במקור: Rendition
במאי: גאווין הוד
תסריט: קלי סיין
שחקנים: ג'ייק ג'ילנהול, ריס ווית'רספון, עומאר מטוולי, מריל סטריפ, יגאל נאור
מעניין מה הייתי עושה לו הייתי נמצא במרתף חקירות טחוב כשלפני בנאדם עירום, כפות וכסוי-עיניים, שהוא אולי טרוריסט ואולי לא – והייתי צריך להחליט אם וכמה לענות אותו. האם הייתי תוקע לו את הראש בתוך דלי מים עד שלא יוכל לנשום? זו עלולה להיות הדרך היחידה למנוע פיגוע נוסף ומצד שני, אולי הוא באמת לא יודע כלום, כמו שהוא אומר.
כמובן, השאלה מה אני הייתי עושה חסרת חשיבות; מה שחשוב הוא מה שעושים אותם אנשים שבאמת נמצאים במרתפי החקירות. ואם הגעת לג'וב שבו מסמכותך להחליט אם להזרים כמה אלפי וולט לבשרו הרוטט של אדם אחר, כנראה יש לך אופי שיאפשר לך לעשות את זה בלי להתלבט. אבל יש יוצאים מהכלל ועליהם, כידוע, עושים סרטים.
ב'חקירה מעבר לקווים', היוצא מן הכלל הוא דאגלס פרימן (ג'ייק ג'ילנהול), סוכן CIA צעיר שנשלח בפעם הראשונה ללכלך ידיים "בשטח", כמו שקוראים לזה בארגוני ביון וריגול. פרימן מוצב במדינה הבדיונית 'צפון אפריקה' (שם מוצלח, כי ככה ישר מבינים שהיא בצפון אפריקה), ומוצא עצמו בעיר ערבית כלשהי, על רחובותיה הצרים והמאובקים, שווקיה ההומים, ופונדמנטליסטיה הזועמים, העסוקים בביצוע גל טרור. פרימן טרם מספיק להתאקלם (פרט להיכרות אינטימית עם אחת מעובדות המשרד) וכבר עוד מקומי פותח פיצוציה בכיכר. פרימן מוקפץ ממעמדו הזוטר, ומוצא עצמו אחראי על הטיפול בחקירת הפיגוע הקטלני.
בו זמנית, צעיר בשם אנוואר אל-איברהימי עולה על טיסה, בדרכו חזרה לביתו בארה"ב. חדי האבחנה ביניכם אולי חשו בצליל ערבי חבוי בשמו, וגם שירותי הביטחון האמריקניים פקוחי העין מבחינים בכך. העובדה שאל-איברהימי הוא מהנדס כימי מצרי מצטרפת לכמה ראיות נסיבתיות (טוב, אחת) למעורבותו בפעולות הטרור האחרונות. לא עוזר לו שהוא גר ולמד מגיל 14 באמריקה, ויש לו אישה אמריקנית פלוס ילד. ברגע שהבחור נוחת הוא נחטף על ידי נערי ה-CIA, וללא שופט, עורך דין או אפילו מברשת שיניים, מוטס במהירות אל צפון אפריקה, להיחקר בצורה שארה"ב הנאורה איננה יכולה לסבול על אדמתה. את העינויים מנהל עבאסי פאוואל (יגאל נאור), ראש שירותי הביטחון של צפון אפריקה, כשלידו עומד דאגלס פרימן, עם הוראות ברורות לעשות קולות של שטיח ולא להפריע. אלא שככל שמתקדמת החקירה, פרימן מתקשה להשלים עם העינויים שעובר אל-איברהימי, ותוהה האם האיש בעצם חף מפשע. גם למנהל החקירה פאוואל יש צרות משלו – בתו הצעירה פטימה בורחת מהבית כדי להסתובב עם הידיד שלה; ואם זה לא מספיק, בקצה השני של העולם הגברת אל-איברהימי, הידועה כריס וויתרספון, מגיעה לוושינגטון כדי לחקור את היעלמותו של בעלה, כולה נחושה וזקורת סנטר.
כמו שבטח שמתם לב, 'חקירה מעבר לקווים' עוקב במקביל אחרי שבע-שמונה דמויות חשובות בשלוש וחצי עלילות מצטלבות. אם הסגנון הזה, שנעשה פופולארי בשנים האחרונות, כבר התיש אתכם, אני מציע לכם לוותר על הסרט מראש. אבל אם לא, 'חקירה מעבר לקווים' עושה את זה ממש בסדר. עומס הפרטים קצת מעייף, אבל עדיין מאפשר הבנה של האירועים, והגיוון מעניין. משחקי הכוח בנשפים בוושינגטון מספקים לסרט ממד פוליטי, הכניסה לבתיהם וחייהם של תושבי מדינת צפון אפריקה – במיוחד הצעירים – נותנת לסרט מורכבות, וסצינות החקירה בעינויים שעובר אל-איברהימי עשויות באיפוק המתאים כדי להיראות אמינות ומזעזעות. חלק מהתפתחויות העלילה של 'חקירה מעבר לקווים' צפויות מראש; חלק הפתיעו אותי לגמרי.
את ג'ייק ג'ילנהול אהבתי ב'דוני דארקו', אבל ברבים מסרטיו המאוחרים יותר הוא היה תקוע עם פרצוף מסכן, כאילו גררו אותו לתפקיד בכוח. גם ב'חקירה מעבר לקווים' הוא נראה כאילו מענים מישהו מול העיניים שלו, אבל מכיוון שזה בדיוק מה שקורה, יוצא שהמשחק שלו הולם ביותר; מריל סטריפ מרשימה בתפקיד הבכירה האמריקנית שלא מהססת ללחום בטרור בעזרת טרור נגדי, ולמרות שלא הייתי נותן לריס וויתרספון אוסקר, היא בהחלט יודעת לצעוק על אנשים עד שהגידים בצוואר שלה בולטים, כמו כל אישה שבעלה נעלם בלי להשאיר סימן ואף אחד לא מוכן להגיד לה למה. ההפתעה הגדולה מכולם היא יגאל נאור: לשם שינוי, זו לא רק יחצ"נות מוצלחת – לשחקן הישראלי יש תפקיד מרכזי בסרט. הוא גם משחק כמו שצריך. יגאל נאור הופך את פאוואלי לבן אדם אמיתי, שמשלב משפחתיות חמימה, נוכחות חזקה, ואמונה שמה שהוא עושה לאנשים הוא רע הכרחי, ולכן בעצם טוב הכרחי.
'חקירה מעבר לקווים' אינו סרט נטול מגרעות. כמה מהפרטים בו לא מוסברים עד הסוף, ויש מספר אירועים שנשארים קצת קשים לסיספונד. פה ושם הסרט נהיה מלודרמטי, בעיקר בסצינות שעוקבות אחרי מאבקה הנואש של ריס וויתרספון לגלות כיצד נעלם בעלה. מה יש, אף אחד כבר לא יכול להיעלם בלי ילד קטן שמתגעגע אליו ואישה יפה בהריון? איפה כל הרווקים המוסלמים המרירים, המכוערים והמזדקנים שנעצרים ואף אחד לא דואג להם?
ברגעים מסוימים 'חקירה מעבר לקווים' גם גולש לנאומים צפויים, למשל כשפרימן שואל "מכל הפעמים שעינינו אנשים, כמה פעמים השגנו מידע מודיעיני מועיל?". הפגמים האלה, הדחיסות העלילתית וגם ריבוי הדמויות, מונעים מ'חקירה מעבר לקווים' לעלות עוד מדרגה ולהיות מותחן גדול באמת.
לדעתי, שווה לכם לראות את הסרט, במיוחד אם אתם חובבי סרטים על מצבים פוליטיים-חברתיים-ביטחוניים מורכבים במזרח התיכון. אמנם לפעמים הסרט עובר את הקו בין מותחן ריאליסטי להוליוודיות בומבסטית, אבל רוב הזמן הוא נשאר בצד הנכון והמעניין שלו.
בשעה טובה!
אני חייבת לציין שכבר מיום שישי (אחרי שראיתי את הסרט) נכנסתי לאתר כל יום מספר פעמים ואפילו ריפרשתי את העמוד בתקווה שהסקירה לסרט הזה תעלה כבר.
אחת הסיבות שהייתי כל כך להוטה לקרוא מה יש לאנשי הדג להגיד על הסרט הזה, זה בגלל שהסרט הזה ספציפי הרעיד את עולמי כמו שנאמר באנגלית ואני תירגמתי בעילגות לעברית.
כבר הרבה מאוד זמן לא יצאתי מסרט ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליו.
כל מה שעשיתי בימים האחרונים היה לתור אחר ביקורות ולנהל שיחות פוליטיות לא רצויות עם אנשים לגבי המשמעות האמיתית של הסרט.
למרות שהסרט טעון פוליטיקה ושמאלניות בוטה, אני לא הרגשתי בכך בכלל.
למרות הדיעות הפוליטיות שלי, הצלחתי לשים את הכל בצד וליהנות מחוויה קולנועית אמיתית.
הסרט נגע בי במקומות שלא ידעתי שקיימים.
אהבתי את העלילות המצטלבות.
נהנתי מהשילוב של האנגלית והערבית השוטפת ומהפרצופים הישראלים שחייכו אלי מהמסך.
הם כולם עשו עבודה נפלאה.
למרות שטוענים שאין חוקים באהבה ומלחמה, אני אישית עדיין מחפשת קצת אנושיות.
אז רק בגלל שהם מוכנים להתפוצץ ולחטוף ולענות, האם זה אומר שגם אנחנו צריכים להיות כמוהם?
הסרט הזה נוגע בי כיהודיה, כישראלית, יותר מכל דבר אחר.
גם אני איבדתי חבר קרוב במלחמה בטרור, אבל למרות זאת הצלחתי להביע סימפטיה כלפי ערבי שהואשם בקשר לאירגון טרור רק בגלל שהוא נולד בלאום הלא נכון.
הרגשתי שזה לא הוגן.
הרגשתי שזה לא הוגן שיש אנשים בעולם שמרגישים שזה נכון להתפוצץ ולהרוג הרבה אנשים רק כדי לנקום מוות של בנאדם אחד.
הרגשתי שזה לא נכון להעלים אנשים. הרגשתי שזה לא נכון פשוט לשוות ולשתוק.
הסרט הזה הוא אחד הסרטים היותר מרתקים וחזקים שיצא לי לראות איי פעם.
במשך 120 דקות ישבתי מרותקת לכסא ולא העזתי להוציא מילה.
גם כשהסרט נגמר, לא היה רחש בקהל. כולם היו בשוק… פשוט יצאו מהאולם ולא ידעו מה להגיד.
זה סרט שנוגע בעצבים. עמוק עמוק בפנים.
המשחק, הפסקול, האמיתיות, כל זה ועוד הרבה מאוד גורמים לעלילה הבעייתית הזאת להפוך לאחד הסרטים היותר טובים שיצא לי לראות מעודי.
אז נכון שהוא נכתב ע"י שמאלני ליברלי קיצוני שרצה להעביר מסר
אבל במקום להתייחס לפוליטה, הצלחתי להתרגש עד עמקי נשמתי מול הסרט מופת הזה.
אבל אולי זה רק אני.
בשעה טובה!
אה, כן, כמובן – אבל האם הסרט באמת מהווה הצגה משמעותית ועמוקה של כל התמונה, או הוליוודיות פופוליסטיות זולה?
על פי הביקורת, השני.
ולכן, לרוע המזל, נראה שאוותר אלא אם כן לא יהיה משהו טוב יותר.
אבל הסיבה האמיתית שכתבתי את ההודעה הזו היא כי רציתי לתהות על פשר המילה "סיספונד"?
הסרט ממש לא פופוליסטיות זולה
אולי התרשמת כך מההערה של ניצן או מהביקורת אבל הוא בהחלט מראה תמונה רחבה- החל מהדיון על פונדמנטליזם עיוור ופאנטי שעוסק בשטיפת מוח לצעירים נלהבים, ועד למחיר האנושי בעינוי חפי מפשע רק כדי לסגור פינות…
ואגב, לא תמיד מענים שבויים או עצורים כי באמת יש עליהם מידע מספק והם מובילים לסיכול פיגוע. במקרה של רצח אסף שטיירמן בכפר סבא המשטרה אמללה והרסה חיים של אדם רק משום שהוא במקרה נקלע לאזור הרצח יום לפני (או אחרי) עד שבמקרה עלו על רעי חורב..
קל נורא להפיל תיק על מישהו חשוד רק כי הוא קשור נסיבתית למקרה, ועוד יותר אם אתה סוכן ביון והוא אזרח מלאום הלא נכון…
נ.ב
אני מנחש שאת חדשה כאן
יש מילון מונחי עין הדג עם הסברים מפורטים. סיספונד הוא היכולת לקבל פרטים בסרט שאינם מבוססים/ מופרכים/ לא סבירים מבחינה עלילתית (פחות או יותר)
בשעה טובה!
אני חושבת שגם ביקורת וגם תגובה לא תמיד יכולה לתת לך את התמונה הכוללת לגבי סרט, אלא אם הוא מאוד פשטני ותבניתי.
סרטים כאלה, שטעונים ומורכבים קשה לתאר במילים ולכן אני ממליצה לא לוותר עליו וכן לעשות את המאמץ וללכת לראות אותו.
לדעתי הצנועה הסרט הזה מראה תמונה רחבה מאוד לגבי הרבה מאוד נושאים טעונים וכאובים, לכל הצדדים.
אל תוותר עליו רק בגלל שאני לא יודעת להתנסח :P
בבקשה אל תזוזי....
שרותי הביון האמריקאים מיד מגיעים לביתך
וונדי היקרה.
את תפקיד מזכירתו של פיטר סארסגארד מגלמת וונדי פיליפס שהופיעה בסדרה "שנה בחיים" משנות השמונים לצד שרה ג'סיקה פרקר. היא גם גילמה את גרושתו של רוברט דה נירו במרדף חצות. הופתעתי לגלות שהיא כ"כ השמינה. היא היתה סוג של דברה וינגר בשילוב של לוריין בראקו.
האם זה קורה גם בארץ?
אתה צוחק, נכון?
למקרה שלא צחקת-
כן, גם בארץ יש אפשרות לעצור אדם ולהחזיק אותו ללא משפט; וכן, המדינה משתמשת באפשרות הזו (באופן נקודתי נגד יהודים אזרחי ישראל; באופן קצת יותר נרחב נגד ערבים אזרחי ישראל; באופן חופשי נגד אלפי פלסטינים).
למקרה שלא צחקת-
קוראים לזה מעצר מנהלתי
כן, ככה המדינה קוראת לזה
אני קורא לזה כליאה ללא משפט.
צודקת
אחלה סרט.
אבל הנושאים הפוליטיים הם לא כ"כ נושאי דיון לוהטים באתר הזה, ולכן מיעוט התגובות…
נחמד
זה מה שיש להגיד על הסרט. הוא יפה, באמת, ואין מה להגיד, נהנתי. הוא עוסק בבעיה גורלית-קיומית-עכשווית, וגם מנתח אותה יפה. אבל זה לא סרט מציאותי. העלילה הגיונית. אבל לא מתארת תופעה בכלל. וכל מי שמשליך אותה על המציאות-שוגה.
לא עוצרים אנשים עם ראיה אחת מופרכת, ומענים אותם בצורה כל כך נוראית (צמרר אותי, והיו לי דמעות בעיניים).
נחמד
עם כל הכבוד, הראייה לא היתה מופרכת בכלל. בטלפון שלו הופיע המספר של איזה מחבל. נכון שהמחבלים מחליפים טלפונים כל הזמן ולא בטוח שקרובי המשפחה שלו היו קשורים למחבל, וגם אם כן הוא לא אשם. אבל הראייה היתה בהחלט מוצקה. ובקשר למופרכות, תשאל את מי שעשו לו את זה והוא יגיד לך אם זה מופרך או לא.
אם בשדה התעופה בארה"ב הכריחו את מופז לחלוץ נעליים או שלברק עשו איזו בעיה בשדה התעופה (לא זכורים לי הפרטים) אז זה לא מופרך.
נחמד
את קצת תמימה, כי הסרט מבוסס על שברי סיפורים אמיתיים של כמה אנשים+ שברי עדויות שחילצו ממפרץ גאווטאנמו
בדיוידי יש תוספת סופר מעניינת ומאוד עצובה של סרט תיעודי שעשו על הנושא
מראיינים שם איזה גרמני אחד שזה בדיוק מה שעשו לו +-
אני ממליצה לך לראות, אם יצא לך פעם לשכור את הדוד
''שברי סיפורים אמיתיים.. שברי עדויות''
נראה לי שאתה קצת תמים.
אמנם מדובר בתופעה קיימת, זה לא אומר שהסיפור אמיתי.
למה את חושבת שזה לא מציאותי?
בישראל יש בכל זאת ריסון ופיקוח מסוימים על חקירות של חשודים בטרור – כלומר אפשר להניח שהמצב אצלנו לא קיצוני כמו במדינות ערביות – ועדיין אפשר למצוא אצלנו די הרבה סיפורים כאלה:
http://www.stoptorture.org.il/he/ticking_bombs
על אחת כמה וכמה שדברים כאלה והרבה יותר גרועים קורים במדינות ערביות (כמו המדינה שמתוארת בסרט).