי-פעם! גם לא צריך לדחות את הקהל! מה זה כל השאגות האלו? וסצנות הקרב האכזריות? והזומים האימתניים? איפה האוויריה, והאנושיות, והקצב האיטי, והרשע המתוחכם?פיכסה, פיכסה, פיכסה!
ובכל זאת, שתי הערות:
1) לפחות טילדה סווינטון שם. אחרי ההופעה המדהימה שלה בתור דמות סמי-מיתולוגית ב"קונסטנטין", היא נראית לי הליהוק המושלם לתפקיד.
2) זה תמיד מדהים אותי, בדרך כלל בקטעים ב-DVD, עד כמה במאים ומפיקים נראים כמו אנשים אמיתיים, בעוד ששחקנים נראים הרבה, הרבה יותר טוב מאנשים אמיתיים – גם אלו שאמורים להיות מכוערים. בשניה שראיתי את הבמאי בהתחלה, היה לי ברור שהוא לא מופיע בסרט.
טילדה סווינטון נראית נהדר
אבל היא נראית גם מאוד דומה לדמות שלה ב'קונסטנטין'. זה אפילו נראה כאילו יש לה כנפיים (שחורות).
כשאתה אומר ''נראית'', אתה מתכוןן במובן המטאפורי של המילה?
כי אחת מבין בערך מיליון הבחירות השגויות שהם עשו בטריילר הזה היא להראות אותה ל-3 שניות.
אה, ובקשר לפוטר:
זאת הסיבה שמעולם לא אהבתי את הספרים – על רקע הקרדיטים בסוף, הצלחתי להשלים את המשפט של דמבלדור החל מ-soon. כל-כך צפוי.
ואכן, הקטע עם הפרצופים מגוחך.
שמעת Soon,
והשלמת לבד את המשפט –
כנראה יש לך כוחות נבואיים – זה *לא* משפט שהייתי מגדיר "צפוי".
לא ככה מתחיל המשפט
הוא מתחיל ב-dark and blah blah blah, וכן, זה היה די ברור מה הוא הולך להגיד אחר-כך.
תראה, חשבתי על זה במהלך היום. הבעיה שלי עם ספרי פוטר היא משולשת:
1) הדיאלוגים של הסופרת מחורבנים.
2) ההתרחשויות בספרים – ובעיקר ההתנהגות של הדמויות – מאוד, מאוד לא אמינות. ואני לא מתכוון "אנשים לא יודעים לעוף", אלא אין הגיון פנימי. סתם כדוגמא ברורה, איך זה שבבית-ספר מלא בקוסמים החזקים ביותר בעולם, שלושה ילדים מטומטמים (טוב, שני ילדים מטומטמים וילדה אחת נבונה מאוד) הם היחידים ששמים לב למובן מאליו?
3) כשבא לה לעשות משהו או להעביר מסר כלשהו, היא בוחרת בדרך הקלה. למשל, בספר הראשון, היא ממש רצתה מבוך חידות מגניב, אז היא תקעה אותו שם בלי שום הצדקה (ולו גם מטופשת).
הבעיה עם המשפט המופיע בטריילר – שמבחינתי, מייצג את הספרים בצורה נהדרת – היא שילוב של #1 ו-#3.
אוי, איך שאני הולך להצטער על ההודעה הזאת.
נ.ב. – גילוי נאות, שללא ספק מחליש כל דעה שיש לי על פוטר: קראתי רק את הספר הראשון וחצי מהשני. לא יכולתי יותר אחרי זה.
טוב שנ.ב.
אחרת אנשים עוד היו מתווכחים איתך. מה שאמרת באמת נכון, למיטב זכרוני, לגבי הספר הראשון. רק שהשינוי שחל בין הספר הראשון לחמישי הוא די משמעותי. "הארי פוטר ומסדר עוף החול" הוא אחד הספרים הכי אמינים שקראתי מבחינת הדמויות (אפשר להצביע על כמה דברים שלא הרגישו נכונים בדרך שבה היא הובילה לשיא של הספר), ובוודאי שהוא הרבה, הרבה מעל הסטנדרט.
מצד שני
קראתי את הארבעה הראשונים, ולא הצלחתי אפילו לצלוח 50 עמודים מהחמישי. ספר כל כך טרחני ומשעמם.
''אין לא יכול, יש לא רוצה.''
על אותו עיקרון אני יכול לפסל מראש כל ספר שקראתי פחות מ-10% מהנפח שלו (שר"ה למשל) – למרות שאני לא ממש בעמדה לשפוט אותו – בדיוק כמו שאדם ואתה עשיתם הרגע. תקרא את הספר, נדבר אח"כ.
לא. נדבר בדיוק עכשיו.
כי אם נתתי צ'אנס לארבעה ספרים (ואת הרביעי, אפילו די חיבבתי) ואם החמישי, לא הצליח להחזיק אותי ער במשך 50 עמודים, למרות שנתתי לו צ'אנס. אז מבחינתי הוא גם לא ראוי.
לא, אני לא אקרא אותו. וכן, יש לי זכות להביע עליו דעה. (אגב, אם אתה ממש רוצה, אתה יכול לספיילר לי אותו חופשי).
דבר חופשי.
לא התכוונתי כמובן שאין לך זכות להביע דעה (וסליחה אם זה התפרש ככה), אלא רק שהיא לא ממש רלוונטית לנושא, לדעתי לפחות, אם קראת חלק כל-כך קטן מהספר. והסיבה שאין על מה לדבר היא שלא קראת את הספר, אז לא תוכל להביע את דעתך בעניין. האורך של הספר החמישי הוא אולי החיסרון הכי גדול שלו, אבל הוא גם היתרון הכי גדול שלו. אם שרדת עד עכשיו בלי לדעת את הסנל"ל של הספר, אז אני אחסוך ממך, כי סביר להניח שתראה את הסרט מתישהו.
ועל כך שתי הערות:
1) סדרת ספרי פוטר לא נהיתה פופולרית עד-אימה בגלל הספר החמישי, אלא בגלל הספר הראשון (וגם השני, אם תרצה). דהינו, הרבה מאוד אנשים אהבו אותו. כיוון שאני מצאתי אותו די משמים ובעיקר מאוד מעצבן, מעניין אותי למה (או שאני סתם אוהב להתווכח).
2) לרוברט ג'ורדן יש סדרת ספרי פנטזיה שנקראת The Wheel of Time. הסדרה כוללת עד עכשיו 10 ספרים (אם אני לא טועה), כל אחד מהם 800 עמוד לפחות, לרוב יותר. חבר שלי אמר לי שאני חייב לקרוא, אז התחלתי את הראשון. בעמוד 300 הם עדיין רכבו מחוץ לכפר, ושאלתי אותו אם זה נהיה מעניין – או אפילו סתם טוב – מתישהו. תשובתו? "כן, בספר השלישי זה ממש משתפר".
אלא אם כן סדרת פוטר היא הדבר הטוב ביותר שקרה לספרות ילדים מאז נרניה, אני לא מתכוון לצלוח ארבעה ספרים גרועים בשביל להגיע לספר טוב אחד.
זה אותו כנ''ל בסדרות
"אסף, אתה חייב לראות את <הכנס שם סדרה>!"
"אוי זה גרוע!"
"מה אתה מבין?! וחוץ מזה, בעונה השניה? בפרק ה-19? בסצנה האחת לפני הסוף? בדקה השלישית של הסצנה? בפריים הרביעי? זהו, שם זה משתפר" (אבל בפריים החמישי מתדרדר חזרה)
מעניין. משום מה היה נדמה לי
שלא מזמן היה לנו (לא לשנינו ספציפית. כללית באתר) ויכוח בנושא דומה.
זה אותו כנ''ל בסדרות
מה לעשות ככה זה בחיים.
הדוגמה הכי טובה לזה זה הספרים של טרי פראצ'ט שמפארודיית פנטסיה בלתי מזיקה (ב10 הספרים הראשונים פחות או יותר)
התפתחה לסדרת ספרים שכל אחד מהם מתעלה על קודמו.
יש גם הרבה דוגמאות נגדיות
למשל: סדרת "המשחק של אנדר", שבה כל המשך גרוע משמעותית מקודמו (וכבר ציינתי את זה בעבר בדיון באתר)
נפל אסימון, ומחאה קלה
על עניין אנדר.
על הכינוי. התרשמתי. דמות מעניינת לקחת, כשאני חושב על זה, באמת אחד ה"אישים" הראויים להערכה בנרניה. בכל אופן אם יש לך משהו מעניין לומר על הניק וסיבותיו – אשמח לשמוע.
אבל קודם כל –
ומה דעתך על הטייזר והצפי לסרט?
לגבי אנדר – נראה לי שאני ממש חושב אחרת. אני דווקא התפעלתי מאד מההמשכים (חוץ מ"הצל של הגמון" ו"בובות צללים" שהיו קצת מאכזבים). הצל של אנדר – מבריק בעיני איך שהוא לוקח את אותו סיפור ומספר אותו מנקודת מבט של אדם אחר, ויוצא סיפור חדש, מרתק, עם זווית ראיה שונה על כל אירוע. ממש הרבה חומר למחשבה קיבלתי מזה. וגם ההמשכים "קסנוסיד" וכו', איך שהוא מערבב נקודות מבט דתיות שונות (קתוליות, טאו וכו') בונה מהם "עולמות" ומעמת אותם זה בזה. והשילוב של השאלות הבין-גזעיות.
איפה ציינת זאת בעבר? אשמח ללינק.
למרות שהוא מופיע רק בספר אחד, בגלל שהוא מסתובב כל הספר ומפזר הערות ציניות-פסימיות להחריד (ומשעשעות), אבל למעשה הוא מאוד אופטימי ותמיד מחפש פתרונות לבעיות.
לגבי הסרט, אני עדיין מנסה לגבש דיעה עליו.
הדיון (הדי-קצר) על "אנדר" היה כאן:
כתבה מספר 2426
ובו התייחסתי רק ל-4 הספרים המקוריים. דווקא את "הצל של אנדר", שאמור באמת להיות טוב, לא יצא לי לקרוא.
ועל כך שתי הערות:
1) הספר הראשון מצא חן בעיני כל-כך הרבה אנשים כי עבורם הוא היה חדשני. יכול להיות שבשבילך הוא אולי משמים ובנאלי, אבל רב האנשים לא קוראים (הרבה) ספרים, ובטח שלא פנטזיה. עבור כל האנשים האלה, הספר היה חדשני ויצר עולם ודמויות מספיק מעניינים כדי שימשיכו לקרוא. מצד שני, הרבה אנשים שדווקא כן אהבו פנטזיה לפני כן לא ממש צלחו את הספר. את זה אתה יכול להסביר לי, מעניין אותי למה.
2) הדגשתי שחל שינוי משמעותי בין הספר הראשון לחמישי כי נוצר הרושם שאתה חושב שהספרים הם שכפול של הראשון, אז אתה יכול לשפוט את כל הסדרה לפיו.
אם לא אהבת שום דבר בספרים הראשון והשני אז באמת אין טעם שתמשיך לקרוא. זאת אומרת, אמנם חל שינוי בספר הרביעי והחמישי ואולי תראה אותו לטובה אבל יש שני אלמנטים חשובים שנשארו בו: פירוט היתר לגבי כל דבר בערך שמתואר בספר (מה שגורם להצטברות העמודים ההדרגתית למרות שההוצאה מקטינה את הפונט) והדמויות, הדרך בה הן מתוארות, מתקשרות וכו'. אם לא אהבת את שני הדברים האלה בתחילת הסדרה, אז חבל להמשיך כי אלה שני הדברים הכי חשובים בה וברור שהיא תמשיך לעסוק באותן דמויות שנמצאות באותו עולם, גם אם בצורה קצת יותר בוגרת. כנ"ל לגבי נורטון.
אבל ענית על זה בעצמך.
אם בעיני מי שלא קורא הרבה ספרים – ובטח שלא פנטזיה – ספרי 'הארי פוטר' היו חדשניים, אז אלה שכן אהבו פנטזיה לפני כן ומכירים את האפשרויות הגלומות בה, פשוט לא מצאו שום חידוש ב'הארי פוטר'.
בתור אחד שלא קורא הרבה ספרים
וקרא את שלושת הראשונים וחצי מהרביעי (הפסקתי לרגע.. שעדיין לא המשיך מאז, לא יצא), מצד אחד מצאתי אותם בהחלט כעתירי דמיון ומלאים בהצאות, אבל מצד שני, באותה מידה הרגשתי מעט נבוך כי הרגשתי שאני קורא ספר לילדים, שאם הייתי בגיל המתאים הייתי מוצא אותו כמעניין עד מאד, אבל כמבוגר, הוא לא הצליח לגרום לי לחזור לילד שהייתי, וקראתי אותו כבוגר המודע לעצמו.
גם זה לא נכון (או לפחות מאוד לא מדויק).
הספר השלישי בסדרת "הארי פוטר" זכה בפרס ההוגו לספר הטוב ביותר בשנה שבה הוא יצא. את פרס ההוגו נותנים חובבים שכבר קראו ספר פנטסיה אחד או שניים בחייהם.
בתור מי שקרא את כל ספרי הסדרה, וגם קרא קצת יותר מספר פנטסיה אחד או שניים בחייו, אני דווקא יכול להבין מה מוצאים בה. נכון, מבחינה רעיונית מדובר במחזור של מרכיבים ממיליון ואחד מקומות. זה נכון גם לגבי "מלחמת הכוכבים", אם להביא תופעה קולנועית שקרובה במימדי ההצלחה שלה לתופעת הארי פוטר בספרות*.
אבל הציבור – ובניגוד לאמונה הרווחת, לא רק הציבור הרחב, גם ציבור ההארד-קור – נוטה לשפוט דברים לא לפי רמת הרעיון אלא לפי רמת הביצוע. וברמת הביצוע, אין ספק שג'יי קיי רולינג יודעת מה שהיא עושה, וזה לספר סיפור הרפתקאות. כמות האנשים שיודעים לעשות את זה כמו שצריך היא מעטה להבהיל (הייתי אומר ש-60% מסרטי האקשן שמגיעים היום מהוליווד באו מהמקלדת של תסריטאים שאין להם מושג איך לעשות את העסק מעניין).
* כן, "מלחמת הכוכבים" התדרדרה ככל שהעסק התקדם. גם ספרי הארי פוטר.
גם זה לא נכון (או לפחות מאוד לא מדויק).
במקרה של 'הארי פוטר' לא חלה אותה התדרדרות במכירות שחלה בטרילוגיה השנייה של 'מלחמת הכוכבים'. אא"כ התכוונת להתדרדרות באיכות.
דיברתי על התדרדרות באיכות
גם כאן אין מה להשוות בין מה שקרה ב-"מלחמת הכוכבים" ומה שקרה ב-"הארי פוטר", ובכל זאת – בשני הספרים האחרונים של ה"פ, הרגשתי שמורחים לי ספר של 200 עמודים על פני 400 עמודים (בספר הרביעי) ואחר כך 800 עמודים (בספר החמישי). פומפוזיות יתרה זה גם משהו שמאפיין את "מלחמת הכוכבים" מאז "שובו של הג'דיי".
קצרנות אף-פעם לא תהיה הצד החזק שלה.
לפחות היא מוכיחה שהיא ממש לא חושבת על הסרטים כשהיא כותבת. והספר הבא יהיה יותר דומה לרביעי מבחינת הנפח.
דווקא הבנתי שהספר השישי
הוא יותר קצר משני האחרונים (הרביעי והחמישי, כלומר).
גם אני קראתי את זה איפשהו.
אבל לפי מס' העמודים הוא יותר ארוך מהרביעי.
מחשיד.
בגרסא הבריטית הספר השישי אכן יותר ארוך מהרביעי, בגרסא האמריקאית המצב הפוך. אבל רולינג אמרה שהוא יהיה "קצת" יותר קצר מהחמישי. יותר מדי מידע?
ובהקבלה מדהימה ל'מלחמת הכוכבים' -
'פרק 3' באמת מחזיר שמץ ממה שאפיין את הסדרה המקורית (ושומו שמיים – הוא טוב).
לא! לא!!! עכשיו יש לי ציפיות!
בוא נהרוס לך את החיים קצת עוד יותר...
…אבל בשיטוט באתר AintIt cool משתברר שלא מפסיקות להגיע ביקורות די טובות על הסרט מאנשים שהציצו וניפגעו (במובן הטוב של הביטוי). מנהל האתר הארי בכלל הגזים והוא קורא לסרט החדש יצירת מופת (ברצינות).
בטח סתם הייפ, אבל שווה לפנטז…
הארי גם חשב שמתקפת המשובטים
הוא סרט גאוני. הארי עושה רושם של בחור נחמד, אבל קצת נטול שיקול דעת מדי פעם.
אוי ואבוי. ציפיות מ-מ-ש לא
יעזרו להנאתך מהסרט. אלא אם הן ציפיות לאקשן ממש מגניב, כי את זה יש.
זכור – היידן כריסטיאנסן עדיין משחק בתפקיד הראשי. ואם יש שילוב גרוע יותר מ"היידן כריסטיאנסן מככב בסרטו של ג'ורג' לוקאס", אני מ-מ-ש לא רוצה לראות אותו.
אבל כן, הסרט בהחלט טוב יותר משני קודמיו, ובפרמטרים הנכונים (כלומר, אם מתעלמים מרוב הדיאלוגים וממשחקם של רוב השחקנים), הוא אפילו טוב.
נראה לי קשה לה להיפרד.
היא הרי הבטיחה שאחרי הספר השביעי היא לא נוגעת יותר בסדרת הארי פוטר, ועדיין היא לא מיצתה שמינית מהאפשרויות הטמונות בעולם הזה.
אבל אין ספק, אחרי הספר השלישי, כשכבר התחילו להריח את הסוף של הסדרה – מישהו מתח את הספר קצת יותר מדי. או שהתחילו לשלם לרולינג פר מילה.
עומק ומורכבות בהארי פוטר
קראתי בימי חלדי הרבה-הרבה מאד ספרים, וגם אני חובב כבד של מד"ב ופנטזיה (כמו כן גם של מגוון סוגי ספרות אחרים). והארי פוטר מאד דיבר אלי. אני מרבל את זה שהוא איננו פסגת ספרות נוער/פנטזיה האנגלית – מצד אחד, אבל אני חושב שיש בו איכויות מיוחדות ועומק רב, ושרולינג מאד מוכשרת, ואי אפשר לקחת את זה ממנה. זלא בחינם הארי פוטר תפס כזאת תהודה בכל רחבי האנושות (משמעות!… וד"ל).
קודם כל אני ממליץ על הניתוחים הספרותיים המצויינים של שירלי שילר (במאמרים מקוריים):http://space.ort.org.il/hpotter/
חוץ מזה קראתי מאמר ביקורת בירחון חדש לביקורת ספרותית על ספרי ילדים ונוער (ריאליזם ופנטזיה, מסורת וחידוש בסדרת הארי פוטר – נורית בוכוויץ; בעיקר דווקא על הספר הראשון), שם היא מוכיחה נקודה ייחודית מאד של הארי פוטר, והיא היותו שייך בד בבד לכמה וכמה סוגות ספרותיות. פנטזיה מורכבת עם מלאות ריאליסטית, מעשייה, סיפורי חבורה, מתח ובלשים, ויסודות של הגות ומחשבה ברמת הפשטה גבוהה.
למשל, הפתיע אותי רמיזה ברורה לליכלוכית – שפיספסתי בקריאות שלי. ילד יתום, שהוריו היו "משהו" אבל מתו, והוא נותר אצל הורים חורגים שממררים לו את החיים, אח חורג מפלצתי, הוא מבצע את עבודות הבית, ומקבל דיור בארון. ואכמ"ל.
היכולת לכתוב סיפור אחד עם רצף הגיוני ולכיד, שמורכב מכמה וכמה רבדים ואמירות בכמה רמות עומק – זה מלאכה שראויה לציון, ואף מהווה יצירת מופת מבחינות מסויימות.
אכן הסדרה גם נעשית יותר ויותר עמוקה ומתוחכמת עם הספרים, אבל באמת אני חושב שהמורכבות כבר נתונה בספר הראשון. ויש לי עוד מה לומר על הארי – אבל אסתפק בזה.
בכל אופן – השאלה שמטרידה אותי, היא עד כמה שייך שהסרטים יעבירו את המורכבות הזאת. והרושם שלי שככל שמנסים יותר בלחץ להיות "נאמנים לספר" מפספסים גם את הספר וגם את ההזדמנות לתרגם את המרכיבים והרעיונות המהותיים של הסיפור לשפת הקולנוע.
את הספרים אני חושב שאוכל לקרוא עוד פעמים רבות ואת הסרטים פחות.
בכל אופן – אדם, אני ממליץ לנסות לקרוא את כל הסדרה ולו רק כדי (א) לתת לזה צ'אנס אמיתי, ו(ב) לנסות להבין מה תופס את כולם. אבל מכיוון שבאמת על טעם ועל ריח וכו' – אין טעם "לדחוף"… אני רק אומר כשמי שיש לו היכרות עם הספרות שהארי פוטר הוא בסופו של דבר ספרות טובה בעיני, ושווה כמה קריאות.
המאמרים על HP (הילד, לא המדפסות) מצויינים, תודה.
חשוב רק לציין שהם מספיילרים לגמרי את כל הספרים.
בנוגע לבעייתיות של עיבוד ספרים לסרטים, היה באתר סקר על זה:
כתבה מספר 2300
מי שלא קרא עד עכשיו - מגיע לו!
ואינו ראוי כלל להתייחסות…
אני דווקא חושב שיש כאן נסיון מעניין ומעורר מחשבה, ואף מותח. מכיוון שמדובר בסדרה שהינה בתהליך כתיבה, יש מקום רב לנסות להבין את הראש של הסדרה ולנסות להבין לקראת מה היא הולכת. יש במאמרים של שילר (שם) כמה ניחושים מה הכיוון של הספרים הבאים – נראה עוד שלושה חודשים…
דרך אגב, ברור לי לחלוטין שיש לרולינג מהלך ברור בראש מההתחלה, וששבעת הספרים הם חלק ממרעכת מובנית אחת מראש. וזה אחד הדברים שעושה הארי פוטר מוצלח ועד מדהים בעיני. שיש כאן שבעה ספרים ש-ל-א נכתבו כהמשכונים, אלא כחלק מסאגה אחת, ושכל ספר בה עומד בפני עצמו.
דרך אגב, לגבי נרניה יש ספר אחד שבעיני באופן יחסי פחות טוב מהאחרים, וזה הנסיך כספיאן ש
עד כמה שנראה לי מסתכם בכך שיש מלחמה שמודיעים עליה בזמן והטובים מנצחים וזהו. יחסית דל עלילה והתמודדות (הגם שעדיין הוא שווה קריאה).
אין ספק
שהספר הראשון הוא זה ש"עשה" את הסדרה והכינס את מיליארד הלירות. אין לי מושג איך רולינג עשתה את זה, אבל זה די מדהים בעיני.
בקשר למאמרים המסנל"לים שקישרת, הם נראים מבדרים ביותר אבל לא נראה לי שאני אקרא אותם, או לפחות לא בעומק.. אני פשוט לא מחבב אובר-ניתוח של ספרים/סרטים שאני אוהב.
ובקשר לסרטים, אני חושב שאצדד בדעתה של דבורית שרגל כשהיא אומרת שהסרטים הם מרצ'נדייזינג של הספרים. אולי עדיף לוותר גם עליהם, כי אחרי הכל הם סתם מוצרים נלווים שהמטרה היחידה שלהם היא להכניס עוד אי-אילו מזומנים לכיסם של המפיקים. מחזקת את הדעה הזאת העובדה שאנשים שלא קראו את הספרים יותר אהבו את הסרטים מאנשים שכן קראו אותם, בניגוד לציפיות.
יש ויש
(ספק…)
האם לראות או לראות…
קודם כל ברור לי שאני אראה את שני הסרטים, ומן הסתם פעמיים (אחד עם חבר ואחד עם הורי המבוגרים ששמחים שאני לוקח אותם לסרט מדי פעם).
וגם – אחרי כל התלונות המקובלות אני גם אהנה משני הסרטים. סתם בתור בידור פנטסטי מרהיב עין. ואולי אפילו אהנה מאד.
מצד שני מרגיז אותי למה כשיש תקציב של 100 מליון או רבע מליארד דולר (!!!) לסרט לא מצליחים לעשות "סרט טוב".
בו!
אני מתכוון לסרט עם שחקני אופי, שמתמש בויזואליות ככלי יצירתי ופרשני. בזמן האחרון ראיתי את "השיבה", "כשהנערים שרים", "אמן", ואפילו "פיטר פן" החדש – היו יצירות קולנועיות מרשימות (מי פחות ומי יותר).
אני תוהה אם יש אפשרות לעשות סרט שגם יהיה עתיר תקציב ופירוטכניקה וגם עתיר משחק משובח ומחשבה אומנותית מושקעת, וגם עם עומק מחשבתי.
גם אני מרגיש כשאני הולך לסרט – כשאהבתי את הספר – עם כוננות ספיגה. ואיזשהו תחושה שמישהו אולי משתמש בי כדי להגדיל את החשבון שלו. ובכ"ז…
רצף הגיוני ולכיד?
בספר הראשון? אתה מדבר ברצינות? כמות החורים שקיימת שם בעלילה יוכלה למלא עשרים ספרי "החמישיה והכלב" (או שזה תוכי?)!
זאת אומרת, כמעט שכנעת אותי לנסות ולקרוא את שאר ספרי הסדרה, אבל אם אתה חושב שהספר הראשון הוא בעל הגיון פנימי (עלילתי, כי דווקא עולם הגיוני היא הצליחה ליצור לא רע), אז דעותנו בנוגע לספרים כנראה שונות מאוד.
לחמישיה היה כלב. לרביעיה תוכי.
ובשתיהן היו אותו מספר של בני אדם.
הכלב נחשב בספירה. התוכי לא.
כמו שאמר הסנאי לאריה - הכל יחסי...
א. מעניין לשמוע כמה מהחורים (העיקריים) שזיהית.
ב. אם כבר "כמעט" אז שווה להתאמץ עוד קצת…
כשדיברתי על הגיון ולכידות דיברתי על הסדרה כמכלול. בניגוד לסדרות אחרות כמו למשל החמישיה וכו', שבהם לא משתנות הדמויות מספר לספר (ובחלקן גם הרקע הגאוגרפי לא משתנה), כאן מספר לספר חלש שינוי בדמויות, בבגרותם, ובעומק ההיכרות לנו איתם.
בספרים נדונים כמה שאלות כבדות משקל; למשל, היחס בין חיים למוות; משפחה; מלחמה בין טוב(ים) לרע(ים); רוע יחסי ורוע מוחלט; שאלות שמלוות את הסדרה – למה הארי נשאר בחיים? למה הוא צריך להישאר אצל הדארסלים? וכו'.
בכל ספר יש תשובות חדשות לשאלות הללו – ברובד יותר עמוק. יש יותר מידע על הדמויות (הארי ומשפחתו, דמבלדור, סנייפ, וולדמורט וכו'), והיכרות יותר עמוקה שלהם ושל היחסים ביניהם.
בסך הכל, עדיין איני חושב שזו פסגת הספרות האנגלית, אבל ההערכה שלי לסדרה – מעבר לבידור ספרותי קליל ומהנה – עלתה מאד-מאד.
מה שכתבתי לגבי הספר הראשון – שגם הוא מכיל מורכבות ראויה לציון – כדאיתא במאמר שקראתי, שיש בו כמה רבדים, סגנונות, שמשולבים באופן יפה. אני פתוח ל"חורים" אבל לא נראה לי שזה מבטל את הערך של הספר.
אני חושב ששווה לקרוא את הספרים לפחות עד החמישי – כי בחמישי חל שינוי ניכר בסגנון ובמבט על הדמויות – ויש מקום להתבונן שוב על הספרים הראשונים לאור המידע החדש.
מה לעשות אני מתפעל… מאיך היא כתבה משהו שבהתחלה (הראשון) היה נראה כספר ילדים/פנטזיה די קליל ומספר לספר פתאום מגלה מורכבות רבה והולכת.
למה הספר הראשון תפס כ"כ – ובכלל למה הארי פוטר תפס (לענ"ד) – זה נושא לתגובה בפני עצמה…
ואיך כל זה יעבור לסרטים…
(לא יעבור).
אה, לא.
לא משנה עד כמה העבר שהסופר הכין לדמות מפורט, מה שחשוב הוא רק מה שמופיע בספר. רק הקאנון. כל דבר אחר הוא חשוב, אבל לא רלוונטי.
יותר מידע
יונתן –
אני נהנה מאד מהמאמרים שם. אני חושב שיש עוד המון מאמרים שרצים ברשת באתרי פוטר שונים והיה מוצלח אם היה אפשר לתרגם עוד (השלושה המתורגמים שיש לא ממצים…) דווקא המאמרים המקוריים מוצלחים מאד.
בכל אופןגם לשלמקו אני חושב שגם בספרים עצמם יש הרבה עגילות, עמיקות ועפיצות (-: זו השעה המאוחרת… :-). כפי שהרחבתי בתגובתי. אבל אני גם חושב שהגם שלמה שלא כתוב אין את אותו ערך כמו למה שכתוב – יש לזה ערך מסויים וזה משמעותי.
למשל אני קראתי ספר מד"ב קשה – שליחות כבדת משקל של האל קלמנט, ספר מצויין. בכל אופן הוא שם מסביר בנספח איך הוא ישב עם חברים ותכנן את העולם מבחינה פיזיקלית, ושוחח עם עמיתים מדענים על היבטים שונים. והביא דוגמא לפרט קטן שהוזכר באיזה מקום שלא מוסיף לעלילה, שקשור להיבט מסויים של אופי כוכב הלכת בגלל הסיבות הפיזיות כנ"ל.
בעיני זה מקדם מעלה רמה משמעותי מאד. וגם אם לא תמיד זה נגיש – אני חושב שזה בסופו של דבר מורגש. זה "איכות".
ובספרים של רולינג מורגש בכל מיני פרטים קטנים האופי של העולם – חוסר ההכרה של הקוסמים בפרטי חיי המוגלגים למשל. פרט שלדעתי ממש מוחמץ בסרטים ואני מקווה שהוא יקבל את המקום שלו בסרט הקרוב (אוי ואבוי להם אם הקוסמים שבאים לאליפות הקווידיץ נראים "נורמליים"… וד"ל).
בכל אופן אני עדיין חושב שהרמה של העולם של טולקין הוא רמה אחת או כמה יותר מושקע ומשמעותי משל רולינג אבל אני פתוח…
בטח שזה איכות. רק שזה לא רלוונטי.
אנא ערף...
יש מספיק ספרים שקראתי שבהם אני לא מרגישה שהדמויות כאלה. להוסיף פרטים על הדמויות זה לאו דוקא יוצר ספר ארוך פי 20. זה יתכן, זה אפשרי וגו'
ואולי היא כבר סידרה הכל מראש (אם כך אז יפה, לא ידעתי), אבל ההרגשה שלי היא בכל זאת שזה לא עולם אמין במיוחד, אם בכלל.
ואני עדיין לא יודעת למה היא החליטה שקוראים לרמוס לופין ככה. יש הבדל בין שם עם משמעות לבין שם חסר הגיון לחלוטין….
כי זה ספר,
ולרולינג יש חיבה לשמות מרמזים, ומבחינתה (ומבחינת המעריצים), מדובר בסוג של משחק.
לא יודע מה איתכם,
אבל אותי הטיזר להארי פוטר ריגש, ואף גרם לי לפלוט איזו זעקת התרגשות קלה או שתיים. אני לא מצליח להסביר את זה, אבל כל טיזר או טריילר לסדרת הסרטים הזאת גורם לי להתרגש מחדש כאילו הייתי ילד קטן, שמגלה על כוחות הקסם החדשים שלו.
מתי הטריילר, אמרתם?
זה תלוי
אם קראת את הספרים, כי קשה לי להאמין (כמה נדוש מצדי) שמי שלא קרא אותם הבין משהו ממה שמתרחש בטריילר, או הבין משהו מהטיזר פוסטר, ולכן לא יתלהב מהם יותר מדי. מצד שני, אלה רק טיזרים ואתה לא אמור להבין הרבה עדיין.
אני לא רוצה לפתוח פה לשטן,
אבל הטיזר של הארי פוטר נראה טוב.
אוף, לעזאזל. עכשיו אני אצטרך להסתובב עם תקווה קטנה בלב עד נובמבר, לחשוב שאולי יהיה סרט טוב לשם שינוי, ולהתאכזב קשות.
למה לשם שינוי?
הסרט השלישי היה מצוין, עד כדי כך שאני לא מאמין שהסרט הרביעי יצליח להגיע לרמה שלו.
הסרט השלישי לא היה טוב.
הוא היה מאכזב ברמות, משום שהספר השלישי היה כל כך טוב ובעל כל כך הרבה פוטנציאל.
אמרתי את זה פעם, אומר זאת שוב. לא הייתה שום אווירה קריפית בסרט הזה, הכל רץ וסצנות לא היו במקום והיו חסרות כל קשר, נכחתכו חלקים מהותיים לסרט הבא, והיה בו עציץ במקום שחקן ראשי.
נקודת האור היחידה בסרט הזה הייתה אמה ווטסון.
אותו ''עציץ''
יהיה גם בסרט הרביעי, את יודעת.
וגם בחמישי, הוא אישר לאחרונה
כן, אבל זה רק טיזר, ולרדקליף
עדיין לא ניתנה הזדמנות לפתוח את פיו, כל שיש לי עוד תקווה מסוימת.
אולי הוא לקח הרבה שיעורי משחק. הרבה. מאוד.
הסרט השלישי לא היה טוב.
בכל סרטי פוטר נחתכו חלקים חיוניים לעלילה, חלקם יותר חיוניים וחלקם פחות. גם בסרט רביעי וחמישי בטוח יחתכו דברים, אבל אי אפשר לדרוש שכל מה שכתוב בספר ייכנס לסרט, אחרת סרט חמישי ימשך קרוב ל-4 שעות. צריך לקוות שבמאי יהיה מספיק נבון לחתוך רק את הדברים הפחות קריטיים.
אתה מבלבל:
נכון.תודה. פשןט קראתי את הספרים כל-כך הרבה שאני משלים את הסרטים בפרטים החסרים בצורה אוטומטית.
פוטר השלישי הוא סרט זוועתי ברמתו
ושמישהו יסביר לי בבקשה מה ההתלהבות הגדולה??
'הארי פוטר' השלישי זה פה:
כתבה מספר 2190
סתם הודעה...
בתור אחד שזוכר כל כך מעט מהספרים ולא עושה השוואה בכל שנייה של הספר, לפי דעתי הטריילר מדהים.
הצבעים החזקים מראים את ההבדל בין עולם המציאות והפנטזיה, האפקטים נראים מדהימים, ולמה אמרתם שהאריה לא נראה אמיתי?
לפי הטריילר זה סרט שאני אלך לראות על בטוח בקולנוע, וכמו שכבר אמרנו אלפי פעמים צריך לדעת לנצל את הדיה לטובתך. ספר זה סוג אחד של בידור וקולנוע זה סוג אחר, ולפי דעתי לא צריך לשעתק. נראה שהבמאי עשה את הסרט טוב מאוד ואני כבר מצפה לו…
יגואר, על איזה משני הטריילרים אתה מדבר?
יגואר, על איזה משני הטריילרים אתה מדבר?
האריה המכשפה וכל השאר
אתה יודע מה? אתה כמעט צודק.
הטריילר נראה כמו טריילר לסרט הרפתקאות-פנטסיה (דגש על הרפתקאות, לא פנטסיה) לא רע – די מותח, המון אקשן.
אבל נרניה זה לא, אפילו לא קצת. לא ברמה של "נתנו את השורה של אסלן לעכרור השלולית", אלא ברמה של "רגע, זה לא שר הטבעות?". וזה, לכל מי שמכיר את הסדרה (ואל תשכח שהאהדה העצומה לסדרה היא הסיבה שעושים את הסרט) מאכזב ביותר.
זה יישמע מאוד מוזר
אם עכרור השלולית פתאום יגיד משהו בסגנון
תפסיקו להצחיק אותי!
זה ממש לא מכובד היום.
נו, אי אפשר היה לא להגיד את זה.
נוצרי עוכר ישראל!
וגם את זה אי-אפשר היה שלא להגיד.
מה שנוראי בכל זה (אדם, אל תקרא!),
הוא שאני מדמיינת אותך מדקלם את זה בטון ובחוסר-האינטונציה של שוורצנגר.
לחשוב על דברים מדכאים, לחשוב על דברים מדכאים...
…לחשוב על..
אההה! אוף איתכם!
כדאי לקרוא את הספר...
אני מצטרף לאדם קליין.
אני מניח שהסרט יהיה סרט מוצלח – אם הולכים לראות אותו בלי קשר לספר.
חיות מיטולוגיות, נופים פנטסטיים מדהימים ומלחמת הטבעת.
השאלה הנצחית היא האם מי שקרא את הספרים ורוצה לראות עיבוד קולנועי שלהם יקבל את מה שהוא מצפה לו. והתחושה העמוקה שלי היא שלא כ"כ (ועיין לעיל).
וכן, גם אני אלך לסרט בכל מקרה (אם תחושה לא נוחה שאני פועל על פי תסריט צפוי מראש… מממממ…).
אגב, האריה אמור להיות האל של נרניה, בן דמותו המשלי של ישו הנוצרי (הערות על תחושותי הדתיות כאורתודוכס יהודי חובב נרניה – אחרי הסרט). ולכן אמורה להיות לו הופעה מרשימה מ-א-ד. מלאת הדר ומלכותית עם יותר משמץ אנושיות. ולא סתם אריה גדול. זו היתה אחת החולשות המשמעותיות בסדרת הטלויזיה שהזכירו, שהאריה שם בשום אופן לא היה אסלן. נדמה לי שלואיס מנסה להעביר תחושה, ותמיד כשחשבתי על תסריט לסרט ראיתי כבעייתי מאד איך להעביר דבר כזה אל המסך.
בגדול? דווקא בסדר
הטריילר של הארי פוטר קצת לא מחובר. יש לו שלושה חלקים שנראה שסתם שמו אותם ביחד מפאת חוסר יצירתיות. בפעם הראשונה הוא עשה לי חשק לראות את הסרט, אבל בפעם השניה זה דווקא לא עבד.
הטריילר של נרניה דווקא נחמד, עשוי יותר לילדים, אבל מילא. ואסלן נראה כמו האריה של
אני בטח אראה את שני הסרטים, בלי שום קשר לכלום.
תרגיל למחשבה (בין ספר לסרט)
מכיוון שהצד השווה בשני הטייזרים הוא היותם עיבוד לספר, ומכיוון שהנושא ברקע הוא היחס בין ספר לסרט, חשבתי להציע תרגיל מעניין.
יש כידוע שתי אסכולות מרכזיות, הראשונה שמה את הנאמנות למקור הספרותי במרכז, והשניה את הסרט כמשהו שעומד בפני עצמו.
כך או כך מוסכם שאי-אפשר להעביר את הספר בשלמות אחד על אחד, ואיזו התאמה למדיום הקולנועי צריכה להיות. מצד שני מוסכם שבכל זאת אפעס אנשים הולכים לקולנוע לראות את הארי (או נרניה) ולא סרט פנטזיה סתם.
אז – נניח שיש לכם תקציב של 250 מליון דולר והמטרה – הפקת סרט במסגרת של שעה וחצי עד שעתיים וחצי. איך הייתם מעבירים את זה לגבי שני הספרים הנ"ל – (1) ה.פ. וגביע האש, (2) המכשפה האריה וארון הבגדים.
קווים כלליים לתסריט והסבר קונספטואלי קצר.
הצעה שלי
אני נוטה לומר שנסיון להפוך ספר לסרט, אחד על אחד – הוא נסיון כושל מלכתחילה. שהעמידה על הפרטים ופרטי הפרטים המדוייקים של הסיפור כמעט בהכרח תהפוך את הסרט לבינוני ומטה במושגים של סרט. וזאת פשוט בגלל ההבדל במהות במדיום.
ולכן הגעתי למסקנה שכדי שיצא סרט שהוא יצירת מופת – על בסיס ספר – צריך להנתן לבמאי ולתסריטאי חופש מוחלט לעשות בסיפור כבתוך שלהם. אבל – צריך לברר לפני כן שהם קלטו את הסיפור ומזדהים איתו ברמה עמוקה. לנסות למצוא תסריטאי עם "חזון" שמוצא בספר שדר משמעותי שניתן להפוך אותו לסצנה קולנועית. הייתי אומר שהתסריטאי צריך לכתוב את הספר מחדש וככזה צריך להיות בעל כשרון בתחומו לא פחות מהסופר. ובמאי כנ"ל. ולכן הייתי משקיע סכום כסף משמעותי לבחור אנשים מתאימים ולתת להם זמן רב ככל הנדרש להוציא משהו שלם מתחת לידיהם. והייתי נותן להם חופש יצירה רחב ככל האפשר.
הנושא השני שהייתי משקיע בו, הוא שחקנים איכותיים – שחקני אופי. ולאו דווקא מפורסמים ולאו דווקא יפים (אלא אם הדמות מחייבת את זה). מ-ו-כ-ש-ר-י-ם. וגם בזה הייתי משקיע סכום נאה מאד. מה שנשאר הייתי משקיע באפקטים מיוחדים ומחשב, באתרים וכו'. בבמגבלות התקציב. וגם לשחקנים הייתי נותן חופש מסויים להביע את המהות – במלים שלהם (ולא כ"כ משמעותי בעיני העברת שורה).
למשל, לגבי הארי, יש שני אירועים מרכזיים בספר. גביע הקווידיץ העולמי, והתחרות הבין-ספרית. אבל שניהם לדעתי מהווים יחסית רקע לדברים שקורים מסביב. ולכן אפשר לקצץ את האירועים עצמם למינימום קליפי, ולפנות מקום להתרחשויות הכביכול משניות. לשם דוגמה לכוונתי – בגביע הקווידיץ, הרבה פחות מעניין אותי המתח במשחק עצמו מאשר התמונה במושבים בין משפחת לוציוס משפחת וויזלי ושני השרים שם. והמפגש ביער. אז למשחק הייתי נותן קליפ מדהים של דקה ולמפגשים האלה כמה שצריך. כמו כן הייתי משקיע זמן בפרטים שבונים את האוירה של בין העולמות – הקוסמים והרגיל. הלבוש המשונה של הקוסמים. הייתי מנסה מאד להביא לידי ביטוי את התהליכים הנפשיים שהארי עובר. ושהמרהיבות העין תהיה רקע שמדגיש את ההתרחשויות ולא ההתרחשויות עצמן. בעיני יותר חשוב להשקיע בעבודת מחשב שתדגיש את המורכבות של העולם הדואלי קוסמים/מוגלגים מאשר בנפלאות הדרקון.
ולגבי נרניה – אותו כנ"ל. אני חושב שהקרב היה הרבה פחות מעניין אותי מהיחסים בין הילדים. האמון והחוסר אמון בין לוסי לאחיה וכו'. לקטע של הפאון מר טומנוס והפגישה איתו מוקדש פרק שלם בספר; לפגישה עם הבונים במאורתם – פרק וחצי. ואילו למלחמה בפועל מוקדש פחות מחצי פרק. הייתי מחפש דרך שהסיפור הויזואלי ישמר את המרכזיות של המפגשים בין הדמויות. הרגשות שלהן. הייתי בונה את הנושא המרכזי של הסרט כסרט מסע של חבורת ילדים. יש משהו של סיפור ילדים בנרניה שהייתי מנסה לשמר אותו. קצת תחושה של אגדה.
זהו.
אני בכלל לא בטוח אבל זה מה שהצלחתי לחשוב. האמת היא אני לא מצליח להמחיש לעצמי איך הכיוון שלי היה הופך לסרט טוב.
האם יש ספר/סרט שמדגים את המהלך בצורה מוצלחת (שינוי טכני של הסיפור תוך שימור המהות שלו, והעברתה למדיום הקולנועי)?
אור נערב
גם בקווידיץ' יכולים למות
והארי מדגים לנו שוב ושוב כמה קל ליפול מהמטאטא מגובה 50 מטר, או להתרסק לתוך הדשא במהירות עצומה. כנראה שקוסמים פשוט אוהבים את הספורט שלהם אתגרי.
סתם מחשבה שעברה במוחי: לפני יציאת הספר, כולם דברו על כך שמישהו ימות ושהפעם מדובר בדמות יותר מרכזית. בחלק הראשון של הספר יש קטע בו גברת וויזלי רואה את רון מת, רק כדי לגלות שמדובר בסתם בוגארט. איכשהו, יש לי את התחושה שרולינג הכניסה את הקטע כדי ללעוג לגל השמועות המפלצתי לגבי מי הולך למות.
המשך
לחמישי.
אמנם הסצינה עם רון היא הכי ברורה כ"מוות אפשרי", אבל הספר די עמוס בקטעים כאלה, בהם נראה שדמות מסויימת אמורה לפגוש את מותה, רק בשביל לגלות שג'יי.קיי שוב עבדה עלינו.
אני לא רואה את המעשה הזה כלעג, אלא כהמשך למשחק השמועות. היא הרי התחילה את כל העסק הזה, אז היא רצתה קצת ליהנות ממנו.
אגב, כאשר בסופו של דבר המוות המיוחל הגיע, ראינו שהיא Pulled a Lucas, והפכה סצינה הכרחית, שהיה לה סיכוי להיות חזקה ועם אימפקט על הקוראים, למשהו תמוה ובלתי מובן, שנראה שהוכנס לשם רק כי היא הייתה חייבת.
הבוז לך.
את רמיסתך אשאיר לטובים ממני.
רק הערה אחת – העכרור מופיע בספר "כס הכסף", השישי בסדרה.
קודם כל: הצדק איתך, אלה ספרים שמוטב לקרוא לפני שהקול מתחלף.
ועדיין, חבל שקראת דווקא את "האריה המכשפה וארון הבגדים", שהוא הספר הפחות-טוב בסדרה, להוציא את "הקרב האחרון" הזוועתי. דירוג האיכות הפרטי שלי לספרי הסדרה הוא:
1. "כס הכסף". זהו הספר היחיד שבו מופיע עכרור השלולית, הגיבור האמיתי של הסדרה, ודמות מופת. זה גם אחלה ספר.
2. "המסע בדורך השחר". זה מסע באוניה, כך שבכל אי שאליו מגיעים יש סיפור משלו, חלקם פשוט מצוינים.
3. "הסוס ונערו". כגיבור מרכזי יש רק ילד אחד, במקום כמה, והוא נורא סימפטי.
4. "אחיינו של הקוסם". הוא הספר שהכי קרוב למדע בדיוני, מכל הסדרה.
5. "הנסיך כספיאן". פחות מוצלח מהקודמים, אבל יש כמה קטעים טובים.
6. "האריה המכשפה, וארון הבגדים". כמו שאמרת, ניחוח נוצרי חזק.
7. "הקרב האחרון". כנ"ל, ובאיכות הרבה פחות טובה.
לדעתי, היית נהנה הרבה יותר אם היית קורא את "אחיינו של הקוסם", שהוא ספר טוב בהרבה (וגם הספר הראשון בסדרה מבחינה כרונולוגית, ככה שעדיף לקרוא אותו ראשון גם מבחינה זו). ואם כבר, הסדר הכרונולוגי של הספרים הוא:
1. אחיינו של הקוסם.
2. האריה, המכשפה…
3. הסוסו ונערו.
4. הנסיך כספיאן.
5. המסע בדורך השחר.
6. כס הכסף.
7. הקרב האחרון.
אז אם כבר טרחת וצלחת את "האריה, המכשפה", כדאי לך לתת צ'אנס לספר שלפניו, "אחיינו", ולזה שאחריו, "הסוס", לפני שתאמר נואש מהסדרה.
'המסע בדורך השחר' מבצבץ זה שנים מהספריה הביתית שלי,
אבל היה נשמע לי הגיוני להתחיל מהתחלה (ככלל, האינפורמציה החשובה באמת להבנת סדרות נמצאת בפרק שהגיח ראשון לעולם, לא זה שהתרחש ראשון מבחינה כרונולוגית).
ביום מן הימים, אולי אחרי שאצלח את 'האלף' של חורחה במלואו, אני אתן ל'נרניה' עוד צ'אנס. עד אז, זכרו להשמר מרחת לוקום. הוא מרושע, אני אומר!
והוא נדבק לשיניים.
הוא באמת יכול להיות נורא מעצבן.
באמת צריך לקרוא את זה בתור ילד. יש שם דברים שגורמים לי לרצות להכות מישהו (אבל אולי זאת רק אני.)
יש בו קטעים נורא נחמדים, ויש בו קטעים נורא מעצבנים.
אבל כמו שכבר נאמר, המסע בדורך השחר באמת יותר טוב. וגם הנסיך כספיאן ממש נחמד.
ד"א, גם אני לא אהבתי את אסלן. הוא… הוא מיותר והוא עולה על העצבים באיזשהו שלב.
והוא כל הזמן מבקש
שתמשוך לו באצבע
אותך לישוע!
לא, הוא מבקש שתיקח מסטיק טעים.