שני סרטים מתחרים על המקום הראשון. אחד מהם עמוס כוכבים, בוים על ידי במאי מוערך ביותר וזוכה לביקורות מהללות. השני הוא זבלון אימה עם צוות אלמוני. איזה סרט יגיע ראשון?
הא. טעיתם.
בפעם הראשונה מזה אני לא יודע כמה זמן, הקהל והביקורות בארה"ב מסכימים. אל המקום הראשון, עם 27 מיליון דולר, הגיע 'The Departed', ובעברית 'השתולים' (אצלנו ב-30 בנובמבר), סרטו של מרטין סקורסזה. סקורסזה הלך הפעם על בטוח: הסרט הוא רימייק לסרט ההונג-קונגי 'דרך ללא מוצא', שנחשב למשובח בפני עצמו, ושובצו בו לאונרדו דיקפריו, מאט דיימון, ג'ק ניקולסון (בסרטו הראשון מאז 'באהבה אין חוקים', לפני שלוש שנים), וקצת יותר ברקע – גם אלק בולדווין, מארק וואלברג ומרטין שין. מאסה כזאת של פוטנציאל היתה יכולה להפוך רק להצלחה גדולה או לכישלון מפואר, ועל פי כל התגובות עד כה, מדובר באפשרות הראשונה.
נקודת המוצא של הסרט: בבוסטון, המשטרה והמאפיה האירית (בראשון ג'ק ניקולסון, כמובן) הם כוחות יריבים שווים פחות או יותר, כשכל אחד מהם נלחם בשני בכל הכלים שעומדים לרשותו. שוטר (מאט דיימון) נשלח כחפרפרת אל המאפיה, ובינתיים מאפיונר צעיר (לאונרדו) עושה את אותו הדבר, אבל הפוך – ומסתנן למשטרה. ומכאן העסק הולך ומסתבך: הסרט הוא ארוך, מפותל, אלים, ובאופן בלתי צפוי, גם מצחיק.
מבקרים אמריקאים תמיד אוהבים את סקורסזה: כל הסרטים שלו, אפילו אלה הטובים פחות (כמו 'כנופיות ניו יורק') מתקבלים באהדה אצל רובם. אבל במקרה של 'השתולים' המבקרים יוצאים מגדרם עוד יותר מהרגיל. גם השחקנים מקבלים כולם תשבחות, בעיקר לאונרדו דיקפריו, שכנראה יודע מה הוא עושה כשהוא ממשיך לעבוד עם סקורסזה בסרט אחרי סרט. בקיצור, כזאת אקסטזה ביקורתית לא ראינו מזמן. כאן היה המקום שבו הייתי מתחיל לדבר על סיכוייו של 'השתולים' באוסקר, שנראים כרגע מצוינים; אבל להזכיר את האוסקר בקרבתו של מרטין סקורסזה זה כמו לדבר עם בני משפחתו של סטיב אירווין ז"ל על דגים. סקורסזה הוא השמעון פרס של האוסקר, כזה שנדמה שיכול להפסיד גם אם הוא המועמד היחידי. שקוף שנראה את 'השתולים' מועמד בכמה וכמה קטגוריות, אבל מעכשיו ועד לסוף פברואר סקורסזה בטח יימצא דרך להפסיד גם הפעם.
במקום השני, כאמור, אנחנו יורדים מהרקיע השביעי של המבקרים אל מעמקי הגיהינום. 'המנסרים מטקסס: ההתחלה' הוא פרק נוסף בסדרת הסרטים שגרמה יותר נזק לתדמיתה של מדינת טקסס מכל דבר אחר, פרט לג'ורג' בוש. זהו סרט אימה אופייני מכל בחינה, כזה שמבקרים מתעבים, ושפותח עם 20 מיליון דולר פלוס מינוס – כמו 'הוסטל', 'כשזר מצלצל', 'סיילנט היל' ועוד המון כאלה. כפי שאפשר לנחש משמו, 'ההתחלה' הוא פריקוול – לא ל'המנסרים מטקסס' המקורי משנת 1974, אלא לרימייק שיצא לפני שלוש שנים. הסרט הקודם – כלומר, הבא – כלומר, הרימייק המקורי – לא משנה, אתם יודעים למה אני מתכוון – עשה 28 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו, כך שהכנסות הפריקוול מאכזבות מעט; ומצד שני, כמו מרבית סרטי האימה, הוא הופק בזול (16 מיליון) ולכן כבר אחרי סוף שבוע אחד הוא יכול להיחשב לסרט רווחי, ואפשר להתחיל לצפות לסרט נוסף בסדרה ('המנסרים מטקסס: הקטע שקצת אחרי ההתחלה אבל לפני האמצע') תוך שנתיים-שלוש. ב-DVD, כמובן. הסרט הקודם לא הגיע לבתי הקולנוע בארץ, ואפשר לנחש שגורל הפריקוול יהיה דומה.
אל המקום הרביעי הגיע 'Employee of the Month', סיפור מאבקם העיקש וחסר הפשרות של שני עובדים בסופרמרקט על התואר "עובד החודש". וכן, זו קומדיה. זהו גם התפקיד הראשי הראשון של דיין קוק (באנגלית: טבח דני), שעד עכשיו היה קשה להגדיר בתור שחקן קולנוע. עד היום הוא הופיע בהרבה סרטים, אבל רק בתפקידי משנה, ובכל זאת הוא ידוע בעיקר בזכות מופעי הסטנד-אפ שלו והופעותיו בתכניות אירוח. גם אדם סנדלר התחיל ככה. לקוק יש מספיק מעריצים כדי להביא את הסרט בכיכובו ל-11.8 מיליון דולר, כי סיבה אחרת לראות את הסרט אין.
'חברים על הכוונת' פינה את המקום הראשון בצורה אופיינית לסרטי אנימציה: לאט ובחגיגיות. כשהוא מוכיח שסרטי אנימציה עושים כסף בין אם הם טובים או גרועים, אם רק אין להם יותר מדי תחרות, הסרט איבד רק 32% מהכנסותיו השבוע, ונחת במקום השלישי. 'המגן', במקום החמישי, ספג נפילה משמעותית יותר של 46%. 'גקאס', במקום השישי, ממשיך ליפול מהר (56%) ובכל זאת הכניס כבר 63 מיליון דולר, בלי ספק הרבה עבור סרט על אנשים שמשחקים בקקי.
בשבוע הבא האימה תחזור שוב לקולנועים, עם 'הטינה 2'; רובין וויליאמס יחזור לקומדיה 'איש השנה', והמתאבק ג'ון סינה ינסה להפוך את עצמו לכוכב אקשן ב-'The Marine'.
הרשימה המלאה: המספרים מייצגים את הכנסותיו של הסרט במהלך שלושת ימי סוף השבוע (שישי-ראשון) בארה"ב, במיליוני דולרים. המספרים בסוגריים מייצגים את הכנסותיו הכוללות של הסרט עד כה.
הכל עניין של גיל
כשכנופיות ניו יורק יצא, חשבו שמרטין סקורסזה יקח את האוסקר, למרות שהסרט לא משהו, כהוקרה על כל מה שעשה בעבר. במקום זאת, הפרס הלך לרומן פולנסקי שהפך בגיל 69 לזוכה המבוגר ביותר באוסקר לבמאי. שנתיים אחר כך, חשבו שסקרוסזה יקח על הטייס, למרות שהיו לו יציאות יותר מוצלחות, כי הפעם אין סיכוי שלא עושים לו כבוד. האוסקר, כמובן, הלך לקלינט איסטווד שבגיל 75, שבר את השיא של פולנסקי.
עכשיו שוב מדברים על סקורסזה כמועמד ומסכימים שהשתולים הוא הסרט הטוב ביותר שעשה מזה שנים רבות. העניין היא שמפחדים לצאת בהצהרות על כך שיתנו לו את הפרס כהוקרה/פיצוי, מתוך חשש שהאקדמיה באמת עושה דווקא. מה שאני מציע לסקורסזה זה פשוט לקוות שאף חתייר לא יעקוף אותו ושגיל 64 זה מספיק כדי להיות המועמד הכי מבוגר השנה. ליתר בטחון, אולי כדאי לו לצלם במהירות עוד סרט ולהיות מועמד נגד עצמו.
זה נראה כמו מצב של הכל או כלום. או שסקורסזה זוכה, או שמישהו יאלץ להסביר למעריצים למה אלמודובר מועמד על חשבונו.
האוסקר הזה זה סתם חארטה
מחלק פרסים לאנשים לא צפויים בשביל הרייטינג!
רק רציתי להגיד
שכנופיות ניו-יורק הוא מסרטי סקורסזה האהובים עלי.
אני מת עליו
ולאחרונה הוא גם נכנס לקטגוריה של סרטים-שכאשר-הם-משודרים-בטלויזיה-ואני-מזפזפ-אני-נשאר-לצפות-בהם-עד-הסוף-לא-יודע-למה (במועדון נמצאים גם "האלמנט החמישי", "גברים בחלל", "סליפי הולו" ובערך כל סרט של היצ'קוק).
או שיש לנו בדיוק אותו טעם בזפזופים
או שמשדרים בדיוק את אותם סרטים כל הזמן בשידורים חוזרים.
אני מודה לכם על התגובות האלה
בזכותן חיפשתי ביקורת באתר על כנופיות ניו-יורק כדי לנסות ולהבין איפה הי'ה הסרט המהולל ההוא שכולם דיברו עליו במשך שלושת השעות שהשקעתי בו. כמה טוב לגלות שאני לא היחידה שלא התלהבה ממנו.
תודה לאל על ביקורות כפולות.
אה, עורכים, כדאי שתקראו את תיאור 'השתולים' שוב
או תצפו בטריילר עוד פעם, או משהו, כי בלבלתם בין הדמויות שדיקפריו ודיימון מגלמים.
מאוד מבלבלות, כל החפרפרות האלו
זה נכון. דיקפריו הוא השוטר הסמוי במאפיה, ואילו דיימון הוא המאפיונר שמסתנן למשטרה. התמונה ששמתם גם יכולה לרמז על זה.
(:
השתולים כבר השתחל לרשימת
250 הכי טובים של ימד"ב.
למה זה מגיע אלינו כל כך מאוחר?
ולמה המנסרים מטקסס לא יגיע בכלל כמו שאר זבלוני האימה ההגונים?
השתולים כבר השתחל לרשימת
באמת למה לא יגיע?!?!?
אוף זה פשוט חוצפה ומעצבן!!
אני לא מבין למה לא להביא לארץ את כל הסרטים שיוצאים בארה"ב? כאילו למה לא?!
זה ממש דפוק!!
יש סיבה אחת הגיונית למה לא?
המנסרים מטקסס:ההתחלה יהיה ה-סרט בה' הידיעה!
זה פשוט מעצבן!!!
לא מביאים את חלק מהסרטים מארה''ב
לארץ כי לא רוצים להפסיד כסף. זאת סיבה מספיק הגיונית בשבילך?
אני שמחה בשביל מייקל סקורסזה. הוא לא במאי של סרטים אפיים כמו 'כנופיות ניו יורק' ששנאתי ו'הטייס' המהנה אך אניגמטי. בשני הסרטים האחרונים שלו הייתה הרגשה שהוא בחר את סרטיו לפי האופנה העכשווית בהוליווד. אבל הנה, סרט עכשווי עם אנשים "רגילים" בסיטואציות מעניינות (בלשון המעטה).
קשה להמר עליו לאוסקר. מצד אחד הסרט דורג 8.7 בימדב ו92 עגבניות טריות (בינתיים), ומצד שני מדובר בסקורסזה ודיקפריו. מצד שלישי – ג'ק ניקולסון. טוב, הוא יקח.
מייקל?!
כתבתי מייקל? O_O
טוב, ברור שהתכוונתי לסטיבן.
למעשה מרטין
ולאן נעלם שוב הסאבטקסט?
לה, באמת?
תשובה
"דיקרפיו וניקולסון מתכננים איך להעלים את הסאבטקסט"
ומה עם הסאבליין
או איך שלא קוראים לשורה שנדבקת לתמונה
מי מתחיל?
וואו, קרב המבטים הזה ארוך!
''מה? סקורסזה לא זכה אף פעם באוסקר?''
''לאו, קוראים לך לאיפור''
''או מיי גוד, ניקולסון חטף לנו שבץ באמצע הטייק!''
''בחייך, שעה אתה על האסלה! אני צריך פיפי!''
''שמע ג'ק, מכאן זה נראה ממאיר''
''שש. אם אני אני לא אעיר אותו,
ג'ק הבטיח לי שהוא ילמד אותי איך לישון עם עיניים פקוחות!"
''אני עדיין לא מצליח לראות את הספינה''
סליחה אתה יכול להוריד קצת את הראש?
אתה מסתיר לחבר הדמיוני שלי.
''אלוהים אדירים, ג'ק ניקולסון בלי משקפיי שמש!''
ליאו, לא איכפת לי אם תחיה או תמות, יש עכשיו משחק של הלייקרס''
''אפשר לשבת לידך באוסקר?''
''לא, כבר שמרתי לסקורזה.''
וההמשך הבלתי נמנע:
"נו, תפסיק להתלוצץ."
ליאו: אני לא מאמין, בחרת איגואנה טרופית?
''מדהים כמה חיות נראות בובות השעווה האלה''
ג'ק ומאמנו האישי בהכנה לטקס האוסקר לשנת 2006
''אז מה אתה עושה אחרי הצילומים? אני הג'וקר'' - ג'ק ניקולסון מתחיל
ומה עם הסאבליין
"אני מנסה כבר חמש שעות לנסח ברכה מקורית לאיזה אתר בישראל שחוגג שש שנים, אבל כל מה שאני יודע להגיד בעברית זה 'שלום', 'משיגנע' ו'היי גיא"'
''...וככה עושים מבט אקסצנטרי.''
או
"הבטחת ללמד אותי כל מיני הבעות, וכל מה שיש לך זה מבט אקסצנטרי??"
שני דברים קטנים
1) "גרמה יותר נזק לתדמיתה של מדינת טקסס מכל דבר אחר, פרט לג'ורג' בוש".
אתם יודעים, ה-CIA רצחו אנשים על הרבה פחות. רד, תזהר בפעם באה שאתה מתניע את האופניים.
2) בתמונה, יש למאט דיימון את המבט של ילד שעומד לספר לאבא שלו שהרגע הוא עשה בטעות במכנסיים.
מסתבר שיש לסרט התלת מימדי דף במייספייס עם הטריילר, שירים מדיסק הקאוורים, כל מיני הורדות טפשיות ותחרות יצירת דמויות בהשראת הסרט:
http://myspace.com/nightmare3d
צד אחד בי רוצה להקיא את ארוחת הבוקר שלו, למרות שעדיין לא אכלתי אותה. הצד השני מהנהן ברוב חשיבות ואומר שהמפיצים יודעים בדיוק איפה הקהל של הסרט. ויש גם צד שלישי שמקלל את האמריקאים כי יש להם מזל, לזבלים. הרי אין סיכוי שיפיצו את הסרט בארץ בגלל הפורמט הבעייתי, ומשום מה אני בספק אם בכלל יפיצו אותו מחוץ לארה"ב.
נו, מילא. אני אקבל מזה די.וי.די חדש, נכון? נכון?
מרילין מנסון שולת!!!1
וברצינות, הביצוע שלו ל- This is Halloween פשוט מעולה!
מרילין מנסון שולת!!!1
אני דווקא התחלחלתי לגמרי מהביצוע שלו לשיר. לפחות הוא לא היה נורא כמו הגרסה המעוותת ל-Kidnap the Sandy Claws, שלא קשורה לשיר המקורי בכלל.
מה שכן, הביצוע של פיונה אפל לשיר של סאלי נחמד ביותר, והביצוע ל-What's This מאוד חמוד (אחותי בטח תתלהב ממנו מאוד, היא אוהבת את הלהקה שמבצעת אותו). זה כבר יותר טוב ממה שחשבתי שיהיה.
ביצועים נחמדים
כל אחד שיעשע אותי בדרכו, אבל המקור פשוט הרבה יותר טוב. הביצועים האלה נשמעים כאילו לקחו את השיר ועשו ממנו "שיר רגיל של X", כש X = האומן המבצע.
מנסון קצת צרחני מידי, פיונה אפל קצת משעממת, what's this פשוט חמוד, אין לי משהו רע לומר עליו (אבל גם לא משהו טוב במיוחד, די גנרי) ו- Kidnap the Sandy Claws נחמד, אבל חסר את האנרגיה והחדווה של הביצוע המקורי המעולה.
אחרי צפיה ב"סיוט", או האזנה לפס הקול שלו אני מוצאת את עצמי מזמזמת את השירים במשך יומיים. הביצועים האלה לא משפיעים עלי בצורה כזו.
כדי לעורר עניין, כדאי לציין שעוגת העולם יושבת על גבם של ארבעה פילי מרציפן, שעומדים על גבו של צב עוגת הפירות הגדול אט'ואן: http://homepages.tesco.net/~janefisk/discworld/discworld.htm
נראית מצוין, אבל אני אישית הייתי מעדיף לא לאכול ממנה.
העוגה הזו היא כולה צבע מאכל אחד גדול.
היא נראית מצוין בתור פסל, לא בתור עוגה.
הצב נראה יותר מדי אמיתי מכדי שאני ארצה להכניס אותו לפה שלי….
הודעה שהתקבלה זה עתה
וטרם עודכנה ב'לא סופי': 'Hushline', הידוע גם בכינויו 'ד'ה אילוז'ניסט', ייצא בארץ ב-16 בנובמבר.
על שם הסרט כמובן
אתה בטוח שלסרט ההונג קונגי
קוראים "דרך ללא מוצא"? כי היום בבוקר היה בכן4 סרט הונג-קונגי מצוין בשם "מדורי הגהנום" והוא היה על שוטר שמסתנן למאפיה ומאפיונר שמסתנן למשטרה.
http://imdb.com/title/tt0338564/
והנה, אני רואה בעמוד הסרט של "the departed" תמונות מסצנות מאוד דומות לסצנות בסרט.
כן, זה אותו סרט
אבל הוא קיבל כמה שמות שונים בעברית. כשהוא הוקרן בפסטיבל ירושלים (או שזה היה חיפה?) קראו לו 'עסקים מהגיהנום', ביס קוראים לו 'מדורי הגיהנום', ובדי.וי.די. – 'דרך ללא מוצא'. ונדמה לי שבאמצע היה עוד איזה שם (אולי בהוט).
איך היה?
כיפי, מגניב, חכם, מהוקצע, מניפולטיבי, חלקלק -
בקיצור, כל מה שהקולנוע האסיאתי לא מייצג בעיניי.
הממ... למרבה הפלא, פה המתרגמים לרוסית של יס הצליחו בגדול.
בשונה מהשמות הנוראיים שנותנים המתרגמים לרוסית ביס בדרך כלל (ע"ע "קונסטנטין: אדון האופל" ו"הלבוי: הגיבור מהתופת"), פה הם אפילו התעלו על המתרגמים לעברית.
"מדורי הגהנום" נקרא ברוסית "הצרחה כפולה" ("Двойная Рокировка"). הצרחה היא מהלך בשחמט שבו המלך והצריח מחליפים מקומות. מוצלח למדי, לא?
מישהו יודע בכלל איך מיתרגם מלולית השם הסיני של הסרט?
(מחק רע! ארצה! לא השתמשתי במלים גסות!
רחמים…)
אדון האופל והגיבור מהתופת אלה לא רק תרגומי יס.
אלה השמות הרשמיים של הסרטים האלה ברוסית.
ואגב, למדורי הגיהנום יש שני סרטי המשך.
יהיה מעניין לראות את סקורסזה עושה אותם.
הבנתי מביקורות על 'השתולים'
שהוא משלב אלמנטים מהעלילה של כל שלושת הסרטים.
''הצרחה כפולה'' זה יופי של שם,
אבל הוא מניח שמי ששומע אותו מבין משהו בשחמט. וזאת הנחה מוגזמת בלי ספק, לגבי הקהל הישראלי, ועוד יותר לגבי המפיצים הישראלים, שמתייחסים לקהל כאילו היה מורכב מילדים בני שלוש.
אין לי מושג מה המשמעות של השם המקורי של הסרט (Mou gaan dou), אבל הוא מוכר יותר בשם האנגלי הנחמד שלו, 'Infernal Affairs'. בימד"ב מצוין גם שם נוסף במנדרינית, ושם נוסף באנגלית – 'I Want to Be You'. לסרט הזה יש יותר שמות מלגנדלף.
להזכיר לך לאיזה קהל מכוון השם הרוסי?
כן, שמתי לב.
רק ציינתי שבארץ זה לא היה עובד.
מה גם שרוב האנשים מכירים את המהלך
הזה בכינויו הסלנגי "דו?ם" (מגרמנית אגב, לפחות ע"פ סבא שלי).
דום?
שווה לדעת.
בחיים לא שמעתי על ''דום''.
אבל זה לא שאני מבין בשחמט.
עריכה
"בבוסטון, המשטרה והמאפיה האירית (בראשון ג'ק ניקולסון, כמובן)" צ"ל "בראשות ג'ק ניקולסון", אלא אם כן האיש הפך לשומר חוק פתאום.
זה המקום גם לאוף טופיקים על סרטים שהוקרנו בטלוויזיה?
היום ראיתי בהוט דרמה את 'רק אהבה' (It's all about love).
קשה להגדיר מה בדיוק ראיתי, וזה היה די מעניין, מטריד, לא ברור, נחמד ומתסכל. כל זאת די בלשון המעטה ולפרקים. אבל היה הרבה שלג יפה (לקראת הסוף בכל אופן).
כך או אחרת, נותרתי בדיעות לא ברורות ואשמח לקצת התרשמויות נוספות. אולי אפילו כדאי לכתוב עליו ביקורת?
אם כבר מדברים על סרטי טלוויזיה
אני נדהמתי לגלות עד כמה מצוין הסרט "בנג בנג, אתה מת".
בחיי לא ציפיתי שדווקא סרט טלוויזיה דל תקציב שכזה יהיה הסרט שיפגע הכי טוב בנושא של אלימות בבית הספר.
אגב 'רק אהבה' הוא לא סרט טלוויזיה, הוא סרט סאנדנס
עם שחקנים מפורסמים ובמאי מוערך שציין במפורש שהוא ל-א התכוון ליצור סרט דוגמא 95.
סתם כדי להוסיף לכם קצת עניין.
לא יצא כבר סרט כזה בכיכובו של מאט דילון לפני שנתיים?
אני זוכר אותו כסרט שהתחיל מוצלח אבל נגמר עם כמה טוויסטים עלילתיים יותר מידי.
בכל מקרה, נגמרו בהוליווד השמות לסרטים?
קיבלנו לפני מספר ימים בקשה מחברה פרטית, לעזור לה לאתר מישהו שמעוניין לנהל פורום קולנוע באתר אינטרנט חדש.
מדובר בעבודה שתיעשה תמורת קרדיט בלבד ועמוד אישי, וללא תשלום. כמו כן אני מניח שישנו גיל מינימום מסוים לביצוע התפקיד, אם כי אני לא יודע מהו.
אלה כל הפרטים המשמעותיים שידועים לנו כרגע. אם אתם גולשים קבועים באתר – כלומר, אנחנו מכירים אתכם ונוכל להמליץ עליכם – ואתם מעוניינים בפרטים נוספים, פנו אלינו כדי שנקשר אתכם לחברה הנ"ל.
במידה ואתם מעוניינים, כיתבו לנו *במייל בלבד* ולא בתגובות כאן; תגובות להודעה זו יימחקו.
כדי למנוע אי-הבנות, אני חוזר שוב: נא לא להגיב כאן אלא רק לפנות אלינו במייל, תגובות להודעה זו יימחקו.
הרגע סיימתי לצפות בזוג סרטי אימה קנדיים עלומים שיצאו במספר בתי קולנוע מצומצם לפני שנים מספר וירדו מהר מהמסכים.
התיישבתי לצפות בסרט הראשון, Ginger Snaps שמו, מתוך כוונה מודעת להעביר את הלילה בגיחוך מול סרט אימה אווילי ותפל. הרי זה סרט קנדי דל תקציב על אנשי זאב. ברור שהוא יהיה גרוע להצחיק.
קיבלתי את השוק של החיים שלי. Ginger Snaps הוא סרט אימה (הזהרת אוקסימורונים!) חכם, מותח, מתובל בהומור שחור מצוין ואף, רחמנא ליצלן, מרגש. אני לא מתלוצץ.
כאילו להוסיף חטא על פשע, המשחק בסרט הוא פשוט יוצא מן הכלל. במיוחד בולטות לטובה שתי השחקניות הראשיות, ובמיוחד-במיוחד בולטת לטובה אמילי פרקינס כלילת השלמות. לחשוב שרק הבוקר לא היה לי מושג מי היא, וחשבתי שהיא סתם עוד שחקנית אלמונית מחורבנת.
להודות על האמת, אין בסרט שום דבר באמת בלתי צפוי או חדשני, אבל הוא מצליח לעשות עם החומרים המוכרים מה שמאות זבלוני אימה אפילו לא חלמו לעשות.
מכל מקום הסתיים לו Ginger Snaps בעודו משאיר אותי עם סנטר שפרץ את כל התקרות עד לקומת הקרקע, והנה עמד להתחיל הסרט הבא: Ginger Snaps: Unleashed. כאן הייתי בטוח שאקבל את מנת הזבל שלי. הרי זה סרט המשך לסרט אימה עלום שנעשה ארבע שנים לאחר צאת הסרט המקורי, על ידי במאי שונה ועם שתי שחקניות בלבד מהסרט המקורי (אמנם שחקניות ענק, אבל עדיין). זה יכול להיות טוב?
יכול.
יכול בריבוע.
אמנם סרט ההמשך חסר את הרגש (שוב, אני לא מתלוצץ) שהיה בסרט המקורי, אבל גם הוא סרט אימה חכם, מותח ואף מצחיק לפרקים. בכמה מובנים הוא אפילו מתעלה על הראשון. השחקנים בסרט גם הם מצוינים כמו בראשון, ובנוסף, יש לסרט ההמשך חתיכת טוויסט מצמרר ובלתי צפוי.
יש גם פריקוול, שאותו מראים עכשיו ביס 2. אבל מהביקורות שהספקתי לקרוא בדקות בדקות האחרונות, הבנתי שהוא נופל באיכותו משני הסרטים הראשונים. חוץ מזה, אני עייף. אראה בהזדמנות אחרת.
כתבתי את כל זה משום שאני מתאר לעצמי שרוב קוראי עין הדג, אם יתקלו במקרה באחד משני הסרטים הללו, יעדיפו להעביר לערוץ אחר.
אז הנה אני אומר לכם: אל תעבירו.
נ.ב. אמילי פרקינס מושלמת.
ראיתי רק את סרט ההמשך
אבל אני מסכים איתך לגמרי – הוא היה מוצלח באופן מאוד מפתיע. די מפחיד, מצחיק, חכם ובלתי צפוי, ואלה פחות או יותר ארבעת המחמאות הכי גדולות שאפשר לומר על סרט אימה. בהחלט אחד היותר טובים שראיתי בשנים האחרונות, כולל כל הזבל שכן הגיע לקולנוע.
אגב, כמו הסרט ההונג-קונגי ההוא ועוד סרטים שלא הופצו בקולנוע בארץ, עשו הרבה בלגן עם הסרט ועם השם שלו. סרט ההמשך יצא בדי.וי.די. עם תרגום לעברית (השם העברי הוא 'ג'ינג'ר סנאפס: ללא רסן'), וכמוהו גם הפריקוול, אבל הסרט הראשון – לא. כמה הגיוני. חוץ מזה, אם אני לא טועה, השם של הסרטים האלה ב'יס' שונה מהשמות שלהם בדי.וי.די (נדמה לי שהם הלכו על סתם 'ג'ינג'ר').
''הצמא של ג'ינג'ר''.
באמת?!
למעשה, אחת הסיבות שבגינן התיישבתי לצפות בשני הסרטים מלכתחילה
אחת הסיבות שבגינן התיישבתי לצפות בשני הסרטים מלכתחילה היתה השמות שלהם. איזשהו גאון החליט לקרוא לסרטים ברוסית "איש הזאב", "אחותו של איש הזאב" ו"איש הזאב: ההתחלה".
אני מניח שלא רק לי ברור שסרטים עם שמות כאלה יכולים להיות רק איומים בצורה מגוחכת (במיוחד השני).
אגב, משהו ששכחתי לכתוב קודם: סצנת כתוביות הפתיחה ב"ג'ינג'ר סנאפס" המקורי היא אחד הדברים הגאוניים שיצא לי לראות. צריך לראות כדי להאמין.
אמילי פרקינס משפליכצה אותי לגמרי.
נדמה לי שבהוט הוא ''ג'ינג'ר''.
יצא לי פעם פעמיים לתפוס אותו, אבל תמיד מהאמצע…
למיטב ידיעתי
הסרט לא שודר מעולם בהוט.
הוט פשוט לא רוכשת סרטים מהספק של הסרט.
זה זה.
לא אהבת?
כמו שאמרתי, תפסתי את זה רק מהאמצע.
אבל זה זכור לי כטראש חביב להפליא.
טראש?
כדאי לך לצפות בסרט מתחילתו. אז תראי שהוא הרבה יותר מסתם טראש, ועל כמה וכמה הרבה יותר מ"חביב".
עוד משהו: אני התאפקתי לא ללנקק לזה, אבל נשברתי. מכל מקום, זה לא ספוילר לכלום.
קרדיטי הפתיחה המופלאים של "ג'ינג'רס סנאפ". לצפות עם רמקולים מופעלים. זה לא אותו דבר בלי המנגינה (וזה בהחלט לא לאנשים בעלי לב חלש. אני רציני.):
http://www.youtube.com/watch?v=0RH202jJyzg
לעזאזל איתך!
עכשיו אני חייב לראות את הסרט(ים)!
כאילו שרשימת ה"חייב לראות" שלי לא גדולה מספיק!
תתבייש לך!
מוהאהאהאהאהאהא... מוהאהאהאאהא...
לא נורא. עם קצת מזל, כבוד הדג יקרין לנו אותו בנמרוד קון הבא עלינו לטובה. נכון, כבוד הדג <מצמיח פרווה>?
רררררר… ארררררר…
לא ממש.
לקון מגיעים גם ילדים, כך שאנחנו בוחרים סרטים שעונים לקריטריונים מסוימים. שיסוף אברים ועודף דם, למשל, לא באים בחשבון – בטח שלא במסגרת סרט אימה, שלא משרה על שאר שוכני הקון את האווירה הנכונה.
אם כבר נמרוד-קון
אני מציע הקרנה של קונטרול, בבימויו של נמרוד אנטל.
אה, ו''קונטרול'' הוא סרט שלילדים מומלץ לראות?
אותי אישית הוא הפחיד הרבה יותר מ"ג'ינג'ר סנאפס".
זאבי אדם ואברים כרותים משאירים אותי אדיש לחלוטין. רוצחים מסתוריים שדוחפים אותך למותך ללא הזהרה הם הדבר המפחיד באמת.
קונטרול הוא סרט ש*לכולם* מומלץ לראות.
ברור.
סרטים בהונגרית זה *ה*דבר
ברור.
הונגרית הונגרית, אבל הסרט הזה הוא אחד הסרטים הביזריים ובהחלט סרט ששווה צפיה.
חוץ מזה, יש בעיה עם הונגרים?!
לא שאני הונגרי, אבל אתה עוד תראה, הם עוד ישתלטו על העולם…
הלוואי, ואז נאכל כולנו עוגות דובוש.
אין כמו ההונגרים.
באסה.
קיוויתי לראות את שני הסרטים על מסך נורמלי, במקום טלוויזית עשרים האינץ' המזופתת שיש לי בבית.
הופ, הופ, טרלללה, התדרדרתי בשנה (יום הולדת חסר חשיבות הוא לא סיבה מספקת להוריד את אמילי מהניק)…
מזל טוב!
אל תשנה את הניק!
מזל טוב, אמילי!
תודה רבה לשניכם.
אבל לא צריך ליחס לזה יותר מדי חשיבות. 13, 14, היינו הך.
חוץ מזה, אני לא כל כך אוהב ימי הולדת. בדרך כלל אני מעדיף פשוט להתעלם מהם.
נכון לעכשיו, אמילי תשאר במקומה המכובד עוד זמן רב. יום הולדת פעוט לא יפריע לה לאחוז במושבה הרם.
אבל אתה בדיוק בגיל שבו חייבים לאהוב ימי הולדת.
לא חבל? עוד כמה שנים (לי זה לקח שלוש) תיכנס לתקופת שנאת ימי ההולדת, שנמשכת על-פי רוב חצי עשור בממוצע. אחר כך כבר מבינים שאין מה לעשות, האנשים מתעקשים להרעיף עליך תשומת לב חד-שנתית, וצריך לעבוד עם מה שיש.
תיהנה מהנעורים, הו צעיר פוחז!
כל יום הולדת מקרב אותי צעד נוסף אל הקבר.
ימי הולדת הם כמו מחלה ממארת חשוכת מרפא. אדם החולה בה חווה התקף פעם בשנה, ובכל פעם ההתקף מקצר לו את החיים. אין דרך לברוח מזה, אין דרך לרפא את זה ואישית, אני לא מוצא סיבה לחגוג את זה.
במלים יותר פשוטות, ימי הולדת גורמים לי להרגיש נאחס, כך שבדרך כלל אני מעדיף להתעלם מקיומם.
הממ… אני מרגיש קצת בריג'יט. עכשיו צריך למצוא אחות ואיש זאב…
הממ, אתה מתכוון לחיים, לא לימי הולדת.
מחלה או לא, בשלב מסוים כדאי להפסיק להתעסק יותר מדי בהגדרות. פשוט תהנה – אתה צעיר, damn it!
בסכנת שיאשימו אותי ב
אכזרי:
סליחה, אבל את היית חוזרת לגיל 14?
ברור שלא.
אבל למטיב זכרוני ימי ההולדת קידמו אותי בדרך החוצה משם – הם צעדים חיוביים להפליא.
14 - לא.
כלומר כן, עם התובנות שיש לי על החיים היום. בעצם, עדיין לא.
אבל ל-18 כן, ברצון. אני אולי עוד לא ממש זקנה בלה, אבל מספיק שנים חוצצות ביני ובין הנעורים, לכן ברור שהם נראים לי נפלאים!
חוצמזה אחי בן 14 בדיוק (פלוס חודש), והחיים שלו נראים לי לא רעים בכלל. אבל מה אני כבר יודעת, אנחנו כבר לא חיים אפילו באותו בית.
ברור שכן.
אז מה אם זה היה רק לפני שנה?
אתה מודע לכך שכל יום מקרב אותך אל הקבר באותה המידה?
בלי שום קשר לשאלה האם הוא יום הולדת או לא.
אבל רק יום ההולדת זוכה לתשומת לב מיוחדת, כיום עליז ושמח.
בכל מקרה, כמה אפשר לטחון את הנושא הזה? בואו נפסיק, בסדר?
נ.ב. אפילו מזג האוויר מסכים איתי. אתמול היה שרב, ואילו היום יורד גשם כל כך חזק שאי אפשר לצאת החוצה.
לא, לא! איזו מין תפיסה מעוותת זו?
יום הולדת הוא תירוץ לחגוג את עצם קיומך, לקבל מתנות, לאכול עוגה (או כמויות מגונות של שוקולד), להיות במרכז תשומת הלב, לפקד על משפחה וחברים ביד רמה ("זה יום ההולדת שלי ואני קובעת"), ולעשות מה שבא באופן כללי. למה לבזבז הזדמנות כזו? למה שמישהו שפוי (או לא, בעצם – אני לא מפלה על בסיס שפיות) לא יאהב ימי הולדת?
היי, כלומר - היי!!
את מנסה לערער את התאוריה המאוד (אני חוזרת – מאוד) מבוססת שלי? וכשאני אומרת מבוססת, אני מתכוונת לביסוס אמפירי, ממצאים מהשטח, תשאול רב שנים של סובייקטים שונים. והכל הוביל למסקנה אחת ויחידה – ימי הולדת, בתקופה מסוימת בחיים, הם נאחס.
הנאחס הוא, כמובן, פונקציה של מצב כלכלי, אישי, מקצועי, נפשי ועוד.
אגב, מי צריך תירוצים לחגוג את עצם קיומי?
באיזה שלב בחיים, בדיוק?
כי אני מתכננת לדלג עליו, תודה.
וכן, צריך כל תירוץ אפשרי לחגוג את עצם קיומך, בעיקר כזה שגם רותם למאמץ את הסביבה.
(וכבר ציינתי שגשם?
)
לפי ההערכות הגסות שלי לגבי גילך,
אני חושבת שצלחת את השלב הראשון בהצלחה.
אלא אם כן נקלעת לשלב השני, והוא דכאון הרווקות שפקד כמה מחברותיי (ויש לציין, חבריי), אבל זן זה מתפרץ לקראת סוף שנות ה-20, בעיקר.
אגב, הדובדבן שבקצפת הוא דיכי יומולדת מתובל במשבר גיל המעבר – זה כבר משהו לצפות לו!
אגב, אם זה לא ברור (וכנראה שלא) אני מתפעלת משמחת החיים שלך, ומתגעגעת לשלי כשעוד מעט גשם. אולי בירושלים הגשם יפה יותר? רטוב פחות?
ברור שבירושלים הגשם יפה יותר.
זו ירושלים. וזה שהוא רטוב… טוב, זה נמאס בהמשך, אבל זה נפלא בהתחלה…
(לגבי שמחת החיים, היא דווקא מתפרצת בעיקר בימי הולדת. הם סיבה מצוינת לצלוח שנים דיכאוניות ואפורות. והם מכילים פונדו שוקולד. איך אפשר להיות עצובים עם פונדו שוקולד? לא ברור לי העניין.)
זה בטח עניין של הרגל
אבל אחרי היובש של אויר הבירה שמחתי לחזור ללחות של מישור החוף. (ביום חמישי היה חם נורא). אולי בגלל זה את מרוצה מהיורה?
חבל שקוראים לא יכולים לסמנ''ק פה או משהו
איזו הודעה יפה!
(ותראי, התקופה המדוברת היא בדרך כלל שנות העשרה שלך, 15-17 ככה, לפעמים שנה שנתיים מאוחר יותר לכאן או לכאן. הדיכאון הבא מתחיל – וזה תלוי כמה את נוירוטית – בגילאים כמו 21 ("אני תכף בת שלושים!"), גילאים כמו 23 (זה מקרה פרטי. איזה מן מספר מעצבן וראשוני זה 23? למה צריך לעבור אותו בדרך? 22 טוב, 24 טוב. 23 סתם מספר מכוער). משבר נוסף מגיע עם חציית קו החצי- כל קו חצי שהוא-, ואז מגיעה החלפת הקידומת הרשמית. ככל הנראה, הקידומת היחידה שמרגש לעבור היא זו מגילאי העשרה לגיל עשרים. אחר כך כל קידומת היא שק של אבנים מאוד כבדות. למרות שאישית אני סבורה שלעבור את קידומת הדו ספרתיים צריך להיות משהו משמח דווקא)
אני לא חושבת שזה גיל מספרי מסויים
זה הלך רוח.
יום הולדת יכול להיות נפלא. כל עוד את מרגישה שהחיים לפנייך, כשהעתיד צופן דברים שאת לא יכולה לחכות להם עוד, בין אם זה רשיון, שחרור מהצבא או חתונה עם אהוב ליבך, כל יום הולדת הוא צעד בכיוון הנכון. כל עוד יש לך עם מי לחגוג, כל עוד יום ההולדת לא הופך לעוד הוכחה לחוסר המשמעות של קיומך.
יום הולדת גורם רק לדיכי כשהוא מאשר כמה מעט נגעת בחיי אנשים אחרים, כשאת מרגישה שהזמן רק דוהר לעבר הזיקנה בלי שום תחנות לצפות להן בדרך, כשאת מרגישה שלא השגת דבר, שלא העתיד ולא העבר שלך משנים.
במילים אחרות, יום הולדת הוא בסך הכל עדשה מגדילה לתחושות של החוגג באותו זמן. רגע שבו עומדים ומסתכלים רגע על החיים. אז או שמוצאים סיבה לחגוג או שהיעדר הסיבה גורם לשקע עמוק של דיכאון.
לא. ממש לא.
יום הולדת הוא חופשה נפלאה ושנתית מהדיכאון החוגג. כל השנה נותנים לעולם לדכא אותנו, וצריך לעשות, וצריך לתפקד. ביום ההולדת לא צריך כלום חוץ ממה שרוצים. זה תירוץ נפלא לקחת יום שיכול היה להיות סטנדרטי לחלוטין, אבל עכשיו הוא לגמרי שלי, ואני אעשה בו מה שבא לי, ומי יגיד לי לא? זה יום ההולדת שלי…
ההנאה שלי מימי הולדת, תודה לאל, מעולם לא היתה קשורה למצבי הרוח שלי.
לצערי אני מסכימה לחלוטין. וחבל שכך,
כי הגישה של מאץ' הרבה יותר אופטימיסטית ונשמעת הרבה יותר כיפית. בסך הכל יום ההולדת הוא הזמן לרטרוספקטיבה, אנליזה ומסקנות לעתיד. יש משהו יותר מדכא מזה?
היי היי, יש לי עוד כמעט חצי שנה עד הטיפול הבא
''יש משהו יותר מדכא מזה?''
כן
תרצי לחלוק עם הקבוצה?
לא בהכרח מסכימה
יש גיל ביניים כזה שבו את יודעת היטב שכל החיים עוד לפנייך, אבל את לגמרי תלויה באנשים אחרים, וצריכה לחכות עד שהחיים האמיתיים שלך יתחילו. בגיל הזה ימי הולדת הם עניין מטריד ביותר.
ולמעשה, את אומרת שימי הולדת הם לא עניין של גיל, אלא של אישיות; יכול להיות, אבל אישיות נוטה להשתנות פחות, והעובדה היא שאצל הרבה אנשים ההרגשה כלפי ימי הולדת היא עניין נזיל ומשתנה.
אז יש להם, אם כך, אישיות נזילה.
(כמו לרוב המוחלט של האנשים. קבעון אישיותי, במיוחד בטווח הגילאים הצעיר יחסית שבו אנחנו עוסקים, הוא סוג של בעיה פסיכולוגית)
זה שילוב
של אישיות, מצב רוח והמצב האובייקטיבי של אותו אדם באותו רגע בחיים.
מלבד שינויים באישיות, שנוטים להתרחש בין גיל 0 ל 80, שני הגורמים האחרים מאוד פתוחים לשינויים.
מצב אובייקטיבי בחיים?
אין חיה כזאת. לפחות לא מצב שאנחנו מודעים לאובייקטיביות שלו. בטח לא בזמן הנתון בו הוא מתרחש.
אני חושבת שאפשר להבין את הרעיון הכללי של ולנסיה.
לא צריך להיכנס לסמנטיקה. גם ככה אנחנו ב
מטורף.
תודה, מאצ'.
אחרת היינו נאלצות לשלוף את הפולניות שלנו (זה כמו סוג של כוח על, איך לא עשו על *זה* סרט?).
בירושלים הגשם הוא חלק מהנוף.
הולך נפלא עם השמיים האפרוריים, והטינופת ברחובות והמבנים העתיקים והמפויחים.
הוא יפה במיוחד ברחביה.
את צריכה לראות אותו מהר הצופים
לראשונה זה כמה חודשים שהנוף להר הבית ולמדבר מפעים.
תיקון לשוני
ארבע המחמאות, לא ארבעת המחמאות.
מעניין.
מביקורי הלא-תכופים בחו"ל (מרביתם בצורה וירטואלית), שמתי לב ש-Ginger Snaps הוא ממש תופעה: יש תמונות, בובות, מדברים עליו, מזכירים אותו. בקיצור, מדובר בהצלחה. באמת נראה לי קצת מוזר שמעולם לא שמעתי את שמו מוזכר בארץ.
השלמה: Ginger Snaps Back: The Beginning
הסרט השלישי והאחרון, לעת עתה, בסדרת "ג'ינג'ר סנאפס הוא, במלה אחת, מאכזב.
בשתי מלים: מאכזב מאד.
אין בסרט ולו שביב מההומור העצמי שאפיין את שני הסרטים הראשונים בסדרה והעלילה שלו מופלצת ובעלת עומק כמו של אחת השלוליות שהכלב שלי נוהג להשאיר בסלון. ברגעיו הטובים, התסריט מציג מספר הברקות, וברגעיו הפחות טובים הוא מופלץ, מלא פאתוס ומלא באנכרוניזמים מגוחכים (יתכן שלמשפט "Let the bitch in" יש פוטנציאל כלשהו להיות מגניב, רק חבל שהוא נאמר על ידי קצין סקוטי בתחילת המאה התשע עשרה). אבל רוב הזמן התסריט נותר סביר ותו לא – לא טוב, לא רע. סתם, פושר כזה.
השחקנים דווקא מצוינים, ברובם. רק חבל שהדמויות שהם מגלמים כל כך קלישאתיות, מלאות פאתוס ומעצבנות (במיוחד האינדיאני הסופרמן, שמשכיב במו ידיו לגיונות של מזדאבים).
אפילו כתוביות הפתיחה מאכזבות. בשני הסרטים הראשונים היו סיקוונסי (יש מלה בעברית לזה?) פתיחה מושקעים, מקוריים ומעולים מכל בחינה, בסרט השלישי יש מן רצף תמונות מכוערות המלווה בקריינות מלאת פאתוס. הכתוביות עצמן נראות כאילו עוצבו על ידי פקאצה בת שתים עשרה – גופן מסולסל מובלט, שנראה כאילו נלקח ממשחק של הארי פוטר, מלווה במין דרעק זול, מנצנץ, שהופך את קריאת הכתוביות למשימה בלתי אפשרית.
יש מספר נקודות אור בסרט – המזדאבים נראים מצוין, השחקנים, כאמור, מצוינים ברובם, לפרקים הסרט באמת מותח ואמילי פרקינס היא אמילי פרקינס היא אמילי פרקינס.
בכל מקרה, אין הרבה טעם לראות את הסרט הזה. הוא לא מוסיף דבר ליקום של "ג'ינג'ר סנאפס", הוא לא מוסיף דבר לז'אנר סרטי המזדאבים והוא לא מוסיף דבר לי כצופה.
אפשר לראות, אבל בשביל מה?
סתם סרט.
אין שום אנאכרוניזם בשימוש במילה Bitch במאה ה-19. המילה (בשתי המשמעויות שלה) קיימת לפחות מאז המאה ה-15. השימוש המתועד הראשון בביטוי Son of a Bitch הוא משנת 1707.
http://www.etymonline.com/index.php?term=bitch
מרתק.
אני מודה לך מקרב לב על שחשפת אותי לאתר הזה.
מכל מקום, גם אם טעיתי במקרה המסוים הזה, בסרט מופיעים ביטויים רבים שלא מתאימים בשום אופן לתקופה. או שמא גם מקורו של הביטוי "you fucked us" וביטויים ציוריים אחרים שמשתמשים במלה FUCK על הטיותיה הוא היכן שהוא במאה ה-14 (בדקתי באתר שקישרת אליו, אבל מצאתי רק אזכור בערך על מלת סלנג צבאית מוזרה)?
בבקשה:
a1503 DUNBAR Poems lxxv. 13 Be his feiris he wald haue fukkit. 1535 LYNDESAY Satyre 1363 Bischops..may fuck thair fill and be vnmaryit. 1535-36 Answer to Kingis Flyting 49 Ay fukkand lyke ane furious Fornicatour. 1598 FLORIO Worlde of Wordes 137/1 Fottere, to iape, to sard, to fucke, to swive, to occupy. c1650 in Hales & Furnivall Percy's Folio MS. (1867) 90 Which made him to haue a mighty mind To clipp, kisse, & to ffuck. 1680 ROCHESTER Poems on Several Occasions (1950) 14 Much Wine had past with grave discourse, Of who Fucks who, and who does worse. c1684 Sodom II. 30 Hee Fucks to please his will, but I for need. 1707 MADAM B[RAN]LE Fifteen Plagues of Maidenhead 4 But I poor Virgin never shall be F. a1750 A. ROBERTSON Poems (1750) 256 But she gave proof that she could fk. c1800 BURNS Merry Muses (1911) 71 You can fk where'er you please. c1863 PHILO CUNNUS Festival of Passions II. 54 That female nation who being encamped near their enemies were fucked, during a truce, by the hostile party. 1869 ROSSETTI Let. 15 Sept. (1965) II. 743 If Byron fd his sister he fd her and there an end. c1888-94 My Secret Life IV. 64 Then a dread came over me. I had fucked a common street nymph. 1922 JOYCE Ulysses 765 His wife is fucked yes and damn well fucked too. 1928 D. H. LAWRENCE Lady Chatterley iv. 44 Fellows with swaying waists fucking little jazz girls. 1967 D. WRIGHT tr. R. Queneau's Between Blue & Blue v. 48 Well, Lamélie, says Cidrolin, while you're waiting to get married, do you want to be entertained or educated? No, Dad, what I want to do is to fuck. 1971 Ink 19 Oct. 15/3, I don't want to fuck anyone, and I don't
1922 JOYCE Ulysses 587 God fuck old Bennett! 1929 F. MANNING Middle Parts of Fortune II. xv. 379 Fuck the bloody thing! he said fiercely under his breath. 1955 S. BECKETT Molloy 69 Fuck the son of a bitch. 1959 F. KING So Hurt & Humiliated 151 Suppose any of the neighbours were to look out and see them. Oh, f the neighbours! Really, Henry! 1969 J. MORRIS Fever Grass ii. 24 Why don't you..tell whoever it is to go fuck themselves?
1929 F. MANNING Middle Parts of Fortune I. ii. 31 They kept 'em fuckin' about the camp, while they sent us over the bloody top. Ibid. iii. 37 As soon as a bit o' shrapnel comes their way, [they] fuck off 'ome jildy, toot sweet. 1944 Amer. Speech XIX. 108 Go on, now, fuck off! 1958 S. BECKETT Malone Dies 116 She wants to know if you're the one in charge. Fuck off, said Lemuel. 1967 R. SHAW Man in Glass Booth (1969) xvii. 114 Can't be too specific, answered the old man. Don't want to fuck up my case. 1968 J. UPDIKE Couples iv. 294 This fucks up our party, doesn't it? 1969 It 11-24 Apr. 12/3 The..neatly planned plot to fuck up their transport scene. 1971 E. E. LANDY Underground Dict. 84 Fuck up, v. 1. Make a gross error… 2. Fall completely under the influence of a drug or alcohol. 1977 Rolling Stone 13 Jan. 13/2 We fucked up in New York. 1980 Maledicta Summer 85 The RSV translates They were well-fed lusty stallions but the King James [Bible] totally fucked up here and confused Hebrew makm well-balled (where the -m is the marker of the plural) with Hebrew makm rising early in the morning (where the -m is part of the root).
a1568 A. SCOTT Poems iv. 55 Thir foure, the suth to sane, Enforsis thame to fucking. 1680 ROCHESTER Poems on Several Occasions (1950) 30 Through all the Town, the common Fucking Post, On whom each Whore, relieves her tingling Cunt. 1707 [see FRIGGING vbl. n.]. c1888-94 My Secret Life III. 228 This house had but eight rooms, and two mere closets to let out for fucking. Ibid. VIII. 307 She was..a magnificent bit of fucking flesh, but nothing more. 1893 FARMER & HENLEY Slang III. 80/2 Fucking..Adj., A qualification of extreme contumely. Adv. Intensitive and expletive; a more violent form of bloody. 1922 JOYCE Ulysses 580 I'll wring the neck of any bugger says a word against my fucking king. 1929 F. MANNING Middle Parts of Fortune I. ii. 23 Blown to fuckin' bits as soon as we got out of the trench, poor bugger. 1930 J. DOS PASSOS 42nd Parallel 94 It was a fucking shame it was Freddy hit you. 1938 DYLAN THOMAS Let. 31 Aug. (1966) 208 None using obscene words, none..to do with fucking. 1939 Let. 29 Sept. (1966) 240 I'll give Dent the whole fucking works. 1960 D. LESSING In Pursuit of English 12 What the f–ing hell's that for? my father said. 1969 AUDEN City without Walls 49 I'm so bored with the whole fucking crowd of you I could scream! 1971 It 2-16 June 18/3 The Youngbloods..are so fucking good they can do spontaneous albums.
מתוך הגרסא המקוונת של מילון אוקספורד:
http://dictionary.oed.com/cgi/entry/50090566?query_type=word&queryword=fuck&first=1&max_to_show=10&sort_type=alpha&result_place=2&search_id=fqsz-dHBkYl-5602&hilite=50090566
נו.
ההגדרה שהבאת מחזקת את מה שאמרתי. אני התכוונתי לפירוש 3. בהגדרה המילונית שהבאת, הדוגמא הראשונה לשימוש במלה פאק במובן הזה היא מ-1929.
יצאו מהדו''ח
אני, אתה והוא, 12 שבועות, 75M$
מיאמי וייס, 10 שבועות, 63M$
Idlewild, 6 שבועות, 12M$
כדי שתשארו תמיד מעודכנים:
התאריך: 16 באוקטובר 2006.
הידיעה: "סקרלט ג'והנסון רצתה לחשוף את החזה בסרט חדש – 'האי ('The Island') – אבל הבמאי, מייקל ביי, מנע זאת ממנה".
http://www.nrg.co.il/online/36/ART1/491/661.html
או-קיי.
ואני תוהה:
האם מספר 2 מודע לכך שהוא לא באמת קיים אלא מהווה פרוטוטיפ קלישאי.
''אף אחת לא הולכת לישון בחזייה, חוץ מאולי, הצרפתיות.''
דאבל או-קיי.
''אף אחת לא הולכת לישון בחזייה, חוץ מאולי, הצרפתיות.''
על איזה חלק של המשפט היה האו-קיי?
עוד שניה מיקה תבוא ותסביר לך שזה נכון, למעט אולי הקטע עם הצרפתיות. על זה אני שומעת פה לראשונה.
כן, זה כנראה נכון,
אבל זה כנראה התירוץ הכי פתטי ששמעתי בזמן האחרון.
מה נכון?
מה נכון?
זה שלא הולכים לישון עם חזיה.
חוץ מהצרפתיות, כמובן.
אולי.
ברצינות, אין בנרג' אף אחד שאמור לבדוק את הדברים האלה?
NRG פשוט שוברים שיאים
הם כנראה לקחו את מחלקת הקולנוע שלהם בתור במה לנסיונות, לבדוק עד כמה גרוע אפשר לעבוד
אני מתפלא עליה, היא הייתה צריכה לדעת שלא ירשו לה לחשוף חזה.
כנראה היא אף פעם לא נתקלה בכלל מס' 32 מתוך הרשימה הבאה:
אוי, עשית לי את הבוקר.
במיוחד במספר 12. אבל לא היה סקר או משהו כזה לפני כמה חודשים, שבו הועלו קלישאות דומות מהסרטים?
היה סקר כזה, על קלישאות בסרטי אקשן:
כתבה מספר 2995
ושלא במפתיע, חלק מהקלישאות בסקר היו דומות מאוד לכמה סעיפים ברשימה הזו.
הרשימה עדיין מצחיקה מאוד.
אנצור לי אותה למונוטוניות של אמצע יום עבודה.
שיחות הטלפון- זה מה שהכי מעצבן אותי
למה אף אחד לא אומר ביי או להתראות?
כל הזמן מנתקים בגסות רוח.
וגם תעלות האוורור. לא שניסיתי אבל אני משוכנע שבחלק מהמקרים זה פשוט בלתי אפשרי.
אין כמו להיות המנטפק מהגיהינום:
למען האמת, היא מכירה את הכלל מצוין – בידיעה המקושרת היא אומרת שהיא לא רצתה ללבוש חזייה, כי היא מתעוררת ואף אחת לא ישנה עם חזייה.היא מוסיפה שהיא הייתה יכולה פשוט לכסות את החזה בסדין.
כן, התוכן של ה''ידיעה'' הזו למעשה מנוגד לכותרת שלה,
כרגיל במדורי רכילות נחותים מהסוג הזה.
עכשיו כשאני קורא את זה, מסתבר שלא רק שג'והנסון לא רצתה לחשוף את עצמה – היא רצתה להיות מכוסה *יותר* (להצטלם עם סדין עליה, ולא בחזייה).
אויה לי.
אתה רומז שמדורי רכילות אינם מקורות מהימנים?
תיכף תרמוז ש-News of the World לא מהימן עליך, וש-10 חברי קונגרס אינם חייזרים!
וחוצמזה, תמהני למה מדורי הרכילות לא יכולים לכתוב משהו על זה שהיא התעקשה לחשוף את עצמה בערך כל יום במהלך הצילומים. אמנם במקלחת, לבד ועם דלת נעולה, אבל בכל זאת – זה סקופ!
לא היה איזה אתר פעם,
באיזה יומית, שכלל את כל הקלישאות הללו (או לפחות את חלקן)?
אולי, אבל אם כן אני לא זוכר מהו.
יכול להיות שאתם מדברים על זה?
כתבה מספר 142
כן.
פשוט יופי.
כתבת תגובה עם הזהרת ספוילר בראשה, שבסופה את ממליצה לנו ללכת לראות את הסרט.
אם זה עוזר לך,
אני לא חושבת שהיה בהודעה הזו ספוילר. אם כבר, זה היה ספוילר למחמירים, כי סופי הזכירה שבהשוואה לסוף הסרט המקורי, פה עשו משהו טיפה שונה (אבל לא הזכירה פרטים – זה נשאר בגדר האמירה הכללית).
איזה רעיון מעולה
להוסיף ביאור אחרי ספוילרים שאינם מספיילרים לגמרי.